אור ברסלב
לוח ארז החדש על התורה החדש על פרשת תולדות

לוח ארז החדש על התורה· רבי יצחק קונשטאט

החדש על פרשת תולדות

החדש פרשת חיי שרה

ויעתר יצחק לד' לנוכח אשתו, ע"ד שא"ל המתפלל בעד חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה ואחרי שלדעת קצת רז"ל גם יצחק אבינו עקר הי' ובכ"ז לא התפלל על עצמו כ"א ויעתר לנוכח אשתו ועבירה ע"כ הוא נענה תחלה ויעתר לו ד' לו דייקא:

ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרוש את ד' וכו' כי היא הצדיקת עזבה את עמה ואת בית אביה אף שבלי ספק הי' קשה לה פרידתה מאהוביה בכ"ז החליפה עולם עובר בעולם עומד בצפייתה שבבית יצחק הצדיק תמצא מבוקשה כלו קדש לד' אבל אם גם שם יהי' פסיחה על שתי הסעיפים פעם קדש ופעם חול אין שכרה יוצא בהפסדה שעזבה עמה וולדתה ואינו כדאי לשכוח עמה ובית אביה אם לא ימלא חסרונה ע"י שלימות שתשיג בבית בעלה בלי שום מגרע ואחרי שאחז"ל שכשהיתה מהלכת אצל ביהמ"ד או אצל בית ע"א הי' הוולד מפרכס לצאת ובדעתה שאין כאן אלא ילד א' והוא יהי' הפכפך בדרך איש זר הפעם יהי' קדש לד' והפעם לע"א מגמתו אמרה אם כן שלא יהא כלו קדש למה זה אנכי באתי עד הלום ונתקתי חבלי אהבה שביני לבין בית אבותי אם גם כאן קדש וחול משתמשי' בערבוביא ונתן הכתוב טעם לתלונתה "ותלך לדרוש את ד'" שרק ע"כ הלכה למרחקים לבית יצחק כי דרשה את ד' בכל לבבה ובכל נפשה והוחילה שבביתו של יצחק תמצא כמבוקשה בתכלית השלימות ואחרי שגם כאן פוסחים על שתי הסעיפים ע"כ א"כ נכזבה תוחלתה ולמה באה ע"כ ויאמר ד' לה לנחם אותה ולהשיב נפשה שלא ילד א' בקרבה שמשתוקק פעם לקדושה ופעם לטומאה כ"א שני גויים בבטנך זהו פורש למיתה וזהו פורש לחיים ויעקב יהיה איש הם כלו קדש לד' ובזה נחה דעתה:

עוד י"ל עפמ"ד במדרשי' שאף שהובטח כבר על הזרע מ"מ התפלל לנוכח אשתו שיותן לו אותו הזרע מהצדיקת הנצבת נכחו וכ"ז אם לא יוולד רק צדיק שפיר התפלל שיהא דווקא מהצדיקת אבל אחרי שדמתה שרק ילד א' בבטנה והוא פוסח על שתי הסעיפים כנ"ל א"כ למה זה אנכי למה השתדל בעתירתו שדוקא אנכי אהיה אם לזרע היולד הלא גם לאשה אחרת הפחותה ממני ראוי זרע כזה ויאמר ד' לה וכו' ושני לאמים ממעיך יפרדו שרק שע"י שהיא באה ממקור אשר מקומו לא טהור ויצחק זרע קדש מחצבתו ע"כ נולדו שני בנים מתנגדים בטבעם וזהו ושני לאומים רק ממעיך ע"י שאתה מבית לבן רק ע"כ יפרדו והיו לשני מתנגדים - ובאמת צריך יעקב לעשו כי הוא שבנו אפו של הקב"ה ומטה עברתו בעת יסיר יעקב מן דרך הקדש יבוא עשו בכלי זעמו להחזירו בתשובה כמ"ש מעמיד עליהם מלך קשה כהמן וזהו ולאום הא' הוא יעקב יאמץ יתאמץ ויתחזק לעשות רצין קונו מלאום ע"י לאום האחר הוא עשו שיצר לו ובצר לך ושבת ועי"כ ורב הוא רבונו של עולם אשר נזורו אחור ממנו יעבוד אותו ויחזיר בתשובה אליו ע"י הצעיר שיצער אותו: עוד י"ל אחרי שיתרון הקבלה לצדיק אשר באמונתו יחי' מן החקירה אשר רק על אדני הדרישה ישת יסודו גם בזה כי החוקר אם יבוא רעהו וחקרו ויסתור ראייותיו וחקירותיו יפול כל בנינו אבל המקובל איש מפי איש כל הרוחות שבעולם לא יזיזו אותו ממקומו ע"כ אחרי הרגשה בעצמה שזה מפרכס פעם לקדש פעם לחול ע"כ אמרה למה זה אנכי והוא עפמ"ש המפרשי' שע"כ נאמר בעשרת הדברות אנכי ד' וכו' אשר הוצאתיך ולא זכר גבורת המופת והראי' כי העיקר הוא הקבלה אבל אחרי רואה שגם המקובל אין אמונתו כיתד בל ימוט א"כ למה זה אנכי מה עדיפות לקבלה מהחקירה ע"כ ותלך לדרוש את ד' שמכאן ולהלן חשבה גם היא ללכת בדרך הדרישה והחקירה ויאמר ד' לה בוודאי המאמין לא יחוש לספק ולא ינוד כנוד הקנה מפני הרוח כ"א שני גוים בבטנך ויעקב המאמין לא יבוא לבית הספק:

ובמדרש רבה שנולד מהול כי אחז"ל לא ניתנה המילה אלא לצרף בה את הבריות הכוונה שבאה להורות שאין האדם יכול לעמוד על מדרגת יום הוולדו כ"א צריך לתקן בעצמו את גופו ע"כ אינו נולד מהול כ"א בעצמו צריך למול ערות בשרו וכמו כן ערות לבו אבל הצדיקים הגמורים כדוד ומשה רבינו אמרו חז"ל שנולדו מהולים כי גופם הי' זך ונקי כ"כ עד שלא היו צריכי' לשינוי למעליותא ע"י מעשיהם ע"כ דז"ל ותרא אותו כי טוב הוא שנולד מהול וכיון שאמר כאן שבעת צאתם מרחם אמם כבר יפרדו זה לעבודת הבורא וזה לע"א בע"כ שביום לידתם כבר הושלמו ועשו נקרא כאחז"ל על שכבר עשוי ונגמר ולא שנה א"ע לטובה ובע"כ שגם יעקב לא ישנה את מעמדו ומוכח שנולד מהול ואחרי שאחז"ל שיעקב ועשו חלקו ב' עולמות עשו נטל בחלקו עוה"ז ויעקב עוה"ב ע"כ כל עיקר גבורתו של עשו אינו אלא בדברים ארצים ולאומים אבל לא בעבודת הבורא וביעקב עיקרו ותוקפו הקול קול יעקב לעבוד את הבורא ע"כ אמר ולאום הא' רק מלאום הם דברים לאומים וארצים יאמץ ויחזק אבל ורב את הבורא ית"ש שהוא רב ואדון העולם רק הצעיר יעבוד אותו והוא כמו את הרב יעבוד הצעיר - ויש לרמז ג"כ כי כל ימי הגלות החיל מלחמה תמידית בין ישראל לעמים אבל בימי הגאולה המקווה גר זאב עם כבש ויהי' שלום בארץ ואין מחריד וזהו הרמז כי כל ימי הגלות אנו אחוזים בחבלי לידה צרים כמבכירה ואין כח ללדת ע"כ לאום מלאים יאמץ חרב איש ברעהו וכ"א יתאמץ לכבוש את רעהו אבל בעת ימלאו ימיה ללדת והוא בעת הגאולה והנה תומים בבטנה כתואוי צבי' יחדיו ישכונו בשלום ושלום ואין בין אחים מפריא:

וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה פירש"י שהוא חסר שרק הא' הי' צדיק וכו' ויקראו שמו עשו פי' בעה"ט שהי' עשוי ונגמר כי רבקה הצדיקת אחרי שנולדה מזרע מרעים מעת שנישאת ליצחק בכל יום היתה מוספת קדושה וטהרה ובפרט בעת שקרבו ימיה ללדת והסכנה רחפה עליה ע"י שהלכה לדרוש את ד' שיתפללו בעדה באותה שעה כבר היתה צדיקת גמורה וא"כ יקשה למה ילדה את עשו אדמוני שופך דמים כפירש"י הלא לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים? והטעם לזה שכבר נגמרה יצירת עשו זה כמה שהרי יצא כלו כאדרת שער שמורה שכבר נגמר כאחד האדם הגדול ובעת שנגמר יצירתו לא היתה רבקה עדיין בתכלית השלימות ועוד היה רוח גילולי בית אביה חופף עליה ע"כ אף שבעת לדתה היתה כבר בתכלית השלימות בכ"ז הלא בעת יצירת עשו שכבר היתה מו קדמת דנא לא הגיעה עדיין לרום המעלות והנה בצדיקי' נאמר את מספר ימיך אמלא כלומר לא שהימים ריחים ודלים כ"א מלאים וגדושי' במצות ומעש"ט כמ"ש חז"ל כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים ח"ש "וימלאו ימיה" שהיו ימיה שלימים ומלאים במצוות ומעש"ט ובפרט בעת שהגיעה ללדת' בוודאי בשעת הסכנה שבה בתשובה שלימה ושכחה עמה ובית אביה ובכ"ז והנה תומים בבטנה חסר שהא' הילודים הי' חסר ממעלות ומדות והטעם ויקראו את שמו עשו שכבר נגמר ונעשה יצירתו זה כמה כפי' בעה"ט ע"כ לא פעלה עליו תשובת אמו אות לטובה:

וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא את שמו יעקב כי אנשי בלי שם שונאים את ישראל בהחפיאם עליו דברים אשר לא כן ועלילות שוא באמרם דישראל תוכם מלא מרמה וכל מחשבותיו כל היום רק לרמות ולהונות את הבריות ע"כ צריך יעקב תמיד להלחם בעד נפשו ולהשתדל בכל מאמצי כחו שלא ידוש וירמוס אותו עשו באפו וחמתו כי קשו וזהו וידו אוחזת בעקב עשו שידו של יעקב צריך לאחוז תמיד את עקבו של עשו שלא ידרכנו ברגליו המועדות להזיק והטעם שצריך לזה הוא כי ויקרא את שמו יעקב עשו הנזכר בסמוך קרא את אחיו יעקב שעתיד לבוא בעקיבות וברמאות ועל אשר בשם זה יכנהו ע"כ צריך הוא לאחת ברגליו ועקביו שלא ירמסהו לשחת: עוד י"ל בצירוף המסורה שבבע"הט וידו הנטויה, וידו חלקתה להם, כי עוד באים בטענה על ישראל שהם אוהבי ממון לעשות עושר ומשתדלים בכל תוקף ועוז להרבות חיל אבל אין זה טענה לפי האמת כי רק שונאי ישראל הם הגורמים לזה שישראל חשוקתו כסף כי הם מעוותים ומעוקלים משפט ישראל וטומנים להם צנים ופחים בכל הדרך אשר ילכו ורק ע"ז שישחדו לתם ישראל מהונם וחילם יוכל להם ישראל לעשות את העקוב למישור ע"כ אין להפליא אם האיש הישראלי יכסף לכסף שהוא המפתח היחידי אשר על ידו יוכל לפתוח שערי הצדק אצל נוגשיו ושונאיו ובלעדו הי' השער ההוא סגור ומסוגר וז"ש אם תראה וידו אוחזת, אם תראה שידו של יעקב תתאמץ ברב כח לאחוז אחוזה רכוש וקנין אל תתמה על החפץ והתשוקה הלזו שכל סבתה הוא בעקב עשו בשביל שעשו דורך ברגל גאוה על ישראל ע"כ ההכרח לא יגונה ליעקב לאחוז בזהב ובכסף שעל ידם יש בכחו להסיר מעליו חמת אחיו אשר תמיד כעלוקה ימוץ דמים תרתי משמע והוסיפה המסורה "וידו הנטויה" בשביל שידו של עשו נטויה תמיד להכות את ישראל ע"כ "ידו חלקתה להם" לחלק להם מנה אחת אפים להעביר זעם:

ועד"ז י"ל מ"ש פ' וישלח "ויאמר מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי" שעשו שאל את יעקב מה לך לקבוץ הון ועושר אשר ראיתי במחנה אשר פגשתי ויאמר שלא לצורך עצמי אני בהול על ממון כ"א למצא חן בעיני אדוני כי רק זה האמצעי המשובח להסיר ממני מזמותיך הרעות עלי ואחרי שהשיב עשו יש לי רב ואין לי צורך בשלך א"ל יעקב אם נא מצאתי חן בעיניך אם גם עתה תרצני ותאהבני מבלי התרפס ברצי כסף מ"מ הלא ידעתי שלעתיד לא תתקיים ברית אהבתך אלי בלי תשורה ומנחה לעשו וזהו אם שנא' לע"ע מצאתי חן בעיניך בכ"ז אחת שאלתי ולקחת מנחתי מידי כי ראיתי פניך כראות פני אלקים כפי המדרש דין ושתבוא אלי במדת הדין הקשה ע"כ צריך אני לכסף למתק על ידיהם את הדינין:

עוד י"ל עפ"י מ"ש רז"ל שיעקב ועשו חלקו ביניהם את העולמות עשו נטל עו"הז ויעקב את עו"הב ע"כ אין להרהר ע"י שישראל שרויי' תמיד בעיני ולחץ זו הדבר כי זהו חלקם מיעקב אבינו שרק עו"הב הוא נחלת יעקב וכ"פ מ"ש אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים שהימין שבו עיקר כחו של אדם תעסוק בדברים שמימים שהם עומדים ברומו של עולם אבל ידי השמאלית שהיא יד כהה רק היא הטפילה תעסוק בדברים הארציים הטפלים וא"כ אין להפליא אם רק מעט מזעיר מאוצרות עו"הז בדלקו של יעקב ורק בסיף יעקב באחרית הימים אשר הוא סוף חיי עשו כי יבלעהו המות לנצח רק אז יבא יעקב על שכרו כי רק ידו השמאלית נטויי' לאסוף גנזי עו"הז וזה וידו היא השמאלית כאז"ל שסתם יד היא השמאלית רק היא נטוי' לברכת הארץ מתחת אבל ימינו העיקרית טפחה שמים וגם ידו חלקתה להם שהיא עשתה חלוקה זו בין יעקב לעשו שהא' יטול עו"הז והאחר עו"הב ע"כ רק ידו אוחזת בעקבו וסופו של עשו:

עוד י"ל כי יעקב ראה הכיר בטבעו של עשו שהוא אדמוני ושופך דמים ומיצר לישראל ע"כ טיב לו שלא יברא ע"כ רצה לעכבו שלא יוולד כלל האח לצרת ישראל ואם הי' יצחק עוד בימי עלומיו וכח בחירים כחו אז הי' לצפות שע"י חינוך וגידול ולימוד אב חכם כמוהו ישונה טבע עשו מרע לטוב אבל כיון שכבר הי' יצחק בן ששים שנה בלדת אותם ואין לצפות שע"י חינוכו ולימודו להועיל ישנהו מרע לטוב ע"כ טוב לו שלא יברא וז"ש שע"כ ידו אחזה בעקב עשו בהשתדלותו למנעו שלא יצא לאויר העולם על שיצחק הי' כבר בן ששים שנה בלדת אותם ונכזבה התוחלת ע"י גידול וחינוך:

ובספורנו פי' מ"ש ויקרא שמו יעקב כי הוא ישאר בסוף יעקב כי בכל הגוים אעשה כלה וישראל עם עולם אשר לא יכרת כמו שעינינו רואות שאומות גדולות ונצורות מושלי עולם בגבורתו כבר ספו תמו מן בלהות וישראל עם המעט עומד ב"ה חי וקים כה יהי' כל הימים ואפשר שע"ז אמר עשו מכרה כיום את בכורתך לי, שהרי בימות הקיץ שהשמש מאחרת לשקוע בערב היא ממהרת ג"כ לזרוח בבוקר ובימות החורף שממהרת לשקוע כן תאחר לזרוח ע"כ אחרי שיעקב תאחר שמשו לשקוע עד סוף כל הימים כי הוא ישאר בעקב וסוף ע"כ מן הראוי לו שתזרח שמש לידתו ג"כ קודם כמו שתאחר לצאת כן תמהר לצאת וזהו מכרה "כיום" כמו היום שמאחר לשקוע ממהר לבוא כן אני שאחר לשקוע אמהר לבוא ולי נאה הבכורה לצאת תחלה לאויר העולם:

עוד י"ל דלכאורה יק' כיון דנמנו וגמרו דטוב לאדם שלא נברא א"כ למה מיהר יעקב לצאת ראשונה הלא אקדומי פורענות לא מקדמינן ובאלו אמרו מאחרין ולא מקדמי וי"ל עפמ"ש בלוח ארז כי תבא ליישב מדז"ל ברוך אתה בבואך וכו' וכן דוד המלך אמר ד ישמור צאתך ובואך וכו' עפמ"ש רש"א בח"א דהא דנמנו וגמרו כנ"ל הוא שספר ונמנו שהל"ת שס"ה מרובי' מרמ"ח מ"ע ע"כ בנקל יותר לחטוא ולעבור על ל"ת מלקיים מ"ע ע"כ טוב שלא נברא אבל כיון שאחז"ל שבישראל הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה א"כ יוכל לחשוב לקיים מ"ע א"כ יצא הפסידו בשכרו דאף שבעצמותן הל"ת מרובי' מהעשיות הלא בידו לחשוב מחשבות טובות והמה מרובים והטעם שבישראל מחשבת כמעשה ולא באו"ה י"ל שישראל מושגחים מהקב"ה בעצמו והוא היודע מחשבות משא"כ או"ה שנתונים תחת ממשלת המלאכים והם אינם יודעים מחשבות שהרי אין מכירי' אפי' בלשון ארמי כאחז"ל ע"כ בהם אין מחשבה טובה מצטרפת למעשה וע"כ בהם טוב שלא נבראו וז"ש ברוך אתה בבואך ודז"ל בבואך לעולם וק' מאי ברכה היא זו הלא טוב שלא נברא ע"ז בא כמשיב ד' ישמור צאתך ובואך הוא בעצמו ובכבודו היודע מחשבות ישמור וישגיח על ישראל הדרתו א"כ הבריאה לעולם ע"י מחשבות הטובות לברכה תחשב עי"ש וז"ש וידו אוחזת בעקב עשו כפירש"י שהוא רצה להיות ראשון ללידה וק' מאי מעליותא בזה הלא אקדומי פורענות הוא לז"א ויקרא את שמו יעקב ויעקב הלא בחר לו יה להיות משגיח עליו בעצמו ובכבודו וטוב לו שנברא:

וי"ל בזה מ"ש להלן ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח ועתה לקח את ברכתי, ע"פ מ"ש להלן וישטום עשו את יעקב על הברכה אשר בירכי אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרג' את אחי כי הברכות שנתברך יעקב מיצחק לא היו אלא בפה כי לבו לא הי' עמו אחרי שכוונתו ומחשבתו היתה לברך את עשו והשנאה שהיתה ליעקב מעשו היתה להיפך בלב ולא בפה כמ"ש המפר' הנה עשו אחיך מתנחם עליך שהוא מראה פנים כאלו הי' כבר מנוחם על הרעה אשר נעשית לו כהוראת בנין התפעל ובאמת בלבו אורב הוא להרגך עיין רמב"ן ואחרי שאחר כוונת הלב הן הן הדברים נמצא ששנאת עשו שהיתה בלב ולבא לפומא לא גלי' היתה גדולה בערכה מברכת יצחק ליעקב שלא היתה רק בפה מן השפה ולחוץ וז"ש וישטום עשו את יעקב על הברכה כלומר יותר מן הברכה שברכו אביו כי היא לא היתה אלא בפה והשנאה היתה כבושה בלב כי ויאמר עשו בלבו השונא שאם אהרוג את יעקב אחי יקרבו ימי אבל אבי שהוא יתאבל ויצטער על מות לבן האהוב ע"כ אשאיר עוד בחיים חייתו אבל בלבי היה להשחיתהו - ולזה טען עשו שיעקב עשה תרתי דסתרי אהדדי שהרי מדלקח את בכורתי ורצה להיות ראשון תחלה לבריאה מוכח דאזיל בתר מחשבה ע"כ טובה היא שנברא כנ"ל ועתה לקח את ברכתי שהיתה בפה ולא בלב דמוכח דלא אזיל בתר מחשבה:

ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער ויקראו את שמו עשו, בבעה"ט כ' עשו בגמטרי' שלום ובמסורה והוא אדמוני עם יפה עינים עפ"י מ"ש רש"י יודע ציד שהי' יודע לרמות האיך מעשרין מלח ותבן וכ"כ אף שהי' אדמוני שמורה על רתיחות דמו המועד להיות שופך דמים מ"מ רק בקרבי שם ארבי אבל לחוץ נראה כאיש שלום אשר רוח הבריות נוחה הימנו והנה באדרת שער השערות הם מבפנים סמוך לגוף האדם כדי לחממו אבל מבחוץ האדרת הוא חלק וכ"כ הי' עשו אף שהי' אדמוני ושופך דמים בכ"ז לא הראה את טבעו זאת לעיני בני אדם כ"א הי' כאדרת שער שאין תוכו כברו כ"א תוכו מלא מרמית ותוך וחיצינו חלק ע"כ ויקראו הבריות אשר רק עיני בשר להם ולא יראו ללבב אותו עשו בגימטרי' שלום כי לעיני הבריות הי' מראה את עצמו כאיש שלום וע"ז נאמר ביואל ולא ילבשו אדרת שער למען כחש כי אדרת שער מורה על זה כנ"ל - וזהו כוונת המסירה אף שהי' אדמוני ושופך דמים בכ"ז יפה עינם הראה את עצמו למען כחש ליפה עינים וטוב המזג וזהו שאחז"ל אתון קראתון לחזירתכון שם אף אני ויקרא את שמו יעקב, וצ"ל למה כינה לעשו כאן בשם חזיר ומאי שייטי' להכא ולהנ"ל כיון שהחזיר מראה בטלפיו סימן טהרה וגם הוא בגמטרי' שלום הראה סימן טהרה שפיר נאה לו השם הזה: ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים מדלא קאמר גם גבי יעקב ויהי איש תם נ"ל ע"ד צחות כי באמת לא הי' עשו ערום כ"כ לצוד ולרמות את איש תבונות אשר הליכות עולם לו ובקי בטוב העולם רק אותן בני אדם יושבי כפרים אשר לא ראו אורות מימיהם אשר גם בימינו ישנם בעיירות גדולות אנשי מרמה הנקראים בשם בויערנשאנגער הצידים בתרמיתם אכרים ואנשי השדה ההולכים לתמם ולא נפקחו עיניהם לידע תהלוכות בני אדם וגם תלמידי חכמים היושבים בד"א של הלכה אף שיש להם שכל חד וחריף לעסוק בחכמה לעלות הרים ולשדד עמקים בכ"ז בעניני העולם הם כתינוק בן יומו ולא ידעו להזהר מהלכד בפח יוקשים האלו אשר שתו להם בני אדם פקחים וערומים אשר רמיותם אומנתם וז"ש ויהי עשו יודע ציד כפירש"י לצוד ולרמות אבל לא את כל אדם הי' יכול לרמות כ"א או את איש שדה והוא בן כפר שנוח להתפתות וגם את יעקב שהי' איש תם יושב אהלים ולא מש מימיו מכותלי ביהמ"ד וגם הוא לא ידע בטוב תהלוכות העולם גם אותו ידע לצוד ולרמות ולפי"ז עשו הוא נושא המאמר ואיש שדה ויעקב איש תם נשואיו ויהי' כמו את איש שדה ואת יעקב:

ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב כי עשו הגיד תמיד לאביו שרבקה אוהבת רק את יעקב ואת עשו שנאה ורגיל להיות שאם א' מן ההורים ידחה את א' מילדיהם אז למען נחמהו מעצבונו ויגינו ימינו של השני תקרבהו ותוסיף לו אהבה כדי למלאות חסרונו ע"כ אמר שיצחק אהב את עשו כי ציד בפיו כפירש"י שהי' צד את אביו באמרי פיהו באמרו תמיד אליו שרבקה אוהבת רק את יעקב ולא אותו ע"כ הוסיף הוא מן דילי' אהבה: מכרה כיום את בכורתך, י"ל עפ"י מ"ש הריב"ש בשם הר"י בן הרא"ש דהא דמהני מכירת הבכורה אף דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הוא משום דקודם מתן תורה היה יכול להקנות אף דבר שלב"לע והובא באו"הח כאן ע"כ אמר לו שלע"ע כיום שלא ניתנה תורה ולא נתחדשה הלכה דא"א מקנה דשלב"לע עדיין תוכל למכור לא כן בימים הבאים:

הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה, ודז"ל שכפר בתחיית המתים כי עשו חשב בדעתו אחרי שהבכור תעודתו לעבוד עבודת ד' לשרת בקדש א"כ לו ראוי לחיות לנצח ולא יראה המות אחרי שהוא מקדיש כל עתותיו לגבוה ובזה הראה שלא האמין בתח"המ כי עיקר הגמול לצדיק עובד בצדקתו הוא לאחר שמתים יחי' אל אז יבואו על שכרם ובמדרש למה לי בכורה לא כתיב אלא למה זה מלמד שכפר בזה אלי ורמז הכתוב שעשו אמר הנה אם גם אנכי הולך למות ולא אחי' לנצח וגורלי רק כאחד האדם שגם לי יבוא עת קצי ולמה זה? אחרי שלי בכורה והי' לי לחיות לעולם חלף עבודתי עבודת הבכורה ושפיר הוכיחו מזה שלא האמין בשכר אחר המות וי"ל בכוונת המסורה שבבע"הט ולמה זה הבל תהבלו כי הטעם שאין הקב"ה משלם שכר בעילם הזה לעמוד חי כל הימים הוא כי יפה קורת רוח עו"הב מכל חיי הע"הז כי עו"הז הוא הבל וריק ועו"הב הוא נחלת יש ע"כ יקר בעיני ד' המותה לעובדיו למען יקבלו שכרם מושלם בדבר עיקרי וממשי ולא בדבר הבל וריק ע"כ אמר ולמה זה שגם הבכור העובד הולך למות הוא בשביל הבל תהבלו כנ"ל:

והרביתי את זרעך ככוכבי השמים וכו', כי אחרי שלזרע אברהם אוהבו ניתנה המלוכה והממשלה בארצות החיים להיות ממלכת כהנים אשר שפתותיהם ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהם א"כ אין צורך להם לנחלת שדה וכרם כמ"ש בכהנים לא יהי' לו חלק ונחלה ד' הוא נחלתו כ"כ זרע אברהם ממלכת כהנים וגוי קדוש ד' הוא נחלתם שפרה להם אבל אחרי שאמרו ז"ל כל העולם כלו ניזון בשביל חנינא בני כי עיני ד' אל יראיו משביע ומשפיע להם די צרכם כדי שעל ידם יורק מי הברכה העליונה על כל העולם כלו ע"כ הקב"ה נותן לצדיקים גם ברכת הארץ מתחת כדי שעי"ז תבוא שפע ורב ברכות גם לאו"ה וזהו והרביתי והגדלתי את זרעך ככוכבי השמים שהם יאירו ויזהירו בזיוום ולא כל הארץ אור תורתם יזרח ויופיע לכל יושבי תבל ובכ"ז אף שאין צורך להם לריבוי הארצות כי מה לתבן את הבר ובכ"ז ונתתי לזרעך את כל הארצות האל אף שדי להם בקב חרובין והסבה לזה כדי שיתברכו בזרעך על ידם כל גויי הארץ ע"כ אני צריך להשפיעם ברוב טובת הארץ כדי שעי"ז יורק השפע לכל העמים:

והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו ליישב דהאיך שימש יצחק אבינו לאור היום וי"ל עפמ"ד בברכות ל' דהוי קבדח טובא אמר אנא תפלין מנחנא ובפ"ק דיומא דסמך גאולה לתפלה ולא פסק חוכא מפומי' וכ' בעין יעקב שרק בעשותו מצות ד' רשאי למלאות שחוק פיו ולא בדבר הרשות ה"נ י"ל שראה אבימלך שיצחק שמח כתרגומו וחדי יחדיו עם רבקה אשתו ומזה שפט שבוודאי עשו מצוה שא"א להתקיים אלא ע"י שניהם יחדיו תמים כמער איש ולויות ואיזו זו מצות פו"ר והוכיחו במישור כי הנה אשתך היא. ובמסור' שבבעה"ט "אשר ילדה לאברהם מצחק" כי רבקה היתה שרוי' בצער על שהיתה ממשפחה שפילה עובדת גילולים ומי יתן טהור מטמא ובפרט בהעריכה את עצמה מול יצחק מגזע רם ונשא היתה נמאסת בעיניה וע"ז נחם אותה יצחק ודבר על לבה כי האשה עולית עם בעלה ואין לה להיות קטן בעיניה כי כל המחובר לטהור טהור ואשת חבר ה"ה כחבר וזהו ויצחק מצחק ומשמח אותה כת"א באמר לה שרבקה אשתו ועי"כ עלתה למעלה כאש והנה גם ישמעאל הורתו הגר היתה שלא בקדושה שפחה ולא גבירה ולא הי' לו לישמעאל לשמוח בחלקו אבל כמו שגבי רבקה היה לה למשיב נפש שהיתה אשת יצחק כ"כ ישמעאל אשר ילדה לאברהם רם ונשא וגבה מאוד ע"כ מצחק שמח ושחק כי נפל חלקו בנעימים:

ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים ויברכהו ד' כי יצחק בחר לו את עבודת האדמה למחיתו אף שהי' יכול למצוא אופנים אחרים להחיות את נפשו כמסחור ומרכולת ולהורות נתן בזה לזרעו אחריו וזהו ויזרע יצחק ולא שלא הי' לו שער פרנסה אחרת כ"א וימצא מאה שערים פתוחים לרוחה אשר על ידיהם הי' ד' מברך אותו בפרנסת ביתו בכ"ז לא שבע לחם רק ע"י עבודת אדמתו כדי להורות לדוכות ולהקהות שיני שונאינו באמרם על ישראל שאין רצונם לעבוד את האדמה ביגיע כפם:

וי"ל בזה מ"ש להלן ויהי לו מקנה צאן וכו' ויקנאו אותו פלשתים (הול"ל ויקנאו בו כמו ויקנאו בו אחיו ביוסף) וכל הבארות וכו' סתמום פלשתים וימלאום עפר יש לרמז ג"כ כנ"ל לבטל עלילות אויבינו עלינו כי אנו רק אוהבי המסחר ומשא ומתן ושונאי העבודה הקשה בשדה בזיעת אפינו להוציא לחם מן הארץ ומצינו לשון קנאה על התעוררות והתלהבות לדבר מה (אנאייפערן) לזה אמר ויהי לו מקנה צאן וכו' כל אלו הנצרכים לעבודת הארץ לאכרים לפולחים ולבוקעים ויקנאו אותו פלשתים המה ע"י תלונתם שישראל אינו רוצה בעבודת האדמה הלהיבוהו לזה להיות איש שדה למען הסר ממנו עקשות פיהם ולזות שפתותיהם והוסיף לאמר וכל הבארות המה מעיינות הפרנסה שהיו לו מן קדמת דנא סתמום פלשתים עד לאחת שלא נשארה לו רק עבודת האדמה וזהו וימלאום עפר שרק העפר לחמו נשאר ורק האדמה תתן לו את פריה בעבדו אותה ביד חרוצים:

ויריבו רועי גרר וכו' כי אם אנו שואלים מהו המקור החכזב אשר יקיר מימיו המרים המאררים בשנאת או"ה לישראל המה יתנכלו לאמר כי לנו בושת הפנים על אשר אנו אוהבים המותרות והלוקסוס וגם דרכינו כלוזיי ותרמית ורמיי' מנת חלקינו ע"כ הם רודפי' אותנו בלי מחשך אבל השקר שבימינם נראה מזה שהרי גם הצדיקים והתמימים שבינינו אשר גם המה המלאכים הרעים בע"כ יענו ויאמרו עליהם שאין בהם נפתל ועקש וגם חיים בחיי צער בפת במלח ומים במשורה ולא יוכלו לבוא עליהם בטענה הנ"ל בכ"ז כשיגיע ר"ל עת לרדוף גם עליהם הצדיקים והישרים תעבור חרב השנאה וגם הם לא יצאו מן הכלל ישראל ובע"כ שאין שום סבה אמתית לשנאתם רק תכלית שנאה ישנאנו שהשנאה בעצמה היא תכלית ולא אמצעי למען הטיב מעללינו ורק שנאה חנם על לא חמס בכפינו הוא בעוכרינו וזהו ויריבו רועי גרר המה שונאינו הרוצים לרוע בשבט ברזל אותנו הגרים בארץ לא לנו לא רק בשביל מותרות ולוקסיס אשר לא ירצה בעיניהם כ"א גם לנו המים שהוא הדבר היותר הכרחי גם את זה רוצים לגזול מאתנו ומזה מוכח שמקור שנאתם לא בשביל רוע מדתינו כ"א ויקרא שם הבאר עשק שהבאר אשר היא מקור שנאתם רק עסק וערעור שאו כפירש"י שרוצים לריב אתנו על לא דבר ולמרר את חיינו ועוד ראיי' כי התעסקו עמו הצדיק ולא הרע לא מהם מעודו ובכ"ז רבו עמו ובע"כ שרק רצונם במריבה ועסק היא סבת שנאתם:

עוד יש לרמז עפמ"ש חז"ל לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על תורה שבע"פ שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי עמך ברית כי התורה שבכתב הפקר היא לכל באי עולם ונכתבה בשבעים לשון לעם ועם כלשונו ורק תורה שבע"פ לנו לישראל מורשה כמ"ש אכתוב לו רבי תורתי אם הי' הקב"ה כותב גם תורה שבע"פ שהיא מרובה מתורה שבכתב אז כמו זר נחשבו ולא היה יתרון לישראל על או"הע כי גם הם ידעו ויבינו פשוטו של מקרא אבל לירד לעומק העיון והפלפול ע"י המדות שהתורה נדרשת בהם וללון בעומקה של הלכה לשדד עמקים ולפרק הרים רק לישראל ניתנה ולא לב"נ כמ"ש ומשפטים בל ידעום לשפוט במאזני השכל והתבונה להבין עמקי אמרי בינה רק לנו שהתורה נחלת יעקב לנו מורשה הכח והחיל וע"ז נאמר טובה חכמה עם נחלה שרק לבנ"י שהתוה"ק להם נחלת אבות המה יחכמו לשדד אדמתו ולהוציא ממנה פרחים וציצים כאחז"ל שהפלפול ניתן מתחלה רק למשה רבינו וטוב עין הוא יבורך שנהג טובת עין ונתנה לישראל וזהו הרמז ויחפרו עבדי יצחק בנחל היא תוה"ק אשר היא ליצחק נחלה שפרה לו וימצאו שם מים חיים הם למוצאיהם כי טובה חכמה עם נחלה ויריבו רועי גרר לאמר לנו המים כי גם להם התורה אשר ניתנה במדבר שהוא מקום הפקר ולדעתם גם הם חלקם בה וידועים ד' הט"ז שע"כ אנו מברכים לעסוק בדברי תורה כי עסק נקרא העיון והפלפול והוא עיקר לימוד התורה שנצטווינו ע"כ ויקרא שם הבאר עשק שרק לזה יקרא באר ומקור לא אכזב כי התעשקו עמו בפלפול ועיון ואחרי שלאו"ה משפט הפלפול בל ידעו ולא יבינו אין להם הצדקה לומר לנו המים כ"א רק לישראל ניתנה ולא לבני נח:

וי"ל בזה מ"ש פ' ואתחנן ושמרתם ועשיתם פירש"י זו משנה כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון וכו' ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה כי י"ל הסבה להנ"ל שאף המלומדים שבחכמי או"ה מ"מ אין להם ידיעת הפלפול ומו"מ של הלכה להבין דבר מתוך דבר הוא משום שנאמר וכל העם רואים את הקולות שהיו רואים את הנשמע כי הדבר הנראה לעינים הוא חרות וחקוק יותר על לוח הלב מדבר אשר רק לשמע אוזן ישמע כמ"ש גדולה ראייה משמיעה ע"כ לישראל היתה התוה"ק כ"כ חרותה על לוח לבם כאלו לא לבד ששמעו את הקולות כ"א גם ראו בעיניהם אבל באו"ה היה להיפך שאף מה שרואים בעיניהם בחכמת התורה אינו אלא רק כשמיעה ולא כראייה ע"כ אין לאל ידם להבין דבר מתוך דבר וז"ש ושמרתם זו משנה רק אתם ישראל תוכלו לשנות ולשנן בד"ת כי היא חכמתכם ובינתכם רק אתם תוכלו להבין דבר מתוך דבר על אשר אתם ראיתם את אשר דברתי עמכם אבל "לעיני העמים אשר ישמעון" תחת אשר אתם ראיתם את הנשמע בהם להיפוך אף מה שראו בעיניהם אינו דומה אלא לשמיעה בעלמא ע"כ רק אתם עם חכם ונבון להבין דבר מתוך דבר:

וירא אליו ד' בלילה ההוא, עפמ"ש בלוח ארז שמות כי הצדיק נקרא שם הקב"ה עליו אבל כשיקרא רק בשם אלקי אבותיו אות הוא שהוא בעצמו אינו כדאי והוא לו לפגם ולפחיתות שלא יקרא עליו שם ד' כ"א אלקי אבותיו עיי"ש ע"כ כשא"ל הקב"ה ליצחק אנכי ד' אלקי אביך דמשמע מיניה שרק זכות אבותיו עומד לימינו לסמכו ולא זכות עצמו נתיירא שהוא בשפל המדרגה לפני די אלקיו ע"כ כדי להפיס דעתו א"ל הקב"ה אל תירא כי אתך אנכי באמת אתה ראוי בעצמך שאקרא בשם אלקיך ומה שאמרתי אנכי אלקי אביך הוא להרבות זכות זרעך כמ"ש ואף את בריתי יצחק וכו' שפירשו המפר' לומר שכל א' מהאבות הקדושים כדאי שזכותו יגן עלינו ע"כ אמרתי אנכי אלקי אברהם אביך כדי והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי שגם זכות א"א יעמוד להם:

ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי וכו', כי קשה מאוד לאדם ששונא לאיש אחד והוא מוכרח אח"כ לבוא אליו להתחנן לפניו שיטיב עמו ע"כ אמר להם יצחק מה פשעכם וחטאתכם עד שנגזר עליכם בעוון פשעיכם שבכל שנאתכם אלי אתם מוכרחים להתרפס והשיבו לו כי באמת ישראל הם לברכה בכל מקומות מושבותיהם נברכו בו כל גויי הארץ והברכה מצויי' לרגלם ובכ"ז משנאתם עלינו המה בוטים כמדקרות חרב שישראל תם לאלה ולקללם להם כי ימוצו לשד הארץ אף שיודעים היטב שאין הדבר כן בכ"ז יכחשו לנו אויבינו וע"ז ראויים הם לעונש גדול כזה על אשר נגד ידיעתם האמת השנאה כובשת את השורה וישורו עלינו בעין רעה וזהו ראה ראינו כי ד' עמך ובכל אשר תפנה לא רק את עצמך תצליח כ"א גם את העם אשר אתה בקרבו תחליץ דשן עצמותיו ואם בכ"ז אמרנו תתי נא אלה בינותינו שאתה לאלה ולקללה בינינו ע"כ לגודל פשעינו נגזר עלינו שעל אפינו וחמתינו מוכרחי' אנו לבקש ולהתחנן אליך:

עוד י"ל עפמ"ש לעיל לפ' אלקים עמך בכל אשר אתה עושה ועתה השבעה ליה שמי שהוא במעלה רמה כ"כ עד שאין צריך לעשות מאומה בפועל ידיו ובכ"ז ד' יברכהו בלי שום השתדלותו אדם כזה נאמן בדברו וא"צ לשבועה כי דיבורו לבד אלים כשבועה חמורה אבל הוא חשב שא"א אינו כ"כ במעלה נשגבה שלא יצטרך לעשות מאומה ובכ"ז יברכהו ד' כ"א אלקים רק עמך בכל אשר אתה עושה אבל בלא מעשה לא ע"כ אין אני סומך על דיבורך אם לא שתשבע וה"נ קאמר ראינו כי ד' עמך רק אם אתה עושה דבר מה אז אלקים עמך אבל אם אתה יושב ובטל אין אתה מבורך א"כ צריך אתה לשבועה שיאמנו דבריך ע"כ תהי נא אלה וכו':

אם תעשה עמנו רעה וכו' וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום אתה עתה ברוך ד' - עפ"י מה שפ' בפ' ויצא ויברך אתהם וילך וישב לבן למקומו ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים כי כל זמן שהרשע בצוותא חדא עם הצדיק גם הצדיק לא יכול לאחוז דרכו בקדש כמ"ש בהתחברך לרשע פרץ ד' את מעשיך ונא' פעמיו ירחץ בדם הרשע שע"י דם הרשע אם נשפך אז פעמיו של הצדיק ג"כ יטהרו ויזכו כי חברת המרעי' תמנענו שלא יכול לבוא לתכלית השלימות ע"כ אם הרשע עוזב את הצדיק ויפרד מעליו יציאה זו עושה רושם ואות לטובה שיאחז צדיק דרכו בקדש אין שטן ואין פגע רע וכמו שאז"ל שכל זמן שהי' ישראל נזופים לא שרתה עליהם שכינה כ"ב אף שמלאך ד' חונה סביב ליראיו בכ"ז ב"ז שהרשע לא סר מאהל הצדיק לא יראו לו מלאכי אלקים אשר לא יראו רק לצדיק בתכלית השלימות וזהו ויברך אתהם מה היתה להם לברכה שלימה וישב לבן למקומו ועזב אותם ונתפרדה חבורתם כי ע"כ שנפרד ממנו וילך יעקב לדרכו בקדש כמאז ומקדם בטרם התחבר אליו לבן וזכה שפגע וראה מלאכי אלקים מה שלא זכה כל עת היות לבן עמו וז"ש כאן ועשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום שטובה גדולה עשינו עמך ששלחונך מאתנו כי כ"ז היותך אתנו לא חלה עליך ברכת ד' בשלימות ורק עתה אחרי הפרדך מאתנו אתה עתה ברוך ד' ולא כ"ז היותך אתנו: ויקרא את עשו בנו הגדול ויאמר אליו בני ויאמר הנני - עפמ"ש לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה כי שרי פירושו שאינה שרה כשהיא בפני עצמה רק עבור שאשת אברהם היא עולה עמו אבל שרה שהיא שרה אף בפני עצמה בלי צירוף אל בעלה הגדול ה"נ אמר יצחק לעשו שע"כ נקרא שמו גדול במעלה בשביל שהוא בניו של יצחק וזהו ויאמר אליו בני בשביל שבני אתה בשמך יקראוך גדול אבל הוא ברום לבבו השיב לא כן אבי כ"א הנני אף בפ"ע כשאני לעצמי אני הגדול:

הביאה לי ציד במסורה שבבע"הט הביאה למוסר לבך - עפ"י מ"ש בפ' שירה שדות אומרים ד' בחכמה יסד ארץ ופירשתי שמזה שאדם יגע וטרח בעבודת השדה נקח מוסר אם לחיי גוף כך לחיי נשמה להחיות את נפשו לעולם על אחס כו"כ יעמול האדם ולא יחוס על טרחתו עבור החכמה שהיא יסוד הארץ ואמרו רז"ל כי יצוד ציד חיה לימדך שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה עיין כלי יקר וע"כ ציוה יצחק לצוד ציד ויטרח בהזמנת מזון הגוף כדי שעי"ז יביא למוסר לבו לעמול ולעבוד עבור הנפש:

קום נא שבה, במדרש רבה בשביל שאמר יעקב קום נא שבה יצא ממנו משה רבינו שאמר קומה ד' ויפוצו אויביך עפמ"ש בסל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצונו מפני רצונך שאם האדם עושה נגד טבעו לקיים רצון קונו אז הקב"ה גמולו ישלם לו שגם הוא משדד הטבע לצרכו ועד"ז פי' בלוח ארז מאז"ל החום ראה וינוס מה ראה וינס ויצא החוצה, שבשביל שיוסף נלחם נגד יצרו וינס החוצה הקב"ה שדד לזרעו את טבע הים וינס מפני בני ישראל ע"כ אחרי ידע יעקב ביצחק אביו שמטבעו הוא אוהב את עשו א"ל קומה ממקומך הטבעי ובטל רצונך מפני רצון קונך השונא לרשע ועי"כ שידד הקב"ה את הטבע לבנו ואמר מרע"ה קומה ד' ממקומך הטבעי שמדרך הטבע צריך ללחום את אויביו בשער עדי יכבשו אבל אתה ד' קומה ויפוצו אויביך וינוסו בלי שום מלחמה:

אנכי עשו בכורך עשיתי כאשר דברת אלי קום נא שבה וכו'- כי בספורנו כ' סאה ששאל יצחק מטעמים שידע בעשו שאינו ראוי לברכה רק ע"י שיעסוק במצות כיבוד אב יהא מוכשר לקבל (והוא ע"ד ואראך ערום ועריה ונתן להם מצות פסח ומילה) אבל מיעקב שידע שהוא ראוי לברכה לא ישאל מטעמים אבל הוא בענוותנותו אמר אני כמו עשו בכורך ורק אחרי אשר עשיתי את אשר דברת אלי וקיימתי מצות כיבוד אב רק עי"כ מאכל מצידי למען תברכני נפשך:

וירח את ריח בגדיו ובמד"ר "ריח בוגדיו ובמסור' שבבע"הט "יירח ד' את ריח הניחוח" עפמ"ש באו"הח בקרא ויקרא את עשו שע"כ רצה יצחק לברך את עשו כי חשב שברכתו תעשה אות לטובה שעל ידה יחזור למוטב ואפשר שז"ש להלן ואברכהו בשביל זה שגם ברוך יהיה שלעתיד יהי' ראו' לברכה ע"י טוב מעלליו ותום דרכוו. - ובמעשה ד' כ' שע"כ נאמר בקרבנות ריח ניחוח שמורה על דבר העתיד לביא והריחו מרחוק כמו כל מיני בשמים כ"כ החוטא מקריב קרבנו להורות נתן בזה שלימים יצרו יהי' לאיש אחר אף שבעת עדיין חוטא הוא והנה השדה אשר יריח הוא ג"כ מורה על פרי תבואות שיביא לעתיד כי בעת אשר השדה יתן ריחו עדן לא נגמרה התבואה כ"א אות היא על העתיד להביא ברכה אל הבית לא כן השושנה בעת תתן ריחה כבר נגמר גידולה וזהו הכוונה שיצחק בדעתי שעשו עומד לפניו אף שעדיין אינו ראוי לברכה מפני רוע מעלליו בכ"ז היה כוונתו כנ"ל שע"י ברכת אביו גם ברוך יהי' לעתיד מוכשר וראוי לקבל ברכת ע"כ וירח את ריח בגדיו ובוגדיו ראה מרחוק שיצמח תושי' ע"י ברכתו ויאמר ראה ריח בני כריח השדה שהוא ג"כ אות על העתיד ולזה מייתי המסורה וירח את ריח הניחוח שהכוונה ג"כ כנ"ל:

וי"ל בזה מ"ש פ' פנחס את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו אחרי שכל מזון יקרא לחם יאמר ד' את קרבני הוא לחמי הוא המזון לנפש אשר ממנו יולד לעתיד אש ההתלהבות לעבוד את ה' וע"כ הוא ריח ניחוחי כנ"ל בשם מעשה די ואע"ג שהחוטא בעת יקריב קרבנו עודנו רחוק מדי בכ"ז ד' רואה את הנולד שעוד יבוא מועד שהרחוק יהי' קרוב לד' וזהו תשמרו להקריב אלי במועדו בעתו ובזמנו:

ובמדרש מלמד שהראה לו הקב"ה את ביה"מק בנוי וחרב ובנוי ריח בני הרי בנוי כריח שדה הרי חרב כמד"א ציון שדה תחרש אשר ברכו ד' בנוי ומשוכלל לעתיד לבא שנא' כי שם ציוה ד' את הברכה חיים עד העולם כי מקדש ד' כוננו ידיך וכ"ז שישראל בדעתם שע"י מעשיהם עומד על תלו ולא ד' יבנה ביתם אז שוא עמלו בוניו בו אבל מקדש העתיד ידעו ויבינו כי רק בונה ירושלים ד' והוא יכוננהו עליון ולא יתלו קיומו במעשה עצמם ע"כ יעמד חי וקים כל הימים וזהו כריח שדה אם דומה להם כשדה אשר רק ע"י עבודתה ועמל האדם יתן פרי תנובה קרי חרב אבל אם ידעו ויבינו אשר ברכו ד' שרק ברכת ד' תעמידנו על תלו אז כי שם ציוה ד' את הברכה אז חיים עד העולם ויעמוד נכון מן העולם עד העולם. - ואפשר להעמיס זה בדברי רז"ל שאברהם קרא הר ויצחק שדה ויעקב בית ואמר הקב"ה חייך שאני קורא אותו על שמך בשם בית - כי לעלות אל ההר צריך עמל ויגיעה וגם להוציא לחם מן הארץ שהשדה יתן פריו צריך לעבדה ולשמרה אבל לשבת בית א"צ לעמל כ"א רק ד' איוה למושב לו ע"כ קרא הקב"ה את המקדש על שם זה: ראה ריח בני כריח השדה וכו' ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ- ולעשו אמר הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל היפך הסדר כי לכל אדם צריך להיות לו עו"הז ועו"הב רק שאצל הצדיקים העו"הב הוא העיקר ועו"הז רק טפל וברשעי' להיפוך והנה השדה מבורך עיקר ברכתו שיהיו בני אדם נתונים הימנו וימלאו אסמיהם בר ולחם ויתר שאת לו שעוד יתן ריחו לענג נפש אבל הריח הוא רק הטפל ותוספת מרובה על עיקר הברכה ע"כ א"ל כזה תראה וכן תעשה כמו שריח השדה אינו רק טפל וכן עיקר ברכתך יהי' אשר ציוה ד' חיים עד העולם חיי עד ע"כ הראש והראשון יהי' לך ויתן לך מטול השמים הוא טל אורות נוליך טל של ברכה לח"י עו"הב ולטפל גם משמני הארץ אבל גבי עשו העיקר והראשון משמני הארץ מושביך לאכול מפריה ולשבוע מטובה רק אח"ז לטפל יהי' גם מטל השמים: ויתן לך האלקים מטל השמים ובמד"ר הה"ד שרשו פתוח עלי מים וטל ילין קצורו בשביל שיעקב אבינו עסק בתורה שנמשלה למים ע"כ זכה לברכת הטל עפמ"ש בחי' כ"ס בשם הח"ס לפי מאז"ל לא הוי ידעי רבנן מאי השלך על ד' יהבך עד דאתי האי טועי' ואמר שקול יהבך ושדי גמלאי כי הת"ח שאינם עוסקי' במלאכה אשר עליה תחול ברכת ד' לא ידעו האיך יוכלו לבטוח ולהשליך יהבם על ד' אם אין להם מקום אשר תחול עליו הברכה עד דאתי האי טעיי' סוחר ורוכל שהוא בבחינת זבלון והוא מחזיקו באמר לו שקול משאך עלי ואני אשא ואני אסבול וכ"כ בלוח אח ראה שברכת הטל מורה על ברכה מן השמים ואין איש רואה בעת בואה כמו שהטל יורד בלילה בעת אשר בני אדם שוכבים על מטותם ומה שהתורה נמשלה למים אז"ל שיורדת ממקום גבוה למקום נמוך כ"כ התורה לא בעשירי בעלי הון עמדתה כ"א אצל עניים כמ"ש ז"ל אקרא דיזל מים מדליו והזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה וז"ש בשביל שיעקב עסק בתורה שנמשלה למים שהולכת ממקום גבוה למקום נמוך כ"כ היא רק אצל העניים משכן כבודה כמ"ש רז"ל שאמרה התורה סן חלקי בשבט של עוני שנאמר תכין בטובתך לעני אלקים ע"כ לא ידע על מה יחול ברכתו כיון שאינו עושה מאומה ע"כ נתברך בטל שיבוא עליו ברכת שמים מעל אף אם לא יראה החוצה ע"י מה בא לו השפע ועוד זאת כי על הגשם אמרו רז"ל אין לך כל טפה שיורדת מלמעלה שאין עולה כנגדה טפה מלמטה והוא רוח על העוסק במלאכה שיברך ד' אותו בכל אשר יעשה וע"י ההכנה מלמטה תורק עליו ברכה מגבהי מרומים אבל הטל אינו בא רק מן השמים ממעל ולא מן הארץ מתחת כ"כ הת"ח תחול עליו ברכת שמים אף אם יושב ובטל רק תורתו אומנתו:

יעבדוך עמים וכו' הוה גביר לאחיך עפ"י הידוע כי אין נביא לעירו ורוב פעמים בני העיר לא יתנו כבוד ופאר לבן עירם עדי יראו שממרחק יביאו לו פאר וכבוד וירוממוהו על אז גם הם יבואו לעטרו בעטרת תפארת וז"ש מתחלה יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים ורק אח"כ אם הרחוקים כבר קרבוך בזרוע אז גם לאחיך בני עירך ואותך תהי' להם לגביר ואדון ואפשר להעמיס כן בכוונת המסורה שבבע"הט "ולשלג יאמר הוה ארץ" כמו שהשלג לא יפעול לרוות את הארץ רק אחר זרחה עליו השמש ונמס והי' למים כן לא יכבדוך בני עמך רק אחרי תזרח עליך השמש והאירה תבל מכבודך: עוד י"ל דברי המסורה הנ"ל כי כשאדם עולה לגדולה עד שיקרא בשם גביר ובעל בעמיו אינו רשאי להרחיק את עצמו מאחיו העניים ולהיות גביר רק לצורך עצמו ולהרבות כבוד ביתו כ"א במקום גדולתו אתה צריך למצוא ענוותנותו להיות להם למחסה ולמסתור נגד הקמים עליהם כמו שעשו והצליחו גבירי עמינו בכל הימים וגם לרוות אותם ולהשקותם מהברכה אשר בירכו ד' וכן עשו אצילי עמינו אשר שמם לשם ולתפארת והנה השלג יש לו שני תועליות האלה שביום קרה. וקפאון הוא מכסה את האדמה ומגין על הזרעים שבתוכה שלא יקפאו וכחם השמש ונמס השלג אז מחזה גם הוא יורה את הארץ והולידה והצמיחה וז"ש הוה גביר אבל לא לך לבדך כ"א לאחיך להנאתם ולטובתם ובמה יועיל לטובתם כמו כי לשלג יאמר הוה ארץ שהוא למחסה ולמסתור וגם להשקותם מנחל עדנו כן יהי' הגביר כפלים לתושיה להגן ולרוות:

בא אחיך במרמה ויקח ברכתך במסורה שבבע"הט "על עמך ברכתך סלה" עפ"י מ"ש בלוח ארז פרשתינו שאם הי' יעקב מתברך מיצחק שלא ע"י ערמה ותחבולה כ"א הי' מברך אותו בכוונה גמורה אז הי' לו ליעקב רוב טובה ולא הי' יכול לעמוד לפני ד' חי כל הימים בעבודת הבורא כי וישמן ישרון ויבעט כמ"ש חז"ל השפעת להם רוב טובה אינם יכולים לקבל ע"כ הסיב בעל הסבות שיתחלף גוף בגוף ויחשוב יצחק בלבו על עשו בשעה שבירך את יעקב ועי"כ לא היתה ברכת עוה"ז בשלימות כ"כ ולא יבעוט מרוב טובה וז"ש ע"י שבא אחיך רק במרמה ובחכמה ואין ברכת עוה"ז כ"כ בשלימות וע"י שלא יהי' לו השפע במדה מרובה כ"כ על עמך ברכתך סלה ולא ימוט לעולם:

ועל חרבך תחיה ואת אחיד תעבור וכו' כי יצחק ידע שמתחלה ובפרט כל זמן שיצחק אביו עודנו חי אם גם שעל חרבו יחי' בכ"ז יעבוד גם את ד' עכ"פ לפנים וזהו ועל חרבך תחיה ובכ"ז את ועם אחיך תעבוד גם אתה את ד' אבל ידעתי שברבות היום תרד מטה מטה ופרקת עלו של יעקב והוא עול מלכות שמים שנטל יעקב עליו תפרוק מעליך:

והיית לקהל עמים ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך וכו' כי הגרים לא נטלו חלק בארץ לזה אמר אף שתהי' לקהל עמים שיספרו ויקהלו אליך עמים רבים להסתופף תחת כנפי השכינה בכ"ז לרשתך את ארץ מגוריך רק לך ולזרעך יהי' ואין לזרים חלק ונחלה אתך:

תוכן העניינים

לוח ארז החדש על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה