לוח ארז חלק א· רבי יצחק קונשטאט
לוח ארז על פרשת בשלח
ויסב אלקים את העם דרך המדבר וגו'. במ"ר מכאן אמרו חכמים אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב כי הגלות הי' גלות הגוף וגלות הנפש כי ישראל היו משוקעים במ"ט שערי טומאה כמאמר המגיד ואלו לא הוציא הקב"ה וכו' הרי אנו ובנינו וב"ב משועבדים היינו. והמופת לזה שהוצרך הקב"ה להסב את ישראל כי אמר פן ינחם העם וגו' ושבו מצרימה כמו שבאמת אמרו זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים מזה ראינו רוע מדרגתם. ואם היינו שמחים על גאולת הגוף אז לא הי' לו לעני לשמוח כי אכתי עבד הוא אבל כיון שעיקר שמחתנו על גאולת ופדות נפשותנו ע"כ, גם העני צריך להסב על שזכה ליכנס תחת כנפי השכינה. וזהו כוונת המדרש אחרי ראינו ויסב אלקים את העם דרך המדבר שמזה נראה שהיו משוקעים בטומאה ויצאו מאפילה לאור תורה ע"כ עני שבישראל ג"כ צריך להסב וזה יש לכוין בדברי בעל הגדה ששואל שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין בין מסובין הלילה הזה כלנו מסובין שיל"ד דהו"ל לומר הלילה הזה מסובין מאי כולנו דקאמר ולהנ"ל כוונתו כולנו אף העניים והדלים שביתם ריקם אף הם מסובין וכאן הבן שואל לשמחה מה זו עושה וע"ז בא כמשיב עבדים היינו וכו' ויוציאנו ה' ביד חזקה היינו שלא ברצונם שקצתם אמרו טוב לנו עבוד את מצרים בשבתנו על סיר בשר ואלו לא הוציא הרי אנו וב"ב משועבדים ע"כ גם העני יש לו לשמוח ולהסב:
וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן וגו' ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה. כי לאומה הישראל יש לה שני נסיונות. נסיון העוני הי' בימי קדם חלפו ועברו למו בעת שהיו מוכים ולוקים ונרדפים והדבר אשר נתן להם קיום והעמדה שלא אבדו ח"ו לנצח תחת העול הקשה אשר הוטל על שכמם הוא התקוה והתוחלת שהי' להם שעוד ייטיב ה' להם. והיא שעמדה להם כי אף בהיות ישראל דחופים וסחופים רוח והצלה עמד להם במקום אחר כמ"ש יעקב ורוח תשימו בין עדר לעדר. וכמו כן נסיון העושר כאשר בימים האלה הטובים מהראשונים אשר ניתן לישראל חופש ודרור בארץ כמעט כסדום היו ח"ו ועתידה תורה שתשתכח ח"ו וישמן ישורון ויבעט ע"כ הקב"ה מראה לנו מקום אחר מקום שישראל שרוים בצער תחת עול הגלות הקשה כמו בימינו תחת עול רומאניא הרשעה שעי"ז נזכור שעדיין אנחנו תחת עול הגלות ולא נשכח אל מחוללנו ועי"כ נתקיימה האומה הישראלית בין בימי העוני והחושך ובין בימי אור החופש והדרור. וז"ש וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן כלומר אם יום יאיר להם שמש הצלחתם בתקפה ובגבורתה אז הקב"ה מראה להם ענן חשכה שעי"כ אימה גדולה תפול עליהם ולא יבעטו. ולילה בעמוד אש לעת לילה אם חשכו ככבי נשפם אז מאיר להם קצת להיות להם עמוד התקוה ועי"כ ללכת יומם ולילה כחשכה כאורה תמיד לאור ה' יהלכו. ובהספד אמרתי על הגמ' דפ' במה מדליקין דביתהו דר"י הות מאחרה ומדלקה א"ל לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם עפמ"ש בפ' בראשית ויהי ערב ויהי בקר יום הששי. וכתיב לפני זה והנה טוב מאד ודרז"ל זהו המות ופרשתי לעיל שם שרק לאדם כזה טוב המות מי שבבוקר ימיו כבר החל להכין על יום שכולו שבת עד שנוכל לומר עליו ויהי ערב ויהי בקר יום הששי שתמיד אף בימי ילדותו הוא אצלו יום הכנה דרבה עיי"ש ועל אדם כזה נאמר כי אשב בחשך ה' אור לי שאף בחשך הקבר עוד תאיר נשמתו כמ"ש לא יכבה בלילה נרה וע"ז נוכל להמליץ ג"כ לא ימיש עמוד הענן יומם באדם כזה אשר עמוד הענן בו כבוד ה' חופף לא ימיש ממנו בעת עוד יומו זורח עלי תבל באביב שנותיו באדם כזה לא ימיש ג"כ עמוד אש לילה גם כשיחשכו מאורי חייו אז ג"כ לילה כיום יאיר לו כחשכה כאורה. אבל דביתהו דר"י הות מאחרא ומדלקא היתה רוצה להמתין בהכנתה להאיר נר נשמתה ליום שכולו שבת עד עת נשף והמליץ לה לא ימיש כנ"ל מלמד שעמוד אש משלים לע"ע כלומר רק לזה אשר עמוד ענן אצלו יום כולו רק לזה משלים עמוד אש לילה:
ויחזק ה' את לב פרעה וירדוף אחרי בנ"י ובנ"י יוצאים ביד רמה. י"ל עפמ"ש כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת היינו שפרעה יחשוב אם האמת שיד ה' תוציאם ממצרים מה צורך לב' שלוחים משה ואהרן הלא אף במשה לבדו גם שלא איש דברים הוא הי' יכול להוציאם היפלא מה' דבר ע"כ מדבאו שניהם ש"מ שלא בצווי ה' הם באים רק הם בעצמם ומדעתם רוצים להוציאם לחפשי ע"כ צריכים שניהם לבוא שמשה הוא הראש לחשוב מחשבות ואהרן הפה לפעול בשיח שפתיו כן הי' טעות פרעה וע"כ יבקש מהם מופת לאמת כי בשליחות ה' הם באים וז"ש תנו לכם דייקא מופת כלומר בשביל שאתם שניכם באים ע"כ אני צריך למופת. וז"ש ג"כ ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה לפני פרעה ויחזק ה' את לב פרעה ר"ל בשביל שראה ששניהם עשו את המופתים זה העלה בלבו טינת הספק לחשוב שח"ו לא ה' שלחם וכמו כן בקריעת ים סוף אמר פרעה אלו הי' בטוחים בהקב"ה ובתשועתו למה זו יצאו חמשים ומזויינים וחלוצים יעברו כאלו מוכנים למלחמה הלא לה' התשועה בלי שום הכנה מצדם למלחמה ובעבור ראותו שהם יוצאים ביד רמה ר"ל ידם היתה נטויה להלחם ביום קרב עם אויבם ע"כ עינו הטעתו לחשוב שאינם תחת דגל הקב"ה רק ימינם וזרועם יושיע למו ע"כ רדף אחריהם וז"ש ויחזק ה' את לב פרעה אף אחרי שראה כל האותות ומופתים עוד לא האמין כי הם עם ה' וחבל נחלתו והטעם כי ראה בנ"י יוצאים ביד רמה מזויינים למלחמה כנ"ל:
ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם ה' ילחם לכם ואתם תחרישון.. כי בכל המלחמות והנסים שעשה הקב"ה לישראל מצינו כי סוס מוכן הי' למלחמה ואח"כ לה' התשועה אבל לא הושיעם ה' אם הם בעצמם לא חגרו חרבם כי נאמר וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה רק פה במצרים לא עשו ישראל מאומה רק הקב"ה בעצמו הי' בעוזרם והטעם לזה מפני שזה הי' פעם ראשונה שהקב"ה הוציאם והושיעם מיד צר ואם היו הם בעצמם ג"כ עושים דבר מה ואיזה סיוע שאין בו ממש לא היו מאמינים בה' שהוא פעל ועשה להם גדולות ונצורות כי יאמרו שימין גבורתם הושיעה למו ע"כ בפעם הראשון א"ל הקב"ה שהם לא יעשו מאומה ואחרי שכבר תהי' אמונת ה' וגדולתו נטועה בלבם לעתיד אף הם יעשו דבר מה ובכ"ז ידעו כי מאת ה' היתה להם התשועה ובזה פרשתי ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים רק אקדים מש"פ שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי תשועתם היתה לנצח ותקותם בכל דור ודור כי כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות שאם ישראל אינם טובים בעצם בכ"ז נגד המון לאומים שירעו וישחיתו את דרכם על הארץ נגד זה כפלח הרמון רקתך ריקנים שבך מלאים מצות כרמון ע"כ בין החוחים הקוצים המכאיבים בכל זמן ישראל נדמו לערכם כשושנה וישראל שבאותו הדור ג"כ לא הי' רק כשושנה בין החוחים אחרי שהי' עליהם חטאים שנהנו מסעודתו של אותו רשע ושהשתחוו לצלם והמופת לזה כי אף אחר שנעשה להם הנס לא היתה עיקר שמחתם שיש להם מרדכי צדיק נאמן עומד ומגין עליהם בזכותו כי רב הוא רק עיקר שמחתם הי' שראו את מרדכי בן עמם עולה לגדולה ויש להם אח בבית המלך זה הי' עיקר שמחתם א"כ מזה נראה שלא הי' רק כשושנה כנ"ל. וז"ש שושנת יעקב צהלה שלא הי' רק כשושנה בין החוחים והראיה שהרי רק בזה צהלו ושמחו בראותם תכלת ולבוש מלכות של מרדכי ולא שמחו על גודל צדקתו. והנה אנו אומרים וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים כי אמר הש"י חי ה' אם לא ביד חזקה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם ואם ישראל ח"ו רוצים להפר מוסרי הברית אשר כרת ה' עמם מעמיד עליהם מלך קשה כהמן וכמו שעינינו רואות גם בימים האלה שרבו הגזירות ושנאת העמים כאש בוערת ופירשתי הפ' והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה שבעקב וסוף הימים יהי' דור שיהי' נרפים מעבודת ה' ורק ישמעו לבד הדורש למחמד אזניהם ולא לשמור ולעשות משא"כ בעבר בדורות הקודמים ושמרתם ועשיתם אותם שלא הי' אצלם המדרש והשמיעה עיקר אלא המעשה אבל לע"ע שאין אתם רוצים רק לשמוע ולא לעשות וזהו מופת שאין אתם רוצים לשמור הברית ע"כ אף אם אתם לא תשמרוהו בכ"ז ושמר ה' אלקיך לך את הברית שהוא ישמור ויכריח אותך אף שלא ברצונך על שמירת הברית וז"ש וארשתיך לי לעולם הקב"ה אומר לישראל שבכל אופן אתם מאורסים ומקושרים בקשר אמיץ עמדי או שארשתיך לי בצדק ובמשפט ע"י יסורים ועונשים ח"ו שיכריחוך לשמור הברית או בחסד וברחמים כשתעשה מרצונך ונדיבות לבך והנה ההבדל בין עוזר למושיע כתבו המדקדקים כי עזר נקרא אם הנעזר עושה ג"כ דבר מה לסיוע רק העוזר גם הוא גומר עליו חסדו אבל תשועה נקרא כשהמושיע עושה הכל מבלי אשר הנושע גם הוא יסייע איזה דבר לתשועה. ובזה פירשו עזרת אבותנו אתה הוא מעולם שאבותנו הקדושים אשר הי' בידם חבילות של מעשים טובים וזכיות רבות שבעבורם תצמח ותבוא עזרם מקודש לא הי' אצלם רק בבחי' עזר שהרי גם הם פעלו בסיוע שיש בו ממש בצדקתם ותומתם. משא"כ אנחנו דלי מעש וריקי כשרון זכות וצדק ע"כ מגן ומושיע לבניהם אחריהם אצלנו הוא ית"ש בבחי' מושיע וז"ש אחרי שהקדים שדומה רק לשושנה בין החוחים ואין זכותם רב לשתהי' הצלתם רק עזר כ"א תשועתם דייקא בחי' תשועה היית לנצח כשאין בידם זכות ומע"ט אתה מושיעם ועי"ז תקותם בכל דור ודור שאף בדור היותר רע שאין להם שום זכיות בכ"ז ה' לא ויעזבם ולא יטשם. וז"ש ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים שרק ביום ההוא פעם ראשונה היתה כזאת שהש"י הושיעם בלי שהם צריכים לעשות מאומה מצדם רק וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים שפלטן הים והם לא לחמו מאומה כנגדם והטעם לזה הוא ויאמינו בה' ובמשה עבדו כנ"ל שעי"ז יאמינו לעולם בגדלות ה' וז"ש התיצבו וראו את ישועת ה' דייקא שאתם אינכם מסייעים כלום אשר יעשה לכם רק היום כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד שה' ילחם לכם ואתם תחרישון ולא תעשו מאומה כי לעתיד לא יהי' כן רק גם אתם תסייעו לזה: בילקוט תהלים כ"ב אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי אלי בים אלי בסיני כי בשלוח ה' עלינו ח"ו צרות רבות ורעות וכבר הבטיחנו בתורתו לא מאסתים ולא געלתים לכלותם והננו בטוחים כי ה' יוציאנו ממסגר אסיר א"כ אם אנו צועקים הוי ואבוי על שבר זה מורה על חוסר בטחוננו בה' ובמאמרו כמ"ש הש"י למשה מה תצעק אלי וגו' ויש פתחון פה למה"ד ח"ו להטביענו בטיט היון מפני חוסר אמונה ובטחון אלא שהש"י ברחמיו בכ"ז לא יטוש את עמו בעבור שמו הגדול וזה הראנו כבר שאם גם על הים עינינו ראו נפלאותיו וטובותיו עד שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בכ"ז מיד לאח"ז כשרצה להנחילם אש דת מימין צדקו לא רצו לקבלו כמאמרם כפה עליהם הר כגיגית והיו ראוים שיענשו על חוסר אמונתם לבלי תת להם תורתו המתוקה מדבש ונופת צופים וטוב סחרה מכל סחורה בכ"ז ה' ברחמיו המרובים נראה להם שנית ברוב עזוזו ונפלאותיו אשר עשה בחורב נראה להם בקולות וברקים עד שסרו למשמעתו וז"ש אסתר ע"ה יודעת אני כי רחוק מישועתי דברי שאגתי מה שמרחיק ממני הישועה הוא על כי אזעק ואשוע חיל כיולדה ולא אדום לה' בבטחון חזק ואמיץ זהו מרחיק ישועתי אבל באמת אתה אלי בים ואלי בסיני כנ"ל שאף שהראת אותות ומופתים בים עוד הפעם רבות עשית נפלאותיך אלינו בסיני ע"כ אקוה כי גם עתה יגדל נא כח חסדך ורחמיך:
אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר. אמרתי ע"ד הלצה כי לפעמים המוכיח רוצה להוכיח אבל אין העם תאבים לשמוע דבריו ופעמים להיפך העם רוצים לשמוע ואין הרב שמח להשמיע בשער קולו רק כשרואה הרב ויודע שהעם באמת תאבים ושמחים לקראת דברו אז גם הוא שמח כי יותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק אך מאין ידע המוכיח שחפצים לשמוע דבריו הוא כשמבקשים ממנו ואומרים לו שיאמר הדרשה וישמיע קולו הנעים אז מוכח שאוהבים לשמוע בקול דברו. וזהו אז ישיר משה ובנ"י כלומר שהרב והעם כולם שמחים בדברו דברי השירה לה' אם ויאמרו לאמר אם העם יאמרו לו לאמר שידרוש הרבה אז מוכח שדבריו נאהבים. ואפשר להמליץ ע"ז מדרש תנחומא בסוף הסדר מהו ליתן אספלנות ע"ג מכה בשבת כך שנו רבותינו אסור ליתן אבל אם נתנו מע"ש מותר כי לא די אם ירצו לשמוע בקול המוכיח בשעה חדא בשבת ובזה יחבש וירפא מכות נפשם רק בכל עת ובכל שעה והיינו גם בע"ש צריך ליתן האספלנות על המכה לרפאותה. וי"ל בזה דברי המ"ר שר לא נאמר אלא ישיר מכאן לתחיית המתים מן התורה כי אם אינם רוצים לשמוע הדרשה אז חפצים שיהי' דרשת הרב כבר עברה לא כן אם שמחים בדבריו אז אומרים לעתיד ישיר וזהו רמז לתחה"מ שהמתים הם הרשעים אשר חטאו ומתו מעץ החיים הוא אמונתנו הטהורה יחיו ויקומו ע"י התוכחה ושבו ורפא להם:
זה אלי ואנוהו בסוף מס' תענית עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכל א' וא' מראה עליו באצבעו ואומר זה אלי ואנוהו.
הכוונה עפמ"ש סביב רשעים יתהלכון כי הצדיק לא יעמוד במקום אחד כל ימי חייו רק בכל יום יוסיף אומץ להגביה עוף מעלה מעלה עד יגיע אל מחוז חפצו האמיתי לא כן הרשעים אשר כל תכליתם לאכול ולשתות ולשמוח והי' כזה יום מחר והוא כמי שהולך במחוגה שאם ילך הרבה שוב ישוב למקומו הראשון אשר ממנו יצא וז"ש סביב כמו במחוגה ילכו רשעים בלי הגיע אל מקום תכליתם משא"כ לע"ל אשר כל הצדיקים יבואו למעלה גבוהה ורמה עד שאין למעלה הימנה א"כ גם הם ילכו במחוגה אחרי אשר אין להם עוד מקום לילך אנה כי כל א' וא' ישיג בשוה גדולת ה' וזהו אחרי שכל א' וא' ישכיל ירום ונשא בהשכלתו במדרגה גבוהה כ"כ עד שיראה עליו באצבע כמו על הדבר המושג בחוש הראות בהיר כשמש בצהרים ע"כ לא יצטרכו לעלות עוד קדימה כ"א סביב במחול גם צדיקים יהלכו:
בילקוט מיכה כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות עתיד הקב"ה להראות לבנים מה שלא הראה לאבות שנאמר נורא תהלות עושה פלא ונאמר לעושה נפלאות גדולות לבדו עיי' בס' יעיר אזן ערך פלא מ"ש בשם מהרי"ט ז"ל. ונ"ל כי בלשוננו יאמר על דבר שהפליא ה' לעשות ולשנות מרוץ הטבעי לתועלת עמנו בב' פנים אשר יאמר עליו כי הוא זה נס או פלא. והחילוק הוא כי עיקר שרש נס הוא דבר הנראה לכל מלשון הרימו נס כמו דגל הנושאים בעלי המלחמה משא"כ פלא עיקר שרשו והבנתו הוא דבר המכוסה טמיר ונעלם כמו כי יפלא ממך דבר למה תשאל לשמי והוא פלאי לפ"ז נס הוא חוץ לטבע אשר הכל יודעים שאצבע אלקים הוא כמו קריעת י"ס וכדומה כי רק אשר הוכה בסנורים יאמר עליו כי הוא זה מרוץ הטבעי משא"כ פלא הוא כשהש"י מציל אותנו חוץ לדרך הטבע רק אנו המאמינים יודעים את זאת אבל הבלתי מאמין יוכל להתעקש ולומר שהוא דרך הטבע כארז"ל קשים מזונותיו של אדם כקריעת י"ס וההמון חושבים שהוא דרך הטבע וע"ז נאמר לעושה נפלאות גדולות לבדו שאין מי שיודע מהנפלאות שעושה בדרך מכוסה רק הוא לבדו ית"ש. והנה כשהש"י עושה נס נגלה אינו ברור כ"כ שהוא עושה זאת לאהבת עמו דיש לומר שהוא עושה כן למען יודע שמו בגוים ותכרע לפניו כל ברך בראותם שבידו לשדד הטבע ואין נסתר מחמתו אבל כשהוא עושה הצלתנו בנס נסתר הנקרא פלא אז אות אהבתו אלינו הוא ידוע שאין לומר שעושה כן כדי שיהולל שמו בעולם שהרי העולם אינם מכירים אשר מעשה ה' הוא רק סוברים שהוא מרוץ הטבעי. וז"ש שלעתיד לא יהיו עוד פלאים נסתרים ומכוסים מעיני בשר כמו בעוה"ז שעושה נפלאות מה שאינם ידועים להעולם כ"א הוא ית"ש לבדו יודעם ולע"ל יראה בפומבי לעין כל מה שלא הראה לאבות שלהם היו רק פלאים ולעתיד יהי' נס להתנוסס:
בילקוט ה' ימלוך לעולם ועד ולמה כי בא סוס פרעה ברכבו ופרשיו בים. י"ל עפמ"ש דהע"ה בתהלים טבעו גוים בשחת עשו ברשת זו טמנו נלכדה רגלם נודע ה' משפט עשה בפועל כפיו נוקש רשע הגיון סלה הכוונה כי מחוק המוסרי וגם כל חכמי העמים יודו לזה שהדין נותן שהרשע תיסרהו רעתו ומשובתו תוכיחהו על פניו יפול למדחפות בל יוכל קום על אשר ענה וכתת את רעהו עדי באו לו מים עד נפש הטביעו במצולת היון עדי שטפוהו גלי צרותיו וא"כ אם רואים שהש"י מעניש ודן את הלוחצים ומשעבדים את ישראל וירדוף אותם עד חרמה עדן לא ניכר בזה השגחתו הפרטית על ישראל והבטתו ביותר על עם קרובו כי הדין והחוק המוסרי כבר יניח את זה נגד כל אדם אף אם לא מבנ"י הוא שיוסר על שבט פשעו ונצר חטאיו לו יפרה ראש ולענה אבל רק בזה ניכר אהבתו לעם סגולתו אם רואים שהש"י מענישם מדה כנגד מדה במכוון ובצמצום ובדבר אשר זדו עליהם כמו שראו במצרים הם נתחכמו למושיען של ישראל במים ונטבעו הם במים אדירים אז הכל רואים ואומרים זה אלי ואנוהו על כי רואים שבמכוון בא זאת ממנו להראות את ידו הגדולה להעניש את צרינו שהם אויבי ה' וז"ש טבעו גוים בשחת עשו ברשת וגו' היינו מדה כנגד מדה רק אז נודע לכל כי ה' משפט עשה אבל אם לא ייסר מדה כעד מדה אז בפועל כפיו נוקש רשע הגיון סלה לא יאמרו רק כי פועל כפיו מלאי דם הם ייסרו אותו עד אשר נוקש בהם ע"ד תייסרו רעתו וזה שאמרו על הים ה' ימלוך לעולם ועד מכאן ואילך יכירו וידעו הכל כי לה' המלוכה על עם סגולתו ולמה כי בא וגו' בתוך הים היינו מדה כנגד מדה כנ"ל:
כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך. כבר נתקשו בסתירת זה המאמר כיון שאין כאן חולי מה לי לרופא ונ' כי לפמשרז"ל יסורים ממרקים עונותיו של אדם לא ירע לו אם רואה שיסורים באים עליו עד שצריך ליפול על ערש דוי כי הלא טוב לו עתה מאז בהיותו בריא אולם אחרי שע"י הכאב שסובל הגוף עוד מעט ואין רשע התבוננת על מקומו ואיננו כי חלו בו ידי החולי לכלות ולהתם חטאים מן הארץ אבל כ"ז אם החולי הוא באופן שיוכל להרפא בדרך הטבע ורפא ירפא מבלי שיצטרך לעשות לו נס מן השמים אז החולי היתה לטובתו ושב ורפא לו אבל אם יחלה אדם ר"ל בחולי אשר ע"פ הטבע אין תרופה למכתו ואין מי יחבוש מזורו רק שהקב"ה צריך לשלוח ידו ממרום ולעשות עמו אות ומופת לרפאותו ולהחלימו בשידוד דרך הטבע אז כיון שאז"ל כל מי שעושין לו נס מנכין לו מזכיותיו שנאמר קטנתי מכל החסדים א"כ יצא שכרו בהפסדו שאף שע"י החולי יצא נקי מעונותיו אשר נפדה מהן ע"י מדויו ומכאוביו בכ"ז כיון שנרפא לו ע"י נס א"כ גם זכיותיו נתרוקנו ממנו ואף שלא יחשבו לו עוד עונות יחופשו ולא ימצאו אבל גם זכיותיו אשר נמצאו בו נשללו ממנו ע"י נס להתנוסס אשר נעשה לו והנה תחלואי מצרים היו מכות גדולות ונאמנות אשר לא יוכלו להרפא ע"פ מרוץ הטבע רק ה' המשדד הטבע הוא יכול למצוא מזור להמכות הנאמנות כאלו וז"ש כל המחלה אשר שמתי במצרים רק המה אסיר ממך אחרי שא"א לרפאות אותם על נקלה רק ע"י שינוי דרכי הטבע ורק אני ה' רופאך אני ה' עושה פלא וכיון שכן מנכין לך מזכיותיך ע"כ אף שגם עונותיך יתמו מ"מ גם זכיותיך יאבדו אבל מחלה אחרת אשר רפואתה בלי נס נפלא זהו באפשר שתבוא כי היא הממרקת ומשיבה אנוש עד דכא ובחבורתה נרפא לו מעונותיו:
ויהי כדבר אהרן אל כל עדת בנ"י ויפנו אל המדבר והנה כבוד ה' נראה בענן. כי החכם הדורש מוסר רצונו שבעת הטיפו אמריו לא יפנה העם במחשבותיו לדברים חיצונים כ"א רק אליו יהי' כל דעתם ומחשבתם אבל אם העם יפנה אל המדבר והוא אל דברי עוה"ז שנמשל למדבר בעת דבר אהרן אל העם אז לא בכבוד הדורש לבד הם פוגמים כ"א גם בכבוד ה' כמ"ש במקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב שע"י שאין חולקין כבוד לרב הוא ג"כ חילול שם כבוד ית"ש כי הרב לא לכבוד עצמו הוא דורש וז"ש שע"י שהם פונים אל המדבר לעניני עוה"ז ואינם חוששין לתוכחה של הרב עי"ז וכבוד ה' נראה בענן גם כבוד שם שמים ית"ש נכהה אור זהרו ח"ו: ראו כי ה' נתן לכם השבת ע"כ הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים. ארז"ל במס' שבת כל המשמר שבת כהלכתו נותנים לו נחלה בלי מצרים ויש להבין למה דוקא נחלה. ונראה כי המחלל שבת סובר שרק הוא מרויח בשבת והשומר שבת מפסיד ריוח זה ובאמת אינו כן כי שומר מצוה לא ידע דבר רע ושלוחי מצוה אינן ניזוקין ואנו רואים שהקב"ה מסבב שהמשמר שבת לא יבוא לידי נזק ולא ירד עוד שום אדם מנכסיו על שמרו שבת כהלכתו מעשות בו חפציו כן הראנו ה' מיד בפעם הראשון בעת אשר נצטוינו על השבת ביום השביעי קודש לא הי' בו מן אבל בא ביום הששי לחם יומים להשלים חסרונו ולהורות נתן כי גם לעתיד בדורות הבאים יהי' כן מה שחסר ע"י השבת בא לנו בכפלים מע"ש וזהו לדעתי כוונת הצווי שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלקיך כלומר בעת ההוא אשר נצטוינו על השבת הי' נקל לשמור את השבת כהלכתו אחרי אשר לחם חוקם שחסר להם ביום השבת הושלם להם ביום הששי לחם כפלים וגם מי שרצה לחלל את בת ולבקש טרף לא מצא כמ"ש ויצאו מן העם ללקוט ולא מצאו ע"כ נקל הי' לשמרו כראוי לא כן עכשיו שאין המן יורד מן השמים ולא נראה לעין שימלא חסרוננו ממקום אחר ע"כ דבר קשה הוא לשמור השבת ולנוח כיום תמים מעבודת צרכינו וע"ז נאמר עולת שבת בשבתו על עולת התמיד ר"ל הקרבן אשר נקריב ביום השבת ט"י שביתת מלאכה ומניעת ריוח זה הקרבן עולה על כולנה והוא יותר מכל הקרבנות אשר נקריב תמיד עפ"י צווי דתנו וע"ז אמרו במדרש פרשתנו שקולה שבת כנגד כל המצות כלומר השבת קשה יותר לקדשו מכל שאר המצות יחדיו וע"ז אמרו גם במדרש ילקוט כל עסקי שבת כפול קרבנה כפול שנאמר וביום השבת שני כבשים ושכרה כפול שנאמר אז תתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך כלומר הוא קרבן גדול וכפול שנשיב משבת רגלינו מעשות חפצנו ביום קדשנו וע"כ גם שכרו גדול וכפול. הנה כי כן שעכשיו קשה על האדם שמירת שבת יותר מבעת שנצטוינו עליו בהיותנו במדבר ולחם אבירים אכלנו מטעם הנ"ל. ע"כ צותה תוה"ק שמור את יום השבת גם היום לקדשו כמו בעת אשר צוך ה' אלקיך ואז הי' קל בעיניך לשמרו כן יהי' בעיניך גם היום וזהו כאשר צוך ה' אלקיך. והטעם באמת כי הש"י ימלא חסרוננו ממקום אחר מה שנפסיד ע"י השבת וע"ז נאמר ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו ופרש"י ברכו במן וקדשו במן עיי' רמב"ן ז"ל שם. והכוונה כי לעולמי עולמים בשבת יתן לנו מן לחם מן השמים כמו המן בא אלינו מאוצרו הטוב בלי מלאכה ועבודה כן מזון השבת ויו"ט יתן לנו מנחל חסדו בלי עבודתנו. והנה כל הון ורכוש לא יבוא אלינו כ"א ביגיעה ובעמל ובזיעת אפים לא כן מי שבא לו נחלה וירושה מאת דודו וקרובו זה לא עמל בו רק מה שאספו הוריו בלי יגיעה יאכלנו וכ"כ אנו עם בנ"י המשמרים שבת הם ג"כ יורשים כי מזון השבת בא לנו בלי יגיעה ועמל וז"ש כל המשמר שבת נותנין לו נחלה בלי מצרים מצרים הוא לדעתי מלשון צר ומיצר כמו שפי' המאיר נתיב באיכה השיגוה בין המצרים מלשון צר ור"ל לא לבד שאינו מפסיד כלום ולא כליא קרנא ע"י שמירתו את השבת כדת וכראוי אלא אדרבה מרויח עוד שאינו צריך לייגע א"ע כי ריוח שבת בא לו כנחלה בלי אשר עמל בו:
והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל. במ"ת פ' תצוה משה העמיד גלגל חמה שנאמר והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל ואין הרמת יד אלא העמדת גלגל חמה. י"ל הכוונה כי יש להפליא מדוע אנו מתאבלים עוד היום על העדר מרע"ה מאתנו הלא נאמר ויתמו ימי בכי אבל משה. ונ"ל דאדרבה הך קרא מסייענו כי כמו שכל דבר לפי מה שיש בו מעלות ושלימות נקרא תמים כן העת וזמן ימי חיינו לפי מה שנעשה בו דברים טובים ומועילים נקרא הזמן תמים משא"כ אם יבלה הזמן בדברים לא יועילו אז הזמן והימים לא יקראו תמימים. וע"כ אמרו במדרש צדיקים כשהם תמימים כך שנותיהם תמימים ר"ל אחרי שהם ממלאים הזמן בדברים מועילים ע"כ שנותיהם תמימים ולא חסרים יקראו. והנה אם אנו מתאבלים עוד היום על מ"ר כוונתינו להלהיב בלבנו אש תשוקה לאחוז במדותיו היקרות וא"כ הימים ההם אשר בהם נשתדל להיטיב עצמנו בודאי תמימים יקראו וז"ש ויתמו כלומר נעשו שלמים ותמימים הימים האלה אשר אנו בוכים ומתאבלים על מרע"ה. והנה סילוקו של צדיקים שתים רעות עשו עמנו הא' שנסתם ממנו המעיין אשר ממנו שאבנו מי התורה אבל החסרון הזה יוכל להמנות בהיות שכתבו רוב דבריהם עלי ספר א"כ תורתם מורשה לנו עדי עד לא תאבד לנצח אבל החסרון היותר גדול הוא כי בעוד הצדיק בחיים חיותו ואנו רואים תהלוכתו והנהגתו מזה אנו לומדים כמה הלכתא גברוותא ומדות טובות וישרות כמש"פ מארז"ל נתקשה משה במנורה עד שהראה לו הקב"ה באצבע וזה מעשה המנורה שהמנורה רמז לת"ח המאיר באור תורתו והעיקר הוא מעשה המנורה שהת"ח יהי' בעל מעשים טובים ובעל הנהגות טובות ומדות ישרות וממנו ילמדו וכן יעשו ובזה יאיר מנורת תורתו לכל אנשי העולם. א"כ במות הצדיק הוא חסרון לא יוכל להמנות כי את זה לא נוכל ללמוד מהספר אשר כתב. וזה נראה כוונת מאז"ל גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתובה זו מיתתן של צדיקים ובודאי אמת שזו מכה גדולה. אלא שנתן טעם לזה על אשר אבדנו תורתם אשר לא כתבו בספר ולא נוכל ללמוד מהם רק כ"ז שהם בחיים חיותם. והנה הנביא אמר שמש צדקה ומרפא בכנפי'. כי כל כאב וכל מכה אם יעבור עלי' זמן הרבה תחבש ותרפא והשמש הוא המשנה ומחליף את הזמן. וז"ש שמש צדקה וטובה יש לה שהיא מביאה מרפא לכל מכה בכנפי' שהיא תעוף מאתנו משא"כ המכה של מיתת צדיקים לעולם יכאב בנו וגם תמורת הזמן לא יתן תחבושת למכה זו אם גם תורתם כתובה עלי ספר הנשאר לנו מ"מ תורת חייהם בכל מהלכם ומובאם היא אבדה שאינה חוזרת וע"ז אמרו משה רבינו העמיד גלגל חמה כלומר אם גם השמש בצדקתה ובתנועתה תביא מרפא לכל נגע. אבל על העדר מרע"ה עמדה החמה כאלו לא התנועעה מאז ואנו עומדים עד היום כאלו היום נעדר מאתנו והטעם לזה כי אם גם תורתו הכתובה לנו למורשה אבל אחרי והי' כאשר ירים משה ידו הגדולה עושה חיל להורות לעם באצבע ללמוד מהנהגותיו ומתהלוכות מעשיו הטובים וזה נאבד מאתנו ע"כ לא תוכל העת לרפאות שבר זה על נקלה: