אור ברסלב

להבת שלהבת קודש

יח'

יז'

ואזכיר עוד מה שהזמין ד' לפני עתה כשעברתי ברחוב והנה הזדמן לפני עיני אשה מכוסה עם שאל ארוך ואיני יודע אם זה היא הרדיד שמזכירים או מה אבל עכ"פ מה אגיד לכם איזה הרגשה היה לי אז ריח גן עדן ואמרתי ללבי האם זאת היא הלבוש אשר מוציאים עליה שם רע לאמר שהיא מושכת עין (ולכן הם קוראים לזה פריצות עפ"ל)

הוספת המעתיק: זכרוני לפני זמן כשהתחילו נשים ללבוש שאל היתה איזה אשה שהלבישה שאל ועבור כך הוציאו את בתה מבית הספר, והיא הלכה לבית דינו של הגאון ר' ניסים קרליץ שליט"א להתלונן לפני הגאון, והוא שלח תיכף ומיד המנהל ושאל אותו למה הוציא בתה מהבית ספר והמנהל ענה מפני שלבוש הזה מושך עין להסתכל עליה (ברחוב) פנה הגר"נ להדיינים שישבו על ידו ושאל אותם הנה פה עומדת לפנינו האשה עם השאל האם אתם מרגישים משיכת עין ענו ואמרו שלא, פנה הגר"נ להמנהל ואמר לו אני אומר שמנהל שמוציא ילדה עבור זה אותו צריכים להוציא מהבית ספר.

והרי באמת סברא זו הוא סברא של שטות גדול המביא לידי גיחוך שהרי איזה יצה"ר הם מרגישים כאן איזה הרהורים רעים נגרם עי"כ, בודאי אין כאן אצל המתלוננים וממאסים בזה ומשניאים אותה אלא יש כאן עין הרע עין מנאפות ח"ו שהשביעה את עצמה מטומאה היצה"ר ופגם בקדושה ולכן נעשו עי"ז ממאסים בטוב ח"ו אנו נעשינו מושפעים מהרחוב הפרוץ והמזוהם ומלוכלך וגיעול ומזה השתכרנו וכמש"כ (ישעי' נ"א כ"א) שכורת ולא מיין וע"י השכרות אנו רואים השקפה מסולפת כזאת למאס בבגדי אמהותינו הלא כאן מורגש ריח גן עדן והשכינה ועל זה נאמר כל כבודה בת מלך פנימה שהיא מעוטפת בחומה של גן עדן שאין שם כניסה כלל להיצה"ר ולסט"א וכנגד המתרעמים ומזלזלים בהן אומר ד' ית' עמם אכבדה (שמואל ב' ו' כ"ב), הרגשתי כאילו חזרתי הביתה להחן והנועם שהיה אצל סבתותינו כך היינו רגילים בילדותינו לראות התמונות מהם וכיוצ"ב מכל הדורות שלפנינו הלא דבר זה מכניס רעננות בלב יהודי, ומורגש בזה כמו באהל השכינה אשר על זה נאמר ונגע (של היצה"ר) לא יקרב באהליך, ובטוח הנני באלה שאם היו לובשות כך כל הנשים כבר לא היינו בגלות המר של היום שהיצה"ר וגונדרא דיליה מכשילים את רוב העולם החלש היום ולוכד אותם במצודתו ד"י.

ועוד הרגשתי בזה ענין כאתחלתא דיציאה מהגלות המר הזה מגלות הפריצות מגלות דור המבול שאנו נמצאים היום בתוכה ורוח של תנחומין עברה לפני בלבי ובשורת אתחלתא דגאולה הרגשתי בזה שכבר מכינים ומכשירים אותנו להכנס בהיכל ד' ונזכרתי בפסוק שהקב"ה אומר לשכינתו התנערי מעפר קומי לבשי בגדי תפארתך עמי ולענינו יש לרמז בפסוק בזה האופן שע"י שהתחילו בנות עמו לקיים ללבוש בגדי תפארתם (שהם מלבושים הישנים כנזכר) בכח אתערותא דלתתא זאת מתעורר כנגדן הקב"ה לאמר לשכינתו ית' התנערי מעפר קומי כי הגיע גם זמנך לעשות כמותן ולבשי בגדי תפארתך הישנה שהוא להתעטר ולהתפאר עם בני זוגך כנסת ישראל שהיא נקראת כלתו של ד' ית' (בחינת שכינתו ית' כידוע ליודעי חן), ולא מצאתי אופן להסביר תלונותיהם של המתלוננים אלא ע"פ מש"כ (תהלים צ') אוהבי ד' שנאו רע וגו' כלומר שמי שאוהב את ד' ה"ה ממילא גם שונא את הרע, ומזה יש לדייק (מכיון שמכלל הן אתה שומע לאו) שכמו"כ הוא גם בהיפוך שמי שאין לו אהבה לד' אזי ממילא יש לו אהבה להרעה ח"ו (*) , ומכש"כ מי שח"ו סולד מדבר ד' אזי יש לו שנאה להטוב ועל זה צועק הנביא (ישעי' ה' כ') הוי אומרים לרע טוב ולטוב רע.

(*) וביאור ענין זה מבואר מתוך דברי החזו"א (...) שכתב שמוטבע בטבע האדם כח שנאה וכח אהבה ולכן צריך שיהיה לו שנאה לענין א' ואהבה לדבר א' ולכן מי שמכניס כח האהבה שלו לדבר ד' אזי כח השנאה נשאר אצלו ליצה"ר ולהרע ומי שמכניס כח האהבה שלו להרע ממילא כח השנאה שלו יוצא להטוב.

וכדאי לציין עוד ענין מש"כ באגרת החזו"א (...) כלפי אלו שאומרים שיש להם אהבה לתורה ולמצות ד' ית' אלא ששונאים את הקצוניות, כתב על זה החזו"א שכמו שאין באוהבי החכמה שנאה לקצוניות החכמה כמו כן אין באוהבי התורה ומצות שנאה לקצוניות, עכדה"ק.

ואמרתי אז ללבי בודאי לא לחנם הזמין ד' לפני עיני לראות את זאת (כי בודאי שת"ל אין דרכי להסתכל בכגון דא) והרגשתי אז בלבי מה שכתוב שהשכינה בגלות מתפלשת בעפר מרוב לכלוך העבירות והעכירות שנמצא בינינו ואין מי שירחם על השכינה לדאוג על צערה וגאולתה, ואלו הצדקניות מתחילות להעלותה מעפרה ובהם יתקיים משאחז"ל בזכות נשים צדקניות עתידים להגאל, ולכן מה שהן סובלות עתה עלבון וזלזול זה בדיוק דומה לעלבון וצער שישנו היום להשכינה הקדושה שמכיון שהן נעשות עתה כשושבינא דמטרנותא השכינה ולכן גם הן שנמצאות עתה עמה יחד חל גם עליה אותה הרגשה ששורה כביכול אצל השכינה עכשיו ועל כן כל זמן שהשכינה עדיין לא יצאה מגלות ועדיין מתפלשת בעפר כמו"כ עובר גם עליהן עתה בזלזול ובזיון, אבל על זמן זה נאמר (ישעי' כ"ו כ') חבו כמעט רגע והשכינה תצא מגלותה הרי אז ונהרת לבבך ויצאו יחד אתה ראשונה לכולן וישמחו ויעלזו אתה יחד אמן כן יהי רצון.

והנני יושב ומצפה לישועתו ית' לגאולת ופדות השכינה הקדושה מגלותה ומהתפלשותה באפר על חילול ד' הגדול והנורא שמתחלל יום יום ובפרט על מה שקורה שמוסיפים עתה לחלל שם שמים במלחמה עצובה זו, ויהי רצון שנזכה כולנו יחד עם כל הכלל ישראל לחזור בתשובה שלימה לפניו ית' דייקא ולזכות לראות בקרוב בנחמת ציון וירושלים ולהיות מאלה שאליהם נאמר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו זה ד' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו, ע"כ, וכפי' המהרש"א (סוף מס' סוטה) שהכוונה בישועתו ית' של השכינה הק' אמן נצח סלה ועד.

כתוב בתוה"ק (דברים ל"א י"ח) ואנכי הסתר אסתיר פני מהם וגו', הנה ענין הסתרה הכפולה המוזכר בפסוק זה י"ל הכונה על ב' מיני הסתרות א') בגשמיות דהיינו הצרות המרובות כמו שישנו היום, והסתרה ב') ברוחניות ועבודת ד' דהיינו שלא יראה ולא ירגיש האדם הצלחה בעבודתו את ד' ית' אע"פ שישתדל בכל כחו, וכמו"כ לא יוכל האדם למצוא דורש ומבקש שילמדנו הדרך הנכון איך להתקרב לד', ועל זה כתוב ג"כ בתוכחה (דברים כ"ח כ"ט) והיית ממשש בצהרים כעור הממשש באפילה ולא תצליח את דרכיך דהיינו שלא יראה הצלחה בדרכו וגם כמו עוור כשאין לו מי שמנהיגו שממשש ואינו מצליח למצוא את הדרך להגיע למבוקשו מכח שחשוך לו אפילו בצהרים כמו"כ לא יצליח למצוא את הדרך איפה ללכת בכדי להגיע לד' ית' וגו', וכמו שהוא המצב היום וכמו שאמחז"ל (סוטה מ"ט.) על עקבתא דמשיחא אין דורש ואין מבקש.

וכך מובא בשם צדיקים שאמרו שבדור שלפני ביאת משיח צדקינו יהיה מצב כזה שרק דרך רשעים צלחה ודרך צדיקים יהיה ח"ו בהיפוך וגם בעבודת ד' ית' יהיה כך ואלה שישתדלו בעבודת ד' ית' באמת לאמתו ויתאמצו לעשות נח"ר להבוב"ה באמת ובתמים ולהתקרב אליו באמת לאמתו לאלה יהיה להם קשה מאוד בכעו"ע ובהסתרת פני ד' ושער ההצלחה אפילו בעבודת ד' ית' יהיה סגור בפניהם ולא יראו ולא ירגישו הצלחה בעמלם (וכמאמר מ"ע בגמ' (...) אני אמרתי לריק יגעתי וכו' ע"ש), וכמו"כ יהיו מזולזלים ונמאסים בעיני כל, ולאלו שלא ישתדלו בעבודת ד' ית' באמת לאמתו עובדים שלא לש"ש ורחוקים מהאמת ומד' ית' בעומק לבם לאלה לא יהיה הסתרת פנים אלא אדרבה יהיו שערי הצלחה פתוח לפניהם גם ברוחניות בעבודתם את ד' והיה נראה להם ומורגש ונדמה להם וגם לאחרים שהם קרובים ורצויים מאוד לד' ית' ויהיו כולם מרוצים מהם ויהללו וישבחו אותם ויהיו מכובדים בעיני כולם, ובזה יהיה לאנשי הדור ההוא נסיון גדול (*) ,

(*) וזה דומה למה שהיה ג"כ הנסיון בימי יחזקאל הנביא שאמרו אליו מבנ"י שלא רצו להפסיק מלעבוד לעכו"ם ולעבוד רק את ד' ית' כי טענו שהם רואים שכשעבדו לע"ז והקטירו למערכת השמים היה להם הצלחה ומעת שחדלו להקטיר אליהם נחדל מהם הצלחתם, וזה עתה הוא התיקון לזה שנעמוד בנסיון זה שאפילו בשלא יראו הצלחה ימשיכו לעבוד רק את ד', ובזה נזכה לתקונינו בזה.

ובאמת הן הנה דברי חז"ל (בפ' חלק במס' סנהדרין ובסוף סוטה) שיראי חטא ימאסו וכו' ומקורו בדברי הנביא (ישעי' י') וסר מרע משתולל.

ואע"פ שישנם גם היום הרבה מורים ומלמדים דרך בתורה ועבודת ד' בכ"ז א"א להאדם היום לדעת אם הנו נמצא בדרך הנכון מכיון שישנם הרבה חילוקי דיעות בכל דבר ובכל דרך והרי כל אחד ואחד מכריז ואומר שאצלו הוא הדרך הישרה ורק אם תלכו בדרך זו תתקרבו לד' והאיש משתהה לדעת איה איפה הוא דרך הצדק ודרך הישר שבה ילך.

והנה ישנו כלל גדול שבכל מקום שכתוב בתוה"ק עונש וכדו' שם באותו פסוק עצמו רמוז ג"כ דרך התיקון והרפואה לזה, ומי שאינו ראוי לדעת את זה לא יראה ולא יבין את הרמז, ומי שכן ראוי (כגון ע"י שיעשה תשובה ויתקן עצמו) אזי יתגלה לו הרמז הזה וימצאנו, וכמו"כ ילה"ב כאן שבפסוק זה עצמו מגלה לנו התוה"ק ברמז הסימן להכיר איפה היא הדרך האמיתי איפה ד' ית' מסתתר וזה אמרו "אנכי הסתר אסתיר פני" כלומר במקום שתראה הסתרה היותר גדולה הסתרה כפולה תדע ששם אנכי נמצא ומסתתר שם, וכמו שהוא במשל הגשמי שהמסתתר משונאיו וכדו' כדי שלא ימצאנו בורר לו מקום היותר מוסתר במקום שלא יעלה על לב שום בנ"א ששמה ה"ה מוסתר, והנה לקרוביו ואהוביו באמת אליהם הרי הוא מגלה ונותן להם סימן לדעת איה מקום כבודו.

וכמו"כ הוא לענינינו שכאשר אדם רואה שדוקא כאשר הוא מבקש את ד' ית' ואת הדרך להתקרב אל ד' ית' באמת דוקא אז ה"ה נפגש עי"כ בההסתר פנים ביותר והכל הולך לו בהיפוך, ואע"פ שעל פי שורת הדין ושכל הישר היה צריך להיות שאדם שמבקש את האמת ותכלית החיים יהיה לו סע"ד ושערי ההצלחה יהיו פתוחים לפניו יותר מכל מבקשי הון והבלי העוה"ז, אבל לאכזבתו הגדולה נהפוך הוא שלכולם שערי הצלחה פתוחים ודוקא אליו שהוא פונה להתכלית האמיתי הרי כל השערים נעולים לפניו וה"ז הענין הבלתי מובן ביותר ולא מתקבל כלל על דעת האנושי, ולכן ה"ז בחינת הסתר פנים היותר גדול, ולכן דוקא מזה שהאדם רואה אצלו כך ידע נאמנה שהוא הולך בדרך הנכון והישר ושהוא נמצא קרוב באמת לד' ית' כי הרי הוא בתוך ההסתר הגדול אשר שם ד' ית' ג"כ מסתתר,

ועל זה נאמר ישמח לב מבקשי ד' ויל"פ שנאמר זה בעיקר על דור האחרון ולכן כתוב מבקשי ד' ולא כתוב מוצאי ד' כי אע"פ שלא מצאו את ההצלחה ונמצא נשארו מבקשים לבד ולא יותר בכ"ז ישמחו בזה לבד שהם מבקשי ד', ודוקא מפני שלא רואים בעיניהם את ההצלחה כי זה סימן מובהק שהם בדרך הנכון ולכן בזה לבד שהם מבקשים ישמחו כי הצלחתם בטוחה ושמורה להם לעולם העליון ולעתיד לבא, ומי שבדור ההוא רואה הצלחתו השלימה ה"ז ח"ו סימן בהיפוך (ומה שנראה לו ה"ז רק הטעיה שהיצה"ר מטעה אותו ומסמא עיניו לראות מה שאיננו נכון) וזה מה שאחז"ל על פסוק זה ועל דור זה "מי שאינו בהסתר פנים אינו מהם, וזה התיקון עבור אלו הנשמות שמדורות הקודמים כמו בזמן הנביאים כשהיה בהמ"ק קיים והיה הנהגה בגילוי פנים ולא שמו לב לשוב לד' ע"י תוכחת הנביאים, לכן מורידים אותם בגלגול בדור זה שההנהגה הוא בהסתר פנים וע"י שבכ"ז ישובו אל ד' וימסרו נפשם באופ"ז להמשיך השתדלותם להתקרב לד' ולעבדו ית' אע"פ שלא רואים שום סימן הצלחה להתקרב אליו ית', בזה יהיה להם תיקון ויזכו לחזור להנהגת גלוי פנים פי שנים (בבחינת במקום שבע"ת עומדים וכו') בהגאו"ש בב"א,

ובזה יתפרש כמין חומר הפסוק בשיר השירים קול דודי דופק פתחי וגו' (והיינו קול ד' ע"י הנביאים בתוכחתם כנזכר) והשבנו פני קול ד' ריקם באמרינו פשטתי וגו' כלומר כמו במשל מי שקוראים אותו והוא כבר הלך לנוח ופשט כבר בגדיו ואומר לקול הקורא אליו שאינו יכול לפתוח את הלדת מפני שקשה לו להתלבש עו"פ וללכלך רגליו בחוץ, ואח"כ כשדודי שלח ידו וג' ומעי המו עליו בגלות המר הזה ועי"כ כבר הנני קם לפתוח לדודי ולבקשנו, ואז הרי דודי כבר חמק עבר בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני, ודוקא ע"י שבקשתיו פוגעים בו השומרים והכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות (החשובים שהם שומרי חומות בת ציון) אבל אני מגודל חולת אהבה אליך ד' אינני זז משם אע"פ שהנני מקבל מכות ופצעים (וכמו שישנם היום ת"ל גם אנשים צדיקים שמקבלים בגודל חולת אהבתם לד' מכות ופצעים משונים עבור מחאתם על עוברי עבירה או שמירת שבת ק' או שמירת קברי קדמונינו וכדו' בכל ענין שמירת הדת) הם וכמותם אלה הם והן אשר זוכים ומזכים את כל הכלל והעולם כולו ובזכותם ממשיכים את הגאו"ש בקרוב בב"א, והם יזכו להיות בראש וראשונה בקבלת פני השכינה ופני משיח צדקינו בשוב ד' שיבת ציון בב"א.

ובזה יש להוסיף מה שיל"פ רמז נאה במזמור (תהלים כ"ז) לדוד ד' אורי וישעי וגו' (שאומרים בחודש אלול) בהמשך למה שפרשנו לעיל (עמ' י"ד קרוב לסוף אות ח') במש"כ כי יצפניני בסוכו ביום רעה יסתירני בסתר אהלו וגו' שי"ל שזה רמז שבזכות זה שהאדם מחזיק מעמד בעבודת ד' ואע"פ שבכדי להיות אתו עמו בקרבתו ית' ה"ה מוכרח להיות נמצא ג"כ תוך ההסתר פנים ביותר כנזכר בזכות זה במדה כנגד מדה תמיד יצפננו ד' ית' ביום רעה בסוכו ובסתר אהלו ויהיה נשמר עי"ז מכל צרה וצוקה ונגע ומחלה ומלחמת גו"מ ומחבלי משיח ומכל רע וד' ישמור צאתו ובואו מעולם ועד עולם אמן כן יהי רצון (*) .

(*) וכמו"כ הוא במקרה זה שלפנינו שרואים שאפילו היותר חשובים וכמו"כ דוקא במקום החשוב ביותר כמו עיר ב"ש (שלכן התיישבו שמה אלה שמבקשים להתקרב לד' באמת) דוקא במקום שהיה צריך להיות עיר הצדק שמה דוקא (נעשה) הרֶשַׁע ונלחמים נגד הרוצים להתקרב לד' ומשמיצים אותם בדברי שקר שלא היו דברים אלו מעולם ובזה מטעים גם את החשובים שגם הם יפסלו אותם, וזה באשמת המשמיצים בשקר, (ואע"פ שהיה להם לכולם להבין שאפילו לפי דברי העדים הרי איננם עושים עוול במזיד אלא בטעותם בחושבים שכך ראוי והגון לעשות א"כ היה להם עכ"פ לרחם עליהם ולא לצאת במלחמה נגדם) וא"כ אין לך הסתר פנים יותר מזה, לכן יש להם לדעת שהן הנה שהם קרובים לד' ויהיה להם חלק בהתקרבות הגאו"ש ויהיה להם זכות קיום בהגאו"ש, ויקחו חלקם בראש בב"א.

וטעם הדבר למה אנו צריכים לעבור מצב כזה ולמה ד' ית' צריך להסתתר דוקא במקום ההסתר הגדול ביותר (ואפילו כלפי אלו שלא חטאו אלא אדרבה מוסרים נפשם וגיוום להתקרב אל ד' ית') הסיבה הוא כי מכיון שישנם כאלה שבמשך הדורות (והגלות) פנו אל אלהים אחרים ועדיין תקועים שם והקב"ה ברוב רחמיו אינו רוצה שיהיה נדח ממנו נדח ורוצה שיגאלו גם הם ולכן רוצה לתת להם האפשריות לשוב לד', על כן ה"ה ית' מוריד עצמו כביכול לשם למקום ההסתרה והחושך ששם הם נמצאים בכדי להוציאם ולפדותם משם ולהחזירם אליו ית' ובתוך החושך העב הזה מעוררם ומעודדם לשוב אליו, ומכיון שלעת כזאת המלך נמצא שם ועוסק בהחזרת שביו משם כמו שהוא בזמן הזה שהתחיל להתקיים ענין ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, לכן מי שרוצה להיות קרוב אל המלך מוכרח הוא לפנות לשם להפגש עם החושך וההסתר הזה ושם ימצאנו.

ועוד ענין יש בזה שעלינו להגיע לשם כי מכיון שאנחנו אהוביו ית' לכן רצונו ית' שיהיה לנו זכות שותפות בהגאו"ש ובהחזרת האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וזה ע"י שאנו נמצאים באותו מקום הנדח ששם כ"כ רחוק מהקדושה שעי"כ א"א בדרך הטבע להצליח שם ברוחניות ועבודת ד' ית' ובכ"ז עובדים שם את ד' בחירוף נפשם עי"כ מוציאים משם נצוצות הקדו' ששקועים שם ובזה אנו נעשים שותפים בהגאו"ש כי בהגאו"ש צריכים להגאל כל הנצוצות של הקדושה שנשבו ונתפזרו בכל המקומות שבעולם כמו הרכוש הגדול שהוציאו בנ"י ממצרים ובל"ז א"א שיושלם הגאו"ש, ובזה יהיה לנו זכות קיום בהגאו"ש אפילו אם מצד מעשינו אין אנחנו מספיק ראויים לזה, בכ"ז (*) מאחר שאנחנו שותפים הרי מן הראוי שנזכה ג"כ וא"א לשלול אותנו, לכן עלינו להיות נודדים אחריו ית' וביחד אתו להכנס לשם למקומות היותר שפלים ונדחים ומשם נחזור בעזרתו ית' ברכוש הגדול ונשמח כולנו יחד אתו ית' עם התגלות מלכותו כשיאמר כל אשר נשמה באפו ד' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה בעגלא ובזמ"ק אמן כן יהי רצון, בס"ד.

(*) עי' רמב"ן שם (דברים ל"א י"ח) שמקשה שם הלא מכיון שאומרים על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה, ה"ז לכאורה וידוי ותשובה ולמה א"כ עדיין יהיה הסתרת פנים ע"ש מה שתירץ שעדיין אין שם תשובה שלימה לכן הישועה תהיה דוקא באופן של הסתרת פנים, ע"כ, ולהאמור אתי שפיר שע"י ההסתר פנים ומסירת נפש לעמוד בהנסיון בזה יתוקן מה שחסר מתשובתם בשלימות..

ולפי האמור נמצא שדוקא מי שאינו נופל בייאוש מכח ההסתרה שמזדמן לפניו אלא עומד איתן בנסיון זה על ידי שיודע שה"ה נמצא עתה בקרבתו ית' וה"ה מחזיק ידו בד' ית', הוא זה שיכול להיות בטוח בזה שבודאי יש לו זכות קיום בהגאו"ש, משא"כ מי שאינו עומד בנסיון זה אין לו הבטחה שיהיה לו זכות קיום בהגאו"ש אלא אם כן הרי הוא צדיק גמור, וזה משאחז"ל כל מי שאינו בהסתר פנים אינו מהם כלומר אינו בטוח כלל שיהיה מהם מאלו שיגאלו, אבל מי שהוא בהסתר פנים ה"ה "מהם" כי אם הוא מחזיק מעמד בעבודתו את ד' ית' במצב כזה ולא זז ממנה אע"פ שעובר עליו הסתר פנים כזה ה"ה בודאי נמצא בקירבה גדולה אתו עמו ית' ויזכה לראות בנחמה וה"ה "בודאי מהם" בס"ד.

סוף הספר

תוכן העניינים

להבת שלהבת קודש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה