אור ברסלב

לדובר מישרים· רבי יהודה משה קרמר

סימן כד

סימן כג

(שייך לאו"ח סי' תרפ"ח):

ביאור הגון על הרמב"ם הלכות מגילה פרק א' הלכה י' וביאור על הטור או"ח סי' תרפ"ח ובתוכה יבואר סוגיא דמגילה (דף ג ע"ב):

שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב:

הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' מגילה ה"י כתב וז"ל שם וכרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו אם אין ביניהם יותר על אלפים אמה הרי זה ככרך וקוראין בט"ו עכ"ל וכן הטור או"ת כתב ג"כ כלשון הרמב"ם ז"ל וז"ל בסי' תרפ"ח מגילה נקראת וכו' אלא שהכרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו וכו' וכן הכפרים הסמוכים להם אפי' אינם נראים עמהם כגון שהם בעומק או שנראים עמהם אפי' אינם סמוכים כגון שהם בהר ובלבד שלא יהיו רחוקים יותר ממיל וכו' עכ"ל. ומדברי שניהם גם מלשונם נראה שהך הלשון של הרמב"ם שכתב בלשונו והתנה אם אין ביניהם יתר על אלפים אמה וגם לשון הטור שהתנה ובלבד שלא יהיו רחוקים יותר ממיל קאי בין אסמוך אע"פ שאינה נראה ובין אנראה אע"פ שאינה סמיך ור"ל אפי' בנראה הכרך אפ"ה צריך שלא יהא הכפר רחוק יותר ממיל מהכרך:

ובאמת הרבה לתמוה על זה ה"ה והכ"מ והב"י וכתבו דא"כ (פירוש דאפי' בנראה צריך להיות דייקא בתוך מיל) למה הוזכר נראה שאם אין ביניהם יותר ממיל הרי הוא סמוך (וא"כ) אע"פ שאינה נראה נמי הרי דינו כמוהו ואם הוא רחוק יותר (ממיל) אע"פ שנראה עמו הא אמרינן דאין נידון כמוהו עכ"ל (עיין בב"ח ובט"ז מה שתירצו בזה):

וכדי שלא להשוות לרבינו הרמב"ם ז"ל והטור ת"ו לטועים שיטעו בפירוש הסוגיא דמגילה שלכאורה נראה שהוא נגדם (והגם שה"ה שיבוש הנוסחא בדברי הרמב"ם ז"ל אבל כבר תפס ע"ז מהכ"מ שמאי נעשה מהנוסחא של הטור ואפי' אם באנו לומר שיש שיבוש בדברי הטור ג"כ מה נעשה בדבריו של הר"ן ששם כתב מפורש וכו' עיין בכ"מ שם) אמרתי להליץ בעדם (שמצוה עלינו ליישב בלשון הגאונים האלה אשר מפיהם אנו חיים כמ"ש הכ"מ שם עיי"ש) שהיה להם פירוש אחר בסוגיא דגמרא דמגילה הנ"ל ובו יתורץ כל הקושיות שהקשו עליהם ואענה גם אני חלקי כפי אשר הוריני מן השמים בעז"ה ותחילה אציע לפני הקורא סוגיא דגמרא ואח"כ אכתוב מה שנלעפ"ד בפירוש סוגיא הנ"ל ושלפי דעתי הרמב"ם והטור פירשו הסוגיא הנ"ל כמו שפירשתי ולפי זה הוציאו הדין מה שהוציאו וזה התלי בעזר השם יתעלה ויתברך:

בגמרא דמגילה (דף ב' ע"ב) גרסינן אמר ר' יהושע בן לוי כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידן ככרך ועד כמה (ועד כמה נראה סמוך. פירש"י) אמר ר' ירמיהו כמחמתן לטבריא מיל ולימא מיל הא קמ"ל דשיעורא דמיל כמה הוה כמחמתן לטבריא ע"כ לשון הסוגיא ובחר הכי (דף ג' ע"ב) גרסינן גופא אמר ריב"ל וכו' תנא סמוך אעפ"י שאינה נראה נראה אעפ"י שאינה סמוך (ופריך ע"ז הגמרא) בשלמא נראה אעפ"י שאינה סמוך משכחת לה כגון דיתבא בראש ההר אלא סמוך אעפ"י שאינה נראה היכי משכחת לה אמר ר' ירמיה ביושבת בנחל (מקום נמוך. רש"י) עכ"ל הגמרא דשני הסוגיות הנ"ל השייכים זה לזה ושייכים לעניננו:

והנה מתוך סוגיות הנ"ל הוא באמת לכאורה קשה להולמם דעת הרמב"ם והטור ז"ל ולהעמיד דעתם שלא יהיו סותרים הסוגיא הנ"ל ומטעם זה כתב ה"ה שטעות נפל בדעת הרמב"ם וגירסתו וצריך ליגרוס גירסא אחרת בדברי הרמב"ם ז"ל כמ"ש לעיל והב"י הגם שיגע וטרח ליישב גירסת הרמב"ם ודעת הטור כמו שמבואר בארוכה בכ"מ ובב"י עיי"ש מ"מ לענין הדין נאדי בשו"ע שלו מדברי הרמב"ם והטור וכתב להלכה וז"ל בסי' תרפ"ח ס"ב וכן הכפרים הנראים עמהם אפי' אינם סמוכים כגון שהם בהר או שסמוכים להם אפי' אינם נראים עמהם כגון שהם בעמק ובלבד שלא יהיו רחוקים יותר ממיל עכ"ל היפך הסדר ממ"ש הטור בכוונה כדי שהאי ובלבד יהא קאי על סמוך אעפ"י שאינה נראה אדסמוך כמ"ש המג"א ע"ז בביאור סעיף הנ"ל וה"ה לפי גרסתו בהרמב"ם עולה ג"כ כך שלענין הדין הסכימו שניהם יחדיו ה"ה והב"י והוא שנראה אף אם הוא יותר ממיל נידון ככרך ותשבתי וראיתי שבאמת לפי שכלם מסתמא עולה הסוגיא הנ"ל כפתור ופרת בלי שום גימגום ועירעור כלל וכלל

אבל מה נעשה בדור יתום בדורינו שחסרי דעת אנו שלפי קט שכל שיש בנו נראה שאפי' לפי דעתם יש קושיות בסוגיא הנ"ל ונספרם כאן אחת לאחת שלפי' שיטתם דבנראה אפי' רחוק הרבה נידון ככרך קשיא בסוגיא הנ"ל שלשה קושיות (א) במאי דקאמר הגמרא הך הבשלמא דמאי קא קשיא לי' להמקשן ומה עלתה על דעתו ולא ניחא לו קצת עד שהוצרך לתרץ הך הבשלמא דבאמת סוגיות הגמרא היכא דקאמר הש"ס בשלמא הוא היכי שהי' קצת קשה לשון הגמרא או שיש קושי ההבנה בהסוגיא בזה האופן רגיל הש"ס לשמש בלשון בשלמא אבל הכא שבאמת לפי דבריהם הוא פשוט בתכלית הפשיטות ופשוט יותר מביעתא בכותחא שפירוש נראה אעפ"י שאינה סמוך היינו שהוא רחוק יותר ממיל ונראה הכרך וא"כ מאי קאמר וכאן המקשן הך הבשלמא שאינה שייך כאן כלל וכלל (אתר כותבי זאת עיינתי במבוא התלמוד בכללי הגמרא ומצאתי מפורש כמ"ש וז"ל שם בכל בשלמא יש בו מלחמה דאל"כ יאמר מי שאליו המלחמה ומי שאליו השלום יניחנו ויהא שלמא רבא עליו אלא נראה שגם שאליו השלום יש נגדו קצת מלחמה או דוחק והוי כאלו אמר בשלמא לפלוני אע"ג שיש עליו קצת דוחק נוכל לסבול פירושו אלא לפלוני קשיא קושיא גמורה עכ"ל ועיין בביאורי הגר"א סק"ו שהזכיר ג"כ קצת מקושיא הך הבשלמא עיי"ש):

(ב) אפי' אם נאמר שיש קצת דוחק וקושיא עד שהוצרך לתרץ בהך הבשלמא מ"מ קשה על התירוץ דקאמר כגון דיתבא בראש ההר דמאי דוחקא לי' ליישב דיתבא בראש ההר (ור"ל בזה דנראה הכרך הרבה מאוד דמאי דחק לי' להמקשן זה דבאמת אי רחוק הרבה מאוד אין שום סברא לומר שיהא נידון ככרך כמ"ש בזה הב"י וז"ל דאין סברא לומר שאפי' רחוק כמה פרסאות מן הכרך לפי שהוא נראה מן הכרך הוא נידון כמוהו עכ"ל) דלכאורה הא אתיא בפשיטות נראה ואינה סמוך כגון שהוא במקום שוה ונראה הכרך מרחוק (ויהי' התירוץ מפורש ע"ז האופן ור"ל שאינה סמוך כל כך ואינה רחוק כל כך אלא שהוא בדרך ממוצע דהיינו שהוא יותר ממיל ואינה רחוק הרבה מאוד וגם מתוך סוגיות הגמרא נראה יותר דבנראה אעפ"י שהוא יותר ממיל נידון ככרך כמ"ש הב"י ושארי פוסקים):

(ג) כיון שעל כרחיך דחיק לי' להמקשן מה שלא אוקמא בפשיטות ומצא אח"כ ליישב האי נראה אעפ"י שאינו סמוך בדיתבא בראש ההר מאי קשיא לי' תו סמוך אעפ"י שאינו נראה היכי משכחת לה דהא כמו שניחא לי' נראה אעפ"י שאינו סמוך ומצא המצאה באיזה אופן משכחת וכגון דיתבא בראש ההר כמו כן נמי הוה מצא משכחת לה סמוך אעפ"י שאינה נראה דהיינו דמיירי ביושבת בנחל דלכאורה הוא דבר פשוט כמו נראה אעפ"י שאינה סמוך שהי' לי' להמקשן לדבר פשוט דאיירי דיתבא בראש ההר וכן הקשה קושיא זו הט"ז כאן בסק"ג עיי"ש:

להכי נראה לפענ"ד לפרש הגמרא הנ"ל קצת באופן אתר ע"ד החידוד ובזה יהי' דברי הרמב"ם והטור ז"ל נכונים אלא שצריך להקדים לזה שני הקדמות (הקדמה הא' הוא) דזה הוא לדבר פשוט לדעת הרמב"ם והטור וגם השאר פוסקים יודו לזה דתיבת נראה אינה בלי גבול (ר"ל כל כמה דנראה) וכפשוטה של תיבת נראה דזה אין סברא לומר כן כמו שכתבתי לעיל בשם הב"י אלא על כרחיך יש לה גבול עד כמה נקרא נראה והגם שנראה יותר מזה השיעור אפ"ה אינה בכלל ודין נראה אלא עד כמה הגבול שלה בזה נחלקו הפוסקים והמפרשים בפירוש הסוגיא כמו שנבאר בעזר"ה (הקדמה הב' הוא) ידוע שברוב המקומות בחיבת של לשון קודש סבול שני פירושים או יותר (וכמו"כ בכמה לשונות של שבעים לשון) האחד פירוש הפשוט והשני פירוש שאינו סובל ומונח בחיבת הלשון הנ"ל כמו וידבר משה העיקר הפירוש מתיבות אלו הוא ר"ל שמשה דיבר בפה ופעמים מצינו שתיבת דבר אינו בפה אלא בלב כמו ודברתי אני בלבי שהכוונה שתשבחי עם לבי כמו כן כאן בתיבת אלו סמוך ונראה אין הכונה סמוך סמוך ממש או נראה נראה ממש אלא כמו שאבאר בעזר"ה:

ובהקדמות אלו נבוא לפרש הגמרא באופן החידוד ופירושא דגמרא הוא כך תנא סמוך אעפ"י שאינה נראה נראה אעפ"י שאינה סמוך אינה ר"ל כפשוטה שאינה סמוך או שאינה נראה אלא פירושא דגמרא הוא כך שבתוך מיל ועד מיל לכרך על כברת ארץ הנ"ל יש עליו שני שמות (א) נקרא בשם סמוך כיון שהוא בתוך מיל (דסמוך א"א לפרש סמוך ממש דהיינו בתוך עבורה של עיר דהיינו שבעים אמה ושירים דאי הא אחי לאשמעינן דנכלל בשם הכרך וקראינן כמו בכרך בט"ו דהא פשיטא דהא לענין דינא דשבת הדין פשוט דהני שבעים אמה ושיריים נקרא תוך העיר לענין מדידת תתומת העיר כמו שמבואר בשו"ע או"ת סי' שצ"ח ושאר מקומות וכיון דיצא מכלל הזה והיינו דפירוש סמוך הוא רחוק מהני שבעים אמה ושיריים ולכלל אחר לא בא וע"כ צריך לעמוד לה גבול עד כמה יהא נקרא סמוך וכיון שמצינו לענין שבת ולענין ערי הלוים שצריך שני אלפים מסתמא דעד כאן הוא נקרא שייך לעיר ונקרא סמוך):

(ב) ונקרא ג"כ בשם נראה שמסתמא בתוך מיל נראה הכרך ולאחר המיל אעפ"י שבאמת נראה אבל לענין הדין אינה נקרא נראה שא"כ אפי' רחוק הרבה יהא נידון ככרך וכמ"ש לעיל בשם הב"י) וקאמר הש"ס כאן שאם יש כפר שהוא רחוק מכרך שיעור מיל פעמים יש על כברת ארץ הנ"ל שם ודין סמוך אבל דין ושם של נראה אין כאן ולפעמים הוא להיפך דהיינו שיש עליו דין ושם של נראה אבל דין ושם של סמוך אין כאן להכי קאמר הגמרא תנא סמוך אעפ"י שאינה נראה אינו ר"ל שאינה נראה ממש אלא ר"ל הגס שנראה אבל אינו בדין נראה (ואל תתמה על החפץ היכן מצינו ע"ז האופן אבל בא ואראך דוגמא בגמרא דעירובין (דף פח ע"א) דאמרינן שם אמר רבה אמר ר' חייא ורב יוסף אמר ר' אושעיא יש גזל בשבת וחורבה מחזיר לבעלים הא גופא קשיא אמרת יש גזל בשבת אלמא קניא וחורבא מחזיר לבעלים אלמא לא קניא הכי קאמר יש דין גזל בשבת כיצד דחורבה מחזיר לבעלים עיין פירש"י ז"ל ע"ז אלמא שלפעמים משתמש הגמרא בלשון יש ובאמת הכוונה הוא להיפך שאינו כמו כן כאן משתמש הגמרא בלשון שאינו נראה או שאינה סמוך והכוונה הוא להיפך שנראה וסמוך ומה שאמרו בלשון שאינו ר"ל שאינו בדין נראה או שאינו בדין סמוך) ור"ל פעמים יש עליו שם סמוך אעפ"י שאין עליו שם נראה נראה אעפ"י שאינה סמוך ר"ל ופעמים יש עליו שם נראה אבל אין עליו שם סמוך:

ולהכי קא קשיא לי' להמקשן כיון שעל גוף המיל שסמוך להכרך איירינן היכי משכחת לה שאותו מיל בעצמו שפעם יוכלו לומר עליו שם זה אבל לא שם אחר ופעם הוא להיפך שבאמת הוא רחוק מן השכל שכיון שיש עליו שם ודין נראה ע"כ שהוא בתוך מיל (שרחוק ממיל אינה נקרא נראה בלשון הש"ס לדעת הרמב"ם והטור ז"ל כמ"ש לעיל בהקדמה הא') למה אינו נקרא עליו שם סמוך ולהיפך שכיון שיש על כברת ארץ הנ"ל שם ודין סמוך ע"כ שהוא בתוך המיל (שרחוק ממיל אינו נקרא סמוך וכנ"ל בש"ס) למה אינה נקרא בשם נראה להכי קאמר המקשן בשלמא נראה אעפ"י שאינה סמוך משכחת לה דיתבא בראש ההר (וביאור דברי הגמרא הנ"ל הוא בציור כמו דאמרינן בעלמא ומלא מזה בכל הש"ס דאמרינן בכמה דוכתא אליבא דהאי תנא כולי עלמא לא פליגי כי פליגי אליבא דהאי תנא ופירש"י ז"ל בכמה מקומות ומוכרת מסוגיא דשם דהפירוש הוא כך אליבא דהאי תנא כו"ע לא פליגי פירוש דפליגי ור"ל דאתיא אליבא דתנאי כי פליגי אליבא דהאי תנא פי' אי כולהו אמוראי סברי כחד תנא ולא פליגי או פליגי ג"כ אליבא דהך תנא ואתיא גם כאן אליבא דתנאי ובדוגמא זו פירוש הך דהאי בשלמא) ור"ל כיון שהאי נראה אעפ"י שאינו סמוך סתרי הדדי שהיאך יוכל להיות שבאותו מיל עצמו יהי' נקרא נראה ואינו נקרא סמוך (שלכאורה הוא תליא בהדדי) על כרחיך צ"ל שבדרך הפשוט כגון דיתבא בארץ המישור אי אפשר למצוא שיהי' נקרא נראה ולא יהי' סמוך ובעל כרחיך צריך למצוא המצאה שלא יהא סתרי הדדי:

וקאמר הגמרא בשלמא נראה אעפ"י שאינו סמוך כיון דסתרי הדדי להכי על כרחיך אינה משכחת לה אלא בדרך המצאה זו דהיינו דיתבא בראש ההר ולהכי נקרא נראה ולא סמוך אעפ"י שאינו רחוק יותר ממיל והי' צריך להקרא ג"כ בשם סמוך אלא כיון דיתבא בראש ההר אי אפשר להקרא בשם סמוך כי הפירוש כאן חיבת סמוך הוא כל שניחא תשמישה מזה לזה וכגון דיתבא בארץ המישור ומקום שוה ומשתמשים מזו לזו ונכללין בכל מילה לכרך הדין נותן שיהי' שייך לענין קריאת המגילה ג"כ לכרך אבל ביושבת בראש ההר לא ניחא תשמישתיה מזה לזה ואינם משתמשין ולא שייכים זה לזה להכי לא ניחא להקרא בשם סמוך כמו לענין שבת ומדידת עירובין שיש נפ"מ טובא לכמה דינים בין ארץ מישור לארץ מקום הרים וגבעות ועמקים עיי"ש ואפ"ה קאמר הש"ס דיקרא כמו בכרך (ודיקדק הגמרא לומר דיתבא בראש ההר ולא קאמר סתם דיתבא בהר הוא נאות לכוונתינו אשר כתבנו):

אלא סמוך אעפ"י שאינה נראה היכי משכחת לה פירוש כי היכא דבנראה אעפ"י שאינ' סמוך לא משכחת בדרך הפשוט (ר"ל שאינה סמוך כפשוטה) אלא בדרך המצאה (ר"ל שאינו בדין סמוך אבל בעצם הוא סמוך וכנ"ל) כך בסמוך ואינה נראה צריך לחפש איזה המצאה שלא יהא משכחת אלא בדרך המצאה כי היכי שיהא סופה דומיא דרישא או דילמא שם אי אפשר למצוא בשום אופן שיהא בדרך הפשוט שכיון שהוא נראה והיינו בתוך מיל (לדעתם) על כרחיך שהוא סמוך להכי אמרינן שפירוש תיבת סמוך אינו כפשוטה ור"ל שהוא אינו סמוך בעצם (שכיון שהוא בתוך מיל) אלא שפירש כאן חיבת אינה סמוך הוא שאינו בדין סמוך ומטעמא שכיון שקשה תשמישה בהדי הדדי אינן משתמשין מזה לזה כמ"ש לעיל אבל הכא כיון שאפשר לפרש בדרך הפשוט שעל כברת ארץ שמכפר לכרך יש עליו שם סמוך מפני שהוא בתוך מיל ואין עליו שם נראה והיינו כפשוטה שאינו נראה לבני הכרך צריך לפרש כן וא"צ לבקש שיהי' ג"כ דוקא בדרך המצאה וזהו היתה שאלת הגמרא וע"ז אמר ר' ירמיה ור"ל דבאמת מיירי כאן בדרך הפשוט ואיירי ביושבת בנחל ושם אפשר לומר בדרך הפשוט ור"ל שהוא סמוך דהיינו בתוך מיל אבל אינו נראה והיינו כפשוטה שאינה נראה מחמת שהיא יושבת במקום נמוך והמקשן ידע מזה שאפשר לתרץ ביושבת בנחל אלא ששאל אי סיפא דומיא דרישא (דהיינו דוקא בדרך המצאה) אי לאו דוקא וקאמר לי' ר' ירמיה דהא לא איריא דבאמת רישא וסיפא לאו דוקא אלא הא כדאיתא (בהמצאה) והא כדאיתא (בדרך הפשוט):

וכשנפרש פירוש זה בסוגיא זו הותרו כל השלשה קושיות שהקשינו (ובין תבין את אשר לפניך) וגם הותרה בזה הקושיא שכתבתי לעיל בשם ה"ה והב"י (עיין בכ"מ שם) שהקשו שם דלפי דעת הרמב"ם והטור ז"ל שסוברים שאפי' בנראה צריך שלא יהי' רחוקים יותר ממיל והקשו ע"ז א"כ למה הוזכר נראה וכו' כמ"ש לעיל אבל לפי פירושי בגמרא כאן ניחא הכל דהגמרא אתא לאשמועינן במהך נראה אעפ"י שאינה סמוך דין חדש מה שלא אשמועינן במהך המוך אעפ"י שלא נראה דבמהך סמוך אף עפ"י שאינה נראה אתא רק לאשמועינן שאינו צריך תרווייהו סמוך ונראה אלא בחדא סגי או סמוך אעפ"י שאינו נראה או נראה אעפ"י שאינו סמוך דהא ידעינן זה מזה דהגמרא לא הוצרך אלא לגלות דבחדא והוא גילוי מילתא בעלמא וגילה הגמרא בסמוך ואינה נראה ממילא ידעינן דה"ה נראה ואינו סמוך דמאי שנא:

ובאמת משום זה לא הי' צריך הגמרא להחזיר ולשנות נראה אעפ"י שאינה סמוך אלא דאתי בזה לאשמועינן דבר חדש והוא הגם דלא ניחא תשמישה זה לזה מפני שיושבים בראש ההר והוי אמינא שאינם שייכים הכפר להכרך זה לזה אפי' הכי קאמר הש"ס שיהא נקראים ככרך ומטעם נראה וזה הדין לא היינו יודעים ממה שאמר הגמרא סמוך אעפ"י שאינו נראה והגם שידעינן מזה דלא בעינן תרווייהו ובחדא סגי וכנ"ל:

אבל החידוש הנ"ל היינו היכא דיתבא בראש ההר ולא ניחא תשמישה זה לזה אפ"ה קוראין כמו בכרך זה לא הוה ידעינן מדיוקא דסמוך אעפ"י שאינה נראה להכי צריך הגמרא לומר הך דנראה אעפ"י שאינה סמוך ולאשמועינן בזה דין חדש הנ"ל (והגם דסמוך אעפ"י שאינה נראה קאמר ג"כ הגמרא דאיירי ביושבת בנחל וא"כ לכאורה יש לומר בזה ג"כ דלא ניחא תשמישה כמו בהר דלא ניחא תשמישה דאמרינן שם דמשו"ה א"א לומר שם דתיבת סמוך יהי' כפשוטה דסמוך משמע סמוך תשמישה וא"כ מפני מה אמרינן כאן ביושבת בנחל דנקרא סמוך דהא ג"כ לכאורה לא ניחא תשמישה אבל באמת כד דייקת בזה אין דומין זה לזה כי שם אמר בגמרא דיתבא בראש ההר ולא קאמר סתם דיתבא בהר להורות בזה דכיון דיתבא בראש ההר בוודאי לא ניחא תשמישה כי הלשון דראש ההר ר"ל בגובה דההר ובאופן זה קשה להעלות להם אבל כאן אמר הגמרא ביושבת בנחל ושם נחל לא הונח דוקא על לשון עומק אלא שאינו שוה ממש לארץ המישור והוא במדרון קצת ולפי שהוא במדרון קצת לפיכך לא נראה הכפר לבני הכרך אבל אין כוונת הגמרא לומר שיושבת בעומק כל כך שלא יהא ניחא תשמישה כמו ביושבת בראש ההר ורש"י ז"ל נזהר בזה וכתב בצחות לשונו הטהור בנחל מקום נמוך ועיין בגמרא עירובין (דף פג ע"ב) מוכת שם בהדיא גבי סוגיא לזה בשילשול ולזה בזריקה דאם יש מקום גבוה ומקום נמוך נקרא מקום הגבוה הנ"ל תשמישה קשה והמקום הנמוך הנ"ל נקרא לגבי מקום גבוה תשמישה בנחת עיי"ש היטב ותראה שהחילוק שכתבתי הוא ברור ועיין בתוס' עירובין (דף נח ע"ב) תוד"ה אבל שכתבו שם בשם ר"ת שסתם הרים שסביב העיר הם נעשים בידי שמים אבל גיא (ר"ל נחל) עשוי בידי אדם כדרך שעושים גאיות ועמוקים סביבות העיר לחזק עכ"ל מזה ג"כ נראה ששייך בנחל להקרא בשם סמוך שאדרבה הם שייכים לעיר שעושין לחוזק העיר וכנ"ל ואין נכון עליהם לומר שהם אינם נוחין להשתמש זה מזה כמו בראש ההר שאדרבא הם עשוים לתשמיש העיר וכנ"ל):

והשתא דזכינו לדין שהרמב"ם והטור שפסקו שאפי' בנראה צריך להיות דוקא בתוך מיל אבל לאחר מיל אפי' נראה יותר אינו נידון ככרך (והסברא נותנת כך כמ"ש הה"ה והב"י גופא) והיינו מפני שהם פירשו הגמר' ג"כ כמו שפירשנו ניחא נמי מאי דקאמר לעיל (דף ב' ע"ב) בגמרא אמר ריב"ל כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך ועד כמה (פירש"י ז"ל עד כמה נקרא סמוך) אמר ר' ירמיה כמחמתן לטבריא מיל ופריך הגמרא ולימא מיל וכו' שבאמת לפירוש ה"ה והב"י ולדעתם שפסקו היכא דנראה אפי' רחוק ממיל נידון ככרך והגמרא דקאמר עד כמה מוכרחין על כרחיך לומר דפירושו עד כמה נקרא סמוך וכפירש"י ז"ל דא"א לפרש דקאי על נראה דבנראה לא שייך לדעתם לשאול עד כמה דנראה אפי' יותר ממיל נידון ככרך לדעתם וגם היאך קאמר ר' ירמיה עד מיל אלא ע"כ דהם פירשו כפירש"י ז"ל וא"כ לפירושם ז"ל מאי פריך הגמר' ולימא מיל (פירוש דלמאי צ"ל כמחמתן לטבריא) דילמא שיעורא וטעמא בחדא מחתא אתא לאשמועינן (דבאמת צריך להבין טעם דר' ירמיה דילמא אמר מיל והוציא המילה דסמוך ממשמעותה דהסברא נותנת דהפירוש תיבת סמוך הוא ממש לעיר (אלא דבתוך שבעים אמה ושיריים לא שייך לומר סמוך לעיר כי הוא עיר ממש וכמ"ש לעיל) ובא הוא והוציא ממשמעות הלשון ועמד השיעור עד מיל וצריך לתת טעם לדבר זה לכן אמר כמחמתן לטבריא מיל וכמו שאבאר) דלהכי שיערו חכמים ששיעור סמוך הוא מיל משום דזיל בתר טעמא (ודוגמא לזה עיין בתוספות שבת (דף עו ע"א) תוד"ה אידי ואידי) דטעמא דסמוך לעיר נידון ככרך הוא מטעם שמשתמשין מזה לזה ונראה ככרך אחד וא"כ מהכין ידעינן האי טעמא וגם השיעור לא ידעינן עד היכן יגיע לכן קאמר הגמרא כמחמתן לטבריא מיל דבלשון זה אתא לאשמעינן טעמא של דבר ושיעורו ומפני מה סמוך נידון ככרך משום שראו שמחמתן לטבריא סמוכים ומשתמשין מזה לזה ואין ביניהם אלא מיל לכן סמכו ע"ז ואמרו כל שסמוך הכפר להכרך מיל ולא יותר נחשב כמו הכרך עצמו כמו חמחן וטבריא הגם שהיו רחוקים זה מזה מיל מכל מקום נשתמשו זה מזה וא"כ מוכח מזה שכל שני מקומות שהם בתוך מיל כמקום אחד נחשבו ומטעם שמשתמשין מזה לזה ואי הוה אמרינן בש"ס מיל סתם לא הוה ידעינן טעמא דהא מילתא מפני מה שיערו חכמים דוקא מיל וא"כ מאי פריך הגמרא ולימא מיל:

אבל לפי מה שפירשנו פירוש הגמרא ויצא מזה שפי' בנראה יותר ממיל מ"מ בעינן דוקא עד מיל ולא יותר וממילא פירושו דעד כמה דקאמר הגמרא הוא דעד כמה נקרא נראה (ולשון הש"ס נראה יותר כן כמ"ש ה"ה שם) פריך הגמרא שפיר ולימא מיל דכיון דזה א"א לומר דמאי דקאמר הגמרא כמחמתן לטבריא מיל דטעמא אתא לאשמועינן (כמו שכתבתי לעיל לפירושם) דלהכי נתנו חכמים שיעור לנראה מיל דמאי טעמא איכא בגווה שאם מחמת שרחוק חמתן מטבריא מיל ונראין מזה לזה ולכך שיעורא מיל זה דילמא אי הוה רחוק חמתן מטבריא מאה מילין הוה נראין זה את זה וא"כ הי' צריך לומר דבנראה אפי' יותר ממיל יהא נידון ככרך לפי טעם זה (והגם שלעיל נמי נימא דמאי אמרינן דטעמא דסמוך הוא מיל ולא יותר הוא מפני שחזינן שמחמתן לטבריא הוא מיל ומשתמשין זה מזה ולהכי שיעורא מיל ולא יותר ולכאורה לפי הסברא שכתבתי כאן התם נמי נימא כן דילמא אי הוה חמתן מטבריא רחוק יותר ממיל הוה ג"כ משתמשין מזה לזה וא"כ לימא גם בסמוך דאפי' יותר ממיל יהי' נידון ככרך אומר אני סברא ונפ"מ בינייהו דהתם גבי סמוך בא הטעם והראיה להרבות השיעור ובנראה בא הטעם והראיה להמעיט השיעור זה בדרך הקיצור:

ואבאר הסברא הנ"ל באריכות קצת דהנה דלפירש"י דעד כמה בא לפרש השיעור דסמוך ופירושא דתיבת סמוך הוא סמוך ממש ור' ירמיה שבא ונתן שיעור והגדיל השיעור ממה שמשמע בתיבת סמוך ולכן נתן ע"ז טעם כמ"ש לעיל וא"כ אתי שפיר שהטעם הוא מפני שראו שמחמתן לטבריא הוא מיל ומשתמשין זה בזה ולכן הרבה גם הוא השיעור עד מיל כמו שנבאר לעיל וא"א לומר דאם היה מחמתן לטבריא יותר ממיל היינו למדין מזה דנקרא סמוך אפי' יותר ממיל דזה א"א דכיון דמשמעות התיבה דסמוך היא סמוך ממש ובא להוציא ממשמעות הלשון די להוציא ולהעמיד השיעור עד מיל דתפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת אבל לפי פירוש' דברמב"ם הפירוש עד כמה הוא עד כמה נקרא נראה) ולשון נראה מבואר כ"ז שנראה הוא נידון ככרך אפי' נראה מאה מיל ובא ר' ירמיה להמעיט השיעור ולהעמידו על שיעור מיל משום דאין הסברא נוחנת שיהיה נקרא נראה אפי' מאה מיל כמ"ש לעיל בשם הב"י ור' ירמי' לא בא להוציא החיבה ממשמעתיה דמשמעות דתיבת נראה כדקאי קאי אלא דבא להורות שלא יהא אמרינן שכל שרואין זה לזה יהא נידון ככרך שזהו נמנע מסברא אבל הפירוש תיבת נראה פי' גם הוא נראה ממש אלא שהמעיט השיעור עד מיל ואם א"א לומר דמאי דקאמר כמחמתן לטבריא מיל הוא טעמם למה העמיד השיעור עד מיל ולא יותר מחמת דמחמתן לטבריא לא היה רק מיל מאי טעמא איכא בגוויה דילמא אי הוה מחמתן לטבריא יותר ממיל היה ג"כ נראין זה לזה וממילא יהא נקרא נראה אפי' יותר ממיל ובהא לא שייך לומר תפשת מרובה לא תפשת דשיעור החיבה בלי סברת ר' ירמיה הוא יותר ויותר אפי' עד אלף פרסאות אם הוא נראה הכרך) ועוד מאי טעמא איכא בגוויה ומאי שיעורא איכא בהכי מחמת שנראים מזה לזה אלא ע"כ דמה שנתנו חכמים שיעור לנראה מיל הוא מחמת ששיעור נראה א"א לשער שפעמים נראה יותר ופעמים פחות ואם יהא נראה יותר אין סברא לומר בזה שאפי' עד מאה מיל נידון ככרך לכן העמידו חכמים דבריהם ונתנו שיעור מיל לנראה לא פחות ולא יותר כמו בשאר שיעוריהן שאמרו חז"ל ע"ז כל מידות חכמים כך הוא והכא נתנו שיעור מיל שהוא תחום שבת שעד תחום שבת שייך לועיר ליתר פרטים ולפי"ז פריך הגמרא שפיר ולימא מיל דמאי אחא לאשמעינן במאי דקאמר כמחמתן לטבריא מיל ותירץ הגמרא דהא אתא לאשמועינן וכו' כנ"ל לפרש הגמרא הנ"ל והרמב"ם והטור בודאי פירשו גם הם כנ"ל לכן פסקו שאפי' בנראה לא יהיו רחוקים יותר ממיל וכנ"ל ודו"ק:

תוכן העניינים

לדובר מישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה