לוח ארז חלק א· רבי יצחק קונשטאט
לוח ארז על פרשת וישלח
וישלח וישלח יעקב מלאכים לפניו ארצה. י"ל ע"ד רמז ע"פ מארז"ל שכל המצות שאדם עושה בעוה"ז מקדימין והולכין לפניו שנאמר והלך לפניך צדקך וידוע כי מכל מצוה שעושים בשלימות נברא מלאך וז"ש וישלח יעקב מלאכים לפניו המה המצות ומעשים טובים שעשה בעודו בחיים חיותו אותם שלח למליצי יושר לפניו שיקדמו פניו טרם שילך הוא ארצה להקבר שם יפנו לו מקום בעוה"ב:
וישלח יעקב מלאכים לפניו. פרש"י ז"ל מלאכים ממש נ' דבזה מדוקדק מלת לפניו כי המלאכים נבראו ביום ב' או ביום ה' ולכל הדעות נבראו קודם האדם שהאדם לא נברא עד יום הששי ושלא תחשוב כי שלח מלאכים שלוחים אנשים ע"כ אמר לפניו מאותם שהם לפניו ונבראו קודם לו והיינו מלאכים ממש:
עוד י"ל עפמ"ש אדמו"ר הגאון בעל כ"ס זצ"ל לפרש הפ' והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו וגו' ויאמר אין זה כי אם בית אלקים וגו'. כי נחלקו החכמים מהם אומרים שהמלאכים גדולים במעלה מהאדם ומהם אומרים להיפך ויש להכריע שכאשר האדם עובד ה' רק מחמת יראה ולקבל פרס אז המלאך טוב ממנו שהוא שש ושמח לעשות רצון קונו בלי צפיית שכר או עונש אבל אם האדם עובד מאהבה ומאחר שהוא בעל בחירה ומאס ברע ובחר בטוב אז הוא טוב מהמלאך. והנה ממה שהמלאכים מקבלים תפלת ב"א ומביאים אותה לפני כסא כבודו ית"ש מזה נראה שהמלאך קרוב יותר להש"י. והנה יעקב ראה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו לקבל התפלות ולהעלותם למעלה אלמא שהמלאכים קרובים יותר להש"י ע"כ אמר אין זה כ"א בית אלקים בעת שעובדין רק מיראה וזה שער השמים היא היראה שהיא רק שער ופרוזדור לאהבה רק אז המלאכי' גדולים מהאדם כנ"ל א"ד ז"ל. והנה יעקב אע"ה אף שהבטיחו הש"י שישמרהו ובכ"ז ירא מעשו היינו לפי שעבודתו לא היתה ע"מ לקבל פרס כי מי הקדימני ואשלם וסבור שאין לו לקוות על גמול ושכר א"כ עלה הוא על מדרגת המלאכים ואם עד עתה היו המלאכים לפניו קודם לו במעלה ובהתקרבות אל ה' עתה שהראה שלא היתה עבודתו מיראה נמצא שהוא גבוה מהמלאכים וז"ש וישלח יעקב מלאכים לפניו כלומר מה שע"ע היו המלאכים לפניו וקודמים לו שלח עתה בחינה זו מאצלו כי הוא נתעלה עליהם:
עוי"ל כי ידוע שמכל מצוה שעושה אדם נברא מלאך כמארז"ל. ויש ג"כ מלאכי עליון מעשה ידי הקב"ה שלא ע"י האדם ולפ"ז י"ל דאותם מלאכים יצירי כפיו של הקב"ה חשובים יותר מהמלאכים הנבראים ע"י האדם כמובן וגם נראה כי המלאכים שבורא האדם במצותיו הם אינם נפרדים כלל מהאדם ולא ירפו ממנו כמ"ש כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך אבל המלאכים מלאכי עליון הם הולכים לפניו ע"כ אנו אומרים בכניסת שבת צאתכם לשלום וגו' מלאכי עליון כלומר אותם המלאכים שנבראו רק מידי עליון ולא ע"י מעשה האדם המה יוכלו לצאת ולהפרד מן האדם וז"ש וישלח יעקב מלאכים לפניו כלומר אותן המלאכים שהם לפניו דהיינו מלאכי עליון אותם שלח מאתו אבל אותם המלאכים שנבראו על ידו ע"י מעשיו הטובים לא שלח מאתו כי לא יפרדו ממנו:
במדרש שני בנ"א הבטיחן הקב"ה ונתייראו הבחור שבאבות והבחור שבנביאים. הבחור שבאבות שנאמר כי יעקב בחר לו יה והבחור שבנביאים זה משה שנאמר לולא משה בחירו ונ"ל שהמדרש בא ליישב האיך באמת נתייראו אחר שהובטחו מאת ה' כי יהי' עמם להצילם מכל רע והוא ע"פ מדרש ילקוט פ' וירא שם בן נח קרא אותו שלם שנא' ומלכי צדק מלך שלם אברהם קרא אותו יראה שנאמר ה' יראה אמר הקב"ה הריני קורא אותו בשניהם ירושלם יראה שלם עד שהי' נקרא שלם הי' עושה הקב"ה סוכתו בתוכו שנאמר ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון ע"כ דהנה אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר והם מעלות שכליות. והנה קצת אומרים שמי שהושלם במדות האלה בתכלית השלימות מההכרח שיבוא עליו רוח נבואה אבל באמת אינו כן כי אף שמוכרח לנביא להיות בו כל אלו המעלות בכ"ז אינו מוכרח שמי שהושלם בם שתחול עליו רוח ה' כ"א אחד בעיר ושנים במשפחה אשר בחר בו ה' והקדישו להיות לנביא ושאר אנשים אף שג"כ השלימו א"ע בתכלית השלימות בכ"ז לא שרתה עליהם רוח נבואה כי אין הדבר תלוי במדות האלה לבד כ"א את אשר יבחר ה' הוא הקדוש והקריב אליו אלא שמי שיש בו מדות האלו נראה עליו לפעמים רוח ה' אבל שיחול עליו רוח ה' תמיד הוא רק על אשר יבחר בו ה'. וזהו כוונת מאמר הנ"ל כי ידוע שירושלם הוא כינוי למקום שפע נבואה כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם. ולפ"ז שם בן נח הוא תלה חלות הנבואה רק בשלימות המדות ע"כ קראו למקום חלות הנבואה שלם כלומר שרק ע"י שלימות תבוא עליו רוח ה' לפעמו לא כן אאע"ה הוא תלה הכל בראיית הקב"ה להקדישו כי לפעמים ירים בחור מעם אשר לא נסה באלה ואאע"ה לרוב ענוותו לא תלה את נבואתו בשלימות רק אמר ה' יראה ה' ראה ובחר בי לא מצד שלימותי אמר הקב"ה הריני קורא אותו כשניהם שצריך להיות לו שלימות ושגם ה' יבחרהו לכהן לו אלא עד שהי' שלם ולא בחרו ה' עדיין לנביא אז רוח ה' שורה עליו לפעמים כמו בסוכה שהוא דירת ארעי שיושב בה לימים מועטים וז"ש ויהי בשלם סוכו אבל ומעונתו מעונה אלקי קדם שהיא חלות הנבואה בתמידות זהו רק בציון אחר שציינו ה' וביררו להיות לנביא. והנה מרע"ה אשר דיבר ה' אליו פנים אל פנים בודאי לא זכה לכך מצד מדותיו לבד כי א"א לשום בן אדם שישלים א"ע כ"כ במדרגה רמה ונשאה שיזכה בדין לחזות נועם ה' פנים אל פנים אשר נאמר כי לא יראני האדם וחי אלא שהש"י על שהי' צריך לנביא ה' בזמן ההוא להורותם דרך ה' ולעקור מלבם שורש פורה ראש גלולי טומאת מצרים ע"כ מצא הקב"ה את מרע"ה נאמן לפניו לבחור בו ולהרימו על לנטלו ולנשאו ברום כל מעלות הנבואה אבל על פי מדותיו לבד לא הי' זוכה לנבואה כזו וע"ד מארז"ל כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל ואפשר לפרש בזה כוונת המאמר הנפלא ולא קם נביא עוד בישראל כמשה בישראל הוא דלא קם אבל באוה"ע קם ומנו בלעם כלומר שבישראל לא יקום ולא קם עוד נביא אשר זכה לנבואה יותר מכפי ערך מדותיו ב"א בכל עת כפי אשר ישלים הנביא א"ע במעלות ובמדות כפי שיעור זה לבד יערה עליו רוח ממרום אבל באוה"ע קם בלעם שהשיג נבואה שלא ע"פ מדותיו כי לפי התנהגותו הבהמיי שזכרו חז"ל שבא על אתונו לא היה ראוי לשום שמץ נבואה כלל ובכ"ז ויקר ה' אל בלעם אף שלא זכה מצד עצמו כי כן הי' ההכרח אז ע"פ הש"י. והנה יעאע"ה ג"כ כמו מרע"ה זכה לראות והנה ה' נצב עליו מה שלא זכה שום אדם מצד עצמו אלא שהקב"ה הגביהו שלא ע"פ שיעור מדותיו אלא מצד שבחר בו ומפני זה נתייראו יעקב ומשה אף שהובטחו מפי הקב"ה לפי שחשבו בנפשם שלא להם הגדולה כ"א מה שה' בחר בם ולא למענם עשה וז"ש המדרש ב' בנ"א הבטיחן וכו' הבחור שבאבות והבחור שבנביאים כלומר על אשר לא היו רק בחירי ה' ע"כ לא סמכו על הבטחתם:
על כן לא יאכלו בנ"י את גיד הנשה את לרבות תשעה באב כ"ה במדרש הנעלם הובא בעקדה ונ"ל דאמרינן בגמ' אמר ר' יוחנן אלו הוינא התם קבעתי' בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף ורבנן סברי אתחלתא דפורענותא עדיפא ולכאורה ק"ל הא אמרינן התם בת"ב שחל בשבת מאחרין ולא מקדימין וקאמר הש"ס טעמא משום דאקדומי פורענותא לא מקדמינן א"כ קשה מדוע לא קבעו התענית ביו"ד באב ואי משום דאתחלתא עדיפא אדרבה הו"ל למימר אקדומי פורענותא לא מקדמינן ונ' דה"ט כיון דכל הצומות יהפכו לששון ולשמחה כמאמר הנביא ע"ה ע"כ כשקבעו אנשי כנה"ג התענית בקשו להורות לדורות שיצפו בכל שנה לגאולה ב"ב ויהי' יום התענית לששון ואין כאן אקדומי פורענותא אדרבה כיון שקבעו התענית בט' ולא אחרוהו עד יו"ד ממילא יהי' היו"ט בט' בשלמא כשאירע ת"ב בשבת שפיר קאמר הש"ס דלא מקדימין לח' בו כיון דכבר נקבע בט' א"כ יהי' היו"ט ג"כ בט' ולא בח' ואי מקדימין כשחל בשבת לח' יהי' אקדומי פורענותא אבל עיקר התקנה בט' לא הוי אקדומי פורענותא שהרי יתהפך ליו"ט ב"ב כנ"ל נכון. והנה בג"ה סברי רבנן בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו וקשה ג"כ הלא על הלאו הזה בא עונש וא"כ למה הקדימה התורה לכתוב לאו דגיד כאן הא אקדומי פורענותא הוא אלא די"ל כיון דאין בגידין בנ"ט ואוכליו לאו בר אינש ממילא לא יארע תקלה לבוא לכלל פורענותא ואמנם זה ניחא בגיד עצמו אבל שמנו שיש בו טעם וכיון דכתיב את גיד י"ל דרמז גם שומנו הטפל לגיד שג"כ לא יאכלו והדק"ל דהוה אקדומי פורענותא וצ"ל ג"כ כיון דע"י קיום המצות באים לידי שכר לע"ל ע"כ לא הוי פורענותא כלל. וז"ש המדרש ע"כ לא יאכלו בנ"י את גיד הנשה את מרמז ריבוי שמנו לאיסורא וקשה הא הוי אקדומי פורעניותא אע"כ צ"ל דזה לא הוי פורענותא משום דאזלינן בתר עתיד שיהי' שכר ע"ז ע"כ לרבות ת"ב שקבעו בט' ולא בעשירי ג"כ מה"ט דלעתיד יהפך לששון ב"ב:
כי ע"כ ראיתי פניך כראות פני אלקים ותרצני בילקוט מה פני אלקים דין אף פניך דין ומה פני אלקים לא יראו פני ריקם אף אתה לא יראו פניך ריקם. דהנה אם בימי קדם היו ישראל שנואים ובזויים ונרדפים בין האומות עת חשך כסה ארץ וענן הסכלות פרש מוטות כנפיו מלא רוחב ארצות תבל והדעת עוד לא הפיצם זוהר שביב אשה להאיר מחשכי ארץ ויושבי' לא היו הרדיפות לפלא כ"כ כי הבור ריק אין בו מים אם האדם ריק ממי החכמה והתבונה אם מים אין בו נחשים ועקרבים יש בו נחשים צפעונים ישופו כל עקב כמ"ש ויאבק איש עמו הוא שרו של עשו רק כ"ז שחשכת הלילה ואופל הסכלות עלי תבל רק אז יאבק וילחם אתו כי המחלוקת והשנאה שבין יעקב לעשו לא תהי' רק עד עלות השחר כי בעלות אור בקר אור הדעת והתבונה ונפקחו עיני העמים אז שלום ושלוה יהי' לנו משונאינו מקדם כי בעיניהם יראו ויבינו שלא טוב עשו בעמינו שרדפו אותנו על צוארינו על לא חמס בכפינו ומחמס אחיהם יעקב תכסם בושה וישתדלו לרפאות את הפצעים ומכות אשר הכו אותנו על לא דבר כמ"ש שמש צדקה ומרפא בכנפי' אם תזרח שמש צדקה ומרפא על האומות שגם הם יקרבו את הצדק וירחקו כל עמל ואון אז רפא ירפאו את הצולעה והנדחה. והנה בכ"ז רואים אנחנו שגם בעתותינו אלה עת אשר תתפאר כי נאורה היא והדור דור דעה עם לו בינות הוא ובכ"ז עוד קמים עלינו לנתוש ולנתוץ ולהרוס ולכלות ח"ו בימינו אלה אשר שוטטו רבים להרבות דעת והארץ האירה מכבוד החכמות ובכ"ז למרות רוחנו ולדאבון נפשנו עוד רבים קמים עלינו לאכול אותנו בכל פה אלה מפה ואלה מפה ירדפונו וישיגונו אין זה כ"א אצבע אלקים ורק יד ה' עושה זאת ורק הוא ישסה בנו את הדובים הטורפים כי ע"פ דרך הטבע לא יאומן כי יסופר שאנשים בעלי שכל ותבונה וחכמי לב כבימינו אלה יפריעו חוק מוסר אדם ויחטאו ויזידו נגד השכל האנושי לרדוף אותנו על לא חמס בכפינו אין זה כי אם רצון ה' הוא והוא ית' הביא עלינו את הצרה הזאת ונוכל לומר לשונאינו ע"כ ראיתי פניך החרון אף שלך הבוער עלינו בחימה שפוכה הוא כראות פני אלקים שהוא נמשך מחרון אף ה' כי ע"כ יגרה אותך לעשות מדון נגדנו ורק שבט אף ה' אתה ביד הש"י בך ייסר אותנו למען נקח מוסר להיטיב דרכנו ומה פני אלקים דין שהש"י לא עביד דינא בלא דינא וכל דרכיו משפט אף פניך דין צריכין אנחנו להצדיק עלינו את הדין שעונותינו ענו בנו והמה היו בעוכרינו וכאשר ייסר איש את בנו ה' אלקינו מייסרנו ע"כ אם חרה בנו אף ה' לא דבר ריק הוא וחרון אף הזה צריך לעשות רושם ואות לטובה בנו שנחפשה דרכינו ונשובה אל ה' ומה פני אלקים לא יראו פניו ריקם שהפנים של זעם לא ישוב ריקם בלי תועלת ותכלית טוב אף פניך לא יראו ריקם הזעם של השונאים ג"כ לא ישוב ריקם רק יעורר אותנו להיטיב דרכנו לשוב אל ה' כי הוא טרף וירפאנו ולמען נרגיש עוד יותר כי יד ה' עשתה זאת הלא ראינו כי זה לא זמן רב הוקל מעלינו עול הגלות זה לא כביר השגנו כל החיריות ושווי הזכיות אמרו האומות לנו אסירים צאו יושבי חשך וצלמות ראו אור גדול אור החופש והדרור שמו לנו חק ומשפט כאחד אזרחי הארץ הרשות נתונה לנו להרים דגלנו על גפי מרומי קרת לשום קננו בין חורי הארץ ואצילי' עד שלכל בנ"י הי' אור במושבותם וחשבו כי כבר אתא בוקר אור לא עבות ולא יבוא עוד אחריו ענן וערפל. והנה פתאום התקדרו שמי הארץ בעבים ונהפך הגלגל גולל אור מפני חשך ואימה חשכה גדולה נופלת על הצאן האובדות שה פזורה ישראל וכל אשר עיני שכל לו יתמה מדוע עשה ה' ככה לעם הזה שמתחלה פתח חרצובות עולם ושיבר מוטות ובריחי ברזל גדע והיתה הרווחה ופתאום הכביד נחושתנו אשר כמעט הים זועף שב לאיתנו. ואולם אין זה כ"א כמו שאמרנו שרצה הקב"ה לאלפנו ולהורות לנו שרק הוא הוא המכביד אכפו עלינו ועונותינו הטו אלה ע"כ הקל מעלינו עול הגלות בתחלה למען נדע שהעמיס כבר אורו עיניהם באור החכמה והדעת וכבר נשברה חומת ברזל אשר הפסיקה זה כמה ובכ"ז היו לנו לאויבים ושנאתם התחדשה כנשר נעורי' זהו מופת חותך שרק ה' הוא הגולל אור מפני חשכת מעשינו ולא בחכמת העמים או סכלותם הדבר תלוי כ"א רק בנו בדרכנו ומעללינו וז"ש הכתוב וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן כלומר אחרי ראותינו שביום בהיר בו האירה שמש הצלחתנו כצהרים פתאום והנה בלהה חשך וענן כסה פני תבל איד השנאה וענן הצרות יעלה מן הארץ וזהו בעמוד ענן יומם עי"ז כל איש בלבבו יבין כי רק ה' הולך לפניהם ולא מקרה הוא רק בהשגחה מכוונת מאתו ית' לנחותם הדרך דרך ילכו בו למען ישובו מדרכם הרעה. וז"ש הפ' הנז' כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים שע"כ אני מכיר שהחרון והפנים של זעם שלך הוא חרון אף ה' ומאת ה' היתה זאת בשביל ותרצני אחרי שכבר נתרצית עמי והראית לי אותות אהבה וישבנו כשבת אחים יחדו בלי שנאה ותחרות ופתאום נתהפכת מאוהב לאויב ומריע לרע זה הוא לאות כי רק שבט אף ה' הנך והוא הסיתך בי. זאת ועוד אחרת יען כי ה' הטיל עלינו עול הגלות השעבוד למען מתוך הרגש הצער יכנע ערפנו לשוב אליו. והנה אחרי שהורגלנו זה רבות בשנים מימי קדם בעול הכבד לא הרגשנו עוד כובד משא הגלות כאבו וצערו ע"כ נתן את חן העם בעיני העמים והניח לנו מאויבינו והתענגו בנופש החירות ואחרי שכבר נגמלנו מהניק חלב ארס עול הגלות ומרורת פתנים לענה ורוש השעבוד הקשה וכבר חמדנו וישבנו בצל עץ החפשיית אשר פריו למאכל ועלהו לתרופה לנו ואחרי כן בא רוח סערה עברה וזעם משלחת מלאכי רעים לטרוף מאתנו את החפשיית ולשלול את זכיותינו אשר כבר חשבנום למורשה קהלת יעקב עי"ז נרגיש בכפליים גודל הכאב אשר שמו מועקה במתנינו ונתעורר לשוב אל ה' וירחמנו. ובזה י"ל מדרש פליאה וימררו את חייהם בעבודה קשה בקל וחומר כי מי שהורגל כבר בעבודת פרך לא תכבד עוד עליו העבודה כי ההרגל נעשה אצלו טבע ע"כ ישראל במצרים אחרי שהובא צוארם בעול השעבוד הקשה רבות בשנים והורגלו בו לא הרגישו כ"כ בצער העבודה ע"כ עשו המצריים ערמה ותחבולה להקל מעליהם עול העבודה ולתת להם מנוחה ומרגוע על איזה זמן עד שכבר הורגלו בחירות ואחר כך הוסיפו להכביד אכפם עליהם ולנגוש אותם בעבודה קשה ועי"ז כבדה המלאכה והעבודה עליהם והיתה כפלים לתושי' להתיש כחם וז"ש וימררו את חייהם שלא תקשה איך מררו חייהם בעבודה אחרי שכבר הורגלו בה משנות קדם לזה בא כמשיב בקל שמתחלה הקלו מעליהם עול עבודת הפרך ואח"כ וחומר הטילו עליהם עול קושי העבודה עי"ז הומררו חייהם לרב הרגש צער העבודה בכפלים וזה יש לכוון גם במדרש פרשתנו וריוח תשימו בין עדר ובין ערר אמר יעקב רבש"ע אם יבואו צרות על בני לא יבואו זו אחר זו אלא הרויח להם מצרותיהם כי יעקב אע"ה ידע אשר יבואו בניו בעול הגלות אשר התכלית הוא לצרפם בכור הברזל. למען יצאו נקי וצרוף וזה א"א כ"א בהרגישם עול השעבוד אז יתעוררו לשוב אל ה' ואם יבואו הצרות תכופות בלי הפסק ריוח בנתים יאבדו הרגשתם ולא ירגישו השעבוד וממילא לא יצא לאור התכלית המקוה מהגלות ע"כ ביקש שהש"י ישיב ריוח בין צרה היא מטעם האמור. והנה עיקר סיבת הגלות הוא כי בעת שבת נוגש והי' להם חירות וחופש אז שברו עול נתקו מוסרות הברית של מלכות שמים וחשבו כי ח"ו אין ה' בקרבם והכל כאשר לכל מקרה הוא בלתי טהור ע"כ למען הוציאם מפח מוקש הטעות הזה הסתיר פניו מהם והיו לאכול ח"ו ועמם הוא בצרה בעת ישובו אליו ירחמם. וז"ש והסירותי את כפי מעליך עד עברי וראית את אחורי ופני לא יראו כלומר לפעמים הקב"ה מסיר כפו והשגחתו מאתנו והטעם מפני שאתה רואה אותי ונכנע אלי רק בעת שאלך עמך לאחור בהסרת השגחה קצת אז וראיתם אותו וזכרתם בה' אבל ופני כשאני מראה לכם פנים שוחקות ומסבירות אז וישמן ישורן ויבעט וישכח אלוק עשהו ולא יראו פני. וז"ש המקונן אני הגבר ראה עני בשבט עברתו אותי נהג ויולך חשך ולא אור כי איש שאינו בעל שכל ותבונה הוא חושב שהצרות אשר באו על ישראל בגלות הוא רק משנאת העמים אותנו אבל אני הגבר מבין הדבר לאשורו ורואה אני ומכיר את עני עמי שהוא רק שבט עברתו אשר הכה אותנו ה' על רוב פשעינו והטעם כי בעת אור לנו והיתה הרווחה אז הקשחנו את לבנו והשע עינינו מראות שהוא המשגיח והמנהיג אותנו ורק אז אותי נהג ויולך יודעים ומכירים שהוא הנוהג אותנו בעת חשך ולא אור ובכן נשים נא זאת אל לבבנו וניטיב דרכינו ומעללינו ונשובה עד ה' וישוב שבותינו בב"א:
אדוני יודע כי הילדים רכים. א"ל יעקב יודע אני שיסורין עתידין לעמוד מבניך על בני אלא נהוג אתה בשררותך ושמש בכתרך עד שיעמוד משיח מחלצי ויקבל המלכות ממך שנאמר יעבור נא אדוני לפני עבדו עד אבוא אל אדוני שעירה זה בית גוברין. כי אז"ל במדרש כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות ר"א פתר קרא בגלות כי אף בעת שח"ו אין אנו בתכלית השלימות כראוי ויאות לבני אברהם יצחק יעקב בכ"ז כאשר מעריך אותנו נגד הגוים ומעשי שיקוצם ותועבותם ואז כיתרון האור מן החשך כי ישראל כשושנה המריחה נגד החוחים והקוצים סילונים ממאירים אשר אין בהם טעם וריח ע"כ לא יחרה בנו אף ה' להפר בריתו אתנו ח"ו כי עוד יזכור לנו וילמד עלינו זכות אחרי שאנו מפוזרים בין העמים גולים וסורים דוויים וסחופים ע"כ ע"י שנתערבו בגוים אשר מההכרח להתחבר עמהם בענייני המדינה ומסחור ומלאכת מחשבת ע"כ למדו ממעשיהם בעוה"ר וי"ל ע"ז הפסוק ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלקיהם וכפל הלשון אף גם קשה המובן וי"ל כי באמת מחוייבים אנחנו שנעשה התוה"ק עיקר עסקינו בה נהגה יומם ולילה והעסק בשאר עניינים לא יהי' רק כטפל אבל אהה עולם הפוך ראינו הן רבים עתה מעם הארץ שהעיקר אצלם לימודי שאר עניינים והתורה מונחת בקרן זוית ואף מי שמלמד את בנו תורה אינו אלא בבחי' גם וטפל אחרי שרוב היום מבלה וממלא כרסו בחכמות חיצוניות ושפחה תירש גבירתה אז גם לתורה יקדיש מעט מהזמן אשר במה נחשב הוא ולפי גודל החטא הזה ועלבון התוה"ק הנקראת ראשית ועיקר והם מורידים אותה ממעלתה ועושים אותה רק טפלה הי' מהדין ח"ו לכלות ולהפר ברית ואמנם כי לא ידח ממנו נדח ורצה הקב"ה לזכות את ישראל ללמד עליהם זכות וסנגוריא ע"כ גם על אותם אשר גדול עונם מנשוא משקיף עליהם ורואה שההכרח להיות עם האומות באגודה אחת בכל מסחר וקנין הוא הגורם להם והי' בעוכרם וידוע דרשתם ז"ל בכ"מ אין זאת אלא תורה כמ"ש וזאת התורה וז"ש ואף גם זאת אם יהי' עת וזמן שימצאו בישראל אנשים האומרים שזאת התורה א"א להם להקדימה לראש ועיקר אלא גם זאת רק נספח ונטפל לשאר עסקים בכ"ז בהיותם בארץ אוביהם אחרי שאנכי ה' ידעתי את מכאוביו והתבוללותו בין העמים שהוא הגורם להם ע"כ אף שאענישם ע"ז בכ"ז לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם ח"ו. נחזור לעניינינו שהש"י מעריך מעשי האומות ורשעתם נגד מעשינו ובאמת כפי גריעות מעשיהם אנו נקיים וזכאים אבל לכאורה לא יועיל זה כי יש מקום לבע"ד לומר שהי' לנו להוכיח את האומות ולהשתדל להיטיב דרכם וא"כ יצא שכרינו בהפסדנו אבל באמת ז"א אחרי שעבדים היינו שפלים ונבזים בעיניהם וגלוי וידוע שלא יקבלו דברי מוסרנו להועיל להשכיל להיטיב ע"כ יש להעריך שפלות ערך מעשיהם לערך מעשינו ואף אם מצער היא תחי נפשנו בגלל זה. וז"ש כשושנה בין החוחים על שאנו בין חוחים וקוצים וסילונים ממאירים ומכאיבים תמיד את השושנה כן רעיתי בין הבנות לצדים ולצנינים המה לנו ע"כ נוכל להעריך שאנו כשושנה נגדם בערך רוע מעלליהם אבל אם אין אנו נדשים נרמסים ונהדפים מהם אז יש מקום לבע"ד לחלוק שלא נוכל להעריך דרכם לנגד דרכנו שיהי' לטוב לנו כי הי' לנו להוכיחם וליישר ארחותם. וז"ש כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב כלומר בזמן שיד ישראל תקופה על האומות ועומדים ברום המעלה על ראש צורים ובמתי גבעות ואם היו מוכיחים את האומות היו דבריהם עושים פרי להיטיב דרכם אז א"א להעלות חשיבות ישראל מצד ערך מעשי אומות הגרועים כ"א צריך שישראל יהי' להם חשיבות ומעלה מצד מעשי עצמם לבד וזהו כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו בעת שבנ"י ברום המעלות אז לבדד ישכון ולא יתחשב להיות חשוב על ידי עריכת מעשי הגוים כ"א חשיבותם יהי' מצד עצמם לבד וז"ש ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר ר"ל שגם בעת אשר ישראל מעצמו לא יהי' לו חשיבות מ"מ על ידי ערך רשעת עשו נגד מעשה יעקב עי"ז תצמח זכות יעקב ויהי' לו כח ואומץ וזהו ולאום של יעקב מלאום ע"י לאום של עשו וערך מעשיו יאמץ וכי תאמר הי' לו ליעקב להוכיח את עשו להיטיב מעלליו ע"ז אמר ורב יעבוד צעיר ואין דברי יעקב המשועבד לעשו נשמעים כנז'. וז"ש המדרש שהתחלנו שחשש יעקב פן יהי' פ"פ לבע"ד על ישראל מדוע לא הוכיחו את האומות על רשעתם ועי"ז ח"ו יסורין באים עליהם וז"ש יסורים באין מבניך על בני ר"ל מכח שהי' להם להוכיחם ע"כ אמר לעשו שינהג בשררה וישתמש בכתר ושבט מושלים עליהם ועי"ז ינצל יעקב מפח יקוש הלז באשר שאין דברי תוכחותיו נשמעים ואין עליו משפט עונש ויבוא משיח ויקבל המלכות. וז"ש יעבור נא אדוני לפני עבדו ע"י שאתה אדון ואני עבד עי"כ אבוא אל אדוני שעירה שאהי' גובר עליך:
ויצא חמור אבי שכם אל יעקב לדבר אתו במד"ת אמר חמור ליעקב אני נשיא ואתה נשיא א"ל יעקב אני שור שנאמר ואל הבקר רץ אברהם ונאמר רב תבואות בכח שור ואתה חמור וכתיב לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו וי"ל שהוא ע"ד חוק הציווילעהע המדובר כעת בין יועצי המדינה וכן ע"ד זה בא חמור אל יעקב לדבר עמו להנהיג ביניהם חק זה ואמנם מלבד שהוא נגד דתינו אף גם זאת הבנים שיולדו מברית כזה לא יוכלו לגדל על אופן נאות אחרי כי לבנ"י הליכות עולם להם עוה"ז ועוה"ב והאומות אין להם לעמול רק בעוה"ז אבל אחרי מותם בלע המות לנצח ואין להם חלק ונחלה עוד א"כ איך יגדלו בניהם אחריהם אחרי שמצד האחד צריך לילך בשני דרכים עוה"ז ועוה"ב והאחד אין לו צורך לעוה"ב. והנה השור יש ממנו צורך בעודו בחיים וגם אחר מותו בחייו עובד בשדה תבואות ומושך בעול ולאחר מותו הבשר לאכול לא כן החמור אין הנאה ממנו רק בחייו חמור למשא אבל אחר מותו אין אוכלים בשר חמורים וז"ש לו יעקב אני שור שאני יש לפני שני דרכים העוה"ז והעוה"ב בחיים ובמות כדוגמת שור הנז' כנאמר ואל הבקר רץ לאכילה ורב תבואות לעבודה אבל אתה רק חמור אין תכליתך רק בעודך בחיים ולא תכלית אחר לעוה"ב ע"כ לא יצליחו הבנים היוצאים מאישות הזו וזהו לא תחרוש בשור ובחמור עי' אב"ע פ' בחריש ובקציר תשבות: אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמונו להמול לכם כל זכר יל"ד מ"ש אם תהיו כמונו בודאי אם ימולו יהיו כמוהם. וי"ל עפמ"ש הקדמונים ז"ל בטעם המילה שהיא לתיקון המדות ולהחליש כח המתאוה שבאדם נמצא המילה פי שנים ברוחה מילה חיצונית שהוא מילת הגוף ומילה פנימית למול ערלת לבבו ועי' מ"ש בזה לעיל פ' לך. והנה בודאי לא יאותו בני יעקב להתחתן עם אנשי שכם כ"א בהמולם לש"ש גם המילה הפנימית אבל אם לא ימולו רק מבחוץ בזה לא יחשבו עדיין כישראל שהרי גם בני ישמעאל מלים עוד היום מילה חיצונית ובקהל ישראל לא יחד כבודם ע"כ התנו עמהם אם תהיו כמונו דייקא למול גם בהפנימית אז נאות לכם. ויש להוסיף עפמ"ש בשל"ה הק' לפרש שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני וגו' כי הנשמה היא תשת כח כנקבה והגוף אמיץ כח כזכר וברגלים שגם אכילת הגוף ותענוגיו למצוה יחשבו ע"כ יראה כל זכורך שגם הגוף נתראה לפני ה' וז"ש בהמול לכם כל זכר שימול הגוף ויחלש תאותיו וי"ל בזה מה שהקשו המפרשים איך בני יעקב לא קיימו תנאם והרגום אחרי שעשו כפי מה שצוו עליהם ולהנ"ל א"ש שהם לא קיימו תנאם כי אלו מלו לש"ש גם פנימה והיו כמוהם לא היו רשאים להורגם אבל הם לא מלו כ"א מילה חיצונית שלא לש"ש ולא היו כמוהם והמופת לזה כי הנימול לש"ש לא יכאב ויצטער כמ"ש שש אנכי על אמרתך זו מילה משא"כ שלא מלו לש"ש ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים שהיו מרגישים ודואגים על הצער ונמצא שלא קיימו כפי התנאי ע"כ ויבואו על העיר בטח:
ויבא יעקב שלם דרז"ל שלם בגופו שלם בממונו הכוונה כי יש כמה בנ"א שכ"ז שהם בתקפם וגבורתם מקמצים ואינם נותנים צדקה רק קרוב למותם אז נודרים ק"ק לתועלת נשמתם ולא זו הדרך הנכונה וכ' והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך שלא יאחר האדם מליתן צדקה עד שימות אלא והלך לפניך קודם שתלך אתה ילך צדקך ועי"ז וכבוד ה' יאספך עיי' כלי יקר פ' בראשית גבי קין שנאמר עליו ויהי מקץ ימים מ"ש בזה דבר נחמד. וזהו ויבוא יעקב שלם בגופו גם בעת עודנו בתקפו אז הי' כבר שלם בממונו ולא אחר עד המיתה עם הצדקה:
ויאמר יעקב אל ביתו וגו' והטהרו והחליפו שמלותיכם ונקומה ונעלה בית אל. י"ל כי אדם לעמל יולד לעמלה של תורה לא נברא אלא לכבודו ית' שיעבוד את ה' בכל מאמצי כחו ועיקר תכלית בריאת אדם הוא רוחו ונשמתו ורק באשר הנשמה לבדה לא תוכל להיות לבדה בעולם הגס והעכור ע"כ עשה לה הש"י עזר כנגדה והלביש אותה מחלצות הגוף שעל ידו תוכל לעמוד חי בעולם הגשמי אבל רבים מעמי הארץ מחליפים השיטה ושמים את העיקר טפל והטפל עיקר כי דמיונם כוזב שעיקר יצירת אדם כדי שיהנה מעולם הזה ורק על אשר הגוף בלי נשמה הוא כחומר גולם בלי צורה ע"כ נפח בו הש"י נשמת רוח חיים למען יוכל החומר לעשות כחפצו ורצונו בהבלי העולם וממקור משחת הזה אשר שפחה תירש גבירתה ועבד הגוף ימלוך תחת הנשמה יצאו כל חטאות האדם בנפשו ע"כ כדי לטהר מעונו ולרחוץ מצואתו צא יאמר למחשבתו הרעה אשר יזם כי העיקר הוא הגוף והנשמה רק מלבוש וכסות הטפל וסניף לגופו רק יוקיר את הנשמה ויכיר ויבין כי נהפוך הוא העיקר הוא הנשמה אבל הגוף הוא רק לבוש וכסות לנשמתו וכמו שהאדם לא נעשה בשביל הבגד כ"א הבגד נתקן בעבור האדם וז"ש יעקב אבינו ע"ה אם אתם רוצים להטהר באמת וצדק ולעלות מעלה בית אל ינחנו אז החליפו שמלותיכם צריכים אתם להחליף ולהמיר מה שהי' עד עתה אצלכם בתואר בגד ושמלה על כל דבר פשע והוא הנשמה זהו יהי' מכאן ולהלן חושבנא בתואר העיקר והחשוב ומה שהי' עד עתה אצלכם בתואר עיקר והוא הגוף זהו יהי' רק לכסות למחסה ולמסתור נשמה הטהורה. וז"ש דהע"ה רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף כי ביום צום אשר יענה ויסגף את גופו וימנע ממנו משען לחם ומשען מים אז מורה באצבע כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם ולא גלמו ראו עיניו לעשותו ראש וראשון ותכלית בריאותו שא"כ למה ימנע ממנו די מחייתו אלא שיודע שהעיקר הוא חיי נשמתו והגוף הוא רק מלבוש אשר רוח ה' בו יתעטף ע"כ אמר רעבים גם צמאים ויענו בצום נפשם למען הודיע ולגלות שלא יחשבו שהנשמה מעטף ומלבוש הגוף כ"א אדרבה נפשם בהם תתעטף הנפש רק מתעטפת ומתלבשת בגוף האדם אשר הוא רק כסותה לבדה וע"ז אנו מתפללים ונפשי כעפר לכל תהי' כי אם מרגיש אדם איזו חולי ומיחוש בגופו אז ישתדל בכל עוז להחלימו ולחזקו ולרפאותו עדי יהי' בריא אולם כי כל האדם כוסף שיהי' גופו תמים אין בו שום חסרון ודופי אבל אם תחלה הנפש ע"י לכלוכי העונות וכתמי החטאים אין האדם מרגיש ומתעורר להחזיקה ולרפאות שברה ולא יחושו לה אם אינה בשלימות ותמימות בלי מגרעת וחוסר כל ע"כ אנו מתפללים שהש"י יטהר לבנו ויעורר אותנו שיהא עלינו מורא על חלי הנשמה כמו שנירא מבשר ודם ר"ל כמו שנחת ונפחד אם לגופנו ועפרנו יחסר מזג הבריאות נעשה כל השתדלות למען יהי' הגוף כל ר"ל בשלימות ותמימות כ"כ יתן ה' בלבנו שיהי' רצונינו שגם נפשנו תהי' כל כמו העפר הוא הגוף אשר יסודו מעפר וזהו ונפשי כעפר כמו העפר תשתדל להיות כל. וע"פ האמור יש להמליץ מאמרם ז"ל שדרשו על ויעש ד' כאדם וכאשתו כתנות עור בתורתו של ר"מ כתיב אור באל"ף כי הם ג"כ חשבו וטעו בזה שהחליפו שמלותם שמו את טפל הגוף לעיקר ואת העיקר נשמת בת אל חי הורידו לארץ כבודה וישימו אותה אחרי דלת הגוף ע"כ לאחר החטא למד אותם השם דעת ותבונה למען ידעו כי רק עור ובשר גידי' ועצמות בהם וסוכך גויתו המה המלבוש והכתנות וזהו כתנות עור את זה האיר השם עיניהם לידע הכתונת והבגד מה היא לא כאשר דמו מתחלה שהגוף הוא ראש וראשון ע"כ כל פרי נחמד לגוף ותאוה לעינים אכלו ממנו אף שהי' לכליון הנפש ועתה האיר ד' להם לדעת שרק העור הכתנות והנפש חיה היא עיקר עצם האדם:
בהפטרה ולא נאמר עוד אלקינו למעשה ידינו אשר בך ירוחם יתום ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממני כי המתחדשים אומרים שטובים הימים האלה מהראשונים כי בכרכים וערים גדולות תקנו בתי מחסה ליתום ואלמנה וכדומה וכ"ז יכולים לעשות ע"י שעושים מעשי ידיהם בחריצות לא ינוחו גם בשבת ומועד אבל אם ישמרו את התורה לא הי' באפשרות להם לעשות כ"כ טובות וגמ"ח ע"כ הם אומרים למעשה ידיהם היא העבודה והחריצות במסחר וקנין אלקינו זה אותו נעבוד ואין אנו יודעים אדון אחר אבל באמת שגו ברואה כי מה בצע להש"י אם יהיו גו"ח אחרי שהם כופרים בו ורק אז יחפוץ ה' בהיותם מחזיקים בתורת ה' אז כאשר יעשו גמ"ח וטובות יהיו נרצים לה' וזהו ולא נאמר עוד אלקינו למעשה ידינו שלא נעבוד עוד את מעשה ידינו בטענה הנז' אשר בך ירוחם יתום שעי"כ שנהי' חרוצים להעשיר נוכל לרחם יתומים ואלמנות כי לא זו הדרך כי הן אמת אמר ה' אוהבם נדבה שאני אוהב אותם אם מתנדבים בעם אבל רק באופן זה אם ארפא משובתם כי שב אפי ממני כשאינם הולכים שובב בשרירות לבם ומקיימים התורה: