לדובר מישרים· רבי יהודה משה קרמר
סימן כט
(שייך לאה"ע סי' קנ"ד)
ביאור דברי הרמ"א באבן העזר סימן קנ"ד סעיף ז' להציל אותו מתמיהת הט"ז שם ס"ק ז':
אודך ביושר לבב בלמדי משפטי צדקיך:
הרמ"א באה"ע סי' קנ"ד ס"ז כתב וז"ל אם טוענת שבעלה אינו שוכב עמה ואינו בא עליה דינה כדין טוענת שאין לו גבורת אנשים והקשה ע"ז הט"ז בסק"ז וכתב תימא הוא זה. שאין זה דומה לטענת אין לו גבורת אנשים דבמורד מתשמיש כתב הרמ"א וכן המחבר בסי' ע"ז סעי' ד' שאין כופין ועושין פשרה כפי כח הדין והוא מטעם דדבר זה תלוי בבחירה שאינו רוצה או שונא אותה לכן עושין פשרה ביניהם לאפוקי בטענת שיש לו חסרון שלא שייך לומר לעשות השוואה ביניהם לכן כופין אותו עיי"ש בסק"ו ובסק"ז ולענ"ד נראה שאין שום התחלת קושיא על הרמ"א הנ"ל דהנה כשנדקדק בלשון הרמ"א הנ"ל יש כאן שפת יתר במה שכתב שבעלה אינו שוכב עמה ואינו בא עליה ולכאורה היינו הך שאינו שוכב עמה היינו אינו בא עליה ולמה חלקן לשתי בבות (א) אינו שוכב עמה (ב) ואינו בא עליה:
אבל באמת דכשנראה במקום שהוציא הרמ"א ז"ל דין זה יבא הכל על מקומו בשלום שהרמ"א הוציא דבר זה מתשובת הרא"ש המובא בטור סי' זה (ודבר זה אינו דומה לדין המורד מתשמיש המובא בסי' ע"ז כמו שעלה בדעת הט"ז הנ"ל) וז"ל הטור בשם אביו הרא"ש אשה שטוענת שאין הבעל שוכב עמה בשום ענין כדרך שהבעל שוכב עם אשתו כדי שתבנה ממנו ואינו יכול לבוא עליה כדרך כל הארץ כדי שיהיו לה בנים וכו' אעפ"י שנראה כאלו טוענת שתי טענות שמתחילה טענה בשביל שאינה ראויה להבנות ממנו ובטענה זו לא היינו כופין אותו להוציא ואח"כ אמרה שאינו יכול לבוא עליה כדרך כל הארץ ובטענה זו כופין אותו להוציא יש לנו לפרש דבריה בענין שלא יסתרו זה את זה שגם בתחילת דבריה כיוונה לומר שלא בא עליה כלל וכופין אותו להוציא וכו' עיי"ש ובזה מדוקדק היטיב לשון הרמ"א הנ"ל (א) שבעלה אינו שוכב עמה ור"ל שהוא כעין מורד מתשמיש (ב) טוענת שאפילו אם אירע לפעמים ששוכב עמה אבל ואינו בא עליה ר"ל שאינו יכול לבוא עליה לכן כיון שיש לה ב' טענות ותביעות עליו מסיק הרמ"א שדינה כדין טוענת שאין לו גבורת אנשים ולא כטוענת שמורד מתשמיש כיון שלפי טענתה האחרונה מבואר שלפעמים בא עליה אלא שאינו יכול לבוא עליה אי אפשר ליתן עליו דין מורד מתשמיש דאפשר דלהכי אינו רוצה לשכב עמה מחמת שאינו יכול לבוא עליה כדרך כל הארץ שאין לו גבורת אנשים ודיקדק ליכתוב דינה כדין טוענת בכ"ף הדמיון כיון שיש לה כאן ב' טענות ואין אנו יודעים איזה מטענתיה היא עיקרת ואפשר עיקר טענתה היא מחמת שאינו שוכב עמה ור"ל שהוא אינו רוצה לשכב עמה (ויהי' דינו כדין מורד מתשמיש) ולא מחמת שאינו יכול לבוא עליה לכן מסיק בלשונו הטהור דמכל מקום הדין בזה כמו בטוענת שאין לו גבורת אנשים ובזה נסתלק תמיהת הט"ז בזה: