לוח ארז החדש על התורה· רבי יצחק קונשטאט
החדש על פרשת חקת
זאת חקת התורה אשר צוה ד' לאמר יש לרמז עפמ"ש אל תהיו כסוס כפרד אין הבין כי התורה נדרשת בפרד"ס פשט רומז דרוש סוד וכ' ז"ל שמי שאינו מאמין בסודי התורה עונשו שסופו לא יבין אף גם את פשטי התוה"ק וז"ש אל תהיו כסוס כפר"ד שרק שלש אלה פשט רמז ודרוש תעשו להאמין בהם אבל אות הסמך הרומז לסוד אל תסמכו בו אז סופו יהי' אין הבין אף פשוטו של מקרא כן ראיתי מפרשים וי"ל בזה מ"ש במשנה דאבות "א' שוגג וא' מזיד בחילול השם" ותמהו האיך שייך שוגג בחה"ש ולהנ"ל י"ל אחרי שעיקר יסוד הסודות ומחשבותיה' להוציא יקר שמותיו הקדושים ית' מעמקי המאורי' ויראי ד' הבאים בסוד ד' מחזיקי' את השמות האלו בקדושה וטהרה כמחוייב לשמותיו הקדושים אבל מי שאינו מאמין בסוד ואומר בלבו שהשמות האלו אין בהם קדושה ומחלל אותם בזה שמוציאם מקדש לחול וזהו מחלל שם שמים "בסתר" כלומר הש"ש אשר בסתרי תורה מקורם הטהור הוא מחלל אותם באמרו שאינם ח"ו קדוש לד' נפרעי' ממנו בגלוי שאף הנגלות לנו ולבנינו לא יבין לאשורם ע"ד אל תהיו כפרד הנ"ל והנה יש שאינו מאמין בהם ובשמותיהם בשביל שלא בא עדיין בשערי הנסתרות ואין במוחו וכחו לשדד עמקי שושן סודות ויש שכבר ראה מאורי הסודות ובכ"ז לא יתן אמון בהם וזהו א' שוגג וא' מזיד בין ביודעים בין בלא יודעים עכ"פ נקרא מחלל ש"ש בסתר כנ"ל ועונשו כנ"ל ובאוה"י פי' אשר צוה ד' לאמר הם הדברים שנגלה טעמם ונימוקם וחקת התורה הם הנסתרות לנו וז"ש זאת חקת התורה מי שמאמין בסודי התורה יזכה לאשר צוה ד' לאמר להבין ולהשכיל פשטי התורה ומכלל הן אתה שומע:
עוד י"ל כי בת"א דא גזירת אורייתא וכ' במ"א סי' תק"פ שרומז על הגזירות הקשות הבאים על ישראל בגלותם והנה כל החסרונות והמומים שיחתרו אויבינו ושונאינו למצוא בעדת ישראל אף שרובם שקר וכזב מ"מ אף המצאו אצל יחידים היוצאים מן הכלל אין להפליא ע"ז כי הם ילידי הגלות אשר הכביד אכפו על האומה בעול כבד מנשוא והוא הי' בעוכרינו להוליד בנו גם מדות מגונות אשר לא היו צומחות בקרבנו אם החירות והחפשית היו מנת חלקנו כל הימים וראיתי מפרשי' שזהו הרמז בפ"א אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול שרק ע"כ היא תמימה ונקי' מכל מום על אשר לא עלה עלי' עול אבל בהכביד העול על הבריות א"א שלא יהי' בהם נפתל ועקש הנולדים על ברכי העבדות ולפי"ז אחרי שהגלות הוא שרש פורה ראש ולענה מקור מדות משחתות מום בהם אין להבין מדוע הוטל עול הגלות עלינו אשר הוא מקור משחית את מדותינו ובע"כ שהוא רק חק וגזיר' מלפניו ואנחנו לא נדע מדוע עשה ד' ככה לעם הזה וזהו ההמשך דא גזירת אורייתא כל גזירת שנגזרו על ישראל להגלותם מעל אדמתם זהו רק חק בלי סבה וטעם נודע אלינו שהרי בפ"א אין בה מום על אשר לא עליה עול אבל עול הגלות יוליד מומי' וחסרונות א"כ חק נעלם הוא לנו גזירת אורייתא:
עוד י"ל עפמ"ש שהכובש את יצרו ולוחם בו תמיד מעלתו יתירה ממי שלבו חלל בקרבו ואין בו עוד נטיי' אל הרע והנה אדמוני מורה על התאוה כמ"ש אדמוני ויפה עינים ע"כ אמר זאת חקת התורה היא תחוקק ותורה לנו ויקחו אליך פרה אדומה שנוטה בטבעו אל תשוקת היצה"ר ובכ"ז תמימה שהוא כובש את יצרו והנה מי שבטבעו כבר אינו חומד לעבירה כלל לא הי' לו עול העון אבל מי שטבעו משתוקק אל חמדת היצר ובכ"ז לא יניחו שהוא יעלה עליו מעלה כ"א אדרבה הוא ימשול בו זהו נקרא בשם תמים אשר לא עלה עליה' עול שלא כפה כאגמון ראשו תחת העול. ובדתש"א הביא מדרש פליאה ויקחו אליך פ"א מכאן שפ"א נקחת משל גוים וכן ה"א כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו ונ' עמ"ד בילקוט פרה זה בבל אדום זה יון וכו' אשר מרמז על ד' מלכיות והכונה שרק אחרי ששרף את הפרה וכל הרשעה כלה כעשן תכלה ישראל יעשה חיל והיתה לד' המלוכה רק אז יוסר כל טומאה מן הארץ וזרק איש טהור זה הקב"ה מים טהורים על ישראל ויעבדו אותו שכם א' באין מחריד וי"ל דה"ט שדז"ל אקרא דויקחו אליך שכל הפרות נקראו' ע"ש מ"ר אחרי דאיתא במדרשי' עיין י"א ערך משה אות כ' וכ"ה שגם לעתיד לבא משה רבינו ינחנו במעגלי צדק ואחרי ששריפת הפרה מרמזת שכל הד' מלכיות יאבדו ורק מ"ר יהי' בישרון מלך להדריכנו באורח חיים ע"כ כל הפרות נקראות על שמו של משה אחרי שזה עיקר הרמז של פ"א שהוא לבדו ימלוך ואם אמנם כן מזה נדע אות ליקח את פ"א דוקא משל גוים ע"א אחרי שכל מטרת מבוקשינו בפ"א לרמז שהמה יכלו ויאבדו ע"כ אם נקחת משלהם יורה באצבע ע"ז וז"ש ויקחו אליך פ"א שנקראת על שמך לרמז שהוא לבדו ימלוך והמה כעשן יכלו עדי יבוא שילה ומלכם מ"ר בראשם וכיון ששרפת הפרה רומזת ע"ז מוכח שנקחת משל גוים לרמז שכל הגוים כאין נגדו וכאפס ותהו ורק ישראל עושה חיל:
עוד י"ל זאת חקת התורה עפמ"ש בפ' בחקתי' אלה החקים והמשפטים וכו' אשר נתן ד' בינו ובין בנ"י וכו' ביד משה כי מה שיש בתוה"ק חקים אשר טעמם ונימוקם כמוס וחתום הוא בשביל שקבלנו התורה ע"י משה רבינו האמצעי בשביל שאמרו דבר אתה עמנו ונשמעה אבל אלו שמענו כל התורה מפי עליון ית"ש ואינו דומה שומע מפי הרב לשומע מפי התלמוד בודאי היינו מבינים ויודעים טעמי וסודי כל המצות א' מהם לא נעדר וע"ז נאמר ישקני מנשיקות פיהו שהוא בעצמו ית"ש פא"פ ידבר עמנו ואז בודאי כי טובים דודיך מיין דברי דודי' היו מתוקים ונעימים לנו בשבחן וטעמן כיין הטוב וז"ש אלה החקים ישנם בין פיקודי ד' משפטים ותורות אשר טעמם גלוי וגם חקים אשר רק חקה חקקתי וא"א רשאי להרהר אחריהם בשביל אשר נתן ד' אמצעי בינו ובין בנ"י כמ"ש אנכי עומד בין ד' ובינכם בהר סיני ביד משה ולא שמענו מפי הקב"ה בעצמו עי"כ נתהוו החקים וז"ש כאן זאת חקת התורה ע"כ ישנם חקים בתורה אשר לא נוכל לרדת לסוף דעתם אשר צוה ד' לאמר בשביל שצוה הקב"ה לאמר לנו ע"י מ"ר אמרות טהורות ולא שמענו מפי כבודו ית"ש:
שם ושרף את הפרה לעיניו את עורה ואת בשרה ואת דמה וכו' על פרשה ישרוף עפמ"ש בלו"א פרשתנו לפ' מ"ש כל מי שיש לו בית הכסא סמוך לשלחנו נקרא עשיר שהתעוררות לאדם שיהא עשיר השמח בחלקו ולא יתגאה לומר שלו יאות יותר ממה שיש לו הוא בשיזכור כי כל שלחנות מלאו קיא צואה וכל עמל אדם לפיהו מכל המאכל אשר יאכל סמוך לשלחנו צא יאמר לו א"כ אין לך שטות גדול מזה לתור אחרי יצרו בדבר אשר סופו להיות סחי ומאוס ואחרי שהפרה רומזת על התאות שהם כפרה סוררה ע"כ אמר מי שעינים לו ויראה בעיניו שסוף כל התאוות והחמדות הוא פרש צואה הוא ישרוף את הפרה בעלת התאוה עם כל נתח טוב שמושיט' לו התאוה את הכל ישרוף ויסיר מנגד עיניו והסבה היא על פרשו בשביל שרואה שסוף התאוה לבוא לכלל פרש וזבל ע"כ לעיניו הרואות את זאת ישרוף ויכלה את התאוה כי במה נחשבת היא:
שם ואסף איש טהור במסורה שבבעה"ט ואסף המצורע (מ"ב ה') ואסף נדחי ישראל עפמ"ש ז"ל אין בן דוד בא אלא בדור שכלו זכאי או כלו חייב וי"ל הטעם לזה כמ"ש חיבור עצבי' אפרים הנח לו ע"כ כ"ז שישראל באגודה א' הן לטוב הן לרע ח"ו בכ"ז כל זמן שישראל חברים והשלום שוכן בתוכם בזכות זה יגאלו אף שאינם כדאי מפני רוע מעלליהם כמ"ש גדול השלום שכיון שאין פירוד ביניהם קיבוציהם יצילם וז"ש ואסף איש טהור בין שאסיפתם וקיבוצם בטהרה ובקדושה ובין שיהי' ח"ו להיפך ואסף המצורע שאסיפתם לרעה וצרעת המינות נדבקה בם שהם כלם חייבים בכל אופן ואסף הקב"ה את נדחי ישראל:
עוד י"ל עפמ"ש בספורנו ריש פרשתינו שהנטיי' אל הקצוות הוא טוב ומטהר לחוטאי' אמנם מגונה ורע ומטמא כל לב טהור כאז"ל שנזיר נקרא חוטא על שציער א"ע מן היין ואחרי שאפר הפרה הוא רומז על מי שהולך בדרך הקיצונה שהוא משבית ומבטל לגמרי את כל תאותיו וירמוז הכתוב שלאיש טהור לא נכון לעשות וז"ש אם יאסוף איש טהור שהוא טהור גברא את אפר הפרה שיכלה לגמרי את תאות בשרו שיפרוש א"ע מכל מחמדי תבל ויתבודד וילך חוץ למחנה לפרוש מן הציבור למען לא יתאוו למטעמיהם אז חטאת הוא לא לצדקה יחשב לו כ"א לחטאת כמו הנזיר שנקרא חוטא כ"א והיתה למשמרת למי נדה האסיפת אפר הפרה וביטול התאו' לא יאות רק למי שהי' טמא כנדה ובא במים חיים וטהר לו הוא למשמרת להשמר שלא יחזור לסורו רע אם יפרוש לדרך הקיצונה אבל לאיש טהור חטאת הוא לעשות כן והוסיפה המסור' רק ואסף המצורע ואסף נדחי ישראל למצורעי' שהוציאו שם רע על התוה"ק והם הנדחי ישראל להם יאה האסיפה הלזו אבל לא האיש הטהור:
שם כל הנוגע במת בנפש האדם וכו' עפמ"ש להלן בפרשתינו ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי ובמסור' שבבעה"ט ולא הורק מכלי אל כלי עפמ"ש לעיל פרשת שלח שהאדם צריך לשוות נגד עיניו תמיד פחיתת הגוף למעלת הנשמה ורק בהזכר שניהם יחדיו יכון דרכו והנה כמו שדז"ל שד"ת נמשלו למים שמה מים הולכי' ממקום גבוה למקום נמוך כ"כ י"ל שהנשמה בת אל חי מגבהי מרומים ג"כ תכונה בשם מים כי ממקום גבוה אוצר הנשמות הלכה אל עמק עכור הגוף השפל שוב ראיתי במגן גבורים לבעל עוללות אפרים שגם הוא ז"ל כנה את הנשמה בשם מים ועד"ז י"ל מ"ש וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם כי כל חטאת האדם מקורן בעבור שהוא שוכח שבקרבו קדוש נשמת אלוה ממעל הטהורה והנקיה אבל אם יתעורר וישים אל לבו שבת אל חי שוכנת בקרבו אז ישמור מלטמא אותה בעונותיו וז"ש וזרקתי עליכם מים טהורים שאעורר אתכם להבין ולדעת שהפחתי באפכם הנשמה שנקראת מים טהורים כי נשמה שנתת בי טהורה היא ועי"כ וטהרתם מכל טמאותיכם ע"כ אמר ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת שני דברים אשר סגולתם לטהר את האדם הא' לזכור בפחיתת הגוף כי עפר יסודו וסופו לעפר מקום רמה ותולעה ולקח הטמא מעפר הזה כח ואיל לשרוף את החטאת כליל יקטירנו ולא יעלה עוד על רוחו לחטוא והשני' שעוד זכור יזכור מעלת הנשמה וזהו ונתן עליו מים חיים אל כלי שהגוף הוא כלי ונרתק אל הנשמה בו ניתן חמדה גנוזה הנשמה הטהורה שהיא חיי' לנצח להוציא מדעת האפיקורסים האומרים שהנשמה היא חלק מהגוף כ"א לנו המאמינים הגוף הוא הכלי והנשמה ניתנה בתוך כלי זה והראיה לזה שאינה חלק מהגוף כ"א ניצוץ אלוה שהרי האב זוכה לבנו בנוי ובכח וכל כחות הגוף שישנם באב לרוב נמצאים גם בזרעו אחריו אבל כחות הנפש לא יבואו מהאבות על הבנים כמ"ש ביחזקאל י"ח כנפש האב ונפש הבן לי המה הנפש החוטאת היא תמות ופי' במלבום שרק חלאי הגוף יורישו האבות אל הבנים אבל חולאי הנפש אין לנפש האבות כלום על נפשות הבנים וכ"כ אז"ל שאין מצוי שבניהם של ת"ח יהיו ג"כ ת"ח שלא יאמרו תורה ירושה היא להם וזהו שהביא' המסורה לראי' שהנשמה היא אצולה ממרומים מים חיים מבריכה העליונה שהרי לא הורק מכלי אל כלי מגוף האב אל גוף הבן ואלו היתה רק חלק הגוף גם היא היתה מורקת כנ"ל והנה לעסוק בג"ח של אמת עם המתים הוא מוסר גדול לעורר את האדם לתחי' והחי יתן אל לבו שתקות אנוש רמה וכ"ז אם עם פחיתת הגוף עוד יתן אל לבו מעלת הנשמה אבל אם רק אל עפר יביט ולא יבין ביקר נשמתו אז לא לבד שזכרון יום המיתה לא יועיל ביום עבירה לפרוש הימנה כ"א אדרבה זכירה הלזו שהוא רק עפר ואפר עוד תוסיף כחו וחילו לחטוא כי יאמר מה אנוש כי תזכרנו ואחרי מי ירדוף מלך ישראל להשגיח על מעשיו הלא במה נחשב הוא ע"כ יאמר אכול ושתה ומחר נמות וכ"כ במד"ש באבות במשנה דע מאין באת וז"ש וכל הנוגע במת שהוא מתעסק במתים וסובר בדעתו הנכזבה בנפש האדם אשר ימות כי סובר שהנשמה היא רק חלק מן הגוף ובמות הגוף גם הנפש היא תמות ובכ"ז ולא יתחטא ולא ינקה מעונותיו וע"כ את משכן ד' גופו שהוא משכן ואהל יצען לבת אל חי טמא בדעה הנכזבה הלזו שחושב כי מי נדה היא הנשמה לא זרק עליו ע"ד וזרקתי עליכם מים טהורים הנ"ל והוא אינו מאמין בזה רק סובר שהנשמה היא חלק מחלקי הגוף ועי"כ לא לבד שלא יתחטא ויטהר ע"י שעוסק במתים כ"א עוד טומאתו בו המחשבה הזו בפחיתת הגוף תוסיף עליו טומאתו וזהו עוד ויתרון לטמאתו בו ע"י מחשבה הזו:
עוד י"ל עפמ"ש "מי בכם ירא ד' אשר הלך חשכים ואין נוגה לו יבטח בד' וישען באלקיו וישמע בקול עבדו שמי שחוטא רק בשביל שהולך בחשך דרך רשעים באפילה ואין מי שיאור לו יוכל לבטוח בד' שאם ישמע בקול עבדו אשר יפקח את עיניו ויוכיחו על פניו ושב ורפא וכ"ז למי שמראה לכל את חטאיו ולא יתחפש באדרת קדש יש לו תקנה ע"י תוכח' אבל מי שמתחפש ומתלבש במראה היראה ועונותיו לא יראו החוצה לזה אין תרופה למכתו כי לא יוכיח אותו גם מי שיודע להוכיח אחרי שלא איגלי בהתי' ורק בקרבו טמון חבו ושום ארבו ובהיות שהמשקל התפעל מורה על דבר אשר רק נראה כן מה שאינו באמת כמו מתעשר מתרושש ע"כ אמר ואיש אשר יטמא אשר באמת טמא הוא במה שבתוכו אבל לא יתחטא אינו מראה א"ע כחוטא כ"א הוא מן הצבועים לזה אין תקנה כ"א ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל כי אין לקוות שע"י שיוכיחו אותו יחזור למוטב כי מי נדה המה מי התוכחה הנובעי' ממקור אש ירא ד' המנקי' והמטהרים לא זורק עליו כי אין מי שיוכיחו אחרי שמרא' א"ע כטהור גברא:
שם וכבס האוסף וכו' וטמא וכו' והיתה לבנ"י ולגר הגר בתוכם לחקת עולם כי הפרה היא החק היותר נעלם עד שדז"ל עליה נאמר קרא דואחכמה והיא רחוקה ממנו אלא לפי דז"ל תבוא אמה ותקנח צואת בנה והפ"א תכפר על מעשה העגל היא מילתא דמיסתבר טעמי' אלא דכ"ז בישראל שעבדו את העגל אבל בגרים שלא היו אז עדיין בקהל ישראל ולא חטאו בעגל להם הוא חק גמור אבל באמת גם חק הוא לישראל מה שמטמא' טהורים ומטהרת טמאים דהוא תרתי דסתרי ע"כ אמר וכבס האוסף וכו' וטמא והוא שמטמא' את הטהורים ועי"כ לא לבד לגרים הוא חוק נעלם וטמיר מכל טמיר כ"א לבנ"י ולגר' לכלם הוא חוק נעלם טעמו:
שם ואת התורה אדם כי ימות באהל כל הבא אל האהל יטמא כי רק ישראל מטמא ולא או"ה וכבר האריכו המפ' בטעמו של דבר ובאוה"ח ריש פרשתנו המשיל הדבר לכלי שהי' בו דבש אף אם יתרוקן מדובשו ידבקו בו הזבובים יותר מכלי שהי' בו זבל והטעם שישראל קדושים בשביל שיודעים שעוה"ז אינו אלא כפרוזדור בפני עוה"ב ומכינים א"ע בפרוזדור להכנס לטרקלין והתוה"ק היא שפעלה זאת ללמד את בנ"י להועיל כי גרים אנחנו עלי ארץ וז"ש זאת התורה תלמדנו שאדם כי ימות מעוה"ז מיתתו אינו אלא באהל ארעי ותשובתו הרמתה כי שם ביתו העיקר ועי"כ יתהלך במשרים בארץ החיים וימלא ימיו בקדושה וטהרה והוא מלא דבש כמשל הנ"ל וע"כ יטמא במותו: שם וירב העם עם משה ולי גווענו בגווע אחינו לפני ד' ולמה הבאתם את קהל ד' אל המדבר הזה למות שם אנחנו ובעורינו עפמ"ש פ' קרח לפ' מ"ש שם הן גווענו אבדנו כלנו אבדנו י"ל אחרי שע"י בואם במדבר ארץ לא זרועה נתנסו כמה פעמים ובאו לידי חטא ע"כ אמרו לו גווענו במיתת צדיקים בגווע אחינו הם נדב ואביהו וצדיקים כמותן שנאמר בהם וימותו לפני ד' ולא מתו רק בגופם אבל נשמתם נשארה בחיי עדי עד אבל אתם הבאתם אותנו אל המדבר מקום אשר לא רק בעורינו הוא הגוף הבהמית שלנו ימות כ"א גם אנחנו נפשותינו שהם עצומיותינו האמיתי וזהו למות שם אנחנו ובעורינו:
עוד י"ל כי כ"מ שנאמר עם כ' המפ' שפי' הערב רב והם התאוננו אחרי שסביביו נשערה מאוד ע"כ כ"ז שלא הכירו עוד את ד' ולא הסתפחו עדן לנחלת יעקב אז היו נחשבי' הם כזכאין לעומת המצרים החייבים אבל עתה לעומת ישראל ה"ה כקוצים ואם גם קהל ישראל זכותם וזכות אבותיהם יעמדו להם שהשם ישאם על אברתו בארץ ציה ושממה להחיותם אבל הם הע"ר הלא אינם כדאים לעשות להם נסים ונפלאות ברעב לפדותם ממות וזהו וירב העם הוא הערב רב ויאמרו לו גווענו וכו' לפני ד' בטרם ידענו את ד' ונספחנו לקהל קדש אז היתה גוועתינו כמיתת צדיקים אבל עתה שכבר נפקחו עינינו נמות אנחנו ובעורינו כי אין אנו חשובים להחיותינו ע"י עושה נפלאות:
ולהלן בפרשתינו נאמר ותקצר נפש העם בדרך וידבר העם וכו' כי אין לחם ואין מים ונפשינו קצה בלחם הקלוקל" י"ל ג"כ כזה שהעם הוא הע"ר התאוננו אחרי שכל הדרכים בחזקת סכנה והדרך ממעט ג' דברים כאז"ל עד שעל ידי הדרך נתגשמו ביותר והגוף הרחיב הגדיל אבל נפשותיהם נתמעטו ונתקצרו ולחם אבירים שמה"ש אוכלים אותו לא יאות להם אחרי שנפשם ירדה מטה ממדרגתה הקודמת ע"י טלטולי דגברא ע"כ אמר ותקצר נפש העם בדרך שע"י הדרך נתקצר ונתמעט' נפשם וידבר העם וכו' כי אין לחם וכו' ונפשינו קצה בלחם הקלוקל כתרגומו לחמא קליא שנפשינו המגושמת אינה יכולה לסבול לחם אבירים שהוא רק נאות לדומה למה"ש:
שם ויבא משה ואהרן מפני הקהל אל פתח אוה"מ ויפלו על פניהם וירא כבוד ד' אליהם כי הרמב"ם הובא בנימוקי רמב"ן כ' שחטאם במי מריבה היתה על שכעסו ולא נאה לגדולי עולם כמוהם לבוא לכלל כעס ובאמת יפלא אחרי שהי' הם במדרגה היותר גבוהה שיכול האדם להשיג האיך באו לידי מדה מגונה כזו אבל אחרי שאז"ל אקרא דלך רד רד מגדולתך שכלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל ע"כ כ"ז שלא חטאו ישראל גם הם היו רמי המעלה ולא היו באים לכלל כעס אבל אחרי שחטאו ישראל בתלונתם גם הם הראשים נפלו ממדרגתם ונהיו כשאר בנ"א ונפלו לפח יוקש הכעס והנה כ"ז שהיו במעלה הרמה והנשגבה לא באו רק פתח אוה"מ כ"א באו אל הקדש פנימה לפני ולפנים אבל אחרי שחטאו ישראל וגם הם עמהם כנ"ל לא באו עוד אל הקדש פנימה כ"א רק עמדו על פתח אוה"מ כשאר העם וזהו שרמז המקרא ויבואו משה ואהרן מפני הקהל ע"י חטאת הקהל כי כבדה מכאן ולהלן גם הם לא באו אל הקדש פנימה כ"א רק פתח אוה"מ ואח"כ עי"ז שנפלו ממדרגתם הרמה נפלו עוד על פניהם והוא מלשון פנים של כעס כמ"ש פני ילכו ע"כ נפלו בשביל פניהם ועברתם כי קשתה ואחרי שנפלו ממדרגה למדרגה ולא בפעם א' מאיגר' רמ' לבירא עמיקתא עי"ז וירא כבוד ד' כי דבר שאינו נכבד בעצמו אם נדבק דבר אחר בו בנקל להפרד ממנו בפ"א בין לילה אבד הדביקות אבל מהקב"ה שדיבוק האדם בו הוא תכלית השלימות א"א להפרד ממנו רק לאט לאט כמ"ש הטו"ז ביו"ד סי' א' גבי מקוה אמרי' חסר ואתאי וז"ש שעי"כ שנפלו ממדריגה למדריגה נראה כבוד ד' כי גדול ונכבד הוא:
שם המה מי מריבה אשר רכו בנ"י את ד' ויקדש בם עפמ"ש פרשת שלח "כי כל האנשים הרואים את כבודי וכו' וינסו אותי זה עשר פעמים כי באמת גדולה התמיה' על דור המדבר דור דיעה בינה והשכל איך באו לנסות את ד' זה פעמים מה שלא יאות אף לעם לא בינות וי"ל דאדרבה בשביל שראו כבוד ד' והגביהו א"ע למעלה עוף עד לשמים ע"כ התגבר עליהם היצה"ר ביתר שאת ויתר עוז עד שלא יכולו לעמוד כנגדו כאז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ע"כ אמר כי כל האנשים הרואים את כבודי והם במדרגה הנפלאה כזאת שראתה שפחה בים וכו' עי"כ יצרם התגבר מאד עליהם עד שוינסו אותי זה י' פעמים וז"ש כאן המה מי מריבה אשר רבו בנ"י את ד' הסבה לזה היתה בשביל ויקדש בם שהיו קדושים ורמי המעלה ע"כ יצרם הסיתם לריב את ריבם עם ד':
שם רק אין דבר ברגלי אעבורה לפמ"ש רש"י בפסוק ח"י אתם מתגאים בקול שהורשכם אביכם ואני אצא לקראתכם במה שהורשני אבי ועל חרבך תחי' ע"כ אף שמתחלה רצו לעמוד נגדם בזכות הקול קול יעקב כמ"ש רש"י גם בפסוק וישמע קולינו אבל אחרי שמעו שנגד ברכת הקול תבוא ותכריע ברכת על חרבך תחי' ע"כ אמרו שמכאן ולהלן אין דבר" אין אנו סומכי' עוד על הדיבור והקול רק ברגלי ובזכותי תנו לי רשות לעבור:
שם וימאן אדום נתין את ישראל עבור בגבולו ויט ישראל מעליו כי אחרי ראו שהם בזוים ונמאסים כ"כ בעיני אדום עד שאפילו רק לעבור דרך ארצם אינם מניחי' אותן כמו שגם בזמנינו ראינו שאיזו מדינות אין ברצונם שהנודדים האומללים אחינו בנ"י יעברו דרך ארצם התחילו להתנחם ולהתחרט ע"ז שנכנסו תחת כנפי השכינה ועי"ז נצווח' שורש פורה שנאת או"ה על ישראל כמ"ש למה נקרא שמו הר סיני שבו ירדה שנאה לאו"ה ופירשתי ששנאת או"ה עלינו מקורה הוא קבלתינו עול התורה והמצות כמ"ש עליך הורגנו כל היום ואז"ל בשביל שמלתי את בני וכו' ואחרי שהקב"ה חופף ושוכן על ישראל הדרתו נוכל לתאר אותו ית"ש בשם "עליו" ששכינתו חופף ושוכן עליו על ישראל כל היום וז"ש אחרי ראו שאדום שונא אותם כ"כ עד שלא הניחם ללכת דרך ארצו וכל שנאתו על שקבלו עליהם עול מלכות שמים ולא עבדו את עצביהם וגילוליהם ע"כ ויט ישראל "מעליו" מאל עליון השוכן עליהם רצו לפרוק מעליהם עול מלכות שמים. ויש להמליץ כזה על ילידי זמנינו אשר בדיעם אם יתערבו בגוים וילמדו לעשות כחקותיהם ולא יהי' דבר מלכות שמים חוצץ ביניהם לבין או"ה הנקרא בשם אססימילאנויאן אז ינטל מעליהם עול הגלות וכ"כ לעיל לפ' מ"ש אם יבוא עשו אל המחנה הא' והכהו ודז"ל אלו אחינו שבדרום שאדרבה ברוב חכמה הנרמזת בדרום כאז"ל הרוצה להחכים ידרים רוב כעס או"ה עלינו וכ"כ שיוסיפו בנ"י להרבות חכמה ולהתגרות עמהם תגדל מדורת שנאתם ופי' לעיל פרשת דברים אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו ויראו מכם אם אתם עוברים את הגבול להתחרות בבני עשו עד שיראו מכם שאתם תקחו מהם כל חלקה טובה במשמרת ופקודות אמטע אונד ארדען אז ונשמרתם מאד צריכים אתם לשמירה יתירה שלא ישמדו אתכם ח"ו בראותם שדמיתם להיות כמוהם ולעמוד בראש בכל עבר ופנה ולעבור את הגבול שנגבל לכם ע"כ אם גם ישראל יפרקו מעליהם עול מלכות שמים כדי להתערב בגוים לא יועיל להם כי בעיניהם אעפ"י שחטאו ישראל הם ועברתם על העברים העוברי' את הגבול שמורה לנצח וזהו וימאן אדום נתון את ישראל לעבור את ישראל בגבולו שאינם מניחים את ישראל לעבור את הגבול שגבלו להם ע"ד אתם עוברים הנ"ל אף בעת ועדן ויט ישראל "מעליו" שפורקים מעליהם עול מלכות שמים מ"ו אין חוטא נשכר: שם דרך המלך נלך ות"י באורח מלכא דבשמיא לא נטה ימין ושמאל עד אשר נעבור גבולך כי כ"ז שישראל אינם עוברים את הגבול הנ"ל שבין יעקב לעשו יוכלו לשמור את דרך עץ החיים אבל אם יעברו את הגבול ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם וז"ש באורח מלכא דבשמיא אורח חיים למעלה למשכיל רק אז נלך בטח ולא נטה ימין ושמאל זהו רק עד אשר נעבור גבולך הנ"ל אבל אם נעבור את הגבול הזה לא נוכל עוד לילך בדרך מלכו של עולם כ"א תנו אשורינו מני ארחיך ע"י התערבו בגוים:
שם והפשיט את אהרן וכו' והלבשת את אלעזר וכו' ואהרן יאסף ומת שם עפמ"ש כל המניח בן כמותו למלאות אחריו כאלו לא מת ע"כ אמר אחרי שאלעזר ימלא מקום אביו ע"כ אהרן יאסף ומת רק שם במקום שיפול העץ אבל באמת חי הוא לעולמי עד:
שם וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי כי צדיק באמונתו יחיה כי כ"ז שישראל תומכים בראשם ורובם רק בדרך האמונה השלימה בלי חקור דבר ואמונתם היא להם כיתד שלא תמוט וכל הרוחות אין מזיזי' אותו ממקומו אז טוב להם אבל אם יתמכו על עמודי החקירה והשכלה ורק מה שיכון לעיני שכלם בו יבחרו ויקרבו אז מורה לנו הנסיון שרוח קל יעתיקוהו מצורם ויוצרם ואחרי שנגב הוא כינוי לחכמה כאז"ל הרוצה להחכים ידרים ואתרים הוא מלשון תור ודרישה וחקירה כפירש"י ות"א ע"כ וישמע הכנעני אשר הוא יושב הנגב וכל תמיכה שלו הוא רק החכמה והשכלה אחרי שמעו שגם ישראל בא דרך האתרים הוא דרך הדרישה והחקירה אבל עמודי אמונתו נתרופפו ורק קורי עכביש החקירה המה יסודתו ע"כ וישב ממנו שבי כי רק צדיק באומנתו יחיה:
שם אם נתן תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם (ולא נאמר להחרים גם אותם) וישמע ד' בקול ישראל ויתן את הכנעני (ולא נאמר בידם) ויחרם אתהם ואת עריהם כי קיי"ל קים לי' בדרבה מיני' ואין עונשי' במיתה ובממון והנ"מ בידי אדם כמ"ש וא"א מחייבו משום ב' רשעיות אבל בידי שמים חייב על שתיהם כמ"ש רש"י פ' א"נ שע"כ אי תפיס לא מפקינן מיני' ע"כ אמר אם נתן תתן את העם הזה בידי שהוא בידי אדם לא אוכל להחרים רק את עריהם ולא אותם כי תרתי לא עבדינן ממנא משלם ומילקי לקי אבל אח"כ ויתן ד' את הכנעני ולא בידם כ"א ידו החזקה גברה עליהם והוי' בידי שמים ע"כ ויחרם אתהם ואת עריהם כי בידי שמים חייבים שתים: שם באר חפרוה שרים במחוקק במשענותם וממדבר מתנה כבר פי' המפ' ז"ל שרומז על יששכר וזבלון המחזיק וזהו במחוקק הוא הלומד ובמשענותם הם התמכין דאורייתא ובלו"א תרומה פי' שזהו שאנו אומרים ברכנו כלנו כא' באור פניך והלא א"א שכל אדם יזכה לאור פניו המופיע רק מלימוד תוה"ק ולאו כל אדם זוכה ללמוד ע"כ אנו מסיימים כי באור פניך נתת לנו תורת חיים שע"י שנהגה בה נזכה לאור פניך אבל גם ע"י אהבת חסד ע"י שאנו תומכים את העוסקי' בתוה"ק ג"כ נוכל ליהנות מאור פני מלך חיים ואז"ל למה נתנה התורה במדבר מה המדבר הפקר כ"כ התוה"ק אבל אחרי שכל אדם אין בכחו לעמול בתורה אבל ע"י החזקתו את הת"ח יחשב גם הוא כעוסק בתורה ע"כ אחרי אמרו במחוקק במשענותם שהמחזיק ומשעין את הת"ח דומה למחוקק ועוסק בחקי חורב ע"כ וממדבר מתנה ניתנה התורה במדבר כהפקר שהרי גם הע"ה יוכל להחזיק את הת"ח וזוכה לאור תורה כמו הת"ח: וז"ש ג"כ אז ישיר ישראל עלי באר ענו לה ודז"ל שהבאר בזכות מרים אף שאין לה זכות תורה מ"מ הני נשי במאי זכיין כאז"ל ע"י שמחזיקי' את בעליהן ובניהם שהם יוכלו לעסוק בתורה עי"כ גם להם זכות התורה עומדת לימין ע"כ סיים במחוקק במשענותם כנ"ל שא"צ דוקא ללמוד בעצמו לזכות לאור תורה כ"א גם תומכיה מאושרים ועי"כ בא הבאר בזכותה: