לוח ארז החדש על התורה· רבי יצחק קונשטאט
החדש על פרשת האזינו
האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי י"ל בהקדם מ"ש בדרוש לר"ה עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר. כבר הרגישו רז"ל שהכתוב מרמז כאן שפעם שולט מדת הרחמים בעת תקיעת שופר ופעם מדה"ד, ונ"ל עפ"י מימרא דר' יצחק למה תוקעין בר"ה ופריך הש"ס רחמנא אמר תקעו אלא שלמה תוקעין כשהן עומדין ותוקעין כשהן יושבין כדי לערבב השטן". ובתוס' שם העתיקו דברי ירושלמי "כד שמע שטן חד זימנא תקיעת שופר בהיל ולא בהיל כד שמע פעם ב' בהיל אמר השתא ודאי אתי משיחא שנאמר בלע המות לנצח". הכוונה כי הרמב"ם כתב אעפ"י שתקיעת שופר מצות עשה מ"מ כוונתי לעורר את העם לתשובה. ולפ"ז אחרי שאנו תוקעין שנה אחר שנה, ובכ"ז אין מי ששב בכל לבי מהראוי לכאורה שלא יתקעו ע"ד כי אם מעוררים אנו את העם לתשובה ובכ"ז אין שומע לקול שופר המחריד א"כ חטאתם כבדה יותר, כמ"ש הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. וזה שהקשה לשאול ר' יצחק למה תוקעין בר"ה אחרי ראינו כי תכלית התקיעה שישובו העם לא השיג מטרתו א"כ טוב יותר שלא יתקעו כלל, וע"ז קאמר הש"ס רחמנא אמר תקעו, כלומר מדת הרחמים של הקב"ה הרוצה בתשובת ותקנת בניו היא מצוה לתקוע ואף אם עד עתה לא הועילה התקיעה בכ"ז מדת רחמנותו מחייבת לעורר אותנו בכל שנה מחדש אולי בכ"ז ישוב אחד מעיר ושנים במשפחה, והיינו דקאמר "רחמנא" אמר תקעו, אלא למה תוקעין כשהן יושבין וחוזרין ותוקעין כשהן עומדין, כי שהמע"ה אמר "עד מתי פתאים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו להם" כי ב' מיני חוטאים יש, מהם שמאמינים בשכר ועונש יודעים שהם מריעים לעצמם בעשותם את אשר לא יעשה ע"פ דת תוה"ק בכ"ז החמדה והתאוה גוברות על שכלם, ואמנם כן היצר סוכן לערבב דעתם ושכלם בעת עשיתם המזמתה, עליהם נאמר אין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות, כי אין לך שטות גדול מזה להחליף עולם עומד בעולם עובר ולהשחית את נחלתו בעוה"ב בעבור הנאה זמניית, ועליהם חכמתו בחוץ תרונה "עד מתי פתאים תאהבו פתי' עד מתי אתם מתפתים מיצה"ר, ועל זה נאמר כסיל בחושך הולך. ואותם באה התקיעה להעיר בר"ה כמאמר הרמב"ם עורו ישנים מתרדמתכם. וזוהי התקיעה הראשונה לעורר אותם האנשים אשר רק דרכם כסל למו ובאחת יבערו ויכסלו, להם קורא השופר בקול גדול ולא יוסיפו עוד לחטוא כמאמרם ז"ל "ה' אורי וישעי אורי בראש השנה", אבל יש מין חוטאים אשר לא רק מתאוה חוטאים כ"א כופרים בעיקרי הדת בוז יבוזו למלין אשר מצד עילאה מלל הקב"ה, הם ילעגו וישחקו לדברי תורה ומצוות שתו בשמים פיהם, ועליהם אמר שהמע"ה ולצים לצון חמדו להם.
והנה כל עיקר טעותם הוא בשביל שסוברים שאדם לא יחי' רק בעוה"ז ובמות האדם הוא סוף כל האדם לדעתם הנכזבה אין דין ועונש כאשר לקברות יובל ע"כ הם חיים חיי הבלם ושותים כיס התענוגים באין מעצור לכוחם אבל לעתיד לבא נאמר ומלאה הארץ דעה את ה' אז ידעו כולם כי חיי האדם על האדמה הוא רק חיי הבל ודומה לפרוזדור בפני העוה"ב וע"ז נאמר בלע המות לנצח לא כמו שהאפיקורסים סוברים עכשיו שמיתת האדם הוא "מות לנצח" בלי שום תקוה לחיות, כי אז יבולע ויוסר לגמרי הדעה הכשחתה הזו, ולסיבה הזאת אנו תוקעים ב' פעמים, הא' לעורר אותם שחוטאים רק ע"י תאוה. והנה אף שהם יחזרו בתשובה בכ"ז לא יירא השטן עדיין אשר ממשלתו תכלה מן הארץ כי עוד לו יד ושם בחוטאים האחרים ממין הב' אשר מחמת זדון לבם לא מחמת תאוה הם עוברים על כל מצות ה'. אבל בתקוע שיפר בקול פעם שנית והוא לעורר בתשובה גם אותם החוטאים הבלתי מאמינים בה' ובמשה עבדו ואם גם הם יחזרו בתשובה אז כל הרשעה כילה כעשן תכלה, ע"כ השטן ירא וחרד מדאגה מדבר פן יבולע המות לנצח כנ"ל. והנה עם אותם החוטאים רק מחמת תאוה הקב"ה מתנהג ברחמים בדין. וי"ל ע"ז מ"ש מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך כי נאמר ואד עלה מן הארץ שהעבים ועננים נולדים מן הארץ ע"כ אמר אותם חוטאים שדומים לעב וענן שרק בארץ יסודתם ותאוות גשמיות ילדו וחוללו את החוטאים חטאים כאלה ימחה הקב"ה כי יזכור אשר בשר המה. אבל עם אותן המכחישים ומבזים את התוה"ק לא ירחם רק יקוב הדין את ההר. ועפ"ז י"ל הפ' "צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך", כי צדק הוא לפנים משורת הדין כענין צדקה וחסד, ומשפט הוא שורת הדין, ופעמים שהקב"ה נוהג בדין ופעמים בחסד ומפרש יותר למי נוהג בדין ולמי ברחמים "אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון", כי החוטא מחמת תאוה יודע הוא שנופל בחטאו, לא כן מי שיש לו שרץ במוחו הרהורי עבירה הקשין מעבירה זה אינו יודע שחוטא כי לדעת הכוזבת אין שום חטא לאדם בעברו על מצוות תוה"ק. והנה תרועה יש לפרש מלשון תרועם בשבט ברזל שהוא לשון שבירה, ע"כ אחר שהקדים צדק ומשפט כנ"ל אמר אשרי העם יודעי "תרועה" היודעים בעצמם שנשברו ונתרועעו ע"י חטאם וצריכים לתקן א"ע להם יש תקוה כי ה' הוא מדת הרחמים עוד באור פניך יהלכון, לזה אמר ג"כ עלה אלקים הוא מדה"ד בתרועה לאינם שבים, אבל ה' בקול שופר, לשבים ומתוודים בכל לבם שלא ישיבו עוד לכסלה להם יהי' רחים ורב חסד. וע"פ כל האמור הנה בפעם הראשונה כבר תועיל התוכחה למי שחטא רק מחמת תאוה אבל נשמתו שהיא חלק משמים ממעל עודה ברה וזכה, לזה אמר האזינו השמים ואדברה שהם אשר עוד בשמים חלקם יאזינו ויטו אזן קשבת גם בפעם הראשון כאשר ידבר אליהם דברי חכמה ומוסר. אמנם אותם בני אדם יושבי חשך וצלמות אשר כבר טמאו גם את מקדשם היא הנשמה הטהורה ואין בהם עוד זוהר השמים וצלם אלקים הוסר מעליהם עד שבחייהם קרויים מתים כי הסירו עדיים מעליהם ורק על הארץ יסודם שבתם ומנגינתם כל היום המה ישמעו עכ"פ בפעם השנית, בתקוע שופר בקול. והוסיף לבאר יערוף כמטר לקחי כי חז"ל דרשו פ"ק דתענית יערוף מלשון עריפה והריגה. וכבר כ' מחיתי כעב פשעיך היינו העוונות שרק בחומר הארציי יסודם שדומים לענן מטר שנאמר בו ואד יעלה מן הארץ כמו כן החטאים האלו רק הארץ הולידתם, ע"כ אמר שבפעם הראשון יערוף ויהרוג לקחי ומוסרי איתן העוונות שדומים למטר שנולדו ג"כ מן האידים הארציים, ואח"כ בפעם השנית תזל כטל אמרתי להתם גם פשעים אשר אין מקורם בתאוות החומר. והנה רוב האנסים חוטאים רק מחמת תאוה וחמדה אבל לבם ושכלם נכון בה' ורק המעט מן המעט שנפלו לבור שחת הכפירה ר"ל, כי רוב ישראל מאמינים, ע"כ אמר על הראשונים החוטאים מחמת תאוה שרובם נכשלים בהם כשעירים עלי דשא, שהוא כולל כל מיני ירקות ועשבים. כמו כן האזינו השמים ויערוף כמטר הוא לרר בני אדם, אבל ותשמע הארץ שאין בהם עוד שום מורא שמים ורק זוחלי עפר המה זהו רק כרביבים עלי עשב יחידי כי שורש פורה ראש הכפירה והמינות בה' רק המעט מן המעט ימצא זעיר שם ורוב ישראל כשרים ומאמינים הם:
האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי יערוף כמטר לקחי י"ל עפמ"ש לעיל פ' תבא בפ' והיה אם שמוע תשמע לפרש אז"ל אם תשמע בישן תשמע בחדש שע"כ נאמר בישראל יגעתי ומצאתי בתורה תאמין ויוכלו לעמוד בסוד ה' ולהבין דבר על בוריו לאמתה של תורה בשביל שמלמדין אותו כל התורה בעודו בבנין כמו שדרשו ז"ל על בהלו נרו עלי ראשי ע"כ אינם חוזרים על הראשונים לזכור את הנשכחות אבל אוה"ע שלא למדו מעולם יגעו לריק להשיג אמתת התוה"ק עיי"ש באריכות. והנה הגשם נתהוה מן הארץ כמ"ש ואד יעלה מן הארץ ועולה למעלה ונעשה ענן ושוב חוזר למקומו הראשון להוליד הארץ ולהצמיחה כמו כן התורה נמשלה גם בזה למטר כמו המטר אל מקומו הראשון הוא הארץ אשר משם נתהוו האדים שמה ישוב כן התורה ג"כ חוזרת על אכסניא שלה אחרי שכבר היתה מקדם מורשה לישראל בטרם יצא לאויר העולם ע"כ אל מקומה הראשון היא שואפת זורחת. וכבר דקדקו המפרשים דהו"ל למימר האזינו השמים ואדברה אחרי שכבר האזנתם והקשבתם לדברי ה' בעוד הייתם השמים והוא בטרם תחוללו בארץ עי"כ נמשך ממילא שתשמע ותבין הארץ אמרי פי ה'. אבל אם לא הייתם שומעים מתחלה את דברי ה' אז לא הי' ביכלתם לשמוע ולהבין אמרי פי ה' בעת אשר אתם שוכנים על הארץ, והטעם לזה כי יערוף כמטר לקחי כנ"ל כמו שהמטר רק ישוב שמה למקום אשר הי' כבר בתחלה כמו כן התורה לא תכנס אלא באזני מי שכבר שמע מתחלה: כי שם ד' אקרא דכו גודל לאלקינו דצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט. י"ל עפמ"ש בעקרים מאמר ד' פי"ח מה מועילה התפלה שמתפלל האדם ליוצרו ית' אם כבר נגזרה עליו גזירה האיך יוכל האדם לבטלה ע"י תחנוניו הלא בזה הוא פוחת ח"ו את כבוד השם שנראה שמשתנה ע"י פעולת האדם מרע לטוב. ותירץ שהקב"ה אינו משנה א"ע ח"ו אלא שהאדם משנה א"ע מרע לטוב ע"כ אף שנגזר עליו מתחלה בהיותו רע גזירה רעה אחרי שהיטיב את דרכו ונשא לבו אל כפו אל אל בשמים והסכים בלבו ע"י התפלה לעזוב דרך רשע חיש לו ישע ע"כ נקרא האדם מתפלל כי הוא עושה פלילות עם עצמו שופט את עצמו להסיר רע מקרב לבו וע"ז נאמר "ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראנו אליו", כלומר אם אנו קוראים את השם שיעננו ביום צרה מתחלה צריך אלקים שופטים קרובים אלינו והוא הרוח באנוש אשר ישפוט מישרים לחזק בדק בית האדם ואח"כ יקרא אל הי. וכמו כן בתשובה הוא ג"כ לכאורה פחיתות כבוד לה' ית"ש אם אנו מדמים בנפשנו שע"י תשובתנו וע"י חלותנו נשנה ימין עליון ח"ו הלא לא איש וינחם אבל אם התשובה היא באמת ובלב שלם אז אנו משנים את עצמנו ולא עלינו נגזרה הגזירה למ"ש הרמב"ם ז"ל שיאמר הבעל תשובה ע"י שינוי השם ושינוי מעשה אני איש אחר ולא עלי נגזרה הגזירה. וז"ש "גדולה תשובה שמגמת עד כסא הכבוד" כי אם שב רק בדבר שפתים ולא מקרב לב עמוק וחושב שרק ע"י וידוי דברים ירצה את ה' וישנה דעתו ח"ו אז הוא פוגם בכסא כבודו ית"ש, ע"כ צריך שתהי' התשובה גדולה ונכבדה בלב שלם כי אם לא יעשה תשובה רק מן השפה ולחוץ ולבו בל עמו אז הוא נוגע בכסא כבודו לחללו ח"ו בדמיונו שאף מבלי שישנה האדם את עצמו הוא ית"ש ישנה את דעתי. וז"ש כי שם ה' אקרא בתפלה אל תדמו בנפשכם שעי"ז אני מקטין ח"ו כבוד הי כקושיית עקרים הנ"ל כ"א הבו גודל לאלקינו, גדולתו וכבודו לא יגרע ח"ו. והטעם כי לא הוא ית' ישנה את דעתו ומחשבתו ח"ו כ"א ע"י התפלה הצור תמים פעלו האדם שהוא פעולתו של הקב"ה ומעשה ידיו להתפאר הוא נעשה תמים ע"י תפלתו, כי כל דרכיו משפט הוא שופט בעת התפללו לאלקיו את כל דרכיו ע"ד אלקים קרובים אליו הנ"ל ורק את עצמו הוא משנה ומחליף את דרכיו לעזוב דרך רשע ולאחוז בצדק דרכו בו יתהלך מישרים:
הלי"י תגמלו זאת עם נבל וגו' - כי דהע"ה אמר כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גברתה כן עינינו אל ה' אלקינו עד שיחננו".
הבן אם הכעיס את אביו וירצה לרצותו לא יסתפק בזה אם יקבל מאביו כבראשונה מנת חלקו לחם לאכול ובגד ללבוש כ"א יוסיף לרצותו עד תשוב אהבתו אליו כמקדם ויוסיף לרצותו כי הנה נאמנה כי זה כל מאויו שיראה לו פנים שוחקות כבראשונה. לא כן העבד אם חטא לאדוניו זה רק יצפה שאדוניו לא ייסרנו בשבט לגו כסיל וגם יוסיף להושיט לו די מחתורו אשר יחסר לו, אבל אם פניו שוחקות או עוצבות לזה לא יפנה, ואנו בעוה"ר כעבדים שאין אנו מבקשים אהבה רק כעיני עבדים אל יד אדוניהם, רק על היד הם משגיחים אם תייסר אותם או תושיט להם מטובו כן עינינו אל ה' רק שיחננו. וזה שאנו אומרים היום הרת עולם היום יעמיד במשפט וכו' "אם כבנים אם כעבדים אם כבנים" אנחנו אנו מתפללים "רחמנו כרחם אב על בנים" כלומר אהוב אותנו מלשון ארחמך ה' חזקיו ואם כעבדים זה עינינו רק לך תלויות עד שתחננו ותוציא לאור משפטנו ולא תעניש אותנו אתה איום ונורא אשר בידך להעניש, ואם אין אנו לא כבנים כעבדים אז אנו עם נבל הוא הבן אשר אין מכיר בטובת אביו ואם העבד יכעיס את אדוניו אז הוא לא חכם כי יוכל לידע שברצונו ממית ומחיה, ולמה יכעיסנו. ובאמת הקב"ה הוא אבינו ולא אדוננו וזהו הלא הוא אביך וראוי לאהבו כבן את האב ירצה וגם קנך והוא אדונך והשתחוה לו, ע"כ ראוי לנו לאהבו בלב שלם:
הוא עשך ויכוננך בחולין דף נ"ו יצאו בני מעיה לא שנו אלא שלא היפך בהן אבל היפך בהן טריפה שנאמר הוא עשך ויכוננך ופירש"י מלשון כיור וכנו. ובתר הכי מייתי תניא ר"מ אומר מ"ד הוא עשך ויכוננך כרכא דכולא בי' ממנו כהניו ממנו נביאיו שנא' ממנו פנה ממנו יתד.
לכאורה משמע דנ"מ לאפלוגי אתי כיון דמפיק ויכוננך לדרשא אחריתי. ועוד יל"ד מאי רבותא דממנו כהניו הלא כל האומות יש להם מלכים ושרים מהם ובהם. ונ"ל דמייתי דברי ר"מ לראיי' עפמ"ש במד"ר ריש פ' מסעי "נחית כצאן עמך נוטריקון נביאים חסידים ישנים תמימים העמדת מהם". הכוונה ע"פ מאז"ל דור דור ודורשיו שאם הדור ראוי אז הקב"ה מעמיד עליהם מנהיג ראוי ומעולה ומכלל הן אתה שומע לאו כמו שאמר הקב"ה למשה לך רד מגדולתך כלום נתתי לך עליי' אלא בשביל ישראל. והנה אם הכן והבסיס רחב יכול להעמיד עליו דבר גדול אבל אם קטן הוא בהכרח גם הדבר העומד עליו יהי' קטן. וזה כוונת הפסיק הוא עשך ויכוננך שעשה את עם ישראל לבסיס וכן, עם מנהיגיהם בהרחיב הבסיס יגדל המנהיג, ובהיפך להיפך. וזהו ג"כ ממנו נביאיו ר"ל שבהם תלוי גדולת הנביאים והמלכים שאם הם יכשרו יוסיפו כח בפמליא של מעלה העומד עליהם. ולפ"ז שפיר מייתי ש"ס ראיי' מדברי ר"מ להך דינא דאם היפך בהן טריפה דהוא עשך ויכוננך דצריך כל דבר להיות על כנו ועל בסיסו כפרש"י לזה מביא דגם ר"מ דריש הך ויכוננך מלשון כן ובסיס כנ"ל:
זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור- כי האברבנאל פ' בראשית חקר למה בדורות הראשונים האריכו ימים כ"כ. וכ א' מהטעמים מפני שצריך לידיעת הטבע שנים רבות לידע איתה על בוריה והכונתה ע"כ האריכו ימים כ"כ למען ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה. והנה כמו שלאדם בנערותו ימנו לו לימים ובהוסיף לו שנים ימנו לשנים כן העולם בכללו בנערותו לא מנו לו רק לימים וז"ש זכור אימות' עולם שמתחלה לא מנו רק לימים ועי"כ ביני שנות דור ודור תבינו ותשכילו למה האריכו ימים מקודם בשביל שהעולם הי' עדן בנעוריו ולא ידע עדיין תהלוכות הטבע ע"כ חיו ימים ושנים רבות אבל אנחנו בזקנינו שכבר בדורות שלפנינו קבצו כעמיר גורנה כל הידיעות והחכמות ע"כ א"צ לאריכות ימים כמלפנים:
ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר י"ל עפמ"ש במק"א לפרש המשנה אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד, הכוונה שהאדם יש לו ב' רוחות רוח בהמיי ורוח אנושיי ע"כ אינו רשאי לדון יחידי שאולי בעת יחתוך הדין ישלוט עליו רוח הבהמיי ואת הישרה יעקש, ע"כ יהיו לכה"פ שנים ולא שכיח שבשניהם יזדמן בעת שיגמרו הדין שישלוט עליהם רוח הבהמיי ורק הקב"ה שהוא אחד כולי אומת ואין בו כל מאומה נטייה לשקר ח"ו ע"כ הוא לבדו דן יחידי בשביל שהוא אחד יחיד ומיוחד. וז"ש ה' בדד ינחנו רק הוא ית' לבדו ינטל וינשא אותנו הוא שופטנו ומלכנו והטעם שאין עמו אל נכר והוא מלשון ואת אילי הארץ שפירושו כח, אחרי שאין עונו ית"ש כח אחר מעורב רק כח האמת והצדק מישרים לשפינו ע"כ הוא לבדו ינחנו, לא כן בן אדם אשר הרוחות שנים לכל בשר לא יוכל להנחית ולדון יחידי: