לדוד אמת· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן ז
משפט קריאת ס"ת לשליח ציבור
א ש"ץ לא יניח הנד ולא יניד הנח ולא ירפה החזק ולא יחזיק הרפה. (ב) צריך להפריד בין הדבקים כמו ק"ש כגון בין תיבה שתחלתה כסוף תיבה שלפניה ולהפסיק בכל אלף שאחר מם וכיוצא. (ג) צריך לחתוך הדברים ולא לומר בהלעטה והחמירו רז"ל בזה. (ד) טעה אפילו בדקדוק א' מאותיות אף שאינו משתנה הענין מחזירין אותו. (ה) ומיהו בדיקדוק טעמים או נקודות בדבר שאינו משתנה הענין אין מחזירין אותו אבל גוערין בו (ו) אם אינו מי שיודע לקרות בדקדוק ובטעמים אפ"ה יקראו בתורה בברכה והיינו שאינו טועה בטעות שמשתנה הענין אבל אם יטעה בטעות שמשתנה הענין כגון זכר זכר וביוצא ואין שם יודע להחזירו אין מברכין בתורה שם ואין מפטירין בנביא:
ב כל תיבה שהיא קרי וכתיב מחזירין אותו ואם מסרב מנדין אורו ומורידין אותו:
ג פ' בהר הנכון היא אחוזתם בחירק ודלא כהרב חזקוני. (ב) אוי מי יחיה משמו אל חסר וב' תיבות (ע' מח"ב רפ"ב). (ג) פ' קרח צריך לקרות ברית מלח עולם היא ואם קרא הוא צריך להחזירו ע"ש:
ד הש"ץ אסור לסמוך עצמו בתיבה בעת קריאתו בס"ת ואפילו להשען קצת ובדיעבד יצאו הצבור י"ח קריא'. (ב) אפי' בעל בשר לא התירו אלא סמיכה קצת אבל אסו' לסמוך הרב' שיעור שאם ינטל הדבר יפול. (ג) הסבור אין צריך לעמוד בעת שקורין בתורה ויש מי שכתב דיעמדו בשעה שהקור' אומר ברכו וברכות התורה ואין המנהג כן. ויש חסידים העומדים מתחילת קריאת ס"ת עד הסוף:
ה אם כל הצבור עומדים בעת קריאת י' הדברות אינו נכון ואם איזה יחידים עומדים לית לן בה ולפמ"ש בריש מח"ב דהאר"י לא שאני ליה בין יחיד לצבור א"כ אפי' יחיד לא יעמוד אמנם יש מקומות שפשט המנהג שכל הקהל עומדים:
ו נכון שיעמדו ג' בקריאת התורה העולה לימין ש"ץ וא' לשמאלו וכן המנהג פשוט בעה"ק ירו' ת"ו. (וכן בכמה מקומות) וכשהש"ץ קורא בתורה יעמוד אחר אצלו. (ב) אין נכון להעמיד אצל הש"ץ אחד קורא בחומש בטעמים בקול רם והש"ץ קורא אחריו. ובלחש מותר לומר הטעמים:
ז אין הש"ץ רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הצבור ואפי' יש מכוונים ומאריכין באמן צריך להמתין עליהם וצריך להמתין על כל העוני' והכא לא סגי ברוב עונים:
ח אסור לש"ץ לקרות אפי' אות א' שלא מן הכתב והקרי והכתיב שאני דהוא הלכה למשה מסיני:
ט ש"ץ קורא והעולה לא יקרא בקול רם אלא קורא בנחת באופן שלא ישמיע לאזניו. ויש למחות באותן שקורין הפ' בקול רם בשעה שקורא ש"ץ שיקראו בלחש ולא ישמיעו קולן בעת קריאת התורה בצבור. וצריך להיות שומע קה"ת ולשתוק. (ב) אם שמעו הפרשה מהש"ץ מלה במלה וכן בימיהם שהיו מתרגמין יש מי שכ' דיוצא י"ח קריאת שנים מקרא וא' תרגום (ויראה דאין לסמוך על זה).
י הש"ץ יכוין תמיד להתחיל ולסיים בדבר טוב וטובת ורעת גוים לא מיקריא טובה או רעה וכן לא יסיים במי שעשה מעשה רע וכשקורא הש"ץ ברכות וקללות לא יכוין לברך או לקלל א'. (ב) ש"ץ שאחר שקרי ג' פ' מפרשת ויהי אחר הדברים האלה ותשא ראה טעות בס"ת שתיבת וחטאתי הי' כ' וחטאת לאלהים חסר י' ולא רצה להפסיק שהו' כמדבר בעדו וקרא פסוק ד' ואח"כ בס"ת ב' חזר פסוק ד' שקרא בס"ת הפסול. יפה עשה ואין לערער עליו:
יא שבת האזינו שיש שמח' בק"ק והעולים הרבה לא יזלזלו בהפסקו' הזי"ו ל"ך שתקנו חכמים ואפי' שיש פירושים כבר נהגו כפירוש הרי"ף והרא"ש ואין לשנות ולכן יקראו ששה בהזי"ו ל"ך ומששי ואילך מן ויבא משה עד לרשתה עד המשלים והמשלים יקרא מוידבר ה' עד סוף הפרשה (ב) ר"ח טבת שחל בשבת וצריך להעלות עולים הרבה יחלק הש"ץ הפרשה עם הששה וישלימנה ושאר העולים יחזרו לקרות ממה שכבר קראו והז' יקרא בסדר ר"ח. (ג) יש לש"ץ להזהיר שלא להפסימן במ"ב מסעות דפ' מסעי שהם כנגד שם מ"ב:
יב יהא זהיר שלא להפסיק בקללות של בחקותי אלא יקראם לקורא אחד ומתחיל בפסוקים שלפניה' ומפסיק בפסוקי' שלאחריהן ונהגו שלא להפסיק גם בקללות של תבא (ב) אם נמצא טעות באמצע התוכחות מוציאין ס"ת אחר וגומרין (ע' מ"ב סימן רפ"ב):
יג יזהר הש"ץ שלא ישייר בפרש' פחות מג' פסוקים מפני היוצאים וכן לא יתחיל בה פחות משלשה פסוקים מפני הנכנסים ואין חילוק בין פרשה פתוחה לסתומה ופרשה שאין בה רק ב' פסוקים מותר להפסיק שם ויש חולקים (עמ"ש אליה רבה):
יד אם נמצא ס"ת מוטע' ומוציאין ס"ת אחר וקורין ממקום שפסק למנהגנו אם לא נשתייר לקורא אלא ב' פסוקים או אפי' א' אין קורין לו אלא מה שנשאר וליכא למיחש:
טו (אם טעה ש"ץ וסיים ב' פסוקים לפני פרשה ועבר ובירך ברכה אחרונה א"צ לחזור ולקרות עוד. אליה רבה). (ב) כשקורא עולה אחר יקרא ב' פסוקים מפ' וג' מפ' האחרת ולא יקרא ג' למפרע. (ג) פרשה שבאמצע פסוק כגון בריש פ' פנחס מותר לסיים אפילו בפ' הסמוך שידוע דאין מסיימין באמצע פסוק (ד) פ' תצוה וסיים הכהן פ' א' אחר הפ' דליכא למיגזר דידוע שהכהן מתחיל מראש הסדר ופ' וילך מסיימים באזניהם שהכל יודעי' שבחול אין קורי' אחר הג' כלום ומטעם זה מתחילין ויחל וכן והקרבתם דידוע לכל פרשיות אלו (ה) אם יש בסוף הסדר פרשה של ה' פסוקים צריך לקרותה כלה למפטיר:
טז סדר קריאת פרשת ר"ח ידוע:
יז כשיש עולים הרבה כיצד יתנהגו ע"ל סימן ו' אות ע"א וע"ב:
יח הנוהגים לתרגם לחתן פ' ואברהם סיב לא יסייע החזן למתרגמן ואם לא נמצא מפטירין לתרגם מותר לש"ץ לתרגם שהי' פ' רשות לכבוד חתן:
יט כשקורין ב' פרשיות מחוברות יקראו ג' עולים בפ' ראשונה והד' יקרא הנשאר מהפ' ראשונה והתחלת השני' ובזה יוטוו הב' פרשיות במנין העולים. (ב) ואם קורין נוספים היותר נכון שיקראו כמנהג ג' עולים בפרשה ראשונה. והד' יקרא שארית הראשונה והתחלת השני' ובשניה יקראו החמישי והששי ואח"כ הנוספים וסמוך ומשלים וזהו כשהנוספים חוזרים לקרות מה שקראו הראשונים (מדברי ה"ה משמע דליכא פלוגתא ואינו כן ועמ"ש בס' מח"ב סימן רפ"ב אות ה' ואות ח' ומשם באר"ה):
כ תקורא עומד לימין הש"ץ תדיר ואף אם הוא חכם שקורא שירה או עשרת הדברות יהי' הש"ץ לשמאלו (ובכמה עיירות פשט המנהג איפכא שהחכם הקורא משנה מקומו ועומד לשמאל הש"ץ שיורי ברכה סימן קמ"א:
כא הש"ץ צריך להיות בקי בפרשיות של השבוע. איזו סתומה ואיזו פתוחה ולדקדק בס"ת אם נכתבו כדין וכן יהי' בקי בחסרות ויתירות וצורת האותיות שלא תפסד בין מחמת כתיבתן או נקב או קרע או טשטוש וכיוצא מדברים הפוסלין וכשדקדקו תחלה בזה, אח"כ ינהגו מנהגם לדקדק בדבוק שהדבוק מדינא א"ב להוציא ס"ת אחרת אלא שנהגו כך:
כב ש"ץ אבל לא יתפלל בשבת ולא יקרא פרשת השבוע בס"ת וילך לביהכ"נ אחר אם לא שחל יום השביעי בסבת דמקצת היום ככולו (עמ"ש ברכ"י י"ד סימן ת'):