לדוד אמת· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
תורת השלמים · סימן כא
הגהות לקונטר' לב דוד וברית עולם בס"ד דף עמוד שיכה ז' א' י"ב וכל אחד כקרא כר בפני עצמו כו' והיינו דאמרי' במדרש נרי בידך וכרך בידי כו' כמ"ש בילקו' משלי סימן ו' רמז תתקל"ח ח' ב' כ"ב שמו ועם כל זה תפשו ואמר לו כצ"ל. ע' א' ו' כו' ושם דף ק"ד בפסוק לי גלעד ולי מנשה זה אחאב תה מנשה וזה ירבע' וזה אחיתופל עלי לעשותן כצ"ל. י"א א' ד' אבל לא תטעה מכאן לומר כצ"ל. י"ב א' ג' וכנז' פ' בתרא דיומא כו' כראה קצת שכונת הר' ז"ל דממ"ש המבקש מטו מחבירו דייקינין וכא רבו ומ"ש רב שאני היינו שהיה חסיד ורב לא היה תלמיד ר' חנינא ודלא כאחרונים ז"ל. והיינו כמ"ש אני בעניי בספר הקטן מחב"ר סימן תר"ו ודוק היטב בדברי הרב ז"ל שם ב' י' אבל אם עשה תשוב' כו' זהו כדע' התו' אבל רש"י והריטב"א פליגי כמ"ש אני הדל בקונטריס ברי' עול' דל"ז ע"ב ועמ"ש הר' מופת הדור מהר"ח אלפנדרי ז"ל בס' הבהיר אש דת י"ד א' י"ג תפס עליו בעל מגיד משנה כו' מגיד משנ' לא יש בידינו ועמ"ש מרן והרב לח"מ:
ט"ז א' כ"ב ותימה גדולה כוי עיין לה' לח' משנ' שעמד על זה ותירץ ע"ש באורך ובמרכבת המשנ' ח"ב, ך' ב' י"ב ברבי יהושע במסכת יבמות כו' הוא במס' חגיג' דף כ"ב וע"ש בספר הקטן פתח עינים:
כ"ד ב' י"ט היניקה או כשיגדל בא חשבון אחר שני היניק' ופרעה התחיל כצ"ל:
ל"א ב' כ"א התוכח' כו' ואם נפשך לומר ממ"נ חזקיהו המלך כיצד הי' נוהג בתפלות שאבות תקנום. אם נאמר שלא היה בוכה. מדו' מצא' הקפיד' בתפלתו על סנחר' דוקא ולא על תפלותיו תמיד. ואם בכל תפלותיו הי' בוכה אמאי שינ' את טעמו כשהתפלל על סנחריב, אשיב לזה דחזקיהו המלך ע"ה תורתו אומנותו והי' פטור מתפל' אך קשה ממ"ש והטוב בעיניך עשיתי שסמך גאול' לתפלה אלמא שהי' מתפלל והדרא החקיר' למקומ'. ואפש' לידחק דמ"ש סמך גאול' לתפלה לאו דוקא אלא דברו ברות שהי' מחבר הדודים יחדיו כמו שהוא כונת סמיכות גאול' לתפלה. א"נ אפשר דלא הי' מתפלל שהי' תורתו אומנתו שפטור מתפל' או עוסק בצרכי צבור שפטור מתפל' כמ"ש הרמב"ם והוא מהתוספת' וחזקיהו הע"ה הי' תורתו אומנו' ואיזה פעם שהי' מוכרח לעסוק בצרכי צבור גם הוא פטור ויתכן דפעם או פעמים בעוד שעוסק בצרכי צבור היה גומר והי' שהות להתפלל ואז התפלל טרם שיתחיל ללמו' ובין הדבקים סמך גאולה לתפל'. ואיידי דחביבא ליה באות' תפל' הי' בוכה. ועוד יש לצדד ודוק:
ל"ז ב' י' ועצלה תפיל. ואפש' זה רות והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי דאמרינן בספרי פ' תבא אין והי' אלא מיד ת"ש והי' מיד אם שמוע תשמעו אל מצותי שצריך לעשות המצות מיד, ומצינו שהקפיד על משה ר' ע"ה שנתעסק במלון תחיל'. א"כ והיה אם שמוע רמז לקיים המצות בשמח' כמשז"ל אין והי' אלא שמח'. א"נ רות שצריך לקיי' המצות ליחד קב"ה בדחילו ורחימו ורמוז בתיבת והי' כמו שכתבנו בעניותינו במקום אחר כי ו"ה קב"ה י"ה בדחילו ורחימו כנודע. וזהו והי"ה עקב תשמעון וכיוצא פסוקי' אחרים:
מ' א' י"ב גימטריא קע"ו יש קע"ו פסוקי' באלפא ביתא כצ"ל שם ב' י"ד ותגד לבני ישראל קשים כגידין תגד ר"ת כצ"ל:
מ"ג א' ד' לא ביזה תלמיד חכם וכל אדם כצ"ל. מ"ד א' ח' לשנא' אחת הית' שהיא מכוערת ביותר שהיא מכסה אהבה כצ"ל והפירוש הזה שמעתיו משם הרב כמהר"ר פייאנו שהיה רב ברומא ואנקונה זלה"ה. שם שם שם ט"ו מרובים מזכיותיו ונדון אחר רובו וכדי בזיון וקצף כצ"ל יראה בעיניך מ"ש בירושלמי הביאו בס' חסידים סימן תר"ה ממגילת סתרים לרב נסים גאון ח"ל רובו זכיות ומיעוטו עבירות מיעוט עבירות נפרעים ממנו בעה"ז כו' רובו עבירו' ומיעוטו זכיות נותנין לו שכר מצות קלות שיש בידו בעה"ז כו' רוב זכיות יורש ג"ע רוב עבירות יורש גהינם עכ"ל, ומאחר שאמרו שהמתכעס בידוע שעונותיו מרובו' מזכיותיו הרי יורש גיהנם. ואגב אומר דלשון הזה הוא מקיי' ומאשר מ"ש הרב כלי חמדה בטעם שהקב"ה פורע לרשע מצות שעשה בעה"ז כפי שנדון אחר רובו כמ"ש בעניותי בספר הקטן פתח עינים בקידושין דף קל"ז ע"א וע' בדברים אחרים דף ק"ז ע"ג ומה טוב ומה נעים לפי תי' זה לשון הירוש' שהביא הגאון והרי הוא כמבואר. גם רמת קצת מ"ש מז"ה והבאתיו שם בפ"ע שמצו' שעוש' הרשע יש בהם מעט אור וחיות' כו' ע"ש וז"ש נותנין לו שכר מצות קלות שיש בידו בעה"ז וקרי להו קלות שיש בהם מעט אור וחיות ודוק. מ"ה ב' ו' אף זו ובדרך חטאים לא עמד כצ"ל:
נ"ט א' ט"ז קרבנות הצבור והיחיד ולא נשאר כצ"ל. ס' א' ט"ז הבאים ממילא וחרבן הבית וגלות השכינה כ"י וזה כצ"ל ס"ז א' ח' להרים דגלו משאר כצ"ל, ב' ט"ו כי באלה כלומר האמורים דהיינו כצ"ל. ע"ב א' ט"ז ודע כי הקלאוו והקנמון כו' אחר זמן נתברר שהחששא היא בקלא"וו לבד לא בקנמון שהוא הקניל"ה. ע"ה ב' י"ב המנהג זה שנים רבות בעה"ק ירושלם ת"ו כו' הכי נהוג בעה"ק צפת תוב"ב מזמן שנהגו כן בעה"ק ירושל' וחברון ת"ו, והגם שיעלה על לב להשיב על זה. מ"מ כבר כ' הר"ן להריב"ש והוא בתשו' הריב"ש סימן דאפי' בעניני העולם יש לברר הדרך הבטוח מערעורי' ק"ו בדבר המשפט ע"ש וה"נ נאמ' דהואיל ונפק מפומיה דרב הנז' על כל פנים לא ימלט מספק, ונכון שלא ליכנס בספק ודוק. פ"א א' כ"ב ומשו"ה מייתי לה מהכא נ"ב ע"ד מלפנו מבהמות הארץ ומעוף השמי' יחכמנו. ואפ' להיו' כי האדם מחומ' קרוץ יש לו טענה כי החומר גורם וז"ש אדם ובהמה תושיע ה' מסיב' שהוא בהמה מחומר קרוץ וע"כ מלפנו מבהמו' שיש לה חומר יותר עכור ולפחות נלמוד מהם. פ"נ א' ג' כו' ע"ש ואפש' לנו גימט' אלהים מדת הדין. פ"ז א' ך' וההיא מימרת רב. ותו דהרמב"ם כצ"נ. פ"ט ב' י"ג ורבו של הסמ"ג. ולפי הנראה רבינו יצחק מויינ' תלמיד רבינו כמו שכתבתי במ"א ומהר"ם תלמיד ר"י מויינא א"כ הוא תלמיד תלמידו כמבואר ודע דבקצור סמ"ג עשין מ"ג מזכיר למהר"ם מרוטנבורג. אמנם בסמ"ג גופיה ליתי' ע"ש והגם דקצור סמ"ג נראה דהסמ"ג הוא עצמו חיברו. מ"מ נרא' דזו הגהה מבחוץ שכ' אחד חכם. והניחוהו בפנים ודוק. צ"ג ב' ט"ו לאוקמיה תוספת שבת כפשטן אי אשכחן דחד מרבוות' קמאי סבר הכי ומה גם עתה כיון דרבינו כצ"ל. צ"ד ב' ו' דלאו משנ' חסידי' היא ואיסורא כמי איכא אלא כונתו כצ"ל שם שם ד' דבעלמא אשה עיניה צרה. ועד"ה יש מי שפירש אשה מ' עיניה צרה באורחים נו"ה שלוקחים שפע עיין כחם תרומה. ועל פי פשט הסוד האש' בחינת דין והדין היא קצבה ומדה ומשו"ה עיני' צרה:
צ"ה ב' י"ב לזה ע"ש וי"ל דסובר רבינו דהוא אסמכתא בעלמא א"כ כוונת רבינו לתת טעם למה לא נכתב בפירוש ודוק הטב. צ"ו ב' ו' ואפשר דהא והא איתא דט"ו שעות לומדי' וט' שעות לאכול ולישן ולכל צרכיהם אבל מרוב קדושת' גם הט' שעות אפי' בחלום היו דבקים בו יתב'. ומצינו לרבי' האר"י ז"ל דכשהי' ישן בליל' נשמתו עול' לישיב' ש"מ ומגלין לו רזי תורה וכן כשהי' ישן ביום שבת כנודע ממעשה מהר"א הלוי ז"ל ובהכי ניחא מ"ש רבינו דאפילו בחלום היו בחפצי שמים ודוק. צ"ט ב' י"ח ואפ' עוד לומר דבנדון מהרח"ו ז"ל היה מתעצל להשלים התקון והתשוב' ומ"ש ועדיין לא השלי' תשובתו היינו מעצלות שזה מור' שלא הכיר בגודל חטאו ומשו"ה הקפידו מן השמי' על מהרח"ו ז"ל אך רבי' מיירי שקבל תשוב' ורוצה לעשותה מיד כי לבו מר לו וטובה מרדות א' כו' ודוק ודברי מהרח"ו כהוייתן לא ראיתי רק מה שהביא הרב סלת בלולה מס' יין המשומר:
ק' א' י"ז וי"ל דעל שלא האמינה ודאי שכבר תקנה שהרגיש' בחטא אך זה שכזבה כא הי' חטא בעיני' וע"ז נענשה. א"נ אפשר דסבר רבי' דעל שלא האמינ' לקתה שבאה לו נשמ' מנוק' ועדיין יש לצדד ודוק:
שם שם כ"א גזלת עני וכמו שדקדק הרב הגדול מהרש"א בקלורית לעין אמנם רמז כן צ"ל. ק"י ב' ו' ואפש' כמ"ש בתנחומא דלא בחר ה' ביש' אלא בעבור הענוה ולכן נתן לנו את התור' על ה"ס ע"י משה רבינו ע"ה עניו מכל וזהו לעיני כל יש' בראשית אותיות בשארית פי' אשר עשה משה העניו לעיני כ"י הכל היה בשארית כמשז"ל לשאר עמו שמשים כשירי' וז"ש לשארית נחלתו מסיבת שאריתיה' הם נחלתו ולזה צוה ואהבת לרעך כמוך ואי אפש' זה אלא בענוה וז"ש זה כלל גדול בתור' שלא נתנה אלא בשביל הענוה. קי"א א' ח' וס"ת גי' מתת כלו' מתת אלהים למשה שזכה לזה. שם ב' ט"ז והראשונים פירשו כי אשה חסר ה' ממספר איש והם ה' דברי' שנותן לה איש שארה כו"ע אהב' שלום וז"ש מצא אשה שמכרת שחסר' ה' ומשלימ' הבעל מלא טוב. וזהו חות דרגא בו' שתדע ותכי' בחסרונ' אבל אם היא במעל' ודעת' שהיא א לו כמספר האש"ה אז מר ממות ולא סגי חות דרגא רק ביראת ה' ואז ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלי' אתו. וכלפי מאן דנחית דרגא ועכ"ז לא תכון אמר ומוצא אני בדרך מציאה כי אני סברתי שהיא שפילה ולא הועלתי א"נ כפשוטו אם היא גדולה עד שהיתה כמו מציאה וז"ש ומוצא אני מר ממות מכח הסט"א שהיא עמה וזהו את האשה את לרבות. קי"ד א' כ"ג ב"ד שבזמן דלא יש סמיכה הם הדיוטות לאו במקום מיתה עומד כצ"ל. קי"ח א' י"ו הגה' כ"י דהא רב בר אחוה דרבי חייא ובר אחתי' כו' פ"ג כצ"ל. קי"ט א' ז' וכן אמרו בזהר הקדוש פ' תזריע דף נ"א דחזא דלא נפיק מגחזי זרע קודש. קכ"ו א' כ"ד ועוד אפשר דשאני אבשלום דדהע"ה גרם כמ"ש רבינו לקונן סימן תש"ץ ע"ש ודוק. קכ"ח ב' י"ג ולפי פשיטו אפ' דהרע' ישנה מיום הולדו דארבע יסודות החומרי' מולידי' המדות רעות וז"ש העבר רעה מבשרך דייקא הבשר שבו ד' יסודות על דרך מה שפירש הרב באר שבע בצדה לדרך מדבר שקר דלא כתי' לא תדב' שקר כי העול' מלא שקר כמשו"ל לז"א תרחק. קכ"ט א' ו' וכרבינו אפש' לומר דלא נחית הכא נדין לא תדרוש רק ללמוד מדוד הע"ה ליזהר שלא להיו' כפוי טוב' בדבר שאין בו סרך איסור אף שדהע"ה הקפידו עליו היינו משום כא תדרוש אבל מ"מ יש ללמוד מדוד הע"ה לעלמא וכן כתבתי במדבר קדמות דף צ"א ע"ד ודוק היטב. קל"ב א' כ"ג ומדברי רבינו נלמוד אשר מענישים כיוצא וביהכ"נ קוד' הסיום ק"ו מאשה וגם היתה זקנ' ויחרד האיש שמבטל עניית אמן מקדישי ופורש מהצבור העומדי' בעבוד' ה' בביתו מקדש מעט. קצ"ד א' כ"ג סימן תתל"ט. ואיך יאמר מי שהוא מר נפש שהחיינו וכו' אבל כשיאמר שהחיינו כו' עמ"ש הרב בית דוד א"ח סימן שכ"ה, ובס' בית הרואה דף כ"ט הביא ראיות דיוכל לברך שהחיינו על פרי חדש וכן נראה מהרב מגן אברהם סימן תקנ"ה. קכ"ה א' ג' ואח"כ כתב דיש מברכין בשבת וכ"כ הרב בית דוד א"ח סימן שכ"ה דרבינו מייתי פלוגתא אם מברכין שהחיינו בשבת. קל"ז ב' ו' ובזה יש לרמוז אם יתמהמה גימט' תקמ"א גי' אמך כמ"ש רבינו לומר בשביל אמך השכינ' חכה לו וכמ"ש בזה"ק לכלתם. ועמה יפקון. וגם ישראל גימ' אמך כמ"ש רבינו דיש מציאות ישראל בעבור השכינה אמך. ועוד רות לייחד קבה"ו ישראל ת"ת אמך מ'. עוד רמז כי ישראל גי' א"ם יתמה"מה שהם גורמי' כמו שפי' הרב מהר"י פורמיג"יני ז"ל עד שתחפץ ולא אומר עד שיחפץ כי בך הדבר תלוי ודו"ק:
קל"ח א' א' ושמעתי שכמה מדות יש לתורה כמו שתאמר כמה אמות יש בבגד זה והאמה מזה בת ששה טפחים כן התור' יש לה כמה מדות והמדה שבה מודדין היא ארוכה מארץ ורחבה אבל לא ידענו כמה מדות יש בתורה שהמד' שנמדדת היא זו ארוכה מארץ ודו"ק שם ב' ג' וגדולה מזו מצינו בדוד המע"ה שבכל צרותיו וסכנות שהיו לו היה ושבח ומהלל ומזמר להקב"ה כמפורש בתהלי' וכמ"ש בזהר הקדוש פ' תרומה דף ק"מ ע"א קמ"ב א' כ"ב וכן הוא פ' תרומה דף קכ"ב ע"א באר היטב. קמ"ח ב' ו' גם אפשר דרמז הפוך בה והפוך בה גם רמז למ"ש דדיה ירווך בכל עת מה דד זה וכו' גם דר למפרע דד: