אור ברסלב
לוח ארז החדש על התורה החדש על פרשת ויגש

לוח ארז החדש על התורה· רבי יצחק קונשטאט

החדש על פרשת ויגש

החדש על פרשת מקץ

ויגש אליו יהודה וכו'- עפמ"ש בכ"ס פ' מקץ לפ' מ"ש שם ויקראו לפניו אברך שמי שהוא גדול ורם מעולם ואין לפקפק אחרי גדולתו וחשיבתו את זה אין מן הצורך לכבדו בכבוד חיצוני כי כבודו במקומו אבל מי שמבית הסורים יצא למלוך ומאשפות הורם אביון ולא הורגל עוד בגדולתו כמו יוסף לזה צריך להראות אותות הכבוד ביתר שאת למען יזהרו מפגוע בכבודו אשר זה מקרוב בא אליו ע"כ קראו לפני יוסף שיכרע לפניו כל ברך והנה יהודה מתחלה שמרוב שיחו וכעסו אף שלא ברצונו יצא עתק מפיו דברים אשר לא יתכנו לפי כבידו ע"כ ביקש ממנו מקודם דברו אליו שאל יחוש ויקפיד ע"ז אחרי שהוא חשוב בעיניו כמלך רם ונשא מאז ומקדם ואין לו הכרח לאותות הכבוד החיצוני כ"א בקרבו יכבדהו וינשאהו ואם גם מן השפה ולחוץ ידבר דברי נרגן בכ"ז הלא כבודו הוא כיתד במקום נאמן אשר לא יזיז אותו ממקומו ע"י דברים קשין וז"ש לו בי אתה אדוני בקרבי אני ירא אותך יראת הכבוד והרוממות כי כמוך כפרעה אתה חשוב אצלי כמו המלך בעצמו וכמו שהמלך אינו יורד ממדרגתו הרמה ע"י דברים קשין כ"כ אתה ע"כ אל יחר אפך בעבדך:

ובמד"ר דבר אני מוצא מבפנים ומשנים דבר בנא ומכלה אתכם, ונדחקו המפרשי' בהבנתו וי"ל כי אז"ל דברי' היוצאי' מן הלב נכנסי' ללב כי שדברי אדם יעשו רושם בקרב לב איש הא' שלא ידבר מן השפה ולחוץ ולבו בל עמו כ"א ידבר מעומק לבו והשנית שצריך שידבר בלשון תחנונים כמ"ש תחנונים ידבר רש וז"ש דבר אני מוצא מבפנים שדברי יבואו מקרב לב עמוק ולא רק דבר שפתים ועוד שאערוך שיח בלשון רחמי' ותחנונים וזהו ומכניס דברי גבנא' שהוא לשון תחנונים וע"כ אקווה שאכלה אתכם ואת תלונותיכם עלינו:

עוד י"ל ע"פי מה שפי' המפ' מ"ש וינחם ד' על הרעה אשר דבר לעשות שע"ז שדבר דברים קשין נח כעסו ולא עשה רעה ופי' לעיל שמ"ש גבי יוסף ולא יכלו דברו לשלום שלא יכלו לדבר עם יוסף דברים קשין אשר תכליתן יהי' השלום ע"כ אמר יהודה ידבר כא עבדך דברים קשין ועי"ז אל יחר אפך בעבדך לא אהי' אני עבדך בחרון וכעס עליך כי כל רוחי אוציא בעלין לבד ולא יבוא לידי מעשה רע כי כמוך כפרעה חשוב בעיני ולא יאות לי לכעוס בחרון אף העושה רושם עליך כי אתה כמלך אשר בידו לנקם מאויביו:

ובמסורה שבבע"הט ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה הדברים כפשטן עפמש"פ באו"הח מ"ש בי אדוני שיהודה אמר שבי ועל ידי שמכרנו אותך למצרים נעשית אדוני ומושל בכל ארץ מצרים נמצא אף שהוא חשב לרעה מ"מ אין לך לקצוף עלינו אחרי שהאלקים חשבה לטובה ואין לכעוס על עצה הרעה אשר ממנה יצא טובה ואלו הדברים בעצמם אמר יוסף אל אחיו אל יחר בעיניכם כי אלקים חשבה לטובה והכל הולך אחרי הגמל טוב:

ונפשו קשורה בנפשו- במסורה שבבע"הט אולת קשורה בלב נער ושבט מוסר ירחיק ממנו עפמ"ש באלשיך פ' בחקותי לפ' מ"ש ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם עפמ"ד במדרש שהנשמה רוצית לצאת מן הגוף העכור וכשהיא רואה את השכינה כרתעת לאחוריה הכוונה כי הנשמה שהיא בת אל חי מגבהי מרומים אין דעתה נוחה לשכון בערפל ועבטיט גוף העכור אבל אחרי רואה שהשכינה שהיא גבוה מעל גבוה ובכ"ז תשכון את דכא ומלוא כל הארץ כבודה ע"כ גם היא מתרצות להוריד כבודה לעפר לשכון עם הגוף בצוותא חדא וזהו ע"י שאני אתן משכני בתוככם אף שאני רם ונשא ע"כ גם נפשי הטהורה והבהירה לא תגעל אתכם להיות עמכם במחיצה א' א"ד הנחמדים והנה יש עוד סבה לנפש שתתעכב ברצונה הטוב בגוף העכור אם יש לה שם אוהב נאמן אשר דבקה אהבתה בו ובפרט אם הוא צדיק וטהור ע"כ כדי להתעלס בחברתו תרצה להיות פה בעולם העכור כדי להתענג באהבת מרעים והנה דבר אשר אין בטבעו להיות דבוק בדבר אחר צריך לקושרו בקשר אמיץ שלא יפרד ממנו וז"ש ונפשו של יעקב אשר רוצית לעזוב את הגוף העכור כי יפה שעה א' בקורת רוח בעו"הב מכל חיי עוה"ז היא רק קשורה ונשארה בעו"הז ע"י נפשו של בנימין אשר דבקה בו ולא תרפנו ולזה מייתי המסורה ראייה שקשירה שייך אדבר אשר אם לא יקשר יפרד ממנו כי האלקים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים לא כמו שאומרים האומות שהאדם נולד בחטא ונקרא אצלם ערבזינדע והמופת לזה כי המגרעת שניתן לאדם בעת לידתו בטבעו א"א בשום אופן להסיר ממנו כמו שהנולד סומא או חגר בטבע אין מזור לחסרונו כידוע ואם היתה האוולת והחטא בטבע האדם געבורטספעהלער אז לא הי' מועיל הון מוסר להרחיקם ממנו אבל אחרי רואינו שהמוסר והתוכחה ירחיק אותה זהו מופת חותך שאין האוולת מטבע האדם וז"ש אוולת קשורה בלב נער ואם לא יקשרו התאוות והחמדות את האוולת אל לב הנער אין ספק שתפרד ממנו והראיי' שהרי שבנו מוסר ירחיק אותו ובע"כ שאין האוולת מטבע האדם:

ויצא האחד מאתי ואומר אך טרוף טורף וכו' - עפמ"ש בלוח ארז פ' וישב שיעקב לא גער ביוסף אף שעשה מעשה נערות אשר לא כדת כי רצה להחזיק ולהעמיד השלום בביתו וזהו שאז"ל ביקש יעקב לישב בשלוה ולא רצה להפריעו ע"י תוכחתו לבקרים כמו שעושים הרבה יראי ד' בזמנינו שאינם רוצים להיות במחלוקת עם בניהם הנאורי' והמשכילים ע"כ ישימו לפיהם מחסום אף בראותם שעושים מעשים אשר לא כדת ועי"ז קפץ עליו רוגזו של יוסף ואחריתו לענה על אשר לא ענה כסיל כאוולתו ואחרי שנמכר לעבד יוסף ניחם ונתחרט יעקב אבינו על אשר עצר במלין להוכיחו עד שלדעתו בשביל מעשיו המכוערי' אשר נולדו עף ברכת אי השגחת אביו עליו חיה רעה אכלתהו להענישו על רוע מעלליו ואז"ל אקרא יומת המת דמעיקרו ע"כ אמר אך טרוף עה שהי' כבר טרוף מעיקרא ע"י עלילותיו המכוערי' עכשיו טורף ע"י חיה רעה אכלתהו והסבה לזה כי מצינו ראיי' לשון השגחה בכ"מ כמו וירא אלקים את בני ישראל אם ראה תראה בעני אמתך ע"כ אמר על אשר לא "ראיתיו" עד הנה ולא השגחתי עליו בעין פקוחה ע"כ נעשה האסון הזה וכ"כ בלוח ארז ובכ"מ שהזקנה והשיבה הם רק לטובה אות אם ידריך לעת זקנתו את אנשי ביתו על דרך הטובה אבל אם לא יעשה כן הזקנה לרעה ולקלון כמאמר הח"ס אשרי מי שחתמה שנתו מהרה המובא בהקדמת ח"ס חיו"ד ע"כ נאמר עטרת תפארת שיבה רק אז הזקנה לצבי ולכבוד אם בדרך צדקה תמצא ע"כ אמר ולקחתם גם את זה מעם פני אם גם הוא ילכד בעוונו וקרתו אסון על רוע מעלליו ואף שהי' תמיד עם פני אתי עמי במחיצתי זהו מופת חותך שאין אני מלמד להועיל וא"כ ירידה תהא לסיבתי ותחת שתהי' עטרת תפארת תהי' לרעה ולא לטובה וזהו והורדתם את שיבתי. וזהו כוונת המסורה ונפשו קשורה בנפשו - אוולת קשורה בלב נער ושבנו מוסר ירחיק ממנו כי נפש הבן והאב א' הוא והי' לו לאב הקשור בנפש בנו להרחיק ממנו האוולת ע"י שבנו מוסר:

עוד י"ל עפמ"ש להלן בפרשתינו ויאמר אנכי האל אלקי אביך אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם כי מי שאין לו אמונה שלימה רק מצד הקבלה שקיבל מאבותיו הוא ירא ללכת למקום אשר לא אמון בו כי ירא פן יעבירו ויחטיאו אותו אבל מי שגם אזי שכלו ותבונתו הגיע לדעת אמיתת תוה"ק הוא לא יירא ולא יחת לבוא בין עדת מרעים כי אמינתו תקוע כיתד במקום נאמן אשר כל הרוחות לא יזיזו אותו ממקומו ויש לרמז בזה משאז"ל מקוה מטהר רק באשבורן אבל מעיין מטהר בזוחלין, כ' מקוה רומז למי שאין בו מי הטהרה רק מה שכונס ואצר ממקום אחר אבל אין לו מעיין החכמה הנובע מקרב לבו ושכלו אשר ראה חכמה ודעת זהו אינו מטהר ועומד בטהרתו ואמונתו רק כ"ז שהוא באשבורן ונחו ושקטו גלי ההסתה והדחה אבל מעיין שהוא לו מקור מים חיים יזל מתבונתו וחקירתו מעיין אשר לא יכזבו מימיו הוא ישאר בקדושה וטהרה אף בזוחלין אם יניעו וינודו משברי וגלי ההסתה בכ"ז עדיו לא יגיע והנה יעקב שהי' ראש המקבלים ולא חוקר כא"א הי' ירא מרדת מצרימה פן ילכד בשחיתותם ע"כ אמר לו השם כי מי שמבשרו יחזה אלוה נקרא אלקיו אבל מי שאין לו אלא הקבלה מאבותיו נקרא אלקי אביו כי רק מאביו ממנו יתד ופנה לאמונתו ע"כ אף שאנכי רק אלקי אביך ולא אלקיך כנ"ל בכ"ז אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם ודז"ל מלמד שהיו ישראל מצויינים שם ולא התערבו בגוים ולא למדו ממעשיהם ע"כ אין לך לירא מהם ומהמונם אחרי שאתה וזרעך תהיו שם פרושי' ונבדלים מהם ע"כ כמו שאנכי ארד עמך מצרימה ואמנתך שלמה בי כן אעלך גם שיאמינו בי גם בעת עלייתם ולא יפוג ריחם וטעמם לא ימיר כי יהיו שם מצויינים לעם בפ"ע:

- וכ"כ המאמין רק מצד הקבלה אם יקרוהו צרות ורעות בנקל ירופפו עמודי אמונתו אבל החוקר ומבין דכל מה דעביד רחמנא לטב עביד כל בלי הצרות לא ישנופיהו ויטהר אף בזוחלין. והנה אקרא ותחי רוח יעקב פירש"י שנסתלקו הימנו שכינה מחמת צערו וכ"ז בשביל שלא השיג את הבורא ית"ש ע"י ראיית שכלו רק ע"י שמיעה וקבלה וז"ש ויצא "האחד" הוא הקב"ה האחד יחיד ומיוחד הלך ונסתלק מאתי שנסתלקה ממני השכינה באמרי אך טרוף טורף יוסף שצערי ויגוני דחו רגלי השכינה מלהיות עוד עמדי והסבה לזה כי לא "ראיתיו" עד הנה שלא זכיתי עוד לראותו את כבודו ית"ש בכוח אבינתי רק מפי השמועה והקבלה וגדולה ראיי' משמיעה שאלו ראיתיו לא הי' מסתלק ממני ע"י צערי שאמרתי טרוף טורף:

וישמעו מצרים וישמע בית פרעה עפמ"ש רמב"ן בקרא דולא יכול יוסף וז"ל שהיו שם מבית פרעה אנשים רבים יחלו פניו למחול א"ד ובתחלה הקשה יוסף את ערפו ומאן לשמוע בקול תחנוניהם וכאשר נכמרו רחמיו נתרצה ונתפייס ושמע לקול אנשי בית פרעה אשר חלו את פניו וזהו וישמעו מצרים ומה שמעו שהוא שמע לבית פרעה אשר בקשו ממנו שימחול:

וישלחני אלקים לפניכם וכו' כי שנאת מצרים על ישראל גדלה כ"כ עד שברצונם הי' לכלותם ח"ו לגמרי ולא ישאר שריד ופליט לבית יעקב רק מה שעכב את מצרים לעשות כמזמתם הרעה הי' דאף שנאמר ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף ולא הי' מכיר את הטובה הגדולה אשר עשה למצרים להחיותם ברעב לפדותם ממות בכ"ז לא היו מצרים עם כל רעתם כפויי טובה כ"כ להכרית זרע יוסף מכל וכל ואף שענו אותם בכ"ז עוד ניצוץ א' מטבע האנושי הי' בהם והוא מנעם לעשות ח"ו כלה בישראל ע"כ ע"י יוסף שהטיב כ"כ למצרים נשאר ישראל חי וקים ויכלו לזכות לגאולה וזהו נכלל בכח מאז"ל לא נגאלו ישראל אלא בזכות יוסף שאלולי יוסף שהטיב כ"כ במדה מרובה למצרים לא היו יכולי' ישראל לזכות לגאולה כי טרם יגיעו תור הגאולה כבר אבדו ספי ותמו ח"ו וז"ש וישלחני אלקים לפניכם לשום לכם שארית בארץ כי לולי באתי לארץ מצרים להטיב להם לא הי' לכם שארית בארץ כ"א בעת בוא הגאולה ופליטה המיועד מאת הבורא ית"ש לעת קץ כבר לא הי' נשאר מכם עד אחד ולא הי' בעולם מי שיגאל אבל ע"י שאני באתי והטבתי להם עי"כ להחיות לכם אתם חיים וקיימים לעת מציא הפלטה הגדולה אשר תשבור עול גלותכם:

אם לא ירד אחיכם הקטן אתכם לא תוסיפון לראות פני, ובמסור' שבבע"הט לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד כי יוסף ירא שמדת אכזריותם הרעה שהתנהגו עמו פעלה לרעה אף על אחיהם קטן שלא היה אתם במכירתם את יוסף בכ"ז אחרי שהוא תמיד עמם בחברתם גם את נפשו השחיתו התעיבו להיות אכזר כמוהם וע"ז דווה לבו שבן אמו יחידו אהובו גם הוא יהי' על ידיהם לאיש רע המדות אבל אם הוא לא נראה בו אותות האכזריות ולא שלטו בו להרע אותו ולהשחיתו זהו האות שגם הם נחמו על הרעה שעשו והתחרטו על אכזריותם ולא יוסיפו עוד ללכת בדרך האכזרי הלזה ע"כ השתדלו בכל מאמצי כחם שבנימין יעמד חי ותמים המעלות והמדות ע"כ א"ל יוסף אם לא "ירד" אחיכם הקטן ממעלתו ומדרגתו הרמה עלי שהי' תמיד אתכם בצוותא חדא ולא השחתם אותו אז לא תוסיפון לראות פני הם פנים של זעם וקצף שהראתי בכם כ"א אני מוחל לכם על העבר כי אחרי שהוא לא ירד ממדרגתו על ידיכם ידעתי שגם את מתחרטים על העבר ולא תוסיפון לשוב בדרך הנלוז אשר הלכתם בו כ"א נחמתם ושבתם ונרפא לכם משובותיכם:

לא נוכל לרדת אם יש אחינו הקטן וכו' יש לרמז אחרי שירידתם למצרים היתה להם לסכנה גדולה להיות עם עם שטופי זמה וכל תועבות וגילולי מצרים אולי יחטיאו אותם ע"כ אמרו שזכות עצמן אינו כדאי להגן עליהם במקום דשכיחא הזיקא ערות וטומאת מצרים רק בזכות אחיהם הקטן אשר הוא זך ונקי ואין בו לכלוכית של חטא יוכלו להנצל מנפול בחרפת מצרים ע"כ אמרו לא נוכל לרדת כי הליכתם זו למצרים ירידה היא ודז"ל אקרא וד' יתן לכם רחמים לפני האיש זה הקב"ה והצדיק רואה את פני ד' בהדרו כמ"ש כי תבואו לראות פני וז"ש כי לא נוכל לראות את פני האיש זה הקב"ה כי יראים אנחנו שד' יסתר מנגד עינינו ועוונותינו יהיו מבדילים בינינו ובינו אם אחינו הקטן איננו אתנו כי רק בזכותי ובצדקתו יוכל להשאר חי וקיים ולראות פני השי"ת:

ועתה לא אתם שלחתם אותי וכו' וישמני וכו' ומושל בכל ארץ מצרים מהרו ועלו וכו' שמני אלקים לאדון לכל מצרים מה שמתחלה אמר ארץ מצרים וסיים במצרים י"ל עפמ"ש בלוח ארז מקץ לפ' מ"ש אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך שמדרך הרגיל צריך האדם להיות מתחלה חכם ויודע בבירור את כל תהלוכות החכמה ההיא אשר יעסוק בה ואח"כ כשמילא כריסו בכל מה שנאמר כבר יוכל להיות נבון מבין דבר מתוך דבר ולחדש בה חידושי' מדעתו הרחבה אבל ביוסף מתחלה לא הי' לו שום יריעה בחכמת הנהגת המדינה שטאאטסוויססענ- שאפט, כי מבית הסירי' יצא למלוך וכבר חידש חדשות ונצורות לא שערום אחרים ואח"כ נעשה חכם זהו רק מתת אלקים אשר חנן את עבדו להיות מתחלה נבון ואח"כ חכם ואין כמוהו ה"נ י"ל כי עפ"י דרך הטבע עם מצרים הי' לו לכבד ולרומם את יוסף כי ברעב פדם ממות ע"י עצתו הנאמנה אבל פרעה וביתו שהי' להם להחיות את נפשם אף בימי הרעב כיד המלך אשר אוצרות כסף וזהב לו לא הי' להם להיות אסירי תודה כ"כ ליוסף כי אף בלי עצתו לא הי' נוגע בהם הרעב לרעה כ"כ וידוע שמלך נקרא המולך ברצון העם ומושל אשר בע"כ ושלא ברצון העם ימשול ביד חזקה וע"ז א"ל תדעו ותבינו כי רק יד ד' עשתה זאת וכל השתלשלות ביאתו למצרים רק על ידו היתה ולא אתם שלחתם אותי הנה כי אם האלקים כי אם היתה על פי דרך הטבע הרגיל הייתי צריך אהוב ונחמד למטה אצל העם ואצל פרעה שלא הטבתי להם במדה גדולה כ"כ לא הייתי רק מושל עליהם על אפם ועל חמתם עבד כי ימלוך וכאן הי' להיפך וישימני לאב לפרעה שכמו אב ורצוי ולאדון ג"כ לכל ביתו אבל לכל ארץ מצרים אני רק מושל בע"כ בגוים ומזה מוכח כי האלקים שלחי ולא אתם ע"כ משונה ביאה זו מדרך הרגיל בעולם, אבל נתיירא יוסף שאם יגידו לאביהם שהוא רק מושל בהם אולי יסרב לרדת מצרים מיראתו שברוב הימים ימרדו ביוסף ויגרשהו מן הארץ ע"כ אמר שיאמרו ליעקב שמני אלקים לאדון אשר יקבלו אדנותם עליהם מרצונם הטוב ולא למושל:

עוד י"ל כי יוסף נתיירא שיעקב לא ירצה ללכת מצרימה אל עם שטופי זימה כמש"פ לעיל אל תירא מרדה מצרימה אולי לא יוכל להיות שם מהלך בין העומדים ע"כ אף שבאמת לא משל יוסף אלא על הגופית ולא על רוחם ולא הי' מושל אלא על "ארץ" מצרים בעניני המדינה אבל לא על המצריים בעים רוחם ע"כ לא אמר רק שהוא מושל בכל ארץ מצרים אבל לאביו צוה לאמר שהיא מושל למצרים על רוחם ונפשם לכל אשר יחפוץ יטנו ע"כ רדה אלי ותוכל גם שם להיות מהלך ואל שתעמוד' לא תוכרח להיות רק עומד: כי עוד חמש שנים רעב פן תורש ובמסור' שבבע"הט אל תאהב שינה פן תורש. י"ל כי אף שמעת שבא יעקב למצרים פסק הרעב כמאז"ל א"כ האיך אמר וכלכלתי אותך מ"מ כיון שאין סומכין על הנס ובפרט שמי שנעשה לו נס מנכין לו מזכיותיו כמ"ש קטונתי מכל החסדים ע"כ אמר עוד חמש שנים רעב שמא תסמוך על הנס אמר פן תורש מרכושך במעשים טובים אשר אספת לך ע"י שיעשה השם לך נס וזהו המליצה אל תאהב שינה שהקב"ה ישנה את הטבע עבורך פן תורש וחכיותך ע"ד קטונתי הנ"ל:

והנה עיניכם רואות וכו' כי פי המדבר אליכם עפמ"ש באפיקי יהודא ח"ר להסביר מ"ש וכל העם רואים את הקולות שרק ע"כ לא יראה הקול והדבור בשביל שהאויר שוכן על העין ומונע מלראות תנועה הנעשית באויר ע"י הקול אבל בעת אשר האש של מ"ת גירש את האויר עי"כ יכלו לראות את תנועת האויר שהתנועעה ע"י הקול עיי"ש באריכות ושמעתי עד"ז לפ' הנוסח שהיו רואי' את השם הנכבד יוצא מפי כה"ג שע"י האש ההתלהבות של כה"ג בקדושה ובטהרה נתרחק האויר והיו רואי' את קולו ואחרי שאחי יוסף נסתפקו אם מלבו יצאו הדברי ניחומים אליהם או רק מן השפה ולחוץ ולבו בל עמו ע"כ א"ל כממליץ שכ"כ בוערת בו אש אהבת אחים עד שהאש ירחיק את האויר ולא לבד שאתם שומעים כ"א גם רואים את הקול: והנה רש"י פי' המדבר אליכם בלשון הקדש וטען הרמב"ן שאין זו ראיי' שהוא אחיהם וכ' עפמ"ש המפ' כמובא למעלה שמ"ש וינחם ד' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו שמי שכועס ומוצא דברים קשים מפיו עי"ז ישכח חמתו ולא יבוא לכלל מעשה וז"ש אני שלום וכי אדבר קשות תכליתי הוא השלום המעשי' ונ' שמזה הטעם דבר יוסף עם אחיו קשות כמ"ש ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות שרצינו הי' ג"כ לשכך ע"י דבורו הקשה את כעסו ולא יבוא לידי נקמה וע"כ התנכר ופי' הרמב"ן שהתחפש א"ע כאלו הי' נכרי לרמוז להם שאף רק דיבור קשה לא ידבר אליהם רק כשיתראה כנכרי אבל אחרי יתוודע אליהם אף דיבור הקל לא יכבוד עליהם אכפו ע"כ דיבורו הקשה לא מלבו יצא כ"א רק שפתיו אתו ולבו בל עמו כי פיהו לפידות אבל תוכו רצוף אהבת אחים וזהו ועיניכם רואות עין בעין בעת שדברתי עמכם קשות התלבשתי בדמות נכרי מזה תדעו והבינו שרק "פי המדבר" קשות אליכם ולא מלבי וזהו שהמליצו שדבר בלשון הקדש שלשון מדברת כזה אשר כל רוח כעסו יוצא בדיבור לבד ותוכו רצוף אהבה בוודאי קדוש יאמר לו ורק קדוש ד' יכובד בלשון כזה:

ועיניכם אל תחוס על כליכם וכו' כי תכלית גלות מצרים הי' לזקק ולצרף את ישראל כמ"ש הוציא אתכם מכור הברזל אבל האמצעי שעל ידו הגיע ישראל לתכלית המעולה הזה לא הי' משובח שהוצרכו לישב בין עם שטופי זמה אשר בשר חמורים בשרם אבל לפמ"ש בזוה"ק שלקטו ישראל ממצרים כל ניצוצי קדושה כמ"ש וילקט יוסף גם האמצעי הי' משובח וטוב ויפה כי זכו עי"ז לניצוצי קדושה יתירה שהוציאו טהור מטמא ויקר מזולל והנה הכלי היא האמצעי להגיע ע"י לידי תכלית המבוקש כמש"פ בלוח ארז אין כלי מחזיק ברכה אלא השלום שהשלום כפלים לתושיה לו שהיא ברכה אמיתית כמ"ש המברך את עמו ישראל בשלום וגם הוא כלי להגיע על ידו לכל הטובות ע"כ אמר ועיניכם אל תחוס על כליכם שלא תאמרו שהכלי והאמצעי אשר על ידו תגיעו לזיקוק ובירור הוא מכוער לא כן הוא כי גם האמצעי משובח כי כל טוב ארץ מצרים והם הניצוצי קדושה שנפזרו שם אתם תלקטו ולכם הוא. - וז"ש להלן אל תרגזו בדרך, שאל תרגזו ותכעסו על הדרך והאמצעי אשר לא טוב נראה בעיניכם כי באמת טוב הוא כנ"ל:

וישלח את אחיו וילכו ויאמר להם אל תרגזו בדרך כי אף שאם לא היה שולח אותם לשוב אל אביהם גם מעצמם היו חוזרים לביתם אחרי שכבר כלו מעשיהם במצרים ומה להם להתמהמה עוד שם ללא צורך אבל שכל הדרכים בחזקת סכנה ובפרט בשני רעבון כמ"ש רמב"ן שאמר להם שאל יפחדו וירהו מסכנת הדרך אבל אחרי ששלוחי מצוה אינם ניזוקי' שלח יוסף אותם שיקיימו מצות כיבוד ועי"ז יהיו שלוחי מצוה ואין מן הצורך להם לירא מסכנת הדרך: ויגידו וכו' עוד יוסף חי ויפג לבו כי לא האמין להם וידברו אליו את כל דברי יוסף וכו' ותחי רוח יעקב אביהם כי יעקב חשד את בניו בעת אמרו לו טרוף טורף שהם היו בעוכריו וכיון שסיפרו לו מגדולתו של יוסף בפנים שוחקות איגלי מילתא למפרע שלא היו שונאיו מעולם שהרי שמחים בהרמת קרנו א"כ טעה בחשדו אותם שמשנאתם אותו הורידהו לבאר שחת ועי"ז נצטער אותו צדיק על שלדעתו חשד בכשרים ולא האמין להם מתחלה שטרוף טורף ע"י חיה רעה ולא בגרמתם ע"כ ויפג לבו ונצטער על אשר לא "האמין להם" בתחלה כשאמרו שידם לא היתה במעל הזה והי' חושד בכשרים אבל וידברו אליו את כל דברי יוסף שדיבר אתם דברים קשין כגידין והבין שלא על מגן דבר אתם קשות אלא שרצה שיתכפרו עי"ז על מכירתם אותו ע"כ מזה נודע נאמנה שבאמת שנאו אותו מקדם ולא על חנם חשד אותם ע"כ ותחי רוח יעקב על שנודע שלא עשה מתחלה אשר לא כדת:

אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם וכו'- כי יעקב נתיירא אחרי שמצרים הם עם שטופי זמות ורוע מעללים לא יוכלו ישראל לעמוד שם חי לפני ד' בקדושה ובטהרה אם לא שד' ישמרם בשמירה יתירה א"כ לא להם יהי' הצדקה כ"א רק לד' לבדו העומד לימינם הוא ינטלם וינשאם אבל הם מעצמם לא יוכלו לעשות למעלה בקדש א"כ לא יהי' להם שום שכר וזכות ע"כ אמר אל תירא מרדה מצרים וסבת יראתך הוא כי לגוי גדול ודז"ל שהיו ישראל מצויינים שם בציון מעשים טובים זה לא יהי' מככם כ"א רק אני בימיני וזרוע עזי אשימך שם לאנשי ציון והמעלה מורא זה לא יעלה על ראשך כי הן אמת אנכי אעלך אבל גם עלה גם מעצמם יתעלו ויתקדשו לעילא וכ"ת האיך אפשר שעבדי' אשר עול העבדות וכבוד אכפו עליהם יוכלו לעשות מעצמם לעלייתם ולא ירדו מטה מטה בחברת אדוניהם הנשחתים לזה סיים ויוסף ישית ידו על עיניך כלומר עיניך הרואות לבחור לזרעך הטוב האמתי והם ילכו אחרי עיניך וגם יד וכח יוסף השליט עליהם שניהם יחדיו תמים כחו וידו של יוסף בצירוף עיניך הרואות יעשו אות לטובה שגם מעצמם יעלו מעלה מעלה:

עוד י"ל כי נאמר ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה כי לא נכון להעלים מזכרונו מימים הרעים שעברו כי אלקים חשבם לטובה וכל ימי האדם משולבים יחדיו א' מהם לא נעדר אף שבתחלתו הי' נראה כי ברע הוא מ"מ סופו יוכיח שהוא הי' אבן פנה ויסוד מוסד לטובות הבאות והנה שם יעקב מורה על מדרגתו השפילה וישראל על מעלתו הגביהה, ע"כ אמר הקב"ה ליעקב אף שכעת כבר נקרא שמו בישראל ע"ש גדולתו בכ"ז רצה לידע אם עוד בשפלותו זכר אולי ימי הרעה שעברו אף שהיה מדרגה לטובתו ולעלייתו בכ"ז כבר נשכחו ממנו ויצאו מלבו וא"כ הדבר שאין רצונו ברעה אשר ממנה יצמח ישע ע"כ לא ירצה לרדת מצרימה כי תחלתו קשה אף שסופו רך כלומר אף שירידת מצרים היתה הסבה והקדמה לעליית ישראל בכ"ז יהי' על אפו ועל חמתו ירידה זו אף שהיא לצורך עלייה ע"כ אמר לו יעקב אם עוד יזכור לטובה הימים אשר בשם יעקב יכונה והוא בענותו ענה הנני כי עוד שם יעקב לא נמחה מעל לוח לבי בידעי שגם ימי עניי ומרודי היו הסבה לעלייתו ע"כ א"ל השי"ת כיון שכן אל תירא מרדה מצרימה כנ"ל כי אם גם אנכי ארד עמך מצרימה אבל אעלך גם עלה וירידה זו לצורך עלייה היא: ויבא יוסה את הכסף ביתה פרעה, ובמסור' שבבע"הט ערוב כבד ביתה פרעה- עפמ"ד בש"ס דברכות ט' אקרא וינצלו את מצרים ר"א אמר שעשאום כמצודה שאין בה דגן פירש"י כשאין בה דגן אין העוף פונה אליה ור"ל אמר כמצולה שאין בה דגים פירש"י בתוך התהום אין הדגים מצויי' אלא על שפת הים היכי דאיכא מזון עיין צל"ח וביכורי אביב פ' בא וי"ל אחרי שארץ מצרים בזמן ההוא הי' צבי לכל הארצות ועמדה על גפי מרומים כי משם הופיע נהרה דעה ובינה והשכל לכל העולם כידוע ליודעי העתים ועי"כ נהרו שמה ועבדו את גילוליהם ואחרי שעשה ד' שפטים בהם ובגילוליהם נשפך בוז וקלון על פניהם שהוכרחו על אפם ועל חמתם לשלח את ישראל מארצם וגם להעניקם ממיטב כספם עי"כ לא לבד שנתרוקנו מצרים מרכושם כ"א גם ירדו לעיני העמים בצל המעלה והכבוד עשר מעלות אחורנית עד שמכאן ולהלן לא הי' מצרים עוד למופת לכל העמים שיעשו כמעשיהם ולא נסתרו עוד לבוא מצרימה ללמוד ממעשיהם אחרי רואם שאין בהם מועיל וינזרו לבושת והיו ללעג וקלס לכל הגוים וזהו שעשאום כמצודה שאין בה דגן תחת שמתחלה הי' מצרים תל תלפיות שכל העמים פנו אליה כי הי' בה מזון גשמי ורוחני לכל העמים לע"ע נעשית כמצודה שאין בה דגים ופירש"י שאין העוף פונה אליה כן למצרים אחרי שלא הי' בה עוד דגן ארץ ושמים פנו אליה עורף ולא פנים - ור"ל בא ליישב הקושי' שהקשו לגביה' בן פסיסא שיחזרו הכסף והזהב ששאלו מן המצרים וא' מן התירוצים ע"ז מ"ש בדרשת הש"ך על האגדה כיון שכל עשרם של מצרים לא בא להם אלא ע"י יוסף כמ"ש וילקט כל הכסף כמ"ש רז"ל בפסחים א"כ ישראל לא זכו אלא בשלהם והנה מצותו נעשה כאומר עשהו כמי שהכוונה שחשבו שהדבר כן כ"כ עשאוהו כמצולה שאין בה דגים כפירש"י שרק על שפת הים שיש שם מזונות מצויי' הדגים הכוונה כמו דבתהום אין שם דגים. מפני שאין שם מזונות ה"נ במצרים לא הי' מתחלה כסף וזהב רק כמו שבשפת הים ע"י שיש שם מזונות כיוצאי הדגים כ"כ רק ע"י הבר והמזון שליקט יוסף בחכמתו הי' מצוי שם כסף וזהב ע"כ הותר להם לקח משלהם והנה הקשו עוד האיך ענש הקב"ה את המצרים במיתה וממון הלא קים לי' בדרבה מיני' וכיון שנתחייבו בנפשם הלא פטורי' מן התשלומי' עיי' פר"ד דרוש ה' ובהקדמה שבתשו' בית אפרים חחו"מ אבל להנ"ל ניחא שהממון שלקחו לא בתורת תשלומי' רק את שלהם לקחו מידם ואין כאן ב' עונשי' כמובן ובמלבים פי' בזה מ"ש כספכם בא אלי שלא בא אלי הכסף רק לצרככם עיי"ש פ' מקץ וז"ש ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה ועי"ז הי' שייך לישראל ועי"כ ערוב כבר ביתה פרעה ולא היו שני עונשים מיתה וממון:

לא נכחד מאדוני כי אם תם הכסף וכו' לא נשאר לפני אדוני בלתי אם גויתינו ואדמתינו - ממה שנאמר כי אם תם יש להמליץ כי בנ"א יושבי חשך אשר אין להם דעת ותבונה ורק היקום אשר ברגליהם ממונם מעמידם על רגליהם אם ינטל מהם כספם ויחסר להם המזג הזה אשר הוא כל עיקר יסודם ומכונם אז אין בהם כל ערך ושיווי כ"א רגבי עפר ואדמה הם והמצריים הכירו בעצמם שהם ממדרגה שפילה כזו ע"כ אמרו לא נוכל לכחד את הגלוי כי אם בעת אשר תם הכסף מאתנו אז נחנו מה רק עפר ואפר ולא נשאר בלתי אם גויתינו ואדמתינו חומה בלי ערך ושיווי:

הא לכם זרע י"ל דרך צחות עפמ"ש התוי"ט שבאבות שע"כ נקרא בן הא הא שהגרים נקראי' כן על שם אברהם הגר הראשון שניתוסף לו אות ה' בשמו ואחרי שמזרעם של מצרים נתגיירו הרבה והמה הערב רב שעלה אתם ע"כ רמז להם הא לכם זרע שזרעכם אשר יבא מחלציכם יזכה להא דגירות:

ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה וכו' ותהי הארץ לפרעה - הך כפל לשון עפמ"ש נש"י בשבת ל"ג סוף ע"ב בד"ה תיקן שמ"ש ויקן את חלקת השדה הוא לשון תיקון עיי"ש ברש"א ח"א ה"נ י"ל שעשה תקנה קבועה לדורות עולם ולא רק לפי שעה שתשאר האדמה לפרעה ועי"כ ותהי הארץ לפרעה פירש"י קנויי' לי כלומר ע"י התקנה הנ"ל נשארה לו לצמיתות עלמין:

תוכן העניינים

לוח ארז החדש על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה