אור ברסלב
לוח ארז החדש על התורה החדש על פרשת וארא

לוח ארז החדש על התורה· רבי יצחק קונשטאט

החדש על פרשת וארא

החדש על פרשת ויחי

וידבר אלקים אל טווה ויאמר אליו אני ד' נ"ל עפמ"ש כ"פ בשם המפרשים פי' משוך חסדך ליודעיך אל קנא ונוקם שלפעמים הקב"ה עושה טובה לחייבים ועוברי רצונו ובזה הוא נקמתו כי אז נפשו עליו תאבל האיך חטאתי לאל הטוב ומטיב ואני כפוי טובה ע"ד אם רעב שונאך האכילהו לחם כי גחלים אתה חותה על ראשו - ופירשתי ג"כ מ"ש ימינך ד' תרעץ אויב וברוב גאונך תהרוס קמיך, ימינך ד' שהוא מדת הטוב והרחמים גם בזה תרעץ אויב לנקום ממנו וברוב גאונך וגדולתך שנראה שאינך משגיח בתחתונים לפי דבריהם הכוזבים אשר יומרוך למזמה עי"ז תהרוס מצב קמיך מבלי ידעם לעשות דרכם כי אם היו באמת שמים על לבם להיטיב דרכם ע"י השפעת הטוב היתה הנקמה הזאת נהפכה לטוב ג"כ אך הם הרסו מצבם ולא יבינו דרכם ובזה י"ל גם תחלת הפ' ימינך ד' נאדרי בכח כי אמנם נקמה באופן זה רק כשיודע שיר די עשתה זאת ולא כחו ועוצם ידו וז"ש ימינך ד' נאדרי בכח אם בכח בנ"א נראה וניכר שימין ד' עשתה עוז והדר אז ימינך ד' כשעושה במדה"ר גם אז תרעץ אויב תש"ה וידבר אלקים מדה"ד ויאמר אליו אני ד' כשאני מתנהג במדה"ר נגד שונאי כמו להמצרים זה בעצמו מדה"ד, וי"ל שזהו כוונת מאז"ל רשעים מהפכים מדה"ר למדת הדין כנ"ל שרחמים אצלם הוא דין והנה המפרשים כתבו לא נודעתי כמו לא הודעתי עיין בהכתב והקבלה, ומצינו ויורע בהם אנשי סכות שפי' לשון שבירה וייסור וז"ש וארא אל אברהם כו' באל שדי ושמי ד' לא נודעתי היינו שמדה"ד יעניש כבר ידעו הם אבל ושמי ד' מדה"ר לא הודעתי לייסר אותם:

וארא אל אברהם וכו' ושמי ה' לא נודעתי להם וגם הקימותי את בריתי ע"פ ע"ש למעלה פי לך שאברהם אע"ה אע"ג שקיים כה"ת עד שלא ניתנה בכ"ז מצות מילה לא קיים וכ' שם דמוכח מזה שלא כדעת המפרשים דמילה מובן בשכל דא"כ הי' גם אאע"ה מבין גם מצוה זו מדעתו כשאר המצות, אך לד' המפרשים צ"ל שאע"ג דמצית מילה ג"כ מושגת בשכל בכ"ז רק מי שיודע שמו הגדול הוי"ה ית"ש יכול להשיג מצוה זו בשכל משא"כ בשם שדי א"א לבוא לידי השגה זו וז"ש וארא אל אברהם רק באל שדי והראי' ע"ז שהרי הוצרכתי להקים את בריתי אתו ומעצמו לא זכה להשיג מצות ברית מילה בשכל וע"כ משום ששמי ד' לא נודעתי:

ובדרוש לברית מילה פ' חקת אמרתי בענין הנ"ל אם מילה מושגת בשכל או שהוא רק גזירת מלך לבאר הת"א שם זאת חקת התורה ותרגום דא גזירת אורייתא עפמ"ש המפרשי' ליתן טעמים במילה מחוקי השכל ועכ"ז צריכים אנו לקבל באימה וביראה שהיא גזרת המלך ית"ש כמ"ש בברכת מילה וחק בשארו שם כי על כל הטעמים וסברות יש דברים בגו לטעון ולפרוק וגם יש ראי' שהיא רק חק השי"ת שהרי במילה נאמר שש אנכי על אמרתיך ואמירה לשון רכה מדברת על לב שומעי' בפיוס וריצוי דברים לשמוע בקולה והנה למצוה שיש טעם ומקורב אל השכל אין מהצורך לריצוי דברים שהרי השכל מדבר בעדו שחייב לעשותה ומוכח מה שבא בלשון אמירה רכה שאין בה טעמים גלוים ונודעים והקב"ה ביקש מאתנו שעכ"ז נקיים אותה והנה בקרא דגוזר ים סוף לגזרים דרשו ז"ל שקאי על המילה שכן בארוי קורין לכריתה גזירה ובעוללות אפרים י' ג"כ דזאת קאי על המילה שנאמר ואני זאת בריתי ולפי"ז י"ל בהפ' "זאת" חקת התורה דא "גזירת" אורייתא מה שצוה הקב"ה לגזור ולכרות הערלה וזהו גזירת אורייתא חק בלי טעם ושכל גלוי והראי' מע"ז שהרי אשר צוה ה' לאמר' שמצות מילה נאמר בלשון אמירה כמ"ש לעיל בת"י בך יברך ישראל לאמר ביומא דמהולתא ומוכח מזה שאינה רק חוק בלי סבה:

לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים וכו' בעה"ט הביא מסורה לכן אמור האמור בפינחס הנני נותן לו את בריתי שלום ופי' ז"ל במו שמרע"ה הוציא בנ"י ממצרים גם פינחס זה אלי' עתיד להוציאם מגלותם - ונ"ל להעמיס זה בלשון הקרא שלפנינו ע"פ שאמר הקב"ה אהי' אשר אהי' ופרש"י אהי' עמהם בגליות אחרות וכיוון בזה לתת טעם שגאלם קודם מלאת ת' שנה הוא שעתיד להשלים בגליות אחרות, וכ' בלוח ארז אחרי שע"כ נוכל לקרוא את הגליות שאנו סובלים שהם למלאות החסר מגלות מצרים "תחת סבלות מצרים" כי זה תחת זה ובמקום שהי' לנו לסבול במצרים אנו סובלים כעת וע"כ הוצרך לגלות להם בצאתם ממצרים את שם הו"ה ב"ה המורה הי' היה ויהי' אחרי שהוגד להם שעוד יבואו גליות אחרות הוצרך להבטיחם שגם לעתיד יהי' ה' צלם על יד ימינם סתרם ומגנם ע"כ אמר וארא וכו' באל שדי שלהם הי' די ההודעה שהם יושבים בסתר עליון ובצל שדי יתלוננו לע"ע אבל על העתיד לא היו צריכים להבטחה אחרי שלא ידעו מצרות העתידים ע"כ ושמי ה' לא נודעתי לא הוצרכתי להודיע שם המורה על העתיד אבל עתה שאוציאם קודם זמנם ובע"כ יצטרכו להשלים הגלות וצריך להבטיחם שגם לעתיד ה' יהי' בעוזרם וז"ש לכן אמור לבני ישראל אני ה' שגם לעתיד אשגיח עליהם בעינא פקיחא והוצאתי אותם "מתחת סבלות מצרים" הם הגליות שעתיד להיות במקום ותחת סבלות מצרים ושפיר סמכה המסורה לכן אמור בפינחס לרמז הבטחת הגאולה העתידה להיות בב"א:

ולקחתי אתכם לי לעם- במדרש הובא בדמש"א בשביל שאמר אאע"ה יקח נא מעט מים אמר הקב"ה לבניו ולקחתי אתכם לי לעם, עפמ"ש לפרש מ"ש יקח נא ע"י שליח בא לרמז שקשים גרים לישראל ואין ישראל רוצים שידבקו בהם אומות אחרות ע"י השתדלותינו כ"א ה' בעצמו יפקח עיני העורים ואז יראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר אבל אנחנו מצרינו לא נעשה מאומה לזה ואברהם אע"ה שסבר שהם ערביים משתחוים לאבק שברגליהם לא רצה לרחצם ולהכניסם תחת כנפי השכינה בע"כ ורק יקח ע"י שליח שישלח ה' דברו הטוב לפקוח עיניהם, וז"ש כאן ולקחתי רק אתכם לי לעם ואין רציני שתכריחו ותפתו גם אחרים לבוא לחסית בצל כנפי כ"א יקח נא ע"י השליח:

ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים כי בעת לקח ה' אותנו לו לעם לא הנחילנו ארץ זבת חלב ודבש כ"א במדבר ארץ לא זרועה הוליכם למעצבות וכ"כ במק"א שהטעם לזה שידעו בצאתם מעם לועז שלא שיעבור הגוף שרדו בהם בפרך היה עיקר הגלות ולא שבירת עול זה היתה הגאולה האמיתית כ"א העיקר הוא גלות וגאולת נפשם מיד צר וז"ש ולקחתי אתכם לי לעם והי' מן הראוי להשפיע לכם רוב טוב שע"כ תמשכו אחרי בעבותות אהבה אבל אני לא כן אעשה רק והייתי לכם לאלקים אשר ינהג בכם במדה"ד והטעם לזה שעי"ז וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם מתחת סבלות לא לבד מסבלותם ועבורתם הקשה אוציאכם לחפשי כ"א מדבר שהוא עומד פחות ולמטה במדרגה מעבודת פרך הגוף אשר העמיסו עליכם והוא עבודת הנפש והרוח אשר טמאו אותה וזהו שתחתי' ולמטה מסבלות מצרים:

הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם הם המדברים אל פרעה וכו' הוא משה ואהרן - כי באמת אהרן הבכור לו יתר שאת על משה לו היו יוצאים ממצרים עפ"י טכסיסי מלחמה בחרב וחנית אז לו יאה להיות שר צבא בהיותו הגדול מאחיו אבל אחרי שלא בכח וחיל יגברו כ"א ע"י דיבורם אל פרעה ומשרע"ה אע"ג שהי' כבד פה בכ"ז לעשות רצון קונו וחפץ צירו לא חש שילעגו עליו בדברו בלשון עלגים עי"כ נעשה מ"ר למעלה ראש וזהו הוא אהרן ומשה שאהרן הי' הבכור וכו' הוציאו את בני ישראל "על צבאותם" ע"י צבא מלחמה אבל הם שפעלו רק ע"י דיבורם והם המדברים אל פרעה וכו' ע"כ היא משה ואהרן זכה מרע"ה להיות הראש וראשון:

עוד י"ל עפמ"ש האוה"ח יתרו הטעם שלא נתן הקב"ה לישראל את ארץ מצרים בשביל ששם חלק ה' לשרים ובא"י ארץ אשר ה' דורש אותה אך לפרעה לא הי' יכול לומר טעם זה כי הוא לא האמין כלל בה' ובהשגחתו והנהגתו ע"כ לו היו צריכים לומר טעם אחר כמו שכ' כ"פ בשביל שמשה רבינו נתגדל במצרים וארז' בירא בשתית מיני' מיא לא תשדי בי' קלא שלא להיות כפוי טובה וכמ"ש רש"י שבמכות הראשונות רק אהרן הטה את ידו ולא משה רבינו ופירש"י בזה בפ' יתרו וישמע יתרו וכו' עשה למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים ובמכילתא שקיל משה כישראל וישראל כמשה, ויובן להנ"ל כי ע"כ לא נתן הקב"ה לישראל את ארץ מצרים שלא להיות משה רבינו ככפוי טובה אחרי שכל הטובות שנעשו לישראל לא נעשו להם בזכות עצמם לבד כ"א בצירוף זכות משה רבינו וז"ש וישמע יתרו שהבין וידע שכל אשר עשה ה' לא הי' בשביל ישראל לבדם כ"א למשה ולישראל וכפי' המכילתא שקול משה כישראל והמופת לזה כי הוציא ה' את ישראל ממצרים ולא נתנה להם הארץ הזאת כדי שלא יהי' משה רבינו ככפוי טובה, והנה לעיל הבאתי בשם המכילתא דצבאות הם מלאכי מעלה עיי"ש, וז"ש הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים ולא שישארו בה ומצרים יהיו להם לעבדים והטעם האמיתי הוא "על צבאותם" על כמו בשביל ששם שררו צבאות ה' ולא בכבודו ובעצמו עיניו בה אבל הם המדברים אל "פרעה" שלא רצה להבין כלל החילוק בהשגחה לו יאמרו הסבה בשביל שהוא משה ואהרן דהיינו שמשה הוא העיקר והראש להוציא ממצרים ולמשול בהם וכיון שהוא העיקר אינו מן הראוי שע"י יגרמו רעה למצרים שהיו מטיבים לו מאז ומקדם. והוספתי לפרש בזה בפ' תשא עשה לנו אלקים כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה הי' לו כי ישראל לא חפצו במנהיג כמשה רבינו שהיו לו חובות אנושיות כמו נגד מצרים שעי"ז יצאו ממצרים ורק במנהיג רוחני אשר לא ייחל לבני אדם ואין לו שום חובות נגד מי שיהי' ע"כ אמרו עשה לנו "אלקים" כי זה משה "האיש" שהי' לו להכיר טובה ובשביל זה "אשר העלנו מארץ מצרים" לא ידענו והרגשנו ככל מה הי' לו הטובות מקדם שע"כ לא יכול להרע להם ומה בצע לנו מהם ע"כ צריכים אנחנו למנהיג רוחני שאיננו קשור בחובות שנצטרך לפרוע עבורו: ויאמר משה הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלקים לפרעה ע"פי מ"ש במדרש ואתחנן יוסף שהודה בארצו זכה ליקבר בארצו משה רבינו שלא הודה בארצי כשאמרו בנות יתרו איש מצרי הצילנו וכו' ויש ללמד זכות על משה רבינו עפמ"ש בלוח ארז תצוה לפרש מארז"ל חייב אינש לבסומי בפוריא עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי שלא יתפעל בלבו לא רחמנות ולא נקמה כ"א הכל לש"ש ואין חילוק בין שהש"י מצוה לנקום או לרחם, ופי' שם שזה שאמרו על משה רבינו צדקת ה' עשה שעשה צדקה כמו הקב"ה בלי שום הרגשה טבעית והראי' שהרי ומשפטיו עם ישראל ע"כ להורות ע"ז שלא מחמת שראה סבלות ועוני אחיו עם ישראל התעורר להיות להם לגואל ומושיע כ"א על אשר שלחו ה' לעשות ע"כ גם לו הי' מצרי ח"ו ג"כ הי' חש מפלת להם ולזה שתק באמרם איש מצרי כי יצא מזה לימוד נפלא הנ"ל, עכ"פ פרעה שחשבו למצרי ע"י שתיקתו כהודאה בטח לא ישמע לאיש מצרי אשר ירצה להוציא עם אחר זה ומוזר לו ממצרים והנה כל האומות נקראו ערלים כבמשנה דנדרים ע"כ אמר איך ישמע אלי פרעה ואני "ערל" ע"י "שפתיים" כלומר הלא בשפתי בשתיקתי הגדתי לעין כל שאני מצרם ואיך ישמעני פרעה וע"ז שם ה' מענה בפיו ראה נתתיך אלקים שרק ע"כ שתקת והודית שאתה מצרי למען תהי' כאלקים שאינו עושה מהרגש טבעי כ"א רק באשר שלחתיך וכנ"ל ע"כ ישמע אליך, ויש להעמיס כן בכוונת המסורה שבבעה"ט הן אני כפיך לאל היינו שפרעה יאמר אחרי שהנך מצרי כמוני ג"כ אוכל לדבר לאל כמוך ואין לך יתרון ממני לדבר טוב על ישראל וע"ז השיב משה רבינו ע"ה הן אני נשארתי לבדיהן אני עץ יבש שרק כ"ז שהלכתי נדוד במדין ולא הייתי בצוותא חדא עם ישראל אז החשיתי מטוב בקראם אותי איש מצרי יען להורות נתן שהן אני עץ יבש מרגש טבעי ורק ציווי ה' ינחני בדרכי ומפעלי ובאמת עברי אנכי:

אתה תדבר את כל אשר אצווך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה ושלח את בני ישראל מארצו - לפמ"ש למעלה בפ' זו שעי"כ יצאו ישראל ממצרים ולא נשארו שם לפי שגאולתם הי' ע"י זכות משה הגואל ומושיע שלא יהיה ככפוי טובה ע"כ אמר יען שאתה תדבר את כל אשר אצווך אע"ג שגם אחיך אהרן ידבר עכ"ז ושלח את ישראל מארצו ולא שאתם תהיו אדוני הארץ והם יגורשו:

ולא ישמע אליכם פרעה ונתתי את ידי במצרים והוצאתי את צבאותי וכו' בשפטים גדולים וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים כי שר של ים טען הללו והללו עובדי ע"ז ומה שבכ"ז ניצולו הוא ע"י שבהעריך אותם לעמת המצרים שגם אחר שהוכו במכות נוראות ונפלאות לא לקחו מוסר לפי"ז היו ישראל טובים מהם וזהו ולא ישמע אליכם פרעה אע"ג שנתתי את ידי במצרים להכותם בכ"ז לא הטיבו מעלליהם עי"כ והוצאתי את צבאותי וכו' אם כי זאת יהי' "בשפטים גדולים" שיהי' אז לשפוט ולדון אם ישראל ראוים להגאל בכ"ז אחרי שישראל עכ"פ האמינו בה' ומצרים לא אמון בם נגאלו וזהו וידעו מצרים כי אני ה' במדה"ר פגעה בהם לרעה ומדה"ר התגלגל בעת נטותי את ידי וכעין שכ' למעלה פ' שמות בשם האלשי"ך הק' ולולי הי' מדה"ד ח"ו גם ישראל לא היו ניצולים אבל אחרי וידעו מצרים כי אני ה' במדה"ר עי"כ והוצאתי את בני ישראל מתוכם:

עוד אפשר לפרש כי באמת הי' להמצרים להיות נידון בכליון חרוץ אחרי שהרעו כ"כ לישראל על לא דבר מה שלא כשמע כמוהו בעולם אבל מפני שהיו ישראל אז גוי מקרב גוי הללו והללו עובדי ע"ז עד שהיו צריכים לשפוט עליהם ג"כ אם הם ישראל ראוים להנצל ע"כ לא שלט הקב"ה במצרים ג"כ בכל תוקף ועוז כ"א בידו אחת והיא יד כהה השמאלית שהיא סתם יד כאאחז"ל וזהו ונתתי את ידי האחת השמאלית שהיא כהה והטעם שהוצאתי את עמי ג"כ בשפטים גדולים שהי' צריך לשפוט הרבה אם הם ינצלו אבל המצרים לא ידעו טעם זה כ"א יאמרו שהקב"ה הוא רחום אף ביום דין ע"כ לא שלט בהם לרעה בעים רוחו לעשות עמהם כליון חרוץ וזהו וידעו מצרים כי אני ה' מדה"ר בנטותי את "ידי" על מצרים ובשבילם לא בשביל ישראל כן ידעו הם: ויעש משה ואהרן כאשר צוה ה' אותם כן עשו ומשה בן שמנים ואהרן בן שלש ושמנים וכו' לבאר ההמשך י"ל עפ"י מ"ש באוה"ח לפרש בפ' ויעש משה ואהרן שתיכף בזריזות עשו ולא עיכבו בדבר והוא כעין שפי' במ"ד מ"ש כאשר בא דוד אל בת שבע שתיכף ומיד חזר בתשובה ע"כ נאמר שם מזמור לדוד אך דכאן לכאורה קשה למה מיהרו כ"כ להביא המכות על מצרים הלא גם ענוש לצדיק לא טוב ואקדומי פורענותא לא מקדמינן אולי ישובו ונחם ה' על הרעה אלא כיון שנצטוו לעשות כן ע"כ שהויי מצוה לא משהינן דחיישי' שמא ימות וכמ"ש בתה"ד בקידוש לבנה ועיין בכ"ס לאמו"ר זצוק"ל לענין שהחיינו בבין המצרים ע"כ מיהרו לקיים מצות בוראם אלא דאכתי כיון דלמיתה דתרי לא חיישי' כמ"ש בש"ס דיבמות א"כ עדיין הי' להם לאחר ולא להקדים פורעניות אבל לפמ"ש בגיטין כ"ח דבזקן שהגיע לגבורות חיישי' גם לשמא מת באופן דבאיש אחר לא חיישי' כ"כ י"ל גם כאן כיון שמשה ואהרן כבר הגיעו לגבורות שמנים שנה חיישי' וז"ש ויעש משה ואהרן כאשר וכו' היינו תיכף ומיד כן עשו יען כי ומשה בן שמנים ואהרן וכו' והגיעו לגבורות חשו למיתה, ובזה י"ל המדרש בפרשתנו חזית איש מהיר במלאכתו זה משה רבינו לפני מלכים יתיצב זה מלך מלכי דמלכים הכוונה שע"כ הי' משה רבינו מהיר במלאכתו להביא המכות שחש למיתה ושיעמוד מהרה לתת דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ע"כ מיהר א"ע יען שלפני מלכים מלך מלכי המלכים יתיצב וע"כ לא יתיצב ויעמוד מבלי לעשות בשביל "לפני חשכים" שהי' לפני הזמן שמהרה תחשך השמש ע"כ חש עתידות לו:

ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר כפל האמירה י"ל אחרי שבכ"מ שנאמר דבר לאמר היינו לאמר לישראל אבל כאן לא הי' צריך הקב"ה לצרף את אהרן למשה באמירה זו כי משה רבינו בעצמו הי' יכול לקיים מצות הש"י ורק שהקב"ה רצה לזכות גם את אהרן ולדבר עמו למען האמירו לרוממו ולגדלו וזהו ויאמר ה' אל משה ואל אהרן ולא הי' שום סבה לאמירה זו כ"א האמירה הי' התכלית בעצמו שרצה הקב"ה לדבר עמו וז"ש ויאמר אך לאמר למען יזכה לדבר עמו הקב"ה:

ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם כאשר דבר ה' כאן מרומזים דברי הרמב"ן ז"ל בפסיק ואני אקשה שכל קישוי לבו ע"י הקב"ה הי' בשביל שלא שמע תיכף ומיד לציווי השי"ת אחרי שהתרה בו כ"פ ולא שמע א"כ ראוי הוא לנעול מפניו שערי התשובה ע"ש במ"ר וז"ש ויחזק לב פרעה והטעם בשביל שלא שמע אליהם היאר כאשר דבר ה' בדבור הראשון כמ"ש למעלה בפ' זו בפסוק ויעש משה ואהרן כאשר צוה ה':

ואמרת אליו ה' אלקי העברים שלחני אליך לאמר שלח את עמי ויעבדוני במדבר והנה לא שמעת עד כה כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה' - עפמ"ש למעלה פ' זו בפסוק ולקחתי אתכם שבזה אשר בעת בחר ה' לנחלה את עם בני ישראל לא הכחילם רוב טובה כ"א אדרבה הלכו בארץ לא זרועה זה מורה על גדולת הבורא ית"ש שלא פתה את ישראל ע"י אוצרות ומטמונים וסגולות מלכים כדי שיתפתו וישמעו בקולו כמ"ש במ"ר שע"כ הי' ערל שפתיים כדי שלא יאמרו שע"י לשונו וחלקת שפתיו פתה את ישראל בקבלת התורה יען כי הי' מטיף נאה במדברותיו כ"א רק לבת אש דת בערה בם לאמר נעשה ונשמע וע"כ ניתנה התורה במדבר ג"כ מה"ט ועיין לוח ארז ר"פ במדבר ואיתא במדרש שע"כ נקרא אברם העברי שכל העולם כלו מצד א' והוא מעבר השני מרוחק מהם ומהמונם והנה קודם מתן תוה"ק לא נשמע כזאת בכל האומות ואמונות שיקריבו א"ע על מזבח הדת ויסבלו צרות רבות ורעות ובכ"ז יחזיקו במעוזם ע"כ אמר ה' אלקי העברים שהם עומדים מעבר מזה נגד כל העמים והוא אמר שלח עמי ויעבדוני "במדבר" אע"ג שאדמתם שמה תהי' ומטה לחמם נשברה בכ"ז יעבדו את ה' והנה ידעתי כי לא שמעת עד כה שעוד לא שמעת כמוהו עד עתה שאומה שלימה תסבול עול כבד כזה עבור אמונתה אבל בזאת תדע ותבין כי "אני ה'" גדול מכל האלקים שאין מהצורך לפתות לשומעים בקולו רק בהשפיע כל טוב:

והוספתי לפרש בענין הזה ג"כ בקרא "הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם הכתוב בפ' יתנו - ובמסורה שם הביא לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם כי הקב"ה נגלה עליהם במדבר ארץ לא זרועה להודיע להם כי תחלתן יסורים ועוני בעוה"ז וסופן שלוה בעה"ב והטעם כי אם הי' נותן להם חמידות תבל היו אומרים שבעבור הכבוד והטוב קבלו התורה ע"כ בא אליהם בעב הענן חשך וערפל לאות על ימי החשך וצרה "ז יקבלו התורה ונראה לעין כל כי קבלתם התורה היא אמתית לא ע"י פיתוי ח"ו, ויש לפרש בזה גם מ"ש שם להלן בפ' יתרו וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים וכו' וירא העם ויניעו ויעמדו מרחוק כי במה שהראה להם בשעת מתן תורה שע"י הקבלה יהי' חשך עכן וערפל ולא יוכלו ישראל לישב בטח שלו ושאנן כ"א לנוע ממקום למקום ולעמוד מרחוק מול טב אומות העולם וכל העם רואים הקולות והלפידים אשר יבערו עליהם שונאי תוה"ק וירא העם כאשר ראו את זאת הבינו שעתידים לנוע ממקום למקום ולעמוד מרחק וז"ש גם כאן הנה אנכי בא בעב הענן להראות אות חשך ענן וערפל שיסבלו וזהו בעבור ישמע העם ויבינו בדברי עמך כי אני אני הוא המדבר עמך ולא שיוכלו לאמר ח"ו שמשה רבינו ע"ה מעצמו פיתה אותם בהבטחות הטוב שיקבלו התורה וגם בך יאמינו לעולם גם אם גלי הצרות עליהם לא ימוטן עי"ז מאמינתם בה' ובמשה עבדו שהרי גם מתחלה בא בעב הענן וזהו שסמכה המסורה לא תדרוש שלומם וטובתם והוא כדרשת המד"ר ריש פ' יתרו אקרא דרעך וריע אביך אל תעזוב תן דעתך שלא תבוא בית אחיך, עשו וישמעאל עיי"ש:

ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם כאשר דבר ה' ויפן פרעה וכו' ולא שת לבו גם לזאת כי בלי ספק הרגיש פרעה בעצמו שהי' מן הראוי ע"י המכות הנאמנות האלו שירך וימס לבבו לשמוע בקול ה' כטבע בני אדם אשר ירעם ה' עליהם בקול עזו אם אין כח אבנים כחו ורק באשר הוא אדם יכרע כל ברך תחת משא הכבד ואחרי שגם הוא כאחד האדם ובכ"ז הקשה ערפו הרגיש בעצמו כי יד ה' חוללה זאת ואמץ את רוחו וא"כ גם זה שחזק לבו הי' לו למופת נאמן אבל הוא גם לזאת לא שת לבו וזהו ויחזק לב פרעה והרגיש בעצמו שאין זה מדרך הטבע ובכ"ז ויבא אל ביתו ולא שת לבו גם לזאת כלומר גם לזאת שמצא את לבבו כצור החלמיש אשר לא יחת מפני כל גם לזאת לא שת לבו:

וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה את היאור עפמ"ש בלוח ארז בשלח כ' ואמור כ"ט ובכמ"ק שהימים שאנו קינים בהם שלימות נקראו תמימים ומלאים ע"כ אחרי שהימים האלו אחרי מכה הראשונה בלי תפונה פעלו על לב השומעים מלבד פרעה שהכביר השי"ת את לבו אבל לכל השומעים פעלו אות ורושם לטובה שיחרדו כל באי עולם מגאון עוזי שבא לשדד מערכות הטבע ע"כ הימים קנו שלימות עד שנוכל להמליץ עליהם בצדק וימלא ז' ימים שהיו מלאים ותמימים ע"ד ויתמו ימי בכי ותמימות תהיינה:

למתי אעתיר לך - מדלא קאמר אעתיר עבורך או עליך וקאמר לך י"ל אחרי שכל המכות לא באו רק עבור רשעתו וקשות לבו ע"כ שוב הדבר בידו תלוי שיחזור בתשובה וישוב אל ה' וירחמהו ע"כ רימז לו אעתיר לך שגם אתה תשוב ותעשה את שלך ועי"כ יהי' באפשרי להכרית הצפרדעים:

וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את לבו ולא שמע אליהם- כי בכל מחלה ונגע אע"ג שסרו מן האדם בכ"ז עומד ומפחד אולי יחזור לסורו הרע הנקרא "רעציטיף" כי כמו שהטבע שינתה פ"א את דרכה יש לדאוג שאף שכבר שבה לגבולה עוד תפרוץ גדרה לא כן במכה הבאה מאת השי"ת אם הוא מחץ ורפא לו אז הרפואה שלימה ואין לירא עוד מגור מסיבוב המכה שנית אחרי שגם בפעם הראשון לא שינוי הטבע היתה בעוכריו כ"א מאת ה' היתה זאת ואחרי שגם הגיהה מזור ותרופה אין עוד מכה אחרי' והנה פרעה אחר שכבר סרה מכת הצפרדעים בכ"ז הרגיש בעצמו עוד כבידת לבו פחד ומגור מסביב אולי תחזיר המכה להשחית בארצו ומזה שפט שלא מה' היתה לו זאת כ"א שינוי הטבע היא הביאה הצפרדעים ע"כ ירא שאולי עוד הפעם הסבות שהיו בראשונה עוד יוסיפו סרה וזהו וירא פרעה כי היתה הרוחה שרוח לו מהמכה ובכ"ז והכבד את לבו שהרגיש לבו הי' דוי עליו מפחד אולי יחזרו מזה שפט שהיתה המכה רק טבעית ע"כ ולא שמע אליהם:

ויאמר ד' אל משה וכו' והך את עפר הארץ והי' לכנים בכל ארץ מצרים במסורה והך כף אל כף, כי לכאורה למה הוצרך לברוא הכנים מעפר הארץ הלא הי' באפשרי לבראם יש מאין ולמה הוצרך לו לעפר רק שבא בזה לרמז כי פרעה נתגאה בארצו שאין על עפר משלו כמ"ש לי יאורי ואני עשיתיני ע"כ רצה הקב"ה להראות לו שבמה שנתגאה בו ילקה וזהו כמו שמכה יד אחת את האחרת אשר מדרכם ותעודתם לעזור זו לזו להיטב לאדם לצורכיו בכ"ז תכה וזהו כונת המסורה ע"כ הך את עפר הארץ שהיתה תמיד בעוזריו והלבישתהו רוח גאוה על טובה היא תייסרהו ברעתו וזהו כמו שמכה כף אחת את האחרת, וכענין הזה ביארתי בפרשתנו "לך אל פרעה וכו' ונצבת לקראתו על שפת היאור והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך" כי פרעה אמר לי יאורי ואני עשיתיני וכל גדולתו וגאותו היתה ע"י היאור שהי' עלה ומשקה ארץ מצרים אשר לא יכזבו מימיו ע"כ הראה לו הקב"ה ע"י משה שממקום גדולתו משם תהא מפלתו וז"ש הנה יוצא המימה להתגאות בו כפירש"י ונצבת לקראתו וכנגדו להשחית כבודו וגאותו ועל שפת היאור מקום גדולתו ישפל עד שע"י שהי' בידו שבט מושלים גאה ונעשה כנחש והוא יהי' כלומר פרעה יהי' מסור בידיך להוריד לארץ כבודו וזהו והמטה הוא שבט מושלים אשר ביד פרעה אשר נהפך על ידו לנחש עקלתון שע"י גאותו וגדולתו נהי' כנחש הנושך ואותו תקח בידך וברשותך לעשות בו כרצונך כי בידך נתתי אותו כטוב בעיניך:

אמור אל אהרן נטה את מטך וכו' ויעשו כן- צ"ל מאי ויעשו כן הלא משה רבינו רק אמר ואהרן עשה בעצמו, וגם באוה"ח דקדק כפל הלשון שאמר ותהי הכנם וכו' כל עפר הארץ הי' כנים, ונראה כי ותגזר אומר ויקם לך ותיכף שאמר משה רבינו ע"ה שיהיו כנים כבר ע"י דיבורו איתעביד מעשה גם בטרם נטה אהרן את ידו ע"כ אע"ג שמשה רבינו רק אמר אל אהרן בכ"ז ויעשו כן ששניהם עשו, ויט אהרן את ידו ויך את עפר הארץ ותהי הכנם ובכ"ז בכל עפר הארץ "היה" כבר כנים קודם לכן ע"י דיבורו של משה רבינו ע"ה: כי אם אינך משלה וכו' הנני משליח בך את הערוב ומלאו בתי מצרים וכו' וגם את האדמה אשר הם עלי' כי אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו ואם האדם ביקר הוא למעלה מד' מדרגות אשר גם האדמה בכללם אם ישפיל לארץ כבודו הוא רק למעלה מן הדומם אבל לא מן הבהמה ובע"ח כפי' המקנה הידוע בסוף קידושין שהרעותי את מעשי וקפחתי פרנסתי וכמו שפי' בפ' הברכה ברזל ונחשת מנעליך וכימיך דבאך כי הטעם שרוב בני אדם מלובשים נעלי עור בהמה הוא להורות כי כל שתה תחת רגליו והאדם למעלה מהבהמה ע"כ דורס הוא על עור הבהמה וע"כ ביוה"כ שאנו מתודים שנמשלנו כבהמות נדמינו ע"י חטאינו ואין לנו הרשות לדרוך בכף רגלינו על הבהמה ע"כ אסור אז בנעילת סנדל של עור והנה אף אם אדם חוטא ונמשל כבהמות בכ"ז הוא למעלה הימנה אחרי שרוב בני אדם בהגיע הימים אשר אין לו בהם חפץ המה ימי הזקנה אז חוזרים בתשובה ויפה שעה א' בתשובה בעוה"ז ועי"ז רשאי כל אדם לנעול מנעל עור כי אף אם חוטא בילדותו זקנתו תכפר על ימי הבל הילדות והשחרות אבל מי שאינו חוזר לעת זקנתו ורק וכימיך דבאך כפי' המפ' רש"י ורמב"ן שימי זקנתו הם שוים לימי עלומיו מלוכלך בחטא ואשמה א"כ שוב אסור לו לנעול מנעול מעור הבהמה כי לא טוב הוא ממנה אדרבה איהי עדיפא מיני' ורק מברזל ונחשת שהם דוממים מהם יוכל לעשות מנעלים שרק עליהם גבוה ולא מהבהמה וזהו ברזל ונחשת תעשה מנעליך אם וכימיך דבאך שימי זקנתך שוים לימי עלומיך משוקעים בחטא כי רק מהם לא מהבהמה הנך עולה וגבוה וז"ש כאן ושלחתי את הערוב שישלטו בהם החיות והטעם אשר הם "עלי" שהמצרים רק עלי' על האדמה שנזכר מקודם הם עולים ולא מן הבע"ח הם גבוהים ואינהו עדיפי וע"כ ישלטו בהם החיות בהערוב:

והפלא ה' בין מקנה ישראל וכו' במסירה שבבעה"ט והפלא ה' את מכותך כי שמענו ונדעם מסיפורי קורות הימים לבני ישראל שבעת שהי' מכת דבר מתהלכת בעולם ר"ל ועל הרוב לא הוכו בני ישראל במכות הדבר יען כי חיו במדה ובמשקל במדה שקצבה להם תורה ולא יפרוצו לחיות חיי אי סדרים המסוכן בעת דבר כי יהלוך ועי"ז קמו עליהם שונאי ישראל לשנונה הכו בהם והרגום באמרם שישראל השחיתו והתעיבו עלילה בהשלכת סם המות בבורות "ברוננענה פערניסטונני ובאמת היא להפליא כי תחת אשר הי' להם להכיר האמת עי"ז שניצולו ישראל כי שומר ישראל לא ינום ולא יישן עוד הוסיפו הם להרע להם ולהשחיתם על לא חמס בכפם, וזהו והפלא ה' בין מקנה ישראל וכו' ולא ימות מכל לבני ישראל דבר ועי"ז והפלא ה' את מכותך והוא פלא באמת שלא ידעו שונאי ישראל בחשכה יתהלכו ובחשך שמם יכוסה:

וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד ויכבד לב פרעה - מה שנתקשו כיון שראה שלא מת ממקנה ישראל א"כ הי' לו לדעת כי מאת ה' היתה זאת וגם מה שהק' רש"י בשלח מנין הי' להם רכב הלא מת מקנה מצרים, לולי דמסתפינא אמינא עפמ"ש פ"ק דע"ז דבכ"מ אין מוכרים לעכו"ם בהמה גסה גזירה משום שאלה שכירות ונסיוני ופירש הגאון במחנה לוי בחי' לע"ז שם הנדפס בס"ס הפלא"ה לכתובות דלפ"מ דא"ר יוסף כל מלתא דאמר רחמנא לא ליזבון אי זבין לא מהני אי מכר לנכרי בהמה גסה לא מהני המכירה ועובר הישראל שמכר על שביתת בהמתו עש"ה וכבר מצינו כמה גזירות שנגזרו כבר בימי משה רבינו ע"ה ולפי"ז יש לפרש "וממקנה" בני ישראל דהיינו מה שנקנה מבני ישראל אע"ג שהי' ברשות המצרים לא מת דמשום דהמכירה לא מהני מקרי עדיין בהמתן של ישראל, אבל פרעה דמה וחשב שע"כ לא מתו אותם הבהמות משום שהיו בריאים וחזקים ע"כ לא שלט בהם הדבר ע"כ הכביד את לבו אחרי רואו שגם בהמת המצרים רק שנקנו מישראל לא מת א' ואלו היו גם הרכב שרדף פרעה בהם את ישראל ונענשו ישראל על שעבר אגזירה ומכרו להם בהמה גסה, בסאסאה וכו':

ואולם בעבור זאת העמדתיך למען הראותך את כחי- כי אחז"ל איזהו גבור הכובש את יצרו ואחז"ל יה"ר שיכבשו רחמיך את כעסך ע"כ זהו מגבורת הבורא ית"ש שלא כלה את פרעה באפי ובחמתו וז"ש העמדתיך בעבור הראותך את כחי הגדול שיש ביכלתי לכבוש כעסי לחיותך כהיום הזה:

ולמען ספר שמי בכל הארץ - במסורה שבבעה"ט ספר אתה למען תצדק כי אין הקב"ה רוצה בשבח בריותיו למען עצמו וכבודו כ"א שעי"ז יצדק האדם ויזכה למעלה עליונה ע"י הכרתו את גדולת השי"ת וזהו למען ספר שמי אבל לא לכבוד עצמי רק ספר אתה למען תצדק שעי"כ תגיע למדרגת צדיק: ואש מתלקחת בתוך הברד כבד מאוד- במסירה ואש מתלקחת ונוגה לו סביב כי נלכה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מחיל אל חיל לאט לאט אבל לא יאות להתנהג בחסידות ולהתלהב באש של מעלה במקום אשר כל סביביו כבתה אצלם לגמרי אש התירה והיראה וככפור נעשה כפירתם ר"ל בה' ובמשה עבדו כי התנגדות כזה מהיפך להיפך לא יועיל לתקן אותם שימס הקרח הנורא הפרוש על לבם האבן כי לא ירצו כלל ללמוד ממעשיו אחרי שהרחק מאוד מהם האדם הזה אשר תלהט אש סביביו והם כבר נתקררו לגמרי מאש דת שלהבתי' אבל אם כל סביביו לא ידמו עוד בחשך וכבר כנה עליהם אור היראה אז ראוי ונכון לאיש הגדול מאחיו הנלבב להבעיר בקרבו אש דת תוקר על לבו כי יתחממו מאורו ויצליח להביא גם אותם להתלהבות אחרי שגם הם זרח עליהם אור היראה ואם כי האיש המורם הוא אור שבעתים מהם ומהמונם בכ"ז ברצות ה' דרכי איש גם אוהביו יוסיפו ללכת מעלה בקדש וכמו שפי' בפ' יתרו אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלקים ובמסורה חונה מלאך ה' סביב ליריאיו כי הרב הדומה למלאך ה' רק אז יוכל להרים א"ע למדרגת מלאך ה' אם הוא סביב ליראיו שגם המסביבים אותו שבתוכם הוא יושב גם כן יראים ושלמים וזהו ג"כ אל המדבר אם הוא בתוך מדבר שגם סביביו משימים א"ע כמדבר רק אז אשר הוא חונה שם הר האלקים, וז"ש ואש מתלקחת להיות אש היראה מתלקחת ועולה למעלה במי ששוכן בתוך הברד בין בני אדם שכל רגשי אהבתם ויראתם נתקררו והיו לברד זהו כבד מאוד וקשה שיועל כי המרחק רב בינותם אבל איה מקום אש מתלקחת אם כבר נוגה להם סביב שגם סביביו כבר נגה עליהם שמש צדקת ה' אז מהראוי ונכון לאיש הבינים שיעלה מעלה בלבת אש קודש:

תוכן העניינים

לוח ארז החדש על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה