לוח ארז חלק א· רבי יצחק קונשטאט
לוח ארז על פרשת וישב
וישב וישב יעקב ארז"ל בקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף י"ל הכוונה כי באמת אף שהשלום אהוב ונחמד מאוד אך בדבר הנוגע לענייני הדת ללחום מלחמת ה' צריך להפריע את השלום ולצאת בחרב נוקמת נגד המתקוממים עלינו להפריע אותנו מעבודת ה' וכמ"ש שלום רב לאוהבי תורתך השלום הוא רב הערך ונכבד מאוד אצל אוהבי התורה אמנם בתנאי ואין למו מכשול אם לא יהי' מכשול ע"י השלום אבל במקום שרואים שיהי' איזה הירוס ח"ו נגד הדת אז יעזבו את השלום ויחגרו שארית כחם לפנות מכשול מדרך ילכו בו. והנה יש ב"א שאף שהם יראים את ה' ואת מצותיו ישמורו בכ"ז אם בני ביתם מקילים במצות ה' אשר לא תעשינה הם מעלימים עיניהם ומחשים מלגעור בהם באמרם ששלום בית אהוב להם ונכבד למרבה ואינם רוצים להתקוטט ולהפריע את השלום אבל באמת השלום הזה יסבב רעה באחרונה כמו שהי' ביעקב אע"ה שהי' לו געגועין על בניו וכשראה את בנו יוסף עושה מעשה נערות ומביא דבת אחיו החריש לו למען לא יופרע השלום ופוק חזי מה עלתה בו וזהו בקש יעקב לישב בשלוה שלא רצה להתקוטט עם בנו ומרה היתה באחרונה שקפץ עליו רוגזו של יוסף כי באמת אף שטבע אדם אוהב את ביתו אבל כשרואה שאין מעשיהם מתוקנים צריך לעשות היפך טבעו וללחום עמהם. ובזה י"ל המדרש וישנאו אותו למה וישנאו בדי שיקרע הים לפניהם כי אחי יוסף אף שמטבעם אהבו את יוסף אחיהם חצי בשרם בכ"ז מפני שחשבוהו לדובר שקרים ולהולך רכיל ח"ו שנאוהו וישטמוהו וירדפוהו עד חובה ושינו את טבעם למען שמו ית"ש ע"כ הש"י עשה להם מדה כנגד מדה ושינה גם הוא את טבע סדרי בראשית וקרע לפניהם את הים וכ"כ בנס חנוכה בשביל ששינו את טבעם שלחמו מעטים נגד רבים וחלשים נגד גבורים אף שע"פ הטבע בא מורך בלבבם והם למען שמו הגדול שלא יתחלל שינו את טבעם והעפילו לצאת לקראת נשק כ"כ השי"ת שינה את הטבע ומסר גבורים ביד חלשים. והנה אנו מתפללים הרחמן הוא יעשה לנו נסים כמו שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה כי המפרשים הקשו למה בחנוכה תקנו הלל ולא קריאת מגילה ובפורים להפך קריאת מגילה ולא הלל ונ"ל בעז"ה בטעמו של דבר כי לפעמים עושה הש"י נס נראה בפומבי לעיני כל להראות גדלו ותפארתו והוא נקרא נס מלשון הרימו נס ושים אותו על נס אבל לפעמים עושה הש"י נס נסתר שאינו ידוע לרוב העולם רק זה שנעשה לו נס וזהו נקרא פלא מלשון כי יפלא ממך דבר ונס כזה עושה הקב"ה רק למענינו כי כבודו לא נודע בעולם בנס נסתר ועל נס כזה צריכים אנו לומר הלל להודות לו ית' אשר עשה עמנו להפליא רק למענינו אבל על נס נראה ומפורסם שעשה הש"י להראות כבודו ותהלתו באיים יגידו אין מהצורך לנו לומר הלל אחרי שרק לכבודו ית' עשה הנס אבל רק צריכים אנו לפרסם הנס ההוא לכל באי עולם למען יצא התכלית הנרצה להראות כבודו ית' באופן היותר אפשרי ע"כ בפורים שנעשה הנס בנגלה שהמן בקש להשמיד ח"ו ונהפוך הוא ועי"ז גדול שמו בגוים ע"כ אין אומרים הלל אחרי שלמענו עשה ה' אבל צריך לקרות המגלה לפרסם הנס באופן היותר אפשרי למען יגדל נא כבוד ה' ית"ש משא"כ בחנוכה שנעשה הנס בסתר בנרות המנורה שהיתה במקדש ורוב באי עולם לא ידעו מאומה מהנס הזה ולא הי' הנס להרבות כבוד שמים כ"א להראות חיבה יתרה לבנ"י עם קרובו ע"כ צריכים לומר הלל להודות לשמו הגדול אבל א"צ לפרסם הנס בקריאת מגילה אחרי שהש"י לא עשה זאת להרבות כבודו ית'. ובזה יאירו לנו דברי רז"ל ביומא שאמרו למה נמשלה אסתר לשחר מה שחר סוף הלילה אף אסתר סוף כל הנסים ופריך והאיכא חנוכה ומשני ניתן לכתוב קאמינא ולכאורה יש להפליא אחרי שכשהקב"ה עושה לנו נסים אנו עומדים ברום המעלות ובעת העדרם אנו ירודים במדרגה א"כ הי' להם להמשיל את אסתר לסוף היום כי עד ימי' שהש"י עשה לנו נסים שמש זרחה עלינו ואחר אסתר שפסקו הנסים אנו הולכים חשכים ולא הי"ל להמשיל את אסתר לשחר ולהנ"ל ניחא כי באמת בימים הקדמונים שהעולם הי' בחשך ולא ידעו עוד מאמונה בה' הוצרך הש"י לעשות לפעמים נסים גלויים למען ידעו כל יושבי תבל גדולתו וגבורתו משא"כ מזמן אסתר ואילך שאז כבר הכתה האמונה שורש בלבות העמים עד אפסי ארץ לא הוצרך עוד לנסים גלויים אשר ניתנו ליכתב לפרסם יכלתו ית' אחרי שבלא"ה כבר האירה תבל משמש כבודו עלי כל הארץ ע"כ המשילוה לשחר סוף הלילה יען שמזמן ההוא והלאה כבר אתא יום אשר כל העולם הכירו את כבוד גדלו ואח"ז אף שנעשה נס חנוכה זה הי' נס נסתר לטובת ישראל אבל לא ניתן לכתוב לפרסם גדולתו ועיין מ"ש לקמן ר"פ וארא ועפ"ז י"ל ב' מאמרי ר' תנחום במס' שבת מ"ד והבור ריק אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו וא"ר תנחום נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כי ביוסף הצדיק ע"ה נעשה ג"כ נס נסתר כי הבור אף שהי' נראה למראית עין ריק מכל אבל בעומקו היו נחשים ועקרבים א"כ לא הי' הנס להרבות כבוד שמים כ"א רק לחיבת יוסף וכמו כן נר חנוכה הי' ג"כ נס נסתר כנ"ל להראות החיבה לישראל והנה אם הי' הנס דחנוכה להרבות כבוד שמים א"כ הי' מהראוי להגביה הנר חנוכה הגבה למעלה להראות שהוא נוגע למעלה לכבוד הש"י אבל אחרי שהוכיח ר' תנחום מנס יוסף שהקב"ה עושה לפעמים נס רק להראות חיבתו להצדיק א"כ גם נ"ח כיון שהיתה רק להראות חיבתנו ע"כ אין להגביה הרבה למעלה מכ' אמה להודיע בזה שהנס הזה לא עשה הש"י לכבודו כלפי מעלה רק לטובתינו עשה. והנה אף שאמרנו אסתר סוף כל הנסים לפי שלאחר אסתר היתה האמונה כבר מושרשת בלב כל העמים ואין צורך רק לנס נסתר אבל בעוה"ר בזה"ז חזר הדבר ליושנו שכבר קמו רבים שאינם מאמינים בה' וביכלתו ע"כ מן הצורך עתה שיעשה עמנו הש"י נסים גלויים למען יגדל שם כבודו יתב' כמאז ומקדם. ע"כ אנו מתפללים הרחמן הוא יעשה לגו נסים כלומר גלויים ומפורסמים כמו שעשית לאבותינו בימים ההם כן מן הצורך בזמן הזה הש"י יתן בלבנו רוח חדשה לעבדו בלב שלם אמן:
עוד י"ל סמיכות מאמרי ר' תנחום הנז' כי בתחלת המחשבה אנו טועים לאמר שאין הקב"ה עושה נסים ונפלאות רק לאיש כזה אשר אין לו עסק כלל בעניינים גשמיים ורק במרום הרים שם קנו לחזות בנועם ה' רק לאיש אשר אלה לו הש"י משדד הטבע בעבורו להפליא עמו חסד ואולם אחרי העיון ראינו כי לכל איש מישראל אשר עדן חי חיי אנושי בכ"ז הש"י עושה עמו נפלאות ונסים כאשר יערוך האדם נגד עיניו כל הקורות אותו יראה עין בעין כי בכל עת ורגע יד ה' עושה עמו חסד ומושיעו שלא כדרך הטבע שאף שכפי הטבע היתה תוחלתו נכזבה בא עזרו מעם ה' וזה ראינו גם ביוסף הצע"ה אף שלא הרחיק עצמו מכל וכל מעסקי עוה"ז אדרבה והוא נער ארז"ל שעשה מעשה נערות בכ"ז הצילו הש"י ע"י נס מנחשים ועקרבים. והנה ענייני עוה"ז העין שולט בם כמ"ש עינא ולבא סרסורי דעבירה וכמ"ש ולא תתורו אחרי עיניכם כי העין רואה והלב חומד לא כן מי שהוא מוגבה ומנושא לגמרי מכל ענייני עוה"ז שם אין שולטת בו עין כ"א רק הרוח ללכת. וזהו כוונת ר' תנחום נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' פסולה שסובר בדעתו שהנס לא יבוא רק למי שמגביה א"ע הגבה למעלה הרחק מאדם במקום דלא שלטא בי' עינא כלומר במקום רוחני אשר אין עין בשר שולט שם ע"כ פסולה כי טעה בדעתו כי באמת אין בעל הנס מכיר בנסו ואף לבני אדם שאינם במדרגה גבוה כ"כ עושה הקב"ה נסים ונפלאות ע"כ הביא סמך לזה מיוסף שהבור ריק אין בו מים רק נחשים ועקרבים והצילו ה' והפליא חסדו עמו:
ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום נ' עפמ"ש ביבין שמועה לפרש מ"ש ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור במרמה וידברו (פ' וישלח) כי נאמר וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו שע"י שדיבר דברי קשות עבר הכעס ושככה חמתו וזהו על ידי אשר דבר ה' דברים קשים ע"כ וינחם על הרעה. וזהו ג"כ מרמת בני יעקב שדיברו עם שכם דברים קשים כגידין ועי"כ יסברו שכבר שככה חמתם על ידי דיבור הקשה וזהו ויענו במרמה ומה הי' המרמה שדברו דברים קשים וזהו וידברו ע"ש. ולפ"ז היו אחי יוסף ג"כ יכולים לשכך חמתם על ידי שהיו מדברים לו דברים קשים ולמה טמנו את הכעס בלבם אלא שאולי הי' להם תירוץ ע"ז באמרם שיראים מיעקב לדבר קשות עם יוסף אחרי שאותו אהב מכולם וזהו ולא יכלו דברו לדבר עמו דברים קשים כדי לשכך חימה ויצמח עי"ז השלום והיינו לשלום מטעם שאותו אהב אביהם מכל אחיו ולא רצו להקניט את אביהם ולצערו בריבם עמדו ע"כ נשארה שנאתם טמונה בחבם אכן אחרי שאח"כ מכרוהו ולא חשו לצערו של אבא שיצטער יעקב על פרידתו א"כ אין מקום לתירוץ הנז' שהיו יראים לצערו על ידי דברים קשים. וז"ש ויאמר להם יוסף העוד אבי חי כלומר חי הוא עוד אחרי הצרות והתלאות אשר הסיבותם לו ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו כלומר שלא יכלו עוד לתרץ א"ע על שנאתם אותו באמרם כי נבהלו מפני יעקב ויראו לדבר עם יוסף קשות כדי לשכך השנאה שהרי לא חשו על צערו במכירתם והך כינוי מפניו קאי על מלת אבי הנאמר מקודם וקאי איעקב. ובזה י"ל המ"ר על פסוק זה אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה ומה אחי יוסף לא יכלו לענות אותו כשיבוא הקב"ה להוכיח כל או"א כפי מה שהוא עאכו"כ כי העצל במצות יתנצל את עצמו ביום הדין שמדת העצלות היתה בעוכרו ואז יוכיח לו הש"י מדוע לא היית עצל לדבר עבירה וכן הנמהר וזריז לדבר עבירה יאמר לו הש"י מדוע לא היית זריז לדבר מצוה וכפי' הב"ל ע"פ צנים ופחים בדרך עקש. והנה תוכחה מיקרי אם יוכיח לאדם ע"פ כי שקר התנצלותו כמו אחי יוסף שהתנצלו א"ע שיראים מפני יעקב לצערו ע"י דיבור קשה ליוסף והוא הוכיחם על פניהם אשר לא כן הוא כי מדוע לא יראו לצערו ע"י המכירה וז"ש אוי לנו מיום הדין וגם לא יהי' התנצלות ע"י יום התוכחה שהקב"ה יוכיח על פניו ששקר התנצלותו:
במדרש הדודאים נתנו ריח זה ראובן שהציל את יוסף ועל פתחינו כל מגדים זו נר חנוכה. י"ל הכוונה עפמ"ש כשנולד משה נתמלא כל הבית אורה כי אף שכל האומות יש להם חוקים לדתם אבל אינם נוהגים אצלם אלא לעת מועד שלהם כאשר יאספו לבית תפלתם אבל בביתם בשבתם ובקומם ובלכתם בדרך אין להם חוקים דתיים לא כן אנחנו שלומי ישראל אצלנו תצוה התורה חוקים ומשפטים לכל עת ושעה עד שבכל מדרך כף רגלנו התוה"ק היא לנו למורה דרך שגם בכל בתינו נאמנים אנחנו לדת תוה"ק משא"כ באומות אין ביתם נמלא מרוח דתם וז"ש כשנולד משה אשר הנחיל לנו אש דתו ותורת אמת נתמלא כל הבית אורה כלומר גם הבית האיר עליו אור תורה ודת קודש ולהורות ע"ז שגם בתינו יהיו קודש לה' וגם עליו יגה אור הדת ושביב אש דת ע"כ מצוה להניח נ"ח על פתח הבית להורות נתן בלבנו שלא לבד לעתות מזומנות נהי' קודש לה' כ"א על כל דרכינו יגה אור תוה"ק וגם בתינו יזרח עליהם כבוד ה'. והנה מעשה ראובן הוא דבר אשר ישבחוהו עבורו כל בנ"א כדאיתא במדרש אלו ידע ראובן שהקב"ה כותב עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם הי' מביאו בתופים ובמחולות. ולפ"ז מצינו גם קודם מ"ת אנשים אשר גבה רוחם לעשות נפלאות לעמוד לימין רעהו להושיעו מעושק נפשו אבל זה רק דבר אשר לעיני העם ירוממוהו וישבחוהו ע"ז אבל לעשות גדולות מצות ומעש"ט אשר לא ישזפם עין רואה ואם יראו החוצה לא יהללוהו עבור זה כמו רוב המצות אשר אין באנשים ערכם זה לא מצינו עד שבא מ"ר ומלא את הבית אורה כנ"ל. והנה דודאים הם הפרחים הראשונים אשר יראו בארץ לעת האביב ונתינת ריח הוא רמז לדבר ששמו הטוב כשמן יורק למרחוק הולך וכ"א יהלל אותו וזהו הדודאים גם הפרחים הראשונים הנצנים נראו בארץ טרם זרוח אור תורה עלי תבל גם הם נתנו ריח מעשיהם הטובים כמ"ש במדרש גבי ארבעה מינים יש להם ריח וכו' הם המעשים טובים עי"ש אבל רק נתנו ריח כלומר עשו מעשים טובים כאלו אשר ריחם הולך למרחוק כמו ראובן שהציל את יוסף אבל ועל פתחינו כל מגדים שיהיו גם בתינו קודש לה' ע"י עשיית המצות בבתינו זהו רק על פתחינו על פתח בתי בני ישראל אשר עליהם יזרח אור ה' וע"ז מורה נ"ח ועיין מ"ש לעיל פ' תולדות על המדרש אין לך מי שכיבד את המצות יותר מיעקב אבינו שנאמר ויעקב איש תם יושב אהלים עיי"ש:
עוד י"ל עפמ"ש אני מאמין שמ"ד הי' אב לחכמים לקודמים לפניו ולבאים אחריו וק' איך שייך לומר אב לקודמים דלבאים אחריו ניחא אבל איך יהי' אב לדור שקדם לו ונ' עפמ"ש דאבותינו קיימו התורה עד שלא ניתנה וה"ט כי אור מאיר גם למרחוק ומי שיש לו ראי' טובה הוא יכול לראות עד למרחוק אבל לא מי שעיניו כהות וחלושי הראות והאבות הק' היתה עין שכלם לטושה עד שראו מרחוק את אור, התורה שהאירה תבל במעמד הר סיני ע"כ שייך שפיר לומר שמ"ר הי' אב לקודמים שלפניו כלומר שהוא הי' המקור אשר ממנו ישאבו את אור התורה עד שלא ניתנה ולפ"ז י"ל שמה שעשה ראובן דבר גדול כזה למסור נפשו להצלת אחיו זהו ג"כ מהארת אור תורה שהאיר עליו מקודם והנה כמו שחוש הראות שולט למרחוק כ"כ חוש הריח הוא ג"כ שולט במרחק לא כן חוש הטעם והמישוש אינם נפעלים רק מקרוב. והנה במעמד הנבחר כתיב הביאני המלך חדריו לפ"ז נוכל להמליץ שקודם מ"ת הי' העולם רק בפתח שער החצר הקודם לבית וז"ש הדודאים היינו פרחי התורה המה נתנו ריח למרחוק עד שעי"כ שהריחו בתורת ה' ע"כ הציל ראובן את יוסף ועל פתחינו טרם הביאני עוד המלך חדריו ע"י מתן תורה והיינו רק בפתח ג"כ הי' לנו כבר כל מגדים והיינו נר חנוכה שמרמז שמפיץ ניצוצי זהרו למרחוק:
ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו עיי' חכם צבי סי' א' באמצע התשובה הביא בשם מהר"ל בן חביב ז"ל דאף דקיי"ל בקטלנית דלא תנשא מ"מ אם נפלה לפני יבם אע"פ שמתו שני בעלי' מ"מ תנשא משום דשומר מצוה לא ידע דבר רע והח"צ הקשה עליו חדא כיון דאתחזיק הו"ל שכיח היזקא ובכה"ג ל"א אינן ניזוקין כבפ"ק דפסחים ועוד הק' מיבום ראשון שהי' בעולם גבי תמר שפרש"י ורמב"ן בחומש שלא רצה ששלה ייבם משום דהוחזקה קטלנית אלמא דאף גבי יבום חיישינן לקטלנית ועיי' בתשובת נו"ב מהד"ק סי' י' שכתב דזהו שאמר יהודא שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני דהא באמת ר"מ דס"ל חיישינן למיעוטא ס"ל דאין קטן מייבם שמא ימצא סריס אלא דאנן לא קיי"ל הכי באיסורא אלא אזלינן בתר רובא אבל בסכנה הלא קיי"ל בפ"ק דחולין דחיישינן למיעוטא ע"כ לא רצה לייבמה בקטנותה דלמא ימצא סריס ויש סכנה דקטלנית דלא שייך שומר מצוה כיון דלית כאן מצות יבום משא"כ כשיגדל ויצא מחשש סריס שוב הותר לו לייבם כיון דאיכא מצוה אמרינן שומר מצוה וגומ' עייש"ה בדבריו הנעימים ועיי' בתשו' ח"ס אה"ע ח"ר סי' כ"ד ומה שנלענ"ד בזה עפמ"ש בתשו' הרא"ש כלל נ"א הובא בב"י סי' ט' דהא דאמרינן ביבמות ס"ד מזל גורם אין הכוונה שמזלה גורם שימות האיש הנלוה עמה דמה למזלה במזלו רק אמרינן דמזל האשה הוא לרעה שלא יהי' לה מזונות ולא תתפרנס מבעלה ע"כ בעלי' מתים ועיי"ש בנו"ב מה שיצא לחדש עפ"ז. והנה הראשונים כתבו דהא דקיי"ל בקטלנית כר' דבתרי זימני אסורה אינה אלא משום דמחמרינן בפ"נ מספיקא משא"כ בשאר איסורים אפילו איסורי דאורייתא ל"א כן ועיי' ט"ז ביו"ד סי' ק'. ולפ"ז קשה לכאורה לפ"ד הרא"ש הנ"ל למה מחמרינן כלל הלא איכא ס"ס לקולא חדא שמא לא הוחזקה עדיין למזל רע דהא לא אתחזק רק תרי זימני ואת"ל דאתחזיק דמזלה רע מ"מ לפ"ד הרא"ש הנ"ל אכתי איכא ספיקא דמאן יימר דבשביל רוע מזלה שלא יהי' לה מי שיפרנסה ימות בעלה הג' דלמא יגרש אותה ועי"ז לא יהי' לה פרנסה וצ"ל דס"ל לרא"ש דמשום סכנה מחמרינן אף בכה"ג ואסור הכל ועכ"פ יש ליישב עפ"ז שיטת מהרלנ"ח הנ"ל דבמקום מצוה ודאי אמרינן שומר מצוה וגו' כיון דבלא"ה איכא ס"ס להיתרא אלא דמחמרינן מ"מ במצוה לא מחמרינן ואמרינן דהמצוה תגרום שאף אם מזלה לרעה ח"ו עכ"פ לא ימות בעלה אלא יגרשנה ומיושב מה שהק' ח"צ הנ"ל דהוה שכיח היזקא וממילא מיושב ג"כ מה שהקשו האחרונים עליו ממילה דקיי"ל במתו ב' לא ימול הג' ולדברי מהרלנ"ח קשה דנימא שומר מצוה וגו' עיי' בס' ידות נדרים להגאון מהר"ר יוסף שאול זצ"ל בה' מילה ולפמ"ש א"ש דהתם אמרינן כקושיית הח"צ כיון דשכיח היזקא ל"א שומר מצוה וגו' דבשלמא בקטלנית דאיכא ב' דרכים או מיתה או גירושין אלא דמחשש סכנה חיישי' שלא יגרש אלא ימות שפיר המציא מהרל"ח דהיכי דאיכא מצות יבום אמרי' שומר מצוה דהמצווה תגרום שלא ימות כ"א יגרש על שמזלה רע משא"כ במילה שאין כאן אלא צד א' צד מיתה לא תוכל המצוה להגן ולהצילו ממות לחיים דאמרי' כקו' הח"צ כיון דשכיח היזקא ל"א שומר מצוה וגו'. והנה לפ"ז ל"ש סברת מהרלנ"ח אלא במי שיכול לגרש את אשתו אלא דאפ"ה בלא מצוה חיישינן דלמא מזלה יגרום שימות ובכה"ג שפיר אמרינן דבמצוה תסייע להפך את רוע מזלה שיגרשנה אבל בקטן שאינו יכול לגרש וא"כ שוב שכיח היזקא בזה גם מהרלנ"ח מודה דגם במצוה אסור ומיושב בזה קושיא הב' דח"צ דהתם גבי תמר כיון שהיבם הי' קטן ואינו יכול לגרש כמבואר בהרבה מקומות לא מהני המצוה להגן היכא דשכיח היזקא ומיושב היטב מאמר יהודא לתמר שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני דכשיהי' גדול ויהי' בר גירושין אז יהי' מותר ליבמך כיון דלא שכיח היזקא אמרינן שומר מצוה לא ידע דבר רע:
במדרש תנחומא כל מה שאירע ליוסף אירע לציון ביוסף נאמר ויחלום חלום ובציון נאמר בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים ביוסף נאמר והנה אנחנו מאלמים אלומים ובציון נאמר בא יבא ברנה נושא אלומותיו כי נאמר (קהלת ז') ביום טובה הי' כטוב וביום רעה דאה כי גם את זה לעומת זה עשה האלקים ובמדרש ביום רעה דאה לחזור כתשובה רצו בזה להתיר קושי הכתוב הזה שלא נאמר בו מה יראה ביום רעה. ונ' הכוונה כי ראינו שכל האומות חוגגים ברנה ושמחה את הימים מקדם אשר בהם אבותיהם מעולם גדלו והצליחו ועשו חיל והמה להם ימי הזכרון נזכרים ונעשים בכל שנה ושנה לשמחה ולששון לכל הדורות צאצאי הגבורים אשר מעולם אבל הימים ימי אבל ותוגה אשר אבותיהם לנחושתים הוגשו אבדו כלי מלחמתם וירדו עשר מעלות אחורנית אותם הימים אשר אין לאומה חפץ בהם לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם ובמצולת ים השכחה יטבעו לנצח ואין זכרון לאחרונים לא כן אנו בנ"י אנחנו חוגגים ושמחים בימים ההם בזמן הזה אשר גברנו על אויבנו ונצחנו את שונאינו כמו חנוכה ופורים ובכ"ז גם מזה אל תנח ידינו מלזכור בכל שנה ימי אבל וקינה בהם הושלכה משמים ארץ תפארתנו ונפלה עטרת ראשינו גם המה לנו אבני זכרון לבכות ולקונן ולהרים קול נהי הגה והי ולקרוא צום בכי ומספד בארבע תעניות וישאל השואל מדוע לא נהי' ככל המון הגוים לעשות זכר רק לימי הצלחתינו למען נשמח אלי גיל בהעלות על לבנו ימים מקדם בהם עלו אבותינו למעלה ראש אבל ימי הרעה אשר בהם היו אבותינו לאחור ולא לפנים אותם ראוי למחות מלות זכרונינו ומה לנו ולצרה הזאת אמנם התשובה לזה גלוי' כי אוה"ע אשר ישימו בטחונם וכסלם רק בכחם וגבורתם ויחשבו כי רק ידם עשתה חיל ותושי' ע"כ רק את גדלם ותפארתם מימי קדם יחרתו על לוח לבם ולא יאבד לנצח למען הלהיב גם את לבות דורות האחרונים להתגבר כארי על מתקוממיהם משנאיהם ומנדיהם אבל ימי הרעה אשר בהם קשת גבורים חתה וגבורתם נשתה לא יעלו לזכרון כי עי"ז גם הם יאבדו את רוח גבורתם אם יזכרו שנים מקדם אשר גם אבותיהם לא היו אמיצי לב וכבירי כח ואיל לא כן אנחנו עם בנ"י אשר יודעים אנו כי לא בכחינו וחילנו נצחנו את אויבינו הקמים עלינו לא בחיל ולא בכח כ"א ברוחי אמר ה' כי סוס מוכן למלחמה ולה' התשועה רק באהבת ה' את עמו כאשר הלכנו בדרכיו ושמרנו מצותיו חקותיו ותורותיו אז ה' נלחם לנו כי הוא איש מלחמה ורק באלקים נעשה חיל ונבוס צרינו וכאשר עזבנו את אלקינו ונפרוש כפינו לאל זר אז גם הוא הסתיר פניו ממנו והלך עמנו בחמת קרי עד שנפלנו לפני אויבינו והכבידו עלינו אכפם ועולם ע"כ כמו שזכירת ימי הטובה לנו להועיל לשמח את נפשנו על אשר אבותינו בימים ההם נהו אחרי קדוש אלקי ישראל והלכו בדרכיו כ"כ זכרון ימי הרעה מעורר אותנו לטובה למען ניטיב דרכינו ומעללינו ללכת אל דרך אשר הוא פונה הר האלקים להחזיק במעוז תורת ה' למען לא יעשן חרון אף ה' בנו כאשר חרה באבותינו ואם חטאנו ועזבנו את אלקינו ולא הלכנו בדרכיו זכרון ימות עולם אשר היו בעוכרי אבותינו יעוררנו לעזוב דרך רשע וחיש יבא לנו ישע. וז"ש ביום טובה הי' בטוב כמו שאנו מרוצים בחדוה וגיל לזכור ימי הטובה כמו כן גם ביום רעה ראה לא נעלים עינינו מראות ברע ימי הרעה שעברו על אבותינו רק יהיו לנו למזכרת והמדרש ביאר התכלית לזה הוא לחזור בתשובה ומסיים קרא שע"כ גם את הרע גם את הטוב נזכיר ולא נשכח כי לא כחינו וחלישותינו נזכור בזה כי אם גם את זה לעומת זה עשה אלקים ולא אנחנו ע"כ ע"י זכרון ימי הרעה ניתן אל לבנו לחזור בתשובה כמ"ש אין הגאולה באה אלא בזכות התשובה שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב ואולם רבו המתפקרים האומרים שאין תועלת בזכרון הזה כי ח"ו אין עוד תרופה למכותינו וכל מי שחושב בדעתו שעוד נזכה לעלות לציון ברנה להיות עם א' וה' בראשינו הוא רק כחולם חלום בלא פתרון ע"כ ישחקו וילעגו עלינו על אשר אנו מאמינים בביאת המשיח ואומרים לנו העוד תקוו כי תחיינה העצמות היבשות בית ישראל העוד תייחלו להיות כבתחלה גוי ואלקיו אין זה אלא כי בא חלום ברוב ענין חלום עם דברים בטלים כן יפערו האפקורסים פיהם עלינו ומכניס לנו שם חולמים כאלו רק תרדמה נפלה עלינו ונתהלך בחזיוני לילה אבל כבר ראינו בימים מקדם שכמה וכמה אנשים אשר קוו וייחלו לגאולה ולתמורה ובנ"א הבוערים צחקו ולעגו להם בראשונה ולבסוף אחרי הגיע מחוז חפצם וכאשר חלמו כן היו אז הודו ולא בושו המצחקים והמלעיגים כי לא טוב עשו בלעגי מעוג וכן ראינו ביוסף הצדיק שמתחלה אמרו הנה בעל החלומות הלזה בא בזו אותו וחרפוהו על חלמותיו ועל דבריו ולבסוף ראו שנתקיימו חלומותיו לא נפל מהם דבר כמו כן מה שאירע ליוסף אירע לציון ביוסף מתחלה צחקו ולעגו על חלומותיו ובציון ג"כ בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים כאשר ישיב ה' את שבות עמו אז יאמרו בגוים שאנחנו בנ"י היינו כחולמים וכנ"ל. ואמנם אע"פ שתקוותינו בטח שהקב"ה יקיים את דברו הנאמן וישיבנו לציון ברנה בכ"ז אין לנו לסמוך על הבטחה זו לבד מבלי לעשות מצדינו מאומה רק להמתין על עת מצוא שימלא ה' משאלותינו כי גם את זה נוכל ללמוד מיוסף אף שידע כי לימים יבואו מוכן לו העוז והמשרה כאשר בחלום ידובר בו בכ"ז לא טמן ידו בצלחת בחיק העצלות לומר ה' אשר הבטיחני יקיים גם אם לא אעשה דבר מאומה להגעת מחוז חפצי זה כ"א קיים בעצמו וברכך ה' בכל אשר תעשה כמארז"ל יכול אפילו יושב ובטל ת"ל אשר תעשה וכן נאמר ביוסף ויהי ה' את יוסף וגו' וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו שידע שרק אם ישדד אדמתו ויזרע בה אז מאת אלקיו ישא ברכה וימצא מאה שערים כמו כן אנו בנ"י לא נוכל להתעצל ולהמתין ולחכות לעת קץ יביא ה' לנו כ"א נעשה כמ"ש זרעו לכם לצדקה החלצו חושים במצות ומעש"ט ואז נקצור ברנה פרי גאולתנו ופדות נפשנו ע"כ אמר יוסף והנה אנחנו מאלמים אלומים לא תחשבו שאני בדעתי להגיע לחלומי לעלות במעלה בלא יגיעה ועבודה כ"א והנה אנחנו מאלמים אלומים אף שאלומה אחת איננה עדיין קציר ברכה מ"מ אחת לאחת נמצא חשבון שאם מאלמים אלומים הרבה יהי' מהם כרי גדול המחזיק שובע למדי כמו כן בציון אם נרצה שתחזינה עינינו בשובנו לציון צריכים אנו לאסוף ולצבור בר הרעיונות ותבואת המעשים הטובים ללקט אבני השלימות אחת אל אחת ומהם נבנה בנין מפואר הצלחתנו העתידה ע"כ כמו שנאמר ביוסף והנה אנחנו מאלמים אלומים כמו כן בציון רק אז בא יבא ברנה אם נושא אלומותיו אם יום ליום נגיע אומר לאומר עדי יעשה מהם אוצר נחמד מסגולות מלך מהקב"ה וז"ש בפ' ואתחנן ועתה ישראל שמע אל החקים וגו' אשר תשמרון לעשות למען תחיון ובאתם וירשתם את הארץ הדבר יוצא מפורש שרק אם נשתדל ונרצה לשמור לעשות את התורה אז נזכה ונחי' ונראה בביאת הארץ לרשת אותה אף אשר נשבע לאבותינו לתת לנו בכ"ז לקיום השבועה מהצורך שגם אנחנו נעשה ככל אשר יש לאל ידינו לעשות תושי' ופי' החרוז התעוררי התעוררי כי בא אורך קומי אורי כי אם הי' הש"י מגלה ומגרש אותנו בלי שום סיבה וגרם מצדנו אז לא הי' באפשרות לנו לעשות מאומה להביא גאולתנו אבל אחרי שרק מפני חטאינו גלינו ע"כ הפה שאסר אותנו בזיקי הגלות הוא שיתיר אותנו ע"י שנשוב אל ה' וניטיב מעשינו. והנה לשון עורר פי' טוען כמו העורר על השדה ורש"י ז"ל בשה"ש פי' כן מ"ש אם תעירו ואם תעוררו את האהבה וז"ש התעוררי כאומר אל הכנסי' יש לך לעורר ולטעון על עצמך כי בא אורך ושקעה שמש הצלחתך שהי' ע"י גרמא שלך וכיון שכן עליך לקום ממצבך הרע קומי אורי כימי קדם: