לוח ארז החדש על התורה· רבי יצחק קונשטאט
החדש על פרשת תצוה
ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד עפמ"ש בלוח ארז ויחי שאם הבנים שומעים לקול אבותיהם גם אחר ששבקו להם חיים אז האבות לא ימותו לנצח כ"א חיים וקיימים בזרעם אחריהם, ובזה י"ל גם מ"ש בפרשתנו "ונשמע קולו בבואו אל הקודש ובצאתו ולא ימות" שאם נשמע קול האדם לבניו גם אחרי שעזב את עולם התהו ובא אל הקדש פנימה ואחרי צאתו מן העוה"ז אם כן יהי' אז ולא ימות כ"א חי לנצח ונצחים בזרעו אחריו, וז"ש ואתה תצוה לא צו רק תצוה בעתיד אם גם לעתיד ישמעו למה שתצוה אז להעלות נר תמיד נר חייתך לא יכבה לנצח וחי חי תהיה עלי אדמות:
ובאופן אחר י"ל עפמ"ש רמב"ן וספורנו שע"כ אמר ואתה תצוה שהקפיד הקב"ה שהוא בעצמו יצוה כן ולא ע"י אחרים, ולכאורה יקשה בכל ציווים שצות ה' למשה איך הי' יכול לאמר לאחרים שיצוו הא קיי"ל דאם עושה שליח אאילי בעלמא אין השליח יכול לעשות לאחר שליח על זה דמילי לא ממסרי לשליח א"כ למה הוצרך הקב"ה לומר ואתה תצוה דוקא שלא יצוה ע"י אחרים הא בלא"ה מילי לא ממסרי לשליח ועיין לעיל פ' יתרו מ"ש בזה, וליישב זה י"ל עפמ"ש המרדכי ר"פ האיש מקדש בשם הקדוש מרדוש דבגירושין שליח עושה שליח ולא בקידושין והטעם כיון דגירושין ישנם בע"כ של האשה כיון שמסר הגט לשליח הוי כמו שגמר המעשה משא"כ בקידושין דמדעתה ולא נגמר עדיין הו"ל מילי ובחי"ה הארכתי בשיטה זו, ולפי"ז א"ש כיון דהקב"ה כפה הר כגיגית והישראל מוכרחים בקבלת התורה ומצות א"כ ציוויו של הקב"ה למשה לא הי' מילי כיון שהוא בע"כ הוי כגירושין דכבר נגמר הדבר והו"ל כמו מעשה וע"כ הוצרך הקב"ה לומר להדיא "ואתה" תצוה ולא ע"י אחרים. והנה שפתי חכמים פ' יתרו כתב והוא מהמפרשים שע"כ כפה הקב"ה הר כגיגית על ישראל כדי שישראל יהיו נידונים כאנוסה אשר נאמר בה לא יוכל לשלחה כל ימיו וה"נ הקב"ה לא יוכל לשלח את בני ישראל וזהו רמז הכתוב "ואתה" תצוה ומה שאני צריך לצוות אותך ע"ז והא בלא"ה הוי מילי ולא מימסרן לשליח הוא משום "כתית למאור" שהשי"ת כפה וכתת את ישראל לקבל את המאור הגדול התורה ע"כ לא הי' מילי וטעם הכפי' שכתת אותם הוא כדי להעלות נר "תמיד" לא יכבה לעד כדברי ש"ח הנ"ל שלא יוכל לשלחם:
עוד י"ל בפסוק הזה ופירש"י שפי' כתית למאור ולא כתית למנחות, לרמז כי גלות מצרים הכביד אכפו על ישראל עד שהעבידו את ישראל בפרך וענו אותם ועבדום משא"כ גלות בבל השני' היתה להם הרוחה בנו בתים ונטעו גנים עד שכמעט לא הרגישו עול כבד והטעם לזה כי מצרים היה כור הברזל בו יצאו מחשיכה לאורה ומאפילה לאור גדול ממצולות אפילות הדעות למאיר התורה ע"כ כמו שאז"ל שנמשלו ישראל לזית שצריך כתישה שיוציא שמנו וכן ישראל הוצרכו להדכא תחת רגל נוגשיו ומעיקיו כדי שעי"ז ישובו אל ה' בצר להם והעם ההולכים בחשך עי"ז ראו אור גדול לא כן אחרי שנזדככו ונצרפו בגלות החל וכבר הבעירו שלהבת יה מאשדת על מזבח לבם לא הי' עוד מן הצורך רק להוסיף שמן לנר שלא יכבה אור התורה ולא הי' צריך רק למזון הנפש אשר כבר ראתה אור תורה ע"כ לא ענו אותם עוד, וז"ש כתית למאור בעת שהיו צריכים להדליק מחדש את שביב האמונה על לבות בני ישראל בטרם זרח עליהם אור תוה"ק אשר הופיע להם מהר פארן אז הי' צריך לכתות ולכתוש את אוויליהם במכתשת היסורין למען יאיר עליהם אור חדש אבל לקיום האש של מעלה שלא יכבה ע"י הקרבת המנחות דהיינו בעת שלא הי' צריך רק להוסיף קיום לאשדת של מעלה לא הוצרך עוד כתישה וכתיתה למנחות והתועלת שנתנסו ישראל בין בנסיון העוני בין בנסיון העושר ע"כ בגלות הראשון ענו אותם ובגלות שאחריו הוקל מעליהם עולם כמ"ש שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו וזהו ע"כ כתית למאור ולא למנחות כדי להעלות נר תמיד שנר ישראל לא יכבה לעולם:
ועשו את האפור וכו' מעשה חושב כי אז"ל שאפוד מכפר על עע"א ובכל עבירות שבתורה אין הקב"ה מצרף מחשבה למעשה זולת בע"ז כמ"ש ספ"ק דקידושין שנאמר למען תפיש את בני ישראל בלבם וי"ל הטעם כי בשאר כמאכלות אסורות ועריות המעשה עצמו מתועב ולא יצוייר שהמעשה ההוא של איסור יהא היתר או מצוה כי לעולם לא ישתנה מעשה אכילה האסורה או ביאה האסורה להיתר אבל בע"ז המעשה שלו הוא כמ"ש וכסף עשו לבעל שרוצה להעלות את כספו וזהבו ורוצה להשתמש בו לדבר היותר מעולה מהנאות הגופנית ויען שבדמיונו הכוזב שכח וממשלה לאלילים ע"כ הוא נותן להם כספו ותחת אשר יוכל לתת מהונו למקדש ה' כוננו ידיו מביאו להבדיל למקום האסור א"כ המעשה בעצמו והיא נתינת הכסף לדבר רם ונשא אינו מתועב דהא אם נותן אותו באמת למקום גבוה הנתינה היא תחשב לו לצדקה א"כ עיקר העבירה אינה הנתינה רק המחשבה זרה לאל זר ע"כ המחשבה נחשבת כמעשה כיון דעיקר עבירה היא המחשבה וכ"ז אם באפשרי להעלות את כספו על מזבח ה' והוא נותן לאלילים זרים אבל אם לא הי' ביכלתו להרימו על שלחן ה' ולנדב מהונו לגבוה אז הי' המעשה הע"ז מתועב כמו שאר העבירות וכיון שכן לא הי' גם בזה המחשבה כמעשה ח"ש ועשו את האפוד זהב וכו' שיש ביכולת להרים מכספי לגבוה' וע"כ אם עובד ע"א אין כאן רק מחשבה זרה ע"כ "מעשה" אחישב' אם רק חישב במחשבתו בע"ז הוא מעשה בכ"ל: בירושלמי סוף שקלים הובא בדמש"א פרשתנו כתוב א' אומר מעשה חושב וכתוב א' אומר מעשה רוקם מעשה רוקם פרצוף א' מעשה חושב ב' פרצופין חד אמר מעשה רוקם ארי מכאן. וחלק מכאן מעשה חושב ארי מכאן ונשר מכאן כי כל מלאכת המשכן יש בו סודות ספינות רזי דרזין וכל מי שאינו עושה אותם בכונה הפנימית רק כמצות אנשים מלומדה לא ראה רק מה שעיניו רואית את הצורה הגשמית שנרקם שם וזהו מעשה רוקם לא ראה רק פרצוף א' הנראה לעיני בשר אבל מי שחושב מחשבות לא רק פרצוף א' הנראה בחוש כ"א גם הסיד הכמוס בו והוא הפרצוף השני והנה דרך כשר בשמים רמז לרוחניות אשר בו יגבי' עוף למעלה וז"ש מעשה רוקם איש שרואה רק הנגלה הוא יראה רק אכי מכאן היא הצורה הנראית אבל מעבר השני הוא חלק כי לא ראה מהצד הנסתר מאומה אבל מעשה חושב מחשבות אע"ג שלא ראה רק ארי מכאן בעיניו וחושיו הגשמים אבל ראה גם שתי ראיות בהצד השני נשר שיגבי' עוף למעלה:
שתי כתפות חוברות יהיה לו אל שני קצותיו וחבר יש לרמז כי ישראל אע"ג שהם שונים זה מזה בדיעותיהם בכ"ז בעת יבוא עליהם צר הצורר ח"ו אז יתאחדו ויתאגדו והיו לאגודה אחת ישכחו את קנאתם ושנאתם אשר הי' להם בימי שלוותם, והנה הכתפות המה לישא את משא והסבל כמ"ש בכתף ישאו ע"כ אמר שתי כתפות אם יבואו שונאיהם מנדיהם להטיל על שכמם כטל הצרות ועול הגלות הכבד אז חוברות יהיו לו אל שני קצותיו וחובר גם המרוחקים מן הקצה אל הקצה בדיעותיהם בכ"ז הסכנה המרחפת עליהם תחברם והיו לאיש אחד:
ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו בבואו אל הקודש לזכרון לפני ה' תמיד - עפמ"ש בלו"א שבל יטעה האדם שרק בבואו לביהמ"ק שם שוכן השי"ת כ"א מלא כל הארץ כבודו ע"ש באריכות והנה להוציא מידי טעות זה שלא ידמה הכה"ג במחשבתו שרק הוא הקדוש אשר זכה לבוא פנימה אל היכל ה' ע"כ נשא את החשן עם שמות בני ישראל כמ"ש המפרשים שבזכותם בא אל הקודש לעוררו ולהזכירו שהוא רק שלוחא דידן וגם ישראל הטרודים על המחי' ועוסקים בישובו של עולם ג"כ חופף עליהם כל היום שכינת עוזו בשבתם בביתם ובלכתם בדרך, וז"ש ונשא אהרן את שמותם וקו' לזכרון זה יזכירהו שלא לבד בבואו אל הקודש אז הוא לפני ה' כ"א לפני ה' תמיד בכל עת:
והאבנים על שמות בני ישראל שתים עשרה על שמותם פתוחי חותם איש על שמו וכו' יש לרמז עפמ"ש ז"ל שישראל נגאלו בזכות שלא שינו את שמם ואע"ג ששמם העברי הי' להם לאבן נגף ולצור מכשול לשמצה בקמיהם שיחרפום על שמותם בכ"ז לא שינו אותם ולא החליפו אותם וכן גם לעתיד לבא תהיי הגאולה בזכות זה והנה זמן הגאולה הוא צרור וחתום כמ"ש בסוף דניאל, היש והאבנים תהיינה שישליכו אבנים לישראל על דרכיהם על שמותם ובשבילם שיחרפו ויגדפו אותם בשבילם ועליהם ועי"ז פתוחי חותם שיפתח זמן הגאולה הסתום וחתום הוא יפתח בשביל שאיש על שמו הניתן לו ולא ישנו אותם והיה זה שכרם:
ועשית חשן משפט מעשה חשב כמעשה אפוד תעשנו זהב תכלת וכו' תעשה אותו י"ל עפמ"ש למעלה שדיני ממונות חמורים כמו ע"ז ופי' בלו"א כל דיין שדן דין אמת נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, לזה אמר ועשית חשן משפט אע"ג שאינו אלא לשפוט בדיני ממונות הפחות בערכו בכ"ז מעשה חושב ע"י מחשבתו הטהורה הוא מעלה את הכסף למדרגה גבוה ע"ד נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית עד שתעשנו כמעשה אפוד שהוא המכפר על ע"ז שנוגע בעיקר כסא כבודו ית"ש בכ"ז ע"י מחשבתו הטהורה נעשה החשן משפט כמו האפוד וכמ"ש האלשי"ך ונתת בכסף שהאדם הוא נותן ערך לכסף ע"י שישתמש בו לדברים טובים וכמ"ש בכמ"ק לזה סיים זהב תכלת וכו' תעשה אותו שאתה בכחך לעשות את הדברים האלו להוציא יקר מזולל כמ"ש בלו"א פ' תשא במה תרום קרן של ישראל:
וי"ל עוד עפמ"ש בבעה"ט חשן משפט בגימטריא מכפר על הרהור הלב וצ"ל אע"ג שאינם נענשים על המחשבה כמעשה רק בע"א כמ"ש ספ"ק דקידושין מ"מ כפרה מיהו בעי כמו ע"ז ואחרי שהאפוד מכפר על ע"ז לזה אמר מעשה חושב אע"ג שאין כאן אלא מחשבה בעלמא מ"מ מכפר החשן על מה שמהרהר בלב ועי"ז כמעשה אפוד תעשנו כמו באפוד שמכפר על ע"ז שבעי כפרה על המחשבה ג"כ כ"כ בחשן:
ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה' תמיד כי קול המון כקול שדי וכל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו ע"כ הגדולים לא יבזו לקול המון ומה שישפטו הם הוא בדאי משפט צדק כבת קול מן השמים וז"ש ונשא אהרן את משפט בני ישראל מה שהמון בני ישראל שופטים על איזה דבר לזכות או לחובה לא יהי' קל ונבזה בעיניו כ"א ישים הדברים האלה על לבו וזהו ונשא את משפט בני ישראל על לבו והטעם כי לפני ה' תמיד משפט ההמון הוא תמיד קודם ולפני דברי הי' שהוא יסכים על ידיהם:
ובאופן אחר י"ל ע"ד שכ' בלו"א בחקותי ל"ו אקרא דונתת על השלחן את לחם הפנים לפני תמיד ה"נ י"ל עפמ"ש בפ"ק דשבת דר"א חלש לבי' על שהי' דן כל היום כלו ולא עסק בתורה עד דא"ל כל דיין שדן דין אמת לאמיתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית ע"כ הדיין שרוצה לתור אחר האמת ואינו פונה אחרי לבבו לזכות למי שלבו חפץ בו רק כובש רצונו ודעתו ולעשות רק כרצון קונו דין אמת זה תמיד לפני ה' כי כל מעשהו קודש לה' ונאמר והיו הדברים האלה על לבבך ופי' שהתוה"ק תהי' שולטת על לבב האנשים ורצונם לבטל רצונו וחשק לבבו מפני רצון השי"ת וז"ש ונשא אהרן את משפט בני ישראל הכהן אשר שפתיו ישמרו דעת ויורו משפטיך ליעקב צריך לנשא ולהגבי' את משפט בני ישראל האמיתי מעל לבו שלא ישמע לקול לבו ורצוני רק לקול המשפט צדק ודין אמת ועי"ז לפני ה' תמיד אע"ג שעוסק במילי דעלמא בדיני ממונות בכ"ז הוא לפני ה' תמיד:
והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו ותרגום אונקלס מקף לפומי' מעשה אורג כפי תחרא תרגום אונקלס כפום שריין, יש לרמז עפמ"ש שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו ע"כ טוב לגבר כי ישתוק ולא ירבה דברים מן השפה ולחוץ כי פיו שליח של הראש הוא ומחשבותיו ועשתנותיו המה יבואו דרך הפה ע"כ יעשה גדר לפיו שלא ידבר רק ההכרח ולא יאמר שלא יזיקו דברי רוח אף אם יעתיר במלין כ"א הפה הוא שליח הראש הנכבד וע"כ לא יבזהו ולא ישים אותו לנקלה ע"כ אמר והיה פי ראשו אם יהיה לנגד עיניו תמיד כי פיו הוא פה ראשו עי"כ יזהר שיהי' תמיד בתוכו ולא יראה החוצה כי אחת לאחת יצטרף כמו הבגד שאורגים אותו מחוטים יחידים ונעשה בגד שלם לכבוד ולתפארת כ"כ הדבורים האחדים יצטרפו עד שעי"ז יתעביד מעשה בדיבורא וע"ב שפה והיקף גדר סביב יהיה לפיו ויזכור מעשה אורג שבחוטים אחדים יתהוה בגד שלם והזכרון הזה יעלה לו כשריון להגן עליו מן הרעה ולשמור מצרות נפשו בזכרו שע"י דיבורים האחדים יוכל להתהוות מעשה שלם: