לוח ארז החדש על התורה· רבי יצחק קונשטאט
החדש על פרשת נצבים
הספד על האי סבא קדישא, חסידא ופרישא, נהורא נפישא, ה"ה כבוד הרב הצדיק המפורסים בכל קצוי תבל ואפסים, ראש גולת אריאל, עטרת תפארת ישראל, מרן אברהם יעקב זצוק"ל מק"ק סאדאגארא קוננתי עליו ביום א' דסליחות תרמ"ג לפ"ק:
איתא בפרשתינו "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם וגו' נשיכם וטפכם". כמו כן אתם באתם היום אחוי שידעתם כי ימי הדין ממשמשים ובאים ואת חיל יום פקודה ע"כ חשתם עתידות לכם ובאתם הנה אל מקום הקודש באשמורת הבוקר לחלות ולחנן שאלקיכם הוא בחי' דין ישיב להיות ה' שם הרחמים. ומסיים קרא "מחוטב עציך עד שואב מימיך". כי הצדיק נקרא עץ חיים אשר מפריו נאכל ובצלו נחיה וע"י עוונותינו שרבו עלה עלינו הכורת עלה בחלוננו ולקח מאתנו מחמד עינינו צבי לבנו ותפארת עוזנו רבינו הקדוש והטהור ז"ל עד שנוכל לומר עלינו שאנו חטבנו את העץ חיים ע"י חטאינו ופשעינו. ועל כן צריכים אנו לשפוך דמעות עינינו על אבדן צדיק הדור. וזהו שבאני היום מחוטב עציך על שאנו חטבנו וכרתנו את העץ ע"כ עלינו לשאוב מימי דמעות ממקור עינינו. לעברך בברית ד' אלקיך בשביל שעברנו ברית אבותינו אשר כרת עמנו ה' אלקינו, ע"כ נטל הקב"ה משכון ממנו לכפר על עוונותינו, כמאז"ל אמר הקב"ה בזמן שאין בהמ"ק קיים אני נוטל צדיק א' מביניהם למשכון ואחרי שהקב"ה נטול מאתנו משכון גדול ויקר הערך כרבינו הצדיק החסיד. מזה נדע כמה גדול החוב שחוייבנו למקום ב"ה. וע"ז יש להמליץ "כי עונותינו רבו למעלה ראש" כלומר מזה נדע רב כמות עוונותינו אחרי ראינו כי למעלה בקודש בראש וראשון הגיע המות לקחתו למשכון בע"כ שעלינו לפרוע חוב גדול לפי יקרת ערך המשכון אשר לקח ממנו, כי מות הצדיק הזה הוא חסרון לא יוכל להמנות כי אם נפטר אדם גדול שכל גדולתו בתורה הנגלות לבד אף שחסרונו נרגש בכ"ז יש לנחם אחרי שכל דברי תורתו בספר נכתבים ותלמידיו מרצים הדברים ששמעו מפיו. אבל אם נפטר קדוש כזה כרבינו ז"ל אשר פרשת גדולתו ורוממותו לא לבד בנגלה כ"א בנסתרות שהן כבשונו של עולם וא"א לגלותן. עד שנוכל לומר הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם" כלומר הנגלות נשאר מורשה לנו ע"י שנכתבו בספר מפורש, אבל הנסתרות דברים שנאמנו בחשאי אחרי שהצדיק נתבקש בישיבה של מעלה גם המה נשארו לה' אלקינו. וזהו כוונת דרשתם ז"ל בפרשתנו "מכה אשר לא כתובה בתורה זו מיתתן של צדיקים". ע"כ מיתתן של צדיקים חסידים ופרושים יסודי עולם עירין קדישין כרבינו ז"ל הוא מכה נאמנה ונמרצה, על אשר לא כתובה בתורה בשביל שחסידותו וקדושתו לא ניתן לכתוב ואין לנו תמורתו. והנה נוכל להמליץ על הקדוש הנספד ז"ל תתן אמת ליעקב חסד לאברהם:
(וחוץ לדרכנו אמרתי בפסוק הנזכר כי מארי דרזין כתבו שאאע"ה הוא מדת החסד ויצחק אע"ה היא מדת הפחד כמ"ש ופחד יצחק. ויעקב מדתו אמת. והנה אף שאין לי ידיעה בנסתרות לה' אלקינו מ"מ ע"פ פשיטו נ"ל הסבר הדבר אחרי שאברהם הוא החל לקרוא בשם ה' ולפרסם אמונת אלקי עולם, ע"כ): רק כי היו בו עד להפליא שתי מדות של אבותינו הקדושים כשמו כן הוא, יעקב אברהם שמו הקדוש וה' בו מדת אמת ליעקב שהוא תורה בנגלה שכל אדם מחוייב להגות בה יומם ולילה כי היא חיינו ואורך ימינו והמקיים מצות והגית בו יומם ולילה אינו עושה אלא מאמת שבועת הר סיני שנשבענו להגות בה, אבל למדת הנסתר אין כל אדם מוכשר ונקראת רק תורת חסד ורק החסידים שעושין לפנים משורת הדין ומתחסדים עם קונם המה יכנסו לפרדס.
וע"ד זה פירשתי הפסוק בפ' וירא "וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר" עפמ"ש באה"י לפרש פ' ועשית עמדי חסד ואמת. כי חסד הוא מה שמבטיח לעשות טובה מבלי שמחוייב ועומד לכך אבל אחר שכבר הבטיח אז מה שמקיים הבטחתו שלא יכזב זה אינו מתואר בתורת חסד רק אמת לאמת הבטחתו עיי"ש. כמו כן נאמר מה שהבטיח הקב"ה לפקדה בהריון ולידה זה הי' רק חסד ומדת הרחמים אבל אחרי שכבר הבטיח אותה אז מה שיקיים את מאמרו אף מדת הדין מסכמת כי לא איש אל ויכזב. והנה אמירה הוא לשון רכה מדת הרחמים וכל מקום שנאמר דבר הוא לשון קשה מדת הדין. וז"ש וה' פקד את שרה מה שפקד וזכר אותה להבטיחה בזרע של קיימא זה הי' רק כאשר אמר בלשון רכה ובמדת הרחמים. אבל מה שקיים מאמרו ויעש ה' כן לשרה לא הי' במדת הרחמים לבד כ"א כאשר דבר שגם מדת הדין הקשה הוצרך להסכים לזה. ע"כ אחרי שרבינו ז"ל עסק בנגלה ונסתר קיים חסד ואמת מדות "אברהם ויעקב". וגם הוא הי' עמוד העבודה שבלב זו תפלה אשר עד להפליא היתה תפלתו בקדושה ובטהרה אשר לא נשמע כמוהו בדור הזה, וזו מדת (מדת חסד היתה לו לאמצעי להמשיך את בני אדם לעבודת הבורא ית"ש כמו שנער קטן רק בחבלי אהבה יומשך לשמוע בקול הורים כמ"ש כי נער ישראל ואוהבהו. כמו כן הביא הוא את בני דורו תחת עול האמונה על ידי שהראה להם את גודל טובו וחסדו של הקב"ה, אבל אחרי שנתפרסם כבר מדת טובו יש לפחוד פן יתמוך החוטא על מדת רחמנותו של הקב"ה לחטוא בתקותו שאב הרחמן יסלח ויכסה על פשעיו, כמ"ש בפ"ק דחגיגה אם יאמר לך יצה"ר חטוא והקב"ה מוחל לך אל תבטחו בריע. ע"כ הוצרך יצחק להורות לבני דורו מדת הדין המעניש לרשעים ופוקד עליהם כחטאם למען יפחדו וירהו מחרון אפו ומשבט עברתי, ע"כ הי' הוא ע"ת צריך להחזיק במעוז מדת הדין המתיחה על החוטא. אבל אחרי שנתבסם כבר העולם ע"י אבותינו אלה אברהם ויצחק וידעו שיש דין ורחמים בא השלישי המובחר שבאבות במדת האמת לומר שה' אלקים אמת נותן לאיש כמפעלו וכל א' וא' יקבל חלקו כראוי לו ייטיב לטובים וירע לרשעים וזה מדת האמת לשלם לאיש כגמול ידו יעשה לו אם שבטו אם לחסד יוציאה והנה באברהם אע"ה הי' מדת הרחמים אבל לא נתקיים כ' בא יצחק אחריו בתוקף ועוז להורות שהקב"ה בא בדין על בריותיו מטעם הנ"ל שלא יבטחו על מדת הרחמים יותר מדאי. אבל כשבא יעקב מכאן ולהלן נשאר לעולמי עד מדת הרחמים לדור ודור. וז"ש "והנה ה' נצב עליו" (פ' ויצא) ר"ל ה' שהוא מדת הרחמים נצב ונשאר קיים לעד על יעקב. "ויאמר אני ה' אלקי אביך אברהם" הן אמת שכבר אצל אברהם הי' מדת הרחמים אבל לא נשאר כן כי העולם טעו וסמכו שהקב"ה ותרן הוא. על כן אם גם באברהם אביך הייתי ה' אלקי אבל ביצחק חמק ועבר מדת הרחמים, ונשאר רק "ואלקי יצחק" ולא נזכר עליו מדת הרחמים, אבל מיעקב אבינו ואילך ה' הוא מדה"ר נצב עליו לעולם לא ימוש לנצח. והוסיף לבאר שיהי' תמיד רחמים ודין. "והיה זרעך כעפר הארץ" שרומז על הגליות כמ"ש רמב"ן ז"ל. וזהו דין קשה אבל "והשיבותיך אל האדמה הזאת" אשר הוא רמז לקיבוץ גליות זהו רחמים, ולא תאמר שהקב"ה האב הרחמן יהי' בכל עת תמיד כולו רחמים. לזה אמר כי לא אעזבך, מלשון עזוב תעזוב עמו שהוא לשון ישועה ועזר, כלומר לא אהי' עמך לעזרך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך, כמו בכ"מ שדיבור קשה. כמו אמר הקב"ה לא אהי' בעזרך להיות ישראל נושע בה' תשועת עולמים אשר אם כליתי חצי בהם, מעיקרא חשוכא והדר נהורא ורק אחרי דנתי אותם בשילוחין וגירושין רק אחרי כן ארחמם. וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי כי מעת שפרסם יצחק אביו את תוקף מדת הדין לא ידעתי שיש בחי' ה' מדת הרחמים במקום הזה ורק עתה נודעתי כן. אבל גם ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, שגם הדין שולט כי תתן אמת ליעקב. מדת אמת כלולה מחו"ג לפעמים דין ולפעמים רחמים) אברהם שנאמר וישכם אברהם בבוקר. ועמוד התורה של יעקב אבינו שנאמר ויעקב איש תם יושב אוהלים. ואחרי שהי' בו אמת ליעקב וחסד לאברהם, לא נחסר לו רק מדת פחד יצחק. והטעם כמו שאומרים בשם עוללות אפרים ז"ל שדרש בקהלה קדושה ואמר "כי אמרתי אין יראת אלקים במקום הזה" ופחדו ונתביישו בני הקהלה בדעתם שכוונתו שאין להם יראת שמים ח"ו, עד שביאר להם שאדרבה כוונתו רצוי' לטובה אחרי שהם צדיקים יראים ושלמים א"צ עוד להשיג מדת היראה רק עובדים מאהבה, כמו כן נוכל לומר על הקדוש הנספד ז"ל שגבה כל כך בצדקו וקדושתו שהי' בו מדת אמת וחסד אבל פחד יצחק לא היו צריך נגד עיניו רק עבד את ה' מאהבה. אבל אני המקינן יצחק יש לי פחד כי ירא אנכי לספר תהלתו ושבחו פן ח"ו אגרע ממנו ויהי' לי לעון, כי לו דומי' תהלה ומי אנכי שאוכל לספר במעלותיו ותהלתו מלאה הארץ, וע"כ אז"ל כשמת אברהם אבינו אמרו גדולי הדור אוי לדור שאבד מנהיגי. אמרו גדולי הדור דייקא כי הם ידעו להוקיר ערכו ולהעריך גדלו, אבל מי אנכי להיות נמנה בין גדולי הדור, רק זאת אשים אל לבי מאמרם ז"ל בפ' השוכר את הפועלים "כי קא ניחא נפש" דרבה בר נחמני יצאה ב"ק ואמרה אשריך ב"נ שגופך טהור ויצאה נשמתך בטהרה נפקו אביי ורבא לאעסוקי בי' ולא הוו ידעי דוכתי' חזו ציפרי דהוו קיימו ועבדו לי' טולא אמרי שמע מינה התם הוא". כמו כן לאחר דנח נפשי' דרבינו ז"ל יצאה בת קול מקצה הארץ עד קצהו אשריך טהור, כי לא נהנה מעוה"ז רק ההכרח והצמצום, ואף שכל גדולי הדור היו נכנסים ויוצאים בביתו וביתו הי' פתיח לרווחה להמון בית ישראל אשר נהרו אליו בכ"ז נוכל להמליץ אליו "ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין" כלומר שהוציא לאורחים כל המצטרך להם אבל "והוא" בעצמו לא נהנה מן העוה"ז כ"א הי' רק כהן לאל עליון תורתו ועבודתו הי' מנת חלקו בקודש. ואף שהי' עתיר נכסין בכ"ז לא נהנה מעשרו כרבינו הקדוש שזקף עשר אצבעותיו. ועל דרך זה פירשתי הפסוק בפ' תולדות "ויגדל האיש וילך הלוך וגדול עד כי גדל מאד ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבודה רבה" עפמ"ש לפרש "המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם" שמי שעושה הכל לשם שמים אף אם כבר קנה שם טוב לעצמו ושמו מפורסם ונודע לרבים כשמן הטוב, לא יסתפק בזה לאמר כבר קניתי שם מצאתי און לי וכבר הגיע עת מנוחה אין לי עוד לעשות לטובת הכלל, אלא אדרבה יוסיף כח ואיל לפעול גדולות ונצורות וכל כמה שיגדל האיש יוסיף לפעול. אבל מ' שעושה הכל רק לקנות כבוד ותפארת מן האדם אחרי שהגיע כבר להיות רם ונשא אז טומן את ידו בחיק העצלות ואומר כבר אני גבור חיל מאז ומקדם ואין מן ההכרח לעבוד עוד כ"א שם ינוח יגיע כח, ע"כ אמר המה הגבורים אשר מעולם. מי שאומר כן שהוא כבר יצא טבעו בעולם מאז ומקדם ונודע לאיש חיל. זהו לאות ולמופת שהוא מאותן האנשים אשר כל כוונתם הוא רק לקנות שם ותהלה והוא מאנשי השם, ע"כ סיפר הכתוב מגדולת יצחק אע"ה, כי לרוב כשיעשיר איש וירבה כבוד ביתו כל מה שיוסיף עושר בנכסי עוה"ז הוא פיחת והולך בנכסי עוה"ב כי ירום לבבו וישכח את ה' אלקיו, ע"כ אם גם הוא יגדל למעלה ראש אבל אישיותו יקטן עי"ז לא כן פה ויגדל האיש אישיות שלו גדל ונשא שלא רצה לנוח כמו אנשי שם הנ"ל כ"א וילך הלוך וגדל, כל יותר שרבה ופרץ הוא הלך למעלה בדרך השלימות. ובאמת לאיש כזה העשירות הוא אצלו כמאודיות ויתרון שהי' מסתפק בלעדו. ח"ש עד כי גדל מאוד שגדולתו ועשירותו הי' נחשב אצלו למאוד ויתרון כי מרבה נכסים מרבה דאגה וגורם לו פיזור הנפש. ע"כ ויהי לו מקנה צאן לא הי' לו ריבוי נכסיו לתענוג וקורת רוח כ"א לעבודה רבה וקשה עליו. וכמו כן רבינו לא פנה אל רהבים ושטי כסף והון יקר הנמצא אתו, וגם הי' נצר נחמד מגזע ושורש קדוש וטהור המה אבותיו הקדושים אשר בארץ המה והורתו ולידתו הי' בקדושה ובטהרה והי' שלשלת היוחסין אשר כל חוליא וטבעת ממנה יקר מפז ומכתם רב כלו קודש לה' רבינו גופו טהור ויצאה נשמתו בטהרה, ע"כ אם אנו רוצים לאעסוקי בהספידו של אדם הגדול בענקים כזה לא ידענו מקומו ומדרגתו כי לא נוכל להגביה את עצמנו למעלה רמה כזו עד שנספר בשבחו לפי ערכו הרם והנשא. אבל זאת תרהיב בנפשנו בכ"ז להספידו אחרי שכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול. כמו כן אף שאני לבדי לא אוכל לדבר א' מני אלף מתואריו ושבחיו בכ"ז אחרי שכל בית ישראל יבכו את השריפה בכל מקום מושב בני ישראל יספדו ויילילו על סילוקו והעדרו של הצדיק עיר וקדיש, ע"כ יצטרפו כל מילי דהספידא אחת לאחת למצוא חשבון וגם אני הצעיר בתוכם למטינא שיבא מכשורא.
והנה צפור א' לא יוכל לעשות צל כמ"ש כצל עיבר והיא כצל עיף הפורח שאין צלו מאומה. אבל בהאסף עופות רבים אל מקום אחד יעשו צל גדול. וז"ש אחרי דלא ידעו דוכתי' ולא ידעו מדרגתו ויראו מפני כן להספידו ע"כ אחרי ראו לפרי דקיימו ועברו טולא, הבינו שאף שאחד לא יוכל לעשות צל בכ"ז אם רבים הם גם יכולי. כמו כן בענין ההספד אף שאחד לא יוכל בכ"ז הן אל כביר לא ימאס. ועוד טעם א' הוא כמ"ש קדשי קדשים שחיטתן בצפון". איש כזה שהי' קדשי קדשים בודאי לא בחטאו מת כ"א צפון טמון ונעלם מאתנו בע"כ שרק עוונינו ענו בנו והמה היו בע כרנו. ע"כ החיב עלינו להספיד ולעורר בתשובה למען לא יתקיים בכו ח"ו "ותם לריק כחכם" אם לא נספידו יהי' ח"ו פטירתו ללא יועיל לנו וידמה למשל הידוע למלך שהי' לו כמה בנים מסוכנים עד שהרופאים גזרו שרק בהמית אחד מבניו החי והבריא אולם והחולים ישתו מדמו אז באפשר להם לחזור לאיתנם. והאב כחס על בניו הרבים הקריב את הא' למען ינצלו הרבים. והנה אם באמת יהי' כן שיחזרו לאיתנם ע"י רפואה זו זאת נחמתו בעניו שהקריב הא' בעבור הרבים אבל אם לא תועיל רפואה זו אז אין קץ ליגון האב. כמו כן הקב"ה הקריב את הצדיק וסילקו למען אנחנו חולי נפש ונגיעי עון נתרפא בחבורתו ופטירתו תהיה לנו להתעוררות למען נשוב אל ה' להרפא מנגעי נפשנו. אבל אם ח"ו לא יועיל מיתתו אז שכינה מצטערת אשר ללא יועיל לוקח אדוננו מעל ראשנו. ע"כ נאמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב רק אז נאבד באמת אם אין אנו שמים על לב להתעורר עי"ז בתשובה שלימה ע"כ נתעשת נא להתעורר בתשובה שלימה:
(וחוץ לדרכנו אמרתי בביאור הפסוק הנ"ל עפמ"ש בפ' וירא "ויקומו משם האנשים וישקיפו על פני סדום ואברהם הולך עמם לשלחם. כי צדיק יסוד עולם ואף אם השחיתו התעיבו אנשי סדום מ"מ זכותו של אאע"ה כדאי להגן על העולם כולו לבלתי עשות בו כלה, ע"כ המלאכים שרצו לשחת את סדום אם יזכרו בעת ההוא צדקת אברהם אבינו לא יוכלו לעשות את אשר יזמו להשחית. ע"כ בעת אשר השקיפו על פני סדום לרעה הסיחו דעתם לגמרי מא"א כדי שלא יעלה צדקתו על לבם להשיב את ידם מבלע. וז"ש ויקומו משם האנשים שהרחיקו לגמרי ממחשבתם את מקום מושב אברהם כדי שיוכלו להשקיף על פני סדום לרעה ולא יזכר צדקת הצדיק. אבל הוא בצדקתו לא הניח אותם לשכוח אותו כ"א הלך עמם כדי לשלחם משם שלא ישלטו לרעה בסדום כ"א לשלח אותם משם. ויש להוסיף נופך עפמ"ש הפסוק "הצדיק אבד ואין איש שם על לב וגו' כי מפני הרעה נאסף הצדיק". כי מה שהצדיק מגין על הדור הוא משום דיש תקוה אף אם ירשיעו בכ"ז אולי ברוב הימים תהי' פעולת צדיק לחיים ויפעול ע"י תוכחתו להחזירם למוטב, ע"כ כל זמן שיש צדיק בעילם יש תקוה אולי יצלח בידו להשיב רבים מעון, וכ"ז אם הרשעים במחשך מעשיהם ויש בהם עכ"פ עוד מדה הבושת שלא לחלל ש"ש בפרהסיא. אז אם גם בסתר באין רואים עוברים על מצוות ה' יש לצפות שאם גם מתחלה רק מפני הבושת לא יחליפו לחטוא לעיני הצדיק אבל בקרבם ובמגורם רע, אולי מתוך שלא לשמה יבואו לשמה ולא יחטאו גם בסתר אחרי שהורגלו עכ"פ שלא לחטוא בפרהסיא. אך אם הרשעים הם עזי פנים שבדור שלא ידעו בישת ומאני הכלם וגם לעיני הצדיק יעיזו לחטוא, אז יודע הקב"ה בטח שכל פעולת ויגיעת הצדיק לריק ולהבל כחו יכלה אם ירהבו נער בזקן ונקלה בנכבד ע"כ אחרי שכל פעולת צדיק ללא יועיל אז ח"ו הקב"ה מסלקי. וז"ש הצדיק אבד ואין הקב"ה מקיימו בעולם אולי יוכל לתקן עולם במלכות שדי לפי שלא יכסו את לבם תרע לבל יתראה עכ"פ רוע לבם החוצה כ"א אין איש "שם על לב" לא ישימו מכסה על לבם הזוכה כ"א בפומבי ובנגלה יחטא, ע"כ "מפני הרעה" על שהרעה לא תשתדל עכ"פ לכסות את פני' כ"א היא מגלה ערוות פני' לעין כל ע"כ אין כאן לקוות שהצדיק יוכל לפעול עליהם לטובה ע"כ מפני הרעה דייקא נאסף הצדיק. וכמו כן הי' בסדום אם רק במסתרים היו חוטאים ובפרהסיא עוד יבושו ויחפרו ולא יעיזו פניהם לחטוא אז אול' הי' עוד פתח תקוה שאברהם ברוב צדקתו יוכיח אותם למישור ושבו ורפא להם. אבל וישקיפו על פני סדום שגם פנים שלהם לא כסו ולא שמו על לב כ"א העיזו לחטוא בפני כל ע"כ נחתם גזר): ואמרו רז"ל משה רבינו לא מת שנאמר וימת שם משה עבד ה' ונאמר ויהי שם עם ה' מה להלן עומד ומשמש אף כאן. כי הצדיק שאינו נהנה מן העוה"ז כ"א ההכרחי באמת לא מת כי חייו בעוה"ז אינו נקרא חיים בעצם אצלו רק חיי העולמים הוא חיים האמתיים ואדרבה אחרי שמיתתו הוא תועלת לדור לא נוכל לומר עליו רק ששם הוא מת אבל בעולם העליון הוא חי וקיים כי אחרי ויהי שם עם ה' ארבעים יום לחם לא אכל ומים לא שתה, ע"כ אין חילוק כמו שמתחלה הי' עומד ומשמש לפני המקום כמו כן עכשיו יעמד חי לפני ה' עומד ומשמש. ע"כ אנו מתפללים לפני הש"י והקריב עלי' חלבי השלמים כל הקרבנות כולם. אחרי שבנעדר בקודש הקרבנו הטוב והמובחר שבקרבנות שהי' לנו, ע"כ יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיהי' הוא האחרון שבקרבנות ולא נקריב עוד נשמותיהן של צדיקים על המזבח של מעלה, ובפרט נשתדל שיהא הוא חלב השלמים שלא לבד שנעשה שלום עם הקב"ה כ"א גם שלום אהבה ואחוה וריעות יהי' בינינו ולא נבגוד עוד איש באחיו בקנאה שנאה תחרות ואיבה רק נקיים חסד ואמת נפגשו, כמו שברבינו הצדיק הקרוש מרן אברהם יעקב זצ"ל נפגשו מדת אמת וחסד כנ"ל. כמו כן בנו צדק ושלום נשקו אם שלום יהי' לנו אז גם צדק יהי' לנו ויקויים בנו צדק ומשפט מכון כסאך "חסד ואמת" יקדמו פניך הוא הקדוש שאנו עסוקין בהספידו יליץ בעדנו בימי הדין הבאים עד שיבולע המות לנצח אמן: אתם נצבים היום כולכם וגו' - כתב רש"י ז"ל למה נסמכה פ' אתם נצבים לקללות לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים אמרו מי יוכל לעמוד באלו התחיל משה רבינו לפייס הרבה הכעסתם למקום ולא עשה עמכם כליי' והרי אתם קיימים לפניו היום כיום הזה שהוא קיים והוא מאפיל ומאיר כך האיר לכם וכך עתיד להאיר לכם. ותמהו המפרשים שאם משה רבינו ניחם אותם שהקללות לא יזיקו להם אף אם יכעיסו לפני המקום א"כ לקללה מה זו עושה ולמה כתבה אותה התירה אם כל פעולתה לריק. ונראה כי המלאך נקרא עומד כי בשביל שעומד במדרגת שלימותו כיתד בל ימוט לנצח לא יזוז ממנו אף זיז כ"ש, משא"כ האדם שיש בבחירתו ללכת מעלה ולהפך לרדת מטה מטה ורק ע"י בחירתו בטוב מואס ברע ע"כ נקרא מהלך. ונראה דמה"ט ג"כ אין הקב"ה משלם שכר פעולה טובה בעוה"ז וגם אינו משלם לרשע כרשעתו בעוה"ז רק הכל צפין לחיי עוה"ב, ובעוה"ז ראינו אדרבה יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מתערה כאזרח רענן וכל אשר לו ירבה ויפרוץ, וכל כמה שמוסיף ברשעתו עוד יושב לו ויעשה חול כמו שאנו רואים. וע"ז יש להמליץ הפ' "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" שכל מה שמענים ומסגפים את נפשם ונשמתם הנקרא אותו אחר שהוא עצמיות האדם וכל מה שמענים את הנשמה במנעם ממנה מזונה ולחמה הם התורה והמצוות, לא די שלא נענשו בעוה"ז שילכו הלוך וחסור רק אדרבה לפי רוב עינויים את נפשם כן ירבו וכן יפרצו. והטעם שעשה ה' ככה הוא שאם יראה האדם את השכר ועונש בעוה"ז לנגד עיניו תמיד אז יהי' כמוכרח לעשות טוב כי מיד תרדפהו רעתו וילכד בפח מוקשו ע"כ צפן הקב"ה שכר ועונש לעוה"ב אשר עין לא ראתה. ואם בכ"ז אף שאין השכר ועונש נגד עיני בני אדם יבחר בחיים, אז הוא נקרא אדם (דין ואין תרופה למכתם. ופירשתי עוד הפסוק בפ' ויצא "וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך". והקשה באוה"ח מה המשך יש לשני פסוקים האלו וכי בשביל שראה יעקב את פני לבן ע"כ אמר ה' אליו שוב. ונראה עפ"י הנ"ל והנה נאמר כל זמן שיעקב הי' אצל לבן הי' מקום לקוות שצדקת יעקב יעשה רושם גם על לבן להחזירו למוטב וכל זה כל זמן שלבן עכ"פ הי' לו בושת פנים לפני יעקב ולא גלה ערוותו ונבלות בפניו אבל אחרי שבוש לא יבוש עוד ממנו לעשות רע בפרהסיא על אפו כבר אפסה תקוה להחזירו למוטב. ע"כ למה יתחבר הצדיק עם הרשע אם אין עוד לצפות מזה תועלת. וז"ש כ"ז שעכ"פ פנים חיצונים של לבן הי' מראה סימני טהרה וזה הי' בימים הראשונים שהי' יעקב בביתו שהי' עכ"פ מתחפש ומתלבש במעיל צדק רצה הש"י שישאר יעקב בביתו אולי יהיה לטובה. אבל וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום שגם פניו עשה כבר כחלמיש להעיז פניו נגדו ואין עוד תרופה למכתו ע"כ אמר לו הש"י שוב אל ארצך כ' למה תתעכב אצל הרשע ללא תועלת) המעלה, אשר מדעתו ורצונו הטוב תבחר בטוב נפשו, כמ"ש בקהלת על אשר לא נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע. וז"ש הכתוב בקהלת ג' ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע וגו' אמרתי אף אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלקים" שראה שהמקום הנכבד אשר בו היו ראויים לישב בשלום ובשלוה כל עושי צדקה ומשפט שמה יושבים אנשי רשע העבדים ליצרם רוכבים על סוסים יצא מחלב עינימו, והישרים והתמימים אשר לפי צדקתם הי' להם לישב על כסא כבוד המה הולכים כפוף ושחוח לפני בני עולה, והחליפו מעמדיהם שבמקום שהי' לו להיות המשפט שוה ישב הרשע. ואמר הטעם לזה לברם האלקים. שעי"כ הם בעצמם יבררו ויבחרו להם את האלקים לעבדו בבחירתם, שאם הי' רק לישרים תהלה וכבוד בעוה"ז ולרשעים ביז וקלון, אז לא הבני אדם היו בוררים להם בבחירתם את האלקים כ"א היו כמוכרחים, אבל למען לברם האלקים שהם עצמם יבחרו ויקרבו להם את האלקים ע"כ עשה ה' ככה שמקום אשר הי' ראוי למשפט וצדק אותו יחמסו אנשי רשע. וזה שאמר "לעשות משפט עבדו וגו' דבר יום ביומו למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד" הכוונה ג"כ כנ"ל שאם לא יצפין הקב"ה לישרים תושי' להנחיל לאוהביו יש רק בעולם האמתי ולשלם לשונאיו רק בעולם הנשמות כ"א יעשה משפט עבדו ועמו דבר יום ביומו שישלם שכר ועונש תיכף ומיד אותו יום אז ידעו כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים איש לא נעדר אף הפחות שבפחותי' אשר לא יירא את ה' והדר גאונו, ע"כ טוב עשה ה' שכל הברכות וקללות לא יחולו בעוה"ז ולא יראה האדם לנגד עיניו שכר ועונש, ועי"ז ברשותו הדבר תלוי ברצונו עומד וברצונו מהלך. ואם בלי הכרח ורק מרצונו הטוב יעשה חיל אז תחשב לו לצדקה, משא"כ אם לא הי' באפשרי לו להיות עומד כ"א מפחד הקללות שלא ישיגוהו הי' מוכרח ללכת מעלה מעלה בדרכי שלימות א"כ ההכרח לא ישובח ולא יגונה ונגרע הרבה מערכי. וז"כ המדרש כיון ששמעו ישראל צ"ח קללות אמרו מי יכול לעמוד באלו כלומר אם העונשים האלו ירדפו את הרשעים ביום רעה אז מפחדם ומחרדתם נהי' מוכרחים ללכת תמיד למעלה בקודש ומי יוכל לעמוד על מקום א' ע"י אלו א"כ מה זכותנו אם נעשה הטוב מיראת העונש, וע"ז השיב להם הרבה הכעסתם לפניו ובכ"ז לא עשו כלי' ובע"כ שאין העונשים נגלים לנו ולבנינו רק בעולם הגמול שם ישיב לרשע רע כרשעתו ואחרי שאין האדם רואה גמול הרשע לעינים איננו מוכרח במעשהו, ע"כ אתם נצבים אם רצונכם לעמוד על מקים א' מבלי להוסיף בשלימות הרשות בידכם באין מחריד הנראה לעין, ע"כ אתם כיום הזה שהוא לפעמים מאפיל ולפעמים מאיר כך אתם אם רצונכם להלוך בדרך חשכה ואפלה אין מוחה בידכם אחרי שאין אתם רואים את העונשים ורק עתיד להאיר לכם בעוה"ב אבל לא בעוה"ז ע"כ יכלת עמוד:
אתם נצבים וכו' - הפרשה הקודמת מסיימת למען תשכילו את כל אשר תעשון ופרשיותינו נצבים וילך כולם מעוררים אותנו על הזמן הזה השבת האחרון בשנה שאנו קרבים ליום הדין ובאים לשנה אחרת, על זה נאמר כי לא בחפזון תלכו כאשר פירשתי לעיל אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה" כי האדם תמיד הולך בלי מרגוע ואין לו זמן ועידן לחשוב מחשבות לבוא בחשבון עם יוצרו ויצרו, ע"כ יאמרו המושלים בואו חשבון לחשוב מחשבות והקב"ה ברחמיו נתן לנו חודש האחרון בשנה בו לחשוב על כל חדשי השנה, כמאז"ל בחודש אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה לקבל לוחות שניות, פי הלוחות הראשונים שברנו כל השנה ועכשיו אנו מקבלים עלינו פעם שנית לקיים את התורה. וע"ז נאמר וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו ויאמר אראה מה אחריתם, כלומר אם יעשו תשובה באחרית השנה. ועל זה נאמר והיה עקב תשמעון כמ"ש רמב"ן לשון סוף, אם עכ"פ בסוף השנה תשמעון יהי' נחשב כאלו ושמרתם ועשיתם אותם לשעבר. ע"כ בשעת תפלה שאדם מאסף מחשבותיו לה' אמרו אין עמידה אלא תפלה, שהאדם אינו עומד רק בשעת תפלה אבל כל היום כולו נפשו ורוחו מתהלכת תמיד לרוח היום ומשתנה לכמה גוונין. וע"ז נאמר ויהי היום ויבואו בני האלקים "להתיצב" על ה' ודרשו בזוה"ק זה ראש השנה כי רק היום הזה ר"ה יכונו לנו העמידה והיציבה. ע"כ למען תשכילו את כל אשר תעשון שתעשון לעתיד הכל בהשכל ודעת ולא תהיו חוטאים אשר נכנס בם רוח שטות ע"כ אתם נצבים היום דייקא על מעמד א' לא תיעפו ולא תיגעו עצמכם ברדיפה אחר ההבל כמו בכל השנה כולה, וסיים במדרש הנ"ל, והעבירו שופר במחנה כדי שלא יטעו עוד אחרי עבודה זרה, והקב"ה נתעלה באותו שופר שנאמר עלה אלקים בתרועה. הכוונה כי רוב עוונינו ענו בנו הוא רק בשביל שאין אנו רואים בעינינו טוב קיום המצוות וההמנע מהעבירות והפושעים רק למראה עיניהם ישפוטו ואומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה, וכבר הנחש הקדמוני אמר כן ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים יודעי טוב ורע רק מה שעיניכם רואות בזה תוכלו להבחין בין טוב ובין רע. "וירא העם" בשביל שרצון העם רק לראות בעיניו ע"כ "וינועו ויעמדו מרחוק" מהר ה'. אבל באמת ע"ז נאמר ולא תתורו אחרי עיניכם זו מינות, ונאמר "טוב מראה עינים מהלך נפש גם זה הבל ורעות רוח" מי שאומר שרק מראה עיניו הוא טוב מה שבעיניו רואה בו יבחר ויקרב יותר ממה שמהלכת הנפש אחרי עין לא ראתה איש כזה בודאי ילך אחרי ההבל ורעות רוח, והרי גם גוף אדם עצמו אין האדם משיגו ומבינו על בוריו ואז"ל רמ"ח אברים כנגד רמ"ח מצות עשה ושס"ה גידים כנגד שס"ה ל"ת והאיך יבין את התוה"ק. וע"ז נאמר בפרשתנו כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך, כלומר אינה נפלאת ונסתרת יותר ממך מגופך ועצמך. וארז"ל דע מה למעלה "ממך" כלומר מעצמך ומגופך תוכל לידע אמתת הדברים העומדים ברומו של עולם כי "עין רואה ואזן שומעת" את זה אתה מבין למה לך עין ואוזן אבל שאר אבריך אין אתה יודע מה צרכם כמו כן תדע וכל מעשיך כל אבריך וגידיך שהם כלי המעשה כולם "בספר נכתבים" בספר התורה ישנם מצות כמו מנין אבריך, כמ"ש גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו, ע"כ העיקר היסודי באמונתנו שלא להלך אחרי עיני בשר כ"א רק השמיעה והקבלה מאבותינו שהורישו לנו התורה לנחלה הוא אבן היסוד שלא נחטא אבל אם יתור רק אחרי עיניו אז בודאי יחטא. ויש להמליץ ע"ז מ"ש "והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה" כי החוטא נכנס בו רוח שטות ושגעון שמחליף עולם עומד בעובר וכל השגעון הזה נצמח ממראה עיניך אשר רוצה אתה את הכל לראות בעיניך הכהות, ע"כ אבן פנת דתנו הוא שמע ישראל כלומר רק השמיעה והקבלה היא תהי' יסוד דתנו וע"כ ג"כ מצות שופר היא נכבדה כ"כ כי כל כחה אינה אלא שמיעה כמו שמברכים לשמוע קול שופר, בזה אנו מורים כי אנו מקבלים עלינו רק לשמוע ולא לראות דוקא בעינינו. והנה כשעשו ישראל את העגל אמרו עשה לנו אלקים אשר ילכו לפנינו, רצו ג"כ לראות בעיניהם את אלקיהם. ואז"ל במדרש שהקב"ה אמר להם אחרי מעשה העגל "אבדתם נעשה שמרו נשמע אחרי שאבדתם נעשה תשמרו נשמע שלעתיד לא תרצו דוקא לראות. וע"כ תקעו בשופר שעיקר השמיעה שלא יטעו עוד אחרי ע"ז לרצות דוקא לראות בעיני בשר להם. והנה כשאנו רוצים דוקא לראות בעינינו בזה ח"ו משפילים כבוד שמים כי אנו מחשיבים אותו כבו"ד שצריכין להבין טעם צוויו ולהתחקות על שרשו, אבל כשאנו תוקעים ואומרים כי די לנו בשמיעה עי"ז אנו מורים שהקב"ה גבוה מעל גבוה ואין ביכלתנו להשיג טעמי מצוותיו, עי"כ עלה אלקים בתרועה, הוא מתעלה ומתרומם לעילא כביכול, וסיים אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם, הכוונה עפמ"ש תמים תהיה עם ה' אלקיך וכתיב חלקי ה' אמרה נפשי ופירשתי במק"א שהכוונה שרק אז נוכל להיות שלימים ותמימים במעשינו אם אנו יודעים ומשיגים שרק אם אנו דבקים בה' אז אנו דבר שלם ולא חלק, זהו אתם נצבים היום כולכם רק אז יהא לכם עמידה וקיום אם תדעו אשר "כלכם" רק אז אתם כל ולא חלק אם תהיו לפני ה' אלקיכם:
אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל. י"ל עפמ"ש באברהם אע"ה שלא הי' צריך סעד לתמכו נאמר בו התהלך לפני ובנח שהי' צריך סעד נאמר בו את האלקים התהלך נח. והוא מי שלבו בריא אולם וכבר נשרש על אדמת הקודש עד שכל הרוחות שבעולם לא יזיזו אותו הוא רשאי לילך למקום שאינו נודע בו עדיין כבוד השם. וזה נקרא מתהלך לפני ה' שהוא הולך לפרסם אלקותו ית"ש אף במקום שאין מכירין אותו עדיין. אבל מי שבעצמו אינו מובטח כ"כ שלא יסור מאחרי ה' אם יארח לחברת מרעים, לזה לא ניתן רשות להלך רק את האלקים במקום אשר כבר נודע אלקותו ית"ש והארכתי בזה במק"א. והנה קרח אמר כי כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו על קהל ה', כי אם כל העדה ברום המעלה אז א"צ לראש ונשיא לנחותם הדרך ילכו בו והנשיאות הוא אז רק לשם ולתפארת ולכבוד האומה, וז"ש משה רבינו אל ישראל אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם שאתם במדרגה גבוהה כ"כ עד שנתקיים בכולכם שתוכלו להלך לפני ה' כאברהם אע"ה כנ"ל:
(ופירשתי הפ' בפ' לך לך "התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי ביני ובינך". ולהלן נאמר "והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם להיות לך לאלקים ו זרעך אחריך עפמ"ש במק"א לפרש מ"ש בשבת ושמרתם את השבת כי אות היא ביני וביניכם. שהקב"ה הי' יכול לבקש מאתנו שנקדש כל עתותינו לה' כמו שעשו רשב"י וחבריו, והיצה"ר מבקש כל רגעי האדם למלאות בהם משאלות הגוף והקב"ה עשה פשרה ואימר ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש. ופירשתי ג"כ מדרשם ז"ל שאמר קין עשיתי תשובה ונתפשרתי פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת. עיין לעיל פ' בראשית. והנה מהצדיק הגמור באמת מבקש הקב"ה לפום גמלא שיחנא שיהא כולו קודש לה'. אבל אחרי שלא ניתנה התורה למה"ש וידע הקב"ה שקרוצי חומר רובם נוטים להתעולל בתהלוכות ארץ ע"כ עושה פשרה ומתרצה בזה אם יהי' חציו לה' וחציו לכם. ואחרי שכתבתי שם שפשרה נקרא ביני וביניך כי הוא ממוצע בין שתי התביעות המתנגדות. ע"כ אמר הקב"ה לאברהם התהלך לפני כפי' הרמב"ן שנקרא מי שעושה יותר משורת הדין עוד טרם ציוהו ה' אתה בשלימותך וזכות חומרך הי' תמים ושלם בלי שום שמץ דופי כי ממך אני מבקש שתלך בכחך הגדול לפני ולא ימצא בך ערוות דבר גופני כ"א שלם ותמים תהיה לפני ה' אלקיך. אבל ואתנה בריתי שיהי' לזרעך אחריך שלא יוכלו להיות כ"כ שלימים גם בזה אני מתרצה להם אם רק יהי' ביני וביניך כעין פשרה הנ"ל. וז"ש למטן אוכל להיות לאלקים גם לזרעך אחריך ולא יבעטו בי בהטילי עליהם עול כבד אשר לא יוכלו לסבול ע"כ והקימותי בריתי שיהיה רק ביני וביניך ובין זרעך אחריך והוא הפשרה הנ"ל. והטעם למען שלא לבד לך אהי' לאלקים שאתה תוכל לעמוד לפני אם אציוך שתהי' תמים כולך קודש לה' אבל אני רוצה שיהי' גם לזרעך אחריך ע"כ אני מתרצה אם רק ביני וביניך יהי'):
וכיון שכן א"א צריכים לראש ומנהיג וראשיכם הוא רק שבטיכם כמו השבט אשר ביד מושלים ולא בשבט הזה הוא מושל בגוים ורק סימן גדולה וכבוד הוא השרביט כמו כן ראשיכם לא שצריכים שימשלו בכם לנחותכם הדרך תלכו בו כ"א כל הראשיות הוא רק כמו שבט מושלים לשם ולתפארת אבל באמת זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל כל יחיד ויחיד ראוי הוא להיות זקן ושוטר:
הנסתרות לד' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת אפשר לרמז עפמ"ש הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ועיקר יראת שמים הוא לשמור ולעשות כל פקודי ה' הישרים, וז"ש כי כל הדברים גלויים וידועים לפני כסא כבודו ית"ש אף מה שהוא נסתר מעינינו מכ"ש מה שגלוי לנו בודאי שאיננו נסתר ממנו ית"ש, אבל דבר א' יש מה שהוא כביכול נסתר ונעלם ממנו ונגלה לנו והוא לעשות את דברי התורה הזאת שהוא יראת ה' כל הימים זה אינו בידי שמים אלא לנו ולבנינו: אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך וגו' והביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה- י"ל ע"פ שאמרתי לפרש הפ' בפ' וישלח "ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ". כבר דקדקו בכפל לשון אתן את הארץ. עוד מ"ש לזרעך אחריך הך אחריך נראה כמיותר כי ידוע שזרעו אינו לפניו כ"א לאחריו. ונ' כי לכאורה לא הי' צריך הקב"ה לתת עוד הפעם הארץ ליעקב אחרי שכבר נתנה לאברהם וליצחק לירושה הבא אין לה הפסק. אבל הטעם אחרי שבאברהם הוציא את ישמעאל מהירושה אף שזרעו הוא וביצחק הוציא את עשו כנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע ודרשו ביצחק ולא כל יצחק. אבל מיעקב ואילך אף שיהי' לו זרע בלתי הגון ח"ו בנין דלא מעלי מ"מ בין כך ובין כך קרויים בנים ואע"פ שחטא ישראל הוא ע"כ הוצרך לתת לו עוד הפעם להורות שמכאן והלאה לא תמיש הארץ מזרעו אף שלא יהי' דומה ליעקב במעלה כ"א יעמוד אחריו במדרגה בכ"ז יירשו לדורי דורות לא כאברהם ויצחק שהנחיל רק לזרע כשר, וז"ש ואת הארץ אשר כבר נתתי לאברהם ויצחק בכ"ז עוד הפעם לך אתננה. והטעם לזה הוא בשביל ולזרעך אחריך העומד אחריך במעלה בכ"ז אתן להם את הארץ, ע"כ מן הצורך לתת לך עוד הפעם לא כראשונה שהי' תנאי בדבר שנתתי רק בדומה לאברהם ויצחק. וז"ש כאן אף אם תהי' נדחים ונשחתים ח"ו מקצה השמיימית ולא תהיו ראויים שאביא אתכם אל הארץ בכ"ז והביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך והטעם וירשתה וירושה הלא אין לה הפסק ואף בנין דלא מעלי לא יצאו מתורת ירושה:
והותירך ד' אלקיך בכל מעשה ידיך וגו' כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך ונראה בהקדם לפרש בהפטרה "שוש אשיש בה' תגיל נפשי באלקי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה". עפמ"ש לעיל פרשת כי תבא בשם כנף רננים ששמחה נקרא אם בא לידינו דבר חדש שלא הי' לנו מעולם וששון אם יחזור אלינו דבר מה שהי' כבר בידינו ונאבד ממנו. וכ' ששמחת חתן על כלה היא נקראת ג"כ ששון אחרי שהאשה נבראת מהצלע אשר לוקח מהאדם ע"כ ישיש חתן על כלה עיי"ש. והנה מי שחטא וחוזר בתשובה, בעת חטאו נאבד ממנו דרך בוא יבוא אל ה' כי נדח מדרך הישר ההולך נכוחות אל פני כסא ה', וכשישוב אל ה' וירחמהו שם דרך לראות בישע אלקים אז יש לומר עליו ג"כ לשון ששון כי תעלוזנה כליותיו על אשר מצא את האבדה שאין תמורתה והמרגלית היקרה שנשללה ממנו מוצא אותה עוד הפעם ויענדה עטרה לראשו. ואחרי שתשובה ע"פ מדה"ד אינה מועלת רק מרחמי ה' על עמי פושט ידיו לקבל שבים, ע"כ אמר הנביא שוש אשיש בה' אם ה' מרחם עלי בחמלתו שאשוב אליו ואמצא הון יקר הנאבד ממני ע"י חטאי אז אשיש כבדבר הנאבד ונמצא, אבל אם לא חטאתי מעולם ולא נאבד ממני הפעם טהרת נפשי עד שגם מדה"ד בלי רחמים עומד לימיני אז תגל נפשי אבל לא תשיש באלקי, אם אינני צריך לרחמים. והוסיף לפרש אימתי שוש אשיש כנ"ל כי הלבישני בגדי ישע אם חטאתי לאלקי ורק ישועתו ממעל הפשיט מעלי את הבגדים הצואים והלבישיני מחלצות טהורים שאני בעל תשובה, אבל תגל נפשי באלקי כנ"ל בלא ששון אם אני עומד בצדקתי מתחלתי ועד סופי ומעיל צדקה יעטני ולא נמצא עולתה בי מעולם. והוסיף לבאר אימתי שוש אשיש כנ"ל אם אני כחתן יכהן פאר שמוצא את אבדתו כנ"ל אז שיש אשיש אבל תגל נפשי אם אני ככלה שלא נאבדה ממנה מעולם והיא רק שמחה לא עשה. ועפ"ז מובן מ"ש ישוב ה' לשוש עליך, אחרי שעזבו את ה' והיינו כשה אובד, אם נחזור ונשוב אליו בתשובה שלימה אז הקב"ה ימצא אותנו אחר שנאבדנו ממנו ע"כ ישיב ה' לשוש עליך כבחינה הנ"ל כמו ששמח על הדבר הנשלל ממנו ואח"כ מצאו, אבל כאשר שש על אבותיך קשה להבין עפ"ז אחרי שאבותינו צדיקים מעולם היו ולששין מה זה עושה אצלם. אבל יובן הדבר עפמ"ש "מפני מה אין ישראל אומרים שירה בר"ה ויוה"כ אמר הקב"ה ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני והאיך יאמרו שירה" כי אז"ל "אלו דברים שאוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב ומהן כיבוד אב ואם" כי כשהבנים עוזבים את דרכי אבותיהם הקדושים אשר בארץ המה לא לבד שיגולו לעצמם ולנפשם רעה כ"א גם לאבותם אשר בארץ החיים המה יחמסו ויגזלו את מנוחתם עדי עד אשר קנו לעצמם ע"י זכיותיהם כי בנים אכלו בוסר ושיני אבות תקהינה. כמ"ש לעיל פ' חקת לפרש מאז"ל האבות מצטערים בקבר כשפורענות בא על ישראל, כלומר כיון שאין פורענות בלא חטא גם האבות אשר כבר לקברות הובלו יחרדו וירנזו על משכבם, ע"כ לפעמים האבות גנזו לעצמם קרן מזכיות מצוות ומע"ט ובכ"ז אחרי שכבר עברו את עולם המעשה וסוברים שא"א לתת מגרעת באוצרם הטוב אשר אספו כל ימי חייהם, בכ"ז יגרע מחלקם, והוא ע"י זרע מרעים בנים משחיתים, אבל אם נכבד את אבותינו ונלך בדרכם אשר הורו לנו אז גם בנינו אחרינו ילכו בדרכנו, כמו שפירשתי מ"ש בכיבוד אב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, הוא שאם אתה תכבד את הוריך אז אם תאריך ימים גם לך ייטב שבניך יכבדוך, ע"כ מי שמקיים מצית כיבוד אב ואם וגם בניו אחריו יקיימו כן אז בטוח הוא שהקרן שאסף לעצמו מאוצר המנוצר ממצות ומעש"ט לא יאבד לו ע"י בניו אחריו זרע מרעים כ"א הקרו קיימת לו לנצח נצחים, וז"ש מפני מה ישראל אין אומרים שירה בר"ה ויו"כ הלא תמוכים הם בצדקת אבותם ואף אם הרשיעו ח"ו הלא יש להם עמוד לא ימוט להשעין עליו והוא זכות אבות. וע"ז השיב הקב"ה ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני שע"י מעשה החיים גם מספרי המתים ימחו זכיותיהם ויאבדו ערכם ע"כ לא יוכל זכות אבות להשקיטם אם ירשיעו כי גם זכות אבות יגרע מערכו וגם הם ירדו ממעלתם בקודש ע"י רוע מעללי הבנים. ולפ"ז אם ישראל נאבדו ונדחו מאת ה' לא רק הם הרשעים המה כאבדה המתבקשת כ"א גם אבותיהם הקדושים אשר אוצרותיהם גנוזות למעלה גם הם נאבדו ח"ו כנ"ל כי תמה זכות אבות ע"י בנים משחיתים.
ושפיר קאמר לא שאתה ח"ו תהי' נאבד ע"י בנים מרעים כ"א והותירך ה' לטובה בפרי בטנך ע"י פרי בטנך אשר יהי' פרי קודש לה' ואף אם יחטא ואשם יחזור וישוב אל ה' עי"כ גם אתה לא תאבד לנצח כ"א תשאר חי וקיים בהם כאז"ל כל המניח בן כמותו כאלו לא מת ואף אם יחטאו וגם האבות הצדיקים יאבדו ח"ו בתוך הקהל בניהם מאחריהם מ"מ אחרי שיזכרו וישובו אל ה' ישוב לשוש עליך כדבר הנאבד ונמצא כאשר הוא שש על אבותיך כי גם הם נאבדו ממנו ית' ונמצאו ע"י תשובתך:
כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. הרמב"ן פי' כי המצוה הזאת היא התשובה הנאמרה מקודם. ונ"ל ע"פ דרכו כי באמת מה שתשובה מועלת נתקשו בה רבים. במה יתרצה עבד אל אדוניו אם כבר עוות וקלקל היתוקן הדבר אם יקבל ע"ע שלא לעשות עוד ככה, אתמהה. ע"כ באמת אמרו ששאלו לחכמה ולתורה ולנבואה חוטא מה יהא עונשו וכולם חתכו עליו את הדין, רק הקב"ה ברחמיו חותר חתירה מתחת כסא הכבוד טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך ואמר יעשה תשובה ויתכפר לו. ופירשתי בזה מאז"ל גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם כלומר שכלו ותבונתו של אדם גוזרים שלא יועיל תשובה לתקן את המעוות, אבל התשובה היא מקרעת ומבטלת גזר דינו של אדם אף ששכלו גוזר שלא תועיל מ"מ הש"י ברחמיו מקבלו אף שהיא נגד שכל האדם. והנה אם עכ"פ חוזר בתשובה תיכף ומיד לאחר החטא אין הדבר פלא כ"כ כיון שאין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות ומודה ועוזב שבעת חטאו לבו בל עמו הי' יש לקרב קצת אל השכל שתועיל התשובה אבל אם נשרש בחטא ואינו חוזר עד לקץ הימים אז בודאי תשובה כזו היא הפלא ופלא, כמ"ש ביערת דבש לפרש מזמור לדוד בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע שע"כ נתן שבח והודיה בשיר וזמרה על שבא הנביא להוכיחו מיד אחרי שחטאו, אבל לפעמים אין ביכולת האדם לשוב תיכף ומיד אחר החטא אחרי שצריך תשובת המשקל בדבר שקלקל בו יתקן ולפעמים א"א לו בזה מסיבות שונות. אבל התקנה לזה שיקבל ע"ע בלב ונפש שאם יבא לידו לתקן המעוות יעשנה כפי האפשרי ואז יקובל כאלו כבר עשה כמ"ש למן היום אשר שמת אל לבך להתענות נשמעו דבריך כדאי' פ"ק דתענית. וז"ש כי המצוה הזאת של תשובה לא נפלאת היא, רק אז איננה בגדר הפלא שלא נודע טעמה וסיבתה. אם לא רחוקה היא שלא תרחיק אותה מעת עשיית החטא, כ"א כי קרוב אליך הדבר מאד אם מיד אחרי חטאך בקירוב תחזור ותשוב, וכי תימא לפעמים אי אפשר לשוב תיכף, לזה אמר בפיך ובלבבך שתתוודה בפיך ותקבל בלבבך לעשותו בעת האפשרות ואז התשובה קרובה ואינה נפלאת. ועד"ז י"ל מ"ש בפ' נח ויסגיר ד' בעדו' עפמ"ש רש"י בפסוק י"ד שע"כ עסק בעשיית התיבה ק"כ שנים אולי ישובו ע"כ אמר אף ששערי תשובה לא ננעלו בכ"ז אחרי שהקשו עורף כ"כ שלא שבו עד עתה עד שבאו מים עד נפש ע"כ אף שעד עתה היו פתוחים לרווחה שערי תשובה אבל בעת כבר החלה הגזירה לחול סכה בענן לו מעבור תשובתם וז"ש ויסגיר ד' בעדו ר"ל בעד עצמו שלא יבוא עוד לפניו המאחר לשוב בתשובה: