אור ברסלב
לוח ארז החדש על התורה החדש על פרשת אחרי

לוח ארז החדש על התורה· רבי יצחק קונשטאט

החדש על פרשת אחרי

החדש על פרשת מצורע

וידבר ד' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ד' וימותו נתקשו המפ' שלא נאמר מאי דבר אתו שהרי בפסוק שלאחריו נאמר עוד הפעם ויאמר ד' אל משה דבר אל אהרן אחיך ונ"ל כי במות כל אדם יורגש חסרונו והעדרו לבני משפחתו ולכל הנלוים אליו אשר ארחו עמו לחברה אבל ברבות הימים הכל נשכח כמ"ש שמש צדקה ומרפא בכנפיה כלומר שהעת במרוצתה המציא מזור ותרופה לכל המכאובים ואף מר המות סר ברוב הימים אבל אם אדם גדול בדורו הולך לעולמו אז לא לבד בעת הפרדו מתבל הוא מת. ונרגש חסרונו ביתר עז כ"א בכל עת ובכל שעה אף אם עברו ונגוזו ימים רבים של צער מעת אשר שבק חיים לכל חי אם גם כבר הוא הלך למנוחות להסתופף בצל שדי והתקרב כבר אל ד' אל המקור מקומו טהור בכ"ז אחרי שבכל עידן ועידן הוא חסר ונרגש חסרונו וכחו הרב לעשות חילו תושיה ע"כ גם בעת רחוקה. מהפרדתו מאתנו נוכל לומר עליו שמת עתה ונוחם יסתר על חסרון לא יוכל להמנות רק ע"ז ובא השמש ע"כ אם האיש ההמוני לא מת רק פ"א בעת הובל אלי קבר אבל האדם הגדול והמצוין גם לאחר מיתתו הוא כמת מחדש בכל עת שהיו נצרכי' לו ולחכמתו ויבוקש ולא ימצא ע"כ צדיקים היא מכה אשר לא תוכל להרפא וזהו וידבר ד' אל משה ואמר לו שגם אחרי מות שני בני אהרן שכבר עבר זמן ועידן מעת אשר הלכו לעולמם ולע"ע כבר הם בקרבם אל ד' שאין עוד מחיצת גופם המבדלת בינם לבין אביהם שבשמים כ"א הם כבר קרובי' אל ד' ונהנים מזיו השכינה בכ"ז תדע "וימתו" שמתו עוד הפעם בכל עת שיורגש חסרונם:

עוד י"ל עפמ"ש רמב"ן שלא דבר עמו אלא לאחר מיתת בני אהרן אבל בו ביום לא דבר עמו' על שהי' אונן ואין השכינה שורה מתוך עצבות ולכאור' הלא מ"ר לא הי' אביהם שיהי' עליו דין אונן אבל אחר שאז"ל ת"ח שמת הכל כקרוביו והטעם מפני שהם קרובי' לד' כמ"ש בקרובי אקדש ע"כ הכל נחשבים כקרוביהם וז"ש וידבר ד' אל משה אח"מ ולא מקודם והטעם בקרבתם לפני ד' בשביל שהם קרובי לד' והכל כקרוביו:

שם ואל יבוא בכל עת אל הקדש וכו' ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת כי לדעת את ד' יש לפנינו ב' דרכים הא' להתבודד ולפרוש א"ע מחברת בנ"א ולמלא כל ימיו ועתותיו ברעיונים רמים ונשגבים אבל זה הדרך לבדו לא ישכון אור כ"א טוב מזה להלך נגד החיים ואגודתו על ארץ יסדה ולהתערב עם הבריות אז"ל קול ד' בכח בכחו של כאו"א כי בתהלוכות בני אדם ובכל המאורעות אשר יקרו עליהם נוכל לשמוע ממנו קול ד' להתבונן ולהכיר גדולת ד' וטובו ע"כ טוב לשמוע תוכחת חיים רצוני למה שהאדם מכיר דרכי ד' ע"י דרכי החיים כי הם יפיצו אור בהיר על מעשה ד' וגדולתו אבל אם האדם פורש א"ע מתחברת בנ"א ויסתפק א"ע בהתבודדת לא יראה אור בהיר צח ומצוחצח ע"כ ברוב הימים טוב להתארח בחברת בנ"א ורק לפעמים להתבודד וזהו הרמז דבר וכו' ואל יבוא בכל עת אל הקדש שלא יסתפק א"ע בזה שיבוא בכל עת אל הקדש פנימה ולא יראה בשום הפעם החוצה כדי שלא ימות מעץ החיים ויהי' ללא יועיל לחברה האנושית כמ"ש לעיל לא תראה את שור אחיך נדחים ורק אז הקם תקימנו עמו אם אתה עמו בצוותא חדא ורק בגמי מרומי קרת ברגשת החיים תראה אור זך ונקי אבל על הכפרת רק בענן אור לא בהיר אראה. עוד י"ל כי לשתוקק הכה"ג לבוא בכל עת אל הקדש פנימה ולחזות תמיד בנועם ד' למען יוסיף קדושה על קדושתו אבל באמת לחזות בנועם ד' צריך הכנה רבה ונכבדה כי מפרישי' אותו ז' ימים קודם יוכ"פ ואין כל עת מוכן לבוא בחצרות ד' לבקר בהיכלו ובלו"א האזינו פי' מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאותך שהעב והענן באים מהאודים היוצאי' מן הארץ כן החטאים אשר מקורם מן הארץ עיי"ש לזה אמר ואל יבוא בכל עת הקדש בלי הכנה הנצרכת כי בענן כמו שהענן בא מהאד אשר יעלה מן הארץ כ"כ רק ע"י התעורות דלתתא וע"י הזמנה הנכונה אראה וזהו לא יכול להיות בכל עת ועונה. עוד י"ל כי לא יראני האדם וחי כי מפחד מחזה שדי נפש כל בשר יחרד וילפת עד שמרוב הבהלה ופחד תצא רוחו ישוב לאדמתו כמ"ש באם שמשון וגדעון אבל אם האדם מורגל במחזה אף שאיום ונורא הוא בכ"ז הרגילות והתמידות בראי' זו תסור את גודל הפחד ותמעט את הבהלה ע"כ סד"א כדי שלא ימות הכה"ג בכניסתו לבית ק"ק אשר שם מחזה שדי יחזה ירגיל א"ע לבוא שמה בכל עת למען יספה ויתנה מן בלהות אשר יבעתיהו אם יבוא שמה רק פ"א בשנה ע"כ להראות שהכה"ג א"צ לזה הזהירו ואל יבוא בכל עת אל הקדש וכוונתו למען לא ימות מרוב הפחד כ"א חי' יחי' אף אם לא יבוא בכל עת ג"כ לא ימות:

שם כתנת בד קדש ילבש וכו' ורחץ את בשרו עפמ"ש לעיל בקרא דואל יבוא בכל עת אל הקדש שאם הצדיק מתבודד בעצמו ואינו מעורב עם הבריות אז רק יתקן לעצמו אבל לא יוכל לפעול לטובה על דורו אחרי שהוא מכוסה ונעלם מעין כל חי ובברטנור' פ"ט דכלאים כ' שע"כ נקרא הפשתן בד בשביל שאינו גדל רק יחידי גבעול א' ולא יותר וזהו כתנת בד ומכנסי בד ילבש שהוא באחד יקדש ולא יתערב עם הבריות אז רק ורחץ את בשרו ולא של אחרים: שם והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי לכפר עליו לשלח אותו לעזאזל המדברה י"ל עפמ"ש ומשלם לשונאי' אל פניו להאבידו שע"כ הרשעים מצליחים בעוה"ז כדי שיקבלו עונשם בשלם בעוה"ב וי"ל עוד שהשי"ת מרוב חסדו כדי להקל עונש הרשעים אחרי רואו מקדם שיחטאו ע"כ מעניק להם מרוב טובו ומשפיע עליהם עושר וכבוד בני חיי ומזוני ועי"כ יוכל להקל עונשם בעוה"ב באמרו להתנצלותם שעל ששמנו ועבו מרוב טובה חטאו בשרירות לבם אבל אם הי' עניים מרודים ובכ"ז היו חוטאים לא הי' שום התנצלות להם והקב"ה ברוגז רחם יזכור כמ"ש לעיל מצה שנילושה ביין ושמן ודבש אין חייבי' על חימוצה כרת וז"ש והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל המה הרשעים אשר גורלם ומנת חלקם לילך לאבדון בעוה"ב יעמד בעוה"ז אחי' וקיים ובריא אולם אלה שלוי עולם השגו חיל והטעם לפני ד' שהוא מדת הרחמים לכפר עליו למען יהי' לו כפרה וקינוח על עונותיו שיש לו מקום לתלותם על רוב עשרו וגדלו והטעם השני שטוב להם בעוה"ז לשלח אותו לעזאזל המדברה שלעת מצוא בעוה"ב יקבל עונשו בלי מגרעת וזהו שיוכל לשלח אותו למקום מדבר ושממה:

שם ולקח מלא המחתה וכו' ומלא חפניו קטרת סמים דקה במסור' שבבעה"ט ואחרי האש קול דממה דקה עפי"ד בזבחים פ"ח דקטרת מכפר על לשה"ר יבוא דבר שבחשאי' פירש"י שנא' וכל אדם לא יהי' באוה"מ, ויכפר על מעשה שבחשאי ופריך הש"ס והאמרי' דמעיל מכפר על לה"ר יבוא דבר שבקול ויכפר על מעשה קול ומשני הא בצינעה קטרת מכפר ובפרהסי' מעיל מכפר וזהו כונת המסור' קטרת סמים דקה שהוא דבר שבחשאי מכפר על קול דממה דקה והוא לה"ר שבחשאי. וי"ל מ"ש פ' קדושים "לא תלך רכיל בעמך ותרגום יונתן לא תהו אזלין בתר לישנא תליתאי דהוא קשה כחרבא דקטיל וסיים ולא תעמוד על דם רעיך וכ' דכוונתו עפמ"ש ז"ל שלה"ר הורג ג' ומגדיל עוונו כמו ג' עבירות החמורות ע"ז ג"ע ושפיכות דמים ולפי"ז הי' באפשר לומר כיון שבג' עבירות אלו אף אביזרייהו יהרג ואל יעבור א"כ אף בלה"ר שהוא כרציחה נאמר ג"כ שאף על אביזרייהו יהרג ואל יעבור וכמדומני שראיתי כן בס' של צדיקי' והנה הטעם שברציחה יהרג ואל יעבור הוא כאז"ל מאי חזית דדמא דידך סומק טפי דלמא דמא דחברך סומק טפי והיינו דקאמר קרא לא תלך רכיל כתרגום יונתן שלה"ר הוא כרציחה והטעם כי לא תעמוד "על" למעלה אדם רעיך כי מאי חזית דדמא דידך סומק ע"כ בלה"ר שהוא אביזר' דרציח' ג"כ אל יעבור:

שם וכפר על הקדש מטומאת בניי מפשעיהם לכל חטאותם וכן יעשה לאוה"מ השוכן אתם בתוך טומאתם עפמ"ש פ' שלח סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך ובמסור' שבבעה"ט כגודל זרועך הותר בני תמותה עפמ"ש וסלחת לעווני כי רב הוא ואז"ל אתה רב ויאה לרב לסלוח עוון רב וכה"א אנא חטא העם הזה חטאה גדולה אלמא כשיגדל העוון יותר ראוי לרברבי לסלוח עליו והנה חסדי שמים מרובי' עד לאין תכלית ע"כ אמר מ"ר סלח נא לעוון העם הזה אשר הוא גדול כ"ש כגודל חסדך כמו שחסדיך גדולים כן העוונת גדלו ויאה לך למחול עליהם וי"ל מילתא בטעמי שהקב"ה צריך למחול ביותר עוון גדול מנשוא כי האדם לא הי' יכול לחיות אם יסבול משא כבד עוון גדול אחת דתו היתה להמית ע"כ זמן הצורך למחול ע"ד שפי' כי עמך הסליחה למען תוורא משא"כ עוון קטן יוכל האדם לסבול כי לא יכבד אכפו עליו ע"כ אמר סלח נא לעין העם הזה אשר הוא גדול כגודל חסדך כנ"ל וביאר' המסור' הטעם כי כגודל זרועך הותר בני תמותה כ"א אין אתה מוחל ה"ה בני תמותה וכל דייני ארע' כלא חשובין וז"ש וכפר על הקדש מקודם על פשעיהם החמורי' ואח"כ ויבקש כפרה לכל חטאתם אף על השגגות וסיים וכן יעשה שצריך לעשות כן לבקש מתחלה על החמורות ואח"כ על הקלות לאהל מועד היא נשמת חיים מגבהי מרומים אשר בהיר ישכון כבוד ד' השוכן אתם בתוך טומאתם וכ"ז שהפשעים לא נמחו א"א להשאר הנשמה בתוך הגוף ע"ד הותר בני תמותה:

עוד י"ל עפמ"ש בסוף יומא דבתשובה מאהבה זדונות נעשות כזכיות ובתשובה מיראה כשגגות וע"ז רומז לכפר ע"י ששב ונתכפר לו על הקדש מטומאת בנ"י נעשה קדש מהטומאה של עבירה נעשה זכות וקדש של מצוה וכ"ז בתשובה מאהבה אבל בתשובה וירא' מפשעיהם לכל חטאתם נעשה מהמזיד ופשע חטא שוגג והוא ע"ד שפי' ברש"א ח"א שם כי נרצה עוונה שוהעון נעשה ריצוי וזכות ובזה י"ל מ"ש בפרשתינו "כי ביום הוה יכפר עליכם מכל חטאתיכם לפני ד' תטהרו" הכוונה ג"כ כנ"ל שע"י כל חטאותיכם שעשיתם שיהפכו לזכיות וא"כ הטהרה והזכות יבוא לכם ע"י כל חטאתיכם אבל כ"ז בתשובה מאהבה וזהו שב לפני ד' שהוא מדת הרחמים אף אם לא יענש על עוניו בכ"ז הוא שב אבל מי ששב מיראה אינו שב רק לפני אלקים מדת דין הקשה שמתיירא שיפגע בו ע"כ אחרי שאמר שיטהרו ע"י החטאי' ע"י שנעשו מהם זכיות סיים בתנאי אם לפני ד' שהוא מדה"ר בתשובה מאהבה. ובנועם מגדים פרשתינו הק' אקרא דהשיבנו ד' וכו' חדש ימינו כקדם שמשמעו שנהי' כמו קודם החטא וזהו א"א שהרי או שזדונות נעשות כשגגות או כזכיות אבל עכ"פ לא כקודם החטא שלא היו לו לא שגגות ולא זכיות וי"ל כיון דהא גופי' שהזדונות יהפכו לשגגו' או לזכיות חידוש הוא וחסד אל כל היום שיהא נשכר עכ"פ אין לך בו אלא חידושו כיון שיש ב' מיני תשובות או שהחוטא מתעורר מעצמו לחזור ולשוב בלי אתערותא דלעילא והיא התשובה החשובה, וגרוע' ממנה אם החוטא מעצמו לא ישוב כ"א רק ע"י יסורים או נגעי בני אדם או שמעמיד עליהם מלך קשה כהמן בזה בודאי לא יחזרו העונת לזכיות שלא יהי' חוטא כזה אשר מעצמו לא נתעורר לשוב נשכר להיות לו זכיות ודי לו אם יהי' כקודם החטא בלא חטא ובלא זכות וז"ש השיבנו ד' אליך ונשובה אם רק ע"י התעוררות שלך ע"כ אף אם נשוב מאהבה כמ"ש השיבנו ד' אליך ונשובה אליך אל ד' מדה"ר בכ"ז אחרי שלא שבנו מעצמינו די לנו אם תחדש ימינו כקדם שנהי' אחר התשובה כמו קודם החטא. ע"כ אחרי שאמר לטהר אתכם מכל חטאותיכם בכוונה הנ"ל שהעבירות נעשו טהורות וזכותם סיים לפני ד' תטהרו ע"ד שפי' הטו"ז ה' ר"ה הריעו לפני המלך ד' קודם ה"נ אם לפני ד' קודם שיעורר אתכם תטהרו מעצמכם אז מכל חטאתיכם תטהרו כנ"ל והנה הטעם שהקב"ה עשה חסד לטהר את ישראל ע"י חטאתם כנ"ל הוא בשביל שיודע שהם חוטאים רק בגוף אבל נשמתם נשאר הטהורה ונקייה כמ"ש ושרע לנפש לא תתנו בבשרכם עיין לקמן ועי' בלו"א ונכרתו הנפשות העשות שרק אם הנפש חוטאת הא תמות אבל אתם רק בגופכם חוטאים ע"כ לא תקיא הארץ אתכם ופי' לעיל ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם שרק בבית הנפש הוא הגוף יגע בו הנגע ע"כ אמרו שאמר וכפר על הקדש כנ"ל שהטומאות נהפכות לטהרת הקדש וכן יעשה הקב"ה עם ישראל אות לטובה בשביל שאהל מועד והוא השכינה אהל שכן באדם "שוכן אתם" בתוך טמאתם שלא טימאו רק את גופם אבל נשמתם טהורה ונקיי' וצלם אלקים לא סר מעליהם ע"כ כן יעשה לעשות מחול קדש:

ושם והיתה לכם לחקת עולם בעשור לחדש השביעי תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו וכו' כי ביום הזה יכפר עליכם כי בכל יו"ט ושבת אסור לנו בעשיית מלאכה בשביל שהם ימי שמחה וקראת לשבת עונג ושמחת בחגך ע"כ בי ינוחו יגיעי כח תשבת עול העבודה מעל האנשים וכל הימי' מיועדי' לשמחה אבל ביוכ"פ אחרי שנצטווינו לענות בו את נפשינו בה' עינוים וקשה לשמחה מה זו עושה הלא ביטול המלאכה שמחו בו שומרי שבת ויו"ט לנוח מעבודה וביום אשר יכוף האדם כאגמון ראשו לשמחה מה זו עושה? ע"כ אמר שתהי' זאת לכם לחק בלי טעם וסיבה נודעת שכל מלאכה לא תעשו ובכ"ז תענו את נפשותיכם) הלא מיחזי כתרתי דסתרי אהדדי אבל לפי האמת אין כאן סתיר' בנושאים כי אחרי שהיום ועצומו מכפר א"כ הוא יום ששון ושמחה לאשר כי ימצא מחילה וסליחה ע"כ כבשאר מועדי ד' כל מלאכה לא תעשו אבל אחרי שצריך תשובה עוני וסיגופים לצרף אל היום הקדוש שיהא ביכלתו למחות עוון ולהתם פשע ע"כ צריך להתענות וז"ש שלא יהי' לכם כחק בלי טעם וסבה ע"כ אומר לכם כי ביום הזה יכפר עליכם ע"כ הוא יום שמחה אבל לפני ד' תטהרו כפי' הטו"ז שקודם שמטהר הקב"ה את ישראל צריכי' אנו לטהר את עצמינו וצריך תשובה וסיגופי' ע"כ תענו את נפשותיכם:

שם והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בנ"י מכל חטאתם אחת בשנה עפ"מ דס"ל לרבי פ"ק דשבועות י"ג דיוכ"פ מכפר אף בלא תשובה והרמב"ם פסק כוותי' בעבירות קלות עכ"פ וס"ד דש"ס שם דמודה רבי בכרת דיומא דאינו מכפר אלא דמסיק דז"א אלא אף כרת דיומא מכפר וזהו וודאי חידוש גדול שיוכ"פ יכפר על מי שלא קיים מצוותו אלא שהוא חק שנעלם טעמו ונימוקו ואין לנו רשות להרהר אחריו והנה שאר החטאים יוכל האדם לחטוא בכל השנה כלה בכל עת ובכל שעה אבל שלא לקיים עינוי יוכ"פ זהו אינו יכול לעבור רק פעם א' בשנה והוא ביוכ"פ שאינו מתענה בו וזהו והיתה זאת לכם לחקת עולם אשר נעלם טעמו וסבתו לכפר על בנ"י מכל חטאתם אשר לא יוכלו לחטוא רק אחת בשנה והוא ביוכ"פ:

ושם למען אשר יביאו בנ"י וכו' והביאום לד' וכו' וזבחו זבחי שלמים לד' אותם בקושי הלשון לד' או אותם י"ל עפמ"ש המפ' שבכל קרבן המקריב לו יחשב שכל הנעשה בבהמה ראוי לו לעצמו אלה שהקב"ה ברוב רחמיו אמר שלוקח נפש בהמה כופר נפש אדם המקריב ואם יהי' כן בדעתו בוודאי יהי' כוונתו לשמים כי בל אשר לו יתן בעד נפשו וזהו למען אשר יביאום לד' בכוונה רצויי' ידעו ויבינו כי עפ"י הדין וזבחו לד' אותם כלומר אותם המקריבי' בעצמם הי' ראויי' לזבוח רק שהקב"ה ריחם ולקח בהמה תחת אדם: ושם ונתתי פני בנפש האוכלת את הדם והכרתי אותה מקרב עמה בסיפרי ד' ועמה בשלום ונתקשה בהבנתו באה"ח וי"ל עפ"י מה שמלשינים על בנ"י עלילת דם ר"ל אשר הטובים שבטענות לרצוץ את מוח עלילה זו הוא אחרי שבנ"י מוזהרי' באזהרות כפילות להשמר מאכילת דם אף של בהמה לא עאכו"כ שלא יאכלו ח"ו דם אדם ר"ל והשורש. פורה ראש ולענה אשר ממנה יצאו עלילות. כאלו אחרי שישנם בנ"א מאמינים שהדם יש לו כח מיוחד לעשות ע"י גדולות ונפלאות כמסופר בדברי הימים ע"כ יאמרו בגוים שגם ישראל יאמינו בהבלים כאלו ע"כ אמרה תורה שאם המצא ימצא ברגב הימים א' מני אלף אלפי אלפים מבנ"י שיאמין בהבלי הדם כמ"ש רמב"ן בנימוקי' ג"כ שעשו כישוף ע"י הדם הוא כרות יכרת מעץ חיי ישראל הן בזה לא יחשב בקהל והן בבא הוא נצר מתועב אשר נכרת משרשיו א"כ אין עוד להאשים את ישראל ע"י האחד היחידי שיצא לתרבות לחרפה ולדראון עולם ועי"כ ועמה בשלום לא יקרבו אליהם עוד אוביהם ומנדיהם בעלילת שקר הלזו: עוד י"ל עפמ"ש כי אכילת הדם מעלה רתיחת האדם והאוכלו נעשה רגזן וכעסן כמ"ש מי שנולד במזל מאדים נעשה טבח או מוהל ואם אמנם אל זועם בכל יום אבל אם אדם כועס אמרו עליו ה"ה כעובד ע"א והטעם שהקב"ה ברוגז רחם יזכור אבל אם האדם כועס לא ידע רחם ע"כ אז"ל לא תירא"י ולא תחטא כי ע"י אף וחימה נשחת שלום העם והמדינה והשתות יהרסון וז"ש אם תאכל דם המעלה כעס וחימה אז ונתתי פני ותרגום אונקלס רומי שהוא אמנם יאה רק לי ולשמי אבל לא לב"א והאוכל דם כמו שאני שרוי בכעס גם הוא יכעס ויתקצף ע"כ הכרתי אות מקרב עמו למען יהי' עמו בשלום וכ"ז שהכעסן הוא עמהם אין שלום אמר ד' ע"כ צריך לכרות את הענף למען אשר העץ ישאר בחיים ובשלום:

שם כל נפש מכם לא תאכל דם והגר הגר בתוככם לא יאכל דם עפמ"ש לעיל לפ' מ"ש גבי דם ולא תאכל הנפש עם הבשר שבכל אכילה לא לבד הגוף אוכל כ"א גם הנשמה ניהנת מרוחנית שבמאכל כמ"ש כי לא על הלחם וכו' כי על כל מוצא פי ד' וחי' האדם אבל בדם ושאר מאכלות האסורות אין בהם רוחנית שתהנה הנשמה ממנה ע"כ הגוף יאכל וישבע אבל לא תאכל הנפש היא לא תאכל בצוותא חדא וביחד עם הבשר כ"א תרעב וכבר כתבתי כי הגר הגר בתוכם הוא כינוי לנשמת שדי אשר כגר היא עלי ארץ כי תשוב אל בית אביה אחרי הפרדה מן הגוף וז"ש שע"כ אמרתי כל נפש מכם לא תאכל דם על כי והגר הגר בתוככם ובקרבכם היא הנשמה הלא היא לא תאכל דם כי אין בו מזון לנשמה כנ"ל:

שם ושפך את דמו וכסהו בעפר כי לכאור' הוא אכזריות לשפוך דם החי ולהמיתו לצורך הנאת האדם אבל אחרי שהאדם חלוש בטבעו ויסודו מעפר וצריך לחזק את גופו החלש והוא ע"י אכילת בשר המחלים ומחזק את הגוף ונותן לו כח ועצמה ואחרי שמותר האדם מן הבהמה ע"כ זהו לו לכסות עינים על אכזריותו וזהו ושפך את דמו וכסהו מה שנראה לכאור' כאכזריות הוא מכסה ומחפה ומתנצל א"ע בעפר במה שהוא עפר וחלוש בטבעו: שם כי כל נפש כשר דמו בנפשו הוא ואומר לבנ"י דם כל בשר לא תאכלו כי נפש כל בשר דמו הוא כל אוכליו יכרת הך כפל לשון נ"ל דרומז למאי דקיי"ל דאינו חייב כרת אלא על דם שהנפש יוצא' בו אבל על דם האיברים אינו אלא בלאו לז"א כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא שאם הנפש הוא הדם עודנו בבהמה ולא יצאה ממנו והוא דם האיברים שעוד נשמתו בו ואומר ע"ז לבנ"י דם כל בשר אפי' רק דם האיברים לא תאכלו בלאוו אבל כי נפש כל בשר דמו הוא אם בדם אשר תאכלו נפשו בו שנפשה יצאה בדמה אז כל אוכליו יכרת:

שם את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו ללכת בהם אני ד' בדמש"א פרשתינו אות י"ט הביא בשם ילקוט אלו דברים שיצה"ר משיב עליהן וא"ת מעשה תהו הם ת"ל אני ד' עפמ"ש בלו"א שמיני י' לפ' מאז"ל על ג' דברים העולם עומד שאע"ג שאנו בנ"י נוטלים חלק בראש להלוך קדמה בעניני חכמה ודעת אבל בעניני התוה"ק העולם עומד על עמדו כבשנים קדמוניות ואינו רשאי לזוז ממעמדו הראשון אף זיז כ"ש ופי' ג"כ מ"ש לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעוד כמו שהארץ עומדת על מקומה לדורי דורות כיום הבריאה כ"כ האמונה לא תשתנה ותחלוף את מקומה וז"ש אף שבכל עניני הזמן תהי' מהולכי' קדימה לחדשים לבקרים להתערב בכל אשר יעשה תחת השמש אבל את חקתי תשמרו ותמנעו ללכת בהם שבעניני חקי הדת אין אתם רשאי' ללכת פארנושריטט ע"ד השמרו לכם עלות בהר כ"א תעמדו אל מקום א' לשמור חקיו ומצוותיו כמו שניתנו מסיני ואין להוסיף ואין לגרוע כמאמר רבינו בעל ח"ס זצוק"ל החדש אסור מה"ת וסיים הטעם כי אני ד' הי' הוה ויהי' ואני ד' לא שניתי ע"כ גם חקותי שחקקתי לכם לדור ודור המה בלי שינוי ותמורה ורמב"ן בנימוקיו ר"פ בראשית כ' דתהו נקרא דבר שלא נגמר עדיין בצורתו עד שאם האדם רוצה לקרותו בשם שוב חוזר ותוהה על הראשונות ויקרא לו שם אחר כי כ"ז שלא נגמרה צורתו עוד לא יוכל להקרא בשם עולם אשר לא יכרת וזהו כוונת הילקוט ושמא תאמר מעשה תהו הם שעדיין לא נגמרה התוה"ק בצורתה ונוכל לשנותה כפי רוח הזמן המבקש תפקידו חדשים לבקרים ת"ל אני ד' ומאתי לא תצא דבר אשר יוכל להוסיף עליו או לגרוע ממנו וזהו כוונת ילקוט המובא שם אות ט"ו שמא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמוד חכמת או"ה ת"ל ללכת בהם ושמא תאמר אבד סברו ובטל תכליתו ת"ל אני ד' כי חכמת או"ה תסרח לשנות כפי רוח היום ואומרי' מי שאינו נוטה אזנו לקול העת החיה לא ימצא די מחייתו ולהסיר מכשול זה מקרב עמינו אמר אני ד' כנ"ל:

עוד י"ל עפמ"ש שהקב"ה מדקדק עם הצדיקי' כחוט השערה נמצא שע"י שהאדם צדיק ולא יחטא הוא בעצמו הגורם שיבוא הקב"ה עמו בדין ולא ברחמים במשפט ולא בצדק לפנים משוה"ד ע"כ אמר את משפטי תעשו אתם בעצמכם תעשו שתאחז במשפט ידי ולא בחסד וברחמים ע"י שאת חקתי תשמרו ללכת בהם ועמך כלם צדיקי' ע"כ אני ד' אלקיכם על ידכם שתשמרו את חקתי נעשה מד' רחמים אלקיכם דין ושלא יאמר האדם מה לי לצרה הזאת להיותי נדון בדין ולא בחסד טוב לי שלא אהי' צדיק ויהיו רחמי שמים עלי לזה אמר אני ד' פירש"י נאמן לשלם שכר א"כ טוב לאדם שיהא סובל את מדת הדין בעוה"ז כדי שיבוא על שכרו משלם לעוה"ב:

שם ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ד' כי יקשה למה הוצרך הקב"ה לתת לנו חקים ומשפטים הלא אף בני אדם יכולים לחוקק חקים ומשפטים צדיקים לתועלת חברת האנושי אבל כבר אז"ל מה בשר ודם עובר אף תלמודו עובר ע"כ אם לא הי' לנו רק זאת תורת האדם אשר חקק במשענת שכלו ותבנותו אף כי רב בכ"ז לא יעמדו הפקודים האלה לנצח כ"א כ"ז שהוא חי גם מצותו חיה אבל במותו גם תורתו וחקיו ימותו כי יבואו אחריהם מחוקקים אחרים אשר יבטלו דברי הראשונים וישן מפני חדש יוציאו ורצה הקב"ה שיהא לישראל חק עולם ולא יעבור לנצח ע"כ האציל עלינו מהודו ונתן לנו תורתו שהיא קיימת לעדי עד וז"ש ושמרתם את חקתי ומשפטי דווקא שאני נתתי לכם ולא שאתם תעשו לכם חקים בהם תחיו והטעם אשר יעשה אותם האדם אלה החקים אשר לא מעשה ידי יוצר המה כ"א האדם יעשה את החקים ממקור שכלו וחי בהם כ"ז שהוא חי גם הם חיים וקיימים עד שחייו וחיי חקים הנחצבי' ממקור בינתו אגודים וצמודי' אבל אני ד' הי' הוה ויהי' לדור דור ע"כ נתתי לכם אני חקים ומשפטים שיתקיימו לאלף דור. וי"ל בזה שאלת החכם מה העדות וכו' אשר צווה ד' אתכם שכוונתו ג"כ למה הוצרך הקב"ה לתת לנו חקים ומשפטים הלא אף בנ"א יכולי' לחוקק חקים ומשפטים צדיקי' כנ"ל וע"ז תשיב לו כהלכות הפסח אין שפיר אחה"פ אפיקימן והטעם שלא יבוטל טעם הפסח מפינו ע"י דברים שאוכלים אחריו כי לכל דברים המורגשי' תתאה גבר שיבטל ויגבור האחרון על הראשון כ"כ הוא בכל הדברים שאם יהיו לנו חקים מבני אדם יביאו אחרים אחריהם להפג טעמם ונימוקם אבל דבר ד' לעולם תעמוד בלי שינוי ותמורה:

עוד י"ל אחרי שהמצוות נותנות חיים לעושיהם בעוה"ז כי מוצאיהם מצא חיים נעימים וישרים ומה גם שבעוה"ב יבוא על שכרו א"כ כיון שגמולו ישולם לו בזה ובבא יקשה מאוד על האדם לקיים את המצוות רק לשם קונו בלא תקוות שום שכר ובכ"ז אז"ל אל תהיו כעבדים וכו' ע"מ לקבל פרס והתקנה לזה שיעשה המצוות בלי תשלום גמול הוא שיעשה משמרת למשמרת גבול וגדר וסייג למצוות ועליהם לא יקבל שכר כי הקב"ה לא צווה עליהם וגם אינם מן ההכרח לצורך החיים המאושרים אחרי שהקב"ה בחכמתו לא ראה לצוות עליהן ואם היו הכרח לצורך תיקון הנפש אז הקב"ה הי' מצווה גם עליהם כמו שצווה על המצווה גופא ומדלא עשה כן בע"כ שאינם הכרחים ואם בכ"ז מקיים את הגדרי' וסייגי' זהו מופת חותך כמו שמקיים הסייגים בלי ציפוי לתשלום גמול כן גם המצוות בעצמו אין כוונתו בקיומם רק לעשות רצון אבינו שבשמים וז"ש ושמרתם את חקותי שצריכי' אתם לעשות משמרת למשמרת ולגדור סייגים והטעם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם שיש לחוש שהאדם אינו עושה אותם לש"ש כ"א בשביל שהם נותנים חיים לעושיהם בעוה"ז וגם אני ד' כפירש"י נאמן לשלם שכר בעוה"ב ובמה יוודע איפא שאתם עושי' רק לש"ש רק ע"י משמרתם שתעשו משמרת כנ"ל. וי"ל בזה מ"ש בסוף פרשתינו ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבות אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם אני ד' אלקיכם, כי כמו שהמצוות נותנות חיים לעושיהן כ"כ העבירות מטמאות ומטמטמות את נפש עושיהן ואם יסור מלעבור עביר' רק עבור יראתו שלא יטמאו ויטמטמו אותן אין זה עיקר הכוונה לש"ש אבל אם יסור מלעבור גם על הגדרים אשר לא צווה ד' אותם והם בוודאי אינם מטמאי' את הלב מדלא צווה ד' עליהם בוודאי כוונתו רק לשמים, וז"ש ושמרתם את משמרתי שתעשו גדרי' וסייגי' שלא לבד שלא תעשו את התועבות המטמטמי' כ"א לבלתי עשות מהתועבות "אשר לא תטמאו" בהם והם הגדרים אשר בטח לא תטמאו בהם גם בעשותכם אותם ואז בטח אני ד' אלקיכם שרק בשביל שאני אלקיכם אשר צווה אתכם תסורו מרע ולא רק בעבור שלא יטמאו ויטמטמו את לבכם:

עוד י"ל עפמ"ש לעיל פ' נח שצריך האדם לקיים המצוות שבין אדם לחבירו כמו שבין אדם למקום והטעם אחרי שהליכות עולם לנו לחיות בב' עולמות בעוה"ז ובעוה"ב ועל המצוות שבין אדם לחבירו העולם הזה עומד כמשאז"ל על האמת והדין והשלום וע"י המצוות שבין אדם למקום נזכה לחיי עוה"ב ע"כ אמר ושמרתם את חקתי שאין להם טעם והם המצוות שבין אדם למקום שברובם לא ידענו סבתם ואת משפטי הם הדינין שבין אדם לחבירו והטעם שנצרכי' אנו לשניהם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם בעוה"ז כי עליהם העולם עומד כנ"ל, ואני ד' נאמן לשלם שכר בעוה"ב כפירש"י:

עוד י"ל כי הקב"ה נתן את תוה"ק לעמו ישראל ולא עשה כן לכל גוי הוא בשביל שידע הקב"ה שרק ישראל ינטרוה כבבת עינם ולא יעזבוהו לנצח ועליה יהרגו כל היום ובכ"ז יאחזו בה ולא ירפו ממנה כמ"ש בלו"א הללו את ד' כל גוים וכו' ואמת ד' לעולם ופי' ולעיל וסלחת לעוון העם הזה וכו' ונחלתנו וכי עזין שבאומות ישראל הם והוא עם קשה עורף ומה שיאחזו בו יהי' נחלתם לעולם וכל הרוחות שבעולם אינם מזיזי' אותם ממקומן אבל אם הי' נותן תוה"ק לאו"ה כ"ז שהיו יכול לחיות חיי נחת ושלווה ע"י התורה היו שומרי' אותה אבל אם יעמוד להם על ידה צרות ויסורי' היו משליכים מהם את עבותיה לנתק את מוסרותיה כדאי' פ"ק דע"ז דבמצוות סוכה בלעטו או"ה כשהקדיר עליהם חמה וידועי' ד' ר"ת שבתוס' יבמות שישראל קרויי' אדם ואומות העולם נקראי' "האדם" עיי' לו"א מילתא בטעמא וז"ש ושמרתם רק לכם ניתן לשמירה של קיימא חקותי ומשפטי בשביל שידעתי שאתם תמסרו נפשכם עליה ותאחזו בה ולא תעזבוה לנצח אם לשבט אם לחסד אבל אשר יעשה אותם "האדם" אם הייתי נותנה לאו"ה הנקראים בשם האדם לא היו שומרי' אותם רק כ"ז וחי בהם ולא שימות בהם וכ"ז שיכולים לחיות על ידה חיי נחת ושלווה אבל לא בעת רעה תבוא עליהם שיגזרו מיתה על קיום התוה"ק אבל ישראל עם קרובו יטרוה לנצח: שייך לעיל בחדש הז' בי' לחדש תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר בתוככם וכו' שבת שבתון הוא לכם בי ביוכ"פ צריך האדם לשבות ולנוח ממלאכת הגוף אבל אין בזה די סיפוקו אם גם הנשמה תשבות ממלאכתה מלאכת הקודש כ"א כמו שבעת שהגוף עובד עבודתו הנפש תניח ממלאכתה כמ"ש אי סייפא לאו ספרא כ"כ בעת אשר הגוף נח ממלאכתו ויניחו יגיעי כח צריכה הנשמה לעבוד את עבודתה ביתר שאת להשלים א"ע ביום המקודש בעת שאין מלאכת הגוף מפריעה מעבודתה הקדושה והנה השרש שבת לא הניח רק על הפסקה ממלאכה כ"א הפסקה ממנוחה לבטלה נקראת ג"כ שביתה אשר עיקר הוראתה הביטול וההפסק מהמעמד הקודם או ממלאכה למנוחה או ממנוחה למלאכה ע"כ אף שמלאכת הגוף אסור' ביוכ"פ אבל מלאכת הנשמת לטוהר ולזקק א"ע אדרבה עיקר מצוותה בימים המקודשי'. ע"כ ונאמר ושמרו בנ"י לעשות את השבת הכוונה לעשות בקום ועשה את השבת והוא ביטול מנוחת הנפש אשר לא עבדה בכל כחה מחמת טירדות ימי המעשה וביום המקודש תשבות ממנוחתה כמ"ש לא ניתנה שבת אלא לעסוק בתורה אבל מי ששובת ביום המקודש רק ממלאכת הגוף ואינו עוסק גם בעבודת הנפש זה הגבר לא יצלח ולא שמענה את גופו ע"י ה' עינויי' כמצוה עליו כ"א מסגף ג"כ את נשמתו הטהורה אשר ברצונה לעשות מלאכת הקדש בכמה וז"ש אף שאסרתי עליכם עבודת הגוף אבל ועניתם את נפשותיכם תרתי משמע הן נפש הרוחנית אם "כל' מלאכה לא תעשו אם גם מעבודת הנפש תשבתו ואחרי שהגוף נקרא אזרח כי הוא תושב בארץ והנשמה רק גר בארץ כהדין אכסני' כדאי' במדרש ע"כ הוסיף לבאר שאז תענו את שני הנפשות אם כל מלאכה לא תעשו האזרח הוא הגוף וגם הגר הגר בתוככם בקרבכם היא הנשמה וע"ז סיים שבת שבתון שני שביתות תהיינה לכם שביתת הגוף מעבוד' ושביתת הנפש ממנוחה. וזהו מ"ש אך את שבתותי תשמורו ואז"ל אלמלי שמרו ישראל ב' שבתות מיד היו נגאלין הכוונה ג"כ על שני שביתות האלו שביתת הגוף מעבודה ושביתת הנפש ממנוחה אשר בימי המעשה:

שם ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה ובספרי כיון שאני פותח את הפנקס מיד אני גובה את הכל עפמ"ש בלו"א כצבי' בשם רמב"ן שע"כ נשחת סדום ועמורה והיתה למהפכה בשביל שהיא אה"ק ולא תסבול ולא תשא את הפושעים והמורדים וז"ש כאן ואפקוד עונה ואענוש אותה "עליה" כמו בשבילה בשביל שהיא אה"ק וגדול עונה מנשוא והנה מי שיש לו בעל חוב ויודע בו שאין לאל ידו לשלם בב"א מרוויח לו הזמן פירעון שישלם בחלקים אבל אם יודע שיש לו לשלם בפ"א אינו מאריך לו הזמן ע"כ בא"י שאוירה מחכים אחרי שבכחם לשלם בפעם א' לא ימתין שישלמו לאט לאט וזהו כוונת הסיפרי: שם ושמרתם אתם את חקתי ואת משפטי ולא תעשו מכל התועבות האלו האזרח והגר הגר בתוככם י"ל עפמ"ש כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנאמר ועמך כלם צדיקי' לעולם יירשו ארץ וכו' כי אז"ל פושעי ישראל מלאי' מצוות כרמון ואם גם חוטא בגופו אבל נפשו נשאר' טהורה ונקיי' כמ"ש לעיל ונתתי נגע בבית ארץ אחוזתכם ע"כ כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב ואף הריקנים שבהם לא יאבדו חלקם בחיי עד כי עמך כלם צדיקים בנשמתם כי אף שהקב"ה נטע עמים רבים והמון לאמים מ"מ ישראל הוא גוי א' בארץ אשר הוא מעשה ידי להתפאר ומזה הטעם ג"כ נתן הקב"ה לישראל את התורה ולא לאו"ה כי העיקר הוא לקיים התורה בלב ונפש יחדיו אבל מעשה הגוף לבדו לא יועיל ע"כ אמר ושמרתם את חקתי רק אתם תוכלו לשמור את חקי ומשפטי ולא או"ה והטעם שאם גם תחטאו לפעמים מ"מ לא תעשו מכל התועבות האלו האזרח והגר כלומר הגוף והנשמה יחדיו לא יהיו תמים לעבור את פי ד' כ"א רק הגוף יחטא ולא הנשמה:

תוכן העניינים

לוח ארז החדש על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה