אור ברסלב
לוח ארז החדש על התורה החדש על פרשת וירא

לוח ארז החדש על התורה· רבי יצחק קונשטאט

החדש על פרשת וירא

החדש על פרשת לך לך

וירא אליו ד' במדרש רבה הולך צדקות זה אברהם וכו' הוא מרומים ישכון שהגביה הקב"ה מלך ביפיו תחזינה עיניך שנאמר וירא אליו ד' ע"פ שדקדק באו"הח דהו"ל למימר וירא ד' אליו וכ' כי ד' מסיני בא והיפיע מהר קדשו כל זוהר תוה"ק לישראל עמו אשר בחר בו חבל נחלתו ובעת ההיא חשך כסה ארץ וערפל לאמים רק אברהם אבינו בחיר האבות אשר בן ג' שנים הכיר את בוראו וקיים מצוותיו ותורותיו של הקב"ה אף שעדיין לא בא אל אהל מועד אהלה של תורה לפני ולפנים בכ"ז מחזה שדי חזה בטרם לן בעמקה של תורה ועוד לא נפתחו לו שעריה המצויינים ודמה בזה כמו שהשמש נראית מתחלה על ראשי ההרים בעוד שהעמק והגיא ערפל וחשך חתולתם כ"כ שמש ומגן חביון מזו קרנים מידו מתחלה יתראה רק לבני אדם העומדים ברום המעלה בעת אשר אין עוד חזון נפרץ לדרי מטה עוברי בעמק הבכא וז"ש וירא רק "אליו" לבדו ד' שהוא ראה וצפה אותו מרחוק אף שלא ישב עדיין רק שפתח האהל ולא נפתחו עוד לפניו לרווחה שערי תורה ולא נכנס עדיין תוך אהלה של תורה מ"מ בעיניו הלטושים והבהירים כבר ד' אליו יראה ושפיר חזי בטרם הופיע עוד אור ד' על פני תבל ודמה בזה "לחום היום" כמו שחום השמש באה מתחלה על ההרים הרמים והגבוהים כ"כ מתחלה רק אליו לבדו נראה ד' וזהו כוונת המדרש שבשביל שהוא מרומים ישכון ונשא וגבה מאוד ע"כ מלך ביפיותיו עיניו:

עוד י"ל עפמ"ש בלוח ארז לפ' מאז"ל אברהם קרא אותו יראה ושם קרא אותו שלם שאאע"ה העניו בדעתו שאמר ואנכי עפר ואפר חשב בלבו שאין לו שום שלימות שעבורו תכה לגילוי שכינה רק את אשר יבחר בו ד' אותו יקרב אף שהוא חסר השלימות והנה אם העת חם ואומרים (איין הייסער טאג) אין היום בפני עצמו חם משארי הימים רק שזהרי חמה מחממי' אותו ביתר עז משאר הימים אבל ביום עצמו אין חילוק בין קיץ לחורף כ"כ חשב ע"ע בענותו שמה שנראה אליו ד' אף שהוא לא ישב רק פתח האהל ולא נכנס עוד לפני ולפנים כנ"ל בכ"ז ד' אליו יראה כחום היום אף שמעצמו אין בו חמה עזה רק ניצוצי השמש בוערי' בו כ"כ זיו השכינה עליו יראה אף שאין בו שלימות עצמו:

בדמשק אליעזר פרשתנו הביא מדרש פליאה וחפרה הלבנה ובושה החמה לעתיד לבא יבושו חמה ולבנה להעיד נגד ישראל שחטאו ויאמר הקב"ה להם נשים אתם ואין עדות לנשים עפמ"ש בלוח ארז קדושים מ"ש כחום היום מרמז שאברהם אבינו הי' סבור בדעתו שטוב לצדיק אם לא יתערב עם הבריות והוא מרומים ישכון ולא ימוש מתוך האהל של תורה על כן ישב פתח אהלו ולא רצה להתערב עם הבריות ולמד זאת לעשות כן "כחום היום" כמו השמש בטהרתה אינו באה למטה לארץ כא מגבהי שמי מרומים הופיע נהרה על יושבי תבל עיי"ש באריכות והנה מי שמתבודד ופורש מן הבריות בנקל לו שלא יחטא אחרי שאין לו הסתה מחברת בני אדם משא"כ מי שתמיד מצודה פרושה לרגלו ע"י שהוא חי בצוותא חדא עמהם והנה בנשים נאמר כל כבודה בת מלך פנימה והשמש והלבנה נקראים ע"כ בלשון נקיבה כי גם הם אינם יוצאים החוצה כנ"ל כחום היום ע"כ אינם יכולים ללמד חובה על ישראל אשר בכל רגע היצ"הר אורב להם בצאתם החוצה וזהו מליצת המדרש אחרי שנשים אתם כנ"ל. וכל כבודכם פנימה לא תוכלו להעיד נגד ישראל:

ואקחה פת לחם וכו' כי על כן עברתם על עבדכם, במדרש רבה ארי' מיום שברא הקב"ה עולמו הייתם מזומנים לבוא אצלי כמד"א יהי כן ד' עמכם והוא משולל הבנה ולפום חומר הנושא נ"ל עפמ"ש בלוח ארז ויחי לפ' מאחז"ל מלאך א' עומד באמצע הרקיע בשחרית שהמלאך בשביל שהוא מוכרח ונברא בטבע מזו לעשות רצון קונו ע"כ האדם קודם לו במעלה עיי"ש באריכות ובמדרש איתא על ש מלאכים אין להם יצ"הר נאמר וסעדו לבכם שאין להם אלא לב א' ואחרי שאאע"ה ראה שהמלאכים נצבים "עליו" בדעתם שהם גבוהים במעלה ממנו ע"כ אמר להם עפמ"ד בש"ס עובר לישנא דאקדומי הוא כמו עובר לעשייתן וסעדו לבכם בשביל שאין לכם אלא לב א' ואין אתם חוטאים כי רק על כן עברתם אתם קודם ועובר לעבדכם במעלה שלי שני לבבות ולכם רק א' ואר"י שאין זו מעלה כי מיום שברא הקב"ה עולמו הייתם מזומנים לכך והוא ע"ד מלאך א' עומד באמצע הרקיע בשחרית שפירשתי שם שבשחרית והוא בתחלת בריאתו כבר הוא עומד באמצע שלימותו וא"צ לילך בכחו מעלה מעלה כ"א כבר בעת הבראם נבראו בשלימותם והם כמוכרחים וההכרח הלזה לא ישובח וע"ז מייתי ראי' ממ"ש ידי כן ד' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם, ופירשתי כי פרעה חשב בדעתו שהקב"ה לא בחר לו את ישראל לעם סגלתו מאהבתו אותם וע"ז יבטחו שבכל עת יטיב להם כאוהב נאמן כ"א רק לקיים את הברית ואת השבועה שנשבע לאבותינו שלא יעזוב את זרעם לכלותם ע"כ רק לעת ערב אם כבר יעיק עליהם כובד הצרות עד לא יוכלו לסבול עוד אז בע"כ אף שלא ברצונו הטוב כדי לקיים הבטחתו לאבות יעמוד לימינם להושיעם מכליון נצח אבל כיון שבעם אינו אוהב איתם הרעות יהיו למרבה המשרה עליהם יותר מן הטובות ודומה בזה לפרעה שמוכרח לשלח אותם נגד רצונו ע"כ רבו הרעות שקדמו לטובתו ביתר שאת ויתר עז כ"כ הקב"ה לא יטיב עמכם רק מהכרח חשביה שנשבע לאבות ע"כ ראו כי רעה נגד פניכם וז"ש "יהי כן ד' עמכם" באופן זה יהי' ד' עמכם להטיב לכם כאשר אשלח אתכם כמו שאני לע"ע מטיב עמכם והוא על חפי ועל חמתי כ"כ הקב"ה לא ייטיב עמכם רק בשעת ההכרח - ושפיר מייתי המדרש ממקרא זה לראיי' שההכרח לא נאוה לו תהלה: ועפי"ז י"ל מ"ש ואקחה פת ולא אמר ואתן פת עפמ"ש שהנתינה לחשוב נקראת לקיחה ע"כ כתיב ויקחו לי תרומה ולא ויתנו כי הנתינה מקרי לקיחה ע"כ באמרו וסעדו לבכם שאין לכם יג"הר ואתם חשובים ע"כ על הנתינה לכם אשר בה אתכבד אומר ואקח כי לקיחה היא:

יקח נא מעט מים וכו', רש"י פי' שהשתחוו לאבק שברגליהם ובוודאי אין הדברים כפשוטן כי מי פתי יסור הנה להשתחוות לאבק שברגליו אבל רומז על אותן האנשים הבוטחים על חילם על מעשה ידיה ועל מה שרגליהם ירוצו ולא ייעפו לאסוף ולכנוס וזהו הוא אלקיהם ולא יאמינו שלשוא שקד שומר אם ד' לא יצוה את ברכתו ממעל כ"א הם משתחווים לאבק שברגליהם ממה שואילו ברגליהם טרחתם ויגיעתם הוא אלקיכם. כי לא יאמינו שאם ד' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו והנה אמונה טפילה ומטופשת הלזו לומר שכן כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל נוכל לבטלה אם לא יקח רק מעט ממימי התורה והחכמה וידיעה מועטת אשר ישאבו ממקור החכמה והבינה יספיק כל צרכו לבער ולכלות אליל זה למען כליל יחלוף ולהשען תחת העץ חיים הוא תו"הק וידעו ויבינו כי בחשיכה התהלכו ומד' מצעדי גבר כוננו וזהו יקח רק מעט מים להעביר אוולת זו מן הארץ ותשענו בכל כחכם החת העץ חיים הנ"ל:

וסעדו לבכם במסורה שבבע"הט שיתו לבכם לחילה וראיתם ושש לבכם עפמ"ש רש"י שאחר שאכלו ושתו אמר להם ברכו למי שאכלתם משלו וכבר פי' מ"ש רחצו רגליכם מן הע"א נמצא שלא לבד מזון הגופני השפיע להם בטובו כ"א גם לחם מן השמים מזון רוחני להחזקת נפשם והנה מזון גופני לא יספיק רק להשביע נפש רעבה לפי שעה אבל לא לזמן מרובה כי ירעב מחדש אחרי שנתעכל מזונו לא יועיל לו מה שאכל מקודם אבל מזון רוחני תשאר בנפשו לנצח:

ועד"ז פי' מ"ש בפ' המן הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו - שלמשה ואהרן הגדולים בעם הוה המן לחם מן השמים ולא ליום או יומים הועיל להם כ"א לנצח נשאר בהם פעולתו המזככת והמטהרת אבל ויצא "העם" שאינם נכנסים ללקט ניצוצי האורה הטמונים במן כ"א רק כלחם גופני הוא להם ע"כ לא ילקטו רק דבר יום ביומו אבל לא יועיל גם לימים הבאים ע"כ אמר כאן אחרי שאני נותן לכם עם המזון הגופני גם מזון רוחני ע"כ לא רק לשעה חדא תסעדו כ"א וסעדו לבכם מזה המזון גם "אחר תעבורו' מכאן ישאר בכם אותו לטובה ע"כ אחז"ל ע"ז הדא פתא מזונתא דלבא לא לבד לגוף הוא זן ומפרנס כ"א גם ללב ונפש והנה המזון הגופני אין לו יסוד ובסיס חזק וקיים כי הוא חולף ועובר אחרי שנתעכל אבל מזון הרוחני יש לו כן ובסיס נכון לא ימוש לנצח ע"כ אמר כי על "כן" עברתם לא רק בשביל מזון הגוף שיסודו חלש ורעוע כ"א על בשביל מזון רוחני שיש לו כן ויסוד חזק ואמיץ עברתם על עבדכם והנה עיני ולבא סרסורי דעבירה. כי הלב חומד להנאת הגוף אבל מי שנהנה בהנאת הגוף גם הנאת הנפש כנ"ל כי יבוא ע"י הנאה הגוף להודות ולהלל לשמו הגדול המשביע לכל חי רצון אז גם הלב הוא אמצעי להשלים את עצמו על ידו כמ"ש ויאכל בועז וייטב לבו ואחז"ל שבירך על מזונו ברוך הטוב והמטיב, הכוונה שע"י אכילה לא לבד גופו החומרי נתחזק כ"א גם לבן רוחו ונשמתו היטבו ע"י הנאת הגוף כי הם הובילוהו לברך להשם הטוב והמטיב וזהו אם סעדו לבכם גם אחר תעבורו אז שיתו לבכם לחילה גם הלב יעשה חיל לרכוש על ידו מעלות רוחניות והמפ' כ' ששמחה תקרא הנאה גיפכי' וששון הנאה רוחנית וזהו וראיתם ושש לבכם החומד לתענוגי הגוף לא רק שמחה כ"א גם ששון רוחני יהי' לו:

ויאמר מהרי שלש סאים, מכאן אחז"ל שאשה עיניה צרה באורחים, ונראה שע"כ אמר מהרי עפמ"ש רש"י בעקידה "ויהי ביום השלישי" כדי שלא יאמרו הממו וערבבו ואלו הי' לו שהות להמלך אל לבו לא הי' עושה א"כ ה"נ אחרי ידעו שאשה עיניה צרה ע"כ אמר מהרי בחפזון כדי שלא תהא לה שעות להמלך אל לבה:

ועד"ז י"ל מ"ש פ' בא וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים וכו' ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא לד', ובמסורה שבבע"הט כי בחפזון יצאת. כי לא בחפזון תלכו כי אחז"ל שהאוכל פסח לשם אכילה גסה נאמר עליו ופושעים יכשלו בם ע"כ להורות שאוכלו לשם שמים ולא להנאת הגוף צריך לעשות מעשים כאלו לאכלו חגור מתנים ומנעלים ברגליהם ומקלם בידם שהוא שלא כדרך האוכלים למעדנים אשר ישבי בהסבה בהתרת האיזור ובחלצת המנעלים (קאמאד, בעקוועם) וכ"ז הוצרכו להורות שכוונתם רק לשמים בשביל שנאמר כי ביד חזקה הוציאך ופי' בלוח ארז לא שנגד מצרים הוצרך ליד חזקה כי ברוח שפתיו יכול הקב"ה להמית רשעי מצרים רק בשביל שישראל לא רצו לצאת בנפש חפיצה כמ"ש זכרנו את הדגה וטוב לנו עבוד את מצרים ע"כ יצאו ישראל במהירות וחפזון כנ"ל למען לא יהי' להם זמן ועידן לחשוב מחשבות אם לצאת או לא לזה אמר ע"כ תאכלו אותו מתניכם חגורים שלא כדרך האוכלים להתענג וגם תאכלי אותו בחפזון שלא כדרך האוכלי' לכוות בתענוגים למען יוודע ברור כי פסח הוא לד' שאתם אוכלים אותו לש"ש והוסיפה המסורה לתת טעם לדבר שהוצרכו לידים המוכיחות האלה כי בחפזון יצאת ממצרים על שהיו פוסחים על שתי הסעיפים אם לצאת או לא והוצרך הקב"ה למהר הוצאותם אבל לעתיד לבא נכסיף ונשתוקק לעלות לציון ברנה ולא נצטרך למהירות ע"כ "לא בחפזון תלכו". ובפשוט י"ל כי מי שהורגל להיות נדיב הוא נותן במדה ובמשקל במקום הראוי מתנה הראויי' אבל מי שאינו רגיל בכך רק שההכרח יאלצהו לצאת חוץ מגדרו לקבל אורח לא ידע האיך לנהוג ונותן יותר מן הראוי ע"כ כיון שהוא אמר קמח והיא הוסיפה על המדה לתת סולת מכאן שאינה רגילה בהכנסת אורחים בשביל שעיניה צרה: וי"ל בזה דרך צחות מ"ש להלן ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה ארח כנשים, שאף שלא הוציאו רז"ל את שרה הצדיקת מן כלל הנשים שעיניהם צרה באורחים בוודאי לא היה כן רק בימי נערותה אבל אחרי זקנותה ובאה לכלל דעת יתירה עד שאברהם אבינו היה טופל לה בנבואה כאז"ל אין ספק שידעה והכירה גודל מצות הכנסת אורחים וקבלה אותם בסבר פנים יפות ומאירות ויצא מן הכלל הזה וזהו ואברהם ושרה זקנים לעת זקנתם שהכניסה דעת זקנים חדל להיות לשרה אורח שתהא עיניה צרה בו כנשים האחרות אשר לא הגיעו למעלתה בקדש כ"א האורח אשר בזמנו בא אליה נכבד הי' בעיניה:

ותצחק שרה בקרבה וכו', כי אם לאדם זקן בא בימים יוולדו לו בנים לא לטובה גמורה יחשב לו כי בטרם יגדלו הנערים על ברכי אביהם יאספו הזקנים אל עמיהם וישארו הבנים יתומים בלי אב המגדלם ומחנכם ע"כ לא האמינה שרה לשמועה טובה כזה אשר היא אלי' יקוץ בה כי אולי לא תזכה לגדל צאצאי זקנתה על ברכה וברכה אין כאן ואמרו חז"ל כשנגלה הקב"ה בנס נגלה כזקן בעל הרחמים ומדרש רבה פרשתנו פי' ואדוני זקן הוא הקב"ה ע"כ צחקה שרה לשמועת בשורת הבנים ואחרי בלותה תהי' לה עדנה אחרי שאדוני היא הקב"ה הוא זקן בעל הרחמים אין זו ממדת הרחמים ורש"י פי' לקמן וכן ת"א האף תספה מלשון אף וחימה וז"ש למה זה צחקה שרה לאמר "האף" אמנם אלד ואני זקנתי שהיא בדעתה שרק מדת האף ורוגז של הקב"ה יהי' אם אלד ואני זקנתי:

עוד י"ל ויתיישב השינוי שאחז"ל מפני דרכי השלום שהיא אמרה ואדוני זקן והקב"ה אמר ואני זקנתי ונ' כי הקב"ה הי' יכול לעשות הנס שתלד לעת זקנתה בשני אופנים או שתשאר בזקנותה ובכ"ז תלד או שתחזור לנערותה ואח"כ תלד ואחרי שלמעט בניסא עדיף ואין הנס גדול כ"כ שזקן בא בימים יחזור כח עלומיו ויחדש כנשר נעוריו ממה שישאר זקן ואפס כח ובכ"ז יוליד ע"כ עשה הקב"ה באמת כן שהחזירה לנעוריה והיתה לה עדנה כנערה וע"ז צחקה שרה שראתה בעצמה ובבשרה שחזרה לנערותה והי' לה חמדה ותאוה כנשים הצעירות אבל אאע"ה הלא נשאר זקן כמקדם ויצטרך לנס גדול שבזקנותו וכבר הגיעו הימים אשר אין לו בהם חפץ ותאוה אל מער איש ולויות בכ"ז יוליד את זה חשבה מן הנמנע כי מבשרה חזתה שאין רצון הקב"ה לעשות כ"כ נגד הטבע וזהו שאמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה כפירש"י צחצוח בשר ואני מודה על נס כזה שחזרתי לנעורי אבל ואדוני זקן כמאז ומקדם וא"כ יצטרך לנס גדול שישאר זקן ובכ"ז יולד? וי"ל הטעם שעשה ד' כן שהחזיר את שרה לנערותה ואברהם אבינו נשאר זקן כיון שהקב"ה שהזרע קדש אשר יצא ממעיהם יהי' בן זכר יצחק אבינו ע"כ השכיל ד' לעשות כן עפ"י מ"ש חז"ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר" ע"כ נתן לה כח עלומים וחמדת נשים והוא נשאר זקן שעי"כ היא תזריע תחלה באחרי שהיא כילדה משתוקקת לבעלה והוא מזריע זרע אחריה כי אין לו חפץ ותאוה כמוה ע"כ אמר ד' למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי הכי הייתי יכול לילד אם הייתי נשאר במעמד זקנתי הלא הקב"ה החזיר אותי לנעורי למען לא יגדל הנס כ"כ וכמו שאני לא יכולתי לילד אם הייתי נשאר במעמד זקנתי כ"כ גם אישי לא יוכל להוליד אבל באמת אינו כן היפלא מד' דבר הלא הוא ית' הי' ביכלתו להפליא לעשות שתשארו שניכם זקנים ובכ"ז תלדו ומשלא עשה כן כ"א החזיר את שרה לנערותה הוא בשביל למועד וכו' ולשרה "בן" דייקא ולזה צריכה היא ולא הוא לחזור לנערות כדי שתזריע היא תחלה וז"ש להלן ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו, שע"כ נולד בן בשביל שהוא נשאר זקן והיא הזריעה תחלה:

ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה וכו', על קו' רמב"ן על צדיקת כזו איך תכחש ותדבר כזב י"ל עפמ"ש באו"הח שמה שהקפיד הקב"ה על צחוק שרה ולא על של אברהם הלא שניהם צחקו כי הוא צחק מתוך שמחה על הבשורה טובה אבל היא בשעת הבשורה לא שחקה כי עוד הסתפק' אם יעשה ד' את דברו הטוב ורק אחרי ראותה שהיתה לה עדנה אם הבנים גם היא שמחה אבל הראתה בספיקה זו חסרון בטחון בדברו הטוב כדברי חז"ל ויש להתנצל על אמנו הצדיקת שע"כ לא שמחה בעת הבשורה כמ"ש ביעקב ויירא אף שהובטח מהקב"ה מ"מ שמא יגרום החטא כדאמרו חז"ל וגם היא יראה כ"כ אף שדבר ד' לטובתה מ"מ שמא יגרום החטא ואחרי שזהו מדה נפלאה במעלת העניוות לירא גם אחרי הבטחת הקב"ה היא בענוותכסתה לא רצתה לגלות שהיא במדרגה רמה כזו ע"כ שתקה ולא אמרה טעם שלא שחקה תיכף בשעת הבשורה וזהו ותכחש שרה את זאת כחשה והכחידה תחת לשונה לאמר "לא צחקתי כי יראה" שע"כ לא צחקה כי יראה שמא יגרום החטא כ"א אברהם אבינו יתלה שע"כ לא שמחה בשעת הבשורה בשביל שאינה שמחה כלל ללדת לעת זקנתה אולי לא תוכל לחנכו ולגדלו על ברכה כנ"ל וע"ז השיב לה אאע"ה "לא" כן הוא כי רק מיראת חטא ומצדקתך לא צחקת אבל לא שאין אתה שמחה לחבק בן שהרי "כי צחקת" אחרי רואך שנתקיימה הבטחת הקב"ה ולא גרם החטא לבטלה צחקת באמת מזה נראה בעליל שרק יראתך את החטא היא גרמה לשחוק:

ואברם יהיה לגוי גדול ונברכו בו כל גויי הארץ וכו', כי בעת אשר אומה תפרוץ לרוב ותעלה מעלה ברב כחה וחילה אז שכיניהם היושבים ממולה הם יראים וחרדים ממנה אולי גם אותם ילחכו כלפוך השור ויבלעום ויקחו את ארצם מידם ע"כ גדולת והתנשאות עם אחד לקללה תחשב להעמים האחרים השוכנים סביבותיו אבל אאע"ה הובטח שאם גם הוא יהיה לגוי גדול ועצום בכ"ז לא יפחדו ויראו האומות אחרות אולי יבולעו מהם ויכוחדו מגוי כ"א אדרבה ונברכו בו כל גויי הארץ מברכתו גם הם יבורכו ולא יחמוד איש אברהם את ארצם לקחת לו לאחוזה והטעם כמ"ש "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" ששאר האומות אשר העודהם עלי ארץ להרחיב את גבולם ולכבוש גוי וממלכה מהם יש לירא באמת שאם יגדלו וירימו ברב כח ואיל אולי יגרשו את שכיניהם מן הארץ ישבו בה אבל ישראל עם קדוש לאלקיו לא ישתדל אחרי שבנו מושלים למשול בכיפה על גוי וממלכה יחדיו כ"א כל מטרת חפצם לתתן עולם במלכות שדי להורות כל יושבי תבל ללכת בדרך ד' הטוב והישר ומה להם לכבוש ארצות ומדינות אחרי שאין זאת תעודתם ותכליתם וע"ז נאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך שבעת אשר ישראל יעשה חיל ויגבר למעלה ראשו ויראו כל עמי הארץ מפניהם אולי יכחידום אז יראו כי לחנם מגורתם ופחדם כי לא זו תעודת ישראל עלי ארץ לכבוש ארצות כ"א רק שם ד' נקרא עליהם לפרסם ולקדש את שמו הגדול ברבים ע"כ לא ייראו ולא יחתו מהם ע"כ אמר ד' לאאע"ה שמפני זה אף שתהי' לגוי גדול ועצום בכ"ז לברכה ולא לקללה תחשב זאת להאומות האחרות כי ידעתיו תעודת ישראל הוא ושמרו דרך ד' לשמור ולנטור את כרם ד' צבאות ואת דרך החיים לעשות צדקה ומשפט ולא ירעו ולא ישחיתו לכבוש ארצות גוים: וי"ל בזה דברי המדרש רבה פ' תולדות ששאל הגמון א' מי יתפוס המלכות אחרינו וכ' לו וידו אוחזת בעקב עשו, כי עשו וסייעתו יבזו אחת העם אשר לא ישתדל בכל מאמצי כחו לכבוש גוים וממלכות וכל תשוקותיו חפצו ומגמתו רק להיות ממלכת כהנים להורות כל יושבי תבל דעת ויראת ד' וישראל הוא עם כזה אחוז בחבלי האידעאליזמוס אשר עשו דורך ברגליו דרך בזיון ע"כ על שאלת ההגמון מי יתפיס המלכות אחרינו אשר תוכה רצוף החשד שישראל רוצה לרדות בעמים ולמשול ביד חזקה על הגוי' כטענת שונאינו ומנדינו השיב לו שאין הדבר כן שישראל אינו רוצה לכבוש תחת ידו כ"א הוא תופס ואוחז באידעאליזמוס אשר הוא חרפה ולעג לעשו אשר על חרבו יחיה וזהו וידו של יעקב אוחזת במה שעשו דורך בעקב עליו: וי"ל בזה מ"ש להלן בפ' העקידה וירש זרעך את שער אויביו והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי, אחרי שאין רצונינו לכבוש ארצות אף שיהי' לנו כח וגבורה לקחת עריהם מידיהם בכ"ז אם גם כבר גברנו על אויבינו עד ששערי המדינות יהיו פתוחים לפנינו לרחבה עד שבנקל נוכל לבוא לתוכם להאחז בם בכ"ז לא נעשה כן כ"א נסתפק בזה שהראינו לאו"ה כחינו וגבורתינו ודי לנו שנעמוד על השער ולא נבוא פנימה להוריש את יושביה וזהו ויירש זרעך את שער אויביו שיסתפק לבוא שערי העיר ולא לכנס לתוכה ועי"כ שלא נקח עריהם מידיהם גדולתינו לא לקללה תהי' להם כ"א והתברכו בזרעך כל גויי הארץ והטעם בשביל שאנו ממלכת כהנים כנ"ל ורק הקול קול יעקב וזהו עקב אשר שמעת בקולי ואין לך תעודה אחרת רק להשמיע בשער בת רבים דברי אלקי' חיים ומלך עולם:

עוד י"ל עפמ"ש בלוח ארז הברכה לפי מ"ש ברך ד' חילו ופועל ידיו תרצה מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון, כי אומות העולם ע"י שרואים שהם לע"ע ברום המעלה וישראל בשאול תחתיה הם סוברים שהם כעת ברוכי ד' ובהם בחר יה ולא בישראל לעם סגלתו אשר אין לו עוד חפץ בהם אבל באמת אינו כן כ"א מה שישראל שרוי' כעת בצער ועוני הוא רק בשביל רוע מעלליהם ומפני חטאיהם גלו מארצם ח"ש על שברך ד' את ישראל רק אם הם חילו ועושי' חיל לתורתו ולעבודתו ורק אז ירצה בהם אם פועל ידיהם כוננה עליהם כמ"ש בס' כנף רננים שע"כ ישראל נמשלו לגפן אשר לא יתן פריו רק ברוב עבודה ע"כ מחץ מתנים קמיו ומשנאיו שהם שונאי ישראל "מן יקומון" ע"י שרואים שהם קמו ויתעודדו בזה נמחץ טעותם ע"י שאנו יודעי' שרק ברך ד' חילו כנ"ל עיי"ש באריכות ואחרי שבנין התפעל מורה על דבר שנראה ואינו אמת כמו מתרושש מתעשר ע"כ אמר והתברכו בזרעך כל גויי כי כפי הנראה האומות העולם הם כעת המבורכים ולנו עם סגלתו העוני והמצוק חבל נחלתינו וזהו והתברכו שנראה שהם מבורכי' והטעם בשביל שהם בני בליעל אין הקב"ה מקפיד עליהם כאחז"ל אומות העולם חוטאים ואינם לוקים אבל אם זרע בירך אבותינו הקדושי' חוטאים ולוקים ויפקוד על עוונם כדברי השל"ה הק' הידועים אקרא דוזכרתי את בריתי הנאמר בתוכחה ע"כ אנו סחופים עקב אשר שמעת בקולי וגם לזרעך אחריך ראוי ללכת בדרכיך ע"כ אם יפנו אלי עורף אעזבם ויהיו בדיוטא התחתונה ע"כ ישלו האו"הע נפשם כי הם המבורכים ולא אתם:

עוד י"ל וירש זרעך את שער אויביו כי שונאי ישראל מדרכם להכניס עין הרע באחזתינו ומוסיפי' על אחת שבע להעריך אותנו כעשירים בעלי הון עתק ע"ד מברך רעהו בקול גדול קללה תחשב לו ובעינינו אנו רואים האנטויסאמינוען שבזמנינו מגזימים להפליג בעושר של ישראל באמרם שיש לנו אחוזה ונחלה אשר לא יספר מרוב ומחשבתם הרעה כדי שעי"ז יטילו קנאת ושנאת העמים עלינו והנה אקרא דוימצא מאה שערים פי' חכז"ל מלשון שיעור ואומדנא ע"כ הבטיח הקב"ה את אברהם אבינו שבאחרית הימים מה שהוא רק בשערי אויביו שהם בעיניהם הרע משערי' ואומדי' בדעתם שיש לנו נחלה והון זהו יהי' לנו באמת לירושה ונחלה:

זעקת סדום ועמורה כי רבה וכו' כי בסדום הי' שורר הגאוה והחזיקו את עצמן לגדולי' ורבים כמ"ש יחזקאל ט"ז הלא זה עוון סדום ואחרי שאמרו חז"ל לפום גמלא שיחנא ות"ח שגגות נעשי' להם כזדונות ע"כ אמר על שהם זועקים כי רבה וגדולה במעלה היא העיר הזאת ע"כ גם חטאתם שעושי' בשוגג כבדו מאוד:

חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע וכו' השופט כל הארץ לא יעשה משפט, כי היו בסדום אנשים אשר אם נדונין לבדם בפני עצמם לא יצאו זכאי בדינם אבל בערך הרשעים שביניהם את זה לעומת זה כי יערוך אלקים אז גם הם יקראו בשם צדיק בדורותיו עכ"פ ע"כ אם הקב"ה הי' דן כל אדם בפני עצמו לא יהיו זכאים אבל כיון שהקב"ה סוקר הכל בסקירה אחת וכל באי עולם יעברון לפניו בפעם א' ע"כ גם הם יזכו וזהו חלילה לך להמית אדם כזה אשר נקרא בשם "צדיק עם רשע" שנגד הרשע הוא נקרא צדיק כיתרון האור הניכר מתוך החושך ואחרי שאתה שופט כל הארץ' בסקירה א' חלילה וחולין הוא לך לעשות כדבר הזה כי יחללו שם קדשך לומר שח"ו אין ביכלתך לשפוט את כלם בפעם א' כ"א אתה נוהג כבוד:

עוד י"ל כי אונקלוס תרגם האף תספה הברוגז תשיצי כי על הצדיק בדורו מוטל להוכיח את הרשעים שישובו מרשעם ואם לא יעשה כן ולא יגד לעמו פשעם ונשא עוונו שביטל מ"ע של הוכח תוכיח ואחרי שאחז"ל שרק בעידן ריתחא מיענשו אעשה ע"כ הכעת עידן אף ורוגז שתספה ותכלה את הצדיק אלא שחסרונו הוא שהוא עם רשע שעדיין עומד במרדו ורבי הוא שגרם לו כן כי בוודאי לא הוכיחו כדבעי והוסיף לומר חלילה לך ופירש"י חולין הוא לך עפמ"ד במס' שבת שהקב"ה השיב למדת הדין שטען נגד צדיקים על שלא הוכיחו בשביל שידעו שלא יקבלו תוכחתם והשיבה מדת הדין אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי והנה אם הקב"ה יענוש את הצדיקים בשביל מניעת תוכחתם ולא יקבל התנצלותם שידעו שלא יקבלו תוכחה יש מקום למינים לטעות שע"כ הוא מענישם בשביל שח"ו גם לפניו י"ת אינו גלוי שלא יקבלו דאל"כ למה מענישם כיון שלא הי' שום תועלת בתוכחתם א"כ אין לך חילול שם שמים גדול יותר מזה שיאמרו שאין הקב"ה יודע עתידות ובלוח ארז משפטים פירשתי מ"ש כי ד' שופטינו ד' מחוקקינו וכו' הוא יושיענו כי יש ב' מיני שופטים אלו העושים החקים והמשפטים אשר על פיהם ידון העם ונקראו געזענוצגעבער ואלו השופטים עפ"י המשפטים שהושמו לחיק ונקראו עקסעקוטיווע ואלו האחרונים לא יוכלו לעבור על החקים והמשפטים כי אין בכחם כ"א לפסוק עפ"י חקי המדינה אבל השופטים המחוקקים בידם לבטל ג"כ חק ומשפט ולשנותו לפי אשר יראו עיניהם וז"ש כי ד' הוא השופט וגם המחוקק ובידו לבטל חק ומשפט ע"כ אנו מקווים כי יושיענו וז"ש השופט כל הארץ אף שאתה הוא הדן ושופט עפ"י חק ומשפט שוות הלא יעשה משפט הלא בידך גם לעשות משפט חדש כטוב בעיניך אחרי שאתה גם שופט גם מחוקק:

הנה נא הואלתי לדבר אל אדני ואנכי עפר ואפר, ע"ד שנאמר זכור כי עפר אנחנו ואף האדם רם המעלה וגובה הקומה מ"מ עפר הוא ועל עפר יסודו ובמהרה הוא חוטא אמר אברהם אבינו הנה כחא הואלתי והתחלתי שאני הראשון שזכה לדבר עם השכינה מה שלא זכה עדיין שום אדם לזה ובכ"ז אני יודע כי אנכי עפר ואפר וגופי נוטה אל העפר ותשוקותיו כי ממנו נוצרתי ואם בארזים נפלה שלהבה ואש התאוה מה יעשו איזובי הקיר:

ובמסור' שבבע"הט "ונחמתי על עפר ואפר" לפ' מ"ש וינחם ד' כי עשה את האדם בארץ אחרי שאדם יסודו מעפר עי"כ עלול לחטוא ניחם ד' על הרעה אשר ברא את האדם מן האדמה ולא יצרו מיסוד יותר רוחני עי"ש פ' בראשית והנה רצה הקב"ה ג"כ לעשות כן לכלותם מן האדמה ולברוא יצורים מחומר רוחני וע"ז טען אברהם אבינו הלא גם אנכי נבראתי מן העפר ובכ"ז זכיתי למעלה רמה כזו עד שאני הואלתי והתחלתי לדבר אל אדוני לא שאדוני התחיל לדבר עמי זהו לא הי' עדיין מדרגה גדולה כ"כ אם אתה היית המתחיל ואני רק הגומר כ"א אני התחלתי כמ"ש בן ג' שנים הכיר אאע"ה את בוראו וכיון שגם אדם הקרוץ מחומר יוכל להגביה את עצמו למעלה רמה א"כ למה תכלה את היצורי עפר ועי"ז השיב אאע"ה תשובה נצחת על מאמר השם ונחמתי על עפר ואפר שהתנחם שברא את האדם עפר ואפר ועי"כ לא יוכל להגיע למטרת השלימות שהרי אנכי הואלתי לדבר אל ד' אף שגם אנכי לא טוב מהם בבריאתי:

עוד י"ל כי האדם השלם הרוצה להגיע לתכלית השלימות צריך שיהא מטבעו ממוזג במדות טובות ונחמדות אבל לא יסתפק בזה כ"א צריך להוציא יקר מאלו לטהר מטמא לשנות את המדות הרעות שבו בטבע ולשנותם לטובה כמ"ש שצריך האדם לעשות בעצמו מלאכת האלכעמיא ואז יזכה לגילוי שכינה וה' עליו יראה והנה העפר הוא ביצירתו עפר בטבע לא כן האפר הי' מתחלה עצים ורק אחרי נשרף והי' לבוער נהפך לד"א ונעשה אפר כ"כ האדם צריך שיחזיק במדות טובות שבו בטבע כמו העפר וגם לרבות את הרע אשר קבל לעת צאתו מרחם אמו צריך שנהפכו לטובה כמו אפר וז"ש הואלתי לדבר אל ד' וזכיתי לכך בשביל שאנוכי עפר ואפר כנ"ל:

עוד י"ל במ"ש אולי יחסרון חמשים צדיקי' ופירש"י ואתה צדיקו של עולם ותצטרף עמהם הא דנקיט צדיקו של עולם ש"ל עפמ"ש אין אדם צדיק בארץ ונאמר אשר הרעותי ודחז"ל שברא יצר הרע ע"כ לא יתכן לשום כל אדם להקרא צדיק כי כל האדם כוזב וחוטא ע"כ רק ד' הוא הצדיק ונקרא בשם צדיקו של עולם כי אין בעולם צדיק רק הוא ית"ש לבדו והביא אברהם אבינו ראיי' על זה שהרי אנכי הואלתי לדבר אל ד' כנ"ל שזכיתי למעלה נפלאה ונשאה אין כמוה ובכ"ז אנכי עפר ואפר מלא תאוות העפריות ע"כ אף אם יחסרון חמשים בכ"ז אחרי שרק אתה לבדך צדיקו של עולם וא"א צדיק בארץ ע"כ אתה תצטרף עמהם ותשא חטאתם אחרי שהרעות ונצטרפת לרעתם גם לטובה תצטרף:

רק לאנשים האל אל תעשו דבר כי על כן באו בצל קורתי, עפמ"ש רמב"ן כי מתחלה סירבו המלאכים לביתו כי לא היה תמים במעשיו רק ע"י שהפציר בהם והראה רצונו הטוב לקיים מצוות הכנסת אורחים עי"כ עלה ונתעלה ונעשה ראוי' לקבלם וז"ש ע"כ אני מבקש רחמים בעד האורחים כי רק על כן בשביל שאני מקיים מצוות הכנסת אורחים זכיתי שבאו לצל קורתי:

ויאמר האחד בא לגור וישפוט שפוט כפל הלשון נ"ל כי לסדום היו חוקים ומשפטים לא טובים משפטי רעה כמסופר עליהם במדרשים והנה ישנם שופטים גבוה מעל גבוה אבערע אינשטאנץ אשר בכחם לבטל ולהרוס משפט שופטי מטה אונטערע אינשטאנץ כנהוג אבל השופטים האלו צריכים להיות מאזרחי הארץ רמי המעלה עד שיהיה לאל ידם לפסוק דין נגד שופטי מנוה ע"כ אמרו שלהיות משופטי מטה גם גר מארץ נכריה אפשר לו להיות אבל לשפוט את השפוט כבר מדייני מטה ולהרוס מה שבנו הם א"א לגר רק לאזרח וזה שכתוב הא' בא לגור מארץ נכריה וישפוט מה שהוא שפוט כבר מאז ומקדם ע"י דיינא בהתא:

עוד י"ל עפמ"ש ויבואו המלאכים סדומה בערב פירש"י מלאכי רחמים היו שמא יכול ללמוד עליהם סנגוריא ולוט ישב בשער סדום פירש"י אותו היום מנהו שופט עליהם נ"ל ההמשך שאף שידעו המלאכים שלא ימצאו אף עשרה צדיקים בתוך העיר בכ"ז קוו אולי לוט בצדקתו יגן על העיר מבלי לשחתה אבל לכאורה האיך יגן עליהם הלא אשמם של העם תלוי בראשיהם כמ"ש ואשימם בראשיכם א"כ גם עליו חרוץ משפט כליון על שלא הוכיח את דורו אבל כיון שלא נתמנה לשופט עליהם אלא ביום ההוא אין אחריותם עליו ממה שחטאו בערב קודם שנתמנה עליהם וזהו ההמשך ע"כ שהיו מלאכי רחמים בהליכתם להשחית בדעתם שלוט יגן עליהם אף שגם על עצמו אינו כדאי להגן אם לא עשה כחובתו להורותם דרך הישר כי ולוט ישב שרק באותו היום הורם על ע"כ נקי הוא מפשעם אבל אם ישמעו כעת לקול דברו סופו מוכיח על תחלתו שגם קודם התמנתו היו דבריו נשמעים להם א"כ הקולר תלוי על צווארו על אשר החשה ע"ע וגם הוא כאחד מהם והמלאכים המשחיתים גם בו יפגעו לרעה וז"ש האחד בא לגור וישפוט שפוט אם אנו כעת נשמע לקולך אף שגר אתה בקרבינו עתה נרע לך מהם שיגע בך כל רעה מהם מהמלאכים המשחיתים אחרי שאין לך התנצלות שידעת שלא נשמע לקולך שהרי נגלה שאנו עושים כדבריך וככחך עתה כן גם אז היה לך להוכיחנו:

כי משחיתים אנחנו וכו' כי גדלה צעקתם את פני ד' וכו' כי נאמר והמטים עקלקלותם יוליכם ד' את פועלי האון שלום על ישראל, כע"ש וטמא טמא יקרא שטוב יותר אם הטמא יקרא בפה מלא שהוא טמא ולא יתחפש במעט הטהרה כ"א יפרסם פחזותו בריש גלי וע"כ יפרשו הימנו ולא ילכדו בשחיתיתיו ע"כ המטים עקלקלותם שהם מטים לכאן ולכאן ופיסחי' על שתי הסעיפים ולא נראה לעין כל נבלותם יוליכם ד' ויחברם את פועלי האון למען יראה החוצה שהם עמהם בצוותא חדא ויתגלה בהתייתו וע"כ יהי' שלום על ישראל ולא יכשלו ע"י הצבועים ואחרי שאנשי סדום תיו ג"כ מכת הצבועי' צנועים דלא מעלי שהחפיאו נבלתם אשר בתוך לבם במסוה היראה כמ"שפ בא"ע ותשחת הארץ לפני האלקים שרק הוא הבין דרכם כדאי' במדרשים שגילו פחות פחות משו"ה ע"כ אם ידונם השם לכליון חרוץ יתרעמו הבריות על מדת דינו ית"ש דעבד ח"ו דינא בלא דינא ע"כ סבב הקב"ה להשחיתם לגמרי ולוול המסווה מעל פניהם ויגלה לעין כל שבצדק ומשפט יתמו. חטאים מן הארץ אחרי שגם ברם כתוכם והנה מ"ש ג' פעמים בשנה יראה וכו' את פני האדון דא פי' שעל אדם כסר חקוק דמות צלם אלקים ובבוא כל ישראל לעלות לרגל יבואו טהורי' ונקיים וצלם ד' על פניהם יראה ואנשי סדוס אף שהתעיבו עליהם ידעו להסתר רשעתם ובקרבם ארבם ועל פניהם יראת די חופף ע"כ אמנו המלאכים כי משחיתים אנחנו את המקום ברצונינו להסיר המסוה לוטה על פניהם ולהשחיתם לגמרי שגם חיצונית שלהם יהי' כפנימיותם, כי גדלה צעקתם שעושים מעשה זמרי ואבן מקיר תזעק רשעתם וכ"ז עושים שאת פני ד"י שד' עליהם יראה באותות יראת השם ע"כ וישלחנו ד' לשחתה לגערי אבל אחרי שמאתו לא תלא הרעות ע"כ שלח מלאכי חבלה לחבלם ולהשחיתם ע"ב באשר אמר לוט אל חתניו כ' משחית די את העיר שהוא בעצמו ובכבודו יעשה כן להשחיתם לגמרי ויהי כמצחק בעיניהם:

וי"ל בזה מ"ש פ' לך אל נא תהי מריבה וכו' כי אנשים אחים אנחנו הלא כל דארין לפניך כי אברהם אבינו ידע בלוט מקדם את אשר יעשה לעתיד שנאמר בו ויסע לוט מקדם ופירש"י מקדמונו סל עולם ע"כ א"ל אחרי שבעתיד סופינו להתפרד זה מזה כי אני דבוק בקשר עליון ית"ש ואתה תרחק מעליו א"כ למה תהי מריבה בינינו כעת הזאת אשר נראים אנו לעיני הבריות כאחים מקורבים ע"כ ולמה נמתין עד לעתיד נווב יותר הפרד כא' לעת עתה מעלי' בעת אשר נראה כי אחים אנחנו באמונה אבל תוכך מלא מרמה טוב יותר שתפרד מיד מעלי' מאל עליון אשר הוא עלי מושל ואתה הלא ידעתי כי שכל הארץ' לפניך שלעתיד בעת אשר לפנינו רק אחרי הארץ ותענוגיה תרדוף ותשתדל א"כ מה שיעשה הזמן] תעשה מיד:

עוד י"ל עפמ"ש במסורה שבבעה"ו קומו צאו מתוך עמי כי חתניו החזיקו את עצמם בצדיקים ובכ"ז אחרי כיון שנתנה רשית למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע הסכימו ע"י שיעזבו את העיר שלח ינגפו ע"י המשחית שאיני מבחין בין צדיק לרשע אבל אם הי' הקב"ה בעצמו ובכבודו משחית והוא היודע ומבחין לא היו יראים כי הי תמוכי' על צדקתם אבל באמת לא כן הי' שרק בחמלת די ניצלו ע"כ היו צריכים לקום ולהתעורר יה יוריד בתשובה כדי שיהיו כדאי לרחמי שמים וזהו שהמלאכים אמרו וישלחנו ד' לשחתה ואנו השלוחים איננו מבחיני' בין צדיק לרשע ע"כ הוצא מן המקום אבל לוט ידע האמת ע"כ אמר קמו צאו לא שאתם במעלה הגדולה שאם הקב"ה בעצמו הי' המשחית לא הייתם בסכנה כ"א קומו צאו אף כי משחית ד' בעצמו את העיר ועי"כ ויהי כמצחק בעיניהם כי הם החזיקו את עצמם כצדיקים אבל הוא אמר קומו והתנשאו ממדרגה השפילה כמו שהי' במצרים שהיו הללו והללו עובדי ע"א ע"ש גם פרעה אמר להם "קומו" שגם אתם צריכים לקום ולהתעורר ולשפר מעשיכם אם תזכו לצאת מתוך עמי לא שאתם כבר ברום המעלה:

קום קח את אשתך וכו' הנמצאות פן תספה בעון העיר, אחרי שאשתו ובנותיו היו רעים וחטאים כאנשי סדום כמסופר במדרשים שנתנה לאורחים מלח תחת לחם ע"כ גם הם היו ראויי' לעבור עליהם כוס הכליון רק שבזכות אברהם אבינו נמלטו אבל בלא זה גם הם היו נאבדים מן הארץ כאנשי עירם אשר לא גרע ערכם מהם ע"כ הצלחתם היתה כמציאה לאחר האבידה אשר ימצא איש אחרי נאבד ממנו ע"כ קרא אותם שהנמצאות שהם כמציאה לאחר ייאוש כי פן תספה אשתך ויהי' מבנין נסתר נקיבה וקאי על האשה:

וד' המטיר על סדום וכו' מאת ד' מן השמים, עפ"ד אוה"ח כמובא למעלה שאם הקב"ה שולח מלאכיו לעשות רצינו אז הם שמחים וששים לעשות עוד יותר ממה שנצטוו ע"כ נאמר ויכלא הגשם בע"כ שלא ברצונו ה"נ הגפרית והאש בעשותם רצון קונם להשחית את החטאים עברו גבול ועשו יותר ממה שנצטוו ע"כ אמר מאת ד' והוא מן היתרון כמו כי חזק הוא ממנו שיותר ממה שיצא בגזרת הקב"ה בא מן השמים:

וישקף על פני סדום ועמי רה וירא והנה עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן, הא דכפל ואמר וישקף וירא י"ל כי מתחלה היצר והרע לו לאאע"ה על אבדון סדום ועמורה ואח"כ ניחם על הדבר אחרי ידעו שמאתו לא תצא הרעות בוודאי כוונת השי"ת היתה לטובה שתחת חוח יצא חטה ומקום סדום ועמורה ימלאו אנשים צדיקי' וטובי' מהם והנה בהשרפות גחלים בכבשן האש הלא יראה כאלו משחיתים ומכלים את העצים אבל הוא לתכלית טוב להשיג עי"ז סיד ולבנים וגחלים שהם טובי' מהעצים הנשרפים ויצא הפסדו בשכרו ורש"י פי' לעיל אקרא דוישקיפו שכל השקפה היא לרעה וזהו מתחלה וישקף אברהם על פני סדום לרעה כי הרע בעיניו אבדו העיירות האלה אבל אח"כ ראה ויתבינן כי עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן כמו שבכבשן יכלו את את העצים הפחותים להשיג עבורן דבר מעולה ממנו כ"כ כלה השם את אנשי סדום למען יבואו על מקומם טובים מהם:

והאמין בה' ויחשבה לו צדקה - עפמ"ש כל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו ואחרי שהאמין הוא פועל יוצא בהפעיל והוראתו שהפיח רוח אמונה בד' גם בבני דורו וזה והאמין בד' מה שפעל אות לטובה וזיכה את הרבים שיאמינו בד' ויחשבה לו לצדקה כאלו שלו היתה הצדקה שעשו בני דורו על ידו כי זכות הרבים תלוי בו:

הגוי גם צדיק תהרוג, כי לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה כי צריך האיש הישראלי לעשות לפנים משורת הדין ומסתבר דזהו רק בישראל עם סגולתו לפום גמלא שיחנא הם צריכים להלך במשרים גם לפנים משורת הדין אבל לא עשה כן לכל גוי ויספיק להם אם לא יעברו על הדין ואחרי שאברהם ושרה החזיקו את עצמם כאח ואחות עפ"י שורת הדין נאמנים היו בזה ואין לספק בדבריהם ורק לפנים משורת הדין הי' לו לאבימלך לחקור ולבדוק עד מקום שידו מגעת אם לא במרמה ידברו אבל אחרי שרק ישראל מחוייב לעשות לפנים משורת הדין ע"כ אמר הגוי גם אם הוא צדיק ועשה עפ"י משפט צדק רק שלא עשה לפנים משורת הדין הכי בשביל זה תהרגנו אתמהה:

ויהי כאשר התעו אותי אלקים מבית אבי, כי אמרו חז"ל שהי' אברהם נופל לשרה בנבואה ומסתמא גם בדעת ויראת ד' ולא לטעות אחרי הגילולים היא החזיקה בועוזו ותווכה ידי ימינו שלא יחזור לסורו אלא כיון שאשה אימת בעלה עליה ואמרו חז"ל מנוח עם הארץ הי' שהלך אחר עצת אשתו ע"כ למען יהי' לאאע"ה תמיד מחזיק ביד ימינו ויתד שלא יפול בפח המקש לע"א אמר לשרה שלא תחשוב את עצמה בבחינת אשה אשר אימת בעלה עליה ולא תוכל עי"כ להוכיחו ברכות וקשות כ"א תחשוב בנפשה שהם רק כאח ואחות דגייסי אהדדי ולא ייראו ויבושו מלהוכיח זא"ז במישור ע"כ אמר כאשר בקשו אלקים מבית אבי והם האלילים וגילולים וכ"פ בספורנו להתעות אותי מדרך החיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה ואם תמיד לנגד עיניך יהי' שאת אשתי תפול אימתה ופחד עליך ולא תוכיח אותי אם תראה כי דבר שאינו הגין ע"כ זה חסדך אשר תעשי עמדי שתמיד תאמר אחי הוא ואין פחד לנגד עיניך מלהוכיחני:

ואפשר להעמיס כן בכוונת המסור' שבבע"הט פ' לך אמרי נא אחותי את, אמור לחכמה אחותי את, שבשביל החכמה אשר ראשיתה יראת ד' ולמען לא אסור מדרך החכמה תאמר בנפשך אחותי את כנ"ל. - וע"ז י"ל מאחז"ל ב"ב נ"ח אברהם גני בכנפי' דשרה ומעיינת לי' בריעוי' כיון שהוא הי' נופל לה בנבואה א"כ היא חסה עליו שלא יפול בפחת גילולי בית אביו וחס הוא בצל כנפיה המגינות עליו ע"י שהיא עיינת והשגיחה בראשו ומחשבותיו שלא יסירו מאחרי ד':

וד' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ד' לשרה כאשר דבר, במדרש הובא בדמשק אליעזר הה"ד ד' נתן וד' לקח יהי שם ד' מבורך מעתה ועד עולם עפמ"ש חז"ל אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך קלל את שרה בכסות עינים ונתקיים בזרעה שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו והנה מעשה דאבימלך הי' אחרי שנתעברה כבר שרה ע"כ אחרי שאמירה הוא בכל מקום לשון רכה ודבור לשון קשה ע"כ אמר שבשעת הפקידה קודם שנתקללה מאבימלך היתה הפקידה לטובה גמורה כאשר יאמר בלשון רכה שיהי' הבן הנולד תמים בלא מום אבל בשעה שקיים ה' ועשה את דברו הטוב וכבר נתקללה אז לא הי' רק לשון רכה כ"א כאשר דבר בלשון קשה בלדתה בן אשר כהו עיניו מראות ובמדרש אמרו חז"ל למה כהו עיניו של יצחק כדי שיבוא יעקב ויטול את הברכות והנה אם הי' יצחק מברך את עשו תחלה לא הי' נשאר ח"ו שריד ופליט לבית יעקב כי היתה כח ברכתו של יצחק לעשו ראשונה בכל תוקפה ועזה אבל אחרי שנתברך יעקב תחלה ע"י כהיית עיניו של יצחק אף שאח"כ גם עשו נתברך מ"מ כבר הוחלשה כח הברכה ההיא כי ברכת עשו לא היתה אלא כהדין גרמייא ונופילה לברכת יעקב וכבר פי' בלוח אח מ"ש הללו את ד' כל גוים וכו' כי גבר עלינו חסדו שגם אומות העולם יש להם להלל ולהודות להש"ית על שגבר עלינו חסדו לחייותינו כהיום הזה כי עי"ז "ואמת ד'" היא תורת אמת הקדושה נשארה "לעולם" כי אין אומה ולשון אשר מסרה נפשה כ"כ על קיומה כישראל ח"ס הן אמת שד' נתן בשעת פקידה לשרה מנה יפה אבל וד' לקח ממנה בשעת עשייה שנתקלל שיכהו עיניו ואחרי שעי"כ נטול יעקב את הברכות תחלה וראש ונתקיימה קהל ישראל חי וקים לנצח עי"כ יהי שם ד' מבורך מעתה ועד עולם אבל אם לא היו עיניו כתות לא הי' ח"ו תקומה לבית יעקב ולא הי' בעולם מי שיברך את השם כנ"ל לפי חומר הנושא:

עוד י"ל כפשוטו עפמ"ש באה"י "ויעש ד' לשרה כאשר דבר" כלומר תיכף ומיד כבר עשה כי לטובה אין הקב"ה ממתין לעשות אולי יבואו מקטרגי' לבטל הטובה אבל לרעה הקב"ה נמלך בבית דינו אולי ימצאו מליצי יושר וינחם על הרעה כי בכל צרתם לו צר וענוש לצדיק לא טוב ע"כ הוא י"ת מתמהמה ויחכה לו. ואמרו חז"ל כ"מ שנאמר וד' הוא ובית דינו וזהו ויעש ד' לשרה תיכף ומיד כאשר דבר ולא אחר כשעה חדא והטעם כי ד' הוא לבדו בלא בית דינו נתן אבל בשעת לקיחה ז"א לבדו יעש כ"א "וד'' הוא ובית דינו אשר נמלך בהם מטעם הנ"ל:

ויקרא אברהם את שם בנו וכו' במדרש רבה יצא חק לעולם דוריי' (לשון חירות) נתן לעולם ר"ל אמר הוסיפה על המאורו' כאמר כאן עשה ונאמר להלן ויעש את שני המאורות עפ"י ע"ש חז"ל אין מזל לישראל ואמר הקב"ה לאאע"ה צא מאצטגנינות שלך כי מי שמקבל עליו עול מלכות שמים פורק ממנו עול דרך ארץ כלומר עול הטבע שהוא דרך כל הארץ כי הוא הורם ונשא מעל הטבע וע"ז נאמר מאותות השמים אל תחתו רק מי שפורק ממנו עול תורה הוא המשועבד לחקי הטבע וע"ז רומז ויעש אלקים את שני המאורות את המאור הגדול הוא אור התורה והמצוה לממשלת היום אם אור התורה יזרח ויופיע עליהם ולא ילכו בחשך אין נוגה אבל המאור הקטן המה כוכבי השמים וכסיליהם ימשלו על בני אדם יושבי חשך אם לילה סביביהם אז ימשלו עליהם המזרות וכל כחות הטבע ולפי"ז אחרי שע"י קבלת התורה נעשו בני ישראל בני חורין משיעבוד אל הטבע כמ"ש חז"ל אל תקרא חרות על הלוחות אלא חירות ועי"ז יצחק זרע ברך אשר יקבל עליו עול תורה ונתן חירות לעולם וממלכות המזרות ור"ל הוסיף שע"י ששינה הקב"ה בלידת יצחק את הטבע הוסיפה על המאורות והוא הלימוד הנ"ל שהורו לנו שני המאורות שמי שמקבל עליו עול תורה פורקים ממנו עול דרך ארץ על הלימוד הזה הוסיפה גם היא פי שנים כי הראה העולם למדו שאין הצדיקים משועבדים למזל וטבע:

גרש את האמה הזאת, בדמשק אליעזר הביא מדרש פליאה כששמעה שרה שמשה רבינו לא יכנס לארץ אמרה גרש את האמה הזאת עפמחז"ל מפני מה נקבר משה בחוצה לארץ כדי שיחיו מתי חוצה לארץ בזכותו ראינו מזה כי טוב לצדיק טוב לשכנו והנמשך מזה ההיפוך שאוי לרשע אוי לשכינו א"כ הכוונה מבוארת אחרי ששמעה שטוב לצדיק טוב לשכינו שפטה במישור גם ההיפוך ע"כ דרשה צמר ופשתים כדרז"ל להרחיק את ישמעאל מחברת יצחק:

ויכלו המים מן החמת. במסורה שבבע"הט ויכלו באפס תקוה ויכלו בבשת ימי - עפמ"ש רש"י אקרא דבאשר הוא שם שבימי נבוכדנצר המית ישמעאל את ישראל בצמא שאמרי הוליכי אותנו אל בני דודינו ישמעאל וירחמו עלינו שנאמר ארחות דודנים אל תקרא דודנים אלא דודים והיו מביאים להם נודות נפוחים ומתו והנה אף שהקב"ה אמר באשר הוא שם ולא דן אותו אלא לפי מעשיו שבאותה שעה מ"מ בשביל זה נענש עכ"פ לשעה אף שלא מת בצמא מ"מ היתה לו רעת שעה שחלה את חליו ונטה למות וענה בצמא נפשו על שישראל קוו שבני דודים ירחמו עליהם והוא נשא חרפה על קרובו וכזב תוחלתם וסברם שהי' להם עליו ונתביישו בפני נבוכדנצר בראותו שגם קרובם ושאר בשרם הי' להם לאכזר וזהו שע"כ ויכלו המים על שישראל יכלו באפס תקוה בשביל שאפס וביטל תקוותם ומבטחם עליו ויכלו בבשת שנתביישו על ידו: קומי שאי את הנער וכו', יש להמליץ עפ"י הידוע שכל האנשים שהגיעו בחייהם למעלה רמה ונשגבה נעשו כן ע"י אמותיהם שגידלו וחינכו אותם עדי נהיו לאיש כמ"ש חז"ל שמן וחמין שסכתה אמי בילדותי עמדו לי בזקנותי ע"כ רמז הכתוב לאם כל חי קומי והתעוררי ושאי את הנער והחזיקי ידך בו לגדלו ולחנכו כראוי כי רק בך ובעזרתך לגוי גדול אשימני ויפקח אלקים את עיניה ועיני כל האמהות המחוכמות ויודעות את אשר לפניהם לעשות בחינוך צאצאיהם לפקדם לטובה ותרא באר מים ממנו שאבה דעות זכות וצלולות להשקות את הנער דעת ובינה למען יגדל ויהי' לאיש:

אלקים עמך בכל אשר אתה עושה ועתה השבעה לי, כי אחרי שאסור ליתן מתנת חנם לאומות העולם משום לא תחנם ואאע"ה קיים את התורה עד שלא ניתנה ע"כ נתירא אבימלך שלא ירצה אאע"ה לגמול חסד עמו כדי שלא יעבור על לא תחנם ומפני זה הוצרך להשביעו וז"ש אלקים עמך בכל אשר אתה עושה אחרי שאתה שומר פקודיו בכל דרכיך ע"כ לא אוכל לסמוך על דבריך לבד כי אם השבעה לי ובספרים הובא שפעם אחת הכה איש את רעהו על לא דבר וצעק עליו חמס אל השופט וההוא אמר שכגמולו ישיב לו וחשבו השומעי' שכוונת השופט שכמו שהוא הכה את רעהו כן חבירו יכהו אחת על לא דבר עד שגלה השופט שלא כן כוונתו כי אם כפלים לתושיה יכה בו האחת כמו שהוא הכהו חנם אין פשע כן יכהו ג"כ חנם על לא דבר והשנית להשיב לו כגמולו לפי זה כיון שאבימלך גמל חסד חנם עם אאע"ה כן צריך הוא לשלם לו כל תגמולוהו עליו ג"כ חסד חנם נוסף על מה שצריך לשלם לו כחסדו אשר גבר עליו ח"ש לו אף שאני לא גמלת' חסד רק עמד ולא עם נינך ונכדך בכ"ז השבעה לי שלא תשקור רק לא לי כי אם גם לניני ונכדי כי לי אתה מחוייב ועומד לעשות לי כמעשי עמך אבל לניני ונכדי אף שאין אתה מחוייב מ"מ כחסד אשר עשיתי עמך יותר מן החיוב כן תעשה ג"כ יותר מן החיוב לניני ונכדי:

עוד י"ל עפמ"ש בלוח ארז לפ' אין שר בית הסהר רואה את כל מאומה בידו באשר ד' אתו" שבצדיקים גמורים אשר נאמר עליהם ועמדו זרים ורעו צאנכם אינם צריכים לעשות מאומה ובכ"ז הקב"ה שלח להם את ברכתו ממעל והנה אם אבימלך הי' מחזיק את אאע"ה לצדיק גדול כזה שאינו צריך לשום מעשה ידיו להתברך בוודאי לא הי' מבקש ממנו שיחזיק את הבטחתו ע"י שבועה כי אם הי' מסתפק בדיבורו לבר כי צדיק גמור כמוהו בוודאי לא יפל מכל דבריו ארצה ומוצא שפתיו ישמור בלי לשנות אבל הוא אמר שאין אתה אצלי במדרגה גבוהה כ"כ כ"א אלקים עמך אבל רק בכל אשר אתה עושה שרק מעשה ידיך כוננה להתברך אבל בלי מעשה לא יבורך גבר כמוך ע"כ אין אני בטוח בדבריך לבד כ"א השבעה לי:

והאלקים נסה את אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני אחר שנקרא בשם אברהם על כי יהי לאב המון גוים והקב"ה רצה להגדיל נסיונו שיקשה עליו כפירש"י אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע ובכ"ז יעשה רצון קונו ע"כ הזכירו הקב"ה וידעו בשם ויאמר אליו אברהם שנקראת להיות אב המין גוים ובכ"ז הגדיל נסיונו ולא נכשל הצדיק בלשונו כ"א אמר הנני מוכן ומזומן להטות את שכמי תחת עול מצוותך עלי:

ויבקע עצי עולה במדרש בזכות ויבקע עצי העולה ויבקעו המים לחומר הנושא י"ל עפמ"ש כתיב והיה מספר בני ישראל וכתיב אשר לא ימד ולא יספר כאן בזמן שעושי' רצונו של מקום כאן באין עושי' כי בוודאי אל כביר לא ימאס וזכות הרבים עדיף ואלים טובא אבל אחרי שאחז"ל במקום שאין אנשים השתדל להיות איש ע"כ אם הכלל ישראל אינו ברום המעלה אז החיוב על כל יחיד ויחיד להתאזר ולהתגבר ולומר שבשבילו נברא העולם והדמיון בזה כי עץ גדול ועב יש בו כח החום והאש די בער יותר מעץ קטן ורך אבל רק אם אחזה כבר השלהבת במדורת האש אז כחו יפה וחזק אבל בעת אשר רוצים להבעיר את המדורה והאש לא נופח בה עדיין אז בקטן החל להדליק את הגדול ורק עצים דקים יוכלו להבעיר את המדורה כ"כ אם העם כבר בוער באש התורה והיראה אז בוודאי מה טוב ומה נעים אבל כ"ז שאינו בוער בשלהבתית אז כל אחד ואחד צריך להפיח בלבו אש דת וזהו בזמן שישראל עושים רצונו של מקום אז לא יספר כל אחד ואחד כי במה נחשב יחיד לבדו כ"א לא יספר בפרטות רק הכלל כלו כאיש א' חברים יחשב אבל בזמן שאין עושים רצונו של מקום אז הקטן יהי' לאלף והחלש יאמר גבור אני וכל אחד ואחד לבדו יספר וימנה ועליו להדליק נר ישראל ומאורו ומטעם זה נכבד האיש הישראלי יותר מן הים הגדול ומחוייב לשנות את טבעו לטובתו כי הים אף שבכללו מה נכבר הוא אבל כשאתה מונה פרטיו ויצא מן הכלל כאפס ואין הוא טיף להדי טיף וכל טפה בפני עצמה כמר מדלי כאין וכאפס אבל לישראל יאמר איש ואיש כ"א בפרטו ספון וחשוב לעת מצוא ע"כ בזכות ויבקע עצי עולה המורה שלהעלות אש עצים דקים ונבקעים להם יתר שאת כ"כ אף היחידים ופחותי הערך יש להם מעלה להעלות אש לד' לא כן הים רק בכללו היא חשוב ולא בפרטו ע"כ הוא משועבד אל בני ישראל אשר כל אחד ואחד ערכו רב:

ויהי ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק, עפמ"ש יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו כי ראיי' לתחיית המתים הוא שהרי ראינו כשהאדם נוצר במעי אמו אז מת מעולם הרוחות ומאוצר הנשמות ונולד בבטן וכשיוצא לאוויר העולם אז מת הפעם מבטן ונולד לאור עולם הרי ראינו שכל מיתה שמות האדם ב' פעמים תבוא אחריה לידה וזהו יחיינו מיומים ע"כ נקווה שגם ביום השלישי אחרי מות האדם עלי תבל המיתה תהי' מקור חיים ויקימנו ובחי' לפניו וכ"פ בלוח ארז מ"ש ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו כי לקח אותי אלקים שבעת הי' עלי אדמות חשב בדעתו שהוא הולך עם אלקים ומתהלך הוא כמו מתרושש פעולה המדומה אבל אחרי לקח אותו אלקים וזכה ליהנות מזיו השכינה ולא היה עוד הגוף מסך מבדיל אז הבין וידע כי איננו שהידיעה שהיתה לו כאפס ואין כחשבה וז"ש ויהי ביום השלישי לעת אשר יקימנו בתחיית המתים אז ישא אברהם את עיניו לזון מזוהר כבודו ית"ש ואז יוודע לו שמה שראה עד עתה את המקום ברוך הוא הי' רק מרחוק נראה אליו ניצוץ זהר השכינה: ולך לך אל ארץ המוריה - במדרש רבה כתיב לך לך מבית אביך ולך לך אל ארץ המוריה ואין אנו יודעים איזו מהם חביבה מן מאי דכתיב לך לך אל ארץ המוריה שמעי' שהשני חביבה עיין כ"ס וכ' הדברים כפשטן עפמשחז"ל שנקרא הר המוריה שמשם יצאה הוראה לעולם הכוונה שנלמוד מזה להקריב א"ע על מזבח אהבת ד' כמו שעשה אאע"ה בעקידה וזהו הוראה לדורות עד היכן יגיע אהבתינו אל ד' לשמור פקודו ואנחנו לא נדע אם אהבת האב לבנו גדולה מאהבת הבן לאביו או להיפך ובפ"ק דפסחים גבי בא במחתרת מבואר שאהבת האב גדולה וה"נ מדכתיב גבי העקידה המורי' שממנו יצאה היראה הנ"ל לעולם ולא כתוב כן גבי לך לך מבית אביך להורות כן עד כמה עזה כמות אהבת ד' להקריב עבורו האהוב לו ביתר שאת ש"מ שאהבת האב אל הבן גדולה והן הן דברי המדרש שמזה מוכח שמה שרצה להקריב את בנו חביבה לפני הקב"ה יותר ממה שרצה לעזוב את אביו לקיים מצוות ד': וזהו ג"כ כוונת מדרשם ז"ל פ' חיי שרה אקרא ותהי אשה לבן אדוני כאשר דבר והיכן דבר בהר המוריה הכוונה כנ"ל שמשם יצאה הוראה לעולם לנתק חבלי אהבת אבית לבנים וק"ו אהבת בנים לאבותם לעשות רצון קיני ע"ש גם. רבקה תעזוב את אבותיה וארץ מולדתה ללכת אחרי יצחק ולחסות תחת כנפי השכינה:

ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו ויקח בידו את האש ואת המאכלת וילכו שניהם יחדיו - כי לחנך את הבנים צריכי' האב והבן להיות יחדיו תמים ועל שניהם מוטל העבודה הבן צריך לעשות הכנה לשדד את תלמי לבו למען יהי' לכלי המוכשר לקבל טהרה ותורה ואח"כ האב צריך לזרוע זרע לצדקה ולהבעיר בקרב לב נכון אש דת שלהבתיה וזהו הרמז ויקח אברהם את עצי העולה הוא החומר המוכן להדלקה והבערה ושם אותו על יצחק בנו שהיא מחוייב להכין את החומר אשר ממנה יבנה בית נאמן לד' אבל כשכבר נעשה הכנה דרבה אז ויקח "בידו" את האש שזהו רק בידו ובכחו של אב להבעיר את לבת אש שלמעלה בלב בנו ורק אז אם שניהם יעשו כתעודתם וילכו שניהם יחדיו שניהם שותפ' במעשה החינוך - ויש להלעיג על אנשי דורינו שמוסרי' את בניהם לכל עבודה ואומנות אף שיודעי' שעי"ז יוכרחו לחלל את מצוות ד' הנכבדה הוא שבת קדשינו ולעבור על כל פקודי ד' והתנצלותם שרצונם להנחיל לאהוביהם יש הפרנסה בריווח ויהי' להם לחם לאכול בהרחבה והרווחה וקורא אני עליהם את המקרא הזה ויקח את המאכלת הוא הפרנסה הנותנת מאכל וטרף את זה יקח ושוחט את בנו לע"א אשר לא יעשה כן בישראל כי ד' נותן לחם לכל בשר ולא ראיתי צדיק נעזב: ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני. עפמ"ש בב"ל לפי מ"ש ויצו דוד את שלמה בנו לאמר שיאמר וישווה לנגדו תמיד שהוא בנו של דוד הצדיק ועי"ז יזדרז ללכת תמיד בדרך אביו והוא ע"ד שאחז"ל גבי יוסף שדמות דיוקנו של אביו נראה ונמנע מחטוא וכ"פ חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום שיהא נודע ונזכר להם שהם בנים למקום ואחרי שאחז"ל שהמניח בנו כמותו כאלו לא מת ע"כ אחרי שאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי שתמיד שפתי מרחשין שאתה האדם הגדול בענקים אבי אתה ועי"כ חי אברהם גם אחרי מותו - ועל דרך זה פירש ונשמע קולו בבואו אל הקדש ובצאתו ולא ימות, שאם נשמע קול אביהם אל הבנים גם אחרי שכבר עזב את עמק הבכא והלך לאור באור החיים וכבר בא אל הקדש פנימה ובצאתו כבר מעולם העובר אז לא ימות כ"א חי הוא לנצח בזרעו אחריו ע"כ השיב אאע"ה אם תעשה כן תמיד לא תשכח כי אביך אני אז "הנני בני" אני הנני בני כי מה זרעו בחיים אף הוא בחיים ע"כ הוא בעצמו הוא בנו כי תחת אבותיך יהיו בניך:

וי"ל בזה מ"ש פ' נח אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו שגם בבנים אשר יולדו לנח הוא נח בעצמו ע"ד הנני בני הנ"ל וזהו אלה תולדות נח הוא נח בעצמו והטעם כי בכל זרעו הי' למזכרת נצח ובכל דורותיו אשר משרשיו פרו הי' תמיד שגור בפיהם וביבם שאביהם איש צדיק תמים הי' עי"כ נשאר בחיים חייתו באלה תולדותיו:

ולא חשכת את בנך את יחידך ממני כי באמת לא הי' יצחק יחיד לאברהם הלא גם ישמעאל אח הוא רק שהקב"ה גזר ואמר כי ביצחק יקרא לך זרע ולא בישמעאל הרי שע"י מאמר השם נעשה בן יחיד וזהו את יחידך "ממני" שרק על ידי ובפקודתי נעשה יחידך:

וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת כי היד לבדה אינה מרגשת בעשייתה דבר מה רק בהיותה מחוברת עם הגוף וכחותיו וגם שלוחו של אדם אף שהוא כמותו בכ"ז לא ירגש המשלח בעשות שליח את שליחותו ע"כ סיפר לנו הכתוב מגודל צדקתו של אאע"ה שלא הרגיש שום הרגשה פנימית בקחתו את המאכלת כ"א הי' בעיניו כאלו שלח את ידו בשליחות לשחוט שהמשלח אינו מרגיש מאומה:

תוכן העניינים

לוח ארז החדש על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה