אור ברסלב

לדובר מישרים· רבי יהודה משה קרמר

סימן ה

סימן ד

(שייך לאו"ח סי' ש"ל):

שאלה. אשה אחת הגיעה זמנה לגמול את בנה ותכלינה הכ"ד חודש ימי הנקת הולד (כמבואר בש"ע אה"ע סי' י"ג ובש"ע יו"ד סי' פ"א) ביום השבת ורצתה לגמול אותו בו ביום אם מותר לגמול ביום השבת או לא.

אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'.

תשובה לפענ"ד נראה דיש לאסור לגמול הילד ולא מיבעיא ביום השבת גופיה אלא אפי' שלשה ימים קודם נמי אסור וראייתי בזה מהא דאיתא בתשובת הרשב"ץ סי' וא"ו והובא בב"י בבד"ה ביו"ד סי' רס"ח על הא דתניא אין מפליגין בספינה פתוח מג' ימים קודם השבת דמכאן יש ללמוד דאסור למול הגר (בזה"ב) ביום ה' כדי שלא יבא יום ג' למילה בשבת וכן תינוק שחלה ונתרפא ביום ה' בשבת ממתינן ליה עד למחר עכ"ל שם והט"ז בסי' רס"ב ביו"ד סק"ג העתיק דבר זה בשם הרשב"א וכתב הטעם לפי שביום הג' יש צער להנימול (כמ"ש בתורת משה ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים) ואין לגרום צער ביום השבת וכש"כ שאין למולו ביום וא"ו דאיכא צער טפי כמו שמבואר שם בסי' רס"ו והגם שהש"ך בסי' רס"ו סקי"ח לא פסק כהרשב"ץ הנ"ל והרבה לתמוה ע"ז עיי"ש היינו דוקא כי שקלינן וטרינן לענין מצות מילה כתב הש"ך דלא כוותיה כיון דעצם הלימוד של הרשב"ץ הנ"ל דאין מפליגין בספינה פחות מג' ימים הוא דוקא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מפליגין עיי"ש להכי לא אלים צער הנימול למדחי המצוה דמילה שהיא שקולה כנגד כל המצות כמאמר חז"ל בנדרים (דף לב ע"א) אבל גבי נידון דידן שאפי' סרך מצוה ליכא לגמול בזמן וביום כלות השתי שנים דעפ"י הדין הא תינוק יונק עד ד' או ה' שנים אם לא פירש ודוקא אם פירש ג' ימים אחר כ"ד חודש הוא דאסור להחזירו כמבואר כ"ז ביו"ד סי' פ"א סעיף ז' א"כ בודאי אסור לגמול בשבת מטעם צערא דינוקא דפסקא לחיותא דינוקא כמו שהעלה הסברא הנ"ל הבית מאיר באה"ע סי' י"ג והח"ס קילס מאד סברא הנ"ל עיי"ש בפ"ת סי' י"ג הנ"ל סקי"ח:

וגם הדבר ידוע שבשלשה או ארבעה ימים הראשונים של הגמלת הוולד אינו אוכל שום דבר ונעשה מזה קצת חולה ותו דמחמת האם גופה אינו נכון להשמיט הדד מהתינוק והוא מתרי טעמא חדא דכיון אי תגמול הולד בשבת ממילא יתרבה החלב בדדיה ובודאי צריכה עי"ז להוציא החלב בידיה מטעם סכנה כמבואר בש"ס שבת (דף קלה ע"א) גבי בן שמונה הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו אבל אמו שוחה עליו ומניקתו. מפני הסכנה ופירש"י שם מפני הסכנה מפני שחלב הרבה בדדיה ומביאה לידי חולי. והגם דקיי"ל דמותר לחלוב החלב מדדיה בשבת ולאו דוקא מפני הסכנה אלא אפי' מטעם צערא בעלמא מותר כמבואר בש"ע או"ת סי' ש"ל כמו שהובא בב"י שם בשם התוס' והרא"ש והרמב"ם:

אבל הדין הזה אינו מן המבוררת כשמלה בלי שום חולק דהרי המרדכי בפ' המוציא יין בשם ר"ן גאון כתב שלמד מהתוספתא שאסור לאשה לחלוב מדדיה ביום השבת להקל עליה דלא שרי אלא ביניקת התינוק בלבד וכו' עכ"ל שם והגם דלא קיי"ל כן ומותר משום צערא דידה כמבואר בסי' הנ"ל סעיף ח' מ"מ למה לן להתיר אותה ולגרום לה צער ומעשה שמוכרח להוציא החלב מדדיה בשבת שיש בדין הנ"ל עיקולי ופשורי ותו שבר מן דין אסור לה לגמול הולד משום דכיון דאית לה צערא אין לה לעשות מעשה ולגרום קילקול בעונג שבת כמ"ש הרי"ף ז"ל על הא דאין מפליגין בספינה פחות מג' ימים הנ"ל שטעמא בזה משום עונג שבת שכל שלשה ימים הראשונים גופו משתבר ואין רוחו חוזרת עד אחר שלשה ימים עכ"ל (עיין בטור או"ח סימן רמ"ח):

לכן נ"ל ברור שיותר טוב להמתין להגמל עד אחר שבת אבל שלשה ימים קודם שבת שהם נקראים קמא שבתא וכש"כ בשבת גופא בודאי אינו נכון מטעמים שכתבתי שדבר זה הוא מהדינים שאמרו מחברן זל"ז מקדימין כמ"ש בשו"ת אדני עז סי' י"ז דיש איסור לגמול קודם כד"ח אם לא מחמת עיבור או עיכוב אחר עיי"ש:

תוכן העניינים

לדובר מישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה