לדובר מישרים· רבי יהודה משה קרמר
סימן טו
(שייך לאה"ע סי' קמ"א):
שאלה. בגט שנשלח מאמעריקא שנעשה ע"י שליח והשליח דשם עשה שליח בב"ד דשם. איש אחד מוויטעפסק במקום שנשלח הגט (מקום עמידת האשה) ע"י פאצט על פי ציווי אב"ד דוויטעפסק. שמו של השליח שמחה בונם בן יצחק. ונכתב בהרשאה בשינוי שמו יצחק בונם במקום שצריך להיות שמחה בונם. ויש ספק במי לתלות הטעות אם האב"ד דאמעריקא כתב בטעות ממה שנכתב אליו מהאב"ד דעיר וויטעפסק או האב"ד דוויטעפסק טעה בעת שכתב האגרת בציווי להתמנות האיש שמחה בונם לשליח. טעה ע"י מהירות הכתיבה. יצחק במקום שמחה. כמו שאמר האב"ד דוויטעפסק בעצמו שכך הוא דרכו תמיד ע"י מהירות הכתב לכתוב בטעות איזה דבר אך על האדרעס של האגרת (קאנווערט) שבו היה ברוך הגט עם הרשאה שבא ע"י פאצט נכתב בטוב בלי שום שינוי מה דינו:
אחלי יכונו דרכי לשמור חקיך.
תשובה. הגם שמבואר בש"ע אה"ע סי' קמ"א סעיף כ"ד דס"ל שצריך ליזהר בשינוי איזה דבר בהרשאה והגם דבנ"ד ההרשאה היא מוכרחת וצריך ליזהר בה טפי מלהיות בה איזה טעות דלא דמי נד"ד כלל לעיקר דיני הרשאה דמבואר בראשונים בטור סי' קמ"א הנ"ל שהוא רק משמו דהר"פ מסמ"ק והכלבו והגמיי' פ"ה ופ"ו מה"ג והעתיק המחבר כאן בסעיף כ"ד הנ"ל דאין צריך כלל הרשאה עפ"י הדין והוא רק משום שכתב בה שנותן הבעל רשות וכו' (עיין בט"ז שם בסקט"ז מ"ש שם בזה) דהתם מיירי שהשליח הראשון שהמסיר לו הבעל להוליכו לאשתו הוא בעצמו מוסר הגט לאשתו בב"ד ולכן חקרו הפוסקים להלכה אי מהימן על פה לומר שהוא שליח או דלא מהימן רק ע"י כתב מב"ד שעשאו לשליח כמו שמבואר כ"ז בב"י שם:
אבל בנד"ד אם השליח הראשון אינו מביא הגט בעצמו למסור ליד האשה רק ששלח הגט ליד אחר שיהיה האחר נותן לידה רק ששלח הגט ע"י עכו"ם או על הבי דואר לשליח השני שהוא ימסור להאשה בודאי צריך הרשאה עפ"י דין דבמה יודע שהוא שליח למסור הגט אם לא ע"י הרשאה ודבר זה מוכרח מסברא (ובחילוק זה נראה לי להקל קצת תמיהת הב"י על תשו' הרא"ש המובא בטור ס"ס קמ"א בראובן שעשה שליח לבנו להוליך גט לאשתו וכו' שהוצרך שם לעדות על שליחות הגט וקשה מהא דכתב הרא"ש בעצמו בריש גיטין כהר"פ הנ"ל שא"צ לעדות בענין זה עיי"ש בב"י שם אבל בחילוק זה שכתבתי כאן ניחא קצת דשם לא נתן בן ראובן בעצמו הגט ליד אמו רק הניח הגט אצל זקן אחד עיי"ש וקצת יש לומר תירוץ אחר על קושיא הנ"ל שבתשובת הרא"ש שמצריך שם עדים להעיד על שליחותו היה המעשה שעשה לבנו שליח שהוא מן הקרובים המבואר בטוש"ע סי' קמ"א סל"ג בהג"ה שלכתחילה לא יהיה השליח קרוב לאיש ולא לאשה לכן אפשר שהוצרך הרא"ש לעדים ע"ז מחמת שדימה לדין השליח הפסול מדברי תורה שצריך קיום ושיש פוסלים אף בקיום עיי"ש):
וא"כ אף אם אנו מוכרחין לומר דאם שולח הגט ע"י עכו"ם או ע"י הבי דואר שצריך הרשאה עפ"י הדין וההכרח מ"מ יש לומר דבאופן דנד"ד לא דיברו האחרונים ליפסול את ההרשאה אם נמצא בה פסול (עיין בט"ז ס"ק הנ"ל מ"ש בענין אם יש שינוי בהרשאה) דהם לא מיירי אלא באם השליח הראשון עושה לשליח השני הדר בעיר שעומדת האשה המתגרשת מעצמו ר"ל היינו שהוא בעצמו מכיר שם איש אחד וממנה אותו לשליח דבזה יש לומר דאם כתב למשל ראובן במקום שמעון יש להסתפק לאב"ד דבמקום השליח השני שעשה מה היה כוונת השליח הראשון אם כוונתו היה לעשות לשליח להאיש הנקרא שמעון ורק שטעה וכתב ראובן במקום שמעון או דילמא לא טעה כלל אלא עשה לאיש הנקרא ראובן לשליח דבזה בודאי הסברא נותנת לומר כך דלמה לנו לומר דטעה דהא כל מקום שיכולין לתרץ דברי כל אדם שלא טעה מוכרחין אנו לומר שלא טעה מלומר שטעה כמבואר בחו"מ בה' עדות ובכמה מקומות למי שבקי בפוסקים (וכמ"ש בתשובה אחת בענין זה) לכן בודאי עשה לשליח לאיש הנקרא ראובן והגם שראובן אינו בעיר הזה אמרינן דילמא על ראובן שהיה דר מכבר או שמא יש עיר אחרת הנקראת כשם העיר הזאת ושם יש איש אחד הנקרא ראובן דבעניני גיטין חיישינן לכל חששות שבעולם אף בדרך רחוק וזר מאוד כמו ביצחק ריש גלותא שחששו למילתא דלא שכיחי שיזדמן עוד יצחק והוא ריש גלותא ויש עוד רב ביבי ויש לו אחות והוא בר אחתיה ודר בקורטבא וכו' לכן פסלו את הרשאה בזה. כיון שאין אנו יכולין לעמוד על בירור דעת השליח הראשון וכוונתו בזה:
אבל היכא דהשליח הראשון אינו מכיר בעיר האשה העומדת להתגרש שם שום אדם ואינו יכול לעשות שלית בשם מדעתו דק עפ"י שכותבין לו ע"י מכתב ומודיעין לו שיעשה לשליח לאיש הנקרא כך וכך בודאי אם שינה בשם השליח שמצוין לו מהעיר העמדת האשה אמרינן דטעה בודאי בכתיבה ולא דחשב לעשות לאיש אחר שלא בידיעת הכותב לו לשליח דמשום חזקה שליח עושה שליחותו קאתינן עלה וכיון דחזינן שהתחיל לעשות שליחותו במה שכתב כל הדברים כתיקונו רק שטעה בחדא מילתא אמרינן בודאי רק דטעה ולא אמרינן דחזר באמצע הענין משליחותו כמבואר למעיין בסוגיא דעירובין (דף לא ע"ב) ובתוס' שם וכמ"ש המג"א בסי' ת"ט סקי"ז בשם תשובת ר' בצלאל דאם ידעינן שעשה שליחותו אלא שספק אם שינה השליח אמרינן ודאי לא שינה:
והגם שבמשל"מ פ"ד מה' בכורות מפלפל שם אי אמרינן חזקה שלית עושה שליחותו בדבר התלוי בדעת אחרים עיי"ש זה הוא דוקא כמו בנידן דידי' על מנת שירצה עכו"ם לקנות ואפשר שלא ירצה לקנות וכמו גבי אשה דאפשר דהאשה לא תתרצה להתקדש לי' אבל כאן לא נקרא תלוי בדעת אחרים שכיון שכתבו לו ממקום עמידת האשה שיעשה לזה לשליח מסתמא נתרצה לזה ועל פיו כתבו ושארית ישראל לא יעשה עולה לחזור מדבוריו וא"כ כיון דעיקר סמיכתו של השליח הראשון היתה על מה שכתבו לו משם לעשות לאיש זה לשליח בודאי היתה כל פרטי הענין לסמוך על כל מה שמצווה עליו:
וקצת רמז לדבר מהא דמבואר בסוגיא דעירובין (דף מט ונ"א) ובש"ע או"ת (סי' ת"ט סי"א) דמי שבא בדרך ומכיר אילן או גדר ואומר שביתתי תחתיו צריך ליחד הארבעה אמות בצפונו או בדרומו ואם אינו מכיר בעצמו רק שסומך על המכיר די שיאמר רק שביתתינו במקום פלוני והוא משום כיון דסמך על האחר בודאי סומך עליו על כל מה שצריך לאותו הענין ועוד כיון שהתחיל לעשות הענין מטעם שליחות וחזקה שליח וכו' בודאי גמר כך בכוונה הנ"ל עד גמירא כמו בדין שלית שלא ראה אלא שיטה אחת שנכתב הגט לשמה סגי מטעם דמסתמא סיימו לשמה דכיון דהתחלה היתה לשמה כמבואר בסוגי' דגיטין דס"ו וש"ע אה"ע סי' קמ"ב סט"ו וכ"כ בסי' קל"א ס"ת גבי עדים וכיון דמטעם חזקה שליח עושה שליחותו קאתינן עלה ממילא אין חילוק בין שנכתב לי' ממקום עמידת האשה מטעם ציווי הב"ד דשם לעשות לאיש הזה לשליח למסור ליד האשה או איש אחד פרטי כתב לי' להשליח הראשון שיעשה לאיש זה לשליח למסור הגט ליד האשה כיון דהוא רק מראה מקום הוא לי' א"כ מה לי אם הראה לי' הב"ד דבר זה או איש פרטי (עיין בשו"ת עולת יצחק החדש ח"ב סי' קי"ג מהגאון הגדול מהור"ר יצחק ציוני זצללה"ה שהי' אב"ד דהעזיצא שחקר בדבר זה והניח דבר זה בצ"ע כי שם הוא השאלה הנ"ל בעצמה מה ששאל ממנו אב"ד דוויטעפסק הלכה למעשה):
ובנ"ד יש עוד סברא להיתר כיון דעל פתח המכתב (אדרעס) נכתב כהוגן כולו כמו שמצווה עליו ממכתב מאב"ד דוויטעפסק לכן מיני' ומיני' תסתיים שמעתתא מעיר שיקאגע שכתבו חצי השם בונם חייט (כי בהאדרעס היה כחוב כך גארעד וגובערני וויטעפסק דוכאוונע ראבין בערקע הוריוויץ דליא גאספדין בונים חאנין פארטנויא (כי הוא חייט) טרעטע ראזיראד) ומוויטעפסק שנקרא שמחה בונם חייט נראה שכיוונו רק לאיש אחד רק שאחד מהם טעה בכתיבתו וכעין סברא זו יש בש"ע אה"ע סי' י"ז סעי' י"ח וי"ט בעניני עיגונא דאתת' גבי בא אחד ואמר לנו וכו' והשליח אינו יודע מי הוא הואיל ואנו יודעים וכו' וכן ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו במקום פלוני וכו' אבל אם אמר יצא עמנו מעיר פלוני וכו' יעוי"ש:
ולדעתי יש לעשות בנד"ד תקנה שיעלה ההיתירא דאשה זו בלי שום פיקפוק וזהו. דבספרי על ד' חלקי השו"ע העתקתי משו"ת שם ארי' סי' ע"ח ע"ד המחלוקת שבין האחרונים אם יכול שליח ראשון לבטל שליח שני שהביא הפ"ת בסי' קמ"א סקמ"ב חקירה מס' משל"מ שהתורת גיטין כתב שמוכח מסעיף מ"ב שם דאם מת שליח שני דיכול שליח ראשון לעשות שליח שני דלא נגמר שליחות הראשון וכו' ובס' יד המלך כתב דשליח ראשון אינו יכול לבטל שליח שני משום שתיכף כשבא הגט מיד השליח הראשון ליד שליח שני כלתה שליחותו יעוי"ש וכתב ע"ז בשו"ת שם ארי' הנ"ל דדוקא במת השליח אז אין שליחות הראשון בטל דדמי לדין המבואר בסי' קכ"ב באומר לסופר ולעדים לכתוב ולחתום וליתן גט לאשתו דאם נאבד או שנמצא פסול יכולים לכתוב ובמת השליח השני הוי כמו התם דלא נגמר השליחות עדיין וכו' אבל כשהשליח קיים דמי להכא שהגט קיים דאינו יכול לכתוב אחר דכבר עשה שליחותו ואפשר דאינו יכול לבטל שליחות השני רק זה פשוט דהשליח שני יכול ליתנו לשליח ראשון בתורת שליחות שיעשה אותו שלית מחדש דהא גם שליח שני יכול לעשות שלית ויכול הוא לעשות את השליח הראשון לשליח מכחו דלא גרע מאיש אחר וכו':
ונמצא בנד"ד דאפי' אי יהבינן ליה להרשאה הנ"ל כל החששות שחששו האחרונים בנמצא טעות בהרשאה יעויין בתשובת הרא"ש כלל ס"ח ובתשו' מבי"ט סי' קע"ו ובמהריט"ץ ובשו"ת אייזיק שור סי' י"ד מ"מ אפשר לעשות תקנה כך כיון שהאב"ד דוויטעפסק סידר כבר הגט כד"ת ליד האשה ע"י השליח הנ"ל א"כ יעשו כך שישלחו האב"ד מוויטעפסק ההרשאה בחזרה ליד האב"ד דעיר שיקאגא שעשה וסידר הגט ליד שלית דשם דהוא יעשה השליח דוויטעפסק כד"ת (וגם ישלח החמשה רו"כ המבוקש מפי האב"ד דשם דכיון דיהיה לו בזה טירחא יתירה מכמו סדר הגט מכבר יהי' מותר לו לקבל המעות ויצא בזה מחשש הנוטל שכר וכו' עיין בפ"ת סי' קמ"א סק"ל ובסידור הגט בסי' קנ"ד סק"ו) והם יאמרו דלשליח הראשון שיבטל את ההרשאה עם אותו האיש שנכתב בההרשאה ששמו יצחק בונם בן יצחק שעשה אותו לשליח ולעשות הרשאה מחדש ולמנות את האיש ששמו שמחה בונם בן יצחק ולשלוח בחזרה לעיר וויטעפסק לשליח שני ויסדרו שם הב"ד שנית הגט ליד האשה שתהא מגורשת מחדש (ולענין המתנת צ' יום ימי הבחנה מאיזה זמן מנינן נתבאר בש"ע אה"ע סי' י"ג ס"ט ובפ"ת שם סק"י ובנד"ד צע"ק מאיזה זמן מנינן כיון שהי' הטעות רק בהרשאה ולא בעצם הגט):
ובזה יוצא ידי שני הדיעות דמה חששא יש בזה דילמא הדין כיד המלך הנ"ל דאינו יכול השליח הראשון לבטל לשליח שני אבל כיון דבמת שלית שני הדין דאין שליחות הראשון בטל כמ"ש בשם שו"ת שם ארי' הנ"ל משום דדמי לנאבד הגט הלא נד"ד ג"כ דמי לנאבד הגט דאפי' אם נניח דלא טעה כלל המסדר הגט בעיר שיקאגא ובאמת חשבו לעשות האיש הנקרא יצחק בונם בן יצחק לשליח ולא לאיש שמחה בונם בן יצחק אבל כיון שאיש כזה מעיר וויטפסק מחלק שלישי (טרעטי ראזיראד) מהעיר במדינת רוסלאנד אינו בעולם כלל (וליחוש דילמא הי' משנים קדמוניות איש כזה וכבר נשכח מלב האדם זה א"א לומר שהרי זמנו של גט מוכיח שמדבר מאיש שהוא בחיים חיותו בעת כזאת דאלא"ה לא הי' עושה אותו עכשיו שליח הגט כנכתב כעת) בודאי לענין זה דהיינו לענין הדין דלא עשה השליח הראשון שליחותו אמרינן דעדיין לא עשה שליחותו ויכול לעשות שליח שני מאי אמרת דילמא הלכה דלא דמי זה למת השליח ועשה השליח שליחותו וא"כ אינו יכול לעשות עוד שליח וגם דילמא הדין דיכול לבטל לשליח שני וא"כ דעל ידי עצה הלזו אפשר דיש לומר דישאר קרח מכאן וקרח מכאן דיבטל השליח הראשון דעיר שיקאגא אח השליח השני דעיר וויטעפסק ואחר אינו יכול לעשות כדעת המשל"מ הנ"ל (וכהתיקון השם ארי' הנ"ל דהשליח השני ר"ל כאן דיצחק בונם בן יצחק מוויטעפסק יעשה לשליח ראשון ר"ל השליח מעיר שיקאגא לשליח מחדש כנ"ל בשם ארי' הנ"ל אי אפשר לעשות כן כיון דאנו מסופקים דילמא לא הוא הוא השליח שעשה אותו הב"ד דשיקאגא וכנ"ל) מ"מ אין בזה שום חשש כיון דבאמת קרוב לודאי דטעה אב"ד דוויטעפסק דחשבו לכתוב שמחה בונם בן יצחק ונכתבו להם שלא במתכוון ע"י מהירות הכתב יצחק בונם בן יצחק כמ"ש האב"ד בעצמו מעיר וויטעפסק דזה הטעות יכול להיות מצד שהוצרך להשתרש במוחו לכתוב שם יצחק מחמת שם האב שכח וכתב גם על הבן תיבת יצחק כרגיל להיות בכל הכותבים במהירות קצת וא"כ בוודאי באופן כזה לא עשה עדיין שליחותו. דאב"ד דוויטעפסק אמרו וכתבו להם שיעשו שליח לאיש הנקרא שמחה בונם בן יצחק (רק שנכתב לי' על ידי מהירות הכתב בטעות וכנ"ל) והם עשו לאיש הנקרא יצחק בונם בן יצחק לשליח:
הגם דשליח דשיקאגא יכול לעשות לשליח לאיזה איש שירצה זהו אם הי' מכיר לאיזה איש מוויטעפסק אבל זה מוכת דכל עיקר סמיכתו הי' על מה שכתב לו וציינו לו האב"ד דוויטעפסק להאב"ד דשיקאגא בודאי לענין זה לא עשה עדיין שליחותו ויכול לעשות שליח אחר לכו"ע ואולי אי אפשר למצוא השליח בעיר דשיקאגא כמו המגרש בעצמו שאינו בנמצא עוד כמ"ש האב"ד דשיקאגא במכתב כי כבר עבר והלך משם אבל השליח מסתמא עוד הוא בעולם החדש כי המנהג הוא במסדרי הגיטין שעושין לעדים ולשלוחים השמשים והחזנים והשוחטים העומדים לפניהם לשמשם וגם אלו האנשים יש להם פנאי ביותר ואינן חוטפין לאנשים מן השוק שאין להם פנאי כל כך לזה וגם אינם יודעין להם בענין זה בטיב גיטין וקדושין וגם בארץ אמעריקא אינם כ"כ מוחזקים בכשרות הגם דכל ישראל הם בחזקת כשרים לכן אם עדיין יש שם יש לעשות כתיקון הזה שכתבתי כאן ואם השליח דעיר שיקאגא ג"כ אין שם בוודאי אין זה מעכב להתירא דהך איתתא דקרוב לודאי בלי שום פיקפוק דהאב"ד דוויטעפסק טעה בכתיבתו והכוונה שלו הי' על אותו הגוף הנקרא שמחה בונם בן יצחק ועל זה הגוף בעצמו נתכוין האב"ד בעיר דשיקאגא ואף אם נפל הטעות בהרב המסדר דעיר שיקאגא אבל אומדנא דמוכת דכוונתו הוא על השליח שכתב לי' האב"ד דוויטפעסק וכנ"ל. והתשובה הנ"ל שלחתי ליד הגאון הגדול ר' יצחק ציוני הנ"ל מחמת שביקש ממני להבדבחל"מ לעיין בזה בכדי שאטול שיבא מכשורא והסכים על ידי כנ"ל: