לוח ארז חלק א· רבי יצחק קונשטאט
לוח ארז על פרשת ויצא
כי בא השמש. במדרש שמע מלאכי השרת שהיו אומרים אתא שמשא בשעה שאמר יוסף הנה השמש והירח וא"ע כוכבים משתחוים לי אמר מי גילה לזה ששמי שמש. נ"ל עפמ"ש לעיל בפ' בראשית עפ"ד מהרש"א ז"ל בפ"ק דחולין גבי גינאי נהרא דכל כחות הטבע משועבדים לאדם והשמש בראשם. לכך י"ל נקרא שמש מלשון שמש ומשרת כעבד לאדונו האדם. והנה יעאע"ה עזבוהו כחות הטבע סר צלם מעליו רק והנה ה' נצב עליו והוא עומד למעלה מהטבע אף אם כחות הטבע ירדפוהו והמה לנגדו בכ"ז בטח בה' ונשען באלקיו שהוא ישדד עבורו מזלו כמו באאע"ה שא"ל הש"י מאי דעתיך דקאי צדק וכו'. וכבר כ' הרב המורה ז"ל שמלאכי השרת כינוי לכחות הטבע. וז"ש אמרו מלה"ש הם כחות הטבע אמרו על יעקב כי בא שמשו ולא יצא עוד נגהו חשך משחור תואר מזלו ובכ"ז הוא בטח בה' אחרי ידעו שכחות הטבע משועבדים לצדיק אשר באמונתו בה' יחי' ובו יוושע ע"כ אמר יוסף הנה השמש וגו' משתחווים לי כלומר שהם נתונים למשען רגלי ואגזור אומר והמה מחוייבים לשמור פקודתי ע"כ אמר מי גילה לזה ששמי שמש מלשון עבדות כנ"ל אם לא ששמע זאת מאביו יעקב שאף שבא שמש הצלחתו מ"מ ה' נצב עליו לשמרו מכל פגעי המזלות ע"כ מאותות השמים אל יחת:
והי' זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך. י"ל הכוונה כי הטעם שאנו בגולה מפוזר ומפורד ולא גלה אותנו ה' ברחמיו אל מקום אחד ואף אם לא יהי' לנו שארית ונחלה בקרב הארץ אשר אנו יושבים בה מ"מ הלא טוב לנו שבת יחדיו משנהי' כשה פזורה. אבל באמת הטעם הוא כי יש מלכות שונאת אותנו יותר מן האחרת ואם היינו במקום אחד אז ח"ו אם יגזור המלכות על בנ"י החוסים בצלו חלילה אז לא ישאר משונאי ישראל שריד ופליט ע"כ השם בחכמתו פזר אותנו כאן מעט ובמ"א מעט ואז אין חשש כליון ח"ו ואפילו במקום מלכות א' לבד כדי שלא יקראו אותה מלכותא קטיעא כמארז"ל. ועוד י"ל טעם ב' כי כשהאומות רואים אותנו עומדים תמיד בכל זמן על משמרת אמונתנו הם לומדים ממנו עקרי האמונה כי ישראל הם כהני ה' לאל עליון ובכ"מ אשר יבואו קוראים בשם ה' ורצה הש"י שכל האומות יתברכו בברכת האמונה שילמדו מישראל ע"כ פרצו ישראל בכל ארבע כנפות הארץ. ויש להמליץ ע"ז כל דבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא כ"א ללמד על הכלל כלו יצא כי הן אמת שישראל נפוצו מעל אדמתם לבין האומות להגלות ויצאו מכלל כל האומות כלן אשר יש להן מלכיות ומדינות ואנו בנ"י מפוזרי' ומפורדים וזהו מלמד על עצמו על ישראל שמפני חטאותיהם לקו וגלו אבל השי"ת היתה לו עוד כוונה בהגלותינו והיא שנהי' אנו מורי דעת האמת לאמיתו לכל בני העולם כלו ע"כ נפזרנו בכל ארצות הגוים ללשוניהם למען כולם ילמדו ממנו ליראה את ד'. וז"ש כל דבר שהי' בכלל והיא אומה הישראלית שאף היא היתה בכלל האומות המושלות ויצא מן הכלל להיות למס עובד למשפחות הגוים לא לבד ללמד על עצמו יצא לזקק ולצרף את ישראל בכור הגלות כ"א ללמד על כלל העולם כלו יצא. וזהו כוונת הפ' והי' זרעך כעפר הארץ נדש ונרמס מכל כן יהיו ישראל נידשים ונגשים מהאומות וע"כ ופרצת ימה וקדמה וגו' ולא יהיו במקום א' כטעם א' הנז' והוסיף עוד טעם הב' ונברכו בך כל משפחות האדמה שיתברכו כל האומות בדעות ואמונות ע"כ ישראל מפוזרים בין כולם:
ויקץ יעקב משנתו במדרש ילקוט ממשנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים. נראה בהקדם מארז"ל בפ"ח דפסחים וילקוט ישעי' ב' מ"ד והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל בית אלקי יעקב לא באברהם שקראו הר שנא' בחר ה' יראה ולא ביצחק שקראו שדה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית שנא' אין זה כ"א בית אלקים כי הדרך להכיר את הבורא ית"ש הוא על ג' פנים הא' על ידי חקירה שכליית כאאע"ה שהי' ראש לחוקרים ובאמת כי המגיע לכלל דעת את ה' ע"י חקירה ודרישה הוא טוב כי עי"ז ידע מה שישוב לאפקורס העומד נגד האמונה כמ"ש דע את אלקי אביך ועבדהו בידיעה והבנה שכליית וכמ"ש אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וגו' ובתורתו יהגה יומם ולילה כלומר יחקור בה להבין אותה על בוריי' ועי"ז וחי' כעץ שתול על פלגי מים ועלהו לא יבול כמו שהעלה הוא מגין על הפרי שלא יזרהו הרוח כ"כ הידיעה השכליית היא שומרת את פרי האמונה שלא תזוז מהרוחות הבאים לעקרו ופירשתי ע"ד רמז מקוה מטהר באשבורן ומעיין מטהר בזוחלין כלומר מי שאין לו טהרת האמונה רק מה שקיבל מאחרים כמו מקוה שהמים שבה מכונסין ממקום אחר אינו מטהר אלא באשבורן כלומר כ"ז שלא יבוא עליו רוח סערה אבל מעיין הוא מי שיש בו דעה ונובעים מי החכמה ממקור בינתו לחזק אשיות אמונת תורתו זהו מטהר גם בזוחלין אם גם רוח סערה תתחולל על ראשו להדיחו מנחלת ה' בכ"ז לא ימוט לעולם ואמנם לאשר דרך החקירה נלוזו מעגלותי' יש כמה וכמה מכשולים לפני החוקר אשר הם לו לאבן נגף ולצור מכשול ויוכל לנפול ברשת המבוכה ובפח יוקשים. ויש עוד דרך ב' להשגת ידיעת הבורא ית"ש והוא מ"ש דהע"ה כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וככבים וגו' מה אנוש כי תזכרנו ועוד אמר השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע שע"י התבוננותו בפלאי הבריאה יבוא להכיר את בוראו ויוצרו ית'. אבל גם זה הדרך אינו בטוח מהסכנה כאשר רבים שגו וטעו להחליף צורה ליוצרה ויעבדו את השמש וירח ושאר כחות טבעיים כמש"פ מארז"ל בשעה שעלה מ"ר לקבל התורה אמרו מה"ש תנה הודך על השמים א"ל הקב"ה למשה החזר להם תשובה א"ל ירא אני שמא ישרפוני בהבל פיהם הכוונה כי מלאכי השרת הם כחות הטבע כפי' הרב המורה ז"ל כמ"ש עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט והם אמרו שא"צ לתורה כי הודו על ארץ ושמים והם מספרים כבודו ותהלתו ועל ידם יוכלו להגיע להכרת הבורא ית' וא"ל הקב"ה למ"ר החזר להם תשובה למה"ש והוכיחם על פניהם שצריכים אנחנו דוקא לתורה מן השמים ולא די לנו בידיעה שע"י חקירות הטבע ועל זה השיב תשובה נצחת מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל פיהם כלומר ההוראה היוצאת מהם שהיא כינוי להבל פיהם שמא יהי' לי למשחית נפש כאש לוהטת אכלה מסביב מבלי השאיר שריד לאמונה הטהורה. ואמנם הדרך הג' להכיר את הבורא ית' הוא דרך תורת אמת זאת התורה אשר הופיע עלינו ה' רוח ממרום על ידה נכונו דרכינו והורם כל מכשול מקרב עמינו כי כל נתיבותי' שלום אין מכשול ופגע רע ויתר שאת לאמונה מצד התוה"ק על החקירה כי דרך החקירה והוראות הטבע לא יעשו פרי כ"א אצל אנשים יודעי המחקר וגלויי עינים בנפלאות הטבע אבל שאר האנשים אשר לא ידעו נתיבות החקירה ובסוד הטבע לא באה נפשם הם ידמו בחשך לא יגה עליהם נוגה שביב האמונה האמתית לא כן תוה"ק מחכימת פתי כקטן כגדול רק אם אליו תשמעון וכולם יזכו ליהנות מזיו שכינת אמונה טהורה. וז"ש בשעה שנתן הקב"ה התורה לישראל נתפתחו העוורים כלומר אף העוורים אשר עינים להם ולא יראו אור נפלאות הבריאה להכיר מהם את הבורא ית' גם המה ראו אור גדול. ובזה י"ל מדרשם ז"ל בשעה שמת מ"ר אמרו העליונים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל והתחתונים אמרו תודה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב ר"ל התחתונים שלא יוכלו להגביה עוף לעלות על במתי החקירה לדעת את ה' על ידה המה הכירו בשבח תוה"ק ואמרו תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב כלומר לכל הקהלה מקטנם ועד גדולם כולם ע"י תוה"ק יכירו וידעו את ה'.
וכן אמר דהע"ה בשבח התוה"ק תכין בטובתך לעני אלקים ד' יתן אומר המבשרות צבא רב כלומר השי"ת הכין בטובת התורה בפרט לעניי הדעת אשר אין בכח השגתם להשיג מעצמם ד' נתן להם אומר המבשר צבא רב בלי הבדל בין בער למבין ובכן מטעם האמור לא נמצאו אצל האומות רק יחידי סגולה אשר היו למופת בהכירם את ה' לא כן אצלנו שלומי אמוני ישראל אמרו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון והוא יען כי אבן שתיית אמונתנו הטהורה היא קיום מצות התוה"ק בפועל אשר כקטן כגדול שוין הם בעשייתם לא כן העמים אשר לא נגה עליהם אור התורה ורק על אדני החקירה יטביעו יסודתם ע"כ רק אחד מעיר ושנים ממשפחה יוכלו לבוא למחוז החפץ אבל אצלינו אמרו כשנולד משה רבינו נתמלא כל הבית אורה וכמ"ש במק"א מזה ועי"ז יוכל כאו"א מישראל לזכות בעצמו. ובזה י"ל הפסוק אזכיר רהב ובבל ליודעי הנה פלשת וצור עם כוש זה יולד שם כלומר גם באומות נמצאים לפעמים אנשים גדולי המעלה אבל על המעט מאוד עד כי נוכל להורות עליהם באצבע זה יולד שם זה שיצא מכלל עמו אבל אצלינו ולציון יאמר איש ואיש יולד בה כל איש ואיש מישראל אף הפחות שבהם גם הוא ראוי להקרא שמו על ציון והטעם והוא יכוננה עליון שעיקר כוננותם הוא ע"י תורת עליון ומצותי' אשר בזה יד כולם שוה בה. ובזה יש לפרש דברי התוספות ביבמות שכתבו בשם ר"ת ז"ל דהא דאמרינן אתם קרויים אדם ולא אוה"ע קרויים אדם אדם הוא דלא מיקרו אבל האדם נקראים אף אוה"ע וצריך ביאור ולהאמור י"ל הכוונה כי ה' הידיעה מורה על דבר נודע ומפורסם האדם הידוע ל"כ אדם בלא ה' מורה על איש בינוני וע"כ אוה"ע שלא נמצאו ביניהם אנשים נשגבים כ"א על המעט יוצא מהכלל ולסיבת מיעוטם נודעו ונתפרסמו לכל הנה זה יולד שם כנז' ע"כ נקראים האדם בה' הידיעה אבל אדם סתמי שלא יהי' מפורסם רק אדם בינוני ובכ"ז יקרא בשם אדם לתפארת מעלתו ושלימותו בזה אין נקראים רק אתם בנ"י ולא אוה"ע. והנה אאע"ה הי' ראש החוקרים וע"י רוח מבינתו הכיר את הבורא ית' הוא קרא לבהמ"ק הר כלומר רק ע"י החקירה לעלות במרום החכמה והחקירה יוכל להכיר כבוד ה' ויצחק נאמר בו ויצא יצחק לשוח בשדה שהכיר את הבורא ית' ע"י התבוננות בפלאי הבריאה אבל יעקב אמר זה בית אלקים כלומר לא נעלה הרי המחקר לא נרד בקעות על שדי הטבע להכיר על ידם את בוראנו כ"א הבית בקרבו קדוש זו אמונת התורה היא הגיענו למחוז חפצנו וזהו כוונת נושא דרושנו לא כאברהם שקראו הר ולא כיצחק שקראו שדה אלא כיעקב שקראו בית הוא אמונה טהורה ע"י התוה"ק כנז'. ואפשר שזה ג"כ כוונת מדרשם ז"ל בילקוט ג' אבנים היו והי' יעקב אומר אם יתאחדו כולם להיות אחד יודע אני שהקב"ה מייחד שמו עלי הכוונה אם כל השלשה דרכים הנז' שבהם נוכל לבוא להכרת הבורא ית' יתאחדו אצלו להיות כולם פונים למטרה אחת אמונת ה' אז ידע כי ה' עמו וזהו ג"כ י"ל במדרש והנה מלאכי אלקים עולים ויורדי' בו ולבסוף ברחו ממנו והנה ה' נצב עליו הכוונה לפמ"ש בשם הרב המורה ז"ל שמלאכי השרת הוא כינוי לכחות הטבע ונם הוא כינוי לשכל האדם ועשתנותיו השלוחים לו ממרום וז"ש בתחלה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו כלומר ע"י התבוננות בנפלאות הטבע והשתדלות החקירה השיג את מטרתו ולבסוף והנה ה' בעצמו ובכבודו נראה אליו ע"י תורה מן השמים וזהו המשך הכתובים ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי כלומר אף אם לא הי' לי ידיעה בדרכי החקירה ופלאי היצירה בכ"ז אוכל להשיג שיש ה' במקום הזה כמ"ש תכין בטובתך לעני אלקים למי שהוא עני בחכמה ולא יוכל להשיג את ה' מכח חקירתו הכינות לו אתה ה' דרך השגת אמונתו בלי יגיעה כי ה' יתן אומר המבשרות צבא רב ע"י התורה שקבלנו למורשה משם יוכל כאו"א לשאוב מי אמונה בששון וזהו ויקץ יעקב משנתו ודרשו ממשנתו כלומר עד עכשיו סבור שרק על ידי לימודי הטבע ושינון החקירה יוכל להשיג את הבורא ית' אבל כעת הקיץ ממשנתו זאת והכיר שאף אם יחסר לו הידיעות ההנה בכ"ז יש ה' במקום הזה אין זה כי אם בית אלקים כלומר הבית צריך להקדיש לה' ואז אף פתאים יחכמו לדעת את ה' למגדול ועד קטן ומדוקדק לשון שלילה אין זה כלומר האופן הזה שאוכל לידע את ה' מבלי תקדם ידיעות מחקריות זה א"א כי אם הבית יהי' מקודש לאלקים:
עוד אמרתי בפסוק אין זה כ"א בית אלקים עפמ"ש בפ"ק דברכות לימא לן מר מהני מילי מעליותא דבי כנישתא אוהב ה' שערי ציון שערים המצויינים בהלכה כי כתיב קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו והוא עפמ"ד פ"ק דסנהדרין כד רחימתין עזיזא אפותיא דספסירא שכיבן השתא דלא עזיזא רחימתין פוריא בר ס' גרמידי לא סגי לן ומייתי דהמשכן שעשו במדבר הי' קטן והבית שעשה שלמה הי' גדול יותר ולבסוף כתיב כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה בית אשר תבנו לי. ראינו מזה כי כל כמה שהבית יותר קטן מורה יותר על אהבה יתירה שיש לנו עם הקב"ה כמו שפירש הב"ל מ"ש בשמיני עצרת שמביאים רק פר אחד עשה לי סעודה קטנה שאהנה ממך ממך דייקא ולא מהסעודה ויש להמליץ ע"ז ואהי להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות כלומר אם הוא מעט הכמות עד שלא נוכל לומר עליו כמה נפשות שקעו בבנין זה אז הוא רב האיכות והטעם י"ל כי אם הבית גדול ומפואר בנוי לתלפיות יש לירא שיטעו הבריות שזה בית אלקים באמת והבית הזה יכלכלהו ח"ו ובאמת אינו כן כ"א כמו שאמר יעקב אבינו אין זה כ"א בית אלקים כלומר הבית שאנו דרים בו בכל עת ובכל שעה גם שם צריכין אנו להמשיך השראת קדושת אלקים והביהכ"נ הוא רק שער ופתח שע"י הביהכ"נ יכונן לבו ומחשבותיו לה' למען אשר בהיותו אח"כ בביתו חוץ לביהכ"נ יוציא פרי מעשים טובים פרי קודש הלולים כאשר פי' שתולים בבית ה' מה ששותלין בביהכ"נ הוא הכנה והזמנה אשר אח"כ בחצרות אלקינו יפריחו בהיותו אח"כ חוץ לבהכ"נ יוציא פרח ויציץ ציץ ויגמול פרי תנובה להיות כל מעשהו קדוש לה'. וזהו מילי מעליותא דבי כנשתא שהוא שערי ציון המצויינים בהלכה כי עי"ז שהבית נבנה כדת וכהלכה עי"ז נדע שהוא רק שער ולא בית אלקים כנז' וזה אוהב ה'. והנה ארז"ל כשחוטאין ישראל אז השכינה מסתלקת למעלה ורק דרך ארעי שוכנ' תחתונים וז"ש השמים כסאי אם תחטאו עד שהשכינה תסתלק לשמים והארץ אז רק הדום רגלי אז איזה בית אשר תבנו לי אם גם תכינו בית שתין גרמידי אחרי דרתימתין לא עזיזא לא אמצא בו מקום מנוח והנה קדוש הוא מופרש ומובדל והנה כשהש"י רחוק מכליותינו עד שנאמר עליו ג' פעמים קדוש כלומר הרחק מאוד ממנו אז לא יספוק מקדש מעט כ"א מלא כל הארץ כבודו כנז' אפילו ס' גרמידי לא יספיקו:
ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ויצק שמן על ראשה. בילקוט מה עשה הקב"ה ברגל ימינו הטביע האבן עד עמקי תהום ועשה אותו סניף לארץ וכו' וענו העליונים ואמרו בא"י האל הקדוש ויצק שמן על ראשה שופע לו מן השמים כמלא פי הפך ונראה כי יסודי האמונה שנים המה הקבלה והחקירה אמנם לאשר לא רבים יחכמו לעלות במעלות החקירה האמתית לבל יפול הנופל ברשת הטעות ע"כ עיקר יסוד הדת הוא הקבלה שבזה יד כל אדם שוה כקטן כגדול משא"כ החקירה לא תכון רק למי שזכה לרוח דעת ושכל גדול מן השמים שלא יטעה ח"ו. והנה פירשתי הפ' קדוש וגו' ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו כי מלת קדושה הונח על הפרישה שפורש האדם ובודל עצמו מחברת שאר בני גיליו כמ"ש קדושים תהיו שפירושו פרושים תהיו ואמנם איך הונח תואר קדוש על הש"י הוא אחרי שאין מי ידמה וישוה לו וראוי לפי עוצם רוב מעלתו שאין לה קץ להעלים עיניו מראות ומהשגיח בעולם השפל והוא כביכול פורש עצמו ממדה זו ומשגיח על דרי מטה זהו עצם קדושתו שמתואר קדוש כלומר שפורש את עצמו מהתבודדותו הראוי לו אחרי שאין מכבודו להתחבר ולהתרועע עם שום בריה והוא בכ"ז פורש א"ע מלישב בדד מחוץ למחנה העולם ומשגיח עליהם בעינא פקיחא זהו קדושתו כמו שהאדם נקרא קדוש בהבדלו מאחוזת מרעיו להתבודד כ"כ השי"ת נקרא קדוש עבור שפורש א"ע מהתבודדותו וז"ש קדוש וכו' ד' צבאות בזה נגלה קדושתו שמלא כל הארץ כבודו שאף שהוא רם ונשא בכ"ז ממלא כל הארץ לנהל ולנחות יושבי תבל. והנה אם היינו משיגים את הש"י על ידי החקירה והיינו דומים קצת בשכלינו ובינתנו למלאכי עליון אז לא הי' תואר קדוש גדול כ"כ אבל אחר שאין אנו משיגים כלום מגדולתו ית' ורק הקבלה תנחנו בדרך האמונה והוא עיקר סמיכת דתנו והוא דומה לרגל ימינו של הקב"ה כלומר שעלי' עיקר הסמיכה כמו שרגל ימין הוא העיקר והשמאל הוא הטפל ובכן אין אנו ראויים כלל שישגיח בכבודו עלינו והוא בכ"ז משגיח עלינו זהו עצם קדושתו ית' כנז' וכ"כ המפרשים שהאבנים של יעקב רומזים על עקרי ויסודי הדת. ולפ"ז נוכל לומר שהאבן אשר שם מראשותיו הוא מרמז על דרך החקירה שמקומה בראש שהוא מושב השכל והתבונה ולזה אמר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה רק באופן זה שם אותה מצבה להיותה קיימת אם יצוק שמן על ראשה כפי' המדרש שופע לו שמן מן השמים אם מן השמים יסייעו לו שלא יטה מדרך האמת כמ"ש דשנת בשמן ראשי שמרמז על חכמת אלקים הנשפע ממרום ואחרי שהעיקר היא הקבלה והחקירה היא רק סניף וטפל שפיר אמר ברגל ימינו של הקב"ה כלומר דרך הקבלה שהוא עיקר הסמיכה של האמונה הטביע הקב"ה את האבן מראשותיו שמרמז לחקירה ועשה אותו רק כסניף וטפל לארץ ועי"כ אמרו העליונים בא"י האל הקדוש אחרי שרוב בנ"א תקצר יד שכלם מהשיג את הש"י ע"י חקירה ורק הקבלה תסמכם בימין צדקה עי"כ מה שהש"י משגיח בנו היא קדושה נשגבה עד מאוד כנז' ושפיר מסיים הטעם לזה כי רק אם שופע לו מן השמים רוח ממרום אז יוכל להשיג ע"י חקירה ולא זולת זה וכאמור:
וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם כי אמרו גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה וכן אמרי אינשי התכלית יקדש את האמצעי ע"כ לפעמים אדם גדול עושה דבר הנראה למראית עין שהוא רע כי כוונתו לדבר המועיל ורשאי לעשות כן אך כ"ז כשהיא במקום מבינים שיודעים חין ערך הצדיק שבודאי כוונתו לש"ש אבל אם הולך למקום שאין מכירין ובפרט בין עמי הארץ אז צריך לשמור א"ע ממראית עין ואין לו לעשות דבר הנראה רע כ"א צריך דוקא לבחור אמצעים טובים לתכלית טוב. והנה רגל נקראת ג"כ הסיבה כמ"ש ויברך ה' אותך לרגלי וז"ש אחרי שהלך יעקב אל ארץ אחרת בין אנשים אשר לא ידעוהו ולא הכירוהו ע"כ וישא גם את רגליו הוצרך לנשאות ולהגביה למעלה גם את רגליו וסיבותיו שגם המה יהיו אך טוב כאמור:
ויעקב הלך לדרכו דהנה אמרינן בגמ' דברכות כל המתפלל ויוצא לדרך הקב"ה עושה לו חפציו שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו הכוונה עפמ"ש סביב רשעים יתהלכון כי האדם הישר יש לו תכלית אליו הוא שואף ונושא את נפשו ללכת לא כן הרשע אין לו שום תכלית אשר אליו רוצה להגיע כ"א היום יאכל ומחר ישתה סחור סחור וז"ש סביב רשעים יתהלכון לא שילכו קדימה מעלה מעלה כ"א סביב סביב מה שעושים היום עושים למחר. והנה אם אדם ילך למקום אחר לא יסבור ששם מקום מנוחתו כ"א שם צריך לילך ג"כ ולא יעמוד ולא ינוח אף שם כ"א תמיד יהי' רוחו ללכת וע"כ אמרו הנפטר מחבירו לא יאמר לו לך בשלום שלא יסבור ששם מקום מנוחתו עדי עד ולא יצטרך שוב להלוך כי אם לך לשלום גם שם צריך להוסיף אומץ וזהו ויעקב הלך לדרכו גם כשהלך לא הלך ע"ד להשיג שם מנוחה ולישב השקט ולהסתפק במה שהגיע כבר מהשלימות כ"א הלך לדרכו שגם שם ילך דרכו בקודש מעלה מעלה ועי"ז ויפגעו בו מלאכי אלקים כלומר שזה מורה שאין הילוכו בעבור הנאותיו הגופניות שא"כ הי' מבקש בהילוכו להשיג שם מנוחה כדרך עוברי אורח השואפים להגיע למקום מטרתם למען ינוחו שם לא כן האיש צדיק בכ"מ אשר הוא הולך שמה גם שם לא ינוח ולא ישקוט וזהו כל המתפלל אל הקב"ה ויוצא לדרך כלומר אינו יוצא ע"ד לישב שם השקט ובטח כ"א לדרך לדרוך ולעלות למעלה בקודש זה מורה שאין מגמתו בהילוך זה למען בצע כסף והנאות גופניות כ"א כל חפציו ומגמת פניו עושה ה' שהם צרכי גבוה וכוונתו שבמקום אשר יבא יוכל לעבוד את ה' יותר ויותר וע"ז מביא קרא צדק לפניו יהלך אם כל תכליתו לעשות צדקה אז לא ישים לתכלית המנוחה פניו כ"א ישים דוקא לדרך פעמיו כלומר שגם במקום אשר הוא הולך שמה רוצה להלוך עוד יותר ויותר: