לוח ארז החדש על התורה· רבי יצחק קונשטאט
החדש על פרשת קדושים
דבר אל כל עדת בנ"י ואמרת אליהם קדושים תהיו פתח בדיבור לשון קשה וסיים באמירה רכה י"ל עפמ"ד בתנחומא פרשתינו סוף פיסקא ב' אם זכיתם אתם נקראים עדה קדושה אם לא זכיתם אתם נקראים עדה רעה שנא' עד מתי לעדה הרעה הזאת עפמ"ש בלו"א פרשתינו לפ' דברי רש"י מלמד שפרשה זו נאמרה בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלוי' בה שאין הקדושה רק פרישות יתירה והתבודדות מחברת אנשים כ"א כמ"ש קדש א"ע במותר לך אם יהנה האדם מעוה"ז כהוגן וכשורה ובמשקל ומשורה ויקיים גופי תורה ג"כ נקרא קדוש ע"כ פרשה זו נאמר' בהקהל כי כל העדה תוכל להיות כלה קדוש אם תקיים גופי תורה עיי"ש והנה אם הקדושה לא היתה נקנית לאדם רק ע"י פרישות יתירה אז בוודאי מי שזוכה לזה קדוש יאמר לו אבל מי שאין בכחו לגרש מעליו כל מחמדי תבל נהי דלא הי' נקרא בשם קדוש אבל גם רע לא תבואנו כי לא ניתנה תורה למה"ש ולא תהו בראה לשבת יצרה אבל אחרי אמרנו שהקדושה נקנית אף אם יהנה מעוה"ז אבל רק בהיתר ולא באיסור וזה כל האדם יוכל לעשות בלי עבודה קשה ע"כ מי שאינו עושה כן כ"א יתן אל לבו להוללות וסכלות ושן בהמות ישלח בו לעבור גדר האמצעי זהו בוודאי נקרא רע כי נמשל כבהמות וזהו אם זכיתם לא רק יחידי סגולה נקראי' בשם קדוש כ"א אתם נקראים עדה קדושה כי פרשה זו נאמר' בהקהל לומר שכל הקהל כקטן כגדול יתקדשו אם לא יפרצו פרץ רק ישבעו ויתענגו מדשן עוה"ז בהיתר וביתרון הכשר אז כל העדה קדושים והנמשך מזה אחרי שקדושה זו כל אדם יוכל לזכות בה ע"כ אם לא זכיתם ולא קדשתם א"ע במותר לכם לא לבד שלא תקראו קדושים כ"א גם עדה רעה תקראו כי ההיפוך מקדושה קלה כזו בוודאי יאה לו שם רע ולפ"ז קדושת ישראל קלה כמות שהיא אם יזכו לה היא לטובתם שכל העדה יוכלו להגיע לה כקטן כגדול ואם לא יזכו אף לקדושה קלה כאלו הוא לרעה שהרי נקראי' ע"י רע כנ"ל ע"כ אמר לשון קשה ורכה בקדושה זו שיש בה לרעה ולטובה:
ובילקוט הה"ד ויגבה ד' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה אמר הקב"ה אני מתקדש בכם ואתם מתקדשי' בי עפמ"ש בלו"א פרשתינו לפ' מ"ש קדוש וכו' ד' צבאות מלא כל הארץ כבודו שזהו קדושתו ית"ש שהוא פורש מגדולתו ומשגיח על יושבי תבל וממלא כל הארץ בכבודו ובש"ע או"ח התחיל בקדושת ד' בד' הר"מ במו"נ שויתי ד' לנגדי תמיד זהו כלל גדול בתורה שאין ישיבתו ודיבורו של אדם בבית כמו לפני המלך ע"כ כדי שיגיע האדם למעלה נשגבה להיות קדוש צריך שלא יזוז מנגד עיניו שמלא כל הארץ כבודו ותמיד עומד לפני הממ"ה וז"ש קדושי' תהיו שתוכלו בנקל להגיע למעלת הקדושה אם תמיד לנגד עיניכם כי קדוש אני ד' והוא שמלוא כל הארץ כבודי ותמיד עיני ד' בכם כמ"ש שזהו קדושתו ית"ש שמלא כל הארץ כבודו והנה עפ"י שורת הדין והמשפט לא הי' לו להקב"ה רם על כל רמים להשגיח בעינא פקיחא על קרוצי חומר על בירא עמיקתא הארץ השפלה אבל במקום גדולתו אתה מוצא ענוותנותו בצדק וברחמים ד' שפל יראה וז"ש ויגבה ד' צבאות במשפט אם תאחז במשפט ושורת הדין ידו אז הקב"ה גבוה מעל גבוה ולא יביט אל עם עני ודל יושבי תבל אבל והאל הקדוש שמלא כל הארץ כבודו כנ"ל נוהג בקדושה זו רק בצדק וברחמים לפנים משוה"ד: עוד י"ל עפ"מ שהקשו המפר' כיון שלהשלים זה כל האדם ברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו צריך לקיים כל התורה כלה כמו שדז"ל אקרא דופערה פיה לבלי חוק והלא יש כמה מצות שא"א לקיים שאינם נוהגים בכל אדם ולא יבואו לידם לעולם כמו מצות כהנים לישראל וכדומה ותי' כיון שכל ישראל כא' חברים ונחשבים כגוף א' ע"כ מה שמקיים כל העדה יחדיו נחשב כאלו קיים כאו"א וזהו שלא תאמר האיך אפשר שכל ישראל יהיו קדושי' אחרי שאין יכולת ביד כאו"א לקיים כה"ת ע"כ אמר שפרשה זו נאמרה בהקהל שכלם כא' יחדיו תמים יוכלו להיות קדושים שרוב גופי תורה תלויים בהקהל כמ"ש ויחן שם ישראל נגד ההר:
שם ואוכליו עונו ישא פתח בלשון רבים ואוכליו וסיים בלשון יחיד ישא כי את קדש ד' חלל ונכרתה הנפש וכו' עפמ"ש באוה"ח בקרא דבקצרכם את קצירכם לרמז שלא יאמר אדם שכבר נתחייב כרת ר"ל כבר הותר' לו הרצועה וכאשר אבד אבד ע"כ אמר לא תכלה עיי"ש וי"ל בזה מ"ש להלן בפרשתינו ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלקיך אני ד' כלומר אף מי שחילל כבר ש"ש לא יתברך בלבבו לאמור שאצלו שם שמים כבר נתחלל והותר לו לשבע בשמו לשקר לז"א לא תשבעו וכו' אף שכבר חללת את שם ד' בכ"ז תדע כי קדושתו לעולם עומדת וזהו שסיים אני ד' זה שמי לעולם אף שכבר חללת אותו וכן פי' מ"ש והי' בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו שלום יהי' לי כי יטעה לומר שהאלות לא נאמרו אלא על מי שמקבל עליו עול תורה אז יקולל על כל עבירה אבל הוא יתחכם לכפור בעיקר ר"ל ושוב לא יהי' בכלל עונש על כל פרט ולפי"ז בעיגול הכהן שפיגל וכבר עברי הוא לא יחזור בדעתו שכבר אפס תקוותו משא"כ מי שלא נתחייב עדיין קודם אכילת הפיגול יש לצפות שיחזור וישוב קודם האכילה וז"ש ואוכליו ששנים אוכלי' ולא ראי זה כראי זה הא' עונו ישא גם לעתיד כי בטעותו לא ישוב בדעתו כי את קדש ד' חלל וכבר נכרתה נפשו אבל האחר לא ישא עונו לעתיד כי יחזור וישוב:
שם לא תקלל חרש ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלקיך אני ד' לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפוט עמיתך כי הי' מקום לומר אחרי ששגור בפי כל כל מום רע שמי שהכה אותו ד' במומי הגוף הוא לאות שהוא בן מרי ע"כ נגעה בו יד ד' רשאי לבזותו כי מותר לשנוא את הרשע אבל האמת אינו כן ואין אתנו יודע עד מה כי י"ל להיפך כי אני ד' אוהב את דכא ואז"ל שחפץ הקב"ה להשתמש בכלים שבורים ואולי הוכה במומים בעוה"ז כדי שיהא תמים ושכרו שלם בעוה"ב ואז יעמד חי לפני ד' ולהיפך מי ששלם ובריא אולם ואין לו מגרעת מאומה יש לו לירא אולי קיבל את כל שכרו בעוה"ז כדי להענישו לעוה"ב ע"ד ומשלם לשונאיו אל פניו וכ"כ בדל ועשיר יש פנים לדון לכאן ולכאן אולי ע"כ הוכה במכת העניות לייסרו שבע על חטאותיו או להיפך לזכותו לעוה"ב והעשיר אולי יצלח בכל אשר יעשה על אשר חפץ בו ה' או אולי להיפך לגרוע משכרו בעוה"ב כמ"ש בסנהדרין ק"א אולי לא הי' יינך מחמיץ וכו' ע"כ בדברים כאלו הנסתרות לד' אלקינו ובעיני בשר אשר לנו לא נוכל לשפוט משרים לא לזכות ולא לחוב וז"ש לא תקלל חרש על אשר הוכה מאת ד' לא תקלל ותבזה אותו בלבבך באמרך שבוודאי רשע הוא וגם לפני עור לא תדון אותו כהפקירא דרחמנא עד שאתה רשאי להכשילו ולהפילו והטעם שאף שפגע בהם מדת הדין לרעה אולי יש לך שאתה בריא ותמים בלי מום ומדת הרחמים שולט עליך לירא מהעתיד לבוא לפניך בעה"ב יותר מאותו האיש המוכה מנגעי בנ"א כי אולי הוא ולא אתה יבוא ע"י נגעו בעוה"ז על שכרו משלם לעוה"ב וזהו "ויראת מאלקיך אני ד'" שביותר צריך אתה לירא מהעתיד בעת שאני ד' מדת הרחמים מעת אשר אני אלקיך מדת הדין ומ' מאלקיך הוא מ' היתרון ע"כ הננו מזהירך לא תעשו עול במשפטך אשר תחרוץ על בנ"א הן לשבט הן לחסד לא תעשו עול ומשפט מעוקל ולא תשא פני דל והוא היפוך הקודם שלא תאמר הואיל שהוא דל בעוה"ז יעשיר בעה"ב כנ"ל ולהיפך לא תאמר ג"כ על אדם שהוא גדול בעושר וכבוד ובכל אשר יפנה יצליח לא תאמר עליו שבוודאי הוא חביב לפני הקב"ה וע"כ תהדר ותקשט אותו כ"א בצדק תשפוט עמיתך. וי"ל מ"ש להלן לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך כי רשע מצוה לשנאותו כאז"ל וא"כ גם היצ"ט מסכים לשנאה כזו ולא לבד היצה"ר מסית את האדם לשנוא את הרשע אבל אחרי שקבל תוכחה אם ישנא אעפי"כ אותו אז רק היצה"ר בעוכריו ומגרה השנאה אבל היצר טוב יתנגד לזה ואז"ל בכל לבבך בשני יצריך ע"כ אמר לא תשנא את אחיך בלבבך בשני יצרך שגם היצר טוב בע"כ יענה אמן לשנאתך כי ז"א אלא בזמן שעומד במרדו אבל הוכחת אותו היצה"ט לא יסכים עוד לשנאתך: עוד י"ל עפמ"ד בברכות מי כתיב יתמו חוטאים חטאים כתיב ע"כ אין לקלל את הרשע אף אם כפתן חרש יאטום אזנו משמוע דברי תוכחה ומוסר בכ"ז גם ענוש לצדיק לא טוב ואחרי שמגלגלי' חוב ע"י חייב למה לו להיות שבט אפו ומטה זעמו של הקב"ה הלא יבוא בעל הכרם ויכלה את הקוצים כדאי' פ' במה מדליקי' שבקי' לרוי' דמנפשי' נפיל וז"ש ולא תקלל חרש אשר יאטום אזנו משמוע לקול המוכיח בכ"ז לא תקלל אותו כי אין לך לגרום שיפול הנופל על ידך כמו שלפני עור א"צ לתן מכשול כי מעצמו אף בלי מכשול אם אין לו מנהג ומנהל מעצמו יפול אף בדרך השווה כ"כ דרך רשעים באפילה לא ידעו במה יכשלו וא"כ מה לך להיות שלוחא דרחמנא להרע ולא להטיב וד' הטוב יעשה כחפצו:
עוד י"ל עפמ"ש בלו"א לפ' מ"ש בנפול אויבך על תשמח פן יראה ד' ורע בעיניו כי הרשע אין ד' לנגד עיניו וכשיחזור בתשובה אז יראה את ד' ע"כ אל תשמח פן יראה האויב את ד' ע"י שהוא רע בעיני עצמו יחזור בתשובה והשיב מעליו אפו עיי"ש לזה אמר כאן שע"כ לא תקלל ותבזה את החרש המסיר אזנו לשמוע בקול מוסר ותוכחה כי אולי יחזור בתשובה ואם גם לע"ע מדה"ד שולטת עליו מפני רוע מעלליו אולי ישוב וירא' את ד' לנגד עיניו ואז גס ד' מדת הרחמים עליו יתגלגל וזהו ויראת יש לך לירא שיהפך מדה"ד למדה"ר ע"י תשובתו ואז מאלקיך שהוא מדה"ד יעשה ד' מדה"ר:
שם לא תעשו עול במשפט י"ל עפמ"ש ז"ל לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם על ד"ת וכ"כ אז"ל שבדין מרומה אין לילך אחרי דין תורה ולפי"ז לפעמים הדיין פוסק כדין תורה יורה ובכ"ז יעשה עול וז"ש לא תעשו עול אף אם תעשו משפט ד"ת. וע"ד הלציי י"ל שאין האדם רשאי לומר לעני המבקש משען שא עיניך אל ד' ובטח בו ומשמים מעל תבוא לפניך השפעה וברכה כי אם אמנם אמת וצדק שצריך האדם לחסות בד' מבטוח בנדיבי' בכ"ז לעת מצוא בשעת דחקו של עני אינו רשאי הבעה"ב לפטור א"ע בהזהירו את העני להיות בעל בטחון ובזה עושה עול לעני שמונע ממנו צדקתו אף שהמשפט צדק הוא בכ"ז לא תעשו עול במשפט צדק הזה אשר תאמרו אליו שא עיניך אל ד' וזהו ולא תשא פני דל שלא תדחהו באמרך לו שא פניך אל ד' וגול עליו דרכיך:
שם לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא עפמ"ש בלו"א ויקרא לפ' מ"ש התורה תחלתה גמילות חסדים וסופה ג"ח שאם גם כבר ח"ו עזבו את התורה כיז' שמחזיקי' עוד במצות ג"ח יש לקוות שעוד יחזורו לגמול חסד גם את נפשם עם האי אכסנאי דאית לי' בגו ביתא כאז"ל והנה רשע מצוה לשנאותו אם אין עוד תקוותו בו שייטיב מעלליו אבל אם יוכל עוד לעמוד ולצפות מתי יכבה נר תאוותיו ויגה עליו שלהבת אש דת בוודאי אסור לשנאותו ואז"ל ישראל רחמנים בני רחמנים ויש להם לב טוב ומטיב ע"כ אם תראה איש שאינו עוד אחיך בתורה ומצוות אבל בכ"ז לא הקשה את לבו הרך בטבע ישראל ויש לו עוד הלב הישראלי הטוב והמטיב והוא אחיך בלבבך כלומר שדומה לך כאח שיש לו לב טוב כמוך והוא גומל חסדים טובים אין לך לשנוא אותו כי עוד יש תקוה שישוב אל ד' כי התורה סופה ג"ת וע"כ נקווה שיחזור בתשובה מחמת לבו הטוב אחרי שכל ישראל ערבי' זב"ז והאיש א' יחטא ועל כל העדה יקצוף ע"כ אם יש לו עדיין הלב טוב ירחם על כל ישראל מדוע יענשו אחרים אשר לא נהנו כלום מעבירותיו וכ"פ מ"ש אל תהי רשע בפני עצמך שאל תדמי בנפשך שרק לעצמך אתה גורם רעה ואין לאחרים חלק עמו כ"א גם חביריו נענשי' ע"י וז"ש שע"כ לא תשנא את אחיך בלבבך כנ"ל אשר יש לו לב כמוך והטעם כי הוכח תוכיח לעמיתך בזה שתאמר לו שלא יאות שתשא עליו ועבור חטא אשר הוא חוטא בנפשו:
עוד י"ל עפמ"ש פ' אחרי ולקח הכהן מלא המחתה גחלי אש ומלא חפניו קטרת סמים דקה ובמסור' שבבעה"ט ואחרי האש קול דממה דקה ופירשתי שמתחלה צריך להוכיח בדברים קשין כגידין לשבר לב החוטא אם אבן הוא נימוח ע"י דברי המוכיח אשר כפטיש יפוצץ סערו וכשכבר נשברה המחיצה המפסקת בין הרשע לאביו שבשמים צריך לדבר אליו בלשון רכה למען שלא יקשה עליו טוב דרכו ושלא יחזור לסורו אם שיכבידו עליו עול התורה כמו שהדין גבי גר הבא להתגייר ח"ש כי בתחלה צריך הכהן אשר שפתיו יורו דעת לקח גחלי אש ולחתות על ראש הרשע כדי שימסו את הקרח הנורא אבל אח"כ יקח קטרת סמים דקה המשמחי' את הלב ברוח נועם וזהו ואחרי האש אשר ע"י נמס כדונג לב הרשע קול דממה דקה דברי חכמים בנחת נשמעי' וזהו ג"כ מ"ש וידבר ד' אל משה לאמר שמתחלה צריך לדיבור קשה המשבר את לב האבן ולבסוף לאמור אמירה רכה ובמשלי כ"ו טובה תוכחה מגולה מאהבה מסותרת פי' במצודות שאם יאהב המוכיח את מי שיוכיח אז רשאי הוא להכלימו ולביישו אף בגלוי כיון שעושה כן מאהבתו אליו וז"ש אם לא תשנא את אחיך בלבבך כ"א תאהב אותו בלב ונפש אז הוכח תוכיח אותו מ"מ בין ברכות בין בקשות בין בסתר בין בגלוי ובכ"ז לא תשא עליו ובשבילו חטא על שביישת אותו כיון שמאהבתך אותו תבקש להחזירו למוטב ע"כ טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת:
שם לא תלך רכיל בעמך ולא תעמוד על דם רעך כאשר יאמר משל ההמוני המדבר סרה על המשפחה אין בו בו ברכה כ"כ מי שמקטרג ומדבר סרה על עמו ואומתו כמו שרבים אומרים על ישראל שיש להם חסרונות לא יוכלו להמנות ה"ה פוגם בכבוד עצמו שהרי גם הוא מאמונה זו אשר ידבר עליה קשות וזהו לא תלך רכיל בעמך ולדבר על עמך רעות ורכילות שהרי לא תעמוד על דם רעיך כי גם אתה המקטרג אינך עומד למעלה מדם רעיך והדמים מודיעים שגם אתה בך יזובו הדמים האלו א"כ אתה פוגם בכבוד עצמך:
שם לא תקום ולא תטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ד' עפמ"ש ז"ל כל המעביר על מדותיו מעבירי' לו על פשעיו ופי' בזה מי אל כמוך נשא עוון מי שהוא עושה כמוך גם אתה השם תעשה כמוהו וז"ש אם לא תקום ולא תטור כ"א ואהבת לרעך אז שכרך יהי' "כמוך אני ד'" שאני ד' אעשה כמוך להעביר על מדותי ולמחות פשע וחטאה:
עוד י"ל עפמ"ש בלו"א לפ' ישמח צדיק כי חזה נקם שאין אנו רוצים לעשות נקמה בגוים המניעים לנו כ"א אך פרי לצדיק שאינו רוצים רק הפרי היוצא מהנקמה לדעת בארץ כי יש אלהים שופטים בארץ עיי"ש ע"כ אף אם אנו אוהבים את בני עמינו באהבת לב ונפש ובצרתם לנו צר כי אנו משתתפי' בצערם ומאוד יכאב לבינו כמ"ש במ"ר וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו בכ"ז אין לנו לתפוס במדת הנקמה כ"א למסור דינינו לשמים אל נקמות הוא ישוב להם בגמולם וכרוע מעלליהם וז"ש לא תקום ולא תטור את בני עמך אם עיניך רואות שאם נכרי ירע לבני עמך ואם גם ואהבת לרעך כמוך ואתה מרגיש בצערו כמו אם הרע לך בכ"ז לא תקום כי אני ד' נאמן לשלם כפירש"י בכ"מ ואני אשיב להם כגמולם:
שם וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עין מאכל וכו' ג' שנים יהיו לכם ערלים לא יאכל ובמד"ר הה"ד עץ חיים היא למחזיקים כה אלו נאמר לעמלים בה לא היתה תקומה לשונאי ישראל וכו' עפמ"ש בלו"א ואתחנן בשם רש"י ורמב"ן בחקתי דושממו עליה אויביה הוא הבטחה שרק לנו בנ"י אה"ק לנחלה ותתן את פריה אבל האויבים שהם זרים בה לא יוכלו להעמידה מחרבנה וז"ש רק כי תבואו אתם אל הארץ אז ונטעתם כל עץ מאכל כל עץ יתן פריו בעתו אבל כ"ז שאין אתם עליה לא תתן את פרי' ואחרי שבג' שנים הראשונ' אין העץ נושא פירות כראוי כמ"ש רמב"ן ע"כ בשנים האלו גם ישראל בגוים יתחשב כמו שלהם אינו נושא פירות לעולם כ"כ בג' שני ערלה גם לישראל נחשבי' כגוי' ואחרי שהגוים נקראים ערלים כמ"ש כל הגוים ערלים ותנן הנודר מן הערלים אסור רק באו"ה ע"כ אמר ג' שנים יהי' לכם ערלים אתם כמוהם כמו שלהם אינו נושא פירות כן גם לכם בשני הערלה ובלו"א מקץ כ' שרק לישראל שמקיימי' מצוות התורה במעשה התורה היא עץ חיים אשר תתן להם פריה לתרופה אבל לאו"ה היא עץ יבש וזהו עץ חיים היא רק למחזיקים בה בעשה מצוותיה ע"כ נאמר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום שאף שגם חכמי או"ה יעמלו בה ללמדה מ"מ כיון שאינם מקיימים מצוותיה לא יוכלו לבוא להבין אמתת כונתה וזהו היתרון שיש לישראל על או"ה שרק מאורסה לקהלת יעקב בשביל שאנו מקיימים מצוותיה נמצא שהתוה"ק דומה לאה"ק כמו שהיא לא תתן פריה לאיש נכרי כ"כ התוה"ק לא תאיר עיני האומות רק לנו תורה אור וזה כונת המד"ר עץ חיים היא רק למחזיקי' בה במעשה כנ"ל ואלו נאמר לעמלים בה אחרי שגם המה עמלים א"כ לא היתה לנו תקומה ויתרון עז עליהם אבל אחרי שנאמר למחזיקים בה עי"כ לנו התקומה והיתרון עליהם:
עוד י"ל עפמ"ד במד"ר דקאי קרא על התינוקו' שבהיותו בן ג' שנים אביו מלמדו ובן ה' למקרא כי חנוך לנער עפ"י דרכו גם כי יזקין לא יסור ע"כ צריך לחזק את לימוד הנער כדי שיעשה פרי טוב המשמח א' ואנשים וז"ש הן אמת שהתורה היא עץ חיים אבל בתנאי למחזיקי' בה אם אנו מחזיקים את העץ לשום עין עליו לטובה לחנכו עפ"י דרכו לפי רוב ומיעוט השנים אז יפרה וירבה ולא ימוש מעשות פרי:
שם ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם עפמ"ש לעיל ונתתי נגע בבית ארץ אחזתכם שהיא בשורה טובה שנתבשרו ישראל שאף אם יחטאו מ"מ רק הגוף ילוכלך ויתגאל מרשמי וכתמי העוולת אבל נפש הישראלי נשארה טהורה ונקיי' עיין לו"א פ' אחרי וזהו ושרט לנפש ע"י שתחטאו בבשרכם וגופכם לא ישאר חקוק בנפשכם העון אשר עשיתם בבשרכם כ"א רק בשרכם עליכם יכאב כי טמאתם אותו אבל לנפש לא תתנו ע"י בשרכם שרט וחקיקים של קיימא:
שם מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ואז"ל זה שקנה חכמה והק' מנ"ל דקנה חכמה הלא הנוטריקון אינו מורה אלא קנה והיכן רמיזא חכמה בקרא עיי' פ"י ספ"ק דקידושין ותי' כיון דדעה חסרת מה קנית א"כ כיון שנקרא קנה בע"כ דקנה חכמה דאל"כ לא קנה כלום ול"נ עפמ"ד מ"ג דאבות "הוי קל לראש ונוח לתשחורת והוי מקבל את כל האדם בשמחה" ופי' רש"י ורע"ב. תשחורת הוא לשון זקנה שהושחרו פניו ונ' כי נאמר והגיעו הימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ כי הזקנה תכבד אכפה על האדם אם אפסו כחותיו ולא יוכל עוד לפעול מאומה והוא ככלי אין חפץ בו כאז"ל זקני ע"ה כ"ז שמזקינין דעתן מטורפת עליהן וכ"ז מי שהוא זקן תוכו כברו לפנים ולחוץ בגופו וברוחו שניהם יחדיו אבדו כח וחיל אבל מי שנאמר בו נער הייתי וגם זקנתי שגם לעת שזקנתו נראה על פניו בכ"ז הוא עודנו בכח עולמיו נער ננער לפעול גדולות ונצורות כמ"ש במטבע של אברהם אבינו זקן וזקינה מצד אחד ובחור ובתולה מצ"א להורות אף שבאו בימים ותש כח גופם אבל נפשם עוד לה כח נעורים ואדם כזה לא יקיץ בימי זקנתו כ"א אדרבה זקני ת"ח כ"ז שמזקינים דעתן מתיישבת עליהן "וכימיך דבאך" הזקנה חשובה לו כימי נערותו ויותר וז"ש אף שנוח לתשחורת שלימי הזקנה המנוחה ועבודה טוב לאדם בה ינוחו יגיעי כח וכ"ז רק בעניני הגוף הזקן הוא עצל לעבוד כל מלאכת הגוף אבל הזהירו התנא הוי קל כנשר ורץ כצבי לראש אם דבר ראשי הנוגע להשי"ת הנקרא ראש וראשון יגיע עדיך אז לא בעצלתים תטמון ידך בצלחת הזקנה אשר קפצה עליך כ"א הוי קל לעשות הדבר הזה ואם כן תעשה לא תעצב לעת זקנה ככלות כחך ולא תקוץ בימים אשר לך בהם חפץ כ"א תקבל את כל האדם בשמחה כמו שישמח בחור בילדותו כן ישיש עם זקנתו כי כחות הנפש ככחם אז כחם עתה והנה מאי דכתיב מפני שיבה תקום הוא כמו לפני שיבה אבל מאי פני זקן דקאמר הו"ל למימר והדרת את הזקן ולהנ"ל א"ש דה"ק קרא והדרת לא' את הזקן אשר בפנימיות ובחיצונו הוא זקן ואפס כח כזקני ע"ה כ"א והדרת "פני" זקן מי שבפניו ובחיצוניות הוא זקן שהלבינו שערותיו והולך שחוח אבל בתוכו ובפנימיות רוחו ונפשו עודם מרוטפשים מנוער כי זקן הוא מבחוץ ונער מבפנים ע"כ שפיר דייקו שזהו במי שקנה חכמה כי ע"ז כאמר נער הייתי וגם זקנתי. וי"ל בזה ד' הפליא' הובא בדמש"א פרשתינו כששמע מ"ר מפני שיבה תקום אמר קומי בתולת ישראל היינו כנ"ל אם שישראל סבא הוא עם ישן עם עולם כ"ז רק מבחוץ אבל פנימיות עוד כנערה בתולה אשר עוד תקום ותחיה ואל תבוז כי זקנה עמך:
שם כאזרח מכם יהי' לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך עפמ"ש בלו"א מ"ש ונפשי כעפר לכל תהי' הכוונה כמו שהאדם משתדל שיהא גופו בריא ושלם תמים בלי מום כן יתן ד' בלבנו שנשתדל להשלמת נפשינו שגם היא תהי' שלימה ותמימה וזהו ונפשי כעפר לכל תהי' כמו שהעפר הגוף משתדל להיות "כל" לא יגרע ממנו אף כ"ש כ"כ נשתדל שנשמתינו תהי' "כל" תמימה בלי מגרעת וכ"כ כ"פ שהנשמה נקראת גר בארץ וז"ש כאזרח מכם שהוא הגוף שהוא תושב בארץ יהי' לכם נחשב הגר הגר בתוככם ובקרבכם היא הנשמה ואהבת לו כמוך שאתה אוהב את הגוף ותשתדל בהשלמתו כ"כ תאהוב את הנשמה ותשתדל להשלימה:
שם ושמרתם את חקותי ועשיתם אותם וכו' כי איש אשר יקלל את אביו ואת אמו וכו' כי המפ' כתבו שיסוד מוסד לאמיתת תוה"ק אחרי שידוע שכל האבות אוהבי' את זרעם אחריהם ולא יאבו להנחילם שוא ושקר כ"א מחוז חפצם להנחיל לאהוביהם יש ואוצרותיהם למלא בדעות זכות וברורות ע"כ אחרי שאבותינו מעולם דור ודור מסרו לנו במסירת נפשם את תוה"ק זהו ראיי' מהימנא שהיא אמתית ברורה אין בה ח"ו נפתל ועקש ובחוה"ל האריך בזה ע"כ אשר לא ישמע לקול התורה לא על הממ"ה לבד יעוות כ"א יבוז ג"כ להוריו ומוריו אביו ואמו ויאמר שהנחילהו שקר וכזב ע"כ אמר ושמרתם את חקותי ותשמרו אותם לנצח אם תכבדו את אבותיכם יצמח מזה פרי תנובה שהתורה ההיא מורשה לכם מאבותיכם לא תעזבוה ונתן טעם לזה כי איש אשר יקלל וכו' דמיו בו ע"כ תכתבו על לוח לבבכם את נחלת אבות ואפשר שמפני זה אז"ל השווה הקב"ה כבוד אב ואם לכבוד המקום כי ע"י כיבוד האבות יצמח כיבוד המקום ותוה"ק וי"ל שע"כ נקראת המס' אבות להזכירנו תמיד כי אבותינו הם שמסרו הלימודי מוסר היקרים ע"כ נאחז בהם ולא נרפם: שם והתקדשתם והייתם קדושים וכו' כי איש אשר יקלל וכו' י"ל עפמ"ש ז"ל המקדש א"ע מלמטה מקדשים אותו למעלה וידוע שבנין התפעל מורה על פעולה דמיונית כמו מתעשר מתרושש ע"כ אמר והתקדשתם אם רק תהי' נראים קדושים ואינכם עדיין קדושי' באמת אני מבטיח אתכם לקדש אתכם מלמעלה עד שיקויים בכם והייתם קדושי' והביא ראיי' לזה כי איש אשר יקלל רק את אביו או את אמו נחשב לו כאלו אביו ואמו קלל שניהם יחד כמ"ש באוה"ח שאף שעפ"י הסברא החיצונה לא יהא חייב על קללת א' מהם כקו' אוה"ח שהרי הבן אינו כלו שלו של א' מהם אלא של שניהם יחדיו מ"מ חייב כמו שקילל את שניהם ובע"כ הטעם כמ"ש ז"ל אדם מטמא א"ע מלמטה מטמאים אותו מלמעלה וכיון שקילל א' סופו לקלל שניהם כי מטמאים אותו מלמעלה וכיון שמדה טובה מרובה ממדת פורעניות ק"ו שאם מקדש א"ע מלמטה שמקדשי' אותו מלמעלה ע"כ אם רק והתקדשתם תהיו קדושים באמת כנ"ל:
שם לא תעשו עול במשפט כמדה כמשקל ובמשורה במסור' שבבעה"ט אך רחוק יהי' ביניכם וכו' במדה עפמ"ש באוה"ח פרשתינו בקרא דלא תגנובו דהא דנקיט לשון רבים שנתכוון להזהיר שגם אם ידוע לו שחבירו גנב הימנו אסור לו לעשות כן כמו שעשה הוא כדי להציל את שלו ועיי' תו"ח ב"מ ס"א וזהו שרמז כאן שלא יאמר אדם אחרי שחבירי עשה לי עול גם אני אעשה לו עול במשפט במדה שמדד לי אמדוד לו ובמשקל ששקל לי אשקול לו והוסיפ' המסור' בנ"ט לדבר מלבד שעפ"י פשוטו לא עביד אינש דינא לנפשי' עוד זאת הלא א"א לצמצם שלא יוסיף להרע לו יותר ממה שהרע הוא לך וזהו אך רחוק יהי' ביניכם אולי המרחק רב בין מה שעשה הוא ובין תגמוליך עלוהו:
שם ולא תקיא אתכם הארץ וכו' ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה כפל הלשון י"ל שלא יאמרו אחרי שירושה אין לה הפסק ונחלה לעולם תהי' ע"כ אף אם שיחטאו לא תקיא הארץ אותם לז"א הן אמת שאתם תירשו את אדמתם אבל אין זה כירושה דממילא שלא תפסק לעולם כ"א ואני אתננה לכם לרשת אותה רק ע"י רצוני וחפצי באתם לירש ואם אין אתם מקיימי' רצוני לא תהי' לכם הארץ למורשה:
שם הפליאה שהבאתי לעיל כששמע מ"ר מפני שיבה תקום אמר קום בתולת ישראל י"ל עוד עפמ"ש לעיל פ' תזריע אקרא דוראה הכהן שביותר צריך האדם לנהוג בקדושה לעת זקנתו למען ממנו ילמדו וכן יעשו לדורות וכמו שהוא באדם יחידי כן היא באומה הישראלית אשר שיבה נזרקה בה ועברו על ראשה ימות עולם ושנים קדמוניות ע"כ צריכה האומה הישראלית להזהיר בטהרה רוב יפעתה לעיני כל יושבי תבל למען תהי' מופת לרבים וזהו התעוררות לכנסת ישראל שתקום ותעודד על משענתה משענת התורה והחכמה אחרי שעטרת תפארת שיבה תמגנה וז"ש מפני שיבה גם עבור זה שאתה זקן ונועז ע"כ צריך אתה לקום ולהתעורר לכל טוב ומועיל וכל הרוחות לא יזיזו אותך ממקומך וזהו קום בתולת ישראל: