אור ברסלב
לוח ארז החדש על התורה החדש על פרשת משפטים

לוח ארז החדש על התורה· רבי יצחק קונשטאט

החדש על פרשת משפטים

החדש על פרשת יתרו

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם הנה הפרשה הקודמת מסיימת ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו וכבר דז"ל בהמשך הכתובים, ואפשר דמרמז למ"ש ז"ל התירה נקנית במ"ח מעלות כי היא הפקר לכל בעל מעלות ומדות טובות שמנו חז"ל ויגע בה ומצא כדי מדתו מנה אחת אפים לא כן הכהונה היא רק לאהרן ולבניו אחריו ברית כהונת עולם וכל הזר הקרב יומת וכקרח שבקש כהונה ועוזי' מלך יודא מה עלתה בהם, ויש להוסיף בטעם דהכהונה אינה נקנית ע"י מעלה כי הכלל כל דבר שחסרונו לא יזיק להרע מאליו מובן כי מעלתו לא יוסיף עליו לטובה ואחרי דקיי"ל כהן שעובד ונמצא בן גרושה ובן חלוצה עבודתו כשרה שנאמר ברך ה' חילו כקידושין פ' האומר הרי דחסרונו אינו מזיק לעבודה כי והיתה לו ולזרעו אחריו בין זרע כשר ובין זרע פסול רק שיהי' מזרעו של אהרן וע"כ כל שאינו מזרעו של אהרן לא יועילו מעלותיו וז"ש ולא תעלה במעלות על מזבחי בשביל המעלות לא תוכל לעלות על המזבח לשרת בקודש כי לא יועילו המעלות למי שאינו מזרעו של אהרן והטעם אשר בשביל שגם ערותך אם אתה פסול ערוה כמ"ש המרדכי ביבמות דבן גרושה מקרי דבר שבערוה גם היא לא תגלה ותוודע עליו בשביל המזבח כי אתה כשר אע"ג שאתה בן גרושה ובו חלוצה כ"כ לא יועילו המעלות - אבל ואלה המשפטים החקים והתורות אותם תוכל לשים לפניהם כלומר לפני המעלות והמדות הנ"ל שבעליהם יזכו לכתר תורה אבל לא לכתר כהונה:

עוד י"ל בפסוק הזה עפמ"ש אין אדם דן גז"ש מעצמו אבל ק"ו ניתן לדרוש מעצמו ובמדרש הובא בדמש"א פרשתנו משפטי ה' אמת מק"ו ע"ש הרי דק"ו נקרא משפט בעבור שהיא משפט שכלי ע"כ אמר אע"פ שכל המדות שהתורה נדרשת בהם לא ניתנו לדרוש מעצמם רק כמסור לנו מסיני, אבל ואלה המשפטים הם הק"ו אשר תשים לפניהם לדרוש כחפצם ורצונם:

וברש"י לפניהם ולא לפני כותים, ובמד"ר ואלה מוסיף על הראשונים מה כתיב למעלה שם שם לו חק ומשפט, ע"פ האמור למעלה כ"פ שרק ע"י עשי' נעשים גם החקים כמשפטים דעת לנבון נקל מ"ש "חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום" כי אחרי שהעכו"ם אינם מקיימים המצות בפועל יחשך אור שכלם מהבין אמרת ה' צרופה ולהם כל התורה כחקים ע"כ אף שבישראל ישנם חקים ומשפטים אבל באומות העולם הכל כחקים להם ומשפטים בל ידעום אבל ישראל העושה מצות בפועל נאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם שאצלם ע"י קיימם מצות בפועל יש להם משפטים אבל לא לפני כותים אצלם אין משפטים כלל כ"א חק אשר לא ידע סתרו וזהו כוונת המד"ר דלמעלה כתיב שם שם לו חק ומשפט עפ"ז הכוונה ג"כ שם כי לישראל שם חק ומשפט ואלה מוסיף המשפטים אשר תשים לפניהם לפני ישראל ק כמשפט: ובדרוש לולאות כ"ה שנים לח"ק דחסד ואמת פק"ק אמרתי בזה במ"ש במדרש התורה דינין לפני' ודינין לאחרי' והיא באמצע, עפמ"ש בלוח ארז ויקרא א' שהגמילות חסד הוא רק הכנה והזמנה שע"ז שהוא גומל חסד עם רעהו מכ"ש שיגמול חסד עם נפשו הטהורה וכי בפ' לא תשנא את אחיך בלבבך כ"ז שיש לו עוד לב המרחם הישראלי ועי"כ תוכל להוכיח את עמיתך ויש להוסיף שע"כ אמר ואהבת לרעך כמוך שתמהו מי הוא זה שיאהב דעהו כמותו ממש ולהנ"ל ה"ק קרא כיון שאתה אוהב לרעך ואהבתך לרעך במדרגה היותר נפלאה עכ"פ לא יוכל להיות יותר מאהבתך לעצמך ע"כ הוכח תוכיחנו באמרך לו שאהבת רעיך רק כמוך ולא יותר ממך, וי"ל בזה מ"ש בתהלים "ישב עולם לפני אלקים חסד ואמת מן ינצרוהו" ופרש"י מלשון הכנה והזמנה כיון שאמרנו שכ"ז שאדם עוסק בג"ח יש לצפות שישוב לדרכי התורה כמ"ש וסופה של תורה ח"ו ג"ח כנ"ל ע"כ הבטיח ישב עולם לפני אלקים שלעולם ועד ה' ימלוך ויכירו מלכותו אע"ג שראינו שהדורות מתמעטים והולכים וח"ו עתידה תורה שתשתכח בכ"ז חסד ואמת יצרוהו שלא לילך לאבדון, וכ"ז אם יודעים שחסר שעושים איש לרעהו אינו רק הכנה לגמול חסד עם נפשו וזהו "מן" אם יודעים שאינו רק הכנה לחסד האמיתי לעשות עם נפשו אזי יצרוהו, ואחרי שאבותינו הקדושים הם עשו חסד ואמת עד"ז י"ל שזהו שאמר עקב אבינו ע"ה ועשית "עמדי" חסד ואמת שתעשה חסד עמדי יחד בכונה אחת בגוונא חדא וע"ז המליצו חז"ל חסד שעושים "עם" המתים כלומר אם עושים חסד בכונה אחת עם המתים הקדושים אשר בארץ המה זהו חסד של אמת החסד האמיתי וזהו הכונה התורה דינין מלפני' ואחרי כמו שתחלתה וסופה גמילות חסד על הכונה הנ"ל כ"כ הדינין הם הקדמה לתורה וגם אחרי עזבם את תורתי ח"ו כנ"ל:

אם בעל אשר הוא ויצאה אשתו עמו אם אדוניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות האשה וילדיה תהיה לאדוני' וכו' י"ל ע"ד צחות עפמ"ש בלוח ארז בראשית י' במערבא אמרי מצא או מוצא הכונה שאם הבעל יודע בנפשי שרק מצא אשה המיועדת לו כבר מן השמים לזיווגו ויפק רצון ומה' אז מצא טוב אבל אם חושב בלבו שמוצא אני' את האשה ורק חכמתו ומעלתו עמדה לו אבל לא שמן השמים השקיפו עליו לטובה אז רע ומר ממית ופי' ג"כ שע"כ אחז"ל שלשה נזדווגו להן זיווגן מן הבאר' כי בבאר ששם מים מאז ומקדם רק שהעפר כסהו ע"כ כשחופרים ומסירים את העפר יגלה המים שכבר הי' שם מן קדמת דנא כ"כ צריך להיות הזיווג שידעו שגם מתחלה חיברם היוצר להיות תואמים מלמטה אכן לא נודע הדבר עד יום שמחתם שנגלה לעין כל שהיא הבאר אשר ישאב ממנו מים בששון, והנה כתבתי כ"פ במ"ש בתהלים "מלכי צבאות ידרון ידדון ונות בית תחלק שלל" כי זכר ונקבה יחדיו תמים נקרא שמם אדם אבל לכל אחד מהם יש לו פקודה אחרת שהבעל צריך להכניס לבית כל הצורך ולא ינוח עדי ימציא טרף על המחיה ועל הכלכלה והאשה כבודה בת מלך פנימה היא תחלק את כל מה שהביא הבעל לביתו וכמ"ש אין הברכה מצוי' בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו שהיא תשתדל שלא תהי' יגיעתו וברכתו לריק רק תחלק שתהי' מצוי' וקיימת ברכת הבעל ויגיע כפו וז"ש ולכי צבאות הם הגברים שהם מושלים על הבריאה בעים רוחם להם הפקודה שידודון כל היום להביא טורף לביתם אבל ונות בית היא האשה שכבודה פנימה היא רק תחלק השלל שהביא הבעל תחלקם לכל בני הבית ולילדי' להשגיח על כל בעין צופ"ו אבל אם האשה תביא ברכת הבית והבעל לא יעשה מאומה לביתו זו חולי רע וע"ז אמרו ברמיזא באמת אמרו האשה מברכת לבעלה ובן מברך לאביו אבל אמרו חכמים תבוא מאירה לאדם שאשתו ובניו מברכים לוי כלומר הן אמת שמצינו לפעמים שהאשה או הבן הם מביאים הברכה והפרנסה לביתו אבל אמרי בחכמתם שברכות אלו אינם ברכת אמתיה ורק למארה תחשב וכ"כ אין מן הנכון מהאיש יתעסק בתהלוכות הבית כי גם זה למארה תחשב רק כל א' וא' יש לו התמנותו הויוחר לו האיש להזמין הפרנסה והשלל שמים ברחמי ה' והאשה תחלת בבינתה, ופירשתי מ"ש שלא יהי כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה בפ' תצא ג"כ כנ"ל לא יהי' כלי גבר על אשה שהיא תצא להביא לחם לבית שהוא כלי זיין של הגבר ללחום מלחמת הקיום והפרנסה וגם לא ילבש גבר שמלת אשה שהוא יהי' צופה הליכות הבית לחלק השלל:

וביארתי עוד בפרשתנו להלן "לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה" ובמסורה ותתפשהו בבגדו דהנה האיש שמוכר בתו לאמה הי' בדעתו שאדונה ייעדנה לאשה וטובתה הוא דורש ואין עולתה בו אבל אם האדון אינו רוצה לייעדנה והיא מבקש למכרה פעם ב' זהו מורה שכונתו רק להתפרנס ממנה וזהו אינו רשאי שזה בכלל לא יהי' כלי גבר על אשה שתעודתו הוא לפרנס אנשי ביתו וזהו לא ימשול למכרה בבגדו הבגד שלו לפרנס בני ביתו ריצה להשים עלי' שהיא תפרנסו והנה הטעם שלא ילבש גבר שמלת אשה וכן להיפך הוא משום עצת זמה כפירש"י שם וי"ל שיוסף הצדיק אחרי שידע שאשת אדוניו נתנה עיניה בו בטח הרחיק כמטחוי קשת ולא הי' בא לידי נסיון אך י"ל שהיא התחפשה בבגדי איש ואחרי רואו דמות איש לא מנע את עצמו מלבוא החדרה וזהו ותתפשהו "בבגדו" ע"י שלבשה בגד איש עי"ז יכלה לתפשו ולהסיתו. ואחרי שאמרו שבקרא זה בבגדו בה נרמז איסור לא ילבש גבר וכו' כנ"ל מייתי המסורה ותתפשהו בבגדו שגם היא עברה ולבשה בגדי איש כנ"ל. ולפי האמור שרק האיש יעבוד בכלכלת הבית ונות בית תחלק שלל, והנה מי שמאמין שזיווגו היא מן השמים כן יעשה לפרנס את בני ביתו והאשה אשר הוכיח לו ה' תשב בביתה לגדל ולחנך את בניו אבל מי שאינו מאמין בזה הוא יחליף את האשה לעבודתו ויאמר שהיא שוה לו במעשה העבודה כמו שמשתדלים בימינו בשם הנקרא "פרויענעמאנציפאטיאן" ואינם מאמינם בזיווג מן השמים כי אם כאיש כאשה תעודתם שוה, וזהו הרמז "אם בעל אשה הוא" אם בדעתו הנכזבה שלא ה' שלח לו עזרו רק הוא הוא בעלה ואישה בלי עזר מקדש ע"ד מוצא "אני" את האשה אז לא רק הוא יצא לפעלו ולעבודתו עדי ערב כ"א יכריח אותה שגם היא תעזור לו להביא טרף לביתם "ויצאה אשתו עמו" למלחמת הקיום ועי"ז יהרסו שתות הבית ומוסדי חינוך הילדים אשר על מוסר אם הטבעו ויגדלו הילדים לפרעות ולשמצה אחרי שלא שמעו אם הבנים בתוכחת מוסרה מאשר אין עתותי' פנוים לזה, אבל אם ידע האיש שזיווגו מן השמים והוא בעצמו יעבוד לפרנסת הבית ואשתו כל כבודה פנימה אז בני' כשתילי זיתים סביב לשלחנו כי אשתו שנתן לו ה' גם הבנים שגדלתם אמם ותלמדם להועיל במוסר שדי ויראת ה', וזה אם אדוניו יתן לו אשה שידע שמה' אשה לאיש ואדוניו אדון העולמים נתן לו אשה אז האשה וילדי' תהיה לאדוני' אבי' שבשמים ורק הוא בגפו יצא לבקש מזון מה':

ויש לרמז עוד עפמ"ש ופקדת כוך ולא תחטא שהאיש שעליו מוטל לפרנס אשתו ובניו ישיש יגיל לעת יבוא לביתו לנוח מיגיעו ועמלו כל היום אבל כמו שהוא שמח לבוא לביתו ולאהלו להשתעשע בחברת אהוביו כן הוא שמח לצאת למלאכתו אחרי ידעו כי כל עמלו וטרחו בשביל להחיות שארו ואהוב נפשו לא ייעף ולא ייגע שש בצאתו ושמח בבואו וכנפי אהבתו ינטלוהו וינשאוהו כל היום וז"ש אם בגפו יבוא בכנפו כפירש"י והיינו שיעוף בכנפי אהבתו לבוא הביתה כ"כ כנפי וגפי אהבתו ינשאוהו לצאת לעבודתו כי אם בעל אשה הוא אז "ויצאה אשתו עמו" כי עליה דעתו ומחשבותיו כל היום להחיותה: ורצע אדוניו את אזנו במרצע ופירש"י מה ראה אזן לירצע מכל שאר איברים שבגוף אמר ריב"ז אזן ששמעה על הר סיני לא תגנוב והלך וגנב תרצע וקשה הלשון מה ראה אזן הלא האזן לא בחרה בעצמה לירצע, ונראה עפמ"ש אין דומה שמיעה לראי' שהדבר הנשמע שייך לטעות בו ע"כ אם גם האדם עובר על מה ששמע יש לו התנצלות אבל מה שרואה האדם בעיניו קשה לטעות בו, ע"כ י"ל שמפני זה הי' במתן תורה וכל העם רואים את הקולות שלא יטענו העוברים על פקודי ה' שע"כ עברו שרק שמעו דבר ה' ויש מקום לטעות ע"כ היו רואים ושוב אין טענת טעות והנה אם האוזן הי' רואה את דבר ה' שאמר לא תגנוב שפיר יאה לו העונש הקשה של רציעה אבל אם שמע ולא ראה א"כ הטעות אפשרי ושפיר יקשה מדוע ירצע, וזהו השאלה מה "ראה" אוזן שתרצע הא באוזן שייך שמיעה וכיון שכן אינו מגיע לו רק עונש קל מרציעה אבל אחרי שאז במעמד הר סיני הי' הפלא וכל העם רואים את הקולות והחושים נתערבו זה בזה, ובאמת האוזן לא רק שמע כי אם גם ראה, אמנם הגנב שטוען שרק שמע ולא ראה וזהו אוזן ששמעה' ולא ראתה בהר סיני שאז היו החושים מתערבים וכל העם רואים ע"כ תרצע:

ופירשתי עפי"ז בפ' ויקרא ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה וכו' עפ"י הנ"ל שכל העם ראו בעיניהם כדי שלא יטענו טענת טעות וז"ש עוד שם "ואם כל עדת בני ישראל ישגו ונעלם דבר" מעיני "הקהל" כלומר שע"כ ישגו יען שדבר ה' נעלם מראית עיניהם שידמו רק כמו ששמעו ולא ראו וע"כ טעו ושגו לעבור על מצות ה', ובלוח ארז תזריע י"ט פי' הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה שע"כ מצוה להוכיח ואל"כ מתחייב בערבות בשביל שהאדם אינו חוטא רק בשביל שנתפס במצודה, וז"ש ונפש כי תחטא הטעם הוא בשביל שרק שמעה קול אלה מהברית בהר סיני ולא נחשב לו כאלו ראה את הקולות וכיון שכן נקל לו לחטוא כי האדם רק על זה "הוא עדי או ראה או ידע בביכור גמור אבל על השמיעה אינו בכור לו כ"כ ואחרי שאמנם כן מצודה פרוסה על כל החיים לחשוב שלא ראה רק שמע ע"כ הכל נתון בערבון שאם הי' יודע שראה את הקולות ובכ"ז הי' חוטא בעינים פתוחות לא היה החוב על אחרים להזהירו ולהוכיחו בדברים קשים כי מה בצע בתוכחה זו אבל אחני שמצידה פרוסה שחישב בדעתו שרק שמע ולא ראה ע"כ אם "לא יגיד" המוכיח דברים קשים כגידין ונשא הרואה זאת ואינו מוכיח הוא ישא את עונו מצד ערבות, ועפי"ז י"ל מ"ש "והאנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים" כי אותם האנשים שאינם רוצים ליכנס לפנים אל בית ה' רק עומדים תמיד על הפתח הסבה לזה שהכו בסנורים ועיניהם לא יראו אור האמת ואת הקולות ע"כ בחוץ יעמודו:

לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה, ובמסירה ותתפשהו בבגדו, כ"כ לעיל בזה וי"ל עוד עפמ"ש למעלה בפ' בשלח לפרש חדות ה' היא מעוזכם ע"ש וכ"פ המפרשים וכי ימכור איש קאי על הקב"ה את בתו זו כנסת ישראל והנה ה' מלך גאות לבש ובגאוותו ישראל כמ"ש ישראל אשר בך אתפאר ונאמר לכבודי בראתיו ותפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו ומי כעמך ישראל ע"כ ע"ז אנו תומכים שהקב"ה לא ימכור אותנו עם סגולת ולבוש גאותו לחלוטין ח"ו בידי זרים אחרי שבגדו שהוא לבוש היא אך בה בהכנ"י וע"י אומה הישראלית הוא מתגאה ולהורות ע"ז שכונת בבגדו הוא לבושו הביאה המסורה ותתפשהו בבגדו בגד ממש וכן כנ"י תופשת את הצדיק של עולם כביכול ע"י בגדו כי:

ויצאה חנם אין כסף וסמיך לי' מכה איש ומת מות יומת- כ' בעה"ט שרומז שהרוצח אינו חייב לשלם ממין משום דקים ליה בדרבה מיני', ולפי"ז י"ל קו' הש"ס למה נאמר מכה איש הא גם בהכה קטן חייב. ולהנ"ל י"ל עפמ"ש בקצה"ח סי' ת"י בשי' הג"א דלצאת י"ש חייב הרוצח דמים ואי תפסי היורשים לא מפקינן מינייהו כבכל קים לי' בדרבה מיני' ושי' הר"מ דאין דמים לבן חורין ובכל גווני פטור ואף לצי"ש אינו חייב וז"ש אין כסף שפטור לגמרי והטעם משום מכה איש שהוא לשון חשיבות היינו בן חורין ואין דמים לב"ח. ועפי"ז י"ל מ"ש בב"מ בסוגיא דרבית קצוצה דטעמא דר"י דא"י בדיינים דהוקשו מלוי ברבית לשופכי דמים מה שו"ד לא ניתן להשבון אף רבית לא ניתן להשבון ה"נ פירושו מה שו"ד א"ח ממון אף רבית כן אלא דתליא בפלוגתת הד"מ והג"א הנ"ל אי עכ"פ חייב לצי"ש ובזה יש לתלות מחלוקת הראשונים אי לר"י בר"ק חייב לצי"ש דלשי' הג"א חייב לצי"ש כמו בשו"ד ולשיטת הר"מ פטור כיון דגם רוצח פטור ויש להאריך בזה: וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת, עיין רש"י ורמב"ן שנתקשו בפירושא דונמצא בידו ונראה עפמ"ש רמב"ן בשם רס"ג שע"כ נכתב וגונב איש בין מכה ומקלל אביו ואמו להורות הטעם שע"כ יומת כי ע"י שימכרנו לאחרים ולא ידע את אביו ואמו יבוא להכותם ולקללם ע"ש נמצא שנידון הגונב נפש על שם סופו כמו בן סורר ומורה והנה הרא"ם בהא דבן סורר ומורה נידון על שם סופו הקשה הלא דרז"ל בישמעאל באשר הוא שם שאין הקב"ה דן רק לפי מעשיו בהוה ולא על העתיד, ותי' דוקא אם לא עשה עדיין מאומה אז לא נידון על שם סופו כמו ישמעאל שלא עשה מאומה בעת ששמע ה' לקולו אבל בבן סורר ומורה שכבר גנב משל אביו וכבר התחיל בחטא בכה"ג נידון על שם סופו ועיין בחי' לסוגיא דרודף מש"כ בזה וזהו רמז מקרא שלפנינו וגונב איש ומכרו "ונמצא בידו" כלומר שכבר נמצא בידו חטא ופשע דהא עכ"פ גנב ועבר על לא תגנוב כמו סורר ומורה ע"כ מות יומת על שם סופו כטעם רס"ג הנ"ל:

אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה במסורה שבבעה"ט ונקה האיש מעון, מי שלח ידו במשיח ה' ונקה, עפמ"ש גדולה הסרת טבעת יותר ממ"ח נביאים כי ע"י שעמדו בכל דור ודור עלינו לכלותנו עי"כ חזרו ישראל בתשובה ובכל פעם שהכו ישראל היו מתאמצים ביתר שאת בעמוד התורה וכאשר יענו אותו כן ירבה במצות ויפרוץ במעשים טובים וא"כ כיון שנתגלגל זכות על ידם לא היו ראוים לעונש כי אף שהם חשבו לרעה מ"מ הלא אלקים חשבה לטובה שעי"כ מסרו נפשם כמה וכמה מגבורי ישראל על קדושת השם ופרסמו בגלוי אמונתם הקדושה ומשעשו תחלה בסתר ע"י הגזירות והשמדות כרוזא קרי בחיל והודיעו טבעם ברבים אלא שבכ"ז יענשו כי מי שלח ידו במשיח ה' ונקה והם הא התכוונו לרעה, וז"ש אם יקום ע"י המכות הנאמנות שהוכה עם בני ישראל מאויביו והתהלך בחוץ נעשה הולך קדימה בתורה ויראה בחוץ על גפי מרומי קרת להשמיע ברבים תורת ה' שהוא הולך על משענתו משען תורה הקדושה ע"כ הי' מקום לומר ונקה המכה כנ"ל והוסיפה המסורה שהרי ע"י המכות הנאמנות הי' ישראל נאמנים לה' ולתורתו ונקה האיש מעון כי חזרו בתשובה בצר להם לז"א אף שהי' מקום לכאורה לומר כן בכ"ז באמת ונקה לא ינקה אותם כי מי שלח ידו במשיח ה' ונקה הא סוף סוף נגעו לרעה בישראל משיחי ה' וקדושי עליון ע"כ יטלו את שלהם. ובזה ביארתי בפ' בחקותי בפסוק "ונתתי פני בכם ונגפתם לפני אויביכם ורדו בכם שונאיכם" עפ"י הנ"ל וכבר כ' לפרש מש"כ שלש פעמים בשנה וכו' אל פני האדון ה' כי בי"ט המקודשים צלם אלקים חרות על פני ישראל וע"כ אנו נקראים משיחי ה' ונקה לא ינקה ה' את אשר יגע בהם לרעה, ע"כ אם אנו לוקים על ידיהם בסוף גם הם יפלו לשחת על אשר הרעו לנו וז"ש ונתתי פני בכם היינו שני וצלם אלקים ע"ד פני האדון ה' ואחרי שתמונת ה' יביטו עליכם ובכ"ז יקומו עליכם לרעה ע"כ אף שאתם תנגפו בכ"ז סוף סוף מטייפיך יטופון ואין כאן רק קדימה, בזמן שאתם תנגפו "לפני" אויביכם מק דם להם והם ינגפו אחריכם וזהו ונגפתם רק "לפני" אויביכם ורש"י פי' בפ' בראשית ורדו בדגת הים הנאמר שם זכה רדו ואם לאו ירדו ה"נ קאמר ורדו בכם שונאיכם שעל ידכם ירדו מנוה מנוה עד שלבסוף ונסתם אבל אין מי שירדוף אתכם כי כבר ספו תמו אויביכם מן בלהות:

וכי יכה איש את עבדו וכו' ומת תחת ידו נקום ינקם- יש לרמז עפמ"ש בפרשתנו לא אגרשנו מפניך בשנה אחד פן תהי' הארץ שממה ורבה עליך חית השדה כי דוד המלך ע"ה אמר ולבי חלל בקרבי שבטל לגמרי את היצה"ר אבל לאו כל אדם זוכה לכך כ"א ירצה לבטול את היצה"ר בפ"א אז קם עליו ביתר שאת ועוז וזהו לא אגרשנו מפניך בפ"א פן תהיה הארץ הארציית שממה ובטל לגמרי כי אז היצה"ר מתחזק ע"ד שתהי' רבה עליך חית השדה הגשמית, ובלוח ארז כי תצא קכ"ז כ' שהיצה"ר בעצמו כוסף וחומד שהאדם יגבור עליו ויקיים מצות בוראו אך שלא ימיתנו לגמרי לומר גירא בעיני' וזהו הרמז כי יכה איש את עבדו היינו היצה"ר ומת תחת ידו לגמרי לא טוב הדבר כי אז נקום ינקם היצה"ר יקח נקמתו ממנו ע"ז רק אם יום או יומיים יעמוד שלא יבטלנו לגמרי רק לפעמים יעמוד חי אז לא ינקום ממנו אם גם ימשול עליו בכ"ז בשביל שלא המיתו לגמרי לא יוקם "כי כספו הוא" כי גם הוא כוסף ורוצה בזה, מלשון נכסוף נכספת:

ואם שור נגח הוא וכו' וגם בעליו יומת כבר העיר באוה"ח במאי דנקט בעליו לשון רבים וכ' דקמ"ל קרא אף שיש להשור ב' בעלים הוה אמינא כמו בשנים שהרגו פטורים הכא נמי אי הרג שורם יפטרו קמ"ל קרא דוהועד בבעליו דעכ"פ בדי"ש חייבים וכאן הלא חייבים מיתה ביד"ש א"ד ז"ל, ונ"ל עפ"ד פ"מ שהק' המנ"ח מצוה זו כיון דאמרי' כמיתת הבעלים כך מיתת השור ע"כ שור של טרפה שהרג פטור מכופר ה"נ נימא דשור של ב' שהרג לא יומת כמו שאם הרגו הבעלים השותפים דפטורין, ובש"ס דב"ק מפורש דחייב השור מיתה אף של שותפים ותי' לחלק דבשור של טרפה אם הטרפה הי' עושה כמעשה שורו הי' פטור ע"כ גם השור פטור משא"כ בשור השותפין אלו עש השותפין כמעשה שור יחידי היו חייבים ע"ש, וזהו שמרמז המקרא וגם בעליו אף שיש לו ב' בעלים סד"א כקו' מנ"ח ולא יומת השור קמ"ל יומת דאמרי' כתירוצי וקאי הך יומת על השור, ובאמת לא ידענא למ"ד בב"ק דליעודי גברא בעי התראה לענין שמשלם נ"ש ומסתמא ה"ה לענין כופר דבעי' ג"כ להיות מועד בעי' ג"כ להתרות בבעלים א"כ אם יש לו ב' בעלים מסופקני אם צריך להתרות שניהם ואל"ה לא מחייב אפי' האחד שהתרו בו או דנימא דאותו שהתרו בו משלם חצי כופר והש"ס בב"ק דבעי' אי ב' שותפים משלמים ב' כופרים או כל אחד ואחד חצי כופר היינו בהתרו שניהם אבל אם התרו רק בא' אפשר דהוא לחודי' מחייב או כופר שלם דכופר ולא חצי כופר אמר רחמנא או אולי רק חצי כופר או דפטור מכלום כיון דלא התרו בשניהם ואם נאמר דעכ"פ משלם האחד שהתרו בו כופר או חצי כופר י"ל דע"ז מרמז מקרא שלפנינו וגם בעליו שיש לו ב' בעלים מ"מ משכחת לה רק יומת דהיינו תשלומי כופר שישלם א' מהם שהתרו בו והשני לא ישלם ועדיין צ"ע:

אם כפר יושת עליו נתן פדיון נפשו ככל אשר יושת עליו ובמסורה ויקר פדיון נפשו ולא יראה השחת, כי אע"ג שבקיום מ"ע אין צריך לבזבז כל הונו ורכושו מ"מ בקיום מ"ע דקדוש השם אם יאנסוהו לכפירה ח"ו בה' ותורתו הקדושה אז מחייב הוא לתת את כל הונו וכל אשר לו יתן בעד נפשו וז"ש אם כפר יושת עליו שח"ו יאנסוהו לכפור בה' ובמצותיו ע"כ אחרי שנפשו בסכנה שלא תהי' מוראה ונגאלה ח"ו ע"כ ונתן פדיון נפשו ככל אשר יושת עליו ולא יהי' בעיניו כל הון יקר וע"ז הוסיפה המסורה כי ויקר פדיון נפשו ולא יראה השחת הכונה כנ"ל שלפדות נפשו שלא תרד לאבדון ולשחת ח"ו יקר הוא מאוד עד שאין כסף נחשב למאומה:

אם כסף תלוה את עמי את העני עמך ובמד"ר הה"ד מלוה ה' חונן דל עפמ"ש בלוח ארז בהר ל"ה וכ"כ תוס' לפי המלוה לעני בשעת דוחקו עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה היינו בשעת דוחקו של מלוה עצמו וכמש"ש בלוח ארז ומטה ידו עמך שגם אתה מטה ידך ה"נ פי' אם כסף תלוה את העני עמך' אם הוא עני עמך ביחד שגם אתה ירדת מטה עד שגם אתה כמעט כמוהו והנה אם הוא מלוה בשעת דוחקו של עצמו זה יקרא באמת וצדק מלוה את ה' אם הוא בעצמו דל הוא וז"ש מלוה ה' רק אז יקרא החונן לעניים מלוה ה' אם הוא בעצמו דל הוא שגם החונן הוא דל:

לא תהיה אחרי רבים לרעות ולא תענה על ריב לנטות אחרי רבים להטות עפ"י הנודע שבין האומות העולם הוא לחק ונימוס שאם יפגע איש א' בכבוד חבירו יחשב לו לבוז ולקלון אם לא יענה חורפו דבר וצריך לעמוד וגם ללחום כנגדו וכן היא ברוב האומות חק מלחמת הביניים "דועלל" אצל הנאורים ואם לא יעשה הנעלב כן אז כל אוהביו ומרעיו יתרחקו מאתו ומחברתו לא כן אצלנו שלומי אמוני בני ישראל אנחנו ידענו כי הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, ע"כ אף שרוב האומות שמו להם לחק שהאיש הנכבד חס על כבודו ואינו שותק אם מבזים אותו עד כי ירחוץ ידיו בדמי מגדפו, לז"א לא תהי' אחרי רבים לרעות ואע"ג שרבים עושים כן בכ"ז אני מזהירך לא תענה על ריב אם יריבו אתך ויחרפוך אל תענה כסיל כאולתו כ"א דום לה' והתחולל לי, ואע"ג שחברת בני אדם מאומות העולם מתרחקים מחברת אנשים ששומעים בוז וחרפה ואינם משיבים בכ"ז כבר פירשתי לעיל בפסוק זובח לאלהים שאינו טוב חברת העו"א שיותר נוטה שיחטיאו אותך לי ממה שאתה תטה אותם לדעתך ואמונתך ולתקנם וע"כ לא ישבו בארצך ע"ש וזהו שסיים ע"כ לא תהי' אחרי רבים לרעות ולענות על ריב אע"ג שבזה תתחבר לאומות העולם ותעשה כמעשיהם בחקותך שתוכל לתקן אותם כי "לנטות אחרי רבים" להיות עמהם בצוותא חדא לא טוב רק אם יש לצפות "להטות" שברוב הימים יהי' לאל ידך להטות אותם אל הדרך הטוב והישר אבל אחרי שאין תקוה להטות אותם אז אין לך לנטות אחרי רבים האומות העולם כנ"ל: באופן אחר יש לרמז בפסוק הזה עפמ"ש תוס' חולין י"א ובכמ"ק דהא דאמרינן הנסקלין שנתערבו בנשרפין נדון בקלה ולא אזלי' בתר רוב משום דממיתה למיתה לא אזלינן בתר רוב. ונראה להסביר הטעם עפמ"ש הר"ן בפא"ט בסוגיא לוקחין ביצים מן הנכרים דלתרי מיעוטי חיישי' והשתמש בסברא זו בכו"פ לענין עגלים אע"ג שחלקו עליו האחרונים עיין חתן סופר כלל רוב ובמנ"ח מצוה דמקלל אביו ואמו וכיון דכל רוצח שחייב מיתה ולא אמרינן דלמא טריפה הוא משום דאזלי' בתר רוב וא"כ שנתערבו נסקלין בנשרפין צריך עוד הפעם לילך בתר רוב דנסקלים או נשרפים והי"ל תרי מיעוטי מיעוט טריפות ומיעוט נסקלין או נשרפין ובתרי מיעוטי לא אזלינן בתר רוב כנ"ל. והנה מה שחלקו על הכו"פ בהבנתו בד' הר"ן כנ"ל הוא דלא איכפת לן בתרי מיעוטי כיון דאיכא תרי רובי כנגדם ומה לי חד מיעוט נגד חד רוב או ב' מיעוטי נגד ב' רובי, והנה אי אמרי' רוב הוא מטעם ודאי מכח הסברא שכן הוא אז הטענה נכונה מה לי תרי מיעוטי כיון שיש נגדם תרי רובי אבל אי אמרי' כס' השטמ"ק ב"מ ו' דרוב אינו אלא ספק והתורה התירתו א"כ כיון שאינו אלא חידוש שפיר י"ל כהבנת הכו"פ בד' הר"ן דאין לך בו אלא חידושו דדוקא נגד חד מיעוט אזלי' בתר רוב אבל נגד ב' מיעוטי לא חידשה תורה לילך בתר רוב וזהו רמז הקרא לא תהי' אחרי רבים "לרעות" דהיינו שתלך ב' פעמים לרעה אחר הרוב כנ"ל כגון בתערובות נסקלים בנשרפים ולא תענה ותשיב על ריב זה "לנטות" שצריך לנטות אחר דעת נוטה שהסברא מחייבת כן לילך בתר רוב וא"כ אין חילוק בין חד מיעוטא לשנים, לא תאמר כן כי אין הולכים בתר רוב מצד הסברא שודאי כן הוא רק "אחרי רבים להטות" צריך אתה להטות אחרי רבים עפ"י כח שחידשה תורה אע"ג שאין הסברא כן וכיון שכן אין לך בו אלא חידושו נגד מיעוט א' ולא נגד ב' מיעוטי כנ"ל רמז נכון ב"ה: ודל לא תהדר בריבו במסורה ודל מרעהו יפרד, כי העניים והאביונים עומדים לריב עם בעלי אחוזה וההון ויש להם כת המחזיקים בידיהם ואומרים שצודקים בריבם ובטענתם הנקרא "קאמוניסטיש" "זאציאליטיש' והם אומרים כי הם מחזיקים בשטה הנכונה לתקן עולם במלכות היושר והשלום ולא יאמרו לכסף אלי אתה ולא יהי' עוד הזהב לבעל השורר בכל תהלוכות בני אדם כ"א רק חכמה ותבונה וחרושת המעשה בשלום ובמישור המה יהי להם רסן השלטון אכן באמת לא כן בדיהם כי גם האנשים המתלבשים בבגדי יקר הדיעות האלו באמרם שכל חפצם להרחיב ממשלת היושר בארץ ראינו שגם הם בעצמם יקנאו איש ברעהו ואין שלום בעצמם וביניהם העומדים לימין השטה ההוא תפרוץ המשטמה ובע"כ שאין לבבם כפיהם ואם הם ינצחו בריבם עם העשירים וגדולי העם אז גם הם לא ייטיבו מאלו וז"ש ודל לא תהדר בריבו עם בעלי האחוזות כי לא בצדק יריבו ריב היושר והראי' שהרי גם ודל מרעהו יפרד שביניהם בעצמם יש פירוד וחילוק לבבות:

עוד הביאה המסורה צדיק הראשון בריבו וי"ל ע"ד צחות ע"פ מאז"ל דל גאה שנא הא כ"כ י"ל אם עני בעל מריבה אין להפך בזכותו אבל העשיר המתקוטט יש לו התנצלות שמגביה את לבו כי אין ארי נוהם אלא מתוך קופה של בשר וז"ש ודל איש עני ואביון לא תוכל להדרו אם הוא בעל מריבה אבל הראשון הוא החשוב והעשיר מלשון ראש וראשון אותו נוכל להצדיק בריבו וללמד עליו זכות כנ"ל:

כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וכו' (ובמסורה שבבעה"ט לפתח חטאת רובץ.) עזוב תעזוב עמו (והול"ל לו) ונראה עפמ"ש רשב"ג בב"ק בסוגיא דצנועין הלעיטהו לרשע וימות שאם ראינו אדם עובר עבירה כמו שם שגוזל את הפירות אין לבעה"ב לחוש לתקן להגנב מאיסור כרם רבעי אלא שבתוי"ט פ"ג דדמאי כ' דלאו כ"ע מודו בהא ורבנן שם חולקים על זה, והטעם נראה דבאמת לטובת הרשע אין אנו אחראים אבל כיון שכל ישראל ערבים זה בזה א"כ מה שיוסיף לחטוא שנוכל להסיר ולמנוע אם אין מונעים אותו אז וכשלו איש בעון אחיו ע"כ לטובת עצמו צריך למנעו מעבירה שנוכל וז"ש כי תראה חמיר שונאך שהוא רשע גמור עד שחמריותו רובץ תחת משא לעיפה כבד עונותיו עברו ראשו, ופי' בעה"ט לפתח חטאת רובץ כנ"ל כמו שדז"ל במס' פסחים ג"כ שאיירי במי שראהו עובר עבירה לא תאמר שתחדול לעזוב ולהושיע לו כי הלעיטהו לרשע לא כן והטעם כי עזוב תעזוב לעצמך עמו' יחדיו כמו שתיטיב לו למנוע מאתו חטא כ"כ גם לך תעשה צדקה כי אתה ערב בעדו. וז"ש הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא ורז"ל דרשו הוכיח תוכיח אפילו מאה פעמים שלא תאמר אחרי שכבר הוכחתיו הרבה פעמים והוא איננו שומע ומקשיב לעצת תוכחתי א"כ תאמר הלעיטהו לרשע וימות ומה לי עוד להרבות בדברים לזה קאמר ולא תשא אתה עליו חטא שהנך ערב בעד חטאו:

מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרוג וכו'- עפמ"ש רמב"ן ז"ל בטעמא דהרגו אין נהרגים בעדים זוממים כי אלקים נצב בעדת אל, ובודאי כיון שנהרג הנידון כדין נהרג ועיין לוח ארז, וכ"ז אם הדיין דן דין אמת לאמתו אבל מי שאינו מבקש האמת ודן דין שקר אין אלקים עמדו וז"ש מדבר שקר תרחק אם תבקש האמת ותרצה להתרחק מהשקר אז הנך בטוח שלא תהרוג את הנקי וצדיק שלא יבוא תקלה ע"י דיינים כאלו המבקשים אמת והוסיף לאמר עפמ"ש גדולה מדת טובה ממדת פורעניות ומטעם הזה ג"כ לא יארע תקלה ע"י דיינים שיהרגו ח"ו נקי וצדיק שהרי לא אצדיק את הרשע שלא כדין ומכ"ש שלא ארשיע את הצדיק ונקי כי רגלי חסידיו ישמור:

ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר כי לא ניתנה שבת רק לעסוק בתורה והגוף שבכל ימי המעשה הוא עובד אדמתו ולא יגה עליו שביב אור אש ה' ביום השבת יגבי' עצמו למעלה מן רגבי אדמה והנה הגוף נקרא בן אמתך כי הוא ילוד אשה והנשמה נקראת גר כי היא בת מרומים ושם ביתה כמ"ש בלוח ארז אחרי וזהו למען ינוח שורך וחמורך הוא הגוף ינוח מעבודתו החמרית ורק וינפש יהי' נעלה למעלת נפש בן אמתך הוא הגוף כמו הגר הוא הנשמה:

ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן ומראה כבוד ה' וכו' לעיני בני ישראל- כי משה רבינו ע"ה אע"ג שירום ונשא וגבה מאוד עד שנאמר עליו ותחסרהו מעט מאלקים בכ"ז לא זכה אלא למ"ט שערי בינה אבל שער החמשים סגור גם אצלו והטעם שגם שהוא בעצמו ובמעלתו הי' ראוי לכך מ"מ בשביל שדורו לא היו ראוים שמנהיגם יעלה מעלה בקדש כ"כ כמ"ש לפרש עלה אל הר העברים וז"ש ויקרא אל משה מתוך הענן שגם הוא בגדולתו הנשגבה מאוד בכ"ז ה' רק בענן קרא אותו והטעם ומראה כבוד ה' אם היה רואה כבוד ה' בכל זיוו והדרו הי' לו כאש אוכלת "לעיני בני ישראל" כי עיני בני ישראל אז הי' רכות ולא היו יכולים לסבול המראה הגדולה וע"כ לא הי' יכול גם מנהיגם הגדול לראות את כל כבוד ה' הגדול בכל תקפו וצמצם הקב"ה אורו בעבור עיני בני ישראל:

תוכן העניינים

לוח ארז החדש על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה