לוח ארז החדש על התורה· רבי יצחק קונשטאט
החדש על פרשת בהר
וידבר ד' אל משה בהר סיני כי תבואו אל הארץ וכו' ושבתה הארץ שבת לד' נ' עפמ"ש במס' תענית לא המקום מכבד את האדם כ"א האדם מכבד את מקומו ולמדו כן מהר סיני שכ"ז שהיתה השכינה בהר הצאן והבקר אל ירעו נסתלקה השכינה במשוך היובל המה יעלו בהר וכזה נאמר במשה רבינו שהי' סבור מתחלה שאם יעמוד במקום מכובד ביותר יזכה להשגה יתירה ע"כ אמר אסור' נא ואראה והשיב לו הקב"ה לא כן הוא לא המקום מכבד כ"א האדם מכבד את המקום כי המקום על ובשביל שאתה עומד עליו ע"כ על ידך קדש גם המקום והנה ארץ ישראל הוא המשובח שבארצות בקדושה ובטהרה ואוירה דא"י מחכים אבל אין קדושתה רק בזמן שישראל שרויי' עליה אבל כ"ז שהכנענים שכנו בתוכה היתה מלאה גילולי ע"א ותועבת ע"כ שמחה ותגל האה"ק בגילה ורינון בעת אשר בא ישראל לשכון בתוכה כי מכאן ולהלן חושבנא תחשב לארץ הקדושה ע"י קדושי ישראל אשר יתיישבו בתוכה והיתה לה יום שבת ועונג על אשר תתהפך מארץ טמאה לארץ קדושה ואחרי שהלימוד הזה הורינו ההר סיני שהאדם מכבד את מקומו ע"כ אמר וידבר ד' אל משה בהר סיני אשר משם נדע כי האדם מכבד את מקומו ועוד שסיני הוא הנמוך שבהרים והפחות שבמכובדי' ובכ"ז הניח את ד' ההרים הרמים המכובדי' וחמד לשבתו הר גבנון ע"כ כי תבואו אל הארץ ותשבו במקום הכנענים הטמאים אז תחוג הארץ כיום השבת עונג ושמחה כי תתקדש על ידכם ותקדש כשבת קודש: עוד י"ל כי לשלימות ישראל צריך שני דברי' הא' ארץ ישראל בקדושתה והב' תוה"ק וראיתי מי שכ' שאחרי שניתנה התורה לישראל מעתה אין לנו ההכרח לאה"ק למען כעמוד חי כל הימים כ"א התורה לבדה היא לעצמה לאל ידה לקיים אותנו לנצח כמו שהנסיון יוכיח שזה כמה שגלינו מארצינו ואין לנו שיור רק התורה הזאת ובכ"ז ישראל סבא חי וקיים והנה השבת הוא קדושה יתירה יתר על מה שנצטונו לקדש א"ע גם בימות החול ואם לא ניתנה לנו התורה למורשה אז הי' לנו אה"ק לא לבד לתוספת קדושה כ"א להכרח אשר בלעדה אפס ח"ו חיינו אבל אחרי שניתן לנו חביון עזו אז א"י אין הכרחי לאומתינו רק לקדושה יתירה וזהו וידבר ד' אל משה בהר סיני מעת אשר השמיענו דברות קדשו מלהבת אש דת היא לבדה ונפש החיה המחייה אומתינו אבל כי תבואו אל הארץ לא ידמה רק כמו שבת שהוא קדושה יתירה כ"כ הארץ תשבות שבת לד':
שם ולבהמתך ולחי' אשר בארצך תהי' כל תבואתה לאכול כי שנת השמטה קודש לד' בו ינוחו יגיעי כח כל מלאכת עבודת הגוף אבל הנפש אשר אינה טרודה בשנה ההיא על המחי' ועל הכלכלה תגביה עוף לגבהי מרומים לשבוע מטוב הרוחני להשלמתה כמ"ש לעיל שע"כ נאמר שבת שבתון בשבתות ויו"ט שהגוף ישבות בהם ממלאכתו והנשמה תשבות ותפסוק ממנוחתה בימי החול אשר טרדות הפרנסה בעוכריה להכריעה מעבודתה עבודת הקדש והנה א' מהשמות שנקראת בהם הנפש הוא שחיה' כמ"ש נפש יחידה חיה ע"כ אמר אם בשאר השנים רק לבהמתך הוא הגוף הבהמי תבואת הארץ לאכול ולשבוע והנשמה אין לה מרוב דגן ותירוש כלום להשלמתה אבל בשנה המקודשת שנת השמטה לא רק לבהמתך כ"א גם "לחי' אשר בארצך" היא הנשמה השוכנת בתוך ארציות הגוף שלך תהי' לה לאכול. ובזה יש לרמז מ"ש פ' שמיני "זאת החי'" אשר תאכלו מכל "הבהמה" דפתח בחי' וסיים בבהמה ולהנ"ל י"ל דרומז לדברי האר"י הידועי' לפרש מ"ש כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי ע"כ מוצא מי ד' יחי' האדם שבכל המאכל אשר יאכל יש דבר רוחני' והוא נשמתו המחי' אותו והנשמה נהנית רק מרוחנית ומהנשמה שבמאכל וז"ש זאת החי' היא הנשמה והרוחנית את זה תאכלו ולא רק הגשמית שבו:
שם וספרת לך וכו' והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה עפמ"ש למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה שע"י שאנו סופרים ומונים את ימינו כצל עוברי' נשכיל להטיב דרכינו ונאמר יראת ד' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה שאצל הצדיקים שממלאים את ימיהם בטוב ומועיל ימים נחשבי' להם לשנים כמ"ש מתיקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל ואז"ל יגע תלמיד וותיק זה וכו' וברשעים להיפך אף אם יאריכו שנותיהם אבל אחרי שתוכם ריק ועמל גם השנים לא נחשבו רק כימים כמו שהאלצתי ע"ז ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם שאם האדם ממלא את שנותיו בדברי חלומות אשר לא מעלין ולא מורידין אז בבוא עת קצו אף אם האריך שנים כמתושלח בכ"ז שנתיים ימים השנים לא נחשבו רק כימים וז"ש וספרת לך אם תמנה ימיך תביא לבב חכמה עד והיו לך "ימי ז'" שבתות השנים שרק הימים ג"כ כשנים יחשבו לך:
שם והעברת שופר תרועה בחדש הז' בי' לחדש תעבירו שופר בכל ארצכם הא דפתח בלשון יחיד והעברת וסיים בל"ר תעבירו י"ל דרומז למ"ש רש"י דתקיעת שופר בר"ה שלא בב"ד אינו דוחה שבת ומצינו והעברתם את נחלתו שהוא לשון סילוק וז"ש והעברת אתה היחיד שלא בבי"ד לפעמים אתה מעביר ומסלק את השופר כגון שחל בשבת אבל ביוכ"פ כ' רמב"ן סכל יחיד חייב לתקוע אף שלא בבי"ד:
שם ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו עפמ"ש באבות חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום וכ' בלו"א שמיני י"ג שרק אז חבובין ישראל שנקראו בנים למקום אם "נודעת" להם שידעו וישימו על לביהם תמיד שהם בנים למקום ויתיישב בזה משה"ק בתויו"ט למה לא הביא התנא מקרא קדש דבני בכורי ישראל ולהנ"ל א"ש אי מקרא הזה שאמר השי"ת שלא בפני ישראל הו"א אף שלא נודעת להם שנקראו בנים מ"מ הוא חיבה להם ע"כ מייתי ראיי' ממה שאמר הקב"ה להם בפניהם בנים אתם מזה מוכח שרק אם נודעת להם ונוהגים מנהג בנים למקום אז חיבתן יתירה וז"ש ושבתם איש אל אחזתו שהקב"ה ישיב את שבותינו שנאחז בירושת אה"ק ולא יוסיף להגלותינו בתנאי ואיש אל משפחתו תשובו אם נודע לנו שאנו ממשפחה מיוחסת וננהוג כמיוחסין:
שם כי יובל היא וכו' מן השדה תאכלו את תבואתה וכו' תשובו איש אל אחזתו ות"א לאחסנתי' עפמ"ש בלו"א פרשתינו לפרש מ"ש והיתה שבת הארץ לכם לאכלה שלצדיקים שביתת הארץ היתה להם ליותר תועלת מן עבודתה ששבת הארץ השפיעה על שני העבודה שיהי' לכם לאכלה וכ"כ שנת היובל היתה משפיע על כל השני עבודה והיתה פעולתו יותר נשגבה משני' העבודה ע"כ אמר מן השדה כמו יותר מן השדה תאכלו את תבואתה כי היא תביא לכם יותר ממה שהביאה לכם השדה בעבודתכם ובלו"א בשלח כ' פירשתי מ"ש כל המשמר את השבת נותני' לו נחלה בלי מצרים שמי ששומר הש"ק כהלכתו לא יחסר לו עי"ז מפרנסתו כי הקב"ה משלים לו חסרונו בשאר ימי השבוע ומי שעובד מלאכתו בש"ק צריך לייגע אבל המשמר שבת ינוח וישקוט ויתענג ובא לו ריוח השבת בלי שים עמל ויגיעה כמו ירושה ונחלה אשר לא עמל בו היורש וז"ש אחרי שיובל משפיע לכל השנה ברכתו עוד נעלה על ברכת שאר השנים עי"כ תשובו איש אל אחוזתו אחסנתי' שתהא לכם נחלה בלי מצרים: שם ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלקיך אני ד' הא דפתח בלשון רבים וסיים בלשון יחיד י"ל כי אז"ל בישראל מומר אעפ"י שחטא ישראל הוא כי אף שפוקר במצות השם בכ"ז אם מאמין באלקי עולם ואינו עובד אלילים אחיך מקרי ומזה נלמוד לחסום פי הדוברים עתק להונות ולרמות פושעי ישראל באמרם יכין רשע וצדיק ילבש ואומרים אחרי שהפושע בלא"ה ישתמש בכספו לדבר עבירה ע"כ אין חטא להנות ולגרוע חלקו לא יעשה כן בישראל והטעם כנ"ל שאע"ג שהוא חוטא באוות נפשו בכ"ז כ"ז שהוא מאמין באלקי עולם אסור להונותו וז"ש ולא תונו איש את עמיתו ואף שיארע לאדם כשר משא ומתן עם איש אשר לא ירא א' ויורה היתר לעצמו אחרי שרק אתה "ויראת מאלקיך" אבל הוא אין יראת א' לנגד עיניו בכ"ז אל תונה אותו והטעם כי אני ד' אלקיכם בלשון רבים שגם הוא אף שחוטא באוות נפשו מ"מ גם לשניכם אני ד' אלקיכם שגם הוא מאמין בד'. וז"ש להלן בפרשתינו "ואל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלקיך וחי אחיך עמך" כי ליקח רבית מישראל מומר לתיאבון ג"כ אסור וז"ש אף שגם רק אתה תירא את ד' ולא הוא מ"מ לא תקח מאתו נשך ותרבית:
שם ועשיתם את חקתי וכו' ושבתם על הארץ לבטח כי לכאורה א"א אף לצדיקים גמורים לשבת בטח על הארץ אחרי שהם משועבדי' תחת הטבע חקות שמים וארץ צובים ופחים בדרך עקש אבל אחרי שנאמר ותגזר אומר ויקם לך שהצדיק בכחו לבטל חקות הטבע ומשטרות שמים כמ"ש מי שאמר לשמן וידלק יאמר לחומץ וידלק א"כ יוכל שבת בטוח באין מגור ופחד מכחות הטבע אחרי שיש לאל ידו לשנותם כחפצו וז"ש ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו אם תשמרו את משפטי אז אתם כחפצכם תוכלו לעשות ולשנות חקותי הם חקות שמים וארץ ועי"כ וישבתם לבטח בארצכם ומאותות השמים אל תחתו:
עוד י"ל כי על הדין ועל המשפט העולם עומד ובאין משפט נהרס יסוד החברה האנושית ע"כ גם קודם מתן תורה קיימו את המשפט כמ"ש ואלה המשפטים אשר תשים גם לפניהם קודם שנעשו ישראל לעם התורה גם אז קיימו אותם אבל רצה הקב"ה לזכות את ישראל שלא עבור קיום החברה יקיימו את המשפט כמו שעשו קודם מ"ת כ"א רק את משפטי' תשמרו בשביל שאני צויתי עליהם אף שכבר ועשיתם אותם גם קודם לכן והתכלית הי' כדי שתשבו לבטח עליה אבל מכאן ולהלן חושבנא שרק בשביל שמשפטי הם תעשו אותם. ויש להוסיף שע"כ אמר בחקים ועשיתם ובמשפטי' תשמרו כי אחרי שהמשפטים הם לתועלת חברה האנושית במה יוודע איפה שעושה אותם בשביל שהקב"ה צוה עליהם ולא רק בשביל שבלעדם ערו יסוד החברה עד היסוד בה ע"כ צריך לעשות גדרים וסייגים למשפטים אשר גם בלעדם יתקיים העולם ועי"ז נדע שכוונתו בקיום המשפטים רק לש"ש אבל בחקים שאין להם תועלת לקיום העולם די בעשיי' אבל המשפטי' צריכים שתעשו שמירה וגדרים סביבה והטעם שהרי וישבתם לבטח עליה שע"י המשפטים בטוחים אתם בישוב הארץ כנ"ל: שם או קנה מיד עמיתך במסור' שבבעה"ט כי קנה אקנה בכסף מלא הנאמר גבי דוד עפמ"ש ז"ל דר"ל יליף קנין משיכה מפורשת מה"ת ממקרא זה דמיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד ואמרי' מדישראל במשיכה נכרי בכסף וז"ש או קנו מיד עמיתך מישראל הוא דקונה משיכה אבל דוד שקנה מארוונא הכותי קנה בכסף מלא ולא בעי' משיכה:
שם ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע פירש"י שיתברך במעים] ושבתם לבטח עליה כי אם הארץ תוציא פרי רב יותר מן הרגיל בשאר ארצות אז יקנאו בהם האומות ויבקשו לגרשם מן הארץ הטובה ההיא אבל אם לא תוציא רק כפי השיעור הרגיל ורק אוכלי' קמעה ומתברך במעי' אין זה מסגולת הארץ כ"א ברכת האוכלים אשר יצוה ד' את ברכתו עליהם ע"כ ישבו לבטח בארצם אשר לא יקנאו בו אחרי שאינה טובה משאר הארצות וז"ש ונתנה הארץ פריה כדרכה וטבעה בכל הארצות ולא יותר ורק ואתם תאכלו לשובע שתתברך במעיהם ועי"כ תשבו לבטח בארצכם באין מקנא בכם ומפחיד אתכם: שם והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי ובכל ארץ אחוזתכם נאלה תתנו לארץ כי ארץ הקדושה בידינו הוא לחזור אליה אם אנו משתוקקים בלב שלם ובנפש חפיצה לחזור לציון ברנה כמש"פ יהיו לרצון אמרי פי שלא רק בשפתינו נאמר יה"ר שיבנה ביהמ"ק כ"א שהאמרי' האלו יהיו לרצון גמור שאנו רוצים באמת בלא לב ולב לחזור וגם זאת צריכים אנו לידע שכ"ז שגלינו שכינה עמנו בגלות ואף אם יקל מעלינו עול הגלות הגופני בכ"ז גלות הנפש יכביד עלינו אכפו ע"כ אמר והארץ הקדושה לא תמכר לצמיתות בידי או"ה כ"ז שידעתם כי לי הארץ ואתה גרים או תושבים רק עמדי לא לפי ערך שיכביד או יקל עול הגלות מעל צואריכם כ"א לפי ערך שהקב"ה ותוה"ק הם בגלות לפי ערך זה אנו נקראים גרים או תושבים עם הקב"ה ביחדיו ואחרי שהדבר תלוי בנו בכל ארץ אחוזתכם בכ"מ שאתם יושבים גאולה תתנו לארץ יש לאל ידכם לגאול את הארץ מיד העמים ויש להוסיף עפמ"ש על מה אבדה הארץ על שלא בירכו בתורה תחלה ואז"ל לד' הארץ ומלואה קודם ברכה וז"ש והארץ לא תמכר לצמיתות ולחלוטין אף בעת כי לי הארץ דהיינו קודם ברכה שהארץ שלי והטעם כמ"ש בלו"א אחרי אקרא דולא תקיא הארץ שנשמתינו טהורה אף שגופינו מזוהם והצדיק חשב א"ע כגר כמ"ש כי גר אנכי בארץ והרשע חושב א"ע כתושב כמ"ש קרבם בתימו לעולם וז"ש כי גרים ותושבי' בין שאתם צדיקי' וגרים בין שאתם מחשיבים א"ע כתושבים בכ"ז רק חיצוניות שלכם מגואל בחטא אבל בכ"ז אתם עמדי כי שוויתי ד' לנגדי תמיד ע"כ לא תקיא הארץ אתכם שלא לחזור ולשוב עוד:
שם ואיש כי לא יהי' לו גואל והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו עפמ"ש ז"ל ג' אוהבים יש לו לאדם בני ביתו וממונו וצדקה שעושה וכשמבקש מהם שיצלוהו ממות ב"ב משיבי' אח לא פדה יפדה איש וממונו משיב ויקר פדיון נפשם אבל הצדקה ומעש"ט שעשה משיבי' עד שלא תלך לשם אנו מקדימים אותך שנא' והלך לפניך צדקיך עיין ילקוט ישעי' וע"ז רימז ואיש כי לא יהי' לו גואל ממות ופודה משחת שב"ב וממונו משיבים לו כנ"ל ע"כ רק והשיגה ידו מצות ומעש"ט שעשה בידו המה יהיו לו לגואל צדק ובהם לבד ימצא כדי גאלתו:
עוד י"ל עפמ"ש פ' בחקתי "וכל ערכך יהי' בשקל הקדש עשרים גרה יהי' השקל" כי רבים הם הנותנים ערך יקר וגדולה לאיש, רק לפי רוב כסף מקנתו אשר לו ועפ"י עשרו בממון ונכסים הרב הוא אם מעט כן יעריכו וישומו אותו אם רב רכושו יעלה ערכו ושיאו עד למעלה ואם אין כסף לאדון זהו גרע ערכו וכלא יחשב אבל באמת לא כן יהי' אצל איש, המבין אצלו לא יעלה ולא ירד הנערך ע"י כספו וזהבו המעט הוא אם רב כ"א רק לפי מעלותיו ומדותיו העצמיות שקנה לו ע"י ידיעתו וחכמתו הם יגביהו את ערך האדם למעלה ראש אם דעה קנה מה חסר ואם מך הוא מידיעות ולרש אין כל תבונה ודעת לא יערכנו זהב ופז והנה מי שמעריכי' אותו על שיש לו הון ועושר לא יחשבו לו רק את הסכום הכולל כל רכושו אבל לא ימנו את הפרוטות האחדות שנתהוו ע"י ריבוים לחשבון גדול כי מה בצע בפרוטות האלו אשר במה נחשבו ורק ע"י צירופם א' לאחת נעשו הון ועושר ועוד שלפעמים גם אופן קיבוצם יתן עוד מגרעת לבעליהם כי עשה עושר ולא במשפט ע"כ רק הסכום הגדול שרכש לו עתה הוא דבר שבמנין אבל לא הדרך אשר בו הגיע לעשרו לא כן בקנין תורה וחכמה לא לבד סוף המקובץ יחשב לאדם למעלה וחשיבות כ"א גם דרכה של תורה אשר ע"י הגיע לקנין השלימות גם הם יבואו בחשבון כמ"ש שהתורה נקנית במ"ח דברים וכל אלו הדברים כזריזות נקיות וטהרה וכמוהם כלם אשר על ידיהם עלה למעלה ראש עד שהגיע לקנין תורה הם ג"כ מעלות ומדות אשר לפיהן יהולל איש כמ"ש וילכו ויעשו לקבל שכר על הליכה וז"ש וכל ערכך לא יהי' עפ"י שקלי חוץ כסף וזהב כ"א בשקל הקדש ע"י קדושה וטהרה חכמה ודעת יראת ד' אוצרו צריך להעריך וע"כ לא רק הסכום הגדול שקנית תחשוב ותספור ותמנה כ"א עשרים גרה יהי' השקל גם המטבעות הקטנות אשר ע"י באת לאוצר התורה והגעת למנה של קדש גם הם יבואו בחשבון כי גם המה האמצעי' נכבדי' כמו התכלית. וי"ל בזה מ"ש בא"א לך לך ופירש"י להנאתך ולטובתך כי לפעמים האדם הולך לטייל ויש לו עונג ושעשועים מהליכתו אבל ההולך לסחורה ומדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות נוח הי' לו אם לא הי' נצרך ללכת בדרך הזה המיגעו ומענה כחו רק ההכרח לפרנסתו יאלצנו לכתת את רגליו אבל בדברי תורה אף ההליכה והכנה להשיגה ע"י מ"ח דברים הנ"ל נחת ינחת בה כמ"ש דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום שגם הדרך המוביל אל התוה"ק נועם ושלום בימינו וכך היא דרכה של תורה וכו' אשרך בעוה"ז שגם בעודו בדרך אשרי חלקו ע"כ כשהלך א"א בפקודת ה' לעזוב גילולי אביו הי' לו תכלית מעולה אשר אליו יכונן אשורו אבל גם הדרך אל תכלית המעולה הזה שפרה לו וז"ש לך לך להנאתך שיהי' לך הנאה גם בדרך לבדו וגם לטובתך כשתגיע למחוז חפצך טובה גדולה תהי' לך למנה ועפי"ז י"ל מ"ש בפ' פנחס "וביום הבכורים והקרבתם מנחה חדשה לד' בשבועותיכם מקרא קדש יהי' לכם" שעד מותן תורה שלא עסקו רק בהליכות עולם בדברים גשמיי' בעת אשר הגיע לתכלית הנרצה הפיקו רצון אבל בעת אשר יגעו ועמלו והכינו את אשר יביאם למטרת חפצם לא הי' להם עדיין קורת רוח אבל כשקבלו את התורה אשר גם דרכיה דרכי נועם כנ"ל גם ההכנות אל באי שער התורה יחשבו למנחה טהורה אשר יעלה ריח ניחוחם לד' כעולה וזבח ע"כ גם ימי הספירה אשר הם רק הכנה לקבלת התוה"ק גם עליהם נאמר "תמימות תהיינה" שמקבלים שלימות ומעלה אף שהם רק אקדמות לאורייתא כמ"ש ז"ל אימתי הן תמימות בזמן שעושים רצש"מ כשיגיעו לתכלית הנרצה לעשות רצונו של מקום אשר הופיע מהר פארן ביום המקודש הזה אז לא לבד עצם היום הזה קדש לד' כ"א גם הז' שבועות הכנה דרבה הם תמימים ושלמים וזהו וביום הבכורים והקרבתם מנחה חדשה לד' שזהו דבר חדש אשר עדן לא הי' לעולמים להקריב לד' מנחה ערבה לפניו לא רק ביום המקודש שכבר השגתם התכלית הנכבד כ"א גם "בשבעותיכם" בז' שבועות האלו אשר רק הכנתם והזמנתם א"ע לקבלת התורה גם בעת ההיא וקראתם כבר מקרא קדש שקראת בקריאה של חבה את הקדש טרם בואו גם זה תחשב לכם לצדקה. והנה רבים מקציני ארץ אומרים שאין להם צורך לחכות לגואל צדק שיבוא ויקבץ פזורינו כ"א כבר אתא בקר להם ולהמונם אחרי שרוב דגנם ותירושם והיכלי שן אשר להם בנויי' לתלפיות על גפי מרומי קרת אין להם לצפות על העת אשר כל ישראל ישבו איש תחת גפנו ותאנתו. כי כבר היתה להם הרווחה בגולה אבל באמת לא כן בדם כ"א יחשוב האדם שימי שנותיהם ע' שנה וגז חיש ויחלופו ימי חיינו וכצל ימינו עלי ארץ ולעת קץ לא ישאר כ"א גוויתו אשר לעפר ישוב ויעזוב לאחרים חילו ואין לו שיור רק התורה והמצוה אשר לא יגע ועמל בהם ומצא כדי מדתו ע"כ טוב לגבר שאף שכל אשר לו ירבה ולא במסכנות יאכל לחמו בכ"ז אחרי אשר על האדמה הטמאה בגולה הוא אשר לא יוכל לעבוד את ד' כדבעי כאז"ל שיעבוד מלכיות מעכב ע"כ לא יועיל לו כל הון וטוב לו לרשת נחלת אבותיו בארץ הקדושה אשר שם יוכל לעבוד את ד' בלי נגרע דבר ורק יכסוף לתשובתו הרמתה לאה"ק שהיא רמה וגבוה מכל הארצות כי שם ביתו נאוה קדש לישראל וז"ש ואיש כי לא יהי' לו גואל באמרו שאינו צריך לגואל צדק כי "והשיגה ידו" די מחסורו והותר ע"כ ישלה בנפשו לאמר ומצא כדי גאולתו שמצא כבר בגולה כדי גאלתו ע"י נחלת שדה וכרם שפרה לו לזה אמר שיחשוב עם קונהו כי רק שנים אחדות יהי' לו הרכוש למקנה וקנין ואח"כ הכסף ישיב לבעליו והמת יהי' לו שבעת מיתתו ישיב את הכל לבעליו ולא ישאר לו מאומה מהדברים הכלום ועוברים ע"כ יחשב את שני ממכרו והשיב העודף לאיש אשר מכר לו שבעת אשר יעברו השנים אשר להם מכר לו השי"ת את רכושו את הנותר לא יקח אתו כ"א ישיבנו לבעליו ואם כזאת ישים לבו אז "ושב לאחזתו" בעיניו יראה ובלבבו יבין שטוב לו לשוב לאחוזת אבותיו ארץ הקדושה:
שם ובתי החצרים אשר אין להם חומה סביב על שדה הארץ יחשב גאלה הי' לו עפמ"ש במשלי שרב אוכל ניר ראשים ויש נספה בלא משפט כי מי שחננו ד' בהעניקו לו עושר והון אין ברכת ד' מתקיימת רק אם עושה עושר במשפט וצדקה ונוח לבריות שיהנו מטובו עניים ואביונים אשר יתן להם די מחסורם כיכלתו אבל אם העושר הוא רק שמור לבעליו ולא יניח להנות ממנו בנ"א רק היא וביתו אז הוא לשעתו כי בחצי ימיו יעזבנו כמו שראינו כבר כמה שהרבו חיל בראשיתם.
ואחריתם עוני ובהלה א"כ רב האוכל שנכר בו העושר הוא דומה לשדה שנחרש ויוכל למצוא בו ברכה מעתה ועד עולם אם יזרע בו לצדקה יקצור לפי חסד שעושה אבל אם לא יזרע בו לצדקה אז לא ישא ברנה אלומתיו וז"ש רב אוכל אשר ים לו לעשיר באוצרו אשר צבר הוא רק ניר ושדה חרושה לראשים ונגידים כי לפי אשר יזרע יקצור כי ראינו כבר "ויש" הוא הרכוש אשר רכיש העשיר נספה ונכרת ממנו בלא משפט אם אינו עושה משפט וצדקה אז העשירות ספה תמה מן בלהות והנה אף כשיהי' דגן ותירוש לרוב מ"מ אם אין שלום אין כלום ע"כ להחזיק טוב הארץ וליהנות מפריה בהשקט ובטח צריך שיהי' שלום בין הרש והעשיר שהעני לא ישטום את העשיר עבור רכושו כמו הסאציאליסטען שבימינו כ"א כלם יהיו אהובים יחדיו תמים וזהו רק ע"י שהעשיר יהא ביתו פתוח לרווחה ולא יקפוץ את ידו מאחיו האביון כ"א יחיה עמו בשובה ונחת כשבת אחים יחדיו ועי"כ יפרה וישגה שלום הארץ אבל אם העשיר סוגר את ביתו בדלתיים ובריח ולא יטה אזנו לשמוע לקול דופקי שעריו אז לא יועיל הון ביום עברה רוח קנאת ושנאת העניים על העשיר כי באפם וחמתם כי קשה ובקנאתם כי עזה לא יניחו לו ליהנות את העשיר מברכתו אשר הושפע עליו ממעל עי"כ אם גם שדה הארץ אשר פריו יתן בעתו הוא עמוד נכון ויסוד חזק לקיום העשירות עוד יתר שאת לו לנדיבת הלב של בעלי הון כי נדיבת לבם הוא הכלי המחזיק את ברכתם שלא תאבד ותספה בלא משפט כנ"ל וז"ש ובתי החצרים הם בתי החורים והשועים אשר אוצרותיהם מלאו ואין להם חומה סביב משמרת למשמרת למען לא יהנה מהם דל ואביון כ"א ביתם פתוח לרווחה כביתו של א"א מעל' שדה הארץ יחשב הבתים הפתוחים לכל דכפין הם למעלה ויותר חשובי' משדה הארץ שהשדה יתן פריו והבית אשר פתחו פתוח יחזיק ויקיים את הברכה עוד יותר ואחרי שאז"ל אין הגליות מתכנסים אלא בזכות הצדקה ע"כ סיים שעי"ז יזכה ג"כ גאלה תהי' לו שצדקתו תקרב הגאולה בב"א:
שם וכי ימוך אחיך עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך ובמד"ר הה"ד עשיר ורש נפגשו עושה שניהם ד' עפמ"ש בב"ל מ"ש גם בני אדם גם בנ"א יחד עשיר ואביון עפמ"ש ז"ל אין אדם מת וחצי תאותו בידו ע"כ גם העשיר הוא אביון אחרי שהוא תאב תמיד ומתאוה ליתר ממה שיש לו וז"ש גם בני איש החשוב והבעל בעמיו גם הוא עני ואביון כמו בני אדם העניים עיי"ש דרוש ע"א וי"ל הסבה שעשה הקב"ה כן שנתן לאדם הטבע שתמיד לא יסתפק במה שיש לו כ"א ירגיש חסרון אשר יכסוף למנותו הוא בשביל רחמי שמים על העני' ואביונים האמתים שאם הי' העשיר מסתפק במה שיש לו ושמח בחלקו ולא ירגיש שום חסרון אשר יכסוף למלאותו אז לא הי' מרגיש כלל בחסרון העני אשר די מחיתו יחסר לו כי לא הי' מבין כלל מה זה חסרון כמו שהסומא אינו יודע מהו מראה הצבע כ"כ לא הי' העשיר יודע מהו חסרון ולא הי' משתתף בצער דלים אחרי שאינו יודע מהו חסרון ע"כ הקב"ה ברחמיו הטביע שגם העשיר תמיד יחסר לו ועי"כ הוא יודע ומבין ברעת וחסרון העני ישתדל להמציא לו די מחסורו וז"ש וכי ימוך אחיך לא רק הוא העני הוא מך ואביון כ"א עמך גם אתה כמוהו אביון התאוב ועי"כ שגם אתה מרגיש מהו חסרון והחזקת בו כי אתה יודע ועד גר ותושב שאף אם תושב אתה ובין כגידי' מושבך על גפי מרומי קרת בהיכלי שן בכ"ז אתה מרגיש בעצמך שאתה רק כמו גר אשר לא הגיע עוד למחוז חפצו להיות תושב כ"כ אתה אם יש לך מנה אתה מבקש מאתיים ועי"כ וחי אחיך עמך וזש"ה עשיר ורש נפגשו שבאדם א' בעצמו נפגשו שני הבחינות עשיר ורש כנ"ל שאף שהוא עשיר בכ"ז יחד עני ואביון ועושה שניהם ששני הבחינות יהיו באדם אז הוא ד' במדת רחמיו על העניים כנ"ל עשה כן:
עוד י"ל אחרי שכל ישראל ערבים זה בזה ע"כ אם האיש א' יחטא גם הצדיק נכשל בעון אחיו כמ"ש ז"ל אקרא דוכשלו איש באחיו וזהו כי ימוך אחיך מן התורה והמצות כפי' אוה"ח אז לא הוא לבדו נעשה רש כ"א עמך גם אתה כמוהו נעשית עי"ז מך ודל וכשם שמצוה להחיות גוף חבירו שלא ימות לשחת כ"כ מצוה להחיות את נשמתו שלא תטבע ברפש ומצולת העוונת וכ"כ שגר ותושב הוא הגוף והנשמה ע"כ תשתדל ששניהם יחדיו יחיו וישארו חי' וקיים עמך ביחד שגם אתה לא תגרע מערכך ע"י חטאתו:
שם את כספך לא תתן לו בנשך אחרי שכבר אמר בפסוק הקודם אל תקח מאתו נשך י"ל שכפל הפסוק רומז למשאז"ל שהמפייס את העני מתברך שיתן את נדבתו לו בסבר פנים יפות ולא ידקרהו בחרב לשונו בעת מצוא נדבתו לומר לו דברים קשין מדוע לא תעמול ביגיע כפך ובזעת אפך תאכל לחמך לשובע ולא לדפוק על פתחי נדיבים וכדומה וזהו את כספך לא תתן לו בנשך שלא תשוך אותו בדברים עוקצים בעת אשר תתן לו כספך:
שם אל תקח מאתו נשוך ותרכית ויראת מאלקיך וחי אחיך עמך את כספך לא תתן לו בנשך וכו' אני ד' אלקיכם ענ"ד ב"מ ס"ב דשומא מילתא שחייבי' משום רבית מיד בשעת שימה אף טרם שנותן הלוה את הרבית והנה לקח רבית הנושך ומכלה מעמדו ומצבו של הלוה אף בלי ציווי השם הוא נגד טבע לב הרחמן הרוצה שיחי' אחיו ולא יהרס יסודו אבל בשעת הלוואה ושימה שהלוה אינו נותן עדיין כלום ורק מקבל כסף הלוואה אין כאן רחמנות שעוד לא יחסר ללוה כלום בשעת הלוואה לזה צריך ציווי השי"ת אף בשעת הלוואה ושימה ע"כ אמר אל תקח מאתו רבית בשביל ויראת מאלקיך לעבור פיקודיו כי ידעתי שאף בל"ז ממדת רחמנות שבישראל ואתה רוצה וחי אחיך עמך שיחי' ולא ימית ע"י הרבית לא תעשה כן אבל את כספך לא תתן לו שבשעת נתינה והלוואה שאין עוד על מי לרחם בכ"ז לא תתן לו כי אתה עובר אף בשעת שימה כי אני ד' אלקיכם הגוזר כן:
שם כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מאמ"צ אני ד' אלקיכם דקדק באוה"ח דפתח בלשון נסתר אשר הוצאתי אותם וסיים בנוכח אני ד' אלקיכם ועוד ההמשך לא תעשו לכם אלילים ל כי או"ה נקראו עבדים ואף בישראל בזמן שאינם עושים רצונו של מקום אבל בעושים נקראים בנים וי"ל שב"נ הלא אינם מוזהרי' על השיתוף כידוע וי"ל דה"ט משום שנקראו עבדים ובעבד מצינו שיש לו אדונים הרבה כדאי' בש"ס עבד של ב' שותפין אבל בן אין לו אלא אב א' לבד ע"כ נקראו או"ה עבדים שיש להם אדונים הרבה ואף ישראל כשאינם עושים רצש"מ משא"כ בישראל העושים רצש"מ ואין לנו מלך אלא אתה אב א' יחיד ומיוחד נקראים בנים כמו שהבן אין לו אלא אב א' והנה כשיצאו ישראל מעם לועז עד שהיתה יודא לקדשו הי' הקב"ה אל מסתתר והי' רק בבחינת עבדים ורק לאחר קבלת התורה נתעלו להיות משכנו בתוכם ולהקרא בשם בנים וממילא דאסור להם ע"ז בשיתוף כי הבן אין לו אלא אב א' וז"ש עבדי הם אשר הוצאתי אותם מאמ"ב בעת ההיא לא היו אלא עבדים שדבר אליהם בנסתר ולא בנוכח לשון חבה ואהבה אבל לע"ע אני ד' אלקיכם אדבר אתכם בלשון נוכח וחבה כי עליתם למדרגת בנים אתם לד' אלקיכם ע"כ לא תעשו לכם אלילים שהשיתוף אסור:
עוד י"ל ע"ד שא"ל כל המקבל עליו עול תורה מעבירי' ממנו עול מלכות ופירש בלו"א ע"ד שאז"ל אין בין עוה"ז לעוה"ב אלא שיעבוד מלכיות כי עול התורה אף שנראה שכבד הוא על האדם בכ"ז יצא הפסדו בשכרו שמי שאינו מקיים את התורה בדעתו שהוא בן חורין באמת הוא עבד לאדונים הרבה הם תאוותיו אשר הוא מסור בידם כמ"ש שאוו לאלקית הרבה ע"כ אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה שהוא פורק מעל צוארו שיעבוד התאות המושלות עליו בעים רוחם ואין לו אלא אדון א' אבינו שבשמים וז"ש כי לי בנ"י עבדי כמו אם בנ"י יהיו לי לעבדים העובדים את בוראם אז ירויחו בזה שלא יהיו עבדים למלכיות התאות כ"א רק עבדי הם לי לבד יעבדו ואין מי מושל עליהם ע"כ אף שאני אלקיכם במדה"ד לענוש את העוברים על פקודי ד' בכ"ז ד' מדה"ר אני שעי"ז אפרוק מעליכם עול מלכות כנ"ל: