אור ברסלב
לוח ארז החדש על התורה החדש על פרשת בלק

לוח ארז החדש על התורה· רבי יצחק קונשטאט

החדש על פרשת בלק

החדש על פרשת חקת

וירא בלק את כל אשר עשה ישראל לאמורי ע"ד שפי' בעה"ט פ' יתרו את אשר עשה א' למשה שהכונה שהקב"ה עשה את משה לאלקים כמ"ש ראה נתתיך א' לפרעה וכן פי' בפרשתינו מ"ש לכה איעצך את אשר יעשה העם הזה לעמך שיעץ לו על הזנות ועי"ז יעשה העם הזה להיות עמך ואין הבדל ביניהם כ"כ י"ל שבלק ראה בעין שכלו כמ"ש ולבי ראה חכמה וידע במה להשחית ולהריע את מדות המוסריות של ישראל ע"י זנות כמו שעשה באמת לאח"כ שהפקיר את בתו לזנות וזהו וירא שראה והבין את אשר עשה ויעשה את ישראל להיות אמורי שהוא כינוי לרוע המדות כמ"ש ביחזקאל ט"ז אביך האמורי את כ"ז ראה הוא מקודם ע"כ קרא את בלעם לחבר לאיש משחית: עוד י"ל כי בלק הי' יודע האמת שמה שנצחו ישראל את האמורי לא מפני תוקפם וגבורתם רק בזכותם נגד האמורי עם בזוי ושפל המדות אשר לעומתם ישראל הם רמי המעלה אבל נגד מואב שנאמר לא תתגר בהם מלחמה על אשר לא היו רעים וחטאים כ"כ כאמורי אין להם לירא אבל העם מואב לא ידעו והבינו שרק לגודל קדושת ישראל נגד רשעת האמורי זכו לעשות חיל לנצחם כ"א סברו שישראל רבים וחזקים ימינם עשתה חיל ע"כ לא לבד שיש להם לגור ולפחוד מפני ישראל החשובים כ"א גם העם פחותי הערך מוראו עליהם כי רב וחזק הוא ועוד שלא ידע העם מואב מקדושת וחשיבת ישראל כ"א גם החשובים שבהם לא היו בעיניהם רק כקוץ מונד וע"כ שלא עפ"י תשועת ד' לצדיקי' עשו חיל כ"א רב המונם וידיעתם בטכסיסי המלחמה היא שעמדה להם ע"כ פחדו ורהו הם אבל לא בלק וזהו וירא בלק הוא בחכמתו ראה והשכיל אשר עשה ישראל לאמורי שרק מפני חשיבותם שע"כ נקראו בשם ישראל אשר בו יתפארו ע"כ עשו חיל נגד האמורי עם בזוי ושפל המדות ע"כ לא פחד ולא זע הוא מהם כי נגד מואב לא יגביהו למעלה ראש עד שהקב"ה יכבוש שונאיהם אבל העם מואב לא כן ידמו כ"א ויגר מואב מפני העם לא רק מפני ישראל החשובים כ"א גם מפני העם הפחותים יראו ויפחדו כי אמרו שלא ד' נלחם עבורם כ"א כי רב הוא בחיל ומלומד מלחמה כי באמת לא היו מחשיבים את ישראל לרמי המעלה אשר ד' נלחם להם כ"א ויקוצו מפני בני ישראל שגם ישראל החשובים לא היו רק כקוצים בעיניהם ובכ"ז גברו והצליחו על האמורי ובע"כ שכחם וגבורתם היא שעמדה להם ע"כ יש להם לירא מפניהם: עוד י"ל עפ"ד המדרש שנעשו כקוצים בעיניהם י"ל עפמ"ש ז"ל אקרא ונפל ממנו רב אפילו א' מהם חשוב רב מפני גודל ערכם ע"כ יראו מהם כי רב הוא בערך ע"כ הם שושני העולם יקרי הערך ומואב הוא לעומתם רק כקוצים ובמה נחשב הוא:

שם הנה עם יצא ממצרים וכו' ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה אולי אוכל נכה בו כי ידע בלק שעל עם ישראל סגלתו לא תשלוט קללת חנם של בלעם אבל על הערב רב שלא הוציא הקב"ה ממצרים כ"א הם מעצמו דבקו ונסתפחו אל ישראל כמ"ש לך רד כי שחת עמך אשר העלית דקאי על ע"ר עליהם בנקל תשלוט ותחול קללתו ואם המה יקוללו בכונת בלעם שעיקר מטרתו היתה להשחית מדתם כמ"ש אח"כ אלקיהם של אלו שונא זמה ואחרי שהערב רב נוח לפתותם כי סורם רע אז ע"י שיהיו מדובקים בישראל עם כבד עון שהשחיתו את דרכם אז לא יכבד עוד הדבר להסית גם את ישראל להיות כמוהם להדיחם מדרך המוסר ע"כ לא רצה בלק מתחלה רק להשחית ולקלל רק את הע"ר ומזה יצמח שורש פורה ראש ולענה ח"ו גם על ישראל הנצמדי' אתם וז"ש הנה עם יצא ממצרים הוא הע"ר שלא ד' הוציאם ממצרים כ"א הם מעצמם יצאו ע"כ ארה לי בתחלה רק את העם הזה אשר בעצמו אינו רם המעלה כ"א הוא רק עצום ממני ששרשם ומקורם טמא ורק ע"י שנספחו אל בית יעקב המה רק עצום "ממני" בערכם אלי שאינו נצמד אל ישראל המה עצום ורב ואם הם ישחתו ע"י קללותיך אז אולי אוכל ככה בו (הול"ל למימר אותו) כלומר על ידו וע"י אמצעות הע"ר אשר בקרבם שכבר נשחתו ונתערבו:

שם הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ עתה לכה קנה לי אותו ובלעם בדברו אל ד' שינה בדבריו ואמר הנה העם היוצא ממצרים ויכס (ולא כסה) כי באמת כבר יצאו לגמרי ממצרים והשליכו מעליהם את כל המדות הרעות שלמדו מהם ואם כן הוא הדבר קשה לקללם אחר שהם ברום המעלה אבל בלעם אמר שלא יצאו עוד לגמרי מתועבות מצרים כ"א עוד נשאר בהם מעט ליכלוכית של גילולי מצרים ואינם כמו שיצאו כבר בעבר כ"א כעת הם יוצאים ומעט מעט מדי יום ביומו יתפרקו מעליהם תועבת מצרים וכ"כ במ"א שהכוונה ויכס את עין הארץ של אדם ישנם עינים גשמיים אשר יתורו אחריהם למלאות תאות בשר כמ"ש עינא ולבא תרי סרסורי דעבירה ועינים רוחניות לפקוח עינים עוורות לחזות בנועם ד' ע"כ אמר עם היוצא לע"ע ממצרים שדומה כאלו רק עתה יוצא ולא כסה עדיין את עיניו הארציים כ"א ויכס רק לעתיד אם יוסיף לעלות למעלה בקדש אז יהי' במדרגה שיכסה את עין הארץ הגשמיי אבל ועתה בעת אשר לא הגיע עדן למעלה הנשגבה הזו מהר וקבה לי אותו:

התיצב על עולתך ואלכה אולי יקרה ד' לקראתי ודבר מה יראני (הו"ל למימר ישמיעני) ובמסורה שבבעה"ט אלקי חסדי יקדמני א' יראני בשוררי כי בלעם הי' לו נפש גבוה' מלא גאות וגאון כאז"ל על תלמידיו והנה אצלינו שלומי אמוני בני ישראל המדה הטובה אשר אין למעלה הימנה עד שנשתבח בה רבן של ישראל היא מדת הענווה אבל בין או"ה ישנם אנשים שאומרים שלא נאה לאדם להיות מן הנעלבים ואדרבה נאה לאיש המעלה להיות גדל דעה וילבש גאות עד שכל הפוגע בכבודו כנוגע בבבת עין ולא ימלט נקי כמו שאנו רואים בזמנינו בין האומות שאם יפגע האחד בכבוד רעהו אף רק כמלוא חוט השערה אז נקום ינקם בנקוות חרב הנקרא דועלל חרב איש ברעהו או יורה המורה בכלי משחית ואם יעשה הנפגע בכבודו א"ע כמחריש לא ישמע אז אבד כבודו והחברא תביט עליו כאיש אי כבוד ושפל ובזוי הוא בעמיו על אשר הי' מהנעלבים ואינם עולבים ולא חס על כבודו לרחצו בדמי אשר פגע בו לרעה ובלעם הי' מסופק בדעתו איזו היא המדה טובה שידבק בה אם העניוות או הגאווה ואחרי שאז"ל לעולם ילמוד אדם מדעת קונו שהרי הקב"ה הניח ההרים הגבוהים ולא השרה שכינתו רק על הר סיני הנמוך והשפל אמר נבל בלבו גם אני אלמוד מדעת קוני כדת מה לעשות ואם הקב"ה ישרה עליו שכינתו אף שידע בעצמו שאינו ראוי לכך מצד מעלותיו ומדותיו בכ"ז הקב"ה לגודל ענותנותו יבוא לקראתו מזה יבין וישכיל שמדת הענוה היא הנרצה לפני ד' ע"כ גם הוא יחזיק בה והנה הקרבן הוא להשלים את המקריב לד' ולהעלותו מעלה ממצבו אשר הוא עומד כעת בטרם הקריב ע"כ אמר לבלק התיצב על עולתיך ידעתי שאתה לא תעלה מעלה ע"י קרבנך ודי שלא תלך אחורנית וגם זה לך למעלה יחשב אבל אני אקרה ואלכה שע"י הקרבן אלך למעלה בקדש על דרך השלימות כי אולי יקרה ד' לקראתי אף שאיני במדות השלימות כפי' ספורנו ואני לא אצא לקראתו כ"א הוא ענותו תרבנו להקרות לקראתי ועי"ז ודבר מה' יראני כי מדת העניוות תכונה בשם מה כמ"ש ז"ל גדול מה שנאמר במ"ר שאמר ונחנו מה וזהו שהקב"ה יראני שמדת המה טוב לאחוז בה כי וילך שפי שפי' דשף מדוכתי' והיינו שהי' פוסח על שתי הסעיפים ולא ידע בנפשו מה טוב לגבר אם הגאוה או הענווה ע"כ סמך א"ע שמד' יצא הדבר לידע האמת לאמתו והנה אויבי איש אנשי ביתו והמה המדות הרעות שבאדם אם יאחזם ולא ירפם ואחרי שבלעם לא ידע אם הגאוה והגאון הם אויביו אם הם מהמדות הרעות או אוהביו אם הם טובות ע"כ המליץ על נפשו מאמר הכתוב אלקי חסדי יקדמני אם א' יעשה חסד עמדי לקדמני ולהראות אלי בטרם אבוא אליו אז אדע נאמנה. כי נפש גבוהה שבי היא מאויבי ושונאי וזהו א' יראני ויורה לי מי ומי הם שוררי ואויבי לי:

שם מן ארם ינחני במסור' שבבעה"ט ינחני במעגלי צדק עפ"ד או"י הידועי' והבאתים כבר כ"פ אקרא כי מראש צורים אראנו ודז"ל זה אברהם ומגבעות אשורנו דז"ל אלו האמהות הן עם לבדד ישכון שעי"ז שא"א הי' עקר ולא נתן לו אביו תרח הע"א כח להוליד ואמותינו כלן עקרות היו משום זה בשביל שאבותיהם עע"א היו וכיון שלא נתנו להם כח ההולדה נתפרדה החבילה ואין לאבותינו ולאמותינו שום יחוס וחיבור אל מולידיהם הע"א ע"כ הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב א"ד ז"ל ופירשתי בזה מ"ש בפרשת בראשית אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ובמ"ר בזכות אברהם וכ"ה בבעה"ט ושהקב"ה נתן הכח להוליד בכל הבריות ביום הבראם תיכף ומיד ע"י מולידם וע"כ אברהם שלא נתן לו אביו הכח הזה כי עקר היה אין לו שייכות עם אביו אבל אם לא הי' כח הלידה ביום הברא הבריה כ"א רק אח"כ אז לא היה חילוק בין אברהם שנולד עקר בין אחר ע"כ בזכות א"א ניתן כח הלידה מהמוליד ביום הבראו ועי' מ"ש לעיל פרשת ויחי ובכלי יקר אקרא דויעלהו במות בעל כ' שע"כ דמה בלעם בנפשו שתחול קללתו על ישראל בשביל שאבותיהם היו עע"א וז"ש מן ארם ינחני בשביל שהם באים ונולדים מיושבי ארם ע"כ ינחני לקללם ואז"ל דאמר הקב"ה לאברהם מאי דעתך דקאי צדק במזרח אהדרינהי ואוקימיני' במערב שנאמר מי העיר ממזרח צדק וזהו כונת המסורה לבטל דעתו שישראל הם יוצאי חלצי עע"א ותחול קללתו עליהם אמר ינחני במעגלי צדק שהנחה הקב"ה את המזל צדק ממזרח למערב ורק ע"י שינוי טבע ניתן לא"א כח המוליד ולא מאביו עע"א ע"כ אין זו טענה שמארם ינחני:

שם מה אזעום לא זעם ד' וכו' הן עם לבדד ישכון עפמ"ד פ"ק דברכות שבעת ההוא לא כעס ד' שאלמלי כעס לא הי' נשתייר משונאי ישראל שריד ופליט וכ' תוס' כיון שאין זעמו של הקב"ה אלא רגע לא הי' יכול לומר ברגע א' רק תיבה אחת כלם וכבר הרגיש בצל"ח שם דבתיבת כלם לא מוכח' מילתא דעל ישראל כוונתו אלא לפמ"ש בעה"ט בקרא דואך את הדבר שרצה לקלל העכו"ם עם ישראל בצותא חדא וכ"ה במדרש ע"ד תמות נפשי עם פלשתים ע"כ הי' יכול לומר כלם על כל העולם כלו אבל לא אהני לי' שטותי'. כי ישראל עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב גם בזה לא הועיל מאומה כי ישראל אינם מצטרפים עם או"ה ונפרדים מהם ע"כ קללת עובד ע"א עליהם לא תבוא גם כונת המקלל לכלות שניהם יחדיו והנה לכאורה היה לבלעם לחרות אפו וחמתו על אשר לא כעס הקב"ה באותן הימים כנ"ל שהרי עי"ז הופרה מחשבתו הרעה אבל אחר שידע בנפשו שישראל אינם מצטרפים עם או"ה ואף אם היה הקב"ה כועס רגע לא היה ביכלתו לומר רק כלם ולא יזיק לישראל וז"ש מה אזעום לא זעם ד' מדוע אכעס ע"ז שלא זעם ד' בעת ההיא וע"ז הופרר מחשבתי הרעה הלא בלא"ה לא הי' ביכלתי לקללם אלא ע"י צירף ולשוא צרף צורף כי הן עם לבדד ובגוים לא יתחשב כנ"ל אלא דלפי"ז באמת יקשה מדוע לא כעס ד' בימים האלה הלא לפי הנ"ל הלא לא יזיק לישראל כנ"ל וי"ל הא דבגוים לא יתחשב הוא רק אם לא יתערבו בגוים ללמוד מעשיהם אבל הקב"ה ידע את העם כי ברע הוא כי בדעתם להצמד בבעל פעור להיות כלם כעם א' עם או"ה ע"כ לא כעם אבל אחרי שפנחס קנא קנאת ד' צבאות וע"י מתו כל הרשעים ספו תמו מן בלהות נחשבו ישראל לעם בפ"ע יתר הפליטה ולא יוכל שום מקלל לקלל אותם יחדיו עם האו"ה ע"כ שוב רגע באפו יוכל הקב"ה לכעוס כמאז ומקדם ולא יזיק להם וז"ש בפרשת פנחס "השיב את חמתי בקנאו את קנאתי בתוכם שהחזיר למקומו הכעס שכועס הקב"ה בכל יום רגע באפו ובכ"ז חיים ברצונו שלום על ישראל וכ"פ בערבי נחל השיב שהחזיר עיי"ש דברים נחמדים:

שם אפס קצהו תראה וכלו לא תראה וקבנו לי משם ובמסורה שבבעה"ט וכלו מחמדים כי שונאי ישראל אם א' ממנו יעשה חטא ועון נגד הדת ונימוס לא ידונו אותו כיוצא מן הכלל ללמד ע"ע שסורו רע ועמו בשלום כמו שנמצא בכל האומות סורי גפן נכרי' אבל בישראל על הכלל כלו יצא להוריד כבוד כל העדה אם רק איש א' יחטא ועל כל העדה יטילו קצף באמרם שזה יולד על ברכי היהדות ודנין מהמוקצה שבעם על כל העם כלו אחרי ידעם היטיב שכלל האומה הישראלית לא נופלת היא מכל העם אשר ע"פ האדמה י"ל ע"כ בוחרי' הרע במיעוטו למען התנפל על ישראל ועיין לו"א חקת ומ"ש אם תראה רק קצהו והוא המוקצה שבעם וכלו לא תראה אז אדע כי קבנו לי משם ונתנה המסור' הטעם לזה כי כלו מחמדים העם בכללו הוא מחמדים אין בו שמץ דופי ע"כ אראך רק מקצתם:

שם התיצב כה על עולתיך ואנכי אקרה כה (הו"ל למימר פה) ע"פ שאז"ל עולה מכפרת מקופיא ולא מקיבעא שהיא מכפרת רק מקצת ולא כלו ונבואת בלעם היתה ג"כ רק מקצת נבואה שלא זכה רק לנצחון ולא לזוהר השכינה ע"כ אמר התיצב על עולתך כמו שעולה אינה מכפרת רק מקצת כ"כ אנכי אקרה כה באופן זה גם נבואתי אינה ג"כ רק מקצת ולא כלו:

שם הנה ברך לקחתי ובירך ולא אשיבנה לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל וכו' כי הצדיק מבטל גזירת השם כמ"ש ותגזר אומר ויקם לך והטעם כ' לעיל שהצדיק ע"י צדקתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כאז"ל וכיון שהוא שותף להקב"ה שותף הא' הלא יוכל לבטל צווי השיתוף השני וכ"ז מי שזכה לזה ע"י מעשה צדקתו אבל בלעם שלא זכה למדרגתו מצד מעשיו הטובים רק כאז"ל שלא יאמרו או"ה אלו הי' לנו נביא כישראל גם אנו היינו כישראל וכיון שלא זכה למדרגתו רק בתורת מתנה אינו שותף להקב"ה ואינו יכול לבטל פיקודו ית"ש וז"ש הנה ברך מה שבכחי לברך ולקלל מלשון ברך את ד' אין זה מצד מעלותי ומדותי רק לקחתי בתורת מתנה ע"כ ובירך אם הקב"ה בירך את ישראל לא אשיבנה אין בכחי לבטל רצונו ית"ש:

והנה ד"ה אמר "שמח נפש עבדך כי אליך ד' נפשי אשא" כי עוז וחדוה במקומו ולפניו עצב לא יבוא ע"כ האמצעי המשובח שישמח האדם את נפשו ולא תוסיף עצב ותוגה הוא בשיזכור שבכל יום נשמתו באה לפני הקב"ה ואחרי שלפניו עצב לא יבוא אם נפשו עגומה אז לא תבוא אל שער המלך בלבוש שק העצבות ע"כ צריך הקב"ה לשמח את נפש עבדיו למען יבאו שעריו בגיל וחדוה וז"ש שמח נפש עבדך תחדה בשמחה והטעם כי אליך ד' נפשי אשא ואנטלה לבוא לפניך ואיך תבוא לפניך אם לא תשמח אותה. ובאמת מי שהוא עצב בנפשו יש לו לפחוד פן תסגר לנשמתו שער השמים והוא הוראת על פגם וחסרון נשמתו ע"כ אמר ד"ה ונפשי נבהלה מרוב עצבוני' על שהיא עציבה חרדה אחזתנו פחד ובהלה אולי מום בה ע"כ לא תרצה להראות את פני ד' והנה מצינו לא אכלתי באוני והוא מלשון עצבות ואנינות ע"כ אמר לא הביט הקב"ה און ועצבות ביעקב וגם לא ראה עמל וכעס בישראל והטעם כי ד' אלהיו עמו על שבקרבו הקב"ה שוכן ולפניו עצב לא יבא ותרועת מלך בו כפי' ספורנו כי בשמך יגילון כל היום ואפשר שזה שנאמר להלן "וירא בלעם כי טוב בעיני ד' לברך את ישראל ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וישם אל המדבר פניו" כי י"ל שע"כ לפניו עצב לא יבא ורק עוז וחדוה במקומו בשביל שישראל המה מושגחים מכבודו ית"ש ועין ד' אל יראיו וכדי שיהא לב ישראל שמח כל הימים והשמחה תהי' במעונם ע"כ אינו רואה רק את הטוב כמ"ש וירא אלהים כי טוב ועי"כ צריכים ישראל להיות שרוי' תמיד בשמחה וזהו וירא כי טוב בעיני ד' שרק הטוב והשמחה בעיני ד' יראה והרע והעצב לא יבואו לפניו והטעם שעושה הקב"ה כן הוא כדי לברך את ישראל שיהיו ישראל מבורכים בשמחה תמידית ע"כ גם הוא לא הלך עוד לקראת נחשים אם גם עד עתה שת אל המדבר פניו מקום חשך וצלמות תהו וילל ישימון כ"א מכאן ולהלן רק שמח וטוב לב יבורך:

עוד י"ל עפמ"ש בעת שהקב"ה דן את האדם אינו מעריך את הרשע שהוא עפר רמה ותולעה נגד גודל רוממתו ית"ש שא"כ לא יהא תרופה למכתו שהפחות שבפחותים מרד נגד רם על כל רמים אלא שהקב"ה ברוב ענותנותו אינו משגיח על ההפרש הגדול הזה שבינו ית"ש לבן אדם כ"א מעריך את החוטא כאלו לא חטא רק למי ששווה לו במדרגה וערך וע"ז נאמר ג"כ "ארדה נא ואראה הכצעקתה" שהקב"ה כביכול ירד מגבהי מרומו ורק אח"כ יבואו לדון אותם הכצעקתה עשו וזהו כונת מז"ל" לא זז מוחבבם עד שקראם אחותי שהקב"ה לחיבת ישראל כדי שיוכל לכפר על עונם מחשיב את ישראל לנגדו בבחינת אח ואחות שהם רק במדרגה שוה ועי"כ ונסלח לכל עדת בנ"י ואז"ל אין הבטה אלא מלמעלה למטה וז"ש לא "הביט" און ביעקב אם ישראל חוטאים לא יביט מלמעלה למטה עליהם שא"כ יגדל עונם מנשוא שברי' שפילה חטאה נגד גבוה מעל גבוה כ"א ד' אלהיו "עמו" לאהבתו את ישראל לא יחשב שהוא שוכן עליהם מלמעלה ברום שמים כ"א הוא עמו בצוותא חדא כאח ואחות: עוד י"ל עפמ"ש ז"ל מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה חוץ מעבודת אלילים שנאמר למען תפוש את בית ישראל בלבם והנה מחשבה רעה נקראת בשם און כמ"ש מחשבות און וז"ש לא הביט און ביעקב שהקב"ה מסתיר פניו ממחשבה רעה ואינו מעניש עליה אבל רק בתנאי וה' אלהיו עמו שהוא דבוק עם ד' א' ולא יעבוד אלילים שאז גם מחשבת און לו יחשב להענישו: עוד י"ל כי שונאי ישראל אחרי רואם שרוב מבנ"י עוסקי' רק במלאכה נקיה וקלה ועבודות הקשות עבודות הפרך יפרקו מעליהם ע"כ אומרי' כי נרפים אנו עצלים שונאי העבודה אבל באמת לא כן ידברו כי לא העצלות ורפיון ידינו הוא הסבה שאנו מונעי' א"ע מעבודת המפרכת את הגוף כ"א כמ"ש נכרי ששבת חייב מיתה שלהם ניתנה הארץ לעבדה ולשמרה ולנו עם בנ"י תעודה אחרת לנו להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש לפרסם אלהותו ית"ש ע"כ כמו שלהאו"ה התעודה לעבוד את האדמה בכל מאמצי כחם לנו שלומי אמוני בנ"י תעודתינו העיקרית אשר לה נקדיש כל כחינו וחילינו הוא להאיר על הארץ באור התורה השכל וידוע אותו ועבודתינו עלי ארץ הוא רק ביד כהה מן ההכרח לחיות על האדמה והמותר נחרים כמשפ"י ידי יסדה ארץ שיד שמאל הכהה והחלושה היא לייסד קיומינו על הארץ אבל ימיני שבה הכח והגבורה ביתר שאת היא לטפח ולהרחיב ידיעת שוכן שמים ע"כ אמר לא הביט און ביעקב שלא יראה הקב"ה לאון ועון מה שלא ראה עמל בישראל שאינם עומלים וטורחים בעבודות הקשות והטעם כי להם תעודה אחרת והוא כי ה' אלהיו עמו וכמו שלעת יושב המלך על כסא יריעו ויצריחו בקול תרועה לפרסם מלכותו כן תרועת מלך מלכי המלכים בו בישראל להעיר ולריע שהוא מלך על כל הארץ:

שם ולכה נא ואקחך אל מקים אחר אולי יישר כעיני א' וקבתו לי משם עפמ"ש בלו"א פרשת מטות מ"ש בנפול אויבך אל תשמח פן יראה ה' הכוונה שהאויב אשר ע"ע לא הי' א' לנגד עיניו אולי יפקח את עיניו ויראה את ה' ויחזור בתשובה והשיב מעליו אפו עיי"ש וה"נ ירא בלק אם יראו ישראל את בלעם תמיד עומד במקום א' ישכילו ויבינו שהוא משקיף עליהם לרעה לקללם ומיראתם מחמת המציק יחזרו בתשובה שלימה ולא יוכל עוד להם ואם גם ע"ע לא היו דרכיהם ישרי' לפני ה' ע"י יראתם מקללת הרשע יחזרו לדרך הישר וימצאו חן בעיניו ויגין עליהם באברתו כמ"ש גדולה הסרת טבעת ע"כ הוליכם אל מקום אחר ובשנותו את מעמדו ממקום למקום לא יבינו שנותן עיניהם לרעה לקללם אבל אם הוא עומד תמיד במקום אחד ולא יזוז ממקומו ידעו ויבינו שע"כ הוא עומד במקום א' שהמקום ההוא מוכן לפרענות וז"ש אקחך אל מקים אחר למען שלא ידעו מחשבתך לרעה עליהם כי ירא אנכי אם ידעו את מחשבתך הרעה אז יחזרו בתשובה ואם ע"ע לא היו ישרים בעיני ד' אולי ע"י תשובתם ישר עם ישראל בעיני ד' שילכו מכאן ולהלן בדרך הישר אין בו נפתל:

שם נאם בלעם בנו בעור ונאם הגבר שתום העין פירש"י שאביו הי' בנו בנביאות שיפה כח הבן מכח האב ואם גם שאמת כן הי' בכ"ז איש אמונים ועניו יכסה את הדבר הזה ולא יהלל א"ע להשפיל כבוד אביו ורק מי שעיניו גבוהי' וגדול דיעה יאמר כן בפומבי שהוא גדול מאביו וזהו נאם בלעם בנו בעור שהוא גדול מאביו את זה לא ינאם רק שתום העין מי שעינו גבוה' ורחבה:

שם ויחר אף א' כי הולך הוא ויתיצב מלאך ה' כדרך לשטן לו והוא רוכב על אתונו ושני נעריו עמו כי האדם נקרא מהלך שמוסיף ללכת מעלה מעלה מידי יום ביומו והמלאכים נקראים עומדים וי"ל הטעם בשביל שהמלאכים נבראו לעשות שליחות הקב"ה גם להשחית ולהרע ואם הי' המלאך מהלך מיום ליום מעלה מעלה אז יוסיף להרע ולהשחית יותר מאשר צווהו ה' ע"כ ברא הקב"ה את המלאך שיהא עומד על משמרתו על מקום א' מיני' לא יזוע והנה זקני ע"ה כ"ז שמזקינים דעתן מטפשת עליהן ולכן הי' מן הראוי שהם וגם הרשעים למען לא יוסיפו חטא על פשע לא יהיו מהלכים כ"א רק עומדים על מקום א' כדי שלא יוסיפו לחטוא ע"כ ויחר אף ד' כי הולך הוא בלעם הרשע שהוא מהלך ויוסף לחטוא וטוב לו שיהא עומד ולא הולך והראי' ע"ז שהרי ויתיצב מלאך ה' שהוא עומד ונצב ולא מהלך והטעם לשטן לו בשביל שהוא שלוח לפעמים לשטן לבנ"א והקב"ה אינו רוצה בתקלתם ע"כ יחם ה' על אשר ברא את בלעם להיות הולך ולא עומד:

שם את שבעת המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח עפמ"ש רש"י שאבותיהן של אלו בנו ז' מזבחות ואני ערכתי נגד כלם ואברהם לא העלה אלא איל א' ואני פר ואיל וי"ל שמ"ש ערכתי מלשין יערך אותו הכהן כלומר יודע אני להעריך ולהוקיר את גודל מעשיהן של אבותיהן ע"כ אני אבנה כמותם ואוסיף עליהן שאעלה פר ואיל יותר מהם ואפשר להעמיס כן במסורה שבבעה"ט הנה נא ערכתי משפט:

והנה שנאת או"ה לישראל לרוב מקורה האכזיב הוא חמדת ממון שלא יוכלו לסבול שישראל יעשה חיל ועושר במשפט ונקרא בשם קאנקורענץ וכ"ז באנשים באים בימים העוסקי' במסחור ודואגים על המחיה ועל הכלכלה ואיש לבצעו מקצהו יוכל לתת קצת סבה לשנאתם אבל הנערים אשר לא הוטל עליהם עדיין עול הפרנסה לאסוף ולכבוש הן כ"א יחיו עוד חיי רוח והי' להם לדרוש רק אחרי הרוחנית אידעאלע כי לא יכספו עוד לכסף ובכ"ז רואים אנו בזמנינו שגם הנערים הנעורי' הם צוררי ישראל בנכליהם אין זה שגם הבערות והסכלות נתקשרו ונתאחדו יחדיו עם חמדת הממון לעבור ולרדוף את ישראל ע"כ גם בנערים אשר אין להם עוד קנאת ממון מ"מ הבערות בוער בם לשטום את ישראל והנה בלעם בוצע בצע ואבי שונאיהם של ישראל כאמור אם יתן לי מלא ביתו והוא ציור ותבנית לסול הקנאה מאהבת ממון אשר הוא מקור משחת לכל שנאתם והאתון הוא החמור כידוע למשל ולשכינה לתמונת הבערות והסכלות וזהו המליצה והוא בלעם בעל החמדה והקנאה רוכב ומנהיג נאגד ונצמד על אתונו להורות שחמדת ממון של בלעם עם בערותו של אתון הם בקשר בוגדים לאכול את ישראל והראי' שאם באנשים העוסקים במקנה וקנין ובכל מלאכה המחי' את בעליה שנוכל לתלות אנטישימיאוט שלהם בחמדת הממון שהיא בעוכרם אבל אחרי ראינו שגם שני נעריו אשר לא ידעו עוד מטירדת הפרנסה גם המה בעוזריו מזה מוכח שגם הבערות והסכלות המה המבערי' אש השנאה עלינו:

עוד י"ל כי יש חשיבות מצד עצמו ויש חשיבות רק מצד הניגד כי יתרון האור מן החשך והנה לבטל את החשוב מצד עצמו לזה צריך כח ותעצומות אבל החשיבות שהוא רק לעומת השפל בנקל להרסו ולבטלו והוא חשב את ישראל לא שיש להם חשיבות מצ"ע כ"א רק נגד מואב הם חשובים ע"כ יקל מאד להשפילם ע"כ אמר והוא יושב רק ממולי בהעריך אותי נגדי הוא גבוה אבל בעצמו אין לו כסות עינים ע"כ ועתה "שישראל במדרגה הזאת שאינם חשובים מצד עצמן לכה ארה לי אותו כי עצום הוא רק ממני" ולא מעצמו ע"כ אם רק אוכל נכה בו למעט אותו קצת ממעלתו אשר אינה גבוהה מצ"ע אוכל לגרשנו כ"א היו מעלותיו מצד עצמו אז לא הי' מועיל ניכיון קצת כי גם אחרי הניכיון עכ"פ ישארו חשובים יותר ממני אבל אחרי שגם עתה אינם רק חשובי' ועצומי' ממני ולא בפ"ע ע"כ גם ניכיון קצת כבר ישפילם ויורידם שלא יהיו יותר ממני ולראיי' שמעלה בערך הניגוד ג"כ תחשב אמר כי בלעם לא הי' בכחו לברך בפ"ע או לקלל בפ"ע רק אם בירך את האחד ואת השני קילל אז המבורך הצליח יותר מן המקולל ממנו אבל אם בירך לחוד ולא קלל את האחר או קלל ולא בירך המבורך לא הותיר והמקולל לא נגרע חלקו וז"ש כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואת אשר תאור יאור שרק בשניהם יחדיו תחול ברכתך וקללתך אבל לא' לבדו אינו עושה רושם כ"כ ישראל הם ג"כ רק עצום ממני:

שם את אשר תברך מבורך ובמסורה שבבעה"ט יהי שם ה' מבורך עפמ"ש בלו"א ויחי כ"ז שמה שאנו מברכי' את השם אף שהוא מבורך וא"צ לברכות הדיוט הוא שנחת רוח לפניו שאנו מבטלי' רצונינו מפני רצונו ית"ש ואז"ל בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך ופי' שהקב"ה הוא מבטל רצונו ית' בשביל הצדיק שכובש את יצרו ומבטל רצונו וחפצו מפני חפצי שמים ע"ד ותגזר אומר ויקם לך ע"כ סבור בלק שלבלעם הכח והגבור' לקלל אף נגד רצון ית"ש על שחשבו לצדיק שמבטל רצון עצמו ע"כ הקב"ה רצון יראיו יעשה ואף אם לא זעם ה' בכ"ז יעשה לו הקב"ה חטיבה מול חטיבה וז"ש את אשר תברך את המבורך והוא השי"ת אתה תברך אותו אף הוסיפ' המסורה יהי שם ה' מבורך לעולם וא"צ לברכתך כמ"ש בלו"א שם ובע"כ שאתה צדיק והקב"ה נהנה מברכתך שאתה מבטל רצונך ע"כ אקווה שאת אשר תאור יואר אף אם לא זעם ה' בכ"ז יבטל רצונו:

עוד שם במסורה ואשר תאור, לא תאור את העם, ונשיא בעמך לא תאור כי צ"ל אחרי שבטח בגדולת בלעם וחילו כי רב כמ"ש כי ידעתי את אשר תברך מבורך בלי שום ספק למה אמר אולי אוכל נכה שהוא מסופק והלא ידע בטח שקללתו בוא תבוא ולא תאחר וברוח שפתיו ימיתם אלא אחרי שאז"ל אשמן של ישראל תלוי בראשיהן וכ"ז שיש לעם ראשים ומנהלי' טובים וצדיקים אם גם העם ברע הוא בדיוטא התחתונה בכ"ז כ"ז שאין הראש לחלי אין הלבב דוי ע"כ אף שדמה בנפשו שישראל לגודל שפלותם בעיניו בנקל תחול עליהם קללתו בכ"ז אחרי שמשה רבן של ישראל אשר גם לדעתם הנכזבה נקי בלי מום ע"כ נסתפק אם תחול קללתו אולי בצדקת מ"ר ימלט גם אי נקי וז"ש אף שידעתי שאת אשר תאור יואר בלי שום ספק בכ"ז הוא רק אולי ושמא אוכל נכה בו וביאר' המסורה מקום בית הספק כי לא תאור את העם אין בכחך לקללם כ"ז שנשיא בעמך לא תאור אם אין בכחך לקלל את נשיאם העומד בראשם בשביל גודל מעלתו אז אולי בזכותו גם את העם לא תוכל לקלל אחרי שעל מ"ר לא תחול קללת חנם:

שם הנה עם יצא ממצרים הנה כפה את עין הארץ ולהלן נאמר אל מוציאם ממצרים ופירש"י אתה אומר שיצאו מעצמם לא כן הוא כ"א א' הוציאם והנה הוכחה שלהם שיצאו מעצמם היתה שהרי ברחו בהחבא ובסתר כמ"ש ויגד לפרעה כי ברח העם ואלו הקב"ה הוציאם מה להם להסתר ולברוח הלא היו יכולי' לצאת בפומבי ובריש גלי לעין כל אבל אחרי ראו שהשתדלו שהשומרי' ומשגיחי' על היוצא ובא מארץ מצרים לא יראו אותם כ"א בהצנע הלכו וברחו מארץ מגורם זהו לראי' מהימנא שלא יד ה' הוציאם כ"א מעצמם יצאו והנה עין הארץ יש לכנות השומרי' ומשגיחי' על היוצאי' ובאים כמ"ש האשכנזי "דאס אויגע דעס געזעטצעס וואכט. ע"כ אמר הנה עם יצא ממצרים מעצמו והראי' שהרי כסה את עין הארץ שהשתדלו בכל תוקף ועוז לכסות ולסתום עין המשגיחי' ומפקחי' על הארץ למען לא יראו אותם בברחם ומה שבאמת יצאו בהצנע י"ל שאלו הלכו בפומבי הי' נגלה לכל שיד ה' עשתה זאת ולא הי' לחידוש שקרבו א"ע תחת כנפי השכינה וקבלו עליהם עול מלכות שמים אחרי שכל עין רואה ידו הגדולה ע"כ ציוה הקב"ה שיברחו בסתר ולא יראה לעין כל שימינו וזרועו הושיעם ואם בכ"ז אח"כ יכנסו תחת כנפי השכינה תחשב לסם לצדקה עד עולם שלא ראו בעיניהם שד' הושיעם ובכ"ז ויאמינו בד' וז"ש אל מוציאם ולא יצאו מעצמם ומה שכסו את עין הארץ כנ"ל הוא להורות כתועפות ראם לו שלא הלכו מעט מעט ממדרגה למדרגה כ"א עפו בפריחה אחת להדבק בד':

שם והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר ד' אלי עפמ"ש רש"י בפסוק ה' שע"כ השרה הקב"ה שכינתו על בלעם אף שלא הי' כדאי שלא יהא פתחון פה לאו"ה לומר אלו הי' לנו נביאים כמו לישראל היינו חוזרי' למוטב והנה בלעם סירב לקלל את ישראל כי כפל ושילש כ"פ שאין הקב"ה רוצה בקלקלתם ונמצא לפי"ז שעי"ז ג"כ אין פתחון פה לאו"ה לקוב את ישראל אחרי שמעו מפי נביאם שהקב"ה בחר בעמו ישראל באהבה רבה ורוצה בברכתם ולא בקללתם נמצא שמכאן ולהבא יסתם כל פה המקלל וז"ש והשיבותי אתכם דבר כזה אשר יצמח ממנו שלא יהא פ"פ לאו"ה לקלל את עמו ישראל וזהו כאשר ידבר ה' אלי הפחות ונבזה ושפל אנשים וכל הטעם לסתום פה כ"כ אשיב לכם דבר כזה אשר יתן פריו שלא יהא פתחון פה לקלל וכשמעם זאת זקני מדין עזבוהו והלכו להם כפירש"י:

עוד י"ל כי השם אמר ובירך את ישראל בקול יעקב ואין כחו אלא בפה והידים ידי עשו שאין כחו בפה שניטל הימנו כח זה וניתן לו עבורו כח הידים אבל אם יזכה בלעם שידבר ד' אליו ויקלל את ישראל בפה אז נראה שחזרה העטרה ליושנה וכח הפה שניטל מאו"ה הוחזר להם וז"ש והשיבותי והחזרתי לכם את כח בפה שניטל מכח כאשר ידבר ד' אלי אם אזכה נבואה אשר אין כחו אלא בניב שפתיו:

שם לעיל וישלח מלאכים וכו' ארץ בני עמו לקרוא לו לאמר הנה עם יצא ממצרים והנה כסה את עין הארץ עפ"מ שאומרי' שונאי ישראל עלינו שאין לנו אהבה אמיתית אל הארץ אשר נגור בה כי אנו אוהבי' להיות נע ונד כמו שקרה בזמנינו שחירף א' מיועצי הרכייכסראטה את רעהו היהודי שהוא פאטערלאנדסלאז וכן קורי' אותנו וואגאבונדיר- ענדעס פאלק יסכר פי דוברי שקר כידוע לכל רואה באמת ובעין צדק שאנו בנים נאמנים למלכינו ולארצינו ואנו לעת מצוא מקריבים חלבינו ודמינו על מזבח אהבתם ואנו יש לנו פאטריאטיסמוס ככל גויי הארצות כי נקשרנו בעבותות האהבה אל האדמה אשר אנו יושבי' עליה והנה האהבה בין איש לרעהו מקורה ותולדתה ע"י העין כי העין רואה בעין חבירו ושם יזריחו לו ניצוצי חן ואהבה אשר ממקור הנפש יצאו לחוץ לקשור איש ברעהו בחבלי אהבה אבל מי שאין לו כח הראי' נסתם אצלו הפתח והמקור אשר בו יכנס ויצא אהבת איש לרעהו כידוע ולפי"ז י"ל מה שחן המקום על יושביו נוכל לכנותו בשם "עין הארץ" כמו שע"י ראיית העין נכנסה אהבת אחים כ"כ על ידי העין יודלק אש האהבה אל הארץ באשר הוא שם וז"ש וישלח אל בלעם ארץ בני עמו לקרוא לו שיזכור לפניו רק את שם הנכבד ארץ בני עמו שמרחפת הסכנה על ארץ מולדת עמו ומיד תהא שלהבת הפאטריאטיסמוס עולה מאליה ותתעורר אהבתו על מזבח לבו ויעשה כל אשר ביכלתו לעמוד לימין ארצו החביב בעיניו עד לאחת והוסיף לאמר ראה מה בינינו ובין ישראל כי אנו שופכי' דמינו ברצון על מזבח אהבת עמינו אבל הם בנ"י הנה זה יצא ממצרים אשר גר שם זה כמה מאות שנים ועתה פנה ממנו על נקלה בלי שום רגש אהבה לארץ מגורו וכי מה שהוא אצלינו עין הארץ כאלו הארץ רואה עלינו בעין האהבה ואנו אליה ג"כ אדוקים וקשורים אצלם הוא כאין ואפס כ"א ויכס. את עין הארץ אצלם מכוסה וסתום העין הרואה הזה והארץ להם כסומא מבלי שתמשוך אותם להדבק אליה. יסכרו פי דוברי שקר:

שם כי מאן ד' לתתי להלוך עמכם ויקמו שרי מואב וכו' אל נא תמנע מהלוך אלי כי כבד אכבדך מאד כי אז"ל בדרך שאדם רוצה לילך מוליכי' אותו ע"כ אחרי שמתחלה לא רצה בלעם להלוך משום אי כבוד גם ד' מנעו אבל אחרי אמרו כבד אכבדך מאד ובודאי רצונו וכבודו יהי' לילך ולרדוף אחרי הכבוד גם ד' לא ימנע אותו מלכת בדרך אשר חפצו בו וזהו כי מאן ד' לתתי אחרי שאני איני רוצה גם ד' לא ירצה אבל אחרי הבטחתו שיכבדו מאד ובלי תפנה בלעם ירצה ביותרת הכבוד אז גם ד' לא ימניעהו וזהו אל נא תמנע ע"י הקב"ה מלכת אחרי שלע"ע רצונך וכבודך לילך:

שם אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ד' אלקי לעשות קטנה או גדולה כי מה שא"ל כבד אכבדך מאד הוא כמ"ש ז"ל כל המיצר לישראל נעשה ראש ע"כ אם תשמע לקולי להצר לישראל בע"כ שתעלה על רום המעלה ותהי' ראש ונגיד ומצוה והטעם שנעשה ראש המיצר לישראל י"ל כמ"ש לפני שבר גאון כדי שתוכר ותורגש מפלת הצורר הקב"ה מגביהו תחלה לאיגרא רמא ומשם יפול הנופל לבירא עמיקתא אבל י"ל עוד טעם אחר שע"כ נעשה ראש כדי שיתקיימו כל פיקודיו ורק כשהוא ראש וראשון אז לא יפול מכל דבריו הרעים על ישראל ארצה אבל אם הוא בשפל המדרגה את דבריו ישא רוח אבל באמת זה הטעם אינו כיון שאם ד' לא צוה לא יוכל הצורר לעשות מאומה אף אם כגובה ארזים גבהו ואין מעצור לד' לקיים דברי הצורר אף אם קטן ודל הוא ע"כ אין מן הצורך להגביהו כדי שדבריו יתקיימו ובע"כ צ"ל כטעם הראשון כדי להורידו ממקום גבוה למקום נמוך וירגיש מפלתו ע"כ בלק אמר שע"כ נעשה ראש כדי שיתקיימו דבריו ע"כ זירזו שכבר יכבדהו ויעשה ראש אבל בלעם הבין האמת שרק ע"כ יעשה ראש משום לפני שבר גאון דא"ל כדי שיתקיימו דבריו דהא לא אוכל לעבור את פי ד' אלהי עפמ"ש ז"ל עובר לישנא דאקדומי הוא כמו עובר לעשייתן ואני לא אוכל להקדים את פי וצוי ד' לעשות קטנה או גדולה אם ד' לא ציוה וא"כ אין מן הצורך להרימני על כדי לקיים את מחשבותי הרעים אשר אזום לעשות ובע"כ שרק ע"כ אעשה ראש משום לפני שבר גאון א"כ לא מדובשך ולא מעוקצך כי עליי' זו ירידה היא:

שם אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם וכו' ויחר אף ד' כי הולך הוא נתקשו המפ' למה חרה אף ד' אחרי שהסכים עמו שילך אתם וי"ל כי הקב"ה רצה שבלעם יראה לעין כל שנאתו הגדולה על ישראל ואם בכ"ז לא יוכל להרע להם על אפו וחמתו יתקדש ש"ש שיראו הבריות ששונא מובהק כמוהו הוכרח לברך ולא לקלל ולעיל פ' נשא פי' מ"ש ובבוא משה אל אוהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו כי הרודף אחרי הכבוד הכבוד בורח הימנו וידוע כי אתו הוא דיבוק יותר מאליו שאינו קירוב כ"כ ע"כ ובבוא משה לדבר אתו בדיבוק גמור פנים אל פנים ורדף אחרי הכבוד להיות בצוותא חדא עם השם אז לא זכה אלא שדיבר ד' אליו מרחוק ולא מקרוב ע"כ א"ל הקב"ה לבלעם אם לקרוא "לך" באו האנשים שבדעתם שאין אתה שונא מובהק לישראל כמוהם אנכי אצוך קום לך אתם תראה להם שאתה דבוק ומחובר להם וכמוהם כמוך תכסוף וכלתה נפשך לכלות ח"ו את ישראל ובכ"ז לא תוכל להם ויתקדש ש"ש על ידך והרשע הזה הרגיש בדבר ולא רצה שיתקדש ש"ש ע"י ולא לבד שלא הראה אורחת דיבוקו עמהם כ"א עשה א"ע כאלו לא הי' דעתו מעורבת עמהם כלל וכלל כ"א הלך שפי ות"א יחידי כאלו הלך לבדו בדד במועדו ע"כ חרה אף ד' כי הולך "הוא" שלא לבד שלא קיים מצות ד' לילך אתם כנ"ל כ"א גרע עוד שהלך הוא לבדו כאלו לא הי' שום קירוב הדעת ביניהם:

עוד י"ל עפמ"ש בלו"א מטות פ"ד שהקב"ה בעת אשר עוזב מדת הרחמים שהוא מדתו התמידית וכועס על הרשע לדונו אז נקרא הולך כי הולך ומתרחק א"ע ממדת התמידית של רחמים וזהו שרמז כאן ויחר אף ד' בעת אשר יחרה אפו ית"ש אז כי הולך הוא נקרא מהלך והנה גם מלאך הרחמים אם נצטוה לענוש את הרשע אז נקרא ג"כ הולך בדרכיו ית"ש ע"ד והלכת בדרכיו וזהו ויתיצב מלאך ד' שהוא מדה"ר שלוחא דרחמנא בעת הצורך להיות לשטן לו לרשע אז גם הוא על הדרך שמתרחק ממדתו התמידית:

עוד י"ל עפמ"ש רש"י מלאך ד' מלאך רחמי' הי' והוא ע"ד אז"ל שהרשעי' מהפכי' מדה"ר למדת הדין והטעם על שהם חוטאי' שלא כדרך הטבע ע"כ גם הקב"ה מהפך ו עליהם מדת של רחמים והפוך רשעים ואינם ובעה"ו פי' אשר רכבת עליו בגימטריא רבעתני וזהו ויתיצב מלאך ד' של רחמים ונעשה לשטן למדת הדין בשביל שהוא רוכב על אתונו שרבע אותו חטא שלא כטבעו ע"כ גם הקב"ה השיב לד כגמולו בראשו:

שם לעיל וירכו וכו' וקסמים בידם וידברו אליו דברי בלק ויאמר להם וכו' והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר ד' אלי כי בלעם היתה לו עין גבוהה ורדף אחרי הון רב כמ"ש אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וכל מגמתו היתה לאסוף הון ולרכוש זהב וכסף ואחר שבלק בל"ס ידע את תכינתו הלא בודאי נתן לשלוחיו אשר יפתו אותו לילך עמהם לקלל הון עתק לשחד אותו כדי שישמע להם אבל השלוחי' רצו לנסות אולי יצליח בידם להטותו לדרך אף בלי רצוי כסף ויקבלו עבור זה תשואת חן ותודה ממשלחם שעלה בידם לעשות שליחותם ע"י דיבורי' בעלמא בלי לעשות הוצא' יתירה ע"כ לא ניסו מתחלה רק באימרא נאה והנה הכסף והזהב המה הקוסם הגדול אשר ע"י יוכל האדם לפעול גדולות ונצורות והם מפתח הזהב אשר יפתחו כל שער סגור ומסוגר וזהו וילכו וכו' וקסמים בידם שהי' בידם כל טוב אדוניהם כסף וזהב ופנינים אשר הם הקוסמי' הגדולים אשר אין ערוך אליהם אבל הם לא פתחו לו אוצרותיה' כ"א רק וידברו אליו דברי בלק אולי יתרצה ויתפייס בתחנונים בעלמא בלי ריצוי כסף וע"ז השיב להם לינו פה והשיבותי אתכם דבר כמו שאתם דוברים אלי דברים בעלמא מבלי שתעטריהם בזהובי' גם אני אוכל להשיב לכם אלף פעמים ככה פטפוטי מילי בעלמא כ"א כאשר ידבר ד' אלי והוא שא"ל אם לקרוא לך באו האנשי' ופירש"י סבור אתה ליטול שכר אלמא שרצון הקב"ה שיבא על שכרו משלם ורק אם זאת תעשו כדבר ד' הזה אלי אז אשמע לקולכם:

שם ותרא האתון את מלאך ד' ותרבץ תחת בלעם ויחר אף בלעם ויך את האתון במקל הנה בשתי הכאות הראשונות לא נאמר רק ויך ויוסף להכותה ורק בפעם הג' כאמר במקל י"ל עפ"מ שהק' בעה"ט למה לו להכותה היה לו לקלל אותה וי"ל כי מצינו הכאה רק בפה כמ"ש והכה אותו בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע ע"כ י"ל שבשני פעמים הראשוני' לא הכה אותה במקל רק ברוח שפתיו הכה אותה בקללה אבל כלפי שאז"ל שכל הכועס אם נביא היא נבואתו מסתלקת ואם חכם חכמתו מסתלקת הימנו ע"כ אמר קרא ויחר אף בלעם כיון שכעס נסתלק' הימנו חכמתו ונבואתו ע"כ הוצרך להכותה במקל כי רוח שפתיו נסתם הימנו ויש להוסיף אחר שגלה ד' את עיניו וראה את המלאך נאמר ויקוד וישתחו לאפיו אף שהי' לו מתחלה להשתחות לפניו אלא שלא ראהו מחמת שחרה אפו על אשר לא הועילו שתי הכאות הראשונות שהכה אותו בפיו וכיון שכעס נסתלקה נבואתו ולא ראה את המלאך ע"כ האתון עשתה מה שהי' לו לבלעם לעשות והוא ההשתחוי' וז"ש ותרא האתון את מלאך ד' אבל בלעם לא ראהו ותרבץ תחת ובמקום בלעם כמו עין תחת עין מה שהוא הי' לו לרבוץ ולהשתחות עשה האתון במקומו והטעם כנ"ל בשביל ויחר אפו והוצרך להכותה במקל כנ"ל:

שם ויאמר בלעם אל מלאך ד' חטאתי כי לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי בדרך ועתה אם רע בעיניך אשובה לי כי בלעם אף שכבר אמר לו השם שלא ילך עמהם לקלל רצה להתחפש א"ע במעטה הקדושה ולומר שע"כ הולך עמהם כדי שיתקדש ש"ש על ידי זה כ"א יכבד וישב בביתו אין זה כ"כ קידוש השם כי ניחם ממחשבתו הרעה אשר יזם לעשות אבל אם יכתת את רגליו וילך עמהם ויפורסם בעולם שרצונו מתחלה ועד סוף לקלל את ישראל ובכ"ז אחרי כל הטורח והיגיעה באשר כבר הגיע למחוז חפצו בכ"ז ימנע בע"כ מלקלל ע"י מלאך או חכה כאז"ל אז יתקדש ש"ש על ידו ביתר שאת ע"כ אמר אל המלאך הן אמת ידעתי כי השי"ת אינו מסכים במטרת חפצו להרע לישראל אבל הדרך ללכת שמה דמיתי שלא ירע לו כי ע"י הילוכי שמה ובכ"ז לא אוכל להכותם בשבט פי הלא יתקדש ש"ש יותר משאשב בביתי וז"ש וזהו לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי על הדרך שגם הדרך לא יכון נגד עיניך והנה מ"ש בא"א לך לך פי' המפ' שאם יעזוב ארצו ומולדתו המלאי' גילולי' ותועבות אז ילך אל עצמו לצרכו ולהנאתו וז"ש אם אני הולך בדרך אתם ובכ"ז לא אוכל לעשות נגד רצונו ית"ש אז אף שאהי' ללעג וקלס בעיני הבריות שלא יכולתי לבצע את מזמתי בכ"ז לא הקפדתי על כבודי והשלכתי אותו אחרי גיוי ואם עי"ז יתרבה כבוד שמים כבוד עצמי כאין ואפס בעיני אבל הלום ראיתי אחרי רואי שגם הדרך ירט לנגדך כנ"ל מכאן ולהלן אלכה ואשובה אלי' לכבודי ומרים ראשי אשא עיני ולא לכבוד שמים:

שם ותט האתון מן הדרך במסור' שבבעה"ט ותט אשורינו מני ארחיך כי ישרים דרכי ד' צדיקים ילכו בם כי מי שהוא שפוי בדעתו הולך בדרך נכוחה ולא ימיש מאורח חיים למעלה למשכיל ואין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות המעוור עיני שכלו עד שנמשל כבהמה נדמה כמ"ש אל תהיו כסוס כפרד אין הבין ואחרי שהחמור מורגל לכנותו בו את מי ששכלו דל ורזה ע"כ מרמז ותט האתון מן הדרך שרק מי ששכל חמור שלו הוא יטה מן הדרך הכבושה לרבים מרבונו של עולם והטעם ותט אשורינו מני ארחך מי שנוטה מדרך הישר אשר הולך אשור בלי עקימות אז נמשל כבהמה נדמה:

שם ויעמוד מלאך ד' במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה לרמז עפמ"ש ז"ל אמרי' לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב והנה מה שחז"ל עשו סייגים וגדרים לתורה לא מדעת עצמם ורצונם עשו כן שא"כ היו עוברי' על בל תוסיף כמ"ש הרמב"ם אלא ששולוחן במלאכות ד' אשר צוה אותם לעשות משמרת וזהו ויעמוד מלאך ד' המה חכז"ל שלוחי דרחמנא כמ"ש ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא המה עמדו במשעול הכרמים כרם התורה לשמור אותו שלא יפרצו בו ע"כ עשו:

גדר מזה וגדר מזה:

שם לא הביט עון ביעקב ולא ראה עמל בישראל ד' אלקיו עמו כאז"ל מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה חוץ מע"א שנא' למען תפוש את בית ישראל בלבם ופי' בזה מ"ש וחשב אפודתו אשר עליו כמעשהו אחרי שהאפוד מכפר על ע"א כאז"ל ע"כ אמר וחשב אפודתו אם רק יחשב בלבו לעבוד ע"א כמעשהו יחשב לו והנה מחשבה רעה נקראת מחשבת און וז"ש לא הביט און ומחשבה רעה ביעקב ומסתיר פניו ממנה שלא להעניש עליה אבל רק בתנאי וד' אלקיו עמו שהוא דבוק בד' ולא ולא יעבוד זרים:

שם נאם שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזו נופל וגלוי עינים עפמ"ש אל תהיה כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשים ע"מ שלא לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם לחבר ההמשך וכן לישב הכפל דהא מדיוקא דרישא כבר נשמע הסיפא י"ל עפמ"ש במד"ש בשם הרי"א לחלק בין פרס גופני לשכר רוחני שהראשון אסור לצפות עליו והאחרון מותר ויש להמליץ ע"ז שכר מצוה מצוה דשכר רוחני לקוות עליו הוא גופי' מצוה ומ"מ י"ל דאין זה ממדת חסידות אף שייחל שע"י קיומו את המצות יזכה ליראת שמים ולחזות בנועם ד' אף שהתכלית המקווה מאוד נעלה בכ"ז ממדת חסידות לעשות המצות לשם פועלם ולא לייחל לשום גמול אף לא לרוחני וז"ש אל תשמרו ע"מ לקבל פרס גופני זהו אסור מדינא אבל לצפות לשכר רוחני אף שאין איסור בדבר בכ"ז מייעץ התנא הוו כעבדי' ע"מ שלא לקבל פרס כלל וכלל ומהו הפרס שאני מזהירכם ממדת חסידות אם תקוו שע"י שימושכם את הרב יהי מורא שמים עליכם גם מזה תרחקו והנה השכר הרוחני היותר נכבד גדול הוא מ"ש צדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה כי בעוה"ז לא יראני האדם וחי אבל לע"ל והיו עיניך רואות את מוריך ואחרי אמרנו שלצפות לשכר נכבד כזה אינו ג"כ ממדת חסידות ע"כ לע"ל כאשר יגלה ד' עיני צדיקיו לראות בזיוו יקרו בכ"ז צדיק כזה אשר שמש את הרב ע"מ לקבל פרס זה אף שגם הוא יחזה בנועם ד' בכ"ז יגרע ערכו מאותן הצדיקים אשר גם לפרס נכבד כזה לא קוו בעבודתם את ד' כמ"ש בר"א כאשר הראו לו י"ג נהרי דאפרסמון והוא כינוי להשגה היותר גדולה שמן משחת קודש אמר ואני אמרתי לריק יגעתי שיגיעתי בעבודת השם היתה אף אם יצא בידים ריקנות ולא יבוא לעולם על שכרו וז"ש נאם שומע אמרי אל מי שרק ע"כ שומע ועושה אמרי ופקודי אל על אשר בצפייתו יצפה אשר מחזה שדי יחזה אף שאיש כזה ג"כ רם המעלה בב"ז נופל וגלוי עינים בעת אשר יגלה ד' עיני בשרם לחזות בנועם ד' אחרי שעבד ע"מ לקבל פרס מורא שמים כנ"ל יפול הוא בערכו ממדרגת הצדיקים אשר רק במצותיו חפצו ולא בשכר מצוותיו וסיים מה טובו אהליך יעקב רק אז טובים מאוד אוהליך בעוה"ז הדומה לאהל ארעי אם במחשבתך בעשות המצות משכנותיך ישראל שתעמוד בעוה"ז חי כל הימים במשכן קבוע ועומד ולא תבוא בשום פעם לעולם הגמול ובכ"ז תעבוד את ד':

עוד י"ל עפמ"ש למען תשכילו את כל אשר תעשון שמקודם צריך האדם לעשות בפועל מעשה המצות ואח"כ ד' יתן חכמה להבין ולהשכיל מה מעשהו אבל מי שרוצה מתחלה להבין טעמי המצות טרם עשות אותם אין זו הדרך הנכון והישר וז"ש נאום שומע אמרי אל אם רק אז רוצה לשמוע בקול פקודי ד' אם מחזה שדי יחזה שעיניו תחזינה מישרים כי ישרים דרכי ד' אדם כזה הוא נופל ממדרגתו בעת אשר יגלה ד' את עיניו להבין טעמי ונימוקי פקודי ד' כ"א צריך האדם לילך ממדרגה למדרגה מתחלה מה טובו אהליך יעקב יראה את השם רק כמו באהל דרך ארעי ואח"כ יוכל להלוך קדמה משכנותיך ישראל שתמיד בקביעות תשכון עליו דעת את ד':

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל כי לאנשים שפלי המדרגה לא יוכלו לחיות בעוה"ז בשופי ונחת כי יש לירא שישמכו ויבעטו אבל צדיקים גמורים אשר כל הרוחות לא יזיזום ממקומם להם יאה לנחול שני עולמות וז"ש שליעקב שהם המדרגה הפחותה די להם שיהא להם אהל ארעי אבל לישראל החשובים להם משכנות קבועות יהיו ובכ"ז לא יסורו מדרך הטוב והישר: שם אל מוציאם ממצרים וכו' יאכל גוים צריו וחציו ימחץ עפמ"ש חצי כלום והם אינם כלום. ופירש"י שאו"ה שהם מטה זעם עברתו של הקב"ה להכות בהם את ישראל כדי שיחזרו למוטב והם אשר בשביל זה בשם חציו של הקב"ה יכונו הם יכלו ויאבדו אבל ישראל אע"ג שהם כמטרה לחץ בכ"ז לא יכלו ויאבדו כ"א יעמדו חי כל הימים והנה האו"ה מרימים יד על כס יה להלחם עמו ע"כ יאכל ויאבד את הגוים אשר לא רק צוררי ישראל המה כ"א גם צריו של הקב"ה ובשביל זה חציו הם האו"ה כנ"ל ימחץ ויכלם:

שם והיה אדום ירישה וכו' וישראל עושה חיל וירד מיעקב ובמסורה שבבעה"ט וירד מים עד ים עפמ"ש בלו"א תולדות לפרש מאז"ל להודיעך כמה צער נצטער אותו צדיק שאיש הישראלי צריך לעמול וליגע בכל מאמצי כחו ובזיעת אפו לרכוש רכוש כי אין להם נחלת שדה וכרם אשר אבותיהם הורישו להם אחרי שהם נדי' ונעים מגולה לגולה לא כן או"ה יש להם מעשה אבותיהם בידיהם נחלת אבות מדור לדור הנקרא פידייקאמיס וזהו והי' אדום ירישה שלהם יש להם ירושת אבות הון ועושר בביתם אשר לא עמלו בו אבל עשירי עמינו המעטים אם רצונם למשול ולרדות הוא רק ע"י חריצותם עמלם ויגיעם יום ולילה לא ישבותו וזהו וישראל עושה חיל שצריכים לעשות ולפעול בכל מאמצי כחם אם וירד מיעקב שא' מעיר מזרע יעקב יהי' לו רדייה וממשלה קצת צריך לשלוח במסחור ידו לבוא באניות סוחר ממרחק יביא לחמו וירד מים אל ים לא ינוח ולא ישקוט לעבור ארחות ימים:

לעיל שם מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל וכו' יזל מים מדליו כאז"ל לא גלו ישראל לבין האומות רק בשביל שיתוספו עליהם גרים עיין לו"א אקרא דוהי' זרעך כעפר הארץ ועוד שאם היו ישראל אחרי גלותם מן ארץ אבותיהם יושבים בהשקט ובטח במקום אחד איש תחת גפנו באין מכלים ומחריד אז היו ח"ו משתקעים בין האומות ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ולא היתה עוד תרופה לנכתם ותקוה טובה שישובו אל ארץ נחלתם ע"כ הטיב הקב"ה לישראל שלא ימצאו מנוח ומרגוע בגוים וילכו מגולה לגולה מדחי אל דחי ואין להם מקום קבוע לאמור עליו פה אשב כי אויתי כי יבוא רוח שנונת הגוים ויגרשום מן הארץ וישראל הם דומים רק ליושבי אהלים אשר בין לילה יקימם ובין לילה יוכרחו לעזוב אותם וגרים אנחנו עלי ארץ נכריה ועי"ז ליום מועד המקוה כי ישרוק ד' לקבץ נדחי ישראל מארבע כנפות הארץ ירוצו לחזור לארץ נחלתם מארץ מגוריהם ורש"י פי' משכנתיך הם הבתי מקדש שהם למשכון עליהם וי"ל שע"כ נקראו המקדשות בשם משכון כי המשכון לא ישתקע ביד המלוה כ"א הלוה יתאמץ לפדותו בדמי הלואתו שלוה כי אדם רוצה בשלו וע"כ המקדשות בשם משכון יכונו להורות שאחרי נמכרו גאולה תהי' להם וכ"ז בשביל שישראל נעים ונדים בגולה ודומים רק ליושבי אהל כנ"ל עי"כ נייחל שבהמ"ק יהיו דומים למשכון שדרכו לפדותו אבל אם ישבו וימצאו מנוח בגוים ולא יהיו יושבי אהל כ"א בבתים קבועים לא ימוטו לנצח אז הי' לירא שהמשכנות לא יהיו עוד בבחינת משכון שדרכו לפדותו כ"א יוחלט לגמרי וז"ש מה טובו אהליך יעקב שטוב ויאה לתועלת יעקב שאנו רק יושבי אהל בין האומות ולא בדירת קבע עד שהשי"ת יאמר לנו צאו מדירת ארעי ושובו לדירת קבע ועי"כ אנו בטוחים באלה שמשכנותיך ישראל שבהמ"ק הוא רק כמשכון אשר עומד להפדות והוסיף עוד שע"כ נפזרנו בין הגוים כדי שיתוספו עלינו גרים וזהו יזל מים מדליו ע"ד שפירשתי ופרצת ימה וכו' ונברכו בך כל משפחות האדמה כדי שהאומות ישתו נוזלים מן הבאר אשר חפרוה שרים:

תוכן העניינים

לוח ארז החדש על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה