אור ברסלב
לוח ארז החדש על התורה החדש על פרשת תרומה

לוח ארז החדש על התורה· רבי יצחק קונשטאט

החדש על פרשת תרומה

החדש על פרשת משפטים

ויקחו לי תרומה במד"ר הה"ד תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב אל תקרא מורשה אלא מאורסה, עפמ"ש לפי מ"ש ברש"י כאן לי לשמי ומ"ש כאן מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, כי אם שמצינו בכל המצות אשר יעשה אותם האדם העיקר הוא הכונה ואם לא יכוין לשם יוצרו הם כגוף בלי נשמה, היותר מזה במצות צדקה אחרי שלו הכסף והזהב ומידו נתנו לו בודאי העיקר הוא נדבת לב ורצון הטוב של הנותן ובלי הכונה ורצון הטוב כאלו לא עשה כלום וא"כ יקשה אחרי שקבלו נדבת המשכן מאת כל איש ובודאי הי' נמצא בתוכם גם כמה אנשים צרי עין וקשי הלבב אשר על אפם ועל חמתם נתנו נדבתם רק שלא יכלו לסרב ולהעיז פניהם נגד הגובים שהיו אנשי המעלה נכבדי העם א"כ מה בצע בדמם של אלו שנתנו שלא מרצונם הטוב, ונראה כמו שאחז"ל בחרש שוטה וקטן שעשו דבר שצריך כונה אף שאין להם מחשבה מ"מ בגדול עומד על גביו מהני כונת העומד על גביו כאלו כוון החרש שיטה וקטן כמ"ש בחי' רשב"א בחולין י"ב בשם מורו הרב וא"כ ה"נ בנדבת המשכן אף שלפעמים המתנדב לא כוון לבו לשמים מ"מ הגובים הם בודאי הי' כונתם לשמים וא"כ מהני כונת הגובה כאלו היתה כונת הנותן וכמ"ש רשב"א הנ"ל וז"ש ויקחו לי לשמי היינו שהלוקחים והגובים את הנדבות המה יכוונו את לבם לשמים ומהני כאלו כוונו הנותנים ועי"ז יקחו מאת כל איש דייקא כנדיב ככילי את כולם ישא רוח הגובים ויקובל ברצון, והנה בתוה"ק זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו וכו' ואז"ל כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא וא"כ יקשה ג"כ איך התורה מאורסת לכל ישראל כקטן כגדול הלא ישנם ביניהם אשר לא ילמדו אותה לשמה וא"כ חוב היא להם אבל להנ"ל שכונת הגדולים מהני להקטנים שאינם בני כונה ה"נ כונת לומדי תורה לשמה תועיל גם למשמאילים בה ועוסקים שלא לשמה ואחרי שלפי הנ"ל פי' לי לשמי מורה ע"ז שכונת האחד המיוחד תעשה רושם ואות לטובה גם על שאינו מתכוין ע"כ א"ש תורה צוה לנו מאורסה לכל קהלת יעקב כמכוין ואינו מכוין:

וי"ל בזה ד' ילקוט ראובני הובא בדמש"א פרשתנו כשאמרו ישראל נעשה ונשמע אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה עפמ"ש לעיל בפ' בשלח בשם כ"ס אקרא ויענו כל העם יחדיו שפירושו בשביל שכל ישראל היו יחדיו ובושו הקטנים מפני הגדולים לסרב בקבלת התורה ע"כ אמרו כולם נעשה ונשמע וכיון שלא קיבלו כולם באהבה ורצון בודאי לא יכוונו בקיומה לכונה האמיתית וכיון שכן יקשה הדבר מאוד ע"כ אמר ויקחו לי ע"פ הנ"ל שמחשבת הגדולים מועיל לקטנים:

ובאופן אחר י"ל בכונת המדרש הנ"ל עפמ"ש בלוח ארז תרומה לפ' "ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך" שהאדם צריך להשתדל שתוה"ק תהי' לו למאורסה כמ"ש תורה צוה לנו משה מאורסה ואח"כ יזכה ע"י יגיעתו שלא לבד ארוסתו תהי' כ"א גם אשתו הדבוקה בו בחבלי אהבה אבל אם אחר יגיעה לא יוכל להשיג עמקי דרכי' שמן השמים עכבו על ידו אז אין לו תקנה כ"א להחזיק לומדי תורה וזהו ברכני כולנו באור פניך וכבר פירשתי עפ"ז בפ' משפטים וכי יפתה איש בתולה אשר לא אורשה וכו' ותרגום אונקלס ארי ישדל כלומר שישתדל שתהי' ארוסתו אז ייגע שמהר ימהרנה לו לאשה קנוי' לו ותורתו נקראת על שמו אבל אם ימאן אבי' שבשמים לתתה לו שמן השמים יעכבו ע"י להתחבר בדבק טוב עם דרכי התירה אז אין לו תרופה רק שכסף ישקול להחזיק לומדי', ובבעה"ט פי' תרומה אותיות תורה מ' וז"ש ויקחו לי תורה מ' מאת כל איש דוקא אף מי שאינו לומד כמ"ש ר"י מצאתי להם רפואה מה"ת ע"י החזקת לומדי תורה ועץ חיים היא למחזיקים בה, והוסיף לפרש וזאת התרומה אשר תקחו מאתם הם הע"ה שהם עם הת"ח וטפלים להם מאתם תקחו את הזהב ויחשב להם כאלו עסקו בעצמם בתוה"ק וז"ש הה"ד תורה וכו' מאורסה קהלת יעקב דמשמע שמאורסה לכל הקהל כת"ח כע"ה ואיך אפשר זה אבל אחרי שמקרא שלפנינו מורה שגם בכסף וזהב יזכה לאור תורה כי בצל החכמה בצל הכסף שפיר היא מאורסה לכל קהלת יעקב וכונת המדרש מבוארת ויש להעמיס כן בדברי הילקוט ראובני שהובא למעלה והיינו כי בשעה שאמרו נעשה ונשמע כללו בנעשה המה בעלי מעשה ע"ה שאין בידם אלא מעשה המצות ונשמע המה הת"ח ששומעים ומבינים לקח טוב ע"כ אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה מאת "כל" איש דוקא כנ"ל:

עוד יש לומר בד' המדרש הנ"ל שהאריך בלשונו הה"ד כי לקח טוב נתתי לכם וכו' יש לך מקח שיש בו כסף ואין בו זהב וכו' אבל התורה יש בה כסף שנאמר אמרת ה' וכו' כסף צרוף ויש בה זהב שנאמר הנחמדים מזהב, ופי' בעץ יוסף שכסף וזהב הם רומזים על הפשטים ורמזים וצ"ל מאי שייאטי' להכא ונראה עפמ"ש איזהו חכם הלומד מכל אדם ונראה דה"ט שהרי בכל חכמה אע"ג שההוגים בה צריכים לידע את כולה בכללה אבל בפרטי' אתה מוצא שלכל פרט ופרט יש מומחים ובקיאים הנקראים "שפעציאליסטען" כמו בחכמת הרפואה ישנם מומחים לחולי אזנים ועינים וכיוצא בה וכ"כ היא בחכמת תוה"ק אחרי שיש בה הלכה ואגדה פשטים רמז דרוש סוד ולאו כל אדם זוכה להיות גדול בכל הפרטים כ"א אחד גדול בהלכה ופלפול והא' ברמזים או בדרוש או בסוד ע"כ אם אינו לומד רק מרב א' לא יוכל להשכיל בכל הפרטים אבל הלומד מכל אדם ולומד מכל אחד ואחד מה שיש לו בו עוז ותעצומות אז כדין חכם יתקרי ע"כ אמר דוד המלך ע"ה מכל מלמדי השכלתי, ובבעה"ט פי' תרומה מרמז "תורה מ'" שניתנה למשה רבינו למ' יום. ונראה דג"כ מה"ט נשתהה משה רבינו בהר מ' יום כי ללמוד חמשה חומשי תורה עפ"י הפשט לחוד לא היה צריך להתעכב שם כ"כ אבל בשביל שארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים מלאה על כל גדותי' ע"י פרטים שונים פרד"ס פלפול והלכה ע"כ התעכב שם כ"כ, ע"כ אמר ויקחו לי תרומה תורה מ' מאת כל איש אשר ידבנו לבו אחרי שהתורה ניתנה בא' יום מטעם שכלולה בפרטים כנ"ל שאיש א' לא יוכל לדעת כל זאת ע"כ לא מרב א' ילמוד רק מאת "כל איש" תקחו את תרומתי והוסיף לאמר וזאת התרומה אשר תקחי זהב וכסף ונחושת שמרמז כפי' הנ"ל על כל פרטי התורה ע"כ צריך ללמוד מאת כל איש, ובברטנורא פירש שמי שלומד מכל אדם ואינו מסתכל בקנקן אלא במה שיש בו מורה שכונתו לשמים ע"כ אינו חס על כבודו וי"ל בזה פירש"י ויקחו לי לשמי הכונה עפ"י הנ"ל כיון שויקחו הלקח מכל אדם זה מורה שיקחו לי לשמי וממילא מבוארים דברי המד"ר הה"ד כי לקח טוב שיש בו כסף וזהב כנ"ל - ובזה יש לרמז גם מ"ש במגילה וכלים מכלים שונים ויין מלכות רב כיד המלך עפמ"ש הביאני אל בית היין ודרז"ל זו תוה"ק וז"ש וכלים מכלים שונים שצריך לכלים שונים המכשירים לקבל טהרת תוה"ק דהיינו ללמוד ממורים שונים שהם יריקו יינה של תורה והטעם בשביל שיין מלכות רב והוא כמיד שאין להם סוף והוא כיד המלך אחרי שניתנה מיד מלכי של עולם הרחבה והמלאה:

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה וכו' וכן תעשו- עפמ"ש המפרשים שעיקר תכלית המקדש הוא כדי שהשתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו פרי המשמח אלקים ואנשים ע"כ המקדש אינו תכלית האמיתי כי אם ההכנה לקדש על ידו את עמו ישראל והנה כשהראה הקב"ה למשה רבינו ע"ה את תבנית המשכן לא היה המראה הגדול הזה התכלית בעצמו שיתענג משה רבינו ע"ה מנועם המחזה ולהשביע עיני מטוב רואו כ"א מחזה שדי יחזה כדי שעי"ז ידע לעשות בארץ מתחת את אשר ראה בשמים ממעל, ע"כ אמר ועשו לי מקדש לא תכלית כ"א לאמצעי שעי"ז ושכנתי בתוכם הייני בתוך בני ישראל כפי' המפרשים וע"ז אמר ככל אשר אני מראה אותך בהר שבזה בודאי אין הראי' התכלית ומטרת חפצי בה כ"א למען וכן תעשו כ"כ יהי' בהמ"ק ג"כ אמצעי להתכלית:

ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו וכו' וצפית אותו זהב טהור עפמ"ש שע"כ היו כל מדות הארון שבורות לא אמות שלמות להורות שהת"ח צריך שישבר וישפיל את עצמו ובלוח ארז לך כ"א כ' שע"כ רשאי הת"ח לקבל מתנות באדם כסף וזהב כמ"ש הרע"ב שע"י שיהיה עשיר יהי' גם יראוי ודבריו נשמעים ע"ש, והנה אם הת"ח הוא גבה רוח מטבעו ה' הזהב שמקבל להחזקתו ולגדולתו לא טהור אחרי שגם בעצמו בלעדי הזהב יוכל לדבר גדולות ולא יחת מפני כל אבל אחרי שהקדים שכל אמותיו שבורים להורות שהוא שפל רוח ע"כ אם תצפה אותו בזהב מבית ומחוץ כדי שיהי' עשיר ודבריו נשמעים אז "טהור" הוא ואין בו חשש:

ובתנחומא אמרו על פסוק זה עצי שנוים הם עשו שטות והכעיסוני בעגל יבואו עצי שטים ויכפרו על שטותם, שכבר פירשתי בפ' תצא ולא שתו איש עדיו עליו ובמסורה וצבי עדיו לגאון שמהו במתג ורסן עדיו לבלום, כי עיקר חטאם הי' ודי זהב כאז"ל בשביל שהרבה להם הש"י כסף וזהב עי"כ עשו את הזהב לבעל ואדון עליהם שהכסף וזהב ימשול בם והוא החטא שבאמת הממון הוא צבי תפארת ותכשיט לאדם שעל ידו יוכל לקשט את עצמו הן ברוחני והן בגופני אבל אינו רשאי להשתעבד לעבד לכסף וזהב ולהשתחוות ולאמר אלה אלהיך ישראל והם עשו עליהם לאדון המושל את הזהב ויעבדוהו ע"כ כשהוכיחם משה רבינו בשם ה' אז שבו בתשובה וקבלו על עצמם שלא יעשו עוד כסף וזהב למושל עליהם וזהו ולא שתו איש עדיו "עליו" שיהי' מה שניתן להם רק לעדי שימשלו הם בו והי' להיפך ששפחה תמשול על גבירתה ומכאן ולהלן הורידו את הכסף העדי מכסא מושל שלא יהי' העדי עליו גבוה מהאדם וביארה המסורה חטאם כנ"ל וצבי עדים משניתן להם לצפירת תפארה את זה לגאון שמהו שיגאה בגאה וגאון לשור על אנשים ע"כ במתג ורסן עדיו לבלום צריך לבלום ולסגור את העדי שלא יעבור את גבולו וכיון שזה הי' עיקר החטא שעשו את הכסף וזהב למושל עליהם ע"כ צוה הקב"ה לעשות משכן רק מעצים ולא עשה כן לפקוד על ישראל לבנות לו היכל בנוי לתלפיות מעדי עדיים בפאר והידור בזה להורות נתן שלא הפאר וההידור המה ימשלו באדם כ"א רק הפשוט "איינפאכהייט" ובזה מבואר כוונת התנחומא:

וצפית אותו זהב טהור מבית ומבחוץ תצפנו יש לרמז עפמ"ש בלוח ארז תשא לפ' מזה ומזה הם כתובים שהתוה"ק איננה רק מאירה במחשכי בתי עם בני ישראל העומדים מבית למחנה שכינה הקדושה כ"א גם לאלה העומדים מבחוץ למחנה הקדושה הנה האומות העולם גם להם יזהיר נגהו וז"ש וצפית אותו זהב טהור להאיר בטהרתו לכל מבקש דבר ה' אבל לא לבד מבית כ"א גם מחוץ תצפנו שציפוי זהב וקרני אורו יגיהו גם חשכים העומדים מבחוץ לכולם יהי' אור גדול:

ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך יש לרמז כי מה שהתורה היתה נתונה בתוך הארון הוא להורות שיש בתוה"ק דברים נעלמים סודות ספונים וטמונים מעין כל חי ע"כ היא גנוזה בארון הקודש לא תראה החוצה וכ"ז בשביל שהתורה לא ניתנה אלא למשה רבינו והוא נהג בה טובת עין ונתן הפלפולים והסודות גם לבני ישראל כבש"ס דנדרים, וז"ש ונתת אל הארון את העדות ולא שתהא התוה"ק גלוי' לעיני כל והטעם אשר אתן אליך רק לך היתה למנה ואין לזרים חלק בה:

ועשית שנים כרובים זהב טהור מקשה תעשה אותם יש לרמז עפמ"ש רש"י כרובים דמות פרצוף תינוק כי נאמר חנוך לנער על פי דרכו ומפנק מנוער וכו' שצריך להרגיל התינוק שלא להיות מפונק ומעודן להרבות בתענוג כ"א יסתפק את עצמו במועט וכך היא דרכה סל תורה וזהו אם תרצה לעשות את התינוקות זהב טהור שלא יהי' בהם תערובות הרע ח"ו אז מקשה תעשה אותם שיהי' מקושה כברזל ולא רך כקנה וז"ש להלן ודברתי אתך מבין הכרובים כי מפי עוללים ויונקים יסדת עוז ובשעת מתן תורה אמרו ישראל יהיו התינוקות ערבים וזהו ודברתי אתך הוא מבין הכרובים שבזכותם ידבר עמו: ובזה יש לפרש ג"כ להלן והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה וכו' עפ"י הנ"ל שכרובים רומז על תינוקות של בית רבן ואחז"ל שקיום התורה עומד עליהם והטעם שהם אין להם תאוה לכל הדברים החיצונים המבלבלים את הלב כ"א קנאת איש מרעהו וקנאת סופרים חד את אחד תרבה חכמתם, וז"ש והיו הכרובים התינוקות הם הפורשים כנפיהם למעלה ראש להגדלת תוה"ק וסוככים בכנפיהם על הכפורת אשר על הארון שבו הלוחות והטעם כי "ופניהם איש אל אחיו" לא יפנו עיניהם לחוץ רק יביטו איש אל רעהו להוסיף דעת ממנו ע"כ אל הכפורת יהיו פני הכרובים:

ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד כי כל מאכל שיאכל לא רק הגוף צריך לאכילתו שימלא בטנו כ"א צדיק אוכל גם לשובע נפשו כמ"ש בזה בכ"מ שתאכל הנפש עם הבשר ועי"ז יוכל האדם לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד כי גם בעת אכילת הגוף אם הנשמה נהנית ממנו היא עבודה תמה כמ"ש זה השלחן אשר לפני ה' כדברי המפרשים הנודעים לפ' בכל דרכיך דעהו, וכבר כ' המפרשי' שהנשמה נקראת פנים שהיא פנימותו של אדם והגוף רק כלבוש מעטה לה וז"ש ונתת על השלחן לא רק את הלחם החיצונים להנאת הגוף כ"א גם לחם הנשמה והוא לחם "הפנים" ועי"ז תהיו אתם לפני תמיד' תוכלו לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד ע"ד בכל דרכיך דעהו:

ועשית מנורת זהב טהור מקשה תעשה המנורה וכו' ממנה יהיו אחרי שהמנורה רומזת לתוה"ק כמ"ש ז"ל יש לרמז ע"פי מ"ש כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ורובן של ת"ח עניים והטעם שירגילו את עצמם שלא להיות תלוי בידי אחרים כ"א "אונאבהענגיג" ואם אינם נצרכים למותרות רק מסתפקים בקב חרובין אז אינם תלוים באחרים וזהו מקשה תעשה המנורה שהת"ח צריך להתקשות "אבהערטען" והטעם כדי שכפתוריהם וכו' ממנה בעצמה יהיו ולא יצטרכו לבני אדם שישפיעו עליהם לחיות חיי תענוג:

ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים אפשר לרמז עפמ"ש חז"ל שארבע כוסות תקנו כנגד ארבע לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי, והוצרכו לד' הבטחות משום שלא היו בגלות אלא רד"ו שנים אף שנגזר ארבע מאות ע"כ לא האמינו ישראל שכבר בא מועד הגאולה עד שהבטיחם הקב"ה שלשים גבם רבעים והנה רז"ל דרשו מנורת זהב אלו ישראל ע"כ אמר ובמנורה חלו ישראל ארבעה גביעים אלו ד' כוסות כנגד ד' הבטחות של גאולה והטעם בשביל משוקדים ששקד ה' ומיהר לגאלם מיד מצרים קודם זמנו:

וחברת את חמש היריעות לבד ואת שש היריעות לבד וכפלת את היריעה הששית יש לרמז שחמש היריעות רומזים על חמשה חומשי תורה והוא תורה שבכתב ואת שש היריעות רומזים על ששה סדרי משנה ואחרי שאז"ל חמורים דברי סופרים יותר מדברי תורה ורש"א מהד"ב בעירובין פי' יגדיל תורה ויאדיר שהתורה שבע"פ חשובה יותר מן תורה שבכתב וזה רומז וכפלת את היריעה הששית שתורה שבע"פ לה כפלים לתושי':

והיו תואמים מלמטה ויחדיו יהיו תמים על ראשו וכו' לשני המקצועות יהיו- ובמסורה שבבעה"ט ויחדיו כלם יכליון, עפמ"ש ז"ל ואל תתחבר לרשע ועיין מ"ש בפ' משפטים אקרא לא תשא שמע שוא והטעם כמ"ש אסור להשתתף עם הנכרי שמא ילמוד ממעשיו ואף שאינו מתחבר עמו רק בעניני מטה במסתר וכדומה בכ"ז ירד חכמים לסוף דעתו של אדם שלבסוף יתחבר עמו גם בעניני האמונות והדיעות ואוי לרשע אוי לשכינו ע"כ מרמז ויהיו תואמים מלמטה אע"ג שלא נצמד עמו בצוותא חדא רק בעניני מטה הסוף יהי' שיחדיו יהיו תמים אל ראשו שגם בענינים ראשים יתחבר עמו ואתו עמו יצמד אף שלעת עתה לשני המקצועות יהיו שהם נפרדים בדעותיהם מן הקצה אל הקצה בכ"ז יהיו תמים ואגודים ויחדיו יכליון כי האינו מאמין יפרוס מצודתו גם להמאמין ע"כ לא תתחבר אליו:

והבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה- יש לרמז עפמ"ש אמצעי משובח וצריך לברוח מן שתי הקצוות אל תהי צדיק הרבה ואל תרשע וזהו הבריח התיכון האמצעי הוא מבריח מרמז לברוח משתי הקצוות:

וכל יתדות החצר נחשת יש לרמז כי כל הסתת יצה"ר לאדם הוא ע"י אמרו לו קרבם בתימו לעולם ולא יירא השחת כ"א יזכור לו יום המיתה והנה העוה"ז דומה לפרוזדור וחצר אשר לפני שער המלך ואומר לו היצה"ר כי תפארת אדם לשבת בית כאלו בו יעמוד לנצח ואחרי שכ' המפרשי' ז"ל שנחשת היא כינוי ליצה"ר נחש הקדמוני כמ"ש נחש הנחשת ע"כ אמר וכל יתדות החצר שמי שדומה לו שהחצר עוה"ז. הוא קבוע ביתדות ומסמרים בל ימוט לנצח הוא מעשה של נחשת הוא השנון ויצה"ר:

וי"ל בזה בתחלת פ' תצוה ג"כ כי הפייטן אמר משה מת מי לא ימות' וא"כ ממנו יש ללמוד שלא לעולם יחי' האדם ואין יתדות לחצר כמאמר והטעת הנחושת ע"כ אמר ואתה תצוה ויקחו אליך ועל ידך שיראו שאתה לא תחי' לנצח ממני יקחו לקח שמן זית זך שאף האדם הגדול בענקים אשר כלו זך ונקי בכ"ז כתית ונכתת יהי' גופו למאור למען יוכל להעלות ע"י הסתלקותו נשמתו הנקראת נר תמיד כי לעולם לא יכבה כרה והיא נכספה לשוב אל בית אבי':

ובזה י"ל עוד מ"ש בפ' "כי תשא את ראש בני ישראל וכו'" כי המיתה נקראת פקידה כמ"ש ופקודת כל האדם יפקד עליהם, והנה מי שתמיד המות לנגד עיניו אצלו סר מר המות כ"א ישחק ליום אחרון אחרי שבכל יום הוא מכין את עצמו לעזוב את האהל ולבוא אל שער המלך, וזהו שאנו מתפללים "והסר ממנו מכת המות לא שנחיי לעולם שזה דבר בלתי אפשרי בבן תמותה כי אם שנחי' חיי האושר והיושר עד שהמות לא יהיה אצלנו כמכה כ"א כמלאך הגואל אותו מעולם עובר ומוליך לחיים האמתים חיי עד. ח"ש כי תשא את ראש בני ישראל הוא משה רבינו אדון הנביאים וראש וראשון לבני ישראל אם תשא אותו תמיד על שפתותיך ובהגיונך שאם משה מת מי לא ימות וזהו לפקודיהם שיזכור כי על כולם יפקד פקודה אחרונה ואז ונתנו איש כופר נפשו שכל איש אם יזכור כזה יום מיתתו לנגד עיניו תמיד ישתדל לכפר על נפשו שתבוא בקדושה וטהרה אל היכל ה' ובסבת זה לא יהי' המות כמכה תהו ולא יהיה בהם נגף ומכה בפקוד אותם בפקודת כל האדם כ"א יקר בעיניהם המותה בהביאו אותם לחיים האמתים. ויש להמליץ בזה משאז"ל "משה מן התורה מניין שנאמר בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה" כי אחרי שאז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש ואם לאו יזכור לו יום המיתה הרי דזכירת יום המיתה פועל יותר מכניסת בית המדרש ואחרי שאמרנו שבפרט ממיתת משה רבינו ע"ה נוכל ללמוד מות כל האדם אם בארזים נפלה שלהבת ע"כ המליצו משה מן התורה הד מן הוא כמו מ"ם היתרון ויתורגם "מעהר" מנין שיותר נוכל ללמוד איזה דבר ממשה רבינו יותר מן התורה וע"כ אמר שנאמר בשגם הוא בשר והיינו שגם הוא רבן של ישראל הוא בשר ומעותד למות והיו ימיו מאה עשרים שנה ומכאן ואילך יאסף אל עמיו ומכ"ש איזובי הקיר:

תוכן העניינים

לוח ארז החדש על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה