לוח ארז חלק א· רבי יצחק קונשטאט
לוח ארז על פרשת לך לך
לך לך ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו'. במדרש ר' יצחק פתח שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך ויתאו המלך יפיך כי הוא אדוניך והשתחוי לו. אחי ורבותי לא לדרשה קאתינא כ"א לעורר קול קנים ונהי על אשר בא השמש בצהרים ונקטף בדמי ימיו מאור דורנו ופאר זמננו אשר אמרנו בצלו נחי' ואיננו כי לקח אותו אלקים ואנכי אם גם לא זכיתי להכיר את דרכו ומעשיו הנשגבים וגם אין לי יד ושם בענייני צדיקי וחסידי הזמן להעריך את ערך קדושתם בכ"ז אחרי רואי שאלפים מישראל נהו אחריו להתחמם כנגד אור צדקתו והיום הזה כולם הולכים שחוח הלוך ובכה כי לוקח אדונם מעל ראשם בודאי הוא הי' מקור מקומו טהור ומעין צדקתו יוצא מבית קדשי קדשים אשר ממנו שאבו בששון מי התורה והיראה ועתה יבכו כל בית ישראל על כי יבש המעין ונקצץ האילן עץ חיים למחזיקים בו ויש להמליץ ע"ז מארז"ל בפטירת רבה ב"נ נפקו רבנן לעסוקי בי' לא הוו ידעי דוכתי' חזי צפרי דמטללי וקיימי אמרי ש"מ הכא הוא כלומר דלא הוו ידעו מדרגתו אבל אחרי רואם את הצפרים המה האנשים המגביהים עוף שצל כסה אותם בעת בא שמשם של מורם ומאורם אז ידעו דוכתי' ומדרגתו שזיכה את הרבים וזכות הרבים תלוי בו. ע"כ מה מאוד יש לנו לקונן במר נפש ולהוריד כנחל דמעה על האבדה הגדולה אשר אבדנו וקורא אני מאמר המקונן על אלה אני בוכי' עיני עיני יורדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי כי הוא המנחם האמיתי הי' לנו אב לרשים ואח לראשים כמה מאות עניים מרודים אשר היתה להם ממנו פרנסתם הוא הי' למשיב נפש לכל המסתופפי' בצל קדשו וכולם שאבו בששון ממעייני ישועתו ואמרנו זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו ובפרט עניי אה"ק תובב"א אשר הוא הי' להם למשען עוז ומבצר נשגב וכמה יגיעות יגע אותו צדיק בהשתדלות והתאמצות נפלאה להטיב מצבם וכל ימי שבתו לכסא נשיאותו נהלם בלחם והספיק כל צרכיהם גם הי' למשיב נפש אשר רבים השיב מעון והופיע נהרה על כל הבאים בצל קורתו לקבל פני קדושתו נתן עליהם מהודו וזיוו והדרו והאציל עליהם מרוח חכמתו ויראתו עד שכאשר עיניהם רואות את מורם השביעו בצחצחות נפשם ועבר עליהם רוח יראה ודעת אלקים בארץ. ועתה חסרנו כל אלה יתומים היינו ואין אב ע"כ עיני עיני יורדה מים. להעדר תועלת הגופני ותועלת הנפשי כי רחק ממנו מנחם הצדיק הזה שכל אשר שפכו שיחם לפניו הי' מנחם אותם בתתו להם ברכת שמים מעל. וגם היה משיב נפשות לאבינו שבשמים ומכניסם תחת כנפי השכינה וכזה אמר המקונן ותרד פלאים אין מנחם כה ראה ה' את עניי כי הגדיל אויב ובמדרש קשה סילוקן של צדיקים יותר מחורבן ביהמ"ק דאלו בחורבן ביהמ"ק כתיב ותרד פלאים ובסילוקן של צדיקים כתיב לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר ורוה"ק צווחת ראה ה' כי הגדיל אויב וי"ל עפמ"ש קשה סילוקן של בחורי ישראל יותר מחורבן בהמ"ק שנא' קרא עלי מועד לשבור בחורי כי על חורבן בהמ"ק רבים אומרים שאין להתאבל כ"כ כי הי' דרך הטבע שנחרב מבלתי יכולת אומה קטנה כזו לעמוד נגד רבים הקמים עלי' וכן במות אדם זקן ושבע ימים אומרים ג"כ שהוא בדרך הטבע שכבר רופפו עמודי כחות הגוי' מרוב ימים אבל כשמת ח"ו אדם שאינו זקן אז יודעים כל העולם שהוא שלא כדרך הטבע וקשה להם יותר מחורבן בהמ"ק שנאמר קרא עלי מועד כלומר לא שהגיע עדיין עת קצו רק הקב"ה קרא את המועד לשבור בחורי כמו כן יש לנו לקונן על הצדיק הזה שנקטף עודנו באבו ולא הגיע לזקנה קרא עלי מועד לשבור בחורי. והנה כשהקב"ה מעניש לישראל הוא לטובתם שעי"ז יחזרו בתשובה ולא עביד קוב"ה דינא בלא דינא הצור תמים פעלו וע"י העונש אנו נותנים אל לבנו להיטיב מעללינו ולשוב אל ה' וכמו כן סילוקן של צדיקים הוא ג"כ עונש נמרץ על חטאתינו כשארז"ל בשעה שישראל חוטאים הקב"ה נוטל צדיק אחד מהם ומכפר עליהם והיינו שעי"ז יעשו תשובה. אבל באמת קשה לעשות תשובה בעת שנסתלקו הצדיקים כי כ"ז שהם בחיים הם יורו לנו את הדרך נלך בה לא כן כאשר נפרדו מאתנו חשכו ככבי נשפנו אין מי יורה דעה יבין שמועה ויוכיח במישרים להטותנו אל הדרך הטובה וזהו כוונת הגמרא והפלא ה' את מכותך הפלאה זו איני יודע מהו הלא אין פלא אם יעניש הש"י כדי שעי"ז יחזרו בתשובה הוי אומר זה סילוקן של צדיקים זה העונש הוא פלא כי לא יוכל להיות עונש זה לטובתינו אחרי שחסר לנו מורה ומנהל. והנה חורבן ביהמ"ק הי' ג"כ להענישנו אבל הוא ג"כ פלא כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים משם יצאה הוראה לישראל ונקל הי' בעת ההוא לעבוד את ה' אבל מעת נדדנו הלכנו נפזרים בין הגוים שעבוד מלכיות מעכב ע"כ לפי השקפה ראשונה לא יוכל להיות עונש זה לטובתנו ע"כ נאמר ג"כ בחורבן בהמ"ק ותרד פלאים כי העונש הזה הוא ג"כ נפלא ומכוסה מעמנו אבל בכ"ז נוכל עדיין לומר שהוא לטובתינו כ"ז שישנם אתנו החרש והמסגר ת"ח המורים לנו הדרך הישרה ומחזירים אותנו בתשובה אבל כשהקב"ה סילק הצדיקים מאתנו זהו הפלא ופלא כי הוא עונש בלתי מובן טעמו כלל פליאה דעת ממנו נשגבה לא נוכל לה. וזהו קשה סילוקן של צדיקים יותר מחורבן בהמ"ק שנאמר הנני יוסיף להפליא העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ומי יורה לנו את הדרך לחזור בתשובה ושפיר מסיים המדרש ורוה"ק צווחת ראה ה' כי הגדיל אויב כלומר תחת שעי"ז העונש יוחלש יצרנו הרע ונחזור בתשובה אדרבה ראה ה' את עניי כי ע"י חורבן ביהמ"ק וסילוקן של צדיקים הגדיל אויב הפנימי הוא השטן הוא היצה"ר כמו כן אנחנו היום יש לנו לקונן כי הגדיל אויב וגבר היצה"ר ע"י שרחק ממנו מנחם הוא הלך למנוחות ואותנו עזב לאנחות. ובאמת יפלא למה הקב"ה מסלק צדיקים קודם זמנם וכי יש נספה בלא משפט הלא ידענו כי יראת ה' תוסיף ימים כמ"ש בפרשת חיי שרה ואברהם זקן בא בימים וה' בירך את אברהם בכל ובמדרש הה"ד עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא ממי אתה למד מאברהם ע"י שנאמר בי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט זכה לזקנה הכוונה כמו שאנו רואים היום הזה יום מלאת מאה שנה להשר הטפסר גדול ליהודים מו"ה משה מונטיפיורי הי"ו שזכה לזקנה ע"י צדקתו ותום דרכו עד שהיום כל בית ישראל חוגגים את היום הזה נגילה ונשמחה בו ואל תתמהו על החפץ שאנו מחברים את יום מיתת הצדיק נ"ע ליום לידת צדיק אחר עד שנתקיים בנו וזרח השמש ובא השמש כי ארז"ל על מ"ש משה בן מאה ועשרים שנה אנכי היום היום מלאו ימי ושנותי מלמד שהקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום כי הצדיקים מתים ביום שנולדו וקשה אם היום הזה מוכן לפורענות מדוע יולדו ביום הזה והוא יום גיל ושמחה אבל באמת רק אצל אנשים שמלאו ימיהם ושנותיהם בהבל וריק יום מיתתם הוא יום תוגה ודאבון נפש אך צדיקים ישמחו יעלצו לפני אלקים עוז והדר לבושם וישחקו ליום אחרון ע"כ היום מלאו ימי שביום שמת נולד להורות שיום מיתתו איננו יום תוגה והטעם מפני שלא מלאו ימיהם בריק והבל כ"א הקב"ה הוא הממלא שנותיהם של צדיקים כל ימיהם ושנותיהם נתמלאו בדברי קדושה וטהרה. והנה הרמב"ם ז"ל כתב אשרי אדם שחתמו שנותיו מהרה וכתב זקני הגאון ח"ס זצוק"ל בהקדמה לחיו"ד מה שאנו רואים בכ"ז שהצדיקים מאריכים ימים הוא רק כדי לזכות את אחרים וזהו והותירך ה' לטובה בפרי בטנך פי' בשביל פרי בטנך. ולפ"ז י"ל שהזקנה הוא לחרפה שעדיין לא השלים א"ע ע"כ הוצרך להאריך ימים וגם י"ל שהזקנה הוא לכבוד לו שזכה לזקנה להיטיב לעולם להשיב רבים מעון ולהשלים אותם וז"ש ואברהם זקן וגו' והטעם וה' ברך את אברהם בכל שברכהו בזקנה בעבור טובת הכלל וע"ז אמר המ"ר עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא רק אז השיבה היא לתפארת ולא לקלון אם בדרך צדקה תמצא ממי אתה למד מאברהם למען אשר יצוה את בניו אחריו זכה לזקנה. וכמו כן י"ל על זה האיש משה השר הצדיק הי"ו בעבור שצדקת ה' עשה וכל דרכיו צדק וחסד שהפליא לעשות להחיות עם רב וכמה פעמים חרף נפשו בעבור עמו להציל נפשות עשוקים והי' לנו לפליטה גדולה למחי' שלחו ה' בדורנו להיות לנו מלאך מושיע בכל עת צרה וצוקה עי"כ זכה לזקנה. וכבר פירשתי לעיל מארז"ל משה מן התורה מנין שנאמר לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה. והעולה משם בקוצר כי ע"י שבריתו היתה אתו החיים והשלום שעשה שלום בין יצ"ט ליצה"ר והעיקר הי' אצלו הנפש והבשר הוא רק בבחינת גם וטפל אז יראת ה' תוסיף ימים ויוכל לזכות לזקנה. ופירשתי ג"כ הפ' ואם בגבורות שמונים שנה מי שיש לו ב' גבורות היינו גבורת הגוף וגבורת הנשמה לכבוש את יצרו עי"כ יוכל להחיות עד זקנה ושיבה. אמנם כן יש לנו לתמוה מדוע כבה נר ישראל רבינו זלה"ה בלא עת זקנה הלא עוד היום גדול לא עת האסף ועל מי נטש את צאן מרעיתו אבל באמת הטעם הוא כמ"ש יקר בעיני ה' המותה לחסידיו כי תכלית חיי הצדיק הוא כדי להשיג ולידע את ה' ולהכיר גדלו ויכלתו ומדותיו הק' כמ"ש מ"ר אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה וגו' ויאמר ה' אלי רב לך ובמדרש אמרו אמר מ"ר מלאכיך קיימים לעולם אף אני אחי' לעולם אמר לו הקב"ה רב לך הרכה צפון לך וי"ל עפמ"ש היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי ועתה למה נמות וגו' אם יוספים אנחנו לשמוע את קול אלקינו עוד ומתנו ופי' המפרשים כי תכלית המיתה הוא ההשגה הגדולה שיוכל להשיג בשוב נפשו אל בית אבי' כנעורי' שם מלחם הקדשים תאכל ותשיג ידיעות נשגבות והשגות גבוהות כמ"ש צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה מה שא"א בהיות הנפש עדיין שוכנת בתי חומר בגוף העכור. אמנם במ"ת שזכו כל המעמד הנבחר למחזה שדי והשיגו השגות גדולות מאד ע"כ אמרה כנס"י אז ועתה למה נמות אבל אם יוספים אנחנו לשמוע עוד תוספות השגות יותר מאשר עתה אז ומתנו רוצים אנו למות. ולפ"ז י"ל שמרע"ה אשר לא קם כמוהו חשב שכבר השיג כל מה שבחוקו להשיג וע"כ לא רצה למות כמו המלאכים וז"ש אתה החלות להראות את עבדך וגו' ולמה אמות והשיבו ה' הרבה צפון לך עוד נעלם ממך שלא הי' באפשרותך להשיג בעודך בחיים חייתך ע"כ אתה צריך למות ושם תשיג עוד יותר ויותר. וזהו כוונת המדרש כד דמך ד' בון אחזי לי' י"ג נהרי אפרסמון אמר ואני אמרתי לריק יגעתי לחבל ותהו בחי כליתי כלומר אחר שהשיג השגה גדולה שאין למעלה הימנה המרומז בנהרי אפרסמון אמר עתה אני רואה ראי' אחת שכל מה שהשגתי עד עתה הי' ריק והבל נגד השגה של עכשיו. וזהו הכוונה בפ' ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו כי לקח אותו אלקים דהול"ל ויהלך מה ויתהלך דקאמר אבל ידוע כי ההתפעל מורה על פעולת מתדמה שאיננו כמו שהוא נראה לעין כמו יש מתעשר ואין כל. וז"ש שכ"ז שחי חנוך הי' נראה לו שהשיג השגה היותר גדולה כאלו הלך עם אלקים בלי שום אמצעי אבל אחרי שלקח אותו אלקים והשיג שם ביתר שאת יותר מבחייו אז ראה בעיניו ואיננו שהשגתו הראשונה היא נחשבת לאין ואפס. ע"כ הצדיק משתוקק לחזות בנועם ה' ואף שקשה לנו מיתתם וסילוקם בכ"ז להם לטובה יחשב וכן פי' המפ' הפ' במשלי חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה באור פני מלך חיים אם הקב"ה מתמלא חימה ח"ו על הדור אז שולח מלאכי מות לקחת את הצדיק ממנו ואיש חכם שנסתלק מאתנו הוא יכפר על הדור. וכ"ת למה יענש הצדיק בעון הדור מה פשעו ומה חטאתו לז"א כי ניחא לי' בזה כי באור פני מלך חיים הוא יחי' שם חיים האמתיים באור פני מלך שישיג שם השגות יותר גדולות מה שנמנע ממנו עד עתה.
וז"ש הקב"ה לאברהם שהוא רומז אל הצדיק כמ"ש הי חסיד הי עניו מתלמידיו של אברהם אבינו כמו כן הצדיק הקדוש שאנו עסוקין בהספדו שהי' חסיד ועניו א"ל הקב"ה אף שאמרתי לך קום התהלך כארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה כי כל הארץ הזו והמדינה וסביבותי' שלו היו תחת ממשלת קדשו וסרו למשמעתי' בכ"ז לך לך כפירש"י להנאתך ולטובתך מארצך וממולדתך ומבית אביך תעזוב את כולם ותלך אל הארץ אשר אראך לראות באור פני מלך חיים ולחזות בנועם ה' בתכלית היותר אפשרי ע"כ אמר ר' יצחק הה"ד שמעי בת וראי והטי אזנך שמעי בת הוא הצדיק כמ"ש לא זז מחבבם עד שקראם בתי שכחי עמך ובית אביך אף שהיו אדוקים בך מאוד בכ"ז אחרי שיתאו המלך יפיך כי הוא אדוניך והקב"ה רוצה להשתעשע עמו ע"כ עלה שמים ובין גדודי שרפי קודש שם משכנו ליהנות מזיו השכינה וזאת נחמתינו בעניינו שהצדיקים במיתתן קרויים חיים ובזה פי' אין מיתה בלא חטא כי מי שלא חטא והי' צדיק אצל זה לא נחשב למיתה כי יעמד חי לפני ה'. ועתה אחרי אשר אבד חסיד מן הארץ צריכים אנו ליתן אל לבנו לעורר בתשובה כי רחק ממנו מנחם שנאבד מאתנו הצדיק הזה עי"כ משיב נפשי נשיב את נפשנו לה'. והנביא ע"ה אמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חמד נאספים באין מכין כי מפני הרעה נאסף הצדיק פתח בלשון יחיד וסיים ג"כ בלשון יחיד הצדיק והפסיק באמצע בלשון רבים באנשי חסד כי כשהש"י רואה שהדור השחיתו מעשיהם נוטל צדיק א' אולי יחזרו בתשובה אבל כשלבם כבד ואינם מתעוררים מוכרח לינטל ח"ו עוד א' וזהו מתחלה הצדיק אבד רק א' וכמו שלקינו בעוה"ר זה שנה שנלקח מאתנו הרב הקדוש והטהור איש אלקים מרן אברהם יעקב מסאדגורא זצוק"ל אשר הספדנוהו אז אבל ואין איש שם על לב לא חזרנו עדיין בתשובה ע"כ ואנשי חסד נאספים לקח גם את השני הצדיק הזה אשר גוע בעונינו עתה והטעם באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק הראשון. ואפשר להמליץ ע"ז מכה אשר לא כתובה זו מיתתן של צדיקים מלבד מה שפי' בה"א כי בע"ח דינו מה"ת בזיבורית והקב"ה בשביל חובותינו שנתחייבנו נטל עידיות שהוא הצדיק מבחר אנשים והוא אשר לא כתוב בתורה י"ל ג"כ כי נסמכה מיתת מרים לפרה אדומה מה זו מכפרת אף מיתת צדיקים מכפרת רק לזה די בצדיק א' אבל מה שהקב"ה נוטל ממנו ב' צדיקים זהו שלא ככתוב בתורה ע"כ לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו כלומר אחרי שלקינו פעמיים בודאי החיוב עלינו לשוב בתשוב' שלימה הוא ילך מעלה מעלה אבל תהא נשמתו צרורה בצרור החיים כפי' רש"א פרק הנושא אראלים ומצוקים אחזו באה"ק נצחו אראלים את המצוקים ופי' הוא ז"ל כי ע"כ נקיט ארון הקודש דשלימות רוחו לא תבטל לא בעוה"ז ולא בעוה"ב אבל שלימות גופו שהוא דמיון אה"ק שבו מונחת התורה נצחו אראלים כמו כן אנו נאמר אף שגופו הטהור לוקח מאתנו אבל נשמתו הטהורה תהי' חופפת עלינו הוא יתפלל בעדנו ויסך עלינו בכנפי קדושתו שלא ישמע עוד קול שוד ושבר בארצנו אך טוב וחסד ירדפונו כל ימי חיינו עד כי יבא שילה ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום אמן:
ויאמר ה' אל אברם כך לך מארצך במדרש זש"ה שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך שמעי בת וראי וגו' זה אברהם ושכחי עמך ובית אביך זו ע"ז שנא' האומרים לעץ אבי אתה נ' כי יש דעות מה טוב יותר לאדם אם דרך החקירה לראות ולהתבונן בעיני שכל שה' הוא האלקים או דרך הקבלה מפי השמועה יותר טוב כי דרך החקירה מסוכן הוא פן ימעדו רגלי שכלו והסכימו כי שניהם כאחד טובים ויחדיו יהיו תואמים מלמעלה יסודתם בהררי קודש התורה והאמונה יניח לו ליסוד מוסד בראשיתו ואח"כ יהין לעלות ההרה מרום השכל והתבונה אבל גם אחריתו תהי' הקבלה והאמונה שכל מה שיקשה על השכל החלש להבינו ישוב בלב תמים אל הקבלה ובצלה יחסה ויתלונן. וכמ"ש עין רואה היינו החקירה ואזן שומעת הקבלה ה' עושה גם שניהם ששתי אלה לא יפרדו ממנו ואז ילך לבטח דרכו. ובזה י"ל מארז"ל בקשו לגנוז ספר קהלת ומפ"מ לא גגזוהו מפני שתחלתו וסופו ד"ת הכוונה כי בקשו לגנוז ולמנוע דרך החקירה אשר יכונה בשם קהלת וקבוצת החכמות הבנויים על אדני שכל אדם מפני היותו דרך מסוכן אבל ראו שתחלתו וסופו ד"ת שאינו נשען על בינת חקירתו לבד רק תחלה נשען על ד"ת הקבלה וגם סופו כל מה שנלאה השכל להשיג הוא ג"כ נשען על קבלת ואמונת ד"ת באופן זה הוא דרך ישר וע"כ לא גנזוהו. ובזה י"ל מארז"ל גדולה דעה שניתנה בין שתי אותיות שנא' כי אל דעות ה' כי דעה היינו החקירה אם ישתמש האדם בה לבדה אינה טובה אבל רק אז תקרא גדולה אם היא בין ב' אותיות בין ב' שמות שתחלתו אמונת ה' וגם סופו באופן זה גדולה דעה וכאמור וביותר מי שהי' מתחלה עע"ז ובשכלו הזך הגיה חשכת ליל וזכה ליהנות מזיו שכינתו זה צריך בודאי לסמוך על הקבלה פן ח"ו ישוב ליפול אל בור ופחת אשר נמלט ממנו. ע"כ אאע"ה החוקר הקדמון כאשר השיג את האמת אז עזב דרך חקירתו והאמין בה' שהיתה אצלו הקבלה והאמונה לעיקר אף מה שלא השיג בשכלו כמו שמצינו בצווי זה ללכת אל ארץ רחוקה ארץ אשר לא ידע מעולם ולהתרחק מארץ מולדתו אבל הוצרך לזה להרגיל א"ע לעשות צווי ה' אף שאין שכלו האנושי מסכים וזהו כוונת המדרש על הצווי הזה שמעי בת היינו הקבלה שהיא השמיעה וראי בעיני השכל והמחקר והטי אזנך להוות סופו ג"כ הקבלה ועי"כ ושכחי עמך ובית אביך זו ע"ז וכנ"ל:
ואברכך ואגדלה שמך והי' ברכה. נ' עפמ"ש המה הגבורים מעולם אנשי השם כי יש בני אדם עושים גדולות ונצורות אבל לא למען האמת לאמתו כ"א לעשות להם שם בארץ כשם הגדולים והמופת לזה אם כבר קנו שם טוב לעצמן אז כבר הם נחים ושקטים מעשות גדולות וטובות ל"כ מי שעושה הטוב בעבור הטוב לא ינוח ולא ישקוט מלעשות טוב ואדרבה כ"ז שיוסיף חיל וקנה לעצמו שם טוב יוסיף להפליא לעשות טוב. וז"ש המה הגבורים אשר מעולם כלומר אותם האנשים המתפארים שהמה כבר גבורים מאז ומקדם ואינם צריכין עוד לעשות גדולות זהו מופת חותך שהמה רק אנשי השם שכל מעשיהם לא עשו אלא לקנות להם שם ותהלה בארץ וז"ש הקב"ה לאאע"ה ואברכך ואגדלה שמך כשם הגדולים אשר בארץ אבל לא תחשוב שאז כבר תנוח מלעשות עוד גדולות אחרי שכבר קנית ש"ט לעצמך כ"א אדרבה גם לאח"כ והי' ברכה:
ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב. במדרש הה"ד ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל עיי' כ"ס לאדמ"ו הגאון ז"ל ונ' כי אם איש עני ישיג פתאום עושר מופלג הוא לא ידע איך להתנהג בעשרו ויכשל ברוב גאוה וגאון ל"כ מי שהוא בן גדולים שירד מנכסיו והעני אז בהשיגו אח"כ עושר פתאום אחרי שהורגל מנעוריו בבית אבותיו בעשירות ע"כ ידע לעשות בעשרו הטוב והיושר. והנה אבותינו במצרים היו ברוב עוני ואחר כך יצאו ברכוש גדול ובכ"ז לא הי' להם העשירות הפתאומי לאבן מכשול ז"ש ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל כנז' וזהו ע"י שהורגלו כבר בזה בבית הורם אאע"ה שהי' כבד בכסף ובזהב:
ויאמר ברוך אברם וגו'. בנדרים סוף פ"ג ביקש הקב"ה להוציא כהונה משם שנאמר והוא כהן לאל עליון אלא לפי שהקדים ברכת אברהם לברכת הקב"ה הוציאה מאברהם שנא' ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל עליון א"ל אברהם וכי מקדימין ברכת עבד לברכת רבו מיד ניתנה לאברהם שנא' נאום ה' לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגלך וכתיב בתרי' נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק על דיבורו של מלכי צדק וה"ד והוא כהן לאל עליון הוא כהן ואין זרעו כהן נראה כי המאמין באלקי עולם אשר יכהן פאר להאיר בניצוצי שכלו את העולם ומעותד להרים דגל מחנה ישראל לחסות בצלו כל הירא דבר ה' יתכן להיות איש אשר לא ימעדו קרסוליו ולא ירפו מיתרי לבו הקשורים בקשר אמיץ באלקיו גם אם לא יזרח לו שמש ההצלחה והוא צולע על ירכו נע ונד בארץ לא מצא מנוח לכף רגלו וגלי העולם עליו יהמיון ומי הצרות עברו ראשו בכ"ז מים רבים לא ישטפוהו ולא יוכלו לכבות את האהבה הוא יחזיק במעוזו בה' ילך לבטח דרכו יברך לה' על הרעה כעל הטובה לא כן האיש אשר עוד לא כוננו יסודי אמונתו כראוי זה לא יברך לה' רק אם עין בעין יראה ברכת ה' והשפעת רוב טובו לצדיק בצדקתו ועם נבר יתברר אז שוש ישיש בה' ותגל נפשו באהבתו אבל אם רואה ח"ו יסורין באין וממשמשין על הצדיק אז לא יעצור כח לעמוד בתומתו והשתות יהרסון. והנה שם בן נח אף שהי' צדיק גמור אין ראוי מזרעו להיות ממלכת כהנים כי הקדים ברכת אברהם לברכת ה' כאלו. יכוון שרק אז יברך את ה' אם רואה שהש"י יברך את הצדיק ברוב טוב וז"ש ברוך אברם לאל עליון ואז גם ברוך אל עליון לא כן אאע"ה ה' אמר לו שב לימיני אל תרף ממני גם אם אויבים רבים קמים עליך ואז גם אויביך תחתך יפלו והדום לרגלך יהיו ע"כ נשבע ה' אתה כהן לעולם ועל אשר דברת בכל פעם מלכי צדק צדק ומשפט דרכו גם אם לא יזרח לי שמש צדקה ע"כ זכה להיות כהן לעולם:
ויאמר מלך סדום אל אברם תן לי הנפש והרכוש קח לך ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ. יש להמליץ זה על דורנו אשר הרבה מפני אהבתם לרכוש וממון עוברים על מצות ה'. והנה המלך שמלך בסדום הי' ממון שמו כי היו גוזלים וחומסים למלאות בתיהם הון וזהו שאומר מלך סדום היינו הרכוש תן לי הנפש כלומר נשמתך ותקח לך רכוש אבל אברם אמר לו שהנפש והרכוש אינם צרות זו לזו כי אם יצבור כסף גם בזה יוכל לזכות אחרי שמאמין שהכל מה' יעשה ברכושו צדקה וכדומה דבר טוב וז"ש הרימותי ידי אל ה' כלומר גם קנין ידי והוא פעולת הגוף ג"ז אל ה' אחרי שידעתי שהש"י אל עליון קונה שמים וארץ וממנו הכל וי"ל בזה מ"ש ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה כי יש עושר שמור לבעליו לרעתו אם תעביר את האדם ח"ו ע"ד קונו וישמן ישורון ויבעט וישכח אלקי עשהו ועשירות כזו אינה מביאה שמחה לבעלי' כ"א יגון ועצב רב משא"כ אם מרים ידו לה' כנז' שיודע שלא בכחו ועוצם ידו עשה חיל כ"א ברכת ה' היא סמכתהו וממקור העליון בא עליו השפע מגבהי מרומים אזי באשר ידע כי רק ברכת ה' היא תעשיר אז לא יהי' עצב ומחסור עם הברכה הזו רק טוב וחסד ירדפוהו וזהו כוונת רז"ל על ברכת כהנים יברכך ה' וישמרך יברכך בממון וישמרך מן המזיקין כלומר אם תדע שכל הממון שאצרת ואספת רק מברכת ה' משמים ממעל בא לך אז אתה שמור מן המזיקין הרגילים לבוא יחדיו עם העשירות והמה הגאוה ושרירות לב והנטיי' אחרי התאוות וכדומה מנזקי המדות וזה נכלל ג"כ בכח אז"ל על הפ' ושמחת בכל הטוב אשר נתן ה' אלקיך לך ולביתך אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו כי הכסף והזהב לא יקרא טוב אלא אצלנו ב"א משא"כ אצל הש"י אשר לו הכסף והזהב לא יקרא טוב בעצם רק אם נדע לעשות טוב ברכושינו להנות בהם ב"א ולרכוש ע"י מצות ומעש"ט אז לא לבד אצלנו הלוקחים הוא טוב כ"א גם אצל הש"י וז"ש אין טוב לא יוכל להקרא טוב בעצם אלא רק ע"י תורה קונה הרכוש את שם הנכבד טוב שנאמר כי לקח טוב כלומר הן אמת שאצליכם הלוקחים נקרא הכסף טוב אבל לא אצלי ע"כ תורתי אל תעזובו ואז יקרא טוב גם אצל הנותן ית"ש ובזה י"ל המדרש כשמת משה רבינו אמרו העליונים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל כי אם יעשיר איש לא נוכל עוד להחליט עליו שבא לו טוב וברכה מן השמים כי יוכל ח"ו להיות להיפך שהעושר שלו יהי' שורש פורה ראש ולענה שיצמח ממנו זרע מרעים הם התאוות רעות שימשלו בו ויהי' עיר פרוצה אין חומה רק אם משתדל ע"י העשירות לצבור בר המעלות וטוהר המדות רק אז תחשב לו העשירות לצדקה וטובה א"כ העשירות הוא כלהט חרב המתהפכת מטובה לרעה וכן להיפך ע"כ קודם שבא מרע"ה להאיר לארץ ולדרים עלי' באור תורת ה' העליוני' הם העשירים לא ידעו עוד אם הקב"ה עשה צדקה עמהם במה שהשפיע להם עושר וכבוד אחרי שלא ידעו עדן את הדרך ילכו בו למען תהי' עשרם לטוב להם ורק ע"י התוה"ק נעשה העשירות שלהם צדקת ה' באמת וצדק אחרי שידעו כדת מה לעשות בהעשירות שלא יביאם לעניות הדעת ע"כ שבחו והללו את מרע"ה באמרם צדקת ה' מה שהקב"ה השפיע לנו צדקה ושפע את זה רק מרע"ה ע"י תורתו עשה שתהי' נקראת צדקת ה' באמת וע"י מה ע"י שלמד משפטיו עם ישראל וזה י"ל הפ' בתהלים אל תירא כי יעשיר איש כי ירבה כבוד ביתו כי לא במותו יקח הכל כי נפשו בחייו יברך ויודוך כי תיטיב לך כי גם מצד אחר יש להעשיר לדאוג אולי קיבל בזה שכרו משלם ובעולם הגמול לא יבוא עוד על שכרו אחרי שכבר אכל את עולמו בעודו בחיים חייתו עלי ארץ אבל אחרי שירים ידו אל ה' שע"י הברכה שברכו ה' בהון ועושר יוסיף להרבות מצות ומעש"ט כאמרם שכר מצוה מצוה כלומר ע"ו שכרו שקיבל בעד המצוה השתדל לעשות עוד מצוה כמ"ש פרי צדיק עץ חיים כלומר ע"י פרי אשר לקט הצדיק עבור מעשה ידיו להתפאר נטע הוא את הפרי והשכר שהוא העשירות ושתלו על שדה התורה והיראה עד כי מתחתיו צמח עוד הפעם עץ חיים למחזיק בו עץ עושה פרי המשמח אלקים ואנשים ע"כ לא יקופח שכרו לעוה"ב כי הן אמת שקיבל שכרו בעוה"ז אבל אחרי שע"י השכר הזה הוסיף עוד כפליים לתושי' לזרוע לצדקה ע"כ ברנה יקצור נושא אלומותיו גם בעוה"ב וז"ש אל תירא כי יעשיר איש כי ירבה כבוד ביתו שאז תירא פן אולי במותו כבר לקח הכל ואין עוד לצפות ולייחל שיקבל שכר בעולם הבא אל תירא ואל תחת והטעם כי נפשו בחייו יברך חייו העדונים לא רק לברך ולהנות גופו הי' חי כ"א גם את נפשו ונשמתו החי' ע"י חייו בעשירות ושפע ויודוך כי תיטיב לך כל חייו הי' ברכת הודאה על הטוב אשר גמלהו ה' וכיון שכן אף שנהנה בעוה"ז בכ"ז גם בעוה"ב יבא על שכרו:
במסורה הובא בפתיחה לס' חתן סופר הרימותי ידי אל ה' אם אקח מחוט הרימותי קולי ואקרא הרימותי בחור מעם נ' עפמ"ש במארז"ל שמעון העמסוני הי' דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלקיך תירא פירש א"ל רבי כל אתין שדרשת מה תהא עליהן א"ל כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אקבל שכר על הפרישה עד שבא רע ודרש את ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח ואמרתי בדרך הלציי קצת עפמ"ש מהר"ע ברטנורה ז"ל במשנה דאבות אל תעשה קרדום לחתוך בה שהעיר איך רשאים הרבנים לקבל שכר וכתב דהטעם הוא כמו דדרשינן הכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו דצריך הת"ח שיהי' עשיר כדי שיהא יראוי ומאויים ודבריו נשמעין ע"כ שמעון העמסוני ששמו מורה שהי' עמוס התלאות מחוסר לחם וקרא ואהבת את ה' אלקיך שפיר דרש לפי דרכו לרבות ת"ח אבל כשהגיע לאת ה' אלקיך תירא דאם נדרוש לרבות ת"ח א"כ שוב יאסר לרב לקבל שכר דבשלמא בל"ז הותר לו לקבל שכר שיהא עתיר נכסין ויראוי ודבריו נשמעין אבל אי דרשינן את ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח ובלא"ה צריך ג"כ לירא מת"ח א"כ נפל היתרא דקבלת פרס הרבנים בבירא שהרי גם אם חיי צער יחי' בכ"ז יהי' יראוי ומאויים ע"כ פירש ואמר כשם שקבלתי שכר שהייתי רשאי לקבל שכר על הדרישה כדי שאהי' יראוי ומאויים ודברי נשמעים כך בעתיד ג"כ אקבל שכר כלומר רשאי אני לקבל שכר רק אם אני פורש מלדרוש לרבות ת"ח משא"כ אם אדרשנו אז בלא"ה אני יראוי ומאויים ואסור לקבל שכר עד שבא ר"ע דייקא שהי' עתיר נכסין ולא נצטרך לבריות הוא שפיר דרש לרבות ת"ח וגם לא יקבל שכר אדרשה. העולה מזה כי ע"כ רשאי הת"ח לקבל שכר שעי"ז יהיו דבריו נשמעין. והנה העני מדבר בקול נמוך אבל העשיר יוכל להרים קולו ולא יבוש. ועוד טעם שרשאי הת"ח לקבל שכר אחרי שאין לו שום פרנסה ומקדיש כל עתותיו לכל צרכי העדה כמ"ש בתשו' ח"ס חח"מ וז"ש הרימותי ידי אל ה' אם אקח לא שאני עושה ח"ו נגד הדין אם אקח החזקה ושכר והטעם עי"כ הרימותי קולי ואקרא שאין אני צריך לדבר בקול שפל לירא מפניהם ועוד טעם שאקח שכר כי הרימותי בחור מעם שהפרשתי והבדלתי עצמי מכל עסקי לעסוק בצרכי צבור ע"כ הרימותי ידי ואקח. עוד י"ל כי לכאורה לא הי' צורך לקבלת הרב רק לשאול את פי חכמי ונבוני העדה אבל לדלת העם אין לחוש כי אין השגתם מעלה ומוריד אך כ"ז אם הרב לא הי' צריך רק לפעול ע"י מעשיו אבל אחרי שגם בדבריו צריך לפעול צריך שיהיו דבריו נשמעים לכל כקטן כגדול. וז"ש הרימותי ידי אל ה' הן אמת שהעיקר הוא לפעול במעשה ע"י הרמת היד אבל גם צריך לזה הרימותי קולי ואקרא שגם ע"י דברים צריך אני לפעול וע"כ הרימותי רק את זה נוכל להרים ראש על העדה בחור מעם דוקא שיבחרו בו כולם:
במסכת שבת אר"י אין מול לישראל א"ל הקב"ה לא"א צא מאיצטגנינות שלך וכו' מאי דעתך דקאי צדק במערב מהדרנא ומוקימנא לי' במזרח דכתיב מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו נ' כי בני חיי ומזוני במזלא תליין והטעם לזה כי אין הש"י משדד מערכות הטבע לשלם לאדם לפי מעשיו בענייני העוה"ז לתת לו עושר ונכסים וכבוד כי אין טובה זו טובה שלימה כי ע"י רוב טוב עוה"ז לא יוכל כמה פעמים להגיע למחוז חפצו הנפשיי כי מחמדי תבל בעוכריו להדיחו מהסתפח בנחלת ה' ולהגות בחוקיו והראי' לזה מצינו שרק לעת יזקין האדם עת כבר שקטו ודממו המיות גלי תאוותיו עת כבר כבה אש התשוקה אשר בקרבו רק אז יהי' צדיק גמור בלי שום נטיי' אל עון ופשע משא"כ בעת אשר שתות כחותיו עוד לא יהרסון ועוד לא הגיעו הימים אשר אין בהם חפץ הוא עלול מאוד לחטוא בכל רגע. אך הש"י ברוב טובו רצה להשפיע לצדיקים רוב טובה בעוה"ז ובכ"ז לא יטו אשורם מני דרך הישר דרך סלולה וגם בעת אשר כחותיהם בתקפם כצאת השמש בגבורתו והנם בריא אולם יצדקו ולא ירעו ולא יחשכו מיושר ע"כ אם מזלם לרעה הקב"ה משדדו לטובתם וז"ש צא מאיצטגנינות שלך אף שהמזל הוראתו לרע אשנהו לטוב כי הש"י נותן שכר גם בעוה"ז מאי דעתך שראית דקאי צדק במערב שרק לעת עריבת שמש ב"א וזקנותם אז מצדיקים מעשיהם אנא אוקימנא לי' במזרח ר"ל גם אור בוקרך לא יהי' עבות שגם בזריחת ימיך והצלחתך תצדיק דרכיך שנא' מי העיר ממזרח צדק זה יקראהו את הצדק לרגלו בכל דרכו בחיים:
וירד העיט על הפגרים וגו'. בילקוט זכרי' והי' לעת ערב יהי' אור ואין ממשלתן של ד' מלכיות אלא יום אחד מיומו של הקב"ה שנאמר וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברם ונ' כי אוה"ע רק עת שהם ברום הצלחה אז שמם גדול ומהולל מכנף הארץ אבל אם שח גבהותם ועמודי הצלחתם ירופפו אז יאספו ככבי נגהם ואבד זכרם מן הארץ אמנם בעם ישראל אדרבה כשאינם ברום הצלחה זמנית אז יותר יאירו ויגיהו ויתחזקו בתורה ובמצות ה' כמאמר רז"ל יאה עניותא לישראל וז"ש ולא יהי' לך השמש לאור יומם והירח לנוגה בעת ששמש הצלחה שקעה וירח אספה נגהה אז והי' ה' לך לאור עולם כי בעת ההוא מתרפקים על דודם ומבקשים את ה' וז"ש וירד העיט על הפגרים דהיינו כשבא השולל לשלול בזת אוה"ע כפירש"י דקאי על עוע"א אז כל הגוים כאין והיו כלא היו וישב אותם אברם ברוח פיו כלה יגרשם ויהי השמש באה כששמש הצלחה זורחת ובאה על ישראל אז והנה אימה חשכה גדולה נופלת על אברם כי ירא פן ישמן ישורון ויבעט ע"כ א"ל הש"י אל תירא כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ועי"ז יזדככו ויזעקו אל ה' ויתחזקו בו וידוע כי יום הוא כינוי להצלחת זמנית וז"כ הילקוט שהמלכיות אין ממשלתן אלא יום אחד רק בעת שהוא יום והצלחה אז יקראו מושלים אבל באבדן הצלחתם עלו בתהו ויאבדו ל"כ ישראל גם לעת ערב בעריבת שמש הצלחה זמנית יהי' אור שאז תאיר הנפש ביתרון אור כנ"ל. ויש לומר שזהו הרמז בנר חנוכה מצותה משתשקע החמה להורות כי גם אם שקעה החמה שמש הצלחה זמניית הלא אז יאיר נר מצוה ויצא כאור נוגה צדקינו ומעשינו הטובים וכן מוסיפין והולכין כנגד ימים היוצאים שאם גם פנה יום שהוא כינוי להצלחה וטוב הזמניי בכ"ז אז אנו מוסיפין והולכין באור תורה ומצות לאור באור החיים:
ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמולו בשר ערלתו וישמעאל בן שלש עשרה שנה בהמולו את בשר ערלתו. כבר הרגיש רש"י ז"ל בשנותו את טעמו לכתוב בישמעאל את ולא באברהם ונ' עפמ"ש הרמב"ם ז"ל בטעם המילה להחליש הכח התאוני הנטוע באדם אשר שרשו באבר המשגל א"כ פועלת פי שנים. הא' הוא המילה החיצונית הנראית לעין ועל ידה נעשה מילה ב' שהיא הפנימית שאינה נראית לעין והיא מילת ערלת הלב. והנה אאע"ה לא הי' צריך למילה פנימיית כי כבר הי' שלם וטהור ואצלו לא היתה אלא מילה חיצונית כמ"ש במדרש כשא"ל הקב"ה לא"א התהלך לפני והי' תמים אחזתו רעדה אמר שמא ח"ו נמצא בי דבר מגונה עד שא"ל הקב"ה ואתה את בריתי תשמור לזרעך אחריך נתקררה דעתו כלומר שאצלו לא היתה צורך המילה לתיקון המדות כ"א לזרעו אחריו צריך מילה בפנימיות ג"כ ע"י מילה החיצונית. ואפשר שלזה רמז הכ' באמרו המול ימול לכם כל זכר לרמז על ב' מילות חיצונית ופנימית ואחרי שאאע"ה לא הוצרך למילה פנימית לא נאמר אצלו רק בהמולו בשר ערלתו כלומר רק בשר ערלתו נימול ולא יותר. לא כן בישמעאל שהי' בן י"ג שנה ופרא אדם ע"כ לא לבד ערלתו נימול כ"א גם הוא עצמו ומזג מדותיו נימול וזהו בהמולו כלומר הוא בעצמו את בשר ערלתו כמו עם בשר ערלתו גם הוא עצמו נימול וי"ל בזה מ"ש ונמלתם את בשר ערלתכם והי' לאות ברית ביני וביניכם וכ' רש"י ז"ל שהנו"ן יתירה הוא ולהנ"ל י"ל שרמז ונמלתם כלומר שאתם בעצמכם וכח התאוה שלכם תהיו ג"כ נימולים עם בשרכם ועי"ז תהי' לאות ברית ביני וביניכם:
ועפי"ז יבואר בעז"ה מאמר נפלא בילקוט ראובני (הובא בס' המקנה דף ע"ז ושם הביא עליו פי' נפלא ע"ד דרוש מרבינו הח"ס זצ"ל) אם קיימת מצות מילה ופריעה בדחילו ורחימו אז לא תקח האם על הבנים ואם לאו שלח תשלח את האם והבנים תקח לך כי אמרו עבוד מאהבה עבוד מיראה הנה היראה היא להשמר מל"ת שחייב עלי' עונש ואהבה מעוררת לקיים מ"ע שאין בה עונש אם אינו מקיימה ואינו עושה אלא מאהבה לפ"ז א"א לומר בשום מצוה שעושה אותה מיראה ואהבה יחדיו דהא בל"ת אין בה רק יראה ובעשה אין כאן אלא אהבה לבד במילה אפשר למצוא שניהם והוא ע"פ מה שיש להסתפק אי מל ולא פרע חייב כרת מי נימא כיון דהוה כאלו לא מל וחייב א"ד כיון דכרת לא נאמר אלא לא"א ובש"ס דיבמות אמרינן לא ניתנה פריעה לא"א ע"כ אפריעה אינו חייב כרת ושוב מצאתי מזה בתשו' ח"ס חיו"ד סי' רמ"ט ובתשו' מהר"י אסאד ז"ל סי' רנ"א עי"ש ואי נימא דאינו חייב כרת אפריעה א"כ במילה ופריעה יש כאן אהבה ויראה על המילה שחייב כרת יש כאן יראה אבל אפריעה אם נאמר דאינו חייב כרת יש כאן אהבה וז"כ ראשית המאמר אם קיימת מצות מילה ופריעה בדחילו ורחימו היינו כנז' דבמילה ופריעה יש יראה ואהבה ובתשו' מהרי"א שם מביא מרש"י פ' לך שפירש הא דגבי מילת ישמעאל כתיב בהמולו את בשר ערלתו היינו דמאת מרבה פריעה וכ' הרא"ם ז"ל דדברי רש"י לקוחים ממדרש שם וחולק אתלמוד דידן וסובר דניתנה פריעה לא"א עי"ש. וצ"ל תלמודא דידן דלא דריש פריעה מאת האי את מאי דריש בי' וי"ל עפמ"ש לעיל בטעם המילה דדרשינן טעמא דקרא שהמילה תהי' גם בערלת הלב ותיקון המדות ע"כ כ' בישמעאל בהמולו את בשר ערלתו שמל עצמו ומזגו עם בשר ערלתו כנ"ל. ולפ"ז יהי' מוכח דדרשינן טעמא דקרא דטעם המילה הוא להורות על מילה פנימיית ולא מוכח מאת לרבות פריעה ונאמר דלא ניתנה פריעה לא"א וממילא א"ח כרת אפריעה ושפיר שייך בדחילו ורחימו כנז'. והנה בתשו' ח"ס חאו"ח סי' ק' לענין שילוח הקן בשבת כ' דאי טעמא דשילוח הקן משום אכזריות א"כ דוקא אם רוצה ליקח הבנים אז יש אכזריות אם יקח האם ג"כ אבל אם לא יקח לא האם ולא הבנים שפיר דמי והקשה לנפשי' הלא ר"י סובר במשנה דסוף חולין שלח מעיקרא משמע אלמא דהמצוה בשילוח דוקא ולא להניח האם גם הבנים ותירץ דר"י לטעמי' דלא דריש טעמא דקרא א"כ שילוח הקן גזה"כ שפיר סובר דבכל גווני מצוה בשילוח משא"כ למאן דדריש טעמא דקרא בודאי טוב יותר שלא לשלוח ולבלי יקח לא האם ולא הבנים. וז"כ המדרש הנ"ל אם קיימת מצות מילה ופריעה בדחילו ורחימו היינו כנ"ל שאין בפריעה כרת ובע"כ הך את דישמעאל להורות שגם הוא בעצמו נימול עם ערלת בשרו ובע"כ דדריש טעמא דקרא דמילה הוא סיבה למילת הלב וכיון דדרשינן טעמא דקרא א"כ טעם מצות שילוח הקן משום אכזריות א"כ אם א"צ לא לאם ולא לבנים טוב יותר שלא לשלח כמ"ש בח"ס שם א"כ לא תקח האם על הכנים ואם לאו שלא תקיים אותם בדחילו ורחימו כ"א ביראה לחודה בע"כ שגם בפריעה חייב כרת ודרשינן לה מריבוי את ומ"ט לא דרשית את כנ"ל שהוא בעצמו נימול עם הערלה ע"כ היינו משום דלא דרשת טעמא דקרא א"כ שלח מעיקרא משמע א"כ בכל גווני אתה צריך לקיים שלח תשלח את האם כנ"ל:
במס' נדרים גדולה מילה שלא נקרא אברהם אבינו שלם עד שמל שנאמר התהלך לפני והי' תמים גדולה מילה שדוחה את הנגעים גדולה מילה שדוחה שבת החמורה.
דאיתא במדרש בשעה שאמר אברהם להקב"ה הנני א"ל הקב"ה חייך שבאותו לשון אני משלם לבניך שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וי"ל כי מי שצריך ללחום נגד יצרו העומד לשטן לו ברצותו לעשות מצות אלקיו זה לא יוכל לומר מיד בבוא אליו הצווי הנני מוכן ועומד לקיים המצוה הזאת לא כן אברהם אע"ה שכבר כבש את יצרו שלא יעמוד לשטן לו ע"כ תיכף ומיד כשבא אליו הצווי מהש"י אמר הנני מוכן לעבודתך ולכן שילם הש"י לבניו מדה כנגד מדה שגם אצלם יהי' היצר כבוש ולא יהי' להם נטיי' לרע וזה הי' ע"י המן שהי' לחם מן השמים מזון רוחני לחם שהמלאכים אוכלים כנודע. והנה עיקר השכר שנותן הש"י בד המצות הוא בעבור שצריך האדם ללחום תמיד עם יצרו כאז"ל לפום צערא אגרא והי' מקום לומר שאותם שהכניעו כבר את יצרם ואין צריכים ללחום אתו יקופח שכרם אבל לא כן הוא כ"א אע"פ כי יודע ה' ימי תמימים שכבר הם תמימים ושלמים וא"צ עוד להצטער במלחמת היצר עכ"ז ונחלתם לעולם תחי' יתן להם שכרם כי גם אותם שכבר יצרם מסור בידם עדיין יש להם עבודה ויגיעה לקדש עצמם במותר להם וז"ש כי שמש ומגן ה' צבאות בעת אשר השגת ה' תהי' עין בעין ויזרח על כל ישראל ואז לא יהי' מלחמת היצר עכ"ו לא ימנע טוב להולכים בתמים הגם שהם כבר תמימים ואין להם יצה"ר בכ"ז לא ימנע הטוב מהם וישלם שכרם. והנה המילה היא כדי להתיש כח התאוה ולהכניע את היצר כנודע שעי"ז תשקיט מלחמת היצר וכח המתאוה ולכן המל נקרא תמים כי בלעדי המילה אשר כחות התאות שבו סוערים ולוחמים כנגדו לא נקרא שלם ותמים כי יחסר לו חלק הרבה מהשלימות משא"כ ע"י המילה שנכנע יצרו יוכל להיות שלם ותמים רק לבל יחשוב כיון שע"י המילה נכנע היצר אז יהי' במדרגת עומד ולא יוכל להיות מתהלך ממדרגה למעלה הימנה כמו המלאכים הנקראים עומדים ע"כ א"ל הש"י התהלך לפני והי' תמים אע"פ שכבר אתה תמים ושלם ויצרך נכנע תחת ידך אעפ"כ עוד תוכל להתהלך ולעלות מעלה מעלה להעלות גם חומרו אל הקדושה וזה פי' ילקוט פ' שופטים תמים תהי' עם ה' אלקיך כשאתה תמים חלקך עם ה' אלקיך וכה"א ואני בתומי אלך הכוונה כשאתה תמים ואין לך שוב מלחמת היצר לתאוות רעות ואתה רוצה לעלות עוד מעלה מעלה אזי זאת עשה חלקך מה שהוא חלק שלך דהיינו הגופניות גם זה יהי' עם ה' אלקיך וע"ז נאמר ואני בתומי אלך אף על פי שכבר אני תם אעפ"כ אלך יכול אני לעלות עוד מעלה מעלה וזה י"ל כוונת הגמ' במגילה שדרשו ליהודים היתה אורה וששון ושמחה אורה זו תורה וששון וששון זו מילה כי האדם הצריך לקיים את התורה מורא יעלה על ראשו ויהי' עצב מגודל כובד מלחמת יצרו ותאוותיו אבל ע"י המילה שמכנעת ומתשת את התאוות אז ששון יהי' כי יקל עי"ז כבישת היצר וקיום התורה. והנה כי כן כוונת וטעם המילה הוא להתיש כח היצר וזהו גדולה מילה שדוחה את הנגעים הם נגעי בני אדם והתאוות הבשריות והשבת כמו כן עיקרו להתיש כח היצר שבימי המעשה הוא טרוד בעסקי הגופניות ובשבת יעסוק ברוחניות ויפקח על צרכי הנפש ואחרי שהשבת והמילה שניהם מורים על ענין זה ע"כ יכולה מילה לדחות שבת שהוראתה ג"כ כהוראת מצות שבת: במדרש תנחומא פ' קרח היו"ד שניטלה משרה קראה תגר עד שבא יהושע והוסיף לו יו"ד שנא' ויקרא משה להושע בן נון יהושע והושיעו מעצת מרגלים ע"כ כי הש"י אמר לאברהם לא תקרא שמה שרי כי, שרה שמה פי' המפרשים כי שרי הוא שם בסמיכות אל אברהם דמשתמע שרק ע"כ היא גבירה ושרה על שהיא אשת אברהם האדם הגדול אבל היא מצד עצמה אם לא היתה נלוה אל אברהם לא הי' מגיע לה שם השררות ע"כ קרא שמה שרה שאף היא בעצמה ראוי' לגדולה ותפארת אלא דהי' מקום לומר עפמ"ש הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים דיותר מעלה וכבוד לה אם תקרא שרי בהצטרפות אל אברהם ממה שתהי' לעצמה ותקרא שרה. אך מצינו שקרא משה להושע יהושע ונ' דהחילוק הוא הושע הוא לשון בקשה וצווי ומשמעו שמשה צוה ליהושע תלמידו שיתחזק ויתגבר שלא לשמוע בקול מרגלים המסיתים רק יושיע את עצמו מעצתם אבל יהושע אינו לשון צווי ופקודה כ"א הגדת העתיד וכך אמר משה מובטחני בך שיושיעך וכתרגום יונתן כד חמא משה ענותנותי' דיהושע ובודאי יושיע לו הש"י שלא ילכד ברשת המרגלים ראינו מזה שטוב לגבר אם מעצמו יקנה לו תור המעלה משאם יעשה כן בזכות וצווי אחרים ע"כ היו"ד שקטרגה שטוב הי' לה אז בעת נקראת שרי ונהגה שררות ע"י הצטרפותה לאאע"ה מאשר עתה שתקרא שרה בפני עצמה ולא נתקררה דעתה עד שמשה קרא להושע יהושע להורות שטוב לאדם אם מעלתו וחשיבותו אינו תלוי בחשיבות איש אחר רם ונשא: