לדובר מישרים· רבי יהודה משה קרמר
סימן כא
(שייך לאו"ח סי' תק"ס):
ביאור הגמרא גיטין במעשה דחורבן בית המקדש בדף נ"ז ע"ב ובתחילת דף נ"ח:
העבר חרפתי אשר יגרתי כי משפטיך טובים:
גרסינן בגיטין במעשה דחורבן הבית (דף נז ע"ב) אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן ארבעים סאה קצוצי תפילין נמצאו בראשי הרוגי ביתר ר' ינאי ב"ר ישמעאל אמר שלש קופות של ארבעים ארבעים סאה במתניתא תנא ארבעים קופות של שלש שלש סאין ולא פליגי הא דרישא הא דדרעא עכ"ל הגמ' ופירש"י דלא פליגי רבה בר בר חנה דאמר ארבעים סאה אמר בשל יד ור' ינאי מיירי בשל ראש להכי אמר שלש קופות של ארבעים סאה דמחמת דתפילין של ראש הם גדולים יותר שלשה זימני משל יד עיי"ש:
ובוודאי הדבר קשה להולמו לפי מיעוט שכלינו דהרי עינינו רואות דתפילין של ראש הם שוה בשוה כמו תפילין של יד הגם דש"ר הם של ארבע בתים וש"י הם רק בית אחד אבל המה בערך אחד בקטנם ובגודלם:
וראיתי בליקוטי של הגר"א בס"ס דבר אליהו על איוב אשר חיבר הגר"א ז"ל שפירש הגמרא הנ"ל היפך פירש"י ז"ל דבש"ר היה מ' סאה ובש"י היה שלש קופות של ארבעים ארבעים סאה ופירש הגמרא הנ"ל עפ"י שמבואר בחז"ל תפילין כל זמן שהם בין עיניך יהיה שתים ובעוה"ר אנו רואים שאין כל בית ישראל מתפללים ביחד אלא שנחלקים בבית הכנסת לשלשה מפלגות וחלקים וכיתות כיתות יש היינו כת אחת מתחילים להתפלל וכת אחת עומדת באמצע התפילה ומתפללים וכת אחת כבר התפללה:
והנה הכת הראשונה המתחילים להתפלל הם כבר קשרו התפילין של יד אבל הש"ר עדיין לא הניחו והכת השניה העומדים בתוך התפילה הם יש עליהם הן הש"י והן הש"ר והכת השלישית שכבר התפללו הם כבר חלצו הש"ר ועומדים עדיין חבושים בש"י וכשבא האויב לבית הכנסת הרגו בהם כך לכן היו התפילין של יד שלשה פעמים יותר מתפילין של ראש עיי"ש הגם שאין לשונו ממש כי זה ראיתי בימי חורפי ושכחתי הלשון שם ודפת"ת וש"י. ועפר אני תחת רגליו רק שאני רוצה ליישב הגמרא שיעלה לפי פירש"י וגם שלא יהי' קושיא ע"ז:
ונראה לפענ"ד לומר בזה ולפרש הגמרא הנ"ל כמין חומר והוא דבאמת דר"י דאמר ארבעים סאה ור' ינאי דאמר שלש פעמים ארבעים סאה בודאי פליגי אהדדי דהאיך אפשר דלא פליגי דהשני אומר שלשה העמים יותר מהראשון והתירוץ של הגמרא דהא ברישא והא בדדרעא עינינו רואות דלא מתורץ בזה החילוק הגדול שיש ביניהם שיהיה שלשה פעמים יותר מדעת חבירו:
אלא נראה לי דמאי דקאמר הגמרא ולא פליגי לא קאי רק על ר' ינאי והמתניתא דאחר זה והוא דלכאורה קשה דמאי דאמר ר' ינאי שלש קופות של ארבעים סאה הוא בסך הכל מאה ועשרים סאה ובמאי דתנא במתניתא ארבעים קופות של שלש סאין הם גם כן בס"ה מאה ועשרים סאה וא"כ קשה בזה שתי קושיות א) קשה במאי פליגי דאין לומר דלא פליגי כלל קשה. ב) למה החליפו לשונם דזה אמר ארבעים קופות של שלש וזה אומר שלש קופות של ארבעים הלא הכל אחד הוא והוי להו לאומרם הכל בלשון אחד או בלשון שלש קופות של ארבעים או בלשון ארבעים קופות של שלש:
ועוד קשה דלמה ליה להגמרא להביא כלל דבמתני' תנא וכו' דכיון דהוא הוא ואין לומר דהביאו הגמרא לראיה לדברי ר' ינאי מהמתניתא הנ"ל (ושלא כדברי ר' יוחנן) א"כ היו צריכים לומר בזה הלשון וכן תנא במתניתא אבל הלשון במתני' תנא הלשון מבואר דהוא בלשון פלוגתא כמבואר במבוא התלמוד וא"כ צריך לפרש במאי פליגי:
וצריך לומר דיש קצת פלוגתא קטנה ביניהם והוא דהנה בהמוכר את הספינה (דפ"ת ע"ב) אמרינן במתניתן דבמקום שנהגו למדוד בדקה לא ימוד בגסה בגסה לא ימוד בדקה ופירש רשב"ם שם הטעם דאם ימדוד בגסה יהיה הפסד ללוקח דאין לו מששה קבין רק הכרע אחד ואובד חמשה הכרעות היכא דאם ימדוד ליה בדקה עיי"ש ולפעמים הוא להיפך דהוי הפסד למוכר וכן הוא מבואר בשו"ע חו"מ סי' רל"א ס"ח לדינא ועיין בסמ"ע שם סקי"ג ובאה"ט סק"ו לפי זה יש לומר דבזה פליגי ר' ינאי והמתניתא הנ"ל דר' ינאי שיער הקצוצי תפילין הנ"ל בשלש קופות של ארבעים סאה והי' רק מאה ועשרים סאה תפילין ושלשה הכרעות הנ"ל מפני ששיער רק בשלשה הכרעות והמתניתא פליג ע"ז ושיערו התפילין במאה ועשרים סאה וארבעים הכרעות כי הוא שיער בארבעים סאה של שלש שלש קופות והוא כמו מדידת ארבעים פעמים עם הכרעותיהם כנ"ל:
לכן קאמר הגמרא במתניתא תנא בלשון פלוגתא ולא בלשון תנא במתניתא ועל זה קאמר הגמרא ולא פליגי ר"ל דהגם דיש חילוק ביניהם בענין הכרעותיהם וכנ"ל אבל באמת לא פליגי דהא דרישא ר"ל דהמתניתא מיירי בתפילין של ראש דהם קצת דקצת יותר גדולים משל יד כמו שנראה לעין מחמת שהם של ארבעה בתים והם נפרדות קצת הארבעה בתים (דנדבקות פסולים כמבואר באו"ח) זה מזה הם קצת גדולים לגבי תפילין של יד להכי שיער דהיה בערך מאה ועשרים סאה עם ארבעים הכרעות להכי קאמר ארבעים קופות של שלש סאין ור' ינאי מיירי בדדרעא להכי שיער רק במאה ועשרים סאה עם שלשה הכרעות ודוק, כי נכון הוא (ועיין דוגמא לזה במנחות (דף פת ע"א) מאי איכא בין ר"מ לר"י אמר ר' יוחנן וכו' אמר אביי וכו' עי"ש):