אור ברסלב

לדובר מישרים· רבי יהודה משה קרמר

סימן ט

סימן ח

(שייך ליו"ד סי' קצ"ה):

שאלה. מה שנהגו הנשים שבעת נידותן בשבוע הראשונה אינם לשין ועורכין וקוטפין את הלחם אם יש קצת רמז ורמיזה בזה עפ"י הדין או שהוא רק מנהג של שטות:

אשרי נצרי עדתיו בכל לב ידרשוהו.

תשובה. בראש כי הוה חזינא דקעבדי הכי אמרתי אפשר יש להם על מה שיסמכו ואם אינם נביאות הם בנות נביאות הם כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' ר' סק"א בענין ברכת הטבילה במים לענין לבן רואות את הערוה ובס' ח"א הלכות שבת כלל ס"ז ס"ד לענין הדלקת הנרות וצריך לעיין מאיזה מקור יצא להם זה המנהג ועלתה בדעתי לומר שאפשר שיצא להם זה המנהג ממה ששמעו במעשה דשלשה המלאכים שבאו לאברהם אבינו ובסעודה שעשה אברהם אבינו להם לא ניתנו עוגות על השולחן מחמת ששרה אמנו פירסה נדה באותה שעה כאמרם ז"ל ב"מ (דף פז ע"א) ועשו הנשים מזה הענין והמעשה דמיון קצת למנהג שלהם כן עלתה בדמיוני בהשקפה הראשונה:

אבל אחר העיון אמרתי שמנהג שלהם הוא מנהג ישן נושן ונתייסד בלי שום יסוד שמה שלא עלתה על השולחן העוגות שלשה היא הוא מפני שאברהם אבינו קיים כל התורה כולה אפי' עירובי תבשילין כאמרם ז"ל (ושמעתי שמה שאמרו חז"ל בלשונם אפי' עירובי תבשילין הוא טעות הדפוס שבגמרא היה כתוב בר"ת ע"ת וטעה המדפיס ודימה שהוא ר"ת עירוב תבשילין אבל באמת הוא ר"ת עירובי תחומין וראי' לזה מהראיה שהביא מהפסוק עקב אשר שמע אברהם בקולי שהוא לשון עקב ששמר אפי' המצות ששייך לעקב) וגם היה אוכל חוליו בטהרה על טהרות הקודש כאמרם ז"ל בד' הנ"ל:

אבל בזמן הזה שאינו נוהג טומאה וטהרה ואדרבה בכל טצדקי שאפשר לטמא את העיסה עדיף טפי כמבואר ביו"ד ה' חלה סי' שכ"ט סעי' יו"ד לענין אם לש עיסה במי פירות שמחויב ליתן קצת מז' משקין כדי להכשיר את העיסה כדי שתוכל לקבל טומאה שאם לאו אי אפשר לתקן את החלה שנוטל כי אין לנו בזמה"ז כהנים טהורים עיי"ש נראה בעליל שטעם זה אינו מספיק מה שנזהרין בלישת הלחם מחמת טומאה ואי משום דכיון דבזמה"ז המנהג להפריש חלה בשעת גמר לישה כמבואר בה' חלה הנ"ל סי' שכ"ז סעי' ז' (עיין בש"ך שם) וחוששת מחמת הברכה גם הוא טעות הלא הוא גמרא ערוכה והביאו הפוסקים ראיה דאשה יכולה לברך ערומה (עיין בהגהות מיימונית אות ג' פרק ד' ה' מה' תפלה) וא"כ מברכת בשעת נדתה ובאו"ח סי' פ"ח פסקו בפשיטות שדעת הי"א שהובא ברמ"א הוא עיקר שמותרת ליכנס בבהכ"נ ולהתפלל ואפי' לדעת המחמירין כבר כתב בברכת הזבח סי' קנ"ג והובא במג"א שם סק"ב שלא נהגו אלא מחמת כבוד ולא משום איסור והמנהג הוא רק שלא ליכנס בבהכ"נ ולא לראות הס"ת (ועיין בהגהות מיי' הנ"ל אות ד) אבל לא לענין תפלה עיי"ש וכן הוא לענין הדלקת הנר בסי' רס"ג בבה"ט סק"ג דבימי נידותה אשה מברכת לעצמה וכן לענין כל ברכה וברכה דבטלו לטבילותא (עיין בסי' פ"ח הנ"ל היטב בדברי הטור והמחבר):

אלא שאפשר להליץ בעדם במה שנהגו ועושין כן מחמת שנהגו סילסול בעצמן מחמת רוח רעה ששורה עליהם שאפי' הבטה שלהם אינה כל כך יפה כמו שנראה מכמה גמרות ומכמה מדרשים וזוהר המדברים מענינים הנ"ל אלא שאח"כ שמעתי שמנהגם הוא רק שלא ללוש אלא בשעה שבעלה בעיר דוקא אבל כשאין בעלה בעירו אינה חוששת בזה ונראה מזה שמה שכתבתי עד כאן אי זה שורש ועיקר למנהגם הנ"ל דא"כ מה לי בעלה בעיר מ"ל שאין בעלה בעיר אלא לפי זה (ר"ל במה שחששו דוקא כשבעלה בעיר) נראה שעיקר ושורש למנהגם הנ"ל נצמח ונדמה למה שמבואר ביו"ד ה' נדה סי' קצ"ה ס"ד (ועיין במ"ש הט"ז שם) שאסור לבעלה לאכול ולשתות משיורי מאכל שלה ונדמה להם שכיון שעורכת ולשת הבצק בידיה אסור לבעלה לאכול מזה אבל גם זה הבל ורעיון רוח ואין לך שטוח גדול מזה דטעמם אינם שוין זה לזה עיי"ש ועוד דהלכה פסוקה היא בש"ס ופוסקים דכל מה שאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה וכמו שמבואר ביו"ד סי' קצ"ה הנ"ל ובכלל הזה הוא אופה ומבשלת כמבואר בכתובות בפרק אעפ"י ובש"ע אה"ע סי' סעיף מ':

מכל זה נראה שמנהגם הוא הבל ושטות ואין להמנהג שום שורש ועיקר לא מן הדין ולא מן הקבלה ואמרתי ע"ז שחכמת האשה אינה אלא בפלך ועל מנהג כזה אפשר לומר ברוך שבחר בהם אבל לא במנהגיהם. אחר זמן רב הראיתי הדברים הנ"ל לרב גדול אחד ואמר לי שאם באתה אשה לשאול ע"ז שצריך המורה להורות לה איסור בזה ומטעם אחר והוא מטעם מנהג שנהגו כן נגעו בזה ואי אפשר להתיר להם כמבואר בכ"ז בש"ע יו"ד סי' רי"ד בה' נדרים ובש"ע או"ח ה' פסח סי' תס"ח כן הוא סברת הרב הנ"ל ואמרתי לו ממקום שבאתם הוא ראיה שלא כוותו שמבואר שם שענין הנ"ל הוא דוקא במה שנהגו מחמת איסור או סייג או מחמת פרישות וחסידות אבל אם נהגו מחמת שהיו סוברים שהם איסור ועכשיו נתברר שהוא מותר או שהיו סוברים שהוא איסור חמור והוא אינו אלא איסור קל (עיין בש"ך שם) וכש"כ שנהגו מנהג שאין לו שום טעם וריח דמותר להתיר להם בפשיטות כמבואר בכ"ז באו"ח וביו"ד הנ"ל ובמג"א שם ובס' ח"א ה' פסח כלל קכ"ו (ועיין באו"ח בב"י סי' תר"ע שכתב דכיון דאין בו צד סרך איסור לית לן בה עיי"ש) ואין כאן מקום להאריך כי הענין של מנהגים הוא מלא. בש"ס ופוסקים ומפוזר ומפורד בין התשובות אלא לענין הדין הנ"ל לית דין ולית דין שמותר להורות להם היתר שאפי' נהגו הנשים כן משנים קדמוניות מותר להתיר להם שכיון שטעם האיסור בנוי על יסודות רעועות ומנהג שטות והבל ורעיון רוח הוא בודאי אינם בסוג הדין של מנהגים הנזכרים בש"ס ופוסקים דיהא אסור להתיר להם מטעם מנהג שנהגו כך:

תוכן העניינים

לדובר מישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה