אור ברסלב

לדובר מישרים· רבי יהודה משה קרמר

סימן יא

סימן י

(שייך ליו"ד סי' קצ"ז).

שאלה. אלמנה שאירע יום הז' של ספירת הז' שלה מנקיים ביום חופתה אם מותרת לטבול ביום או לא:

אתה צויתה פקודיך לשמור מאוד:

תשובה. מעשה הי' בנשואין אלמון שנשא אלמנה ואירע יום הז' של ספירת הז' נקיים שלה ביום החופה ורצה לטבול ביום זמן רב קודם הלילה כדי שלא תהא חופת נדה ורצה רב אחד לומר שמותרת לטבול ביום ותלה זייני' על הרמ"א שכתב בסי' קצ"ז ס"ג שהכלות הטובלות קודם החופה יכולות לטבול ביום וכו' ורוצה לדמות נד"ד לזה שהיא ג"כ נקראת ביום הזה בלשון בנ"א כלה:

ולפענ"ד טעה בזה במה שדימה וקרא את האלמנה ג"כ בשם כלה כי לבד מ"ש הש"ך שהרמ"א מיירי דוקא שחל טבילתה ביום החופה הוא יום ח' אבל ביום ז' לית דין ולית דיין דאסור לטבול ביום ומלבד מ"ש היד אפרים שמהרי"ל (בעל ההלכ' הנ"ל) מיירי דוקא שתל ליל טבילתה בליל שלפני החופ' אבל אם החופ' תהי' ביום שתל טבילתה אין להקל כלל אפי' תהי' ביום ח' לספירתה יעוי"ש באורך אלא אפילו לאחרונים המקילין בכל זה יעוין בדגול מרבבה וביד אפרים הנ"ל ובבאה"ט שם ובפ"ת פרטי דין זה:

מ"מ לפי דעתי לא דיברו בזה רק מכלות הבתולות אבל באשה אלמנה בודאי אין זה בכלל כלות שמיירי האחרונים שכיון שעיקר הטעם של מהרי"ל הוא מטעם דהא לא באין אצל החתן עד הליל' כמו שהעתיק הרמ"א הנ"ל וזה הטעם הוא דוקא שייך להכלות הבתולות שהמנהג כמעט בכל הארצות שלנו שמתעכב החופה עד סמוך לחשיכה וכמה פעמים נמשך עד חצי הלילה כמ"ש הרמ"א באו"ח סי' של"ט ס"ד והוא מטעם דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא כמ"ש חז"ל בשבת (דק"ל ע"א) ובנדה (ד' ס"ה ע"ב) כתבו שאני כתובה דנהגי בה טפי עיי"ש בפירש"י ובפי' הערוך ערך ג"ת עיי"ש ובגליון הש"ס שם וזה שדקדקו בלשונם דליכא כתובה. ולא כתבו דליכא נשואין דהוא רק משום הכתובה ובענין התוספת כתוב' דשייך יותר בנושא את הבתולה אבל באלמון שנושא אלמנה או גרושה אדרבה המנהג במדינתינו לעשות את הנשואין כמו ג' או ד' שעות קודם הלילה והוא לדעתי מפני שני טעמים (א) שאם יעשה החופה משחשיכה כמנהג הבתולות יש כמה וכמה סיכסוכי דינים לענין הברכה של השבע' ברכות בפי' ביום הראשון בלבד הנאמר בכתובות (ד"ז ע"א) כמו שמבואר באה"ע סי' ס"ב ס"ו בח"מ ובב"ש ובבאה"ט ובפ"ת שם לכן עושין החופה מבעוד יום ועושין הסעודה תיכף בכדי לצאת כל הדיעות דשם (ב) משום לא פלוג דבערב שבת מוכרחין לעשות החופה מבע"י משום דאין קונין קנין בשבת כמבואר באו"ח סי' של"ט הנ"ל ובאה"ע שם דאם יעשה משחשיכה אסור לבוא עליה כמבואר שם לכן הנהיגו הקדמונים לעשות כל החופות של אלמון לאלמנה מבע"י כדי שלא לבא לידי מכשול בער"ש:

וא"כ אדרבה באלמנה וגרושה לא שייך כלל וכלל דלא באים עד הלילה אצל החתן דהא מבואר באה"ע סי' ס"ד ס"ה דאלמנ' אין חופה קונה בה אלא ע"י יחוד של ביאה דאז הוא קונה לכל הדברים א"כ אדרבה מייחדין אותה תיכף אחר החופ' כדי לקנות אותה דיש חשש רחוק בזה דשמא תקבלה קידושין מאתר בין כך ובין כך משא"כ בבתולה אין חשש בזה דבה החופה קונה לכן אף אם אירע שעשו החופה מבע"י מ"מ אין מייחדין אותה קודם הלילה דעיקר כדעת הפוסקים דחופת בתולה א"צ יחוד הראוי לביאה עיי"ש בסי' נ"ה באה"ע ובבאה"ט ובפ"ת סק"ב שם ובפ"ת סי' ס"ד סק"ט ובמג"א באו"ח סי' של"ט ס"ק י"א:

ובר מן דין הלא כתב הגהות יד שאול ביו"ד סי' קצ"ז דכל הטעם דגזרו באשה שלא תטבול ביום הוא מטעם סרך בתה ובכלה יש לומר שלא התחילה הגזירה כלל לכן מיקל שם בשאלה שלו דבכלות לא גזרו כלל הגזיר' דסרך בתה משום דבכלה לא התחילה הגזירה עיי"ש א"כ הוא דוקא בכלות הבתולות אבל באלמנה או גרושה שהתחילה עליהן הגזירה דסרך בתה בודאי לא דתוהו אצלה הגזירה לפעם אחד (ביום החופה) כיון דהתחלה וסופה שייך בה הגזיר' דסרך בתה דבכדי לא פקעה ממנה הגזיר' הנ"ל דלא אלים קולא דמהרי"ל נגד גזירת חכמים דסרך בתה אלא רק מה שאמר בה בפירוש ומשמע מדבריו אבל הבו דלא לוסיף עלה להקל ולחזור ולהקל כבנד"ד נגד גזירת חכמים דסרך בתה משום דמיון מילתא למילתא משום דהיא ג"כ נקראת בלשון בנ"א בשם כלה לפי שעה עד אתר החופה וגם מצד הסברתי אינו דומה להטעם דמהרי"ל דשאני בבחור ובתולה דאין לבם גם בהם כל כך ומתביישין זה לזו ולא חיישינן כלל לביאה ולשמא יסתור אח"כ הז' נקיים כמ"ש הש"ך שם דביום ז' אסור מטעם סתירה ולא מטעם סרך בתה עיי"ש וא"כ אין לבטל בה גזירה הנ"ל באמצע הפרק שלה כדאמרינן בכל מילתא דיש בה התחלה וסוף דלא בטל באמצע:

ואעפ"י שהרב רצה לתקן בזה בכדי לצאת ידי דעת הרמב"ם שכתב בפ"י ה"ו מה' אישות בשם ר"י בן מיגש בשם הגאונים שלא יהי' חופת נדה אבל מי גילה לי' רז זה שדעת הרמב"ם שהוא אינו לא מדאורייתא ולא מדרבנן אלים לדחות הגזירות הנ"ל דסרך בתה דהוא מחז"ל ומכש"כ לדחות תשש סתירת הז' נקיים דהוא מדאורייתא וחשש כרת וגם שכבר כתב הרמ"א בש"ע אה"ע סי' ס"א ס"ב שעכשיו המנהג שלא לדקדק בזה וגם כתב תיקון אף לדעת הרמב"ם ז"ל דאם מודיע לתתן תחילה שהיא נדה שיוצא בזה אף לדעת הרמב"ם ז"ל כמ"ש הב"ש סי' ס"ד סק"ה להדיא ובח"מ ובב"ש כאן בסי' ס"א הנ"ל א"כ לא הוי ליה להרב הנ"ל להתחכם יותר מדאי נגד גזירת חז"ל ולהקל בזה. וזה מה שרצינו לבאר בעזר"ה:

תוכן העניינים

לדובר מישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה