לוח ארז החדש על התורה· רבי יצחק קונשטאט
החדש על פרשת ויקהל
אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה וכו' כי משה רבינו שהי' בהר מ' יום לחם לא אכל כי אם לחמה של תורה ושם נמסרו לו רזי וסתרי תוה"ק ובודאי אם לא הי' משתדל רק בהשלמת עצמו בעיון ולימוד תוה"ק טוב הי' לו להשאר שם בגבהי מרומים חי וקיים כא' ממלאכי השרת אבל אחרי ידעו שעוה"ז הוא עולם המעשה והתיקון ולא המדרש עיקר אלא המעשה ושדה המעשינו לא בשמים הוא ורק על ארץ יסדה וכמ"ש לעיל על פסוק לולי תורתך שעשועי בשם המדר"ש שהתורה לא ניתנה למלאכי השרת כי אם כל שעשועי' היא בענינים ארציים ע"כ אחרי ששהה משה רבינו בהר מ' יום יראו בני ישראל מגשת אליו שחשבו בלבם כי הוא ע"ה מאוד נעלה על כל בני אדם ואין מי ש ארח עמו לחברה ובדד ישב על שמי מרומי העיון והשכלה ולא יקרב עוד אליהם ועי"ז לא באו מעצמם אליו כ"א ויקהל משה הוא הוצרך לקבצם ולקרבם אליו והודיע להם דעתו שאין רצונו לפרוש מחברת בני אדם ולעסוק רק במושכלות רק כמאז ומקדם יהי' עמהם בצוותא חדא ונתן טעם באומרו אלה הדברים אשר צוה ה' "לעשות" ע"כ לא יבדל מהם ומהמונם שלא יסתפק האדם בעיון ובחקירה לבד מבלי מעשה כ"א אדרבה אשר צוה ה' "לעשות אותם" והביא ראיה לזה שהרי ששת ימים תעשה מלאכה ורק ביום השביעי שבת והבאתי כ"פ להקשות אחרי ששבת ניתנה לעבודת הנפש להשלים את נפשו בתורה וימי החול עומדים רק לעבודת הגוף לעבוד את האדמה וכדומה א"כ מדוע ניתן לעבודתו הרוחנית רק יום אחד ולגוף ניתן ו' ימים לעבודה גשמית הלא טוב היה אם הי' ניתן לעסוק ו' ימים בעיון ורק יום אחד במעשה ומזה מוכח ג"כ שהמעשה ג"כ חביבה מן העיון לבדו: ובאופן אחר י"ל עפמ"ש דקשה למה ניתן לעבודת הגוף ו' ימים ולעבודת הנפש רק יום א' וי"ל עוד בישוב זה אחרי שצוה ה' לעשות כל מלאכת חושב במשכן העדות עי"כ קבלו כל המלאכות אף שהם דברים חומריים מ"מ עלו ונתעלו להיות כרוחנים כמ"ש באהל יעקב ע"כ אין מן הקושי כ"כ אם נעשה מלאכה בששת הימים אחרי שגם המלאכה נעשית חשובה מעת הוקדשה לצורך עבודת הקדש, והנה על אלה הדברים דרשו ז"ל מכאן לל"ט מלאכות שהיו במשכן וז"ש אחרי שאלה הדברים צוה ה' לעשות אותם וזכו להתקדש כמ"ש ז"ל והפליגו בשבח המלאכה באמרם גדולה מלאכה, אהוב את המלאכה, וכ"ז בשביל שקנתה קדושה ע"י שהשתמשו בה לצורכי גבוה ואחרי שכן לא יפלא הדבר אם ששת ימים תעשה מלאכה ורק יום אחד קדש לה' אחרי שהמלאכה ג"כ קדושה:
עוד י"ל בפסוק הזה עפמ"ש בש"ס דברכות כ' נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה שנאמר זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, והנה הרמב"ן כתב בריש הפרשה "יכלול כל עדת בני ישראל האנשים ונשים" ע"כ אמר שלכל עדת בני ישראל אף הנשים בכלל לכולכם ביום השביעי יהי' קדש שגם הם חייבות בקידוש אף שהוא מצות עשה שהזמן גרמא והטעם כי "כל" העושה בו מלאכה יומת אף הנשים בכלל כי בלא תעשה אין חילוק בין זמן גרמא וכיון דאיתנהו בשמירה איתנהו ג"כ בזכירה ע"כ יהי' לכם קדש והוא מצות קידוש היום לכל עדת בני ישראל גם לנשים:
וביארתי עוד בפסוקים אלו ובמה שסיים "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת' וכ"פ השלה"ק שקאי על אש המחלוקת, ונראה ע"פ דבריו ז"ל במ"ש בלו"א לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום ואחרי שהשלום היא יסוד העבודה רצוני שאם אין שלום לא יוכל איש לעבוד עבודתו ולעסוק באומנתו כי המחלוקה תפריעהו מעבודה ע"כ אמר עי"ז ויקהל משה את כל עדת בני ישראל שעשה אותם לקהל ואגודה א' אשר השלום והשלוה ישכון בתוכם אם זאת ישימו אל לבם כי זה הדבר אשר צוה ה' "לעשות" ולא להיות יושב ובטל כ"א אדם לעמל יולד וגדולה מלאכה ואם זאת יהי' לנגד עיניהם ממילא יעשו שלים אמת כדי שיוכלו לקיים מצות "עשה" ועביד ושלא תאמרו שביום השבת שאין כאן עבודה יוכלו להחזיק במחלוקת כי אין פחד העבודה וביטולה לנגד עיניהם ע"כ סיים ואמר לא תבערו אש המחלוקת גם ביום השבת:
זה הדבר אשר צוה ה' לאמר קחו מאתכם תרומה לה' כפל מלת לאמר אחרי שכבר אמר לפני זה לאמר י"ל דרומז למ"ש ז"ל בב"ב גדול המעשה יותר מן העושה ע"כ בצדקה החיוב על כל אדם לאמר לחבירו ולזרזו שיתן וזהו הכונה זה הדבר אשר צוה ה' דהיינו לאמר שכל אחד יאמר לחבירו קחו מאתכם תרומה לה':
וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו את אשר צוה ה'. במסורה תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה, ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו, עפמ"ש בלו"א בהעלותך נ' דרך אמונה בחרתי שאף שיודעין טעם וסבת כל המצות מ"מ ע"י בחירתו בוחר באמונה, וז"ש וכל חכם לב בכם אף שיש בכם חכמת לב להבין ולהשכיל טעמי המצות בכ"ז לא תעשו אותם מחמת חכמתכם רק על אשר צוה ה' והטעם לזה באמת הוא כמ"ש בלו"א צו ז' כל שאור וכל דבש לא תקטירו שצריך שתהי' העבודה לד' קשה על האדם ובכ"ז יעשנה ואז לפום צערא אגרא וז"ש תכבד העבודה על האנשים שתהי' כבידה עבודת ה' על האנשים ובכ"ז ויעשו בה אל ימנעו מעשותה ועוד שאין אנו יודעים טעמי כל המצות אף אם כלנו חכמים כמ"ש לעיל לפ' בתשובת המגוד לבן חכם אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן וכ"כ אין אנו מבינים מדוע הפסח בא בטומאה ואנו מצווים רק לעשות כאשר צוה ה' וזהו ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו ודז"ל אפי' בטומאה אע"ג שאין אנו יודעים מ"ש פסח משאר קרבנות ע"כ עלינו לעשות לא כפי שכלנו הדל רק כאשר צוה ה':
ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה- י"ל עפ"ד אוה"י הידועים שפי' מה שנאמר ביהושע הלנו אתה אם לצרינו שיש שנשמר לכבודו "עהרענוואכע" ויש שנשמר שלא יברח שנתפס כגנב והחילוק ביניהם שבראשון הולכים המלוים אותו לפניו ובגנב הולכים השומרים לאחריו שיראוהו שלא יברח, וז"ש והסר שטן מלפנינו ומאחרינו כי אז"ל השטן יורד ומסית עולה ומקטרג וא"כ בשעה שמסית ומפתה את האדם לחטוא הוא מכבדהו והולך לפניו ואחרי שכבר נפל במצודתו והוא ירא שלא יחזיר בתשובה הוא הולך אחורי האדם כי יתן עיניו בו שלא יברח ממנו וזהו והסר שטן שהוא מתחלה לפנינו ואח"כ מאחרינו, והנה כ"ז שחטאו ישראל הי' צריך משה רבינו לילך אחריהם כרועה אחרי עדרו שלא יבריחו מדרך הישר ואחרי שחזרו בתשובה והביאו נדבתם למשכן והמשכן כפר עליהם לא היה לו למשה עוד לשמרם מאחריהם כי ישראל עזין הן כמו שפי' למעלה בפ' תשא "ונחלתנו" שיהיו ישראל למורשה לה' לעולם שלא יעזבו תורתו והלך רק מלפניהם כמו עהרענוואכע הנ"ל ע"כ אמר אחר שהביאו נדבתם בלב טהור יצאו ממדרגתם שהיו בתחלה הולכים לפני משה והיא אחריהם למען ישגיח בעינא פקיחא שלא יברחו מתחת כנפי השכינה ומעתה יצאו מהיותם לפני משה. - או י"ל בפשוט עפמ"ש במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ע"כ לאחר ששבו בתשובה יצאו לפני משה וקודם במעלה לו שהי' צדיק גמור והם היו בעלי תשובה וכמו שפירשתי בפרשת יתרו בפסוק ויהי ממחרת ויעמוד העם על משה:
ויבואו כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אותו הביאו את תרומת ה' כי יש ב' מדות בנותני צדקה האחד נותן בשביל שהוא רך הלבב ואינו יכול לסבול בצרת רעהו והאחר אף שלבו לב אבן בכ"ז מכח שכלו ודעתו הוא מבין שראוי ונכון לקיום העולם שיחזיק העשיר את העני, והנה לבנין המשכן לה' ב' טעמים אלו מספיקים להרים תרומה שאין כאן לא מורך לב ורחמנות וגם השכל אינו מסכים לבנות בית לשבתו ית"ש כי איזה בית אשר תבנו לי ורק כונתם לשם שמים המצוה, וז"ש כל איש אשר נשאו לבו לב רחמן ורך לעשות צדקה תמיד וגם איש אשר נשאו רוחו ושכלו לעשות צדקה בכ"ז לתרומת המשכן שאין הלב והרוח מסייעים הביאו רק את תרומת ה' לשם שמים ית':
כל מרים תרומת כסף ונחשת הביאו את תרומת ד' וכל אשר נמצא אתו עצי שטים לכל מלאכת העבודה הביאו עפמ"ש אחד המרבה ואחר הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים ופי' שהמרבה יוכל היות שמתכוין להתפאר במעשה צדקתו כי רב הוא לא כן העני הממעיט בודאי כונתו רצוי' כי במה נחשב הוא בפרוטותו ע"כ אמר שגם המרבה תקובל נדבתו הגם שלכבוד יחשב לו ומקבל הנאה בזה מ"מ גם בבא יבוא על שכרו משלם ובתנאי שיכוין לשמים ע"כ מי שהתנדב למשכן כסף ונחשת דברים יקרי הערך יש לחשדו שכונתו להתפאר ע"כ הוצרך לומר בפירוש שכינתי לשמים אבל מי שהביא דברים קלי הערך סתמא כפירושו לשמה קאי דהא אין לו במה להתפאר וז"ש כל מרים תרומת כסף ונחשת יקרי הערך הוצרך לפרש שמביא תרומת ה' לשמה אבל המביא מאשר נמצא אתו עצי שטים דברים שאינם יקרי הערך הביאו רק בסתמא ולא הוצרכו לפרש שמביא לשמה. ועד"ז י"ל בפרשתנו כל איש ואשה אשר נדב לבם להביא לכל המלאכה וכו' הביאו בני ישראל נדבה לה'" כי מי שהביא כסף וזהב הנצרכים לעשות מהם כלי הקדש הנשארים לדורות בודאי יש לדון שהביאו גם להתפאר אחרי ששמם יקרא עליהם אבל מי שהתנדב כלי מלאכה הנצרכים בעת עבודת המשכן שהשתמשו בהם רק עד כלותם עבודת הקודש ואחרי שנעשה המשכן וכלי הקדש אין עוד צורך בהם ושוב לא יזכר ולא יפקד שם המתנדבים כלי המלאכה בודאי כונתם היתה לה', ובפנים יפות פי' לכל המלאכה אשר צוה ה' לעשות הם כלי אומנות הנצרכי' לעבודת המשכן וכן עלה בדעתי ע"כ העיד הכתוב שכל איש ואשה שנדב לבם להביא כלי המלאכה הם בודאי הביאו נדבה לה' ולא להתפאר אחרי שלא נשארו כליהם לדורות:
וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה טוו את העזים - ובמסורה שבבעה"ט וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן, אפשר לרמז על הנשים שמשתדלות להצטיין ע"י חכמות ומדעים אשר לא כדת כי אז"ל כל המלמד את בתו תורה כאלו למדה תפלות כי כל כבודה בת מלך פנימה ועיקר תכליתה ותעודה לנהג במישור את הליכות ביתה כי אם היא תרדוף אחרי החכמות לבד שביתה יהי' לחרבה ולשממה אך גם תשתרר גם השתרר על בעלה ויהי' נבזה בעיני' ולא תכבד אותו כראוי וזהו הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה זהו החכמה הנכונה שתטווה את העזים ותעסוק בברכת הבית כי אין חכמה לאשה אלא בפלך ועי"ז וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן כי הנשים אשר יקראו "עמאנציפירטע" לא יתנו יקר לבעליהן אחרי שהן "גלייכבערעכטיגט" עמהם ורק העוסקת בצרכי הבית תכבד את בעלה:
ובאופן אחר י"ל כי רש"י ז"ל פי' שמעל העזים טוו אותם ובספורנו כ' למען יהיה בטווי זוהר נוסף כי בהרבה מהפשוטים ימעט קצת מטוב איכותם כאשר יעקרו מגידולם עכ"ל, ראינו מזה שטוב הדבר הבא ממקור ממה שבא אחריו והנה מה שהאשה מחויבת לכבד את בעלה הוא ג"כ מטעם זה בשביל שהוא יציר כפיו של הקב"ה והיא רק צלע מצלעותיו וע"כ היא רק שני שבראשון וא"כ כונת המסירה מבוארה:
ולהורות נתן בלבו הוא ואהליאב במסורה שבבעה"ט ולהורות את בני ישראל, הכונה פשוט י"ל עפמ"ש ששבט דן מן הירודים שבשבטים מבני השפחות והשוהו המקום לבצלאל שהי' מגדולי השבטים לקיים מה שנאמר ולא נכר שיע לפני דל וערש"י, ואחרי שזה הוראה גם לדורות לבני ישראל שלא יתגאו ביחוס כ"א כקטן כגדול שוה ע"כ אמר ולהורות את בני ישראל הוראה הנכבדה הזו ע"כ נתן בלבו ובלב אהליאב:
עוד י"ל עפמ"ש ביומא של בית גרמי לא רצו ללמד מעשה לחם הפנים והטעם שרצו שאתם תמות חכמה ולא יהא לאחרים חלק בו אבל אם היו יודעים שגם אחרים מכירים בחכמה זו היו מלמדים בודאי לכל מי שירצה ללמוד ע"כ כדי שבצלאל לא יעשה כמו שעשו בית גרמי נתן הקב"ה שלא יהי' רק הוא לבדו יודע בחכמה זו כ"א הוא ואהליאב והטעם כדי להורות את בני ישראל שילמד גם לאחרים. ופירשתי עוד עפמ"ש ז"ל לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא סיעתא דשמיא וזהו ולהורות את בני ישראל להלכה למעשה רק הוא ית"ש ולהורות נתן בלבו כי הוא יהיב חכמה לחכימין:
והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר בש"ס דיומא ע"ד מן היורד לישראל בבקר בבקר הוריד להם אבנים טובים ומרגליות שנאמר והנשאים הביאו תנא נשיאים ממש וכה"א נשיאים ורוח וגשם אין כי אחרי שראו בעיניהם נסים שנעשה להם במן עי"ז אבדו כל כסף וזהב ערכם בעיניהם כי ראו שהכל יורד מן השמים לא הי' נחשב אצלם אבנים טובים וסגולות תבל וזהו המן שירד להם הוא הוריד להם ממדרגתו את האבנים טובים ומרגליות ועי"כ היו נשיאים ממש לא רק נשיאים שיתנשאו על רוב עפרות זהב אשר להם כי אלו אינם נשיאים ממש ורק נשיאותם תלוי בדבר גשמי אשר התעיף עיניך בו ואיננו בין לילה אבד אבל המה היו נשיאים ממש ורוח ה' נוססה בם אבל וגשם אין הגשמי לא נחשב אצלם למאומה:
ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה במסורה שבבעה"ט פני ה' בעושי רע דלכאורה כיון שעשו את המשכן מעצמי מובן שהם חכמי לב ול"ל דכתב רחמנא כל חכם לב בעושי המלאכה הלא מחשבתן הטובה ניכרת מתוך מעשיהם בקדש אבל אחרי שידענו כי יש אנשים שנראים כיריאים עושים מצוה ונראה עליהם זוהר הקדושה והטהרה ובכ"ז אין תוכם כברם וכמ"ש יהי לבי תמים בחקיך ודז"ל בשעה שאני עוסק בחקיך לא יהא רשות ליצה"ר לשלוט בי עיין לו"א בא נ"ו וע"ז יש להמליץ פני ה' בעושי רע שפעמים גם העושים רע בקרבם בכ"ז נראה עליתם פני ה' כי המה והצבועים עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס ע"כ הוצרך הכתוב על עושי המלאכה שלא רק לפנים עשו עבודת הקודש ורק שהיו גם חכמי לב טוב מלא חכמה ויראת ה' וזה כונת המסורה: