אור ברסלב
לוח ארז החדש על התורה החדש על פרשת יתרו

לוח ארז החדש על התורה· רבי יצחק קונשטאט

החדש על פרשת יתרו

החדש על פרשת בשלח

וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים וברש"י שמע קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, ובאוה"ח דקדק מה ענין יחוס יתרו לכאן שהי' כהן מדין, ונראה כי עיקר הגאולה היתה כי פדה נפשם מרדת שחת שכבר נשקעו במ"ט שערי טומאה ולא יכלו להתמהמה עוד שלא ישקעו יותר, ומדרשם ז"ל אלו הי' אדם אחר אומר כי גדול ה' מכל אלהים היו שוחקים עליו לפי שלא הניח ע"ז אחת שלא עבדה עיין ילקוט, ולפי"ז אדם אחר שלא היה יודע כ"כ בטוב גילולי מצרים ורוע השחתן עד שאול תחתי' לא הבין ג"כ גודל הטובה אשר עשה ה' לעמו בהוציאם ממצרים כי לא ידע לאמוד את עומק הבור בו נפלו בני ישראל אבל הוא שהי' כהן מדין וידע היטב את כח ההשחתה שבע"ז הוא הבין וידע להעריך את רוב טובה וגודל הנס שהוציאם לרוי' מבירא עמיקתא לאיגרא רמה, וזהו וישמע יתרו מלשון שמע ישראל שהוא הבנה רק יתרו הבין בשביל שהי' כהן מדין ובקי בתועבות מצרים את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל את הטובה האמיתית שעשה בהוציא אותם ממצרים מקור משחת והמופת לזה שהיו ישראל שקועים במדרגה עמוקה בין עם לועז שהרי נעשו להם נסים ונפלאות על הים מה שלא נעשו מעולם וא"כ הי' צריך להתחזק האמונה בה' בלבות בני ישראל כיתד שלא תמוט עד עולם ובכ"ז ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים ודחז"ל שריפו ידיהם מאמונה ותורה ומאין בא להם זה שעד שהמלך במסבו נרדו נתן ריחו עד שהוצרך לשלוח להם את עמלק ובע"כ כמ"ש כי ביד חזקה הוציאך ה' שאחרי שנשקעו בטיט היון במצרים אע"ג שרא מעשה ה' כי נורא הוא על ים סוף כמעט קט חזרו לסורם ומעמדם אשר ברע ומזה הבין יתרו ג"כ את הטובה הגדולה שעשה להם ביציאת מצרים, וז"ש וישמע יתרו שהבין מקריעת ים סוף שהי' בנסים גדולים ועכ"ז הוצרכו למלחמת עמלק ע"ז ראה ויוכח מצבם עד כמה גדל רוע מצבם במצרים ובפרט כי בהיותו כהן מדין ידע רוב ההשחתה כנ"ל. ואפשר שזהו כוונת בעל ההגדה וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח כי לפי"ז מי שמכיר גודל שפלות ישראל במצרים הוא יבין לספר יותר ערך הטובה של יציאת מצרים ולפי"ז המרבה לספר ביציאת מצרים ואינו חס להשפיל לארץ יחוסו בכבוד אבותיו ומכיר בגנותם ומתוך גנותם הוא בא לידי שבח הש"י בהלל ושבח ומרבה עי"ז כבוד שמים ע"כ הוא משובח. וי"ל עוד אחר שאמרנו שיתרו יען שהי' בקי בע"א ידע יותר לספר בטובת יציאת מצרים וא"כ סד"א בשביל שמרבה לספר ביציאת מצרים הוא יודע בענין ע"ז ובקי בהם וזה גנאי הוא לו קמ"ל דמ"מ הרי זה משובח דהרי אחז"ל אי אתה למד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות וזה שמרבה להבין כבוד שמים הרי זה משובח. ואפשר להעמיס זה בכוונת מאחז"ל בסנהדרין ק"ד גנאי היה למשה ולס' רבוא שלא אמרו שירה עד שפתח יתרו ואמר ברוך ה' וי"ל הכוונה שנתן טעם שלא אמרו בעצמם שירה בשביל שגנאי הי' להם כיון במה שמרבים לספר ביציאת מצרים בע"כ מודים על שפל מצבם הקודם וזה להם לגנאי ולבושת וע"כ לא אמרו שירה:

ויקח יתרו את צפורה בתו אשת משה אחר שילוחיה כ' בעה"ט שגם אחר ששילחה וגירשה היתה אשת משה כי אשת מלך אסורה לאחר א"ד ז"ל ובודאי כוונתו דאיך לא חש משה שתנשא לאחר והלא לא גירשה מחמת שנאה רק מעצת אהרן כפרש"י ע"כ פירש שסמך עצמו שלא תנשא לאחר בהיותה אשת מלך, ואכתי יקשה למ"ד בסנהדרין שמלך נושא אלמנתו של מלך א"כ יש לחוש אולי תנשא למלך ע"כ נראה עפמ"ש ר"פ המגרש דר"א סובר דאם אמר הרי את מגורשת ממני וא"א מותרת לכל אדם הוי גט ע"ש א"כ י"ל שפיר שגירשה משה רבינו כל בכה"ג ואמר א"א מותרת לכל אדם וא"כ הי' בטוח שלא תנשא לשום אדם וע"כ היתה אשת משה גם אחר שילוחיה וכיון דרק ר"א ס"ל הכי וחכמים חולקים עליו י"ל בזה ע"ד צחות דע"כ מסיים ושם האחד אליעזר ע"ד המדרש שמצאו להקב"ה שהי' יושב ודורש ר"א בני אומר פרה בת שלש ואמר משה רבינו יה"ר שיצא זה מחלצי שנאמר ושם האחד אליעזר ולהנ"ל י"ל שע"כ היתה אשת משה גם אחר שילוחיה יען ושם האחד אליעזר והוא ר"א דמכשיר גט באומר א"א מותרת לכל אדם וי"ל שגירשה באופן הנ"ל:

ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים אשר הציל את העם מתחת יד מצרים כפל הלשון י"ל כי במצרים עונו בעבודת הגוף בחומר ובלבנים אבל עוד יותר סבלו עול גלות הנפש כמ"ש וירעו אותנו המצרים והיו בסכנה גדולה שח"ו יפלו ממדרגתם הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז והנה משה ואהרן קדושי עליון בודאי לא היו בגלות הנפש שח"ו יאבדו מעלתם ורק בגלות הגוף אע"ג שלא עבדו בעצמם עכ"ז היו בגלות גופם, וז"ש יתרו ברוך ה' אשר הציל אתם דהייינו משה ואהרן כמ"ש ראב"ע הובא ברמב"ן אתכם לא הציל רק מיד מצרים מגלות הגוף שהיתה ידם תקיפה עליכם אבל את העם הציל בכפלים והוא שהצילם מדבר שהוא תחת ולמטה במדרגה מן יד מצרים כי יד מצרים לא שלטה אלא בגופם ובאמת היו גם בגלות הנפש לאבד ח"ו טהרת הקודש זהו תחת העמק שאול ובירא עמיקתא יותר מיד מצרים:

עוד י"ל בפסוק הזה עפמ"ש באוה"ח בפרשתנו לפרש אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים שע"כ לא הנחיל הקב"ה לישראל את ארץ מצרים והי' להם בזה קורת רוח יותר שיגרשו שונאיהם מכדיהם מארצם והם יבואו תחתיהם וירשום יען שכל הארצות מונהגות ע"י שרים ומלאכים כמ"ש אשר חלק ה' אותם לכל העמים וכמ"ש על יצב גבולות עמים ורק ארץ ישראל הוא ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה להנהיגה בעצמו ובכבודו וע"כ הנחילם ארץ ישראל והוציאם מארץ מצרים שנקרא בית עבדים שרק עבדים והם צבאות ה' מושלים בה א"ד ז"ל ובזה פירשתי בפ' תצוה וידעו כי אני ה' אלקיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם אני ה' אלקיהם שע"כ הוצאתי אותם מארץ מצרים ולא השארתי אותם שיהיו מושלים שם כדי לשכני בתוכם אני ה' ולא מלאך ושליח. ובהגדה הביא רשע אומר מה העבודה הזאת לכם וכו' אלו היה שם לא היה נגאל כי רשע אומר שלא בשביל טובת ישראל גאלם הקב"ה ממצרים כ"א לעשות לו שם ותפארת וע"כ אמר מה העבודה הזאת לכם וכי בשבילכם עשה זאת ולא לו בתמי' הלא אורח רע מהי אומר כל מה שטרח בעה"ב לא טרח אלא בשבילו כ"כ אומר הוא שהקב"ה עשה למענהו ע"כ תאמר לו בעבור זה עשה ה' לי זה המופת חותך שרק לי לטובתי עשה הנסים והנפלאות בצאתי ממצרים ממה שיצאתי ממצרים ולא עשה להשאירנו שם ולהראות ידו החזקה שנשאר שם מושלים בארץ שאם הי' עושה רק לכבודו היה לו ליותרת הכבוד ותפארת אם לא היה מוציאנו כקו' אוה"ח הנ"ל אבל אחרי שהוציאנו ממצרים מוכח שרק לי ולטובתי עשה כל זאת וכדי להשרות שכינתו בתוכינו ושם במצרים הוא רק בית עבדים שרי מעלה מושלים אבל באמת אלו היי שם כונתו על הקב"ה ומוסב על עשה ה' כלומר אלו הי' הקב"ה שורה שם כמו בארץ ישראל באמת לא היה נגאל ישראל ורק היה משאירנו שם כקו' אוה"ח ומוכח שהקב"ה עשה לטובתינו:

ובזה י"ל בצאת ישראל ממצרים וכו' היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו כי בצאת ישראל ממצרים ולא השאירם שם הטעם משום היתה יהודה לקדשו וישראל ממשלותיו בעצמו ולא ע"י השרים ומלאכים כנ"ל, ויבואר לפי"ז גם מדרש פליאה שהובא בדמש"א פרשתנו סי' ל' כששמע משה רבינו אנכי ה' אלקיך וכו' אמר ברוך שלא עשני גוי כי אחרי שאחז"ל חסידי אומות העולם יש להם חלק לעוה"ב לכאורה אין צריך לברך שלא עשני גוי שהרי גם הוא יכול להגיע לחיי עוה"ב בהיותו מחסידי אומות העולם ומקיים כל המצוה עליו אבל אחרי ששמע משה רבינו ע"ה אנכי וכו' אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים למען ישגיח על בני ישראל בעצמו ובכבודו מה שלא עשה כן לכל גוי ע"כ שפיר בירך שלא עשני גוי כ"א ישראל אשר הקב"ה משגיח עליו בעצמו:

והוספתי לבאר עוד בפ' בהר את כספך לא תתן לו בנשך וכו' אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים וכו' ובילקוט כל המודה במצות רבית כאלו מודה ביציאת מצרים וכל הכופר ברבית כאלו כופר ביציאת מצרים ועיין כ"ס, ונראה עפ"י מ"ש בטעם איסור רבית לישראל כי רצה הקב"ה שידעו ישראל שהם מושגחים מאתו ית' למעלה מהטבע ומונהגים הנהגה נסיית והנה בדרך הטבע אם האדם יתן כספו לאחרים בלי מחיר מתרושש כי כספו הוא כמו מלאכתו ומסחרו אשר א"א להם בלי שיביאו פירות אבל להורות את בני ישראל שהשי"ת זן אותם למעלה מדרך הטבע ע"כ צוה אותם להלוות הכסף בלי רבית, ובזה מבוארים דברי הילקוט כל המודה במצות רבית וזה בידעו שהקב"ה משגיח על ישראל שלא כדרך טבע שאר בני אדם הוא מודה ביציאת מצרים זה מודה ומשבח על שהוציאנו הקב"ה ממצרים למען ישגיח עלינו שלא כשאר אומות העולם ורק הוא בעצמו ובכבודו וזהו שסיים הקרא אחרי שהזהיר על הרבית אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים ולא השארתי אתכם שם למען להיות לכם לאלקים שבעצמי אשגיח עליכם, וז"ש כאן ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים וכו' שלא נתקיימה מחשבתם הרעה לעבוד בכם עבודת עולם, ורש"י פי' על מצרים נוסע אחריהם שהוא שרו של מצרים ע"כ הוסיף לאמר אחרי שכבר הציל אתכם מיד פרעה ומצרים שלא תהיו עבדים עוד הוסיף להיטיב עמכם שהציל את העם מתחת יד שרו של מצרים וממשלתו ולא נשארתם בארץ ההוא שהמלאך שולט עלי' ורק הוציאכם למען להביאכם אל ארץ ישראל אשר ה' דורש אותה בכבודו ובעצמו ועי"ז שבחר השי"ת בעם סגולתו להביאם אל ארץ העומד תחת השגחתו בעצמו ע"כ עתה ידעתי כי גדול ה' וכו' וטוב לחסות בה' מחסות בשרי מעלה אשר חלק ה' לכל העמים ומדויק בזה שאמר בסוף מתחת יד מצרים" ולא מיד מצרים כמו בתחלה ששייך הלשון תחת במה ששרוים תחת יד השר המושל עליהם:

עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים כי בדבר אשר זדו עליהם כי האפיקורסי' אומרים שהשי"ת קנא ונוקם כמ"ש וינוסו משנאיך מפניך וכ"כ מזה אבל אנו יודעים שמדת רחמיו מרובים ממדת דינו והראי' הנאמנה לזה אז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד אע"ג שמדה"ל גוזרת שלא תקובל תשובת האדם מ"מ השי"ת חותר חתירה ופושט יד ומקבלו כמ"ש תשובה מקרעת גזר דינו של אדם וכל כמה שהוסיף האדם לחטוא יעמוד במעלה גבוהה ביותרת הכבוד כשיחזור בתשובה כמ"ש בלוח ארז כי חזק הוא ממנו ומזה ניכרים רחמיו המרובים וז"ש עתה ידעתי כי גדול מדת הרחמים מכל מדת הדין שהרי בדבר אשר זדו הזידו בעבירות וחטאו עי"כ הם עליהם במעלה עליונה כשחוזרים בתשובה א"כ מוכח שרחמיו מרובים ממדת הדין. ובאופן אחר י"ל בפסוק הזה עפמ"ש "בור כרה ויחפרהו וכו' נודע ה' משפט עשה בפועל כפיו נוקש רשע הגיון סלה" עיין לוח ארז בשלח כי אם לא היה הקב"ה מעניש מדה כנגד מדה היו יכולים לטעון כטענת האפיקורסים שרק אל נקמות ה' ואחרי שהחוטא לא ידע על מה יענש לא ידע להזהר אבל ע"י העונש מדה כנגד מדה ועי"כ יודע החוטא שעונו ילכדהו עי"ז הוא שב ורפא לו ואת אשר יאהב יוכיח כי הוא רחום בדין וז"ש בור כרה וכו' ויפול לשחת שפעל בעצמו והיינו מדה כנגד מדה ועי"ז יודע לחזור בתשובה עי"כ נודע כי ה' הוא מדה"ר הוא שעשה משפט כי דינו של הקב"ה הוא רחמים וזהו עתה ידעתי כי גדול ה' מדת הרחמים גדלה מאוד וממה נודע זה מכל האלקים מן מדת הדין אשר יעשה שפטים בארץ רק לטובת הרשעים והראי' כי בדבר אשר זדו עליהם וכנ"ל:

ויהי ממחרת (פירש"י מוצאי יו"כ) וישב משה וכו' ויעמוד העם על משה וכו' יש לרמז עפמ"ש ראשון לחשבון עונות שלאחר יוה"כ ששבו ישראל לאביהם שבשמים המה נקיים מכל חטא ופשע ואחרי שאחז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד א"כ הוי כאלו עומד הבעל תשובה למעלה במעלתו ומדרגתו מצדיק הגמור וזהו ויהי ממחרת יו"כ שהיו בעלי תשובה נקיים מעונות וישב משה לשפוט את העם מה טיבם ומעלתם ויבקש וימצא כי ויעמוד העם "על משה" למעלה ממדרגתו כדרך הבעלי תשובה עומדים ממעל לצדיק גמור:

כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו. נ"ל דרומז למ"ש רפ"ק דאבות הוו מתינים בדין ופי' שאע"פ שכבר בא לפניך דין כיוצא בזה שבא כעת לפסוק אותו מ"מ אין לחתוך הדין על סמך שכבר בא לפניו הדין ויפסוק בחפזה בלי עיון עוד הפעם ויעמיק מחדש עצת ה' בעיון היטב וז"ש כי יהי' להם דבר שכבר בא אלי מקודם עכ"ז אינני סומך על זה לחתוך תיכף את הדין כ"א ושפטתי עוד הפעם בין איש ובין רעהו:

ובאופן אחר י"ל בפ' הזה עפמ"ש רש"י ורמב"ן בפ' שונאי בצע ששונאים ממונם שאם בא בטענה גם ממון שלהם דומה להם כמו שבא לפניהם ממון של אחרים וז"ש כי יהי' להם דבר אע"ג שהוא בא אלי ונוגע לעצמי עכ"ז איני מרגיש בזה כי אם ושפטתי בין איש ובין רעהו כמו שהוא של אחרים ושאינו נוגע לעצמי, והנה אז"ל מצוה לפשר והני מילי מקודם שאמר הדיין להיכן הדין נוטה אבל לאחר שאמר את הדין שוב אסיר לבצוע וכן הוא בפ"ק דסנהדרין וכ"ש בלוח ארז בראשית י"ג שביני ובינך הוא רומז לפשרה שלא יעלה ככל תביעת הטוען כי"א זה מוותר מתביעתו וגם השני וז"ש ושפטתי בין איש ובין רעהו שאני עושה פשרה ביניהם כי כן המצוה ורק אח"כ כשלא ירצו בפשרה אז והודעתי את חקי האלקים ואת תורותיו את דין התורה אבל להיפך מתחלה להודיע את חקי האלקים ואח"כ לבצוע אסור לעשות כן. ויש לבאר עפ"ז עוד מש"כ נבול תבול גם אתה וכו' כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשוהו לבדך, עפ"י הנ"ל שבין איש ובין רעהו היינו פשרה והודעתי את חקי הוא עומק הדין תורה והנה לעשות פשרה בין הבעלי דינים צריך להטעים להם במתק שפתים ולדבר על לבם שיעשו הריב ויתפשרו משא"כ לפסוק הדין תורה ע"פ הלכה אין צריך לדבר על לבם כי יקוב הדין את ההר וצריכים הבע"ד לקבלו אף שלא ברצונם אבל צריך לזה עבודה ויגיעה רבה לחקור אחרי מיצוי הדין לאמתו ואחרי שמשה רבינו ע"ה הי' כבד פה וכמ"ש שמטעם זה הי' שלא יאמרו שיכול לרצות את ישראל בחלקת שפתיו שיקבלו התורה וע"כ אמר לו יתרו כבול תבול מכל מקום והטעם "כי כבד ממך הדבר" כי הדבור כבד וקשה לך הרבות דברים על לב הבעלי דינים שיתפשרו וגם לפסוק הדין תורה ע"פ ההלכה אחרי החקירה היטב ג"כ לא תוכל עשוהו לבדך וע"כ כפל הלשון:

לא טוב הדבר אשר אתה עושה כי יש מחוקקים שיחתכו את הדין ויאמרו פלוני זכאי ופלוני חייב אבל זהו רק בכח ונקראים "לעניסלאטיווע" ואח"כ צריכים לאנשים אחרים שפקודתם להוציא כל דבר משפט לפועל והם נקראים "עקזעקוטיווע" אבל משה רבינו עשה שניהם יחדיו שהי' המחוקק וגם השופט, וז"ש לא טוב הדבר שאתה חותך הדין עפ"י דבריך וגם אתה עושה לקיים הפסק ויש להוסיף ע"ד שאמרו בדוד המלך ע"ה משפט לזה וצדקה לזה וזה לא תוכל עשוהו לבדך:

עתה שמע בקולי איעצך ויהי אלקים עמך הי' אתה רעם מול האלקים והבאת אתה את הדברים מול האלקים וצ"ל מלת אתה שנית למה לי ונראה עפמ"ש איזהו חכם הלומד מכל אדם ואחרי שהקב"ה יהיב חכמה לחכימין ומי שהוא כדוד משכיל בכל דרכיו וה' עמו ע"כ אמר יתרו למשה אף שאתה גדול ממני ביתר שאת ועוז אם בכ"ז תשמע בקולי ולעצתי זה יורה שהנך חכם הלומד מכל אדם וז"ש שמע בקולי איעצך אם תשמע בקול עצתי אע"ג שאני קטן ממך אתה חכם בזה וכיון שכן השכינה שורה על חכם וע"ז ויהי אלקים עמך כי השכינה שורה עליך, ורמב"ן ז"ל כתב שהודה לו יתרו שטוב עושה במה שמתפלל בעד העם כי זה יאות לו לבדו אבל לענין שפיטתם יעץ לו שיקח עוזרים העומדים על ימינו למלא מקומו ע"ש ואחרי שהוא יהי' שליח העם להתפלל בעדם את פני האדון ה' ושלוחו של אדם כמותו הוא נחשב כמו העם ואמרי' מילי לא מימסרי לשליח וכיון שימסרו הדברים למשה רבינו ע"ה שיתפלל בעדם לא יוכל למנות שליח אחר במקומו, וז"ש לו הי' אתה כמו היי לאלפי רבבה שפירושו שתתהוה וכאן פי' ג"כ התהוה אתה מול האלקים להתפלל אליו הי' והתהוה לעם ותעמוד במקום העם ושלוחו של אדם כמותו ואחרי שאתה שליח על מילי אני מודה לך בזה שאינך יכול למנות שליח במקומך וז"ש והבאת אתה דווקא ולא אחר את הדברים יען שהוא דברים ומילי ולא מימסרי לשליח אבל בעניני המשפט יעץ ואתה תחזה. ובזה אפרש גם מ"ש משה רבינו "כי יבא אלי העם לדרוש אלקים כי יהי' להם דבר בא אלי' כנ"ל וכבר כ' מהרי"ט הנודע דא"י להקדיש ע"י שליח דמילי לא מימסרי אף לשליח ראשון וחלקו עליו המפרשים שרק שליח אינו עושה שליח אאילי אבל הבע"ד בעצמו יוכל לעשות שליח אף אמילי וז"ש כי יבא אלי העם לדרוש אלקים ולהתפלל בעדם יצריך אני בעצמי לעשות כן והטעם כי יהי' להם "דבר" ומילי בעלמא וע"כ בא אלי דוקא שהם יכולים לעשות אותו לשליח אבל אני א"י לעשות שליח אחר:

והקל מעליך ונשאו אתך י"ל ע"ד צחות עפ"מ דאמרי' כל המחמיר על עצמו הרי זה משובח ויקל לאחרים ע"פ הדין ויחמיר לעצמו ממדת חסידות אבל אם הת"ח כל פרנסתו הוא ע"י החזקת אחרים שמחזיקים אותו במאודם הוי תחלתו להחמיר וסופו להקל אחרי שאם יחמיר על עצמו לאסור דבר המותר ע"פ הדין אז צריכים המחזיקים למלא לו את החסר אשר אסר עליו באין הכרח ע"כ באופן כזה בודאי איננו רשאי להחמיר על עצמו יותר מן הדין וז"ש והקל מעליך שתוכל להקל גם מעליך מה שאתה מיקל לאחרים אשר מדינא הוא מותר וזה אם ונשאו שהעם נושאים אתך ויחזיקוך בפרנסתך אז צריך אתה להקל גם מעליך כדי שלא להפסיד ממונם של המחזיקים ונושאים אתך בעול פרנסתך: אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלקים ויכלת עמוד עפמ"ש חז"ל אם הרב דומה למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו כי הרב הלומד לתלמידים צריך לעמוד על עמדו ולא יבקש להלוך בגדולות ונצורות אך על מקומו יעמוד למען יוכל להבין לתלמידיו ובזה ישתדל וזה כמו שהמלאך עומד ואינו מהלך, ופי' בלוח ארז מאמר הלל כשהי' נפטר מתלמידיו הי' מהלך ע"ש וכ"ז אם כל עיקר עסקו אינו אלא ללמד להועיל אז אינו מזיק לו אם על עמדו יעמוד כי זכות הלימוד לתלמידים מועיל לו כמ"ש אבל אם עוסק בענינים אחרים כמו לדון בין איש לרעהו אז אינו רשאי לעמוד כ"א צריך להעלות את עצמו מדי יום ביומו למדרגה יותר גבוהה ע"כ אחרי שיתרו יעץ למשה רבינו ע"ה שיניח מלשפוט את העם רק יעשה כמו שעשה משה רבינו בלימוד תוה"ק לאהרן ובניו ולזקנים וגם ללמד להשופטים שיעמיד במקומו את כל דבר הקשה להם הכל ע"פ דיני תוה"ק וילמדה להם וע"כ אמר אם את הדבר הזה תעשה והוא לימוד תוה"ק ולא תעסוק שוב בענינים אחרים, והוסיף לבאר וצוך אלקים דהיינו שלא תעסוק רק במה שצוך אלקים והיא תוה"ק כמשחז"ל בנדרים התורה ניתנה למשה רבינו ע"ה והוא נהג בה טובת עין ונתנה לישראל ורק באופן כזה ויכלת עמוד ולא תצטרך להשתדל בכל יום ללכת מעלה מעלה כ"א תהי' בתואר מלאך ה' צבאות:

וישמע משה לקול הותנו ויעש כל אשר אמר כפילות הלשון י"ל שע"כ שמע משה לקול יתרו חותנו בשביל שידע שיתרו תמיד הי' דורש טובתו ועושה כרצונו תמיד ומאז עשה יתרו כל אשר אמר משה לעשות לא נפל מדבריו ארצה ע"כ אמר וישמע משה לקול חותנו והטעם כי ויעש חותנו הנזכר תמיד עשה את כל אשר אמר משה ומילא מבוקשו ומזה הכיר גודל מעלתו ואהבתו למשה וע"כ שמע לקולו חטיבה מול חטיבה:

את הדבר הקשה יביאון אל משה. ובמסורה ערפך הקשה י"ל ע"ד שדרשו חז"ל על הדבר הגדול דבריו של גדול כ"כ י"ל גם כאן הדבר הקשה דבריו של קשה והיינו מי שהוא תקיף וקשה עורף ולא ירצה לשמוע לקולם של הדיינים הביאו אל משה למען יציית דינא מיראת הכבוד למשה רבינו ע"ה וזהו הדבר הקשה ופי' במסורה ערפך הקשה והיינו כנ"ל שמי שהי' בע"ד קשה עורף הביאו למשה רבינו שיירא מהדר גאונו:

ויחן שם ישראל נגד ההר ומשה עלה וכו' ויקרא אליו ה' וכו'- לכאורה הך ויחן שם מיותר כי פתח ויחנו במדבר ויחן שם ישראל אך י"ל דקאי אדלעיל מיני' שאמר ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני ופרש"י מקיש נסיעתן מרפידים לביאתם לסיני מה ביאתן לסיני בתשובה אף נסיעתן בתשובה, וידוע דיצה"ר נקרא הר ח"ש ויחן שם היינו גם ברפידים חנו נגד היצה"ר שנקרא הר לבטלו ע"י התשובה:

ובאופן אחר י"ל בפסוק הזה ע"פ מאז"ל השבת שהמלאכים בקשו שתנתן להם התורה וא"ל הקב"ה כלום יצה"ר ויצה"ר נקרא הר ע"כ בשביל ויחן ישראל נגד ההר שצריך ללחום נגד יצה"ר ידע משה רבינו שבדין תנתן להם התורה וע"כ ומשה עלה אל האלקים שסבור שגם מדה"ד מחייבת שיתנו להם התורה שיהי' להם לתבלין התורה אבל כבר כ' בשם תוי"ט בברכות שמזון הוא בדין אבל התורה הוא רק ממדת רחמנותו ית"ש ע"כ ויקרא אליו ה' הוא מדה"ר וי"ל שזש"ה עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם ודרשי חז"ל על משה רבינו ע"ה שעלה למרום בשביל השבי בדעתו כי לו נאה להוריד עוז מבטחה אבל לא למלאכים ע"כ ביד חזקה יקח השבי שהוא שלו אבל באמת רק לקחת מתנות באדם שהוא ברחמיו ית"ש נתנה לנו במתנה אע"ג שהוא אדם אפר דם מרה ויש לו יצה"ר עכ"ז רק מתנה טובה היתה:

ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה בכ"ס פי' דבר נחמד שבודאי הי' ביניהם אנשים אשר אם הי' שואלים אותם רצונם בפרטות אם ירצו לקבל התוה"ק היו ממאנים לקבל עליהם עולה רק שבישו יען שראו רובם מקבלים גם הם לא יכלו לסוג אחור וזהו ויענו כל העם בשביל שהיו כולם יחדיו, ופי' בזה ואחז"ל כל מי שאין לו בישת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני היינו כנ"ל שכמה מהם מחמת בושה קבלו התורה ע"ש דפח"ח וש"י, ופירשתי בזה דרך צחות בפ' תבוא "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וכו' וענו כל העם ואמרו אמן" ועיין באוה"ח מה שדקדק בלשון, ולהנ"ל י"ל דמי שעובד ע"ז יתנצל את עצמו לומר אע"ג שקבלו אבותיו מהר סיני שלא לעבוד ע"ז מ"מ לא עשו כן רק מפני שכל העם יחדיו ענו ואמרו כן יחדיו ע"כ גם אבותיו אמרו אמן לקבלת התורה אבל הוא לא יבוש ולזה אמר ארור אשר יעשה וכו' משום שרק וענו כל העם וכו', וי"ל בזה ע"ד צחות ג"כ מאחז"ל פני משה כפני חמה פני יושע כפני לבנה זקנים שבאותו הדור אמרו אוי לה לאותה בושה ונתקשו בזה מה זה בושה אם הרב גדול מהתלמיד ועיין בהקדמת ס' ג"ט על ה' מקואות דבר נאה בזה, ולהנ"ל י"ל כי אז"ל אקרא דלך רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל כי המנהיג הוא לפי הדור כמ"ש דור דור ודורשיו והנה הזקנים ראו שממשה עד יושע כבר ירדו פלאים עד שבין המנהיגים הי' חילוק רב כ"כ שבין חמה ללבנה ולכאורה כ"כ שיוסיפו הדורות צריך שיתחזקו יותר בקיום תורה ומצות לא שיפול ממדרגתו אבל כ"ז אם היו כל ישראל מקבלים התורה מאהבה ובכונה רצוי' אז כ"כ שיוסיפו הדורות יוסיפו לאהבה את ה' אבל אחרי שמקצתם לא קבלוה רק מפני הבושה והוא רק לפנים ע"כ חדלו ממנה ברוב הימים וע"כ אמרו הזקנים כיון שפני משה כחמה ופני יושע רק כלבנה שההבדל רב ביניהם זה הוא לאות שלא קבלו כולם את התוה"ק באהבה ועי"ז ירד הדור מטה הניכר בפני מנהיגיהם ורק אוי לאותה בושה יען שיש שקבלו התורה רק מפני הבושה וע"כ הרפו ממנה:

והיו נכונים ליום השלישי כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני יש לרמז עפמ"ש יחיינו מיומים ביום השלישי יקימני ונחי' לפניו ופירשו שהאדם כבר נולד ומת פעמיים הא' בבטן אמו נוצר ומת משם כשנולד ויצא לאויר העולם ע"כ אנו מקוים שגם ביום השלישי לתחיית המתים יקימנו ונחי' לפניו, ולעתיד לבא נאמר ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו, וי"ל שזה רומז בקרא כאן על יום השלישי המקווה לתחיית המתים, וע"כ אמר היו נכונים ליום השלישי הגדול הזה כי אז ירד ה' לעיני כל העם למגדלם ועד קטנם המה יחזו בנועם ה':

והגבלת את העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר וכו' מות יומת וכו' במשוך היובל המה יעלו בהר- יש לרמז עפמ"ש בסנהדרין נ"ט נכרי שעוסק בתורה חייב מיתה שנאמר תורה צוה לנו משה וכו' ולפי"ז מרמז הכתוב שהעם מסביב היינו האומות העולם שמרו מלעלות בהר ה' היא התורה ואם יגעו בו מות ימותון, וי"ל הטעם שהזהירה תורה עליהם כ"כ יען שהם אינם מצווים במצות התורה ומה להם ללמוד פקודי ה' ע"כ בודאי כונתם בלימוד תוה"ק רק שידעו לסתור דברי' אך לעתיד לבא בעת אשר כל העמים ילכו בשם ה' וישליכו אליליהם ויאחזו לקיים מצות אז גם המה יכולים ללמוד תוה"ק וזהו במשוך היובל ופרש"י זה אילו של יצחק ובו יתקע בשופר גדול בעוקבא דמשיחא אז גם המה יעלו בהר:

לא תשא את שם ד' אלקיך לשוא כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא, עפמ"ש אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה ופי' כי הנשמה ניתנה באדם לצרף ולטהר אותו מכל סיג וחלאה אבל מי שמטמא את עצמו בעבירות א"כ לחנם הוא נושא את נפשו בקרבו אחרי שאינה מועלת לו במאומה ולמה לו הנשמה חלק אלוקי ממעל, וזהו אשר לא נשא לשוא ובחנם את נפשו ורק הנפש תועיל לטהרו שלא נשבע למרמה, ונאמר כי שם ה' נקרא עליך ולא לחנם וללא יועיל נקרא שם ה' עלינו כ"א קריאת שם ה' על ישראל תזרז אותנו לחיות חיים מאושרים ואם כי בכל השתדלותינו בכ"ז אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וישב הקב"ה לצרף ולטהר אותנו כי הבא לטהר מסייעין לו מן השמים אבל מי שנושא את שם ה' בחנם ולשוא את זה לא יטהר הקב"ה, וז"ש לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא ובחנם ולא החשיב כי ינקה ה' את הנושא שמו שנקרא שם ה' לשוא רק הבא לטהר אותו מסייעין: זכור את יום השבת לקדשו באוה"ח הביא בכאן מדרש חכז"ל שאדם הראשון חטא בע"ש ביום שנולד ורצה הקב"ה לדונו במיתה אמרה שבת לפני הקב"ה מעולם לא נהרג אדם ויתחיל בי העונש אתמהה וחס עליו הקב"ה בזכות שבת ע"כ אמר זכור את יום השבת לקדשו להודות לו על הטובה שגמל עם האדם להצילו ממות ע"ש ועפי"ז י"ל הנוסחא בתפלת מוסף של שבת אז מסיני נצטוו צווי פעלי' כראוי שלכאורה מחוסר הבנה ולהנ"ל י"ל עפמ"ש ויקהל משה וכו' אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה ובמדרש עשה לך קהלות גדולות בכל שבת לדרוש להם כי יען שהשבת הציל את האדם מרדת שחת צריך להודות לו מדה כנגד מדה והחוב עלינו ביום השבת להציל נפשות ממיתת עולם ולהורותם הדרך ילכו בה ונאמר את הנפש אשר עשו בחרן ואחז"ל כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו ושייך גבי' לשון עשי' וז"ש אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם שחיבה הוא לעשות נפשות לד' ושפיר למדו מזה ללמד תורה ברבים ביום הש"ק ועי"ז עושים אותם וז"ש אחרי שיזכור את יום השבת לקדשו וכפי' אוה"ח הנ"ל ע"כ אמר אז מסיני נצטוו ציוי פעלי' שנצטוו לעשות ולפעול כמו שפעלה השבת להציל ממות נפשו של אדם הראשון כ"כ גם אני נעשה כן וזהו כראוי מדה כנגד מדה. ויש לרמז עד"ז מ"ש בסוף פרשתנו "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם" עפמ"ש באוה"ח לא תעשה לך פסל כמו לא תעשה אותך, וכ"מ בכמ"ק לך תחת אותך, והנה עובדי אלילים אומרים שאין מכבוד הקב"ה להשגיח בתחתונים בעצמו וע"כ המה עובדים למשרתיו וכמ"ש הרמב"ן בפרשתנו אבל כבר כ' במק"א שע"כ נאמר אשר חלק ה' אותם לכל העמים שבאמת מי שאינו מתקן את עצמי אינו כדאי שהקב"ה ישגיח עליו בעצמו ע"כ אומות העולם המה תחת השגחת שרי צבאות ורק אנחנו בני ישראל עם קרובו שמכינים ומתקנים עצמנו ומנשאים את אישיותבי אני ראוים שהקב"ה בעצמו ישגיח עלינו בלי שום אמצעי, ובמדרש איתא שע"כ נאמר במוסף ר"ה ועשיתם שאז אנו כאלו עשינו את עצמנו ולזה רמז ואמר לא תעשון אלהי כסף וזהב והסבה שתרצו לעשות אותם בשביל שתדמו שאינכם ראוים שהקב"ה בעצמו ישגיח עליכם לא תעשון כן כי אם כן תעשו אז לא תעשו לכם כמו אתכם כלומר שלא תתקנו את עצמכם, ובדרך צחות י"ל בפסוק הזה עפ"מ שראיתי אנשי מעשה מדקדקים בלשונם ונזהרים במקום מטונף לומר שם שבת רק אומרים "דער זיעבענטע טאג" ולא ידעתי טעמא מאי עד שראיתי באוה"ח כאן בשם רשב"י ששבת שמו של הקב"ה (ונזכר מזה בשד"ח פאת השדה לאות א' אזכרה) ובזה יש לרמז לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא שהוא אזהרה למוציא שם שמים לבטלה ע"כ הוסיף לאמר זכור את יום השבת גם את יום השבת אם תרצה להזכיר לא תזכירהו רק "לקדשו" כמו שמו של הקב"ה שצריך להזכירו בקדושה ולא במקום שאסור שמו של הקב"ה שם לא תזכיר שבת כי אם "ויום השביעי" תאמר כשתרצה להזכירו והטעם כי שבת לה' אלקיך שם שבת הוא כינוי לשמו של הקב"ה:

וכל העם רואים את הקולות וכו' וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק כי אחרי שלשעבר לא היו מקיימים תורה ומצות וכעת שראו את כבוד ה' רכב אלקים רבותיים אלפי שנאן ע"כ וינועו ויחרדו על אשר עד עתה עמדו מרחוק ושלא קיימו התורה מקודם כמו האבות הקדושים שקיימו כל התורה עד שלא ניתנה, ובכפל לשון רואים "וירא" י"ל עפ"ד אפיקי יודא שע"י שהאש הגדולה גירש האויר עי"כ ראו את הקולות ואחרי שאין האדם יכול לחיות בלא אויר ע"כ אמר הכא וירא העם ע"י שראו את הקולות הבינו שהיו במקום שלא הי' אויר ורק וינועו ויעמדו מרחוק למקום ההוא שאין שם אויר יעמדו במקום שיש אויר:

דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות וכו'- כיונתי בזה כפי' מלבי"ם שלא רצו לשמוע מפי הגבורה כי פחדו שעי"ז לא יעבדו את ה' רק מיראה בשמוע את קולו חוצב להבות אש, וזהו ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות ע"ש, אבל אחרי שנאמר בקרובי אקדש וסביביו נשערה מאוד וכשהקב"ה מעניש את האדם זהו אות לטובה כי את אשר יאהב ה' יוכיח כמ"ש על כי אהבתי אתכם ואפקוד על עונותיכם ע"ש אמר משה אל העם אל תיראו מהעונש כי לבעבור נסות ולהרים אתכם בא האלקים המרת הדין ובעבור תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו והוא עפמ"ש בלוח ארז פינחס ע"ז שאנו נירא מהעבירה כמו שהקב"ה ירא לא מחמת העונש ע"ש א"כ ה"נ פי' ובעבור תהי' יראתו היראה שלו שירא שלא נחטא כן תהי' היראה על פניכם דוקא רק לבלתי תחטאו ולא מפאת העונש וע"ז באה המסורה שבבעה"ט רגזו ואל תחטאו שרק בשביל זה תרגזו ותראו רק ואל תחטאו לא מיראת העונש. עוד י"ל בפי' המסורה זו עפמ"ש זרוק מרה בתלמידים שאע"פ שהכעס הוא מדה רעה שאין למטה הימנה מ"מ כשכועס לשם שמים כדי שייראו ממנו לחטוא זה מצוה הוא ולצדקה יחשב כמ"ש בטור א"ח לפרש משנת יודא בן תימא הוי עז כנמר לעשות רצון אביך שבשמים וז"ש בעבור תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו אם כונת הכועס למען תהי' יראתו לבלי לחטוא אז רגזו ורוגז כזה ואל תחטאו לא נחשב לחטא רק למצוה:

תוכן העניינים

לוח ארז החדש על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה