לוח ארז החדש על התורה· רבי יצחק קונשטאט
החדש על פרשת בשלח
ויהי בשלח פרעה. במד"ר מי צווח ווי משה רבינו צווח שלא יכנס לארץ, וי"ל ע"פ מ"ש ויחזק ה' את לב פרעה וירדוף אחרי בני ישראל ובני ישראל יוצאים ביד רמה ובמסורה שבבעה"ט הביא והנפש אשר תעשה ביד רמה, עפ"מ שהקשה האבן עזרא איך פחדו בני ישראל כ"כ ולא עמדו על נפשם אחרי שהיו שש מאות אלף רגלי ומדוע לא אזרו חיל ואומץ ותי' ע"י שהיו כ"כ עבדים היתה נפשם שפילה עליהם ולא הי' בהם רוח גבוהה לעמוד נגד הקמים עליהם וע"כ נגזר על כלם שבמדבר הזה יתמו בשביל שרצה הקב"ה להביא לא"י דור אמיץ לבו בגבורים ולא אנשים שפלי הרוח ע"ש וז"ש כי פרעה ועמו אף שאולי היו מועטים וחלושים בכח יותר מישראל בכ"ז העיקר הוא ביום קרב להיות אמיץ לב ולא יחת מפני כל וזהו ויחזק ה' את לב פרעה שעשה לבו אמיץ וחזק ע"כ וירדוף אחרי בני ישראל אע"ג שכבר ראה מפלתו כ"פ בכ"ז הפיח ה' בקרב לבו רוח גבורה אבל בני ישראל זה הי' חסרונם שלבם לא הי' עמם ולא קמה רוחם בהם ורק ובני ישראל יוצאים "ביד" רמה שרק היד שלהם היתה רמה כי היו מרובים באוכלסין אבל לבם לא הי' רם ונשא רק שפל ונכנע כדברי אבן עזרא הנ"ל, וע"ז המליצה המסורה כי לא בכח וחיל יגבר איש כי אם ברוח אמיץ וחזק כי "הנפש" אשר תעשה "ביד רמה" שלא תספיק היד רמה לבד כי אם בהצטרף עמה הנפש ורק אז נקרא עשי', ואחרי שלפ"ד האבן עזרא הנ"ל מטעם הזה לא נכנסו דור המדבר לא"י וכיון שהם לא נכנסו ע"כ נסבב שגם משה רבינו מת בח"ל כמדרשם ז"ל כדי שיכניס מתי מדבר בזכותו ע"כ אחרי שהמתינו בני ישראל עד שפרעה שלחם ולא עמדו על נפשם מתחלה לפרוק עול מצרים מעליהם וגם הי' לירא כי בראותם מלחמה ושבו מצרימה ע"י פחדם ומורך רוחם ע"כ צוח משה רבינו ווי שלא יכנס לארץ. ובאופן אחר י"ל בזה עפמ"ש באמרי שפר להגרש"ק ז"ל לפרש מאמר כי קרוב הוא שבשביל שבני ישראל לו אלקים קרובים אליו והוא קרוב שלהם ע"כ רוצה בטובתם אף נגד רצונם וע"כ לא נחם דרך ארץ פלשתים פן ימאנו בטובתו אבל אם לא הי' קרוב להם לא הי' עושה שום תחבולה ואם ירצו לשוב יהי להם אשר להם א"ד ז"ל ואחרי שלכל המפרשים חטאו של משה רבינו במי מריבה שבעבורו נגזר עליו שלא יכנס לא"י הי' קטן רק בשביל שסביביו נשערה מאוד דקדק עמו הקב"ה הרי הוא כמבואר מאמר המדרש כיון שראה משה רבינו השתדלות הקב"ה להיטיב עם ישראל אף שלא ברצונם כי קרוב הוא ידע שידקדק עם קרובו כמ"ש בקרובי קדש וכמ"ש במקום אחר לפרש דמינו אלקים חסדך בקרב היכליך ע"כ צווח משה רבינו ווי שגם על חטא קל יוכל לגזור עליו שלא יכנס לארץ. ובפשוט יותר י"ל אחרי שכל חטאים שחטאו ישראל במדבר הי' ע"י הערב רב ושעל ידם נגזר עליהם במדבר הזה יתמו וכ"כ באוה"ח שהעם קאי על הערב רב ע"כ ויהי בשלח פרעה את העם זה הערב רב ידע מקדם שיחטאו ישראל במדבר ושלא יכנסו לא"י ועי"ז בהדי הוצא לקי כרבא וגם עליו יגזר כן כמ"ש רז"ל שמת משה רבינו במדבר שיכנסו בזכותו מתי מדבר ע"כ צוח וויי שלא יכנס לא"י, ובדברי המדרש הנ"ל שידע משה רבינו שימות במדבר פירשתי המשך הכתובים עפמ"ש ז"ל דקביר יקברונהי והנה במד"ר ולא ידע איש את קבורתו זה משה שנאמר והאיש משה עניו מאוד ופי' בכונתו שמרוב ענותנותו לא קוה שהשי"ת יעסוק בקבורתו כי אם הי' סבור שימות במדבר כשאר מתי מדבר ע"כ נתעסק בקבורת יוסף כי קוה שע"י זכות מצוה זו דקבורה גם עצמותיו יובאו מהמדבר לקבורה בא"י וזהו המשך הענין ויהי בשלח וצווח משה רבינו ווי שידע שלא יכנס לארץ ע"כ לקח את עצמות יוסף והנה בעגל נאמר וביום פקדי ופקדתי ואז"ל שאין לך עון שלא נפקד בו מעשה העגל ומסתמא גם בחטא מרגלים שנגזר עליהם עי"ז שימותו במדבר הי' ג"כ פקידת העגל גורם לעונש הקשה הזה ע"כ אמר כי השבע השביע כלומר משה השביע את בני ישראל פקוד יפקוד אלקים ורומז על וביום פקדי ופקדתי' שע"י עון העגל יגזר עליהם שימותו במדבר ושוב צריך אני לבקש והעליתם את עצמותי כלומר עצמות משה רבינו אתכם וא"ש דנקיט אלקים מדה"ד ובפקידה לטובה הי' צריך להזכיר ד' מדה"ר ולהנ"ל דקאי על מעשה העגל ופקידה לעונש מובן. וכזה יש להעמיס גם בדברי המד"ר דמייתי לזה קרא דחכם לב יקח מצות שעסק בעצמות יוסף ולכאורה מאי חכמה שייך לזה ועיין לוח ארז ולהנ"ל א"ש כיון דאחז"ל איזהו חכם הרואה את הנולד ומשה רבינו בחכמתו ראה את אשר עוד לא נעשה שלא יכנס לא"י ע"כ עסק בעצמות יוסף כדי שבעל הגמולות ישלם לו כמפעלו הטיב:
פן ינחם העם בראותם מלחמה פי' בח"י ומכילתא היא מלחמת בני אפרים שחשבו וטעו לצאת קודם זמנם וסמכו על שהיו מזוינים כמ"ש בתהלים ע"ח בני אפרים נושקי רומי קשת, והנה יעקב אבינו ע"ה אמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ע"כ ראוי להקרא בני אפרים בשם בני ישראל' כי הבנים בניו וז"ש ע"כ ינחם העם על שחמושים ומזוינים ביום קרב הבוטחים על כלי זיינם כבר עלו בני ישראל הם בני אפרים תחלה ממצרים וזהו ששינה דמתחלה אמר העם ואח"כ אמר בני ישראל דקאי על בני אפרים:
וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה במסורה שבבעה"ט ולילה אור בעדנו ולילה ולא דומי' לי, עפמ"ש לעיל בפ' הקודמת לפרש ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם וכו' וכן מ"ש להלן בפרשתנו ויהי ידיו אמונה עד בא השמש הכונה שבעה"ז טחו עינינו מראות את כבוד ה' ודי לנו בידיעה ואמונה עיין לוח את חקת ס"ז בא ט"ו אקרא החדש הזה לכם והטעם לזה שאם הי' האדם משיג בעה"ז את הכל וכל רז לא אניס לי' אז לא הי' לו טוב עה"ב שצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שמשיגים את מה שהי' נעלם בעוה"ז והקב"ה רצה שלא יהי' לצדיקים מנוחה לא בעה"ז ולא בעה"ב וכמ"ש רש"א בח"א סוף ברכות שזה עיקר תענוגם ללכת מעלה מעלה גם בעה"ב ע"כ טוב להם שלא ישיגו הכל ובחיים חיתם וז"ש שע"כ הולך לפניהם בעמוד ענן יומם שכ"ז ששמש החיים זורחת עליהם ה' רק בענן וערפל חתולתו יראה לעיני בשר ורק בלילה כשבא אור שמשם אז יאיר להם הדר זיו כבודו בעמוד אש המזהיר שעי"כ ילכו מחיל אל חיל שבחיים חיתם ירדפו להשיג את ה' אבל לא ישיגו את הכל ועי"כ גם בלילה אחרי בא שמשם עלי ארץ ילכו מחיל אל חיל וזהו ללכת יומם ולילה שיהיו תמיד מהלכים, וע"ז הוסיפה המסורה ולילה כיום יאיר שרק אז יאיר כאור נוגה ידיעת ה' ועי"כ גם ולילה ולא דומי' לי לא יחשו וישקטו המשכילים גם בלילה אחרי בא שמשם לא ירגיעו מעבודת הקדש. וכעין זה י"ל מ"ש להלן בפרשה בין הערביים תאכלו בשר ובבוקר תשבעו לחם וידעתם כי אני ה' שכ"ז שהאדם אין לו ידיעה ברורה בהשגת הבורא ית"ש יתאוה גופו למעדני הגוף אבל בעת ידע כל בשר את ה' אז כל תענוגי עה"ז לאכול למעדנים וכיו"ב הם כסחי ומאוס ורק צדיק אוכל לחם לשובע נפשו ולא יתאוו תאוה לחמדת בשר וז"ש בין הערביים כ"ז שלא נגה עליכם אור ה' בשלימות בכל יפעתו תאכלו בשר כי יכסוף נפשכם לחמדת בשר אבל ובבוקר כי יזרח עליכם אור לא עבות אור יקרות אז תסתפקו במועט וגם בלחם לבדו תשבעו די סיפוק והטעם כי בעת ההיא וידעתם כי אני ה' ואחרי הידיעה הזאת יהיו לזרא בעיניכם הבלי תענוגי הזמן:
ובאופן אופן אחר יש לרמז בקרא הזה עפמ"ש ז"ל לא איברא לילה אלא לגירסא כי ביום יצא אדם לפעלו ולעבודתו ערי ערב אבל אחרי שנאמר בכל דרכיך דעהו כפי' הר"מ שכל מעשיו יהיו לשם שמים גם ביום בעת המלאכה ועבודת הגוף צריך האדם לשוות את ה' לנגדו תמיד ועי"כ גם בעת עבודה למלאכת הגוף בהיות שתכליתם הוא עבודת הבורא ית"ש אז הוא ממש עובד את ה' ומהלך קדמה ואז"ל כך דרכה של תורה פת במלח תאכל שהדרך לבוא לידי לימוד תוה"ק הוא מיעוט שינה ומיעוט תענוג כי לא תתקיים במפונקים ומעודנים רק במי שמשים את עצמו כעורב וחי חיי צער וז"ש וה' לפניהם יומם שגם ביום שטרוד במלאכה לא ישכח את ה' רק וה' הולך לפניהם גם יומם ועבודת הש"י יהי' מטרת מלאכתו וע"כ הולך בעמוד ענן שענן וערפל על הרוב מנת חלקם של עוסקי בתוה"ק כדי לנחותם בדרך שילכו נכון בטוח אל דרך הקודש כי רק אז ישיגו מחוז חפצם אבל ולילה בעמוד אש להאיר הלילה ניתן להאיר במאור תורת אש דת ובמסורה שבבעה"ט ולילה ללילה יחוה דעת והיינו כנ"ל שהלילה ניתנה להוסיף דעת ועי"ז שגם ביום הולך לפניהם ה' ללכת יומם ולילה לא רק בלילה בעסקו בתוה"ק כי אם גם ביום הולך קדמה:
במדרש הובא ברמב"ן לשעבר אני ובית דיני הייתי מהלך לפניכם שנאמר וה' הולך לפניהם אבל לעתיד לבא אני לבדי הולך לפניכם שנאמר כי הולך לפניכם הי, עפמ"ש בלוח ארז בשלח י"ז בפי' דהאי קרא שבעת אשר יאיר לישראל ששמש הצלחה במקום א' מראה להם במדינות אחרות חשך ענן וערפל למען לא ישענו ויבעטו וישכחו שהם בגלות, ובעת ששקעה שמש הצלחתם ולבשו שמיהם קדרות ח"ו מראה להם אור ליהודים רוח והצלה במקום אחר למען לא ישקעו בטיט היגון ויקוו לאור שיאיר גם עליהם וזהו בעמוד ענן יומם ובעמוד אש התקוה לילה וכ"ז בעוה"ז שישראל אינם בתכלית השלימות במקום א' אור ליהודים ומקום אחר חשך חתולתם והקב"ה צריך לדון עליהם אם להעמידם חי כל הימים כעושי רצונו או להעבירם ח"ו כעוברי רצונו וע"כ אין כל אפין שווין שצריך בי"ד לדון עליהם אבל לעתיד לבא שנהי' שלמים כמ"ש ועמך כלם צדיקים ואין אנו צריכים שבי"ד ידין עלינו אם לזכות או ח"ו להיפך אז ה' לבדו ילך לפניהם ולא יהא צריך לעמוד ענן יועם ועמוד אש לילה וזהו כונת המדרש:
לא ימיש עמוד הענן יומם וכו' במסורה הביאה בעה"ט ויושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל - עפמ"ש בלוח ארז בפרשתנו לפרש קרא זה שצריך לזכור יום המיתה בימי נערותו עד שלא יחשך אורו וכמ"ש פ' שלח עלו זה בנגב ואז מי שהכין את עצמו ע"ז נאמר ויהי ערב ויהי בוקר יום ששי כמ"ש בלוח ארז אז הוד והדר לבושה ותשחק ליום אחרון כי אצלו סר מר המות וז"ש לא ימיש עמוד הענן יומם מי שזוכר עמוד ענן יום בו כחשכו הרואות בארובות בעוד יומם אצלו אז לא ימיש עמוד אש ואור גם בלילה כי גם אם עולם חשך בעדו אור לו וזרח בחשך אור לישרים וזהו ויושע בן נון נער גם בעודו נער בבחרותו ותקפו בכ"ז לא חשב דעתו כי שם ביתו שעוה"ז בית נאמן הוא כ"א לא ימיש מתוך האהל כי ידע שעה"ז אהל יצען דירת ארעי וגרים אנחנו בארץ ועיין לוח ארז בראשית:
ואמר פרעה לבני ישראל נבכים הם בארץ סגר עליהם המדבר יש להמליץ מה שראינו שונאי ישראל בימינו אומרים שאין אנו יכולין לישב על מקום א' רק תמיד נעים ונדים לחפש מקום ימצאו מחי' בשפע וע"כ אין להם אהבה לארץ מגורם כמו שנקראים "עוויגער יודע" ורק למקום צי' שאין עושה פרי אינם הולכים וזהו היתה שטנת פרעה ואמר פרעה לבני ישראל נבכים הם בארץ תמיד שטים אחר כל נתח טוב ואין להם קביעות ורק המדבר מקום צי' סגר לפניהם רק לשם לא ילכו:
ואת עמו לקח עמו לפמ"ש רש"י ז"ל שמשכם בדברים י"ל שז"ש ואת עמו לקח שיהיו עמו יחד במעלה שוה כמוהם כמוהו לא שיהי' הוא המושל בחזקה לדעת עצמו:
ויט משה את ידו על דים ויולך ה' את הים, עפמ"ש מהרש"א פ"ק דחולין גבי גינאי נהרא יען שהנהר עושה רצין קונו ואין לו בחירה והצדיק בידו וכחו לבחור בין טוב לרע ע"כ הצדיק כחו גדול וז"ש ויט משה את ידו וכחו "על הים" לגזור עליו שיבקע לגזרים כי הוא בידו וכחו עמדו לבחור בבחירה חפשית ועי"ז זכה להיות על הים במדרגה למעלה הימנו כי את הים ויולך ה' את הים ברוח מבלי בחירת הים מעצמו אבל אחרי שראו את מעשה ה' כי נורא הוא בנסים ונפלאות שעשה כמעט אבדה בחירתם ג"כ כי מי יראה כזאת ולא יאמין בה' וכיון שכן שוב הים גדול מהם ולא שייך לומר עוד ספק אי אתה עושה כפי' מהרש"א שיש ביד הצדיק הבחירה כי ע"י הנסים הוכרח להאמין ולז"א להלן ויט משה את ידו וישב הים לפנות בוקר לאיתנו שאחרי שכבר נטה משה רבינו ע"ה את ידו ונעשה הנס הגדול עי"ז וישב הים לאיתנו וגבורתו הראשון כי אם אין לאדם הבחירה שוב הים גדול בתוקפו ואיתנו:
ויאמינו בד' ובמשה עבדו. בילקוט אם במשה האמינו בה' לא כל שכן א"כ מה ת"ל ובמשה אלא ללמדך שכל המאמין ברועה ישראל כאלו מאמין בה' עי' מקנה בהקדמה אות ט"ז מה שתמה על נוסחא זו דהול"ל א"כ מה ת"ל בה', ועיין דמש"א בפרשתינו ונראה כי הנה בעינינו ראינו שגם כמה מהפוקרים ואינם מאמינים בה' בכ"ז ילכו וירוצו לצדיקי הדור וגם אנשים אשר לא מבני ישראל המה כבר ראינו גם שמענו שבעת צרתם ילכו אל צדיקי עמנו וא"כ ק"ו זו פריכא די"ל שפיר אף שבמשה האמינו בכ"ז לא האמינו בה' ושפיר איצטריך למימר בה' אע"ג שכתוב ויאמינו במשה אלא שא"כ מה רבותא השמיענו הכתוב שהאמינו במשה באופן הזה מה יחוס יש לזה בשלמא אם ממה שהאמינו במשה יש להוכיח שק"ו בה' האמינו ע"כ האמונה בצדיק ג"כ מעלה שהאמונה בצדיק הוא רק ע"י אמונה בה' אבל אחרי שנאמר במשה ובכ"ז נאמר בה' בע"כ שק"ו פריכא הוא שלה' האמונה בהצדיק במשה רבינו באופן שנלמוד ק"ו בה' א"כ שוב ק' מה ת"ל ובמשה מאי שבחו של אמונה בזו במשה, אמנם באמת י"ל דאע"ג דאין להוכיח מהאמונה בהצדיק שק"ו בה' האמינו בכ"ז האמונה בהצדיק בעצמה תחשב לו לצדקה וזהו כוונת המאמר אם נאמר במשה ק"ו בה' ומדאיצטריך לכתוב בה' ע"כ דאין זה ק"ו כנ"ל א"כ שלא נוכל להוכיח אמונה בה' מאמונה במשה רבינו שוב מה השבח שהאמינו במשה ומה ת"ל ובמשה אלא ללמדך נהי שאינו מוכח כנ"ל בכ"ז כל המאמין ברועה ישראל בצדיק גמור כמשה זהו בעצמותו מעלה וא"ש:
במדרש הובא בדמש"א פרשתינו אות י"ד אנשי ירושלם אומרים קול רנה וישועה באהלי צדיקים מבפנים ואנשי יודא אומרים מבחוץ ימין ה' עושה חיל - כי אומתנו יש לה שני עמודים אשר עליהם הוטבעה הא' הוא עמוד התורה והעיון והשני הוא עמוד העבודה ופעולות הטובות לעשות חיל ותושי' והנה מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים ע"כ אנשי ירושלים אומרים קול רנה וישועה באהלי צדיקים מבפנים ע"י יושבי' באהלה של תורה מבפנים עי"כ יבואו רנה וישועה ע"י יושבי אוהלים של תורה ע"י עסקם בלימוד ועיון תוה"ק אבל אנשי יודא שהיו אנשי מעשה בחוץ וברחובות קרי' בפועל כפים בעשי' היו אומרים מבחוץ ימין ה' עושה חיל: עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה זה אלי ואנוהו ותרגום אונקלס ואבני לי' מקדשא אלקי אבי וארוממנהו ותרגום אונקלוס ואפלח קדמוהי עפ"מ שביארתי "בדרוש לר"ה" בנחמי' ח' "אל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם" כי בסליחות אנו אומרים "הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך וכו'" כי לא לבד הנשמה צריך לעבוד את ה' רק ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשני יצריך שאף הגוף צריך להיות קודש לה' ואם כן עושים באמת אז ייטיב עמנו הקב"ה בעבור ששמו הגדול נקרא עלינו אבל אחרי שברוב האנשים רק הנשמה עושה להקב"ה אבל הגוף שקוע בענינים ארציים ונתין כולו לעוה"ז וע"כ אנו מתפללים שהקב"ה יחוס עלינו כמו שאדם חס על פעולתו שלא תבטל וזהו הנשמה לך אבל הגוף גם אם אינו שלך עכ"פ הוא פעלך אתה עשיתו ויצרתו ע"כ חוסה על עמלך שלא עמלת ח"ו לריק, והנה נאמר ישמח ה' במעשיו וזהו בטחונינו אף שאיננו צדיקים מה שהננו מעשיו ופעולתו ויקיים אותנו שלא תערב ותשבת שמחתו במעשיו וז"ש בר"ה שהיו חרדים מאימת הדין ומעש אין בהם בכ"ז אל תעצבו כי "חדות ה'" וזה שמחת ה' במעשיו זה היא מעוזכם ומבטחכם שיחוס על עמלו ועפי"ז י"ל גם מה שאנו חוגגים בחג הסכות זמן שמחתנו אחר עבור ימים הנוראים כי יראים אנחנו אולי עיקר קיומנו הוא רק ע"י שישמח ה' במעשיו, והנה הוא אינו שמח רק כשגם אנחנו שמחים על קיומנו אבל לא אם טוב לנו כשלא נבראנו ע"כ אנו שמחים בחג הסכות להורות שאנו שמחים ועי"ז גם הקב"ה ישמח במעשיו. וי"ל עוד מ"ש עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה דעו כי ה' הוא אלקים הוא עשנו ולו אנחנו עמו' הכונה כנ"ל שע"כ החיוב עלינו לשמוח דעו כי ה' הוא אלקים במדת הדין וכשיבוא לדון אותנו אולי אין בנו מעשים רק עיקר בטחונינו שישמח ה' במעשיו ועל אשר הוא עשנו ויחוס על עמלו ואולי יש להמליץ ע"ז ג"כ מ"ש "והיית אך שמח" כלומר עיקר הויתך הוא אך ע"י שתשמח ועי"ז ישמח ה' במעשיו, ומצאתי כעין זה בטל אורות דף ל"ה בשם הרמב"ם פ"ח מלולב שאם הברואים שמחים אז הקב"ה שמח, ולפי האמור י"ל שיש ב' מיני בטחון בה' או ע"י צדקותינו נושע בה' ואם ח"ו לא זכינו אז יש לנו להשען על אבינו שבשמים שלא ישבית שמחתו שישמח במעשיו ואם אנו נשענים בצדקותינו אז נוכל לומר ה' הוא אלקינו וזהו הי' בזמן שבהמ"ק קיים אבל מעת שחרב ואין בנו מעשים אז לא נוכל לומר רק אלקי אבותינו הקדושים אשר דארץ המה וז"ש ישועתי על ב' פנים או שעזי כחי בצדקתי ותום דרכי לי למעוז או זמרת יה מה שהקב"ה משמח במעשיו שני אלו ויהי לי לישועה והחילוק הוא זה אלי אם עזי שהקב"ה עוז לי בעצמי ושמו נקרא עלי ואנוהו אז אבני לי' מקדשא כי בזמן שבהמ"ק הי' קיים הי' אלי אבל לאחר חורבנו לא נקרא רק אלקי אבי וארוממנהו רק ואפלח קדמוהי:
ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרע"ן אויב ופירש"י כשישראל עושים רצון שמים מהפכין השמאל לימין וכן הוא להיפך כשאין עושין רצין שמים וכ"כ לעיל כ"פ בשם האלשיך שהקב"ה נגף את מצרים במדת הרחמים ונהפך להם למדה"ד ע"ש מלתא בטעמא ואחרי שאחז"ל כשישראל עושים רצון שמים מוסיפים כח בפמליא של מעלה ע"כ כל רחמיו של הקב"ה אינם חלים רק על מי שמכין את עצמו ועושה את עצמו ראוי לקבל רחמים אבל האויב והשונא שאינו עושה מאומה להכשיר את עצמו לקבל רחמים אז הימין בעצמו נעשה לרועץ וזהו כוונת המקרא ימינך ה' נאדרי שמדת הרחמים מקבל עוז ואדירות רק ע"י כחן של בני אדם המוסיפים כח בפמליא של מעלה ונעשה הימין שהוא רחמים אדיר וחזק בכח ע"ד שדרשו רז"ל קול ה' בכח בכחו של כל א' וא' ה"נ בכח של כל א' וא' ומכלל הן אתה שומע לאו שהאויב שלא יכין את עצמו אותו תרעץ גם הימין שנהפכה לדין:
וברוב גאונך תהרוס קמיך תשלח חרונך יאכלמו כקש עפמ"ש בלוח ארז בהעלותך נ"א אקרא קומה ה' ע"ש ולכאורה אין זה לגאון ולתפארת להקב"ה אם יחרה אפו לכלות את האויב כי חנון אף אינה מדה משובחה ע"כ אמר וברוב גאונך תהרוס קמיך בעת שאתה הורס קמיך הנך מראה גאונך וגדולתך והוא שלא יחרה אפך לכלותם בחימה ובקצף גדול כי אם תשלח מאתך את חרונך אשר יאכל אותם כקש וכמ"ש חימה אין לי כן ה"נ הקב"ה משלח מאתו החרון ובלי חרון יהרסם עד שיפוצו מאליהם ועי"כ כבודו וגאונו במקומו עומד:
מי כמוכה נאדר בקודש נורא תהלות עושה פלא- עפמ"ש לעיל אין כאל ישורן ומי כאל ישורן שהצדיקים יש להם כח ותגזר אומר ויקם לך שיכולים לעשות פלאים ולשנות הטבע והיינו אם הוא דבק בדרכי השי"ת ועושה כמעשיו אז גם הוא יכול לעשות פלאי פלאים וז"ש מי שהוא כמוכה אתה ה' הנאדר בקודש ונורא תהלות זה עושה פלא גם הוא יכול לעשות נפלאות גדולות: תפול עליהם אימתה ופחד וכו' עד יעבור עמך ה'. כי נאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, אבל אם ישראל עוברים עבירה ח"ו אז אין אומות העולם יראים מפניהם וז"ש תפול עליהם על אומות העולם אימתה וזה רק עד יעבור כמ"ש ויעבור מרדכי שעבר אז על מצוה ע"י הגזרה וגם כאן י"ל עד העת שיעבור עמך על רצון השי"ת יראו מפניהם כי אחר שיעברו אין לאו"ה מורא:
תביאמו ותטעמו בדר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ד' כוננו ידיד ה' ימלוך לעולם ועד- וכ' רש"י ז"ל מקדש של מטה מכוון נגד מקדש של מעלה כי אין גאולת ישראל באה אלא על א' משני אופנים או שיזכו ומעשיהם יקרבו אותם להש"י או בדור שכולו חייב אע"ג שלא יחזרו בתשובה שלימה והחילוק הוא שאם יחזרו בתשובה ע"י מלך קשה אז הקב"ה עושה ההכנה והזמנה לגאולתנו ולפדיון נפשינו ושוב אחרי התעוררנו אנו עשינו את שלנו אבל אם ח"ו דור שכולו חייב ובכ"ז יגאלנו בקרוב אז לא עשינו אנחנו מאומה להרמת קרננו רק השי"ת לבדו ואין איש אתו והנה אם הגאולה הוא ע"י שמעשינו הטובים יקרבו את הגאולה אז גאולת עולם תהי' לכו שאין אחרי' גלות ויסורים כלל כי כבר נצרפנו כצרוף כסף אבל אם אנו אין בנו מעש רק השי"ת חשב את הקץ ומוכרח לגאול אותנו כדי שלא נשתקע ח"ו כמו שהי' במצרים אז אין הגאולה שלימה וצריך לצירוף אחר צירוף, וזה או תביאמו בהר נחלתך אבל לא יכו שורש בארץ לעמוד שם כל הימים והוא כשאין אנו זכאין או תטעמו שנהי' נטועים בחוזק עד שכל הרוחות שבעולם לא יזיזו אותנו ממקומינו והוא כשנה' זכאים. והוסיף לפרש או שרק מכון הכנה והזמנה פעלת ה' וזה כשהקב"ה מעורר אותנו לתשובה ואנו שמענו לקול דופק אז הקב"ה רק הכנה עשה ופעל והעיקר פעלנו ונחנו ע"י טוהר מעשינו או בשאין אנו זכאים ח"ו מקדש ה' כוננו ידיך אך ה' פעל כל זאת והוא לבדו הקים אותנו ואחרי שבכל אופן יגאל ה' ברחמיו ע"כ ה' ימלוך לעולם ועד איך שיהי' או ע"י הכנה שלו וגמר שלנו או כולו לה' בכל גווני הוא ימלוך עלינו, והנה אם הקב"ה לבדו יגאלנו בלי עשיתנו אז יקרא בשם מקדש של מעלה אחרי שהוא רק מעשי ידי יוצר כל אבל אם אנחנו עשינו מעשים טובים ועי"ז תהי' הקמת ביהמ"ק יקרא מקדש של מטה אחרי שבני אדם דרי מטה יקימוהו והדבר שקול אם יותר נכבד בהמ"ק של מעלה יען שהוא מעשה השי"ת או שיותר נכבד אם אנו בזכותנו עושים מקדש של מטה וזהו שהמליצו חז"ל מקדש של מעלה מכוון ושוה ממש למקדש של מטה אחרי שלכל א' יש מעלה וחסרון כנ"ל:
והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום כי חז"ל אמרו מי שטרח בע"ש יאכל בשבת היום לעשותם ומחר לקבל שכרם ע"כ לא יוכל האדם להסתפק במועט לעבוד לצרכי עוה"ז ולא יותיר ממנו לבוקר בעוה"ב כי אחרי ששם שבת ומנוחה ע"כ צריך האדם להכין לו טרף וצידה לנפשו לעוה"ב וכפלים העבודה עלי אדמות לעסוק בעוה"ז להמציא מזון וטרף לביתו ושני בקודש להכין צדה לדרכו ע"י תורה ומצוות והיה ביום הששי והכינו כי רק מי שמכין יטרח בע"ש בעוה"ז יהי' לו זה לשבת לעוה"ב ומי שאינו מכין בעוה"ז גם לצרכי נפשו מאומה לא יהי' לו ע"כ והי' משנה עבודתו בכל אשר ילקטו יום ויום בכל יום עבודתו כפולה לגוף ונפש, ויש להוסיף עוד עפמ"ש בלוח ארז ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו שכל מה שאנו משיגים בעוה"ז אינו נחשב רק כהכנה נגד מה שנשיג בעוה"ב וזהו והיה ביום הששי היינו בעוה"ז שרומז לע"ש רק והכינו אינו רק הכנה דרבה כי מה שישיגו בעוה"ב יהי' משנה כפלים לתושי' על אשר ילקטו יום יום כי בעוה"ז רק ביום יכינו אבל בלילה הוא לילה אבל לעוה"ב כחשיכה כאורה נהורא שרא וזהו על אשר ילקטו בעוה"ז אשר יום הוא יום ולא לילה יום אבל לעוה"ב לילה כיום תאיר:
ולא שמעו אל משה ויותירו אנשים ממנו עד בקר וירם תולעים ויבאש ויקצו עליהם משה בבעה"ט ויותירו כדבר ה' (מ"ב ד') כי ראיתי בנח"ק ופי' ויאמרו איש אל אחיו מן היא עפמ"ש שאסור ליהנות ממעשה נסים וזהו "מן" ר"ת מעשה נסים הוא עד שא"ל הוא הלחם אשר נתן ה' לאכלה ע"ש והנה למעט בניסא עדיף ולפ"ז בהך ציוי שלא יותירו יש לפרש או כמי שהוא האמת שאסור להם להותיר ואם יותירו עבירה היא בידם כמו בנותר דקודש או שיש לפרש שאין צריך להותיר דהיה סברא שיותירו כדי למעט בניסא וע"כ אמר שאין צריך להם להותיר כי למחר יבוא מחדש, וכעין זה הקשו המפרשים בקרא דעצם לא תשברו בו דלמא הפי' שאין צריך לשבור עיין שעה"מ פי' מק"פ עפ"ד תוס' זבחים ס"ו כי"ב. והנה רש"י ז"ל כ' וירם תולעים ויבאש הוא מקרא מסורס כי מתחלה מבאיש ואח"כ הרים תולעים ורמב"ן ז"ל כי שאין זה מוכרח דהכל היה שלא כדרך הטבע להורות שהש"י קצף עליהם ויוכל להיות גם להיפך, ובזה ביארתי בפסיק ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום ודקדק באוה"ח למה הוצרך לצוותם לאכול ונראה דהנה נאמר וירם תולעים ובמד"ש הביא לחלק בין תולעה לרמה שתולעת היא הבאה מבפנים ורמה מבחוץ. ובלוח ארז פי' בזה מ"ש שתקות אנוש רמה ואחרי שמדרך הטבע לא היו באים התולעים כ"א מבחוץ ע"י הקב"ה המשנה הטבע כיון שהיה הכל ע"י נס ע"כ אמר וירם תולעים שלא מחמת עצמו באו תולעים כ"א וירם מבחוץ וכבר כתבתי שלא רצו ליהנות ממעשה נסים והנה אם היה הטבע מחייב שיתלע המן בהותיר ממנו רק שבשבה נעשה נס שלא התליע היו יראים מלאכול כי מעשה נסים הוא גם בזה אבל אחרי שבאמת לא היה מתליע כדרך הטבע בהותרתו עד הבוקר רק שביום אחר איתרחש ניסא שרחשו בו תולעים כרמב"ן הנ"ל ובשבת רק הניחו ע"ד הטבע בלא נס ע"כ אמר להם אכלוהו היום כי לא היה בו נס ובאפ"י פי' וחסיד בכל מעשיו היינו כשהוא משדד הטבע אבל כשאינו משדדו אז נקרא כאלו שובת הקב"ה ממעשיו ע"כ אמר לא כמו שאתם סוברים שזה שלא נתלע היום הוא ע"י נס ורק אדרבא הניחו בזה ע"פ דרך הטבע ואינו עושה כלום לשדדו זה כי שבת היום לה' ששובת ממעשיו לשדד הטבע לעשות נסים ע"כ אכלוהו היום, וז"ש כאן ויותירו אנשים ממנו וסמכה המסורה ויותירו כדבר ה' כי סברו שזה הוא כרצון ה' למענו בניסא כנ"ל אבל כאשר ראה משה וירם תולעים ויבאש שלא כמנהג ודרך הטבע וזה לאות כי אסיר להותיר וע"כ ויקציף עליהם משה:
ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו- יש לרמז עפמ"ש ז"ל צדיקים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל וז"ש אם ששת ימים ימי המעשה בעוה"ז תלקטו את מזון השמים והוא אור תוה"ק אז גם ביום השביעי ביום שכולו שבת לא יהיה בו שביתה ובטילה כ"א יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ללכת מעלה מעלה בקודש:
ויקראו בני ישראל את שמו מן- במכילתא דורשי רשומות אמרו בית ישראל קראו את שמי מן ועיין בתורת משה, ונראה עפמ"ש "זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו איש לפי אכלו עומר לגלגולת מספר נפשותיכם איש לאשר באהלו תקחו" וי"ל עפמ"ש כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם וכתב המג"א בשם האר"י ז"ל שבכל מאכל יש בו דבר רוחני וגופני מהגופני יחי' הגוף והרוחני בו תחי' הנשמה ושל"ה הקדוש פי' אך אשר יאכל לכל נפש הנאמר גבי יו"ט שלא לבד הגוף ונפש החיוני יהנה רק כל נפש החיוני והרוחני יאכל מסעודת יו"ט. ועפ"ז ביארתי בדברי המכילתא הובא לעיל בפרשתנו השותה מים לצמאו כיצד הוא מברך בורא נפשות רבות וחסרונם ע"פ החקירה שכתבתי שם כי למה לו לברך על דבר שאין הגוף נהנה ממנו רק לרוות צמאונו ההכרחי והנה י"ל דאם אינו נהנה ומותרות ואינו מעדן גופו עי"ז ששותה משקה שאין הגוף נהנה כ"ב מ"מ הוא מוסיף כא וחיל לנשמתו כי לאום מלאום יאמץ ואם הגוף מתענג הרבה ובשרו מתעדן בתפנוקי המותרות אז אין מגיע להנשמה רק חלק מעט מזעיר ואחרי שבאדם יש כמה נפשות נפש החיוני ונשמת שדי כמ"ש אך אשר יאכל לכל נפש שפיר השיב השותה מים לצמאו אע"ג שבשביל הנאת הגוף ל"ש ברכה כ"כ מ"מ הלא הקב"ה ברא נפשות רבות שבאדם יש כמה נפשות ונשמת שדי ממרומים גם היא יש חסרון שיוכל להמנות באם יהנה הגוף רק מעט והמותר כולו קודש לה', והנה במן שהי' לחם אבירים בודאי היו בו ב' הבחינות ביתר שאת שלא לבד הגוף והפה אכל כא' גם ב' הנפשות לקחו בו חלק כחלק ובמדרש אמרו שהלל אמר שהולך לגמול חסד עם אכסנאי דאית לי' בגו ביתא הוא הנפש הרוחני שהיא רק כגר בארץ אע"ג שהגוף חישב שלאחר שכלה ימי ישיבתו בארץ אין לו עוד מקום לשבת אבל הנשמה השבה אל בית אבי' שבשמים ושם מקור מקומה טהור דירת קבע שלה וז"ש לקטו ממני איש לפי אכלו שאינו אוכל רק הפה והיא כלי הגוף יהא עומר לגלגולת אבל לא לבד הפה יאכל ממנו לפי מספר נפשותיכם כמספר הנפשות שיש לכם איש לאשר באהלו להנשמה שהיא רק אהל יצען לה כגר בארץ גם לה תקחו שיהי' לה חלק במן ע"כ נקרא מן שהוא רק הכנה לזכות הנשמה ע"י לחלק עוה"ב ע"י לחם אבירים ע"כ מתחלה ויראו בני ישראל המה החשובים המה אמרו איש אל אחיו מן הוא שהוא לא כדרך שאר המזונות שהם רק לצורך הגוף וזה כבר התכלית אבל זה מן הוא רק הכנה לבוא עי"ז לחלק עוה"ב אבל לבסוף ויקראו כל בית' ישראל את שמו מן לא רק החשובים כי אם כל בית ישראל פה אחד קראו אותו בשמו האמיתי שהוא רק הכנה וז"ש במכילתא דורשי רשומות שבכחם לדרוש כל רושם שבתורה המה הבינו השינוי שלמעלה אמר בני ישראל וכאן אמר כל בית ישראל להורות שכבר הבינו כולם שהיא רק הכנה. ועפי"ז י"ל מ"ש הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו שפתח בנוכח לכם וסיים בנסתר ויצא העם, ולהנ"ל י"ל כי אם אנו אוכלים רק לצורך הגוף בלי שום כונה אחרת אין אנו אוכלים רק מיום ליום רצוני מה שצריך להעמיד הגוף בכל יום בכחותיו אוכל היום אבל אינו יכול לאכול היום שיהי' לו ממנו הנאה למחר ולאחר זמן אבל מי שאוכל גם לצורך נשמתו משאוכל היום ישאר לו התכלית לעולמי עד והנה הגדולים שלהם דבר אמר הנני ממטיר לכם שאתם יודעים ומבינים שהוא לחם מן השמים ואכלו לשובע נפשכם לא יום או יומים אבל העם שלא הבינו בתחלה את טיב ערכו ואכלו רק להשביע גופם מה שצריך לגוף ע"כ ויצא העם ולקטו דבר יום מה שצריך ליום להעמיד הגוף לקטו ביומו ההכרחי אבל לא הי' להם עדן התועלת אשר ישאר לעולם עד שלבסוף ויקראו כל בית ישראל את שמו מן כנ"ל:
ועפ"י מ"ש י"ל עוד בפ' בא מ"ש אחר מצות מצה ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה כי המצה ג"כ היא לחם אבירים כמו המן ולא די שנאכל אותה בשבעת הימים לצורך הקיום הגוף בימים ההם כ"א רוחניית וקדושה שבה תעשה בו אות לטובה כל השנה כולה וז"ש ושמרת את החקה הזאת אם שתאכל אותה למועדה בעתה ובזמנה בכ"ז הפעולה טובה של המצה תהיה מימים ימימה כל השנה כולה תרגיש בעצמך פעולתה. ועד"ז י"ל שלש רגלים תחוג לי בשנה שקדושת המועדים אשר יאכל לכל נפש לא לבד שבימים המקודשים תוסיף תת כח קדושה כ"א "בשנה" בכל השנה כולה נרגש הדרת קדש של המועדים כמ"ש והשיאנו וכו' לחיים. ובזה פירשתי עוד מ"ש בפרשתנו ויאמר משה אכלוהו היום ובמכילתא אם תשמרו את השבת אני נותן לכם שלש רגלים לכך נאמר אכלוהו היום עפמ"ש שנוכל לחבר אכילת הגוף עם הנאת הנשמה וע"ז נאמר מי כעמך ישראל גוי אחד וזהו עיקר מצות יו"ט אשר יאכל לכל נפש כנ"ל ולהרגיל אותנו בזה ניתנה לנו מצות עונג שבת וכמ"ש שמור וזכור בדבור א' נאמרו וכמ"ש בזה וזהו כוונת המכילתא אם תקימו מצות שבת כראוי לעננו ולעדנו באכילת מצוה עי"ז אוכל ליתן לכם ג' רגלים וע"כ נאמר אכלוהו היום שצוה להם לאכול מה שהיו יכולים לדעת שצריכים לאכול הנשאר להם אך שצוה אותם למען יאכלו ע"י צווי שלו ובזה יהי' אכילת מצוה שהוא מזון גם לנפש וכנ"ל:
והוספתי לבאר מ"ש בפ' תשא את חג המצות תשמור שבעת ימים תאכל מצות למועד חדש האביב כי להורות ע"ז שחג המצות באכילת המצות יפעול גם על כל השנה הושם לחק וזמן בחדש האביב כמו שבחדש הזה הנצנים נראו בארץ ואשר פתן פני' לעתיד כ"כ חג המצות יפריח בזמנו להצמיח פרי קדש בכל השנה כולה ע"כ אמר שלא תאבד את הלימוד מחג המצות כ"א תשמור אותו עד ששבעת ימים הם שבעת עשיריות השנים המה ימי שנותינו שבעים שנה תאכל מצית בלי שאור שבעיסה הוא היצה"ר וראי' לזה שהרי הוא למועד חדש האביב שיפעול לטובה על העתיד כ"כ הלימוד מחג המצות: