אור ברסלב
לוח ארז החדש על התורה החדש על פרשת קרח

לוח ארז החדש על התורה· רבי יצחק קונשטאט

החדש על פרשת קרח

החדש על פרשת בהעלותך

במד"ר ויקח קרח הה"ד אח נפשע מקרית עוז זהו קרח שפשע בתורה שנקראת עוז שנאמר ד' עוז לעמו יתן ומדנים כבריח ארמון ולא הי' יודע שבע"ד שלו משה ואהרן קשים כבריח מה בריח אינו זז כך משה ואהרן הא דקאמר נפשע בלשון נפעל ולא פשע ועוד שכינה את התוה"ק בשם עוז ולא בשם אחר י"ל עפמ"ש ז"ל זכה נעשית לו סם חיים לא זכה סם המות הרי שתוה"ק חרב פיפיות בידה שמי שאינו עוסק בה לשמה לא לבד שאינה מרומה על את העוסק בה כ"א תוסיף להורידו לבאר שחת ר"ל כמו אחר שיצא לתרבות רעה ועיין לעיל פ' שלח שכ' שע"כ נקראת ג"כ אבן כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימינו ויוסיף דעת ויוסיף מכאוב וע"כ י"ל שנקראת ג"כ בשם עוז כי כמו שאז"ל עזין שבאומות ישראל כ"כ התורה מטבעה להרים לב העוסק בה בגאוה ובוז ורק למיימינים בה ועוסקים לשמה מהעז יצא מתוק והנה קרח ת"ח גדול הי' כמשז"ל מנושאי הארון אלא שלא היתה בו יראת שמים א"כ היא נעשית לו סמא דמותא כי הי' לו ביותר משמיני שבשמינית מהגאוה ולא הי' לו תבלין היראה למתק ע"כ הוא הי' אח אשר נפשע ונעשה פושע ע"י התורה שנקראת עוז על אשר היא עזה להרים לב העוסק בה ורק למי שיראתו חתילתו הוא יגבה לבו בדרכי ד' לא כן למשמאילים בה ועוד לו כפלים לתושיה להתיש כחו של קרח שאם הי' מתגאה נגד אדם פחות הי' לו קצת התנצלות שהתורה בעוכרו אבל נגד מ"ר שנא' בו ותחסרהו מעט מאלקים שהשיג מ"ט שערי בינה והוא הסגיר היכל התורה שלא יכנס בו אחר פנימה כמוהו ע"כ הוא נמשל כבריח ארמון אשר יסגר ורק מ"ר בכחו הי' לפתחו ואחרי שמשה ואהרן גדולים הימנו הי' לו בכל גווני להכניע מפניהם וזהו מדנים כבריח ארמון:

עוד י"ל עפמ"ש כי כל העדה כלם קדושים שאינם צריכים לרב ומורה כי כלם ידעו את ד' למגדלם ועד קטנם ע"כ הלביש טליתות שכלן תכלת ואמר שפוטרים מציצית לכוונה הנ"ל. ובלו"א ואתחנן צ"ז כ' לפ' מ"ש ושמרתם ועשיתם אותם שאף שכלנו יודעים את התורה וכדת מה לעשות מעשה המצוה מ"מ לימוד התורה בעצמה מצוה ופי' קשרם על אצבעותיך אף שאצבעותיך כבר נקשר בהם התורה וכלי המעשה כבר ידעון מה לעשות בכ"ז החיוב כתבם על לוח לבך ובלו"א תרומה פי' מ"ש ד' עוז לעמו יתן שהעוז והגבורה המה רק אמצעים להגיע על ידם לתכלית המבוקש ולא התכלית בעצמו ובזה טעה קרח כיון שהתורה נקראת עוז שע"י ובאמצעותה יגיע לכלל מעשה כמ"ש שהלימוד מביא לידי מעשה ואחרי שישראל בעת ההיא לדעתו כבר הגיעו לתכלית אין מן הצורך לרב ומורה להורותם וזהו שפשע ונפשע ע"י שהתורה נקראת עוז אבל עוד בזאת טעה שאם גם כבר כלנו יודעים את התורה מ"מ צריכים אנו לרעיי' מהימנא למען ישאר כן לנצח ולא ירופפו עמודי התורה בימים הבאים ולמען לא תמוש התורה מפי צאצאינו צריכים אנו בכל עת למורה לצדקה אשר יעמוד על המשמר למחות בעים רוחו נגד פורצי פרץ וכמו שאם מעמידים בנין חזק ומשוכלל אשר עומד על תלו עושים עוד בריחים ודלתים לחזק אותו כ"כ משה ואהרן אף בדור דעה ההוא היו דומים לבריחים להבריח משערי התורה כל המתקוממים עליה:

שם רב לכם כי כל העדה כלם קדושים עפמ"ש ז"ל כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל ואחרי שכל גדולתו מקורה מקדושת ישראל א"כ אין לו להתנשא עליהם אחרי שהם עמוד התווך אשר משה ואהרן נשענים עליהם וזהו רב לכם רק אז אתם רב וגדול כי כמו אם כל העדה קדושים א"כ מדוע תתנשאו: שם קרואי מועד ע"ד צחות י"ל עפמ"ד בש"ע או"ח סי' קל"ו דבשבת ויו"ט קורים לתורה הנשיאים ופרנסי העדה ובפרט ביו"ט המנהג לקרות רק היותר חשובים וז"ש קרואי מועד הנקראים לתורה ביום מועד. עוד י"ל עפמ"ש דור דור ודורשיו כי לכל עת ועונה כפי הצטרכות האומה לפי מעמדה יש לה ראשים ומנהיגים לפי ערכה כמו שאומרים יעדע צייט האט איהרען מאן ע"כ שלא תאמר שלא היו אנשי השם רק בדור שאינו רבתי בדעות אבל בדור דעה שבמדבר לא היו ראויי' לאיצטלא ע"כ אמר קרואי מועד ותרגום אונקלס מערעי זימנא שגם לפי הזמן הנאורה הם היו ראויים לנשיאים:

שם בדמש"א הביא פליאה כששמע ד"ה כי כל העדה כלם קדושים אמר ארוממך ד' כי דליתני הכוונה כפשוט אחרי ששמע ד"ה שמעלתם שכלם קדושים הביאה אותם לידי מחלוקה ואיבוד נפשות אמר ארוממך כי דליתני ורוממתני אבל הגדולה לא הביאני לידי גאות ולא היתה הגבהתי השפלתי:

שם וישמע משה ויפול על פניו ודז"ל מלמד שחשדוהו באשת איש א"ל עפמ"ש בתפארת ישראל במשנה דסוף קידושין שמ"ר ע"ה צורת פניו ומראיתו ענתה בו שהוא רוע המזג ובעל תאונה אלא שהוא בצדקתו כבש את יצרו עיי"ש ולפי"ז שזה שמ"ר נחשד בעיניהם כרועה זונות ח"ו הוא בשביל שהכרת פניו ענתה בו ומראה פניו דומים לאיש הדמים וזהו וישמע ויבין משה מדעתו שמה שנפל בעיני ישראל לחשדו לבעל עבירה ח"ו הסיבה היתה על חפניו' על שתואר פניו ענתה בו לרעה והוא שינה אותו לטובה:

שם כי כל העדה כלם קדושים וכו' עפמ"ש בלו"א הברכה לפרש אשר קדש ידיד מבטן וכו' ותוכן דברי שמי שכלו קדוש לד' ואין לו שום תאוה לא יאות לו שכר אבל בכ"ז לא יקופח שכרו אחרי שכלו קדש ממילא יבוא על שכרו ליהנות מזיו השכינה כי הוא שב אל מקורו ומחצבתו ואחרי שאז"ל כ"מ שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה ע"כ טען קרח שאינהו עדיפים מיני' כי כל העדה כלם קדושים כלומר יש להם יצר סוכן וצריכים לגדרים וסייגים עד שיבואו לכלל קדושה שבתוכם ובקרבם יהי' ד' אבל אתם בגדר מלאכים אשר אינכם צריכים לגדר וא"כ מדוע תתנשאו וע"ז השיב להם מ"ר נהי דא"צ לכבוש תאותו מ"מ שלו גדול משלהם כי ואת הקדוש והקריב אליו מי שהוא קדוש כ"כ א"צ לשכר אלא מעצמו ישוב הקדוש אל מקור מחצבתו: שם בקר ויודע ד' את אשר לו וכו' עפמ"ש ויהיו ידיו אמונה עד בא השמש ופירשתי שבעוה"ז אין אנו רואים את כבוד ד' בעיני בשר אשר לנו כ"א העיקר הוא האמונה להאמין בד' אבל לע"ל וראה כל בשר ותחזינה עינינו בעת בוא השמש לזרוח לנו אור יקרות וקפאון וזהו בקר בעת אשר תזרח השמש לא עבות אז לא נצטרך להסתפק באמונה כ"א ד' יודע ויודיע לבני אדם אשר לו המה יבואו לידי ברירה עד שכאו"א יראה עליו באצבע והנה הקדושים הפורשים א"ע לגמרי מחיי עוה"ז יראם הקב"ה כי לא טוב עשו בעמיו לסגף א"ע ולעכור שארם כ"א ואת הקדוש כזה שלא עשה כלום להנאתו ולטובתו אותו יקריב אליו אל עצמו ובשרו שגם את גופו הי' לו לזכור לטובה אבל אותם בנ"א שעשו להיפך שכל שבתם ומנגינתם לא הי' רק לצורך גופם ובשרם אבל אין אלקים נגד עיניהם יהפוך ד' להם רוח נכון ולב חדש שיפנו קדימה נגד ד' פניהם וזהו ואת אשר יבחר "בו" כלומר שבחר רק בו בעצמו ובגופו את זה יקריב אליו אל הקב"ה שישא עיניו גם אל הקב"ה וזהו ואת הקדוש ופרוש ולא זכר א"ע ובשרו יקריב אליו אל עצמו ובשרו ואת אשר יבחר רק בו ובעצמו יקריב אליו אל הקב"ה:

עוד י"ל בשנדקדק שמתחלה אמר והקריב אליו בעבר וסיים בעתיד יקריב אליו ונ' שטענ' קרח ועדתו הלא היתה על שניטלה העבודה מהבכורים שהיתה בחזקתן וניתנה ללוים עיין רמב"ן ומה שעשה ה' דין י"ל דהטע' אחרי שהבכורים היו בסכנת מות ביום הכות ד' את כל בכורי מצרים ותמיד סכנה זו מרחפת עליהן ע"כ לא היתה עבודתן עבודה תמה שלימה ורצויי' רק לש"ש כ"א עבדו את עבודתם או מיראה שלא תאונה עליהם רעות מכת הבכורות או שיעבדו עכ"פ להודות לד' אשר פדם ממות שהי' מעותד לבוא אליהם ובין כך ובין כך אין זו עבודה הרצויי' לפני השם שלא תהי' מחמת יראה או תודה כ"א רק לעשות רצונו בלי תערובת מחשבה אחרת ע"כ בחר בשבט לוי שהם לא היו אסירי תודה וגם מורה לא עלה על ראשם כ"א עבודתם תהי' זכה וברורה בלי שום תערובת פנוי' אחרת אשר לא תרצה וז"ש בקר ויודע ד' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו כלומר ע"ע בעבר עבדוה הבכורים ואף שמחשבתם היתה גם עם הקדוש ב"ה מ"מ הצטרף בזה גם מחשב' לצורך עצמו או יראה או תודה וזהו את אשר לו לעצמו ועם הקדוש שני המחשבות התערבו יחד זהו אשר הקריב אליו עד עתה אבל מכאן ולהלן בחרתי בלוי' שלא יעבדו בשיתוף מחשבות הנ"ל כ"א את אשר יבחר רק בו בהק"ב ולא תהי' לו שום פנוי' אחרת רק לעבוד אותו ית"ש ולא ממורא או תודה זהו שיקריב אליו לעתיד. וז"ש פ' במדבר "ואני הנה לקחתי את הלוים תחת כל בכור וכו' והיו לי הלוים" הכונה כנ"ל שע"כ בחרתי בלוי' שהם יהיו לי רק לשמי ולא לשם ד"א וסיים כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור מאדם ועד בהמה כדז"ל אדם הדומה לבהמה ואחרי שהבכורים הי' להם מורא ממכת בכורות ע"כ גם בכ"א הדומי' לבהמה הקדישו א"ע לעבודה מחמת יראה וזהו מאדם ועד בהמה הקדשתי אותם לי אבל רצון השי"ת שלי יהיו רק לי לשמי לבדי ולא ממורא או מתודה נאם ד':

עוד י"ל עפמ"ש בשם כוזרי ור"ן שע"כ לא הצריכה התורה לכתוב שכר הרוחני שיזכו בה בעוה"ב כי הנבואה המצוי' בינינו תוכיח שאם כבר בהיות הנפש קשורה בגוף תזכה בדביקות הרוחני העליון עאכו"כ שתזכה לזה אחרי הפרדה מגוף העכור אשר עומד כמחיצה המפסקת בינה לבין השכינה עיי' מלאה קטרת בדרוש לשמע אות ו' ולפי"ז י"ל שז"ש "וגם בך יאמינו לעולם" כלומר שעל ידך שרואים ישראל שפא"פ אדבר עמך בעודך בחיים חייתך ק"ו לאח"מ ע"כ ע"י נביאתך יאמינו ויתחזקו באמונתם שהאדם חי לעולם וזוכה לראות פני השכינה ואז"ל האומר אין תחה"מ מן התורה אין לו חלק לעוה"ב ולפי"ז יטעמו ד' האומרים עדת קרח אין להם חלק לעוה"ב והוא חיי הנשמות לחזות בנועם ד' שכיון שהם כפרו בנבואת מ"ר ולא הי' להם המופת הזה על חיי עוה"ב שלא קיימו וגם בך יאמינו שהאדם חי לעולם ע"כ לא זכו להיות מנוחלי עוה"ב וז"ש בקר הוא לע"ל בקר לא עבות אז יודע ד' ע"י שאת אשר לו ואת הקדוש מי שהקדיש חייו לעבודתו ית"ש והוא הנביא כבר זכה לזה בעודו בחיים והקריב אליו מכבר שנתדבק לשכינה על אחת כמה וכמה שאת אשר יבחר בו יקריב אליו לעתיד בארצות החיים בעת אשר לא יהי' הגוף למסך מבדיל:

שם והי' האיש אשר יבחר בו הוא הקדוש רב לכם בני לוי עפמ"ש ז"ל אפי' ריש גורגתנא מן שמי' מוקמי' לי' וכ"כ שז"ש קדוש קדוש וכו' מלא כל הארץ כבודו פי' שקדושיתו לא כקדושתינו לפרוש מן העולם כ"א להיפך הקב"ה פורש א"ע מעצמו כביכול לנהוג את העולם כלו בכבודו ע"כ אמר האיש אשר יבחר בו הוא הקדוש ב"ה שמלא כל הארץ כבודו להושיב מלכים לכסא האיש אשר יבחר בו הקב"ה הוא יהי' רב וראש לכם בני לוי והי' האיש הוא נושא המאמר ורב לכם נשיא המאמר האיש אשר יבחר ד' הוא יהי' לרב לכם:

שם המעט מכם כי הבדיל ד' וכו' ובקשתם גם כהונה ובמסור' שבבעה"ט ובקשתם משם את ד' כי אחרי שא"ל הרודף אחרי הכבוד הכבוד בורח הימנו א"כ מן הראוי שמכאן ולהלן שרדפו אחרי כבוד הכהונה ידחו אף מן הלוי' שהחזיקו בה אבל עפמ"ש בשלה"ק לפ' מ"ש החטאים האלו בנפשותם שכונתם לא היתה בשביל הכבוד כ"א נפשם חשקה בעבודה לש"ש לא היו בכלל רודפי אחר הכבוד ונשארו לוי' במעמדם הקודם וז"ש המעט היטיב לכם ד' שהרי ויקרב אותך ואת אחיך בני לוי גם מכאן והלאה אף שהי' מן הראוי לדחות אתכם מן הלוי' שהרי ובקשתם גם כהונה ואתם רודפים אחרי הכבוד ונתנה המסור' הטעם הנ"ל שלא נדחו בשביל שלא רדפו אחרי הכבוד כ"א כונתם לש"ש ובקשתם משם את ד' אלקיך:

שם המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר וכו' העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה כי נחלקו אם עדיף מי שאין לו יצה"ר כלל או עדיף מי שהוא נלחם תמיד נגד יצרו וכובשו והנה בארץ זבת חלב ודבש אשר הגוף נהנה ממנו יש ליצה"ר מקום לגרות משא"כ במדבר ארץ לא זרועה ואין נחמד נגד עיניהם אין מקום ליצה"ר להסית כמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם עיין לו"א והנה מי שנתמנה פרנס על הצבור ונעשה נשיא יצרו ג"כ מתגבר עליו כמ"ש כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו והמלחמה נגד יצרו תכבד עליו אכפה יותר יותר מקודם שנתמנה ואין עדיף מי שאין לו מלחמת היצר ולבו חלל בקרבו ממי שצריך להרגיז תמיד היצ"ט על יצה"ר א"כ שררה כזו אינה שררה באמת כ"א עבדות אבל אי כובש עדיף אז הנשיאות הוא נשיאות ממש ואף שצריך ללחום ביותר עם יצרו הגדול בהתמנות הלא טוב לו המלחמה וזהו התכת הכתובים המעט כי העליתנו המיעוט הוא אצליכם כי העליתנו מארץ זחו"ד להמיתנו במדבר בודאי אצליכם עליי' תקרא לבוא ממקום זחו"ד ששם היצר שולט בכל עזו ותקפו אל ארץ מדבר ושממה אשר אין ליצה"ר במה להסית וכיון שכן שאתם סוברים שזו עליי' ולא ירידה במה שאינו צריך ללחום עוד במדבר נגד יצה"ר כי שלם עדיף מכוסף א"כ אם אתם מקבלים עליכם התמנות ונשיאות ויהי' היצה"ר מתגר' בכם ביתר שאת לא תקרא בשם שררה כ"א רק השתרר בהתפעל פועל דמיוני כאלו אתם שרים אבל לפי האמת תהיו עבדים ליצרכם ותצטרכו למלחמה כבידה שלא ימשול העבד בכם אבל אנו אין כן עמנו אנו בדעתינו שכובש עדיף מלבו חלל ע"כ אם לעיני האנשים ההם תנקר שתסיר מנגד עינינו כל חמדת עין שלא נתור אחרי עינינו לא כדעתכם שזו עליי' הלא כ"א לא נעלה אצלינו תקרא זאת בשם ירודה כי אצלינו הלוחם את יצרו עדיף:

שם העיני האנשים ההם תנקר ובמסור' שבבעה"ט העיני בשר לך עפמ"ש הר"מ במורה לפ' מ"ש ותפקחנה עיני שניהם שלא לבד עיניהם הגשמי' נפקחו כ"א גם עיניהם השכלים ונ' שז"ש "כי עין בעין יראו בשוב ד' ציון שלא לבד השכל ישיג לע"ל את השם בגדלו כ"א גם הגוף יזכה לזה כמ"ש וראה כל בשר יחדיו כי פי ד' דבר וזהו עין בעין עין הגופני ועין השכלי שניהם יחזו בנועם ד' והנה קרח ועדתו חשדו את מ"ר שרוצה להשרותם ולכחותם במדבר כבהמה בבקעה כאלו עינים להם ולא יראו ואם לא הי' להם רק עיני בשר אולי היה ביכלתו להוליכם שולל ולטוח מראות עיניהם אבל אחרי שיש להם גם עין שכלי לא ילכו אחריו וזהו העיני האנשים ההם תנקר כאלו לא היו להם עינים הרק עיני בשר לנו הלא גם עיני השכל לנו והוא לא ישמע לקולכם:

שם ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך היו לפני ד' אתה והם ואהרן מחר קחו איש מחתתו כי מ"ר חשב שיחזרו בתשובה כפירש"י אקרא דבקר ויודע ד' ואחרי שבמקום שבע"ת עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד א"כ יהיו הם הבעלי תשובה במדרגה יותר גדולה מאהרן הצדיק מתחלתו וכ' לעיל שלח בקרא דככם כגר יהי' לפני ד' שרק אצל השי"ת הבע"ת חביב יותר מצדיק מעיקרו אבל אצל בנ"א הצדיק מעיקרו יותר נחשב ופי' ומאזין תרועה ואין דומה לך ע"כ אמר להם שלפני ד' אם תחזרו בתשובה אז תהיו אתה והם קודמים במעלה ואחריכם יבוא אהרן והטעם שבע"ת חשוב כ"כ הוא מפני הניגוד כיתרון האור מן החשך וע"כ נותנים בקטרת גם החלבנה שריחו רע שע"י ההיפוך יוכר ביותר ערך הסממנים הטובים ויוסיף ערכם לעומת החלבנה המבאיש ע"כ אמר להם לראייה שאתה והם הבע"ת יוקדמו לאהרן שהרי קחו איש מחתו ושימו עליהן קטרת שבו החלבנה וממנו תקחו לידע שהבעל תשובה אשר הרים א"ע מבירא עמיקתא לאיגרא רמה קודם במעלה לצ"ג: שם ויקהל עליהם קרח את כל העדה פתח אה"מ וירא כבוד ד' אל כל העם עפמ"ש רש"י פ' חקת ויקהילו את הקהל על פני הסלע שהחזיק מועט את המרובה ה"נ אמר שכל הקהל כלו מצאו מקום לרווחה בפתח אוה"מ ועי"ז ראו את כבוד ד' שבכחו להעמיד אותם אף על מקום אשר לא יכול אותם: עוד י"ל עפמ"ש כי כל העדה כלם קדושים ופירש"י כלכם שמעו מפי הגבורה א"כ רצה מ"ר להחניף לישראל באמרו להם שאין למ"ר יתר שאת מהם כי גם הם ראו בכבוד ד' כמוהו איש לא נעדר ועי"כ פתה אותם ויסיתם בחנפי לעגי מעוג וזהו ויקהל עליהם את כל העדה כפירש"י שנתפתו כלם וע"י מה פתה אותם ע"י שאמר להם וירא כבוד ד' אל כל העדה שלכלם נראה ד' בכבודו ולא רק למ"ר לבדו:

שם הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע ובמסורה שבבעה"ט איך היו לשמה כרגע ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלקי הרוחות לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף ודקדק באוה"ח שאמר תקצוף בלשון עתיד וי"ל ע"ד שכ' רמב"ן שדרך מבקשי רחמים שיקלו החטא מעל העם ויתלו אותו על היחיד הגורם וי"ל שרצה מ"ר להקל מעליהם העונש גם עד"ז עפמ"ש בלו"א נצבים שלום יהי' לי וכו' למען ספות הרווה את הצמאה שע"י שכל ישראל ערבים זב"ז יקל העונש מעל החוטא כי משא הקשה לא' נוחה לרבים ע"כ בקש מ"ר שיהיו כל ישראל ערבים בעון קרח ובזה יקל עונשם אבל אחרי שהטעם של ערבות הוא כמ"ש ז"ל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה נתפש וכ"ז שייך במי שחוטא לאט לאט נופל ממדרגתו אז שייך ערבות שהיה להוכיח בעת רואם כי נופל הוא אבל מי שמוחזק לצדיק גמור ולא ראינו בו שמץ דופי ופתאום בפעם א' בין לילה נהפך מאוהב ד' לאויב ולא הי' שום זמן ועידן להוכיחו כי דרכו הי' דרך הישר וז"ש לו הקב"ה הבדלו מתוך העדה אל יעלה על דעתכם שאצרף אתכם עמהם משום ערבות ועי"כ יקל עונשם לא כן כ"א ואכלה אותם לבדם והטעם כרגע וביארה המסורה איך היו לשמה כרגע שרק בשעה חדא נעשו לשמה ופקו פיליליה להיות מורדים ופושעים ואין כאן ערבות אבל באמת כ' הפוסקים ביו"ד סימן א' כמו דבמקוה החסר אמרי' חסר ואתאי כ"כ במומר א"א שבפעם א' כעשה מומר כ"א גם מאז ומקדם דאיגלי בהתי' כבר הי' סורו רע והנה אם האדם לא הי' לו רוח מבין דבר מתוך דבר הי' מקום לדברי השי"ת שאחרי שנעשו לשמה כרגע אין כאן ערבות אבל מ"ר טען א' אלקי הרוחות לכל בשר אחרי שנתת לכל בשר ודם לב מבין ורוח דעת ובינה ויש מקום בראש להבין ולהשכיל אם יראה את חבירו תועה בדרך והי' לו למחות בידו ע"כ ידעתי שגם לעתיד האיש א' יחטא אם רק בדעתו לחטוא לעתיד הרוח המבין יבין את זאת ואם אינו מוחה בידו אז ועל כל העדה תקצוף משום ערבות ע"כ גם לקרח ועדתו ערוב עבדך לטובתם שיקל עונשם:

עוד י"ל עפמ"ש בנפול אויבך אל תשמח וכו' פן יראה ד' ורע בעיניו וכו' וראיתי מי שפי' כי הקב"ה העמיד לכל אדם אוהבים ושונאים ושניהם לטובתו האוהב נגלית טובתו וגם ע"י האויב נצמח לו טובה כמ"ש מאויבי תחכמני אחרי שהוא משגיח על כל צעדיו בעינא פקיחא ואם יראה שהוא זז אף זוז כ"ש מדרך הישר יגדיל עליו המדור' ויצעק עליו חמס עי"כ ישמר ויזהר וז"ש ד' לי בעוזרי שאוהבי ועוזרי בודאי הם לי לטובתי אבל אני אראה אף בשונאי שהם שליחא דרחמנא למען לא אלוז מדרך נכוחה ואם יראה הקב"ה שהאדם השלים א"ע כ"כ עד שאין מן הצורך לשומרו ע"י אויביו אז הוא מפיל אויביו לפניו אחרי שאין לו עוד צורך בהם אבל אם הוא שמח במפלת אויביו מה שהוא מדה רעה לשמוח לאד והוא לאות שאינו נקי עדיין ממדות פחותות אז יראה ד' שהוא צריך עוד לאויבים ללמדו דעת ע"כ הוא מקים לו עוד הפעם אויבים לטובתו וזהו בנפול אויבך אל תשמח פן יראה ד' שאין אתה עדיין מניקה ממדות פחותות אז ישיב מעליו אפו ואחרי נפילת האויב תהי' לו תקומה מחדש ע"כ כששמע משה רבינו שקרח אויבו יפול לשחת חייתו לא שמח לאידו למפלת אויבו כ"א ויפלו על פניהם נצטערו על מפלתו באמרם בלבם אל אלקי הרוחות לכל בשר אחרי שהקב"ה מעמיד אצל כל בשר שני רוחות רוח האוהב ורוח השונא והם יעמדו על ימינו למען לא יסור מדרך הישר ואם ישמחו למפלת אויביהם ועוד בהם המדה המגונה לשמוח בתקלת חביריהם אז השם יעורר מחדש את רוח האויב כנ"ל:

שם אם כמות כל האדם וכו' כי אז"ל שהקב"ה חס על כבוד הצדיק יותר מעל כבודו ית"ש ולקמן אכתוב שמ"ש חיים שאולה מרמז למ"ד יש להם חלק עוה"ב וזהו שיחיו עוד אחרי שבאו לשאול ולא ימותו רק בגוף ולא בנפש כי היא תשאר חי' לנצח וז"ש אם כמות "כל" האדם היינו כלם הגוף והנפש יכרתו אז נראה שלא ד' שלחני שלא בכבוד המקום פגעו כ"א בכבודי והקב"ה חס על כבודי ע"כ כל האדם גוף ונפש יחדיו יכלו אבל אם בריאה יברא ד' וירדו "חיים שאולה" שיחיו אף בשאול תחתיה כי לא כלו ימותו רק הגוף יכלה ונשמתם לא תכלה ואין העונש קשה כ"כ אז תדעו כי נאצו האנשים האלה את ד' ולא אותי ע"כ ד' ברחמיו רק את הגוף יכלה והנפש תחיי' אף בשאול ותחת:

וי"ל עוד שעל פי מדת הדין נוטה שיכלו בגוף ונפש ורק מדה"ר יחוס על נפשם שתשאר חי כמו שלמדו שיש להם חלק לעוה"ב מקרא ד' מוריד שאול ויעל והוא מדת הרחמים ע"כ אמר אם כמות אכל' האדם בגוף ונפש ימותו אז לא ד' מדת הרחמים שלחני כ"א מדת הדין אבל אם ירדו חיים שאולה שיחיו אף בשאול אז תדעו כי נאצו את ד' מדה"ר והוא ברחמיו חס על נפשותיהם וי"ל שז"ש להלן בפרשה וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל" כי למ"ד יש להם חלק לעוה"ב י"ל התנצלותם הוא אחרי שיצרם סוכן בם ובשרם וארציותם הוא בעוכרם ועלובה העיסה שהנחתום מעיד עליה כי יצר לב האדם רע מנעוריו וגם הקב"ה מתחרט ע"ז שברא יצה"ר כאז"ל וגם מרידתם לא עשתה רושם לדורות הבאים כי אדרבא יראו ויפחדו לעשות כמוהם פן תבלעם הארץ כמ"ש ולא יהי' כקרח ועדתו ע"ב אף שנענשו על חטאם בעוה"ז כפרה אדמתם עליהם ונשמתם תשאר צרור' בצרור החיים וז"ש וירדו וכו' חיים שאולה שגם שבשאול ישאר בחיים חיי נשמתם והטעם ותכס עליהם הארץ ארציותם וגשמיותם הי' להם לכסות עינים ועוד שהרי מרידתם לא עשתה רושם לדורות שהרי ויאבדו מתוך הקהל שזכורם אבד לנצח כי כל ישראל נסו מלמרוד בשביל קולם:

עוד י"ל כי מה שלקי בגופם ובממונם אף דקי"ל בדרבה מיני' עיין רמב"ן י"ל מפני שהיו צדיקים גמורים גדולי המעלה וחטאו בכפלים ע"כ לקו גם בכפלים והנה אדם בינוני אינו מת רק פעם זו בעת אשר לקברות יובל אבל הצדיקים הגמורים אף שכבר שבו לעפרם בכ"ז אחרי שחסרונם נרגש בכל עת ובכל שעה ע"כ מתו עוד הפעם בעת אשר יורגש חסרונם כמ"ש לעיל בבני אהרן בקרבתם לפני ד' אף שכבר נקרבו אל ד' ונשמתם עלתה למעלה בכ"ז וימותו עוד הפעם וע"ז נאמר ג"כ ומצדיקי הרבים כככבים לעולם ועד עיין לו"א לזה אמר ע"כ ירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה ולקו בגופם וממונם בשביל שותכס עליהם הארץ אחר שכבר שבו לעפרם והארץ כסתה את גויתם בכ"ז עתו עוד הפעם ויאבדו מתוך הקהל ע"כ לפו' גמלא שיחנא:

שם ותבקע האדמה אשר תחתיהם כי האדם הוא למעלה מצומח דומם וחי אבל אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות והרשעים האלו היו עוד גרועים מבהמה וצומח ולא היו רק למעלה מדומם אבל צומח וחי טוב מהם ומהמונם ועיין מ"ש ברזל וכחושת מנעליך ע"כ נבקעה הארץ אשר תחתיהם שרק היא היתה תחתיהם ולמטה מהם ולא היתה רק מדרגה א' בין האדם והדומם כי הצומח והחי לא הי' מפסיק בהדרגה בינם לבין האדמה:

שם ולא יהי' כקרח ועדתו כאשר דכר ד' ביד משה לו כי עיקר המחלוקת על החכמים נולדה ע"י תור' שבע"פ ע"י שרואים שהרשות ניתנה להם לקיים ולעקור כפי הנראה בעיניהם מזה יצא שורש פורה ראש ולענה לכפור ח"ו בנצחית התורה באמרם אם התורה חק ולא יעבור דבר צוה לאלף דור אף החכמים שבדור לא היו רשאים לעשות תקנות חדשות ולעיל פ' שלח כ' כל אשר דבר ד' ביד משה רומז על תשבע"פ והם הטפחיים והלוחות שנשארו ביד משה ע"כ אמר שמפני זה צריך לעשות זכר לדורות שלא יחלקו על רבם כקרח ועדתו משום אשר דבר ד' ביד משה היא התורה שבע"פ בידו לדרוש ולהוסיף ע"כ צריך להזהיר את הדורות הבאים שלא יבואו לחלוק:

עוד י"ל כי לכאורה לא היה צריך לזכרון ולאזהרה שלא יחלקו על רבם שהרי בכל עת אשר יבואו אל הקדש לעורר מדנים עליו יעשה ד' משפט וכליון חרוץ בהם כמו שעשה לקרח ועדתו אלא שרק מ"ר שכל מעשה ידיו היו לש"ש ואף אם עסק בצרכי גופו ועצמו בכל דרכיו ידע את ד' הוא הי' כדאי לעשות עבורו נסים ונפלאות גדולות לשנות את הטבע אבל לימים יוצרו לא יהי' הראש וראשון במדרגה גדולה כ"כ עד שהחולק עליו ומבעט בו ידון לשחת לנצח וז"ש שע"כ הוצרך לזכרון לדורות למען לא יקרב איש זר כי לעתיד לא יהי' כקרח ועדתו שתבלעם הארץ חיים כי רק מ"ר הוא ראוי לכך שכל מעשיו הגופנים ג"כ לש"ש וזהו כאשר דבר ד' ביד משה לו' אם הוא הי' עושה דבר בידיו לו ולצורכו בכל מעשה ידיו אף שיהיו לצורך עצמו וגופו בכ"ז דבר ד' ורוחו שפיך על כל מפעליו מה שלא יהי' כן בדורות הבאים:

שם לעיל ואכלה אותם כרגע במסורה שבבעה"ט איך היו לשמה כרגע כי לכאורה טוב לאדם שימות מיתה פתאומים כאשר בא עתו ולא יתהפך על משכבו בחליו ודומה למיתת נשיקה ע"כ י"ל מי שחטא ימים שנים הרבה כמו שהאריך ימים ברשעתו כן יושב לו כגמולו על ראשו להתהפך על ערש דוי ימים רבים אבל מי שחי' חיי אושר ורק פתאום נכנס בו רוח שטות לחטוא לזה יקלו לו חבלי מיתתו וימות פתאום ואחרי שעדת קרח מתחלה צדיקים היו ורק פתאום נהפכו מאוהב לאויב ע"כ אמר השם שלא ישכבו למעצבה על ערש דוי ימים רבים כ"א אכלה אותם כרגע בהרף עין ימותו ונתנה המסורה הטעם כי היו לשמה כרגע ולא חטאו ימים רבים אבל אחרי שנאמר תוסיף רוחם יגועון שבעת האדם חולה על מטתו יש לאל ידו לחזור בתשובה שלימה ולהתחרט על עונותיו כמ"ש יבוא שלום ינוחו על משכבותם שע"י שנח על משכבו מטרדת הזמן בעת חלה את חליו עי"כ יבוא בשלום אל ארצות החיים כמ"ש ויתחזק ישראל וישב על המטה שע"י המטה ששכב בה נתחזק בהרהורי תשובה ע"כ טוב לו לאדם שלא למות פתאום ר"ל כ"א לחלות את חליו ובחלותו ילבש בגדי קדש תשובה ותפלה וצדקה ע"כ כשא"ל הקב"ה למ"ר ואכלה אותם כרגע כנ"ל בקש מ"ר שלא יעשה כן ואין המיתה הפתאומית לטובתם כי אל אלקי הרוחות לכל בשר אחרי שאתה מוסיף רוח דעת ויראת ד' לכל אשר בו רוח חיים כי תוסיף רוחם אם יגועון כמות כל האדם על מטתו עד שבשעת פטיר' יש להם ב' רוחות הרוח אשר מתחלה באפיו ורוח דעת ויראת ד' הנוסף להם בעת ינוחו על משכבותם ע"כ לא תכלם כרגע:

שם ויהי בהקהל העדה על משה ואהרן ויפנו אל המשכן והנה כסהו הענן וירא כבוד ד' כי לכאורה אחרי שמלוא הארץ כבודו אם נבנה לו לשמו ביהמ"ק או ביהכנ"ס מקדש מעט לחילול שמו ח"ו יחשב כי נראה שהקב"ה מצמצם שכינתו ית"ש כמ"ש איזו בית אשר תבנו לי אבל עיקר התכלית של ביהכנ"ס הוא שיהיו שם ישראל כאיש א' חברים באגודה א' כנסי' לש"ש יחדיו יהיו תואמים לפנות לאביהם שבשמים וע"כ נקרא בית הכנסה בשביל שבחוץ זה פונה לכרמו וזה לזיתו אבל בבוא כל ישראל אל הקדש פנימה כל פינות שהם פונים אינם אלא לימין עזו של הקב"ה ואם ישיגו את התכלית הזה ע"י ביהכנ"ס לא יהי' כבודו ית' מחולל אבל אם מקום המשפט שמה הרשע שגם במקום המקדש רוח הקנאה והשנאה תעורר מדנים ולא ישיגו את התכלית המבוקש על ידו אז לא לבד שאין כאן כבוד השם כ"א אדרבה חילול כבודו כי איזו בית אשר תבנו לי והנה במדבר היו ג"כ אנשים שסברו שהשי"ת צמצם שכינתו א"כ לדעתם הי' המשכן חילול כבודו ית' ובראותם מחלוקת קרח ועדתו והבינו שלא השיגו את התכלית הנרצה שע"י מקום כינוסם תהא אהבה ואחוה שוררת ביניהם ע"כ כסהו הענן לאהל מועד כאלו לא הי' בעולם ולהורות נתן להם בזה שאם לא ישיגו את התכלית המבוקש האחדות והשלום אז טוב לו שלא יהי' כלל וז"ש ויהי בהקהל העדה על משה ואהרן ולא השיגו את השלום אז ויפנו אל אוה"מ ויכסהו הענן כאלו לא הי' כלל בעולם ומזה ראו עין בעין שאין בנין המקדש שיצמצם הקב"ה שכונתו בתוכו כי אם תכליתו לתווך השלום ע"י ושוב אין כאן חילול כבודו ית' בבנינו וירא כבוד ד' שנראה להם שכבודו הגדול במקומו מונח ואין בנין המשכן ח"ו חילול כבודו ית"ש וז"ש "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך למען בית אלקינו אבקשה טוב לך" כלומר הן לטובתכם שתהיו אחים ורעים אבקשה מכם שיהא השלום שורר בכם וגם למען בית אלקינו שלא יהי' הבית אשר תבנו לשמי כחילול כבודו ע"ד איזו בית אשר תבנו לי גם עבור זה אבקשה טוב השלום שיהי' בחילך וי"ל בזה ג"כ מ"ש "ביום השמיני עצרת תהי' לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו והקרבתם אשה ריח ניחוח לד'" אחרי שבחדש השביעי המקודש כל ישראל נאספים בבית ד' יותר מכל השנה כלה ע"כ התכלית הנרצה מאסיפות האלו הוא שיהא לכם עצרת מלשון כינוס שתהיו מכונסים כאיש א' ולא מפוזרים ומפורדים ע"י קנאת איש מרעהו אבל רבים אומרים לנפשם שטבעם נוטה לזה שאם יפגם כבודם צריכים לחוס על כבודם ומוכרחים הם להפריע ולהשבית השלום וטוענים אש שלח בעצמותי וירדנה האש הבוער בקרבינו מלידה ומבטן לנקום את נקמתינו ולריב את ריבינו המה בעוכרינו ולא בנו האשם שיש לנו עהרבעפעהל במדה מרובה עד שעל כרחינו צריכים אנו לעמוד נגד הפוגמים בכבודינו אבל כבר אמר התנא הוי עז כנמר וכו' לעשות רצון אביך שבשמים ופי' הב"י שמדת העזות אף שהיא רעה עד מאוד ישתמש בה לצורך קדושה לכלות רשע ולהתם פשע ולעמוד בעזות נגד מורדי אור ע"כ הוא מרמז ביום הח' עצרת תהי' לכם שתהיו בכנסי' א' כנ"ל וגם עצרת שתעצרו ברוחכם מבלי לכעוס ולנקום אם בדעתכם שפוגמים בכבודכם המדומה ושלא תאמר שא"א להפך את טבע האדם ולהעביר על מדותיו והוא מלאכה גדולה וכבידה שאין ביכלתם לעשותה לז"א כל מלאכת עבודה לא תעשו אין כאן עבודה קשה שבמקדש להפך את טבעכם כ"א רק חכמה ואינה מלאכה כי אינו מבקש שתכבו לגמרי את האש הבוער בקרבכם כ"א רק אותה אני מבקש שלא תקריבו אש זרה לפני ד' כ"א תקדשו אותו שתשמשו באותו האש לעשותו שלהבת יה וזהו והקרבתם אשה ריח ניחוח לד' שתשמשו באש ההוא לעבודת הקדש ע"ד הוי עז כנמר:

שם קח את המחתה וכו' והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם וכו' ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל וכו' ויכפר על העם צ"ל שהרי משה צווהו ב' דברים קח את המחתה והשני וכפר עליהם והול"ל כאשר דבר משה לאחר שעשה שני ציוויו שלקח את המחתה וגם כפר עליהם ולמה הפסיק ואמר כאשר דבר משה רק על לקיחת המחתה ולא על כפרתו עליהם וי"ל עפמ"ד ב"ק ס' אין פורענות באה לעולם אלא בשביל הרשעים ואינה מתחלת אלא מן הצדיקי' שנאמר ונאכל גדיש שכבר נאכל עיי"ש והטעם י"ל כמ"ש צדיק נתפס בעוון הדור שהיה לו להוכיח את הרשעים ע"כ הוא נענש תחלה ע"כ אמר מ"ר קח את המחתה וכו' וכפר על העדה המה הגדולים כמ"ש ז"ל עדה זו סנהדרין שהם צריכים כפרה תחלה כי החל הנגף ואין הפורענות מתחיל אלא בצדיקים אבל אהרן חשב שזה אינו רק בצדיקים גדולים הם נתפסים אבל הבינינים אינם אחראי' וערבאין לפרוע מנהון כי דבריהם אחרי שאינם ברום המעלה כ"כ אינם נשמעים והוא חשב א"ע ובני דורו רק כבינינים כמ"ש לעולם יראה אדם א"ע כאלו חציו זכאי ע"כ אמר ויקח אהרן כאשר דבר משה בלקיחת המחתה קיים את דברו אבל לענין הכפרה אמר החל הנגף "בעם" הם הפחותים בהם תתחיל הפורענות ע"כ ויכפר על העם לא כמו שאמר מ"ר על העדה והטעם ויעמוד בין המתים והחיים כי הרשעים בחייהם קרויים מתים והצדיקים נקראים חיים כמ"ש בן איש חי רב פעלים ואהרן חשב א"ע ובני גילו כבינינים וזהו ויעמוד בין החיים הם הצדיקים הגמורים ובין המתים הם הרשעים ולא שתתחיל בהם הפורענות כצדיקים גמורים:

עוד י"ל כי אז"ל כיון שניתנה רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע ואין עוד ביד הקב"ה לעכב וז"ש כי יצא הנגף מלפני ד' כבר יצא כביכול מרשותו וכחו בעת אשר כבר החל הנגף וניתן לו רשות וי"ל הטעם שהמשחית אינו מבחין אחרי שאז"ל שהמלאכים אינם יודעים מחשבות בנ"א ע"כ המה סוברים שאף מי שנראה לפנים כצדיק אולי מחשבות לבו שאינם יודעים אותם רעים וחטאים רק השם היודע מחשבות איש הוא מבחין בין צדיק לרשע אבל אחרי שהנראה כצדיק עכ"פ טוב הוא מרשע העובר בפרהסיא כדאי הוא שיגין עליו מה שהוא עכ"פ בגלוי הוא תם וישר אף שאפשר שאין תוכו כברו וי"ל שע"כ הקטרת שנותנים בו חלבנה שריח רע מכפר לרמז אף שאולי גם הנראה כצדיק אין תוכו כברו מ"מ טוב הוא מחלבנה וז"ש ויתן הקטרת ויכפר על העם ויעמוד בין החיים הם הצדיקים שנקראים חיים ובין המתים שהם הרשעים אשר בחייהם קרויים מתים וע"י הקטרת שיש בו חלבנה הופרש והבדיל בין החיים והמתים כנ"ל. וי"ל בזה משאז"ל "כשעלה מ"ר למרום אמרו מה לילוד אשה בינינו ולבסוף עסק לו מה"מ רז זה דקטרת מכפר, כי מ"ר אף שהי' גדול ורם ומבחר האנשים בכ"ז נגד המלאכים משרתי עליון וכל דייר' ארעא כלא חשיבו ע"כ אמרו מה לילוד אשר עפר יסודו בינינו הרוחנים וכיון שנשמע מזה שמי שהוא בעצמו טוב מאוד כמ"ר מ"מ בהתנגדות אל המלאכים במה נחשב הוא א"כ הה"ד להיפוך מי שהוא רשע בפרהסיא כחלבנה הצדיק בגלוי רם ונשא ממנו ע"כ מסר לו הקטרת והורהו שמכפרת מטעם הניגוד הנ"ל:

עוד י"ל כי באוה"ח דקדק אמאי דסיים קרא וישב אהרן אל משה וכו' והמגפה נעצרה הלא כבר אמר מתחלה ותעצר המגפה וי"ל עפ"י מה שמוכיח הנסיון שבימים אשר שולטי' המגפה ר"ל בארץ אז הפחד והבהלה אשר ייראו האנשים משוד בסתר הוא מכלה יותר מן המגפה עצמה ר"ל ע"כ הרפואה קרובה לבוא אם יחזק לב העם ולא יפול פחד בלבו והוא אם רואים שאנשים חשובים וגדולים מורמים מעם אשר חייהם יקר מאוד אם הם לא יעזבו את מקומם ולא יברחו לחוש מפלט כ"א אדרבה במקום שהסכנה מרחפת ביותר שמה המה יעמדו להפיח רוח אומץ בלב הדואגים ומפחדים כמו שעשו בימינו כמה מלכים ושרים והיו לנס ומופת לרבים כי עי"כ יתחזקו ויתאמצו האנשים ויסור פחד מלבם ע"כ אחרי שאמר משה לאהרן הרומו מתוך העדה והבדלו מהם ועי"ז שיפרשו מהם מורא יעלה על ראשם מחמת המגפה המצוקה כי הפחד יהי' בעוכרם ברואם שפורשים מהם מיראה שלא תדבק בהם המגפה ע"כ אמר מ"ר קח את המחתה והולך אל "תוך העדה" בלי שום פחד ומורא ועי"ז יתחזק לבם ע"כ כאשר ראה העם שעמד בין המתים ובין החיים ולא זע ממקומם ולא פחד שגם בו תחול המחלה המדבקת עי"כ באמת הוסף רוחם כח ואומץ ותעצר המגפה וסיפר הכתוב שלא שב אהרן מתוך העדה כ"ז שהמגפה שלטה כ"א וישב אהרן אל משה רק אחרי והמגפה נעצרה שלא הי' עוד שום מורה ואימתה רק אז שב אבל מתחלה לא קם ולא זע מתוכם:

שם מטה מטה לבית אב במד"ר פ' ויצא אקרא דהפעם אודה את ד' הה"ד מטה מטה לבית אב עיין יטב לב בפרשתינו לחומר הנושא י"ל כי לפעמים כשאדם רואה שכל מעשיו מצליחים ויפק רצון בד' יאמין שהוא כבר שלם ותמים במעשיו ולא יוסיף עוד לעלות מעלה בקודש ע"כ כשראתה לאה שנמלאו כל משאלותי' וחפץ לבה לא השתדלה עוד בהשלמת עצמה כ"א "ותעמוד" מלדת ע"י שעקרה ילדה שבעה לא הלכה עוד מעלה מעלה כ"א נשארת עומדת על מצבה שהי' לדעתה כבר היותר שלם וגם מי שיש לו אבות גדולים וטובים וישען עליהם שזכותם יגין עליו גם הוא עומד בסכנה זו שיחשוב בלבו שא"צ לו להשלים א"ע כי זכות אבותיו תעמוד לו אם גם לא יהי' בתכלית השלימות וזהו מטה מוטה לבית אב שמי שיש לו בית אב נכבד ונשוא לפעמים יהי' לו לזה למטה ומקל חובלים להטותו מן הדרך אשר בו יעלה מעלה וכ"פ המפ' שם במד"ר לשון מטה:

שם ותכל תלונתם מעלי כי עיקר תלונתם היתה כאמרו אתם המתם את עם ד' אף שהקב"ה גזר עליהם להשחית מ"מ הלא הקב"ה גוזר והצדיק בכחו לבטל הגזירה אבל הטעם שלא יכולו באמת לבטל הגזירה הלא כמ"ש לך רד מגדולתך שאם הדור שיחתו כ"כ דרכיהם אז גם צדיקי הדור כופלים ממדרגתם ואין בכחם לבטל את רוע הגזר' וכ"כ כ"פ שזה שהצדיקי' מבטלים גזרת הקב"ה נרמז במ"ש דמות כמראה אדם עליו מלמעלה שהאדם עומד כביכול למעלה וגבוה מכבודו ית"ש ובכחו לבטל גזירתו ע"כ אמר לאות ולזכרון לבני מרי שישראל המרו את ד' ועי"כ גם משה ואהרן נפלו ממדרגתם ותכל תלונתם מעלי' ממה שטוענים שאתם עומדים עלי כמ"ש ויתיצבו על האלקים והי' לכם לבקש "ולא ימותו" אף שגזרתי עליהם מיתה הי' לכם לבטל רוע הגזירה אבל ע"י שהם בני מרי לא הי' בכחכם:

שם הן גווענו אבדנו כלנו אבדנו כל הקרב אל משכן ד' ימות האם תמנו לגווע עפמ"ש הר"מ אשרי האדם שחתמו שנותיו מהרה אם כבר השלים א"ע במיעוט הימים הלא יפה שעה אחת בקורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז עיין בהקדמה לתשו' ח"ס חיו"ד והנה ישראל במדבר לא היו כ"כ במעלה רמה וקשה עליהם המיתה בטרם השלימו א"ע למדי ואז"ל כ"מ שנא' גויעה היא מיתתן של צדיקים וז"ש הן גוענו אבדנו כבר אבדנו המדרגה הגבוה שנזכה לגויעה למיתתן של צדיקים שהם לא מתים רק בגופם אבל נשמתם תעמוד חי וקים בגנזי מרומים לפני ד' ליהנות מזיו השכינה אבל דור המדבר שאז"ל שאין להם חלק לעוה"ב לא רק חלק מהם והוא הגוף יאבד לנצח במיתתם בלא עתם כ"א "כלנו" אבדנו בגוף ונפש יכלו ע"כ אין ברצונם למות והוסיפו לאמר כל הקרב אל משכן ד' שכבר בא אל הקדש פנימה והשלים א"ע לזה אינו מזיק אם ימות אבל אנחנו האם "תמנו" האם כבר תמימים ושלימים אנחנו עד שיאמר עלינו לגווע כמיתתן של צדיקים ע"כ כחי' ולא נמות:

וי"ל בזה מ"ש להלן "אם כמות כל האדם ימותון וכו' לא ד' שלחני וכו' ואם בריאה יברא ד' וירדו חיים שאולה וידעתם כי ניאצו האנשים האלה את די כי במחלוקת התנאים עם עדת קרח יש להם חלק לעוה"ב מסתבר דאם מדת הרחמים דן דינם אז ברוגז רחמים יזכור ודי אם יכלה בהם אבל נשמתם תעמד חי לפני ד' אבל אם מדת הדין שולטת בהם אין תרופה למכתם ויכלו בגוף ונפש וז"ש אם כמות "כל" האדם ימותון הן בגוף הן בנפש כלם יכלו ויאבדו אז לא ד' שהוא מדה"ר שלחני כ"א מדת הדין לא השאיר להם שארית אף לא בנפש אבל אם בריאה יברא ד' וכו' וירדו חיים שאולה שאף שכבר ירדו לשאול תחתיה אבל רק גופם מת אבל נשמתם אף בשאול תחי' לחיי עוה"ב אז וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ד' מדה"ר וברוגז רחום יזכור:

שייך לעיל במדרש שוח"ט ריש תילים אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים אלו בניו של קרח שלא הלכו בעצת אביהם והי' כעץ שתול כיון שנבלעה עדתו של קרח נמצאו בניו כתורן של ספינה שנאמר ויהיו לנס רבי אומר נקרעו כל סביבותיהם ואותו מקום שהי' תחתיהן לא נקרע ונ' עפמ"ד בתנחומא ריש פ' לך לך וילמדנו רבינו אדם מישראל מהו שיקבל עליו עול מלכות שמים כשהוא מהלך ר"א וכו' אמרו אסור לקבל עליו עול מ"ש כשהוא מהלך אלא יעמוד במקום א' ויכוין לבו לשמים באימה וביראה וברתת וכשמתחיל ואהבת רצה מהלך כי האדם אשר הוא בחברת מרעים לא יוכל לעבוד את ד' כחפצו ורצונו ע"כ אמר הקב"ה לא"א לך לך אני פוטר אותך ממצות כיבוד אב ואם ונ' דלירא את השם ושלא לעבור על מצותיו בקום ועשה זהו באפשרית לקיים אף בחברת רשעים כי לא יכלו להכריחו שיעבור בשאט נפש על מצות ד' אשר לא תעשינה אבל לקיים פקודי ד' בקום ועשה באהבה רבה צריך להפרד מן הרשעים כי יבוש ויכלם מפניהם להראות בפומבי לעין כל את אהבתו את ד' וז"ש מהו לקבל עול מ"ש כשהוא מהלך אם צריך האדם מישראל להלך ולהעתיק ממקומו מאגודת מרעים בעת אשר רצונו לקבל עליו עול מ"ש והשיבו שאסור להלך ממקומו כ"א יעמוד במקומו באימה ויראה כי ליראה את ד' מקומו אל ינח כ"א גם באשר הוא שם כל הרוחות הרעות לא יוכלו להזיזו ממקומו ולהכריחו שיעבור בקום ועשה אבל כשמגיע לואהבת לאהוב את ד' ולעבדו בלב שלם בקום ועשה אין ביכלתו בעת אשר רשעים יסבהו כדבורים ע"כ רשאי ומחוייב לעזוב את מקומו וזהו אשר לא הלך ולא עמד בעדת חטאים כ"א ירחיק מהם ומהמונם ובתנאי כ"א בתורת ד' "חפצו" דייקא שברצונו לעבוד את ד' בחפץ ורצון ואהבה וכזה עשו בני קרח שפירשו מאביהם ועי"כ נעשו מופת לרבים שגם בימים ייצרו טוב ויפה הפירוד מן הרשעים ע"כ אמר שנעשו כתורן הספינה שעל ידו יונהג הספינה בלב ים כ"כ הם נהיו לאות לבני מרי לימים הבאים להודיע שצריך להפרד מהרשעים אבל רבי בדעתו שהורו צדקתם בזה שנשארו בין הרשעים האלו ובכ"ז עמדו על נפשם שלא להשחת בלכידותם וזהו שנקרע כל סביבותיהם ואותו מקום שהי' תחתיהם לא נקרע:

שם ואתה ובניך אתך תשאו את עון המקדש ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהנתכם ות"א תסלחון כי אם זר יקרב אל העבודה אשר לא כדת שתים רעות עושה הא' שעובר על מצות השם שאמר וזר לא יקרב ועוד שהוא פוגם בכבוד הכהנים באמרו שכמוהם כמוהו אף שאינו מזרע אהרן בכ"ז לא נגרע גם הוא מערכם ואז"ל עבירות שבין אדם לחבירו אין יוכ"פ מכפר עד שירצה את חבירו ופי' הריא"ף שאף העבירות שבין אדם למקום לא לא יתכפרו כ"ז שיש עליו עבירות שבין אדם לחבירו ולפי"ז ביד הכהנים תלוי כפרת הזר הקרב לעבודה והוא שע"י שימחלו הם על כבודם ואין כאן עוד עביר' שבין אדם לחבירו אז גם ד' הטוב יכפר בעד העביר' שבין אדם למקום וז"ש ואתה ובניך תוכלו לישא ולגרום סליחה וכפרה על עון המקדש שחטא זר הקרב ע"י שאתה ובניך תשאו ותסלחו את עון כהנתכם מה שפגם הזר בכבודכם ועי"כ סר עונו שבין אדם לחבירו וחטאתו יכופר אף מה שבין אדם למקום: שם ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי וכו' לך נתתים למשחה לך ולבניך לחק עולם כי המתנות שניתנו לכהנים אשר אין להם חלק ונחלה בארץ מהם היתה פרנסתם ומקור חייהם אשר בלעדם לא יוכלו להחיות את נפשם אבל הכהן הגדול מאחיו שגדלוהו משל אחיו וצריך שיהי' גדול בחכמה וגם בעושר כאז"ל לו לא היו המתנות למען יהי' לו מזונא רויחא כי לא הי' צריך להם ורק לכבוד ולגדולה נטל חלק בראש ואז"ל חק לישנא דמזוני שנא' הטריפני לחם חקי וז"ש לך הכה"ג נתתים לא להחיות את נפשך כ"א רק למשחה ולגדולה אבל לבניך. אחריך שלא יהי' להם במה להתפרנס להם אני נותן את מתנות כהונה לחק עולם למען יהי' להם חק מזונות עד עולם: שם אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה וכו' דמרומז בזה למאי דנחלקו ר"א וחכמים ספ"ק דבכורות אי בבכור בהמה טמאה אם הפריש ונאבד אם חייב באחריותו וקיי"ל כחכמים דאינו חייב נמצא דלפעמי' בבכור אדם צריך לפדות ולהפריש שני פעמים דהיינו אם נאבד הראשון שחייב באחריות אבל בבהמה טמאה שא"ח באחריות אינו פודה בשום פעם רק פעם א' וז"ש אך פדה תפדה שלפעמים צריך אתה לפדות פדיון אחר פדיון בבכור אדם אבל בבהמה טמאה תפדה רק פעם א' ומדוקדק שבבכור אדם כפל לומר פדה תפדה ובבהמה טמאה ל"א רק פ"א תפדה והוא רמז נכון:

תוכן העניינים

לוח ארז החדש על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה