לדוד אמת· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן ב
דיני מצות ס"ת
א נהגו למכור המצות בשבתות וימים טובים, ב' מנהג כשר ונכון למכור מצות אור יום הכפורים בשבת שלפניו כדי שיאמרו כל נדרי בזמן הראוי וכן נהגו פה ליוורנו יע"א ג' בזמן מכירת המצות טוב וישר שלא לשוח בבית הכנסת וילמוד מזמורים אם בעל נפש הוא ודי בזה:
ב מקום שנהגו למכור המצות בכל חדש ואעפ"כ מוכרים אותם ברגלים וחל רגל בשבת קונה המצות ברגל זוכה במצות ס"ת במנחת הרגל שחל בשבת (כ"כ ה"ה מתשובת הכנה"ג ואין ראיותיו מכריעות וכ"ל שזכה במצות ס"ת במנחת שבת שהוא רגל קונה המצות בחדש וכן ראיתי שנהגו באיזה עיירות):
ג אין להתקוטט בעבור שום מצוה. ב' אם רב קנה מצוה יכול איזה אדם להוסיף עליו דבמצות אין חולקין כבוד לרב דקרוב אדם אצל עצמו כנ"ל ממ"ש שיירי סימן תר"ח. ג' נהגו באיזה קהלות שמי שאשתו נכנסת בחדש התשיעי לעיבורה קונה מצות פתיחת שערי' באותו חדש והוא מנהג יפה ויש לו סמך על דרך האמת:
ד הלוה לא יכבד למלוה בשום מצוה משום לתא דרבית:
ה חלה בעל המצוה אין יכול לבא לקהל משוי שכיח במקום שאין מי שקונה החסרונו' ג' אם קכה מצוה לשנה ועקר דירה יכול למוכרה ונתת במתנ' ואין קונה החסרונות מעכב:
ו קנה מצוה לשנה ומת אין יורשיו חייבין לשלם אלא לפי חשבון ימים שעשה מורישם המצוה (כן הוא דעת ה"ה וכנ"ל) ואם יש מנהג ינהגו כמנהגם.
ז שנים שקנו מצות יחד והתנו ביניהם מי שאינו בב"ה יטול חבירו במקומו ומת אחד מהם בטל התנאי (מהר"י מברובא הביאו שיירי סוף סימן קנ"ג ויש ט"ס בדברי ה"ה):
ח קונה המצוה בעזר' ביוצר ושלח לאוהבו לעשות המצוה בעל החסרונות מעכב ואם בעל המצוה יכול לעשותה ואין סיבה מחמתו מונעת יכול לתת המצוה למי שירצה ב' מי שקנה קריאת ההפטורת וקראו לעלות בתור' בשבת שלא יש כי אם ספר א' יכול לעלות ולהפטיר ואם ירצה למנוע עצמו יכול למכות אתר במקומו להפטיר ואין בעל החסרונות יכול לפצות פה ואם בשבת שיש בו ב' ספרים עבה בין הקרואים לא יעלה הוא להפטיר אבל יכול למנות אחר במקומו ואין בעל החסרונות יכול לעכב (ע' מחזיק ברכה סוף סימן רס"ד):
ט אם יש תקנה שאבי הבן דוחה כבעל המצוה להוליך ס"ת לתיבה וכשיש ב' אבות הבנים הנולד ראשון אביו קודם. ראובן קנה המצוה ובתוך זמן מצותו יום ג' נולד בן לשמעון ויום ה' כולד כראובן ראובן קודם ואם יש מנהג יעשו במנהגם והנולד בנו ראשון אפילו מילה שלא בזמנה הוא קודם לאבי הבן שנולד לו בן אח"כ והיא מינה בזמנה:
י אם כא הי' אבי הבן בקהל נהגו לתת המצוה לבנו או לאחיו ואם יש אבי הבן אחר בקהל אף שבנו נולד אח"כ הוא יעשה המצוה ואם שני הבנים נולדו ברגע אחד מי שהוא ראוי יותר לפי חכמתו וכיוצא קודם וכן אם אין מנהג להקדים לאבי הבן שנולד בנו ראשון כשיש ב' הולכין אחר חשיבות האדם להקדימו:
יא יש להם תקנה שכל שבת קורין בס"ת א' הן מספרי הקהל או מספרי היחידים. והמדליק שיש לו ס"ת דוחה כיחיד שנוגע לו להוציא ס"ת שלו בשבת ונהגו הקהל להדליק בכמה שבתות מכללות הקהל ומוציאין תדיר הס"ת של הקהל. והיחידם טענו כי זהו סיב"ה שאין קורין בס"ת שלהם לעולם באותם שבתות הדין עמהם. ויש לפשר ביניהם שיזכו היחידי:
שס"ת שלהם יקראו בהם באותם שבתות לעתים רחוקות לפחות:
יב יחיד שהחזיק שיקראו בס"ת שלו ואח"כ קנו הקהל ב' ס"ת יקראו הקהל בס"ת שלהם שבועיים ובס"ת של היחיד שבוע:
יג יחיד רגיל במצוה ונאנס או העני ונתנו הק"ק המצוה לאחר ואח"כ העשיר ורצה שיחזירו לו המצוה. אם בשעה שניתנ' המצוה לשני היה סיפק ביד הראשון לתת כמנהג ולא חפץ בה והו' עצמו נתנה לשני או הקיק מדעתו איבד זכותו אבל אם כשניתנה לשני לא הי' סיפק ביד הראשון לתת עתה שהשיגה ידו חוזר למצותו ב' מי שזכה באיזה כבוד או מצוה בק"ק אין מעבירין אותה הימנו אם לא שיש טענה נגדו ואפילו בדבר דמזמן לזמן קאתי אא"כ נתברר שמחל ונתיאש. ג' אפילו אם המחזיק ע"ה אין מסלקין אותו כדי שיזכה ת"ח. ד' ונראה דאם לא היה חכם בקהל ונתנו קריאת עשרת הדברות לזקן א' ואח"כ לקחו הקהל חכם א' והמנהג בעיר שחכם הקהל קורא עשרת הדברות בזה וכיוצא זוכה חכם הקהל ואין לזקן שום חזקה כנ"ל. ה' אין זה אלא במעבירין לגמרי ממנו המצוה והכבוד אבל אם א' רוצה לזכות גם הוא במצוה והראשון יעמוד במצותו אין הראשון מעכב (ע' ארח לצדיק א"ח סימן ט"ו) ו' אין ירוש' במצו' כשהחזיק בחנם אבל אם קנאה במעות לזמן זוכים בה יורשיו:
יד רוב יחידי הק"ק שרצו להשאיל ס"ת לקהל אחר אף אם אין פרנסימן בקהל כופין המיעוט שמוחין בידם:
טו מי שבידו מינוי או מצוה והשליכה אחרי גוו קנסינן ליה שלא יחזור לה:
טז ראובן התנדב במצוה סך כך וכך ובא רעהו והוסיף עליו והגבאי רוצה לתת המצוה לראובן כי המוסיף עליו אינו בטוח חייב ראובן לקחת המצוה ולתת מה שהתנדב בתחילה:
יז קנו מצוה לש"ץ ויום אחד לא התפלל שלא הי' שם והתפלל אחר, אם כשברכו מי שברך אמרו שיעשה המצוה ראובן הש"ץ, עתה שהתפלל אחר שורת הדין שזכה בעל החסרונות והוא יעשה המצוה. ואם במי שבירך אמרו סתם שיעשה המצוה הש"ץ, כל המתפלל יעשה המצוה: