אור ברסלב
לוח ארז החדש על התורה החדש על פרשת עקב

לוח ארז החדש על התורה· רבי יצחק קונשטאט

החדש על פרשת עקב

החדש על פרשת ואתחנן

והיה עקב תשמעון וגו' ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך - נראה עפמ"ש באוזי לפרש תתן אמת ליעקב חסד לאברהם שמה שהבטיח לאברהם אבינו לא הי' אלא מצד החסד אבל אחרי שכבר הבטיח מאז הוא מחוייב ועומד לקיים את הבטחתו כי לא איש הוא ויכזב ע"כ רק אמת ולא חסד הוא שנותן ליעקב. ולפ"ז יל"ד האיך אמר ושמר את הברית ואת החסד הלא הברית מחוייב הוא לשמור ולקיים ואין כאן חסד אלא אמת, אבל פשרן של דברים עפמ"ש לעיל פ' ואתחנן אקרא דועתה ישראל שמע אל החקים דהן אמת שהש"י מחוייב לקיים שבועת אבות לבנים יזכיר אבל כ"ז רק בזמן שברא כרעא דאבוה והם דומים אליהם אז לא נפסק החבל המחבר, אבל אחרי שהאבות ידעו את התורה והשכילוה מדעתם עד שלא ניתנה השיגו צפוני' וסוד ה' ליראיו ואנחנו אין אתנו יודע עד מה נגשש כעור באפלה לא ידענו דרך ה' א"כ מצד הדין אין חיוב למקום עלינו כי אין אנו ראויים ח"ו להקרא בנים לאבותינו הקדושים, ע"כ הוא חסד שזוכר את בריתו וכלול בו חסד ואמת. וז"ש והיה עקב תשמעון שרק לסוף ובאחרית הימים יראה כל בשר כי פי ה' דבר ואז תשמעון ותבינו את המשפטים האלו כי יפתחו עיניכם לראות באור הבהיר, אבל לע"ע רק ושמרתם ועשיתם אותם אין לכם בו רק העשיי' לבדה מבלי הבין והשכיל, ועי"כ ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אף שנשבע לאבותיך בכ"ז אינו אלא חסד שמקיים לכם את בריתו אחרי שהמרחק רב ביניכם ובין אבותיכם:

והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם יל"ד שפתח בלשון עתיד תשמעון הי"ל לסיים ג"כ ותשמרו ותעשו ולא ושמרתם ועשיתם. (לשבת פ' עקב שמב"ח אלול) הנה בשבחי א"י נאמר בפרשתנו ארץ אשר עיני אלקיך בה מראשית השנה עד אחרית שנה. כי מהמעלות נכבדות שנשתבחה בהם א"י הוא אשר מציון תצא תורה כי צדק ילין בה ועמך כולם צדיקים. והנה כשישראל ח"ו אינם עושים רצונו של מקים נאמר ואסתיר פני מהם כי הבט פני רשע לא יוכל אבל כשעושים רצונו ית' אז הם נצר מטעי מעשה ידל להתפאר ורואה עליהם בעינא פקיחא, וז"ש ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית ועד אחרית, לא כן מעת שגלינו מארצנו בעוה"ר כל השנה אנו מלאים עון ואין אנו כדאי להראות לפניו ית' אבל לכל הפחות בראשית השנה ואחרית שנה שאנו מתעוררים לחזור בתשובה בר"ה ויו"כ וחודש אלול אז גם אנחנו מתראים פני האדון ית"ש. והנה היום אנו הולכים לקראת אחרית השנה ע"כ החוב עלינו לפשפש במעשינו לתקן בחודש זה את אשר פגמנו בכל חדשי השנה. וי"ל ע"ז "זאת עולת חידש בחדשו לחדשי השנה" כלומר זה החודש שהוא האחרון עולה על כל החדשים ועליו לתקן את כל החדשים כדאיתא בפרקי ר"א בחודש אלול אמר הקב"ה עלה אלי ההרה לקבל לוחות שניות:

כמו כן גם אנו ששברנו את הלוחות בכל חדשי השנה ע"י שעברנו על המצוות עלינו החיוב לעשות לוחות שניית והש"י ברחמיו שלשים יום בשנה מחשיב לשנה ומחשב אם רק לסוף השנה אנו חוזרים בתשובה כאלו כל השנה שמרנו את מצוותיו. והנה הרמב"ן פי' עקב מלשון סוף כמו שהעקב היא סוף הרגל, וז"ש והיה עקב תשועין כלומר אם רק "לבסוף תשמעון" אף שבתחלה לא שמעתם מ"מ הקב"ה מחשב כאלו שמרתם לשעבר ועשיתם את המצווות גם עד עתה. והנה חודש אלול למספר החדשים היא הששי כי תשרי הוא השביעי, וע"ז י"ל מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת עלינו לטרוח בחודש הזה ולהכין צידה על החודש השביעי המקודש. וע"ז י"ל "אלמלא שמרו ישראל שני שבתות מיד נגאלין" כי כמו ששבת הוא יום השביעי המקודש כמו כן חודש שביעי הוא ג"כ חידש שכולו שבח. והנה ר"ה ויו"כ רגילים אף הפושעים לשמרו, אבל גם צריכים לשמור כל שבת ושבת שהוא ג"כ מקודש בשביעי כמו חודש השביעי. ע"כ אחז"ל אלמלי שמרו ישראל שני שבתות כלומר לא לבד החודש השביעי שהוא שבת שבתון כ"א היום השביעי שהיא מקודש כמוהו אז מיד היו נגאלין. וסיים הקרא "ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך" הכוונה כי בזמן שאנו חוטאים ח"ו ואין אנו ראויים שהש"י יברך אותנו אז כל מה שאנו אוכלים היא רק זכות אבות כי אנו מעשים אין בני, ועי"ז הוא רע לבנינו כי אחרי שאין אנו צדיקים א"כ בנינו אחרינו עוד ירשיעו יותר אם לא נגדלם ח"ו על ברכי התורה והיראה, ומה יהי' להם אם אנו אוכלים את הזכות של אבותינו, בשלמא אם היינו אנחנו צדיקים שיספיק לנו זכות עצמן לא הי' מזיק כ"כ אל הדור האחרון אם גם ירשיעו כי עוד יוכלו להתקיים ע"י זכות אבות ואנחנו חיינו בזכות עצמנו, לא כן עתה שאנו אוכלים זכות אבות מה ישאר לבנינו אחרינו, וז"ש והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ותחיו בזכות עצמכם אז ושומר ה' אלקיך את הברית אשר נשבע לאבותיך כלומר הזכות אבות יהי' שמור להם ועי"כ וברך פרי בטנך כלומר להם יהיה לברכה בכל אופן אם הזכות אבות יהי' שמור להם. והנה הא דפתח בלשון עתיד תשמעון וסיים לשון ושמרתם ועשיתם י"ל עוד רמז על הדור האחרון הזה, כי בימים הראשונים שהיו צדיקים היו עושים כל מצות ה' לא כן בדורנו אף אם לפעמים ישמעו את דבר ה' מפי הדורש והיום הזה לעת כזאת רבו הדרשנים יותר מבימי קדם בכ"ז ברוב דברים לא יחדל פשע אם גם רצונם לשמוע דברי פי חכם אבל אינם רוצים לעשות, והנה בימים הראשונים הברית אשר כרת ה' עם עמו נשמר משני הצדדים בין מהקב"ה ובין מצדנו, לא כן עתה בעוה"ר אנו הפרנו את הברית ח"ו ט"י מעללינו הרעים רק הקב"ה הוא שומר את הברית וביד חזקה מולך עלינו, וז"ש והי' עקב כלומר בסוף הימים יהי' שרק תשמעון את המשפטים שרוצים אתם לשמוע ולענג אזניכם בדברי נועם אבל לעשות אינכם מרוצים אבל הימים הראשונים היו טובים מאלה כי אז בזמן העבר ושמרתם ועשיתם הייתם מרוצים לעשות. אמנם אל תחשבו שתיכלו אתם ע"י מעשיכם הרעים לנתק מוסרות הברית מעל צואריכם לא כן הוא. כי ביד חזקה ימלוך עליכם ושמר ה' אלקיך את הברית הוא ישמור בעל כרחכם את בריתי. הש"י יתן לנו לב טהור לשמור את בריתי לטוב לנו אמן:

ושמר ה' אלקיך לך את הברית וגו' י"ל עפמ"ש באו"ה בהגדה לפרש הפסוק "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכון" וגו' שע"כ היו האמהות עקרות וגם אאע"ה ראש יחוסנו די שלא נאמר שנתייחס אחרי תרח וכל עו"א אבות האמהות ע"כ היו עקרים וכיון שלא ניתן להם כח הלידה ממולידיהם כבר נתפרדה החבילה והחיבור שבין אבות לבנים ודפח"ח וש"י. ולפ"ז כ"ז שאיץ בנו עקרים אנו נוכל להתייחס אחר אברהם יצחק ויעקב שהם נתנו לנו כח המוליד אבל מי שהוא עקר בטבע אף שהקב"ה ניתן לו בנים ע"ד נס מ"מ י"ל שכבר נפסק החבל שבינו לבין אבותיו אחרי שמדרך הטבע לא נתנו לו כח המוליד, וז"ש ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר כשבע לאבותיך ובתנאי לא יהי' בך עקר ועקרה שאם תהיו עקרים לא תוכלו להתייחס לבית אבותיכם, ובזה י"ל מ"ש בפ' ויחי "ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ' כי רק באופן זה יתייחסו אחרינו להקרא על שמי אם יהיו כדגים שאין בהם עקרים אז יוכלו להתייחס אחרינו:

ברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך. כי רוב הטענות שהאומות טוענים עלינו הוא אמרם שהיהודי לא יצלח בכל מלאכה אין בידו וברצונו להוליד חדשות מעשה חרש וחושב כ"א תחבולותיו כל היום אך למסחור ולמרכילת בדברים אשר כבר מצווים ועומדים הוא ירויח בהם, אבל אחרי שעיקר קיום הלאום הוא ע"י פעולת חדשות הנקרא בלשונם (פראדוצירען) וישראל עושה חיל ע"י שיסחור בדברים שכבר באו לעולם בלעדו ע"כ ללא יועי היא לברכת הארץ, אבל אם יראו שגם הוא כמוהם פועל גבורות ועושה חדשות אז תחת אשר יקבוהו גם ברוך יהי' מכל העמים אחרי רואים שאין בהם עקר בלתי מוליד כ"א גם הוא יוליד חדשות אשר לא היו עדיין. או ירמוז למ"ש עיקר תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים והמה תולדות הנפש ע"כ כפל הברכה לא יהיה בך עקר הוא הנפש אשר בקרבך לא תהיה עקרה לא ילדה מצוות ומעש"ט. וגם בבהמתך הוא חלק הגוף גם הוא יוליד בנים ובנות:

ולא תביא תועבה אל בירך והיית חרם כמוהו שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא י"ל עפמ"ש לפרש הפסוק (פ' בא) והי' לאות על ידך ולזכרון בין עיניך וגי' כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים, שע"כ הוצרכו ישראל לאות זכרון שיזכרו תמיד ע"י התפלין ולא ישכחו את השם בשביל שמקורם לא טהור ורק ביד חזקה שלא ברצונם יצאו ממצרים ע"כ יש מקום לירא פן יחזרו לסורם וצריכים לאות וזכרון עיי"ש, כמו כן י"ל שע"כ החמירה התורה בע"ז שלא להביאה גם אל הבית וצא טמא נאמר לה פן תוקש הטעם אחרי שישראל בצאתם ממצרים גוי מקרב גוי היו הללו עובדי ע"ז והללו, ע"כ יש מקום לגור ולפחוד שלא יחזרו לסירם הראשון לכן אמר ולא תביא תועבה אל ביתך והטעם שאני מחמיר כ"כ בזה הוא על שכבר בימים מקדם בעת צאתך ממצרים היית ג"כ חרם כמוה והשתחוית לאל אחר ע"כ צריך אתה לשמירה יתירה. והנה הרמב"ם בחי' פרקיו העלה שבדבר שהוא מתועב בעצמו טוב לגרר שלא יהי' לו יצה"ר כלל ע"ז ורק על בשר חזיר שאינו מתועב בעצמו אז"ל אל יאמר אדם אי אפשר בבשר חזיר. וי"ל גם כן שבדבר שכבר נכשל האדם בו מקדם בודאי צריך שימות לגמרי את התאוה לדבר ההוא ויהי' נבזה בעיניו נמאס שאם לא יעשה כן יש לחוש אולי לא יהי' ביכלתו לעמוד נגד יצרו אשר כבר לכדו מקדם במצודתו. והנה חרם נקרא בקרא חרמי הקדש והם דברים שהיו מוחרים מתחלה ורק ע"י דיבורו נעשו חרם והקדש, ע"כ אחר שאמר שכבר היית חרם כמוהו כנ"ל הוסיף לאמור שקץ תשקצני ותעב תתעבנו שתהא ע"ז משוקץ ומתועב בעיניך כי אחרי שכבר היית חרם כמוהו ונכשלת ונפלת כבר בפח מוקש האלילים ע"כ צריך אתה לתעב אותו שיהא בעיניך כסחי נמאס והטעם כי חרם הוא שדומים האלילים אצלך כחרם שהי' מתחלה מותר ורק עתה נאסר כמו כן האלילים היו בעיניך כהיתר ורק עכשיו באיסור ע"כ צריך לשקץ ולתעב אותם מחששא הנ"ל, ועיין ברכות כ"ט ע"א ברש"י ד"ה רשע מעיקרו וז"ל שב מרשעתו פעמים שחוזר ונעשה רשע ע"כ: כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון וגו' וירשתם את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם - הא דנקט מצוה בלשון יחיד י"ל עפמ"ש ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, כי אחרי שאחז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו ע"כ עפ"י הדין אין מגיע לאדם שכרו משלם כי הקב"ה עושה מחצה, ע"כ א"א לומר על האדם שעשה את המצוה כולה כי אל עליון גומר עליו, אבל אם בעת עשיית המצוה אין כאן שום יצה"ר ונטי' אל הרע וא"צ לעזר אלקי ממעל אז כל המצוה נקראת על שם האדם לבדו. והעצה לזה עפמ"ש שאם יפשה האדם משמרת למשמרת בטרם יפגע בו היצר כי אינו פוגע בבלתי מצווה ועושה ואחרי שעל הגדר אינו מצווה מן התורה וכיון שאין כאן יצר סוכן כל המצוה נקראת על שמו, וז"ש כל המצוה ולא חציי' תהי' נקראת על שמך אם תשמרו ותעשו גדר ומשמרת לעשות וכיון שאין כאן הסתת היצר כולו שלך הוא. או יאמר כי באמת א"א לאדם יחידי לשמור את כל דברי התורה אחרי שישנם מצוות שאינן נוהגות בכל או"א רק בכהנים וכדומה, אבל ע"י הערבות כל ישראל כגוף אחד נחשבים והמצוה שמקיים אחד תחשב לכולם לצדקה. וז"ש כל המצוה אשר אנכי מצוך תוכלו לקיים כולכם באגודה אחת ע"כ אמר תשמרון לעשות בלשון רבים כי ע"י הרבים תוכלו לקיים כל המצוות. וראיי' על הערבות הוא ממה שישראל נחלו את הארץ בזכות אבותיהם לכאורה האיך יפקד זכות אבות על בנים הלא איש בחטאו ובזכותו ית' ומה בצע לבנים בזכות האבות אלא ע"כ שיש כאן ערבות ובפרט האבות ערבים על בניהם כמ"ש פוקד עון אבית על בנים. וז"ש לראיי' שכל המצוה תשמרון לעשות כולם יחדיו משום ערבות שהרי ובאתם וירשתם את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם הרי שאתם נהנים מזכות אבות ובע"כ מטעם ערבות:

ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך. י"ל עפמ"ש (פ' ויצא) על הפסוק אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי שעיקר מעלת התורה הוא שתורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב שהיא מחכימת פתאים אף אותם אשר לא ידעו ע"י שכלם ומחקרם לבוא בסוד ה' והם עם לא בינות להתחקות על שרשי המחקר לבוא על ידו לידיעת ה' בכ"ז התורה תאלפהו ללכת בדרך הישר אף אם לא נגה עליו אור התבונה. ונראה דעל זה רמז נתינת המן להורות כמו שהמן הי' לחם מן השמים לא חרשו לא זרעו ולא קצרו ובכ"ז לחם אבירים אכלו כמו כן התורה באה להם מן השמים אף שלא ידעו לחרוש ולזרוע בשדי תרומות החכמה והמדע בכ"ז מן השמים ירחמו להאיר עליהם אור תורה, וז"ש ויאכילך את המן לרמז אשר לא ידעת שאין אתה צריך לידע מאומה מחכמות וידיעות ובכ"ז בוא תבוא ברנה לישא אלומות התורה:

מדרש פליאה. ויענך וירעיבך ויאכילך את המן מכאן שמדליקין נרות בלילי שבתות, כי כשמדליקין נרות לכבוד שבת לכאורה היו צריכין להדליק ביום שיהא ניכר שמדליקין לכבוד שבת, אלא דשרגא בטיהרא לא מהני, וה"ט שהקב"ה האכיל מן לישראל ומדוע הרעיבם ולא האכילם לחם שמים בעיר מושב אבל באמת שאם הי' להם כל טוב בעיר לא היו יודעים להעריך ערך מן כי שרגא בטיהרא למאי אהניא, וזהו ויענך וירעיבך ורק אח"כ ויאכילך את המן מכאן שמדליקין נרות בלילי שבת ולא ביום. שוב נזכרתי מש"ס דיומא ע"ד ע"ב אינו דומה רואה ואוכל לאינו רואה ואוכל עי"ש ואין כאן פליאה כלל שזה הוא העינוי במן שלא היו רואים:

שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה פרש"י ענני כבוד היו שפים ומגהצים, הכוונה כי תאוות המלבושים הנאים כאשר הוא בזמננו שלובשים כמאדע החדשה, הוא על אשר יסירו מנגד עיניהם את ה' ולא יכירו את כבודו, אבל במדבר אשר בכל יום כשקמו מאהלם מיד ראו כבוד ה' בענן אש אוכלת, אז לא הוצרכו תמיד לשנות את מלבושם וא"כ ענני כבוד הם אשר תקנו וגהצו להם הבגדים, ובזה מדוקדק מה שדייק בכלי יקר דהו"ל למימר לא בלתה עליך מאי מעליך דקאמר, ולהנ"ל ה"פ ע"כ לא בלתה שמלתך מעליך, המ' היא מ' הסיבה, על אשר ידעת מה שעליך הוא כבוד ה' השוכן בענן אשר חופף עליך כל היום וע"י שידעת מה למעלה ממך עי"כ לא התאוית תאוה לבגדים חדשים ולא הוצאת ישן מפני חדש:

וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך - י"ל עפמ"ש במשנה דאבות "כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו", הכוונה כי כל אדם יש לו בקרבו רוח המעוררו לעשות טובה ומוכיחו על פניו בעשותו את מצות ה' אשר לא תעשינה ואשם, וזה גם בגדולי החוטאים אם גם בשעת העבירה היא מחשיכה עיניהם מראות גודל רשעתם, בכ"ז אחרי עברם יעוררם רוחם בקרבם להנחם על הרעה אשר עשו, וזה סימן שהנשמה היא חלק אלוקי ממעל על כי תמיד תתעורר באדם כאשר הלך בזדון ושאט לבו, וז"ש המשורר "אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי וגו'", בעת שאני ישן ונרדם באצילות התאוות ובכ"ז לבי בקרבי עוררה לנפשי לאמר עד מתי תישן זהו המופת שקול דודי הוא הקב"ה דופק ואומר פתחי לי וגו', וזהו ג"כ "חלקי ה' אמרה נפשי' המופת שחלקי הוא הנשמה הוא מה' הוא כשנפשי אומרת ומעוררת אותי, וע"כ האדם לא יסיר אזנו משמיע קולו אשר בקרבו כי אם רוצה לידע דבר מה אם יעשה או לא היכשר בעיני ה' ישאל רוחו בקרבו אם יסכים לזה אז נכון לבו בטוח שגם בעיני ה' הוא נכון לעשותו, וז"ש כל שרוח הבריות נוחה הימנו כלומר שרוח של אדם מסכים אז בודאי יוכל לידע שגם רוח המקום נוחה מזה, וזהו "דע מה למעלה ממך" הכוונה ממך תוכל לדעת מה למעלה שאם רוחך ונשמתך מסכים לעשותו בודאי גם למעלה בקודש רוח המקום נוחה הימנו, כי הרוח אשר בלב האדם מתרגש בקרבו וקול דודי דופק, ומה גם אם יסורין באים על האדם אז ישוב ונחם ומרגיש בלבבו כי באו עליו הנגעים על אשר סר מדרכי ה', וז"ש וידעת עם לבבך אתה מרגיש ומבין את זאת בלבבך שה' אלקיך מייסרך ומלמדך להועיל: ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך י"ל עפמ"ש בילקוט פ' בראשית "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד והנה טוב זו מלכות שמים מאד זו מלכות הארץ שהיא תובעת עלבונן של בריות שנאמר אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי" והוא פלאי. ונ"ל פירושו כי רבים אומרים שהעולם היא רע והם כת פעססימיסטען אחרי שמצודה פריסה לרגלו ובכל עת ועונה יוכל להכשל בחטא ופגע רע ע"כ טוב לו שלא נברא, אבל באמת נמנו וגמרו טוב שנברא כי ע"י שהקב"ה נטע בלבות האנשים יראת שמים וגם הוא משגיח בעינא פקיחא על עלילות מצעדי גבר כבר אבד מהעולם שם רט, וזהו וירא אלקים את כל אשר עשה, שאם הי' העולם נעזב ח"ו למקרי ופגעי הזמן ולא הי' שכר ועונש ויעשו אדם כדגי הים גדול בולע את הקטון אז בודאי הי' העולם רע אבל וירא אלקים את כל אשר עשה שרואה ואיני מסיר השגחתו מבריותיו, עי"כ והנה טוב. אמנם לשון טוב אינו מוחלט שהוא טוב בעצם רק ברצותינו לומר על דבר שהוא בלתי רע בע"ע מוכרחים אנו לומר שהוא טוב כי אין בלשון שם מונח על לא רע כ"א טוב, אבל אם נרצה לומר שהוא טוב בעצם ולא רק שאינו רע אז אנו אומרים טוב מאוד וכוונתנו בזה שלא לבד שאיננו רע כ"א הוא הך טוב בעצם, אבזאלוט גוט. והנה אחרי שרבים פורקים מעליהם עול מלכות שמים א"כ עדיין לא היתה הארץ טוב בעצם אחרי שמי שאיננו ירא שמים יוכל לגזול ולחמוס, אבל הקב"ה שם בארץ מלכים ושופטים אשר לצדק ימלוכו ויענישו את החוטא נגד חוקי החברה ועי"כ נוכל להחליט שהארץ לא לבד שאינו רע כ"א גם טוב בעצם, וז"ש טוב מאד זו מלכות הארץ שהיא תובעת עלבונן של בנ"א כנ"ל. והנה מאתו ית' לא תצא הרעות וגם מזה מוכח שהארץ טוב אחרי שהש"י אומר על עצמו אנכי עשיתי ארץ ומוכח שהוא טוב כי מהטוב האמיתי יבוא אך טוב וחסד, ומסיים הקרא ואדם עליה בראתי, עי"כ נעשית הארץ טוב מאד, ע"י שבראתי אדם גדול שמושל עליה, והנה אכילה ושביעה מביא את האדם לחטוא ולעבור חק גדר ועי"כ אפשר לטעות ולומר שהארץ לא טובה, אבל אם אנו מברכים להש"י על כל הנאה שנותן לנו בזה ניתן גדר לפורצים ונוכל להחליש שהארץ טובה, וז"ש ואכלת ושבעת ואם אח"כ וברכת את ה' אלקיך אז תראה כי טובה הארץ אשר נתן לך:

ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך- י"ל עפמ"ש במד"ר פרשתנו בפסוק שמע ישראל אתה עובר היום. הלכה אדם מישראל השותה מים לצמאו ר"ט אומר מברך שהכל נהיה בדברו רבנן אמרי בורא נפשות רבות וחסרונן". ממה שלא אמר תחלת הברכה ברוך אתה י"ל שרומז עפמ"ש בתיו"ט בברכות הובא לעיל פ' ואתחנן שע"כ מברכין בבהמ"ז נברך אלקינו שם מדה"ד ובברכת התורה ברכו את ה' שם הרחמים משום דמזונות צריך הש"י כביכול ליתן לנו עפ"י הדין כיון דיהיב לן חיי מההכרח ליתן לנו מזונות, אבל התורה נתן לנו רק בתורת נדבה חסד ורחמים עיי"ש. והנה אם האדם שותה מים לצמאו שהוא דבר היותר הכרחי לאדם להחיות את נפשו ואינו מבקש מטעמים ומזרקי יין לעדן את בשרו רק מסתפק במועט האפשרי שא"א להתקיים בלעדו. לכאורה עבור זה אין צורך לברך להודות ולהלל את הנותן ית"ש אחרי שמגיע לאדם כן מצד הדין וכנ"ל, אלא בשביל שכל העולם לא נברא אלא בשביל ישראל כמאז"ל בפ' בראשית ברא בשביל ישראל שנקרא ראשית ונאמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו, נמצא שע"י שישראל מברכים ומהללים להש"י כרצונו ית' שיספרו תהלתו ועי"ז נתקיים העולם כולו כמ"ש לעיל לפרש כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע עיי"ש. ולהיפך כשישראל ח"ו חוטאים בלשונם גורם חורבן והריסת העולם כי על פיהם ישקו כל העמים כידוע, ע"כ אף על הדבר ההכרחי ביותר צריך לברך וז"פ אדם מישראל אף ששותה מים לצמאו בכ"ז מברך בשביל שהכל נהיה בדברו, שדברו של אדם מישראל האמור למעלה הוא המהוה ומקיים את הכל לטוב ולהיפך ח"ו בהתקלקל דבורו, כמו שהוא בורא נפשות רבות ע"ד את הנפש אשר עשו הנאמר באאע"ה. כמו כן הוא בורא ג"כ חסרונם והפסדם. ע"כ כדי לקיים את העולם ולא להפסידו צריך לברך על כל דבר ודבר כמ"ש כל הנהנה בלא ברכה גוזל לכנסת ישראל, ח"ש ואכלת ושבעת אף אם לא תאכל אלא כדי שביעה די סיפוקך ההכרחי והי' מקום לומר שע"ז א"צ לברך כי מזונות בדין הוא נותן לך כנ"ל ובכ"ז אתה מחוייב לברך, והטעם על הארץ הטובה אשר נתן לך בשביל שכל הארץ שלך הוא ועל ידך מתקיימת ומאחר שנבראת לספר תהלתי ית' ע"כ ע"י ברכתך אתה מקיים את התכלית אשר בעבורו נוצרת ועי"ז אתה מקיים את כל הארץ אשר נתן לך ברשותך וברצותך מהרס וברצותך בונה: ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך - מכאן אמרו כל המתגאה כאלו כופר בעיקר הכוונה כי איך יתגאה האדם אם יודע כי לא לו הגבורה והחכמה והעושר כ"א הכל מתנת חנם מאת ה' הוא ית' נתן והוא יכול ליקח בכל שעה ואיך יתגאה בדבר שאינו יודע אם יתמיד בקיומו אע"כ שהוא כופר ח"ו בהשגחת הבורא ית"ש:

והיה אם שכח תשכח וגו' העדותי בכם היום כי אבד תאבדון כגוים אשר אני מאביד מפניכם כן תאבדון עקב לא תשמעון בקול ה' אלקיכם מ"ש מתחלה אבד תאבדון ואח"כ עוד הפעם תאבדון נ"ל עפ"י מדרשם ז"ל חטאו בכפלים ולקו בכפלים עפמ"ש באוה"ח בפרשתנו לפרש פ' וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בני כן ה' אלקיך מיסרך כי כשאדם רואה בן אחרים הולך בדרך עקלקלות לא יכאב לבבו ולא יחיש לו אבל אם בנו עצמו ובשרו ילך בדרך לא טוב לבו הימה עליו כן ה' אלקינו לכל האומות אינו חש כ"כ קלקולם אבל עלינו בניו יהמה לבו כביכול אם כחטא, וז"ש וידעת עם לבבך כמו שאתה יודע ומרגיש אם בנך יסור מדרך הישר כן ה' אלקיך מיסרך להועיל, א"ד ז"ל. ולפ"ז כשישראל חוטאים חטאם בשפלים הא' שחטאם כחטא שאר האומות והכביד עוונם עוד על שהם בנים למקום ע"כ כפלים לתושי' להתיש כחם שהם מכאובים לב אביהם שבשמים, ע"כ ג"כ לקו בכפלים, וז"ש אם שכח תשכח העידותי בכם כי אבוד תאבדון שתי אבדות לוקין בכפלים, ומפרש והילך החטא הא' כגוים אשר אני מאביד מפניכם כן חטאתכם עכ"פ כבדה חטאתם ועוד יתר שאת לפתח חטאתכם אשר תרבצו תחת משאו עקב אשר לא תשמעו לקול ה' אלקיכם אשר הוא אלקיכם ואביכם ביחוד ואתם ממרים בו ע"כ שתים רעות עשו עמי. או יאמר עפמ"ש שישראל הם בטבע המעט מכל העמים ולא יוכלו להתקיים רק בהשגחת ה' עליהם בעינא פקיחא אשר לא ינום ולא יישן, ועיי' רש"א ח"א כתובות הביאונוהו בפ' פנחס ע"כ שאר הגוים שיוכלו להתקיים בדרך הטבע אם רוצה הש"י להענישם צריך לפעול חדשות להומם ולאבדם אבל בישראל נאמר והסתרתי פני מהם וממילא והיו לאכול. ואחרי שהש"י לא לבד שמסיר השגחתו מהם בחטאם אלא אף מעניש אותם בידים ככל הגוים א"כ לקותם בכפלים, כי מדרך הטבע בלי השגחת ה' עליהם כבר ילכו ח"ו לאיבוד עוד זאת ידו כוו' להענישם ככל הגוים בידים. וז"ש אם שכח תשכח אז אבוד תאבדון בכפלים אתם לוקין, ופי' הדבר כגוים אשר הם קיימים ע"פ דרך הטבע ואני צריך לאבד אותם בידים כי הטבע בעזרם ותומכם כן אתם תאבדון מעצמכם מבלי שום מעשה בפועל מצדי וא"כ אם ידי תגע בכם לרעה אז איבוד כפול ומכופל יש אצלכם ח"ו:

וידעת היום כי ד' אלקיך הוא העובר לפניך אש אוכלה הוא ושמידם והוא יכניעם לפניך והורשתם והאבדתם מהר כאשר דבר ה' לך - הכוונה כי ישראל לבדם בכחם לא יוכלו לכבוש עמים גדולים ועצומים מהם אשר נפל פחדם ואימתם על כל העמים אשר סביבותיהם כ"א יד ה' עשתה זאת והוא הנלחם להם ועכ"ז עליהם ללמד ידם לקרב ולעשות מלחמה, והטעם כדאיתא במדרש גבי גאולת מצרים ואעבור עליך וגו' ואת ערום ועריה מן המצוות ונתן להם דם פסח ודם מילה שע"י מצות הללו יזכו שהש"י יעשה להם נפלאות ונסים כן הי' בבואם לארץ ישראל ממרים היו במדבר ע"כ נתן להם מצות התלויות בכיבוש כדי שעי"ז יזכו לחזות בנועם ה'. והנה מה שנמשל הקב"ה לאש כתבו המפרשים כמו שהאש אינו מכלה עצם ועצם בשוה כ"א כפי שיש הכנה חום הטבעי כמו כן יכלה האש מהרה מעט מעט או חיש קל כעופרת וגפרית יבער מהרה יותר מדבר אחר כמו כן אהבתו ית' את עמו אינו בשוה לכל נפש כ"א כפי אשר יכינו א"ע במצוות ומעש"ט כן ירבה ויפרוץ עליהם אהבתו ית' וז"ש אם גם ה' ית"ש עובר לפניך והוא ישמידם לפניך ולא אתה בכחך מ"מ והורשתם. אתם ע"י תחבולותיכם והטעם לזה כי אש אוכלה הוא ורוצה שיהי' לך הכנות לכשיעשה בעבורך נפלאות. וז"ש בגמרא ולדבקה בו וכי אפשר לידבק בו והלא אש אוכלה הוא אלא הדבק בת"ח"ל הכוונה כנ"ל האיך יוכל כל אדם ע"ה לדבק בשכינה באהבה רבה הלא צריך לזה הכנות לז"א הדבק בת"ח והבן:

וארא והנה חטאתם וגו' סרתם מהר מן הדרך אשר צוה ה' אתכם ואתפוש וגו' ואתנפל וגו' י"ל עפמ"ש שאם האדם חוטא ממדרגה למדרגה אז קשה תשובתו כי הרגל נעשה בו טבע משא"כ אם בפתאום חטא בפ"א אז קלה תשובתי. ופי' בזה אם תחטאו כאדם תביאו קרבן, וז"ש אחרי שסרתם מהר מן הדרך ולא חטאתם לאט לאנו ע"כ קויתי שתועיל תפלתי ואתנפל:

ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה מקציפים הייתם את ה' י"ל אז"ל ג' פתחי' יש לגיהנם א' במדבר וא' בירושלים וא' בים. הכוונה כי אף שאני במקום קדוש או להיפך במקום בלתי טהור לא המקום גורם וע"ז נאמר לא המקום מכבד וכו' ויש לו פתח לגיהנם בין אם אנו בירושלים מקום הקדושה בין אם אנו בודדים במדבר בין אם אנו הולכים למקום ימים ונהרות ועוברי ארחות. והנה כמו שיוכל להקציף את הש"י אם לא ישים מתג ורסן לתאוותו רק ילך אחרי שרירות לבו הרע כמו כן רע בעיני ה' אם ימית לגמרי את תאוותיו ולא יהי' בו שום יצה"ר כלל כי לא תהי בראה לשבת יצרה, כמ"ש במדרש "אלי זכיתם הייתם קוראים אש תמיד תוקד עכשיו שלא זכיתם אתם קוראים ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה", כי אם אנו מנצחים את יצה"ר שלא יעבור חק וגבול התורה (ויהי' זכיתם מלשון בהא זכינהו ר"א לרבנן לשון נצחון) אז אתם בעצמכם הייתם מודים להש"י על אשר נתן בכם אש התאוה והייתם מבקשים שלא יכבה לנצח כדי שתקבלו שכר על כבישתה, אבל אחרי שלא זכיתם להיות מן המנוצחים ואדרבה אתם המנוצחים ממלך זקן וכסיל ואולת אדם תסלף דרככם ועל ה' יזעף לבכם להיות קובלים אש שלח בעצמיתי וירדנה שהמקום גורם שהבעיר בקרבכם אש התאוה אש לא נופח, וז"ש בין בתבערה שאתם מבעירים אש התשוקה בקרבכם עדי היתה לבער בקרבכם כמסוס נוסס וכהמס דונג מפני אש דהיינו שאתם הולכים לגמרי אחרי שרירות לבכם הרע, לזה בודאי מקציפים הייתם את הי, אלא אף בצד שכנגדו דהיינו בקברות התאוה שאתם פורשים א"ע לגמרי מכל תאוות עוה"ז וקוברים אותה אף בזה מקציפים הייתם, כי גם דרך זה אינו ישר בעיני ה' רק דרך הממוצע:

ועתה ישראל מה ד' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך וכו' אר"ח הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר מה ה' אלקיך שואל מעמך ופריך אטו יראה מלתא זוטרתי היא והכתיב יראת ה' היא אוצרו אין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד, ומשני אין לגבי משה מילתא זוטרתי היא. מדקדקין הלא הך קושיא דאטו יראה מילתא זוטרתי הי' יכול להקשות אקרא גופי' דמוכח דמילתא זוטרתי היא ולמה הקשה דוקא אמימרא דר"ח. עיין זרע בירך פ' זו. ונראה עפמ"ש לפרש מאז"ל ויהי מורא שמים עליכם לא שנירא מעונש העבירה כי אם מהעבירה עצמה כי ברע הוא עיי"ש. לפ"ז א"ש דאקרא לא הי' יכול להקשות דאפשר לומר דקרא ועתה ישראל דמוכח דיראה מילתא זוטרתי איירי ביראת העונש וקרא דיראת ה' אוצרו דייק ונקט יראת ה' היינו אותה יראה שירא הקב"ה יראת הרוממות, ובפרט לפי מה ששמעתי ומטו בה משמי' דהגאון הצדיק בעל ישמח משה ז"ל דכתיב והלכת בדרכיו שכל איש ישראל יעשה מה שהקב"ה עושה ואז נכון לבו בטוח שלא יחטא אבל ביראת שמים לא יכול האדם להדמות לבוראו ית"ש דהא הוא כביכול אין לו י"ש, וז"ש ועתה ישראל מה ה' אלקיך כל מה שהוא שואל מעמך שגם אתה תעשה כן כ"א ליראה את ה' את זה לא תוכל לעשות כמוהו ודפח"ח. אבל אם הכתוב איירי ביראת שמים כנ"ל מה שהקב"ה ירא שלא נטמא את נפשותינו ח"ו אי אפשר לפרש קרא הכי, אע"כ דהקרא איירי מיראת העונש, וכ"ז לולא דברי ר"ח אבל כיון שהוא דייק בלשונו והוכיח מן הפסוק הזה דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים דייקא, אלמא דהוא מפרש קרא אף איראת שמים מה שהוא ית' גם זה מילתא זוטרתי ופריך שפיר מיראת ה' אוצרו וכנ"ל שוב מצאתי כדרך זה במהרש"א ח"א בברכות שם:

את ה' אלקיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק הכוונה כי יש ב' מיני יראה א' היא יראת העונש והב' היא יראת הרוממות, והנה העובד את ה' מיראת העונש קראו בעל חו"ה עובד א"ע, מאחר שאינו עובד אלא למען לא יגיע לגופו ולנפשו נזק ואיננו נקרא עובד את ה', לזה הזהיר כאן את ה' אלקיך תירא אבל לא היראה הגרועה אשר בשבילה תקרא עובד את עצמך, כ"א אותו תעבוד והיא כשיהי' לך יראת הרוממות, וע"ז סיים ובו תדבק ע"ד שפי' בעל טל אורות לאהבה את ה' אלקיך ולדבקה בו כלומר שתדבק האהבה הנזכרת בו ית' ולא תהיה אהבה התלויה בדבר עכ"ד. כמו כן י"ל ביראת העונש אינו ירא את ה' בעצמו אלא מפני העונש שישיגנו, אבל הכתוב הזהיר ובו תדבק כלומר תדביק היראה הנזכרת בו בהש"י בעצמו ולא בעונשיו וי"ל בזה יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו", כי האדם הבינוני יש לו להשתדל לאהוב את הקב"ה באהבה ולא מפני יראה אחרי שיש לו הרבה מחסורי וצרכי גופו בודאי יירא מהעונש לבלתי יסתום הקב"ה את הצנור המשפיע לו כל טוב ואין זו יראה שלימה אבל יראו את ה' קדושיו אשר לא יחסר להם מאומה ואין להם צרכים אחרי שהם קדושים ובהם תהי' יראה שלימה יראת הרוממות:

למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ - י"ל עפמ"ש כבר בפרשתינו בפ' ושמרתם את כל המצוה אשר אנכי מצוך היום למען תחזקו ובאתם וירשתם את הארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ולמען תאריכו ימים על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם". כי כצל ימינו עלי ארץ ואנו רק עוברים בעמק הבכא, אבל מי שעושה גדולות ונפלאות כל ימי חייו בעוה"ז, זה יחי' לעולם לא יראה המות כי מעשיו המה זכרונו עלי חלד, כמארז"ל משה לא מת יעקב אבינו לא מת, וע"ז נאמר יראת ה' תוסיף ימים, שגם בעת אשר כבר עזב את ארץ הנשמה הלזו בכ"ז עודנו חי בין יושבי חלד, וז"ש למען תחזקו ע"י שמירת המצות ובאתם להחזיק את הארץ בתורת ירושה שאינה פוסקת לעולם אף שאתם רק עוברים שמה ובין לילה הי' ובין לילה אבד בכ"ז תאריכו ימים על האדמה שאתם חיים וקיימים לעולמי עד ולנצח נצחים, והראי' ע"ז שהרי נשבע ה' לאבותיכם לתת להם ופירש"י במקרא שלפנינו לכם לא נאמר אלא להם מכאן לתחיית המתים מן התורה, שאף שאבותינו קדושים אשר בארץ המה בכ"ז להם ניתנה הארץ למורשה, כי אף שעינינו אינן רואות אותם מהלכים בין החיים בכ"ז יתרון ארץ להם הוא שהם חיים וקיימים ומכאן שיחיו אף הם שכבר מתו בכ"ז הם חיים וקיימים, מן ועל ידי התורה שקיימו בעוד היו בחיים חיותם, וז"ש למען ירבו ימיכם וימי בניכם אף שכבר עליתם לגבהי מרומים לשמי השמים ושם תחיו תשבעו ותתענגו מנועם זיו השכינה עטרותיכם בראשיכם ותחיו ימי שמים, בכ"ז עוד גם על הארץ תהיו כי לזכר עולם יהי' צדיק עד שאם כבר יחי' חיים וימי שמים בחברת מלאכי עליון בכ"ז גם על הארץ יהי' איתן מושבו לעד, ומביא ראי' לזה אשר נשבע לאבותיכם לתת להם כפרש"י אף שכבר עזבו את הארץ בכ"ז להם ניתנה שאצלם ובצדיקים כיוצא בם ימי השמים וימי הארץ תואמים יהיו יחדיו ולא יפרדו:

תוכן העניינים

לוח ארז החדש על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה