לוח ארז החדש על התורה· רבי יצחק קונשטאט
החדש על פרשת מצורע
זאת תהי' תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן יל"ד דהול"ל יובא בעתיד ולא הובא בלשון עבר וי"ל עפמ"ש רבינו בתורת משה ליישב קו' אברבנא"ל אחרי שקרבן תודה בא חמץ ומצה א"כ הי' לנו גם בפסח להודות ע"י חמץ ומצה ותי' שאין אנו מודי' על הגאולה כ"א על הגלות מצרים שהי' לנו לכור ברזל להסיר סיגנו ובדילנו וי"ל בזה ד' רשע מה הוא אומר וכו' כי שואל למה אנו צריכי' להודות על הגאולה הלא לא מעוקצך ולא מדבשך שאם לא הי' גלות הלא לא היינו צריכי' לגאולה וע"ז משיב כהלכה אלו הי' שם לא הי' נגאל שלא על הגאולה אנו מודים ומשבחים כ"א על הגלות שזיכך וטיהר את נפשותינו ואם הרשע הי' שם ולא נצרף כבור סיגיו בכור הברזל לא הי' נגאל שאף שהי' נגאל בגופו מ"מ כיון שנפשו לא נזדככה אין גאולתו גאולה שלימה וז"ש שהמצורע לא רק ביום טהרתו יובא אל הכהן הגדול הוא הקב"ה כמ"ש אלקיכם כהן הוא כ"א עוד בעת אשר טמאתו היתה בו כבר אז הובא כבר אל הכהן ע"י יסורי צרעתו המזככי' ומטהרי' אותו. עוד י"ל עפמ"ש ז"ל בתחלה נקראת תורת ד' ולבסוף תורתו ורש"א בח"א קידושין כ' שניתנה לו במתנה ואז"ל ג' מתנות וא' מהן היא התוה"ק לא ניתנה אלא ע"י יסורי' כמ"ש אשרי הגבר אשר תייסרנו יה ומתורתך תלמדנו ואחרי שהמצורע הוא בעל יסורי' ניתנה לו התורה במתנה ונקראת שלו וז"ש זאת כמ"ש ז"ל אין זאת אלא תור' שנא' וזאת התורה לא נקראת עוד בשם תורת ד' כ"א תורתו של המצורע שנקנית לו ע"י יסורים: שם וכפר הכהן על המטהר לפני ד' זאת תורת וכו' אשר לא תשיג ידו בטהרתו כי בתשובה לא מהני ווידוי פה לבד כ"א רחמנא לבא בעי כמ"ש הר"מ ויעיד עליו הבורא שלא יחזור ויחטא עוד ואם הי' האדם בעצמו ביכלתו לטהר א"ע מחטאו אז אולי הי' מספיק אם ישוב בפיו ואם גם לבו אין עמו אבל אחרי שאז"ל אלמלי הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו והבא לטהר מסייעי' לו וכיון שרק מעם ד' עזרו ע"כ בודאי אחר כוונת הלב הן הן הדברים דהא במעשה אין האדם עושה אם לא שלבו יתן אל אל חי וז"ש וכפר הכהן המטהר לפני ד' היודע מחשבות אם לפניו הבוחן כליות ולב הוא מטהר א"ע אז יכפר עליו הכהן ומכלל הן אתה שומע לאו וע"כ זאת תורת נגע הצרעת שצריך לטהר לפני ד' "אשר לא תשיג ידו בטהרתו" בשביל שהאדם לבדו לא תשיג ידו בטהרתו אם לא שד' בעוזרו ותומך נפשו ע"כ בוודאי צריך לטהר בלבבו ונפשו עד שהקב"ה יעוד עליו כנ"ל:
עוד י"ל עפמ"ש בנח שהי' צריך סעד לתומכו כתיב בי' את האלקי' ובאברהם שלא הי' צריך סעד כתיב בי' התהלך לפני וביארתי בלו"א הכוונה שמי שלא חטא מעודו אינו רשאי להלך במקום אשר לא נודע עוד ד' כי יש לחוש אחרי שהוא עדיין אינו מנוסה אולי ישחית את נחלתו בבואו אל מקום אשר לא ידעו מי ד' כ"א צריך להיות במקום אשר כבר נודע שם ד' אבל מי שחטא וחזר בתשובה וכבר ידע כי רע ומר לעזוב את ד' וכבר יודע בגריעת החטא אשר כבר הי' נשקע בו וניתק מוסרות שאוו וחבלי און הוא יוכל לילך גם לפני ד' במקום אשר שם ד' עוד לא נודע כי בטוח הוא שלא יעשה כמעשהם ולא ילמד משחיתותם אחרי ידעו שרק תהו והבל החטא אין בו מועיל ולזה אז"ל במקום שבע"ת עומדים אין צדיקי' גמורים יכולים לעמוד הכוונה ג"כ כנ"ל שהצדיק שלא חטא מעולם אינו רשאי לעמוד במקום הרשע פן יספה גם הוא ברשעתם אבל הבעל תשובה שכבר נתנסה באלה יוכל לעמוד אף במקום הרשע וז"ש אחרי שכפר הכהן על המטהר ושב ורפא לו מנגעו אז הוא בבחינת "לפני ד'" שיוכל לילך אף למקום אשר לא נודע עוד שם כבוד ד' זאת תורת אשר בו נגע צרעת למדרגה הזו שלפני ד' לא יוכל להגיע רק מי שהיתה בו כבר נגע צרעת ושב ורפא לו אבל אשר לא תשיג ידו בטהרתו כ"ז שהיא טהור גברא מתחלתו ועד סופו לא יוכל להגיע למדרגת לפני ד':
שם כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם עפמ"ש בלו"א לפרש מ"ש ויתן להם ארצות גוים וכו' בעבור ישמרו חקיו שע"כ נתן הקב"ה לישראל ארץ אשר ישב בה עם מקדם אשר גירש אותו מפני ישראל ומדוע לא נתן להם ארץ אשר לא ישב בה אדם מעולם והוא כדי שיהא לנגד עיניהם תמיד למוסר השכל לעשות הטוב בעיני ד' למען לא תקיא אותם הארץ כאשר קאה הגוי אשר לפניהם בעשותם כרשעת הגוים אשר לפניהם והנה הנגעים באים ג"כ לעורר את האדם לתשובה כמ"ש ז"ל שמתחלה באים על הבגדים ובתים ואם לא יתעורר בכ"ז באים על גופו וז"ש כי תבואו אל ארץ כנען אשר הי' מתחלה שלו ולקחתי אותה ממנו ונתתי אותה לכם והוא כנ"ל כדי שתעורו ותעוררו עי"ז לעבוד את ד' כ"כ ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם כדי שתקחו מוסר ואל תפרעו:
וע"ד הרמז י"ל עפמ"ש רש"י והוא ממדרש בשורה טובה בשר להם כי יש חוטא בגופו שלא יוכל למשול ביד חזקה על רוח התאוות אשר גברו עליו ויש חוטא קשה מזה שלא בשרו עליו יכאב כ"א נפשו עליו תאבל כלומר שלא מחמת תאוות הבשר הוא חוטא כ"א יש לו שרץ במוחו ונפשו וכוחו מזוהמת ואחרי שאז"ל אוויר' דא"י מחכים הבטיחם הכתוב שאף גם בארץ הקדושה לא יחדל פשע כי ימצאו חטאים אבל לא יחטאו רק בגוף ובשר אבל נשמתם לא תתלכלך בכתמי העוון כמ"ש בלו"א לפ' ולא תקיא הארץ אתכם עיי"ש ובאוה"ח פרשתנו כ' שהבית הוא כנוי לגוף שהוא בית ונרתק לנשמה וזהו הבשורה הטובה שבשר להם כי תבואו אל ארץ אחזתכם לא תחטאו בשום פעם בנשמה הטהורה כ"א אם יהי' נגע צרעת החטא באדם לא יהי' רק שבבית' ארץ אחזתכם הוא הגוף עליו ימשול לפעמים כח התאוה אבל בנשמה לא תגע רע והנה החוטא מחמת תאוו' לרוב סבת חטאו הוא שסובר קרבם בתימו לעולם יחי' לנצח ולא יראה השחת ע"פ התקנה לזה כאז"ל יזכור לו יום המיתה וזהו ובא אשר לו הבית מי שבדמיונו ומחשבו שלו הביא' שהגוף ישאר חי וקיים לעולם והוא ברשותו לעשות בו כרצונו וחפצו והגיד לכהן הוא הקב"ה כנ"ל כנגע נראה לי רק בבית אבל נשמתי טהורה היא:
שם ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית דקדק באוה"ח בקושי מלת לאמר ובמסור' שבבעה"ט מרחוק ד' כראה לי עפמ"ש ז"ל אשמן של ישראל תלוי בראשיהן ואם אומרי' לאדם טול קוסם בין שניך אומר לו טול קורה מבין עיניך היינו שסגר המוכיח את עיניו מראות את חטאת הקהל ולא הוכיחם על פשעם ואף שאין חטא הראש גדול כ"כ כמו חטאת הקהל בכ"ז מעין ודוגמ' חטאת הקהל הוא כי כל ראש לחלי אם הלבב דוי ואז"ל אקרא ותגד לבית יעקב דברים הקשין כגידין וזהו ובא אשר לו הבית המנוגע אשר תייסרו חטאתו בנגעי בנ"א והגיד לכהן דברים קשין כגידין שהוא הכהן והמורה בעוכרו "לאמר" שגם הכהן יודה ויתוודה ויאמר כנגע שלך גם לו לכהן נראה בבית אם גם בכהן אין אותו המום בעצמו שישנו בעם עכ"פ כדמותו ותבנותו אשר ע"ז מורה כף הדמיון גם אצל הכהן והמורה הוא על אשר לא הוכיח כרשע מומו וביארו המפורשים המסורה מהו נגע הכהן והוא כי מרחוק ד' נראה לי כי לרשעי' אין אלקי' לנגד עיניהם כלל וכלל ובצדיק גמור שויתי ד' לנגדי תמיד אבל לכהן כזה אשר ע"י התרשלות מהוכיח את בני עמו נולדו נגעי בני אדם אף שלא הסתיר ח"ו לגמרי את פניו מד' אבל מ"מ לא נראה לו ד' מקרוב כצדיק גמור כ"א רק מרחוק נראה לו:
ובמדרש אקרא כי תבואו אל ארץ כנען הה"ד אך טוב לישראל א' לברי לבב יכול לכל ת"ל לברי לבב עפמ"ש שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה ועיין לעיל פ' שמות מילתא בטעמא לפי"ז מובן מה שהנגעי' אינם נוהגי' אלא אחר ביאתם לארץ כמ"ש רמב"ן והיא מטעם הנ"ל שבבואם אל אה"ק מדקדק הקב"ה עמהם להוכיחם על פשעם וזהו כוונת המדרש אך טוב ומעלה הוא לישראל שהוא נוהג במדת אלקים הוא מדת הדין לדקדק עמהם אבל רק לברי לבב:
ושם ושלח את הצפור החי' על פני השדה וכפר על הבית וטהר עפמ"ש לפ' מ"ש פ' משפטים וישלח את נערי בנ"י ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לד' פרים עפמ"ש ז"ל כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' ואם אתה עושה כן אשריך בעוה"ז וטוב לעוה"ב וי"ל מאי אשריך בעוה"ז אם פת במלח יאכל ותי' שרק בתחלה כ"ז שהנער הוא רק על הדרך להגיע לידיעת התורה ולא בא עדיין אל ביתה פנימה צריך לייגע ולכתת א"ע וזהו כך דרכה של תורה אבל אם כבר עשה כן וראשיתו בצער הי' אז אחר שכבר מלא כריסו במעדני תוה"ק אז מותר לו ליהנות בעוה"ז כנפשו שבעו ואז אשריו גם בעוה"ז. וע"ז יש להמליץ מ"ש ואל אצילי בנ"י לא שלח ידו ויחזו את הא' ויאכלו וישתו כי נאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ופירושו שהברכות הארציות רוב דגן ותירוש שאינם העיקר רק טפילות נותן הקב"ה רק ביד שמאל יד כהה דכך ארעי אבל הברכות השמימית והרוחניות שהם הראש והראשון אותם נותן בימינו כביכול וזהו אף ידי שהיא השמאלית היא ביסדה ארץ וברכותיה הטפילות אבל ימיני פשוטה להת ברכת שמים מעל בכל כחי ועוצם ידי וזהו ואל אצילי בנ"י כתרגומו שהם הגדולים והת"ח לא שלח ידו השמאלית המשפעת עישר וכבוד ורוות דשן תענוגים כ"א מתחלה פת במלת יאכלו וחיי צער יחיו ורק ויחזו את האלקים ישתדלו לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו ורק אח"כ בשכבר באו אל הקדש פנימה וכבר עשו כן אז גם אשריך בעוה"ז ויאכלו וישתו והנה בתפארת ישראל פ"ד דאבות במשנה דהוי גולה למקום תורה האריך בזה שאם שימצא ללמוד בעיר מולדתו בכ"ז טוב לנער לגלות ממקומו אל מקום אחר אשר משם תצא תורה עי"ש והנה הנערים המכתתי' את רגליהם לעזוב את בית אביהם ללמוד תורה במקום אחר הם מקיימי' בעצמם פת במלח תאכל וז"ש וישלח את נערי בנ"י אם האבות שולחים את נעריהם למקום תורה אז ידעו שמתחלה יעלו עולות שכלם כליל ואין בהם הנא' לגוף כי בחיי צער יחיו אבל אם כבר עשו כן אזי סוף הכבוד לבוא אם כבר הגיעו למחוז חפצם אז יזבחו גם שלמים שהבעלי' אוכלי' ושמחים כן יאכלו גם הם לשובע נפשם. וז"ש ושלח את הצפור החי' אם רצון האבות שבניהם יעמדו חי לפני ד' אז טוב שישלחו אותם למרחוק לגלות למקום תורה ואחרי שגלות מכפרת אם ישלחו האבות את ילדיהם האהובי' להרחיק נדוד אף שאוי להם שבניהם מחמד עיניהם יגלו מעל שלחן אביהם יכופר גם החטא של הבית אבות אשר בו גדלו וזהו ע"י שילוח למרחקים את ילדי שעשועים וכפר על הבית וטהר גברא:
שם והזרתם את בנ"י מטומאתם ולא ימותו בטומאתם עפמ"ש במד"ש פ"ב דאבות לפרש משז"ל הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאף שיש מקום לומר שצריך ליזהר יותר בחמורות שעונשן קשה מ"מ יש פנים לומר שבקלות צריך ליזהר ביותר עפמ"ש ישב אדם ולא עבר עבירה כאלו עשה מצוה שנא' אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו ולפי"ז י"ל דבחמורות פורש בשביל גודל עונשן ולא בשביל אהבת השם אבל בקלות דאין עונשן מרובה בוודאי הוא פורש רק מאהבת השם ומקבל יותר שכר על הפרישה וז"ש והזרתם את בנ"י מטומאתם ולא מטומאות חמורות שחייבי' עלייהו מיתה כ"א מאותן הטומאות אשר לא ימותו בטומאתן אשר אינם חייבים עליהם מיתה. והנה הטעם שמקבלי שכר על הפרישה מהעבירה כ' במד"ש שאין טעם לדבר וע"כ נקרא בשם מתן שכר וזהו שסיים המשנה הנ"ל שא"א יודע במתן שכרן של מצוות ויוכל להסביר קצת אחרי שהאדם עלול לחטוא ואין רגע בלי פגע שנפגע בו היצה"ר להסיתו ולהדיחו מעל ד' ואם בכ"ז יאזור חיל לעמוד כנגדו ראוי הוא לקבל שכרו כי לפום צערא אגרא והנה לכאורה יפלא האיך יוכל האדם לטמא את משכן ד' אחרי שהקב"ה השפיע קדושתו על המקדש האיך אפשר למעשה בנ"א לדחוק רגלי השכינה ע"י שמביא טומאה לתוכו וכי מעשה בני אדם קרוצי מחומר גדלה פעולתם ממעשה השי"ת אשר אמר לשכון בתוכו אתמהה? אבל סיבת הדבר אם השראת השכינה בתוך בנ"י הי' בדרך הטבע אז בוודאי לא הי' ביכולת טומאת האדם לדחות את קדושת המקום אבל אחרי שעפ"י דרך הטבע לא היו בנ"י ראוי' שתשרה עליהם השכינה כי היצה"ר חופף עליהם כל היום ואין השכינה דרה עם נחש בכפיפה א' אלא שלרוב חיבת הקב"ה את עם קרובו הוא שוכן בתוך טומאתם ע"כ בקל יוכלו לדחות את הקדושה ממקומה אחרי שאין בין בנ"א העלולים לחטוא בכל עת ועונה אין מקומה הטבעי ע"כ אחרי אמרו והזרתם את בנ"י מטומאתם ולא ימותו בכוונה הנ"ל והטעם משום דאדם עלול לחטוא תביא ראיי' לזה שהאדם עלול לחטוא שהרי ראינו בטמאם את משכני אשר בתוכם וזהו אי אפשר רק בשביל שהאדם עלול לחטוא ע"כ יוכל לדחות את קדושת המשכן: