לוח ארז החדש על התורה· רבי יצחק קונשטאט
החדש על פרשת וישלח
וישלח יעקב מלאכים וכו' פי' רש"י מלאכים ממש כי מלאכיו יצוה לך לשמרך כי גדול הנשמר מן השומר כאזיל גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת והטעם בשביל שלהם אין להם יצ"הר ואין מן הצורך להם ללחום מלחמת חובה נגדו ע"כ מעלתם גרועה ממעלת האדם אשר עפר יסודו ותאות בשרים לו ובעשותו רצון קונו רק בכח גדול ויד חזקה ימשול נגד המון תאותו העושי' מחיצה בינו לבין אביו שבשמים ובפרט אם הוא שוכן בחברת מרעים הפורשים מצודה לרגלו למען יפול בבאר שחת כמוהם ואם בכ"ז הטוב לפני האלקים ימלט מהם ע"כ לפום צערא אגרא יעלה הוא למעלה ממלאכי עליון עד שהם נשמעי' לקולו וז"ש שע"כ מלאכים ממש שמרו פקודתו ועשו כרצון צדיק כי עם לבן גרתי ובכ"ז תרי"ג מצות שמרתי ע"כ לו יתר שאת ויתר עז על המלאכים:
ויהי לי שור וחמור וכו' ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך - כי הוא התקין את עצמו לדורון ולמלחמה והנה אם יבוא תיכף עם הדורון יהי' נבזה בעיני עשו כי יאמר עליו שאין לו שום רוח גבורה ואומץ והכרת עצמו אבל אם יודיעו שמוכן הוא למלחמה בעד נפשו בכל תוקף ועוז אז ימצא חן בעיניו כי יכבדהו לאיש אשר לא יכוף כאגמון ראשו ואינו רך הלבב הנקרא פייג ע"כ א"ל אף שיש לי שור וחמור ויש לאל ידי לשחד אותך בכ"ז אשלחה "להגיד" לאדוני דברים קשים כגידין כי אני מוכן ועומד להתיצב לקראתך ברוח גבורה ועי"ז אמצא חן בעיניך:
ויירא יעקב וכ' ויחץ את העם ואת הצאן לשני מחנות כי הוא נתיירא שמא יגרום החטא ולא יספיקו זכיותיו להצילו מהסכנה המרחפת עליו אבל אחרי שאמרו ז"ל אקרא דאדם ובהמה תושיע ד' אדם בזכות בהמה א"כ הי' לו לסמוך שבזכות הבהמות אשר אתו יוצל מחרב נפשו אלא שיעקב אבינו בדעתו הי' שלא יצטרף אדם עם הבהמה שינצל הראשון בזכות השני כי זרע אדם לחוד וזרע בהמה לחוד ואין לא' לסמוך על השני וז"ש ויירא יעקב מאוד ולא סמך על זכות הבהמות כי ויחן את העם ואת הצאן לשני מחנות שאין שום יחס הצטרפות ביניהם ע"כ לא יגן זכותם עליו:
אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והי' המחנה הנשאר לפליטה ובמדרש אל המחנה האחת אלו אחינו שבדרום המחנה הנשאר לפליטה אלו אחינו שבגולה כי ראינו בעינינו בימים האלה בזמן הזה כי שנאת אומות העולם לישראל לרוב היא נגד המתחדש הפורקים מעליהם עול תורה ומצוה והמה חכמים בעיניהם ואינם זוכרי' עוד שהמה בגלות פ"א אחשבי' את עצמם כבני חורין ויתעצמו לנגוש ולהשיג כל משמרת ופקודה וע"י שהם מתחרים באו"ה המה בעיניהם כקוץ וסילון ממאור ואמרו רז"ל הרוצה להחכים ידרים כי דרום הוא רומז להתחכמות והתפלספות ע"כ אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו אל אחינו שבדרום שחכמים הם בעיניהם ומתנשאים להיות לכל לראש להיות ככל המון הגוים ע"כ יבלעם עשו בחרון אפו כי עז כי ירא לנפשו שיקחו ממנו את משרת פקודותיו אבל המחנה הנשאר אלו אחינו שבגולה השרידי' אשר ד' קורא עליהם ויודעים שהם בגלות ולא תזוח דעתם עליהם לדחות את או"ה ממקומם אשר להם מעולם המה יהיו לפליטה ולא יאונה להם כל רע: ועד"ז י"ל מ"ש פ' הדברים אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו ויראו מכם ונשמרתם מאוד עפמ"ש פ' בהעלתך ובמקום אשר ישכון שם הענן שש יחנו בני ישראל במסור' שבבע"הט ובמקום גדולים אל תעמוד הכוונה כנ"ל כי יאה עניותא לישראל ונאמר ותמלא הארץ אותם ויקצו מפני בני ישראל מדז"ל שנתמלאו מהם כל בתי טרטריות כי כל זמן שישראלי' לא יתראו לעיני העמים ולא יקפצו בראש לטול גדולה לעצמם כאחד העמים כ"א מתנהגים בעניוות כראוי לבני הגולה אז לא תגדל מדורת אש שנאת או"ה עליהם ע"כ נאמר לך עמי בא ובחדריך אבל אם הם ראשונים לכל דבר מינוי ושכרה ומשתדלי' להשיג משמרת פקודה בעיר ומדינה אז ירדפוהו מנוחה ע"כ רק ויהי אור בכל מושבות בני ישראל אבל לא יראה החוצה שלא להטיל קנאה ושנאה בינינו ובין או"ה אשר בקרבם אנו יושבים וז"ש ובמקום אשר ישכון הענן אם בהצנע לכתם שבתם וקימם ותחת ענן וחשך חתולתם אז שם יחנו בני ישראל השקט ובטוח באין מכלים ומחריד ע"כ באה המסורה להזהיר לישראל שבמקום גדולים אל תעמוד שלא יפרצו בנ"י פרץ לישב את מלכים לכסא כ"א רק תחת הענן ילכו מישרים בלי פרץ ובלי צוחה:
והנה יעקב ועשו חלקו את העולמות ליעקב עולם הבא ולעשו עו"הז מנת חלקי וכ"ז שלא יעברו גדר ויפרצו את הגבול של רעהו שיעקב לא יתגדר להשיג גביל או"ה להיות בראש הפקודים אמט אינד ווירדע כ"א יסתפק בשלו לא תעבור עליו קנאת וחמת הגוים אשר ייראו לנפשם פן ישראל יגרשו מפניו את הגוים אבל אם אתם עוברים את גבול אחיכם בני עשו שאתם פורצים לעבור בגבול העמים אשר חלק ד' להם עד שייראו מכם כמ"ש בלוח ארז תולדות שהגמון א' שאל מי יתפוס המלכות "אחרינו" שנראה ממעשיכם שבמחשבתכם להוריד גאונינו עדי ארץ ואתם תתפסו המלוכה למשול עלינו ביד חזקה אז ונשמרתם מאוד צריכים אתם לשמירה יתירה ע"י שומר ישראל שחרון אף האומות לא תאכל אתכם וי"ל זה בכוונת רז"ל שאמרו ישראל חטאו בראש ולקו בראש ומתנחמים בראש, כי בזה חוטאים במה שרוצים להיות בכל מקום בראש וראשון אף בדברים הארציים וע"כ לקו בראש עד שלעתיד לבא באמת תהי' לראש בארץ נחלתינו שפרה לנו:
וי"ל בזה מ"ש בפ' שמות הבה נתחכמה לו וכו' וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם ויעבידו מצרים אח בני ישראל בפרך ודז"ל בפה רך תחלתו רך וסופו קשה והוא עפמ"ש פ' ויגש ואם ידעת ויש בהם אנשי חיל ושמתם שורי מקנה ובמסורה שבבע"הט ושמתם בארון, וי"ל בהרך צחות אחרי שכל שנאת או"ה על ישראל הוא רק כשישראל מתנשאים לכל לראש כמו שיספרו לנו קורי הדורות שבכל עת שישראל גברו למעלה ועשו חיל ויתקנאו בהם או"ה ולפני שבר גאון ונפלו אח"כ מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ע"כ פרעה שהי' שונא ישראל ובקש לגרות בהם קנאת עמו בתחבולות עשה עמהם ואמר אם יש בהם אנשי חיל ושמת אותם לשרים ולראשים אשר ימשלו בעמי ועי"כ יצמח פורה ראש שילקו ע"י ראשם ושמתם בארון שם תהא קבורתם ח"ו לולי ד' הי' בעוזרם וכבר פי' באו"הח עפ"י דרכו בקדש שמ"ש וישימו עליו שרי מסים ששמו את ישראל לממונים על המסים למען יהי' אחריותם עליהם ולדרכינו יאמר ג"כ ששמו את ישראל לראשים וחורים והראו בזה לפנים מדת סבלנותם טאלעראאין של מצריים ועי"ז עינו אותי באמרם כמו בימינו אלו הנה אנחנו היינו במדת סבלנות נגד ישראל ופתחנו להם שערי החירות והמה ישלמו רעה תחת טובה וכאשר יענו אותם לעתיד שבדעתם של מצרים הי' לענות את ישראל לעתיד ע"י שיאמרו שישראל הם כפויי טובה ע"כ למען ענותם ע"י סבלנות שהראו להם כן ירבה והגביהו אותם למעלה ראש כדי להורידם מטה משמי מעל וזהו ויעבידו את ישראל בפה שתחלתו רך שנטלום ונשאום למעלה ראש והראו להם אותות אהבה ואחוה ועי"כ סופו קשה הכבידו נחשתם וזהו ההתחכמות שלהם שכל תכלית הרמת קרן ישראל לא היתה אלא להשפילם אח"כ עדי ארץ ועיין לקמן פ' חקת:
עוד י"ל עפמ"ש רש"י שמחנה משמש בלשון זכר ונקיבה וי"ל שהמחנה החלש אשר תש כחו כנקיבה תקרא בלשון נקיבה ואשר אמיץ לבו בגבורים כאיש גבורתו יקרא בלשון זכר וזהו אם יבוא אל האחת החלשה הנקראת בלשון נקיבה והכהו לרוב חולשתו והיה המחנה החזק אשר לו כח גברא לפליטה:
הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי פן יבא והכני אם על בנים ובמסורה שבבע"הט אם יוכל להלחם אתי והכני עפמ"ש להלן ויפול על צואריו וישקהו ויבכו ודז"ל שבקש עשו לנשכו ונעשה צווארו של שיש כי או"ה הבאים לכלות את ישראל באים משני צדדים או שבאים בחרב וחנית לכלות ולאבד ח"ו שארית ישראל ועליך הורגנו כל היום ובראותם כי כל כלי יוצר עליהם לא יצלח והמה מחזיקי' במעוזם בתו"הק ולא ירפו ממנו וכל הסערות ורוחות אשר יעברו דאשם לא יזיזום מהמקום הקדוש אשר רגלם נצב עליו עכ"ז פנו אל צד ויראו לנו אותות אהבה ואחוה שלום וריעות ויאמרו לנו אחינו אתה ופורצים את המחיצה של ברזל אשר הקימה שנאתם אחר בינם לבינינו אולי עי"ז ישיגו את חפצם ומטרתם להעתיק צור ישראל ממקומו ולהעבירם על דתם כמו שהנסיון בימינו יוכיח למדי שהתקרבותם אלינו תכליתו להרחיק אותנו ממועוז צור ישועתינו היא תו"הק אבל לא פעלו מאומה במה שבקש לנשכו ולמצוץ את דמו כי צוארו נעשה כשיש כי ישראל עם קשה עורף ולא יכוף את ערפו לעבוד אלקים אחרים ע"י נשיכתן נשיכת עקרב ע"כ פנה עשו אל אופן אחר להסיתו ולהדיחו וישקהו והראה לו אותות אהבה אשר המה יסירו את לבבי מאחרי ד' ועל דא וודאי קא בכו שניהם עשו אשר השנאה ליעקב קשורה בלבו כאולת בלב נער בכה והתאונן על שהוצרך להורות סימני אהבה לישראל הרחוקים מלבו הרע ויעקב בכה אף שבטוח הי' בנפשו שעדיו לא יגיע נזק לא מנשיכתם ולא מאהבתם לא מעוקצם ולא מדובשם אבל על זה לבו עליו דוי ובכה ודאג אולי בניו וזרעו אחריו אשר לא ידעו עוד למדי שגם אהבתם גם שנאתם הם תהו ומאפע אולי להם יגרע נחלתם נחלם ד' ע"י הנשך אשר ישך או ע"י נשיקות שונא הנעתרות וע"ו נאמר להלן ויאבק איש עמו או שנלחם עמו אז שחבקו ונשקו כפי' חז"ל ושני הדרכים האלה הם בחזקת סכנה ואם גם לו ולגדולים אשר יודעי' קורות העתים ויש להם לב מבין לדעת ואין לדאוג עליהם שילכדו בפח יוקשים אשר טמנו להם באהבתם אשר היא רק לפנים ולבם בל עמם אבל הנערים הנעורים אשר רק למראה עין ישפטו ולא יבינו דבר מתוך דבר להם מסוכן מאוד אה בת העמים אלינו אשר בדעתם כי פיהם ולבם שוה ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם הרעים וזהו "וירא כי לא יכול לו" של יעקב עצמו לא יכול לכבשו לא ע"י מלחמה ולא ע"י מסוה האהבה אשר ישית על פניו ע"כ ויגע בכף ירך יעקב הם זרעי ויוצאי חלציו "יתקע כף ירך יעקב" בהאבקו או בהחבקו עמו ואחר שהנשים ג"כ דעתן קלות כמו הנערים ונוחין להתפתות מאותות האהבה של או"ה ע"כ התפלל יעקב הצילני נא מיד אחי שנוהג עמי כאח כי אם גם לעצמו איני ירא כי לא יכול לו באשר היא מגיד מראשית אחרית ויודע שתכלית אהבתם שנאה אבל לזאת אני ירא "פן יביא והכני אם על בנימ' שדעתם קלה אולי ילכו ע"י שנוהג עמם כאח וע"ז הוסיפה המסורה שיעקב אמר אם יבוא להלחם אתי והכני שבהראותו אותות האהבה אלי לא יוכל להכותי כי אני יודע ומבין מזמותיו ותחבולותיו רק אם יבוא להלחם עמי ביד חזקה בחרב וחנית אז אפשר והכני שיגבור עלי בכחו וגבורתו אבל בהראותו אחוותו לא יוכל לי רק אם על בנים עליהם אני ירא כנ"ל:
והכני אם על בנים ובמד"ר "ואתה אמרת לא תקח האם על הבנים אותו ואת בנו לא תשחטו" עפמ"ש ז"ל אקרא דמזמור לדוד בברחו מפני אבשלום קינה מיבעי' לי' שמתחלה כשא"ל הקב"ה הנני מקים רעה מביתך סבור שמא עבד או ממזר כיון דשמע דבנו הוא שמח דסתם בן מרחם על האב ופי' ביערת דבש כי יש עונש ע"ד השגחה לכפר עוון או שהקב"ה מסתיר פניו לטובה ממנו מניחו ע"ד הטבע ויענש ובכ"ז לא יהי' לו כפרת עוון ע"כ כשסבור שעבד או ממזר יקום עליו לרעה ואחר שהם מדרך הטבע שונאיו ורודפיו ע"כ לא יהי' לו על ידם כפרת עוון אבל כיון דשמע דבנו הוא אע"ג דסתם בן מרחם על אביו בע"כ שהקב"ה ישנה הטבע ויהי' לו כפרה לעוונותיו ע"כ שמח וזמר אדז"ל וא"כ יקשה לכאורה אחרי שעשו אחיו הוא מבטן וסתם אח אוהב את אחיו ואם בכ"ז יכהו בע"כ שדי הסיתו ויהי ליעקב להתם עוון ולכלות פשע וא"כ אין לו לירא ולפחד כ"א לזמר ולשורר כמו דהע"ה ששר כיון ששמע שבנו עומד נגדו כדברי יער"ד הנ"ל אלא צ"ל דווקא אב ובנו שישנאו זא"ז הוא שלא כדרך הטבע אבל אח לאחיו ימצא לפעמים שבטבעו שונא אותו ולא יהי' לו לכפרה וקצת ראי' שרק רחמי האב על הבן או להיפך ולא באחים שהרי מצות שילוח הקן ואותו ואת בנו הוא מצד הרחמנות כמ"ש הר"מ וכבר יישבו המפרשים מאז"ל האומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו עיין רמב"ן א"כ מדוע לא אסרה התורה ליקח בקן צפור שני אחים או לשחוט ב' אחים ביום א' ולא אסרה רק אותו ואת בנו או אם על הבנים ובע"כ שאין הרחמנות רק באבות ואמהות לבנים וז"ש הצילני נא מיד אחי אע"ג שהוא אחי מבטן ולידה בכ"ז אני ירא ששנאתו עלי לא תכפר עווני והראי' אם על בנים ואתה אמרת רק לא תקח האם על הבנים, ורק אותו ואת בנו ולא אחים יחדיו בע"כ שאין הרחמנות כ"כ בטבע אחים ע"כ אני ירא שלא יסור עווני ע"י שנאתו ע"כ הצילני נא:
פן יבא והכני אם על בנים כי לכאור' האיך פחד יעקב שעשו יהרגהו הלא הוא בן יצחק הצדיק וחס לי' מזרעא דאבא להיות הורג נפש אחיו אבל אחרי שעיקר חינוכו של בנים הוא ע"י האמהות כמ"ש בן כסיל תוגת אמו והיא הלא היתה מזרע מרעים משפחת לבן ובתואל נתיירא שגידולה וחינוכה את עשו עפ"י מעשי אבותיה יתן חרב בידו להרגהו וזהו פן יבוא והכני ואף שהוא בנו של יצחק מ"מ הלא האב אינו המגדל ומושל על בנים כ"א "אם על בנים" היא היא המושלת על בנים ע"כ ירא:
ואתה אמרת הטיב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרוב עפמ"ש והי' מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר ואחז"ל כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וכאן באין עושין ודקדקו רז"ל כיון דלפי פשוטו והיה מספר בשאין עושין רצש"מ הו"ל להש"ס לומר להיפך כאן בזמן שאין עושי' אז והיה מספר וכאן באין עושי' אשר לא ימד כסדר הכתוב ע"כ לבי אמר לי שי"ל להיפך עפמ"ש דהמע"ה למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה ופי' בלוח את יתרו מאחז"ל המהלך במדבר ואינו יודע אימתי שבת מונה ו' ימים שהמורם משם שמי שתועה עלי דרכו עלי ארץ והוא כהילך במדבר ארץ לא זרועה ולא יצמיח לו פר' קדש הלולים ימנה ויספור את ימי שנותיו עלי ארץ ויראה כי הם כצל עיבר וכחלום יעוף וילמד מזה לתקן עולמו עד שיקדש יום הקדוש והנה נאמר אשר שמתי חול גבול לים כי החול על שפת הים הוא המעכב שלא יתגעשו מי הים ולא ישטופו בעברם על גדותיהם כל חלקה טובה כ"כ יש לו לאדם תבלין נגד יצ"הר שלא ישטופו גלי תאוותיו אותו והוא כנ"ל שיספור וימנה ימי חייו אז יביא לבב חכמה ולא ישמע לקול כסיל המפתהו לחטוא וז"ש והיה מספר בני ישראל כשישראל סופרים ומונים את ימיהם ורגעיהם ויבואו בחשבון על כל רגע ועונה שלא תאבד ממנו לריק ולבהלה וזהו החול אשר על שפת מים הזדונים המחטיאי' את האדם וזהו לאות שעושי' רצינו של מקום ע"כ והיה מספר בני ישראל להם לטובה כחול הים כמו שהוא מעכב את הים מלשטוף את כל עץ השדה כ"כ המספר והמנין כחול הוא לעכב מים הזדונים המחטיא' את האדם אבל בעת אשר לא ימד ויספר כ"א מבלים שנותיהם וימיהם בלי חשבון זהו אות לבני מרי שאינם עושים רצונו של מקום:
- ובלוח ארז נסא פירשתי מ"ש הללו את ד' כל גוים וכו' כי גבר עלינו חסדו ואמת ד' לעולם כי לע"ל כשיבואו גם אומות העולם לשאוב מבאר חפרוה שרים היא תו"הק יודו ויהללו וישבחו את עם ישראל שגבר עלינו חסד הקב"ה ששמרנו ונטרנו אותה בלי מגרעת אף שצרות רבות סבבונו ולא נפל ממנה ארצה אף דבר א' כי ע"י שהחזקנו בה ועליה הורגנו ולא עזבנוה עי"כ אמת ד' שהיא תו"הק הנקראת בשם אמת ד' הוא לעולם ועד ונצח: ולפי"ז י"ל שע"כ ישראל נקראו ונברכו כחול הים לפי שהם בזה דומים לחול הים אשר גם הם ישימו מעצור ומחסום לגלי הרעות שלא ישטפו את העולם במים רוחם כי עז והעברתם כי קשתה שאלמלא שמרו ישראל את התורה ומסרו נפשם עליה גם היא כבר היתה חשו לאפס ותהו ואחרי שבלי רוח החיה באופני התורה אשר תשלח קרני וניצוצי זוהר אל עליון על יושבי תבל להאיר חשכם שלא יטבעו בטיט היון ובמצולות גלי התאות הי' כבר כל העולם נשקע בתהומות חיי בשרים הנקרא מאטעריאליסמוס ובנבכי השגיונות אסר יכאיבו כל חלקה טובה ע"כ נברכו בחול שהם כמו קיר וחומה (דהמס) נגד זרות המון מים רבים שלא יכבו את ניצוץ המוסרי אידעאליסמוס בלבות בר אדם. אבל אחרי שאמרנו שגם הספירה והמנין גם הוא כחול הים יחשב כנ"ל לשום מעצור לרוח אנוש שלא ילך אחרי שרירות לבו הרע א"כ לכאורה אין מן הצורך לישראל להיות כחול עפ"י כוונה הנ"ל אבל אחרי שרוב יושבי תבל לא ימנו ויספרו את ימיהם ואין להם שפוני טמוני חול הנ"ל לשם גבול לתאותיהם ע"כ צריכים ישראל להיות כחול למען לא יחזור העולם לתהו וז"ש ואתה אמרת הטיב איטיב עמך לא רק עמך לבדך כ"א ונברכו בך כל גויי הארץ עד שמברכתך גם המה יבורכו שאמת ד' ישאר לעולם ולא תאבד לנצח ע"כ ושמתי את זרעך כחול הים שהם יהיו לחול המעכב את בלי הים וכ"ת הלא לכל העולם כלו יש להם חול והוא המספר והמנין לז"א אשר לא יספר "מרוב" שרוב העולם אינם סופרים את ימיהם ואין להם השמירה שע"י הספירה ע"כ צריך זרעך להיות כחול ולהיות שומר ישראל ומדוקדק בזה מ"ש לא יספר מרוב דמשמע שרק ע"כ לא יספר כי רב הוא ויקשה הלא אם מעט היה ג"כ לא היו סופרים גרגרי חול למעוט ערכו ולהנ"ל הכוונה מרוב כמו מן רוב בנ"א יושבי חשך לא יספר זמנם ועתם כי לא ידעו ספירות למו: ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו וכו' ורוח תשימו בין עדר ובין עדר ובמסורה שבבע"הט ורוח והעלה יעמוד ליהודים ממקום אחר עפמ"ש לפ' מ"ש פ' האזינו בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל כי מה שהקב"ה הנחיל את הארץ לעמים שונים זה מזה בדתיהם ונימוסיהם כל אחד ואחד גבול מיוחד ולא עשה שכל יושבי תבל ומלואה יהיו שפה אחת וכל העולם כלו יהי' ממשלה אחת מלבד חטא דור הפלגה י"ל שעשה כן לכל גוי להנחילו, ארץ מיוחד לו לבדו ואין לזרים אתו הוא עפמ"ש חז"ל אקרא דצדקת פזרונו בישראל צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפזרם לבין או"ה כי הקב"ה ראה מראשית אחרית שישראל מפני חטאם יגלו מארצם ויהיו בראש גולים ע"כ הפריד את האומות ללשונותם בגויהם ולאום מלאום יפרד כדי שאם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו שיעיקו ויצרו לישראל בארץ אחת ויכבודו עליהם אכפם את עול הגלות הקשה והיה המחנה הנשאר לפל טה והיתה להם הרוחה והצלה בארץ אחרת כמו שיספרו לנו קורות דברי הימים וכ"ז ע"י שיש אומות שונות אשר להם לבד ניתנה ארצם אבל אם כל יושבי תבל היו לאחדים ביד שר ומושל אי לבדו שימליך על כל העולם כלו בכבודו אז ח"ו לא הי' נשאר שריד ופליט לפליטת ישראל ואחרי שחכז"ל אמרו שמ"ש והיה מספר בני ישראל הוא באינם עושים רצינו של מקום ע"כ אמר בהנחל עליון גוים ארצות שונות והפריד בני אדם במדינות שונות במחיצה המפסקת בין עם לעם ומדינה למדינה עשה כן לכל גו' שגבולות חלק להם לאמר עד פה תבוא ולא תוסיף ואין מלכות אי נוגעת בחברתה עשה כן בהיותו רואה את הנולד שישראל יהי' אינם עושים רצונו ש"מ ויהיו בבחינת והיה מספר וזהו הסבה למספר בנ"י ויגלו לארץ לא להם ע"כ הפירוד לעולם נאה להם והנה האו"ה הרודים את ישראל נקראו עבדים למקום שהקב"ה שלח אותם לשבט אפו לנקות את ישראל ע"י יסורין וז"ש ויתן הקב"ה ביד עבדיו עדר עדר לבדו ולא שכל ישראל יהיו נתונים לאדון אחד המושל בהם בעים רוחו הקשה ועי"כ יקומו חי כל הימים ובית ישראל יעמוד לנצח נצחים כמ"ש רז"ל חציו כלין והם אינן כלין, כלומר או"ה שהם רק חצים באספת הקב"ה אשר יורה עליהם בקשת להורות את ישראל ע"י יסורי' את הדרך ילכו בה הם כלין ויאבדו לנצח כמו שידענו שרוב האומות הקדמוניות שהיו לראש להצר את ישראל כבר אבד זכרם וספו תמו מן בלהות אבל הם ישראל ב"ה אינם כלים ע"כ ויאמר ד' אל עבדיו הנ"ל עברו לפני אתם אין קיום שלכם לנצח כ"א רק עוברי' אתם בהעברה בעלמא אתם לפני אבל עמי ישראל חי וקיים לעולמי לעולמים וע"כ "ורוח תשימו בין עדר ובין עדר" שלא יהיו כלם במקום אחד כו אם מפוזר ומפורד בין העמים ורמזה המסירה "שרווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר' שאם ירדפו אותם במקום זה ימצאו רווח והצלה במקום אחר:
לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו. ע"פי מדקיי"ל לענין קידושין דבאדם חשוב אם האשה נתנה לו הוי' כאלו נתן הוא לה דההיא הנאה שמקבל ממנה הוי' כנתינה ממנו לה ואחרי שיעקב בהכניע את עצמו לפני עשו עד שקרא א"ע עבד ושם את עשו לאדון ע"כ אם יקבל עשו ממנו דורנו יחשב כאלו יעקב קבל מעשו לזה אמר לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה כאלו נשלח מנחה ליעקב וכאלו קבל הוא אם לאדוני לעשו יאות לקבלו וכ"כ כשהנותן נבזה בעיניו ביותר, ביותר תחשב לו לקבלה אם אדם חשוב מקבל ממנו ע"כ הוסיפו לאמר שע"כ יחשב כאלו יעקב קבל מעשו שהרי "והנה גם הוא אחרינו" שהבא מאחרינו הוא יעקב לא יחשב בעיניו בראש וראשון כ"א רק "גם" סניף וטפל הבא אחרינו ע"כ יחשב בוודאי כאלו קבל הוא ממך:
ועד"ז י"ל מ"ש פ' חיי שרה ויקח האיש נזם זהב וכו' על ידיה- וכ' רמב"ן שהי' צריך שיאמר שם על ידיה וחסר המעשה להנ"ל י"ל שמרמז שכ"כ היתה חשובה בעיניו עד שמה שנתן לרבקה הנזמים נחשב בעיניו כאלו הוא לקח ולא שנתן וגם מ"ש פ' יתרו ויקח יתרו עולה וזבחים לאלקים שכיון שזכה להביא דורון להשם הנכבד נחשב לו כאלו הוא לקח ע"ד ויקחו לי תרומה שאם ירימו תרומה לד' הנתינה בשם קיחה תקרא ולפ"ז יבואר דברי המד"ר אקרא דויקחו הנ"ל הה"ד תורה צוה לנו משה מורשה אל תקרי מורשה אלא מאורסה, כי לכאורה יק' האיך נקראת תו"הק מאורסה ומקודשת לנו הלא המקדש צריך לתן להמקודשת וכאן הוא להיפך שהיא נותנת לנו חיים וברכה וכל טוב ואנו אין נותנים לה מאומה והלא בעינן נתן הוא אבל כיון דישראל נקראו בנים למקום עם סגולתו וכל ישראל בני מלכים הם א"כ מה שאנו מקבלים מהתוה"ק יחשב כאלו היינו נותנים לה דבאדם חשיב הקבלה כנתינה תחשב כדמוכח קרא דויקחו לי תרומה וכיון שכן שפיר מקרי התורה מאורסה אף שאנו המקבלים ברכה וחיים עד העולם מו"מ היא מאורסת לנו:
כי אמר אכפרה פניו וכו' ואחרי כן אראה פניו - עפמ"ש פ' ויצא וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום ויאמר ד' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך נתקשה באוה"ח בהמשך המקרא ונרא' כי יעקב לא התעכב בבית לבן רק כדי לתקן מעשיו ומעלליו להוציא יקר מזולל וכבר עלתה בידו כמ"ש לעיל שאמר לבן "נחשתי" ע"ע הלכתי לקראת נחשים ועתה כבר נודעתי שרק ברכת ד' היא תעשיר "ויברכני ד' בגלליך" ואחרי שאחז"ל שרשע אסיר להסתכל בפניו ועיין מ"ש לעיל ותקרא את שמו ראובן ע"כ סיפר לנו הכתוב שלע"ע כבר הטיב לבן את דרכיו ואישתני למעליותא ע"כ אף שבתחלה לא רצה לראות בפני רשע לע"ע וירא יעקב את פני לבן התיר לעצמו להסתכל בפניו והטעם כי איננו עמו ועל ידי שהתאכסן בקרב ביתו ופעל עליו לטובה כתמול שלשום שהי' איש רע מעללים כ"א כבר שב ורפא לו ואחרי שיעקב כבר עשה והשיג את מטרת היותו בבית לבן א"ל הקב"ה מעתה אין לך עוד מן הצורך לגור בביתו כ"א שוב אל ארץ מולדתך וז"ש אכפרה פניו במנחה ולא יהי' לי עוד לשונא ואויב יעשה אוהב ולא יכונה עוד בשם רשע ושונא ע"כ רק אח"כ אראה פניו אבל קודם לזה ששונא ומקרי רשע אין לי לראות בפניו:
ויקחם ויעבירם את הנחל ויעבר את אשר במסורה ויעבירם ביבשה ופי' בע"הט שנקרא לו מעבור יבוק כי באמת הצדיקים חסים על ממונם עיין לעיל פ' חיי שרה מ"ש ואפ"ה יעקב אבינו מקודם העביר את נשיו ועבדיו המוזכרים מקרא הקודם ולא חס על ממונו שילך לאיבוד וזהו ויעבירם את בני אדם הנזכרים אבל ויעבור את אשר לו המה הנכסי' העביר מדעתו ולא חס על ממונו והטעם כי ביד אפרים כ' שנס בוודאי לא יעשה ד' רק בזכות בני אדם אבל לא בשביל בהמות ע"כ נתנה המסירה הטעם שלא חס על ממונו הי' כי ויעבירם ביבשה שנעשה לו נס הקריעה ע"כ בני אדם קודמי' לבהמה: ויותר יעקב לבדו. במד"ר הה"ד אין כאל ישרון ומי כאל ישרון מה הקב"ה כתיב בי' ונשגב ד' לבדו ביום ההוא אף יעקב ויותר יעקב לבדו ע"פי מ"ש ד' בדד ינחנו ובמדרש לא כבדד שאמר ירמי' מפני ידך בדד ישבתי כי יוכל להיות שעם יושב בדד ואינו מתבולל בעמים אחרים בשביל פחיתותו ושפלותו וישנם עמים שאינם מתערבי' עם אחרים מפני רוב גודלם וכבודם ואחרי שמעשה אבות סימן לבנים אמר ויותר יעקב לבדו ובגוים לא יתערב ושלא תאמר שמפני פחיתתו אין הגוים רוצים להתערב עמו ע"כ אמר כמו שבהקב"ה נאמר ונשגב ד' לבדו שהוא לבדו מרומים ישכון בשביל גדלו וגבהו על כל יצורי תבל כ"כ יעקב בשביל שהוא רם ונשא נשאר לבדו:
עוד י"ל שישרון יכול להיות כאל ע"י שילך בדרכיו והנה יש מעלה אשר איננה אלא בצירוף אל הגרוע ממנו אבל המעלה העיקרית היא אם הדבר בפני עצמו מבלי נעריך אותו אל הפחות ממנו ושלא תאמר שהקב"ה הוא רק אלקי האלקים כלומר למעלה מן האלילים הנבזים והשפלים כ"א גם לעתיד לבא שיקויים וכל האלילים כליל יחלוף ולא יזכרו ולא יפקדו עוד וביום ההוא יהיה ד' אחד בכ"ז יהי' הוא בפ"ע בל' ערך אל הפחותים רם ונשא וגבה מאוד וזהו ונשגב ד' לבדו ביום ההוא אף שיהי' לבדו בכ"ז יהי' נשגב ורם ולהורות שגם הצדיק ישרון הוא כאל אמר ויותר יעקב לבדו בלי הצטרף אותו ביחס אל אחרים הגרועים בכ"ז איש עמו כפי' המפרשי' שנתקנא על רוב גדלו:
עוד י"ל עפמ"ש בשם הגאון בעל ישמח משה לפ' מ"ש ועתה ישראל מה ד' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ד' אלקיך כי האדם צריך להשתדל להלוך בדרכי הקב"ה כמ"ש חז"ל מה הוא רחים רק בדבר א' א"א להעריך אליו והוא לירא את השם הנכבד מה שא"א לאמר לו כביכול כי א"א ליראות את עצמו וז"ש מה ד' אלקיך כל המדות התרומיות שאנו מייחסים לו את כל אלה שואל מעמך שגם אתה תדמה לו בכל האפשרי כי אם ליראה את ד' בזה אי אפשר לך להדמות אליו אדפח"ח וי"ל בזה מ"ש הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כלומר כל מה שאנו משלימים א"ע במעלות ומדות בידי שמים היא בתכלית השלימות חוץ מיראת שמים מדת זו לא נמצאת בידו של הקב"ה כי עמי יראה רק בידינו לבדו הוא וזהו כוונת המדרש אף שכאל ישרון שצריך לילך בדרכיו ולדמות לו בכ"ז יש דבר א' שאין כאל ישרון שא"א לדמות לו מ"ט כי ונשגב ד' לבדו רק הוא לבדו ית"ש מרומים ישכון אבל האדם אף שהוא כבר בתכלית השלמות האפשרי בכ"ז יש לו לירא את ד' שמא יגרום החטא והראיי' שהרי גם יעקב אף שעלה על סולם השלימות למעלה ראש בכ"ז ויאבק איש עמו כפי' המפרשים שיצה"ר והשטן נלחם עמו להטותו מני דרכו: עוד י"ל עפמ"ש פ' כי תצא לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עמו עפמ"ש בלוח ארז ויחי וקדושים שלא טוב היות האדם לבדו כלומר האדם הידוע ע"י מעלותיו ומדותיו היקרים לא טוב שיתבודד בתוך ד' אמות של הלכה ולא יהי' לו חברה וריעות עם אנשי דורו כ"א ישתדל רק להשלים את עצמו כי עי"ז אף שלעצמו עושה טובה בכ"ז יצא שכרו בהפסידו שאינו עושה מאומה להשלים גם את בני דורו כמ"ש ועצומים כל הרוגיה מי שהגיע להוראה ואינו מורה עיין לוח ארז כ"א צריך להיות בצוותא חדא עם בני דורו וכושל יקימון מליו ואם יראה כופל בדרך יגש אליו להקימו ולחזקו ביראת ד' וכבר פי' המפרשי' ז"ל ששור וחמור הנאמר במקרא שלפנינו רומז על החומרית ובהמית שבאדם וז"ש לא תראה אותם נופלים בדרך ונוטים מאורח לחיים אם והתעלמת מהם אם אתה סגור בחדרך לעבוד את ד' ולא תראה החוצה כ"א הקם תקים רק אז תוכל להקימו ולעודדו אם תהי' עמו ולא תפרוש ממנו וז"ש ויוותר יעקב לבדו אם יעקב מתבודד ופורש מן הצבור אז ויאבק איש עמו האיש אשר עמו בדור ההוא ימלא אבק ועפר באין מי שיעירהו להתנער מעפר הגשמיות:
ויאבק איש עמו פירש"י שהעלו עפר ברגליהם, נרא' שרומז למה שידענו דקורות העתים שבכל מקים שהיתה יד עשו בישראל לגרשם מן הארץ ע"ז אבלה הארץ כי נעשית חריבה ושוממה כי היהודים היו חיי נפש הארץ והם ינועו אופן המסחור והמרכולת וכאשר שנאת וקנאת הגוים היתה ביהודים לגרשם מן הארץ לא למו בלבד היו מזיקי' כ"א גם נפשם תמות וזהו הרמז כשעשו מתקוטט עם יעקב על לא חמס בכפו אז גם העפר היא האדמה אשר הם שיכניס בו גם היא נעכרת ונתמוטטה כמו כשלוקחי' עפר מן האדמה נגרע חלקה כ"כ מחלוקת יעקב עם עשו מגרע בערך האדמה אשר עליה נרדפו בלי מחשך ע"כ מחלוקת עשו עם יעקב נקראת אבוקה כי מחלוקתם תנוע את הארץ כאלו לקח וחסר מעפרה וא"ל בזה מד"ר שה"ש כל הפרקמטאות והרוכלות שישראל מצליחי' בעו"הז הוא בזכות אותו אבק של יעקב אבינו כי לכאורה אשר כל ברכת ישראל הוא ברוחנית להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש להגדיל תורה ולהאדירה א"כ למה מצליחי' גם בעו"הז וישראל עושה חיל במסחור וקנין אלא הוא הדבר שהקב"ה ראה מקדם את אשר יעשה באחרית הימים שאומות העולם יקומו לשטנה נגד ממלכת כהנים ואם לא היו ישראל מצליחי' במו"מ אז לא הי' שום מורא לנגד או"ה שיאבדו את עצמם בגרשם את ישראל מהסתפח בנחלתם וח"ו לא הי' לישראל שריד ופליט ע"כ מצליח ד' את שארית ישראל כדי שיהי' פחד או"ה לנגד עיניהם שבגרשם את ישראל תמות גם נפשם עמהם ואם בכ"ז אותה אחת לא תחוס על עצמה אז תאבד לנצח כמו ארץ שפאניען שירדה לדיוטא התחתונה מעת אשר הרחיקו את ישראל מארצם ואחרי שהאבק שהעלה שרו של עשו בהאבקו עם יעקב רומז ע"ז כנ"ל שפיר אמרו שמה שמצליחים ישראל בעו"הז הוא ע"י אותו אבק:
וי"ל בזה מ"ש פ' בא ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כלנו מתים - כי העם ידעו מזה שישראל הוא נפש החיה באופני המסחור ובלעדם לא ירוץ הגלגל אבל הגדולי' והאצילים שבהם שנקראו בשם מצרים בזה להודות על זה שחייהם תלוי' להם מנגד ישראל ע"כ אמרו טוב להם שתשחת הארץ ותמות נפשם ומאודם משיודו לגלות לעין כל שישראל הבזויים בעיניהם הם יסודי ועמודי ארצם והמה הגדולים גברו על שעם וז"ש ותחזק מצרים המה הגדולים אשר יקר וכבוד ארצם יקר להם מהון רב המה חזקו וגברו על העם הפחותים אשר אמרו שבצאת ישראל ממצרים כלנו מתים ותאבד נשמת חיינו ומקור פרנסתינו אבל המצרים ברוב גאונם לא חשו לזה ומיהרו לשלח את ישראל ואיבדו את עצמם לדעת:
וי"ל בזה מאז"ל אקרא דויבא יעקב שלם זש"ה ותגזר אומר ויקם לך זהו יעקב ועל דרכיך נגה אור על שני דרכיך נגה אור כי אחרי שלישראל מנת חלקם בארץ החיים לעו"הב לא יאתה להם שפע ועשירות בעו"הז ורק בשביל שהקב"ה רוצה בקיומן של ישראל ועי"ז שרואי' או"הע כי הברכה מצויי' לרגלן של ישראל ע"כ לא יגרשו אותם כלה מן הארץ בעבור זה בירך הקב"ה את ישראל שגם בעניני עו"הז יצליחו בכל אשר יעשו ואחרי שדרשו ז"ל שלם בגופו ובממונו ומעשה אבות סימן לבנים שגם זרעו אחריו לא יחסר לו מקניני עו"הז ושלא תקשה מאין יבא ליעקב ברכת עו"הז לזה בא כמשיב הה"ד ותגזר אומר שהקב"ה אמר ועשה וגזר על יעקב ובניו גזירת הגלות ובכ"ז ויקם לך לא יאבד ח"ו בין הגוים כ"א הקב"ה יקימהו ויעמידהו חי כל הימים ולך כמו אותך שמצינו בכל מקום ע"כ ועל דרכיך על שני דרכיך לא לבד על אורח צדיקים כאור ונוגה המביא לחיי עו"הב יאיר ויזריח אור ההצלחה כ"א גם על דרך עלי ארץ תזרח לו שמש ההצלחה:
וירא כי לא יכול לו- במדרש רבה אין אנו יודעים מי נצח אם יעקב אם המלאך מן מאי דכתיב ויאבק איש עמו מי נתמלא אבק האיש שעמו עפמ"ש בלוח ארז פנחס לפ' מ"ש בקרוב עלי מרעים לאכול את בשרי צרי ואויבי לי עיי"ש והנה אם ח"ו צדקו דברי או"ה הדוברי' עתק עלינו שישראל מלא תוך ותרמית וכל שנאתם עלינו הוא שאין אנו עומדי' ברום המעלה בענין המוסר ודרך ארץ אז לא ידענו בטח אם הם לא ינצחו ח"ו הם אותנו אחרי שלוחמים נגדינו מלחמת מצוה וחובה אבל אחרי ידענו נאמנה כי שקר בימינם וב"ה ישראל לא נגרע מערכו במוסר ומעלות ומדות לא נופל הוא מכל העמים וכל שנאתם וקנאתם עלינו הוא רק בשביל דברים ארציים וחומרי' ומקנאים בנו על שאנו מצליחים בעסק וקנין ע"כ אחרי ששנאתם היא שנאת חנם על לא חמס בכפינו אנו בטח שיצא כנוגה אור צדקינו ולא ינצחונו לנצח כי בקרוב עלי מרעים לא מחמת שאנו פחותי המעלות והמדות כ"א רק לאכול את בשרי ע"ז ישימו עיניהם ע"כ בוודאי המה יכשלו ויפולו ח"ש אין אנו יודעי' מי נצח את מי אולי ירדפו אותנו בחביל שאני ח"ו באמת פרועי מוסר ע"כ ראוי' אנו להנצח על ידיהם ח"ו אבל ממה שראינו ששרו של עשו הנלחם עמנו לא בשביל דברים העומדים ברומו של עולם אמר אויב ארדוף כ"א רק עפר יסודם דברים חומרי' יבעירו בקרבם אש הקנאה והשנאה ע"כ בטוחי' אנו באלה שלא יעזוב ד' נפש צדיק:
ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צורע על ירכו יש לרמוז כי ישנם בני אדם הפוסחי' על שתי הסעיפים ואינם דביקים בד' ובתו"הק והסבה לזה בהיות רואים שהעוזבי' את ד' ובדרכיו לא הלכו גברו ועתקו ועשו חיל שמנו עבו וכסו ובכל אשר יפנו יצליחו ע"כ רוע התרועע' אמונתם בד' והנה פניאל הוא מורה על קדושת האדם אשר יאמר בפני אל וישווה ד' לנגדו תמיד ואחרי אשר שמש ההצלחה שואף זורח על אדם כזה אשר עבר את פני אל ואין אלקים לנגד עיניו ע"כ הוא צולע על יריכו ופוסח על שתי הסעיפים:
ויאמר עשו יש לי רב אחי יהי לך אשר לך. פירש"י כאן הודה לו על הברכות ובאו"הח דקדק ל"ל אחי ונרא' דיעקב א"ל למצוא חן בעיני אדוני וקראו אדון כי הוא הבכור וע"ז השיב עשו לא כן הוא כ"א יש לי רב וגדול ממני והוא אחי וזהו יש לי רב ואדון ומי הוא זה אחי הוא הרב ואדון עלי והנה הצדיק' מושלי' על ממונם ורכושם כמ"ש המושל בכל אשר לו והרשעים מסורים ביד יצרם כמ"ש את היקום אשר ברגליהם כלומר רכושו של ארם אסר מקומו הראוי להיות ברגליהם הוא יקום ויתנשא עליהם למעלה ראש ע"כ אמר עשו יהי לך הברכה והגדולה והתפארת והנועם אשר לך שאפה מושל עליהם עד שיאמר שלך הם אבל אצלי לא יקראו אשר לי כי לא לי הם לשלוט עליהם כ"א אני מסור בידם והם ימשלו בי:
ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדיך ובמסור' שבבע"הט שתה עונותינו לנגדיך עלומינו למאור פניך כי עשו אמר ליעקב שטוב לו להתחבר עמו ולילך עמו יחדיו והוא רמז לדורות שהאו"ה אמרו לישראל להפיל מחיצה המבדלת בינינו לבינם ונהיה לעם אחד ולא יבדיל בינינו מאומה ואז תהיה האהבה שוררת בינינו וגם שנאתם וקנאתם תאבד לנצח אבל כל זמן שלא נלכה יחדיו בדרך א' כ"א נהי' עם אשר לבדד ישכון ובגוים לא יתערב (אססימילאציאן) תמיד תאכל חרב השנאה בינינו ובינם ע"כ אמר נסעה ונלכה יחדיו תמים כל הימים ואז טוב לכם אבל ואלכה אם תפרד מעלי עד שאהיה מוכרח לילך לבדי אז תדע לבטח כי אלך לנגדך אהיה לך מתנגד ואוהב יהיו לאויב אבל אחרי שאז"ל רצונינו לעשות רצונך ושעבוד מלכיות מעכב ע"כ כל זמן שאנו נפרדי' מהם הקב"ה מוחל עונותינו הנצמחים משיעבוד הקשה אבל אם אנו הולכים עמהם שלובי יד בצוותא חדא אז כשגגות כזדונות יחשבו לנו כעוון שאינו נמחק אחרי שחסר לנו התנצלות שיעבוד מלכיות כמ"ש במדרש שאמר עשו מה כח יש לי לסבול עוונות אחי שאם נוהג עמי כאח וריע אז אין אני גורם לחטאם וזהו התשו' לטענת עשו הנ"ל שתה עונותינו אף המזידי' והעונות שלנו אתה הגורם ואתה שתה ועשית אותם ודמם בראשך יהיה אבל גם עלומינו הם השגגות אשר עברנו בהעלמה גם המה יחשבו לנו למאור פניך אם תאיר פנים עלי בפנים שוחקות וצוהבות ע"כ טוב לנו שתהי' לנגדינו: עוד י"ל כי הרשע רוצה להתחבר עם הצדיק כדי להסיתו אבל בידעו שלא ישמע אליו הוא מתלבש ואומר שרצונו להתחבר עמו כדי שעל ידי זה גם הוא ייטיב דרכו ומעלליו ישנה לטובה והנה בצדיק נאמר שויתי ד' לנגדי תעיד ע"כ אמר עשו נסעה ונלכה יחדיו ועי"כ תפעול עלי אות לטובה שגם אני אלכה "לנגדך" עם הקב"ה אשר הוא עומד לנגדך תמיד:
ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלקי ישראל עפמ"ש חז"ל כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה ע"כ עתה שבא יעקב פעם ראשונה לארץ ישראל כמ"ש רמב"ן בפ' הקודם ע"כ רק עתה נעשה לו ד' לאלקים ויקרא לו להשם שהוא אלקי ישראל ולא מקודם הסתפח בנחלת ד':
אמצא חן בעיניכם ואשר תאמרו אלי אתן הרבו עלי מאד מהר ומתן וכאשר תאמרו אלי אתן כפל הלשון וגם שמתחלה אמר אשר תאמרו ואח"כ כאשר תאמרו י"ל שאם מצא חן בעיניהם מצד עצמו לא מחמת הון רב אשר לו אז כמים פנים אל פנים וכו' גם הוא ימלא מבוקשם בשלימות לא יגרע דבר וכל אשר יבקשו ימלא מבוקשם וזהו אמצא אני בעצמי חן בעיניכם אז אשר תאמרו אלי בלי מגרעת אתן אבל אם תרבו עלי מהר ומתן מזה נוכחתי שרק ממוני ישחד אתכם אבל אני בעצמי איני נחשב בעיניכם אז לא אעשה כל אשר דברתם כ"א רק כאשר תאמרו אלי ויתרגם אונגיאונגופמה ולא כל אשר תאמרו: ויענו בני יעקב את שכם וכו' עפ"י מ"ש הנ"ל כי מי שמטמא ברית הלשון ולא ישמור לשונו מדבר רעה סופו לטמא גם ברית המעור ולפי"ז אחרי שטמא שכם את ברית המעור בטמאו את דינה בוודאי כבר קדם לו טומאת שפתים וזהו ויענו את שכם וכו' במרמה וידברו שלא האמינו לדבריהם שימולו את עצמם ויהיו לעם אחד כי אמרו במרמה וידברו שבוודאי לשונם רמי' ושקר ולא אמין בם אחרי אשר טמא את דינה אחותם וכבר חטאו בחמור מכ"ש שיחטאו בקל הימנו ואפשר להעמיס זה בכוונת המסורה שבבע"הט טמא את דינה, טמאו את מקדשיך, טמאו את היכל קדשך, שאחרי שטמאו את דינה וטמאו בזה את קדשיך בוודאי כבר טמאו תחלה את היכל קדשך שהוא ראשון לקדש:
והחליפו שמלותיכם ונקומה במסורה שבבע"הט שלחה הצער אתי ונקומה, ונקומה עליה למלחמה עפ"י מ"ש בלוח ארז מטות שמשה רבינו אמר לבני גד עשו העיקר עיקר והטפל נופל שהעיקר הוא גידול וחינוך הבנים והנה השמלה הוא הטפל לאדם שהעיקר הוא האדם והשמלה רק טפל לו ע"כ אמר החליפו שמלותיכם מה שאתם חושבי' רק לטפל כשמלה החליפו אותו ועשו אותו לעיקר וזהו שלחה הנער אתי ובקומה שרק ע"י בערינו נוכל להקים א"ע על רום המעלה כי מפי עוללים ויונקים יסדת עוז ורק על ידיהם נוכל ללחום ולנצח את כל הקמים עלינו:
ויעל מעליו אלקים במקום אשר דבר אתו, פירש"י איני יודע מהו מלמדנו עפמ"ש בכ"מ אחרי שצדיק מושל ביראת אלקים ע"כ דמות כמראה אדם עליו מלמעלה כלומר כביכול הצדיק הוא למעלה מהקב"ה שהוא ית"ש גוזר והצדיק מבטלו ע"כ אמר שיעקב הגיע עתה למדרגה נשאה כזו עד שאם עד עתה הי' אלקים עליו מלמעלה מכאן ולהלן ויעל "מעליו" שלא הי' עוד עליו מלמעלה במקום ותחת אשר ע"ע רק דבר "אתו" מעת ההיא והלאה הי' יעקב כביכול האל והאדון של אלקי ישראל ע"ד הנה מקום אתי ונצבת על הצור כלומר עליו מלמעלה עיין לוח ארז:
ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא את שמו בן אוני. עפ"י הר"מ אשרי מי שחתמה שנתו מהרה ופי' בהקדמת ח"ס יו"ד והותירך ד' לטובה בפרי בטנך שהקב"ה מאריך ימי צדיקים אף שכבר השלימו את עצמם כדי לזכות בניהם אחריהם להדריכם בדרך הישר והנה הרשעים בחייהם קרויים מתים כי נפשם הטהורה יצאה מהם בעוד בחיים חייתם עיין לוח ארז כי תבא אבל הצדיקים רק בעת מיתתם מיתת הגוף רק אז תפרד הנפש מהם וז"ש ויהי בצאת נפשה כי מתה שכל זמן שחיתה עלי תבל נשמת שדי היתה בה ורק בעת מיתתה יצאה נפשה ע"כ לא היתה מצערת ומתאוננת על מיתת עצמה רק ע"ז לבה דוי על שלא תוכל לגדל את הבן הילוד לה על ברכי התורה והיראה אבל על מיתתה נאמר הוד והדר לבושה מי שמעוטר את עצמו בהוד והדר המעלות והמדות לא יירא אימת מות כ"א ישחק ליום אחרון וישיש כי ימצא קבר ויעזוב את עולם העובר העכור כ"א ותקרא לו בן אוני כלומר שרק הבן אשר אני עוזב לאנחות הוא אוני וצערי אבל אביו אחרי שבדעתו היה להדריכו תחת אמי בדרך מישרים לא הי' לו און ויגון כלל וכלל לא מצד עצמה אחרי שכבר הגיעה לתכלית השלימות ולא מצד הבן אחרי שהוא ינחהו במעגלי צדק ע"כ קרא לו בנימין: