אור ברסלב

לדובר מישרים· רבי יהודה משה קרמר

סימן כב

סימן כא

(שייך לאו"ח סי' תקס"ח):

ביאור גמרא דתענית דף יב ע"ב וביאר תוספות שם דבור המתחיל דאי מצי וכו':

יבואוני רחמיך ואחיה כי תורתך שעשועי:

אמרינן בגמרא דתענית (דף יב ע"ב) אמר רב יהודא אמר רב לווה אדם תעניתו ופורע כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי וכי נדר קביל עליה דלא סגי דלא משלם לצעוריה נפשיה קיבל עליה אי מצי מצער נפשיה לא מצי לא מצער נפשיה איכא דאמרי אמר רב יהודה אמר רב לווה אדם תעניתו ופורע כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי פשיטא לא יהא אלא נדר נדר מי לא מצי בעי לשלומי ומיזל למחר וליומא אוחרא ע"כ לשון הגמרא עיין בפירש"י שם דמבואר שם וכן משמע פשטיות הסוגיא דרצה לומר החילוק שבין לישנא קמא ללישנא בתרא ובמאי פליגי רב ושמואל בב' הלשונות (דהרמב"ם והרא"ש פסקו כלישנא קמא והרי"ף פסק כלישנא בתרא כמו שהובאה בהרא"ש סי' י"ז פ"ק דתענית והב"י באו"ח סי' תקס"ח הנ"ל) ונאמר דהוא כך דרב אתא לאשמועינן ללישנא קמא שני חידושי דינים. א) דמצי ללות אם מצער נפשיה (וכמ"ש רבינו חננאל וכמו שהובא דבריו בהרא"ש שם). ב) דצריך לפרוע התענית ושמואל סובר ללישנא קמא דאי מצי לצער נפשיה אינו יכול ללוות תעניתו כלל (וזה אפי' לרב כפירוש ר"ח הנ"ל) ובאם לא מצי מצער נפשיה פטור מכלום וללישנא בתרא הוא כך דבין לרב ובין לשמואל אין שום חידוש דמצי ללוות תעניתו דבלי שום טענה יכול ללות ולשלומי ביומא אוחרא דלא יהא אלא נדר רק דצריך לפרוע (עיין בב"י שם) כן הוא הפשט הפשוט בלשון הגמרא ובלשונם של רב ושמואל:

רק התוס' שם ד"ה דאי מצי כתבו וז"ל דאי מצי מצער נפשיה וכו' ומשום הכי קאמר שמואל דלווה תעניתו ופורע דוקא היכא דלא מצי מצער נפשיה אבל היכא דמצי מצער נפשי' לא מצי ללוות תעניתו והכי מסקנא אם אמר הריני בתענית למחר צריך לצעורי נפשיה ואינו יכול ללוות ופורע בחנם וכו' משמע מלשון התוספות הנ"ל דשמואל ללישנא קמא פסק ג"כ הדין דלווה ופורע ושצריך לפרוע אם הוא מצטער עכשיו יצער לפרוע ליומא אוחרא:

וקשיא לי בגוויה טובא. א) למה מיאן התוספות לפרש הסוגיא ברווחא כמו פירש"י דהוא פשוט בלשון הגמרא ולעשות מחלוקת בעצם הדין בדברי שמואל עם רש"י ז"ל. ב) דלפי פירוש התוספת צריך למחוק בלשון הגמרא הארבעה תיבות דלא סגי דלא משלם כמ"ש הגאון ר' בצלאל מרענעשבורג בהגהותיו לש"ס עיי"ש, ג) כיון דשמואל ללישנא קמא פליג על רב וא"כ כיון דשמואל סובר כפי דעת התוספות דהיכא דמצי מצער חייב להתענות והיכי דלא מצי מצער חייב ללוות ולפרוע א"כ לרב צריך להיות הדין דאפי' היכא דמצי לצער אפ"ה מותר ללוות ולפרוע דאל"כ במאי פליגי רב ושמואל וא"כ לפי הכלל המסור בידינו דהלכה כרב באיסורי היה צריך להיות הדין כן והרמב"ם והרא"ש והטוש"ע פסקו בפירוש דהיכי דמצי להצטער חייב להתענות והדין דלוה ופורע הוא רק אי לא מצי לצער (והם מן הפוסקים כלישנא קמא כנ"ל) וזהו כפי דעת שמואל לפי דעת התוספות הנ"ל והיכי מצו הפוסקים לפסוק כשמואל נגד רב ולהשליך אחרי גיוום הכלל המסור בידינו מחכמי התלמוד הלכה כרב באיסורי והלכה כשמואל בדיני:

ומחמת כל הנ"ל אי לולא דמסתפינא לשבש כל הספרים הייתי אומר כי ט"ס נפל בתוס' הנ"ל ותחת דכתב ומשו"ה קאמר שמואל לווה ופורע וכו' צריך להיות ומשו"ה קאמר רב דלווה ופורע וכו' כיון דבלא"ה צריך לשבש הסוגיא כפי שכ' הגאון ר' בצלאל הנ"ל וגם ניחא בזה הלשון קאמר רב לווה ופורע דהכי אמר בלשונו אבל כפי שכתב בתוס' שלפנינו מאי הלשון דקאמר שמואל דלווה ופורע וכו' הלא לא אמר בלשונו כלל וכלל דלווה ופורע וגם לפ"ז יבא הדין על נכון דשמואל קאמר דהיכא דלא מצי מצער פטור מכל וכל ולרב הדין דאי לא מצי מצער לווה ופורע ופסקו הפוסקים כפי הכלל המסור בידינו דהלכ' כרב באיסורא וכנ"ל (ועיין בהרא"ש הנ"ל ובטוש"ע סי' תקס"ה באו"ת וב"י ובכסף משנה ובב"ח שם ועיין היטב בפר"ח והרי"ף והר"ן) ומה דנטר התוס' להביא דבריו על לשון שמואל ולא הביא דבריו על לשון רב היינו מדשמואל נשמע לדרב כמ"ש בפי' ר"ח הנ"ל:

תוכן העניינים

לדובר מישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה