לוח ארז חלק א· רבי יצחק קונשטאט
לוח ארז על פרשת וארא
הספד:
תאניה ואני' הספד מר, בבכי אמרר, אבל לעורר, על מות דודי אדומ"ר רבן של כל בני הגולה סיני ועוקר הרים, מתרין הויות ומפרק שברים, רועה עדרים על מרום הרים, להלולו אין אומר ודברים, הגאון המובהק כקש"ת מו"ה אברהם שמואל בנימן זצוק"ל הכ"מ ספרא רבא דישראל, הוי אריאל אריאל, רעיא מהימנא בהדי כבשי דרחמנא, אב"ד ור"מ דק"ק פרעסבורג יע"א אשר קוננתי עליו ביום ד' פ' וארא ער"ח שבט שנת תרל"ב לפ"ק כשקמנו מתעניתנו לעת מנחת ערב:
וארא וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ מגוריהם לכם לא נאמר אלא להם מכאן לתחיית המתים מן התורה במדרש שה"ש אמרה כנס"י לפני הקב"ה בשעה שאתה מיצר ומימר לי דודי לי אתה רואה איזו אדם גדול שיש בי וממשכנו ממני אשכול הכופר איש שהכל בו מקרא ומשנה לכפר עונותיהם של ישראל. אחי ורעי בלב קרוע ומורתח נשפך כמים ארים בשיחי ואהימה קול יללה וצעקה אשכול הכופר דודי לי דודי ורועי מאורי ומורי אור הגולה ומורה כל בית ישראל מחמד עינינו ומשוש לבנו הוסר' המצנפת והורמה העטרה בהלקח אדוננו מעל ראשינו והקריב עלי' חלבי השלמים הטוב והמובחר שבאנשי דורנו הקרבנו על מזבח העולה לה' לכפר על נפשותינו ובעינים זולגות דמעות על כי גדל כים שברנו נשאל איה שוקל איה סופר מי ישקול כמוהו על מאזני הבינה והשכל את דברי תוה"ק באבני צדק ומי יספור המון תלמידיו הי"ו אשר כמוני כמוהם נרצעים על דלתי בית מדרשו האומרים אהבתי את אדוני לא אצא חפשי ונקי מנכסיו זהב וכסף אוצר וסגולת מלכים מאן מלכי רבנן. אבי אבי רכב ישראל ופרשיו את אלה הצאן על מי נטשת צאן קדשים לאלפים אלופינו מסובלים ממך אשר נהלת בעזך על מרעה טוב ושמן שדה התורה והיראה מי ירעם בתבונות כפיו כמוך מי יאלפם ברוח מבינתו כאשר תרגלתם זה יותר משלשים שנה משולשים ומזויינים היו בכלי קרב אשר למדתם קשות הלא הם כתובים על ספר הישר ומדוע עזבתם כצאן בלי רועה הן עוד היום גדול לא הגעת עדן לימי זקנה ושיבה לא נזרקה בך לא עת האסף המקנה עדרים עדרים אשר רהו ונהו אליך מקצוי ארץ וממדינות, רחוקות לשמוע חכמתך ולהתאבק בעפרך ולהתחמם באורך מדוע לכת למנוחות ואותנו עזבת לאנחות. מי יתרץ הויות ומי יפרק שברים מי יפשוט אבעיות ומי ייסד עיקרים וכמו שבעת מצוא זו מיתת מרע"ה קוננו מלאכי מעלה וימת שם משה ספרא רבא דישראל כן אנחנו בוכים ומתאבלים היום על מות ספרא רבא דישראל:
והנה במדרש אמרו כשמת מרע"ה הי' יהושע צועק ובוכה ומתאבל אבי רבי אבי שגדלתני מנעורי ורבי שלמדתני תורה א"ל הקב"ה עד מתי אתה מתאבל והולך וכי לך לבדך מת והלא לי מת שמיום שמת אבל לפני שנאמר ויקרא ה' צבאות לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק ולא עוד אלא שהוא מזומן לחיי העוה"ב וגם לי ידובר כהיום כדברים האלה אני בוכה ומתאבל אבי שגדלתני רבי שלמדתני תורה כי זכיתי להיות מאוכלי שלחן המלך מעת נעורי קטפתי מפריו קודש הלולים מפתו פת בג המלך אכלתי ומיינו יין המשומר יינה של תורה שתיתי רויתי מבאר שר התורה במחוקק במשענו שאבתי מים בששון ממעיני הישועה. ועתה אחרי שיבש המעיין ונקצץ האילן עיני נגרה מאין הפוגות על מאורי ומורי שרחק ממני אוהב ורע אשר רעני והרביצני בתרביצא על שדי מרומים נפלה עטרת ראשינו ותפארת משפחתנו אשר זכיתי להסתפח בנחלתה אוי נא לה אמרה משפחתנו המיוחסת בישראל שאבדה כלי חמדתה נחמד למעלה ואהוב למטה הוי ואבוי אמרה קרית מולדתי העיר ואם בישראל פרעשבורג אשר פנה הודה זיוה הדרה על האי שופרא דבלי בארעא קא בכינא אבל ה' ממרום ישאג ממעון קדשו יתן קולו וכי לך לבדך מת והלא לי מת אם גם רב ועצום ממנו האבדה שאבדה משפחתו לבית אבותיו אם גם ירב בבת יהודא העיר פ"ב מקום אשר יפול העץ תאני' ואני' אם גם גדול השוד והשבר לתלמידיו הרבים הי"ו אשר יצקו מים על ידו הגדולה בכ"ז על אחת שבע שבעתים יעלה למעלה ראש האבדה שאבד הש"י בעולמו ע"י שהצדיק הזה לוקח מאתנו כי הוא הי' אחד המיוחד מן הראשונים והגדולים היושבים במלכות שמים לקנאות קנאת ה' צבאות ללחום מלחמת תנופה וחובה בעד גוי ואלקיו הוא חרף נפשו כל עוד רוחו בקרבו להקדיש עתותיו וימיו לשמים ע"כ כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה' לא לבד קרוביו ותלמידיו ובני עירו כ"א כל מי שרוח ה' עוד נוססה בקרבו ולבת אש דת תוקד על מזבח לבו יתן ראשו כמים לבכות על שר התורה ואביר החכמה אשר אסף נגהו ובא שמשו כשמש בצהרים. ספדי תורה כי במיתתו חוללה תפארתך נפלה נזרך מיום שחרב ביתך זה אשר הי' בנוי לתלפיות מלא וגדוש בסגולת מלכים ואוצרות התורה ויראה מיום שמת אבל לפני אמר ה' שנאמר ויקרא ה' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד כי כל אדם אף אם לא כגובה ארזים גבהו ואיננו חסון כאלונים בכ"ז לא ימלט שעשה כפעם בפעם דבר טוב ומועיל והי' כאשר תגיע העת שיצטרכו לפעולתו וטובתו ויחסר להם כי הלך ואיננו אז צר ומצוק יאמרו חבל על דאבדין ויבכו להולך אבל מי שהקדיש כל ימיו כרבינו הצדיק לתורה ולתעודה מי ששם לילות כימים בעבודת הקודש בכתף ישא כרבינו אשר לא חס על בריאות גופו ולא נח מעבודתו רק עד ארגיעה לרגעים ושעות אחדות והמותר החרים חרם לה' לא רק לעתים מזומנות ירגישו העדרו ולא רק לעת מצוא יבקשוהו ולא ימצאוהו כ"א תיכף ומיד ביום שנכבה אורו וידעך אשו בכל עת ובכל שעה הוא חסרון לא יוכל להמנות אחרי שתמיד הלו נרו על ראשינו ובכל עת השפיע עלינו להשביענו מזיוו והדרו וביום בוא שמשו וככל ידו הגדולה נגששה כעורים באפלה כי בא השמש בצהרים כמו שפי' הב"ל מארז"ל אותו היום שמת אאע"ה אמרו גדולי הדור אוי לדור שאבד מנהיגו אוי לספינה שאבדה קברניטה שלא לבד באחרית הימים הרגישו שנאבד מהם אברהם אבינו ע"ה כי אם אותו היום תיכף ומיד אמרו גדולי הדור המבינים ויודעים העתים שאוי ואבוי להם על שאבדו מנהיגם כי בזה הם דומים לספינה שנטרפה בים וגלי משברות דכים רוצים לשבר את הספינה ונוע תנוע יעלו שמים ירדו תהומות וחכמת המלח תתבלע כי אין כאן מנהיג ומנהל היודע בעים רוחו לנהג את האני' אל חוף הים כמו כן אנו נמשלנו היום הזה נדמינו שרוח הזמן וגלי העת שופעים עלינו רוח סועה וסער מתחולל עלינו ומי הוא אשר יכול למלט את האני' סוערה בחכמתו כי רבה הוא אדמו"ר נלקח מאתנו ע"כ עתה יקום יאמר ה' לנו כמו ליהושע למה תצעק אלי שאביך ורבך מת הלא לי מת אחרי שנלחם מלחמת ה' בגבורים והוא הי' ראש צבאות ישראל המה הגבורים אשר מעולם המעשה לעשות חיל ותושי' להתיש כחן של פורצי פרץ ולגעור בשטן היורד ומשטין את ישראל ע"כ לי נאה לקונן ולבכות על האי שופרא דבלי בעפרא והמופת לזה שמיום שמת אבל לפני לא רק בימים הבאים כשיצטרכו לעזרו ומגינו וישחרוהו ולא ימצאוהו אבל גדול ליהודים כ"א תיכף ומיד ביום בוא שמשו אבל גדול לפני שנאמר ויקרא ה' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד על שקרא ה' לעלות למרום א' משרי צבאות ישראל ע"כ ביום ההוא אראלים מר בכו שק ואפר יוצע לרבים:
ומה שהוסיף עוד לנחמו ולא עוד אלא שהוא מזומן לחיי עוה"ב. הכוונה כי נאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים כככבים לעולם ועד כי בכל מיתת צדיק ר"ל נתקיים וזרח השמש ובא השמש אחרי שבא שמשו של צדיק וטהר גברא אסף נגהו מארץ החיים בעת ההוא עוד יזרח בחשך אור לישרים שמו הטוב גם אחרי מבוא השמש ינון כי כ"ז שהוא בחיים חייתו אין איש צדיק בארץ אשר לא יהי' לו אויבים ומתנגדים הרואים פגימתה של לבנה מבקרי מומין אבל אחרי מות קדושים לאחר מיתתן יזהירו ויצהירו לעין כל ואין בהם שמץ ובדק אבל כ"ז רק בשנים הראשונות אחר פטירתן יזכרו לטובה ויפקדו לברכה אבל ברוב הימים הכל נשכח וע"ז נאמר שמש צדקה ומרפא בכנפי' ר"ל השמש בתקופתה והזמן במרוצתו יחבוש וירפא כל כאב ומדוה אשר הרגשנו בעת הפרד מאתנו אוהב ורע ואם אז בשעת חימום אמרנו שאין מי שיעלה מזור ותרופה למכתנו בכ"ז השמש וגלגל הזמן בתנועתו רפא ירפא הצולעה ואת השבר אבל כ"ז אם נעדר איש אשר רוב כחו ואילו הקדיש להשלמת עצמו אז אם גם בימים ושנים הראשונים לאחר העדרו יספדו עליו הוי אדון אבל ברבות הימים יתנחמו ויקבלו תנחומין עליו לא כן בעת נשבה ארון אלקים כמו אדוננו מורנו אשר אנו מספידים היום אשר נתקיים בו כמו בחזקי' מלך יהודא שנאמר וכבוד עשו לו במותו שהניחו ס"ת על מיטתו ואמרו קיים זה מ"ש בזה שנהרו אל מטתו לאלפים מרחוק ומקרוב באו לגמול חסד ולספדו ונ"ו ספרי קודש כתובים מעשה אצבעותיו אשר העידו והגידו על עוצם שקידתו ויגיעתו בתורה עד להפליא לווהו אל מקום מנוחתו על מות איש כזה לא תנחמנו העת רק לדורי דורות ולנצח נצחים נבכה על העדרו ונתאונן על החסרון לא יוכל להמנות וכמו שפירשתי המדרש משה דבינו העמיד גלגל חמה שנאמר והי' כאשר ירים משה את ידו וגבר ישראל ואין הרמת יד אלא העמדת גלגל חמה הרצון בזה אף שנאבדו מאתנו כמה וכמה כלי חמדה המה נשמות הצדיקים אשר מיכאל כ"ג עומד ומקריבם לרצון לכפר על חטאתינו ובעת נאספו אל עמם כל בית ישראל צעקו אל השבר בכ"ז החמה בתקופתה והזמן במרוצתו כבר מחו דמעה מעל כל פנים קבצו פארור אבל על מיתת מרע"ה שזכה וזיכה את הרבים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל עוד היום אנו מתאבלים ומתאוננים כאלו לא עבר עדן הזמן הארוך המפסיק בין מיתתו לימינו אלה וז"ש מ"ר העמיד גלגל חמה נדמה לנו כאלו ידום השמש מעת צאת נפשו עד היום וכאלו רק ביום אתמול כי יעבור יצאה נשמתו בקדושה ובטהרה כמו כן עצום ורב הכאב אשר אנו כואבים על סילוקו כי הוא הרים ידו לה' וכל צדיק וצדיק אשר מרים ידו לה' לעשות תושי' וחיל לזכות את הרבים יעמוד אצלו גלגל החמה ר"ל שלא תביא רוב העת שעברה על קברו מבלגיתי עלי יגונו. והנה הרקיע לעת ערב כי בא השמש עוד יזהר ויזריח אף שכבר שקעה השמש מעל האופק בכ"ז ניצוצי וקרני אור השמש גם אחרי צאתה עוד יעשו רושם ברקיע השמים אבל כ"ז רק בתחלת הלילה כשעה חדא אחרי מבוא השמש אבל כשהלילה מוסיף והולך אז גם הרקיע יאסוף נגהו ושבילי דרקיעא אספו מאור ניצוצי השמש והצדיקים אשר הם משכילים גם המה יזהירו כזוהר הרקיע גם אחרי באה ושקעה שמשן בעוה"ז עוד ישלחו ניצוצי אורן על פני הארץ טוב שם משמעם עוד יזכר לטובה אבל רק בשנים הראשונות לאחר פטירתם עודם חרותים על לוח לב בני אדם אבל כל כמה שתוסיף הלילה ר"ל שיעברו ימים ושנים מעת בא פקודתם להלקח אל אלקים ואיננם זכרם יסוף מזרעם ולכל מחלה אשר חלו ולבם דוי על מות ישרים יראו קץ כי שמש צדקה זהו צדקתה שהיא מרפאת בכנפי'. אמנם ומצדיקי הרבים כככבים מי שכל תעודתו עלי ארץ היתה לזכות את הרבים כמו רבינו הנספד לא ישכח לנצח כ"א כמו הככבים אשר בכל עת שתוסיף הלילה לפרוש שלמתה עלי ארץ יאירו הככבים ביתר עוז ותעצומות כי בתחלת הלילה לא יזהירו הככבים כמו בחצי הלילה כמו כן מצדיקי הרבים כל כמה שיארך הזמן מעת הלקחו מאתנו יוסיפו להאיר כחשכה כאורה כככבים לעולם ועד זכרם לא יסוף מזרעם. וז"ש הקב"ה ליהושע להוכיחו על פניו שלא רק לו לבדו ולתלמידיו מת מ"ר כ"א לכל בית ישראל שדד השודד נפש יקרה מפז ומפנינים תדע שהוא מזומן לחיי העולם הבא לא לבד בדור הזה אשר זכו להסתופף בצלו ולהתענג מטובו הוא חי וקיים כי אם גם בעולם הבא המה ימים יוצרו בדורות שלאחרינו צאצאינו ויוצאי חלצינו גם המה חי חי יזכרוהו לטובה ויפקדוהו לברכה:
על כן אחי ורעי נבכה במר נפשנו על שבר בת עמנו ויוסיפו העם לבכות כי נתקיים בנו בעוה"ר מאמר הנביא רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצלו נחי' בגוים כי הוא אשר ייף בגדלו ותארכנה פארותיו אשר משחו ה' בשמן משחת קודש התורה והיראה ולא בא עוד בכל"ח אלי קבר כי רק כמספר ספריו נ"ו היו שנותיו ואמרנו שבצלו נשב עוד ימים רבים הוא יהי' לנו לעץ חיים אשר מפריו נאכל ונשבע ובצלו נתלונן והוא נלכד וגוע בלא עתו אין זה כ"א עונינו ענו בו הוא נלכד בשחיתותינו על אשר שחתנו דרכינו כי צדיק נתפס בעון הדור אם הש"י רואה שהצדיק לא יוכל עוד לפעול בעולם בתוכחתו לבקרים כי יזעק וישוע יאטימו אזנם משמוע בקולו קול ה' בכחו אז הוא יורד לגנו ללקוט שושנה בין החוחים המה הקוצים המכאיבים פושעי ישראל בגופן המחבלים כרם ה' צבאות. וע"ז אמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק כי בכל עת ועונה היו אנשים המורדים והפושעים אשר נזורו אחור מדרכי ה' ולא אבו בדרכיו הלוך ובכ"ז צדיקים וגדולי הדור היו יכולים לפעול גדולות ונצורות כ"ז שנתקיים ולחשך קרא לילה אלו מעשיהן של רשעים כפי' המדרש כלומר כ"ז שהיו רשעים במחשך מעשיהם ובחשך שמם יכוסה שבושו ונכלמו לחטוא בפומבי ובפרהסיא לעין כל רק על כל פשעים כסו אהבה שמו מסוה על פניהם למען לא יראו החוצה בעת חטאם למען לא יהיו ללעג ולקלס בעיני הבריות ע"כ כסו ערוותם ולא חטאו רק בחדרי חדרים במקום אין רואה אבל בגלוי הראו א"ע כיראי שמים. ע"כ היו עדיין תקוות טובות שברבות הימים אם יוכיחום על פניהם ויגלו קלונם ברבים מתוך שלא לשמה בא לשמה כארז"ל כל מי שיש לו בושת לא במהרה הוא חוטא לא כן בדורנו בעוה"ר אשר בוש לא יבושו מאנו הכלם ומצח אשה זונה הי' להם ובכן ראיתי רשעים ישתבחו בעיר אשר כן עשו להזיד נגד חוקי אלקים ותורותיו ע"כ תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח אחרי שהסירו עטרת הבושה מעל פניהם ואחרי ראות הקב"ה שאין לאל יד הצדיק לפעול מאומה תוכחתו לא אבו ועצתו יפריעו הקב"ה מסלקו לגבהי מרומים לישיבה של מעלה למען יהנה שם מזיו השכינה וז"ש הצדיק אבד ע"כ מהר שלל חש בז מר המות את הצדיק לטרפו מאתנו על כי אין איש שם על לב את לבם הרע והזונה לא ישתדלו לכל הפחות לכסות טפח ולשים על לבם מכסה וצניף טהור למען לא יראה החוצה וע"כ אנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה על שהרעה והחטאה לא תשים מסוה הבושת על פני' כ"א מראה פני' בלי כחל ובלי שרק כולה כמות שהיא ע"כ בדור כזה לריק יכלה כחו ולהבל ייגע הצדיק להוכיחו ע"כ נאסף אל עמו בלא עתו:
וכעין זה פי' אדמו"ר הכ"מ זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה היטיבה ברצונך את ציון וגו' אז יעלו על מזבחך פרים כי הצדיק נתפס בעון הדור לא לבד כמ"ש שכשהש"י רואה שאין ביכלתו להיטיב את בני דורו ע"כ מסלקו מן העולם כ"א גם כמו שאז"ל שאמר הקב"ה לאאע"ה כ"ז שבהמ"ק קיים אדם חוטא ומקריב קרבן ומתכפר ובזמן שאין בהמ"ק קיים נוטל צדיק מביניהם ומכפר עליהם והנה הצדיק ועניו נקרא לב נשבר ונדכה כי רוחו בקרבו תמיד נשבר דואג וכואב וירא חטא ע"כ אמר לע"ע אחרי שאין לנו לא כהן ולא מזבח כפרה זבחי אלקים אנו זובחים לאלקים את הצדיק שהוא רוח נשבר כי לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה אבל תפלתינו מקרב לבנו היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים אז לא נקריב לפניך אנשי צורה גבהי הקומה כ"א יעלו על מזבחך פרים. כמו כן אנו מתפללים והקטיר עלי' חלבי השלמים ודרשו רז"ל עלי' השלם כל הקרבנות כולם אחרי שהקרבנו כעת המובחר והמורם כל חלב ודשן מוקטר ומוגש לשמו אחרי שהקרבנו נפש יקרה נשמת אדמו"ר ונפל ממנו רב שר וגדול ליהודים נא אב הרחמן תגדור פרצות עמך ישראל ברחמים והשיב את העבודה לציון עירך ולא נקריב עוד קרבן אדם עם נסכי דמעותינו כ"א עלי' השלם כל הקרבנות כולם הוא הראש וראשון יהי' אחרון לקרבן אדם ואין לנו נחמה ושיור רק התורה הזאת אלה הדברים אשר אמרנו בפתח דברינו מכאן לתחיית המתים מן התורה כי אז"ל צדיקים במיתתן קרויין חיים שנאמר ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים כי אף שהצדיק הלך לבית מלונו בכ"ז עודנו בחיים חיותו כי השאיר ברכה אחריו בניו ותלמידיו אשר לאורו יסעו וילכו כל ימי חייהם וממי באר תורתו אשר שאבו ישקו גם הם את בניהם אחריהם וכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' פרי צדיק עץ חיים מקום אשר יפול העץ שם יהי' פריו למאכל ועלהו לתרופה וזהו צדיקים במיתתם ע"כ קרויים חיים יעמדו לפני ה' כי בניהם אחריהם בני איש חי הם כולם יעברו חלוצים לפני ה' מזויינים ומקושטים בקישוטין דאורייתא בעטרה שעטר להם אביהם ורבם ועי"כ הם רב פעלים יפעלו גדולות ונצורות בקרב הארץ כמו שרוח מבינתו אלפם ע"כ גם אדוננו מורנו ורבינו עוד חי' יחי' כי אך בצלם יתהלך איש חי רב פעלים כמוהו בדמותו וצלמו יעשו בניו ותלמידיו אחריו להגות בתורת אל חי כמו שממנו ראו כן יעשו ואז יהי' לו תחיית המתים שגם לאחר מיתתו יחי' מן התורה ע"י התורה שלימד ואזן וחקר היא שתעמוד לו שחי' יחי' בגשתו את קודש הקדשים:
וכי תאמרו מה נעשה לאחותנו הוא כנסת ישראל ביום שנלקח ממנה רועה נאמן נוהג כצאן קדשים ואיכה תרעה ואיכה תרביץ בצהרים בעת חם שמש החקירה והכפירה ונמס כל לב נאמן לה' ולתוה"ק ואם אין כאן לוחם מלחמת ה' צבאות מי ילך לנו לקום עם מרעים ולהתיצב עם פועלי און אשר עמל ואון בקרבם להסית ולהדיח את ישראל הלא תהי' בית ישראל ח"ו עיר פרוצה אין חומה ויעלה עלי' הכורת להשחית חיל וחומה וח"ו עתידה תורה שתשתכח מישראל. לא כן אחי כי אדמו"ר הכ"מ הי' רגיל לומר עתידה התורה שתשתכח מישראל כלומר בכל זמן ועידן יפחדו וייראו שעתידה תורה שתשתכח אבל באמת לא תתנשי מינן לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי ואני זאת בריתי אמר ה' אשר לא יכרת לנצח וכבר היו ישראל במעמד ומצב המוסרי והתוריי רע מבימינו אלה ובכ"ז אף שהתעיבו עלילה וקלקלו מעשיהם עזבו דרכיו ולא אבו שמוע בקולו בכ"ז הש"י יודע להשיב נדחים ולהופיע עליהם נהרה אור חדש עליהם יאיר ועם נברא מחדש מהאין אל היש יהלל יה ע"כ ה' אלקינו לעולם ועד הוא ינהגנו על מות ר"ל על מות הצדיקים המורים הדרך לנו ואת המעשה אשר נעשה הוא בעצמו ובכבודו ינהגנו ינטלנו וינשאנו עדי נהי' לו לעם ונעבדהו שכם אחד יחדש ימינו כקדם. וז"ש רז"ל אז ישיר משה שר לא נאמר אלא ישיר מכאן לתחיית המתים מן התורה כי איתא במדרש שה"ש ע"פ אעלה בתמר הרוח שהפילה את הצלם היא הרוח שהחי' את המתים כי לאות ולזכרון ולתמוך ידי המפחדים על זמן העתיד לאמר הן רבים עתה עם הארץ המתפרצים המנתקים מוסרות עול תורה מעל ערפם הקשה ומה יולד יום מי יודע אם לעת כזאת בשנים הבאות לא ישכחו ישראל לגמרי עושיהם וישתחוו לכסף וזהב יעשו לבעל לאמר לו אלה אלקיך ישראל וח"ו התורה תהי' מונחת בקרן זוית באין דורש ואין מבקש ועל מי לנו להשען וכדי שלא נירא ולא נחת ממראה הנוראה הזו יספיק לנו אם נתבונן על ימים שעברו לא טובים מאלה שישראל עזבו את קדוש ישראל נזורו אחור וכבר עבדו אלהים אחרים ר"ל וישתחוו להם ובכ"ז לעת מצוא המציא הקב"ה מזור ותרופה לבל ידח ממנו נדח וכרעים אשר כרעו לבעל לבסוף חזרו בתשובה ושבו ורפא להם אף שהיו עוע"ז וכפרו בכל התורה כולה על אחת כו"כ בימינו אלה אף כי פרוע העם בפרוע פרעות בישראל ללכת אחרי שרירות לבם בכ"ז הלא עכ"פ יצרא דע"ז בטל בודאי יערה ה' עלינו רוח ממרום רוח דעת ויראת ה' להחזירנו בתשובה שלימה לפניו ית"ש. וזהו כוונת המדרש אותו הרוח ברוח ה' אשר הפיל את הצלם של ע"ז אשר נצמדו ישראל לו בכ"ז רוח ה' התעורר בם להפילו אותו הרוח טהרה ישיב ה' בקרבנו למען יחיו ויקומו על רגלם רגל התורה והיראה אותם המתים אשר כבר מתו מעץ החיים של תורה והיו לדומן ע"פ השדה ויש לכוין זה בדרז"ל סנהדרין דף צ' א"ל קיסר לר"ג אמריתו דשכבי חיי עפרא מי קא חיי א"ל ברתי' שני יוצרים בעירנו אחד יוצר מן העפר ואחד מן המים מי משובח זה היוצר מן המים מן המים צר מן העפר לא כ"ש עיין שם כי הקיסר סבור אחרי שדבקה לארץ בטננו ובנפשנו נביא לחמנו ר"ל שאנו דבוקים כ"כ לעפרורית וגשמיית עד שנפשנו אנו נותנים עבור הלחם לא נחוס על טהרת נשמותינו מלגעול אותה בלכלוכי העונות אם רק נוכל להביא לחמנו מחייתנו וכלכלתנו ע"כ אין לנו ח"ו עוד חלק ונחלה באלקי ישראל והמתים המה הרשעים בחייהם שכבר מתו ונבלו מעץ החיים לא יחיו עוד ע"כ אמר כמתמיה אמריתו דשכבי חיי עפרא מי קא חיי דור כזה אשר יסודו מעפר וסופו לעפר ר"ל כל מחשבותיו ומזימותיו רק על עפר משלו רק החומר הארציי להם לאבן הראשה בכל פינות שהם פונים ועי"כ מתו ר"ל מעץ החיים של תוה"ק ואיך יוכלו לחיות עוד חיי נשמות העצמות היבשות האלו בית ישראל אשר כלה מהם ומהמונם רוח דעת ויראת ד' ע"ז השיב לו כי התורה נמשלה למים כאז"ל בשביל שמניחים מקום גבוה ויורדין למקום נמוך ולהבדיל אלף אלפי אלפים נוכל לומר כי הע"א נמשלו למים כמ"ש לחצוב להם בורות נשברים כי גם הם עזבו מקום גבוה על גבוה כסא רם ונשא אשר המלך בשמים יושב עלי' והולכים למקום נמוך עפר לחמם וארץ יסודתם ע"כ פיה פתחה בחכמה בת ר"ג ע"ה באמרה אם הקב"ה ברא אותנו מן המים בעת אשר עבדנו גלולים עץ ואבן מעשה ידי אדם בכ"ז הוציאנו מאפלה לאורה מכ"ש שיברא אותנו בעת אשר רק כעפר נמשלנו ורק החומר הגס בעוכרנו. והנה גם במצרים היו ישראל משוקעין במ"ט שערי טומאה עד שמדה"ד קטרגה ואמרה הללו עע"ז והללו ואעפ"כ נשא ה' אותם על כנפי נשרים עד שהאמינו בה' ובמשה עבדו ולבסוף התרוממו כ"כ על גפי מרומי האמונה עד שבשירה וזמרה הודו לה' ומזה יצמח לנו פתח תקוה שבכל זמן ועידן אף שיראה שישראל ח"ו בלע אותם המות לנצח בכ"ז מתים יחי' אל ברוב חסדו. וז"ש אז ישיר משה ובנ"י אם בעת ההיא אשר הי' רק כפשע בינם לבין המות הרוחני בכ"ז הגביהו עוף לשורר בקול גילה ורנן לה' מזה נוכל לשפוט בטח ששר לא נאמר שלא רק אז שרו ישראל לה' כ"א ישיר לעולמי עד יאמרו לה' אנו מכאן לתחיית המתים מן התורה שאותן שנראו כבר כמתים מן התורה יחיו מתיך נבלתי יקומון. ובכן אנו מתפללים שנשמת אדונינו תהי' צרורה בצרור החיים הוא יהי' שם בישיבה של מעלה אחרי תשובתו הרמתה כי שם ביתו למלאך מליץ טוב בעדנו הוא ישקיף ממעון קדשו מן השמים לברך את עמו ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולנו אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו אמן:
וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה' וארא אל אברהם וגו'. הכוונה כי הש"י עושה עמנו נסים ונפלאות תמיד אף מעשה הטבע שזן ומפרנס ומכלכל מקרני ראמים עד בצי כנים הוא ג"כ נס גדול כמו שהש"י משדד הטבע רק החילוק כי הדברים האלו על שאנו מורגלים בהם סוברים אנו שהוא דבר טבעי אף שהוא נס כ"כ כמו לשדד הטבע וז"ש קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף אלא שאין בעל הנס מכיר בנסו כמ"ש לעושה נפלאות גדולות לבדו. והנה בתחלה כשהיו ישראל עדיין במחשך מעשיהם ולא נגה עליהם עדן אור ה' ורצה להמשיכם בחבלי אהבתו לנטלם ולנשאם אליו הוצרך הש"י לעשות נסים ונפלאות שלא כדרך מרוץ הטבעי כדי שידעו כולם למגדולם ועד קטנם כי יד ה' היתה באמנה אתם כמו שמצינו באבותינו אברהם יצחק ויעקב שעשה הש"י בימים ההם נסים ומופתים על יכלתו שלא כדרך הטבע משא"כ בימי משה הוא הי' גדול כ"כ שאף בדרך הטבעי הי' מכיר יד ה' וע"כ אף שהוא הי' המוציא את בנ"י ממצרים ועי"כ אומרים האפקירסים המכחשים גדולתו של הקב"ה שמשה רבינו ע"ה הי' איש רוח וידע בשכלו להנהיג את ישראל ולא יד ה' עשתה זאת מ"מ מרע"ה בעצמו אף שנראה שהוא דרך הטבעי הוא הכיר את ה' וידוע ששם שדי כ' המורה שהוא מלשון שידוד הטבע ושם הוי' ב"ה הוא הי' הוה ויהי' היינו הנהגה שהוא תמיד על דרך א' שהוא דרך טבעי ולא בשידוד וזהו הכוונה וידבר אלקים אל משה אמר לו טענותיו שיאמר לפני פרעה ובהיות שנראה מזה כאלו הוא דרך טבעי להציל את ישראל ומדוע עשה כן ויאמר אליו אני ה' גם בדרך הטבעי ההוה תמיד גם בזה תוכל להכיר אלקותי וארא אל אברהם וגו' באל שדי להם לא נראיתי אלא בשידוד הטבע ואז נראיתי להם עין בעין אבל שמי ה' מה שהוא הוה תמיד בזה לא נודעתי להם וזהו שאמרו במדרש ילקוט ע"פ זה אמר הקב"ה בעוה"ז ליחידים גליתי את שמי אבל לעוה"ב לכל ישראל אני מודיע שמי שנא' לכן ידע עמי שמי כי לעתיד לבא הכל ידעו גם מהטבע את כבוד ה' אבל עכשיו רק יחידי סגולה מכירים את שמו כשהוא מתנהג ע"ד הטבע. ובזה י"ל הכתוב כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם כי דרך נקרא מה שהקב"ה נוהג ע"פ דרך הטבע כמ"ש צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו במה שהוא עושה ע"פ מרוץ הטבעי הוא צדיק בדין לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו אבל חסיד שעושה לפנים משוה"ד הוא בכל מעשיו אם עושה מעשה בראשית לשדד הטבע עבור עושי רצונו. והנה הצדיקים אף מדרך הטבע הם לומדים ליראה. את ה' גם מבלי יראו שינויים ושידודי הטבע להפליא בכ"ז יראת ה' חופפת על פניהם אבל הפושעים רק אז יכרעו ברך וישתחוו לה' אם יראו דברים היוצאים חוץ מגדר הטבעי וזהו כי ישרים דרכי ה' הדרכים אשר תמיד יהלך בהם ה' והם דרכי הטבע גם המה ישרים עד שצדיקים ילכו מעלה מעלה להוסיף שלימות על ידיהם כי יראו שמים וארץ וכל צבאם עולם כמנהגו גם את זה ישימו על לבבם להכיר את ה' להטיב דרכם אבל הפושעים אחר שאינם רואים דבר גדול ומפליא רק רואים תהלוכות ה' בדרך הטבעי עי"כ יכשלו ויפלו לבור שחת הטעיות והשגיאות:
כי ידבר אליכם פרעה לאמור תנו לכם מופת במד"ת הה"ד מגיד מראשית אחרית מקדם אשר לא נעשה אומר כל חפצי אעשה. ונראה בהקדם לפרש דברי בעל ההגדה רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם ואף אתה הקהה את שניו ואמור לו וכו'. כי אם הי' ביכלתינו לראות בעיני בשר בלב המתאוננים ומתרעמים על תוה"ק וצועקים חמס עלי' ובכשיל וכילפות יהלומון להרוס יסודותי' אז מחזה נפלא הי' נגלה לנו שגם המה הדוברים עתק על התורה עתיק יומין ידעו בלבם כי משה אמת ותורתו אמת ואם גם בפיהם ידברו סרה להפר דת וחוק אלקים אשר לנו למורשה מני דור ודור בכ"ז לבם בל עמם כי לבם נכון בטוח שהתוה"ק היא כעמוד ברזל אשר כל המון גלים רבים שעברו על ראשה לא יוכלו לה למעט ערכה. ואם בארזים אשר קמו כנגדה לבלעה נקי חנם נפלה שלהבת ויצאה הבערה לכלות שונאי' ומנדי' מה יעשו אזובי קיר המקרקרים ומצפצפים ומהגים בדורנו הדוברים עלי' סרה אבל אם בכ"ז אף שיודעים שכל דבריהם ופעולותיהם מהבל ומאפע ורוח תשאם אינם מחשים מלחישת שרף ועקרב דהדרי לי' לטורא דסיני ולא ישימו מתג ורסן לפיהם לבלום הוא מפני שהתורה לעול קשה על צוארם תאוותיהם חמדו להם אשר התוה"ק תעצור בם ביד חזקה המה יפרצו גדר התורה גופם יתאוה תאוה בשרם עליהם יתאב ונפשם המלאה גלולי התאוות עליהם תאבל אם ילכו בדרך התורה ואין לאל ידם הכהה למשול ברוחם ולכבוש את יצרם הזונה וא"כ לא ידעו כדת מה לעשות האם יחטאו נגד משפטי התורה הישרים ויודו לעין כל נבלותם ופחזותם שיודעים שמשפטי ה' אמת צדקו יחדיו רק שהמה לא יוכלו לכבוש את יצרם הלא חרפה תחשב להם לתוגה וקלון כי יאמרו עליהם שהם דומים לבהמה וחיתו יער שגם להם אין ביכלתם למשול ביד חזקה על תאוות הנטועות בטבעם מיום הוולדם הלא יכריזו עליהם בפה מלא אדם ביקר ולא ילין נמשל כבהמות נדמו שאם האדם ביקר רוחו לא יבין את זאת לכבוש את העבד תחת אדוניו אדם כזה כבהמה נדמה ולא יתואר עוד בשם הנכבד אדם ע"כ למען ישאר להם תואר אדם ברום המעלה ובכ"ז יוכלו לילך אחרי שרירות לבם הרע אוחזים בדרך אחר ופוערים פיהם לבלי חק לאמר לעם הן אמת שאם היינו יודעים באמיתת התורה היינו שמים מתג ורסן לתאוותינו אבל אחרי שלא נאמנו לנו דברי' הנאמנים ומכזבים ומכחשים בתורת אמת מה לנו לכוף את ערפנו תחת עולה הכבד ע"כ למען לא יתראה לעין כל פחזותם ונבלותם כי בהמה המה להם המה חכמים מחוכמים מתפלספי' ונבונים נגד פניהם. אבל לא תאבו להם ולא תשמעו לקולם כי באמת לא חכמים הם ועם לא בינות המה רק אדרבה שטופי התאוות ועבדי החמדות המה עבדים לעבדים וע"ז אמר דהע"ה אדם ביקר ולא ילין נמשל כבהמות נדמו זה דרכם כסל למו ואחריהם בפיהם ירצו סלה כלומר אחרי שהאדם שלא יוכל לכוף ולכבוש את יצרו וממליך את עבדו לזה אין לו מעלה על הבהמה וכי יאמרו אליכם שהמה חכמים וחוקרים ומחקירתם נתהוה כפירתם אל תאמינו בהם כי באמת זה דרכם הרע לא מחכמתם ילכו בו אדרבה כסל למו הכסילות והבערות הוא יוליכם בדרך שולל רק אחרי שחטאו ובושים להיות נמשל כבהמה שלא יוכלו לרדות בחומרם המה הבוערים בעם ימלאו פיהם לעג וקלס על התורה וז"ש ואחריהם אחרי שכבר חטאו שתו ולעו מכוס התרעלה בפיהם אשר ידבר סרה על ה' ועל תורתו ירצו סלה רצונם לרצות וליפות את מעשיהם המכוערים ומעלליהם המקולקלים. ובזה מוסיפים חטא על פשע חטאו בכפלים כי מתחלה חטאו רק בבשרם וגופם ולבסוף אחרי שכבר חטאו למען לא יכלמו ויבושו ולחפאות על נגעי בשרם יחפאו דברים אשר לא כן נגד יסודי התורה וע"ז אמר שהע"ה בקהלת אל תתן את פיך לחטיא את בשרך כי למה יקצוף אלקים על קולך וחבל את מעשה ידיך בא להזהיר להחוטא שחטא ועוה ע"י גופו ובשרו המתאוה תאוה השמר והזהר שאם כבר חטאת בל תוסיף להגדיל חטאך ופשעך ע"י שגם פיך ודברך יהי' למורת רוח התורה וזהו אל תתן את פיך שגם הוא יחטא עם בשרך כי למה יקצוף אלקים עוד על קולך ודבריך אם כבר חבל את מעשה ידיך ולא מצאם נאמן לפניו מדוע תוסיף חטא על פשע שאחרי שחטא בשרך גם את פיך תחטיא וע"ז אנו מתפללים והסר שטן מלפנינו ומאחרינו כמאמרם ז"ל שטן יורד ומסטין עולה ומקטרג כלומר מתחלה הוא משטה את האדם מדרך הישר ומוליכו שולל בדרך התאוות ואחר החטא למען לא יחפור ויבוש שלא עצר כח למשול ברוחו עולה מעלה לקטרג ולהתחכם נגד דברי התורה ע"כ אנו מתפללים שהשי"ת יסיר את השטן מלפנינו קודם שחטאנו יפקח ה' את עינינו למען נראה ברוע החטא אשר לשחת יוביל וכל באי' לא ישובון למען לא נפול ברשת טמן לנו ובפח מוקש כ"א צא טמא נקרא לחטא ועון ונרחק ממנו כמטחוי קשת אבל אם כבר שגינו ועוינו ונלכדנו במצודת העון ותרנו אחר לבנו ועינינו הני סרסורי דעבירה ושפחה הורישה את גבירתה אז נבקש ישועת ה' שיתמכנו בימין צדקו מאחרינו אחרי החטא לא נשתדל בפינו לרצות את החטא לחטוא גם בפינו את בשרנו והמופת לזה שאותן המתחכמים המתפלספים נגד תורתנו לא מחכמה ישאלו על התורה ועל העבודה מה זאת לכם כ"א רק בעים רוחם ורגשת תאוותם יתיצבו על ה' ועל תורתו הוא כי אם האמת כדבריהם שרק החכמה להם לכותרת והבינה לעטרת תפארת ורק רוח מבינתם יחלוף להחליף ולהמיר ח"ו דת אל שמים חי וקיים ולא ילידי התאוה כל מחשבותיהם לרע ולא פרי החמדה כל עשתנותיהם א"כ מדוע לא יוליכם חכמתם כפעם בפעם גם להחמיר בדבר א' מה שלא החמירה התורה ומדוע כל חפץ מגמת לבם וחכמתם ובינתם להקל עול משא דבר ה' מעל שכמם הכי שמענו עוד מעולם שהחדשים מקרוב באו הטילו עול וחיוב חדש על האנשים אין זאת כ"א כמו שאמרנו שכסלם מלא נקלה ואין מתום בבשרם ר"ל גופם וחומרם הוא הפורק עול והוא אשר ירגן באהלי תורה דברי נרגן כמתלהמים וע"ז יש להמליץ מארז"ל כל דבר שהי' בכלל ויצא לטעון טעון אחד שהוא כעניינו יצא להקל ולא להחמיר כי בר ישראל אשר הי' בכלל ישראל שקראו בקול כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ושוב יצא ונפרד מקהל ה' ובא בטענות מענין לענין באותו ענין להפר מחשבות התוה"ק לא יצא אלא להקל העול מעל צוארו אבל בשום פעם לא יחמיר. ועוד ראי' מהימנא יותר מזו שאינם חוטאים מחמת שכלם רק מחמת סכלות הוא שאם היינו רואים שאנשים האלו שלמים הם אתנו עכ"פ בקיום מצות השכליים ובאורח ישר יהלכו מה שגם השכל האנושי יצוה והם עושים צדקה ומשפט וכל עולה לא נמצא במשלח ידם כל רואיהם יכירום כי הם מתנהגים בכבוד עפ"י דרכי המוסר ולא יפריעו חק אשר יחוקק השכל והתבונה במשענותם ורק חוקי התורה אשר טח עיניהם מראות ולבבם מהבין אותם יזרו הלאה אז הי' מקום להאמין להם כי מאור השכל מושל להם ושמש התבונה תאיר נתיבותם אבל אחרי רואנו כי לא לבד שיגידו עמל על חוקי התורה אשר הם בעיניהם כספר החתום כ"א גם פקו פלילי' ושגו ברואה במצות הנראות לעיני בשר לטובים ולישרים גם אותם יפריעו ופערו פיהם גם לבלי חק גם משפטים שכליים גנוב רצוח ונאוף לא ידעו להזהר מהם כ"א בשטף קצף רוחם איש את רעהו יעשוק וחיים יבלעוהו באין מציל בזה הוסר המסוה מעל פניהם ואיגלי בהתייהו שלא עבור חכמתם ובינתם יהינו לעלות ההרה הר ה' בסבך עץ וקרדומות כי אם הם המתאוים ורק אש התאוה בוער בם ואין מכבה. וז"ש דהע"ה ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך ואתה שנאת מוסר ותשלך דברי אחריך אם ראית גגב ותירץ עמו ועם מנאפים חלקך כי אלקים היודע מחשבות ובוחן כליות ולב ויודע מקור מקומו טמא של הרשע הוא תגבורת התאוה בלבו אומר אל הרשע מה לך לספר חוקי שאתה צועק מרה על החקים אשר חקקתי אתה קובל עליהם לטעון שלא תוכל שאתם אחרי שאין אתה יודע טעמם ונימוקם ורק ע"כ אתה מנתק מוסרות הברית אשר כרתי עמך הלא אנכי יודע שלא בעבור זה הנך מסתולל ומונע מלקיים את החוקים כי לא ידעת טעמם הלא אנכי היודע ומבין שמקור אכזב לא נאמן לעברך על ברית ה' אלקיך הוא ואתה שנאת מוסר על שאתה בלבך הזונה שנאת מוסר (ציכט עט זיטטע) ודבר ה' יחסום את תאותיך הבהמיות במתג ורסן עדים לבלום, רק ע"כ שנאתם ונתת עליהם בקולך והעד ע"ז כי אם היית רק בפורצי גדר החוקים אז היית עכ"פ מקיים המשפטים אשר שכל אדם יגזור עליהם שהם יסודי ועמודי העולם אבל אתה אם ראית גנב ותירץ עמו ועם מנאפים חלקך מזה את כל ונוכחת שרק התאוות המה בעוכריך וגלי החמדות משבריך. ואחרי שכן שכל טענות המתחכמים להרוס גדרי התורה רק בלב החומד שרשם פורה ראש ולענה ע"כ אל תען כסיל כאולתו לא יועיל הון הטענות ביום עבירה אם נשיב להם באותות ומופתים ברורים ונאמנים כשמש בצהרים שכל טענותיהם וכפירותיהם הרו חשש וילדו קש מה בצע להם בזה הלא גם המה ידעו בקרבם כי כל דבריהם מיוסדים על אבני תוהו וקוי בוהו ורק התאוה מדברת מתוך גרונם ובמקום שהחמדה תחיל תזעק בקול אז קול אחר קול החכמה והתבונה האמיתית לא ישמע כי התאוה מסיר' אזנים משמוע ומאטמת הלב מהבין ע"כ אין לקוות ולייחל מבני איש האלו שע"י אותיות ועדים נאמנים נוכיחם על פניהם ויודו על פשעם ויעזבו את דרכם כי עוד תאוותם בפיהם ונגד התאוות לא נוכל ללחום בכלי מלחמת השכל רק העצה היעוצה שנמתין ונייחל עד שיבואו ימי הזקנה והשיבה ימים אשר בטלו הטוחנות ימים אשר אין להם חפץ בהם רצוני שחפצם ותאוותם כבר כלה ונכרתה ולבת התאוה כבר כבתה ודעכה ונרם לא יגה עוד אז העת לדבר אבל עד העת ההיא המשכיל ידום ויחשוך דבריו כי לא יעשו פרי ולא יכו שורש בלב מלא תאוה. וז"ש בעל הגדה אם הרשע בגובה אפו ישאל וידרוש מה העבודה הזאת לכם וישחק וילעג ליקהת אם כנסת ישראל המחזקת בעץ חיים אל תענה לו תיכף ומיד בעת כחו בריא אולם ואש התאוה עודנה בוערת בקרבו כ"א הקהה את שיניו כלומר המתן עד העת זקנה שיבטלו טוחנותיו ושן העת תכלה שיניו ואז תשיב לו אמרי יושר דברי אמת. והנה אם אומרים לרשעים האלה הפוקרים שתורתנו תמנע אותנו מחטוא נגדה יאמרו שהתורה לא היתה לה למשול על האדם רק בימי ראשית בימים הראשונים אבל בימים האלו העת החדשה תבקש מאתנו שנשנה את תפקידה. ואם אנו מספרים להם מנפלאות ה' ומעזוזו אשר עשה לישראל עם קרובו ובעבור זה אנו מחוייבים להחזיק במעוז תוה"ק בכל מאמצי כחינו כל עוד נשמת חיים באפינו הם באים בטענות כוזבות להכזיב ולשקר בתורת אמת ואומרים שסיפורי' לא היו מעולם ח"ו ושקר נחלו לנו אבותינו אבל המה החכמים אשר זרח עליהם אור חדש והמה יודעים את התורה להפיץ תבן מן הבר אבל כבר ידענו ששקר בימינם כי מה שאומרים העת החדשה תבקש מאתנו שינויים ותמורות בדת קדשנו זה לא ניתן להאמר כי אדרבה העת צריכה לשנות את תהלוכותי' עבור התורה אבל לא שהתורה תשרך דרכי' מעולם עבור רוח העת המתהפך כחומר חותם וכגלגל השיטה ולזה שואלים ביום הדין קבעת עתים לתורה לא שהתורה תשונה ח"ו לפי העת והזמן רק אדרבה הישראלי צריך לקבוע את העתים לפי התורה. אבל כבר ידענו שגם המה לא יבערו ויכסלו בזה להאמין שהעת תבקש לשנות התורה כ"א כמו שאמרנו שרק חפצם ותאותם תשוקתם וחמדתם המה ינהגום במצולות העונות ורק לפנים יאמרו שהעת תבקש את זאת וז"ש לכל זמן ועת לכל חפץ לכל שרירות לבם הרע ולכל חפצם ומאויים אשר יוליכם שולל יאמרו העת והזמן גרמא מה שהאמת אינו כן וזהו כוונת הכתוב והמדרש כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת אל תאמינו שרק ע"כ יכחש באלקי ישראל בשביל שאין לו ראי' ומופת נאמן על גדלו ותפארתו ואם תתנו לו אות ומופת בזה יתרצה עבד אל אדוניו לא כן בדיו כי מגיד מראשית אחרית האדם הזה אשר יזיד לדבר דברים אשר לא כן על ה' ועל משיחו ואומר על התורה שנקראת ראשית שהיא מקור נאמן אשר לא יכזבו מימיו והוא אומר עלי' אחרית שכבר ח"ו בא קצה בימים האלה בזמן הזה אשר אור השכל על יושבי תבל יאיר ומקדם אם קדמוניות נתבונן ונספר לו את כל אשר עשה ה'. עמנו בימי קדם הוא במצח נחושתו ואמר אשר לא נעשה כי התחכמותו וחקירתו הביאוהו להכחיש אל תאמינו לו כי לא מחכמתו ובינתו הוא דובר כדברים האלה כי רק אומר כל חפצי אעשה כל חפציו ותאוותיו ימשכוהו אל בור הכפירה וירכתי השאלה ע"כ גם פרעה כאחד מהם ששאלתו את המופת הוא רק משפה ולחוץ ולבו בל עמו:
במשנה סוף ידים אמרו הצדוקים לפרושים קובלים אנו עליכם פרושים שאתם כותבים את המושל עם משה בגט אמרו פרושים קובלים אנו עליכם צדוקים שאתם כותבים את המושל עם השם בדף ולא עוד אלא שכותבים את המושל מלמעלה ואת השם מלמטה שנאמר ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל וכשלקה מהו אומר ה' הצדיק. הר"מ והרע"ב ז"ל מפרשים שכדי לסיים בדבר טוב מביאה המשנה הך סיום וכשלקה ועיי' בס' תורת משה לזקני הח"ס זצ"ל ול"נ כי האפקורסים אומרים שא"א לעבוד לב' מלכים אם אנו רוצים להיות נאמנים לה' א"א לנו להיות נאמנים למלכי המדינה וההיפך בהיפך ע"כ קובלים הצדוקים על שאנו כותבים המושל עם משה בשטרות הלא המה תרתי דסתרי אהדדי שאם אנו מחזיקים תורת משה אזי אנו פורקים עול המושל וע"ז בא כמשיב אחרי שהאמת והצדק אינו רק אחד וכל תורתינו משפטי ה' אמת וצדק א"כ מה טוב גם יחד לירא את ה' ומלך כי חוקי תוה"ק באמת וצדק וגם חוקי המלכות אם היו שלא בצדק אין לנו לשמוע להם אבל אחרי שגם הם על אדני הצדק הוטבעו א"כ אין כאן סתירה והראי' לזה שהתורה לא כחשה והעלימה מאתנו שמושל פרעה העריץ גם הוא נלכד בפח הזה שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו אחרי שאני מושל בכם אין לשמוע בפקודת אחר ולא עוד אלא שאני מלמעלה והשם מלמטה כלומר פקודתי קודמת לפקודת ממ"ה ובכ"ז כשלקה אמר ה' הצדיק כלומר כל צוויו על הצדק נוסד א"כ פקודת ה' עם פקודת המושל יחדיו אגודים. ויש להוסיף נופך כי פרעה סמך א"ע שהשם מרחם ולא יענישהו על מריו אבל כבר אז"ל כל האומר הקב"ה ותרן וכו' כי הקב"ה הוא רק רחום בדין כלומר ע"ז הוא מרחם מי שחוזר בתשובה וראוי לרחם עליו אבל מי שעומד במרדו עליו נאמר ורחמי רשעים אכזרי. וז"ש פרעה מי ה' שהוא מדת הרחמים שאירא ממנו לשמוע בקולו וכשלקה אמר ה' אף שהוא רחום מ"מ הצדיק איננו רחמן רק בצדק ויושר למי שראוי לרחם עליו. עוד י"ל כי הגוים אומרים אחרי שישראל כ"כ נקל בעיניהם להפריד בין הדבקים ע"י גט כריתות זהו לאות שאינם עומדים בדיבורם וקיימים במאמרם וגם את הברית אשר כורתים איננו לנצח כ"א לכל אשר יחפצו יטוהו ואשת נעורים כי תמאס מפרידים בין הדבקים ע"י גט כריתות וזה לך האות כי הם קלי הדעת ואם לא יאות בעיניהם הברית אשר כרתו עם המלך ועמו גם לזה ימצאו על נקל להתיר אגודת עול מלכות לא כן הנשואין אצל אוה"ע לא יוכלו להפר הברית לדורות ע"כ קובלים הצדוקים שאנו כותבים את המושל עם משה בגט הלא ממה שאנו כותבים גט כריתות זהו התנגדות לחוקי המושל והמדינה ועיי' בס' תפארת ישראל אבל לפי האמת אין זה קלות אצלינו אדרבה ע"י שאנו יכולים לגרש נשותינו ובכ"ז ראינו כי עזה כמות אהבה בין הזוגים בבנ"י זהו מופת חותך שאנו מחשיבים הנשואין והברית אשר כרתנו לקודש כי אחרי שההכרח לא ישובח ולא יגונה ע"כ אם אין ביכלתנו להפריד בין הדבקים לא הי' חידוש אם אגודים יחדיו איש ואשה אבל אחרי שיש ביכלתנו לנתק המסורות ובכ"ז לא נעשה כזה רק א' בעיר זהו אדרבה לראי' שאנחנו קיימים בבריתנו והנה בפרעה כתיב כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת ובמדרש הה"ד מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשה אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה והכוונה עפמ"ש ויחזק ה' את לב פרעה שנתקשו בו המפרשים ולדעתי שאם הי' פרעה נבער וחסר לב פתי יאמין לכל דבר אם הוא הי' מודה לגדולת ה' אין זה עדיין שבח לבורא ית"ש כי יאמרו הבריות שהי' חסר לב אשר יחת לקול עלה נדף ע"כ נתן הש"י לפרעה לב אמיץ ורוח חזקה ויתירה שלא יאמין בנקל לכל דבר רק יכחיש ויסתפק על כל דבר ואם בכ"ז לבסוף יודה להש"י אז יוכר לכל כי גדול ה' וז"ש ויחזק את לב פרעה שנתן לו אבירות הלב ורוח יתירה למען יסתפק ויתפלסף על כל דבר ויקשה להאמין ובכ"ז לבסוף יכרע ברך ויודה על האמת ע"כ אמר הקב"ה כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת אחרי שאני חזקתי את לבו כנ"ל ידעתי כי לא יאמין לכם פרעה רק יבקש אות ומופת על שליחותכם ונתן המדרש הטעם לזה כי מגיד מראשית אחרית כלומר אדם כזה שהוא חכם הרואה את הנולד עד שאם ידע רק ראשית דבר הוא חכם ומבין מדעתו להגיד מה יהי אחריתו ואומר מקדם את אשר לא נעשה עדיין הוא בע"כ יאמר ויודה שהקב"ה עצתו תקום וכל חפצו יעשה כי הודאת בעל דין כזה הוא עדות נאמנה והנה התורה שכל תכליתה להגיד שבחו של הקב"ה בכ"ז לא העלימה מאתנו שפרעה כחש בו והטעם לזה כמו שאמרנו בענין הגט שאם לא הי' אדם יכול לגרש אין זה ראי' שהברית קדוש בעיניו שהרי הוא מוכרח להשאר עם אשת חיקו כמו כן אם פרעה לא הי' מכחש מתחלה לא היתה הודאתו לבסוף שאמר ה' הצדיק מופת חותך על אמיתתה אבל אחרי שנסתפק ולא האמין מתחלה ובכ"ז הודה לבסוף ואמר ה' הצדיק זהו עד נאמן על אמתתה כמו כן אחרי שאנו יכולים להפרד ובכ"ז לא יעשה כן רק לעתים רחוקים זהו תשובה על טענת הצדוקים כי הצדוקים אומרים ע"י שאנו יכולים בנקל לנתק הקשר זהו לאות שהברית קל בעינינו לזה מוכיח מפרעה שמי שיוכל להכחיש ובכ"ז מודה ומאמין הוא הוראה ביתר שאת על חוזק האמונה כמו כן אנו בנ"י שיכולים להפריד בין הדבקים ובכ"ז לא נעשה כן רק לעתים רחוקות זהו מורה שהברית אשר כרחנו קדוש הוא לנו:
ויחזק לב פרעה ולא שלח את העם כאשר דבר ה' ביד משה. כי כבר כתבנו שחיזוק לב פרעה הי' ע"י שלא דיבר הקב"ה בעצמו אליו רק הכל עשה ביד משה עי"כ ניתן מקום לפוקר לאמור שח"ו משה מדעתו עושה הכל וז"ש ויחזק לב פרעה והטעם כאשר דיבר ה' לא הי' אליו בעצמו רק ביד משה ובשליחותו עי"כ הוחזק לבו ולא שלח את העם: