אור ברסלב

לדובר מישרים· רבי יהודה משה קרמר

סימן יג

סימן יב

(שייך לאה"ע סי' י"ג):

שאלה. בענין בתולה אחת שזה כמו ז' או ח' חדשים שאין לה ווסת כדת הנשים ודרשה ושאלה מרופאים ע"ז ומנשים זקינות ונשאר הדבר אצלם שנתהווה לה איזה דבר בבטן שמזה נעצר הדם בתוכה ואח"כ אירע בחור אחד ונשתדכה עמו ואמר שיודע מזה שיש לה החולאת הנ"ל ומ"מ רוצה בהשידוך ואינו חושש מזה מחמת שהעולם אומרים ע"ז שבודאי תתרפאה מזה החולאת אחר החתונה כמו שאירע בזה הענין בכמה נשים איזה פעמים ועשו נשואין וכמו שבוע אחר החתונה נתגברה החולאת שבבטנה והיתה בסכנה גדולה עד שישבה על המשבר והמליטה בת והיא אומרת שלא ידעה ולא עלה על דעתה מעולם שהיא מעוברת ואינה יודעת מכל מה שנעשה לה רק שנזכרה שכמו ט' חדשים התאכסנו איזו אנשים בביתה הסובבים בעיירות מארחי ופרחי ונתנו לה לשתות כוס של מים חמין (טייא) ומסתמא נתנו שם סמי של שינה הנקרא (שלאף טרונק) ועשו מה שעשו מסתמא והיא לא ידעה מזה עד זמן זה שהמליטה בת הנ"ל שאף זמן מה קודם הלידה לא האמינה בעצמה שהיא כורעת לילד ומעתה מה יהיה משפט הבעל מדין מינקת חבירו כי התחילה תיכף להניק את הוולד כי היא ענייה ואין לה אב ואם (שהאם סומא וענייה שחשובה שני פעמים כמת) וכל משפחתה הם עניים מרודים ואין לה ביכולתה לפרנס א"ע עם הולד והבעל הנ"ל ג"כ שותפה בעניות שאין לו וגם אפי' לאחד מבני משפחתו להשליש דמי ההנקה בעד כד"ח כד"ת:

ואשא כפי אל מצותיך אשר אהבתי ואשיחה בחוקיך:

תשובה. הנה המחבר באה"ע סי' י"ג סעיף י"א כתב בפשיטות שגם במזנה יש בה האיסור דמינקת חבירו וגם ע"ז גזרו חז"ל והוא מהגהות מרדכי פרק החולץ והנ"י שם ומהר"י בתשובותיו סי' ה' כמו שמובא בב"י ובדרכי משה שם והרמ"א הביא הגהות מרדכי בעצמו (שדברי המחבר הוא מהגהות מרדכי בשם כמה גדולים) שמיקל במזנה והסכים הוא ז"ל להקל במופקרת לזנות (כך נראה שטחית לשונו שם) אבל במזנה לחוד לא הסכים להקל כי דוקא במופקרת סבירא לי' דיש להקל מחמת כי טעמא אחרינא בה כמו שמסיק כדי שיהא בעלה משמרה:

וכן משמע בד"מ (ובב"ח משמע ג"כ דדוקא במופקרת היקל הרמ"א ולא בסתם מזנה רק שמביאורי הגר"א סקל"ז משמע דדעת הרמ"א הוא להקל ג"כ במזנה עיי"ש) שמהר"י מינץ אוסר במזנה ומיקל במופקרת ובפרט שהדיעה המתרת במזנה תלוי בדעת הר"ש הזקן שהתיר בגרושה כמ"ש בביאורי הגר"א סקל"ז שנדחה מהלכה מכל גדולי הפוסקים הראשונים כמו שמובא בב"י להקת הראשונים שחולקים עליו וגם הרמ"א לא הגיה כלום על המחבר שפסק כר"ת להחמיר בגרושה ולהקל כדעת הר"ש הזקן הנ"ל שמע מיניה דלא סבירא לי' כלל דעתו בזה ומה שהביא כלל להדיעה דיש מקילין במזנה כיון דליה לא ס"ל הכי הוא כדי לגלות על הדין דמקילין במופקרת מפני מה מקילין בה דלא יספיק כלל הטעם כדי שיהא בעלה משמרה בלבד להקל בה רק מחמת שיש במופקרת טעם הנ"ל:

וגם יש דיעה להקל במזנה אעפ"י שאינה מופקרת הגם דלא משמע לן הדין הזה מ"מ בהצטרף הטעם במופקרת כדי שיהא בעלה משמרה עם עצם הדין דיש מקילין במזנה ושניהם כאחד טובים לכן יש להקל במופקרת (והרבה יש בשיטות הפוסקים כעין זה) וכן משמע לשון הד"מ אות ט' וז"ל שם וכדברי האוסרים כתב נ"י וכו' וכן פסק מהר"י בתשובותיו סי' ה' והתיר לאשה אלמנה מזנה לאחר שמת אבי הילד לינשא תוך כ"ד חודש והאריך שם בטעמים ועיקר טעמא כי היתה מופקרת ונכשלים בה רבים לכן התירה לינשא ובעלה משמרה עכ"ל נראה כנ"ל שדוקא היקל במופקרת מטעם הנ"ל ולא בסתם מזנה:

אלא שיש אומרים במרדכי שגם ר"ת שאוסר בגרושה יודה להקל במזנה דאין לה בלא"ה מי שיכוף לינק התינוק אפי' אם לא ינשאה לבעל (אלא שדעת המחמירין במזנה הוא מטעם שהב"ד יכוף אותה לינק הולד) וכן פסקו כמה אחרונים להקל במזנה כמ"ש בפ"ת סי' הנ"ל סקי"ח וי"ט בשם כמה תשובות שסמכו בנידן דידהו על היש מתירין במזנה וכן דיברו מזה בכמה תשובות אחרונים באורך וברוחב בנידן אם כבר נשאה בשוגג ויש ביטול פו"ר עיי"ש:

והנה לאחר הצעותינו בענין הנ"ל מכל הדינים המסתעפים מזה מהראשונים ומהאחרונים נחזה אנן בנידן שלפנינו ואיזה דרך אשר נלכה בה אם להימין או להשמאיל כי לכאורה כיון שדעת הרבה מהאחרונים להקל בשוגג אם נשאה שלא ידע מזה א"כ בנד"ד שהוא בודאי שוגג גמור שגם אף היא שוגגת לפי דבריה והסברא נותנת שאומרת אמת בזה כי אם ידעה מזה שהיא מעוברת בודאי היתה עושה כל טצדקי שבעולם שתוכל להנצל מבזיונות ובודאי היתה הולכת למקום שאין מכירין אותה בשעת הגעת העת להוליד כמו שעושין הרבה בעוה"ר דשכיחי הרבה בזמנינו ואדרבא שהיא עשתה היפך בזה ושאלה ואמרה לכמה נשים מה זה תוכל להיות שאין לו אורח כנשים זה שמונה חדשים ושאלה לרופאים ע"ז (ובנד"ד היא אינה מן הפרוצות שתעשה זאת לשאול על זה על דרך סגי נהור) מכל זה מוכח בעליל שלא ידעה מזה בשכבה ובקומה (ובכאן נפל החשש במה שהעיר בדבר חדש הגאון בתשובת ברית אברהם מפני מה נאמנת פנויה שזינתה בנידותה עיי"ש הובא בפ"ת הנ"ל ובנ"ד בודאי נאמנת כיון שבשעת מעשה היתה שוגגת גמורה) ובודאי נתעברה בהיתה ישינה כי אפשר להתעבר בעת השינה כמ"ש הפ"ת בסי' ס"ח באה"ע בשם שו"ת פנמ"א ח"ג סי' כ"ב באריכות:

הגם שהיא היתה ישינה שלא כדרך העולם אלא שתקפה עליה משנתה ע"י הסם (שלאפטרונק הנ"ל) כדבריה כי אפשר לומר כיון שבעת השינה מהסם הנ"ל אינה כמת גמור' כמו שאומרים העולם שהרי נחזה אנן כשהרופאים עושין לאדם (אפיראציע) וחותכין בעת הזאת בגוף הבשר עינינו רואות שיוצא דם הרבה אלא על כרחיך צריך לומר שהסם הנ"ל יעשה פעולתו רק כשינה ממש ויש להאדם הרגשה ככל אנשים רק שהרופאין עושין זה מחמת שלא יתבלבל דעת האדם לראות כשחותכין את בשרו (אבל בשרו עליו יכאוב) וא"כ כיון שיש לה הרגשה תוכלה להתעבר ג"כ כמו באיש שחולם חלום שבא על אשה יוצא ש"ז עי"ז ויורה כחץ ממש כמו בביאה גמור כמ"ש בזה הענין נכד הרא"ש בס' שבילי אמונה בזה בנתיב החמישי בשביל הששי עיי"ש וראוי בודאי הש"ז הנ"ל להזריע כמו שמבואר מענין עיבור באמבטי שהובא בט"ז ביו"ד סי' קצ"ה והחלקת מחוקק באה"ע סי' א' שהקשו המפרשים האיך אפשר לה להתעבר ע"י אמבטי הלא צריך שהש"ז יורה כחץ דבלא"ה אינו ראוי להזריע ותירצו ע"ז כיון שבשעה שיצא הש"ז מהאיש הי' יורה כחץ אפשר להתעבר עי"ז אף כשבא ברחם האשה לא הי' ע"י יורה כחץ וא"כ בודאי כן הוא בהיפך באשה שחלמה שבא עליה איש ראוי להתעבר עי"ז:

וא"כ בודאי בנד"ד היא נאמנת בזה לומר שנתעברה ע"י שינה בשוגג ובאונס כי אפי' באשת איש מותר בזה לבעלה מחמת שנקראת עי"ז אנוסה וגם שוגגת כמבואר בכ"ז בתשו' פנמ"א הנ"ל באריכות וא"כ כש"כ בפנויה דנאמנת בזה ונקראת עי"ז אונס גמורה ושוגגת גמורה אפי' לדיעה המובא בבה"ט סקי"ח בסי' י"א בשם הכנה"ג שאינה נאמנת כשטענה שהבועל בא עליה כשהיא ישינה:

וכן נראה שצידד בזה ג"כ הגאון מהר"י מפראג בתשובותיו להגאון פנמ"א הנ"ל כמו שמובא בפ"ת סי' ס"ח ס"ק הנ"ל אפשר לומר דהם לא דיברו ולא נחלקו רק מאשת איש בדברי איסורה אם לא הי' המעשה כמו שאמרה לכן חקרו בזה אם יכול הבעל לדור עם אשתו בזה הטענה כשטוענת שהיתה ישינה בשעת מעשה אבל בנ"ד בפנויה דאין אנו מדברים לענין עצם המעשה בענין היתר דידה לענין הבעל והבועל כיון שהיא פנויה ועצם השקלא וטריא דידן הוא רק לענין גזירת חכמים בענין הדין דמינקת חבירו דאינו בר איסורו כל כך כמו שמחלק הפרישה בענין זה דהקשה שם בסי' י"ג הנ"ל מפני מה פסקו הפוסקים דבריחה לאחר הנשואין מהני ובנשאה בתוך צ' יום דהבחנה לא מהני בריחה רק צריך להוציאה בגט ותירץ דיש לחלק דדוקא בנישאת תוך צ' יום דאית בי' משום איסור הבחנה אסרו בכנסה אפי' בברח משום דברי איסורה משא"כ בחשש דמינקת שמא יעוכר חלבה וימות הוולד דלא ברי איסורה דהא אפשר להאכיל הוולד אלא שחששו דילמא לא יאכילנו משו"ה לא גזרו כולי האי והתירו בברח עכ"ל:

ויש לי להביא ראיה ברורה לפענ"ד לסברת הפרישה הנ"ל דהרי המחבר בסעיף י"ד סי' י"ג הנ"ל מביא שני דיעות בגרושה אי דוקא במכירה אסורה או אפי' בשאינו מכירה אסורה וכתב הב"ש סקל"ח דהר"ש הזקן ס"ל דמותרת אפי' במכירה וכתב דכן משמע ממהר"י מינץ ובמגיד וכן הוא בסמ"ג וקשה טובא לפי זה דהאיך יפלוג הר"ש הזקן הנ"ל על גמר' ערוכה בכתובות נ"ט וכן פסקו כל הפוסקים להלכה באה"ע סי' פ"ב דבמכירה חייבת להניק וכופין אותה עיי"ש:

אלא הוא הדבר אשר דיברנו דיש נפ"מ בין שהוא ברי הענין העומד נגדו לאיסורה ובין שהוא הענין רק משום חוששין שמא יהי' כך ויתגלגל על ידי זה לאיסורה להכי התם בסי' פ"ב הנ"ל דברי איסורה שהיא מגורשת מבעלה והתחילה להניק והוולד מכירה והיא אינה רוצה להניק את הוולד ויש בלי שום ספק חשש סכנה להוולד בדבר זה להכי כופין אותה להניק אבל כאן שהיא רוצה להניק את הוולד רק שרוצה להנשא ויש רק חשש דילמא מיעברא ולא יהי' לה חלב להניק את הוולד והבעל לא ירצה ליתן להוולד למסמס בביצה וחלב דהוא רק חששא דילמא לא מיעברא ואפי' מיעברא דילמא יהי' הבעל מרוצה ליתן להוולד למסמס בביצה וחלב ולא יהי' קפדן בדבר זה להכי כיון שהוא רק מחמת חששות הנ"ל ועכשיו היא רוצת להניק את הוולד רק שהיא רוצת להינשא לבעל והיא מעוכבת מחמת גזירת חכמים שאסרו מינקת חבירו להכי לדעת הר"ש הזקן דמתיר בגרושה להנשא מתיר אפי' במכירה ואין מחלק בין מכירה לאין מכירה כמו בסי' פ"ב הנ"ל וכנ"ל:

ונחזור לעניננו דהנה דבפנויה דאינו ברי איסורה כ"כ בודאי כו"ע הן התשו' פנמ"א הנ"ל והן מהר"י מפראג ודעימיה יודו לזה דנקראת שוגגת ואנוסה גמורה ולא מחמירינן עליה כ"כ שיהא הבעל שנשאה בשוגג גמור אסור לדור עמה באם ישכור מינקת להוולד דהתם באשת איש אפי' הוא מזיד והיא שוגגת מותרת לבעלה כמ"ש הב"ש סי' י"א סק"ג ומכש"כ שבאם הוא ג"כ שוגג גמור ובפרט דכאן דיברו מזונה דיש מתירין לגמרי במזנה אפילו היא מזידה מתירין דמותר לכתחילה לישא אותה ולהיות עמה כמ"ש בשו"ת שבות יעקב ת"ג סי' ק"ח באמצע התשובה וז"ל דאם נפשך לומר דמ"מ יכניס ויקדש אותה כדי לקיים הוולד ואח"כ יפרוש ממנה זה אינו דא"כ יהא לבו נוקפו ופורש מתחילה וכו' עיי"ש וא"כ ק"ו בנד"ד שיש להקל בה כיון שהיא אנוסה בזה ושוגגת גמורה וכנ"ל:

אכן יש נגד האחרונים המקילין אחרונים אחרים העומדים במלחמתה של תורה ואומרים דיש להחמיר אפי' במזנה מופקרת אם לא היכא דאיכא למיחש לקילקול הוולד שתוציאנו האם לתרבות רעה וכמ"ש הפ"ת בסקי"ח בשם תשו' חת"ס סי' ל"ב ששכיח בעוה"ר ליתן הבן היולד בפינדלונג הויז וכן כתב שם בסקי"ט בשם שו"ת שבו"י דמתירין כדי להציל את הוולד דהא אפי' חילול שבת מתירין כה"ג עיי"ש ובפרט לדעת הבית מאיר שם שכתב בטעם שאסרו למינקת חבירו הוא משום דינא ולאו משום איסורא לחוד ומטעם פיסוק חיותא של תינוק נגעו בה דלא גרע התינוק שזכה בשדי אמו ממי שזכה בפריסת מצודה כדאיתא בב"ב שאני דגים וכו' דמשם נלמד בחו"מ סי' קנ"ו דין מערופי"א וכו' ובירושלמי כתב שזה שכתב הכתוב ואומר אל תשיג גבול עולם ובשדי יתומים (לשון שדים נכונו) אל תבוא וכו' והחת"ס סי' ל"ג קילס מאוד סברא זו של הבית מאיר הנ"ל וכתב דעפ"י זה אין מקום לכל מ"ש אחרונים סברות להקל בענין זה מצד ספק איסור דרבנן לקולא ומצד חזקת היתר ועד אחד נאמן באיסורין וכיוצא כיון דגוף הענין איננו איסורא אלא יורד למערופי"א של קטן הזה ופוסק לחיותא ודיני ממונות קרוב לדיני נפשות וכו' עיי"ש:

ובנד"ד חמור במזנה שאין להוולד אב שהוא מארחי ופרחי ומאן מרחם עליו כי אם אמו שמסתמא תהא מרחמת על בנה מה שאין כן אם יהי' תחת בעלה יסגור הדלת בעדו כמ"ש הח"ס כשהשיג על הנוב"י מסברתו שכתב דדוקא מינקת של חבירו אסור לישא אבל לא מינקת שהולידה מערבי והחת"ס השיג ע"ז וכתב דאדרבא דיש לרחם על בן הערבי יותר מבן גרושה או זונה שנתעברה מישראל שיש לו אב וכו' עיי"ש:

וכן לפי מה שכ' הנוב"י הובא בפ"ת סקי"ז דגם הר"ש הזקן לא התיר אלא בגרושה דאיכא אב אבל לא באלמנה דליכא אב עיי"ש דאין חילוק בין משעבדא ללא משעבדא והוא הדין בזונה אין היתר במה דלא נשתעבדא וא"כ כיון דההיתר דמזנה תלוי בההיתר דגרושה כנ"ל בנד"ד דליכא אב כנ"ל בודאי יש לאסור ובפרט לדעת החת"ס בסי' ל' עד סי' ל"ה שמחמיר מאוד שלא להתיר מינקת מופקרת אם לא היכא דאיכא למיחש לקילקול התינוק וכו' וכנ"ל:

ובנד"ד יש לכאורה להחמיר טפי כיון שהיא אינה מופקרת ואפי' לדעת הנוב"י דמצדד להקל במזנה מופקרת הוצרך שתתן הוולד למינקת והמינקת תשבע ע"ד רבים שלא תחזור עד כ"ד חודש ואבי הזונה או אחד ממשפחתה ישליש דמי ההנקה וכו' ובנד"ד לא שייך כ"ז כמו שכתבתי שהם עניים מרודים:

ואין לומר דכיון דהיא וכל משפחתה עניים ואין לאל ידם להשכיר מינקת החיוב מוטל על הב"ד והציבור ליתן למינקת כמ"ש המחבר בסי' פ"ב סעיף ח' זה א"א לומר כן דהלא מבואר בבית מאיר שם שמה שיכולה להשליך על הציבור להיטפל בבניה היינו דוקא בעניה שאינה אמודה לפרנס משלה אבל בעשירה לאו כל כמינה ולגבי הנקה תמיד עשירה היא וגם כיון דבנידן של מניקה שמתירין הפוסקים האחרונים במזנה וכדומה לא התירו אלא דוקא שישליש האב המזנה או אחד ממשפחתו או משפחתה דמי ההנקה על כל כד"ח כמ"ש הנוב"י הנ"ל א"כ אי אפשר להקל לעשות בפעם אחת להשליש כל דמי השכירות של כ"ד חדשים רק שהוצרך לקבץ על יד על יד כל שבוע ושבוע כנהוג בכל העולם בודאי חיישינן בזה דיתבטל משום קדירה דבי שותפי לא קרירי ולא חמימי דיוכל להתבטל באורך הזמן של כ"ד חדשים ואף דהוא לדבר מצוה מ"מ חיישינן לזה כמו שמבואר כ"ז באו"ת סי' שס"ג סעיף כ"ו והוא מהסוגיא דעירובין (דף ג' ע"א) דבמבוי דלרבים היא סמכי אהדדי ולא מירכרי דאמרי אינשי קדירה דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא אלמא אף בעירוב המבוי דיהא מותר לטלטל בשבת הוא ענין דבר מצוה (עיין בשו"ת חת"ס חא"ח סימן צ"ט ובשו"ת מי נת סי' י"ח עיי"ש) מ"מ חיישינן דיטלטלו בשבת באיסור ולא מידכרי אהדדי מטעם קדירה דבי שותפי:

והגם דהתם בתחילה עשו המבוי כדינו למטה מכ' אמה רק דחיישינן שמא לאחר זמן תרקב התחתונה של קורה ותעמוד למעלה מכ' עיי"ש הלא גם בנד"ד יסברו בעת שיעשו וישכרו מינקת שעשו גם כן כדינו רק שאח"כ יתבטל הדבר של השכירות משום קדירה דבי שותפי דלכל דבר פסקו הפוסקים דחיישינן לחששא דקדירה דבי שותפי כמ"ש בחו"מ סי' קנ"ה סכ"ב בהג"ה והוא מסוגיא דש"ס ב"ב (דף כד ע"ב) דאם האילן קודם קוצץ והדר נותן דמים משום קדירה דבי שותפי וכו':

והגם דמבואר משו"ת חת"ס סי' קל"ו הובא בפ"ת סי' פ"ב סק"א דבמקום דיש חשש סכנה לולד בודאי הב"ד יחוש לסכנת נפשות וצריך לשכור להולד מקופת הצדקה התם לא דמי לנד"ד דהתם יש בודאי בתחילה סכנת נפשות להולד אבל הכא בנד"ד מי יאמר דיהיה סכנה להולד דילמא לא תעובר בולד אחר ויכולה להניק את זה:

ואין לומר בזה דהבעל יתן חילוף כתב (וועקסיל) בעד דמי השכירות והגם דהוא איש עני ומה יתן ומה יוסיף הוועקסיל שלו אפשר דמהני בזה ע"י הערמה כמו דמהני מטעם זה לענין מכירת חמץ שמוכרין לפעמים החמץ לעכו"ם עני שבעניים שאין לו פרוטה אתת ומוכרין לו על כמה וכמה מאות ואלפים רו"כ וכמו כן מוכרין הפרה שלא ביכרה לעכו"ם שאין לו אפי' פרוטה אתת לקנות הפרה ומותר מחמת שהכוונת המכירה הוא להנצל מאיסור חמץ ומאיסור בכור בזמה"ז כמבואר הכל בפוסקים ראשונים ואחרונים באו"ת סי' תמ"ח וביו"ד סי' ש"כ וכמו שחקר בזה התבו"ש ובשו"ת חוט המשולש שהבאתי בספרי על ד"ח השו"ע ובשם שו"ת שם אריה ובמחצית השקל עיי"ש מדין הערמה בענין דאורייתא ובמ"ש שם באורך:

אבל באמת אינן דומין זה לזה בהלכה דהכא החמירו חכמים כ"כ בגזירתם כמ"ש הריב"ש וז"ל דאין לנו לחוש לחורבן בית ולא לקילקול בתירתא ולא עקרינן תקנתא דרבנן מפני הני טעמים עיי"ש לכן בכאן לענין שכירת ההנקה צריך להשליש בעין כל הדמים בעד כל הכד"ת כמו שמבואר הדין באה"ע סי' א' בצריך להתגרש את אשתו שנשטתית דצריך להשליש הכתובה ונדוניא ביד הב"ד וכמ"ש הבאה"ט שם סקכ"ב בשם הב"ח:

הגם שכתבתי בספרי הנ"ל בשם שו"ת שם אריה דישליש חילוף כתב (וועקסיל) בעד הכתובה ונדוניא שם מיירי באופן שהוא בטוח ועשיר אבל בענין שהוא עני שאין חילוף כתב שלו שוה כלום יודה ג"כ דצריך להשליש במזומן ואם איש עני הוא מ"מ אינו דומה לכאן דשם יש תקנה אחרת מה שאינו שייך בנד"ד כמ"ש הצ"צ שם דימכרו הקרובים הכתובה לבעלה בטובת הנאה וכו' וגם לסמוך בכאן על ימים שלהבא שמא יבא לכלל פירעון שיהיה לו ממה לפרוע כמבואר בתו"מ סי' ע"ג ס"י בהג"ה דאם הלוה אינו מבזבז נכסיו אעפ"י שמתמוטט מידי יום ויום ולא יוכל לשלם להמלוה לזמן מ"מ לא יוכל המלוה לעכב ולעקל מעותיו והוא לכאורה הטעם שאומרים בזה תשועת ד' כהרף עין ויהיה לו מעות לזמן הפירעון התם טעמא לאו משו"ה הוא דהא בפירוש אמרינן בגמרא דבבלי חברך עשיר אל תאשר ובירושלמי פרק ט' דנדרים הלכה ד' אמרינן ועני לאו נולד הוא (בתמיה) אמר ר' זעירא העניות מצויה וכו' ועיקר הטעם התם משום דעיקר הדין דעיקול הרבה פוסקים חולקים על זה והבו דלא לוסיף עלה עיי"ש:

לכן העצה הנ"ל דהבעל או אחד ממשפחתו או ממשפחתה יתן וועקסיל על דמי השכירות אין לו עיקר ומעמד לעצם הדין בנד"ד ונידן הנוב"י בסי' ל"ד הגם דהיה ג"כ ביתומה וכל משפחתה עניים מ"מ לא צידד להקל רק מטעם שיצא הפקידה ליקח הולד לבית עניים שלהם וכו' וגם בנו של הגאון נוב"י כתב על ההיתר דבזנות לא גזרו רבנן דאין בידי להכריע בזה כי אני מיראי הוראה להקל בגזירה זאת עיי"ש:

הנה הארכתי עד כאן בענין הנ"ל יותר מדאי אבל מ"מ לעצם ההלכה יש לצדד בזה להתירה לבעלה והוא כיון דיש כמה דיעות שונות בענין זונה אי מותרת להינשא או אסורה כמו שנתבאר עד כה א"כ אפשר לומר דפלוגתייהו מיירי בגוונא דהיא היתה מזנה במזיד לכן קנסוהו האוסרים במזנה והחמירו עליה וגם בכל החומרות שישתווה בה אבל בנד"ד שהיא היתה שוגגת גמורה וגם הבעל נשאה בשוגג שלא ידעו שניהם מכל אשר עברו עליה אפשר דיש להקל עליה לגמרי אם תתן את הולד למינקת הגם שהיא התחילה להניק את הולד זה שלשה ימים ובהתחילה להניק גרע טפי בדין זה כי לכל המתירין לא התירוהו רק שלא נתנה הדד בפיו כלל כמבואר בכל זה באחרונים מ"מ הא לא הניקה את הולד עד זמן הכרה וקודם זמן הכרה יכלה ליתן את הולד למינקת דאינה מחויבת להניק את הולד בעצמה כמו בדין הגרושה קודם זמן ההכרה:

הגם דבגרושה יש דיעות בזה בסעיף י"ד סי' הנ"ל אם יש חילוק בין הכירה או לא הכירה ומשמע מלשון המחבר שהסכים לדעת הריב"ש (ודלא כהרשב"א) דאפי' בגרושה אסורה אפי' לא התחילה להניק עיי"ש מ"מ לענין מזנה כו"ע יודו דלדיעה דמקילין במזנה הדין דאפי' התחילה להניק מקילין בזה דהא הדיעה דמקילין במזנה הוא לאו דוקא כדעת הר"ש הזקן דמתיר בגרושה (הגם שכתבתי לעיל שהדבר הזה תלוי זה בזה. זה לחד דיעה עיי"ש) אלא אפי' לדעת ר"ת דאוסר בגרושה כמ"ש הב"י בשם הגהות מרדכי שם א"כ חזינן דכל טצדקי דאפשר להתיר במזנה מתירין הפוסקים יותר מבגרושה ומסתמא יסברו ג"כ להתיר יותר גם לענין זה בהתחילה להניק יום או יומים כיון שלא הניקה את הולד עד זמן הכרה שהוא ג' חדשים כמבואר באורך בב"י שם בשם תשובות הגאונים המובא בשו"ת הרא"ש עיי"ש:

והגם דאין במזנה היתר במה שלא נשתעבדה כמ"ש הנוב"י דהב"ד יכופו אותה כמ"ש הב"י בשם הגהות מרדכי והובא לעיל היינו דוקא במזנה ברצונה הטוב אבל לא בנד"ד שהיא שוגגת גמורה דיש להקל בה בכל מה דאפשר:

מ"מ נלפע"ד מחמת חומר הנושא שכמה גאונים האחרונים אוסרין אפי' במזנה לכן עצתי בזה שיעשו הב"ד כל טצדיקי צדדי ההיתר היינו שישכרו הב"ד מקופת הקהל מינקת על כל כ"ד חודש ותשבע המינקת על דעת רבים שלא תחזור הכל כמו שמבואר באחרונים וגם אחד ממשפחתו או משפחתה או אם ירצה הבעל בעצמו יתן או יתנו חילוף כתב (וועקסיל) ג"כ על דמי השכירות ותפסק האם תיכף להניק את הוולד שלא יהיה שום חשש הכרה דכמו שמבואר השיעור זמן הכרה בטור סי' פ"ב עיי"ש רק תתחיל המינקת השכורה לזה להניק את הולד וכולי האי ואולי כי בכל אחת מהתקנות יש חשש גריעותא כי על תקנת שכירות הב"ד מקופת הקהל לחוד אין לסמוך מטעם קדירה דבי שותפי כנ"ל ועל תקנה השניה לחוד אין לסמוך שיתן וועקסיל מטעם שהם עניים ואינו דומה להערמות חמץ ומכירת הפרה וכנ"ל לכן ירא שמים יוצא ידי שניהם ובזה אפשר דיכולים להתיר לו להיות עם אשתו שהקנה לו משמים את האשה הזאת וד"ל:

והנה לאחר כותבי זאת התשובה שמעה אזני שמת הולד וקרוב לודאי הוא שהאם עצמה החניקה אח הולד או ששמטה דד מהולד ומת ברעב מחמת ששמעה מדברים בשוק שתהא אסורה מחמת הולד לבעלה והבעל יהיה מוכרח לגרש אותה לכך עשתה זאת ונפל ספק בלבי שהגם שפסקו הפוסקים והוא מגמרא מפורשת דאם מת בנה מותרת להנשא ואין חוששין שמא תהרגהו זה רק בבנה הכשר שנולד לה מבעלה והוא באמת אין שום סברא ולא ראינו ולא שמענו מעולם שהאם תהרוג לבנה מחמת שהיא רוצה להינשא לבעל ומעוכבת מחמת בנה משום גזירת חכמים שאסרו מינקת חבירו אבל באשה שנולד להוולד ע"י זנות מחמת שיצרה תקפה עליה לעשות המעשה הרע הזה ויצא העגל הזה (ובעוה"ר יש בעולם הזה הרבה מאוד בענין כזה) בודאי בושה מהדבר הזה ובודאי בעת שהמוהל מבקש רחמים על הילד הזה ואומר קיים את הילד הזה לאביו ולאמו וכו' הזונה הזו אינה מסכמת לזה הברכה בכל לבה ואם אפשר לה שלא יהיה קיום להילד הנולד בודאי כל טצדקי שיש לה לעשות היתה עושה בזה רק שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו ואחת מאלף שיש עליה ג"כ מורא שמים. וא"כ אפשר דיש להחמיר בזה דאפי' מת הילד כבנד"ד תהיה אסורא להינשא בכל הכד"ח או אסורה בדיעבד אם נשאה להיותה תחתיו כבנד"ד ותחול עליה הגזירה דמינקת חבירו:

(אחר זמן ראיתי בשו"ת משיבת נפש בסי' ס"ו שכתב באמצע התשובה שרצה להקל במזנה כתב וז"ל דיש לי להביא ראיה להקל במזנה דבש"ס אמרינן במת מותר דלא עבדי נשי דחנקן בנייהו א"כ בהנך זונות דנחשדו ע"ז כדאמרינן בשלהי נדרים כי נאפו ודם בידיהם וכן משמע בקידושין (דף עג) דאיכא פנויות משליכות וא"כ הו"ל לאסור במזנה גם במת דיש לחוש שתחמיתהו ואין שום אחד מהפוסקים שיחמיר במזנה יותר א"כ מכאן מודעי רבא דבמזנה בלא"ה אינה בכלל מינקת חבירו וכו' עכ"ל וגם בשו"ת צ"צ ס"ס נ"ה זכר להתיר לינשא כדי שיפרנסו לילדיהן ולא יהרגו אותם עיי"ש):

רק שבחי וראיתי דאדרבא היא הנותנת דאם תחמור עליה בזה יש חששא טובא להריגת הולד דלאו כו"ע דיני גמירי ובפרט באשה דאין חכמה לאשה אלא בפלך וסוברת כיון דבאשה דעלמא בדין דמינקת חבירו תראה דמתירין אותה להינשא בתוך כד"ח באם מת הוולד והיא אסורה אפי' במת הוולד ויש חילוק בינה לבין האשה דעלמא בענין זה תדמה בנפשה דלגמרי החמיר עליה התורה ואין בה שום היתר בעולם בתוך הכד"ח והתורה חילקה בינה לבין אשה דעלמא אפי' לענין הדין היכא דנישאת דיוצאת בגט רק עד כד"ח ויחזיר אותה או דמהני בריחה בשוגג ובה אסורה באיזה צד שיהיה הן במת הולד והן בלא מת הולד לא מהני בה גט לזמן או בריחה לזמן ותאמר בלבה כיון שאין לה שום צד היתר באם מת הולד להינשא ובאם נישאת צריך להוציאה בגט ואסור להחזירה לגמרי (לפי דעתה) וגם לא מהני בה בריחה (לפי דעתה) אומרת בלבה תמות נפשי עם פלשתי' והורגת אח בנה מחמת כעסה ורוב צערה בזה:

אבל אם יהיה הדין כמו אשה דעלמא דיהיה מותרת במת הוולד לא יהי' ג"כ טעותא בדין דמהני בה גט לזמן או בריחה לזמן כיון שתראה שלא חלק בה החורה בינה ובין אשה דעלמא בדין מת הוולד ושיוותה התורה אותה בזה לאשה דעלמא כמו כן שיוותה לה התורה לגמרי (וכן הוא האמת לדינא דאדרבא לפי דעת הגאונים האחרונים הקילו בה יותר מבאשה דעלמא) א"כ נחה דעתה בזה כיון שיודעת שיהא היתר לאיסורה או בגט והחזרה או בבריחה ואינה הורגת את בנה דמ"מ יש לה בטבעה רחמנות על פרי בטנה בהא נחתינן ובהא סלקינן דיש לה היתר בהשני תקנות שכתבתי באם נישאת או במת הילד מותרת להינשא:

תוכן העניינים

לדובר מישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה