אור ברסלב
לדוד אמת סימן יב

לדוד אמת· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן יב

סימן יא

פיסול נגיעת אות באות או ריחוק האותיות והדבוקים

א צריך שתהיה כחוט השערה בין אות לאות וכמלא אות קטנ' בין תיבה לתיבה וזהו לכתחילה ובדיעבד כשר אך לא תהי' תיבה אחת נראית כשתים ושתי תיבות לא יהיו כראות כתיבה אחת תה הוא לעיכובא:

ב כדרלעומר תיבה אחת וחסר וי"ו (ומ"ש בס' מנחת שי דהו"ל להרמ"ה נסחא אחרת בש"ס הוא קרוב לשמוע דהרמ"ה הוי בידיה נסחי עתיקי דווקני כידוע) (ב) פוטי פרע בשתי תיבות (וע' בס' הנחמד מנחת שי) (ג) כס יה בשתי תיבות (ע' בס' הנחמד מנחת שי) (ד) את והב שתי תיבות ע' במנחת שי) (ה) הלה' תגמלו זאת:

תיבת הלה' תיבה אחת אלא שצריך שאות ה"א כתיב' רחוק' מהלמ"ד (ו) אש דת צריך לכתבה בס' תורה מלה אחת וקרינן שתי תיבות:

ג בכל הספרים או רובן אות יו"ד מובלעת בתוך הנו"ן כגון תיבת אני וכיוצא ואין לפקפק בזה. וכן אם אות למ"ד או צד"י פשוטה או קו"ף אחר אות נו"ן או אות גימל שנכנס גב הלמ"ד וכיוצא תוך חללן יש להכשיר ואדרבא יש לכתוב כי האי גוונא אות יו"ד אחר הנו"ן וכן וי"ו אחר העין וכיוצא שאם יכתוב היו"ד או הויו אחר שכלה מושב הנו"ן והעי"ן יראה כשני תיבות אבל בשאר אותיות אם נפסדת צורת האות בכניסת האות האחרת בחללה כגון ראש הלמד תוך הה"א אם תינוק אינו קורא אותה יש להוציא ס"ת אחרת וצריך אחר השבת לתקנו (אמנם אם אינה נפסדת כל כך א"צ לתינוק ואין להוציא ס"ת אחרת ויגמרו הפ' בברכות. אך לא יוציאים במנחה ואחר שבת יתקנוהו כנ"ל):

ד אם תיבה אחת נראית כב' תיבות מלמעל' אבל מלמט' כראי' כתיבה אחת כל שאנו רואים לפי ראות עינינו לפי שיעור הרחק הסופר תיבה זו שלמעלה נראית שתי תיבות אף שלמטה נראה תיבה אחת פסול. וכן שתי תיבות שלמט' נראית תיבה אחת אף שלמעלה כראות כב' תיבות פסול (כ"כ מורי הרב ס' גט מקושר דע"ג ולא זכר מדברי האחרונים שהביא ה"ה שסוברי' כן) ומיהו יש לסמוך בזה על תינוק דלא חכים ולא טפש (פרח שושן והסכי' עמו ה"ה):

ה ושם אדנות הבא בסו' שיטה והי' מקום מרווח והאריך מושב הנו"ן עד סוף השיטה וכתב היו"ד בסוף השיטה כלפי סוף משך הנו"ן אם תינוק יקראה תיבה אחת אע"ג דיש ריוח למעלה כשרה ואם לאו פסולה ובשם אדני אם יקרא התינוק בב' תיבות אין לו תקנה אלא שיחליף היריע' או יקדור ע"י נקב:

ו אם ראש הלמד נכנסת לתוך חלל הריש ודומה כקוף או לתוך הדלת ודומה לה"א פסול ולא שייך כאן תינוק ואם נכנס ראש הלמ"ד באויר ה"א או רי"ש צריך תנוק (כמש"ל אות ג' ומ"ש בית דוד י"ד סימן קל"ה דדעת מרן להכשיר דיעבד איכא מ"ד דגם דעת מרן לפסו' בדיעבד כמ"ש אליה רבה סימן ל"ב סקמ"ה ובכה"ג דפליגי בדעת מרן וגם יש פוסלין בהדי' אין נרא' להכשיר כ"א בתינוק):

ז אם נחסר אות א' סוף תיבה ותלה אותה הסופר בין השורה אין לומר דהו"ל כאלו האות כתוב בשורה ואין הפסק דהרי חזינן שהם ב' תי':

ח צריך כל האותיות שיהיו מוקפות גויל ואם רגל הכף פשוטה או נו"ן פשוטה וכיוצא מגיעין לסוף הקלף בלי הקף גויל מתחילתו פסול ואפי' ארוכה יותר מהראוי לה כל שלא היתה מוקפת גויל פסול:

ט מנהגנו דאפילו בדבוק אות לאות שנמצא בשבת וי"ט מוציאין ס"ת אחר ואין חילוק בין קריאת ס"ת בשחרית או במנחה או בב' וה' דבכל קריאה אם נמצא דבוק מוציאין ס"ת אחר ג:

י צריך שיהיו התגין נוגעין בגוף האות ולא יגעו זה בזה ואי אינם נוגעים בגוף האותיות או נוגעים זב"ז פסול ואם הס"ת כתבו מומחה כשר דיש לתלות שנפרדו או נגעו אחר שכתבן ולא ידביקם בסוף האות כי אם באמצע האות ובשעת דבוקן יזהרו שלא יפסידו צורת אות ע"י דבוק פוסל בעצמה או בהדבק לחברתה. (וע' שו"ת זכרון יוסף י"ד סימן ח"י ויש להשיב עליו ואכמ"ל):

יא נמצא רגל נון פשוטה דבוקה לגג ה' של שם הוי"ה יגרר קצת רגל הכון ובלבד שלא יגע בגרירתו באותה נקודה אחרונה הדבוקה בה' אלא יניח משהו להתרחק מגרירת הה'. (ב) וכן אם נמצא ראש למ"ד משם אלהים שהאריכה הסופר יותר מהראוי ונגעה ראש למ"ד זו באות נו"ן שם של אדנות שהי' כתוב בשורה שעליה יגרר גרירה דקה בראש הלמד באופן שלא יגיע באותה נקודה אחרונה הדבוקה בנון שלמעלה הימנה ויניח משהו דהגם דהכא שניהם שמות שאינם נמחקים מ"מ כיון דצורת למ"ד היא כ"ו א"כ כל היתר על אות וא"ו כנטול דמי (כן הורה ה"ה ויש לפקפק ואין באמ"ל):

יב אם כרעה של ה' של שם נוגעת ממש בגגה שהכל רואין שהוא ח' מותר לגררה ואם אינה נוגעת אלא כל דהו ועדיין ניכר שהוא ה' יש להחמיר (עמ"ש ה"ה אות כ"ט והרדב"ז). (ב) ואין לקלוף השם אלא יגרור כל הרגל של ה"א הנדבק מלמטה למעלה ואח"כ יכתבנו כתקונו. (נודע ביהודה י"ד סימן ע"ח):

יג תיבת שדינה להיות חסרה ונמצאת מלאה לפעמי' אם יגרור האות פוסל דנחלקת התיבה לשתים ופסול ואם יהי' היתר בתחילת התיבה או בסופה יש תיקון וגם באמצע אם האות יתירה סמוכה לכ' או דלת או ריש יכול לגרור האות וימשוך האות הסמוכה גם לפעמים יכול להעבות האות שלפניה או אחריה קצת כיון דהמלא וחסר הוא מאות וי"ו או יו"ד והם קטנות ודקות והסופר ישער כפי שיעור אותיות הס"ת:

יד נמצאת מ"ם פתוחה שנדבק פתיחתה ונסתמה פסול ואין מועיל לגרור הדבוק ולפותחה דהו"ל חק תוכות אלא יגרור כל החרטום וישאר בצורת נון כפופה ואח"כ יכתוב מה שגרר כתקינו:

טו וכן אם נמצא חילוף דלת לריש יגרור הירך והגג ויכתבנה כצורתה:

טז ואם נדבקו רגלי ההי"ן וקופי"ן בגגיהן יגרור כל הרגל ויכתבנו כתיקונו דהגג כדין נכתב דומיא דמ"ם בסעי' י"ד הנז':

יז נגע רגל האלף בגג האלף או פני האלף בפנים בגג שתחתיה פסול ויגרור הרגל שנעשה בפסול ויחזור ויכתבנו. מכן יודי"ן של השי"ן והצד"י וכיוצא שנגעו בגוף האות יותר ממקום דבוקן. וכן נדבק ע"י תג אחת מאות לחברתה יגרור כל הרגל ויחזור לכתבו כתיקונו:

יח נדבק רגל הה' כחוט השערה והתנוק קורא אותה ה"ה יגרור הרגל ואין מועיל להפרידה:

יט נמצאו אותיות דבוקות כל גובהו של אות אם לא נשתנה צורת האות יגרור ושפיר דמי:

כ ב' ביתין הסמוכים בתיבה אחת שנדבקו בתחתיהן ונפסדה צורת האות למראית העין שאינה נכרת יגרר הרגל הב' ויחזור ויכתבנו:

כא אם נמצאת טפת דיו תוך האות ואינה נכרת האות אין תקנה לגרור הטפ' ועי"כ יהי' ניכר האות דהו"ל חק תוכות ופסול (ב) אם נפלה טפת שעוה על האות או בתוכה ואין נכרת האות יכול לגרור השעוה ולסלקה ואין כאן חק תוכות (לשון שהבי' ה"ה מהגמ"א אינו והוא לשון פר"ח סימן קכ"ה ס"ק ט"ו). (ג) בב' וה' אם סילק השעוה שמצא בקריאת ס"ת כשר. אבל כשהשעוה עליה והוא מכוסה הס"ת פסול עד שיסלקנה. (ד) אם נראית האות כי השעוה דקה מן הדקה לא מפסיל ס"ת (ה) בשבת דאסור לסלק השעוה אם האות מכוסה שאינה נראית מוציאין ס"ת אחר (ו) אם השעוה יבשה שיכול לכפול הגויל וע"י כן תפול השעוה יש מי שכתוב שמותר לעשות כן אפי' בשבת (כ"כ ה"ה משבות יעקב ח"ב סימן ד' ולזה נוט' מעיל צדקה סימן כ"ה אך פנים מאירות ח"ב סימן קפ"ט אוסר לעשות כן בשבת ומקיים דברי הב"ח. ויש להחמיר. מיהו נר' דהמקל לא הפסיד דרבו המתירין שבות יעקב מעיל צדקה יד אהרן סימן ש"ס ה"ה וגם מר וקציעה סימן ל"ב התי' בשבת כשנתייבש שידחוק באצבע מאחורי הס"ת ועי"ז תוסר השעוה ע"ש שיש להשיב בקצת דבריו ומבואר לרואה תשובת פרח שושן כלל ב' סימן ב' והאחרונים הנז' ואכמ"ל) (ז) אם בשבת ידע שיש טפות שעוה בפרשיות אחרות כל שבסדר היום ליכא שרי לקרות בו, מר וקציעה שם ושו"ת מעיל צדקה סימן הנז' והגם שמדברי איזה אחרון משמע לאסור, נראה להקל):

כב רגל כ' פשוטה שמגיע לסוף הקלף ואיכ' מוקפת גוי' דפסול רשאי לגרר קצת מידי דהוה אנדבקו אותיות זו לזו והפרידן דכשר:

כג אם נתעבה גג או ירך אות ע"י ריבוי דיו אם נמצא כן בב' וה' כדי שלא להוציא ס"ת אחר יתקנהו לחזור לעשותו רק כקולמוס ואין כאן חק תוכות שאם מניחו כך בלי גרירה כשר וכן כשקוץ קטן כל דהו יוצא חוץ לאות ואינו משנה צורת האות כלל ותינוק קורא אותו כך יש להכשיר (זהו לשון ה"ה כמעט והלשון מגומגם) (ב) אם נמצא כן בשבת גומרין הפ' בברכות ואין מוציאין ס"ת אחר:

כד תיבה חלוקה שנראית כשתי תיבות ובצד אחד שין לא יעשה ראש ד' לשי"ן ואח"כ ימחוק א' מראשי השין האמצעיי' ונשארה שי"ן של ג' ראשים דהו"ל חק תוכות וצריך למחוק הראש הראשון קודם כתיבת הראש השני:

כה כפי"ן ביתי"ן דלתי"ן רישי"ן אין צריך גרירה בתקונם רק להוסיף מעט בצורת האות:

כו אותיות משבעה שמות שאינם נמחקים אסור לגרור ולמחוק אפי' אחת. ולא מאותיות הנטפלות מאחריהן כגון כ' של אלהיך וכ"ס של אלהיכם אבל אותיות שלפני השם מותר לגרור. (ב) נמצא חסר יו"ד שבין ה"א לנו"ן משם אלהינו יוציאו ס"ת אחרת ואחר השבת יתקנוהו בסלוק היריע' לגמרי (וע' שאלת יעב"ץ ח"א סימן קנ"ב):

כז כ' של שם אלהיך שעשה גגה רחב יותר מרגלה דפסול אם ימשוך הרגל שיהיה כפלים כמו הגג שפיר דמי ואם אינו יכול ימחוק כל הגג שנעשה בפיסול ויכתבנו כמשפטו ולא ימחוק הרגל. (ב) גגה ר"ל מה שתחתיו חלול. בית יהודה ח"ב סימן מ' (ג) אם בשבת נמצאת ך' גגה רחב יותר מרגלה מוציאין ס"ת אחר כנ"ל לדידן ודלא כמ"ש הרב בית יהודה שם. (ד) ך' של אלהיך שהיתה גגה יותר מרחבה וגירר אחר היתר וביום שבת בקס"ת הרגישו בזה יש להקל ולא יוציאו ס"ת אחר ויכולים אח"כ לגרור כל הך' ולכתב' ב"י ח"ב סימן מ"א):

כח אם כתב במקום שם אלהים אלהיכם יעשה מן הכ"ף מ"ם סתומה ויגרור המ"ם אחרונה:

כט קוצה של יוד העליונה שבאות האלף של אלהים שנדבקה בגופה פסול ומותר לגררה ואין ראיית התנוק בזה מעלה ולא ומוריד כי הגם שיקראנה אלף היא פסולה ואין עליה קדושה ומותר למוחקם:

ל פשוטה דבוקה לגג ה' של שם הויה ע"ל סעיף י"א:

לא הא דבעינן שלא תדבק אות בחברתה אלא כל אות תהיה מוקפת גויל היינו כשאין שם אלא צורת האות בלבד ובהתחסר ממנה כל שהוא נפסדה צורתה ואין שם אות כלל אבל אם יש בה יותר מצורת אות עד שאם תגרור חלק מה ממנה תשאר האות בצורתה אם נדבקה בראשה ואמצעה פסולה אבל אם נדבק' בסופה כשרה. (ב) האות שנדבקה לחברתה ע"י תג אפי' שאינו אלא דיבוק ע"י תג פסול:

לב נדבק רגל האלף בגג האלף או פני האלף בפנים בגג שתחתיה פסול וכן מ"ם פתוחה שנדבק פתיחתה ונסתמת וכן יו"ד שבצד"י ושי"ן ופ"א שנדבקו בגוף האות יותר ממקום דבוקן פסול (ב) אם קוץ שמאל של יו"ד האלף נוגעת באלף כשר דאף בלא קוץ מקרי יו"ד:

תוכן העניינים

לדוד אמת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה