לדוד אמת· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן יג
תמונת האותיות והפסד צורת האותיות בכתיבה ונקב וקרע וטשטוש:
א כל שנשתנית האות אף דהשינוי אינו גורם להיות דומה לאות אחרת פסול ולא מהני דתינוק יקרא האות כמות שהיא:
כל אות צריכה להיות גולם אחד לכן יזהר בנקודה שעל האלף שהיא כמין יו"ד ובנקודה שתחתיה שיהיו נוגעות באות ואחת שאינה נוגעת פסול:
ג תמונת האותיות (ה"ה הביא מדברי מרן מקונדרי' הר' יצחק ברוך שאמר ושאר פוס' ודע שיש בתמונת ההם דברים שהם מכתב אשכנזי ויש חילוק מכתיבת ספרדים לכתיבת אשכנזים וכ"כ נודע ביהודה י"ד סימן פ' שכ' ספרדי חלוק והרב מר וקציעה כתב תמונת האותיות מספרד ולכן בכל אות אחר קיצור דברי ה"ה אביא תמונות ספרד כאשר כתב הרב מר וקציעה והסופרים הספרדים יבחנו אם הם כספרים קדמונים הנמצאים כגון ספרי הר' משה זאבארן מהגרוש שבחנו שלא נמצא שום טעות כלל בספריו וספרי הר' מהר"ח מונסון. וספרי הר' עזריה פי"ג שהם מומחים וכיוצא ולזכות את הרבים אעתיק התמונות ספרדיות מס' מו"ק שאינו מצוי כ' כעת לא ראיתי מי שהעיר על זה והוא תימא על מרן ורבוואתא בתראי איך סגר עליהם המדב"ר וכמו שתמה הר' מו"ק):
א ירך היו"ד דבוק אל גג הגוף באמצע הגג וכן רגל היו"ד שהיא למעלה (בקונדרי' שהביא מרן האריך בתמונתה והשמיטו ה"ה ע"ש ובהרב הלבוש):
והספרדית נקודה שעל האלף אינה יו"ד ממש אלא ראשה משפע ועולה והירך שלה יוצא ממנה למטה קרוב לצד ימינה אך לא בסופה כי גגה עובר עליו מעט לאחוריה. גם אין נגיעתו בגוף באמצעו כי אם מעט למטה מהאמצע ולנקודה שתחתיה אין עוקץ בצד ימינה אבל יש לה עוקץ בשמאל יוצא מתוך העוגל כלפי עטה):
ב תמונתה כמו דו ועל כן צריך שיהיה לה זוית למעלה שיהי' כדל"ת וכן למטה עקב עב ועוקצה מלאחריה שיהי' במקום ראשה של וי"ו (בספרדית אין לה עוקץ חד למעלה לצד ימין אדרבא היא עגולה מעט בחוץ לצד אחד כעין רי"ש אבל יש לה זוית בפנים ודיבוק ירכה למטה במושבו קרוב לקצה ימין אך לא בסוף רק המושב עובר תחתיה מעט כעובי קולמוס לצד ימינה. אבל גם להרדב"ז בס' מגן דוד צורתה דו):
ג תמונתה שתהיה נראית כמין נו"ן כפופה וע"כ צריך שתהי' ירכה משוך עב אל הגוף ומה"ט לא ירד רגל ימין הרבה (עיין ב"י שיש שינוי לשון וכתב בס' מו"ק למג"ד צורתה וי ולס' תמונה ז ו כדברי ברוך שאמר):
ד תמונתה כשני ווין סגורים על כן צריך עקב טוב לצד ימין ואינו די שיהיה לה זוית חד ויהי' העקב כנגד ראש האחת והעוקץ שעל פניה כנגד ראש הוי"ו השני ויהי' רגלה ארוך וגגה קצר שאם יהי' רגלה ארוך מגגה יהי' דומ' לכ"ף פשוטה והוא פיסול גמור (בספרדית אין הרגל פשוטה בשפוע לימין אלא שוה כגגה):
ה תמונתה כמו דל"ת ויו"ד וצריך שלא תהי' עגולה כרי"ש ויש לה זוית מאחריה כמו דל"ת והיו"ד תהי' כנגד סוף הגג ולא באמצע (ב) ואם האריך גג ה והרגל כתב באמצעיתא פסול ודוקא שהאריך הגג יותר מדאי אבל אם מעט אין קפידא ואם ה זו משם הוי"ה אף אם האריך יותר מדאי לא יגע בו יד ובשאר תיבות יגרר הרגל שמאלי מהמקום שנכתב ויכתבנו בסוף הגג (ועיין מכתב לדוד יו"ד סימן ל"ו והנמשך נודע ביהודה י"ד סימן פ'). (ג) רגל פנימי של ה"ה שלא נשאר ממנו כמלא אות יוד פסול וכן ברגל הימני ולא מהני תינוק. (ד) אם נפסק קצת עוביו ונשתייר חוט דק כמו וא"ו או יו"ד דקה כשר. (ה) לא תהי' נקודת הה' התלויה בה רחוקה מגגה יותר מעובי הקולמוס ולא תהי' סמוכה לגג עד שאדם בינוני לא יוכל להכיר החלק שביניהם ברחוק אמה וסגי באדם בינוני שיכירנו היטב מעל ס"ת שעל גבי התיבה כשהוא קורא:
ו בספרדית הרגל הימין ישרה כשל דל"ת ובאשכנזית פשוטה לאחריה ג"כ כדלת. והנקוד' התלויה הוא קו קטן פשוט. עב מעט באמצעיתו ואינה עקומה כלל צורתה דו וכן למגן דוד ולמצת שמורים די ועוקץ היו"ד העליון יהא דק מאד שיראה כנוגע ואינו נוגע ע"פ הסוד מר וקציעה):
ו ראשה עגולה לצד ימין שלא תדמה לזי"ן ותנוק יקרא זיין ויהי' פסול וראשה עגולה כמו ריש אך ראשה קצר כמו יו"ד ורגלה תהי' ארוך שלא תדמה ליו"ד. (ב) אם נמצא רגל הוי"ו ארוך כמו נו"ן פשוטה ואע"פ שראשה עגול מ"מ חיישינן שמא תנוק יקראנה נו"ן ויהי' פסול (וראשה משופע קצת וקוץ עליה ולמצת שמורים ו גוף ראש קוץ. מר וקציעה) (ג) פנחס את בריתי שלום וי"ו קטיעא צורתה צורת ו ממש אלא שהי' כרות' באלכסון כחוט דק כחוט השערה שמחלק אותה וצורתה צורת וי"ו ממש אלא שהיא פסוקה באלכסון קצת כקטועה ולא קטועה ממש וזהו לכתחילה אבל ספרים שכתוב בהן הוי"ו שלימה וקראו בהם זמן רב לא יעלה הכורת עליהן ויש כהם על מה שיסמוכו. (כ"כ ה"ה אבל מורינו הרב בתי כהונה ח"ב סימן כ"א הסכים לתקן וע"ש מ"ש בצורתה) ואם הוציאוהו מההיכל ולא נתקן יקראו בו ועתה שנגמר הדפוס מס' זרע אמת להרב המפורסם והמו' הודינו והדרינו מהרי"ך נר"ו (ששה חדשים אחר שנתפשט ס' הק' מחזיק ברכה). ושלח השמטות ראיתי בהשמטות שניות שכ' ג"כ בד' ס"ד דאין לפסול הס"ת אם כבר הוציאוהו לקרות ולהוציא ס"ת אחר ע"ש ותשובת הרב המחבר שלא ראה הרב הנז' כמ"ש שם הרי הוא בריש ס' נאות יעקב והכי נקטינן לתקן ואם יצא יקראו בו ואכמ"ל:
ז תמונתה ראשה עב ומרובע ועובר על כל גופה מב' צדדין ולא יהי' רגלה ארוך שלא תדמה לנו"ן פשוטה ויהי' פסול (ובספרדית אין הראש מרובע אלא עקום מעט באלכסון כלפי מעלה ועובר על גופו משני צדדין אבל לא בשוה כי הירך יוצא ממנה בצד ימין קרוב לסופו ועכ"פ נוטה מאמצע הראש לימין וגם תחילתו של תירץ למעלה במקום דיבוקו לראשו הוא דק מאד ויורד ומתעבה בעקום מעט לאחוריו וחוזר ומתדקדק לפניו והנה ראש הזיין כנקודה העליונה של האלף עם קו שלה. מר וקציעה):
ח תמונתה כמו ב' זיינין רחוקים זו מזו כעובי קולמוס מחוברים בגג גבוה יחדיו באמצע ולא יכתוב אותה כמו דלת וזי"ן ויעשה לה מקל מצד שמאל בסוף הגג שתהא נראה כמו ראש רגל שמאל ולא למעלה ככתר על גבה. (ב) אם עשאה ח כזו לא מפסיל בהכי (ג) ובספרדית אינה כשני זיינין אלא גג שלה רחב הוא עם הירך כצורת רי"ש וקצת עושין אותו כמין דלת וכן למג"ד צורתה דו או וד והיינו דלת הפוכה ורגל שמאל הוא קו ישר עב מעט וראשו דק במקום שנוגע בגג למעלה. מו"ק. (ד) אם עשה כתמונת ב' זיינין והאריך בגגה פסולה משום דלא הוי חטוטרת (ה) אם עשאה ח אין קפידא בדיעבד אפי' האריך בגגה ואינה מרובעת (ו) אם בשבת נמצא בקס"ת חי"ת כמין דלית וזיי"ן או איפכא זיי"ן דל"ת הפוכה כשר. ואחר שבת יגרור מן הדלת עד שיעשנה זיין (ז) ואם נמצאת חיה כדמות ב' דלתין וחטוטרת ע"ג צידד בשו"ת זכרון יוסף י"ד סימן ח"י דכשרה ע"ש:
ח נמצא ח' כמו שני ווין או כמו דלת ויו אין להוציא ס"ת אחר נודע ביהודא י"ד סימן ד"ע (ט) נמצ' ח' שכרעה שמאלית נטשטשה קצת אך רישומה ניכר קצת אין הטשטוש פוסל בה אא"כ נדמית לגמרי לה' או לב' זיינין וכיוצ' (י) אם נכתבה כהוגן ואח"כ אירע בה טשטוש די בבדיקה ע"י תינוק שידע לקרות את התיבה שאותה החית בקרבה (יא) חית כחטוטרת דחוטרא דח' למעלה ואינן נוגעים זב"ז ואינן ניכ' להדי' פרידתן כשר ולא יוציאו ס"ת אחר ואי ניכר פרידתן להדיא פסול ויוציאו ס"ת אחר (יב) חית או הא שנמצא נקב בתוך חללן באופן שבפנים אינו מוקף גויל אף שניקב אח"כ יש להחמיר ולפסול:
ט תמונתה כמו כף וזיין ויהי' ראשה קצת ארוך ומשפיל ראשה קצת מפני שגם גופה משוך תחתיו באלכסון ואז תיטב תמונת כף ועוקץ פני הראש משוך מעט לתוכו אבל לא יכוף הרבה פן ידמה לגמרי לפ"א שאם הגע הקוץ שלה בגופה בפנים פסול (לספרדי' ראש הימיני משפיל עצמו לתוכ' ומשפע מאד למג"ד בה שני ציורים כז או רנ הפוכה גג שלה נמוך ושפל כאלו הו' נשב' מו"ק):
י תמונתה ראשה ופניה שוין כדי שיהא כיכר שהיא כתיבה ויהי' לה רגל קטן ולא גדול פן תדמה לריש קטנה וכן כל פני' ועוקץ קטן יורד למטה. וב' קוצות צריך ביוד (ב) בספרדית ראש ופניה אינם שוים כי הראש מחציו ואילך עוקם עצמו כלפי מעלה בעובי קצת עד שמתדקדק ונעשה תג עליו נמשך עמנו ומעצמו ואין עוקץ יורד כנגדו. והכלל כל ראשי אותיות שהן כעין יו"ד שוים הם בדבר הזה כגון יו"ד שעל האלף וראשי הזיין והטית והלמ"ד והעין והצדי והשין כל אלה הראשים דומים ממש ליוד אבל הרגלים היוצאים מאלו הראשים אינם נמשכים מתוך ירכי היודי"ן שבראשיהם אלא רובן נמשכין מהן בצד ימין סמוך לקציהן וקצת סופרים ומוציאים רגליהן מאמצען חוץ מראש השמאלי שעל הצד"י שהוא משונה מכל אלו. ולמצת שמורים יו"ד יש לה ג' קוצין וזה כב"ש מר וקציעה (ג) אם בקס"ת בשבת נמצאת יוד חסרה מב' קוצין אלו לא יוציאו ס"ת אחרת ויגמרו הקריאה בברכות כמשפטי ואחר שבת יתקנוהו (ד) האריך העוקץ עד שנראית היו"ד כצורת חית קטנה לא מהני גרירת העוקץ עד שיהי' קצר כהלכתו דהו"ל חק תוכות. בית יהודה ח"א י"ד סימן נ"א. (ה) ס"ת שנמצאו היודין כעין למ"ד קטנה פסול וצריך למחוק כל היוד ולכתבה מחדש וביודין של שם האריך אם צריך לסלק היריעה ועוד צידד בזה בית יהודה שם:
כ כפופה תמונתה עגולה מכל צד ולא יהי' לה שום זוית ופניה יהיו למעלה ולמט' שוין:
ך פשוטה גגה קצר שלא תדמה לריש ולכן לא ימשכנה בסוף שיטה לעשות ארוכה בלל ואי מאריך גגה יותר מרגלה פסול ולא תהי' הכף פשוטה כזוית למעלה אלא תהי' עגולה כמו ריש באופן שאם יכפפו אותה שתעשה כף כפופה והך' צריכה להיות רגלה פי שנים מהגג ואם המשיכו הגג צריך למחוק אותה כולה ואח"כ יכתוב מחדש כראוי:
ב הך' פשוטה תהי' עגולה מאחריה לצד ימין ואם עשה ד' פשוטה למעלה כעין דלת יש להכשיר ולכתחלה כמה חופרים כותבים כן עמ"ש שו"ת אהלי יעקב למהריק"ש סימן קי"ג ונראה דלכתחי' צריך לכתוב עגולה כריש אבל אין לפסול הס"ת שנכתב כך כיון שנמצא ס"ת ותפילין מעשה ידיהם של גדולים ראש ך' כמו דלת) (ג) ד' פשוטה שנחתכה באמצע עד שנראית כדלת ומקל תחתיה אף שתינוק קוראה ך' פסול (כנ"ל ומ"ש ה"ה אינו מובן ובס' ב"ד סימן כ"ה שהוא המקור פסל אלא שבסו' רמז לדברי שיירי שהביא ה"ה להכשיר אחר התיקון ולא הוי שלא כסדרן ואם הם דברי שיירי שהביא ה"ה אינו מובן ואולי הם דברי שיירי במ"א ולדינא נרא' כמ"ש דאם לא יש שיעור ך' פסול ויוציאו ס"ת אחר):
ל תמונתה כמו כף כפופה ועליה ו' וצריך שיהי' זנבה עב וכפוף היטב לפניה ועגולה מאחריה ובצד שמאל בחיבור גופ' וצוארה יהי' לה זוית בין סוף הו' שיורד בדקות לצורת כף. (ב) בספרדית בראשה כעין יו"ד קטנה מעט וצוארה זקוף ודק למעלה ועקום מעט לאחוריו במקום דבוקו בנקוד שעליו וגופה לצד ימין אינה עגול ממש אלא הוא למטה מהצואר כעין ריש שרגלה קצר ויוצא ממנו קו באלכסון משפע לצד שמאל ומתעקם לצד אחוריו לימין בסוף הדקות שלו ונעשה עב מעט. (ג) למ"ד שעשה בראשה כמין יו"ד הוי שינוי ופסול ומ"ש מו"ק והבאתיו בסמוך אינו דומה ממש (ד) לכתחיל' לא יאריך הלמ"ד שמפסיד צורת האות שהיא כו ובדיעבד כשר.
מם פתוחה תמונתה כ"ף וא"ו ותהי' למעלה לצד ימין עגולה ולמטה יהי' לה זויות ולא עקב ולא תהי' למטה עגולה והויו של פניה יהי' ארכה שיעור ב' קולמסים ויהי' כנגד המושב התחתון (ב) בספרדית אין גגה שוה ולא ארוך עד כנגד מושבה והוא עגול כדמות ראש ימיני של הטית עם רגלו רק שאינו כפוף כל כך לפניו מו"ק. (ג):
מם סתומה גם היא תמונתה כ"ו רק שהיא סתומה ולא יהי' לה זוית בכל צד והיא עגולה למעלה וסתימה לגמרי וגגה עובר חוץ לסתימה כשיעור עובי קולמוס. (ד) אם מם סתומה למטה עגולה ותינוק קוראה סמך פסול. (ה) אם קצת מונין סתומות כתיבות כסמך הפוכה ואינ' כצורת מם סתומה ואינן נראות כסמך ממש לא יוציאוהו לקרות בו עד שיתקנום ואם עלה כבר לתיבה בדיעבד לא ירד. (ו) מם סתימה שנסדקה באחד מצדדיה אפי' תינוק קורא מם פסול. (ז) מם סתומה שהרחיב רק צד העליון למלאת השיטה אם אפשר לתקן בקל הנה מה טוב אם בשם אלהים נמצא כזה ישאר כך וכשר ושם ביאר דתמונות הכתובות בב"י לאו לעיכובא ופוק חזי כתב ספרדי יש בהם כמה שינוים ממ"ש בב"י נודע ביהודה י"ד סימן פ':
נ כפופה תמונתה כמו זיין עומדת תוך וא"ו ולכן תהי' ראשה כזיין והראש צר ומושבה משוך לצד שמאל היטב יותר מן הראש שלא תדמה לחית ויהי' כה קצת עקב. (ב) נונין של ויהי בנסוע הארון י"ב תמונות בשו"ת רש"ל סימן ע"ג וע' במנחת שי ובספר מעשה רוקח הס"ת פ"ו תמונת ס' העזר'. (ג) נמצא ב' נונין הפוכות לפני ויהי בנסוע ואחרי אלפי ישראל כשר. (ד) הנונין של ויהי בנסוע צריכות להיות מהופכות ואם אינן צריכין להפכם (ה) אם מלבד ב' נונין הפוכות הנוספות הנונין של בנסע ובנחה כמתאוננים כלן הפוכות כשר. (ו) אין כתיב בו הב' נונין הפוכות הנוספות (ט"ס בדברי ה"ה וכצ"ל) כ"א השלשה נונין של בנסע ובנח' כמתאוננים הפוכות כשר ויש לתקן נון של ובנחה מלאחור לפנים. (ז) נמצא נונין של בנסע כמתאוננים הפוכות ולא של ובנח' כשר. (ח) ס"ת שנונין, בנסע ובנחה הפוכות לבד כשר ויש לתקן הנון של ובנחה מלפנים לאחור (גם כאן יש ע"ס בדברי ה"ה). (ט) ס"ת שנון בנסוע לבדה הפוכה כשר. (י) נונין של בנסוע ובנחה הפוכות ולמעלה או למטה כמין נון או שכתובות הנונין כסדרן אלא שלמעל' או למטה כמין נון יש לגוררם ולתקנם. (בענין זה עיין נודע ביהודה י"ד סימן ע"ד שהאריך בזה ובהשמטה שבמפתחות) (יא) נון של וימת תרח בחרן צריך, לעשותה הפוכה ואם לא נכתבה הפוכה כשר וע' במנחת שי צורתה:
ן פשוטה צורתה כמו איין ושיעור ארכה שתהי' ראוי' לעשות נון כפופה. ואם עשה כמין וא"ו ארוכה פסול:
ס תמונת' כ"ו ותהי' מלמעל' גגה שוה ותהי' עגול' מג' רוחותיה ומלמעל' שוה בגגה כמו גג כ"ף ולמט' מושבה קצר ויסתימנ' לגמרי וגגה עובר חוץ לסתימ' כשעור גג הוי"ו וארבה ורחבה כמו כ"ף רק שעובר חוץ מהסתימ' כמו גג וי"ו (ב) בספרדית למט' בשמאל אינה עגולה אלא שרגלה השמאלי אינו נמשך מן למעל' בשוה אלא מתעקם מעט לצד ימין קרוב לסופו עד שפוגע במושבה בזויות רחב ונעש' מושבה קצר מו"ק:
ע ראש הראשון כעין יו"ד שפניה מעט כלפי מעל' וראש שני כזיי"ן ונוגע ביריכה למט' מחצי' ויהיו היודין שלה נוגעין בגופה ובאחת שאינה נוגעת פסול ואין מועיל תינוק וכן אם היודי"ן האלו נגעו בגוף האות יותר ממקום דיבוקן או שנדבקו ב' יודין שלה מלמעל' פסול ואין מועיל תינוק (ב) ומו"ק כ' צורת ראש' כעין יו"ד ויוצא ממנו כמין קו דק באלכסון מעט ויש שמושכין הקו מגוף היו"ד שבראשו והרי הוא כדמות וי"ו עקומה קצת ולמט' מן הקו יוצא מושבה עב ורחב ונמשך לפניו באלכסון מעט כלפי מטה ודמות הזיי"ן שבה נוגע למט' בירכה במקום העב למעל' מחציו. למגן דוד צורתה ג'ז'ו אמנם למ"ש השני קוין שלה כווי"ן ולא כזייני"ן:
פ תמונתה כמו כף ואין לעשות זויות למט' אע"פ שיש לה זויות למעל' כמשפט הכפופות שהן עגולות למט' ויהי' לה עוקץ על פניה לצד שמאל ויורד למט' אל הנקוד' שבתוכ' והנקוד' תהי' למט' לצד עגול' ותלוי' באותו עוקץ אבל לא תגע הנקוד' בשום מקום יותר ואם תגע יותר ממקום דבוקה פסול וכן צריך שתהי' היו"ד שבתוכ' דבוק' בגופ' ואם תלוי' בתוכ' ונפסק מקום חיבורה פסול. (ב) בספרדית יש לנקוד' שבתוכ' עוקץ בשמאלו למט' לצד חוץ מו"ק:
ף פשוט' יהי' לה זוית קטן למעל' ותהי' משוכ' לאחריה כמו פ' כפופ' באופן שאם יכפפוה תהי' מאחוריה כמו ב' ונקוד' אחת בפנים ראשה הפוכה כנגד פנים ולא כנגד חוץ פן תדמה לתי"ו:
צ הראש הראשון כעין יו"ד שפניה קצת כלפי מעלה וידבק ירך האות למטה עב באמצע צואר צד"י למעלה מירך הצד"י וראשה הב' יהי' כמו זיי"ן והצואר יהי' קצת עב וקצת ארוך ומושבה משוך לצד שמאל יותר מב' הראשים היטב כי תואר גופה כמו נון ובעקמימות' תהי' עגולה וצריך שתהי' היו"ד שבה דבוקת לצואר הנון שבה ולא למט' ואם היא דבוק' למט' תפסימן צורת' ותדמ' לעין. וראש' הב' צריך שיהי' כראש הזי"ן שבה שנוט' לכאן ולכאן. ואם היוד שבה אינה דבוקה בגופם פסול וכן יו"ד שבה לא תגע באות יותר ממקום דבוקה דפסול (ב) בספרדית הראש הימיני כעין יו"ד הפוכה והשמאלי יוד ישרה פושטת רגליה לאחוריה עד שפוגעים סמוכים זה לזה בראש גופה שתחתיהם והוא כדמות נו"ן או כ"ף כפופה קטנה וגגה קצר. ויותר נרא' שהראש ימיני יהי' כראש האלף עם יריכו וכן משמע במגן דוד שכתב צורתה נ י ובמצת שמורים צורתה כתמונה ראשונה מו"ק:
ץ פשוטה יהי' ראשה כמו של צד"י כפופה וירכה תרד למטה ארוך עד שירד יריד' מן דבוק היו"ד אליה כעובי ב' קולמסימן וחצי:
ק יהי' נגה שוה ואחוריה יהי' יריכה עקום היטב כי תמונ' רגלה כ"ף ותלוי בה רגל ולמעל' יהי' הרגל קצת עב ולמט' דק כי תמונתו כמו נו"ן פשוטה ושעור ארכה כאורך עובי ג' קולמסים וחצי ולא יאריכנו יותר. (ב) בספרדית אין ירכה עקום היטב כעגול אלא ע"י קוים המשפעים אותו שהראשון עב מהשני וישר יותר והרגל שבה דק למעל' כמו למט' אלא שבאמצעיתו הוא קצת עב וכן כל רגלי האותיות השמאליים דקין הן למעל' בתחלת יציאתן במקום דבוקן בראש האותיות כמו בתכליתן, ובתמונ' ראשונ' מוכח במג"ד שציורה ר ן מו"ק. (ג) אם נמצא בס"ת ק' שרגלה הארוך באמצע הגג ה"ה הביא מחלוקה הרדב"ז וגן המלך. (ונרא' דבשבת אם נמצא זה בס"ת לא יוציאו אחר ויש לסמוך על גן המלך וכך נוטין דברי כנה"ג ואליה רבה סימן ל"ב ס"ק מ' אבל אח"כ יתקנוהו לצאת י"ח הרדב"ז ובית דוד כנ"ל) (ד) ק' לשמצ' בקמיהם וק' העומדים על הפקודים פ' נשא כ' מהר"ם אייזינשטיין בביאוריו לסמ"ג שקבלה איש מפי איש להגיע הרגל לגג וכ"כ בתקון ס"ת ישן ובס' תאגי אך לא נהגו כן הסופרים ולא נמצא בספרי כ"י הקדמונים מנחת שי נר' פשוט דהגם דלא נהגו כן אם נמצא ס"ת שכ' כן הוא כשי' ולא תגע בו יד (ה) ס"ת שרגלי הקופין דבוקות לגג יגרור כל הרגל כלו ויתקן ואין לחוש למנומר. יכין ובעז ח"א סימן כ"ד עש"ב:
ר תמונתה עגולה וגגה ארוך וירכה קצר:
ש ראש הראשון כמו יוד שפניה מעט כלפי מעל' וראש האמצעי תהיי כמו יוד לא כמו זיין וראש הג' תהי' כמו זיין וצורתה שתהי' ראש האמצעי דבוק לצד שמאל למט' באופן שיהיו ג' הראשי' מחוברי' למט' במ"א ועומדי' על רגל א' כמו הקוף והריש ולא תהי' מושבה רחב רק חד שאין לה מושב ואם נגעו הראשים זב"ז פסול וכן ראש השלישי אם נפרד מופה שנרא' כמו עין יוד פסול (ב) בספרדי' הגו' נמשך מהראש הראשון סמוך לסופו באלכסון מעט או בקצהו בשפוע כעין ואו עקומה קצת לפניה למטה וכן הראש השני שוה ממש בתמונתו ובמשך ארכו שמשפע לפניו ריחוק שוה למעל' ולמט' באופן שיגיע ירך הב' עד מקום חיבור ראש הג' למט' כנגדו הירך הא' עומד מסיי' למט' ברחוק ממנו כרחוק הראשים זמ"ז ואח"כ ימשוך מושבה מתחתיהם מן הא' עד הג' באופן שיהי' לו רוחב מעט. אבל לא כשיעור רחב הג' ראשים. ולא יהיו הג' ראשים מחוברים למט' במ"א כ"א הב' שואלים לבדם מדובקים כא' כנגד האויר שבין ראש האמצעי והשלישי על זוית צרה אבל מקום דבוק הא' למט' במושבו אינו כן אלא עגול מעט. והמושב אינו ישר מאד וכמ"ש במג"ד שהג' ראשים יודין המה ש"מ שראשיהם שוין (ואין סימנם זי"ו כדב"ש) וכ"מ שם שיש לה מושב רחב לא חד שציורה ג' יודי"ן בתוך כ"ף או בתוך כעין קשת. מו"ק:
ת צריכה להיות כמו דלת ממש וירכה יהי' כמו דלת הפוכה ויהי' סוף ירכה כנגד סוף גגה ורגל מין יהי' קצר ויהי' רגל שמאל נוגע למעל' לגגה ואם אינו נוגע פסול (ב) בספרדית הוא כמו ריש וירכה במו ואו הפוכה ומתעקמת למט' לצד שמאל ולצד ימין כלפי ראשה מו"ק (ג) נמצא בס"ת גג התיו ארוכה למלא' שיטה וגגה יוצאה מרגל השמאלי כלפי חוץ כל שמשתנה צורתה פסול וכן בקוף תיו הא שהאריך גגן ויוצאין מרגל השמאלי כלפי חוץ יגרר ויכתוב רגל השמאלי בסוף גגן ואם הה' היא של שם יניחנו כך:
ד ומטעם זה דאיכא מאן דמכשר בשבת אם אירע זה בקס"ת לא יוציאו אחר ואח"כ יתקנוהו כמש"ל באות קוף. (ח) השינוים שיש באותיות בין הספרדים והאשכנזים יש סמך לכלם בסתרי תורה מהרח"ו משם האר"י זצ"ל. (ו) ראוי לש"ץ להיות בקיאין בתמונת האותיות שאם יהי' איזה שינוי בס"ת ירגיש ומצות דרבים היא שיקראו בספר כשר ולא יהיו ברכות לבטלה: