אור ברסלב
לוח ארז החדש על התורה החדש על פרשת בא

לוח ארז החדש על התורה· רבי יצחק קונשטאט

החדש על פרשת בא

החדש על פרשת וארא

ויאמר ד' אל משה בא אל פרעה- המפ' נתקשו בלשון בא דהול"ל לך אל פרעה ונראה כי בכל מצוה לא לבד בשעת עשיתה לזכות יחשב לו כ"א גם בעת הליכה לשם מצוה מקבל שכר פסיעות כמ"ש רש"י בפרשתנו בפסוק וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה ה' את משה ואהרן כן עשו ליתן שכר ההליכה כעשי' ואחרי שפרעה הכביד את לבו כ"כ עד שגם אחר שנלקה בח' מכות ובכ"ז לא האמין בה' ע"כ לא רצה הקב"ה שיזכה לסבב על ידו שיעשה משה רבינו מצוה גם בהליכה כי אחרי שצווה ה' שילך אל פרעה א"כ גם הליכה אליו למצוה יחשב ע"כ אמר לי' הקב"ה רק בא אל פרעה לא שהליכתך ג"כ למצוה תחשב כ"א הצווי איני מתחיל רק משעת ביאתך אליו ולזה אני מוכרח אחרי שצריך אתה לדבר אליו ובע"כ תבוא אליו אבל הליכה לא תהא מצוה, והנה הא דהליכה היא ג"כ מצוה בכ"מ הני מילי כשעושה המצוה לשמה לשם קונו אז שפיר י"ל כן משא"כ מי שעושה המצוה לאיזה תועלת עצמו או לכוונת דבר אחר נהי שבודאי אין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' ושכר מצוה אף שנעשית שלא לשמה כמ"ש למשמאילים עושר וכבוד מ"מ די שיקבל שכר עשיית המצוה, והנה כשישראל עשו פסח מצרים לא נדע אם עשו המצוה לשמה או רק להודות על שנגאלו משעבוד מצרים ומיראתם פן יספו בעון מצרים יחדיו ע"כ רק ברגשי תודה שנגאלו משעבוד הקשה עשו את המצוה ואין זה לשמה ממש אמנם באמת חמשה ואהרן שהיו משבט לוי שהיו חפשים משעבוד והיו צדיקים בטח עשו הפסח בכל חקותיו והלכותיו רק לקיים מצות הבורא ית"ש ולא נתערב בו מחשבה זרה וז"ש וילכו ויעשו בני ישראל כפירש"י ליתן שכר על ההליכה כעשי' וכ"ת דלמא עשו שלא לשם שמים וא"כ אין מגיע להם שכר הליכה כנ"ל לזה הוסיף לאמר כאשר צווה ה' את משה ואהרן שהיו חפשי במצרים הם בודאי עשו הפסח רק לש"ש כן עשו בני ישראל רק לש"ש וא"כ א"ש שקבלו שכר על ההליכה כעשי':

בירושלמי פ"ב דברכות הובא בדמש"א פרשתנו סי' כ"ז ר"מ אזיל כולי יומא בתפילין ראה שחבריו מזדנזין עליו דרש להם ב' ארונות הלכו במדבר עם ישראל א' של חי העולמי' שהי' ס"ת מונח בו וא' של עצמות יוסף קיים זה מש"כ בזה, ונראה דהא דהיו מזדנזין עליו היינו אע"ג שמן הדין מחויב לילך בתפילין כל היום אבל היו סוברים כיון שהתפילין קדושים ואינו רשאי להסיח דעתו מהם אפי' רגע א' ע"כ בעסקי בצרכי הגוף א"א שלא יסיח דעתו מהם אבל לפמ"ש בלוח ארז פי צו אקרא ופתח אהל מועד תשבו לפרש הש"ס דחולין אנא כחלא בר חמרא דבצדיק גם שעוסק בצרכי גופו מ"מ הוא קדש לה' א"כ יוכל להניח תפילין בעת עסקו בצרכי גופו ג"כ והנה מה שהניחו עצמותיו של יוסף שהם גופניות בארון וא"כ איך נוכל לומר עליהם שקיימו מש"כ בזה הלא רק הנשמה והרוח עסקה בתורה לצרכי גבוה אבל עצמותיו וגופו הם רק בשר ועפר ובע"כ דאם האדם מקדש גופו גם הוא טהור וכלו קדש לה' וכנ"ל ע"כ השיב להם ר"מ והביא ראי' מעצמות יוסף שהיו מונחים בארון להורות שקיים זה מש"כ בזה ומוכח דגם הגוף יכיל לקדש א"ע ולעלות במעלה עליונה וגבוה:

ולמען תספר באזני בנך וכו' וידעתם כי אני ה' עפמ"ש בלוח ארז וילך אקרא ה' משמים השקיף על בני אדם שרק אותם בני אדם שהם ידעו את ה' להכירו בידיעה בשכל ג"כ המה יגדלו גם את בניהם אחריהם על ברכי התורה והמצות וז"ש הרגיל בכר הויין לי' בנים ת"ח שרק הרגיל להאיר עיני שכלו באור אש דת הוא גם למד את בניו להתחמם ג"כ כנגד אורן של חכמים ולהיות תלמידי חכמים אבל מי שכל דרכו רק אמונה ולא תבונה לא יתלהב כ"כ לגדל את זרעו לתורה ולתעודה וז"ש ולמען תספר באזני בכך וכו' התנאי הוא שאתם בעצמכם וידעתם את ה' כמ"ש דע את אלקי אביך אם אתם יהי' לכם ידיעה והשגה ברורה אז אבות לבנים יספרו, עוד ירמוז למ"ש בהגדה שפי' ואפי' כלנו חכמים וכו' כלנו יודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים, וז"ש למען תספר אע"ג שידעתם כבר כולכם כי אני ה' ועפמ"ש בלוח ארז לפרש הרי זה משובח שמורה בזה ידיעתו כמ"ש נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאוד שאם נפשי יודעת הרבה רק אז אני מבין שנפלאים מעשיך, וז"ש למען תספר וכו' ועי"ז אתם מורים וידעתם וכו':

ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך ובתי כל מצרים אשר לא ראו אבותיך ואבות אבותיך מיום היותם על האדמה וכו' - עפ"י מ"ש בלוח ארז פ' נח לפ' זכור ימות עולם ודרשי חז"ל זה דור המבול שע"כ הוצרך הקב"ה בימים ההם לכלות העולם כלו ולבערם מן הארץ כי לגדולים יספיק גם כשיחטאו כלם אם יענישו מקצתם אשר חטאו ביותר והאחרים יקחו מזה מוסר ישמעו ויראו אבל לקטנים שאין להם דעת ובינה להשכיל להיטיב צריך להעניש כל א' וא' ולא יספיק שיקחו האחרים איש מרעהו מוסר ויתנו לב וע"כ בשביל שבימים הראשונים הי' העולם בנעוריו ולא מוכח רק לימים וזהו זכור ימות עולם ע"כ הי' דור המבול שבלה את הכל וכ"כ נאמר גבי מצרים לו היו עם בינות לא הי' מהצורך להכות את כלם כאיש אחד במכות הנאמנות כ"א הי' די לייסר איזה מהם והאחרים יבינו דבר מתוך דבר אבל אחרי שלא היו מרואי אור הדעת כ"א כסילים ההולכים בחשך מימיהם וימות אבותיהם אשר היו מעולם אנשי בליעל ע"כ הוצרך השבט לגוו כסילים וז"ש ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך וכו' ולא יספיק אם המכה תשיג ותרדוף רק ליחידים ושאריתם יראו ויפחדו והטעם לזה בשביל שהם כסילים ההולכים בחשך ורק אם ירגישו כלם בגופיהם רק אז אולי ילמדו דעת וז"ש לנתינת טעם אשר לא ראו אבותיך וכו' שכלם היו כעטלפים מורדי אור השכל ולא ראו מאורות מימיהם מיום היותם וכו' ע"כ מן ההכרח להעניש כולם. ובענין הזה ביארתי עוד בפ' ואתחנן עיניכם הרואות וכו' אשר עשה ה' בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך אחרי וכו' השמידו ה' אלקיך מקרבך וכו' (וזה כנ"ל מה שהשמיד כל האיש שהלך אחרי בעל פעור לא מקצתם זה הי' מורה כי כל אותם שהושמדו היו חסירי הדעת ובינה להבין דבר מתוך דבר וי"ל עוד קצת באופן אחר בפסוק הזה) שבעת שהדור הוא דור דעה חטאם כבד מאוד ועונם גדול מנשוא עד שאין די לכלות רק מקצתם כי לפי גודל עונם גם העונש גדול וכלם צריכים לישא את חטאם הכבד וז"ש כאן עיניכם הרואות כי כל האיש וכו' השמידו ולא הסתפק רק במקצתם והטעם כי אתם הדבקים שהייתם דבקים הרבה עד שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל ע"כ גדול הי' העין ולא הסתפק במועט:

ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך וכו' כי חג ד' לגו ויאמר אליהם יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח וכו' ראו כי רעה נגד פניכם עפמ"ש חז"ל כתוב א' אומר עצרת לה' וכתוב א' אומר לכם הא כיצד חלקהו חציו לה' וחציו לכם, והנה לזבוח לה' אין צורך שילכו גם הבנים והבנות כמ"ש פרעה לכו נא הגברים ועבדו את ה' אבל להיות גם לכם לזה צריך ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך וז"ש משה רבינו ע"ה בבנינו ובבנותינו בלך כי חג ה' אע"ג שחג ה' הוא ולזה ולא צריך לבנים ובנות אבל גם לכו כי חציו לכו ע"כ גם הם יתערבו בשמחתנו, ועפי"ז י"ל בדברי המסורה כאן שהביאה בעה"ט באספכם את תבואת הארץ תחוגו את חג ה' כי באמת אוה"ע א"א להם לעשות כן שיהי' חציו לשם וחציו לכם כמ"ש שע"כ אומרים בשבת במנחה ואני תפלתי ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ שאומות העולם אחרי שאוכלים ושותים מתהוללים ביינם אבל אנו עם בני ישראל יודעים גם בעת שמחתנו לעבוד את ה' כמ"ש בלוח ארז באריכות כמ"פ, והמופת לזה שהרי חג הסכות הוא זמן האסיף מגרן ויקב ומטבע האדם לשמוח בימים ההם בשמחה גופנית על אשר דגנם ותירושם רבו ויפרוצו ובכ"ז צוות הקב"ה שגם בעת ההיא נשמוח בה' ונגיל בישועתו על כי ידע הקב"ה את טבע עם בני ישראל שהם יודעים את ה' ויכולים לחבר ולאחד כאחד יחד שמחת הגוף ושמחת והנפש וז"ש לראי' ע"ז כי חג ה' וגם לנו שהרי נאמר באספכם את תבואת הארץ והי' מקום לומר שהשמחה לא תהי' רק מארציות כי ממנה לקחה ובכ"ז תחוגו את חג ה' כנ"ל, אבל באמת קשה הדבר שתהי' השמחה מוגבלת חציו ממש לה' וחציו לבם ואם גם כונת האדם לעשות כן בכ"ז ברוב פעמים שפחה תירש את גבירתה רצוני שמחת הגוף העלה ותגבר ותתפוס את האדם במצודי' עד שהיא נעשית עיקרית ושמחת הנפש רק טפלה לה, וז"ש פרעה יהי כן ה' עמכם לא שהשמחה ולה' תהי' העיקרית וטפילה לו תהי' שמחת הגוף כ"א כאשר אשלח אתכם ואת טפכם אז יהי כן ה' השמחה לה' רק "עמכם" טפילה לכם שתעשו העיקרית השמחה שלכם וטפילה לו שמחת ה' ואע"ג שאתם לא תתכוונו לזה ורצונכם יהי' לעשות שמחת הנפש עיקרית בכ"ז גם נגד מחשבתכם ודעתכם תבוא הרעה הלזו שתקדימו שמחת הגוף, ובנתינה לגר פי' ג"כ נגד פניכם נגד רצונכם, וזהו כי רעה תצמח מזה אם אשלח אתכם ואת טפכם כי הרעה הזאת תבוא גם נגד פניכם ורצונכם- ובאופן אחר פירשתי בפסוק זה וגם כפל הלשון כלך ב' פעמים כי כבר טענו על מעשה הקרבנות כמ"ש כי לא צויתי את אבותיכם על דבר עולה וזבח ובאמת אמרו שאין הקרבן עיקר התכלית כ"א שעל ידו יומשכו בפרט הבנים והבנות שהם לא יוכלו לעבוד את ה' מבלי שיומשכו לעבודה ע"י מעשים ממשים שיפעלו על לבותם ועל חושיהם כי אין בכחם להשיג רק ע"י אמצעים הנרגשים להם ע"י חושיהם והכהנים בעבודתם ימשכו בעבותות אהבה לעבודת השי"ת ע"כ אמר משה רבינו הן אמת שאנחנו בעצמנו בנערינו ובזקנינו כלך גם בלי צאן ובקר כי לאנשים בהירי השכל אין מהצורך לעבודת הקרבנות כי גם בלי אמצעים יוכלו לדעת את ה' אבל בבנינו ובבנותינו שלא נפתחו להם עיני שכלם עדיין לראות אור בהיר בלי קרבנות ע"כ עי"ז בצאננו ובבקרנו נלך ויאמר להם פרעה אחרי שעיקר תכליתכם בהקרבנות למען ימשכו הבנים והבבות לכו "נא" כעת לעת עתה הגברים לבד בלי צאן ובקר כי אותה אתם בעצמכם מבקשים רק לעבוד את ה' ואתם הגברים אשר כבר גבר עליכם שכליכם אינכם צריכים לקרבנות להיות לכם אמצעי אחרי שאותה היינו עבודת השם אתם מבקשים להשיג ע"י אמצעים האלו ואין לכם צורך בה:

ולא נותר כל ירק בעץ - במסורה ונערים בעץ כשלו, יש להמליץ עפ"ד רמב"ן בפסוק הנני מביא מחר שרק הפרח והנצנים שנראו אכל הארבה וזהו רק הנערים שהיו בעץ דהיינו הפרחים והנצנים שהם בימי נעוריהם הם רק כשלו:

חטאתי לד' אלקיכם ולכם ועתה שא נא חטאתי אך הפעם והעתירו לד' אלקיכם ויסר מעלי רק את המות דזה עפמ"ש בפ' ויחי בשם הריא"ף בעי' דהא דאחז"ל עבירות שבין אדם לחבירו אינו מכפר עד שירצה את חבירו היינו שגם העבירות שבין אדם למקום אינו מכפר כשיש לו עבירות שבין אדם לחבירו ע"כ אמר אחרי שחטאתי לה' ולכם מתחלה שא נא חטאתי מחול לי על מה שחטאתי לך בן אדם ואח"כ העתירו אל ה' והוא רחום יכפר, והנה אחז"ל ביומא חטא אדם פעם ראשונה וב' וג' מוחלין לו שנאמר הן פעמים ושלש יפעל אל עם גבר אבל לא יותר והנה פרעה חטא נגד ה' כמה פעמים במרדו בו ית"ש ובודאי עונו אינו נמחק לגמרי רק לשעה יוכל להנצל ממיתה משונה ע"י תפלת הצדיק אבל עוד יפקד עליו עונותיו אבל נגד משה רבינו ע"ה שלא חטא נגדו רק בפעם הזאת שגירש אותם מאת פניו רק בפעם הזאת הוא יכול למחול עונו לגמרי וז"ש שא נא חטאתי לגמרי והטעם אך הפעם יען שלא חטאתי נגדך רק הפעם הזאת אבל אל ה' שחטאתי פעמים הרבה העתירו שיסר רק את המות הזה אם שידעתי שבכ"ז ביום פקדו יפקדו עונותי כי אין מוותר לגמרי ביותר מג' פעמים והא דפתח בלשון יחיד שא נא וסיים בלשון רבים והעתירו י"ל דבחטא אם חטא לשנים עונשו יותר גדול משאם חטא רק לאו ע"כ להקטין חטאו שחטא ופגם בכבוד משה ואהרן אמר שהם תואמי צבי' ואינם נחשבים רק לא' וע"כ אמר שא נא חטאתי כי לא חטא רק נגד גוף א' אבל לענן תפלה אינו דומה תפלת רבים לתפלת יחיד כמשאחז"ל ע"כ לענין תפלה חשב אותם לשנים ואמר העתירו בלשון רבים:

נטה ידך על השמים ויהי חשך על ארץ מצרים וימש חשך וכו' כי משה רבינו הראה תוקפו וגבורתו על צבא השמים שבכחו לבטל תהלוכת הטבעי וגם בעת שע"פ הטבע תמוש החשך ויזרח אור בוקר לא עבות הוא יביא אותו וזהו נטה ידך על השמים שאתה מושל בגבורת ה' על צבא השמים ויהי חשך על ארץ מצרים באותו הזמן וימש חשך בהגיע העת שתגלל חשך מפני אור וי"ל בזה דברי המדרש זש"ה שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו שהקב"ה שלח את החשך עפ"י דרך הטבע ובעת ההוא שנשלח החשך והי' צריך לבוא האור אז ויחשיך הביא משה רבינו את החשך ועכ"ז לא מרו את דברו עי"ז ששינו את הטבע כי גם הוא ית"ש הסכים לזה כי צדיק מושל ביראת אלקים. - ובאופן אחר יש לבאר בפסוק הזה שמתחלה אמר ויהי חשך "על ארץ מצרים" ושוב אמר ויהי חשך אפילה "בכל ארץ מצרים" וי"ל שהקב"ה לא צווה רק שיהי' החשך על ארץ מצרים עליהם למעלה יראו חשך ענן וערפל נטוי על ראשיהם אבל משה רבינו ע"ה הוסיף מעצמו ויעשה שהי' חשך אפילה בכל ארץ מצרים למטה אשר לפי מאמר השי"ת הי' לו רק להיות על ארץ מצרים להפחידם שיחזרו עי"ז בתשובה אבל ותגזר אומר ויקם לך הביאו משה רבינו בכל ארץ מצרים, ומ"מ כיון שלא ציוה כן השי"ת שיהי' החשך למטה אע"ג שמשה רבינו ע"ה גזר שיהי' למטה מ"מ דוקא רק על מצרים אבל לכל בני ישראל הי' אור נשאר האור במושבותם כאשר צוה ה' וגם בזה עולים יפה דברי המדרש הנ"ל שהביא פסוק שלח ויחשיך ולא מרו את כנ"ל שאע"ג שמשה רבינו גזר מדעתו מ"מ צדיק מושל ביראת אלקים, עוד יש לרמז בפסוק הזה עפמ"ש כפ' על מאחז"ל כשנולד משה רבינו נתמלא כל הבית אורה ששאר האמונות העמידו יסודותיהם על אדני החקירה ועיון ע"כ לא השיגוה רק אנשי המעלה אבל תוה"ק תכון בטובתך לעני אלקים שתוה"ק ירתה פנתה על מעשה האדם בשבתו בביתו ע"כ הבית הוא קדש לה' ע"י ההתנהגות בתוכו בקדושה ובטהרה ע"כ אמר נטה ידך אם מעשה ידך להתפאר תהי' אז על ארץ מצרים אשר רק דרכי העיון והחקירה להם למטרה רק חשך ואפילה יהי' כי גדול מעשה צדיקים מעיוני שכל האנושי אסר ערפל חתולתו וע"ז מסיים לכל בני ישראל לא האיר להם רק בשכנם בודד בחקירה ועיון כ"א הי' אור גם במושבותם ע"י ישיבתם בבית התקדשו והתטהרו ע"כ לא רק אצילי בני ישראל כ"א לכל בני ישראל הי' אור ע"י מושבותם כי נתמלא הבית אורה עיין לוי"א וי"ל בזה מחז"ל מהיכן הי' החשך וסיים אוי לו לבית שחלונותיו פתוחים לתוך החשך שאחרי שכל האדם קצר מהבין הדברים לאשורם ע"כ מי שמעמיד אבן פנת אמונתו על דרכי החקירה שחשך חתולתו אוי לו ואחרי שהחשך מרמז כנ"ל אמר אוי לו לבית אמונה שחלונותיו היינו מוצאיו ומובאיו פתוחים לתוך החקירה שחשך יכסהו:

לא ראו איש את אחיו ולא קמו וכו' ולכל בני ישראל היה אור במושבותם יש להמליץ כי רוב המחלוקת נצמחו מזה שכל א' רואה מה שיש לחבירו ומקנא בו אבל אם לא יסבו בלכתם כ"א איש אל עבר פניו יהלכו אז שלום ושלוה יאיר וזהו לא ראו אם לא יראו האנשים במעשה אחיו ולא יקום ויגביה א"ע על מי שתחתיו במעלה ובמדרגה למשול עליו ביד חזקה כי אז בטח ולכל בני ישראל לכלם יחד הי' אור במושבותם. ובענין הזה פירשתי ג"כ בפ' יתרו וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום ובמסורה הביאה בעה"ט והתבוננת על מקומו ואיננו כי אם כ"א על מקומו יעמוד וינוח מבלי לראות ולהתבונן על מצב חבירו ולהתקנא בו אז שלום ושלוה יעמוד לנצח אבל אם כ"א אינו מסתפק בשלו ורואה ורוצה בשל חבירו והמקום אשר הוא עומד עליו אינו נוח לו ותמיד יתבונן ויחקור מדוע הוא במעמד זה וחבירו במעמד אחר גבוה הימנו כאשר עושים "הזאציאליסטען" בימינו שכל א' מקנא בחבירו אז כל מעמד העם ברע הוא כי יהרסו כל מוסדות החברה אשר עליהם מצוקי תבל כוננו וזהו וכל העם על מקומו אם כל העם כקטן כגדול עומדים ומכירים את מקומם וחן המקום עליהם שלא יתקנאו במי שעומד במקום גבוה אז יבוא בשלום ואין מפריע ומחריד אבל אם והתבוננת על מקומו כשהאנשים יחקרו ויתבוננו על המקום מי הוא העומד במקום גבוה ומעלה אחרת ובהגיגו תבער אש הקנאה מדוע לא שוו כל האנשים כטוענות שיטענו הקאמוניסטען והזאציאליסטען אז ואיננו אין קיום ומעמד למצב כזה:

עוד נגע א' וכו' אחרי כן ישלח אתכם מזה כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה הך כפל לשון "כשלחו" נ"ל כי באמת לא פרעה ברצונו שלח אותם כ"א המכות הנאמנות לשולחם המה נחשבו המשלח העיקרי לא הוא כי לו הי' השילוח על אפו ועל חמתו וכיון שכל מה שעשה לא עשה ברצון יש מקום לחשוב שבודאי לא יעשה רק ההכרח שא"א בלעדו ויעכב לעצמו משלהם כיכלתו כדי שבהסיר המעיק אשר אכף עליו יחזיר אותם תחת עול עבדותו ואם הוא הי' השולח אותם מרצונו הטוב אחרי שאין דעתו לרדות בהם עוד אז ישלחם לגמרי וז"ש ואחרי כן אחר בוא הנגע ישלח אתכם ואע"פ שהוא שלא ברצונו ולא נחשב הוא למשלח כ"א הנגע ישלח עכ"ז כשלחו' כן יעשה ממש כמו שהוא הי' השולח וזה שכלה גרש יגרש אתכם ולא יעכב משלכם מאומה:

דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכו' ופירש"י אין כא אלא לשון בקשה וכו' הזהירם על כך שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים, דלכאורה יקשה כיון דחז"ל דרשו רעך למעט עכו"ם בכל מקום א"כ איך נאמר כאן על המצרים רעהו ורעותה ע"כ לולי דמסתפינא הייתי אומר עפמ"ש במשנה סוף תענית בט"ו באב ויוה"כ שבהם היו בנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולים כדי שלא לבייש את מי שאין לו א"כ ה"נ כיון שהיו צריכים לחוג חג ה' כמ"ש משה רבינו ע"ה ע"כ לבשו ג"כ בגדים שאולים כדי שלא לבייש מי שאין לו, וזהו וישאלו איש מאת רעהו הישראלי ושו"ר שגם בהתורה והמצוה פירש כן רק מטעם אחר, והנה להגיע למדרגה זו שלא לבייש את מי שאין לו היא מעלה רמה ונשגבה לא יזכו אלי' רק בקדושתן וטהרתן וכ"ז אם לא הי' משה רבינו מצוה ע"ז בשם ה' ובכ"ז יעשו מעצמן ומרצונם הטוב אז ישמח צדיק אבינו אברהם ביוצאי חלציו שגבהו למעלה רמה משא"כ אם היא מצוה כשאר מצות ה' אז אינו מורה על רום מעלתם וטוהר לבבם כיון שאינם עושים רק כמצוה ועומד ופקודת משה רבינו ע"ה בשם ה' שמרה רוחם ע"כ לא צוה ה' על זה שישאלו רק בלשון בקשה עורר את רוחם וגם זו לא בפומבי אל כל הקהל כ"א "באזני העם" לחוש להם ברמיזא די לחכימא שיעשו כן להראות שאר רוחם הטהורה שכ"א אינו רוצה לבייש את מי שאין לו וזה באמת רכוש גדול רוחני ומוסריי שהגיעו למעלה ובינה יתירה כזו וז"כ המאמר - ויש להעמיס דברינו בדברי המכילתא בפרשתנו אקרא ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים וכו' וכי מה אמר להם משה במצרים דבר נא באזני העם וכן עשו אשר דבריהם משוללי הבנה הקו' והתירוץ ולהנ"ל היו שני מצות האחד שישאלו איש מאת רעהו כדי שלא לבייש מי שאין לו והב' שישאלו ממצרים לנצלם ע"כ סיפר הכתוב ובני ישראל עשו כדבר משה ופי' המכילתא הוא דבר נא באזני העם וישאלו מאת רעהו ישראל כנ"ל ואח"כ אמר הכתוב שאח"כ וישאלו ממצרים קיימו מצוה:

ויתן ד' את חן העם בעיני מצרים גם האיש משה גדול מאוד כי למצוא חן בעיני העמים בנקל הוא אם יתערבו עמהם וילמדו מעשיהם ויאכלו מפת בגם וישתו יין נסיכם אז יראו לישראל פנים שוחקות ומאירות אבל באמת ישראל במצרים שנאמר עליהם שלא שינו שמם ולשונם ח"ו לומר שעי"כ מצאו חן בעיני העמים המצרים אדרבה רחקו מהם ומהמונם ועפ"ד הטבע הי' להם לשנאותם תכלית שנאה כי לא יוכלון לאכול את העברים לחם רק הקב"ה נתן את חן העם שלא כדרך הטבע בעיני המצרים וז"ש וה' נתן את חן העם לא שהם עשו פעולה להתקרב אליהם בזרוע אבל לפי דרך הטבע לא הי' להם למצוא חן בעיני מצרים והמופת לזה שהרי אף נרצה לחשוד את ישראל שהפרו ברית תורה למען למצוא חן בעיני המצרים ויתנהגו עמהם באחוה וריעות בכ"ז הלא משה רבינו הידוע בצדקתו וקדושתו וא"כ הי' להם לשנוא אותו עכ"פ ובע"כ ממה שגם האיש משה המורם מעם גדול מאוד מוכח שגם בני ישראל לא עשו מאומה לקרב את עצמם להמצרים ובע"כ שרק ה' נתן את חן העם בעיני מצרים שלא עפ"ד הטבע ולהלן בפרשתנו הוא אומר וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את מצרים הביא ראי' אחרת לזה שרק ה' נתן חנם ולא שהם עשו התקרבות למצרים שהרי וינצלו את מצרים ואז"ל שעשאו כמצולה שאין בה דגים ופי' המפרשים שלקטו הניצוצות כולם שהיו במצרים שנתחברו לישראל קדושים ונעשה מצרים ארץ טמאה בלי שום ניצוצ' קדושה וכ"ז שייך אם בני ישראל נשארו בקדושתם ולא עשו כמעשה מצרים ואם היו עושים כמעשיהם למען למצוא חן ולהפיך רצונם לא היתה הקדושה יכולה להתדבק בהם ובע"כ שרק ה' נתן את חנם כנ"ל:

ומשה ואהרן עשו את כל המופתים פי' רש"י שלא שנאו כאן אלא בשביל לסוכה לפרשת שלאחרי, עפמ"ש בלוח את פ' האזינו דהנה דברים היוצאין מן הלב נכנסין ללב, ואם דברי המוכיח אינם מתקבלים מורה לכאורה שדבריו אינם יוצאים מן הלב אלא שכ' שם הוכח תוכיח אפי' ק' פעמים ובכ"ז לא תשא עליו חטא שאין החסרון במוכיח רק במקבל שאין לו נשמה כמ"ש רשעים אפי' בחייהם קרוים מתים ולזה י"ל שע"כ מונים ישראל ללבנה להורות כמו שהלבנה מאירה ע"י הכנתה לקבל אור השמש כמו כן צריך שמי שמוכיחים אותו יהי' לו לב להבין ולא שנפשו יצאה בדבר המוכיח אליו ואחרי שכבד לב פרעה שאחז"ל של"ה לו לב כ"א כבד ע"כ אין להאשים את תואמי בבי' משה ואהרן שח"ו לא יצאו דבריהם מן הלב בשביל שפרעה לא שמע אליהם עד שהיו צריכים לאותות הרבה ולא יהיו ראוים ח"ו לצוות ה' להם המצוה הראשונה שנצטוו ישראל ע"כ אע"ג שהם עשו את המופתים הרבים ההם ולא נשמעו דבריהם ולא נכנסו ללב פרעה בל תדמו ח"ו שדבריהם לא יצאו מן הלב רק וידבר וכו' החדש הזה לכם שאתם מונים ללבנה בשביל שצריך למקבל כן אורכם יגיה רק אם המקבל יש לו לב ונפש:

ויאמר ה' אל משה וכו' החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה כפל הלשון הנגלה י"ל כי החדש הזה הוא מצוין לפי שבו נגאלו ישראל ע"כ הוא חשוב ועומד ברום המעלה וכ"ז למי שגם בכל השנה תמיד ישמח בזה שהכניס ה' אותנו תחת כנפי שכינתו ית"ש ונתן לנו תוה"ק והוא מונה כל השנים לזמן הגאולה ופדות הנפש משא"כ מי שמונה שנותיו תמיד למספרים אחרים ומורה בזה שגאולת נפשנו אין חשוב עליו כ"כ לזה אין החדש הזה הראשון ומעולה שבחדשים כי במה נחשב לו ע"כ אמר החדש הזה לכם ראש וראשון ועיקר לחדשים אך זה רק בתנאי אם ראשון הוא לכם לכל חדשי השנה תמיד תמנו בו מספרכם רק אז הוא הראשון ומעולה - עוד יש לפרש הכפל לשון בזה עפמ"ש חז"ל לכם ולא לאומות העולם כי אומות העולם מונים לחמה וישראל ללבנה ובמדרש הטעם לפי שאומות העולם מושלים בעוה"ז ונמשלו לחמה שמושלת רק ביום וישראל ממשלתם לעה"ב תהי' כלבנה שאינה מושלת אלא בלילה ע"כ אחרי שעת עתה לא נמנה רק לחמה כאומות העולם ע"כ כפל לשונו ואמר מתחלה החדש הזה לכם ראש חדשים שמכניסן מתחלת השנה וראשון הוא לכם שאתם הראשונים המתחילים למנות חדשי הלבנה לחדשי השנה, ועפ"ד המדרש הנ"ל מובן מה שעת עתה לפני קבלת התוה"ק וגם האומות העולם שלא קבלוה מונים לחמה כנ"ל, ויש להעמיס זה בכוונת מאחז"ל "לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם" כי אמנם בהתחלת התורה תיכף הי' להם למנות ללבנה וזהו ג"כ כונת אמרם ז"ל "כל המברך על החדש בזמנו כאלו מקבל פני השכינה" כלומר שמברך להקב"ה שצוה בעתו ובזמנו להתחיל למנות ללבנה והיודע טעמו ונימוקו כאלו מקבל פני שכינה ורק אחרי שישראל קבלו פני שכינה וה' נקרא עליהם רק אז ראוים למנות ללבנה שדומים לה כנ"ל. ובאופן אחר יש לבאר כפל לשון הנ"ל כי אצל ישראל שהיו בקושי השעבוד בודאי החדש הזה הוא להם לראש וראשון שבו התחילו לחיות חיי אנשים אבל משה ואהרן שלא היו בקושי השעבוד דכל שבט לוי לא נשתעבד עכ"ז כיון שעכ"פ ישראל ננאלו בו יש לו להחדש הזה גם להם מעלה יתירה על שאר חדשי השנה עכ"פ אולם גם בענין המוסרי יש כזה כי ישראל שהיו גוי מקרב גוי בחדש הזה ה' עם נברא לה' ולעבדו ע"כ יש לו להחדש הלז יתר שאת ועוז ביתרון הכשר משא"כ במשה ואהרן להם לבדם נתנה האור הטוב הזה גם בהיותם במצרים. ושעפי"ז פירשתי בדרוש לפ' החדש מאמר הירושלמי הובא בדמש"א בפרשתנו "בין פ' פרה לפ' החדש לא יפסיק וסימן לדבר בין כוס ג' לרביעי לא יפסיק" ולהנ"ל דמעלת החדש הזה משום שבו יצאו ישראל מאפילה לאור גדול שהי' לבם מטומטם ומשוקע באי ידיעתם ונעשו אנשי לב ומדע ויש לכוין זה במאמר הש"ס שבת קי"ז בר"א דאיתעקר לי' תלמודי' וטעה וקרא במקום החדש הזה לכם החדש הי' לבם כלומר שע"כ גדלה מעלת החדש הזה לכם ראש וראשון שיצאו מטומטום הלב שהי' חרש אטום וסתום משמוע דבר ה' וגם י"ל בזה מאחז"ל כשאמר הקב"ה החדש הזה לכם נתקשה משה עד שהראהו הקב"ה באצבע' כי משה רבינו ע"ה אשר לו ובעבורו לא האיר החדש כ"כ כנ"ל נתקשה מדוע זה החדש יהי' ראש לחדשים אחרי שגם מקודם לא עזב את דרך השלימות אבל באמת גם לו יחשב החדש הזה לקודם במעלה יען שהוא לבדו הוא ואין מלך בלא עם ומה בצע כי הוא יעבוד את ה' אם העם לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו ויהי הוא בישורן מלך ונגש הוא אל ה' והעם לא יעלו עמו אין בכחו לפעול כ"כ רק בהצטרף עמו גם העם יחד לעבוד את ה' שכם א' אז יש לאל ידו לפעול גדולות ונצורות והסימן לזה הוא האצבע שביד האדם אף שהוא היותר גבוה שבאיברי היד מ"מ לא יוכל לעשות מאומה מבלי עזר והשתתף יתר האצבעות ואם יחדלו מלהשתתף עמו אין בכחו לעשות כלום עם היות שהוא הגדול והם הקטנים ע"כ בעת נתקשה משה רבינו על מעלת החדש הזה שיהי' ראש אחרי שהוא לא הרגיש הצורך לזה כנ"ל הראהו השי"ת שהאצבע" כמו שהאצבע הגדול לא יוכל לעשות מבלעדי הקטנים כן גם משה ואהרן בלי ישראל גם הם לא יוכלו לפעול ואחרי שכל עיקר מעלת החדש הזה רק שבו יצאו מאפילה לאור האמיתי ע"כ בין הפרה שמורה על טומאת ישראל שבאה הפרה לכפר ובין החדש שג"כ מורה עיקר מעלתו ע"ז לא יפסיק כי שניהם לאחדים המה והד' כוסות שנתקנו נגד והוצאת והצלתי וגאלתי אותם משפלותם הרוחני ולקחתי אתכם לי לעם בחדש הראשון ע"כ שפיר נתן הירושלמי סימן לדבר בין כוס ג' לד' לא יפסיק דכולהו חדא טעמא הוא ובזה יפורש ג"כ דברי המד"ר אקרא דהחדש הזה הה"ד ב' מלכים ימלוכו ועיין לקמן בדבור הסמוך מש"כ בזה ולהנ"ל הדברים כפשוטן כיון שאין מלך בלא עם ועי"ז גם למשה ואהרן מעלה יתירה בחדש הזה שישראל יצאו מאפילה לאור גדול אע"ג שהם בעצמם השתלמו גם מקודם יען שעי"ז שישראל הוגבהו משפלותם המוסרי יוכלו למלוך עליהם כי אין מלך בלא עם וע"כ אמר אבי' בחדש הזה ועל ידי מלכים ימלוכו יוכלו למלוך על העם, ובזה כבין כפל הלשון בפסוק הזה "החדש הזה לכם" לכל ישראל בעצמם ראש חדשים ראשון במעלה אבל גם לכם למשה ואהרן אם גם בעצמו אינו חשוב כ"כ מ"מ ביחד והצטרף לשאר חדשי השנה גם לכם הוא ראשון כיון שבו שבו הוגבהו ישראל:

במד"ר "החדש הזה לכם" הה"ד בי מלכים ימלוכו עיין בני יששכר עוד במד"ר הה"ד אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ זה משה ואהרן שבזכותם נגאלו ממצרים - ונראה עפ"ד בחולין ס' "אמרה ירח לפני הקב"ה אפשר לב' מלכים להשתמש בכתר א' א"ל הקב"ה לכי ומעטי את עצמך אמרה לפני הקב"ה וכי בשביל שאמרתי דבר הגון אמעט את עצמי" וצ"ל דקאמר אפשר לב' מלכים וצריך לפרש בלשון בתמי' מדוע לא אמרו אי אפשר לב' מלכים, עוד מה זה שאמרה וכי בשביל שאמרתי דבר הגון מאי דבר הגון ואי הדבור הזה ההגון בודאי לא הי' הקב"ה מענישה ע"כ נ"ל כי מי שיודע שלך ה' הגדולה והגבורה והכל מידו הטובה ולו העוז והמשרה זה לא יקפיד אם גם אחר משתתף עמו בענין המלוכה אחרי שלא שררות הוא נוטל כי אם עבדות לנהג את צאן עמו ע"פ פקודת מלך מלכי המלכים הקב"ה עוד נוח לו יותר אם לא עליו לבדו כל המשא והנטול אשר נטול עליו כ"א עוד אחד שנתמנה מהמלך הממליך מלכים, אבל מי שנוהג נשיאתו ברמה רק לכבוד עצמו הוא לא יוכל לסבול שעוד אחר ינהג עמו בכבוד המשרה ובאמת הוא מדרגה גבוהה להרים את עצמו עד שלא יהי' שום קנאה ותחרות על אחזת רעהו אשר יאחז כמוהו בשבט מושלים אבל שום נברא לא יוכל להתהלל עצמו בזה כמו שמספרים מהגאון מהר"י ששמע על כומר א' שיש לו מדת עניוות עד להפליא ולא האמין לשמועה זו שערל יזכה למעלה רמה כזו שנשתבח בה אדון הנביאים וע"כ נסע שמה למען בעיניו יראה אם אמת כן ובראותו גודל ענוותו של הכומר ההוא נצטער ע"ז עד שבעת פרידתו ממנו שאל אותו הכומר למה באת אלי אדוני לבקר בהיכלי והשיב לו האמת שרציתי לידע אם הנך באמת ענוו גדול כ"ב כמו ששמעתי ושאלהו הכומר ומה מצאת בי אם אני עניו באמת וכאשר שמע הגאון שאלה זו נתקרר רוחו ואמר כיון שהוא אומר על עצמו ג"כ שהוא עניו הוא באמת אינו עניו רק מתפאר את עצמו בענוותו, כ"כ לומר ע"ע שאין בו שום קנאה אינו רשאי כ"א יהללך זר ולא פיך, והנה הלבנה אמרה והללה את עצמה אפשר לב' מלכים לא בלשון תמי' רק שאמרה שבאמת אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד ואין ביניהם שום קנאה ותחרות ע"כ אמר הקב"ה לכי ומעטי את עצמך שלא תדבר גבוהה כ"א יהללך זר ולא פיך, וע"ז השיבה אחרי שבאמת דבר זה הגון הוא ונכון שישתמשו בלי קנאה ותחרות ומעלה רמה ונשאה היא ורק שאין לומר כן על עצמו וכי בשביל שאמרתי דבר ההגון הזה אמעט את עצמי הלא באמת הדבר הוא הגון, והנה מצינו שמשה ואהרן נהגו נשיאותם ביחד בלי שום קנאה כמ"ש וראך ושמח בלבו תאומי צבי' ולמדו שאפשר לעשות כן שאפשר לב' מלכים להשתמש בכתר אחד ממאמר הלבנה הנ"ל ע"כ וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר שיחלקו שניהם בנשיאותם להיות מושלים יחדיו תמים ולמדו כן מהלבנה ע"כ אמר החדש הזה יהי' לכם לאות ולמופת וע"ז מייתי המד"ר הה"ד "בי" על ידי מי שהוא מלא רוח דעת ויראת ה' מלכים אף שניהם יחדיו ימלוכו כי אפשר להשתמש בכתר אחד אם כונתם לשמים. - ובאופן אחר י"ל המד"ר הנ"ל כי יש ב' מיני מלוכות האחת הוא שימלוך מלך אשר גם זרעו אחריו יירש וישב על כסאו וממשלה האחרת היא כממשלת רעפובליק שיבחרו עליהם נשיא וראש אבל לא לנצח כ"א לעתים תחודש הבחירה, והנה ע"פ חוקי תוה"ק נראה שיותר נכון מלוכה תמידות כי אחז"ל מלכותא דארעא כמלכותא דרקיעא ע"כ אם רואים מלוכה נצחית עלי ארץ עי"ז יוליכו ג"כ את המלך מלכי המלכים הקב"ה אבל אם מלכותא דארעא אינה מתקיימת אז אמונה במלכות שמים אינה חזקה, וז"ש "כי לה' המלוכה ומושל בגוים" רק אז לה' המלוכה יאמינו במלכותו בחזקה אם יראו מושל (בהיה) בגוים מושל בקביעות וע"כ אמר בי מלכים הרבה היינו מלך בן מלך ימלכו בקביעות ע"פ נימוסי התורה ואחרי שללבנה נאמר ולמשול בלילה לתמידית ע"כ אמר המדיר בי מלכים ימלוכו, וע"פ פשוטו י"ל עוד בדברי המד"ר עפמ"ש בריש ר"ה בא' בניסן ר"ה למלכים ומפרש הש"ס למלכי ישראל ואחרי שמשה ואהרן מלכים היו ע"כ אמר לכם יהי' החדש הזה ראש חדשים כי בי בחדש הזה מלכים ימלוכו שממנו מתחילים למנות שנות מלוכה ואע"פ שמד' שם מוכח דקאי אמלכותו של הקב"ה שהתחילה בחדש ניסן כמ"ש המפרשים מ"מ י"ל שפיר כי נראה הטעם שקבעו חז"ל ניסן ר"ה למלכים כמ"ש וישב שלמה על כסא ה' וכל כסא המלוכה שיושבים עלי' מלכי ישראל הוא שהקב"ה חלק מכבודו למלך בשר ודם כי לך ה' המלוכה ע"כ כמו שמלכותו של הקב"ה התחילה בניסן כ"כ כל מלכי ישראל מונין מחדש הזה וא"ש דברי המדרש:

החדש הזה לכם בילקוט והוא מש"ס סנהדרין ל"ח המברך על החדש בזמנו כאלו מקבל פני שכינה כתיב הכא החדש הזה וכתיב התם זה אלי ואנוהו, עפמ"ש בלוח ארז בפרשתנו לפרש מ"ש מדרש עוה"ז אירוסין היו ולא מסר להם אלא הלבנה, היינו שבעוה"ז לא נוכל לדבק לגמרי בהקב"ה וזהו רמז החדש הזה לכם ע"ש וכבר פירשתי בפ' בשלח "ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים ובקר וראיתם את כבוד ה'" שבעוה"ז הנקרא ערב אין לנו רק הידיעה אבל לעתיד לבא הנקרא בוקר לעת יזרח אור בוקר לא עבות עין בעין נראה כבוד ה' וזהו ערב וידעתם ובוקר וראיתם את כבוד ה', וזהו המברך על החדש מורה בזה שאינו רשאי לכנוס לפני ולפנים כ"א הוא מקבל פני' השכינה היינו הפנים החיצונים, וע"ז מייתי כתיב הכא החדש הזה דהלבנה מורה וכתיב התם זה אלי עפמ"ש בכ"ס בשלח לפרש מדרש בעוה"ז זה אלי ולעתיד לבא הנה אלקינו זה שבעוה"ז שלא נוכל להשיג מהותו בשלימות ע"כ יש לכ"א השגה בפני עצמו אבל לעתיד לבא כלם ידעו את ה' למגדלם ועד קטנם והשגתם יהיו שוות ע"כ שפיר מייתי קרא מדנאמר זה אלי ש"מ שאין ההשגה שלימה א"כ גם מזה מוכח שאינו מקבל רק פני' השכינה: ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו- הרמב"ן ז"ל דקדק דהו"ל לומר ומרורים יאכלוהו עוד י"ל דנקט מרורים לשון רבים ובמסורה שבבעה"ט הביא אהרן ובניו יאכלוהו ומאספיו יאכלוהו והלל את ה', כי במצרים הי' להם לישראל גלות הגוף עבודה קשה בחומר ובלבנים וגם שיעבוד הנפש ואחרי שיצאו משעבוד לגאולה יצאו ג"כ מאפילה לאור גדול ובצאת יעקב מעם לועז היתה יודא לקדשו ולזכרון שני הגאולות האלו בא הצלי אש שהוא סימן לחירות הגוף כדרך שהמלכים אוכלים למשחה ולגדולה וכנגד חירות נפשינו מגילולי תועבות מצרים באה המצה אשר כל שאור לא יהי' בו שהוא רמז לביעור היצה"ר ושאור שבעיסה כמ"ש המפרשים שאחרי שהיו במצרים עבדים ליצרם מעתה יהיו רק עבדים ליוצרם וירחיקו כל שמץ משהו חמץ, וז"ש ואכלו את הבשר צלי אש שהוא סימן לחירות הגוף וגם מצות שהם סימן לחירות הנפש מיצה"ר ונתן הכתוב טעם על זה "על מרורים" והוא כמו על דברתי על אודות שפירושו בשביל וה"נ על מרורים בשביל שהי' להם שני מיני מרורים לגוף ולנפש בעת היותם במצרים ע"כ יאכלו צלי ומצות ושלא תאמר איך אפשר לאכול לשבעה ולהיות רחיק מיצה"ר הלא הם ב' הפכים בנושא א' שאם בריא את גופו במשמנים ומעדנים אז הלא לפתח חטאת רובץ כמ"ש כל עמל אדם לפיהו ואין ארי נוהם מתוך קופה של תבן לזה באה המסורה שיוכל האדם לאכול לשבעה ובכ"ז להרחיק את עצמו מן היצה"ר כמ"ש צדיק אוכל לשובע נפשו והראי' שהרי אהרן ובניו יאכלוהו במקום קדוש אכלו את הקדשים מזה מוכח שיוכל האדם לאכול ובכ"ז להיות קודש לה' ועוד כמ"ש בלוח ארז לפ' ויאכל בועז וייטב לבו שבירך על מזונו שעי"ז שהאדם מודה ומהלל להשי"ת על כל הנאותיו אז זה השלחן אשר לפני ה' לזה מייתי המסירה ומאספיו יאכלוהו והללו את ה' בחצרות קדשו ע"כ שפיר יחדיו יכונו המצה והצלי. ובענין זה שכתבתי שהמצה מורה על זכות הנפש שאין בו השאור שבעיסה היצה"ר פירשתי בפ' וירא ויעש להם משתה ומצות אפה ובמסירה שבבעה"ט צלי אש ומצות על מרורים, דרש"י כתב פסח הי' והקשה בש"ח למה לא נאמר גם באברהם שאפה מצות וי"ל עפמ"ש באה"ח שהם לא אכלו רק מצות ולא נהנו מהסעודה דהוא רצה לרמז להם שראוי הוא להצלה כי הוא בבחינת מצה נקי משאור היצה"ר כנ"ל וע"כ רק בלוט הי' לו מצות ולא באברהם אבינו כי ידעו הם בצדקתו ע"כ להורות על זה רמזה המסורה הך קרא המורה שמצה הוא לסימן חירות מיצה"ר: אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו יש לרמז כי בכל מקום האמצעי משובח ביותר ולא ילך האדם אחר אחת הקצוות למשל שיהא זריז ביותר או להיפך עצל ביותר כי אם דרך הבינוני יבחר האדם ללכת בו וכ"ז באדם ששכלו ותבונתו מושלים בו הוא יוכל לשלוט על טבעו שלא תטה ימין ושמאל, והנה הרעבתן ביותר לא ימתין עד שיגמר בשולו כל צרכו רק יאכל מאכלו בחצי צליתו בעודו בכפי יבלענו ולהיפך מי שהוא מתון ביותר הוא לא יסתפק את עצמו בבישול הנהוג כ"א בבישול אחר בישול יהי' מאכלו ע"כ בא הרמז בקרבן פסח כמ"ש מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה עיין לוח ארז ויקרא ד' שכל מצוה כן נעשה לא בזהירות ומהירות יתירה דמיחזי כאלו עליו למשא וגם לא במתינות יתירה ע"כ אל תאכלו ממנו נא למהירות יתירה אבל גם לא ובשל מבושל בישול אחר בישול כי אם צלי אש בדרך הממוצע והמשובח, ואם כן תעשו תורו בזה שלא הטבע תשלוט כ"א שראשו' מקום התבונה והשכל הוא ישלוט ועל כרעיו וקרבו' לכל אשר יחפוץ יטם ועיין לקמן בפ' מצורע בדרוש לשבת הגדול:

ולא תותירו ממנו עד בקר- יש לרמז ע"פ מ"ש והי' ביום ההוא לא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את ישראל מארץ מצרים וכו', והנה הגאולה העתידה מכונה בשם בוקר וז"ש ולא תותירו היינו מהפסח שהוא מרמז על יציאת מצרים לא יותירו ממנו עד בוקר אור לישרים כי כימי צאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאות:

וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים וכו' פסח הוא לה' אפשר דמרמז למה דקיי"ל בש"ע א"ח סי' צ"א דבשעת תפלה צריך לחגור חגורו משום הכון לקראת אלקיך ישראל ע"כ ולהורות שאכילת פסח הוא עבודה תמה כתפלה היו צריכים לחגור מתניהם וז"ש הטעם שמתניכם יהיו חגורים בשביל שפסח הוא לה' עבודה תמה ושייך בי' משום הכין:

וראיתי את הדם ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף ומשחית בהכותי בארץ מצרים כי שונאי ישראל אומרים שאלקינו הוא בעל חמה נוקם ונוטר ועיין לוח ארז מש"כ בקרא ויהי בנסוע הארון וכאשר יראו מצרים לוקים ואומרים מזה יוכל לצמוח שרש פורה ראש ולענה ח"ו גם בבני ישראל שגם לדעתם יהי' אלקינו אכזרי ח"ו אבל באמת רק דם עבדיו יקום כאשר עשו לרעה בישראל ששפכו דמם כמים כן יעשה להם כמ"ש כי בדבר אשר זדו עליהם, ומה שהקב"ה נוקם ונוטר לאויביו אינו אלא ממדת רחמנותו על ישראל הדרתו וז"ש וראיתי את הדם והוא דם עבדיו וצדיקיו אשר שפכו המצרים ופסחתי וחמלתי עליכם וכפירש"י ורק מרוב חמלתו עליהם וכדי שלעתיד לא יוסיפו עוד לענות וליסרה אתכם ע"כ נקם אשיב לצרי ואם תדעי זאת לא יהי' בכם זה לנגף ולמשחית להשחית את דעתכם ומחשבותיכם בהכותי בארץ מצרים לא תביאו לטעות שח"ו אל קנא ונוקם אני כ"א באמת חימה אין לי ובהכותי בארץ מצרים הוא רק מחמלתי עליכם:

והיה היום הזה לכם הזכרון וחגותם אותו חג לה' לדורותיכם חקת עולם תחגהו כי לדור שיצא ממצרים וראו את היד הגדולה והנפלאות שנעשו להם אינו מבורר שעושים זה חג לה' לשם שמים כי אם נראה שעושים לזכרון הנס הגדול כמו שעושים בני אדם שיקרה להם נס ודבר נכבד עושים היום ההוא לזכרון מדי שנה בשנה אבל דורות הבאים שלא ראו בעיניהם בודאי עושים את החג לשם שמים וז"ש והי' היום הזה "לכם לזכרון" ליוצאי חפזון רק לזכרון אבל וחגותם אותו חג לה' לדורותיכם לדורות הבאים אחריכם, ובאחרית הימים יוסיף מעלה עד שכל העולם יחוגו אותו זכר לנפלאותיו וזהו חקת "עולם" תחגהו שכל העולם יכירו נפלאותיו ויחוגו אותו: שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם כי כל האוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מיום הראשון עד יום השביעי יש לרמז עפ"ד ח"ץ תשו' מ"ט דאע"ג דבי"ד של מעלה אין עונשים בפחות מבן כ' מ"מ אם עשה עבירה שחייב עלי' כרת מבן י"ג עד כ' הקב"ה ממתין לו אם ישוב עד לאחר עשרים ולא יכריתנו ואם לא ישוב אז יענישהו גם על עונו אשר חטא בו בהיותו פחות מבן כ' ואחרי ששאור הוא כינוי ליצה"ר הנקרא שאור שבעיסה וימי שנותינו בהם שבעים שנה ע"כ אמר שלא יחשוב האדם אחרי שאין הקב"ה מעניש פחות מבן כ' א"כ יוכל לחטוא בימי נעוריו כאות נפשו בלי שום יראה ופחד מהכרת ע"כ אמר שאינו כן כ"א אך ביום הראשון בילדותו כבר מחויב ועומד להשבית שאור המחטיאו מבתי הנפש פנימה והטעם שהן אמת שתיכף לא יענישוהו עכ"ז ונכרתה הנפש על אשר חטא מיום הראשון עד יום השביעי והוא כל ימי חייו לכבות גם מה שחטא מקודם כ' אם לא ישוב ומי יודע אם ישוב ונחם ע"כ חנוך לנער ע"פ דרכו להשבית שאור גם ביום הראשון ובאופן אחר י"ל בזה לרמז כי סור מרע ועשה טוב קום ועשה ושב וא"ת המה לנו בני ישראל לחק ומשפט, והנה הילד בימי נערותו אין בידו עוד לעשות טוב כמאחז"ל בנין ילדים סתירה אבל עכ"פ גם בימי הנעורים צריך להשמר מעשות רע כאז"ל גמירי טבא לא הוי בישא כמ"ש רמב"ן בפי' אקרא דשרש פרה ראש ולענה וכמ"ש בזה כ"פ ע"כ החיוב להסיר בילדותו כל שורש פרה ראש, ורז"ל דרשו ושמרתם את המצות ושמרתם את המצוות וז"ש שבעת ימים המה ימי שנותינו שבעים שנה מצות היינו מצוות החיוב לעסוק במצוות אבל בילדותו א"א עוד לעשות הטוב ע"כ אך ביום הראשון המה ימי הנעורים עכ"פ תשביתו שאור היצה"ר מבתיכם כי ידוע תדעו שכל אוכל חמץ מישראל אם כשכבר נהי' לאיש הוא עבד ליצרו לא בימי גדלותו נעשה הרעה כ"א בודאי מקור מקומו טמא ונכרתה הנפש ההיא כבר מיום הראשין שכבר בימי ילדותו צץ ופרח מטה רשע והנה כמו שבימי הנעורים א"א לעשות הטוב כ"כ בימי הזקנה תש כחו של אדם וא"א לו לעסוק במלאכה, אבל כ"ז לעבודת הגוף משא"כ לעבודת הנפש לקדשה הי' טוב יותר ימי הנעורים וימי הזקנה מימי הבינים אשר בהם יצא אדם לפעלו ע"כ הוסיף לאמר ביום הראשון והוא בילדותו וגם ביום השביעי הוא זקנתו בימים האלה מקרא קדש שתהיו נקראים לקדש מכל סיג וחלאה כי הן אמת כל מלאכה לא יעשה בהם" שהגוף א"א לו ואין לאל ידו לעבוד עבודת הגוף אבל "אך" אשר יאכל לכל נפש להכין מזון וצידה לנפשכם לקדשה ולטהרה מכל רע הוא לבדו ולא עבודת הגוף יעשה לכם, ויש להוסיף עוד ולרמז בענין הזה במ"ש בפרשתנו להלן שבעת ימים תאכל מצות וביום השביעי חג לה' מצות יאכל את שבעת הימים ולא יראה לך חמץ וכו' והגדת לבנך וכו' בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים כמ"ש כ"פ בקרא הוד והדר לבושה ותשחק ליום אחרון כי מי שמלובש בתורה ומצות לא יירא מהמות כי אצלו סר רע המות ואדרבא ישיש כי יעזוב עולם התוהו לילך לעולם האמת עיין בלוח ארז אקרא והיית אך שמח לרבות יום האחרון של חג והנה חמץ מורה על יצה"ר כנ"ל ומצה הרמז על נקיות משאור שבעיסה וגם מצית הוא מצוות כנ"ל וז"ש שבעת ימים הם ימי שנותינו אם תאכל בהם מצות תעסיק באלה המצוות ותרחיק משאור היצה"ר אז גם יום השביעי באשר הוא סוף כל האדם יהי' לך חג לה' ולעתיד לבא יסיר השי"ת את השאור ואת הצפוני ירחיק מאתנו ואז יאכל והוא בע"כ אף שלא ברצונינו שלא יראה לך חמץ ושאור בכל גבולך לא ימצא שים יצה"ר כי ומל ה' את לבבך וזהו תכלית השלימות כמ"ש דוד המלך ע"ה ולבי חלל בקרבי וזה הי' תכלית יציאת מצרים כמ"ש, וז"ש והגדת לבנך ביום ההוא כאשר נגיע למעלה רמה הזאת שלא יראה שום חמץ ושאור היצה"ר אז תגיד שבעבור זה למען תגיע למעלה נשאה כזו הוציאך ה' ממצרים:

וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה ד' את משה ואהרן כן עשו ופרש"י וכי כבר עשו והלא מר"ח נאמר להם אלא מכיון שקבלו עליהם מעלה עליהם כאלו עשו, ונראה דז"ש כאשר צוה ה' כן עשו עפמ"ש ביע"ד לפרש מזמור לדוד וכו' כאשר בא אל בת שבע הכונה דע"כ זמר ושר יען שבא אליו הנביא תיכף ומיד כאשר בא אל בת שבע, וכ"פ אוהל יעקב וה' פקד את שרה כאשר אמר שתיכף שאמר הקב"ה מזה נפקדה וז"ש וילכו ויעשו בני ישראל אע"ג שזה הי' בר"ח מ"מ שקיבלו עליהם ע"כ כאשר צוה תיכף בעת צוה עוד טרם הגיע חג הפסח הי' כמו שכן עשו:

משארותם צרורות בשמלותם על שכמם במסורה שבבעה"ט צרורות עד יום מותן (שמואל ב' כ') כפרש"י שירי מצה ומרור ואע"פ שהי' להם הרבה בהמות מ"מ נשאו על שכמם השיריים הללו לחיבוב מצוה גם השירי מצוה נכבדים וחשובים היו אצלם וע"כ גם פילגשי דוד המלך ע"ה כלי שנשתמש בו קדש הי' נחשבים כשירי מצוה והיו צרורות שלא להשתמש בהם הדיוט:

ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכו' וה' נתן את חן העם וכו' במכילתא וכי מה דבר להם משה במצרים ושאלה אשה מאת רעותה ועיין לעיל מש"כ בזה, וכעת י"ל עפמ"ש באוה"ח שמות פסוק ח"י שע"כ שאלו כלי כסף ולא נטלו המגיע להם ע"פ דין כטענת גביהה בן פסיסא למען למוד להם כמדתם שהם עבדו את ישראל בתחלה בפה רך ואח"כ בעבודה קשה כ"כ באו מתחלה רק בתורת שאלה במענה רך ושוב החזיקו במה שבידם ע"ש, ונראה דמהאי טעמא דבר משה רבינו ע"ה לפרעה בתפלה ובתחנונים שישלח את ישראל ולבסוף שלח את בני ישראל ביד חזקה שלא הי' לו למשה להתרפס לפניו רק לשאול מעיקרא ביד חזקה והוא ג"כ מטעם הנ"ל מדה כנגד מדה, וז"ש ובני ישראל "עשו" כדבר משה במה ששאלו מתחלה בדרך שאלה זה היה כדבר משה כמו שמשה דבר ג"כ במענה רך יען שרצה מדה כנגד מדה וכן עשו גם הם, והנה כלי כסף וזהב אינם נמצאים רק בבתי העשירים ולא בבתי אנשים שפלים ועניים א"כ איך אמר משה רבינו ע"ה ושאלה אשה מאת רעותה מאין יהי' לרעותה כלי כסף וזהב והעשירים בטח לא ישאילו רק לעשירים כמוהם ולא לבני ישראל הנבזים והשפלים ונראה שהקב"ה סבב שהמצרים העשירים השאילו לבני עמם העניים ואע"ג שעניים היו בכ"ז נתן השי"ת את חנם בעיני האצילים כי למעט בניסא עדיף ואחרי שהם בני עמם בנקל הי' לסבב כזה מאשר שישאלו לבני ישראל שהיו כקוצים בעיניהם וז"ש וישאלו ממצרים וכבר כתבתי לפרש בקרא ותחזק מצרים על העם שמצרים נקראים הגדולים שהם צבי תפארת ארצם, וכן כאן וישאלו "בני ישראל" הגדולים והחשובים שנקראים בכ"מ בשם ישראל הם שאלו ממצרים הגדולים, אבל בזה עוד לא ינצלו את הארץ כי עשירי בני ישראל המעטים לא יכלו כ"כ כל מחמדי המצרים וגם בזה לא יקוים ושאלה אשה מרעותה דמשמע גם לקטנים ומי ישאיל לקטני ערך ע"כ הוסיף וה' נתן את חן העם היינו הפחותים והדלים שבמצרים נתן ה' חנם בעיני מצרים היינו אצילי ועשירי הארץ ואח"כ שאלו עניי ישראל מהם את השאול להם ובזה נתקיים ושאלה אשה מאת רעותה וזהו כונת המכילתא והרי הוא כמבואר:

ליל שמורים הוא לה' וכו' הוא הלילה הזה לה' שמורים לכל בני ישראל לדורותם עפמ"ש בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל אבל זה בתנאי אם גם אנו מחכים ומצפים לגאולה שלימה העתידה בב"א אז בוא יבוא ולא יאחר וזהו ליל שמורים לה' כפירש"י שהקב"ה שומר ומצפה מתי יבוא העת לחננה כי בכל צרתם לו צר אבל בתנאי שמורים לכל בני ישראל אם גם בני ישראל ירגישו בצרה ויחכו ויצפו גאולת עולם, ומה שפתח ליל בלשון זכר וסיים לילה לשון נקבה אולי יש לרמז שהקב"ה הוא המשפיע בחי' זכר ליל שמורים הוא לה' אבל לבני ישראל המקבלים כנקיבה להם לילה לכל בני ישראל: בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה במסורה שבבעה"ט כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה, עפמ"ש בלוח ארז תולדות על מאז"ל אין לך שכבד את המצות יותר מיעקב אבינו, שהמצוה שתעשה בהצנע לכת היא החשובה וע"כ בא במצות ק"פ להורות ע"ז שבבית אחד יאכל ולא יוציאו מן הבית חוצה ורק אז ניכר שכונתו לשמים ולא להתפארות. ובלוח ארז פקודי פי' והנשאו פתחי עולם ע"ש כנ"ל ע"י שישתדל לעשות המצוה לעין כל למען יראוהו ויכבדוהו הוא נותן פחיתות ושפלות לבית מעונו אשר אחז"ל כשנולד משה רבינו נתמלא כל הבית אורה עיין לוח ארז וזהו ומגרעות נתן לבית שהוא מגרע ומשפיל כבוד הבית אם תמיד ישתדל לעשות המצוה חוצה לעין כל:

והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים- כי כמו שאז"ל תפלה בלא כונה כגוף בלא נשמה כן כל פעולה ומעשה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אם יעשה בלי השכל ודעת המה רק כאבן דומם וכעצמות יבשות אשר נס ליחם ורק אם יזהירו עיני השכל ותפקחנה להבין הכונה לצרפה אל המעשה אז יבוא רוח חיים בהם ומה שבתחלה לא הי' אלא אות יבש ומת הנקרא "טאדנוען בוכשטאבען" יהי' ע"י השכל והתבונה לנפש חי' רוח ממללא, והנה רש"י בשם מנחם ורמב"ן פי' לטוטפות מלשון תטוף מלתי וזה הרמז והי' לאות על ידך מה שע"י ידך ופעולתך לטובה הי' רק לאות יבש בלתי מובן זה יהי' לטוטפות למדבר ברחבה כשיהיה בין עיניך כאשר גם עיני השכל ישליכו קוי זהרם עליהם וזה כי בחזק הוציאנו ה' אחרי שהשגה באה ממדרגה למדרגה וע"כ אמרו בני ישראל נעשה ונשמע שמתחלה רק עשי' בלי דעת ורק אח"כ נשמע ונבין ע"ד למען תשכילו את אשר תעשון ע"כ בעת צאתנו ממצרים לא הי' עדיין אור התבונה במושבותם וז"ש כו בחזק יד' רק היד היתה חזקה בפעלה בעת יצאנו ממצרים ורק אח"כ נתעלינו למעלה עד שמן האות נעשה לטוטפות:

תוכן העניינים

לוח ארז החדש על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה