אור ברסלב
לוח ארז החדש על התורה החדש על פרשת בהעלותך

לוח ארז החדש על התורה· רבי יצחק קונשטאט

החדש על פרשת בהעלותך

החדש על פרשת נשא

אל מול פני המנורה יאירו ז' הנרות במדרש הובא בי"א הה"ד יראו את ד' קדושיו עפמ"ש בספורנו שהרמז שיארו אל מול פני המנורה ז' הנרות הוא שבין העוסקים בחיי עולם והם הימין והן העוסקים בחיי שעה והם השמאל תהי' כונתם להפיק רצון מד' כמז"ל אלמלא עליי' לא מתקיימא אתכליא אבל באמת דבר קשה הוא זה שאף המשמאילים תהיה כונתם לשמים ורק אם שפתי כהן כמו אהרן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפי קדוש עליון כמוהו אפשר להגיע למעלה רמה כזו שאף המשמאלים תהי' כונתם רק לש"ש ע"כ אמר דבר אל אהרן ואמרת אליו דייקא שרק בהעלותך אתה בקדושתך וטהרתך את הנרות תוכל לפעול שאף המשמאילים כנ"ל יאירו אל מול פני המנורה וע"ז אמר ויעש כן אהרן ופירש"י להגיד שבחו של אהרן שזהו שבח שלו שהשתדל להפיח רוח טהרה אף במשמאלים עד שאל מול פני המנורה העלה כל נרותיה ואחרי שראינו מזה גודל פעולת הצדיק מה שיכול לעשות ברוחו הכביר ע"כ אמר יראו את ד' כמו עם ד' אשר תיראו תראו גם קדושיו או כמו שאז"ל את ד' אלקיך לרבות ת"ח ותיראו את הת"ח וגם את קדושיו:

שם וזה מעשה המנורה מקשה וכו' הנה מצינו מעשה ידים שהכונה שהידים הם הפועלים ולא הנפעלים כמו מעשה ד' מה שהשם עושה ועד"ז י"ל שרומז עמ"ש למה נקרא שמו הר סיני שבו ירדה שנאה לאו"ה כי עליך הורגנו כל היום ע"י התורה ישראל סחופי' ודחופי' ונרדפי' מאו"ה ע"כ אחרי שהמנורה רומז לתוה"ק כמ"ש המפו' אמר וזה מעשה המנורה המנורה היא התוה"ק זאת עשתה שמקשה זהב טהור שישראל שנמשלו לזהב טהור נעשה מקשה שמטילים עליהם בקורנס בכשיל וכילפות יהלמון אותם ואפשר שע"ז נתקשה משה כשנאמר לו וזה מעשה המנורה שהי' קשה ורע בעיניו למה על ידי התורה ימשול על ישראל מדת הדין של או"ה כמ"ש כשראה דורו של רע"ק אמר זו תורה וזו שכרה. ועד"ז י"ל מ"ש פ"ק דכתובות גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ דאלו במעשה שמים וארץ כתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ובמעשה צדיקים כתיב מכון לשבתך פעלת ד' מקדש ד' כוננו ידיך" כי הצדיק מבטל מעשה הטבע ותגזר אומר ויקם ואז"ל אקרא דמכון לשבתך שבהמ"ק של מעלה מכוון נגד מקדש של מטה ופי' שקדושתו של הקב"ה תלוי בקדושתן של ישראל ע"כ אמר שמה שהצדיקים עושים הוא גדול יותר ממעשה שו"א הוא הטבע כי הן אמת שידי יסדה ארץ וטפחה שמים אבל מקדש ד' כוננו ידיך שהצדיקים יש לאל ידם לבטל מעשה שמים וארץ:

עוד י"ל כי התורה עמוקה ואין לבוא עד תכליתה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ומדוע עשה ד' ככה ולמה לא הבין דרכה לישראל עד שכאו"א יבין מקומה ולמה צריך יגיעה ועבודה רבה להוציא את הפנינים מגנזי סתריה אבל הטעם הוא כמו שאז"ל נדרים ל"ח שמתחלה לא ניתנה התורה אלא למ"ר ולזרעו והוא נהג בה טובת עין ונתנה לישראל ומסיק הש"ס דהיינו לפלפולא וכיון שמ"ר כתיב בי' ותחסרהו מעט מאלקים שנפתחו לו מ"ט שערי בינה ע"כ לו נגלו כל רזי תוה"ק ואין נסתר מנגד עיניו ולא יפלא ממנו כל דבר ורק לנו חלושי הראות היא עמיקא וטמירה אבל אחרי שלא ניתנה מתחלה אלא לו הלא לפניו נגלו כל תעלומותיה ורש"י פי' מקשה מלשון קישוי ע"כ הרמז וזה מעשה המנורה היא התוה"ק ע"כ היא מקשה עד ירכה ופרחה הן הציצין ופרחין לתורה והוא הפלפול קשה הטעם לזה כמראה אשר הראה ד' את משה שמתחלה רק לו לבדו ניתנה למורשה ואין לאחרים אתו ולו הלא היתה קלה כמות שהיא לפי רוחב בינתו ע"כ כן עשה את המנורה שאנו חלושי הבינה צריכים להתקשות ולייגע עדי נמצא בה מה שבתוכה עמקי חכמתה:

עוד י"ל עפמ"ש כך דרכה של תורה פת במלח תאכל ופי' שרק בתחלת לימודו בעודנו רק על דרכה של תורה ולא הגיע עדיין שעריה צריך לכתת ולייגע א"ע ואם אתה עושה כן שקיימת התורה מעוני סופך לקיימ' מעושר ואז אשריך גם בעוה"ז להתענג בדשן נפשך עיין לעיל וז"ש וזה מעשה המנורה הרומזת לתוה"ק מקשה זהב שצריך האדם לקשות א"ע בכשיל וכילפות החיי צער עד ירכה עד פרחה עד שתציץ ציץ ותגדל פרח עץ התורה עד העת ההיא צריך להיות מקשה אבל מכאן ולהלן אם כבר הפריח בגן ד' וזכה בפריה אז א"צ להיות מקשה כ"א אשריך בעוה"ז ואפשר שע"כ צריך הת"ח לסגף א"ע בתחלה הוא כמו שמ"ר בעת אשר קבל התורה ארבעים יום לחם לא אכל ומים לא שתה כ"כ כל הולך בדרכיו ורוצה לקבל את התוה"ק אינה נקנית לו אלא ביסורי' ובמניעת הנאת הגוף וזהו שסיים ע"כ צריך להיות מקשה עד שיגיע לפרחים וציצין כנ"ל כמראה אשר הראה ד' את משה בעת קבלת התורה שסיגף א"ע כן עשה לדורות את המנורה שאינה נקנית אלא ע"י מקשה. וי"ל בזה מ"ש בפרשתינו והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא הי' וחדל לעשות הפסח (ובמסורה וחדל לעולם). ונכרתה הנפש ההיא כי את קרבן ד' לא הקריב במועדו, כי מי שמקיים את התורה מעוני כדרכה של תורה הנ"ל אף אם יארע שיחטא לפעמים בכ"ז עוד שב ורפא לו כי אחרי שעל יסוד נאמן הוא לימוד התורה מעוני הוצב מתחלה גדולה הבטחת חכז"ל כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימ' מעושר ואף אם טעה לפעמים ונטה מדרך היושר עוד יחזור למקורו הטהור כי ברכת חכז"ל הנ"ל תסייעהו לחזור בתשובה אבל מי שלא הלך בדרכה של תורה הנ"ל מעוני כ"א פנק מנוער עבדו וגופו אם זה יסור מדרך הישר אין לקוות שישוב ורפא לו אחרי שעל יסוד רעוע עמדתו וגם אין לו הבטחת חכז"ל שסופו לקיימ' מעושר וזהו הרמז והאיש אשר הוא טהור גברא ועוסק בתורה אבל ובדרך "הוא דרכה של תורה הנ"ל לא הי' אם הוא יחדל לעשות א' מכל מצות ד' הוסיפה המסורה וחדל לעולם כי אין לצפות שבודאי יחזור בתשובה ע"כ ונכרתה הנפש ההיא לגמרי מעץ החיים והטעם כי הלומד את התורה בדרכה פת במלח והקריב א"ע בתחלתו על מזבח התוה"ק לחיות חיי צער אז סופו לקיימו מעושר אבל מי שלא הלך בדרך הנ"ל ואת קרבן ד' לא הקריב במועדו בעת נעוריו והתחלתו בלימוד שהי' מיועד להקריב א"ע לד' ע"כ אחרי שעל יסוד רעוע בנינו חטאו ישא האיש ההוא גם לעתיד ואין לבטוח שבוודאי ישוב:

שם כמראה אשר הראה ד' את משה כן עשה את המנורה ופירש"י הקב"ה עשאה ונ' עפמ"ש בסוף הפ' אם יהי' נביאכם ד' במראה אליו אתוודע ל"כ עבדי משה במראה ולא בחידות ופי' המפ' שהוא ראה באספקלרי' המאירה כי מי שרואה באספקלרי' שאינו מאירה משני צדדים והוא שפיעגעל אינו רואה את הדבר בעצמו כ"א תמונתו אבל דרך חלון הפתוח משני הצדדים רואה את הדבר בעצמו ולא רק תמונתו עיין הכוה"ק ופי' מלבים והנה אם מ"ר הי' בעצמו עושה את המנורה עפ"י התמונה אשר הראהו ד' הוא עשה כתבניתה וכדמותה אבל אם הקב"ה עשה ונתנה לו להעמידה במשכן אז לא ראה רק את צורתה ותמונתה כ"א ראה אותה בעצמה כמו שהיא וזהו כמראה אשר הראה ד' את משה כמו שרגיל מ"ר לראות מראה ד' בעצם ולא רק תמונתה כי זהו ההבדל שבינו לבין שאר הנביאים כן עשה ד' את המנורה ע"כ ראה את המנורה במראה ובא במראה:

עוד י"ל כי המנורה כלה זהב טהור רומזת על ישראל שצריכים להיות זכים ונקיים כזהב טהור אין בהם סיג ופסולת אבל אחרי שאין צדיק בארץ וכו' ע"כ נתקשה מ"ר לרוב ענותנותו סבור הוא בדעתו שא"א לשום אדם להגיע למדרגה נפלאה כזו להיות כלו זהב טהור בלי סיג ופסולת אבל הקב"ה הראה לבריות ע"י מ"ר בשגם הוא בשר בכ"ז ותחסרהו מעט מאלקים וכלו זהב טהור וכל אדם יכול להיות כמוהו לעלות ברום המעלות והמדות עד שיהי' כלו זהב טהור ע"כ שלא תאמר לא ניתנה תורה למלאכי השרת ולמה הוצרך להיות כלו זך ונקי הלא א"א לבן אדם להגביה א"ע למעלה נשגבה כזו ע"כ אמר כמראה אשר הראה ד' את משה כמו עם משה שהראה לבאי עולם עד היכן יוכל ילוד אשה לעלות מעלה ע"כ כן עשה את המנורה כלו זהב טהור וישתדלו להיות כמשה:

שם והקרבת את הלוים לפני ד' וסמכו את ידיהם על הלוים עפמ"ש כל העולם כלו ניזון בשביל חנינא בני והוא די לו בקב חרובים ופי' בשביל שהוא צדיק גדול כ"כ שמסתפק במועט ע"כ הוא יסוד עולם ובזכותו ניזון העולם וכ"כ הלוים הם המורידים השפע מגבהי מרומים שיתברך על ידיהם מעשיהן של ישראל ע"כ צריכים הם להתקדש ביתר שאת כדי שיהיו ראויי' וכדאי' להוריד השפע ממעל בזכותם וז"ש והקרבת את הלוים לפני ד' שצריך אתה להשתדל לקדש ולטהר את הלוים כדי שיעמדו חי לפני ד' תמיד קרובים לד' בכל קראם אליו. והטעם כי וסמכו בנ"י את ידיהם על הלוים כל עיקר סמיכת ישראל שידיהם יעשו חיל ויצליחו בכל אשר יעשו ע"י ברכת ד' ממעל הוא על הלוים שהמה יורידו שפעת הברכה עליהם ע"כ צריכים הלוים להיות לפני ד' תמיד כדי שתהא סמיכת ישראל עליהם ע"כ צריכים הלוים להיות לפני ד' תמיד כדי שתהא סמיכת ישראל עליהם סמיכה שיש בה ממש: שם קח את הלוים מתוך בנ"י וטהרת אותם לי אחרי שהלוים נבחרו לעבודה בשביל שלא עבדו את העגל י"ל שתוך הוא מלשון תוך ומרמה הנאמר בתילים כמו איש תככים וז"ש קח את הלוים מתוך ומרמה שעשו בנ"י וטהרת אותם בשביל שהם לי ונשארו נאמנים לשמי:

שם ויעשו את הפסח במועדו במסור' תכבד העבודה וכו' ויעשו בה, וכל חכם לב בכם יבוא ויעשו את כל אשר צוה ד' עפמ"ש "שחורה אני ונאוה ובמד"ר שחורה אני בעגל ונאוה בסיני" כי רבים אומרים שאבותינו אשר קבלו את התורה בסיני ולא חשו לעול הכבד שהעמיסה התורה על מקיימי' או שהיו עמא פזיזא ולא ראו את הנולד או שהי' כחם בריא ואולם וכח אבנים עד שלא הרגישו כובד המשא אשר נטלו עליהם אבל בני הדור הזה שהם בני הרגשה ומפונקים וחלושי כח עד שהי' להם דבר ד' למשא כבד לא יוכלו עוד לסבול עול תורה ינתקו מוסרותיה באמרם שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים אבל באמת ממעשה העגל נוכל ללמוד שגם אבותינו הרגישו בגודל הטורח אשר הוטל עליהם ע"י קבלת התורה ע"כ עד שהמלך במסבו נרדו נתן ריחו בכ"ז אח"כ שבו ונחמו על הרעה אשר עשו ומזה נודע שאף שידעו את גודל הקושי לעבוד את ד' בכ"ז הבינו חין ערכן של מצות וחשבו גודל הפסדן נגד שכרן רב טוב הצפון ע"כ ממה שעשו שוב את העגל והשליכו מהם עבותות התוה"ק ואח"כ שבו נודע שלא מחוסר ההבנה והרגשה קבלו את עול תורה וזהו ע"י ששחורה אני במעשה העגל מוכח שכאוה אני בסיני כי בא זה ולימוד על זה שלא בחפזון בלא דעת ולב קבלו את התורה ע"כ גם עלינו לכוף כאגמון תחת עול תורה ומזה הטעם קבל הקב"ה תשובת ישראל אחרי מעשה העגל אף שחטאם הי' כבד מנשוא שעד שהמלך במסבו נרדו נתן ריחו ועפ"י שורת הדין לא הי' מועיל תשובה אבל כיון שנסתעף משחרות מעשה העגל הוכחה וראיי' נאמנה לדורות שגם אבותינו הרגישו בקושי קבלת התורה ובכ"ז קבלוה ע"כ אחרי שמעז יצא מתוק הקב"ה חתר חתירה לקבל תשובתם והנה באוה"ח כ' שע"כ הוצרך הקב"ה כעת לומר שיעשו הפסח במדבר אף שהוא חובת הגוף ואינו תלוי בארץ דסד"א כיון דגבי פסח כתיב וכל בן נכר שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמי' לא יאכל בו והם ע"י מעשה העגל נתנכרו ע"כ צווה להם בכ"ז שיעשו הפסח עיין רמב"ן וספורנו והטעם שבאמת עשו את פסח הוא משום דנתקבלה תשובתם מטעם הנ"ל שנצמח מהעגל טובה לדורות למען ידעו שגם שהבינו גודל עבודת התורה ובכ"ז קבלוה וז"כ המסורה תכבד העבודה על האנשים שעבודת ד' אף שתהי' כבידה וקשה על האנשים בכ"ז ויעשו בה ולא ירפו ממנה בטענות הנ"ל והנה אם היא עבודה קשה ובכ"ז קבלו עליהם את טרחה בכ"ז היו חכמי' הרואי' את הנולד את רב טוב הצפון במעשה המצות ע"כ כל חכם לב בכם יבואו ויעשו את אשר צוה ד' ולא נמהרי לבב כ"א חכמים יודעים את העתיד וע"כ ויעשו בנ"י את הפסח במדבר ולא נחשבו כבן נכר כי תשובתם נתקבלה מטעם הנ"ל: עוד י"ל עפמ"ש בספירנו שהוצרך הקב"ה לצוות על הפסח שלא יפטרו ממנו בשביל שמחת המצוה שקיימו במה שעשו בשמיני למילואים וחנוכת הנשיאים כמו שקרה ענין זה בבית ראשון שספרו רז"ל שביטלו את יוכ"פ בשמחת חנוכת הבית אדז"ל ומה שבאמת חייבם הכתוב י"ל כמ"ש רמב"ן בטעמא שנצטוו לעשות במדבר אף שנאמר תחלה גבי פסח והי' כי תבואו אל הארץ וז"ל כדי שתהי' זכר גאולתם והנסים שנעשו להם ולאבותיהם נעתק להם מן האבות הרואים אותם לבניהם אחריהם לדור אחרון ולא הוציא חוצה לארץ אלא לדורות והנה בטעם דאין מערבים שמחה בשמחה כ' תוס' פ"ק דמ"ק שהוא כמו דאין עושים מצות חבילות שנראה כמשא אשר רוצה לפוטרה מעליו בפעם א' וזהו ויעשו בנ"י את הפסח אף שערבו שמחה בשמחת חנוכת הנשיאים ונראה כאלו תכבד העבודה על האנשים ורוצים להקל מעליהם את המשא בפ"א בכ"ז כדי שכל חכם לב בכם לעתיד יעשו כל אשר צוה ולא ינתק החבל המקשר אבות הרואים את הנסים עם בניהם אחריהם:

עוד י"ל כי אע"ג שמי שהוא בדרך רחוקה פטור מלעשות פסח ראשון מ"מ בודאי צריך לדחוק א"ע ולעשות כל השתדלות האפשרי שיעשה הפסח במועדו בראשון וזהו ויעשו בנ"י את הפסח במועדו בראשון אף שתכבד העבודה עליו שיש לו עסק נחוץ שעבורו צריך להרחיק נדוד בכ"ז ישתדל בכל מאמצי כחו להיות מן הזריזים המקדימים כי כל חכם לבב בכם יבואו ממרחק למען יעשו כאשר צוה ד' במועדו:

שם ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש מה שאמר בלשון יחיד ויהי י"ל לפי שאז"ל שהיו טמאים למת מצוה אחרי שהמלוה לטמאות למתים ולהתעסק במ"מ באהבת אחים יסודה ורק אגודת מרעים שהיו יחדיו באגודה א' בחיים גם במותם לא נפרדו לגמול חסד ואקרא דויחן שם ישראל אז"ל שע"כ נאמר בלשון יחיד שהיו כלם באגדה א' ע"כ אמר ג"כ ויהי אנשים אף שהיו רבים מ"מ חשבו א"ע כאיש א' לטמאות א"ע לאחיהם ורעיהם:

שם והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא הי' ובמסורה ובדרך חטאים לא עמד וחדל לעשות הפסח ונכרתה הנפש ההיא מעמיה כי את קרבן ד' לא הקריב במועדו חטאו ישא האיש ההוא עפמ"ש הג' יעב"ץ בלחם שמים פ"ב דאבות במשנה ועל דאטפת אטפוך עפמז"ל גמורא טבא לא הוי בישא ואם האדם החמיץ אף שבתחלה לא הראה סימני טומאה בכ"ז בוודאי כבר היתה טינא בלבו מאז ומקדם עיי"ש. והנה לפעמים אף שהאדם בעצמו טוב וישר הוא והולך נכוחות אבל אחרי אשר יראה חטאים בדרך ונלכד עמהם לחברה נלכד בשחיתותם ללמוד ממעשיהם הרעים ואם איש כזה אשר יתחבר ויתרועע עם רשעים ולצים ולבסוף גם הוא יליץ ויעזוב דרך הישר ללכת ארחות עקלקלות אינו מוכח שגם מעיקרא כבר היתה טינא בלבו בטרם קלקל את דרכו בפומבי ואיגלי בהתוהו דהא לא השחית מעצמו רק חברת מרעים הרעים היתה בעוכריו ע"כ יש לדון שבטרם התחברו עם הרשעים ובטרם פרץ את מעשהו הי' תם וישר בעצם אבל אדם שלא התחבר לרשעים והם לא' היו במסיתיו ומדיחיו כ"א מעצמו נתן והבאיש את ריחו הטוב זהו לאות שגם מתחלה בעת אשר קיים מצות ד' לא הי' אלא לפנים אבל בקרבו שם ארבו מן קדמת דנא בטרם התגלה עוד משחתו מום בו כי גמור' טבא לא הו' בישא ובע"כ שמעולם לא היתה טובתו שלימה ובאדם כזה אין לצפות שיחזור בתשובה אחרי ששרץ במוחו מאין יבא עזרו משא"כ מי שלא השחית את דרכו על הארץ רק ע"י התחברו לרשעים יש לקוות לתשובתו בעת אשר יעזוב אותם ישוב ורפא לו וז"ש והאיש אשר הוא טהור גברא מתחלתו ולא נראו בו סי' טומאה כ"א עשה וקיים כל מצות ד' ובדרך לא הי' כהוספת האסור' ובדרך חטאים לא עמד שלא התחבר עמהם ובכ"ז לפתע פתאום וחדל לעשות הפסח כי חדל בכ"מ דבר שהיה ע"ע ושוב פסק כמו חדל להיות לשרה אורח כנשים שע"ע קיים את המצות ובפרט מצות פסח החמור' שבכרת ועבר עליו רוח שטות וחדל ופסק מלעשות עוד מכאן ולהלן והוסיפה המסורה וחדל לעולם איש כזה אין לייחל שיחזור מסורו הרע אחרי שלא היתה סיבה חיצונית למשיבתו רק בו ובמה שבתוכו החטא איש כזה לא ישוב לעולם כ"א ונכרתה הנפש ההיא מעץ החיים ולא ישוב עוד לפרוח בין עצי חיי היושר והאושר וספר לנו הכתוב כי את קרבן ד' לא הקריב במועדו גם במועדו ובזמנו בעת אשר לפי הנגלה הקריב קרבן כמו כל ישראל אבל לא הי' קרבן ד' לו ולשמו כ"א רק מצות אנשים מלומדה ע"כ אין לקוות לתשובתו כ"א גם לעתיד חטאו ישא על שכמו האיש ההוא ולא יפרוק אותו מעל שכמו ע"י תשובה. ובמסורה עוד וילך בדרך אביו ובדרך אמו כי כל הדרכים בחזקת סכנה גם לענין מוסרי כ"ז שהבן סומך על שלחן אביו ולומד ממעשיהם הטוב אב לו אבל כשיעזוב בית אבותיו וילך למקום שאין מכירי' אז הסכנה מרחפת עליו להטות אחורו ע"כ נאמר אשרי תמימי דרך שגם בעת הרחק ממקומו ישאר תמים בלי מום ע"כ והאיש אשר הוא טהור ולא נמצא בו שמץ דופי ידוע תדע כי גדל על ברכי אבותיו התמימים ובדרך לא הי' לא הרחיק מהם נדוד ועי"כ וילך בדרך אביו ובדרך אמו אבל אם יעזוב את אבותיו אשר הורוהו וילדוהו בקדושה ובטהרה אז קשה הפרידה לתמימותו אשר בו גידל:

שם ובהאריך הענן על המשכן ימים רבים ושמרו את משמרת ד' ולא יסעו כי ישנם רופאי אליל אשר בדעתם לרפאות את שבר ישראל על נקלה הרדופים מאויביהם ומשונאיהם באמרם שרק עי"ז יחבשו הצולעה ויהפכו אויבי ישראל אוהביו אם נלכה קדימה לרוח העת ונשליך ממנו את עבותות תוה"ק ומוסרות היראה והיינו עמהם לעם א' אססימילאטיאן ואז לא נשמע עוד קול מחרפי' ומגדפים אבל באמת אנו רואים ההיפוך שכשיראל יוסיפו לחלוף מלבושי כבוד אמונתם להתערב בגוים ולעשות כמעשיהם וכ"כ שיוסיפו סרה מאחרי ד' עוד יוסיפו קנאת ושנאת או"ה עליהם כמו שבעינינו אנו רואים שבמדינות הנאורות ההולכות קדימה ופרקו מעליהם עול תורה ומצוה שם הוא מקור מקומו לשנאת האומות עלינו ואדרבא רק אחד היא לנו להמציא מזור ותרופה והוא להחזיק במעוזינו בדגל התוה"ק וכאשר יענו אותנו האו"ה כן נרבה לשמור משמרת ד' כי רק היא חיינו ואורך ימינו וחרב פיפיות נגד שונאינו מנדינו כמ"ש השכם והערב עליהם לביהמ"ד והם כלין וזהו שרמז ובהאריך הענן על המשכן שאם שמי ישראל לבשו קדרות וענני השנאה חופפי' עלינו לא נחשוב בלבינו שע"י שנעזוב לשמור פקודי ד' ונלך בחקות הגוים גם קנאתם ושנאתם תאבד וכשחר נכון מוצאינו כ"א אדרבא בעת אשר עכן יסובבנו נזהר בזהירות יתירה ושמרו משמרת ד' נחזיק ולא נרפה בעץ החיים אבל לא יסעו ללכת קדמה בדעתם שעי"ז הענן המחשיך עיניהם של ישראל יסע וילך:

שם כן יהי' תמיד הענן יכסנו ומראה אש לילה ולפי העלות הענן מעל האהל ואח"כ יסעו בנ"י ובמסור' שבבעה"ט עד העלות הגולה יש לרמז כי או"ה שונאים אותנו על אשר לא ידעו בטיב ישראל כמ"ש ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף כי אם היו רואים בעינים פקוחות על תהלוכות ומעשי בני עמנו היו נהפכים מאויב לאוהב אבל על אשר כעת ענן פרוש על עיניהם ולא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו ע"כ אש שנאתם עלינו כשאול תוקד ולעתיד לבא יפתח ד' את עיניהם ואם יראו שונאינו בעינים בהירות אז יבשו כי רדפונו חנם על לא חמס בכפינו וזהו הרמז כן יהי' תמיד על שהענן יכסה משכנות יעקב ולא יראו אותנו או"ה באספקלרי' מאירה ע"כ ליל הגלות תסובבנו אשר אש לוהט משנאת ועברת או"ה עלינו אבל לפי העלות הענן אם יסולק וימש חשכת עיניהם אז יסעו בנ"י באין מכלים ואז העלות הגולה: שם ויסעו בנ"י למסעיהם ממדבר סיני וישכון הענן במדבר פארן ויסעו בראשונה עפ"י ד' ביד משה כי מעת אשר קבלו ישראל את התורה בהר סיני מעת ההיא התחילו להיות מן העולים מעלה ומעלה ולא עמדו על רגל א' כ"א חדשים לבקרים הוסיפו ללכת קדמה דרך אשור וזהו ויסעו בנ"י למסעיהם שכל מה שישראל נוסעים בכל עת ושעה מעלה על סולם השלימות מקורו הטהור הוא ממדבר סיני ע"י שהופיע להם שם אור התורה אבל או"ה לא רצו לקבל אותה כמ"ש אקרא דהופיע מהר פארן שהחזיר הקב"ה את התוה"ק על כל האו"ה ולא רצו לקבלה כי טחו עיניהם מראות בזו יקרתה כי החשך כסה ארץ וערפל לאומים ורק על ישראל כבוד ד' זרח ונפקחו עיניהם וזהו וישכון הענן במדבר פארן שעל האומות אשר הראם אור תורה בפארן כמ"ש הופיע מהר פארן עליהם ענן פרוש הי' וכ"כ בלו"א שע"כ נקראו ישראל ממלכת כהנים שכמו שהכהן מברך בתורה תחלה כ"כ ישראל אף שלע"ל והלכו גוים רבים לאור תורתינו מ"מ אנו הם המתחילים וברכנו בתורה תחלה וקודם לכל האומות וזהו ויסעו בראשונה שאנו הראשונים הנוסעים עפ"י ד' ומצותיו אף שהם באחרית הימים יבואו אחרינו מ"מ לנו יתר שאת שאנו הראשונים קבלנו עלינו עול תורה ומצות ומה שבאמת לא רצו או"ה בקבלת התורה י"ל עפמ"ש חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום כ"ז שתורה שבעל פה לא נכתבה רק מסורה למשה מסיני והוא למדה את ישראל ובתורה שבכתב באמת ישנם דברים שאין דעת האנושי סובלתן ורק התשבע"פ גילתה הכינה וגם חקרה להבין ולהשכיל את דברי תורתינו באר היטב והתשבע"פ האור' אור בהיר צח וזח על התורה שבכתב ובהיות שלאו"ה לא היתה להם תורה שבע"פ ע"כ אהני להו שטותייהו שלא קבליהו כי כסגרו עיניהם מראות אמיתת תוה"ק בלי תשבע"פ וז"ש לא עשה כן לכל גוי ומשפטים הם הי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם והוא כולל לכל תשבע"פ לא ידעום ע"כ לא רצו בקיומה של תורה ע"כ אז"ל לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על תורה שבע"פ כלומר שע"י תורה שבע"פ שמסר לישראל ע"י משה עבדו נאמן ביתו על ידיה קבלו ישראל את התורה וכרת עמהם ברית עולם וז"ש "אכתוב לו רובי תורתי זר נחשבו" שאם הקב"ה הי' כותב את התורה שבכתב באר היטיב מבלי שיצטרך לה ביאור תורה שבע"פ אז גם הזרים והנכרים היו מקבלים אותה ואז אנו לא היו נחשבים יותר מהזרים כי כמוני כמוהם היו מקבלים אותה וכ"כ לעיל שעפ"י ד' ביד משה רומז על התורה שבע"פ שנאמר' רק על פי ד' ולא בכתב וגם היא וטפחיים הנשארו ביד משה ע"כ אחרי שאמר ויסעו בראשונה שאנו שלומי אמוני ישראל המה הראשונים אשר נסענו דרך התורה אמר הטעם לזה שעפ"י ד' ביד משה שהתשבע"פ שמסר לנו משה היא הגורמת לזה שאנו הראשונים. ואפשר להעמיס זה בדרז"ל שאמרו בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון אני נגלה לכם ראשון עיי' לו"א ר"פ בראשית מ"ש ולהנ"ל י"ל שאחרי שכל הארבע מינים שבלולב לא נתפרשו בתורה בהדי' רק נמסר לנו בע"פ שפרי עץ הדר הוא אתרוג וכפות תמרים לולב וכו' ע"כ המה הרמז לתור' שבע"פ ובזכותם שיש לכם תורה שבע"פ מאירת עינים לבאר ולפרש דברי תור' שבכתב הסתומים עי"כ אני נגלה לכם ראשון שאתם הראשונים והכהנים בקבלת התור' כנ"ל:

שם ונסע דגל מחנה בני דן מאסף לכל המחנות לצבאותם במסורה שבבעה"ט. ואין איש מאסף אותם הביתה וכעמיר אחרי הקוצר ואין מאסף עפמ"ש רש"י בשם ירושלמי לפי שהיו מחנה דן מרובה באוכלסין נסעו באחרונה שכל מי שנאבד ממנו דבר מה היו מחזירים לו ורמב"ן בקרא דאיש על דגלו מביא מדרש לפי שהחשיך דן את העולם ע"י ע"א שעשה ירבעם ע"כ דגלו בצפון שמשם החשיך ולאחרונה יסעו שכל העע"א הולך לאחור ולא לפנים ולעיל פ' נשא כ' שאף שנסעו לאחרונה לא לקלון להם כי רק לקיים מצות ד' עשו כן ולא ממורך לבם ע"כ לא יהי' זכרון עם שיהיו לאחרונה וז"ש ונסע וכו' מאסף לכל המחנות לצבאותם והוא כפירש"י בשביל שהיו צבאותיו מריבים באוכלסין ע"כ היה ביכולתם לאסף ולקבץ מה שנאבד ובע"א נאמר ולא תביא תועבה אל ביתך וע"ז הוסיפה המסור' כטעם רמב"ן הנ"ל שעע"א ואין איש מאסף אותם הביתה והנה פאה לקט ושכחה אף שבאים אחרי כלות הקציר בכ"ז הם חשובים יותר מעיקר הקצירה כי על ידיהם נתקיימה מצוות מתנות עניים וזהו כעמיר הבא אחרי הקוצר ובכ"ז הוא חשוב כ"כ בני דן אף שאחרונה יסעו מ"מ לא יהי' להם זכרון עם שיהיו לאחרונה:

שם והי' הטוב ההוא אשר ייטיב ד' עמנו והטבנו לך ע"ד שנאמר ביוסף ויהי איש שמצליח' כי לא מצינו בלה"ק על הצלחה תואר עומד כ"א מצליח שהוא פועל יוצא ולהורות נתן בזה שאין הצלחת האדם אמיתית אם האדם ישבע לעצמו מרוב טובה ואין לזרים אתו כ"א עיקר ההצלחה היא אם יכול לעשות לטובת אחרים ג"כ להצליחם להשביע נפש נענים רק אזי יקרא מוצלח אם יצליח גם את אחרים וזהו ויהי יוסף איש מצליח שע"י שהצליח אחרים נעשה הוא מוצלח וז"ש לחובב והי' כי תלך עמנו והטבנו לך ע"י שאנו נעשה עמך טובה עי"כ והיה יהי' לו הארה וישות להטוב ההוא אשר ייטיב ד' עמנו רק ע"י והטבנו לך אז יקרא הטוב שיעשה הקב"ה עמנו טוב באמת אם נוכל ג"כ להטיב ועד"ז פי' בלו"א לך מ"ש צדקת ד' עשה ומשפטיו עם ישראל:

עוד י"ל עפמ"ש ברות "ישלם ד' פעלך ותהי משכורתך שלימה מעם ד' אלקי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו כי לך ד' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו הוא בשביל שהישראל אינו יכול לקיים מצות בוראו לולי ד' בעזרו ומסייעו ורק ד' מצליח בידו כל אשר הוא עושה ע"כ אינו מקבל שכר בדין רק מחסד אל כל היום כאלו האדם לבדו עשה הטוב בלי עזרה מקודש אבל באו"ה לא מצינו שנאמר להם סגלה זו שהקב"ה יסייעם לדבר טוב ומה שעושים טוב הוא רק בכח עצמם ע"כ מגיע להם שכר מצוותם בדין ולא בחסד וזהו אף אם ישלם ד' רק פעלך בכ"ז תהי משכורתיך שלימה יותר מישראל אשר כל מה שעושים הוא עם ובעזרת אלקי ישראל וזהו מעם ד' מ' היתרון יותר ממה שישראל עושים רק עם ד' ובעזרתו והטעם אשר באת לחסות ולא הי' ד' עמך עד כה ע"כ יהי' לך לבדך שכר טוב בעמלך וי"ל שז"ש אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס כי ישראל אשר אין מגיע לו שכר עבודתו מצד הדין אינו רשאי לעבוד עמל"פ כי אין לו דין ומשפט לתבוע שכר מצות אשר רק ע"י סייעתא דשמי' עשאם אבל או"ה שאין להם סייעתא דשמיא רשאים לעבוד עמל"פ ואחרי שישראל נקראו בנים למקום ואו"ה עבדים ע"כ אמר אל תהיו כעבדים עמלק"פ שהם העבדים רשאים ולא אתם הבנים (והוא שלא כד' התוס' שחילקו להיפך) וכ' דמה"ט הבטיח הקב"ה שכר לישראל בשביל שאינו מגיע להם מן הדין ע"כ צריך להבטחה בתורת לך ד' החסד אבל או"ה שמגיע להם שכרם מן הדין א"צ להבטחה כי ממילא פועל אדם ישלם לו וז"ש לכה אתנו והטבנו לך ואף אם תתגייר בשביל הטובה תהי' עובד ע"מ לקבל פרס רשאי אתה והראיי' כי ד' דבר טוב על ישראל לנו הוצרך לדבר ולהבטיח טוב בשביל שמן הדין אינו מגיע לנו שכר אבל או"ה אינם צריכים לבטחון כיון שמגיע להם מן הדין וכיון שכן אתם מותרים גם ע"מ לקבל פרס כנ"ל. וי"ל בזה מ"ש פ' שלח "הקהל חקה אחת לכם ולגר הגר אתכם חקת עולם לדורותיכם ככם כגר יהי' לפני ד'", שלפי האמור יש לגר וישראל לכאו"א מעלה וחסרון שישראל יש לו מעלה שהורתו ולידתו בקדושה שאבותיו מעולם היתה להם התורה למורשה מדור דור אבל זה לו לחסרון שכל המצות שעושה הקב"ה מסייעו ואין מגיע לו שכרו מדינא והגר שיש לו חסרון שהורתו ולידתו שלא בקדושה אבל מעלתו שכל דבר טוב שהוא עושה לו הצדקה כי אין לו עזר מגבהי מרומים ואחרי שהמעלות והחסרונת שקולים יבואו שניהם להיות שווין בחק ומשפט וז"ש הקהל חקה אחת לכם ולגר אף שחקת עולם היא התוה"ק המושלת בגבורתה על כל העולם כלו היא רק לדורותיכם שכבר הדורות שקדמו לפניכם כבר החזיקו במעוז תורה מורשה קהלת יעקב אבל הגר דורות שקדמו לו בחשיכה התהלכו ולא היתה להם אחוזה ונחלה בחק עולם היה בכ"ז ככם כגר יהי' והטעם לפני ד' ע"ד שפי' בטו"ז לפני ד' תטהרו קודם לו ה"נ הוא הגר הקדים לעשות טוב קודם ולפני שהי' ד' בעוזרו ותומך נפשו כנ"ל:

שם כי על כן ידעת חנותינו במדבר והיית לנו לעינים עפמ"ש באוה"ח בשם המדרש שאמר יתרו מה אני בין חמה ולבנה שסבור יתרו שלא יהי' חשוב בעיניהם כשיתגייר אחרי שקופה של שרצים תלוי' לו מאחורי' ומי יתן טהור מטמא ע"כ רצה לחזור לארצו ובפרשתינו נאמר ובמקום אשר ישכון שם הענן שם יחנו בנ"י ובמסורה שבבעה"ט. ובמקום גדולים אל תעמוד ופירשתי עפמ"ש בסה"ק שהלכו במדבר לתקן הניציצות הקדושות ותקנו את המדבר מקום ציה וצלמות אשר שם רוחות הטומאה שורין כמ"ש רמב"ן גבי עזאזל וע"י חנייתם שם העלו את המקומות האלו ויששום מדבר וערבה לפי"ז כ"מ שהי' רוח הטומאה שורה ביתר עז הוצרך ישראל להתעכב שם זמן ועידן טובא אבל במקום שלא שרה שם רוח מסאבא ולא הי' להם מה לתקן לא הוצרכו להתעכב שם כלל וכלל וז"ש במקום שישכון שם הענן חשך וצלמות רק שם יחנו בנ"י למען יתקנו את המקום ההוא ע"י עיכובים אבל במקום גדולים שהי' כבר מתחלה גדול ורם ע"י טהרתו אל תעמוד לא הוצרכו לעמוד שם אחרי שאין שם מה לתקן עכ"פ מזה מוכח שאף המקולקל מעיקרא יש לו תיקון ה"נ ביתרו אף שהי' מקולקל מעיקרא מ"מ יש לו תיקון ע"י שיתגייר ויחסה תחת כנפי השכינה ובאמת כבר ראו בעיניהם שהקב"ה הסכים לעצתו הנאמנה של יתרו והוסיף בשבילו פ' ואתה תחזה ומזה ראו בעיניהם שמהני תיקון אף לדבר שלא נולד בקדושה וע"כ גם כן חנו במדבר כי הוכיחו ממה שקבל השם את עצת יתרו שמהני תיקון וז"ש אל נא תעזוב אותנו ואין לך לירא שלא תהא נחשב בעינינו על אשר לא הי' תחלתך בכשרות כי ע"כ ידעת חנותינו במדבר במקום א' יותר מהמקום האחר כדי לתקן המקומות אשר שם שעירים יהלכון ומאין ידענו שמהני תיקון כי והיית לנו לעינים שעצתך שנתקבלה באהבה היית לנו לעינים ולהוכחה ברורה וגלוי' לעינים שמהני תיקון ע"כ אל תעזוב אותנו כי תהי' חשוב בעינינו אף שאין מקורך טהור מעיקרא:

עוד י"ל עפמ"ש באוה"ח שזו שלא ידע את מקום חנות ישראל במדבר כי הענן כסם ורק ליתרו הודיע השם מקום תחנותם והנה ד"ה אמר שמואל א' י"ז גם את הארי ואת הדוב הכה עבדך והי' הפלשתי כא' מהם ופירש"י שלא לחנם נזדמן לו כן אלא שלעתיד אעשה כיוצא בו לתשועת ישראל וא"כ י"ל שה"נ אמר מ"ר ליתרו שלא לחנם פקח ד' את עיניך שיכולת למצוא מקום תחנותינו הנעלם מעיני כל חי ובע"כ להורות נתן שגם לעתיד תהי' לעזרתינו גלוי עינים וטוב רואי וז"ש שרק על כן ידעת חנותינו במדבר ונודע לך מה שנסתר מעיני כל והוא לסימן שגם לעתיד תהי' לנו לעינים:

שם ויסעו מהר ד' וארון ברית ד' נוסע לפניהם וכו' לתור להם מנוחה וענן ד' עליהם יומם בנסעם מן המחנה עפ"י דרז"ל שנסעו כתינוק הבורח מבית הספר מיראתם שמא יותן להם עוד עול מצות וזהו הפורענות עיין רמב"ן והלצתי עד"ז מ"ש בהפטרת שמיני עצרת וברוך ד' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל שרבים ולא שלמים אשר להם לטורח ולמשא רוב עבודת השם בחדש השביעי המרובה במצות כאז"ל יששו אלי גיל ביום האחרון של חג שכבר חלפו ועברו הימים המקודשים וכבר ינוחו יגיעי כח מעבודת הקדש ומודים ומהללים לד' שנתן להם כבר מנוחה מעבודת הקדש אבל באמת טועים הם כי לא זו המנוחה והמרגוע ליבטל מעבודת הקדש כ"א אדרבה זאת המנוחה והנחלה לעבוד את ד' מחיל אל חיל וקוי ד' יחליפו כח כמ"ש ואני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי ע"ד אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה ה"נ אין לך מנוחה נכונה יותר מזה מלעבוד את ד' ולעסוק במצות מחיל אל חיל ורק מי שענן הסכלות והבערות פרוש עליו יחשוב לטורח ולמשא דבר ד' ופקודיו לעשותם. ע"כ אחרי שאמר ויסעו מהר ד' כתינוק הבורח מבית הספר סיפר לנו הכתוב גודל טפשותם בהנסיעה והבריחה הלזו כי באמת ארון ד' אשר בו התורה והמצוה נוסע לפניהם לתור להם מנוחה שזהו המנוחה האמתית לעבוד את ד' בכל עת ובכל שעה ורק ענן ד' ענן וערפל כבד אשר כסה פניהם מלחזות בנועם ד' ופיקודיו אשר הי' עליהם בנסעם מן המחנה בבריחה מיראה שיוסיפו עליהם התורה והמצוה ע"ד אז"ל א"א חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות:

שם ויהי העם כמתאוננים וכו' וישמע ד' ויחר אפו בספורנו כ' שלא היו מתאוננים ממש רק כמתאוננים וי"ל שע"כ חרה בהם אף ד' על שהיו דור דעה עד שראתה שפחה על הים ע"כ שגגות נעשות להם כזדונות וז"ש אף שהיו רק כמתאוננים מ"מ חרה בהם אף ד' על אשר בערה בהם ובתוכם אש ד' אף בקצה המחנה כפירש"י במוקצין שבהם היתה שלהבת יה להעלות נר תורה ומצוה ע"כ לפום גמלא שיכנא ואף חטא קל כמשא כבד יכבד מהם בהיות שנתלהבו כלם מאש שלמעלה. ורש"י פי' עוד בקצה המחנה בגדולים והק' בש"ח הלא אין עם אלא רשעים כפירש"י וי"ל עפמ"ש כיון שניתנה רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע ואחרי שאף וחימה המה שלוחי דרחמנא להשחית ע"כ אף שרק העם הרשעי' היו כמתאונני' מ"מ אחרי ויחר אפו הוא השליח המשחית תו אינו מבחין ויאכל גם בקצה המחנה אף בגדולים כי האף אינו מבחין בין צדיק לרשע:

שם והי' טעמו כטעם לשד השמן ותובע כביזא דמסרבלא דשומנא ע"ד צחות י"ל כי נאמר לא יבוזו לגנב כי ירעב אבל איש ברי ושבע ודשן אשר לא יחסר לו כל יהי' משודדי לילה ויקום על רעהו בוז יבוזו לו שאין לו שום התנצלות אחרי שלא המחסור הציקהו והנה המן הי' בו כל הטעמים שהיו רוצים לטעום בו א"כ לא הי' שום סבה וטעם לתלונתם עליו ולא היו אלא כגזלן השמן אשר לא יחסר לו מאומה רק רשעתו ורעתו המה בעוכריו והמה יסיתוהו לבלענו חנם ע"כ אחרי אשר סיפר משבחי המן דכו במדוכה וכו' צווח הכתוב. וטעמו "והוא מלשון טעם וסבה שהתלוננו על המן אף שלא יחסר כל בו והי' שלם בתכלית השלימות כטעם לשד השמן כמו ביזא הוא הגזלן המבוזה בשביל שהוא מסורבל וחפוי בשמן ויצא מחלב עינו אשר אין לו טעם וסבה המניעה אותו להיות מחברי גנבים ושודדים כ"כ לא הי' להם טעם וסבה לתלונתם על המן:

שם וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו איש לפתח אהלו ויחר אף ד' מאוד ובעיני משה רע כי הם בכו ואמרו שאם לא הגיע הדבר אלא לעצמן ולגופן היו מסתפקים במן ולא היו מתלוננים אף שאין בו כדי שביעה למלאות תאותם רק בשביל נשיהם ובניהם הרכים והענוגים אשר לא נסו בלחם הקלוקל כזה עליהם הם מרחמים ורק בשביל חלושי המזג האלו המה מתרעמים ע"כ מ"ר אשר רק עיני בשר לו ולא ידע מה שבתוכם האמין להם ולא הי' רק רע בעיניו כי ידע שגם חלושי המזג יוכלו להתקיים במן אבל הקב"ה הבוחן כליות ולב הוא הבין אל מעשיהם וידע שלא רק בשביל משפחתכם ובני ביתם הם מתרעמים כ"א בהם בעצמם בוער אש התאוה ע"כ ויחר אף ד' מאוד בידעו את כוונתם הרעה אבל בעיני משה אשר לא הביט אל חדרי לבם והאמין להם שהם בוכים רק איש בשביל פתח אהלו וב"ב בעיניו לא הי' רק רע ולא חרון אף:

שם ויאמר משה למה הרעות לעבדך ולמה לא מצאתי חן בעיניך לשום את משא כל העם הזה עלי ליישב הדקדוק. דהו"ל למימר שלא לשום את המשא י"ל עפ"ד בסוכה נ"ב אקרא דאשר הרעותי שהקב"ה מתחרט על שברא את יצה"ר כמ"ש אלי' ז"ל ואתה הסיבות את לבם אחורנית ובנדרים כ"ב איתא אלמלא לא חטאו ישראל לא ניתנה להם אלא ה' חומשי תורה כי ברוב חכמה רוב כעס כי רוב דברי הנביאים אינם אלא תוכחות על עון ישראל ואחרי שמצינו כ"פ משא דבר ד' והיא נבואה שנקראת משא ע"כ מ"ר בא להתנצל על ישראל כמ"ש אלי' ואמר למה הרעות לעבדך למה בראת יצה"ר כמ"ש ואשר הרעותי כמ"ש וירעו אותנו המצרים שפי' שעשו אותנו רעים כ"כ אתה הסיבות את לבם אחורנית וע"כ הוצרכו גם כן לנביאים ולתוכחתם לבקרים ולמה לא מצאתי חן בעיניך לשום את משא כל העם הזה עלי שרק אני לבדי שהבאתי להם ה' חומשי תורה רק אני לבדי אהי' נביאם ולא יחטאו עוד עד שיצטרכו לנביאים המוכיחים אותם:

שם וירד ד' בענן ויאצל מן הרוח אשר עליו ות"א ורבי לשון גדולה ויתן על ע' איש הזקנים ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו ע"ד שאז"ל ומתלמידי יותר מכלם כ"כ שהרב משפיע על התלמידים הוא מוסיף כחו וחילו לאורייתא אבל אם יהיו לו לבדו ואין לזרים אתו שאינו משפיע מרוחו על התלמידים לא יוסיף וזהו ויאצל מן הרוח וכו' ויתן על שבעים איש עי"כ נתגדל ונתרבה גם הוא ע"י שנתן מכוחו עליהם גם הוא נוסף ורבי כת"א ונעשה יותר גדול במעלה כמקדם אבל הזקנים לא השפיעו מרוחם על אחרים כ"א נשאר הרוח של נבואה אצלם לבד ע"כ לא הוסיפו להשיג יותר כ"א נשארו עומדים במדרגה אחת ולא עלו למעלה בקדש וזהו ויהי כנוח עליהם הרוח ולא הניעו אותו להאציל גם על אחרים כמו שעשה מ"ר ע"כ הוא הלך מעלה מעלה ע"י השפעתו לאחרים אבל המה ויתנבאו אבל לא יספו להוסיף כח ואיל אחרי שלא השפיעו על אחרים:

שם למקום ההוא קראו קברות התאוה כי שם קברו את העם המתאוים וידועים דברי הבל"ע הנחמדים שהתאו' גופה נקברה שם ועפ"ד י"ל כי לכלות התאו' יש שני דרכים או להמיתה ע"י עונש המתאוי' כד' הב"ל הנ"ל או להשביע ולמלא את התאו' עד אשר יקוץ בה כמ"ש והי' לזרא באפכם ורמב"ן כ' כיון שנאמר לא יום ולא יומים כ"א עד חדש ימים האיך סותר לזה מ"ש עודנו הבשר בין שיניהם ויך ד' ע"כ לפי פשיטו של מקרא האספסוף אשר התאו תאו' והיו המתחילים בדבר עביר' לפי גודל עונם עוד הבשר בין שיניהם מתו מיד אבל מי שנאמר עליהם וישבו ויבכו גם בנ"י שהיו המוסתים ולא המסיתים המה אכלו חדש ימים וראה הקב"ה בהם שתבוטל תאותם ע"י שיקוצו בה מרוב אכלם אבל להאספסוף לא יועיל זה ע"כ עליהם נגזר משפט מות מיד ולהמוסתים הועיל מה שיהי' לזרא באפם וז"ש למקום ההוא קרא "קברות" התאו' שבשני אופנים נוכל לקבור את התאו' ולבטלה או ע"י כליון המתאווים או ע"י שימלא תאותם עד שיקיצו בה וע"ז מייתי ראיי' כי שם תיכף ומיד קברו רק העם המתאוים הם האספסוף המתחילים אבל האחרים נמלטו כי נתבטלה תאותם ע"י שקצו בה:

שם והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר ע"פ האדמה י"ל ע"ד צחות עפ"י ד' ר"ת הידועים שחילק דישראל נקראו אדם ואו"ה בשם האדם עיי' לו"א שכתבתי מלתא בטעמא וראיתי מפ' בשביל שהאדם הוא טפי במספר ה' מן אדם שהוא במילואו שם הוי' וע"י שיוסיפו ה' על שם אדם בטל החשבון וכל המוסיף גורע עיי' אוה"ח בראשית ואחרי ובביכורי אביב בראשית ולפי"ז יש לומר שמזה שאו"ה שהוסיפו על שמם אות ה' ונגרעו עי"כ מערכם למד מ"ר להיות עניו שפל ולא לרדוף אחרי יתרת הכבוד וזהו והאיש משה עניו מאד ולמד מדת ענוותנותו מכל "האדם" אשר ע"פ האדמה שכל או"ה שהם רובא דעלמא ככל נקראו בשם האדם ולא אדם מזה למד שכל המוסיף גורע ע"כ נהג בעניוות:

שם ויחר אף ד' בם וילך עפמ"ש לעיל למה ד' יחרה אפך בעמך שהתנצל עבורם שא"א שחרון אף ד' אשר יקצוף על הרשעים יהי' ג"כ באנשים שגם הם יקצפו על הרשעים כמו שהקב"ה קוצף עליהם ה"נ י"ל אחרי שכל כונת אהרן ומרים שדברו על משה היתה לש"ש או שפירש מן האשה לדעתם שלא כהוגן או שנשאה שלא כהוגן ע"כ חרה אפם בו שעשה שלא כהוגן וזהו ויחר אף ד' כמו שהקב"ה יבער חמתו על העושה שלא כהוגן כ"כ בהם ובקרבם של אהרן ומרים חרה כמו שאף ד' יחרה בעושה שלא כשור' ובלו"א כתבתי לפ' מיש וכי אפשר להלוך בדרכיו שהקב"ה תמיד מתנהג במדת רחמים ורק כשכועס על הרשעים הוא הולך ממקומו התמידי של רחמים למדת הרוגז וז"ש איזו אף ד' שחרה בהם ובקרבם של אהרן ומרים הוא האף שהקב"ה נקרא הקב"ה ע"י "וילך" שהולך ומתרחק ממדת רחמיו ית"ש ואפשר לפ' בזה ד' הפליאה "אקרא דאשר נואלנו ואשר חטאנו "אם חטאנו בשוגג מחול לנו במזיד" שעפ"י הנ"ל אם במזיד לש"ש דברו בו אז ראוי להם המחילה אבל אם בשוגג דברו בו בע"כ לא היתה להם שום כונה לש"ש שהרי שוגג הי' ע"כ התפלל שימחול להם אף אם בשוגג היו ולא הי' להם שום כונה כאלו היו מזידים וכונתם לשמים: שם אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו כי ההתנצלות לאדם החוטא הוא בשגם הוא בשר ודם ועלול לחטוא ושאור שבעיסה הוא בעוכרו וזהו אשר כאלנו שרק מחמת אוילות וטפשות שא"א חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות ע"כ חטאנו כפירש"י והוסיף לאמר אחרי שהיא כשאר האדם חי ובשרו קיים ואינה כמת אשר נאכל חצי בשרו בעת צאתו מרחם אמו כ"א כל בשרה עם תאוות הבשר הם שרירים וקיימים בכל תוקף ועוז לא נגרע מהם דבר ע"כ הבשר עם תאותיו הטבעיות אשר גם אצלה בשלימות בלי מגרעת המה בעוכריה ע"כ אל תשת עליה חטאת:

פ' שלח:

שלח לך אנשים וכו' עפמ"ד בכריתות כל תענית שאין בו מפושעי ישראל אינו וילפינן מחלבנה שהי' עם הקטרת וביע"ד פי' בזה משז"ל מרדכי מה"ת מניין מנא ידע את זאת שכנס את כל היהודים אף הפושעים שלמד זאת מקטורת דמתרגמי' מרי דיכי והי' בו חלבנה והטעם בזה י"ל כי אחרי שהאדם יראה רק לעינים ע"כ אם יאגדו באסיפה רק הצדיקים אולי אין תוכם כברם כי מי יודע מחשבות אדם ע"כ צריך לצרף עמהם אף הידועים לפושעים ואת זה לעומת זה אם גם הכשרים לא יהיו בתכלית השלימות בכ"ז לעומת הכופרים העושים ביד רמה יחשבו הם כצדיקים על אשר עכ"פ בפרהסיא ובפומבי לא יהרסו לעלות לקצץ בנטיעות ויהיו עכ"פ כיתרון האור מן החשך וכ"ז אם האדם בוחר באנשים אשר לדעתו הם צדיקים ואינו יודע מה בלבם ע"כ צריך לצרופי פושעים כדי שבערכם יחשבו לצדיקים כנ"ל אבל אם הקב"ה בוחר בהם והוא בוחן כליות ולב בודאי הם צדיקים גמורים א"צ לצרף את הפושעי' אחרי שאין מקים לטעות הנ"ל והנה מ"ש איש א' איש א' למטה י"ל עפמ"ש ז"ל חד מינן כתרי מינייהו ואז"ל משה שקול כס' ריבוא אבל האיש הבינוני שאינו ברום המעלה לא נחשב כ"א כאיש א' ולא יותר וז"ש שלח לך אנשים אם אתה תשלח אותם לדעתך שרק עיני בשר לך ולא תביט אל מסתרי לב אז תשלח גם אותם שאינם צדיקים ואיש א' מהם לא יותר מאיש א' וכל אשר יקרא בשם נשיא בהם אף שבאמת אינו כדאי לנשיאות שאין תוכו כברו בכ"ז הלא צריכי' אתם לצרף גם החלבנה אבל סיפר הכתוב וישלח אותם משה עפ"י ד' ולא לדעת עצמו ע"כ כלם אנשים צדיקים כפירש"י ולא הוצרך לחלבנה:

ובמד"ר הה"ד יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם עפ"מ שפירש"י אנשים צדיקים ובאמת הלא כ' המפרשים שאנוש הוא הפחות שבמדרגה מלשון אנוש אנוש וי"ל עפמש"כ במדרש שמואל לפ' מ"ש באבות הסתכל בג' דברים ואין אתה בא לידי עבירה שצריך להסתכל דוקא בג' דברים האלו כלם יחד שאם לא יחשוב רק בפחיתת גופו שבא מטפה סרוחה אז יתנצל ויקל לעשות מה שלבו חפץ באמרו מה נחשב אפר דם ומרה שיענישו יוצרו בעברו מצותיו ע"כ צריך שלא ילוז מנגד עיניו יקרת נשמתו שהיא בת אל חי מגבהי מרומים עיי"ש וזהו י"ל בכוונת מאז"ל אמ"ר מחציו ולמטה איש ומחציו למעלה א' שידע בפחיתות חומרו שהוא רק איש אנוש אנוש אבל חציו ולמעלה ידע בנפשו כי הוא חלק אלוה ממעל וחלקו ד' אמרה נפשו והמרגלים עשו כן שבערך גופם ידעו כי אנוש אנוש המה ונקראו בשם אנשים להזכירם מאין באו אבל בערך נשמתם ידעו שהם אנשים חשובים חלק אלוה ממעל וז"ש יבש חציר כבל ציץ ידעו שגופם במה נחשב הוא כציץ פורח וכחלום יעוף בין לילה הי' ובין לילה אבד אבל גם זאת ידעו שדבר א' היא נשמת שדי שבקרבם שנקראת דבר ד' כי הוא אמרותיו ויפת באפיו נשמת חיים היא תחיית חיי נצח לגודל תשובתה:

עוד י"ל דלכאורה יפלא אחרי שהקב"ה ידע מקדם את אשר יעשה שיכשלו המרגלים על הדרך הזה שהולכים לתור את הארץ א"כ אחרי שקשה מיתתן של צדיקים לפני הקב"ה למה שלח אנשים צדיקים הי' לו לשלוח פחותי ודלי הערך מקצה העם אבל באמת מי כהחכם יודע פשר דבר אחרי שידע השם שישראל יטעו אחרי המרגלים לקבל את דבתם הרעה ע"כ אם היו המרגלים אנשים קטני הערך אז לא הי' ח"ו תרופה ותעלה לחטאת ישראל ששמעו לקול קטני הערך שהוציאו דבה על הארץ הטובה והי' הקב"ה צריך לכלות ח"ו את בית ישראל עד שלא ישאר שריד ופליט אשר בהם יקיים את דברו הטוב אשר דבר על ישראל לתת להם נחלת גוים כי עוונם הי' גדול מנשוא ע"כ בחר השם באנשים צדיקים ועי"ז יש להם התנצלות שנפתו והלכו אחרי הצדיקים האלה וע"כ לא מתו בחטאם רק החלק הגרוע שבהם והנשארי' נמלטו לקיים בהם השי"ת דברו הטוב וזהו שלח לך אנשים צדיקים ועי"כ יבש חציר ונבל ציץ הגרועים והשפלים שבישראל הם יתמו ויכלו מארץ החיים אבל דבר אלקינו אשר דבר לתת לעמו את ארץ הקדושה יקום לעולם אבל אם לא היו המרגלים צדיקים לא הי' כן כנ"ל:

שם למטה יששכר יגאל בן יוסף י"ל עפמ"ש פ' בהעלותך ותקעתם תרועה שנית ונסעו המחנות החונים תימנה' ות"א דרומא עפמ"ש תוס' ר"ה בשם ירושלמי כד שמע שטנא תקיעת שופר חדא זימנא בהיל ולא בהיל וכדשמע תנינא בהיל אמר השתא ודאי אתי משיחא והוא לרמז אחרי שהשופר מעורר לתשובה כמ"ש היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו והנה ההמון עם תיכף מרגישים התעוררת השופר וגם היראים והשלמים אשר לבם פתוח לשמוע לקול דודי דופק אבל אם הם לבדם יזכרו בזכרון שופר וישובו לד' עוד לא יזכו ישראל לגאולה עד אשר גם המתחכמים והמתפלפסי' אשר בפעם ראשונה לא יחריד השופר את לבם ואינו עושה רושם עליהם עד ששמעו קול שופר פטם שנית אז גם המה יפחדו וירהו וישובו אל ד' אז יגיע זמן גאולתינו ופדיון נפשינו והנה דרום הוא כינוי לחכמה כמ"ש הרוצה להחכים ידרים לז"א ותקעתם תרועה שנית אבל לא בפעם הראשונה אז ונסעו המחנות החונים תימנה אשר לאור החכמה והחקירה יהלכו ולא יתעוררו מתרועה הראשונה אבל בשני' גם המה יסעו וילכו אל הר ד' והנה במס' סוכה מ"ב אז"ל שלעת קץ בתחלה יבוא משיח בן יוסף ויהרג ואח"כ יבוא משיח בן דוד גואלינו וי"ל הטעם כנ"ל כי משיח בן יוסף הוא הראשון לא יתעוררו לתשובה רק הצדיקים ות"ח אבל העם כלו לא יתעוררו עדיין עד כי יבוא שילה שנית ינהרו אליו כל בית ישראל והוא כעין תרועה שנית הנ"ל אבל באמת יששכר חמור גרם הרובץ בין המשפתיים והוא התלמיד חכם לא יצטרך לביאת משיח בן דוד כ"א גם בפעם הראשונה ממשיח בן יוסף לבד תהי גאלתו וזהו הרמז למטה יששכר המה הת"ח אשר להם עינים לראות ואזנים לשמוע וא"צ להם בכפילא אותו יגאל כבר בן יוסף הבא בראשונה:

שם ויקרא משה להושע בן נון יושע ות"י כד חמי ענוותנותו עפמ"ש בלו"א בראשית י' שמי שדעתו שפילה עליו ולומד מכל אדם הוא נוח להתפתות אף לרע ע"כ כאשר ראה ענותנותו של יושע ירא לנפשו אחרי שאינו עומד על דעתו כ"א הוא נח לכל אדם לא יוכל לעמוד נגד עצת המרגלים ע"כ התפלל עליו:

עוד י"ל עפמ"ש בלו"א יתרו כ"ב לפ' מ"ש ז"ל אקרא דוישח אדם וישפל איש זה מ"ר שנא' והאיש משה עניו מאוד מכל אדם שצריך הנשיא לנהוג נשיאתו ברמה וע"י שמ"ר הי' עניו מאוד ע"כ לא יאות לו להכניס את ישראל אל אה"ק ופי' בזה מ"ש גם אתה לא תעבור את הירדן" אחרי שאתה בעיניך רק גם וטפל ע"כ לא תעבור בראשם ואחרי שאלדד ומידד התנבאו משה מת וישע מכניס ע"כ כאשר ראה מ"ר ענותנותו של עצמו (ולא קאי אענותנותו דיושע כמ"ש קצת מפרשים דבת"י לא נזכר שם יושע) ראה והבין שהוא לרוב ענותנותו לא יכניס את ישראל ע"כ אמר בטוח אני אחרי שאני אינו מכניסם רק אתה בודאי יה יושיעך מעצת מרגלים אשר יגזר עליהם במדבר הזה יתמו ועדיך לא יגיע רע כי אתה המיועד להכניסם לארץ:

עוד י"ל עפמ"ד ביומא פ"ז כל המחטיא את הרבים אין מספיקי' בידו לעשות תשובה שלא יהי' הוא בג"ע ותלמידיו בגיהנם א"כ לכאורה לא הי' לו למ"ר ליירא שיושע תלמידו יכשל בעצת המרגלים אחרי שמ"ר זיכה את הרבים וחלקו בגן עדן ויושע תלמידו אשר לא מש מתוך אהלו יהי' ח"ו בגיהנם אבל ניחא עפ"י מעשה הידועה שהגמון א' הפליגו בשבחו שהוא עניו מופלג מאוד עד שבאו אליו לחקור ולראות אם אמת השמועה וכשדברו עמו נבהלו בראותם שהאמת כן הוא שהוא עניו ושפל בירך עד להפליא עד שבעת הפרדו מאתו שאל את מבקריו מדוע באתם אלי והשיבו לו שבאו לראות אם אמת השמועה שמפליגים בענותנותו ושאל אותם ומה מצאתם בי אם האמת שאני עניו ואז משאלה זו ידעו והבינו שהוא אינו עניו באמת אחרי ידעו ומתפאר א"ע בזה שהוא עניו ע"כ כאשר הרגיש מ"ר בעצמו שהוא עניו וידע בנפשו כיון שהוא מרגיש במדת ענותנותו א"כ אינו העניו האמתי ואינו בטוח בעצמו שגן עדן יהי' מנת חלקו וגורלו ע"כ כד חמא ענותנותו של עצמו הוצרך להתפלל שיושע יוושע מעצת מרגלים ולא ירש גיהנם ח"ו: שם עלו זה בנגב ועליתם את ההר וראיתם את הארץ מה היא עפמ"ש ז"ל גדולה דעה שניתנה בין ב' אותיות שנאמר כי אל דעות ד' כי לקיים את האמונה בד' צריך לזה חקירה וקבלה יחדיו תמים ובראשית חכמה יראת ד' שצריך להקדים הקבלה ירושת אבות ואחרי שעומד כבר על יסוד נאמן אשר כל הרוחות לא יזיזו אותו ממקומו אז הרשות נתינה לחקור כפי שיד שכלו ותבונתו מגעת וזהו מתחלה כי אל צריך להאמין באמונה שלימה ואח"כ דעות יבא בשביל הדרישה והחקירה וסופו ד' לעמוד חי וקים כל הימים בדגל האמונה אבל אם מהפך הסדר שמתחיל לחקור טרם עומד על בסיס הקבלה הנאמנה אז הגוף החומר יהי' בעוכרו להסיתהו מדרך הישר ואחרי שדרום כינוי לחכמה וחקירה כנ"ל זהו הרמז אם תעלו בנגב בדרך החכמה והחקירה בטרם עליתם על הר ד' הוא הקבלה הנאמנה ורק אחר שכבר עליתם בנגב רק אז תרצו לעלות אל הר ד' אז וראיתם את הארץ מה היא גורמת לעכב אתכם שלא תשיגו חפצכם וחפץ ד':

עוד י"ל עפמ"ש ד' העמדת להררי עוז כאז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תבלין זו התורה והוא נקראת עוז כאז"ל אקרא ד' עוז לעמו יתן והיצה"ר כידוע שא' משמותיו הר וזהו העמדת להררי זה יצה"ר להכניעו ולכובשו העמדת עוז זו התורה שהיא מסייעת לאדם ואקרא דיושע כי ארץ הנגב נתנני דז"ל אדם שהוא מנוגב מכל טוב עוה"ז שאין בו אלא תורה ע"כ הנגב נוכל לכנות התורה ועוד שהרי הרוצה להחכים ידרים וזהו הרמז עלו זה בנגב אם תלכו עם התורה שהיא עמכם בדרך תלכו בה ועליתם מעלה מעלה עם ההר הוא היצה"ר כמ"ש בלו"א אלו זכיתם הייתם קורים אש תמיד תוקד שע"י אש היצה"ר הבוער בכם ואתם מכבים אותו תעלו למעלה בקדש ויש להוסיף עפ"י הווידוי ע"ח שחטאנו לפניך ביצה"ר כי מה שאז"ל שבראתי ליצה"ר תבלין ע"י התורה הוא כמו שהתבלין מבשם ומטעים את המאכל אשר יותן בו כ"כ יכולים אנו לתקן להוציא יקר מחולל וטהור מטמא ע"י שאנו משתמשים במדות היצה"ר בקדש כמ"ש הוי עז כנמר וכו' לעשות רצון אביך שבשמים שאף שמדת העזות מגונה אם נשתמש בה לשם שמים גם היא תהי' למעלה נשגבה ואם נחדול לעשות כן אז אנו חוטאים נגד היצה"ר שהי' לאל ידינו לתקנו ולהעלותו מטומאה לטהרה והתכשלנו בזה וזהו אם תעלו בנגב הוא התורה כנ"ל אז לא לבד שאתם תעלו מעלה כ"א ועליתם גם את ועם ההר הוא היצה"ר שגם אותו תוכלו להעלות בקדש ע"י תוה"ק:

שם וראיתם את הארץ מה וכו' ומה הארץ אשר הוא יושב בה הטובה היא אם רע בכפל הלשון י"ל כי ישנו ארץ אשר מעצמו ובטבעו היא דשנה ורעננה ופוריה אבל ישנו גם ארץ אשר בטבעה היא מליחה וצנומה ואין בכחה להוציא פירות ורק ע"י חכמת היושבים בה ועובדים אותה עפ"י חכמת האגריקולטור מתקנין אותה ע"י מלאכת מחשבת מעשה ידי אומן כמו כמה מדינות שהיו לא להועיל ורק ע"י חכמת העובדים הוציאו יקר מזולל כמו מדינת האללאנד ורש"י פי' בקרא הנאמר ברחל כי רועה הוא כי יש לפרשו בלשון עבר ובלשון בינוני וז"ש וראיתם את הארץ מה היא בעצמותה וטבעה וראיתם ג"כ ומה הארץ אשר הוא יושב בה אם ע"י ישובם בתוכה וידיעתם את עבודת האדמה נשתנית למעליותא הטובה היא לע"ע אם רעה אם גם מטבעה היתה בעצם רעה בכ"ז ע"י העם המחוכם היושב עליה נעשית ונתהפכת מרעה לטובה:

שם ומה הארץ השמינה היא אם רזה היש בה עץ ות"א העתירא אם מסכנא וי"ל עפמ"ש גם בני אדם גם בני איש יחד עשיר ואביון ופי' הבל"ע שכל בני אדם אף העשירים הם אביונים שתאבים לכל דבר דיש לו מנה מבקש מאתיים עיין לעיל פרשת בהר וי"ל ג"כ להיפך עפמ"ש איזהו עשיר השמח בחלקו לפי"ז מי שיש לו מדה טובה הלזו לשמוח בחלקו אף שהוא עני וצריך להסתפק במיעוט בכ"ז הוא עשיר וזהו יחד עשיר ואביון שגם האביון הוא עשיר מאחר ששמח בחלקו והנה הת"ח המורה לצדקה יוכל לפעול כזאת על סביביו שגם העני יחשוב א"ע כעשיר ע"י השמחה בגורל נפלה לו וז"ש השמינה היא אם רזה כתרגומו העתירא אם הם עשירים בדעתם אף אם מסכנא ודלים הם וע"י מה יוכלו להגיע למעלה זו היש בה עץ כפירש"י אדם כשר המורה להם דרך שישמחו בחלקם אזי יחד עשיר ואביון. וי"ל בזה מ"ש פרש' עקב "לא תחסר כל בה ארץ אשר אבניה ברזל ות"י וכן הוא גמ' תענית אבניה הם בוניה שהם הת"ח כי עשו אמר יש לי רב ויעקב אמר יש לי כל ומי ששמח בחלקו ואינו מתאוה ליותר יש לו כל כי לא יחסר לו מאומה ע"כ סיפר בשבח אה"ק שלא תחסר כל" בה שיושבים ומסתפקים בחלקם ויש להם כל וע"י מה יגיעו למדרגה זו ע"י אבניה הם הת"ח המלמדים אותם להועיל שלא להתאות ע"ד היש בה עץ הנ"ל:

שם המעט הוא אם רב דקדק באוה"ח דהי"ל הרב הוא אם מעט כמ"ש החזק הוא הרפה שמתחיל בגדולתם וי"ל עפמ"ש כי אתם המעט מכל העמים ודז"ל בחולין חושקנו בכם שאתם ממעטים א"ע וזהו ששאל המעט הוא אם ממעטים את עצמם אם גם רב הוא מ"מ יש להם המעלה הזו שהם ממעטים א"ע אף אם רבים הם: שם וילכו ויבואו אל משה ואל אהרן וישיבו אותם דבר ואת כל העדה ויראום את פרי הארץ ויספרו לו וכו' וזה פריה בכפל הלשון וזה פריה אחרי שכבר נאמר מתחלה ויראום את פרי הארץ י"ל עפמ"ש רמב"ן ואוה"ח בפסוק שלח שמ"ר נלכד בערוות המרגלים שכונתו היתה לטובתם לחפור את הארץ ולידע מקום גנוזות מטמוניהם או לידע איזו דרך כבושה נוחה לכנס בה תחלה וכונת ישראל המשלחים היתה לרעה והנה בחזרתם השכילו לדבר דבר א' דמישתמע לתרין אנפין שיהא נוח לשני הצדדים למ"ר ספרו מעלת הארץ ושבחה ולמתאונני' כי גם הם הבינו מדבריהם את אשר יזמו בקרבם לדבר סרה על הארץ והוא באמת חכמה נפלאה לדבר דבר א' בפיפיות אשר מהם ישמע ויבין כ"א לפי דעתו ומחשבתו ובזה כבר הראו גודל מעלת אה"ק אשר אז"ל דאוויר' מחכים כי ע"י שנתערבו ארבעים יום באויר' המחכים כבר השכילו לדבר דבר אשר פי שנים ברוחו וזהו הי' כבר פרי חכמת א"י וז"ש וילכו וישובו אל משה ואהרן ואל כל עדת בנ"י ואף שהיו דעות משה ואהרן ודעות העדה משונים זה מזה בכ"ז וישיבו אותם דבר ואת כל העדה השיבו בסיגנון זה שהי' נוח לכלם למשה ואהרן ולכל העדה כי החליקו בלשונם לדבר המתחלק לכמה טעמים שוין דא מדא וע"י ויראום את פרי הארץ עי"כ אף שלא ברצונם ראו ישראל ונוכחו ממעלת האה"ק אשר זה פריה להחכים כל היושבים בה ויספרו לו ויאמרו ע"י הסיפור המחוכם הלזה כבר הגידו לו שבאנו אל הארץ אשר שלחתנו שרק היא בכחה לפעול זאת ואחרי שסיפרו ממעלות הרוחנית שבכחה להשכיל הוסיפו לאמר שגם מעלת גשמיות לה וזהו וגם זבת חלב ודבש ודקדק באוה"ח מאי וגם הלא לא סיפר עדיין ממעלות הארץ ולהנ"ל ניחא אחר שסיפרו ממעלות הרוחנית שמחכמת סיפרו ויראום את פרי הארץ שהיא מבורכת ממגד שמים:

שם עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה והאנשים אשר אתו אמרו לא נוכל לעלות כי חזק הוא ממנו ודז"ל אפי' בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם כי להחזיק בארץ אשר אין לו שום שייכות בה בודאי קשה עד מאוד אבל להחזיק בירושה נחלת אבות נקל הדבר וכיון שא"י מוחזקת היא לנו מאבותינו מאברהם שא"ל הקב"ה קודם התהלך בארץ לארכה ולרחבה לקנותה בחזקה ע"כ אמרו עלה נעלה וירשנו אותה שלא נטול רק ירושת אבותינו מעולם כי יכול כיון שביכלתו של א"א בודאי להחזיק במתנתו יכול הוא ע"כ גם אנחנו נוכל להחזיק בירושה אבל האנשים אשר אתו אמרו כי חזק הוא ממנו כלומר אף מאברהם שלו ניתנה מ"מ גם הוא לא יוכל כעת לאחז בה כי חזק העם גם ממנו מא"א וע"ז המליצה שאפי' בעה"ב הוא א"א אשר הוא באמת אדון הארץ אשר לו ניתנה למנה מ"מ א"י להוציא כליו משם.

ויש להוסיף עפמ"ש באוה"ח פ' לך בקרא כי לא שלם עון האמורי שאם היו ישראל צדיקים גמורים ולא חטאו במרגלים אז אף שלא שלם עדן עון האמורי בכ"ז היו יכולים לקח הארץ מידם אבל אחרי שלא היו צדיקים גמורי' רק צדיקים ממנו לא היו יכולים לשלוט בהם כ"ז שיש להם קצת זכיות עיי"ש וז"ש שלא תועיל לנו מה שהיא ירושת ונחלת אבות כי לא שלם עדן עון האמורי ואם אנו היינו צדיקי' גמורי' לא יזיק מה שלא שלם עדיין אבל ע"י שאין אנו צדיקים גמורים עי"כ חזק הוא במעט זכיותיו ממנו על ידינו שאין אנו צ"ג וע"כ גם בעה"ב א"י להוציא כליו כנ"ל:

שם ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם עפמ"ש ביוסף כנים עבדיך לא היינו מרגלים ראינו שבלה"ק ההיפוך מן מרגלים הוא כו' ע"כ אמרו אחרי שלא השגיחו יושבי הארץ ולא חשדונו כלל במרגלים לתור את הארץ בע"כ שהיינו בעיניהם כ"כ שפלים ונבזים עד שלא יראו ממנו באמרם שקטני קומה כאלו בודאי אינם מרגלים ועי"כ ונהי בעינינו כחגבים על אשר ראינו כי "כן" ולא מרגלים היינו בעיניהם בדעתם ששפלים כאלו לא ישולחו לרגל עם גדול ונורא כמוהם:

שם ויושע ב"נ וכלב בן יפונה מן התרים את הארץ קראו בגדיהם ויאמרו וכו' והארץ וכו' טובה הארץ מאוד מאוד כי יושע וכלב התחפשו לפני המרגלים שיחשבו בדעתם שגם הם מסכימים לדבר סרה על הארץ המבורכת כמ"ש שאמר כלב וכי זו לבד עשה לנו בן עמרם ונתכוונו בזה לטובת המרגלים שכ"ז שגם הם יהיו בעיני המרגלים כמתאוננים על הארץ אולי יהי' ביכלתם לדבר על לבם שישובו ממחשבתם הרעה ומה שנתן מקום לטעות המרגלי' לחשוב על צדיקי עולם שגם הם כמוהם הוא כמ"ש רמב"ן אחרי שעיקר ההליכה לתור את הארץ כבר הוא רפיון הבטחון להאמונה בד' ובדברו הטוב אשר דבר על הארץ ע"כ סברו המרגלים אחרי שגם כלב ויושע נשתתפו בריגול זה לחפור את הארץ מסתמא גם בלבם עלתה טינא וספק על טיב אה"ק ומה היא אבל האמת לא כן הוא הצדיקים האלו בטחו והאמינו בד' ובדברו הטוב ומה שהלכו אתם כונתם היתה לטובה כמ"ש רמב"ן שע"כ נתרצה מ"ר בשלוח המרגלים אף שידע שהארץ טוב ומשובח ואין כמוהו בכ"ז אחרי שאינו דומה שמיעה לראיי' ודבר הנראה לעינים בטובו ויפיו חביב על האדם יותר ממה שלא ידעו רק מפי השמועה ע"כ יושע וכלב הלכו אתם למען יראו את הארץ ויוכלו לחבב אותה ביתר שאת והנה כ"ז שיושע וכלב עוד היתה תקוותם אולי יוכלו לנצח את המרגלים ולהעבירם על דעתם לטובה התחפשו בבגדי תרמית וערמה להחזיק דעתם שגם המה מהמסתפקים ולבם נוקפם אבל אחרי ראו שאבדה תקותם זו ואין עוד לצפות שישובו המרגלים ממזמתם הרעה השליכו מעליהם את בגדי ערמה אשר לבשו למען כחש וגילו דעתם בפומבי ופרהסיא שהמה מחובבי הארץ בכל לבם ונפשם ומה שהלכו עמהם לתור הי' מן הטעם הנ"ל שע"י ראיי' בעין יוכלו לחבב ביותר את הארץ עליהם וז"ש ויושע וכלב מן התרים את הארץ וע"י שהלכו עמהם לתור היו נראים למרגלים כאלו גם הם בעצתם הנפתלה לע"ע אחרי רואם שלא הועילה ערוותם קרעו את בגדיהם והשליכו מעליהם את בגדי ההתחפשות ואמרו הארץ אשר עברנו בה לא היתה ח"ו מחשבתינו בהליכה זו בשביל שגם אנו היינו מסתפקים על טוב הארץ כ"א אדרבה בשביל זה הלכנו עונם כדי שנוכל לחבבה ולומר כי טובה הארץ מאוד:

שם סר צלם מעליהם וד' אתנו י"ל דרומז למ"ש במדרש שמואל פ"ג דאבות דחביב אדם שנברא בצלם דקודם מיתת האדם שלשים יום מסתלק מעליו צלם אלקים שכ"ז שצלם אלקים על האדם א"א למה"מ לשלוט בו וחכמי הזהר היו מכירים בהסתלקות צלם א' מן האדם אשר קרבו ימיו למות א"ד ז"ל ולפי"ז י"ל היינו דקאמר שכבר ראינו בעינינו שהם מעותדים למיתה שהרי כבר סר מעליהם הצלם אלקים והוא סימן למיתה קרובה והוא ע"ד שפי' הרמב"ן דהאי על צל ליל החותם ועפי"ז י"ל ילקוט תמוה בתילים ל"ט "אך בצלם יתהלך איש זהו המוציא מרשות לרשות חזקי' שמע מהדין קרא לא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת" והוא אחרי שרק רשב"י וחביריו ידעו נסתרות יודעים להכיר בפרצופו של אדם אם סר ממנו הצלם אבל אדם אחר לא א"כ כמה ב"א מהלכים בין החיים ונדמה לבריות שיש עוד עליהם הצלם אלקים ובאמת כבר סר מעליהם והתפעל מור' על פעולה דמיונית כמו מתעשר לז"א אך בצלם יתהלך איש לכמה פעמים נראה האדם כאלו עדיין הולך עם צלם אלקים אבל באמת הוא רק מתהלך נראה כהולך ואינו הולך ופי' הילקוט דהיינו באדם המוציא מרשות לרשות שהולך מעוה"ז שהוא רשות היחיד לרשות הרבים שהוא עוה"ב. עוד י"ל עפמ"ש אין מלווין לו לאדם לא כסף וזהב אלא המצות ומעש"ט שעשה בעוה"ז וזהו אך בצלם יתהלך איש היוצא מרשות לרשות כנ"ל אינו נוטל עמו מאומה כמ"ש להלן יצבור ולא ידע מי אוספם רק הצלם אלקים אשר עליו וכבוד ד' אשר חופף עליו ע"י דרכו הישרה רק הוא ילוונו לבית עולמו וז"כ מנחם שהביא רש"י שם שהוא מלשון בצלם אלקים וכ' עליו ולא יתכן ולהנ"ל הדברים נכונים ואחרי שעוה"ב נקרא שבת כמ"ש מי שטרח בע"ש יאכל בשבת ע"כ שמעי' מהדין קרא ולא תוציאו משא מבתיכם ומאוצרותיכם אשר אספתם בו כסף וזהב לא תוציאו מאומה אם יבוא שבת הנ"ל ורק הצלם אלקים הוא המלווה אתכם:

שם אך בד' אל תמרודו ואתם אל תיראו את ע"ה כי לחמינו הם סר צלם מעליהם וד' אתנו אל תיראום ובמסורה שבבעה"ט לחמינו נאכל זה לחמינו חם הצד ידינו. ובנפשינו נביא לחמינו. לפמ"ש לעיל בהעלותך אקרא ובהאריך הענן על המשכן שלא נחשוב כשהכביד שנאת או"ה עלינו עי"כ נצא לרווחה ויהיו לאוהבים לנו אם נעזוב ח"ו את ד' ותוה"ק כ"א אדרבה בעת כזאת צריכים אנו לשמור את משמרת ד' ולהחזיק ביתר עוז בעץ החיים להשכים ולהעריב עליהם לביהמ"ד והם כלין מאליהן והנה רוב פרנסת ישראל הוא מאו"ה והם משתדלים לקפח פרנסתינו באמרם שלא יקנו ממנו כידוע ע"כ טוב וכשר הי' הדבר אם הי' ביכלתינו לפרנס א"ע זה מזה ולא נצטרך לעם אחר והוא ע"י שנעבוד אדמתינו ונשבע לחם וז"ש אך בד' אל תמרודו אל תאמרו שע"י שתמרדו בד' ובתוה"ק יהי' לכם הרווחה כ"א בו תחזיקו ולא תרפו ממנו אף שלחמינו הם שכל לחמינו בא מהם והם יבקשו להכרית אוכל מפינו ואו"ה ברום המעלה זרחה עליהם שמש הצלחה עד שכמעט אין להם שום צל המחשיך רק אור ולנו ב"י מדה"ד שולט ורק חשך ולא אור וזהו סר צלם מעליהם שאצלם אין שום צל רק אור במושבותם ואנו וד' כמ"ש ז"ל הוא ובית דינו שדן דינינו בכ"ז אל תיראום והוסיפה המסורה שבוודאי טוב לנו אם רק לחמינו נאכל משלנו ולא משלהם לחמם המגואל כי בלא"ה הם אומרים עלינו שכל פרנסתינו מהם הוא ע"י מרמה ותוך וציד בפינו שמרמים אותם והתפעל המורה על הדבר הנראה מה שבאמת אינו כן וזהו לחמינו הצד ידינו שנראים אנו ע"י שמתפרנסים מהם כאלו ציד ומרמה בפינו וגם בנפשינו נביא לחמינו ע"י שאנו עוסקים תמיד עמהם צריכים אנו לפעמים להקריב את נפשותינו על מזבח הפרנסה ע"כ טוב מאוד אם לחמינו של עצמינו נאכל ולא נתערב בגוים לאכול לחמם המגואל:

עוד י"ל עפמ"ש בלו"א לפ' ואז"ל גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה שהתורה היתה ביכלתה לפרנס ולתת חיים להעוסקים בה ולא יצטרכו להחזקת תומכים דאורייתא אלא שהקב"ה רצה לזכות גם את הע"ה שלא יוכל ללמוד שגם לו יהי' חלק בתורה ע"כ הת"ח עני ויצטרך להחזקת זבלון ועי"כ גם תומכיה מאושר ויאכל חלק כחלק כדאיתא בכתובות שמי שאין לו חלק בתוה"ק אין לו חיים רק שרפואה מה"ת היא ע"י החזקתו את הת"ח וזהו הרמז אל תיראו את עם הארץ שגם הוא נוטל חלק מתורתכם ועי"כ יגרע חלקכם בחיים במה שהוא נוטל כי לחמינו הם נותנים ועי"כ חלק כחלק יאכל בעת תבוא על שכרך לא תירא ולא תפחד כי לא לצרכך הוא מפרנס אותך כ"א להחזיק ולהחיות את עצמו כי זולתי תמיכתו אין לו חלק בחיים כי היה סר צלם מעליהם ולא הי' להם שום קיום אם ד' הוא מדה"ר הי' אתנו לפרנס את הת"ח בעצמו מידו הרחבה והמליאה ולא היה צריך להחזקת הע"ה א"כ אל תיראום כי לא יגרע חלק הת"ח:

שם ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים וכבוד ד' נראה באוה"מ אל כל עדת בנ"י ע"פ משאז"ל שהתורה מי שזכה נעשית לו סם חיים ולמי שלא זכה להיפך וע"כ נקראת משנה תורה כי ברוחה פי שנים הן לשבט הן לחסד ואז"ל התורה נקראת אבן ויצה"ר נקרא אבן י"ל הטעם כנ"ל כי מי שלא זכה וכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו א"כ גם התורה נעשית לו כאבן נגף ולצור מכשול ואפשר שע"כ נאמר במחוייב סקילה וסקלתם אותם באבנים ופעם נאמר עם הארץ ירגמו אותו אבן, לרמז שאם למד החוטא תורה והיא גם היא נעשית לו לאבן ומצטרפת עם היצה"ר אז ע"י שתי האבנים האלו חטא ונעשה בר סקילה כי אבן היצה"ר ואבן התורה הנעשית לו סם המות המה יקצצו פתילי חייו אבל עם הארץ שלא למד מעולם ואין לו אבן התורה ע"כ ירגמו אותו רק באבן אחת ואחרי שדור המדבר הי' דור דעה שלמדו תורה ע"כ אמרו לרגום אותם באבנים בשני האבנים הנ"ל ונתן טעם לזה כי כבוד ד' נראה אל כל עדת בני ישראל שכלם ראו באור תורה והיו גדולים בתורה ובחכמה ועי"כ באבנים האלו אמרו לרגום:

שם ועתה יגדל נא כח ד' כאשר דברת לאמר ע"ד שאז"ל איזו גבור הכובש את יצרו ע"כ אם הקב"ה יכבוש את כעסו יוסיף על גבורתו וזהו ועתה אם תשא חטאתם יראו הבריות שיגדל כח ד' שאתה גבור הכובש יצרו ומי שאינו כעסן בטבע לא ניכר גבורתו אם אינו כועס כי כך הוא טבעו ורק מי שטבעו הוא כעסן ובכ"ז הוא כובשו זהו הגבור האמיתי ע"כ נאמר וידבר ד' אל משה לאמר שמתחלה הוא כועס על עוברי רצונו ומדבר בלשון קשה ולבסוף הוא כובש את כעסו ואומר באמיר' רכה ע"כ אחרי שאמר יגדל כח אד' שתקרא גבור באמת בכובשך את כעסך סיים כאשר דברת לאמר שתחלתך קשה וסופך רך לרצות כנ"ל:

שם סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך ויאמר ד' סלחתי כדבריך ואולם חי אני וימלא וכו' כי משה רבינו התפלל שהשי"ת יסלח לעונם עבור רב חסדו וגודל רחמיו ולא למענו יעש בשביל כבוד שמו ית' כ"א רק לגודל חסדו וטובו וע"ז השיב לו הקב"ה לא רק בעבור זה אני מוחל וסולח כ"א סלחתי כדברך שאמרת פן יאמרו מבלתי יכולת ע"כ למעני אעשה עבור כבוד שמי שלא יחולל והוסיף ואולם חי אני רק אז נקראתי בשם חי העולמים אם ימלא כבוד ד' את כל הארץ ע"כ למען כבודי שלא יחולל אסלח לאשר אשאיר: עוד י"ל עפמ"ש באוה"ח שגם משה רבינו פגם בכבודו ית"ש במה שאמר מבלתי יכולת ד' ואף שלא אמר כן מפי עצמו רק שהגוים יאמרו כן מ"מ הלא גם השומע ברכת השם חייב לקרוע ע"כ אמר ועתה יגדל ואין ועתה אלא תשובה עיי"ש והנה אחרי שחטאו הי' במסירת נפש לטובת ישראל כמ"ש ג"כ מחני מספרך והוי עבירה לשמה בודאי הקב"ה מחל לו ונתרצה לו בלב שלם ע"כ אמר סלחתי כדבריך כמו שאני סולח ומוחל לדבריך בנפש חפיצה כן אני סולח גם לישראל:

שם ויאמרו כל העדה לרגום אותם עפמ"ש וינחם ד' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו ופי' המפ' מי שכועס על חבירו כדי שלא יבא לכלל מעשה מוציא מפיו דברי נרגן כמתלהמי' ועי"ז שככה חמתו וזהו וינחם ד' על הרעה ע"י שדיבר דברים קשים עי"כ לא בא לכלל מעשה וכ"פ ביבין שמועה מ"ש גבי יוסף ולא יכלו דברו לשלום שלא יכלו לדבר עמו דברים קשין כגידין שעי"כ יבואו לתכלית השלום כ"כ נוכל לומר על דור דיעה כדי שלא יבואו ח"ו לרגום אותם בכעסם ומריים ע"כ השכילו ודברו דברי חירופין וגידופין ביטויי' סמדקורת חרב ועי"ז שככה חמתם וזהו ויאמרו כל העדה רק בפיהם להשקיט אפם וחמתם בערה בם אמרו לרגום אותם ומזה שאף בעת כעס וחימה נחה עליהם רוח חכמה ודעת להשקיט אפם ע"י דיבורם הקשה נראה כבוד ד' שישראל עם קדושו ניכרים בכעסם שלא שלחו בעוולתה ידיהם וזהו מופת חותך שכבוד ד' נראה באוהל מועד אל כל בנ"י וע"י שכבוד ד' חופף עליהם ידעו לעצור כח להרגיע אפם ע"י דיבורם הקשה:

שם סלח נא לעון וכו' וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים וכו' ובמסור' שבבעה"ט כגודל זרועך הותר בני תמותה עפמ"ש המפ' מ"ש משוך חסדך ליודעיך אל קנא ונוקם שזהו הקנאה היותר גדולה שהקב"ה משפיע טוב על עוברי רצונו והמה יחפרו ויבושו איך מרו נגד הטוב והמטיב לכל אבל באמת נקמה כזו היא שלא כמנהג העולם להאכיל לחם לשונאו הרעב אבל בישראל נאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים ופי' בספורנו שכמו שהנשר יעוף בשמים בדרך לא יעבור בו כל בעל כנף כ"כ נשא הקב"ה את ישראל על דרך לא עבר בה אדם לז"א סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך ע"ד משוך חסדך ליודעיך הנ"ל וכזה תהי' נקמתך בהם שתסלח להם ויבושו שמרו כנגדך וכ"ת אין מן הדרך לעשות נקמה כזה לז"א וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים על כנפי נשרים שלא כדרך הרגיל כ"כ תעשה להם עתה שלא כמנהג וע"ז הוסיפ' המסור' כגודל זרועך הותר בני תמותה בזה תראם גודל זרועך ומדת טובך אם תשאר בחיים חייתם אף שהם בני תמותה בזה תראם גודל חסדך וי"ל בזה מ"ש פרש' וישלח אד' האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואטיבה עמך קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי לפי"ז שיוכל להיות שהטובות שעושה הקב"ה עם האדם יוכל היות שהם לנקמה ע"ד אם רעב שונאך האכילהו לחם ע"כ אם הצדיקים רואים שמטיבים להם בעוה"ז יש להם לדאוג אולי הטובה הזו רעה להם שהיא ע"ד נקמה ובפרט אחרי ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא ורק לעת שוב העפר אל האדמה יבוא על שכרו בעולם הגמול וז"ש ד' האומר אלי שוב לארצך אשר ממנה לקחת ושם הוא מקום מולדתך ורק אז ואטיבה עמך לשלם גמול מעשיך הטובים אבל בעוה"ז אין שכר למצות ואחרי רואי שגם בעוה"ז תטיב עמדי ירא אני ע"י החסדים שהם אולי אמת ודין ונקמה על חטאי נגדך קטונתי הם לאות לבני מרי שאני קטון המעשים בעיניך ועשית אותם עם עבדך שאני אינו עושה רצונו של מקום ונקראתי רק עבד ולא בן:

לעיל שם ואולם חי אני וימלא כבוד ד' את כל הארץ כי כל האנשים הרואים (הול"ל אשר ראו בעבר) את כבודי וכו' אם יראו את הארץ וכו' וכל מנאצי לא יראוה עפמ"ש כל ישראל ערבים זה בזה והטעם י"ל כי אחרי שמלוא כל הארץ כבודו שרק אז כבוד ד' במקומו אם כל הארץ יכבדהו אבל אם ימצא עוד בנ"א אשר לא יכבדוהו אז כבר נפגם כביכול כבודו הגדול ית"ש ע"כ כ"ז שיש רשעים בעולם חרון אף בעולם כאז"ל וגם הצדיקים יגרע חלקם על אשר אין כבוד השם שלם ותמים וז"ש ואולם חי אני רק אם ימלא כבוד ד' את כל הארץ אז כבוד ד' במקומו ע"כ גם האנשים הרואים כעת את כבודי והם הצדיקים אשר גם כעת לא טחו עיניהם מלראות כבוד ד' בכ"ז משום ערבות גם הם יענשו והטעם בשביל ומנאצי לא יראוה ע"כ גם הצדיקים יענשו אחרי שלא השתדלו שיהי' כבוד ד' על כל הארץ ועבדי כלב עקב אשר היתה רוח אחרת עמו שלא השתדל רק להעלות את רוחו ונפשו מעלה מעלה כ"א זכה וזיכה את הרבים שמחשבתו היתה להעלות גם את רוח אחרים וזהו רוח אחרת רוח של אחרים היתה עמו במחשבתו ודעתו למלאות את הריקנים מיראת ד' ללכת אחרי וזהו וימלא שהשתדל למלאות את הרקנים שילכו אחרי ד' ע"כ והביאתיו וכו':

שם ובניכם יהיו רועים במדבר מ' שנה עד תום פגריכם במדבר ע"ד אז"ל שדור המדבר יש להם חלק לעוה"ב והוא שמיתתן כיפרה עליהם עם ריבוי הזמן ששהו בניהם במדבר בארץ לא זרועה ויסורים שסבלו הבנים כיפרו עון האבות והנה הרועה את הבהמה היא לטובתה ולהנאתה למען ירבה דשן בעצמותה ע"כ אמר שגם בניכם יהיו רועים לטובתם במדבר מ' שנה עד שגם פגריכם יהיו תמים ונקיים מכל חטא ועון וזהו עד תום מלשון תמימות ונקיות מכל מום:

שם במספר הימים אשר תרתם את הארץ מ' יום יום לשנה תשאו את עונותיכם דקדק בכ"י דהו"ל כמספר ולא במספר וכ' עפמשה"ק התוס' ספ"ק דסוטה הלא מדה טובה מרובה ממדת פורענות ולמה נענשו בשנים עבור ימים עיי' בכורי אביב פרש' זו וי"ל עפמ"ש רש"י דבאותו שעה כשרים היו ומדכתיב וילכו ויבואו פירש"י מה ביאתם בעצה רעה אף הליכתן בעצה רעה וי"ל ג"כ להקיש להיפך ולומר מה בהליכתן כשרים היו אף בביאתם וכן האריך בפי' מלבים שגם בשובם עוד לא נתקלקלו עד לאח"כ נעשו מרגלים להוציא דבה על הארץ עיי"ש והנה יראת ד' תוסיף ימים וטוב יום בחצירך מאלף שאצל הצדיקים נחשב יום לשנה כמ"ש יגע תלמיד וותיק ע"כ כ"ז שהיו באה"ק והיתה מחשבתם לטובה הי' יום א' שלהם חשוב כשנה ע"כ אחרי שנהפך הודם למשחית שפיר נענשו במ' שנה שאף שלא שהו שם רק מ' יום מ"מ כיון שבאותו הזמן כשרים היו ונחשב יום שלהם כשנה א"כ כשנענשו לא לקו ביתר רק כזמן אשר תרו והחילוק רק שאז הי' יום שלהם נחשב לשנה ואחרי הרשיעו היתה מדה טובה שלא שלם להם הקב"ה רק שנה ליום אשר הי' נחשב כשנה וז"ש במספר הימים אשר תרתם את הארץ ואז הייתם כשרים ונחשב לכם יום לשנה לא הוי אלא מדה כנגד מדה אם תשאו את עונותיכם מ' שנה נגד מ' יום הנחשבים לשנה:

שם וישכימו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר הנני ועלינו אל המקום אשר אמר ד' כי חטאנו כי במקום שבעלי תשובה עומדים אין צ"ג יכולים לעמוד ע"כ חשבו בדעתם שעכשיו אם ישיבו אל ד' ויכירו במעלת אה"ק יהי' להם עליי' למעלה בקדש ע"י התשובה ע"כ אמרו ועלינו אל המקום יהי' לנו עליי' והרמה והטעם כי חטאנו ואנחנו בעלי תשובה ויאמר להם משה למה זה אתם עוברים את פי ד' והיא לא תצלח וכ' בספורנו שעתה יהי' כעושי' להכעיס ובריש הדברי' כ' שע"כ לא הועילה תשובת המרגלים והנה העובר לתיאבון יש לו הנאה מהעבירה אבל העובר להכעיס אף אם ידע שע"י העביר' לא יגיע למחוז חפצו ומגמתו ולא יצליח בדבר בכ"ז עובר בשאט נפש ע"כ אמר משה רבינו למה אתם עוברים את פי ד' אף אם ידעתם שלא תצליחו במעשיכם ע"כ אין אתם עוברים אלא להכעיס ול"מ תשובה ועוד כי על כן שבתם מאחרי ד' שלא שבתם עד שהייתם אחרי ד' והוא שכבר פנה אליכם עורף והלך מאתכם ועזב אתכם ע"ד שפי' וראית את אחורי ורק מיראת העונש עשיתם תשובה ולא מהני:

שם ושמעו כי אתה ד' בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה ד' ועננך עומד עליהם ובמסור' שבבעה"ט כי עין בעין יראו בשוב ד' ציון עפמ"ש ז"ל כתיב עיני ד' אל צדיקים וכתיב עין ד' אל יראיו כאן בשעושים רש"מ משגיח בב' עינים ובאין עושים רק בעין א' ואז"ל כתיב יראה וקרינן יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות והכונה אם ישראל עיניהם תלויות למרום אז הקב"ה משגיח עליהם השגחה פרטית ומיוחדת עליהם בב' עיניו אבל אם ענן פרוש על עיני ישראל וטחו עיניהם מראות כבוד ד' אז גם הוא כביכול אינו משגיח עליהם רק בעין א' כדז"ל דומה דודי לצבי מה הצבי הזה עינו אחת פקוחה ע"כ יאמרו בגוים אף שישראל חטאו במדבר ואינם עושים רצש"מ הלא גם בעת ההוא עכ"פ משגיח עליהם בעין א' ולא יסתיר לגמרי פני השגחתו מהם ובע"כ מבלתי יכולת נעזבו לגמרי וזהו שמעו כי אתה ה' בקרב ישראל תמיד אף אם אין עושים רצש"מ מ"מ משגיח עליהם בעין א' והטעם כי גם ישראל אינם פונים אליך רק בעין א' וזהו "עין בעין" עין א' שלך בשביל עין א' שלהם כי עננך עומד עליהם לכסות אור עינם שלא יראו בב' עינים את כבוד ד' ובע"כ מבלתי יכולת והנה כשישראל יעשו תשובה והם יקרבו את הגאולה שלימה אז ישגיח הקב"ה עליהם בב' עינים כי עיני ד' אל צדיקים אבל אם לא יחזרו ורק השם ברחמיו ישיב את שבות עמו אז לא יראו ויראו רק בעין אחת וזהו עין בעין ורק עין תחת. עין כנ"ל יהי' אם רק ד' ישיב ציון ולא ע"י זכות ישראל כי אז יהי' השגחה בב' עינים:

שם וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדורותיכם וכו' כאשר תעשו כן יעשה עפמ"ש המפ' שנשמת הגר כבר היתה מן קדמת דנא בתוך נשמת ישראל עיין אוה"ח פ' בהעלותך שע"כ הגר עושה פסח אף שהוא ואבותיו מעולם לא היו מיוצאי מצרים בכ"ז נשמתו כבר היתה כלולה בקהל עדת ישראל וזהו וכי יגור אתכם גר שכבר נתגייר לע"ע או "בתוככם" שכבר הוא כלול בנשמות ישראל רק שלא יראה עדן החוצה עד לדורותיכם שרק לדורות הבאים יתגייר מ"מ כאשר תעשו כן יעשה שאיגלי למפרע שכבר עתה הוא בתוככם וז"ש "ככם כגר יהי' לפני ד'" עפמ"ש בספורנו שעד חטא המרגלים הי' הקרבן לריח ניחוח אף בלי נסכים א"כ לכאור' אחרי שהגרים לא חטאו לא יצטרכו להביא מנחה ונסכים וירוצה קרבנם כמו לישראל קודם החטא בלעדם אבל לפי ד' אוה"ח הנ"ל שנשמת הגרים כלולים בנשמת ישראל א"ש שגם בחטאם נכללו נשמות הגרים וזהו חקה א' יהי' לכם ולגר שגם הוא צריך לנסכים כמוכם והטעם שאף שהי' בנסתר כלול בתוככם אבל לא נגלה עדיין אבל הקב"ה היודע נסתרות ותעלומות "ולפני ד''' ככם כגר יהי' כי הוא ידע מה בחשוכה ונהורא עמי' שרי':

תוכן העניינים

לוח ארז החדש על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה