לדובר מישרים· רבי יהודה משה קרמר
סימן לג
ביאור גמרא שלהי נזיר (דף ס"ו ע"א) לסיומא דמסכת:
הורני ה' דרך חקיך ואצרנה עקב:
במשנה אחרונה דנזיר (ד' סו ע"א) אמרינן בזה הלשון נזיר הי' שמואל כדברי ר' נהוראי שנאמר ומורה לא יעלה על ראשו נאמר בשמשון ומורה ונאמר בשמואל ומורה מה מורה האמורה בשמשון נזיר אף מורה האמורה בשמואל נזיר וכו' וצריך ביאור מה הוא הלשון כדברי ר' נהוראי בכ"ף הדמיון הגם שרש"י ז"ל תיקן דבר זה שכתב שהוא כמו שכתב כך דברי ר' נהוראי מכל מקום למה כתב רבינו דוקא במשנה הנ"ל בכ"ף הדמיון הלא דבר הוא ותו צריך לדקדק מה שחיבר רבינא ורב אשי לסדר המימרא דגדול העונה אמן יותר מהמברך להמשנה הנ"ל
ולכן יש לתרץ קושיא חדא בחברתא ויהי' נכון בזה כמין חומר. ונאמר דהנה בריש נזיר (ד' ד ע"ב) אמרינן ר' שמעון אומר האומר נזיר שמשון לא אמר כלום שלא מצינו בשמשון שיצאת נזירות מפיו וידוע שבר פלוגתא דר' שמעון הוא ר' מאיר כהא דתנן (שיאה פ"ג מ"ח) הכותב כל נכסיו לעבדו יצא לחירות שייר קרקע כל שהוא לא יצא לחירות ר' שמעון אומר לעולם הוא בן חורין עד שיאמר הרי כל נכסי נתונין לפלוני עבדי חוץ מאחד מריבוא שבהן וכו' ואמרינן ע"ז בגמרא דגיטין (ד' ט ע"א) אעפ"י שקילוס ר' יוסי את ר' שמעון בזה הלכה כר' מאיר שהוא ת"ק דר' שמעון עיי"ש וכן מוכח קצת מעירובין (ד' מו ע"ב) עיי"ש וידוע מאמר חז"ל הוא ר' מאיר הוא ר' נהוראי וא"כ מוכח מזה שר' מאיר סובר ששמשון הי' נזיר וצריך לומר שטעמא בזה הגם שלא הוציא נזירות מפיו מ"מ הוי נזיר מטעם שגדול העונה אמן יותר מהמברך כמו שאמר הגמרא ע"ז אמר ר' נהוראי השמים כך הוא תדע שהרי גוליירים מתגרין במלחמה וגבורים נוצחים וכו' והגם ששמשון בעצמו לא אמר אפי' אמן על זה שיהא נחשב כמו שהוציא נזירות מפיו. אבל דידוע הדין דשבועות העדות ושבועת הפקדון דאם הוא מושבע מאחרים וענה ע"ז אמן בודאי הדין שהוא כמו שהוציאו השבועה מפיהם אלא אפי' שלא ענה על שבועת אחרים אמן רק ששתקו מ"מ חייבים בקרבן כמו על שבועה שהוציאו מפיהם כיון שעשו מעשה אחר שבועה זה דהיינו שכפרו שכפרתו אחר שהשביעו התובע בעניית אמן כמ"ש הרמב"ם בפ"ז ה"א ובפ"ט ה"א מה' שבועות. כמו כן בנזירות שמשון הגם שלא ענה אמן שעדיין לא היה נולד שהמלאך נזרו מ"מ כיון שאח"כ עשה מעשה הנזיר הו"ל כאילו הוציא נזירות מפיו והכל הוא מטעם שעניית אמן הוא יותר מהמברך:
והשתא יתורץ כמין חומר שנזיר הי' שמואל כדברי ר' נהוראי בכ"ף הדמיון ור"ל שר' נהוראי הנ"ל הוא בעצמו ר' מאיר (כמ"ש בעירובין ד' י"ג ע"א) שסובר ששמשון הי' נזיר בר פלוגתא דר' שמעון והוא כדברי ר' נהוראי שאמר שגדול עניית אמן יותר מהמברך ומוכח מזה ששמשון הי' נזיר וכנ"ל וא"כ יש כאן הגזירה שוה מורה ומורה ומוכח דשמואל הי' ג"כ נזיר דאילו לדברי ר' שמעון הנ"ל אי אפשר לומר דשמואל היה נזיר כיון דלדידיה שמשון גופא לא הי' נזיר לכן הסמיך רבינא ורב אשי המימרא של ר' נהוראי הנ"ל השמים כך היא וכו' שמזה מוכח ששמשון הי' נזיר ומוכח שגם שמואל הי' נזיר מג"ש הנ"ל. ומה שסיים הש"ס במימרא אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא ת"ח מרבים שלום בעולם וכו' הוא מטעם דאמרינן שם קודם לזה איזה משובח יותר אם המברך או העונה אמן. ומסיק דתנאי היא דיש אומרים דעונה אמן משובח מן המברך ואית דאמרי שהמברך משובח לכן ת"ח מרבים שלום בעולם דאילו היה דיעה אחת בזה או דהיה הדין שהמברך עדיף או דהי' הדין להיפך דהעונה אמן עדיף הוי אתי לאנצויי כמו שמצינו במשנה דיומא מעשה שהי' שניהם רצים ועולים בכבש וכו' התקינו וכו' לכן כיון דאיכא פלוגתא בזה דאיכא דאמרי דעונה עדיף ואיכא דאמרי שהמברך עדיף לא אתי בזה לאנצויי מי הוא המברך ומי יהי' העונה כיון דלכל אחד יש תנא דמסייע דהוא עדיף ודעבד כמר עביד ודעביד כמר עביד לכן הת"ח מרבים שלום בעולם עי"ז וכנ"ל:
ומטעם זה נ"ל שזה בעצמו היתה כוונת מסדרי הש"ס לסיים מסכת כריתות ג"כ במאמר זה דת"ח מרבים שלום וכו' כי לפני זה איתא התם מעשה דיששכר איש כפר ברקאי דינאי מלכא ומלכותא הוי יתבין מלכא אמר גדיא יאה ומלכותא אמרה אימרא יאה וכו' ומה עלתה ליה דקצציה לשני ידיה והוא רק מחמת דלא הוה תני ליה דתנן כבשים קודמים לעיזים בכל מקום יכול מפני שהם מובחרים ת"ל ואם כבש מלמד ששניהם שקולים כאחת וא"כ אלו למד לא הוה עלתה ליה כך ולכך תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם כנ"ל: