לדוד אמת· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן ה
עולין לס"ת ושאינן עולין
א כהן שקראוהו לס"ת וקורא ק"ש לא יעלה אפילו קראוהו בשמו ואין אחר ויש מי שכ' דיעלה אבל ישתוק ולא יקרא עם הש"ץ (וסברא ראשונה עיקר כן נ"ל). (ב) בברכות ק"ש וכ"ש בפסוקי דזמרה יפסוק ויעלה.
ב ת"ח קודם לכהן קטן ואם אין ת"ח עולה כהן קטן בשבת וי"ט וקורא ראשון כשאין שם כהן אחר גדול אף שיש ישראלים גדולים. ולוי קטן יקרא כהן במקומו וכשיש ב' כהנים א' זקן וא' בחור יקראו לזקן בשבת וי"ט ולבחור במנחת שבת ובחול:
ג כשאין כהן ויש ב' ת"ח א' זקן וא' בחור הגדול בחכמה עולה הגם שהוא רך בשנים:
ד כהן שהרג את הנפש אם שב בתשובה עולה ראשון ואם נשא גרושה ואפי' חליצה אינו עולה אף אם גרשה ומתה עד שידור הנאה עד"ר מהנשים שהוא אסור בהן (ב) אם נדר הנאה וא"י להוציאה מחמת אונס אינו קורא ראשון (ג) אם אמר שאינו כהן ונשא פסולה אף אם גרשה ונדר הכאה אין לו דין כהן:
ה כהן שנטמא למת שאינו מז' מתים פסול עד שישוב ויקבל שלא יטמא עוד:
ו אין נוהגין לפסול כהן בשביל בתו שזנתה אפילו בזיקת נשואין (עמ"ש אליה רבה סימן קכ"ח ס"ק ע"ז וע' מח"ב):
ז כהן שהי' מומר ושב קורא ראשון וכן מומר כל דין כהונה עליו:
ח כהן שהעיד א' מהאנוסים עליו שא' מהם הוחזק לכהונה קורא ראשון:
ט כהן ע"ה ואין אחר אם כשיקראו לו מלה במלה יודע לאומרה עולה וה"ה לוי (ב) יש מי שמתיר לסומא ע"ה לעלותו ובמקום שנוהגין לפסוק כמרן לא יעלו סומא אפילו ת"ח וכן הוא המנהג בכמה כרכים ועיירות ואין לפרוץ גדר כנ"ל וע' מטה יהודה): (ג) סומא שהי' חתן הוה עובדא וגזר עליו רב א' שיתפלל בביתו בי' ולא יבא לבהכ"נ מפני הבושה והמחלוקת. (מטה יהודה). (ד) יש מי שכת' דאם אחר שעלה ע"ה למנין ז' נודע שאינו יודע צורת האותיות צריך להעלות אחר למנין ז' (ה) פשט המנהג בכמה עיירות גדולות להעלות האנוסים שאינן מכירין כלל צורת האותיו' ומתפללין בלעז רק למדו ברכות ס"ת (וכך נהגו גם בא"י):
כהן אבל אפי' אין בבהכ"נ אחר אסור לו בחול לעלות ולקרות בתורה:
יא כהן שאינו מתענה אינו קורא בתענית צבור ויצא מבהכ"נ ואפי' קראוהו לא יעלה וכ"ש ישראל שלא התענה ואפי' אין כהן אחר ואין שם מי שיוכל לברך לא יעלה מי שאינו מתענה ואם התענית צבור בב' וה' כיון שהוא יום קריא' יעל':
יב מי שבא ואמר כהן אני אין מעלין אותו לקרוא ראשון ולא לישא את כפיו. ויש מי שכ' דה"ד לכתחילה אבל אם עלה אין מורידין אותו ואם עד מעיד עליו אפי' אביו ואפי' משטרות מעלין:
יג קרא ש"צ כהן או לוי ואינו שם לא יקרא לאחר בשם משום פגמו של ראשון אלא האחר יעלה מעצמו ואם אותו כהן קורא ק"ש ומתפלל מותר לקרות אחר בשמו וכן מותר לקרות לבנו של ראשון בשמו:
יד יש מי שאומר דאם חתן בבהכ"נ ב' וה' יקרא הכהן פעמים ואח"כ יקרא החתן ולא יקרא לוי כדי שלא יקדים לחתן (כן דקדק ה"ה מהשיירי ואין לסמוך ע"ז כלל, אלא יעלה לוי וכן המנהג):
טו אין לוי בבהכ"נ כהן שקרא ראשון מברך שנית וקורא ואין קורין כהן אחר כהן ולא לוי אחר לוי בלא הפסק ישראל אף שיאמר הש"ץ אע"פ שהוא כהן ויש נוהגי' בשמחות כדי לכבד הרבה אנשים שמעלין כהן לוי ישראל ועושים שורה, ואח"כ קורין כהן לוי ישראל אחרים ועושים שורה, וכן על זה הדרך:
טז אם אין כהן בבהכ"נ ישראל יעלה במקום כהן ולא יעלה לוי כלל. ויש מי שכתב דעולה לוי ויאמר הש"ץ אעפ"י שהוא לוי. (ב) אם יש חכם יותר מהלוי הוא יעלה ראשון ואם מחל כבודו מחול ויעלה לוי ע' מחזיק ברכה סימן קל"ה. (ג) כפר שלא יש כהנים והוחזקו לוים לקרות בראשון ומקרוב ערערו בני הכנסת על זה והלוים טענו שכבר זכו בזה הדין עמהם ויעלה לוי ראשון ע"ש במחזיק ברכה:
יז כהן אחר כהן ולוי לא יעלה אלא בהפסק ישראל ובת"צ שמכבדין החכם שיקרא י"ג מדות יכול לעלות ג' החכם כהן:
יח כהן ולוי חתנים במקום שנוהגים לקרות בס"ת שלהם אחר סדר היום יקראו כהן ולוי אחר ואם אין שם כהן יעל' ישראל במקום כהן והחתן הכהן או הלוי יקרא בסוף בספ"ת שלו וה"ה בחתן תורה כהן:
יט כהן או לוי ממזר לא יעלה ראשון וכן ישראל ממזר לא יעלה במקום כהן:
כ נהגו שהרב או הפרנס עולה אחר לוי אין רשאין למחול שיעלה אחר במקומם:
כא טוב להשתדל לעלות לס"ת פעם אחת בחדש:
כב חתנים שחכמתם ויחוסם שוה משא בתולה קודם לנושא אלמנה ונושא אלמנה קודם לנושא חליצה ונושא חליצה קודם לנושא גרושה. (ויש מי שכתב שיגרינו והיוצא ראשון יעלה קודם ע' ברכ"י קל"ה):
כג מקום שנוהגין שאבי הבן עולה בב' וה' ובא אורח לזייאר"א הוא קודם לאבי הבן:
כד סנדק לבן שנולד יום ה' קודם ליחיד שנולד לו בן ביום הששי (כ"כ ה"ה ותשובת מהרי"ב והיינו לפי מנהג מקומו אבל במקומינו עליית אבי הבן יותר מוכרחת מעליית הסנדק):
כה בעל הברית וחתן בב' וה' חתן קודם לעלות ג' לבעל ברית ואם עלה בעל הברית לא יעלה החתן ד':
כו קטן עולה למנין ז' אבל לא למנין ג':
כז קטן לא יהי' ש"ץ לקרות הפרשה עד שיהי' בן י"ג שהביא שתי שערות ואם קרא הפרשה אם הגיע לחינוך עלתה להם הקריאה:
כח בדין קטן אם יעלה מפטיר בפ' המוספין איכא פלוגתא (עמ"ש ה"ה ומ"ש בברכ"י סימן רפ"ד), (ב') יראה לי דבמקום שנהגו שקטן עולה בפ' המוספין ומפטיר אין לשנות מנהג' רק פ' זכור לכתחילה יעלה גדול ואם עלה קטן לא ירד. (ג) מקום שנהגו לקרות גדול פ' המוספין ואח"כ חוזר וקורא קטן מפטיר יחזיקו במנהגם. (ד) ומקום שנהגו להפסיק בקדיש אחר קריאת שבעה וגדול קורא וקטן מפטיר אין למונעם ע' ברכ"י שם:
כט אם קראו לאבל לעלות לס"ת בשבת יעלה ויש חולקים שלא יעלה. (ב) אבי הבן שהמנהג לעשות שורה גם בזה יש מחלוקת ושב ואל תעשה עדיף וע' ברכ"י י"ד סימן ח'. (ג) ש"ץ אבל בשבת לא יקרא בס"ת וישמט וילך למקום אחר (ע' ברכ"י):
ל בן ארץ ישראל שבא לח"ל וקראוהו לעלות לס"ת ביו"ט שני אף שאינו יום ב' וה' יעלה. (ב) בתשובה תמהתי על ה"ה דכתב דבית דוד ודבר שמואל ואמונת שמואל שרו לכתחילה דאינו כן ודוקא הר"ב חיי מתיר לכתחילה ודחיתי ראייתו וא"כ לכתחילה אין להעלות לבן א"י ביו"ט שני. (ג) וכן כהן בן א"י שנמצא כשמתפללים בני ח"ל בארץ ביו"ט שני וקורין בס"ת ואין שם כהן לא יקראו לכתחילה לכהן בן א"י. (ד) וכן בן עה"ק חברון ת"ו שעשה פורים בי"ד ובא בשחרית יום ט"ו לעה"ק ירושלי' ת"ו לכתחלה לס"ת לא יקראוהו הפך ה"ה. (ה) ואפילו קראו אותו לא יעלה שהמנהג בעה"ק שאין הש"ץ קורא בשם רק השמש בסוף קריאת העולה הקודם הולך וקורא לשני וכמה פעמים אינו עולה כידוע א"כ גם זה לא יעלה בפורים. (ו) לכ"ע לא יעשו חתן בשמחת תורה בח"ל לבן א"י וכל זה מבואר בתשובתי הנז'. (ז) יכול כהן ירושלמי לישא כפיו במוסף יו"ט ב' כשמתפללין האורחי' בני ח"ל (ח) מוהל אורח מח"ל הנמצא בארץ אסור למול ביו"ט שני אם יש מוהל בן א"י (ויש מי שמתיר ע' מח"ב א"ח סימן של"א):
לא ב' אחי' מאב או מאם וכן אב ובנו אין מניחין לעלות לס"ת זה אחר זה ואם עלה לא ירד. (ב) ואפי' אם הוא אינו מקפיד מוחין בידו הכי מסיק יד אהרן וק' על ה"ה שכ' משמו להפך ע"ש וגם הרב אליה רבה כתב כן ועמ"ש בברכ"י. (ג) מפטיר בי"ט או שבת שמוציאין ספר שני אין קפידא שיעלה א' משלים וא' מפטיר. (ד) אב ובן בנו יש מחמירים ויש מקילין (ע' מטה יהודה ומח"ב סימן קמ"א):
לב בתוכחות אין לקרא בשם ואם קראוהו צריך לעלות. ויש מקומות שהשמש עולה ויש מקומות דקורין בשם לחכם או ראש הקהל ועולה. ואין מפסיקין בקללות ולא בשמונה פסוקים אחרונים שבתורה:
לג קראו לרבו שלישי קריאה פשוטה שאינה עשרת הדברות וכיוצא לא יעלה התלמוד משלים ואם נתן לו רבו רשות עולה:
לד א"צ התלמוד לעמוד כשרבו קורא בתורה רק כשעובר לעלות, (ב) ויש מקומות שנוהגים כשהרב עולה וכן האב כל זמן שקורא בתורה התלמוד או הבן עומד על עמדו במקומו ובמקומות שנהגו כך נעשה הדבר חובה על התלמיד או הבן שאם לא יעמוד נראה שהוא מזלזל ובכל כבוד שנהגו אם אינו עושה דומה לבזוי כמ"ש ז"ל כנ"ל:
לה אם התלמיד ש"צ ושני רבותיו בבהכ"נ וצריך לקרות לא' מהם שיעלה לס"ת יאמר אדוני מורי ורבי פ' ואין לך מלבין פני חבירו כמו שלא לקרותו לקרות בתורה בצבור:
לו מי שקראוהו לעלות בתורה וקדמו חבירו ועלה בכל אופן שיהיה פטור אם לא שדחף לחבירו הקרוי שלא יענה אמן (ב) מי שזכה במצוה לאחוז ס"ת וכיוצא ובא אחד וסלקו יש לקנסו ואם תפס לא מפקינן מיניה הרשב"ץ ח"ג סימן קנ"ו וע' מחזיק ברכה י"ד סימן כ"ח):
לז מקום שנהגו שאין קטן קורא בפ' מוסף חובת היום וראובן קנה הפטרות לבנו קטן וביום שיש בו ספר שני א"י לעלות והיה מגיע קריאת פ' המוסף והפטרה לבעל חסרונות וקדם אחי הקטן ועלה אינו חייב לפרוע לבעל החסרונות שכר הברכות וכן מקום שנהגו דאף מי שעולה תדיר בכל שבת לס"ת אינו עולה באבלו ואחד קנה הששי לעלות בכל שבת ואירע לו אבל יכול לקרא במקומו לכל מי שירצה:
לח מי שהוא מדליק בבהכ"נ והמנהג שהוא קורא לעולים ואמר לראובן להעלותו לס"ת וחזר וקרא לשמעון וקפץ ראובן ועלה פטור לכ"ע ראובן, ואם יש אומדנא דבעת שנדר לראובן להעלותו אלו ידע ששמעון שם לא היה אומר לראובן אז אם קרא לשמעון וקפץ ראובן ועלה ודחפו שלא ישמע הברכה חייב ראובן (כ"כ ה"ה ויש מקום לזכות לראובן דהוא סבר דזכה ואין כאן מקום להאריך):
טל מי שקנה שלישי ומת ובא בנו לזכות בו ומוחין שאינו ראוי לעלות ג' להקדים לזקנים ות"ח טוב שהצבור יתקשרו עמו לסלק זכותו או יתנו דכשעולה ת"ח וזקן יעלה אחריהם:
מ כשעולה לס"ת יעלה בדרך שהיא קצרה ממקומו לתיבה ונכחו יצא דרך ארוכה ואם שתי דרכים שוין יעלה דרך ימין וירד כנגדו:
מא לא ירד מהס"ת עד שיעלה אחר ויברך וטוב להמתין עד שיקרא ג"כ האחר וירד בין גברא לגברא,:
מב עולה ויורד שהם שוים במעלתם יכבד היורד לעולה לס"ת ויתעכב עד שיעבור ההולך לעלות לס"ת:
מג קראוהו לעלות ורוצה ללבוש טלית אין לבדוק הציצית משום טורח ציבור:
מד יש נוהגים שגם הש"ץ אינו עולה לס"ת מעצמו עד שיתנו לו רשות (כן המנהג ברוב המקומות):
מה קהל שיש בו שמח' ועלו כלם לס"ת ועדיין לא באה החברה יש מי שמתיר שיעלו העולים שעלו כבר ויברכו אף אם עתה קורין מה שקראו כבר וכן ש"ת שהולכים בכל הק"ק ועולים בפ' ולאשר אמר כמה פעמים שפיר דמי ויש מי שאוסר:
מו אם המנהג לקנות קריאה ראשונה בבראשית ויש כהן שם יצא ואם לא רצה לצאת עם כ"ז יעלה ישראל הקונה העליה זו ראשון ויקרא במצותו כמנהג:
מז יש ללמד זכות על הש"צ הקורא בשבת מתוך הלוח מי מדלי' בשבת הבאה וכן הפרנס המסדר העולים מתוך הכתב וכיוצא:
מח קורא מעומד ואפי' לסמוך עצמו הש"ץ או העולה אסור ואפי' להשען קצת אסור, אא"כ הוא בעל בשר וכיוצא. (ב) בדיעבד אם קראו והם סמוכים עלת' להם הקריא', (ג) מי שהוא זקן או חולה או בעל בשר וצריך להשען טוב שיסיר המפה שעל התיבה וישען בעץ:
מט אין אדם א' קורא בב' ספרי הורה משום פגמו של ראשון אבל ג' גברי בג' ס"ת כגון ר"ח טבת שחל בשבת אינו פגם. (ב) אם העלהו לקרא בס"ת ג' או ד' ואפי' סמוך כל שאחריו קראו בספר ההוא רשאי' לקרותו בספר שני למפטיר, ויש מחמירין וע' בסמוך אות ז', (ג) יש מתירין לקרות איש אחד בתרי ספרי ותרי ענייני ויש אוסרין. (ד) מקומות שנהגו שהחתן קורא תחלה בסדר היום ואח"כ קורא בס"ת שבזרועו פרשת ואברהם זקן ושאר עולין קורין בספר ראשון אין למחות בידם. (ה) מה שנהגו קצת שביום שמוציאין ב' ספרים לקרות ששה בס' ראשון והז' בספר שני והמפטיר חוזר וקורא בס' הראשון י"א שהם טועים ויש מתירין (ו) מנהג ק"ק ת"ת אשר בעה"ק ירוש' ת"ו שבס' שני קורא א' ואומר קדיש ואח"כ עולה המפטיר וחוזר וקורא בס' השני ומפטיר ודלא כמ"ש הרב המחבר דלא כתב המנהג כמו שהוא ושינ' דברי הלק"ט ועמש"ל דכ"ו ולקמן דף קכ"א ומ"ש בברכ"י סימן רפ"ד דצ"ו ע"ד בס"ד), (ז) כשיש ג' ספרים יש אוסרים למי שעלה בספר ראשון לקרות בג' ויש למחות בנוהגין דמי שקרא בס' ראשונה עולה מפטיר בס' שני ויש מתירין אבל המשלים לא ויש מי שכתב דדוקא בש"ת יש להתיר (אליה רבה). (ח) תרי גברי בתרי ספרי בחד עניינא יש אוסרין ויש מתירין. (ט) אם הש"ץ חשב שיש טעות והוציא ס"ת אחר ובפותחו האחר ראה שלא יש טעות גם בראשון יראה דלכבוד הספרי תורה יקראו קצת בראשון וקצת בשני לכבד הב' ס"ת (ברכ"י):
נ לא יקראו לעור בפ' עורת וכיוצא ולא לחשוד בפ' עריות ודוקא כשהוא חשדא בעלמא אבל אם ברור הדבר ולא שב יקראו לביישו או שידע העונש ויפרוש:
נא כשעובר לפניו החתן שהוא עולה לס"ת יש לעמוד (ב) החתן שקורא בס"ת שלו פ' ואברהם זקן אינו עולה למנין ז':
נב מצוה לסדר כל א' הפרשה כש"ץ שמא יקראוהו לעלות ויש מי שכתב דבקריאת שמו"ת סגי:
נג מצוה לקרות הפרשה בע"ש בס"ת שעתידין לקרוא בו בשבת ובפרט הש"ץ שאם יהי' טעות או דבוק יתקנהו.
נד מקום שאין רק ז' שיכולין לברך יקרא הששי סמוך והשביעי משלים ויפטיר השביעי והמשלים (כנ"ל) (ב) אין לקרוא למי שא"י להפטיר על סמך שאחר יאמר ההפטר':