אור ברסלב
לדובר מישרים סימן ז חלק יו"ד

לדובר מישרים· רבי יהודה משה קרמר

סימן ז חלק יו"ד

סימן ו

(שייך לסי' פ"ט):

שאלה. איש אחד נתכבד אצל רעהו על קידוש היום ושכח שבביתו התבשיל שבישלו על ש"ק בשחרית (שקורין סאלינט) הוא תבשיל של חלב ולקח חתיכה של בשר ואכלו אותו לשם פרפרת בעלמא מה יהיה דינו כהא דצריך להמתין שש שעות אחר אכילת בשר כמבואר ביו"ד סי' פ"ט:

נפשי בכפי תמיד ותורתך לא שכחתי.

תשובה. לפענ"ד נראה שמותר לו לאכול הסאלינט של חלב ואין צריך להמתין עד שש שעות מלאכול הסאלינט של חלב הנ"ל רק שצריך מתחילה לנקר הבשר שבין השניים ולקנח ולהדיח הפיו כדין וטעמא דידי הוא דלא דמי סעודת שבת לסעודת חול בדין זה דכיון דכתיב וקראת לשבת עונג ומחויב מן הדין לאכול בשבת ואסור להתענות בו כמו שמבואר בה' שבת סי' רע"ד סעי' ד' וסי' רפ"ח ס"א וגם מחויב לאכול בשבת חמין כמו שכתבו הספרים בשם הרז"ה. וסעודת שחרית של שבת הוא צריך יותר לענגו במאכלים טובים כמו שאמרו חז"ל דכבוד היום הוא קודם לכבוד הלילה והובא להלכה בש"ע או"ח סי' רע"א ס"ג:

והגם דאינו מחויב דוקא לאכול בשר או לשתות יין בשבת שהרי אמרו חז"ל עשה שבתך חול וכו' כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' שמ"א סק"ז בשם תר"י עיי"ש מ"מ לדחות עונג שבת בשתי ידים בודאי אסור וידוע המנהג אצל בני ישראל ובפרט אצל בני עניים שאם לא יאכל הסאלינט אין לו כמעט מה לאכול בשבת ויושבות עי"ז העונג של שבת לו ולכל בני ביתו כי כשאין לו להבעה"ב מה לאכול הב"ב מלא מזה יגון ואנחה כידוע ולפעמים לא יהיה עי"ז שלום בית וכל דרכיה דרכי נועם כתיב. לכן לא מבעיא אם יכול להמתין שעה אחת אחר שאכל הבשר הנ"ל ולא יכבד עי"ז לב"ב בהמתנת השעה בודאי מותר וצריך לאכול עם ב"ב המאכל של חלב (וכמו שמתיר הח"ס בתשובה ע"ג והובא דבריו בפ"ת ליו"ד סי' פ"ט סק"ג לחולי קצת להמתין רק שעה אחת עיי"ש וגדולה מעלות עונג שבת ממעלת חולי קצת אעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר איכא לפענ"ד ממאמר חז"ל בסנהדרין (ד' ק"א ע"א) כל ימי עני רעים והאיכא שבתות ויו"ט כדשמואל דאמר שמואל שינוי ווסת תחילת חולי מעים וכו' עיי"ש) כיון שהרמ"א ביו"ד סי' פ"ט ס"א הביא להלכה היש אומרים דפליגי על המחבר דאין צריכין להמתין השש שעות. והגם דמסיק דיש מדקדקין להמתין שש שעות וכן נכון לעשות (וכן הוא באמת המנהג בכל העולם) הוא רק באופן שאין עומד כנגדה דיקדוק של מצוה אחרת באופן כזה בודאי נכון לעשות לצאת ידי דעת המחבר שהוא דעת הרמב"ם והרא"ש מגמרא דחולין ד' ק"ה עיי"ש:

אבל בנ"ד שעומד נגד המדקדקים מצוה של עונג שבת בודאי סברת הרמ"א הנ"ל הוא כיון שפסק לעיקר הדין דא"צ להמתין שש שעות דא"צ ואסור למדקדק במצות לנהוג סילסול בעצמו ולהמתין השש שעות ולהשבית עי"ז הדין דעונג שבח. לכן בודאי מותר לאחר המתנת שעה אחת. אלא אפי' באופן שאין יכול להמתין אפי' שעה אחת כגון שב"ב תאיבים לאכול ואינם רוצים לאכול בלא הבעה"ב (ועיין בספר משנה ברורה סי' רע"א באו"ח סק"א שכתב על מ"ש המג"א שאם אינו תאב לאכול יכול להמתין מלקדש עד שירעב. כתב ע"ז המשנ"ב הנ"ל וז"ל ומ"מ נראה דהיכא דיש בזה משום שלום בית או שיש בביתו משרתים או שאר אורחים ובפרט אורח עני לא יאחר בכל גוונא דכיון שהם מוטלים עליו לא יוכל לעכבם בשביל שהוא רוצה לקיים מצוה מן המובחר עכ"ל) או שהוא עצמו תאב לאכול ויושבות עי"ז העונג שבת מותר לאכול מיד אתר שעשה ברכה אחרונה על אכילת הבשר הנ"ל דזה הוא במקום ברכהמ"ז כמ"ש הש"ך שם והובא בבה"ט סק"ב והוא מטעם הנ"ל:

דהגם שכתב הרמ"א שהמנהג הפשוט במדינות אלו להמתין אחר אכילת הבשר שעה אחת ואח"כ אוכלין גבינה הוא לא דיבר אלא בימות החול דאין עומד נגדה שום תמצית מצוה אבל לא במקום שיש נגדה איזה תמצית מצוה וכנד"ד:

ולא דמי למ"ש החק יעקב בסי' תצ"ד סקי"א בענין מאכלי חלב בשבועות בשם ספר זכרון משה דיש טעם להתיר לאכול בשבועות מאכל חלב ובשר בסעודה אחת ומ"מ שומר נפשו ירחק מהם וכן הסכמת אחרונים דגם בחג שבועות יש ליזהר כמו בכל השנה עיי"ש. התם אין שום דררא דחיוב כלל דמה שנוהגין לאכול מאכלי חלב ובשר בשבועות אינו לא מתלמוד ולא מחומרת הגאונים דהוא רק מנהג בעלמא דלא יכול לומר על זה דידחה להדין המוזכר בתלמוד ולדעת המחבר הוא כך לעצם הדין בהמתנת השש שעות. אבל בנ"ד דמה שצריך לאכול ולהתענג בסעודת שבת הוא דינא דגמרא בודאי נדחית המנהג (לדעת הרמ"א הנ"ל) דהמתנת השש שעות מפני דינא דגמרא וכנ"ל ובר מן דין דהתם גבי שבועות רוצים להתיר בסעודה אחת ובזה בודאי שומר נפשו ירחיק מזה דבאופן זה אף הרמ"א ביו"ד הנ"ל החמיר כמ"ש שם דבלא ברכהמ"ז לא מהני המתנת שעה לכן גבי שבועות אין המנהג דוחה להמנהג שכמותו:

אבל בנד"ד שבירך ברכה אחרונה (שהוא כמו ברכהמ"ז כמבואר שם) בבית אחר גם הט"ז שם שכתב והחמיר בברכהמ"ז דלא מהני אלא כשמסלק עצמו מאותה סעודה אבל אילו המכינים עצמם לאכילה אחרת לא מהני כלום ומסיק דהירא דבר ה' יחדל עצמו מלישב עמהם במסיבה אחרת (וגם על דבריו משיג הבכור שור עיין בפ"ת שם סק"ב) ייקיל בנד"ד כי בנ"ד היה בבית אחרת ואח"כ הלך לביתו לסעוד בודאי זה עדיף מהפסקת ברכהמ"ז וכנ"ל רק שצריך לומר בפירוש לבני ביתו או להאנשים הרואים שעושה זאת הטעם מפני מה הוא מקיל עכשיו ממנהג העולם להמתין עד שש שעות וגם הוא בעצמו ממחין בימי החול עד שש שעות ועכשיו אינו עושה כמנהגו ובפרט להע"ה צריך להבין להם הטעם כמ"ש מהר"ם מינ"ץ והובא דבריו בש"ך יו"ד סי' צ"ב סק"ז ובבה"ט סקכ"ג במ"ש המחבר שם דיש מי שמתיר בשעת הדחק כגון בע"ש וכו' כתב ע"ז המהר"ם מינ"ץ הנ"ל דהמנהג לומר להם הטעם מפני מה הוא מקיל כדי שלא יתמהו ע"ז למה לפעמים אוסר ולפעמים מתיר עיי"ש והכי נמי בשאלתינו שבאמת צריך לומר כן בכל דבר התמוה לרבים משום דכל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום:

תוכן העניינים

לדובר מישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה