אור ברסלב
לוח ארז חלק א לוח ארז על פרשת וירא

לוח ארז חלק א· רבי יצחק קונשטאט

לוח ארז על פרשת וירא

לוח ארז על פרשת לך לך

וירא יקח נא מעט מים. במדרש תנחומא א"ל הקב"ה לאברהם אבינו אתה אמרת יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם אף אני נותן לבניך מצות פסח שנאמר בו אל תאכלו ממנו נא. כי ארז"ל קשים גרים לישראל ואין אנו משתדלים לגייר הגרים ולעתיד דכתיב ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד וכל העמים יהיו מכירים את הש"י היינו שהקב"ה בעצמו ישלח שלוחי הופעתו ממרום ויפקח עיני כל יושבי תבל לנטוע בלבם אמונתו ית' אבל אין עושים השתדלות לזה על ידינו וזהו יקח נא ע"י שליח שהקב"ה ישלח שליח ויעשה מלאכיו רוחות להופיע בכם רוח טהרה לרחוץ מגילולים ולהאמין בשם ה'. והנה מה שלא נתן להם מתחלה לאכול ואח"כ לרחוץ רגליהם ודייק יקח נא שפירושו עכשיו ואח"כ ואקחה פת לחם הוא בשביל שרצה להכניסם תחת כנפי השכינה ואם יאכילם תחלה אז יאמר האומר שרק בעבור שחייבים לו בעד האכילה שהשביעם מטובו ע"כ הם נכנסים תחת אמונתו ע"כ דייק יקח נא מתחלה מעט מים להעביר גלוליכם בעוד שאין אתם חייבים לי מאומה למען יראו שהתורה בעצמה בלי שום פניי' אחרת היא שהסבה את לבם לעבוד את הש"י ולהאמין בשמו הגדול ית'. ע"ד שפירשתי הפ' שאמר הש"י למשה ואנכי אחי' עם פיך כמ"ש הראשונים ז"ל הטעם שהי' מרע"ה כבד פה שאל"כ היו אומרים שכל אשר פעל ועשה הוא בחכמתו ובתבונתו וברוח פיו שהי' בעל דברן מליץ נשגב ע"כ הי' כבד פה בלתי מוכשר לדבר לפני עם רב ובכ"ז דבריו עשו פרי אין זה כ"א יד ה' אשר נחה עליו וכי ה' שלחו לעשות את כל וזהו ואנכי אהי' עם פיך מכח שאתה כבד פה זה לאות שאנכי הוא ההיה עמך ומשלחך ולא מלבך עשית והנה הקב"ה אסר בקרבן פסח לאכלו נא כ"א צלי גמור כי אם אדם אוכל דבר בעוד לא נצלה כולו עדיין בודאי אינו אוכלו מפני שתאב לו ונעים לחכו רק בודאי יש לו הכרח חיצוני לזה שאין לו מאכל אחר והוכרח לאכול זה בחצי צלייתו אבל מפני שאמר אאע"ה יקח נא מעט מים שלא יהי' הכרח חיצוני לקבלת האמונה כנ"ל כ"א רק מכח אהבה ותשוקה והכרה באמונת ה' כי טובה היא כמו כן צוה הש"י אל תאכלו ממנו נא שנתבונן מזה שקיום התורה והמצוה צריך להיות מאהבתה אותה ולא מהכרח וסיבה חיצונית:

יקח נא מעט מים. בילקוט אמר הקב"ה לאברהם אבינו אתה אמרת יקח נא מעט מים חייך שאני פורע לבניך הה"ד אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה הרי במדבר בארץ כנען מנין ארץ נחלי מים לעת"ל מנין והי' ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים. י"ל כי אאע"ה כשהכניס אורחים לביתו למדם ג"כ דרך המוסר האיך יתנהגו ויצמצמו עצמם בתענוגי עוה"ז ולזה א"ל יקח נא מעט מים גם המים ההכרחיים לאדם לא יקחו אלא מעט ההכרחי. והנה אין פרעון מוטב לאיש כזה מאם יובטח לו שבניו ויוצאי חלציו גם הם יהיו כמוהו שגם הם יהי' להם מדת הסתפקות במועט וזהו שהודו בנ"י לה' במדבר כשמצאו מים אף שהוא דבר הכרחי לאדם אעפ"כ נתנו לו שיר ותודות וגם ארץ כנען אינה נשבחת אלא במים וגם לע"ל כשיהי' להם כל טוב יסתפקו בהכרחי וק"ל:

ואקחה פת לחם וסעדו לבכם. פרש"י ז"ל מצינו דפתא סעדתא דלבא וכו' ולחם לבב אנוש יסעד. כי העני המדוכא אשר אין לו משען לחם וחיי צער יחי' והתקצף ויאבד מצבו המוסרי כי יאבד את בטחונו ויאמר ח"ו אין אלקים שופטים בארץ כי למה יחסר לו לחם צר ואחר יאכל ברבורים אבוסים ע"ד שארז"ל דקדוקי עניות מעבירין את האדם ע"ד קונו ע"כ כאשר יגש אליו החונן דל ויושיט לו ברוח נדיבה להחיות את נפשו האומללה לא זו כי בזה יחזק את גופו כ"א עוד כפלים לתושי' כי יחזק גם את נפשו וישיב לו בטחונו אחרי כי לא עזבהו ה' לשחת. וז"ש הדא פתא לא לבד שהוא מזון הגוף כ"א גם סעד הלב והנפש כי עי"כ יחזיק במעוז בטחונו כי לחם אף לבב אנוש כלומר נשמתו יסעד:

וה' אמר המכסה אני מאברהם את אשר אני עושה ואברהם היו יהי' לגוי גדול ונברכו בו כל משפחות האדמה כי ידעתיו וגו' י"ל הכוונה ע"פ מארז"ל בפ' כסוי הדם בל העולם בלו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש כי אם הש"י יתן לכל העולם כולו די סיפוקם כל טוב עוה"ז ומשמני הארץ ויאכלו וישבעו כל יושבי תבל אז יחשבו את התענוגים לעיקר ויעזבו את תכליתם האמיתי בעבור הבל ותהו ע"כ עשה הש"י שהצדיקים מעונים בעוני ומצטערים בלחם צר ובזה להורות נתן בלבם כי לא על הלחם הגשמי יחי' האדם כ"א על השכר הצפון לעוה"ב כיון שאנו רואים שהצדיקים אשר הם בודאי אהובי ה' אעפ"כ אין להם תענוגים א"כ ראינו שאין זה העיקר וע"כ אינו נותן להם טוב עוה"ז על שיודע שהם אינם רוצים בזה כי יפה להם שעה אחת בעוה"ב מכל חיי העוה"ז והם מסתפקים בשמחה במעט הניתן להם וז"ש כל העולם ניזון בשביל חנינא בני ר"ל בשביל שחנינא בני אין לו תענוגי עוה"ז עי"ז יוכל הש"י להשפיע לכל העולם כל טוב ואין חשש כי ירעו וישחיתו בחשבם שעוה"ז עיקר שהרי רואין שחנינא צדיק גמור והי' מהראוי למלא אסמיו ממגד תנובות עוה"ז אלא ודאי שעוה"ז הבל והעיקר הוא רב טוב הצפון לעוה"ב ע"כ אין לו לר' חנינא טוב העוה"ז וכ"ת למה זה יסבול ר' חנינא צער ודוחק בשביל שיוכל להשפיע לשאר העולם לזה אמר וחנינא בני די לו בקב חרובין שהוא באמת מסתפק ואינו מבקש כלל תענוגי עולם הזה. וז"ש ואברהם הי' יהי' לגוי גדול ע"ד אז"ל צדיק א' שקול ככל העולם כולו וידוע לכל שהוא אהוב אצלי עי"ז ונברכו בו כל משפחות האדמה כי ידעתיו מלשון ויודע בהם את אנשי סוכות שע"י שהוא עם היותו צדיק גדול ובכ"ז אינו חי חיי עונג מזה יקחו מוסר כל העולם שאין עוה"ז עיקר ואוכל עי"ז להשפיע להם ברכה וטוב וע"כ נתתי לו עוני כי יודע אני שיצווה את בניו לשמור דרך ה' וגו' למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר וזהו תחיית המתים כפירש"י עוה"ב ואינם חפצים כלל בשכר עוה"ז. וי"ל בזה ד' המדרש פ' שלח אקרא והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בנ"י ויאמרו מי יאכילנו בשר אספסוף אלו הזקנים שנא' אספה לי ע' איש מזקני ישראל הכוונה עפ"י הנ"ל אחרי שגם הזקנים והצדיקי' יתאוו להנאות הגופניות ול"ש תו לומר שדי לו בקב חרובין א"כ כל העולם לא יוכל לזון בשבילם ע"ב אחרי שהזקנים התאוו בכו בני ישראל המה שאר העם מעתה מי יאכילנו בשר:

ויהי כהוציאם אותם החוצה ויאמר המלט על נפשך אל תבט אחריך ואל תעמוד בכל הככר ההרה המלט פן תספה. י"ל הכוונה ע"פ אז"ל המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה רצו בזה כי בענין קניינים הזמניים אין טוב לאדם מאשר ישמח בחלקו אשר חנן לו אלקים בזה כ"א יכסוף תמיד לאסוף חיל לא יעצור ברוחו ע"כ העצה היעוצה לזה לראות תמיד במי שהוא פחות ממנו ולרש אין כל ואז ישמח ויודה במה שחנן אותו ה' לא כן אם יביט במי שהוא למעלה ממנו ויקנא בו ובנחלתו אז אין תרופה למכתו כי יהי' בכליון עינים תמיד ובדאבון נפש אמנם בענייני הנפש בתורה ובחכמה טובה הקנאה כמאמר החכם קנאת סופרים תרבה חכמה וע"כ בענייני החכמה הדבר להפך שאם ישקיף על מי שהוא פחות ממדרגתו בקנין החכמה יסתפק במה שכבר למד ואף אם מצער הוא יגבה דעתו ולא יוסיף ללמוד ולכן תמיד החוב לראות במי שלמעלה ממנו וקנה דעת ובינה ביתר שאת אז ישתדל בכל מאמצי כחו לעשות כמוהו והנה קנינים הזמניים נראים לעין כמ"ש כי תאוה הוא לעינים ונחמד למראה לא כן קנייני הנפש עין לא ראתה רק הלב משתוקק להשיגם כמ"ש ולבי ראה הרבה חכמה ודעת וז"ש צריך שיתן עיניו כלומר הבקשה בקנינים הזמנים יראה במי שהוא למטה ממנו ויסתפק במועט אבל לבו כלומר בענייני החכמה יסתכל ויקנא במי שהוא למעלה ממנו. והנה מי שמסתפק במה שלמד שוב עומד במקום א' ואינו מוסיף כח לעלות מעלה מעלה וכבר נודע משל הלועז העמידה היא נסיגת אחור כי האדם אם אינו הולך מעלה והלאה נקרא כמי שהולך אחורנית וזה י"ל אחור וקדם צרתני ירצה שהאדם הבלתי הולך קדמה להוסיף שלימות איננו נשאר רק עומד אבל באמת הוא הולך אחור ונפחת מדרגתו והנה לוט ראה עצמו ניצול מכל אנשי עירו וכדי שלא יאמין בעצמו שכבר הגיעו אל התכלית ואין מהצורך עוד להשתדל מעלה מעלה אמרו אליו המלאכים כהוציאם אותם החוצה המלט על נפשך כלומר בהיות הדבר נוגע לנפש ולא לקנין זמני אל תבט אחריך להסתכל במי שעומד אחריך ופחות ממך במדרגה לומר כנגדם אני צדיק שאם תעשה כן תעמוד במקום א' ולא תוסיף שלימות לעלות מעלה ובאמת לא יאות לך כן ואל תעמוד בכל הככר כלומר אל תעמוד במקום אחד לומר כבר הגעת לתכלית שלימות כ"א ההרה המלט כלומר תלך תמיד למעלה ובאשתו נאמר ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח כלומר היא סברה שכבר הגיעה למדרגת השלימות כי ראתה והעריכה את עצמה נגד העומד מאחרי' הפחות ממדרגתה ע"כ ותהי נציב מלח כי המלח ברית עולם נשתנה מכל הדברים שהוא תמיד יעמוד במקום א' בלי שינוי ואשת לוט כמוהו לא שנתה מדרגתה בדמיונה שכבר הגיעה לתכליתה:

במדרש ילמדנו רבינו קטן לכמה נימול כך שנו רבותינו קטן נימול לשמונה שכך מצינו ביצחק שנימול לשמונה וכבר הלכו בו נמושות לפרש מה זו שאלה ומה הוצרך להביא ראי' מיצחק ונ"ל כפשוטו ע"פ מ"ד במס' נדה מפ"מ אמרה תורה קטן נימול לשמונה שלא יהו הכל שמחין ואביו ואמו עצבין וא"כ בזמן הזה שהחמירו לישב ז' נקיים ובשום פעם אינה טהורה ביום השמיני משום ס' יולדת בזוב א"כ לכאורה לא יהי' נימול לשמונה וזה שאלתם לדידן לכמה נימול אחרי דלא שייך הך טעמא דאביו ואמו עצבים אבל אחרי שמצינו שגם קודם מ"ת שלא הי' נוהג עדיין איסור נדה ול"ש ג"כ טעם הנ"ל ואפ"ה נימול לשמונה מוכח דלא סמכינן אטעם הנ"ל וא"כ גם לדידן מלין בשמיני ועפ"י דברי הש"ס דנדה הנז' י"ל ד' התוס' בשבת דף ק"ל ע"א ד"ה שש אנכי במדרש איתא למנצח על השמינית על המילה שניתנה בשמיני וכן אמרינן ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק ביום ה"ג מל את יצחק דהיינו ביום השמיני כמנין ה"ג עכ"ל ועי' מהרש"א ומהרמ"ל שנדחקו בפירושו. וי"ל ע"פ מה שיש לדקדק למה נקט על המילה שניתנה בשמיני הול"ל סתמא על המילה וידעינן שהוא בשמיני וגם במה שדרשו ביום ה"ג מל את יצחק למ"ל לקרא לרמז דמל ביום השמיני הלא ידעינן כבר מקרא מפורש דמל ביום השמיני ולמ"ל לרמזו עוד גבי ויעש משתה ונ"ל ע"פ הש"ס הנ"ל דטעם מילה בח' שלא יהו הכל שמחין ואו"א עצבין עי"ש והוא מחמת איסור נדה שפרושים זמ"ז הם עצבים לפ"ז א"ש דהכי דריש לקרא שש אנכי על אמרתך כלומר איני עצב עוד בעת בואי לקיים מצותיך מכלל דמעיקרא הי' עצב והיינו במילה כי מתחלה היו עצבים מחמת פרישתם זמ"ז וידוייק ג"כ סיפא דקרא כמוצא שלל רב היינו שמתחלה האשה נשללה ממנו שהיתה אסורה לו ועכשיו מוצאה מותרת וזהו כוונת התוס' במדרש איתא למנצח על המילה שניתנה בשמיני כלומר ע"כ אני שמח על המילה על שניתנה בשמיני וכן ויעש אברהם משתה ביום ה"ג מל על שביום השמיני נמול ע"כ הוא שמח כנ"ל ודו"ק:

ויקרא את שם המקום ההוא ה' יראה אברהם קראו יראה שם בן נח קראו שלם שנאמר ומלכי צדק מלך שלם אמר הקב"ה אם אקראהו שלם אברהם מתרעם אם אקראהו יראה שם בן נח מתרעם הריני קוראו ירושלם יראה שלם הרי שניהם עד שהי' שלם הי' עושה הקב"ה סוכה בתוכה שנא' ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון והי' מתפלל יה"ר שאראה בבנין ביתי ונ' כי ירושלם הוא אבן שתי' שממנה הושתת כל העולם ובה כלול כל טובות העולם כולו ארץ אשר עיני ה' בה ודורש אותה תמיד וזהו דעת שם בן נח שקרא למקום ההוא שלם בו כל השלימות אבל דעת אאע"ה אינו כן כי אף שהמקום שלם בכ"ז אין קדושתו מטעם זה כ"א הטעם ה' יראה כפרש"י ז"ל יבחר לו המקום הזה והקב"ה אמר שיש משניהם בו. ועד שהי' שלם ועדן לא בחר בו ה' לא הי' אלא דירת ארעי של הקב"ה שנאמר ויהי בשלם רק סוכו אבל מעונתו הקיימת הוא רק בציון והי' מתפלל יה"ר שאבנה ביתי:

בגמ' אברהם תקן תפלת שחרית שנאמר וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה כי רבים אומרים הן אמת שהחוב להתפלל בכל יום ולשפוך שיחו אבל יכולים להתפלל בביתם וא"צ לילך לבית הכנסת אבל האמת כי ע"כ נקרא בית הכנסת להורות שרק שם יוכל לכנס ולצמצם רעיוני לבו ומחשבותיו לשפוך נפשו לפני ה' כי בביתו רעיוניו מפוזרים ומפורדים ורק במקום המיועד לתפלה שם שכינה שורה שם יוכל להשליך מעליו טרדות הזמניות ע"כ אף שנאמר כל הדברים יגעים וכל היום האדם הולך ממקום למקום וגם בלילה לא ישקוט ולא יתן מנוח לכף רגלו בכ"ז בעת מצוא בבית ה' מקדש מעט שם עומד הוא מיגיעתו ותהלוכות רעיוניו המשוטטים וזהו אין עמידה אלא תפלה רק בעת התפלה נוכל לתאר את האדם בעמידה שאינו משוטט ברעיוניו אנה ואנה ע"כ אברהם תיקן תפלת שחרית להתפלל במקום מיוחד מקדש מעט וישכם אברהם בבקר אל המקום בה"א הידיעה המקום הנבחר אשר אוה ה' למושב לו ונתן טעם לדבר אשר עמד שם בשביל שרק שם במקום המיוחד על אדמת קודש הוא עומד משא"כ אם יתפלל בביתו מקום שאינו מיוחד לתפלה שם לא יעמוד כ"א ילך וישוטט ברעיוניו בעת תפלתו עוד ארז"ל יצחק תיקן תפלת המנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה ואין שיחה אלא תפלה וי"ל כי התוס' הקשו למה נקראת תפלת הצהרים בשם מנחה הא גם בבקר היו מקריבים מנחה. ונ' עפמ"ש הר"מ ז"ל מ"ע מה"ת להתפלל בכל יום שנאמר ולעבדו בכל לבבכם אבל מה"ת הוא יוצא בתפלה אחת ביום וא"כ מה שמתפלל פעם ב' אינו מה"ת רק מנחה ונדבה מלשון אכפרה פניו במנחה ע"כ זה שמה הנאות תפלת המנחה. והנה כתיב בכל דרכיך דעהו שגם כשעוסק בצרכי גופו יהי' כוונתו לש"ש כפי' הר"מ ז"ל והנה בעת שעוסק במצוה אם אז כוונתו לשמים זהו חיוב גמור חוק ולא יעבור אבל אם בעת התעסקו בענייני עוה"ז יזכור את ה' להקדיש גם גופניותו לשמים זהו רק נדבה כמו מנחה וזהו יצחק תקן תפלת המנחה שאף מה שאינו מחוייב גמור יהי' כוונתו לשמים שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה גם כשהלך לטייל בגנות ופרדסים להנאת גופו בכ"ז אין שיחה אלא תפלה שהיתה כוונתו רצוי' לשמים:

במדרש פרשה זו אמר הקב"ה לאברהם אבינו כשאני דן את בניך בר"ה יהיו תוקעין בשופר א"ל ומהו השופר א"ל חזור לאחוריך מיד וישא אברהם את עי"יו וירא והנה איל וכו'. והוא תמוה שלא ידע אברהם מהו שופר ואם לא ידע מהותו א"כ אף שהראה לו את האיל שממנו נעשה השופר בכ"ז לא ידע עדן השופר מהו ועוד יש להבין לשון חזור לאחוריך. והנ"ל בכוונת דבריהם ז"ל (שייך לר"ה) בהקדם מ"ש אשרי העם יודעי תרועה והקשו חז"ל וכי אוה"ע אינם יודעים להריע והלא כמה כלי שיר וזמר יש להם אלא שיודעים לרצות את בוראם בתרועה ובמה בשופר. הנה יש להוסיף עוד על שאלתם לא לבד שיש לאוה"ע כלי ניגון עוגב ומנים ממינים שונים הלא גם אנו בנ"י יודעים לנצח בנגינות במצלתים וכנורות ובפרט בימים אלה שחכמת השיר עלתה למעלה ראש בשלימות מאוד נעלה וכל בעלי השיר יוצאין בשיר קול נאה ונעים הלא למשמע אזן תאבה נפשנו א"כ ישאל השואל אם הושם לחוק בישראל לקבל את השנה החדשה בזמירות ושירות מדוע נחזיק עוד במעוז קול השופר אשר הוא קול פשוט בלי נעימות וסדרי הניגון הלא יבחרו להם חדשים להריע בכלי זמר הנעשים במלאכת מחשבת ומעשה אומן להפליא אשר ינעם לאזן שומעת וכמו שגדלה התמי' על עצם השופר כן עוד יוסיף להפליא בהמון אנשים בפרט אלה המכניס א"ע בשם נאורים והולכי קדימה התכלית ופרי קודש אשר ישמיע השופר בעוז קולו כמ"ש הרמב"ם ז"ל אע"פ שתקיעת שופר מ"ע רמז יש בדבר עורו ישנים מתרדמתכם הוא יעורר ישנים מתרדמת הזמן ויקיץ ההוזים שוכבים על ערש יצועי התאוות והחמדות אשר חמדו והתאוו תאוה כל השנה וישרוק להם בקל קרנא משרוקיתא לעזוב את הדרך אשר הלכו בו ואת הנתיב אשר בו נלוזו מעגלותיהם מאורח איים למעלה רק יטו אשוריהם לשוב לאחור ללכת אחרי ה' אלקינו אשר מעלו בו מעל השופר יכריז בקול גדול לעשות תשובה לשוב מן הדרך אשר בו הלכו קדימה בלי מעצור לרוחם וללכת אחורנית אחרי ה' אלקיהם וא"כ הלא צדקתי בדברי שהאנשים האלה מלבד שנשגב בעיניהם מדוע יתקעו בשופר ולא בכלי זמר נעים ומטיב נגן עוד יותר ויותר תצלנה אזניהם משמוע התכלית מקול השופר. הלא כה יאמרו בימים האלה בזמן הזה אשר כל העולם כולו לדגל הפארטשריט ילכו קדימה ולאורו יסעו ובכל מאמצי כחם ילחמו מלחמת תנופה נגד כל המתקומם על ילידי העת החדשה בימים האלה אשר בכל מלאכת מחשבת חכמה ודעת מרכולת ומסחר הפארטשריט עומד לנס עמים ואליו גוים ידרושו והי' הלאום אשר על משמרתו יעמוד כיתד בל תמוט ולא ירצה לרוץ ולעבור כפי רוח העת החי' רוח הקדים הלאום הזה יהי' למרמס תחת גלגל הזמן והי' לבער א"כ מאד הם תמהים לנפש אדם הישראלי איך יערוב בנפשו לחזור בתשובה לנזור אחור מבלי ללכת קדימה הלא ינזרו לבושת כי יצחקו עליהם וילעגו להם בני אדם בקראם שמותם עלי אדמות מורדי אור אוהבי חשך וכדומה משמות כינויי בוז לחרפה ולדראון עולם ההוה. אבל אחרי שתוה"ק כבר כמה אלפים מהשנים בעוד החשך כסה ארץ וערפל לאומים בכ"ז כבר הפיחה ברוח אומתנו רוח חופש ודרור רוח דעת ותבונה ובכ"ז היא תבקש מאתנו ע"י קול השופר שנחזור לאחור ולא לפנים אין זאת כי אם ששקר יהגו ושוא יחשבו האומרים שלעשות תשובה הוא דבר מתנגד לבקשת הזמן לילך קדימה ולא לאחור כי אם נתבונן על איזו דרך ישכון אור תורה ויכריז קול שופר לחזור לאחור אז תאלמנה שפתי שקר הדוברות על התשובה עתק שהיא מתנגדת לשאלת זמננו להלוך קדימה מזרח שמש העת החדשה כי לא בדרכי החכמות וידיעות ולא במלאכת מחשבת ומעשה אומנות יצוה עלינו השופר לילך אחור ולהשליך הלאה מנגד פנינו כל החדשות אשר לא שערום אבותינו מעולם כ"א אדרבה בעניינים. אלה טוב לנו להתחבר ולהתרועע עם כל חכמי קדם המחדשים לבקרים גדולות ונצורות על שדה החכמה והדעת מאלמים אלומים גם אלומת ישראל תקום ותצב לתפארת עמינו גם אנו בנ"י נאחז ולא נרפה להמציא ברוח מבינתנו תחבולות ומזמות אשר פרים למאכל ועליהם לתרופה ועל גפי מרומי קרת לתהלה ולתפארת אך כ"ז בעניינים המדיניים שם נהי' כאחד מהולכי קדם נרוץ ולא ניעף אבל בדרכי אלקינו שם לא יעברו גלי הקדם שם צריכים אנו לעמוד כיתד במקום נאמן וכל הרוחות שבעולם לא יזיזו אותנו ממקום קדוש הזה אף זיז כל שהוא כמ"ש לדור ודור אמונתך ופירשתי למעלה ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל שבענייני הדת רק מנוחה והשקט מחוז חפצנו לעמוד על עמדנו וע"ז רומז ג"כ מאמר הכ' שבת לה' לומר אף שבעניינים הארציים השביתה והעמידה במקום אחד רק לנזק יחשב כי צריכים לילך מעלה מעלה על סולם השלימות בחכמה ודעת אבל לה' מה שנוגע לעניינים שמימיים הדת והאמונה בת אל חי בזה צריך להיות מנוחה ושביתה ועמידה על מקום שעמדו בו אבותינו מעולם לא נטה ממנו ימין ושמאל והוא תהלתנו ותפארתנו כמו שראינו כל הבריאה כולה מעשה ידי יוצר בראשית להתפאר עומד היום כעת כיום הוולדו ר"ל השמש תשלח ניצוצי אורה וקרנים מידה תופיע על יושבי תבל כמו בששת ימי בראשית הארץ תוציא צמחה ויבולה עתה כמאז ומקדם. כמו כן תוה"ק אשר היא יציר כפיו של הקב"ה גם היא תעמוד לדורי דורות בלי תוספת ומגרעת כמאמר החכם כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהי' לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע ולזה אמר דהע"ה לדור ודור אמונתך האמונה הקדושה שנתת לנו להצלחת נפשנו לא תפוג טעמה וריחה לא יומר לדורי דורות והראי' לזה כוננת ארץ ותעמוד כמו שהארץ לעולם עומדת בלי שום שינוי למעליותא או לגריעותא על שהוא מעשה ידי יוצר נצר מטעיו כ"כ אמונתך שהיא ג"כ ממעשיך הנפלאים נפשי יודעת מאוד שלדור ודור תעמוד חי וקיים לנצח בלי שום שינוי ותמורה ע"כ לאותם האנשים אשר מתהלכים לרוח היום ובדעתם הנכזבה הולכים קדימה בעזבם בעים רוחם את גבול תוה"ק קול קורא בשופר אל תדמו בנפשכם אל תחשבו שאתם מהולכי קדימה אם אחוריכם אל היכל ה' היא התוה"ק אם פניתם עורף אל האמונה אל יעלה על לבבכם שהראיתם בזה את עצמכם שאנשי שכל ומדע אתם ההולכים לאור כי אם תדעו ותבינו שאם ח"ו סרתם מאחרי ה' ותורתו לא לבד שאין זה פארטשריט כ"א להיפך כמ"ש הנביא עזבו את ה' נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור הסבו את לבם אחורנית ויהיו לאחור ולא לפנים ע"כ שובו שובו בית ישראל אל מקור מים חיים אל מחצבת בור נקרתם ואז תקראו באמת וצדק הולכי קדים וז"ש השיבנו ה' אליך ונשובה הש"י יטהר לבבנו שנשליך גלולינו מעלינו ונחזור מדרכנו הנלוז ואז לא נקרא הולכי לאחור כ"א חדש ימינו כקדם אם נחדש ונשפר מעשינו אז נהי' בני קדם ההולכים לקדם ולפנים ולא לאחור. ולמען הראות ע"י מעשה שאנחנו מחזיקי' בדעת והאמונה הזו שבענייני התורה רק השביתה והמנוחה והעמידה על מקום אחד הוא מחוז חפצנו ע"כ תוקעים אנו עוד היום בשופר הישן אף שנתחדשו כלי זמר כמה וכמה תופים וכנורות צלצלי שמע וצלצלי תרועה להורות ניתן בזה ביום הראשון לשנה שבענייני הדת אי אפשר לנו בשום שינוי ותמורה כמו שהשופר הוא עוד היום אותו השופר בעצמו שתקעו בו אבותינו: מעולם בשנים קדמוניות והתקיעות שנשמע היום בערי יהודה ובחוצות ישראל גם אבותינו אשר בארץ המה הקשיבו אזנם לקולם כמו כן כל ענייני התורה והמצוה כמוהם כמונו נעשם בלי שום שינוי ומגרעת ואף שהעת החי' שינתה והחליפה כל העניינים הארציים עשרת מונים אבל בענייני הדת לא תגע בהם יד להחליף כחם וז"ש תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגנו כי חק לישראל הוא וגו' ע"כ צריכים אתם בכל עת וזמן לתקוע רק בשופר ביום תרועה אף שיהי' לכם כלי שיר חדש מעשה ידי אומנים נפלאים אשר יתנו קול נעים יותר מהשופר בכ"ז אל תרפו מהשופר והטעם כי חק לישראל הוא השופר מורה ע"ז כי אש דת התורה הוא חק אשר חקוק בצפורן שמיר ועט ברזל על לוח לב אומתנו חק ולא יעבור ע"כ השופר והתעוררותו לתשובה היו תואמים מלמטה ויחדיו יהיו תואמים מלמעלה כמו שהשופר כבר מעצמו יורה ויבין לנו שאין להחליף ולהמיר מאומה בענייני הדת כמו כן התעוררותו לחזור בתשובה יאמר לנו שנעזוב את הדרך אשר אמרנו בו נלך בארצות החיים קדימה וז"כ נושא דרושנו שאברהם אע"ה שאל מה השופר כלומר ע"י מה יש בכח קול השופר לעורר רחמים ותחנונים אצל אבינו שבשמים עת יושב לכסא משפט לדין עמו במישרי' ומדוע דוקא יתקעו בשופר בקול פשוט ולא בכלי שיר אחר הנעים ממנו וע"ז השיב לו הקב"ה חזור לאחוריך והם הדברים אשר דברנו שהשופר מלמד לתועים בינה לתפוס ולאחוז בלי רפיון מעשה אבותינו בידינו עליו אין להוסיף ע"כ מי שעזב את אורח לחיים אשר בו התהלכו אבותינו לפני ה' וחושב בדעתו שטוב הוא מאבותיו הוא יחזור לאחוריו אל מקומו הראשון כי טוב לו אז מעתה ורק ע"י חזרתו למקום ומדרגת הוריו ומוריו יוכל לקוות שהש"י יהי' רחום בדינו ויוציא לאור משפטו אחרי שכל עיקר סמיכתנו אשר בו נקשור חוט תקותינו שהמקום ירחם עלינו ויעמוד מכסא דין לישב על כסא רחמים הוא שיזכור לנו זכות אבותינו הקדושים אשר בארץ המה ולמענם יעשה עמנו טוב וחסד וכ"ז כאשר אנו אוחזים במעשה אבותינו וכמו שעשו המה מצות ה' בכל מאמצי כחם כן גם אנו נחזיק במעוזם בלי שינוי וגרעון אז נוכל לייחל שהש"י יזכור לנו ברחמים מעשה אבות סימן טוב לבניהם אחריהם אחרי כי עוד הקשר של קיימא קיים אשר יקשור אותנו עמהם בעבותות אהבת ה' ותורתו הקדושה נפש האב ונפש הבן אחת יתלכדו ולא יתפרדו אבל אם ח"ו ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו ונשנה ונמיר מעשיהם מטוב לרע ונלך קדימה גם בענייני הדת לעזוב דרך הקודש אשר בו צעדו רגלי אבותינו ואור חדש אשר לא שערוהו אבותינו יגה שביבו עלי נתיבותינו עתה יקום המסטין ויאמר ח"ו מה לכם לזעוק אל בית המלך לזכור לכם זכות אבותיכם מה לכם ולהם להיות באגודה אחת הלא אתם בעצמכם הייתם בעוכריכם אחרי שקצצתם בידיכם ע"י מעשיכם החדשים את הפתיל המחבר את: אבותיכם עמכם הלא אם יקומו אבותיכם יאמרו ויגידו זרע מרעים האלה בנים משחיתים אשר נתעב ונאלח בעיניהם צדקת אבותיהם מדור הישן נושן לא לנו הם ולא מצאצאינו כי אנחנו החזקנו בתורת אל חי במסירת נפשנו ומאודנו והמה תרבות אנשים חטאים אשר ישליכו את הקודש אחרי גום להלביש אותו מחלצות חדשות ועד"ז פירשתי מ"ש ויעל אליהו בסערה השמימה ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשו ודרשו רז"ל על זה מכאן שהמלמד את בן חבירו תורה כאלו ילדו כי שהע"ה אמר הרוח תשוב אל האלקים והעפר ישוב על הארץ כי כל דבר שואף אל מקומו ומקורו שמה ישוב לעת קץ כל האדם ע"כ יש לשאול איך גוית הצדיקים כמו אלי' וחנוך עלו אל האלקים השמימה הלא נפסק ממקורו ונקצץ מאילנו אחרי שהגוף מארץ יסודתו איך אפשר שגוף הצדיקים תעלה מעלה ולא יובל לקברות כגופי שאר כל אדם אשר באדמה יסודם כי ממנה לוקחו והתשובה ע"ז כי הן שגוף האדם על עפר משלו ורק בארץ מנוחתו אבל כ"ז באחד האדם אבל אנשי הבינים האלה אשר הקדישו את גופם קודש לה' וזככו את רומרם להגביהו למעלה ראש עד שאבד מגופם שם ותואר גוף כי גם גופם נהי' לרוח וגם גויתם הורמה על במדרגת רוחנית הנשמה ע"כ אין מקום גופים אלו בארץ אחרי שגופם הוא יסוד אחר ולא ישוה וידמה כלל לחומר הארצי הגס ע"כ מקומם הוא למעלה בקודש בשמי מעונים והנה אם האבות יקדשו ויזככו את גופם למעלה ובניהם אחריהם עומדים בשפל המדרגה ולא יגביהו עוף כמו הוריהם ומוריהם אז נפסק ג"כ חבל ההתקשרות בין אבות לבנים אחרי שכל התחברותם הוא בשביל שהבנים הם עצם מעצמי האבות ובשר מבשרם א"כ אם האבות הזדככו א"ע כ"כ עד שאבד מגופם שם הגופני כ"א כולם קודש לה' והבנים לא נהו אחריהם אז הבנים הגופניים יתומים ואין אב למו ורק התלמידים אשר ראו את מורם ואת מאורם ושאבו מי תורתו וקדושתו ממעין ישועתו המה יולדו לו לבנים בעצם אחרי כי נפשם קשורה בנפשו ורוחם דבקה ברוחו וזהו אחרי שראה אלישע את אלי' עולה בסערה השמימה ולא ניתן גוו לקבורות בעפר יסודו ובע"כ הטעם שכבר התנער גופו מעפרורית החומר וגם גופו נתעלה למעלת נפש ורוח ע"כ בצדק שפט מזה שהוא לא יקרא עוד אב לבניו יוצאי ירכו וגופו כי מהם כבר נתפרדה החבילה אבל אני תלמידו אשר יצקתי מים על ידו ורוח מבינתו עלי ירחף אני קורא אותו באמת וצדק אבי אבי וע"כ למדו מזה כי המלמד את בן חבירו תורה הוא הנקרא באמת בשם יולדו. ומעתה אם הבנים אינם אוחזים מעשה אבותיהם ונתפרדה החבילה אשר בינותיהם מלידה ומבטן אז יש מקום לבע"ד לומר שאין לבנים להשען על זכות אבות כי אז הוא להם משענת קנה רצוץ כי הם בעצמם משפטיהם חרצו להפריד בין הדבקים מאז ומקדם וע"כ אמר בלעם כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו ואמרו במדרש אלו האבות והאמהות הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב כלומר רק אז אני רואה את בנ"י שיוכלו להתייחס למשפחותם לבית אבותם ויוכלו לתמוך על ימין צדקת אבותיהם ואמותיהם כעל צור וסלע משגב רם ונשא וגבוה מאוד עד שכל הרואה אותם יראה עמהם גם אבותיהם אשר ישליכו ניצוצי זהרם ושביבי אשם גם על הדור האחרון בנים יולדו להם ורק אז מראש צורים ומגבעות אראנו ואשורנו אם עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב לא יתערבו בגוים ללמוד מעשיהם כ"א יהיו מצויינים בתורה ומצות כאנשי חיל אבותיהם אבל אם בהמון גוים רבים גם המה יתאחדו ולא יזכר עוד עליהם עטרת תפארת אבותיהם אז ח"ו גם ה' לא יזכור מעשה אבותיהם ולא יועיל הון נחלת אבות ביום עברה ע"כ רק בשמוע קול השופר אשר לפי דברינו מעורר אותנו להחזיק במעשה אבותינו בלי שינוי תוספת ומגרעת וגם קורא בקול לאותם אשר עזבו דרך אבותיהם לחזור ולשוב אליו ולארוג מחדש את חבל האהבה בין אבותינו לבניהם אז יזכור לנו ה' צדקת אבותינו התמימים והישרים. וזהו כוונת אז"ל אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקדת יצחק כלומר שרק אם נשמע בקול שופר בכוונה זו שביארנו שלא נזוז אף זיז כ"ש ממעשה אבותינו ונתקע בשופר כמו הם אז הקב"ה ימלא רחמים עלינו לזכור לנו זכות אבות וע"פ הנ"ל מבוארת הכוונה במדרש שהבאנו בראשית דברינו כי השופר כפלים לתושי' לו ראשון לציון מציין לנו את הדרך נלך בו שנחזור לאחורינו אל מעשה אבותינו מעולם ולא נשמע לקול מלחשים מתחכמי זמננו האומרים עת לכל חפץ לכל אשר יחפצו ישנו את תפקידי התורה ע"כ השופר הוא מעורר לחזור לאחור ולהחזיק במעשה אבותינו אבל גם את השני לו שקורא לנו ללכת קדימה להוסיף חיל ואומץ בתורה וביראה נחדש חדשים לחדש ולשפר מעשינו החדש הזה לכם ראו וקדשו בכל יום מוסיף והולך בקדושה וטהרה יתירה וע"ז נמליץ אחור וקדם צרתני שהשופר יקרא אותנו לילך אחורנית מדרכי הרשע ולשום מגמת פנינו קדימה בדרך הישר וע"ז אמר אשרי העם יודעי תרועה שאנחנו מאושרים אם יודעים אנו להטות אזן קשבת ולהבין חין ערך התרועה שקורא בקול ה' באור פניך יהלכון רק זהו הדרך לכו בו אשר פני ה' יאיר עליו במאור תורתו ע"כ אמרו במדרש אף שאו"ה יודעים להריע בכלי זמר מינים ממינים שונים ואנו בכ"ז מחזיקים בשופר ולא נחליפנו בכלי זמר אחר בזה אנו מראים שאנו עומדים לנצח על אדמת קודש אשר בו עמדו אבותינו עי"ז אנו מרצים להקב"ה וזה ע"י מה ע"י השופר. וי"ל שזהו כוונת מ"ת פ' לך אם חומה היא נבנה עלי' טירת כסף אם נותן נפשו כחומה זו שהיא עומדת כפני מלחמות הרבה וימסור עצמו על קדושת השם נבנה עלי' טירת כסף אלו ישראל שקראם כנפי יונה נחפה בכסף ואם דלת היא אם דל הוא מלמסור נפשו על קדושת השם נצור עלי' לוח ארז מה צורה בלוח ארז נוחה לימחק כך אברהם אינו משגיח עליו הכוונה אם ישראל עומדים כחומה בצורה נשגבה לא יפרץ בה הפורץ ומוסרים נפשם על קדושת שמו יתברך אז לא לבד שהם נאים ומהודרים מצד עצמם כ"א יוכלו להתהלל גם במעשה אבותיהם הק' ודומים לכנפי יונה אשר אברותי' בירקרק חרוץ בנועם יפים יזהירו ויבהיקו ועוד יחפום בכסף צרוף להוסיף זיו אורם פי שנים כ"כ ישראל נמשלו לכנפי יונה תמימה אשר עם הוד יפי' שמעצמותה עוד חפוה בכסף טהור אבל אם פרצו דלת בחומת בית ישראל בו יעלו המחבלים כרם ה' צבאות ועזבו את קדושת אבותיהם אז ח"ו צורת אברהם ואבותינו הקדושים כאלו נמחקת מעל לוח אומתנו ואברהם אינו משגיח עוד עלינו. וז"ש היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים אם כבנים שהש"י פוקד עלינו להשגיח אם אנו ראויים להקרא בנים לאבותינו וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים אם רואה שאנו ראויים עוד להקרא בשם בני ישראל סבא אז ידע אלקים לרחם עלינו כרחם אב על בנים:

ובדרוש לשבת שובה פירשתי ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה וגו' כי הנביא אמר (הפטרת יוכ"פ) קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם כפל לשונו מורה שיש ב' דרכים לפני המוכיח הא' לאותם שיש להם שרץ במוחם ובדעתם הנכזבה כופרים בעיקר להם יש להשיב בטענות נכוחות ישרות למבין ולהורות להם כי שקר נסכם ותורת ה' אמת אבל לכת הב' והם האנשים המאמינים בה' רק יצרם תקפם ואין ביכלתם לכבשו להם א"צ לדבר בטענות והוכחות להחזיק אמונתם אחרי שבלא זה הם מאמינים ויודעים שחוטאים אלא להם צריך לדבר דברי כבושים להסיר לב האבן ולמול את ערלת לבם. והנה השופר בטבעו להחריד בקולו את לב השומעים והגרון שהוא מוצא הדיבור בו יטיף דברי טעם ושכל טוב בטענות צודקות להבדיל בין אמת לשקר. וז"ש הנביא קרא בגרון אל תחשוך הוא נגד הכת הא' אשר רופפו עמודי אמונתם וצריך לדבר בגרון דברי טענות והוכחות בשום שכל להפיץ ענני הטעות ולהאיר עינם באור האמונה הטהורה ונגד הכת הב' שחוטאים רק מחמת תגבורת התאוה אמר כשופר הרם קולך להחרידם בקול שופר לבד די להם שעי"ז יכנעו ולא ילכו עוד אחר תאוותם והוסיף לבאר עוד והגד לעמי פשעם אלו הם הפושעים והמורדים ברבונם להם צריך הגרון להוכיחם בדברי שכל וטוב טעם ולבית יעקב חטאתם אלו הם היודעים ומאמינים בתוה"ק אלא שנכנס בהם רוח שטות של התאווה וחוטאים להם די רק כשופר הרם קולך להחריד לבותם והנביא אמר כל ראש לחלי וכל לבב דוי שהם מנוגעים בראשם בחולי האפקורסות שיש להם שרץ במוחם וגם לבם הזונה הולכים אחר שרירות לבם והוא דוי כי יאמרו בראשם ושכלם יען שאינם משיגים טעמי המצות והעבירות על מה אדניהם הטבעו ע"כ הם פורקים עולם מעליהם ובאמת היא טענה נכזבה אחרי שאל אלקים הוא יודע טעמיהן ויסודיהן ולו נתכנו עלילותיהן מה לנו לשאול על טעמיהן הנסתרות לה' אלקינו וזה יש לנו ללמוד מאברהם אבינו ע"ה אשר אנו מתפללים שהש"י יזכור לנו עקדתו שהוא רצה לעשות דבר אשר הי' נגד דעתו ושכלו שאלקים יבקש קרבן אדם בנו יחידו וגם הי' נגד לבו הנאמן באהבתו בכ"ז חש ומהר לעשות רצון בוראו יען ידע כי אלקים הבין דרכו והוא ידע טעם מצותו ע"כ אף שהוא בעין שכלו לא ראה האמין בה' ויחשבה לו צדקה וז"ש ויקרא שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה כלומר שמשם יש ללמוד שרק ה' יראה הטוב והישר לאדם לעשות ורק מה' מצעדי גבר כוננו וע"כ עשה הקב"ה עמו את הנסיון הזה להראות לדורות שצריך האדם לעשות צווי הש"י אף מה שהוא נגד דעתו ולבו כי צפה מראש ומקדם שיעמוד דור אחרון היום בזמן הזה אשר יאמר היום בדור זה בהר ה' יראה רק אז נעלה בהר השלימות לקיים המצות אם ה' יתראה לנו לגלות לנו מצפוני הטעמים של המצות ובלעדי זה יפרקו עול ינתקו מוסרות התורה ע"כ הקב"ה מביט מראשית אחרית סיבב הנסיון הזה לאברהם וע"י עקידת יצחק נקח מוסר לומר כזה ראה וקדש שגם אם האדם לא יראה את ה' לידע טעם מצותיו אם רק ה' יראה את המעשה כי טוב הוא אז יעשהו האדם. וי"ל עוד כוונה אחרת כי כשבאו ישראל לקבל התורה אמרו בנינו יהיו ערבים בדבר שנא' מפי עוללים ויונקים יסדת עוז כי כל זמן שמדריכים את בניהם על דרכי היראה והמוסר עוד יש תקוה שגם המה ישובו לדרך התורה והיראה אבל בעוה"ר בדור הזה אומרים שאם ירצו לגדל את בניהם בדרך התורה לקרבן להם יחשב כאלו הם מקריבים את בניהם על מוקדה שעי"ז יצטרכו לחיות במצור ובמצוק אם יהיו יראים ושלמים עם ה' ובאמת לא כן ידברו כי יש כמה וכמה יראי ה' המגדלים את בניהם על ברכי התורה ובכ"ז הם מוצלחים גם בעניני העולם כמ"ש בד"ה ויהי דוד לכל דרכיו משכיל ומצליח ובכ"ז וה' עמו בעניני הדת והתורה וזהו שהראה לו הקב"ה בעקדה כי לפי דעת הר"מ הובא באברבנאל היתה העקדה במראה נבואה אליו ולפ"ז י"ל בדרך הרמז שמתחלה הי' סבור אברהם שאם רוצה לגדל את בנו בדרך הישר צריך להקריבו לקרבן כליל לה' ולא יהנה כלום מן העוה"ז עד שאמר לו מלאך האלקים אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה אינך צריך להקריבו כי דרכי' דרכי נועם וכל נתיבות התורה שלום ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה ה' רואה מקדם אשר יאמר היום בדור הזה בהר ה' יראה שהיום הזה אומרים האנשים כמו שהוא קשה להעפיל עלות בהר כן קשה וכבד מנשוא להראות לפני ה' הכשר מעשה המצות ע"כ כדי להורות שאינו כן נסהו הקב"ה במעשה העקדה שאין רצונו לשלוח יד באדם רק יאחז בזה וגם מזה אל ינח. ובאופן אחר יש לומר עוד כי אומרים היום הזה הן אמת בימים קדמונים עת חשך כסה ארץ וערפל לאומים אז כבוד שמים עלינו זרח אבל היום הזה אחרי שבהר ה' יראה כלומר כמו שהעומד בהר הוא מתראה לכל צד כמו כן היום הזה כבר כסו פני תבל כל המדות והדעות נכוחות וה' נראה מכל צד וכל העמים מכירים את כבודו ולמה עוד להנזר מן העמים הלא טוב להיות כמוהם אחרי שגם המה היום כבר לבשו מעטה מדות תרומות אבל ע"ז נאמר וחייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש הכוונה כי לא רק בעת חשך יכסה ארץ לא רק אז תהיו עמי ואני אלקיכם כ"א אף בעת שיהי' לי כל הארץ שהדעת האלקית כבר סללה לה דרך בכל הארץ גם אז תהיו לי כמו כהנים בין ישראל אף שישראל הם קודש בכ"ז הכהנים הם קודש קדשים כ"כ אתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש וכן אמר הנביא ע"ה והי' אמונת עתך חוסן ישועות חכמת ודעת כלומר גם בעת אשר החכמה והדעת כבר יפיצו אורם בעת ההיא על כל פני תבל בכ"ז יראת ה' אוצרו תהי'. וכן ניבא ישעי' ע"ה כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאום ה' כן יעמוד זרעכם ושמכם כלומר שאף בזמן אשר ארץ חדשה לפנינו וכולם עומדים לפני הקב"ה להכיר גדלו בכ"ז יעמוד זרעכם ושמכם במעלה יתרה נגד כל הגוים. וז"ש ה' יראה שהש"י יראה את זרעו בהשגחה מיוחדת וחיבה יתירה אף בעת אשר יאמר בהר ה' יראה שכל העמים רואים את כבוד גדלו בכ"ז ישראל הם עם סגולתו לתתם עליון על כל גויי הארץ:

תוכן העניינים

לוח ארז חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה