אור ברסלב
לוח ארז החדש על התורה החדש פרשת חיי שרה

לוח ארז החדש על התורה· רבי יצחק קונשטאט

החדש פרשת חיי שרה

החדש על פרשת וירא

החדש על פרשת חיי שרה:

ויהיו חיי שרה וכו' שני חיי שרה דקדק באו"הח בכפל הלשון ונראה דבאדם גדול המושל ברוחו על דורו נקרא כל שני חייו על שמו כמו ששגור בפי כל (דאס צייטואלטוער אלעקסאנדער, נאפאלעאן דעס גראסען) וזהו שרמז מגדולת שרה שכל ימי חיי שרה נהיו לשני חיי שרה ונקרא הדור ההוא על שמה הטוב:

ובמד"ר הה"ד יודע ד' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה כי לכל אדם ביום הוולדו ניתן לו כח ואיל לחיות שנים קצובות אם יחיה חיים ממוצעים ולא יכלה כחו קודם זמנו אבל בצדיקים נאמר יראת ד' תוסיף ימים ואמרו רז"ל זכה מוסיפי' לו ולהיפך שנות רשעים תקצורנה ע"י שיכלו כחם במלאות תשוקותיהם והנה הימים אשר חי האדם לפי טבעו ומזגו לא נקראו ימיו ושנותיו כ"א הם נחלת אבות שהם הולידוהו והשפיעו לו כח הזה אבל הימים אשר קנה לעצמו הארכהן ע"י יראת ד' הם המה שלו בעצם כי חילו לאורייתא כחו ועוצם ידו עשו לו את החיים הזה אין לאחרים חלק ע"כ אמר ששרה אמנו לפי מזגה וטבעה בעת נולדה לא הי' לה לחיות כ"כ רק יראתה את ד' הוסיפה לה שנות חיים וזהו "ויהיו" כלומר שנעשו מחדש חייה קכ"ז שנים אף שביום הוולדה אולי לא הוקצב לה רק ק' שנה אבל אלו לא היו שלה בעצם כ"א עולם כמנהגו נוהג אבל השנים שרכשה לעצמה יותר מן הקצובין אלו הם שני חיי שרה כי הם רק שלה ולא נחלת אבות וז"ש יודע ואוהב ד' שני תמימים הם השנים אשר זכו לעצמן ולא ע"י נחלת אבות שהטביעו בהם אבל ונחלתם שנותיהם הקצובות שנחלו מאבותיהם לעולם תהי' הם ממנהג וסדר העולם:

גר ותושב אנכי עמכם כי שונאי ישראל אומרים שהמה התושבים בארץ ואנו רק הגרים ואין לנו משפט ונחלה כחלק האזרחים וקורי' את עצמם ווירטספאלק וישראל יכונה בשם גאסטפאלק כנודע מדבריהם והנה אם המה היו נולדי' מעולם ומימי קדם בארץ אשר יושבי' בה לע"ע הי' קצת מקום לדבריהם אבל אחרי ידענו שאין שום אומה ולשון אשר ישב שקט ושאנן על שמריו מיום בריאת עולם ע"ע כי כבר כמה פעמים נתבלבל על ידי סנחריב נבוכדנצר וע"י נסיעת האומות מקצה הארץ לקצהו הנודעת בשם פאלקערוואנדערונג ואין החילוק בין האומות לישראל שבאיזו ארצות כבר באו שמה או"ה טרם בוא ישראל שמה עכ"פ גם המה אינם תושבים מעולם כ"א מתחלה גם המה היו גרים בארץ אשר כושבו בה וברבות הימים האחזו בה ונעשו אזרחי' ותישבי' א"כ אין טענה עלינו אם גם אנחנו נבוא לגור ובאחרית הימים כשנעבוד את הארץ ונקיים כל חובותינו התלויים בארץ ההיא כמוהם כמונו נהי' לתושבי' ח"ש אברהם לבני חת אשר לא רצו שיתיישב בתוכם להיות אזרח הארץ באמרם שלהם ניתנה ארץ להיות תושבי אויטאכטאנן כמ"ש בפי' מלבים גר ותושב אנכי עמכם כמו שאתם הייתם מתחלה גרים בארץ לא לכם ואח"כ נעשיתם תושבים כן אנכי כעת גר ולבסוף אהי' תושב ואין בכחכם לדחות אותי:

איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבור מתך במסורה שבבע"הט יחיו מתוך ונבלתי יקומון - עפמ"ש דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא שנאמר במדבר הזה יתמו ושם ימותו ופי' בלוח ארז עפמ"ש ואלו שאין להם חלק לעו"הב האומר אין תחיית המתים מן התורה ע"כ מי שסובר שרק בעו"הז הדומה למדבר הוא עיקר חיותו ושם יתם ויכלה ע"כ הוא חי חיים כזה שאינו ראוי לתח"המ וכן יהי' ששם ימות לנצח ואמרו רז"ל מפני מה עת משה רבינו בחוצה לארץ כדי שיחיו מתי ח"ל בזכותו וכ"כ רש"י מלכים א' י"ג פסוק ל"א ראינו מזה שאף מי שאינו ראוי בעצמו לעמוד בתח"הע מ"מ אם נקבר אצל צדיק בזכותו גם הוא יחיה לפי"ז בני חת שלא האמינו בתח"הט כהמון הגוים וסברו שבמדבר הזה יתמו ורק אאע"ה חדש להם באמרו גר ותושב אנכי עמכם שפי' בלוח ארז שהודיע להם שמתחלה לע"ע הוא רק גר בארץ אבל בעת אשר מתים יחי' אל אז יהי' תושב כי יבולע המית לנצח ע"כ ירויחו הם שאם יקבר הוא ביניהם אז בזכותו גם הם יעמדו לתחיי' וזהו שאמרו לו נשיא אלקים אתה בתוכינו אחרי שאתה מאמין בד' ובעיקרי אמונתו שהאחד המיוחד שבהם היא האמונה בתח"המ ע"כ לא יכלה איש ממך ופירש"י לא ימנע וכ' בשפתי חכמי' דכוונתו לשלול שלא נפרש מלשון כליון כמו בכל מקום שנמצא כלה בה' ולהנ"ל י"ל גם מלשון כליון שעי"ז שנקבר שם אאע"ה בשכנותם טוב לצדיק טוב לשכינו וגם הם לא יכלו באפס תקוה בכליון חרוץ בגוף ונפש את כמו עם קברו אף שכבר יהי' קבור לא יהי' באפס תקוה והוא ממך כלומר על ידך מקבור מתך ע"י שאתה קובר את מתך שמה גם לנו תהי' הרווחה ובאור המסורה כי יחד מתיך אם הם יחיו בשביל שאתה מאמין בתח"המ אז גם נבלתי אשר הם כפגר מובס לדעתינו שאין אנו מאמיני' בתח"המ ודומי' לנבילה גם הם יקומון ויחיו בזכותך ומדוייק מה שאמר מתיך ונבלתי ועיין תשו' ח"ס חלק ו' סי' ל"ז:

ויתפרש בזה דברי המסורה שבבע"הט ושבט עברתו יכלה עפמ"ש כי חלצת נפשי ממות את עיני מן דמעה וכו' אתהלך לפני ד' בארצות החיים, שאם לא היתה תקותינו על תח"הא הי' העצב והיגון על הנעימים בחייהם אם במותם נפרדו לאין קץ ונחם יסתר מעיניהם על אשר לא יראו עוד את אשר נפשם קשורה בנפשו אבל אחרי שאנו מייחלים ומצפים ומאמינים שמתים יחי' אל ברוב חסדו ואין כאן אלא פירוד לשעה וסופינו להדבק באהובינו עוד הפעם כמ"ש כי המות יפריד ביני ובינך כי הנפש היא חיה לנצח נצחים ועי"כ כי חלצת נפשי ממות שהנפש היא בל תמותה וגם אתהלך לפני ד' לא רק פעם אחת בארץ החיים כ"א בארצות החיים ע"כ חלצת עיני מדמעה בזאת אנחם ע"כ אחרי אמרו איש ממנו לא יכלה עפ"ז כוונה הנ"ל שלא יכלה ויאבד לגמרי ע"כ המות שהוא שבט עברתו של הקב"ה ומטה זעמו, המאמינים בתחיהור אשר ישחקו ליום אחרון יכלה להיות מכה שאין לה מזור ותרופה כי האמונה בתח"המ תעלה ארוכה ותעלה:

וי"ל שז"ש להלן בכסף מלא יתננה לי, אחרי שהי' להם לתועלת גדול כ"כ אם יקבר אצלם כנ"ל ע"כ הפליג אאע"ה לומר להם ע"ד שאמר בלעם אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב שלא לבד שראוי לתן לו המערה אם היא ריקנית ואין בה כלום כ"א גם אם היתה מלאה כסף ראוי לתנה לו כי יצא הפסידו בשכרו אשר ירווח אם יקבר בשכונתם:

לא אדני שמעני השדה נתתי לך, ולהלן פסוק ט"ו אדני שמעני ארץ ארבע מאות שקל כסף וכו', כי עפרון הי' רע עין ולא רצה ליתן מתנת חנם כמו שלבסוף הוצרך אאע"ה לתת לו שקלים קנטרין אלא שרצה להגדיל את עצמו לפני עם הארץ ולהראות שהוא וותרן בממונו ע"כ אמר מילתא דמשתמע מיני' שהם יבינו שרוצה לוותר משלו כראוי לנדיב כמותו אבל לאברהם בעצמו רמז שמה שמדבר הוא רק לאחיזת עיני עם הארץ אבל אין תוכו כברו לבו כפיו רק שהוא מוכרח לדבר כנדיב לב לעיני עם הארץ ע"כ אמר לא אדוני שמעני לא תשמע ותקבל דברי באמרי השדה נתתי לך במתנה כי רק לעיני בני עמי לאחיזת עיניהם אני אומר שנתתי לך חנם אין כסף אבל אח"כ כשכבר גלה אאע"ה קמצנותו לעיני עם הארץ וידבר אל עפרון באזני עם הארץ נתתי כסף השדה ואיגלי בהתי' אז ויען עפרן ויאמר שמעני אדני כעת כבר פי ולבי שווין ותשמע ותקבל דברי שתתן לי ארבע מאות שקל:

ובמד"ר נבהל להון איש רע עין זהו עפרן שהכניס עין הרע בממונו של אותו צדיק ולא ידע כי חסר יבואנו דכתיב עפרן חסר וי"ו וצ"ל מאי לאותו צדיק דקאמר מאי שיני' דצדקתו של א"א לזה ונראה ע"פ מ"ש רז"ל צדיקים חסין על ממונן והטעם לזה כי אחרי שכל משאם ומתנם באמונה בהיתר ולא באיסור קשה עליהם לצבור ממון כי צריכי' לברוח מצינו שערי היתר בשביל שער א' של איסור ע"כ צריכי' לחוס על ממונם שבא להם בקושי לא כן הרשעים אשר להם פתוחי' כל ארחות בצע ואין גדר התורה והמצות לפניהם אינם צריכי' כ"כ לחוס על ממונם שבא להם בנקל והרבה דרכים לפניהם לאסוף הון אשר סגירי' ולא יפתחו לשומר התורה:

ועוד טעם אחר כי הצדיק אשר יעשה בממונו צדקה ומעש"ט ועי"ז מרים קרן הכסף למעלה ראש כמ"ש ונתת בכסף שהצדיק יש לו כח לתת שיווי וערך לכספו ע"כ יחוס עליו כי הוא אמצע' לבצע מחשבותיו הטובים לא כן הרשעים אשר הכסף להם אמצעי להוסיף חטא על פשע כמ"ש וכסף עשו לבעל ע"כ במה נחשב הוא ואינם צריכים לחוס עליו כי איננו דבר חשוב והנה אאע"ה ג"כ כצדיק חס על ממונו וכאשר ראה עפרון את זאת למד גם הוא לעשות כמוהו להיות רודף כסף אבל באמת לא ראי זה כראי זה והמרחק רב ביניהם כי אאע"ה שמש בכספו לדברים טובים להנות בו בנ"א כמ"ש וד' בירך את אברהם בכל שלא לעצמו ולצרכי גופו וביתו השתמש בברכת ד' היא העשיר כ"א "בכל" מברכתו נברכו כל משפחות האדמה אשר הוצרכו לטובתו ע"כ חס על ממונו שה"ה לו כלי מוכשר לקבל טהרת הקדש אבל עפרון שהי' רע עין אין הכסף נחשב למאומה ואינו רשאי לחוס עליו ונ' שע"כ אמר אאע"ה בכסף מלא תתנה לי לרמז שאצלו הכסף מלא וגדוש ברכת ד' ויש לו שיווי וערך אבל עפרן סבור שהכסף בעצמו ראוי להשתדל עבורו בכל מאמצי כחו ולא ידע כי חסר יבואנו כי אותו הכסף בעצמו שהי' נקרא אצל אברהם "מלא" על בו מעשות כשיבוא לידו של עפרון שלא ישתמש בי להועיל כ"א להזיק "חסר" יקרא והנה כמו שבאאעיה הטוב עין הוא יברך את כל הנצרך מטובו כן הי' להיפך בעפרן הרע עין שהי' הכסף לו לבדו ואין לזרים חלק אתו ע"כ המליצו עליו שהי' חסר "וי"ו" אשר הוא אות החיבור המחבר ומקשר אבל הוא ישב ברד ולא היה שום חיבור בינו לבין הנצרכים לעזרתו ע"כ חסר יבואנו זהו שהכניס עין הרע בממונו של אותו צדיק דייקא כי עיניו הטוהו ולא שפיר חזו שאברהם הצדיק חס על ממונו ודמה בנפשו שגם לו נאה ויאה להיות חס על ממונו אבל עינו הרע לראות וכפו מלידע ההבדל שבינו לבין אאע"ה הצדיק כי אאע"פ הי' מחובר ומקושר עם בני אדם להטיב להם אבל לעפרן חסר אות החיבור להיות יחד עשיר ואביון:

עובר לסוחר, פירש"י שקלים גדולים שמתקבלין בכל צקום י"ל שמנובעות אשר תוכן כברן רציני ששי' בעצם את הערך אשר ניתן בעבורם אם לפעמים הם מטבע המהלכת ולעתות רחוקות הם זוזים שסיי' מזה ויוצאי' לזה כמ"ש רז"ל בכ"ז לא יארכו הימים ולא יראו ולא ימצאו עוד בעולם המסחור כי בעת אשר יבוא לידי אנשים אשר יצברו כסף יניחום במטמון ולא יראו עוד החוצה בידעם כי רוב המטבעות אין להם במה שבתוכם ערך הנטבע עליהם כ"א רק מהסכמת וגזירת המלכות שיתקבלו בכל מדינות המלך בשיווי זה וע"כ נקראים בשם "קאנווענטיאנסמינצע" כי רק הקאנווענטיאן והסכמת המדינות נתנה להם ערך ושיווי מה שבעצם אין להם ורק אותן מטבעות חוזרי' חלילה מיד ליד עדי יבלו וישחתו אבל אותן המטבעות שיש בתוכם כסף או זהב צרוף רק בעת צאתם לאור עולם יבואו לידי סוחרים אבל כשיבואו לידי בעלי הון יאספו באוצרותיהם בידעם שוויין לעולם יהי. ומה שנטבעו מטבעות אשר אין להם השיווי שנטבע עליהם הוא רק מאז התחיל המסחור והמו"מ לפרוץ בארץ ע"כ להקל המסחור קבלו ע"ע לקבל גם את המטבעות יותר משווין העצמי אבל המטבעות ששווין בעצם היו יוצאין גם בטרם הגיע גלגל המסחור בעולם ואמרו רז"ל עובר לישנא דאקדומי הוא כמו עובר לעשייתן ע"כ לרמז שנתן לו שקלים גדולים השווי' בעצמן אמר עליהם שהיו עובר לסוחר שרק דרך העברה בעלמא באו ליד הסוחרים אבל לא בקביעות כי נגנזו לטוב ערכן באוצרות בעלי הון וגם עובר וקודם שהי' סוחר בעולם גם בעת אשר לא ידעו עוד ממסחור גם אז כבר היו שקלים כי לא היו רק קאנוועננויאנס מינצע אשר רק מעת בא המסחור לעולם קיימוהו וקבלוהו עליהם כ"א גם מן קדמת דנא היו מקבלים אותם:

ויקם שדה עפרון וכו' לאברהם למקנה לעיני בני חת בכל באי שער עירו ויקם השדה וכו' לאחוזת קבר מאת בני חת, כפל ושינוי הלשון נ"ל עפמ"ש גר ותושב אנכי עמכם ופירש"י אם תרצו הריני גר ואם לאו אטלנהו מן הדין שהרי הקב"ה א"ל ונתתי לזרעך את הארץ הזאת ע"כ אמר אאע"ה אע"ג דבאמת שלי היתה הארץ בירושה מ"מ מפני דרכי שלום רצה להתרפס ברצי כסף ולקנות דבר שהוא שלי מקדם אף בלא נתינת דמים ע"כ ויקם השדה וכו' למקנה "לעיני בני חת" שרק לעיניהם שלא ירדפוהו וישנומוהו אם יטעון, והארץ שלו ע"כ לעיניהם קנה אותו "בכל באי שער עירו" אף שלפי האמת העיר וכל גבולה שלו היתה עד שנוכל לכנות את בני חת בשם באי שער אעירו' כלומר של אברהם כי שלו היתה בירושה אבל אחרי שאמרו חז"ל ב"ב קי"ב על שדה מקנה החוזרת ביובל נמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו ע"כ סיפר הכתוב שאף שלעיני בני חת הי' רק שדה מקנה בכ"ז לפי האמת הי' "לאחוזת קבר" נחלה וירושה ושדה אחוזה ולא שדה מקנה. וכפל הלשון ויקם ויקם הוא ע"פ פירש"י תקומה היתה לו שיצא מיד הדיוט ליד מלך וזהו היתה תקומה ראשונה בעת אשר קנה ועדיין לא קבר בה את הצדיקת אבל ואח"כ קבר וזכתה המערה לשכון כבוד הצדיקת בתוכה היתה למערה תקומה שנייה ביתר שאת:

ואברהם זקן בא בימים וד' ברך את אברהם בכל במדרש רבה אלו הימים שנאמר בהן עד שלא יגיעו ימי הרעה כי אמרו רז"ל בעלי תשובה אומרי' אשרי זקנתינו שכיפרה על ילדותינו ובאלו האנשים אשר לא זכרו את בוראם בימי כערותם כ"א הלכו אחרי שרירות לבם לא היו ימי נעוריהם לברכה אבל מי שירא את ד' מנעוריו ועליו כאמר אשרי איש ירא את ד' כשהוא איש בכח עלומיו אז כל ימי חייו לטובה ולברכה כמ"ש וכימיך דבאיך וז"ש ויהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל שגם בעודו נער וצעיר לימים בכ"ז לא מש מאהלה של תורה וע"ז כאמר נער הייתי וגם זקנתי שגם בעודני נער יהיה לי טעם זקנים ע"כ אמר ואברהם זקן שנהג כבר מדת זקן שקנה חכמה בעת אשר לא מנה עוד למספר שנים כ"א בא רק בימים ולזה אמרו רז"ל מטבע של אאע"ה נער ונערה מצד אחד וזקן וזקנה מצ"א שגם בעת נעוריו נהג את עצמו כזקן כמ"ש בלוח ארז פ' תולדות זקן חדש מלא ישן ע"כ לא לבד שימי זקנותו היו לו לברכה כ"א וד' בירך את אברהם בכל ימי חייו לרבות ימי נעוריו וע"ז בא המדרש רבה לפרש שלא תאמר שפי' בא בימים הוא לעת זקנה כפי' המפ' ז"ל כ"א ימי נעוריו אלו הימים שנאמר עליהם עד שלא יגיעו ימי הרעה:

עוד י"ל בצירוף המסורה שבבע"הט אקרא דהמושל בכל אשר לו, אם רוח המושל יעלה עליך מקומך אל תנח כי אמרו רז"ל הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם ע"כ מי שמקנא אם תבוא ברכה על רעהו, לקללה תחשב לו כי רקב עצמות קנאה וימות בלא עתו כי קנאת אש אכלתהו בלא זמנו אבל מ' שירחיק מעליו מדה גרועה זו ולא לבד שלא ירע לבבו אם רואה בנ"א מצליחים כ"א אדרבה יתערב בשמחתם ומברך את השם הטוב ומטיב לאחרים אז מברכתם גם הוא יבורך ועי"כ יאריך ימים לזה אמר הכתוב ואברהם זקן ובא בימים וע"י מה זכה לזקנה ובא עם הימים שהיו קצובי' לו בעת הוולדו כמ"ש ויום המות מיום הולדו מלא קיצר את פתיל חייתו ע"י קנאה והוא ע"י שד' בירך את אברהם בכל כלומר בכל אדם שנתברך שמח גם הוא עד שבברכת אחרים גם הוא נתברך ביחד עם כל אדם אשר נתברך. - ונגד התאווה שמוציאה ג"כ את האדם מן העולם קודם זמנו התקנה לכבוש את תאוותיו במתג ורסן לזה הוסיף הכתוב לאמר כי גם עבדו זקן ביתו וזכה לזקנה טובה כי הי' מושל בכל אשר לו שמשל וכבש את תאוותיו ע"כ חי כל ימי חלדו באין מגרעת ולזה הוסיפה המסירה אם רוח המושל יעלה עליך שיש בכחך למשול על התאוה ביד חזקה אז מקומך אשר נועד לך ביום הוולדך אל תכח לעזוב אותו קודם זמנו כ"א תעמוד חי כל הימים אשר ניתנו לך: עוד י"ל עפ"י מ"ש בלוח ארז וילך לפרש מאמר חז"ל הצדיקים ימיהם מתים לפי שמברכי' יוצר המאורות ומעריב ערבים, שהכוונה לפי שמקבלי' הכל בשמחה בין כשהשמש זורחת עליהם להצליחם ובין כששוקעת שמש הצלחתם מברכי' על הרעת כמו שמברכי' על הטובה עי"ז לא יקופד פתיל חייתם קודם זמנו עיי"ש באריכות ע"כ אמר ע"כ זכה א"א לזקנה בשביל שבירך את אברהם בכל בידעו כי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד ע"כ הכל הי' לו לברכה ולא לקללה ועל הכל הודה לד' כי טוב ועי"ז האריך ימים ושנים:

עוד י"ל כי בימי נעוריו הי' לו לאאע"ה מלחמת היצר כמו שאר בנ"א ע"כ אף שכבש אותו לרוב פעמים מ"מ אין אדם צדיק בארץ אשר לא יחטא לפעמים גם הוא נפל כרע שדוד לפניו ע"כ אף שרוב מעשהו של אותו צדיק היה לברכה אבל עכ"פ לא ימלט שמיעוטם בעת אשר לא שלט ברוחו לא לברכה היו אבל לעת זקנתו שכבר הגיעו הימים אשר אין בהם חפץ ורצון היצ"הר וכבר לבו חלל בקרבו אז לא רק רוב מעשיהו הי' לברכה כ"א "כל" מעשיו שווין לטובה ולברכה ואחרי שאמרו חז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על היצ"הר ונוח להם לצדיקי להיות להם מלחמה תמידית עם יצ"הר כי לפום צערא אגרא ע"כ אמר אל היצ"הר שהי' מתחלה כאדון ומושל עליו ולע"ע הי' עבדו וכפוף תחתיו וזהו עבדו שהי' ע"ע המושל בכל אשר לו שים "נא" לע"ע שאין מן הצורך לי להלחם עמך ידך וכחך תחת ירכי הוא זרעי ויוצאי חלצי שהם עוד בימי נעוריהם והמה ילחמו אתך עד אשר גם הם ימשלו בך:

עוד י"ל בכוונת המסורה הנ"ל עפמ"ד במדרש שנדיב א' נשבה בנו יחידו ורצה להבטיח שאם אולי יחזור לביתו לא יקח העבד לעצמו את כל הנכסי' או יבזבז אותם ע"כ בתחבולה עשה שכתב כל נכסיו לעבדו ורק התנה עמו שאם ישיב בנו לביתו אז ג"כ המתנה קיימת רק שהבריר' ביד בנו לבחור לו דבר א' מכל נכסיו איזו שירצה ועי"כ השגיח העבד על הנכסים בעינא פקיחא אחרי שבדעתו שישארו לו אף לאחר חזרת הבן לבית אביו שהרי לא יוכל ליקח לעצמו עפ"י התנאי רק דבר א' ולא יותר והשאר יהי' לעבד לנחלה והשיאו עצה את הבן כשבא לביתו שאותו דבר א' שיבור לעצמו יהי' העבד בו יבחר לקח אותו וממילא קנה כל נכסי אביו כי מה שקנה עבד קנה רבי וה"נ יק' דהאיך הניח אאע"ה למשול את אליעזר עבדו בכל אשר לו אולי יאמר העבד שהכל שלו ויבריח את יצחק מנכסי אביו אבל דכיון דמה שקנה עבד קנה רבו לא יועיל לו ערמומיתו לז"א אם גם רוח המושל יעלה עליך העבד שתרצה למשול ולשלוט בנכסי אברהם כאדם העושה בשלו לא יועיל לך כי מקומך שאתה עבד אל תנח א"א לך לעזוב אותו אם אין בידך שטר שיחרור וע"ז סמך אברהם והניחו למשול ומורא לא עלה על ראשו: ויאמר העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי וכו', כי מצות כיבוד אב היא מצוה יקרה ונכבדה ע"כ ירא העבד אולי רבקה לא תרצה לעזוב את אבותיה ולהפריע מצות כיבוד אבל אחרי שנאמר באאע"ה לך לך מבית אביך ואמרו חז"ל שא"ל הקב"ה לך אני פוטר ממצות כיבוד או"א כי מי שרוצה לכנס תחת כנפי השכינה כבוד שמים עדיף מכביד הוריו ע"כ הבטיחו אברהם שלא יירא מזה כי הצדיקת אשר יוכיח ד' לבנו לא תחוש על הפרידה מאבותיה כי יצא הפסדה בשכרה שתזכה להדבק בזרעו של אברהם אבינו כי אלקי השמים אשר לקחני מבית אבי ופטר אותי ממצות כבוד גם אותה יפטור:

שים נא ידך תחת ירכי ואשביעך בד' אלקי השמים ואלקי הארץ, ולהלן פסוק ז' אמר רק אלקי השמים וחילק בעוללות אפרים בין קודם לאחר מילה ועפ"ד בקדש י"ל עפמ"ש בלוח ארז יתרו שאין אנו ראויי' שהקב"ה בעצמו ובכבודו ישגיח על קרוצי חומר רק כשאנו מקדשי' גם את גופינו קדש לד' אז ד' אחד לשם ולתפארת ולתהלה ואחרי שע"י המילה גם גופינו נזדכך למעלה בקדש ע"כ אחרי שא"ל שים נא ידך תחת ירכי שמל את עצמו ד' הוא גם אלקי הארץ להשגיח עלי אבל בעת אשר לקחני מבית אבי ולא נמלתי שעדיין לא הייתי כדאי שהשי"ת בעצמו ישגיח על הארץ ולא נקרא רק בשם אלקי השמים: וילך וכל טוב אדוניו בידו, עפמ"ש בלוח ארז מטות לפ' מ"ש ותלד אשת אדוניו וכו' ויתן לו את כל אשר לו, שכל זמן שהי' ערירי בלא בן מה בצע לו אם ירבה כחול כסף וזהב כי כל עיקר הצלחת האבות הוא אם תחת אבותיך יהיו בניך כמ"ש מה תתן לי ואנכי הולך ערירי וזהו ויתן לו כלומר הבן הנולד הלא נתן לאברהם את כל אשר לו לאברהם כי רק ע"י לידת הבן היה לכל אשר לאברהם שיווי וערך ולא מקודם ע"כ כשהלך אליעזר לבקש זיווג הגון לבנו יחידו של א"א כדי שיראה בנים לבניו בעת ההיא היה בידו של השליח כל טוב אדוניו שאם יצליח בדרכו זה אז גיל יגיל אבי צדיק וישבע נחת בהצלחת בכו אבל אם ח"ו לא יגיע למטרת חפצו אז גם לאאע"ה יגרע חלקו ונחלתו כי במה נחשב הוא ע"כ כל טוב ארוניו שיהא טוב לאדוניו אברהם הי' בעת ההיא בידו של עבדו זקן ביתו כי הוא הי' כעת המושל אם לשבט אם לחסד בכל אשר לו לא"א:

אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי עפ"י מה שנחלקו אי כובש עדיף מי שצריך להרגיז תמיד יצ"ט על יצר הרע או מי שלבו חלל בקרבו ושבתה מלחמת היצה"ר ואם האחרון חביב הלא טוב יותר שיצחק ילך אל ארץ הכנעני לשכון שם עם עם כבד עוון ושם יורה גדלתו ויבוא על שכרו שיקיפוהו מרעים ובכ"ז הוא יעמוד חי בצדקתו ותומתו אבל אחרי שאמר לו השי"ת לאאע"ה לך לך מארצך והפרד חץ קהל מרעים וזה מוכח שטוב יותר לעזוב את הרשעים מללחום עמהם וז"ש אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי באמרה שטוב יותר שיצחק הצדיק ישכון כבוד בארצינו וילחום מלחמת מצווה וע"ז השיב לו אאע"ה ד' אשר לקחני מבית אבי ומזה מוכח שלא טוב לגור באהלי רשע וגם אחז"ל שהמלאכי' קודמי' במעלה לפי שאין להם אלא לב א' ואין באחיהם מלחמת היצר ומזה מוכח ג"כ שטוב יותר מי שלבו חלל בקרבו ע"כ אמר הוא ישלח מלאכו לפניך כלומר המלאך שהוא קודם במעלה וזהו לפניך ע"כ גם רבקה הצדיקת תסכים לזה שתבוא הנה ולא שיצחק יבוא שעה:

וישם העבד את ידו תחת ירד אברהם וישבע לו על הדבר הזה, עפ"י מה שהקשה רמב"ן למה השביע את עבדו ולא צווה לבנו בעצמו שלא יקח אשה מבנות הכנעני ונר' שאאע"ה רצה על כל פנים שיהי' הדבר הזה בשבועה ואלה חק ולא יעבור בשום אופן מטעם הכמוס אצלו ע"כ לא רצה לסמוך על ציוויו ליצחק בלא שבועה ולהשביעו לא רצה שלא רצה לפגוע בכבודו שחושדו שבלי שבועה לא יקיים מצות אביו עליו ע"כ השביע את עבדו, שאין בזה לעבד פחיתת כבוד אם אדוניו משביעו ובטוח הוא שיעשה כמושבע ועומד עיין רמב"ן ויחי גבי שעועת יעקב ליוסף וז"ש וישם העבד את ידו לשבועה נתחת' ירך אברהם במקום אשר יוצא יריכו הי' לו להשביע תחתיו ובמקומו שם העבד את ידו לבטחון והטעם וישבע לו על הדבר הזה בשביל שרצה אאע"ה בשבועה דווקא ויוצא יריכו לא רצה להשביעו שלא לחלל כבודו:

הקרה נא לפני היום ועשה חסד לשון הקרה הקשה י"ל עפמ"ש בשל"ה הקדוש ובתורת חיים לפי אחז"ל כך עלתה במחשבה לפני שהקב"ה חישב לברוא אס העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים ושיתף עמו מדת הרחמים אבל הצדיקים שיש בכחם לעמוד במדת הדין לבד נשאר הדבר כמו שעלתה במחשבה לפניו ית"ש ע"כ נידוני' במדת הדין א"ד ז"ל וכ"ז בתמידות הם מתנהגים במדת הדין אבל לפעמים באקראי גם הם צריכים למדת הרחמים עליהם להתגלגל אם צריכים לנס גדול לזה אמר אף שאדוני הצדיק תמיד יוכל לעמוד במדת הדין בכ"ז באקראי בעלמא עשה עמו חסד:

ויאמר ברוך ד' וכו' ותרץ הגערה ותגד לבית אביה עפ"י מ"ש י"ל אקרא דותגד לבית יעקב דברים הקשין כגידין ה"נ י"ל אחרי שבבית אמה לא הורגלו להודות את השם על כל הטובה שעשה להם ואליעזר תיכף פתח בברוך ד' ע"כ הגידה הצדיקת דברים קשין כגידין ראו מה בין עבד אברהם בינינו:

ויאמר עבד אברהם אנכי - עפ"י מ"ש המפ' אנכי עומד בין ד' וביניכם שהגוף הנקרא אנכי הוא המסך המבדיל בין האדם ובין ד' שלא יוכל לראותו וחי אבל רואין בשעת מיתתן כמ"ש רז"ל כשהגוף אשר הוא חוצץ בינו ית"ש לבינינו לעפר ישוב ואחר שהעבד הנאמן רצה מתחלה לספר בשבחו של אדוני שהוא רם ונשא וגבה למעלה ואיננו עבד לתאוותיו כ"א אדרבה הגוף הוא עבד כפוף לאדוניו הנשמה ולכל אשר תחפוץ תנונו ע"כ אמר "שאנכי" והוא הגוף הוא עבד כפוף לאברהם:

וד' בירך את אברהם בכל, י"א שלא היתה לו בת ואחרים אומרים בת היתה לו ובכל שמה עיין לוח ארז מ"ש וכעת נראה עפ"י ששמעתי מפ' כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון כי המעשים והפעולות שהאדם עושה נקראו תולדותיו כמ"ש תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים והנה המצות אשר יחיו את בעליהן ובונים אותם בנין עד יקראו בשם בנים אבל העבירות שמתישי' כחו כנקיבה בשם בנות יקראו ואחרי שעל העובר עבירה נאמר וחטאתי נגדי תמיד אבל מי שעשה מצוה אינו רשאי לזכור תמיד ולהתפאר בעצמו שעשאה כי בנקל להתגאות עי"ז מלסבור שכבר קנה שלימות ולא יוסיף עוד לעלות למעלה בקדש ע"ד שפי' בלוח ארז צריך שיתן עיניו למעלה ע"כ אמר כל הבן הילוד לכם אלו המצות אשר עשה אותם האדם וחי בהם ישליכם בים השכחה כאלו לא עשאה עדיין אבל הבת היא העבירה שעבר תחיון שתהא חטאתו עומדת לנגדו תמיד ע"כ שמעתי וז"ש שלא היתה לו בת כלומר שלא היתה לו עבירה המכונה בשם בת כ"א הי' צדיק תמים במעשיו ורמב"ן פ' לך כ' שיציאת אאע"ה מן הארץ בעבור הרעב תחשב לו לחטאת כי הי' לו לבטוח בד' שברעב יפדנו ממות אבל יש להתנצל וללמד זכית על אותו הצדיק כי מרוב ענותנותו כמ"ש ואנכי עפר ואפר לא חשב את עצמו כדאי וראוי שד' יעשה עמדי אות לטובה לחיותו ברעב כי לא חשב את עצמו יותר משאר בני האדם כ"א כלם יגוועו ברעב גם הוא יהי' כאחד מהם אם לא ישתדל להציל את עצמו ולמצוא ריוח והצלה אשר יעמדו לו במקום אחר וז"ש אחרים היתה לו בת שגם לו הי' חטא אחת המכונה בת כנזכר והוא מה שברח ברעב אבל הסבה היתה "ובכל" שמה שחשב את עצמו במדרגה ומעלה אחת ככל האדם ולא יצא מן הכלל כלו לומר שהקב"ה יפדהו ויחייהו ברעב כ"א כלל את עצמו עם כל בני אדם גם בני איש יחד:

וד' בירך את אדוני מאוד ויגדל ויתן לי צאן וכו' - כי אם האדם מבורך בעושר וכבוד אף שיקרא עתיר נכסין מ"מ גדול לא יכונה רק אם ירים ידו לד' להקדיש את הונו וחילו לד' לדברים טובים ומועילים רק אז יקרא באמתו צדק בשם גדול וזהו וד' בירך את אדוני בכל טוב אבל גם ויגדל ע"י הברכה שהאציל הקב"ה עליו גם גדול יהי' וע"י זה ע"י ויתן לו כלומר אדוני האמור נתן לו להקב"ה שבראשית המאמר את הצאן והבקר הקדשים לד' ועי"כ ויגדל נעשה גדול ע"י עשרו:

ואקוד ואשתחוה וכו' אשר הנחני בדרך אמת וכו'- כי הי' יכול להגיע למטרת חפצו ע"י תחבולות וערמות ושקרים כדרך השדכנים המפליגי' והמגזמים בשבח אשר נכבדות ידברו בו אבל אליעזר לא שיקר מאומה לספר גדולות ונפלאות על יצחק רק האמת לאמתו וע"ז הודה להקב"ה שהנחהו בדרך אמת ובכ"ז השיג את מבוקשו לקחת את בת אחי אדוני לאדוני:

ויאמר שלחוני לאדני ולהלן פסוק נ"ו שינה ואמר שלחוני ואלכה לאדוני, כי כ"כ המפ' דהוי' מסרו לשלוחי הבעל והוי נישואין כדאיתא בכתובות פ' נערה ואחרי שיותרת הכבוד והערך יהיו לנשואין אם יגמרו ע"י האדון הנכבד ולא ע"י השליח העבד ע"כ התנה שלא יחולו עד שיבואו לביתם ותחול רק בעת בואם אל האדון ע"כ אמר שלחוני לאדוני אבל אחרי אמרם תשב הנערה אתנו והי' ירא שאולי יחזרו לגמרי בעת היותם בדרך בטרם יבואו אל האדון ויבטלו הנישואין ע"כ שינה ואמר שלחוני שיהא כמסרו לשלוחי הבעל ותיכף יחולו הנישואין ואני מעצמי אלכה אל אדוני:

אחותינו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שונאיו - כי לא בכח ולא בחיל כ"א ברוחי אמר ד' סוס מוכן למלחמה ולד' התשועה ובלוח ארז פירשתי מאחז"ל כל המשמר את השבת נותני' לו נחלה בלי מצרים שביום השבת שהאדם נח ממלאכה ובכ"ז לא יחסר לו שפע היום המקודש כי ד' נותן לחם יומים ביום הששי ע"כ דומה מה שאדם מרויח ביום השבת בלי שום עמל וטורח לירושה שאדם יורש את מה שעמל וטרח בו המוריש וזהו נחלה וירושה מבלי מצר ועמל והנה אם בנ"י מועטים אז נראה בעליל שרק לד' התשועה כי אין מעצור לו להושיע ברב או במעט אבל בירכו אותה שאף אם תפרי ותרבי עד שתהי' לאלפי רבבה לא יאמר זרעה המרובה באוכלסין שכחם ורב חילם הי' להם לישועה כ"א ידעו שרק ירושה הוא להם מאת הרב להושיע:

ובאו"הח כי שיותר טוב הי' להם שלא יהי' הדבר ולא יקום וי"ל שהם כוונו לקללה ולא לברכה את תהי' משועבדת לאלפי רבבה שכל האומות יעבדו וישלטו בך רק לעת קץ שיכלו ויאבדו הגוים רק אז זרעה יעשה חיל לירש נחלת גוים אחרי בלעו אותם המות לנצח אז יבוא ישראל אחרי מותם רק ליירש כמו כל ירושה שלא תגיע ליורש רק אחרי מות המוריש והקב"ה היפך הקללה לברכה:

בדמש"א פרשתינו הביא מדרש פליאה בזכות שאמרה רבקה אלך זכו ישראל להוציאם ממצרים עפ"י מ"ש באו"הח פ' יתרו לפ' מ"ש אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים שאף שהי' נוח להם לישראל להשאר במצרים ולהיות ש'לטים על שונאיהם אשר ענו אותם ד' מאות שנה אבל אחרי שכל הארצות בנהגו' ע"י מלאכים ושרים כמ"ש אשר חלק ד' אותם לכל העמים ורק ארץ הקדושה עיני ד' אלקיך בה להנהיגה בעצמו ובכבודו ע"כ הוציאם מארץ מצרים שהוא רק בית עבדים מושלת בו והביאם לא"י מקום אשר אדון כל הארץ ימשול בה כמ"ש רז"ל וכ"כ בלוח ארז יתרו שרק אז יזכו ישראל להתנהג ע"י הקב"ה בעצמו אם הם כובשי' את יצרם ומבטלים את רצונם ומתנשאי' למעלה ראש אז ד' אחד לשם ולתפארת ולתהלה אבל אם יחיו חיי בשרים אז לפחיתות כבודו ית"ש יחשב אם הוא בעצמו ישגיח עליהם והנה מה שרבקה עזבה את מולדתה ובית אביה והוא נגד הטבע וממנה ירשו בניה מדה זו לבטל רצונם מפני רצינו ועי"כ זכו שהקב"ה בעצמו ובכבודו ינטלם וינשאם מה שלא עשה כן לכל גוי ואחרי שע"כ הוצרך להוציאם ממצרים מבית עבדים משלו בו וא"כ דברי המדרש ה"ה כמבואר:

ויצחק בא מבוא באר לחי רואי והוא יושב בארץ הנגב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב במסורה שבבעה"ט לפנות ערב ירחוץ במים וטהרו ובבעה"ט כ' ע"ד הרוצה להחכים ידרים ועפ"ד בקדש י"ל אחרי שאסור לעסוק בחכמת חיצונות לעשותן רקחות ונובחים לתוה"ק עד אשר מלא כריסו בברכת ד' היא תוה"ק וכבר נשרש על ברכי התורה והאמונה עד שכל הרוחות שבעולם לא יזיזו אותו ממקומו כמ"ש על הרמב"ם ז"ל אז הותר לו וזהו ויצחק בא אחרי אשר כבר רווה את צמאוני מבאר חפרוה שרים היא תוה"ק אשר כל השואב ממנה לחי רואי רואה את חי העולמים ית"ש רק אח"כ הוא ישב בארץ הנגב להדרים בחכמות אחרות ע"כ לא יצא יצחק לשוח בשדה החכמות ללקוט שם שושנים ופרחים רק לעת ערב אחרי שכבר פנה יומו שהקדיש אותו לתורה ולתעודה כי רק לפנות ערב ירחוץ האדם במי החכמות ובכ"ז וטהור ישאר טהור גברא:

עוד י"ל עפמ"ש בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע איזו יכשר ויש להוסיף שהבנים אשר יוליד האדם לעת זקנתו עלולים להיות טובים מבני הנעורים אחרי שאין לו עד חום היצר כבימי בחרותו ואינו עוסק בפריה ורביה רק לקיים המצוה ולא לתאווה יבקש ע"כ טובים יהיו הנולדים מחיבור כזה אשר כל עיקר כוונתו לשמים ולא למלאות ספקי יצרו וכ"כ המפ' ששדה הוא כינוי לאשה אשר בה יזרע האיש זרע קדש הילולים לד' וזהו ויצא יצחק לשוח ולהתפלל על שדה שלו שיוציא זרע בירך אף לפנות ערב והוא לעת זקנתו גם אז יזרע לצדקה ונתנה המסור' הטעם לזה כי לפנות ערב ירחוץ במים שלעת זקנה ככלות כח התאווה אז ירחוץ במי הטהרה וטהור גברא ועי"כ יוכשר הזרע ביותר לקבל טהרת הקדש:

וי"ל עוד בשביל שכבר פנו ועברו ימי ילדותו ובקר ימי חייו כבר חלף והלך לו ע"כ התפלל שיזמין לו כבר הקב"ה שדה זרע אשר בו יזרע לצדקה, ונ"ל ומה ששהא באמת כ"כ לקיים מצות פו"ר י"ל שהרי בשעת העקידה הי' דינו לשרשו מארץ החיים כאחז"ל שבירך לאחר העקידה ברוך מחיה המתים והי' כקטן שנולד אחר העקידה ע"כ לא נחשבו ימיו ושנותיו רק מאחר העקידה ואילך:

והנה בברכות נ"ו אמרו רז"ל הרואה גמל בחלום מיתה נקנסה עליו וניצול הימנה שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה רנב"י אמר מהכא גם ד' העביר חטאתך לא תמות והוא תמוה עיין רש"י ורש"א ח"א ולחומר הנושא י"ל עפ"י הידוע שלהולכי מדברות צורך גדול והכרחי לגמלים עד שנקראו הגמלים בשם "ספינות המדבר" כמו שבים לא יוכלו לעבור בלי ספינה ואניה ובלעדם נטבע העובר במים רבים כ"כ במדבר א"א לעבור אם לא הי' הגמל המוליך והמביא שם יפם האדם ושם ימות ע"כ הרואה גמל בחלום זה פתרונו שבא במדבר הנורא מקום שאיי' וצלמות וחייתו הי' תלויי' לו מנגד אלא שבא הגמל והוציאו ממדבר מאפילה לאורה ולרווי' אלא שאז"ל כל האומר הקב"ה וותרן הוא וכו' א"כ יק' אם האדם יודע שנגזרה עליו מיתה אז כשהוא חוזר בתשובה יקרע גזר דינו כי תשובה מעברת את רוע הגזירה אבל אם אינו יודע שנגזרה מיתה ממילא אינו שב דהא אינו יודע שהקולר תלוי על ראשו א"כ האיך וע"י מה ניצול ממיתה הנגזרת כיון שלא עשה שום אות לטובה להעביר את רוע הגזירה? וצ"ל דאף שלא חזר בתשובה מחוסר ידיעת הגזירה בכ"ז הקב"ה יודע שיזכה לעצמו לעתיד ע"י מצוות ומעשים טובים אשר בזכותם יחי' ולא ימות ועבור כן הקב"ה ברחמיו צופה עתידות ומבטל את הגזירה וזוכה לו שלא מדעתו עבור העתיד. - ובבני יששכר מאמר אור תורה אות כ"ו פי' כזה דברי' נתרבים ומזה הטעם אף שהקב"ה הגלה את ישראל למצרים למען יזדככו ויתלבנו בכור הברזל ולבסוף אף שלא הסירו סיגם כמ"ש הללו והללו עע"ז בכ"ז הוציאם משם כי חש עתידות למו וידע שלעתיד יטהרו ויקדשו א"ע כמ"ש בהוציאך וכו' תעבדון את האלקים וז"ש אנכי ארד עמך כדי לזכותך שתהא ראוי לעלות משם בזכות עצמך אבל ידעתי מקדם ואנכי אעלך שרק רחמי המרובים יעלוך מטיט היון אבל גם זה ידעתי שאם אמנם בעת היציאה לא יהי' בכם כח ואיל לצאת בזכות עצמכם כי אין בכם מעשים בכ"ז בעתיד ע"י קבלת התו"הק "גם עלה" גם עצמיכם תעלו במעלת הקדש והיינו דמייתי ראיי' שאף שלא ידע שמיתה נקנסה עליו ולא הטיב מעלליו בכ"ז ניצול ע"ש העתיד כמ"ש כה אמר ד' אל יעקב אשר פדה את אברהם כמ"ש גם עלה כנ"ל:

והנה רשעים בחייהם קרואים מתים לזה מביא רנב"י ראי' ממה שנאמר גם ד' העביר חטאתך כלומר אף שברוב פעמים רק ע"י תפלה ותשובה מעביר חטא פשע אבל לפעמים גם עבור זה מעביר על חטא וזדון אם גם לע"ע מת אתה ולא חי כמדת הרשעים בכ"ז אם יודע "שלא תמות" עכ"פ בעתיד שתחיי' חיי מוסר צדק ומישרים ותהי' איש חי רב פעלים ושפיר מוכח שהקב"ה דן על העתיד ונוכל לומר שמיתה נקנסה על הרואה גמל וניצול הימנה וזהו וירא והנה גמלים באים ובזה התנצלו א"ע ששהה כ"כ לזווג זיווגו כי מיתה וכו' וניצול הימנו ולא נחשבו לו שנותיו רק מאחר הצלה ואילך:

וי"ל בזה מ"ש בפ' תולדות אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק ויהי יצחק כן ארבעים שנה כפל הלשון מרמז על זה ששני פעמים הולידו אותו הפעם הראשון בעת צאתו מרחם אמו וזהו יצחק בן אברהם והפעם השנית הוליד אברהם את יצחק בעת אשר חשך את ידו לשחוט את בנו וכבר הי' מעותד למות החייהו וע"כ המתין עד ארבעים שנה כנ"ל. - וי"ל בזה בכוונת מדרש ז"ל גיל יגיל אבי צדיק גילה אחר גילה, כי הי' לו שמחה כפולה הפעם הראשון בעת שנולד והפעם השנית כשהחייהו אחרי העקידה, וזהו ויצא יצחק לשוח ולהתפלל על הזיווג והמתין עד עת ערב בשביל וירא והנה גמלים באים שמיתה נקנסה עליו בשעת העקידה וניצול הימנה ע"כ לא יחשבו שנותיו רק מעקידה ואילך:

תוכן העניינים

לוח ארז החדש על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה