אור ברסלב
לדוד אמת השמטות מקונטריס לדוד אמת בס"ד

לדוד אמת· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

השמטות מקונטריס לדוד אמת בס"ד

סימן כו

א סימן א' ס"ט אם הוציאו ס"ת מההיכל ובהיותו חוץ להיכל ביד הנושאו להוליכו לתיבה נזכרו שאין זה מן המוכן והוציאו בטעות ויש ס"ת מוכן ופתוח בסדר היום שהיא אצלו בהיכל והמוצי' ס"ת החלוף. מאי דהוה הוה ויגללו זה שבחוץ. ויכינוהו לקרות בו ויש מי שכתב דאין כאן פגם אם יחזירהו ויקחו המוכן ולא יגללו בצבור עיין מחזיק ברכה סימן קד"ם:

ב סימן ב' ס"א וכן נהגו פה ליוורנו למכור מצות אור יה"ך מקוד' כצ"ל:

ג סימן ג' ס"ז יש לעמוד בשעה שש"ץ זוקף הס"ת ומראה הכתב לעם הגם שס"ת על תיבה גבוהה ורחבה והצבור למטה שזהו כבוד הס"ת שיעמדו האבור הרשב"א בתשו' ח"ב סימן בא"ר.

ד סי"ד סעי' י"ז ובשמאת תורה שרי אף דרך עראי כצ"ל:

ה סימן ה' ס"ב ת"ח קוד' לכהן קטן כו' כ"כ ה' המחבר משם האחרוני' והוא לפי דין הש"ס דקטן עולה למנין ז' כל שיודע למי מברכי' ופסקוהו הפוסקי' וכ"פ מרן בש"ע. אך מנהג רוב המקומו' שאין קטן עול' אלא מפטי' וכמ"ש הר"ד והר"א רב' סימן רפ"ב. והטעם שיש סברות בפירוש מ"ש קטן עולה למנין שבעה בשגם יש לדחותם כמ"ש מהרימ"ט ז"ל בח"א סימן קמ"ה והרב אליה רבה וגם שכתבו משם רבינו האר"י זצ"ל דדוקא ז' עולה הקטן ומאי דתרגמה הרב גו"ר כלל ב' סימן כ"א לא שמיע לן בפירוש דברי האר"י ז"ל ועיין בתו' ר"ה דל"ג ע"א סד"ה הא ר' יהודה שכ' דמשמע בסימן ז' והאידנא הספרדי' החזיקו במנהגם הקדו' דגדול העולים הוא הז' ולכן נתפשט המנהג דקטן אינו עולה אלא למפטי' ולפי המנהג כ"ק לא יענ' כלל:

ו מדרגת העולי' עד"ה הו' גדול שבכלן והג' אחריו והז' גרוע מכלן:

ז ואם מוסיפין הרבה עולים אם לעולה הו' ממש קורין קריאה מחודשת הוא הששי האמתי ואם אין קורין קריאי מחודשת כ"א לסמוך הוא הששי העיקרי (עיין מחזיק ברכה סימן רס"ב):

ח שם בס' סעי' ב' יקראו לזקן בשב' וי"ט ולבחו' במנח' שב' ובחו' כצ"ל:

ט סעיף מ"ט ס"ק ה' עיין לקמן ס"ס י"ט:

י סימן ו' סעי' ס"ד סק"ב ויפסיק לפנים א"צ לחזור כצ"ל. ובסעי' ס"ו הושמט דאם דילג בפ' המועדות פסוק א' איני חוזר כמו שפסק מרן סימן קל"ז אך ה' א"ר כ' שאם הוא מחובה היום ועיקר חובת היום הוא בפ' זה חוזר ע"ש ונר' דלא יחזור כלל בפ' המועדות כמו שנרא' מסתימות הש"ע וה' מג"א וה"ה השמיט דין פרשת המועדות:

יא סימן ט' סעי' י"א אם טעה ש"ץ בחה"מ דפסח ולא קרא בספר ב' כו' זהו סברת הרב"ד סימן רס"ט ובתשובה ראיתי מי שר"ל דפליג עליה הרשב"ץ והר' שיירי ועיין בברכ"י סימן ת"ץ שהבאתי דברי רבינו ישעיה דקרי בחיל שאינו חובת היום רק התקינו כן שיהא רגיל הש"ס לגורס' במוסף לפי מנהגם ע"ש והם דבריו בס' המכרי' סימן ל"א, אך שם בתשו' הנז' כתבתי דהרב מג"א סימן קל"ז נרא' קצת נגד סברת הרב"ד וכן נראה דעת הרב א"ר ע"ש ושם בתשו' הארכתי בס"ד:

יב סעי' כ"ג סק"ה בסוף צ"ל ישלים הפרשה בספר כשר ועיין סעי' כ"ד ויש חולקין דישלים בספר הפסול כר"ל ובתשוב' הארכתי ודקדקתי כמה דקדוקים בלשון הכנה"ג כ"י להורות דמה שהבינו הרב מהר"ש הלוי ודעמיה בכונתו הדין עמהם עש"ב:

יג סימן י"א סי"ד פ' בלק היה כתוב בפ' לכה ואקחך אל מקו' אחר לך בכף פשוטה בלי ה"א אין להוציא ס"ת אחר שו"ת מעיל צדקה סימן נ"ה ע"ש ולדידן ודאי צריך להוציא ס"ת אחר:

יד כתוב פדם ארם במקום פדן ארם צריך להוציא ס"ת אחר. שם בשו"ת מעיל צדקה סימן פ' ופשוט:

טו סעי' י"ז ס"ת שנמצא חסר תגין כו' ה' המחבר כ' משם הטור א"ח סימן ל"ו דכשר והוא אגב שיטפי דמ"ש שם הוא בתוך דברי הרמב"ם שהביא הטור שם אבל בי"ד סימן רע"ד גיל' הטור דעתו בפרט זה דפסול ונראה דהר' המחבר כיון על הש"ע שפסק כן שם בא"ח סימן ל"ו וכ' טור במקום ש"ע והרב ב"ח תמה על מרן ופ' דפסול כמו שהביא בשמו ה"ה וחזה הוית להי"א שם דתריץ יתיב כל קושיות הב"ח דמה שתמה איך פסק מרן נגד הרא"ש ודעמי' ל"ק כיון דהסמ"ג והמרדכי קיימי כהרמב"ם פ' כמותו ואתיא ככלליה דכייל ומ"ש ה' ב"ח דהרמב"ם יודה בתגין קטנים לא נהיר' דהר"ם במז"ל הול"ל כן בהדיא עש"ב. ולא ריוח צמאונינו בזה חדא דאי הסמ"ג והמרדכי ס"ל כהרמב"ם. כל קבל דנא רבינו תם ורבינו ברוך בס' התרומה והראש והטור והאגור להפך והו"ל לפסוק כוותיהו ועוד מה יענה דבב"י כ' דא"ל נמצא מי שיתקן הס"ת בתגין נקטינן כהרמב"ם ואמאי לא פסק בפשיטית כהרמב"ם כמה דכייל לן דכי פליגי תרי עמודי הוראה ואחר לא גילה דעתו ניחזי אנן הסמ"ג והמרדכי ושאר פוסקי' כו' וכמו שכ' הי"א ולדעתו דהא אתי ככללי' אמאי לא פ' כן בב"י ולא זו בלבד אלא דבש"ע הכשיר סתם ונמצא דיש סתירה מהב"י לש"ע כמו שהעיר הב"ח:

וראיתי להרב אליה רבה דפסל והביא תשובת מהר"י מינץ סימן ט"ו דאפשר דגם הרמב"ם לא הכשיר בשיש ס"ת כשר עש"ב ואע"ג דמהר"י בכתבי' סימן צ"ג קרי דיעבד כל שנכתב אפשר דבנדון מהר"י מינץ מודה מהרא"י לענין דינא דהכא יש מי שפוסל בפי' וכמ"ש לפנים סימן ט"ו סכ"א. ויש מקום דקדוק על הרב מוהר"ם דבד' ז"ל שם בא"ח סימן ל"ו הביא מ"ש מרן בב"י דאם לא נמצא מי שיתקן הספר בתגין יש להכשיר כהרמב"ם ז"ל ושתיק אלמא הכי סבר ואלו בש"ע הכשיר בפשיטות ושתיק משתק ולא הגיה כלום ומה זו שתיקה, ואולם אשתמיט מכל האחרונים הנז' מ"ש רבינו ירוחם נתיב ב' דרבינו האי גאון בתשוב' הכשיר ס"ת שחסר בו תגין וכ"כ עוד שם בסמוך משם המפרשים בפשיטות והביאו מר"ן ז"ל בבדק הבית ב"ד סימן רע"ד ואחרי הודיע אלהי' אותנו את כל זאת נתיישבו תמיהות הרב"ח שתמה על מר"ן ז"ל בש"ע דמ"ש דדילמא לא אמרה הרמב"ם אלא בתגין הפרטים לא בתגין של שעטנז גץ השתא דאשכחן דרבינו האי גאון והמפרשים בפי' מכשרי כי ליכא תגין קטנים של שעטנז גץ כו' ודאי דעת הרמב"ם הכי הוי דסתמא לפניו נגלו כל דברי הגאוני'. ומה שהקשה דאיך פסק בש"ע דלא כר"ת ז"ל והטור והאגור שפסלו בפירוש ל"ק דהא איכא רבינו האי גאון והמפרשים ורבינו ירוחם דמכשרי בפירוש ועמהם הרמב"ם וסמ"ג ורא"ם דמייתי המרדכי ומש"ה פסק כוותייהו ומה גם דאיכא רבינו הא"ג שדבריו דברי קבלה אלא שכשכתב מרן ב"י א"ח אפשר דלא זכר דברי רי"ו ומש"ה לא פסק בפשיטות כהרמב"ם אלא בשעת הדחק שאין מי שיודע לתקנו. אמנם בש"ע שחיברו אחר בדק הבית כמ"ש הרב כנה"ג וכבר זכר מדברי רי"ו להכי פסק בפשיטות דכשר וק"ק על ה' כנה"ג דבשיירי א"ח סימן ל"ב הביא דברי הרב"ח ובכנה"ג י"ד סימן רע"ו הביא דברי בדק הבית ולא העיר דע"פ דברי מרן בבדק הבית ל"ק קושיות הרב ב"ח כדאמרן:

ומיהו לענין דינא נכון להחמיר דאם יש ס"ת בתגין לא יקראו בזה לחוש לדברי ר"ת וס' התרומה והרא"ש והטור והאגור וברוך שאמר והפוסקים שהביא כמ"ש ה' אליה רבה. ומה גם דרבי' האר"י זצ"ל היה מחמיר מאד בתגין שעטנז כו' כמ"ש בליקוטי תורה הנדפס סוף וילך ע"ש:

טז סעיף י"ט סק"ב ועדיין מחזיקים לכתוב וו"י העמודים כו' עיין בזוהר פ' פקודי דרכ"ו ע"ב דרזא דאורייתא על ו"ו קיימא ועוד האריכו שם ברזי דו"ו העמודים ועיין מ"ש בספרי ברכ"י י"ד סימן רע"ג ודו"ק:

טוב סימן י"ב סעיף ב' סק"ה בסופו עיין בספר הנכבד מנחת שי כצ"ל:

חי פ' נשא בנשיאים נמצא ס"ת שכתוב בו צורי בסוף שיטה ושדי בתחילת שיטה שלאחריה פסול ומוציאין ס"ת אחר שו"ת אור ישראל למהר"י ליפשיץ סי ס"ג ושם האריך הרב ז"ל ללמד דעת כיצד הוא תקונו עש"ב:

יט סעי' י"ב יש להחמיר כו' עמ"ש הרב מהר"י ליפשיץ בשו"ת אור ישראל הנזכ' סימן ס"א עש"ב:

כ שם סעי' כ"ג חסר לשון וכצ"ל והלשון מגומגם דכיון דהו' כשר כמות שהוא מאי קאמר שיתקנוהו שלא להוציא ס"ת אחר. ובמקו' הדין שהם דברי הפר"ח הכשיר בפשיטות ואולי חסר לשון או איזה מ"ס ואין כאן מקום להאריך כצ"ל ושם בס"ק ב' חסר חצאי לבנה:

כא סימן ט"ו סעיף י"ח ומ"מ נ"ל דלא יברך בכה"ג אפרש שיחותי דבס"ת שאין בו תגין ואין ס"ת אחר ולא נמצא מי שיתקנו שכתבנו לעיל שיקראו בו נראה בהא ודכוותיה דמרן פסק דהס"ת כשר בדיעבד ואנן קבלנו הוראות מרן ומה גם דבדין ס"ת שאין בו תגין יסודתו בהררי קדש כמש"ל יכולין לברך עליו ואע"ג דכתבנו בכמה מקומות דבענין ברכות אף דמרן פסק לברך שב ואל תעשה עדיף מ"מ מאי דקמן המחלוקת אינו בברכה אלא על הס"ת אי כשר או פסול וכמו שכתבנו לחלק בזה בסמוך ע"ד שחילק הרדב"ז סימן תרכ"ו וכבר אמרו פ"ק דנדה דכיון דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר כדאי ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק אע"ג דמפורש פ' מי שהוציאוהו דה"ד בדרבנן ה"נ רוב הפוסקי' סוברים דברכה שאינה צריכה איסורא מדרבנן:

ומדי דברי רגע אדבר במ"ש בס' הקטן מחזיק ברכה סימן ר"ד כלפי מאן דקמותיב מהא דפ"ק דנדה דדוקא כי לא אתמר הלכתא אמרינן כדאי כו' על מ"ש אני הצעיר בברכת המים דמאי דאמרו ס"פ כיצד מברכין הלכת' מאי פוק אזי מאי עמא דבר לא מיקרי דאיפסיקא בהלכתא עש"ב ומה שכתבתי בברכי יוסף בתוך דברי דקי"ל כת"ק לאו דוקא והוא שיטפא דלישנא ועתה ראיתי להפר"ח א"ח סימן תצ"ו במנהגי האיסור ס"י שכתב בתוך דבריו וז"ל בוכ"נ מהא דאמרי' ס"פ כצ"מ אמתניתין דר"ש אומר בנ"ר א"ל רבא בר חנן לאביי הלכתא מאי א"ל פוק חזי מאי עמא דבר ומילתא דפשיטא דרב"ח כבר ידע המנהג וא"כ בודאי דהכי הלכתא א"ו ס"ל דאע"פ שנתפשט המנהג כך אפשר שלא יהיה מכוון להלכה ולהכי שאל הלכתא מאי והשיב לו שבזה אזלינן בתר המנהג שהוא מכוון להלכה עכ"ל ומשמע מדבריו דסבר ה' ז"ל דהא דקא' ליה פוק חזי כו' כונתו דכן הלכה וא"כ הוי נפסקה הלכה הפך מ"ש אני בעניי. וזאת אשיב חדא דהרי מצינו גברא רבה הרב הגדול מהרח"א במ"ק שחולק על הפר"ח וכתב וז"ל י"ל דהיינו מה שהשיבו פוק חזי כו' ואף שהוא הפך הדין אין בידינו לבטל המנהג עכ"ל הרי דהרב ז"ל מפרש פוק חזי כו' אף שהוא נגד הדין כו' וא"כ אין זה בסיג פסק הלכה דאדרבה הגם דהוי הפך ההלכה אמרינן פוק חזי כו'. ונהירנא שראיתי בס' שבלי הלקט ח"ב כ"י סימן ע"ו שהביא תשו' רבי' יהודא בן רבינו קולונימוס בשמו ובשם כל גאוני מגנצא ושפירא לק"ק רומה ששאלו דהיה מנהגם דהיו מברכין בנשואין ז' ברכות פעם אחרת בלילה בשעה שהיו מוסרין הכתובה לכלה ואז מתייחדת עם החתן וקרא עליהם ערער חכם א' שהיו ברכות לבטלה שכבר ברכו ז' ברכות ביום ועל זה השיבו להוכיח למערער שלא יפה עשה לערער על מנהג קדום שנהגו והביא ראיות על זה ובכלל מייתי הא דידן וגריס הכי א"ל רב פפא לאביי הלכתא מאי א"ל פוק חזי מאי טמא דבר וכתב עלה הא למדת דבענין ברכות אזלינן בתר מנהגא עכ"ד ומזה מוכח דסבר רבינו יהודא וכל קדושים עמו אינו פסק הלכה אלא שנהגו כך וכך היא המדה דבענין רכות אזלינן בתר מנהגא ומ"מ כראה דלא שמי' איפסק' הלכתא. יש להעיר על הגאונים הנז' אמאי לא מייתו ראיה מהא אמרינן פ' ערבי פסחים דק"ו ע"א רב אשי אקלע למחוזא ז"ל לקדיש מר קדושא רבה הבו ליה סבר מאי ניהו קדושא בה אמר מכדי כל הברכות כלן בפה"ג אמרי ברישא אמר פה"ג ואגיד ביה חזייה לההוא סבא דגחין ושתי קרי אנפשיה חכם עיניו בראשו ופי' רשב"ם וז"ל ואגיד ביה האריך לדעת בו אם יסרהב אחד מהם לשתות ובתוך כך יבין דבפה"ג רגילין לומר ותו לא שאל"כ היה אומר להם קידוש גדול של ליל' כמנהגם עכ"ל וכ"כ הר"ן. וזה. חידוש גדול דאע"ג דרב אשי ביום שבת אינו אומר קידוש של לילה ובודאי שכך היה מנהג מקומו דרב אשי ועכ"ז אם במחוזא היו אומרים גם ביום קידוש של לילה היה אומר להם כמנהגם ולא די שלא היה מערער עליהם לבטל מנהגם אלא שהיה אומר גם הוא כמנהגם ומכ"ש שאין לערער על מנהג רומ"א שאומרים ז' ברכות שנית במסירת הכתובה ואפשר לומ' דאע"ג דמהסוגיא נר' כדפירשו רשב"ם והר"ן כמבואר מ"מ אינו מפורש בהדיא בש"ס ומש"ה לא אייתו מינה. והנה מסוגיא זו ודברי רשב"ם והר"ן הנז' נר' לכאורה דיש מקום להביא ראיה למה שנחלקו כמה אחרונים בסימן תפ"ט אף מ' ששכח לספור. עומר לילה אחת דהדין הוא דבשאר ימים סופר בלא ברכה אם יכול להיות ש"ץ להוציא אחרים והרב פר"ח וסייעתו פסקו דאינו יכול להיות ש"ץ דכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא הרבים י"ח והרב מ"ק וסייעתו חלקו ע"ז דמחוייב בדבר הו אלא דאיתרע ביה מילתא והרי הכא דרב אשי לא הין אומר ברכת קדוש ביום ועכ"ז אי הוו אמרי במחוזא היה אומר ולא קרינן ביה אינו מחוייב והוא מכ"ש במי ששכח עומר דהכל רב אשי מעולם לא היה אומר ברכה זו ומנהג מקומו שלל לאומרה ובודאי שאם במקומו היה אומרה הוי ברכה שא"צ ועכ"פ במקום שאומרים אותה היה אומרה וכ"ש זה ששכח העומד דהא דאינו אומרה עתה הוא משום ששכח דוקא ובכגון זאת מחוייב בדבר קרינן ביה דומיא דמי שיצא דקי"ל דמוציא משום ערבות ושאני ההיא דאמרו בירושלמי דבן עיר אינו מוציא לד כרך דההיא טעמא משום דביום זה אינו מחויב כלל וכמ"ש הר מקראי קדש והראי' מהא דקדושא רבה דכתב הר"ן דהי' אומר לברכת לילה כמנהגם והרי הר"ן סבר דבן עיר לא יקרא לבן כפר שאינו מחויב והביאו הרב פר"ח ולדידיה איך רב אשי היה אומר הברכה כמנהגם ומוציאם דהם מחוייבים שכך נהגו אלא מוכרח דכיון דגברא בר חיובא רק דחכמים שבעירו לא סבר הכי וממנו לא יבצר מחוייב בדבר קרינן ליה ויש לדחות ולצדד עוד בזה ובסוגיא פסחים הנז' כמה צדדים וגם בדברי תשובת רבינו יהודא שהביא בשבלי הלקט הנז' יש לי משא ומתן דמשמע מינה דיש חילוק בין מנהג דברשות לשאר מנהגים ולא משמ' כן משאר פוסקי' ועמ"ש הרב פר"ח שם במנהגי האיסור סעי' הנז' ואין הפנאי מסכים להאריך כל הצורך:

הדרן למאי דאתאן עלה דמאי דאתמר סוף פרק כיצד מברכין על ברכת המים ופוק חזי מאי עמא דבר לא מיקרי איפסיקא הלכתא אלא שנהגו כך וכמו שפירש הרמ"ק והכי משמע מדברי תשובת רבינו יהודה בר קלונימוס שהבאתי וכן משמע מהרא"ש ז"ל שבפסקיו השמיט הא דרבא בר חנן ששאלו לאביי הלכתא מאי והשיבו פוק חזי מאי עמא דבר לפי שאין בדברים הללו פסק הלכה והביא בסמוך דברי רב יצחק בר אבדימי וכתב וכן על הירקות וכן על המים כרב אשי דאמר כי מדכרנא עבידנא ככולהו דאלימא ליה מילתיה דרב אשי טפי ממ"ש פוק חזי מאי עמא דבר ואי אמרת דמ"ש פוק חזי היינו פסק הלכ' הו"ל להרא"ש להביאו ועיין מ"ש הרב מעדני מלך וגם דברי רב אשי אינם בסוג פסק הלכה דעלמא כיון דאמרה בהך לישנא כי מדכרנא:

וכבר כתיבנא בעניותין בס' הקטן מח"ב דאי פוק חזי ומאי עמא דבר היינו פסק הלכה איך אמוראי בתראי איכא מאן דמברך בסו' איכא מאן דלא מברך דהרי רש"י והתו' והמרדכי פירשו פוק חזי מאי עמא דבר שמברכין בתחילה שהכל ולבסוף בנ"ר. ולפ"ז אי הוא פסק הלכה איך אמוראי בתראי מר בריך אחריהם ומר לא בריך ומה גם לדעת הרשב"א דיש צד דר"ט מברך תחילה וסוף הכי א"כ לצד זה כי בעי הלכתא מאי וא"ל פוק חזי מאי עמא דבר אמר ליה על לפניהם ואחריהם ואיך אמוראי פליגי אם הוא פסק הלכה אלא משמ' דהא לישנ' דפוק חזי אינו פסק הלכה:

ונראה בעיני דגם הפר"ח אין כונתו דפוק חזי מאי עמא דבר הוא הלכה דכל עסקו של הרב פר"ח אינו אלא לומר שהמנהג שהוא נגד הלכה צריך לבטלו והוכיח כן מכמה מקומות ובכללם הוכיח מכאן דשאל דאפשר דהמנהג אינו כהלכ' והשיבו לו שאין המנהג הפך הדין ותכלית מבוקשו הוא זה והא דקאמר הרב בדבריו שהוא מכוון להלכ' הוא אגב שיטפא ור"ל שאינו נגד ההלכה ואזלינן בתריה דיכול להיות כהלכה דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר ומ"ש רבינו יונה בפי' הרי"ף במשנ' וז"ל והלכ' כת"ק שמברך עליהם תחילה שהכל וכן עמא דבר לברך עליהם מתחי' שהכל ובסוף בנ"ר עכ"ל לא תיקשי לדברי הרב הגדול מהרח"א שפי' פוק חזי דהמנהג הפך הדין ואין בידינו לבטל דהרי רבי' יונה כתב והלכה כת"ק וכן עמא דבר וגם תיקשי לדברינו הנז' דיש לומר דלאו דוק' קאמר רבינו יונה לשון זה ואינו כדאמרינן דהא בעי בש"ס הלכתא מאי וא"ל פוק חזי וכו'. ומאי דכתב הרב מהרח"א ואף שהוא הפך הדין אינו בידינו לבטל המנהג בעלמא קאמר דאם המנהג הפך הדין כמי אזלינן בתריה אבל הכא לא שייך לומר שהוא הפך הדין:

והא דבעי הלכתא מאי אף דת"ק קאמ' שהכל והוא בלשון סתם ראיתי בתוס' רבינו יהודה כ"י שכתבו וז"ל ר"ט אומר בנ"ר והוא לא הי' מברך על הווים לאחריהם כדאשכחן באמוראי דלעיל שהרי לא מצינו ברכה אחריהם אלא זו בלבד. הלכתא מאי משום דהוה מסתבר ליה טעמיה דרבי טרפון דברכ' חשוב' היא מיבעיא ליה מאי בעי ברוכי עכ"ל והכי אמרינן פ"ק דעירובין די"ד ללישנא קמא דבעי רבא בר רב חנן לאביי הלכתא מאי בשיעור לחי משום דמסתבר כר' יוסי ואהדר ליה פוק חזי מאי עמא דבר דנהגו כרבנן ובדברי התוס' הנז' שכתבו שהרי לא מצינו ברכה אחריהם אלא זו בלבד מוכח דפשיטא להו הסברא שכתבתי בבר"י דלברך בנ"ר בתחילה ובסוף הוא חוכא ואיטלולא וכן אני אומר שהוא סבר' רש"י והרמב"ם בפי' המשנ' ורבינו יונה והריטב"א שם בעירובין דפירשו דרבי טרפון דוקא בתחילה קאמר אלא דהריטב"א שם מייתי בשם רש"י דר"ט לאחריהם קאמר ודוח' דבריו דלישנא דמתניתין לא משמע הכי ועוד מדאורי' בנדה ולרבי יצחק דמברך אחריהם כו' ע"ש ובודאי דנסחא אחרת הי"ל להריטב"א ברש"י דבנסחתנו ברש"י שם מייתי פי' זה ודוח' אותו ממ"ש ולרב פפא כו' כדחיית הריטב"א השנית וגם מ"ש הריטב"א ולרבי יצחק כו' נר' דט"ס הוא דנסחתינו בש"ס ונוסחת הראשונים הוא ולר"פ שמברך אחריהם וכו' דרבי יצחק סבר דמיא לא:

ונמצא דהראשונים רובא דאיתיה קמן סברו דלא כהרשב"א דדחה דברי התוס' דרבי טרפון לא בריך אמיא לבסוף וכונ' הרשב"א הוא דמדברי ר"ט לא נשמע כלום די"ל דאינו מברך בסוף ומשו"ה פריך ולר"פ דמברך אחריהם דר"ט אפשר דלא בריך בסוף ור"י לא מסתייע מדר"ט דיש לדחות דדילמא בין בתחיל' בין בסוף מברך הכי ועמ"ש במח"ב ובבר"י ושיורי ברכה וכמש"ל ועוד היה לי להאריך בכל האומר ולפי שעה די בזה והמעיין באמת וישר עיניו תחזינה משרים ודוק היטב:

כב שם סימן ט"ו סעי' כ"א בסו' ועיין לעיל סימן י"א סעי' י"ז ומ"ש לעיל בקונט' זה שם ועיין בשו"ת אור יש' בהא דאם לא נזכר בגמרא אם פוסל דיעבד ועיקר הנדון בצורת למד שאינ' בצורת כ"ו שדעת הרב המחבר לפסול בדיעבד והרב' חולקי' עליו ע"ש סימן מ"ו עד סימן נ"ד ע"ש באריכות:

כג סימן ט"ז ס"א סס"ק ה' ואם הסופר לא יוכל לכוין בכך לא יסיר מדברי הרמב"ם שהם עיקר מור"ם סימן הע"ר. וראיתי בלקוטי תור' הנדפס פ' וילך שכתוב שם שרבינו האר"י זצ"ל צוה לסופר אחד שיכתוב לו ס"ת ויעש' הפרשיות לדעת הרמב"ם ע"ש:

כד סעי' ט' סוף ס"ק י"א פ"ל ועיין לעיל סימן ז' סעי' כ"א כצ"ל כה סעי' י"ב וי"ג עיין מ"ש הרב מהריק"ש זלה"ה בתשו' הנדפסות מחדש סימן י"ב ע"ש בדבריו ודוק היטב:

כו סימן י"ז סי"ד ואפילו ביריעה שבלתה כו' עיין מ"ש בשו"ת אור ישראל להרב מהר"י ליפשיץ ז"ל סימן ש"כ:

כז סימן ח"י ס"ו סק"ב ויש להחמיר שלא לגלגל ספר ההפטורת במטפחות הס"ת כן משמע מספר קרית חנה שו"ת הנדפס מחדש סי"ה ומיהו אם נהגו להשתמש במטפחות הס"ת לצורך מצוה אחרת יש להתיר:

כח סימן י"ט ס"ג סוף ס"ק ב' צ"ל כן צידד הרשב"ץ בח"א סימן קל"א וכתב הרב כנה"ג סימן רפ"ב ובשיירי שם דהמקל לא הפסימן שלא להוצי' ס"ת אחר וכן הוא דעת מור"ם שלא להוצי' ס"ת אחר וק"ק על ה"ה לעיל סימן ט' סעיף כ"ב וכאן שלא זכר מזה:

כט סימן ב' צריך לומר בשבת ור"ח שקורין ששה בספר הראשון כן צריך להיות:

תושלב"ע

תוכן העניינים

לדוד אמת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה